א. הַבַּיִת    🔗

הוּא יוֹדֵעַ שׁוּבֵךְ כַּשָּׁרָב אֶת הַטַּל,

פִּנּוֹתָיו שׁוֹאֲלוֹת לְסִפּוּר צְעָדַיִךְ,

אִם תִּתְּנִי אֶת צְחוֹקֵךְ עַל צְחוֹקָם שֶׁל הַטָּף –

יִזְדַּקֵּף, וְהוּא בַּיִת.

כִּי חָרַד לָךְ – נִמְלָח בְּיִזְעוֹ עַד חֲרָךְ,

וְשָׁפַף אֶת גַּבּוֹ לְחַכּוֹת וְלָדַעַת.

מַחְבַּרְתֵּךְ הַשְּׁכוּחָה לָךְ בִּקְצֵה הַמַּדָּף

רָאֲתָה וְיוֹדַעַת.

וְהַזַּיִת תָּמֵהַּ מֵעֵבֶר לַסָּף,

אִם תָּבוֹא שֵׂיבָתוֹ מִיָּדֵךְ הַנּוֹתֶנֶת,

וּפִרְיוֹ לָךְ נִמְסָק, אוֹ הַאִם יְסֻטָּף

וְיִשֹּׁר לְלֹא טֶנֶא?

כִּי כֻּלָּם כְּבָר עָמְדוּ בְּשׁוֹאַת הַמָּטָר,

וּפָטְרוּ יוֹתַרְתָּם בַּפְּסֵקוֹת אֶל הַנַּחַל,

וְחוֹלְמִים אֶת יָדֵךְ, כִּטְרָשִׁים אֶת הַבָּר,

כִּרְחָמִים אֶת הַיַּחַם.

הִנֵּה נָמָה אִמֵּךְ אֶת יוֹמָהּ שֶׁגָּמָל,

וְנִצְנַף כְּעֻבָּר לְהָחֵם אֶת רַגְלֶיהָ,

וּלְבַשֵּׂר אֶת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר יִתְגַדֵּל

בְּהֵעוֹר בָּנֶיהָ.

וְגָדוֹל הַחֲלוֹם כְּלִבָּהּ הֶחָרוּשׁ,

הַנּוֹשֵׂא רִגְבּוּבִית חֲרוּרַת סִיד וָמֶלַח,

וְרַגְלֵךְ בּוֹ פּוֹרֶכֶת אֶת כָּל הַנָּחוּשׁ,

כִּנְגֹס רוּחַ בַּסֶּלַע.

כְּבָר בָּקַע חִיּוּכָהּ אַחְרוֹנֵי נִצָּנָיו,

וְנִדְרֵי הֶרְיוֹנָהּ שׁוֹתְתִים עַל שְׂפָתֶיהָ.

אִם תָּבוֹאִי עַתָּה לְהָעִיר חַלּוֹנֶיהָ –

לֹא הָיְתָה שְׁבוּעָתָהּ לַשָּׁוְא.

ב. הַבַּת    🔗

הַשָּׁלוֹם לְכֻלָּם? לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי הַצּוֹחֶקֶת.

הַדְּקָלִים נִפְנְפוּ לִי בִּרְכַּת שֵׂיבָתָם מֵרָחוֹק,

וַאֲנִי כְּמוֹ זוֹנֶקֶת מֵרֹם אֶל צוּלַת הַבְּרֵכָה הַשּׁוֹתֶקֶת,

וְהִנֵּה הוּא הַבַּיִת בַּכְּחֹל וְזָהֹב וְיָרֹק,

מְקָרֵב בְּכַפָּיו הַטּוֹבוֹת אֶת הָרֹחַק לַשֶּׁקֶט,

וּמוֹסִיף לִשְׁתֹּק.

כֵּן, יָדַעְתִּי לִבּוֹ: שָׁתוֹתָיו לוֹחֲכוֹת בַּבַּזֶּלֶת,

וּמִכְוַת שִׁמְמוֹנָהּ תַּאְדִּים עַל יָדָיו לְעוֹלָם.

וַיַּחְפֹּר בְּאֵרוֹ כְּנוֹהֶה עַל בִּרְכָּיו אֶל הַפֶּלֶא.

וַיִּטַּע אֶת גַּנּוֹ, וַיַּחְפֹּן בַּלְּבֵנִים וּבַמֶּלֶט,

וַיִּיעַף וַיָּנֹם.

וַאֲנִי, כַּחֲלוֹם־שַׁחֲרִית הִגִּיעוּנִי הַטַּל וְהַחֶסֶד:

הַיַּלְדוּת הַיְּרֻקָּה בְּמִפְזַר חִיּוּכִים וּמְלִילוֹת,

וְרַגְלַי בּוֹסְסוֹת בַּטְּחָבִית הַפְּלוּמָה שֶׁל הַדֶּשֶׁא,

כֹּה שֶׁלִּי כַּאן הַכֹּל עַד אֵין עוֹד –

וַאֲנִי לֹא כְּבַשְׁתִּיו. הֲלָכֵן הַשְּׁתִיקָה הָרוֹגֶשֶת

בּוֹאֲכָה הַשָּׂדוֹת?!

לֹא יָשׁוּבוּ הַבֵּן וְהַבַּת בְּיָדַיִם רֵיקוֹת אֶל בֵּיתָם,

כְּיוֹרְשִׁים חִדְלֵי־מַעַשׂ, לִנְבֹּר בִּזְהָבָם שֶׁל אָבוֹת;

כִּי יָבוֹאוּ עוֹלִים מִן הַקְּרָב, חֲמוּצִים מִיִּזְעוֹ שֶׁל אָדָם

שֶׁשָּׂרָה גּוֹרָלוֹת

וָקָם!

זֶה דְבָרִי: לֹא הַרְחֵק מִתְגוֹרֶרֶת גָּלוּת טֶהֱרָאן.

הִיא טְרוּטָה וּמוּרְסִית וּפָנֶיהָ בְּדֹמֶן כּוֹבֶשֶׁת.

חַכּוּ לִי שָׁנָה, צִלָּם עַל עֵינַי כֶּעָנָן.

אֵלֵךְ אֲלֵיהֶם לְשָׁלוֹם עַד יִתְּנוּנִי לָגֶשֶׁת,

עַד רִאשׁוֹן פִּרְיָם,

עַד אַחֲרוֹן הַחֶשֶׁד.

אַל תִּרְאוּנִי פּוֹרֶקֶת עֻלִּי. אַל תִּתְּנוּנִי כְּאָז מוֹרֶדֶת.

בְּיֶדְכֶם אֲנִי אִם תֹּאבוּ, וְדַרְכִּי לְפָנַי מִישׁוֹר.

אַךְ בֵּיתֵנוּ עָנָן צִלּוֹ, כָּל עוֹד לְעֵינָיו עוֹמֶדֶת

עֲדַת גּוֹלִים הֲמוּמָה הַבּוֹכָה אֶל הָאוֹר…

זֶה דְבָרִי. הֲנִיחוּנִי לָרֶדֶת.

ג. הָאֵם    🔗

אִם אֲנִי הַפּוֹסַעַת בַּשְּׁבִיל

בְּשִׂמְלַת צְחוֹקִיּוֹת רוֹחֶפֶת,

אִם חֲלוֹם אֶת זוֹגָיו הִצְלִיל

וּבִתִּי שַׁבְרִירָיו אוֹסֶפֶת?

כִּי שׁוּבֵךְ הוֹצִיאַנִי לָרְחוֹב

יְחֵפָה וּסְתוּרָה עַד פֶּרַע,

וְאָבִיךְ בְּסַחְפֵי־הַחֹף

מְרַדְּפֵנִי אֶל קְצֵה הָעֶרֶב.

כָּךְ חִכִּיתִי לָךְ עֶרֶב וָלֵיל

וּכְמוֹ הֲרוֹתֵךְ הוֹסַפְתִּי.

וְהַיּוֹם לַמְּלָאכָה מָלֵא –

וְעָיַפְתִּי.

אִם אֶזְכֹּר אֶת יְמֵי הֶבְלִי,

גַּם אֲנִי אַוָּתִי רוֹדֶפֶת,

עַד פְּגָשׁוּנִי אֵסֶל וּדְלִי

וּכְתֵפִי מִשְׁתּוֹפֶפֶת.

אַתְּ לְכִי אַחַר חֲלוֹמֵךְ.

כַּאֲשֶׁר חִכִּיתִי, אוֹסִיפָה.

הֶעָמָל בְּדַרְכּוֹ יֵלֵךְ,

הַחֲלוֹם – פָּרִיךְ הוּא.

גַּם תְּהִי קוֹמָתֵךְ תְּמִירָה

וְעֵינֵךְ רְצוֹנָהּ בּוֹרֶקֶת,

וְיָדַיִךְ אוֹמְרוֹת שִׁירָה

וָשֶׁקֶט.

ד. הָאָב    🔗

הַדִּירִים כְּבָר הָגוּ אֶת שְׁאֵרִית אַנְחָתָם

וְצָנְחוּ אֶל גֵּרַת תְּנוּמָתָם הַנּוֹהֶקֶת,

וַאֲנִי נֵרִי עֵר אֶל צִלֵּךִ בַּחַלּוֹן,

אֶל פְּזוּרַת צְעָדַיִךְ עַל פְּנֵי הַמִּדְרֶכֶת,

אֶל מַקַּשׁ הַמַּנְעוּל, אֶל שִׁבְתֵּךְ לַשֻּׁלְחָן

שֶׁכֶם־שֶׁכֶם.

נִתְאַחַרְתְּ. הָעוֹלָם מְחַבְּקֵךְ לַמָּצוֹר,

הוּא שׁוֹבֵר אֶל רַגְלַיִךְ חֲנִית וָקֶשֶׁת.

אֵימָתוֹ חֲנוּנָה כְּחִנּוֹ הַנָּהוֹר.

אַף נָצוֹרְתְּ – לֹא אָעִיז לָגֶשֶׁת.

נִתְאַחַרְתְּ. אֲצוֹתֵת לְעָלֶה כִּי יִשֹּׁר

וְאָחוּד לוֹ פֶּשֶׁר.

וְהַסְּיָח מַה צָּנַף לִשְׁעַת לַיִל פִּתְאֹם?

מִי צוֹחֵק לוֹ שָׁם מְלוֹא־כַּפַּיִם?

אַתְּ, בִּתִּי? זֶה הָאוֹת. הִכִּירֵךְ הַשָּׁחֹם.

הוֹלִיכִיהוּ עַל־פִּי הַמַּיִם.

כֵּן, הוֹסִיפִי לוֹ חֹפֶן לִכְבוֹד הַיּוֹם –

הֵן בִּתֵּנוּ בַּבָּיִת.