רקע
אליעזר שטיינמן

 

פלאי־דברים    🔗

תרנגול מנקר באשפה ובולע כל סחי והוא עולה למזבח קרבן־טהרה.

צאן אוכלות דשא ירוק וחלבן הלבן מחלים שותיו. אך המתפּנק בחלב לבן רב מדי בשרו משחיר. פעמים נכנסים אריות לבית המבשלים של תרבות עמים ויוצאים משם כבשים רכים, וכנגד זה יש שהגדיים עולים מתוך הקלחת הרותחת בדמות תיישים.

תנו דעתכם לדברים כמתלהמים, שנכתבו בימי קדם בגוילין, כמה הם מלבבים את הגיון־רוחנו ומשקיטים בנו את סערותינו. כשמן הם באים בעצמותינו.

ירמיהו שאג מעצמת מכאוביו ואנו הקוראים במגילותיו מתענגים על מנעמי שיחו. כל קול בכוח ופרץ־זעם מפיו נשמעים באזנינו כקול דממה דקה וכתפילה זכה.

רבים חרפו מערכות־אל בעצומותיהם ונהיו בתמורות העתים לקדושי־עליון. קהלת העוקר ואיוב החוקר מונחים על שולחננו כספרי־מוסר.

משוגע איש הרוח ואין כמוהו חכם.

בלעם הרשע אמר מה טובו אהליך יעקב ודורי־דורות מישראל, צדיקים בני צדיקים, עונים אחריו במבואי־תפלתם “מה טובו”.

יהודי סח פסוק מתהלים “מלך ביפיו תחזינה עיניך” ומעיניו ניגרים פלגי־דמעות.

פרקי הלל נאמרים על ידי קהילות ישורון בכל עת כזמר של נכאים. לא כי כקנים הגה והי.

ישעיהו סח נחמו נחמו עמי ואנו חשים מסגנון־מליצתו כמה רב שברנו.

דלו המלים בתפילת “כל נדרי” ומה עזות רשמן.

“שש אנכי על אמרתך כעל מוצא שלל רב” – ועל שום־מה ניגון הבכי הזה?

הפייטן שופך מרי־שיחו על מר־גורלו וענות־סבלו, ואנו מתמוגגים מנחת על חן־שפתו ונועם־הגיגו.

מעז יצא מתוק ומהמתוק יצא מרור. האור נולד מן האופל והאופל יוולד מן האור.

דור הולך ובא דור, דור לדור הוא שמן למאור.

פלוני שרשו במזל גדי ולו קרני־שור. מים רבים לא יוכלו לכבות את האש, אשר בקמת האבות ישלחו הבנים.

אראכם אחי בישראל פנים אל פנים. ילבינו חטאיכם כשלג גם אם יאדימו כשנים.

אפילו יערמו האחרונים לערימה את האיולת, לא תדעך הגחלת של הראשונים. ואם גם יהבילו מאה מונים, לא תדעך הגחלת.


 

פלאי־פלאים    🔗

אראה פלאים בכל, פלאי־פלאים מסביב. פלא יש־עולם; פלא יש־אני, בן תמול, הווה היום ומזומן אולי גם למחר; פלא דעת בי, כי עולמנו הוא משכן הפלא. היטב אדע, כי חי וקיים אחד פלאי הנעלם מכל נעלם. וזה דבר יום ביומו, אשר לא יפליא עוד כל לב, הוא חידה סתומה לי. נוראות נפלאתי מן היצורים השונים הנפרדים עד למאד, ועם זאת יתלכדו לאיתנה יחידה, אשר פנים רבות ונפש אך אחת לה. בלהות־משנה ישיגוני בזכרי תמיד, כי על אף זאת כל נבראה לבדד תשכון בקרב המקרעה אשר לה. פלא על כל פלא הן הפלגות לאין קצה בלב הנברא האחד, היושב במרבית חלקי־חמרו, ועם חמרו גם רוחו, אל עקרבי החשקים המפולגים, ורק באפס קצהו יגע בחלקת הקדושה, ממקורה חוצב. היא חלק אלוה ממעל בו. ואי צפנת פענח להגיד פשר לחזיון החרדות, אשר בקרב הנפש האחת ישבו לבטח יחדיו מצוקי שאול הפשעים וחזון הכיסופים לכל טהור ונעלה?


 

פלאים    🔗

פלאים בכל. פלא היש. פלא האני. פלא הדבר ופלא דבר יום ביומו. פלא הרגע ופלא התמיד. וראה פלא: מפלאה רבת־אנפין זו לא עוד תפליא לב. אומרים: בנוהג שבעולם. והרי גם הנוהג שבעולם הוא פלא לעולם.


 

קנאת חינם    🔗

קטנות המוחין – מילא; זקיפת הראש כלפי מעלה להגדיל שיעור־קומה – ניחא. אבל הנעליים המגודלות למה? שמא זכר למגף המסומר.

יכול אדם להתייהר בכל ענין וקנין. אמרו על פלוני שהוא מתגאה בקרחתו. נפוליון היה גאה על קוטן־קומתו וגער פעם באחד גבה־קומה: אין אתה גבוה, אלא ארוך ממני. את קטנו עשה מכשיר לדכא בו את הנתונים למרותו. אין זו דרך־ארץ לקצין להיות גבוה מהוד רוממותו הקיסר. פלוני מבין הקצינים שארוך הוא חייב להתכופף ככל האפשר למטה. ההתכופפות לקציני הוד־מלכותו היתה הכרח והרגל ונסתיימה בעמידה עד כדי התפקקות האברים. המתכופף מתקופף. נפוליון ניצל כראוי כל פגם ומום שבעצמו.

סטנדהל סח: נפוליון לא צחק מימיו בעיניו רק בשפתיו, ובעצם, בשיניו. צחוק בעיניים הוא סגולה, שלא הכל זוכים לה. אך לצחוק חסר־עיניים, כולו שיניים, יש כוח מכניע ומדכא. חלק מנצחונותיו אפשר לזקוף על חיוכו הקר, העיוור. נפוליון היה בקי בעל פה בכל תנועה והעוויה שלו. מאולף כשחקן על הבמה, הכיר את כוחו ואת חולשותיו, שאף אותן הפך למקור־כוח.

רגש הקנאה הוא הנואל ברגשות. אין הקנאה מרבה חכמה, אלא איוולת. שרשה איוולת, כי היא עקרה. אי אפשר לתקן בה כלום או לשנות משהו, להסיע דבר מרשות לרשות. הקנאה מרעיבה ואינה מזינה כלל. כמה חסרת־שחר, למשל, קנאה במי שהותקנה לו רגל מלאכותית שעלתה יפה. אבל צא וראה, שעיקרה של קנאה היא על דברים מלאכותיים. אין מקנאים בטוב, ביפה, בחכם ומלומד באמת, אלא מקנאים במי שנוחל כבוד מדומה ומגיע למעמד רם, שאין לו יסוד ושורש בסגולותיו האישיות, שסיגל לו בגזילה קנינים שאינם שלו.


 

קושיה על אין־קושיה    🔗

סח לי פלוני בהיתול מעושה, מתוך כובד־ראש מסותר:

– קושיה אחת טורדת אותי: מפני־מה יגעתי ולא מצאתי שום קושיה.

קולו היה עצוב, מבטו נוגה. הפטיר בנעימה מרה:

– קשה לחיות בלי קושיות.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 49714 יצירות מאת 2747 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21199 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!