על אדמתי

מאת

צבי ארד

---

לִהְיוֹת שֶׁלִּי

מאת

צבי ארד

הַבֹּקֶר אוֹר וְאַתְּ טוֹבֶלֶת בַּטְּלָלִים,

לָגֹל אֵלַי כָּל רֹחַק זַךְ מִבַּהַט,

לִהְיוֹת שֶׁלִּי, חוֹבֶקֶת וְשׁוֹמַעַת,

פּוֹקֶדֶת עַל הַכְּפוֹר וְעַל הַלַּהַט, –

אֵין־קֵץ הָאֲדָמָה שֶׁהִיא שֶׁלִּי.

וּכְבָר הִצִּיב רַגְלוֹ בְּפֶתַח מִשְׁכָּנִי,

נָגִיד וְתָם, בֶּן־בַּיִת וְאוֹרֵחַ,

יוֹמִי הַטּוֹב, אֲבִי־כָּל־הַזּוֹרֵעַ,

יוֹמוֹ שֶׁל עַם־בְּמִקְדָּשׁוֹ־כּוֹרֵעַ,

לַחְמוֹ שֶׁל הַיָּשָׁר וְהֶעָנִי.

שָׁלַחְתִּי אֶת יָמַי לִרְעוֹת עַל אַדְמָתִי,

לִפְלֹחַ בַּבָּתָה, לַחְצֹב בַּסֶּלַע,

לָלוּשׁ בָּאֶצְבָּעוֹת פְּצוּעוֹת בַּפֶּלֶא,

לִהְיוֹת כָּל יוֹם – פְּרִיחָה וְאֵשׁ־אוֹכֶלֶת,

הַטּוֹב שֶׁבַּיָּמִים עַל סַף בֵּיתִי.

---

אַדְמַת לִבִּי

מאת

צבי ארד

א. אַדְמַת־לִבִּי

מִי כַּדְּמָמָה יוֹדֵעַ לְהַקְשִׁיב

אֶל נְשִׁימַת הַלֶּחֶם בַּגְּלוּמוֹת,

עֵת הַנְּדָפִים אוֹמְרִים אֶת הָאָבִיב,

וְהַצִּנָּה אוֹמֶרֶת לַעֲמֹד.

וּבַפְּתִיעָה שֶׁבֵּין הַחֲלִיפוֹת

כְּבֵדִים צַעֲדֵיהֶם שֶׁל הַיּוֹגְבִים,

טְלוּלִים מִמֹּתֶן עַד הַלְּפוּפוֹת,

רוֹגְנִים בְּגִדּוּפִים וּבְנִיד־גָּבִין.

סִלְחִי, אַדְמַת־לִבִּי הָרַחוּמָה,

לְכֹבֶד הִלּוּכִי הַמִּתְנַשֵּׁם,

לִכְתֹנֶת חֲמוּצָה שֶׁנִּפְרְמָה,

לְפֶה אֲשֶׁר גִּדֵף מַלְכוּת וָשֵׁם.

כִּי מִי כָּמוֹךְ יוֹדֵעַ לְהַקְשִׁיב

אֶל נְשִׁימַת הַלֶּחֶם בַּגְּלוּמוֹת,

וּבַבַּדַּאי לִרְאוֹת אֶת הַנָּבִיא,

וּבַפָּרוּץ לִגְאֹל אֶת הָעוֹמֵד.

אַדְמַת־לִבִּי! בֵּיתִי, עַל בְּהוֹנוֹתָיו,

שׁוֹמֵר אֶת תְּנוּמָתֵךְ הַיְגֵעָה:

שֵׂעָר נָשׁוּב וּמֵצַח מְסֻטָּף.

רָוָה־מִכָּל־מַשָּׂא. שְׁלֵוָה. גֵּאָה.

ב. רָאִיתִי אוֹר

אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם.

הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר הִתִּיכָה אֶת הַחוֹל,

וְעוֹד עֵינַי, זְגוּגוֹת יָרֹק־אָדֹם,

הוֹזוֹת שְׁלָגִים בַּבֹּהַק הַתָּכֹל.

דּוֹמֶה, חָבְרוּ הַטֹּעַן וְהָעֹל

אֶל הַפְּחָתִים בְּעִקּוּלֵי דַּרְכִּי,

לִהְיוֹת רַגְלִי מוֹעֶדֶת בַּמִּכְשׁוֹל,

וְרוֹאוֹתַי סוּמוֹת מִן הַבְּרָקִים.

אֵין הוּא מִקְרֶה, אֲשֶׁר רָאִיתִי אוֹר

בְּנַעֲרֵךְ רִיסַי מִן הֶעָפָר:

כִּי לֶב־אָדָם הוּא אַהֲבַת־מִישׁוֹר־

מוֹלִיד־הַתְּהוֹם־וַאֲדוֹנֵי־הָהָר.

כִּי לֶב־אָדָם הוֹזֶה אֶת אַדְמָתוֹ

בְּהִתְעַלֵּל הַחֹרֶף בַּבָּתָה,

וַחֲלוֹמוֹ פּוֹתֵר הַכֹּל לְטוֹב,

וּפְרִיחָתוֹ לוֹחֶשֶׁת לוֹ: אַתָּה!

כַּשֶּׁלֶג לֹא יַלְבִּינוּ חֲטָאַי,

וּכְבָר קָצְרוּ יָדַי וְשַׁעְתִּי,

לַעֲטוֹתֵךְ, אַדְמַת־כָּל־אַדְמוֹתַי,

אָבִיב שָׁתוּי, פּוֹחֵחַ וְעַתִּיק.

ג. הֲלֹא נָשָׂאת אֶת הַשָּׂדֶה

אֲנִי הֵבֵאתִי לַשָּׂדֶה הַנָּם,

אֶת הַבְּרָקִים בְּסַנְוֵרֵי־עִפְעוּף,

קִרְעֵי־עָנָן דָּחוּס וּמְגֻשָּׁם,

נִדְפֵי־סוּפָה הַמִּתְנַבְּאִים לָעוּף.

וּסְתָו בִּסְתָו יָקוּץ כְּלֵךְ־וְשׁוּב

בְּצִפִּיָּה לַגֶּשֶׁם הַבַּדַּאי,

עַל שִׁדְפוֹנוֹת הַלֶּחֶם הַנָּשׁוּב,

עַל הַנָּדוֹשׁ לָרִיק בְּמוֹ יָדַי.

וְאַתְּ נָשָׂאת אֶת הַשָּׂדֶה הַתָּם

עַל זְרוֹעוֹתַיִךְ, כְּעוֹלָל כּוֹאֵב,

הַעֲלוֹתוֹ חַטָּאת לְגַבְהוּתָם

שֶׁל מַשִּׁיבֵי הַסַּעַר הַגּוֹרֵף.

עַתָּה עָצְמוּ יָדַי בַּחֲזִיזִים,

וַעֲנָנַי הֵקֵרוּ אֶת דָּמָם,

וּמַשָּׁבַי הִמְרִיאוּ לְהָזִים

אֶת קִטְרוּגֵי עוֹרְבַי עַל הָעוֹלָם.

הַיּוֹם קָצַרְתִּי אֶלֶף שְׁעָרִים,

וְאֶת לַחְמִי הַחַם אֲנִי רוֹדֶה.

כַּתָּף אֲנִי. וְאִם אֶקֹּד – אָרִים.

וְאַתְּ, הֲלֹא נָשָׂאת אֶת הַשָּׂדֶה.

ד. וְאַתְּ הָרִית חוֹפִים

הַזִּכְרוֹנוֹת דָּהוּ בְּשׁוּלֵיהֶם,

אַךְ הִבְהוּבָם בַּדָּם אֵינוֹ דּוֹעֵךְ.

אֶזְכֹּר יָמַי בַּדֶּרֶךְ־לֹא־לָהֶם,

וְאַתְּ כְּבֵדָה אָז בְּמַשָּׂא נִדְרֵךְ.

אֶזְכֹּר יָמִים תּוֹהִים לְאָן וָאֵיךְ,

בְּעוֹד יָדַי נוֹטְעוֹת קוֹרָה עַל קִיר,

וְאַתְּ רָמָה בְּנֹגַהּ הֶרְיוֹנֵךְ,

יוֹדַעַת וּנְבוֹכָה כִּדְבַר הַשִּׁיר.

כָּל הָאִילָן יוֹדֵעַ בְּרִיכוֹתָיו,

וּמוֹהֲלוֹ יָנוּם בְּבֹא הָעֵת.

וְאַתְּ הָרִית חוֹפִים לְבֵן וָאָב,

פּוֹסַעַת בִּגְאוֹנָה שֶׁל הַמִּלֵּאת.

הַכֹּל הָיָה, וּכְמוֹ נִבְרָא חָדָשׁ.

הָאֹפֶק הַסּוּמָא זָקַר רִיסָיו,

וְאִישׁ נָגִיד־וְדַל־מִכָּל־הָרָשׁ,

נָשַׁק אֶת אוֹר יוֹמוֹ בַּעֲרִיסָה.

הָיְתָה זוֹ שְׁנַת הַבְּאֵר הָרִאשׁוֹנָה.

אִישׁ וְאִשָּׁה גִלּוּ אֶת הָעוֹלָם.

נָשָׂאתִי דְלִי בָּאָרֶץ הַשְּׁחוּנָה,

וְאַתְּ הִמְתַּקְתְּ לַתְּהוֹם אֶת מֵי־הַיָּם.

ה. רְאִי אֶת הַתְּבוּאוֹת

הָלֵךְ שָׁרָב וּבָאָה הַסּוּפָה.

יְמֵי אָבִיב הִצְהִיבוּ בַּדָּגָן.

אַל־נָא תֹּאמְרִי: זוֹ חֲתִימַת תְּקוּפָה.

רְאִי אֶת הַתְּבוּאוֹת בִּפְרֹס הַגָּן.

יָדֵךְ פָּקְחָה עֵינַיִם לַנִּצָּן,

עֵינֵךְ הֵאִירָה לַבָּנִים בַּיּוֹם.

וְחֶרְדָתֵךְ שֶׁלֹּא יָדְעָה קִצָּהּ,

שָׁרְתָה בַּבֻּסְתָּנִים וּבִשְׁנָתָם.

לַקְּטִי אֶל סִנָּרֵךְ אֶת הַקְּרָבוֹת,

אֲשֶׁר נִטְּשׁוּ לְלֹא תְּרוּעָה וָתֹף,

בִּימֵי חַמָּה שֶׁלֹּא אָבְתָה עָמוֹד.

וַחֲשֵׁכוֹת שֶׁמֵּאֲנוּ חָלוֹף.

מָה רַב דַּרְכֵּךְ בַּצַּעַר וּבַקְּרָב!

אַךְ תְּמוֹל בָּרְקָה הַכְּחֵלֶת בְּעֵינֵךְ,

בִּהְיוֹת הַיּוֹם מַכְסִיף בִּגְדוֹת שְׁלָפָיו,

וַחֲשִׂיפֵךְ עוֹלֶה בּוֹ וּמְאַבֵּךְ.

אַדְמַת־לִבִּי בַּכְּפוֹר וּבַשָּׁרָב,

אֲשֶׁר נָטְרָה שָׂדִי מִן הַסְּחָפִים:

הֲלֹא תִּשְּׂאִי לִי אֶת עָנְיִי הָרַב,

עֵת דְּיוֹקָנֵךְ עָשִׂיתִי בַּתְּרָפִים.

---

עַיִן בְּעַיִן

מאת

צבי ארד

לְדַדוֹ

א. הַקְדָּשָׁה

קְרָעִים־קְרָעִים שֶׁל עֲנָנָה שֶׁנִּטְרְפָה,

אוֹ אֵגֶל־טַל עַל עַפְעַפַּי עִם שַׁחַר,

וְנֶדֶף אֳרָנִים אֲשֶׁר נִגַּר שְׂרָפָם,

וְכַף רַגְלִי עַל סֶלַע נָם בַּטַּחַב, –

שְׂפָתָם כּוֹשֶׁפֶת לִי מִכָּל שָׂפָה

אֶת הַשָּׁנָה הַמְנַצַּחַת.

הִנֵּה יִגְּעוּ בִּי הַיָּמִים: דִּמְעָה וּשְׂחוֹק,

תְּרוּעַת הַגַּל הַמְטַבֵּעַ לַזּוּטִית,

אֶנְקַת הַדָּם שֶׁל הַקָּרוֹב וְהָרָחוֹק,

שְׁתִיקַת הַלֵּב – אֶגְרוֹף לֵאֶה, עָלֶה רָטִיט;

וְסוֹד־הַשִּׂיחַ שֶׁל הַנֶּפֶשׁ וְהַדָּם

בְּמַחְזוֹרֵי גֵאוּת־וָשֵׁפֶל בָּאָדָם.

אַל תְּבַקְּשִׁי עַד אִם אָשׁוּב וַאֲסַפֵּר,

מַשְׁחִיל קְרָעִים שֶׁל עֲנָנָה רוֹחֶצֶת טַל,

כּוֹנֵס רֵיחוֹת אֱלֵי בָּרִיחַ וְגָדֵר.

אָז אֲהַלֵּךְ עַל אַדְמָתֵךְ נְשׁוּל־סַנְדָּל,

הָבֵא לָךְ לֵב מָלֵא, עַד אִם יֶחְדָּל.

ב. עַיִן בְּעַיִן

שִׁלְפֵי הַיּוֹם רַכִּים כְּיָד אוֹהֶבֶת.

הַדִּמְדּוּמִים הִסּוּ אֶת הָאוֹרוֹת,

וּנְשֹׁבֶת־שֶׁל־פְּלוּמָה צוֹנַחַת עַל הָאֶבֶן,

וְעַל מִצְחִי חָרוּת־הָאוֹת.

זוֹ שְׁעַת מִזְמוּטֵיהֶם שֶׁל פְּעוּטוֹת,

וּשְׁעַת־חֲגוֹר

לַמְצַפִּים אֶל אוֹת.

הָהּ מִי קִלֵּל אֶת הַלֵּילוֹת לַקְּרָב,

וּמִי עִלַּע אֶת הַמְּרֵרָה

עַל הַקְּטִיפָה הַמְכֻכֶּבֶת?

וְכַאן סוֹפָהּ שֶׁל אֲמִירָה

וְלֵדָתָהּ שֶׁל הַשְּׁתִיקָה־לַשָּׁוְא,

הַכֹּל חוֹגְרִים, וְצֶוֶת־צֶוֶת

מוֹנֶה בְּלִי־קוֹל אֶת לוֹחֲמָיו.

רַגְלִי יוֹרֶדֶת מָוֶת בַּשְּׁבִילִים.

כָּל נְקִישָׁה בָּאֶבֶן הַנִּבְעֶטֶת,

וּבְכִי עָנָף נִרְמָס לְהִשָּׁבֵר,

פּוֹלְחִים אֶת הַשּׁוּרָה, וְהוּא הָרֶטֶט

שֶׁל הַנִּחוּשׁ אֲשֶׁר נִגַּף וּמִסְתַּעֵר,

שֶׁל הַסְּמַרְמוֹרֶת הַמּוּדַעַת לֶעָלִים,

הַנִּטְרָפִים בְּרוּחַ־לַיְלָה וְכָלִים.

וְאָז הָאֵשׁ נִפְצַחַת מִן הַפֶּתַע

וּמַצִּיתָה אָדָם וַאֲדָמָה.

עוֹד פַּעַם לִרְאוֹתֵךְ! יָדִי לוֹפֶתֶת

אֶת הַשִּׂנְאָה הַמִּתְנַבַּחַת בְּדָמָהּ.

יָדַי זָרוֹת לִי. שׁוּב גּוּפָה נִשְׁמֶטֶת.

הַאִם עוֹרְמוֹת הֵן אֲלֻמָּה אֶל אֲלֻמָּה,

הַאִם אוֹמְרוֹת אַהֲבָתָן אֶל הַקָּמָה?

אַל תְּבַקְשִׁי לָאַהֲבָה בֵּין הַבְּתָרִים,

בַּאֲפֵלוֹת שֶׁנִּמְלְחוּ מִן הֶעָשָׁן,

בֵּין הָאַוּוֹת הַמִּתְפַּלְּשׁוֹת כְּרוּתוֹת־רֹאשָׁן,

עִם הַשְּׁתוּקִים, עִם הַכּוֹרִים אֶת הַקְּבָרִים,

עִם הַנְּסוֹגִים בִּשְׁכוֹל־הַשַּׁחַר לְבַדָּם,

אֲשֶׁר נִבְּטוּ, צְרוּבֵי־רִיסִים בְּאֵימָתָם,

בְּעֵין־הַמָּוֶת הַנִּקְרַעַת גַּלְמוּדָה.

עַיִן בְּעַיִן רְאִיתִיהוּ. לְעוֹלָם

לֹא אֶחֱמַק מֵאִישׁוֹנוֹ הַמִּתְגַּחְלֵל.

אֵימוֹת דָּהוּ וְקוֹל קְרָבוֹת נָדָם,

וּבָא אָבִיב וְגַם נִחַם אָבֵל.

תְּחִי נַפְשִׁי כִּי שַׁבְתִּי לִרְאוֹתֵךְ.

אַךְ יֵשׁ אֶרְאֶה, בִּקְהַל אַחִים הוֹלֵל,

אִישׁוֹן יָרֹק. הִבְהוּב. אֵינוֹ דּוֹעֵךְ.

ג. רֵעִי תַּחַת הָעֵץ

אֶת מַפְתְּחוֹת הָעִיר

נָשָׂאנוּ עַל לִבֵּנוּ,

פִּרְחֵי־כְּהֻנָּה מְיֻחָפִים,

סְתוּרֵי־שֵׂעָר, קְרוּעֵי־בִּגְדָם,

דְּגָנוֹ־שֶׁל־עָם

עַל הַטְּרָשִׁים הַמְשֻׁחָפִים,

שְׂפָתֵינוּ חֲרוּכוֹת בַּשִּׁיר

הַמְתַנֶּה אֶת נְעוּרֵינוּ.

כָּל הָאֵימוֹת חָבְרוּ

לִפְלֹחַ שְׁעָרֶיהָ,

לִשְׁלֹחַ אֵשׁ בָּאֳרָנִים.

רַגְלֵינוּ לָחֲשׁוּ בָּהָר,

וְהַפְּקֻדּוֹת סָמְרוּ

לִקְרַאת הָאִזְמָרַגְדְּ הַקַּר

בְּאִישׁוֹנֵי הַמַּחְשַׁכִּים,

בְּעֵין אוֹיְבִי, בְּאֵיבוֹתֶיהָ.

אֶת הַגִּיחָה הַזֹּאת

אֶנְצֹר לָךְ לְמַזְכֶּרֶת.

כָּל יְצִיאָה הִיא סוֹף־פָּסוּק

וְאַף לֵדָה שְׁנִיָּה.

אַךְ זוֹ שָׂרְתָה בַּגּוֹרָלוֹת

כִּשְׂרֹר הַכְּלָל בְּתוֹךְ הַפֶּרֶט.

כַּשְּׂעִירִים אֶל תְּהוֹם נִפְעֶרֶת,

הָשְׁלַכְנוּ אֶל הָעֲלִיָּה.

הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן,

רֵעִי לֹא יִזְכְּרֶנּוּ.

תַּחַת הָעֵץ הַזֶּה כָּרַע

וְלֹא שָׁמַע קוֹלִי.

רֵעִי כָּבַשׁ בַּיִת גָּדוֹל,

אַךְ לֹא יָשׁוּב וְיַחְנְכֶנּוּ.

אַף שְׁמוֹ אָבַד בִּסְעָרָה

בְּקַטָּמוֹן.

ד. הַמִּנְזָר

זוֹ הָיְתָה שְׁעַת שִׁכְחָה,

אֲשֶׁר אֵין עִמָּהּ חֶסֶד.

הָעוֹלָם נִתְגַּמֵּד

בֵּין גִּיחָה לְגִיחָה,

בֵּין מֻרְבִּית לְאוֹיֵב,

בֵּין אוֹיֵב לְבֵין חֶשֶׁד,

בֶּעָשָׁן הָעוֹמֵד,

בְּיוֹמִי הַחוֹלֵף.

לֹא רָאִיתִי אוֹרֵךְ,

לֹא זָכַרְתִּי אֶת שְׁמֵךְ.

הַמִּנְזָר הַנָּצוּר

כְּבָר הִרְכִּין קִמְרוֹנָיו

אֶל שְׁתִיקַת הַפְּצוּעִים,

הַנְּמוֹגִים בְּדִמְדּוּם,

אֶל עֵינֵי מְפַקְּדָיו

בַּהִבְהוּב הֶעָמוּם,

הַשּׁוֹקְלִים נְסִיגָה

בְּקוֹלוֹת חֲצוּיִים,

וּמוֹנִים בְּהֶסְתֵּר

כָּל כַּדּוּר.

עוֹד יָדֵינוּ הוֹיוֹת

בָּאוֹיֵב הַסָּעִיר,

אַךְ כֹּחֵנוּ נִגְרָע

כְּלִבּוֹ שֶׁל הַנֵּר.

וָאֵדַע כִּי נִסּוֹג,

בְּדַל־מַסָּע מְרֻפָּט,

הָאֶחָד יַעֲמֹס

עַל הַגַּב אֶת רֵעוֹ.

הַגּוֹוְעִים יִוָּתְרוּ, –

וַאֲנִי אִוָּתֵר.

הֶאָרִים אֶת יָדִי

לְקַפֵּד אֶת פְּתִילָם

שֶׁל אַחַי בַּקְּרָבוֹת,

הַכָּלִים בְּדָמָם?

שׁוּב זְכַרְתִּיךְ עִמָּדִי,

וְעֵינַיִךְ נוֹשְׂאוֹת

אֶת הַצּוּק הַמּוּפָז,

הַזָּקוּר מִן הַתְּהוֹם, –

הוּא הָאוֹר וְהָרָז

שֶׁל גוֹוְעִים לְבַדָּם.

אָז רִחַמְתִּי יָדִי

שֶׁנָּדְרָה אֶת הַחֵטְא,

וַאֲנִי לְבַדִּי

בַּמְּהוּמָה הָרוֹשֶׁפֶת,

וִימֵי נְעוּרַי

שֶׁזָּקְנוּ לְלֹא־עֵת,

מְעוּכִים עַל מִרְצֶפֶת.

אֲהַבְתִּיךְ בַּנְּשִׁימָה הָאַחַת!

הַמַּכְשִׁיר! מַה בְּפִיו?

– הָאוֹיֵב הִתְמוֹטֵט.

ה. אַדְמַת הַיְשָׁרִים

אוּדִים־אוּדִים דּוֹעֵך הַקְּרָב,

וְשַׁעַל־שַׁעַל מִתְעוֹרֶרֶת

הָאֲדָמָה מִן הַשָּׁרָב.

אַךְ הַדּוֹרְכִים־עַל־מְקוֹמָם

חוֹלְמִים עַל חוֹף וּמֵי־מְנוּחוֹת,

עַל אֲבִיבִים טְרוּפֵי־רֵיחוֹת,

עַל אוֹר בְּחַלּוֹנָם.

וְעֵת הִגִּיעַ יוֹם נָקָם,

חָרְגָה הָעִיר מִן הָרְחוֹבוֹת,

וַתְּרַפְּדֵנִי חִיּוּכִים,

וַיְחַבְּקוּנִי הַבּוֹכִים, –

וַאֲנִי שָׂרוּט, שׁוֹתֵת.

לְמָחֳרָתוֹ שָׁקְטָה הָעִיר.

הַנִּפְגָּעִים בִּקְשׁוּ לִשְׁכֹּחַ,

הַבּוֹזְזִים חִלְּקוּ מַלְקוֹחַ

בְּמַרִתְּפוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר.

אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי אֲדָמָה

אֲשֶׁר תֹּאהַב אֶת כַּף־רַגְלֵךְ,

אֲנִי, דָּמִי בָּא בְּדָמָהּ, –

הִיא הֲדוֹמֵךְ.

וְאָז נִשְׁכַּחְתִּי מִן הָרְחוֹב.

הַחִיּוּכִים נָבְלוּ לְפֶתַע,

דּוֹבְרֵי־גְּבֹהָה מִן הַשָּׂרִים

קֵרְבוּ רָחוֹק, דָחוּ קָרוֹב,

וּלְשׁוֹנָם שִׁקְּרָה־לֹא־רֶתַע.

וְשׁוּב אֲנִי נָשׁוּר כַּסְּתָו,

אֲשֶׁר שֻׁדַּד בְּרוּחוֹתָיו.

אִסְפִינִי אֶל הַמִּישׁוֹרִים,

אֶל הַסָּחוּף וְהַמּוּבָר,

אֶל הַשָּׁחוּן וְהֶעָקָר.

יִהְיוּ יָדֵינוּ הַיּוֹלְדוֹת

אֶת אַדְמָתָם שֶׁל הַיְּשָׁרִים.

---

הַמְשׁוֹרֵר

מאת

צבי ארד

א. תִּמְהוֹנִי

הַפְּלָגִים אֶל הָרְחוֹב, וְהָרְחוֹב – לַמַּרְכֹּלֶת.

מִנַּמְנֶמֶת פַּרְבָּר אֶל אַשְׁדּוֹת הַמִּסְחָר,

אֶל מִכְרָז מִשְׁתַּצֵּף וּסְחַרְחַר בַּשִּׁבֹּלֶת,

אֱלֵי דְחָק־אֶלֶף־רֹאשׁ הַבּוֹטֵשׁ בַּכִּכָּר,

הוּא נִבְקַע כַּגְּדֻמָּה וְנִכְפָּשׁ בֶּעָפָר,

וּמַפְרִיחַ קִסְּמִים וְנוֹצוֹת בְּעַרְבֹּלֶת, –

רְחוֹבִי הָאָפֹר בּוֹ נִכְרוּ שְׁתֵּי עֵינַי,

בְּאֵרוֹת הַתְּהִיָּה.

הֵן צְמָאִי וּמֵימַי.

תְּמוֹל דָּהַר פֹּה הַסְּתָו, נִתְעַלְעֵל וְזִרְזֵף,

וְעִם שַׁחַר גָּוַע, כִּי הִכָּהוּ הַכְּפוֹר.

מְקַרְצֵף בַּמַּחְלָק סוּס כָּחוּשׁ, סוּס עָיֵף,

מִזְדַּקֵּר מִמּוֹסְרוֹת הַקָּרוֹן, כְּרוֹחֵף,

וְשׁוֹמֵט בִּטְלִיפָה אֶל קִצּוֹ הֶעָכוֹר.

הָהּ, סוּסִי, הַדּוֹעֵך בְּחֶשְׁכַת יְצוּלָיו,

וְעֵינֵי הָרַכָּב שֶׁהִפְשִׁרוּ אֶל סְתָו!

קָם לִבִּי בִּשְׁלָגָיו, בַּקַּרְחִית הַנִּבְקַעַת,

וְעֵינַי נִזְגָּגוֹת בַּמְּלֵחָה הַחַמָּה.

אַף הָרְחוֹב הַחוֹפֵז בִּשְׁעִיטָה יַחוּמָה

נִתְהַסֵּס נִיד אֶחָד. בְּלוֹרִיתָן שְׁחוֹר מִגְבַּעַת,

רַחֲבַת־הַתִּתֹּרֶת, הֵנִיף אֶת יָדוֹ,

וְהַכֹּל כְּמוֹ נִבְלַם, מְהֻסֶּה עַל־פִּי רַעַד,

לְהַקְשִׁיב אֶל דִּבְרֵי אַלְמוֹנִי וְגָדוֹל.

כֹּה עָמַד וּפָקַד וּבְדוּרַת־כַּנְפוֹתַיִם,

נִתְפָּרְחָה בִּשְׁחוֹרָהּ שִׁכְמִיָּה מִכְּתֵפָיו.

הוּא הָיָה הָעֲנָק הַנִּשְׁקָף מִכָּל עַיִן,

הַצִּפּוֹר הַתְּמוּהָה הַמְּבַשֶּׂרֶת שָׁמַיִם

לְחַשְׁכוּת רְחוֹבִי בֵּין מִרְצֶפֶת וָעָב;

עִם קוֹלוֹ הִתְנַגְּנוּ חֲלִילֵי לְבָבִי,

עִם לִבּוֹ נִתְפָּעֵם בִּרְחוֹבִי הָאָבִיב.

כֹּה עָמַד וְקִבֵּץ אֶת פְּרוּטוֹת הַנְּחֹשֶׁת,

עַד כָּבְדוּ לוֹ חָפְנָיו מִמִּשְׁקַל טוּב־הַלֵּב,

וְרַכָּב מִתְאַבֵּל וְהָעָם הוֹלְכֵי־חֹשֶׁךְ,

מִצְמְצוּ מִסִּנְווֹרֶת הָאוֹר הַהוֹלֵךְ.

אָז יוֹשִׁיט אֶת הַצְּרוֹר לָרַכָּב: "טֹל הָעֹשֶׁר'

שֶׁזֻּכַּךְ מִסִּיגָיו בִּידֵי הַבְּרִיּוֹת.

מִי צַדִּיק בְּאוֹרוֹ יַעֲמֹד?!"

שׁוּב הֵרִים אֶת יָדוֹ וְהַגַּל הִכָּה קֶצֶף.

אֶל אַשְׁדּוֹת הַמִּסְחָר זָע הָעָם הַשּׁוֹקֵק,

וְאַלּוּף רְחוֹבִי, מְכֻרְבָּל שְׁחוֹר וָעֶצֶב,

שָׁב לִמְנוֹת צְעָדִים בִּרְחוֹב זָר וָרֵיק,

וְלִכְרוֹת אֶת אָזְנוֹ אֶל דָּכְיוֹ־שֶׁל־הַרְחֵק,

מִיהוּ? סָח הָאֶחָד: תִּמְהוֹנִיִ. וְאַחֵר

נָד רֹאשׁוֹ בִּדְאָגָה וְהִפְטִיר: מְשׁוֹרֵר.

ב. שִׁכּוֹר

שְׁבִיל פָּתוּל עוֹלֶה, שְׁבִיל יָגֵעַ,

עַבְדְּכֶם הַנִּקְלֶה בּוֹ יַחְזֹר.

כֶּלֶב בַּיִת דָּךְ, בֵּית־אֵין־רֵעַ,

לֹא שָׁתָה וּדְבָרוֹ שִׁכּוֹר.

כַּאֲשֶׁר עֲבָרוֹ הַיַּיִן,

נֶעֶלְמוּ כָּל גִּדְרוֹת הַצֹּאן,

אַךְ הָעֵדֶר נִצָּב עֲדַיִן,

לַעֲצֹר שְׁבִיב־בִּינָה אַחֲרוֹן.

זֶה הַשְּׁבִיב אוֹר־עֵינַיִם לִי הוּא,

לְהַבְחִין בֵּין נָבָל וָתָם.

כָּל הַתָּם – יָבֹא. אֲהַבְתִּיהוּ.

לַנָּבָל – שִׂנְאָתִי חוֹתָם.

בַּר־הַלֵּב כּוֹרֵעַ בַּתֶּלֶם,

וְלֹא בִּי יְדַבֵּר סָרָה,

אִם קָצְרָה יָדוֹ מִן הַפֶּלֶא.

לֹא יִכְרַע כָּל רוֹדֵף שְׂרָרָה.

כִּי חוֹשֵׁק כִּסֵּא־הַמֻּמְלֶכֶת

בִּכְזָבִים יְסַלְסֵל גְּרוֹנוֹ,

וּפִרְחֵי־אַכְזָב וְלֹא לֶחֶם,

יַעֲרֹם לִמְדוּשַׁת גָּרְנוֹ.

הוֹי, רַדְּפוּם בְּמַלְגֵּז וָרַחַת,

אֲשֶׁר שֶׁמֶן־הַמֹּר קוֹלָם.

הַלְּלוּ לַחוֹרְשִׁים בְּיַחַד

וּצְרוּדִים כִּפְשׁוּטֵי־עוֹלָם.

אַל תַּגִּידוּ: שִׁכּוֹר הַנַּעַר

וְיֵינוֹ אֶת סוֹדוֹ עָכָר.

מִגַּרְגֵּר יִתְגַדֵּל הַיַּעַר,

וּבַהֶגֶה אָדָם נִכָּר.

שְׁבִיל פָּתוּל עוֹלֶה, שְׁבִיל יָגֵעַ,

עַבְדְּכֶם הַנִּקְלֶה בּוֹ עוֹבֵר.

שֶׁמָּא הוּא הַשִּׁכּוֹר הַדּוֹמֵעַ,

אוֹ בִּכְאֵב פִּכְּחוֹנוֹ – הַמְשׁוֹרֵר.

ג. מְשֻׁלָּח

נַעַר הָיִיתִי וְרֵיחַ הַקְּלָף

עַל סְבִיבִי.

עֹבֶשׁ שֵׁמוֹת חֲנוּטִים וְהַדַּף

שֶׁל אָבִי.

כָּל הַחֻמְרוֹת נֶאֶסְפוּ

וְעָרוּךְ הַשֻּׁלְחָן.

כָּל הַכְּרָכִים תּוֹפְפוּ

עַל רֹאשִׁי הַקָּטָן.

קֶמֶר הַמֵּצַח וּגְחֵלֶת עֵינָיו

לוֹחֲשִׁים,

כָּךְ רְאִיתִיהוּ. יְנוּקָא וְסָב

בַּקְּדוֹשִׁים.

אַף מַלְבּוּשָׁיו בּוֹעֲרִים

כִּי אֶת פִּיהוּ יִפְתָּח.

אַיִל הָיָה אוֹ אֲרִי,

הַבָּחוּר הַמְשֻׁלָּח?

לַאַט שִׂיחוֹ מֵאָדָם אֶל אָדָם –

צְקוּן־תְּפִלָּה,

פֶּתַע יָגִיחַ בַּשַּׁאַג הָרָם

לִקְטִילָה.

אוּד מִתְלַבֶּה בְּכַפָּיו

הַגְּחוּלוֹת יְטַלְטֵל.

כְּבָר נִתְגָרְנוּ אֱמוּנָיו

עִם רַבָּם לְחוֹלֵל.

שָׁטוּ יָמִים וְהַמֶּרֶד מַשְׁכִּים

בַּכְּרַכִּים.

שׁוּב רְאִיתִיו כְּעוֹלֶה מִכּוּכִים

עֲמֻקִּים.

פְּרוּעַ־בְּלוֹרִית, דְּלוּק־אִישׁוֹן,

הִתְלַחֵשׁ בַּסַּדְנוֹת.

מִן הַיְחֵפוֹת עַד רֹאשׁוֹ –

הַסִּיסְמָה וְהָאוֹת.

בְּנֵי־בְּלִי־מוֹלֶדֶת כִּי קָמוּ לִזְעֹק

אֲדָמָה,

שׁוּב נִתְגַּלְגֵּל בְּדָכְיָהּ הָרָחוֹק

שֶׁל קָמָה,

עַד שֶׁקָּרַב וְנִצַּב,

מְשֻׁלָּח וְנָזִיר,

לַחַשׁ נִדְרוֹ עַל שְׂפָתָיו

בִּפְסוּקָיו שֶׁל הַשִּׁיר.

מִיהוּ הָאִישׁ וְעַל מָה יִתְעַמָּר

בִּלְבָבִי?

אוֹר אַדְמָתִי לְרַגְלָיו כִּי יִגְהַר

בֶּעָבִים.

רַב בָּאַמְבָּר הַדָּגָן

וְהַמַּיִם בַּבְּאֵר,

וּרְעָבִי עוֹד יִצְעַן

בְּעִקְבוֹת הַמְשׁוֹרֵר.

ד. זַמָּר

הֵם רָכְנוּ אֶל פִּזְמוֹ, הַבָּתִּים הַקְּלוּפִים,

וְזָקְרוּ כַּרְכֹּבִים עִם קוֹלוֹ שֶׁגָּבָר,

וּפְסוּקֵי הַזִּמְרָה, כִּדְרוֹרִים אַלּוּפִים,

נִתְפָּרְחוּ לַגַּגּוֹת. הַאֲזִינוּ לַשָּׁר:

"הַשָּׁמַיִם אָבִי,

וְאִמִּי – אַדְמָתִי.

לֹא כֹּהֵן וְנָבִיא,

כִּי צוֹעֵה־כָּל־נָתִיב

אָנֹכִי. זֶה בֵּיתִי.

בֶּן־אָדָם, אִם כָּבָה בְּעֵינֶיךָ הָאוֹר,

וְיוֹנֶיךָ פָּרְחוּ פִּתְאֹם,

בֹּא נֵשֵׁב עַל אַבְנִי, מוּל זְבוּלִי הַצָּחוֹר

וְנִבְכֶּה וְנָשִׁיר חֲלוֹם.

כִּי אֲבוֹי לֶחָכָם

בְּמִשְׁפָּט הַכְּסִילִים,

וְאַשְׁרֵי כָּל הַתָּם

בְּתֻמַּת הַשְּׁבִילִים.

מִי וּמַה לִּי?

בֶּן־אָדָם, הַדְּרָכִים מַצְמִיחוֹת אֶת הַצְּחוֹק,

וּבְבֵיתוֹ אַל יֵשֵׁב עָצֵב.

בֹּא, נִשָּׂא אֶת הַקּוֹל אֶל קָרוֹב וְרָחוֹק,

עַד יַטִּיפוּ קֵרְחֵי כָּל לֵב.

כִּי הַצַּעַר עוֹלֶה

אֶל פִּתְחוֹ שֶׁל הַשִּׁיר,

כְּחַלּוֹת הַגּוֹלֶה

אֶת סִפָּהּ שֶׁל הָעִיר,

עַד יַטִּיחַ רֹאשׁוֹ בַּקִּיר.

בֶּן־אָדָם, אִם יִדֹּם קוֹל הַזֶּמֶר לָעַד,

יֵאָלְמוּ הַגַּלִּים בַּיָּם,

וְהָרוּחַ תִּתְעֶה בַּשְּׁוָקִים לְבָדָד,

וּדְרָכִים יֶחְמְרוּ מִדָּם.

אִם תִּפֹּל הַחָכְמָה

בְּצֵל סֶלַע כָּבֵד,

וְרוּחָהּ אֵין עִמָּהּ, –

חֵי הַזֶּמֶר בַּהֵד

כִּי יְקִימֶנָּה מִן הַבְּלִימָה.

בֶּן־אָדָם, עִם עֲלוֹת מִן הַיָּם אֲדָמָה,

וַתִּגְהַר בַּצּוּק רוּחַ מִיָּם,

וַתַּחְבֹּק אֲדָמָה, וַתָּשִׁיר מִדָּמָהּ,

וַתַּהַר – וַתֵּלֶד אָדָם."

הַבָּתִּים כְּבָר שָׁכְרוּ מִן הַשִּׁיר הֶהָלוּם,

וְגַגּוֹת הִתְחַכְּכוּ בִּקְרָעֶיהָ שֶׁל עָב,

וּפִרְחָח מְקֹרָע נִתְגַּדֵּל מִן הַתְּחוּם,

וְשִׁבְעָה רְקִיעִים בְּעֵינָיו.

ה. הַחוֹלֵם חֲלוֹם

עִם יוֹצְקֵי הַסֶּכֶר, עִם קוֹדְחֵי לַמַּיִם,

עִם יוֹרֵי כָּל תֶּלֶם אֶל טַרְשֵׁי גְּבוּלוֹ,

רְאִיתִיו פּוֹסֵעַ, הָאֶזְרָח־לֹא־בַּיִת,

עוֹד יָדָיו בַּסֶּלַע וְעֵינָיו חֲלוֹם.

רֶגַע וְדִמִּיתִי: הֵם צָמְחוּ פֹּה יַחַד,

חֶרְכוֹנוֹת הַנּוֹף וְזֶה שִׁזְפוֹן פָּנָיו.

רֶגַע וְחָזִיתִי: כּוֹתַרְתּוֹ נִפְקַחַת

עִם לֵדַת כָּל דַּק בְּחֵיק יוֹמוֹ הָרַב.

זוֹ פְּקִיחַת־שְׁמוּרוֹת אֶל הֶחָבוּי בָּאֹפֶק,

וּתְחִקַּת־כָּל־חֹק בְּטֶרֶם יְקֻדַּשׁ,

זוֹ עֲוִית הַיָּד אֲשֶׁר חָפְנָה בַּחֹפֶן

מִמְּכִתּוֹת הַזֹּהַר שֶׁל שְׂרִידֵי מִקְדָּשׁ.

פֶּתַע יַעֲבֹר וְהוּא מַגִּיד בַּשַּׁעַר,

חֲזִיזִים יַבִּיט וּבִדְבָרוֹ בָּרָד.

כִּי שִׁשִּׁים חֲלוֹם אֲשֶׁר הָזָה הַנַּעַר,

נִתְנַבְּאוּ הַיּוֹם בַּהֲבָרָה.

כִּי דִבְרֵי אֶחָיו עַל שֻׁלְחָנוֹ כַּלֶּחֶם,

וְעִצְּבוֹן־יוֹמָם לָעַס בָּדָד עַל־פֶּה.

אִם כָּבָה נֵרָם, יֵצְאוּ אַחֲרָיו לָלֶכֶת,

אִם נִכְלָם דְּבָרָם, יְהִי לָמוֹ לְפֶה.

יוֹם אֶחָד פְּגַשְׁתִיהוּ בְּסוֹפוֹ שֶׁל תֶּלֶם,

מְשָׂרֵךְ בְּיֶגַע מִנְעָלִים כְּבֵדִים,

וְהָאוֹר מַזְקִין בִּדְיוֹקֶן עַז שֶׁל עֶלֶם,

וּדְמוּתוֹ צוֹמֶקֶת כִּנְשׁוּבַת־קָדִים.

לְבַדּוֹ פָּסַע וְלֹא הָעָם יִרְאֶנּוּ,

חֲלוֹמוֹ נוֹגֵהַּ בְּצִלַּת רִיסָיו,

וְשָׁבְלוֹ – הָעֶצֶב, הַגָּדוֹל מִמֶּנּוּ

וְקָטָן מִכָּל אֲשֶׁר אָהָב.

לָמָּה יֶעֱגַם אִם חֲלוֹמוֹ זוֹרֵחַ,

אָנָה בָּא שִׁירוֹ? הַאֵין לוֹ כָּאן חָבֵר?

שֶׁמָּא הוּא אֶזְרָח־אֵין־בַּיִת־וְאֵין־רֵעַ,

אוֹ עַל סַף בֵּיתוֹ, הַמְשׁוֹרֵר?

---

בְּשׁוּב הַבַּת

מאת

צבי ארד

א. הַבַּיִת

הוּא יוֹדֵעַ שׁוּבֵךְ כַּשָּׁרָב אֶת הַטַּל,

פִּנּוֹתָיו שׁוֹאֲלוֹת לְסִפּוּר צְעָדַיִךְ,

אִם תִּתְּנִי אֶת צְחוֹקֵךְ עַל צְחוֹקָם שֶׁל הַטָּף –

יִזְדַּקֵּף, וְהוּא בַּיִת.

כִּי חָרַד לָךְ – נִמְלָח בְּיִזְעוֹ עַד חֲרָךְ,

וְשָׁפַף אֶת גַּבּוֹ לְחַכּוֹת וְלָדַעַת.

מַחְבַּרְתֵּךְ הַשְּׁכוּחָה לָךְ בִּקְצֵה הַמַּדָּף

רָאֲתָה וְיוֹדַעַת.

וְהַזַּיִת תָּמֵהַּ מֵעֵבֶר לַסָּף,

אִם תָּבוֹא שֵׂיבָתוֹ מִיָּדֵךְ הַנּוֹתֶנֶת,

וּפִרְיוֹ לָךְ נִמְסָק, אוֹ הַאִם יְסֻטָּף

וְיִשֹּׁר לְלֹא טֶנֶא?

כִּי כֻּלָּם כְּבָר עָמְדוּ בְּשׁוֹאַת הַמָּטָר,

וּפָטְרוּ יוֹתַרְתָּם בַּפְּסֵקוֹת אֶל הַנַּחַל,

וְחוֹלְמִים אֶת יָדֵךְ, כִּטְרָשִׁים אֶת הַבָּר,

כִּרְחָמִים אֶת הַיַּחַם.

הִנֵּה נָמָה אִמֵּךְ אֶת יוֹמָהּ שֶׁגָּמָל,

וְנִצְנַף כְּעֻבָּר לְהָחֵם אֶת רַגְלֶיהָ,

וּלְבַשֵּׂר אֶת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר יִתְגַדֵּל

בְּהֵעוֹר בָּנֶיהָ.

וְגָדוֹל הַחֲלוֹם כְּלִבָּהּ הֶחָרוּשׁ,

הַנּוֹשֵׂא רִגְבּוּבִית חֲרוּרַת סִיד וָמֶלַח,

וְרַגְלֵךְ בּוֹ פּוֹרֶכֶת אֶת כָּל הַנָּחוּשׁ,

כִּנְגֹס רוּחַ בַּסֶּלַע.

כְּבָר בָּקַע חִיּוּכָהּ אַחְרוֹנֵי נִצָּנָיו,

וְנִדְרֵי הֶרְיוֹנָהּ שׁוֹתְתִים עַל שְׂפָתֶיהָ.

אִם תָּבוֹאִי עַתָּה לְהָעִיר חַלּוֹנֶיהָ –

לֹא הָיְתָה שְׁבוּעָתָהּ לַשָּׁוְא.

ב. הַבַּת

הַשָּׁלוֹם לְכֻלָּם? לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי הַצּוֹחֶקֶת.

הַדְּקָלִים נִפְנְפוּ לִי בִּרְכַּת שֵׂיבָתָם מֵרָחוֹק,

וַאֲנִי כְּמוֹ זוֹנֶקֶת מֵרֹם אֶל צוּלַת הַבְּרֵכָה הַשּׁוֹתֶקֶת,

וְהִנֵּה הוּא הַבַּיִת בַּכְּחֹל וְזָהֹב וְיָרֹק,

מְקָרֵב בְּכַפָּיו הַטּוֹבוֹת אֶת הָרֹחַק לַשֶּׁקֶט,

וּמוֹסִיף לִשְׁתֹּק.

כֵּן, יָדַעְתִּי לִבּוֹ: שָׁתוֹתָיו לוֹחֲכוֹת בַּבַּזֶּלֶת,

וּמִכְוַת שִׁמְמוֹנָהּ תַּאְדִּים עַל יָדָיו לְעוֹלָם.

וַיַּחְפֹּר בְּאֵרוֹ כְּנוֹהֶה עַל בִּרְכָּיו אֶל הַפֶּלֶא.

וַיִּטַּע אֶת גַּנּוֹ, וַיַּחְפֹּן בַּלְּבֵנִים וּבַמֶּלֶט,

וַיִּיעַף וַיָּנֹם.

וַאֲנִי, כַּחֲלוֹם־שַׁחֲרִית הִגִּיעוּנִי הַטַּל וְהַחֶסֶד:

הַיַּלְדוּת הַיְּרֻקָּה בְּמִפְזַר חִיּוּכִים וּמְלִילוֹת,

וְרַגְלַי בּוֹסְסוֹת בַּטְּחָבִית הַפְּלוּמָה שֶׁל הַדֶּשֶׁא,

כֹּה שֶׁלִּי כַּאן הַכֹּל עַד אֵין עוֹד –

וַאֲנִי לֹא כְּבַשְׁתִּיו. הֲלָכֵן הַשְּׁתִיקָה הָרוֹגֶשֶת

בּוֹאֲכָה הַשָּׂדוֹת?!

לֹא יָשׁוּבוּ הַבֵּן וְהַבַּת בְּיָדַיִם רֵיקוֹת אֶל בֵּיתָם,

כְּיוֹרְשִׁים חִדְלֵי־מַעַשׂ, לִנְבֹּר בִּזְהָבָם שֶׁל אָבוֹת;

כִּי יָבוֹאוּ עוֹלִים מִן הַקְּרָב, חֲמוּצִים מִיִּזְעוֹ שֶׁל אָדָם

שֶׁשָּׂרָה גּוֹרָלוֹת

וָקָם!

זֶה דְבָרִי: לֹא הַרְחֵק מִתְגוֹרֶרֶת גָּלוּת טֶהֱרָאן.

הִיא טְרוּטָה וּמוּרְסִית וּפָנֶיהָ בְּדֹמֶן כּוֹבֶשֶׁת.

חַכּוּ לִי שָׁנָה, צִלָּם עַל עֵינַי כֶּעָנָן.

אֵלֵךְ אֲלֵיהֶם לְשָׁלוֹם עַד יִתְּנוּנִי לָגֶשֶׁת,

עַד רִאשׁוֹן פִּרְיָם,

עַד אַחֲרוֹן הַחֶשֶׁד.

אַל תִּרְאוּנִי פּוֹרֶקֶת עֻלִּי. אַל תִּתְּנוּנִי כְּאָז מוֹרֶדֶת.

בְּיֶדְכֶם אֲנִי אִם תֹּאבוּ, וְדַרְכִּי לְפָנַי מִישׁוֹר.

אַךְ בֵּיתֵנוּ עָנָן צִלּוֹ, כָּל עוֹד לְעֵינָיו עוֹמֶדֶת

עֲדַת גּוֹלִים הֲמוּמָה הַבּוֹכָה אֶל הָאוֹר…

זֶה דְבָרִי. הֲנִיחוּנִי לָרֶדֶת.

ג. הָאֵם

אִם אֲנִי הַפּוֹסַעַת בַּשְּׁבִיל

בְּשִׂמְלַת צְחוֹקִיּוֹת רוֹחֶפֶת,

אִם חֲלוֹם אֶת זוֹגָיו הִצְלִיל

וּבִתִּי שַׁבְרִירָיו אוֹסֶפֶת?

כִּי שׁוּבֵךְ הוֹצִיאַנִי לָרְחוֹב

יְחֵפָה וּסְתוּרָה עַד פֶּרַע,

וְאָבִיךְ בְּסַחְפֵי־הַחֹף

מְרַדְּפֵנִי אֶל קְצֵה הָעֶרֶב.

כָּךְ חִכִּיתִי לָךְ עֶרֶב וָלֵיל

וּכְמוֹ הֲרוֹתֵךְ הוֹסַפְתִּי.

וְהַיּוֹם לַמְּלָאכָה מָלֵא –

וְעָיַפְתִּי.

אִם אֶזְכֹּר אֶת יְמֵי הֶבְלִי,

גַּם אֲנִי אַוָּתִי רוֹדֶפֶת,

עַד פְּגָשׁוּנִי אֵסֶל וּדְלִי

וּכְתֵפִי מִשְׁתּוֹפֶפֶת.

אַתְּ לְכִי אַחַר חֲלוֹמֵךְ.

כַּאֲשֶׁר חִכִּיתִי, אוֹסִיפָה.

הֶעָמָל בְּדַרְכּוֹ יֵלֵךְ,

הַחֲלוֹם – פָּרִיךְ הוּא.

גַּם תְּהִי קוֹמָתֵךְ תְּמִירָה

וְעֵינֵךְ רְצוֹנָהּ בּוֹרֶקֶת,

וְיָדַיִךְ אוֹמְרוֹת שִׁירָה

וָשֶׁקֶט.

ד. הָאָב

הַדִּירִים כְּבָר הָגוּ אֶת שְׁאֵרִית אַנְחָתָם

וְצָנְחוּ אֶל גֵּרַת תְּנוּמָתָם הַנּוֹהֶקֶת,

וַאֲנִי נֵרִי עֵר אֶל צִלֵּךִ בַּחַלּוֹן,

אֶל פְּזוּרַת צְעָדַיִךְ עַל פְּנֵי הַמִּדְרֶכֶת,

אֶל מַקַּשׁ הַמַּנְעוּל, אֶל שִׁבְתֵּךְ לַשֻּׁלְחָן

שֶׁכֶם־שֶׁכֶם.

נִתְאַחַרְתְּ. הָעוֹלָם מְחַבְּקֵךְ לַמָּצוֹר,

הוּא שׁוֹבֵר אֶל רַגְלַיִךְ חֲנִית וָקֶשֶׁת.

אֵימָתוֹ חֲנוּנָה כְּחִנּוֹ הַנָּהוֹר.

אַף נָצוֹרְתְּ – לֹא אָעִיז לָגֶשֶׁת.

נִתְאַחַרְתְּ. אֲצוֹתֵת לְעָלֶה כִּי יִשֹּׁר

וְאָחוּד לוֹ פֶּשֶׁר.

וְהַסְּיָח מַה צָּנַף לִשְׁעַת לַיִל פִּתְאֹם?

מִי צוֹחֵק לוֹ שָׁם מְלוֹא־כַּפַּיִם?

אַתְּ, בִּתִּי? זֶה הָאוֹת. הִכִּירֵךְ הַשָּׁחֹם.

הוֹלִיכִיהוּ עַל־פִּי הַמַּיִם.

כֵּן, הוֹסִיפִי לוֹ חֹפֶן לִכְבוֹד הַיּוֹם –

הֵן בִּתֵּנוּ בַּבָּיִת.

---

בֶּטֶן אַדְמָתִי

מאת

צבי ארד

מִן הַיָּם עַד הַיָּם שְׁתִיקָתֵךְ נְשׁוּכָה אֶל הַשַּׁחַם,

הַזּוֹלֵג בְּאָפֹר וְאָדֹם עַל מִשְׁכַּב הַגִּירִית הֶעָשֵׁן,

וּבַת־קוֹל מֵאַחְרוֹן הַכְּפָרִים תִּתְרַסֵּק עַל סִפֵּךְ אֶל הַפַּחַד,

אֶל מִרְבַּץ הַגְּמַלִּים הַמְּלֵחִים בְּשִׁקְטֵךְ הַכּוֹשֵׁף,

בַּסַּלְעוּת הָרוֹתַחַת.

הֲתִשְׂאִי לְרַגְלַי הַהוֹזוֹת בְּצִמְאוֹן נְחָלַיִךְ

וּמוֹנוֹת אֶת עִקְּבֵי הַנְּפִילִים שֶׁהָיוּ בִּבְשָׂרֵךְ הָרָדוּם,

בּוֹעֲרִים וּקְשׁוּיִים, נִחָרִים אֶל הַצֵּל וְהַמַּיִם,

שֶׁבִּקְּעוּ בַּחֲמַת יַחְמָתָם הֹר־הָרֵי הֶרְיוֹנֵךְ הַקָּדוּם,

לַעֲשׂוֹת לָךְ לוּחוֹת וְקַרְדֹּם.

כִּי רָאָה בִּי לֵילֵךְ בְּעֵינֵי אִזְמָרַגְדְּ וּמָלֶשֶׁת,

לְרַדְּפֵנִי יָחֵף וְעָנִי עַל טַרְשֵׁי הַנְּחוּשָׁה בַּנְּקָעִים,

וְשִׁסָּה בִּי חוּכַת יַנְשׁוּפָיו,

גַּם יִדָּה בִּי רִגְבֵי צוֹר וְעֶשֶׁת,

גַּם טִבַּע קַרְסֻלַּי בְּשַׁמְנֵךְ הַנָּרוֹק בַּגִּידִים.

אַדְמָתִי הַפְּרוּזָה אֶל מִדְבָּר, הַדּוֹבֶרֶת שַׁמְנָהּ וְסִיגֶיהָ,

תְּנִי יָדֵךְ אֶל מִצְחֵי בַּחוּרַי שֶׁחָצוּ רִאשׁוֹנִים בְּאֵימַיִךְ,

הוֹלִיכִים אֶל עֵינוֹת רַחֲמֵךְ לְבַקֵּעַ אֶת בִּטְנֵךְ הַנּוֹגַהַת,

כִּי יָבוֹאוּ הָרוֹס אֶל בַּרְזֶל וּנְחוּשָׁה וְאוֹר־דַּעַת,

כִּי יִהְיוּ לָךְ גְּלוּיֵי־עֵינָיִם.

אַל יָבוֹא בָּךְ הַזָּר לְמֻשֵּׁךְ בְּכַפוֹ הַלַּחָה וְחוֹשֶׁקֶת,

וְיָזִיב אֶת רֻקּוֹ הַנִּצְמָג אֶל תֻּמַּת הַחַרְסִית וְהַבַּהַט,

לְטַמֵּא אֶת שִׁקְעֵךְ וְקִמְרֵךְ בְּשִׂפְתֵי הַמִּרְמָה הַנּוֹשֶׁקֶת,

לְשַׁחֵת אֶת חֶלְבֵּךְ עַד יִשְׁסֹף אֶת שָׁדַיִךְ, מֵינֶקֶת,

לִהְיוֹתֵךְ מַאֲכָל לְתוֹלַעַת.

רְחוּמָה, תְּנִי קוֹלֵךְ וְנָבוֹא, כַּאֲשֶׁר רִאשׁוֹנִים בָּךְ הָיִינוּ:

בַּחוּרִים מִן הַנִּיר, מִן הָרְחוֹב, מִפְּזוּרֵי הַגִּבְעָה וְהַרְאֵל,

הַדְּהוּנִים מִסַּדְנוֹת הַפְּלָדָה, הַחוֹרְשִׁים שֶׁאֵלַיִךְ הֵהִינוּ,

הָאוֹמְרִים שְׁבוּעָתֵךְ בְּגוּפָם, וְגוּפֵךְ לָהֶם דִּין הוּא,

הַבּוֹנִים לָךְ הַלֵּל,

תְּנִי שַׁמְנֵךְ לַמְּדוּרוֹת, אֲדָמָה. וְנַחְפֹּר אֶל בַּרְזֶל בְּחָפְנָיִם!

הוּא נִבְרָא לְעָשְׁפֵי מַחְרֵשׁוֹת, לִגְחוֹנֵי הַסְּפִינוֹת שֶׁבַּיָּם,

לִקְדִיחַת הַתְּהוֹמוֹת הָרָוִים כִּי יָקֵרוּ הַמָּיִם.

בְּיָדֵינוּ יָקוּם הַבַּרְזֶל לְהוֹסִיף עַל יָמָיו שֶׁל אָדָם,

לְקָרוֹת לוֹ בַּיִת.

הַנְּחוּשָׁה, הַנְּחוּשָׁה, הִגָּלִי וּבְדָמִי אַתְּ נוֹצֶקֶת

אֶל הַשִּׁיר שֶׁפָּרַץ אֶת דְּפוּסָיו לְטַבֵּעַ בְּדוֹדוֹ שֶׁל סַיָּר,

שֶׁרַגְלָיו לוֹחֲכוֹת בַּנְּקָעִים אֶת מִלְהַט נְתָכַיִךְ בַּשֶּׁקֶט,

וְעֵינָיו הֲלוּמוֹת בְּאֵימָה אֶל צְלָלִית הַחַמְדָן הַחוֹמֶקֶת,

עַד נַפְשׁוֹ מִזְדַּעֶקֶת תִּגָּר!

---

הַבַּרְזֶל

מאת

צבי ארד

א. אֱלֹהֵי בַּרְזֶל

כְּצַדִּיק וְתָמִים שֶׁסּוּתוֹ חֲלֻדָּה,

רְאִיתִיהוּ עוֹמֵד בַּסִּבְלוֹת וּבַפֶּרֶךְ,

שָׁם קָשׁוּת, פֹּה עָשׁוּת כְּנוֹשֵׂא תְּעוּדָה,

הַשַּׁלִּיט הַחַנּוּן בְּשִׁרְיוֹן הַפְּלָדָה,

שֶׁהִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ לַעֲטֶרֶת.

בְּעוֹדִי חֲרִישִׁי וְגוֹשֵׁשׁ בְּרַגְלַי

אֶל פִּתְחוֹ שֶׁל עוֹלָם, נִתְגַלּוּ אֱלֹהַי

בַּבַּרְזֶל הַזָּעִים וְרָחִים.

הָעוֹלָם־אֶלֶף־קוֹל מִתְנַכֵּר וְזוֹעֵף,

אֶצְבָּעַי בּוֹ שׂוֹרְטוֹת בִּשְׁבִירַת־צִפָּרְנַיִם.

קְשִׁיחוּתוֹ עֲמִידָה. וַאֲנִי כֹּה כָּפִיף,

נַעַר רַךְ וּפוֹתֶה בַּכִּבְשָׁן הָרוֹשֵׁף,

גּוּף הוֹזֶה שֶׁכֻּלּוֹ עֵינַיִם.

אֵדַע אֶת הַתְּחוּם בֵּין בַּרְזֶל לָאָדָם,

הִיא יַמַּת־הָאֵין־קֵץ בֵּין הָעַד וְהַדָּם,

וַיִּבְגֹּרוּ יָמַי מִיָּדָהּ.

אָז נָדַרְתִּי יָדַי לְאֵלִי הַנָּזִיר,

כִּי יִכְרֶה עַפְרוֹתָיו וְיַחְרֹשׁ אֶל הַלֶּחֶם,

כִּי יִלְקֹט לַנְּשׁוּרָה הַמּוּבֶסֶת בָּעִיר,

וְיִקְמֹר אֶת גְּשָׁרָיו מִקִּינָה אֱלֵי שִׁיר,

וּמִיָּד אֱלֵי שֶׁכֶם.

הָהּ, יְדֵי הַשּׁוּלְיָא בְּפִתִחָם שֶׁל קְרָבוֹת

עַל כִּבּוּשׁ הַפְּלָדָה. הַמְּרוּסוֹת עַד זָבוֹת,

אַךְ רוֹתְעוֹת וְנוֹגְדוֹת.

הֵן נוֹגְדוֹת בַּבַּרְזֶל וְהִנֵּה הוּא חָשִׁיל,

וְנִרְדָּד אֶל רְצוֹן הַנַּקָּשׁ הַבּוֹטֵחַ,

אַף בְּרָקָיו נִצְפָּנִים בְּקִרְעֵי הַמְּעִיל:

שׁוּב הוּא גֵּא וְאַלִּים, שׁוּב חַנּוּן וְיָחִיל, –

הַזָּקוּף בִּקְרָעָיו שֶׁאֵינֶנּוּ כּוֹרֵעַ!

וָאֵדַע אֶת רֵעִי, הַבַּרְזֶל הַגָּדוֹל,

הָאָפֹר בְּחַגָּיו, הַזּוֹהֵר מִן הַחֹל,

וְדָמוֹ דַּם־אֱנוֹשׁ הַכָּחֹל מִנִּי כְּחֹל.

ב. מַתֶּכֶת דּוֹר שַׁכּוּל

הַר קָשֶׁה – הַבַּרְזֶל שׁוֹבְרוֹ,

וְאָדָם בַּבַּרְזֶל יָרֹעַ,

אַךְ אָבִי מְשַׁחֵר בּוֹרְאוֹ,

כִּי יִתְּנֶנּוּ בָּדָד לִגְווֹעַ.

בִּינָתוֹ שֶׁעָקְרָה הָרִים,

מוּל לוֹעַי הָרוֹצְחִים נִסְתֶּרֶת,

וְרִפְטֵי־הֲגִיגָיו תָּרִים

אֶת מַתֶּכֶת יְדֵי־הַפֶּרֶא.

וְאִמִּי הַפְּשׁוּטָה מִכֹּל,

שֶׁצְּחוֹקָהּ מֵחְשַׁכִּים בּוֹקֵעַ,

אֶת הַדּוֹר הַשַּׁכּוּל מִשְּׁכוֹל

מְקַלֶּלֶת בְּאֵין שׁוֹמֵעַ.

כָּךְ עָמְדוּ עַל שִׂפְתֵי הַבּוֹר,

וּשְׂפָתָם צַוָּאָה לוֹחֶשֶׁת,

כִּי יִהְיֶה הַבַּרְזֶל טָהוֹר,

כִּי יָהֹם רְשָׁעִים וָרֶשַׁע.

כִּי יִהְיֶה בְּנָם חוֹפֵר בָּהָר,

אֶל עַפְרָה בַּת אוֹתוֹ הָרֹבֶד,

שֶׁנִּתְכוֹ גַּם חָשִׁיל אַף מוּשָׁר,

וּמַפְרִיךְ אֶת חֻקֵּי־הַכֹּבֶד.

שֶׁנִּתְכוֹ – עֲמִידוּת קְשׁוּיָה

הַנִּרְדֶּדֶת דּוּמָם בְּלִי קֶרַע,

וּנְשִׁימוּת לְהוּטה, דְּמוּיָה

לֶעָנָן הַפּוֹסֵעַ הֶרָה.

ג. תּוּבַל־קַיִן

הוּא שָׁפַף וְכָרַע לְלַבּוֹת אֶת הָאוּר,

וּלְחָיָיו נְפוּחוֹת כְּרֵאוֹת הַמַּפּוּחַ,

וְיָדָיו הַגְּחוּלוֹת מְסִיטוֹת אֶת הַכּוּר,

לְטַבְּעוֹ בְּלַבַּת הַמּוֹקֵד הַזָּרוּחַ.

כְּבָר נָפְלוּ לְחָיָיו וּשְׂפָתָיו לוֹחֲשׁוֹת

אֶת תְּפִלַּת־הַהִתִּוּךְ הָעוֹלָה אֶל הַסּוֹד.

מַה יֻּצַּק אֶל הַדְּפוּס הַטָּבוּעַ בַּחוֹל?

הֲיֻתַּךְ בְּכוּרוֹ הַבַּרְזֶל הַגָּדוֹל?

אֶל הָעַיִן הֵעִיזוּ רוֹעִים אֶת הַצֹּאן,

וְרִדְמָם מֵהַמֶּה בַּדְּמָמָה הַבּוֹטַחַת.

רַק חָרַשׁ־כָּל־בַּרְזֶל מִתְרַפֵּק אֶל רִמְצוֹ,

אֶל כּוּרוֹ הַמֵּצֵן מוּל לַבָּה שֶׁהֻתָּכָה,

שֶׁנּוֹצְקָה סַנְוֵרִים וְקָשְׁחָה עַד בַּרְזֶל.

לֹא יָנוּם תּוּבַל־קַיִן, חָרָשׁ וְהוֹזֶה.

כְּבָר דְּגָנוֹ מִשְׁתַּבֵּל וְעוֹדוֹ עֲרִירִי,

וְרִגְבֵי מִשְׁכָּבוֹ – חִבּוּטִים וּמִדְקֶרֶת.

נְתָכָיו הָעַזִּים, הֲיִהְיִוּ עֲקָרִים?

אֵיהִי בַּת הַנְּפִילִים שֶׁתֵּלֵד לוֹ תִּפְאֶרֶת?

וַיָּקֶם לְבַקְּשָׁהּ בְּכָל תְּהוֹם עֲמֻקָּה, –

כִּי אָדָם מֵעָפָר לֻקָּח.

וַיִּצְעַן וַיִּכְרֶה וַיַּגֵּר אֶת יִזְעוֹ,

עַד שְׁחִיקַת אֶצְבָּעוֹת בַּנְבִירָה הַלּוֹהֶטֶת,

וַיָּבוֹא אֶל עוֹרֵק אֲשֶׁר לֹא יְדָעוֹ,

אַדְמוֹנִי בַּסַּלְעוּת. אָז יֵדַע אֶת הָרֶטֶט

שֶׁל הַלֵּב הַמַּלְחִית בְּפִתְחוֹ שֶׁל חֲלוֹם,

וּשְׂפָתָיו לוֹאֲטוֹת: אַדְמוֹנִית, בָּא הַיּוֹם!

כֹּה עָקַר וְחָפַר וְנִפֵּץ וְהִגִּיר,

אֶת עַפְרַת הַחֲלוֹם הַנִּדְלֵית מִן הַפִּיר,

כִּי תֻּתַּךְ בִּוְרִידָיו:

הַכַּלָּה וְהַשִּׁיר.

הַבְּרוּכָה בַּבְּרָכוֹת, הַשְּׂמֵחָה בַּשְּׂמָחוֹת,

שֶׁעֵינֶיהָ בְּרָקִים וּדְבָרֶיהָ כָּל נֹעַם,

הִיא עוֹלָה מִן הַכּוּר וְטוֹפֶפֶת בַּחוֹל,

וְגוֹהֶרֶת בַּדְּפוּס, הַמַּלְכָּה שֶׁלַּתֹּאַם.

“אַדְמוֹנִית, אַדְמוֹנִית!” יִתְפַּלֵּל הֶחָרָשׁ,

וְיָדָיו מוּשָׁטוֹת לָעַפְרָה הַנִּתֶּכֶת.

תּוּבַל־קַיִן, חָרָשׁ וַאֲבִי־כָּל־חוֹרֵשׁ,

הִשְׁתּוֹפֵף וְגָהַר עַל יְצוּעַ הָאֵשׁ,

וַיַּטְבַּע אֶת שְׂפָתָיו בַּמַּתֶּכֶת.

ד. הַסַּיִף

סֵיפֵי הַגֵּא נָעַצְתִּי בֶּעָפָר,

עַד הַנִּצָּב יָבוֹא. אָמַרְתִּי,

מִן הַדָּמִים אֲשֶׁר הִגַּרְתִּי,

יָצֵן, יִשְׁלַו וְאַף יִטְהָר.

כִּי זֶה דִינוֹ שֶׁל הַחוֹזֵר מִקְּרָב:

אֶל אַדְמָתוֹ יוֹשִׁיט יָדַיִם,

עֲדֵי יִטְהָר, וּגְלוּי עֵינַיִם

שׁוּב יִתְיַצֵּב לִפְנֵי אֶחָיו.

יָדַי הָיוּ רֵיקוֹת בְּיוֹם בּוֹאִי.

לֹא אַרְגְּוָנוֹת לִי בָּאַמְתַּחַת,

כִּי רַק הַסַּיִף. צְרוּר־מִטְפַּחַת,

הָיָה מֻטָּל בְּמַחְבּוֹאִי.

אִם שִׁבְעָתַיִם הַלּוֹחֵם יִצְדָּק,

וְזַךְ לִבּוֹ שִׁבְעִים וָשֶׁבַע,

סֵיפוֹ גּוֹזֵר אֶת לֵב הַטֶּבַע,

עַד קְטֹן־גִּידָיו חָמָס יִזְעָק.

עַל כֵּן סֵיפִי נָתַתִּי בֶּעָפָר,

לִהְיוֹת בְּרָקָיו כְּלוּאִים בָּרֶגֶב,

לִהְיוֹת אַחַי רוֹדִים־כָּל־הֶגֶה,

נוֹתְבִים זִרְמוֹ שֶׁל הַנָּהָר.

עֵינַי תָּרוֹת כָּל רֹחַק נֶעֱלָם,

וּלְצַעַד זָר אָזְנִי כָּרִיתִי.

מוּל הָאֵיבָה אוֹתְךָ הָרִיתִי,

סֵיפִי הַגֵּא, סֵיפִי הַתָּם!

ה. אֲבָנֶיהָ בַּרְזֶל

אֲבָנֶיהָ בַּרְזֶל הָיוּ. חֲרוּרָה,

נִטְרְשָׁה וַתָּנָם בַּשֶּׁמֶשׁ,

הַשְּׁכוּחָה עַד מְלֵחָה, אֲדָמָה אֲרוּרָה,

תְּחוּם־הָזוּת בֵּין בָּרִי וְשֶׁמָּא.

אָז יָבוֹא הַבַּרְזֶל וְהוּא חֶרֶב חִתִּים,

לַשִּׁמְצָה, לַבִּזָּה, לַהֶרֶג,

וְיַד בֵּן בְּאָבִיו. חַי כּוֹתְבֵי הָעִתִּים.

…בַּשָּׂדֶה הַמּוּבָר יָשַׁבְנוּ מְעַטִּים.

חֵרָכוֹן מִסָּבִיב, בָּאַדְווֹת הַצְּהֻבּוֹת,

בְּכַרְכֹּם הַסְּפִיחִים, בַּסָּחִישׁ,

בְּאַבְנֵי הַתַּשְׁתִּית, בִּדְגוֹרֵי־הַקְּצָווֹת,

בַּקַּנְטָר, בַּכַּשִּׁיל, בָּאִישׁ.

כֹּה חָזַר הַבַּרְזֶל לַשָּׂדֶה הַמּוּבָר

לְצַלְצֵל קוֹל קַנְטָר פּוֹחֵחַ,

לְבַשֵּׂר לֶעָפָר אֶת פְּלִיחַת הֶעָקָר,

לַחֲלֹם לוֹ פְּרִיחָה וָרֵיחַ.

לַחֲלֹם אֶת אֵין־קֵץ שַׁרְשְׁרוֹת הַזְּחָלִים

בְּמַסַּע חֲרִישָׁה דוֹהֶרֶת,

בִּפְתִיחַת וְרִידֵיהֶם שֶׁל רִבּוֹא נְחָלִים,

בִּכְתִיבַת אֲפִיקִים בַּחֶרֶט.

עָשְׁפֵי הַפְּלָדָה יִסְכְּרוּ אֶת עוֹרְקָיו

שֶׁל אָפִיק הַמְשַׁחֵת הַיָּמָּה,

עַד דָּמָיו הַדְּלוּחִים מִזְדַּכְּכִים בַּמֶּרְחָב,

עַד יַשְׁקוּ וְיָנִיבוּ וְקָמוּ.

הוֹי, הָאִישׁ בַּשָּׂדֶה, הֲנָשׁוּב, הַשָּׂרוּף,

הַגָּדוֹל מֵעָפָר וָזַךְ,

הִסְתּוֹלֵל בַּבַּרְזֶל, פְּרֹשׂ כְּנָפַיִם וָעוּף!

– כִּי בַּרְזֶל מֵעָפָר יֻקָּח!

ו. יְהִי הַיּוֹם

עֵינַי פָּקַחְתִּי, רְווּחוֹת עַד רְהוּיוֹת,

אֶל הָעֲנָק פְּשׂוּק־הַכְּרָעַיִם,

אֲשֶׁר יָרָה בַּחֲמָתָם־שֶׁל־נְבוֹנִים

כַּרְסֹם לִסְתָּן, עָשׁוֹת־נִיבִים,

לִרְטֹשׁ אֶת לֵב הָאֲדָמָה.

הוּא הָאִזְמֵל אֲשֶׁר יַחְתֹּך גּוֹרָל:

אֶגְרוֹף בַּרְזֶל הַמְבַקֵּשׁ רֵעֵהוּ

בַּמִּרְבָּדִים הַחֲשׁוּכִים.

גַּם אִם יִצְבֶּה וִימֹרָס, יִרְעַם שִׁירוֹ

בִּנְשֹׁק נִיבוֹ בִּבְשַׂר אָחִיו.

אָשִׁיר לַיּוֹם בּוֹ יַעַל הַבַּרְזֶל מִפִּיר,

חֲלוּד־יָמִים רַבִּים, כָּעֶבֶד הֶחָרוּף,

וְהוּא גוֹרֵר אֶת אֲזִקָּיו מֵעִיר אֶל עִיר.

לִזְעֹק אֶת הַחֵרוּת.

זוֹ זַעֲקַת בַּרְזֶל, צֶלֶם וּדְמוּת.

הִיא זַעֲקַת גְּשָׁרִים מֵחוֹף אֶל חוֹף,

וְנַהַק מֵחְרֵשׁוֹת מִגְּבוּל אֶל גְּבוּל,

וְצִלְצְלֵי סְדָנִים מִמַפָּחוֹת,

וּדְבַר אִישׁ בְּאָחִיו, כְּנוֹף אֶל נוֹף

עֵת יִדָּבְרוּ מוּל הַשְּׁמָמָה.

עֲלֵה הַנַּאַק מִנִּי תְּהוֹם רַבָּה,

וּכְנֹס יוֹצְקֵי לַבָּה אֵלֶיךָ,

מִן הַסַּדְנוֹת בְּעִבּוּרָהּ שֶׁל עִיר,

הָעֲשֵׁנוֹת חֲמַת־מַתֶּכֶת

שֶׁאֵין לָהּ מְכַבֶּה.

עֲבֹר בַּכְּפָר כְּחֹם הַיּוֹם,

הַזְעֵק רוֹכְבֵי פִּלְדַת־הַלֶּחֶם,

וּצְעַק מָלֵא: מָלֵא הַכּוּר!

עֲלוּ לִרְדוֹת אֶת הַנִּתֶּכֶת!

חַם הַתַּנּוּר!

יְהִי הַיּוֹם, בּוֹ יַעַל הַבַּרְזֶל מִפִּיר,

חֲלוּד־יָמִים־רַבִּים, כָּעֶבֶד הֶחָרוּף,

וְזַעֲמוֹ בַּכְּפָר, וְחִתִּיתוֹ עַל עִיר,

וְנֶתֶךְ אַוָּתוֹ מַגְבִּיהַּ עוּף, –

וְדִמְעָתוֹ – הַשִּׁיר.

---

פְּרָקִים מִבֵּית אָבִי

מאת

צבי ארד

א. קַדִּישׁ יָתוֹם

כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר חָלְפוּ, כָּל הַשְּׁמָשׁוֹת וְהַגְּשָׁמִים

אֲשֶׁר נָשְׁקוּ אֶת אַדְמָתִי עַד הֲרוֹתָהּ לִהְיוֹת פּוֹרַחַת,

הָיוּ גְּדוֹלִים מִכָּל גָּדוֹל, וְרוּחוֹתָם בָּעֲנָקִים.

יָדְךָ עוֹשָׂה בַּמִּכְתָּבִים שֶׁבְּשִׂימָתָם וְרָדִים וָטַחַב,

וְשַׁוְעָתָם שֶׁל הַלְּבָבוֹת שֶׁבַּכָּתוּב וּבַמָּחוּק,

רָמָה מִקּוֹל וּמֵאֶלְמָם שֶׁל הַקְּבָרִים.

אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַנָּהָר בְּגַאֲוַת שִׂרְטוֹן וָאֶשֶׁד, –

וְרֵאשִׁיתוֹ מִן הַשְּׁלוּלִית. חֲפֹר בְּיַד נֶאֱמָנָה

וְהִשְׁתַּחְוֵה לַמְּקֵרָה אֶת דַּם הָאֲדָמָה.

כֵּן כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ יָדַי, הַמִּגְדָּלִים אֲשֶׁר חָטַבְתִּי,

הַמְּרְחָבִים אֲשֶׁר הוֹרִיקוּ לְמַגָּע אֶצְבְּעוֹתָי,

צְבָא הָאָדָם הַמְחַלֶּה פְּנֵי עֲמָלוֹ וְשַׁבַּתּוֹ, –

כֻּלָּם אַנְחַת אָבִי יָלָדָה.

הַאֵין קוֹלָהּ נִשְׁמַע, הַגִּידָה?

אַךְ חַי הַיּוֹם הַזֶּה אִתְּכֶם, מִן הַחֶרְמוֹן וְעַד יַם־סוּף.

הַמִּתְפָּרֵק אֶת רֵיחוֹתָיו בַּלִּבְלוּבִים וּבַתִּפְרַחַת,

הַמְצָעֵק אֶת עֲדָרָיו וּמְיַלֵּד אֶת הֶעָמָל,

וּמְרַדֵּף אֶת חֲלוֹמוֹ אֶל הַשַּׁחְרִית הַמִּתְפַּכַּחַת. –

כִּי טוֹב הוּא לִי וּלְנַפְשִׁי, הַיּוֹם הַזֶּה, מִכָּל גָּדוֹל.

וְאֵיךְ יָכִילוּ הַשָּׁמַיִם אֶת רוּמוֹ הַמִּשְׁתּוֹחֵחַ,

אִם לֹא יֵרְדוּ אֶל חֲדָרַי, עִמִּי לִבְצֹעַ פַּת בְּמֶלַח,

וּלְהַרְכִּין גַּבְהוּת־מִצְחָם

אֱלֵי קַדִּישׁ־יָתוֹם.

ב. הָזִיתִי עִיר

הָעִיר הָרִים סָבִיב־סָבִיב לָהּ, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת טַבּוּרָם.

אִם תַּעְפִּיל מִן הַצָּפוֹן, הִיא רְדוּמָה מַרְגְּלוֹתֶיךָ,

חוֹגֶרֶת צְרִיחַ וְחוֹמָה, זוֹקֶרֶת יַעַר שֶׁל צְלָבִים,

וְרִנְנַת פַּעֲמוֹנִים תְּלוּיָה עָלֶיהָ כְּעָנָן.

הוֹשֵׁט יָדְךָ, עֲצֹם עֵינַיִם, וְהַיָּמִים יְמֵי בֵּינַיִם.

הַהֵלֶךְ, אַל תִּמְעַד אֶל הַסִּמְטוֹת הָעֲלוּפוֹת.

הֵן מְעַקְּלוֹת אֶת פִּתְנֵיהֶן, אָפֹר־כָּתֹם עִם חַלּוֹנִים;

וּפֶתַע הֵן נִקְבּוֹת כְּרוּיוֹת בָּאַפְלוּלִית הַמַּצְחִינָה,

וְדִבּוּרָם שֶׁל יְהוּדִים נוֹגֵן בָּהֶן.

הִנֵּה יָרֹן קוֹל תְּפִלָּתָם מִקִּיר טָחוּב וּמִתְקַלֵּף,

הִנֵּה יַדְמִיעַ מִשְׁנָתוֹ פָּרוּשׁ בָּלֶה, מִלֵּב אֶל לֵב.

נָסִיךְ שֶׁל לִיטָא פֹּה חָלַם בְּלֵיל צֵידוֹ, וַיִּבֶן עִיר.

לִהְיוֹת סוֹחֶרֶת־אֳרָחוֹת וּמַמְגּוּרָה וּמְאוֹר־הַדַּעַת,

וִיהוּדֶיהָ נִקְבְּצוּ מִן הַפְּרָזוֹת שֶׁל אַשְׁכְּנָז,

וַיִּסְגְּרוּ אֶל הַחוֹמָה, וַיִּפְרְצוּהָ בְּכֹחָם,

עֲדֵי הָיוּ יוֹד רְבָבוֹת בַּזַּבָּנוּת וּבַמְּלָאכָה.

יוֹד־בֵּית יוֹבְלוֹת יָדְעָה הָעִיר בְּיוֹם צֵאתִי אֶת שַׁעֲרָהּ,

וְאֶגְרוֹפוֹ שֶׁל זְמַן חָדָשׁ הוֹלֵם עַד דָּם בְּחוֹמוֹתֶיהָ.

וְכָךְ אֶרְאֶנָּה: מַמְרִיאָה בְּדוּרַת־טַלִּית בְּאוֹר שְׁקִיעָה,

מֵרְחוֹב סִדְקִית וּגְרוּטָאוֹת, מִמֵּאָה קְלוֹיזִים וְאֶחָד,

מִכְּנְיִשְׁתָּאוֹת וּמִנְזָרִים, מֵרִיחוּשֵׁי תּוֹרָה וָחֶסֶד.

הוֹשֵׁט יָדְךָ, עֲצֹם עֵינַיִם, וְהַיָּמִים יְמֵי בֵּינַיִם.

ג. כְּעִיר לִפְנִים מֵעִיר

כְּעִיר לִפְנִים מֵעִיר הָיָה דְבָרֵנוּ בָּךְ:

רָאשֵׁינוּ יְרֻקִּים בְּכַתְמוּמִית הָרְחוֹב

וּתְרוּעָתֵנוּ לֶעָגְמָה מַצֶּפֶת.

חוֹמוֹת יָקְדוּ שִׂנְאָה, כְּלִמּוֹת הָרוּ מַכְאוֹב,

הַפַּת חָרְבָה בַּסַּל וְאַבָּא נֶאֱנַח

עַל פְּאַת־שָׂדֵהוּ הַנִּשְׁדֶּפֶת.

פְּקוּרִים וּפְרוּעֵי־רֹאשׁ נָשָׂאנוּ אֱמוּנִים

לַבְּרִית הַחֲדָשָׁה שֶׁל עָם שַׁכּוּל מִבַּיִת,

וּכְבָר יָדֵינוּ בַּמְּלָאכָה.

אֲנִי פָּרַצְתִּי תְּחוּם בַּנִּיד־שֶׁבְּטֶרֶם־מַיִט, –

וְאָבִי בָּכָה.

אָמֵן הָיִית, עִירִי, יְרוּשָׁלַיִם־שֶׁל־גּוֹלָה,

וּבִרְחוֹבֵךְ אַף הָעִבְרִית נִשְׁמַעַת.

אֵיכָה נָפְלָה הָעִיר אֲשֶׁר נָשְׂאָה קוֹלָהּ

וְהוּא בְּשׂוֹרָה וְאוֹר וָדַעַת!

אֵיכָה נָפְלָה הָעִיר אֶל מַגָּפֵי־הַצָּר,

וְהִיא גְבְוֹהִית מִשְּׁנוֹת רָעָב וּמַאֲכֹלֶת,

מִשְּׁנוֹת כִּנָּם וּמַגֵּפָה וּצְבָא־קֵיסָר,

מִשְּׁנַת חָמֵשׁ עִם הַמּוֹרְדִים עַל הַכִּכָּר,

עִם הַנְּפוּלִים בְּהִלָּתָהּ שֶׁל הַמַּפֹּלֶת!

עַתָּה פָּרְחוּ בָעַרְמוֹנִים וּבַלִּילָךְ

שְׂדֵרוֹת גַּנֶּיהָ הַחוֹלְמִים אֶת אֲבִיבָם.

אַחַי נָפְלוּ וְאַף זִכְרָם דָּעַך.

בּוֹרוֹת פּוֹנָר שָׁמְעוּ אֶת וִדּוּיָם.

רְחוֹב עָקוּל קָפָא וְנֶאֱנַח.

אַנְחַת אָבִי הִיא.

ד. אָבִי

אַתָּה אֶחָד בְּעוֹלָמִי, סֶלַע הָרֹאשׁ שֶׁבַּיַּבֶּשֶׁת,

שׁוֹמֵר חֻמַּת הָאֲדָמָה וְזַעֲפָה הַמִּתְחַיֵּךְ,

נוֹשֵׂא תֻּמַּת הָאֱמוּנָה מִן הָאָדָם אֶל הָאָדָם,

פּוֹרֵשׂ לִפְנֵי רַגְלֵי קוֹנוֹ אֶת טַלִּיתוֹ הַמְעֻטֶּרֶת, –

שַׁמַּשׁ יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה הָאֲפֹרִים שֶׁבַּתִּפְאֶרֶת.

שֶׁלִּי הָיִיתָ מֵעוֹדְךָ, וַאֲבִיהֶם שֶׁל הָרַבִּים.

עֵינְךָ צוֹלֶפֶת תּוֹכָחָה וּפִיךָ בַּמָּשָׁל טוֹרֵחַ,

וְהַנִּמְשָׁל יוֹרֵד עָלַי כִּפְלֹשׁ בָּרָד מִן הַזַּרְזִיף,

וְאֵין מַחֲסֶה מִן הַמִּצְווֹת הַמּוֹשִׁיטוֹת לְךָ כַּפַּיִם.

הָיִיתָ לִי אֶחָד מֵעָם שֶׁהוּא שְׁלוּחָם שֶׁל הַשָּׁמַיִם.

אֲבָל נַפְשֵׁנוּ הַיּוֹצֵאת אֶל הַמָּאוֹר וְאֶל הַדֶּרֶךְ,

כָּרְעָה, אָבִי, וַתֶּאֱבַל תַּחַת שָׁמֶיךָ הַכְּבוּיִים,

וַתִּסְתָּעֵר אֶל הַפְּרָצוֹת וַתַּעְפִּיל אֶל כָּל גָּבֹהַּ.

וְאַף רַגְלַי הַמִּשְׁתַּלְּחוֹת אָז הֱבִיאוּנִי אֶל פִּי תְּהוֹם,

וַיַּפְרִיחוּנִי כִּקְלוֹמִית בֵּין הַבְּלִימָה וְהַחֲלוֹם.

אָז מִן הַדַּף שֶׁל הַגְּמָרָא עָלְתָה אֵלַי נִדְבַת עֵינֶיךָ,

וְאוּדֵיהֶן מְהַבְהֲבִים: “הוּא כְּבָר הָיָה לְעוֹלָמִים”.

וְהֵן שָׁבוֹת אֶל סְבַךְ הַדַּף, כַּחֲזֹר רָעֵב אַחַר הַלֶּחֶם,

כְּשׁוּב הַבֵּן, אֲשֶׁר אָבַד, אֶל נֵרוֹתֶיהָ שֶׁל אִמּוֹ.

הָהּ, אֵינְסוֹפָהּ שֶׁל הַדְּבֵקוּת בֵּאלֹהָיו וּבְעַמּוֹ!

כִּגְלשׁ הָהָר עַל חֲגָבָיו יָרְדָה עָלַי שְׁתִיקַת מִלֶּיךָ,

לְהַחְזִירֵנִי אֶל בֵּיתִי, אֶל תּוּגָתָם שֶׁל הַקִּירוֹת,

אֶל אַדְמָתָם שֶׁל הַיְּהוּדִים הַמְרֻבֶּבֶת בְּדָמָם,

לִהְיוֹת נוֹשֵׂא אֵסֶל וּדְלִי. – לֹא מַשָּׂאִי כְּמַשָּׂאֶךָ.

אַךְ אִם עָקַרְתִּי לַדְּרָכִים, אַנְחַת־לִבְּךָ אוֹתִי הוֹלִיכָה.

אַתָּה אֶחָד בְּעוֹלָמִי, חִיּוּךְ הַנֶּפֶשׁ הַדּוֹאֶבֶת,

כֹּהֵן חַסְדוֹ שֶׁל הָאָדָם וְרֹאשׁ שִׁבְטָם שֶׁל שׁוֹאֲבִים,

אֲשֶׁר גַּבּוֹ שָׁפוּף לָעֹל וּבַתּוֹרָה רוּחוֹ רוֹחֶפֶת.

הִנֵּה קָטֹנְתִּי מִסַּפֵּר אֶת הַנִּשָּׂא מִכָּל גָּבֹהַּ,

אֶת זַעַף אַהֲבַת הָאָב, אֲשֶׁר שָׁפְעָה לִי חֹם וָזֹהַר.

ה. אִמִּי

הַסְּתָו מִלֵּל קַדְרוּת רַכָּה אֶל הַפְּתָחִים אֲשֶׁר בַּבַּיִת,

וְיוֹם עָמָל, אֶחָד מִיָּם, גִּלְגֵּל שַׁחְרִית בְּחִפָּזוֹן,

הוּא חֶפְזוֹנָם שֶׁל הַתָּמִים, אַדְרִיכָלִים שֶׁל יֵשׁ מֵאָיִן,

הַמַּשְׁכִּימִים אֶל הַמְּלָאכָה וּמְאַחֲרִים אֶל מִשְׁכָּבָם.

אָבִי כִּלָּה אֶת תְּפִלָּתוֹ וְהוּא נֶחְפָּז אֶל הָעוֹלָם.

עוֹד בְּנֵי הַבַּיִת מְסֻבִּים אֶל פַּת־הַבֹּקֶר הַנִּבְצַעַת,

וּכְבָר עוֹלֶה מִן הַפִּנּוֹת אוֹרֵךְ הֶחָם וְהַמַּצְמִיחַ,

אִמִּי וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל, גְּבִירַת בֵּיתֵנוּ הַצָּנוּעַ.

קוֹלֵךְ נוֹשֵׁק אֶת הָרָאשִׁים שֶׁנִּרְכְּנוּ אֶל שַׁחְרִיתָם,

וּבַעֲמָקָיו הַמִּתְנַגְּנִים אוֹבֵד לָדַעַת אַף הַסְּתָו.

רַבּוֹת חָלַמְתִּי בִּדְרָכַי וְלַמַּמָּשׁ יָדִי מוּשֶׁטֶת,

וְלֹא רָאִיתִי לִי אֵיתָן מֵאוֹר עֵינַיִךְ הַסּוֹלֵחַ,

אֲשֶׁר אֵלָיו יִזְעַק לִבִּי עִם הַלְמוּתוֹ הַמִּשְׁתַּעֶטֶת, –

אוֹר הַקְּטִיפָה הַשַּׁתְקָנִית, שֶׁבְּהִלּוֹ עֵינֵי אָבִינוּ

אֶת בִּרְקֵיהֶן הַמִּתְנַפְּצִים כְּעוֹלָלִים נָמִים הֵלִינוּ.

וּבְעוֹד תְּפִלַּת אָבִי זַכָּה מוּל הַצָּרָה הַמִּתְרַגֶּשֶׁת,

וְכָל תּוֹכַחַת הַמְּשָׁלִים כְּבָר נִשְׁתַּכְּחָה שֶׁלֹּא מִדַּעַת,

אִמִּי סוֹעֶרֶת בַּמֻּפְקָר וְהִיא רוֹדָה וְאַף כּוֹבֶשֶׁת.

הִנֵּה הִזְעִיקָה חֵילוֹתֶיהָ אֶל דִּגְלָהּ וְהִיא פּוֹקֶדֶת.

אִמִּי, שְׁבוּעַת־הָאֱמוּנִים, אַהֲבָתָהּ שֶׁל הַמּוֹלֶדֶת!

דָּמֵךְ מֵשִׁיב אֶת רוּחוֹתַי אֶל הַנְּשִׂיאִים וְאֶל הַגֶּשֶׁם.

כָּל חַמּוּקֵי הָאֲדָמָה יָדְעוּ אֶת רֶטֶט־אֶצְבָּעַיִךְ.

שֶׁמֶשׁ רַבָּה עוֹלָה בָּהָר עַל הַיּוֹרְשִׁים וְהַמּוֹרֶשֶׁת,

וְאוֹר הַבֹּקֶר הַנִּגָּר מִצֵּל רִיסַיִךְ, הוֹרָתִי,

זוֹרֵעַ צְחוֹק שֶׁל פְּעוּטוֹת בַּחֲצֵרוֹת וּבַבָּתִּים.

---

מִסְפֵּד בְּמַאי

מאת

צבי ארד

כְּמַלְמָלוֹת שֶׁל לֵיל־יָרֵחַ

עָבְרוּ עָלַי יְמֵי מוֹעֵד,

יְמֵי מִסְפֵּד וְהוּא כּוֹרֵעַ

בַּמֶּלֶל הַשַּׁכּוּל מֵהֵד.

וּמָה רִחַמְתִּי אֶת הַצַּעַר

שֶׁנֶּחֱנַט בִּכְסוּת הַשְּׂרָד,

בִּכְפוֹר פָּסוּק, בִּנְאוּם הַבַּעַר

עַל קַל־וָחֹמֶר־כְּלָל־וּפְרָט.

בַּיּוֹם הַהוּא שֻׁכַּלְתִּי אֶלֶף,

וּבִבְּדוֹדָה נַפְשִׁי הוֹמָה,

אֶל הַשְּׁתוּקִית מִכָּל הַסֶּלַע,

אֶל אֵם אֲשֶׁר הָיְתָה דְּמָמָה.

קְרוֹבִים הָיִינוּ בַּמִּדְרֶכֶת:

הִיא, הָרְחוֹקִית מִכָּל רָחוֹק,

וְנֶהָגוֹ שֶׁל קְרוֹן־הַלֶּחֶם

מִשְּׂדוֹת הַנֶּגֶב הָרָחוֹק.

לשמם

מאת

צבי ארד

---

לְאוּרִי נִיסָן – תְּהִלָּה לְהֵלֶךְ

מאת

צבי ארד

א. פְּגִישָׁה

יוֹם קָצִיר שֶׁלָּהַט כְּבָר הֵצֵן אֶל עַרְבּוֹ הָרוֹגֵעַ,

וּנְגֹהוֹת הַזְּהוֹרִית שֶׁצָּנְחוּ עַל דְּרָכִים וּשְׁלָפִים,

צִחֲקוּ בְּעֵינֵי הַיּוֹרְדִים אֶל הַכְּפָר.

בַּמִּרְחָף הַוָּרֹד שֶׁנִּתְלָה בְּרָאשֵׁי הַלִּבְנִים

סִלְסְלוּ אֲרֻבּוֹת בֶּעָשָׁן וּבָרֵיחַ,

וְקִילוֹן רְהָבְתָן נִתְעוֹפֵף וְרָתַע וְקָפָא.

וְהַיּוֹם הָיָה רָב, כִּי נָפְלוּ אֲלֻמּוֹת לְפָנֵינוּ,

וִידֵי יִשְׂרָאֵל עֲנֻגּוֹת וְכִבְדוֹת־חִוָּרוֹן

רָחֲפוּ בַּגְּדִישִׁים הַזְּחוּחִים אֶל אָסִיף.

וְהָיָה אִם יִלְהַט הַמַּגָּל, הַחֶרְמֵשׁ יַעֲנֶנּוּ,

וְשִׁירֵנוּ הַגֵּא מִזְדָּרֵם אֶל שִׁירַת הַקּוֹצְרִים,

עַד תִּגְאֶה וְתַקְשִׁיב.

כָּךְ הָיִינוּ גּוֹלְשִׁים יְגֵעִים וּמְלֵאִים כַּשִּׁבֹּלֶת.

נְחִירֵינוּ עוֹרְגִים נִיחוֹחוֹת פַּת־עַרְבִּית מְתֻבֶּלֶת,

וּשְׂפָתֵנוּ בְּלַחַן פּוֹחֵחַ פּוֹזֶמֶת.

הִנֵּה בֵּית־הַיִּרְאָה. הַכְּלָבִים מִתְנַבְּחִים מִשַּׁרְשֶׁרֶת.

אִכָּרֶָה לִסְתָּנִית מֵיטִיבָה מִטְפַּחְתָּהּ, מִתְהַרְהֶרֶת,

וּתְהוּיָה וְחוֹלֶמֶת.

וּלְפֶתַע חָוַר הַפִּזְמוֹן כִּי הַזָּר נִתְעַלָּה מִן הָאָיִן.

בְּעֵינָיו נִתְנַחְשֵׁל הָאֲגָם וְקָפָא בִּכְחוֹלוֹ הַצּוֹנֵן,

אוֹתוֹ נֶצַח גָּדוֹל וְכָחֹל.

וּמִצְחוֹ בַּמִּדְרוֹן הַנִּשָּׂא מְנֻשָּׁב עַד סַלְעוֹ וְשׁוֹמֵם,

וּשְׂפָמוֹ הַגָּזוּז בִּמְשׁוּכָה מְחַפֶּה עַל חֶרְדַּת הַשְּׂפָתַיִם,

עַל פִּי שְׁאוֹל וְשָׁאוֹל.

יְדַעְתִּיו וְקוֹלִי נֶאֱלַם. אֵיךְ הִגִּיעַ הֲלֹם אוּרִינִיסָן?

אֵיךְ עָלָה כַּלִּבְנֶה הַבּוֹדֵד בְּעַרְבִּית רְחוֹבוֹ שֶׁל הַכְּפָר,

וּלְאָן הָרַגְלַיִם?

וְעָבַר כְּמַשָּׁב, וְהֵדֵי צְעָדָיו כְּבָר הֵנִיסוּ

אֶת הַזֶּמֶר שֶׁשַׁח וְקָרַס וְהֵלִיט אֶת פָּנָיו בֶּעָפָר,

וּדְחוּקִים נֶאֱלַמְנוּ כַּמָּיִם.

אָז עֵינֵינוּ הוֹזוֹת פְּסִיעוֹתָיו, הַמְטַפְּסוֹת בַּמִּשְׁעוֹל הַקָּרוּחַ,

מְתוּנוֹת־מְתוּנוֹת כְּמִרְנוֹן פַּעֲמוֹן הַכְּנִישְׁתָּא,

וּדְמוּתוֹ מַוְרִידָה וְדוֹעֶכֶת.

כְּבָר הָיָה כַתְמָרָה הֵקֵלָּה הַנִּשֶׁבֶת בָּרוּחַ,

כְּקוּרִים רוֹחֲפִים בִּשָׂדוֹת טֶרֶם־הַסְּתָו,

כַּתְּמָרָה הַנְּמוֹגָה וְהוֹלֶכֶת.

ב. חַוָּה

אַל תִּשְׁאַל, חֲבֵרִי, לְפָנַי כִּי נָפְלוּ.

שְׁאַל לַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר מְנַחֶשֶׁת

אֶת סוֹפָהּ הֶחָשׁוּךְ, הַשּׁוֹתֵק בְּאָפְלוֹ,

שֶׁיִּמְחֶה צְעָדַי מִדְּרָכִים וַחֲלוֹם,

שֶׁיַּכְרִית אַנְחָתִי מִקֶּשֶׁב.

שְׁעַת הַלַּיִל כְּבֵדָה עַל רִיסַי כְּסִיּוּט,

וְנִשְׁמַת־אַפִּי דוֹלֶקֶת.

מִי הִגִּיד כִּי יוּטַל בָּאַשְׁפָּה, כִּי יָמוּת,

וְרֵעָיו לֹא יֹאמְרוּ לְאָבִיו וְאִמּוֹ,

הַזּוֹרְעִים דִּמְעָתָם בַּשֶּׁקֶט.

כִּי עָבַר עַל פָּנַי וְגָזַר עַל יָמַי

וְהֵשִׁיב מֵרוּחוֹ לָנֶצַח.

וְהָיָה בְּלֶכְתּוֹ נִשְׁדְּפָה הַקָּמָה,

גַּם בָּכוּ הֶהָרוֹת, וּכָמְשָׁה אֲדָמָה,

וְקָמְלָה אַהֲבָה שֶׁהֵנֵצָה.

אִם תֹּאמַר כִּי הָיִיתִי פְּתַיָּה מֵעוֹדִי,

לֹא אָעִיז לִקְרָאתְךָ עֵינַיִם,

אַךְ יָדַעְתִּי בּוֹאוֹ כְּקַתְרוֹס עַל הַקִּיר,

שֶׁפָּלַט הֵד חַלָּשׁ וְנוֹהֵם, הוּא הַשִּׁיר

שֶׁשְּׁתַקְנוּהוּ בִּשְׁנַיִם.

מִנִּי אָז נִפְתְּחוּ לִי חַיַּי כַּוְּרָדִים,

שֶׁסּוֹדָם בְּחֶבְיוֹן הַשֹּׁרֶשׁ.

וְנוֹשְׁרִים הַטְּרָפִים אֲחָדִים־אֲחָדִים,

וְהָאֹדֶם מַלְבִּין וְלָבָן מַאְדִּים,

וּבַדְּבַשׁ בָּא הָעֹלֶשׁ.

אַל תִּשְׁאַל, חֲבֵרִי, לְנַפְשִׁי שֶׁכָּבְתָה,

חִלָּדוֹן אֶת צִיצֶיהָ הִפְרִיחַ.

שְׁכַב לָנוּם, חֲבֵרִי, אֶל קָצִיר וּמָטָר,

שְׁכַח אִשָּׁה לְבַדִּית, הַצּוֹפָה אֶל שַׁעְתָּהּ

כִּלְחַכֵּי מָשִׁיחַ.

ג. הַלֵּל

הַקְּטִיפָה שֶׁחָשְׁכָה נִתְלַטְּפָה אֶל הַגּוּף הַיָּגֵעַ,

הַגּוּפוֹת נֶחְרְזוּ בְּגָרְנִית, לֵב אֶל לֵב וְאֶל רֵעַ,

אֶת רָאשֵׁי הַיּוֹשְׁבִים נָשַׁק חֶרֶשׁ הַטַּל.

בַּשְּׁרִירִים שֶׁכָּרְעוּ עָמְמָה הַתְּנוּפָה הַלּוֹהֶטֶת,

וּבִקְשָׁה אֶת הַשִּׁיר. אָז בָּכְתָה אֲחוֹתֵנוּ לְפֶתַע,

וְיָדֶיהָ שְׁלוּחוֹת אֶל כּוֹכָב שֶׁנָּפַל.

אַךְ הַשִּׁיר נִשְׁתּוֹפֵף וְזָנַק לַמֶּרְחָב עִם הָרוּחַ,

מְכַדֵּר אֶת הֵדָיו הָרָוִים בַּקָּמָה, עַד תָּנוּעַ,

לְהַגִּיד תִּקְוָתֵנוּ עַד שַׁחַר,

לְסַפֵּר מַה יִהְיֶה כַּאֲשֶׁר יֶאֶדְמוּ הַשָּׁמַיִם,

וּגְדוּדֵינוּ עוֹלִים בַּזְּרִיחָה כְּיַבֶּשֶׁת עוֹלָה מִן הָאָיִן,

וּמְכוֹרָה עַל חָזֵנוּ פּוֹרַחַת.

וְשָׁכַר הַנִּגּוּן בִּשְׁבִילֵי הֶחָלָב שֶׁהֶחְוִירוּ,

וּפָסַע בַּפְּסָגוֹת וְיָרַט מְהַסֵּס בַּתָּלוּל

אֶל הַגַּיְא, תִּיר־לֹא־תִּיר.

כְּבָר הַנֶּפֶשׁ פָּתְחָה אֲרֻבּוֹת, וְעֵינַיִם בַּחֹשֶׁךְ יָאִירוּ,

וְתוּגַת כִּמְהוֹנוֹת תִּתְעַרְפֵּל, כַּאֲשֶׁר יַעֲלֶה

הֶעָשָׁן הַכְּחַלְחָל עַל הָעִיר.

שׁוּב עִירִי מְגִּיחָה מֵעֵינָיו שֶׁל הַהֵלֶךְ הַפֶּלִי,

וְשָׁבְלֵי עִצְּבוֹנָהּ מִשְׂתָּרְכִים אַחֲרֶיהָ בַּחוֹל,

וּתְרִיסֶיהָ נוֹשְׁרִים מִן הַשֶּׁגֶם.

הוּא יָדַע אֶת לִבָּהּ הַנֶּחְבָּט בַּסִּמְטָה וּבַכֶּלֶא,

הָאוֹהֵב וְשׁוֹמֵם וְגוֹוֵעַ בְּאֵלֶם וּשְׁכוֹל

עַל סִפּוֹ שֶׁל הַהֶגֶה.

אֶת כֻּלָּנוּ רָאָה נִלְבָּטִים בִּרְחוֹבוֹ הַנִּדַּחַת,

וְהוֹזִים אֶת הֲדַר הַלִּבְנִים בְּאִמְרַת הַקָּמָה הַבְּשֵׁלָה,

וְדָמֵנוּ חוֹמֵר בִּכְדִי.

הַלֵּל לַחוֹזֶה אֶת הַמְּסוֹס, אֶת הַסּוֹף, אֶת הַפַּחַד,

לְזוֹעֵק הַדְּמָמוֹת הָרוֹבְצוֹת עַל רֹאשִׁי כְּאָלָה,

כִּתְרוּעָה בְּיוֹם־דִּין.

שֶׁפָּרַע מַחְלָצוֹת מִנַּפְשִׁי, שֶׁרִחֵם עֵירֻמֶּיהָ,

שֶׁקָּרַע בָּהּ חַדְרֵי־חֲדָרִים נוֹשְׂאֵי בָּר וְרָקָב,

וְהִטִּיל אֶת כַּפַּי אֶל הַבָּר;

שֶׁהֵבִין אֶצְבָּעַי לַחֲשֹׂף אֶת הָעַז בַּתָּמוּהַּ,

שֶׁפָּקַח שְׁמוּרוֹתַי לִצְלִילָה עֲמֻקָּה –

שְׁמַע הַלֵּל, הֵלֶךְ פֶּלִי וָזָר.

ד. דּוּ־שִׂיחַ

– עַל פָּנֶיהָ עָבַרְתָּ, כָּבָה סִבְרָהּ,

וְעֵינֶיהָ בּוֹהוֹת וּשְׂפָתֶיהָ חָוְרוּ,

וּשְׁפוּפָה אֶל שְׁבִילָהּ הִיא נוֹשֵׂאת תּוּגָתָהּ,

גַּם נַפְשָׁהּ בְּכַפָהּ וְצִלָהּ בִּמְאוֹרָהּ, –

הַאַתָּה?

– לֹא יָדִי מָעֲכָה בַּשָּׁמַיִם פְּטָלִים,

לְטַבֵּעַ אַחְרִית הַשְּׁקִיעוֹת בְּדָמָן,

כִּי נָשָׂאתִי עֵינַי לַזְּרִיחָה בֶּהָרִים,

גַּם עֵינֶיךָ.

– אֲחוֹתֵנוּ בּוֹכָה, כִּי כָּבוּ

הַמְּאוֹרוֹת בְּיָדֶיךָ.

– לְאוֹרִי אַתָּה גֵא וְדוֹרֵך בַּשָּׂדֶה,

אֶל אוּרִי יֶהֱמֶה שִׂיחֲךָ בַּגֹּרֶן,

וְדִבְשִׁי הַכֵּהֶה אֶל כַּפֶּיךָ נִרְדֶּה,

וּסְבָכַי לְךָ חֹרֶשׁ.

אָז תִּגְדַּל תּוּגָתְךָ כְּצַמְרוֹ שֶׁל עָנָן,

לַעֲמֹד בַּמָּטָר וּבַלַּהַט;

הִיא הָאֵם־הַתּוּגָה, הַמַּלְכָּה הַנּוּגָה

לָאֵיתָן, לַלָּבָן, לַבַּהַט.

– אֲחוֹתֵנוּ מַדּוּעַ כּוֹרַעַת?

– כִּי גָמְדָה תּוּגָתָהּ וּזְרָתוֹת קוֹמָתָהּ,

וַתָּבוֹא בָּהּ כְּמוֹץ בָּעַיִן,

וְנַפְשָׁהּ לָהּ הַגְּבוּל, וּבִכְיָהּ לָהּ הַטַּל,

וְהַצַּעַר בְּפִיהָ כַּיַּיִן.

הִנֵּה בָּאָה עִתִּי לַחֲמֹק וְלָצֵאת,

וְלֹא בָּאָה עִתִּי עֲדַיִן.

תַּן שָׁלוֹם לָרֵעִים מִן הַבָּא לְלֹא עֵת

וְאוֹבֵד בֶּעָפָר כַּמַּיִם.

– שָׂא לִבִּי, הַהֵלֶךְ, שֶׁשָּׁכַל שְׁבִילוֹ.

כַּאֲשֶׁר יָסוּפוּ בְּנֵי־הֵדְךָ תֻּמָּם,

חֶרְמֵשַׁי יָנוּפוּ בִּפְתִיחַת אוֹמָן,

בּוֹ נָשְׁקוּ רַגְלֶיךָ בְּצֵאתְךָ שָׁלוֹם.

---

דָּבָר אֶל בִּיַאלִיק

מאת

צבי ארד

מִן הָאָדֹם וְהַתָּרֹג אֲשֶׁר טָבְעוּ בִּקְצֵה הַיָּם,

עָלָה הַלַּיְלָה אֶל הֵעִיר לָשִׂים יָדוֹ עַל כָּל דְּלָתֶיהָ,

עָצַם שְׁמוּרוֹת הַיְגֵעִים,

פָּקַח עֵינֵי הַנִּדָחִים

לָקוּם מֵעַל סַפְסָל צוֹנֵן וּלְדַשְׁדֵּשׁ אֶל אֵין־יוֹדֵעַ.

וּבַשַּׁלְוָה אֲשֶׁר הָרְתָה לָשֵׂאת אֶת הֹלֶם חֶרְדוֹתַי,

פָּסַעְתִּי, גַּב אֲשֶׁר לָקָה מִן הַשּׂוֹנֵא וּמִן הַרֵעַ,

אֶל שְׂפַת הַיָּם הַמְפֻרְזֶלֶת בְּבַרְזֶל וּבַחוֹמָה,

לְהִדָּבֵר אֶל הַגַּלִּים, שֶׁחֲרוֹנָם כָּבוּשׁ, יוֹדֵעַ.

וּבְדַרְכִּי וַתִּתְאַנֶּה אֵלַי הָרוּחַ בָּרְחוֹבוֹת,

וְעַל הָעִיר, עַל הַגַּגּוֹת שֶׁנִּשְׁתַּחוּ אֶל הַשַּׁעֶטֶת,

צָעַד עֲנָק זְעוּם־פָּנִים, נוֹפֵף מַקְלוֹ בְּיָד זוֹעֶפֶת,

וְאַדַּרְתּוֹ בְּדוּרַת־כְּנָפוֹת, וּמִגְבַּעְתּוֹ שְׁמוּטָה, גּוֹחֶכֶת,

וְהוּא הַזַּעַם שֶׁקִּבֵּץ אֶת הַחוֹלוֹת אֶל הַבֶּטּוֹן,

וְהוּא הָרַעַם שֶׁעָקַר אֶת הַתָּלוּשׁ וְהֶעָקָר,

וּלְעֶדְרוֹ אֲשֶׁר יָנוּם אֶל הַגֵּרָה וְהַקָּלוֹן,

שָׁאַג קוֹלוֹ מִן הַמִּדְבָּר;

בְּרוֹּךְ שִׁירוֹ אֲשֶׁר אָמַר.

וּכְמוֹ הָיְתָה בִּי הַגֵּאוּת הַמְחוֹלֶלֶת אֶת חוֹפֶיהָ,

פָּרְחוּ דְבָרַי לְהִלָּווֹת אֶל צְעָדָיו הַמְהַמִּים,

וּבְעֵינָיו אֲשֶׁר עָטוּ אֶת הַקַרְחִית הַמִּשְׁתַּבְרֶרֶת,

נִצְּתוּ לִכְבּוֹת, בָּרְקוּ לִכְהוֹת, כּוֹכְבֵי שָׁמֵינוּ הָרָמִים:

הִנֵּה תָּנוּם שְׁנַת־יְשָׁרִים עִירְךָ עַל חוֹף מֵימֵי הַתְּכֵלֶת,

עִיר הַחוֹמוֹת וְהַשְּׁכוּנוֹת וְהַצְּרִיפִים וְהַחֻרְבָּה,

וּבְנֵי עַמְּךָ יִגְעֵי־פִרְכָם אָרְגוּ חֲלוֹם מִיֵּשׁ וָפֶלֶא,

וְהוּא עַלְוָה וְהוּא שַׁלְוָה וְהוּא אוֹר־יוֹם וְהוּא שָׁלוֹם.

הַגַּע כַּפְּךָ עַל מִצְחֵיהֶם וְעַל שִׂפְתֵי־הַתֹּם.

שְׁנָתָם כְּבֵדָה כִּשְׂפַת־יוֹמָם הַמְכַרְסֶמֶת חוֹלוֹתֶיךָ,

כִּכְאֵב שְׁרִירָם, כְּתִקְוָתָם הַמְטַפֶּסֶת בַּסְּלָעִים,

כִּמְרִי שִׂיחָם עַל הָאַכְזָב מִן הַפְּרִיחָה עַל אֵם שְׂדוֹתֶיךָ

אֲשֶׁר קָמְלָה בְּטֶרֶם סְתָו וְהִיא עֻלְפָּה אֶל הַקָּדִים;

זוֹ הַלְּהוּבָה שֶׁבַּפְּרִיחוֹת אֲשֶׁר הָיְתָה בְּעַם יָגֵעַ,

זוֹ הַזְּנוּקָה שֶׁבַּדְּלֵקוֹת אֲשֶׁר הֵרִימָה מֵעָפָר

אֶת הַגֵּאֶה וּקְשֵׁה־הַיּוֹם, אֶת הַזָּקוּף וְהַכּוֹרֵעַ,

לִהְיוֹת אָדָם עַל סַף בֵּיתוֹ, לִהְיוֹת בֵּיתוֹ עַל סַף עוֹלָם.

בָּרְכֵם, חוֹזֶה, אֲשֶׁר כָּבַד לֵילָם.

לֵילָם הִרְחִישׁ עֲטַלֵּפָיו לָשֵׂאת אֵימָה עֲלֵי כְּנָפַיִם,

וּבַמַּחְשָׁךְ אֲשֶׁר הָפְקַר לַהַשְׁבָּעוֹת וְלַלְּחָשִׁים,

הוֹלֵךְ גָּחוֹן, זְהוּב־קַשְׂקַשִּׂים, הַצִּפְעוֹנִי, שׂוֹקֵר עֵינַיִם,

מַצְלִיל עַל אֹזֶן הַנָּמִים אֶת דִּינָרָיו וּנְזָמָיו,

מַנְהִים מֵחֵמֶת חֲלִילָיו שִׁיר־עֶרֶשׂ מְשֹׁהָק, תּוֹרֵעַ,

וְהוּא נִכְרָךְ עַל חֲזוֹתָם, עַל צַוָּארָם וְעַל פִּיהֶם,

וְהוּא חוֹנְקָם בִּנְשִׁיקָה, בִּצְחֹק שְׁתוִּיִם מִתְלַעֲלֵעַ.

מְשׁוֹרְרִי, אֲשֶׁר יָהֵל בִּשְׁחוֹר־שָׁמֶיהָ שֶׁל הָעִיר,

רַחֵם עֵינֵי הַחֲנוּקִים בְּבֹא הַבֹּקֶר לְהָעִיר!

הָנֵף אֶת זַעַף מַקֶּלְךָ עַל גַּב הָעָם יֵלֵךְ תָּמִים,

הַמִּתְפַּתֶּה אֶל הַכָּזָב וְשָׂשׂ אֶל עֹל וּנְחֻשְׁתַּיִם;

אֲשֶׁר מָעַד עַל דִּינָרוֹ וְלֹא שָׁעָה לַגֶּחָלִים,

אֲשֶׁר כָּרַע אֶל הַזָּהָב וְהוּא שָׁדוּד בַּצָּהֳרַיִם!

קוּם הָאֲרִי אֲשֶׁר שָׁאַג לָעָם הָזֶּה אֶת חֶרְפָּתוֹ,

אֲשֶׁר זָקַף אֶת קוֹמָתוֹ לְהִתְנַדֵּב וּלְהַגִּיעַ,

עֲבֹר בָּעִיר הָרְדוּמָה וּשְׁאַג אֶת זַעַמְךָ הַטּוֹב,

שַׁלַּח בִּנְךָ בַּנְּחָשִׁים הַמְטַמְּאִים אֶת אַדְמָתוֹ,

לְחַשׁ! קוֹלְךָ בִּסְעָרָה יַגִּיעַ.

י' טבת תשי"ג

---

רִיבוֹת שְׂפָתַי

מאת

צבי ארד

א. יוֹמוֹ הָיָה מָלֵא כַּיָּם

אַלּוֹן כִּי יְהֻמּוֹ בָּרָק וּבֶעָפָר רֹאשׁוֹ נוֹגֵהַּ,

רוּחַ גְּדוֹלָה אֲשֶׁר תִּפֹּל אֶל נִיד כַּפָּהּ שֶׁל הַדְּמָמָה,

אִם בְּעִתּוֹ עָלָה גָדִישׁ וְהַבָּרָד זְהָבוֹ פּוֹרֵעַ, –

שָׂא אֶת עֵינֶיךָ אֲלֵיהֶם, אֱלֵי עִנְקֵי הָאֲדָמָה,

בָּרֵךְ יוֹמָם אֲשֶׁר מָלֵא וְהַאֲזֵן אֶל קוֹל דָּמָם.

יוֹמוֹ הָיָה מָלֵא כַּיָּם, כִּגְאוֹן נָהָר סוֹעֵר הַיַּמָּה,

כַּחֲסוּכֵי־הָרִים שְׁתוּיִים הַמְשַׁלְּחִים אֶת הַפְּלָגִים,

כְּמִלֵּאתוֹ שֶׁל הָאוֹהֵב שֶׁנִּתְאַשְּׁדָה וְגַם רֻחָמָה,

עֲשַׁן מִקְטֶרֶת מְפַכְפֵּךְ בָּאֵינְסוֹפִים הַמֻּשְׁלָגִים.

– הוּא יוֹם הַחֹל הַמִּזְדַּהֵר מִטַּלִּיתָם שֶׁל הַחַגִּים.

יוֹם הַדַּבָּר וְהַסַּתָּת שֶׁבַּתִּקְוָה יָדוֹ חוֹטֶבֶת,

יוֹם הַבּוּרְלַק הַמַּשְׁכּוּכִי שֶׁל הַמַּרְדּוּת וְהַשָּׁלוֹם,

כָּל בַּנָּאָיו שֶׁל הָעוֹלָם נוֹשְׂאִים דּוֹרוֹן לוֹ טִיט וָאֶבֶן,

כָּל נַפָּחָיו שֶׁל הָעוֹלָם הוֹלְמִים בַּרְזֶל שֶׁהוּא חִשְּׁלוֹ,

– יוֹם הָעוֹשִׂים בְּכָל מְלָאכָה וּמְכַתְּפִים אֶת הַחֲלוֹם.

וְכָךְ יָדוֹ הוֹיָה בָּהָר וּבְכָל עָקֹב וּנְחוּשׁ־הַמֶּצַח,

לִטְחֹן עַד דַּק אֶת הַיָּתִיר עַד יִמְלְאוּ הַחֲסֵרִים,

עַד כִּי אַחְרוֹן הַצַּיָּדִים, מִן הַצּוֹעִים בִּכְפוֹר־הַנֶּצַח,

יִלְמַד לִגְדֹּר אֶת נַחְלָתוֹ מֵהַחַיָּה וְהַפּוֹרְעִים,

וְגוֹי יִהְיֶה כְּכָל גּוֹיִים, רֹאשׁוֹ זָקוּר מִן הֶהָרִים.

יוֹמוֹ הָיָה מָלֵא כַּיָּם, וְדַם לִבּוֹ קָלַח הַיָּמָּה.

וְהַגַּלִּים הָאֲדֻמִּים הוֹבְלִים עֲנֶנֶת אֶל עָנָן.

עִם שַׁחַר רוּחַ תַּפְרִיחֵם אֶל עֲרָבוֹת אֲשֶׁר שָׁמָמוּ,

וְאִכָּרִים מְרוּדֵי־עָפָר יַשְׁכִּימוּ צֵאת לַחֲרִישָׁן,

וּשְׁמוֹ שֶׁל סְטָלִין עַל שְׂפָתָם.

ב. רִיבוֹת שְׂפָתַי

אַף אִם נָדַם לִבְּךָ, מַנְהִיג, הוֹלְמִים אֵיתָן כָּל פַּטִּישֶׁיךָ,

וְאֶת מַגַּע יָדְךָ הַחַם זוֹכְרִים לָעַד כָּל הַדְּבָרִים.

אֶת צוּקָתוֹ שֶׁל הָאָדָם נָשָׂאתָ כְּתִינוֹק עַל שֶׁכֶם.

קֳבָל רֵעֶיךָ וְרֵעַי רִיבוֹת שְׂפָתַי קוֹלִי יָרִים,

כִּי אֲמָרַי אוּרֵי לִבִּי, וְגֶחָלִים יִלְהַט שִׁירִי.

הִנֵּה אֶרְאֵם אֶת הֲמוֹנַי אֲשֶׁר גָּאַלְתָּ מִן הַהֶרֶג,

גַּם קִבַּצְתִּים מְתֵי־מְעַט, וְאֶל יִתְרָם – קָצְרָה יָדִי.

הֲלֹא אֶפְקַח אֶת עֵינֵיהֶם אֲשֶׁר אָזְנָם חֵרְשָׁה כָּאֶרֶג,

לִהְיוֹת נוֹבְרִים בְּאַדְמָתָם וְלֹא יִהְיוּ אוֹבְדִים בִּכְדִי.

אֲנִי שׁוֹמֵעַ שַׁעַט זָר וּלְעֵינַי אֵימַת־הַדִּין.

הַאִם תַּפְלוּנוּ מִכָּל עָם, אִם לֹא מָלְאָה סְאַת הַשֶּׁבֶר?

אִם לֹא הָיְתָה מַכַּת־רֵעִים כִּצְרַב־הָאֵשׁ בִּבְשַׂר אַחַי?

בְּמַר נַפְשׁוֹ לֹא יַרְשִׁיעוֹ. – כִּי הוּא אַף הוּא מִבְחָן לַגֶּבֶר,

אֲשֶׁר יִשָּׂא אֱמוּנָתוֹ בֵּין הַבְּתָרִים כָּל עוֹד הוּא חָי,

וְדַעְתּוֹ עָלָיו, לִלְחֹם עַד כִּי יִגְבַּר וִינֻחָם.

הֲלֹא עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת: אֲנִי יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאֵפֶר,

וְאַף אִם נִפְלְאוּ פְּצָעַי, לֹא עֵת בַּחֶרֶשׂ הִתְגָּרֵד.

אַרְצִי נִכְבֶּשֶׁת אֶל הַזָּר וּמִפְרָצַי לָקוּ בַּשֵּׁפֶל.

הוֹשֵׁט יָדֶיךָ לְשָׁלוֹם, כִּי עַל דָּמִי אַתָּה עוֹמֵד!

הִנֵּה סַבּוּנִי תַּגְרָנִים, וּלְבַדִּי – הַאֶתְמוֹדֵד?

יַמְּךָ הָיָה מָלֵא כַּיּוֹם! מַחְצִית עוֹלָם גַּלָּיו יָלֹקּוּ,

אַךְ אֶל זוֹטוֹ שֶׁל מִפְרָצִי לֹא בָּא הַגַּל הַמִּתְרוֹנֵן.

אֲנִי עוֹלֶה מִכְּאֵבִי לִקְרֹא אֶל הַמִּזְרָח כִּי חֹק הוּא,

לַזְעִיק כֹּחֵנוּ לַפְּסָגוֹת, לִתְבֹּעַ דִּין וְהוּא מָגֵן,

עֲדֵי תִּקְרָא לָנוּ אָמֵן.

---

הַגּוֹלֵל

מאת

צבי ארד

אֲסַפֵּר לָךְ פְּלָגִים שֶׁהִסֵּס עֲרוּצָם

וְנוֹבְרִים מַסָּעָם בְּכַפַּיִם,

וּמִצְחָם מְדַחֵק בִּטְרָשִׁים וְאַצָּה,

עַד בּוֹאָם אֶל אַמַּת־הַמַּיִם.

וְהָיָה אִם עָלְתָה מִלֵּאתָם מִגָּדוֹת

לְטַבֵּעַ שׁוֹרְצֵי־עַל־בִּרְכַּיִם,

וּבָרְקוּ בְּכַרְכֹּב הַגַּלִּים אַגָּדוֹת –

עַד יֶחֱצוּ הַזְּקוּפִים בַּמַּיִם.

הוּא הָיָה אִמְרָתוֹ שֶׁל נַחְשׁוֹל מִסְתַּעֵר,

הַבְּרָכָה הַגֵּאָה מֵהַשְׁמִיעַ,

וְחָלְיוֹ לְלִבֵּנוּ כְּצֵל עַל הַנֵּר,

וְאוֹרוֹ – הֲיִכְבֶּה, הֲיַגִּיעַ?

כִּי הָאוֹר, הוּא הָאוֹר מִן הַגְּבוּל אֶל הַגְּבוּל,

הִלָּתָם שֶׁל חוֹצְבִים בַּפָּרֶךְ,

וּכְכָל הַמָּאוֹר מִנֵּרוֹ הוּא גָדוֹל,

– זוֹ גְדֻלַּת הַנֵּרוֹת הַבּוֹעֶרֶת.

וְעַתָּה כְּבָר זָרְמוּ הַפְּלָגִים לְלַוּוֹת

אֶת מַסַּע הַזָּקֵן אֶל שֶׁקֶט,

וְהָיוּ לְנָהָר הַכָּבוּשׁ בַּגָּדוֹת,

וְהָיוּ אַגָּדָה שׁוֹתֶקֶת,

אָז יֵרְדוּ עִצְּבוֹנוֹת כִּרְחָמִים אֶל הַנִּיר

לֶאֱרֹב לְדִמְעָה מִתְחַפֶּרֶת,

וְעוֹטִים עַל גּוּפְךָ כַּיְרִי וְכַשִּׁיר,

זֶה גּוֹלֵל עַל שָׁעָה אַחֶרֶת.

כְּבָר הַיָּם בְּזוֹטוֹ. זְרוֹעוֹתַיִם שְׁחוּמוֹת

מְהַגּוֹת הִלּוּכִי אֶל הַצֶּוֶת

הַחוֹתֵר לִקְרָאתִי, מְחֻיָּךְ עַל שְׂפָמוֹת,

וּמְבָרְכֵנִי שִׁבְעִים וָשֶׁבַע.

וּמִי? אוּרִי שֶׁלִּי מִימֵי קַטַּמּוֹן,

בְּרֹאשׁ אוּרִים שֶׁלּוֹ עֲשֶׂרֶת,

וּצְחוֹקֵנוּ נֶחְבָּא אֶל כַּבְלֵי־הַלָּשׁוֹן

וְאֶל עֵין הַבְּרִיּוֹת הָאוֹסֶרֶת.

אַךְ לִבֵּנוּ יוֹצֵא לְסַפֵּר בַּזָּקֵן,

בְּיָמִים שֶׁבְּרָאנוּם בְּיָדֵנוּ,

וּלְהַדְהֵד עַל קִבְרוֹ עוֹד אָמֵן וְאָמֵן,

בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ.

כִּי הָיוּ הַפְּלָגִים בַּנָּהָר הַכָּחֹל,

וְהָיְתָה מִלֵּאתוֹ גוֹעֶשֶׁת,

וְהַיּוֹם שׁוּב נִפְגַּשְׁנוּ עַל קֶבֶר וּשְׁכוֹל,

כִּנְשֹׁק הַטְּלָלִים בָּאֶשֶׁד.

על קברו של יצחק שדה.

---

דִּמְעַת הַקִּיר

מאת

צבי ארד

א. עַד הַשַּׁחַר נָמוּת

הַשָּׁעָה הַשְּׂנוּאָה כְּבָר קָרְבָה אֶל גּוּפִי,

וּפְלוּמַת עוֹרִי סוֹמֶרֶת.

דַּקּוֹתַי הַחַיּוֹת, הַנּוֹשְׁמוֹת בַּעֲוִית,

נִמְלָטוֹת עַל נַפְשָׁן

מֵאֵימַת מוֹתִי,

כִּנְטָפָיו שֶׁל הַסֹּמֶק הַדַּל בִּלְחָיַי

הַחוֹמְקִים עִם דָּמִי.

אֲהוּבִי, עַד הַשַּׁחַר נָמוּת.

בְּקַרְחָהּ שֶׁל בְּדִילוּת –

וְיַחְדָּו.

מַה תְּהֵא עַל בָּנֵינוּ בָּרְחוֹב הַיָּתוֹם,

וְיָדֵינוּ גְּדוּעוֹת לְהַסְפִּיג דִּמְעָתָם.

בְּצִלֵּנוּ רַגְלָם נִגֶּפֶת.

אֲהוּבִי, מִי יַגִּיד לְבָנַי צִדְקָתִי,

גְּבוּרָתְךָ מִי לָמוֹ יְמַלֵּל,

אִם לִבִּי בַּקַּרְחוֹן שֶׁשָּׁתַק בְּגָלְשׁוֹ

וְצָלָל.

ב. דִּמְעַת הַקִּיר

זֶה דְבָרִי הָאַחֲרוֹן אֶל אַחַי בָּעוֹלָם.

בִּבְשָׂרְךָ הָאַבְנִי, קִיר תָּאִי הָאָטוּם,

אַטְבִּיעוֹ הֲבָרָה, הֲבָרָה.

יוֹם יָבוֹא וְתִזְעַק וְקוֹלִי בִּשְׂפָתֶיךָ,

אַף יָקֵרוּ דָּמַי מִן הַסִּיד הַנִּחָר.

הֵם הָיוּ מְיָרְאִים אֵת נַפְשִׁי, אֲדוֹנֶיךָ.

אַל תַּגִּיד: קִיר אֲנִי! שׁוּב לִשְׁתֹּק וְלִכְאֹב

אֶת חֶרְפַּת שְׁתִיקָתָם שֶׁל אַחַי מִן הָרְחוֹב.

בְּכֹחָם אַתָּה חַי אֶת מוֹתִי.

לֹא נִהְיֶה עוֹד חֶרְפָּה! בְּעֵינַיִם גְּלוּיוֹת

אֲקַדֵּם פְּנֵי אֵימַת־הָאָדָם־לִגְווֹעַ.

קוֹמָתֵנוּ דַּלָּה אַךְ שְׁבִילֵנוּ נָטוּי

אֶל גָּבֹהַּ.

כַּאֲשֶׁר תַּחֲנֹט חֶרְפַּתְכֶם אֶת פִּרְיָהּ,

אֶל קִבְרֵנוּ עֲלוּ לִכְרֹעַ.

קִיר חֵרֵשׁ וְשׁוֹטֶה! מֶה חָוְרוּ לְחָיֶיךָ.

מִן הַסִּיד דִּמְעָתְךָ נוֹטֶפֶת.

18.6.1953 – ערב הוצאתם להורג של אתּל ויוּליוס רוֹזנברג

---

אָחִי מִן הַמַּתֶּכֶת

מאת

צבי ארד

עִירְךָ, לֵילָהּ הֵצֵן בְּשַׁחֲרִית הוֹבֶלֶת.

הִנֵּה גָּלְדוּ רַגְלַי אֶל קֶשֶׁב הַסִּמְטָה.

הִנֵּה צָמַחְתָּ לִקְרָאתִי וַדַּאי וָפֶלֶא,

עוֹטֶה כְּחֻלִּים סוּכִים. שָׁתוּק. מַכְסִיף וְיֶלֶד.

נָשַׁמְתִּי: הוּא אָחִי. אָכֵן, אַתָּה!

דּוֹמֶה עָלַי, נַעֲרוּתִי פֹּה מִתְאַבֶּכֶת.

לִבִּי שִׁכּוֹר לִי מִן הַמֶּרֶד בַּצָּפוֹן,

וְהוּא חוֹלֵם אוֹתְךָ, אָחִי מִן הַמַּתֶּכֶת,

חוֹמָה כְּחֻלָּה שֶׁל בְּנֵי פּוּטִילוֹב, שֶׁכֶם, שֶׁכֶם,

סוֹעֵר בִּמְלוֹא־חָזֶה עַל הָאַרְמוֹן.

נִגְּנָה תְּמוֹל בִּכְפָרִי דְמָמָה שֶׁל בֵּין עַרְבַּיִם.

מִלֵּאת. אַתָּה עָגַנְתָּ אֶל בִּתְּךָ, שָׁלֵו.

פִּתְאֹם הֻזְעַקְתָּ אַל אַחֶיךָ, גְּלוּי־יָדַיִם.

מָתַי?! הַיּוֹם הָיָה פָּשׁוּט, יוֹם מִיּוֹמַיִם.

חָזַרְנוּ בְּכָף־אָלֶף בְּכִסְלֵו.

מִמַּה נֻגַּד חָזֵהוּ שֶׁהָרַס בְּרֶתַח?

מִי שָׁר לְתוֹךְ וְרִידָיו אֶת אַרְגְּמַן־הַשִּׁיר?

מִמַּה נוֹצַק הַפֶּסֶל שֶׁצָּעַד לָבֶטַח,

כְּאִלּוּ רַק חָמַק לִרְעֹם טִיּוּל־שֶׁל־פֶּתַע

אֶל מוּל הַטַּנְקִים וְהַנִּיר?

שֶׁלָּנוּ כָּךְ. קַדֵּשׁ! וּסְלַח כִּי עִכַּבְתִּיךָ,

דָּמִיתָ לִי כָּל־כָּךְ בַּדָּם, בַּכְּחֹל, בַּדְּמוּת.

אוֹתוֹ הַכּוּר. אוֹתָהּ הָאֵשׁ אֶתְכֶם הִתִּיכָה.

אוֹתָם דִּגְלֵי הָאַרְגָּמָן אֶתְכֶם הוֹלִיכוּ

לִשְׁבֹּר, לִבְנוֹת וְגַם לָמוּת.

שָׁלוֹם וּתְקִיעַת־כַּף! אִם תְּהֵא יָדְךָ זוֹכֶרֶת,

צַלְצֵל לִי מִסְּדָנְךָ. אֶשְׁמַע וְגַם אָשִׁיב.

אֲנִי עָיַפְתִּי בַּבְּדִידוּת הַמִּזְדַּהֶרֶת.

אֲנִי רוֹצֶה לַשַּׁיָּרָה, זוֹ הַדּוֹהֶרֶת

עִם נִפְנוּפֵי טֶרֶם אָבִיב.

הִנֵּה עָגַם גַּנִּי בַּכְּפוֹר וּבַשַּׁלֶּכֶת.

עֵצִים – חֲצִי־מִנְיָן. וּרְאֵה – הַסְּתָו עָמֹק.

אַתָּה וְהוּא, שְׁנֵיכֶם, אַחַי מִן הַמַּתֶּכֶת.

בְּרַהַב כְּבוּדָתָהּ שַׁיָּרַתְכֶם דּוֹרֶכֶת

אֱלֵי הָאֹפֶק הָרָחוֹק.

נפש לאלימלך שטרקמן, איש כ"א כסלו.

חרדת יום יום

מאת

צבי ארד

---

חֶרְדַּת יוֹם יוֹם

מאת

צבי ארד

א. זוֹ שַׁעְתְּךָ לָשׁוּב

טִרְדּוֹת־הַיּוֹם נָסוֹגוּ לְאִטָּן,

וּבְתִיר־לֹא־תִיר שֶׁל בֵּין־עַרְבַּיִם,

הָיוּ דָּמַי חוֹזְרִים אֶל קְשִׁיבוּתָם,

זוֹרְמִים אֶל צִפִּיּוֹת הַבַּיִת.

אוֹתָהּ שַׁלְוָה פְּלוּמִית וְאַפְלוּלִית,

הַמִּתְפָּרַחַת מִמַּרְבָד וָקֶסֶת,

אֵינָהּ אֶלָּא הַפַּחַד שֶׁהֵלִיט

חִוְרוֹן־מִצְחוֹ בְּכַף רוֹגֶשֶׁת.

זוֹ שַׁעְתְּךָ לָשׁוּב מִן הַדְּרָכִים,

אֲשֶׁר חָגְרוּ לָאָרֶץ אֶת גְּבוּלֶיהָ,

חֲפוּי אָבָק, חוֹפֵן אֶגֶד פְּרָחִים,

עָיֵף כָּאֲדָמָה בִּיבוּלֶיהָ.

וְאָז אֲנִי נוֹשֶׁמֶת מְלוֹא־לוֹגְמַי,

אֲנִי רוֹחֶפֶת בְּפָלוּשׁ וָדֶלֶת,

וּמַאֲרָב־הַקֶּשֶׁב שֶׁל דָּמַי,

פּוֹקֵעַ בַּצְּחוֹקִית הַמִּשְׁתּוֹלֶלֶת.

לָמָּה הוּבָא הַנֶּשֶׁק אֶל בֵּיתִי?

אַתָּה זוֹרֵם שָׁלוֹם בְּכָל גִּידֶיךָ,

וְאַהֲבָה כַּיַּיִן הָעַתִּיק, –

וְלִי נוֹעָד הַמַּאֲרָב עָלֶיךָ.

ב. חָלַמְתִּי בַּיִת

חָלַמְתִּי בַּיִת בְּשִׁלְפֵי הַכְּפָר.

יַרְקוּת רָוָה־עַד דַּי. שַׁלְוָה רוֹגֶשֶׁת

מִקּוֹל הֶחָי, מִגַּלִינַת הַבָּר,

מִן הַחֲלוֹם וּמִפַּשְׁטוּת הַפֶּשֶׁר.

וְלֹא רָעִיתִי אֶת עִזַּי בַּכָּר,

כִּי חֶלְקָתֵנוּ כַּרְמְלִית נֶחְרֶשֶׁת,

בֵּין אַלּוֹנִים הַמְטַפְּסִים בָּהָר,

וְהַטְּרָשִׁים אֲשֶׁר יָרְדוּ לָרֶשֶׁת.

כָּתֵף־כָּתֵף מָשַׁכְנוּ אֶת הַנִּיר,

וְאֶת רַגְלֵינוּ הַבְּרָכָה נוֹשֶׁקֶת.

אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר יוֹמוֹ כְּנִיד־

הָעַפְעַפַּיִם שֶׁל אֵין־דַּי הַשֶּׁקֶט.

וּבְזֶה הַנִּיד אֲשֶׁר נִצְחוֹ גָדוֹל,

חָצְבוּ יָדֵינוּ קוֹל וּצְלִיל וָלַחַן,

לִהְיוֹת תְּהִלִּים לְיוֹמְיוֹמֵי הַחֹל, –

אַדְמַת חַיֵּינוּ וּמִלְחָם גַּם יַחַד.

חָלַמְתִּי פֶּרֶט־צְעָדִים מֻכָּר,

הַמִּתְנַגֵּן בְּכָל פִּנָּה וָחֶדֶר.

וְאֵין דְּרָכִים וּגְבוּל סָמוּר, וּכְבָר

אַתָּה שֶׁלִּי לָעַד. קוֹנָם וָנֵדֶר.

ג. מוֹת הַגַּרְעִין

חָלַמְתִּי אֶת מוֹתוֹ שֶׁל הַגַּרְעִין.

בְּבֶטֶן־אֲדָמָה צָלַל כַּסֶּלַע,

עֲדֵי חָשַׁךְ כַּלֵּיל וְהוּא קָרִין,

זָמוּם כַּצֶּפַע וְתוֹהֶה כַּיֶּלֶד.

מִדּוֹר וָדוֹר שָׁרַץ בַּמַּחְשַׁכִּים,

בְּמַבּוּלֵי אוֹנָיו כִּי עֲבָרוּהוּ.

כּוֹרֵה־פֶּחָם עָקַר אוֹתוֹ מִקִּיר,

וַיַּהֲלֹם בּוֹ. הִתְעַמֵּר וָרֹעַ.

וַיַּהֲלֹם עַד אִם תִּכְלֶה רוּחוֹ,

וְהַגַּרְעִין, לִבּוֹ נִשְׁבַּר לִשְׁנַיִם:

מִן הַמַּחְצִית בָּקְעוּ תְּהוֹמוֹת כֹּחוֹ,

וְהַשְּׁנִיָּה – נִתְפַּחֲזָה כַּמַּיִם.

בִּרְעֹם קוֹלוֹ חָוְרוּ פְּנֵי הָעוֹלָם,

(וְהַכּוֹרֶה נִרְמַס עַל סַף הַנֶּצַח.)

ומִסְתּוֹלֵל כֹּחוֹ שֶׁנִּתְגַּלֵּם

מִדְּמֵי־לִבּוֹ הַזּוֹעֲקִים לוֹ: רֶצַח!

כִּי אֶת נַפְשׁוֹ נָתַן בִּמְחִיר כֹּחוֹ,

וְאֶת כֹּחוֹ יָשִׁיב אֶל שְׁחוֹר הַסֶּלַע.

רָאִיתִי אֶת מוֹתוֹ. וּמִתּוֹכוֹ

בָּקְעָה שַׁוְעַת־אָדָם: הָקִיצוּ, סֶלָה!

ד. סִיּוּט

בַּיּוֹם אֲנִי אוֹרֶבֶת לְשׁוּבְךָ,

וּבַלֵּילוֹת אֱהִי פְּרוּזָה לַפַּחַד,

וּלְסִיּוּטוֹ הָרַצְחָנִי שִׁפְחָה.

אֶל כָּל הַחֲשֵׁכוֹת אֲנִי נִפְקַחַת.

עֵינִי נִפְקַחַת אֶל גַּרְעִין־מֵימָן,

קַל בַּנִּקְלִים, עַד אֵין־לִשְׁאֹל־יוֹדֵעַ,

וְהוּא כַּדּוּר זְגוּגִי. כֻּלִּי אֵימָה,

אֶשָּׂא אוֹתוֹ בִּדְבַר אִמִּי אֶל רֵעַ.

הוֹ, מַה כָּבֵד הוּא הַנִּקְלֶה־מִכֹּל!

יָדַי גּוֹוְעוֹת בְּמַשָּׂאָן. חָלִילָה,

אֲשֶׁר יִפֹּל וְיִתְרַסֵּס כַּחֹל,

עַד תְּסֻמָּא תֵּבֵל וְעַד הֵילִילָה.

אֲשֶׁר יִפֹּל וְיִבָּקַע כָּהָר,

וְשַׁלְהַבְתּוֹ בּוֹתֶרֶת אֶת הַמַּיִם,

וְאוֹרָתוֹ קוֹרֶנֶת עַד עָקָר,

וְשִׂנְאָתוֹ אֵינָהּ יוֹדַעַת מַה הִיא.

וּדְמֵי אָדָם שָׁפְלוּ, חָוְרוּ כַּסִּיד,

וְכָל בְּשָׂרָיו כָּאֶבֶן הַשּׁוֹאֶבֶת.

יָדַי זָבוֹת, כְּבֵדוֹת לְהַחֲרִיד.

הָעֵר! הֲלֹא כָּל אֶבֶן פֹּה שׁוֹאֶגֶת.

ה. צִלָהּ שֶׁל חֶרֶב

רָגְמָה בְּכָל בְּרָדֶיהָ הַסּוּפָה,

וּבְבֵיתִי הַקָּט מְנוֹרָה דּוֹלֶקֶת.

אוֹי לִתְרִיסַי מִזַּעַם הַתְּקוּפָה,

מִמֶּתַח הָאֵיבָה הַמִּתְפָּרֶקֶת.

חַם הַתַּנּוּר וְהַמַּפָּה פְּרוּשָׂה,

הָאוֹר עָלָה לַקְבִּיל פְּנֵי הָאוֹרֵחַ.

אֵצֵאָה אֶל הַסַּעַר וְאֶשָּׂא

לִקְרַאת אִישִׁי חָפְנַיִם אוֹר וָרֵיחַ.

הַבַּיִת כְּבָר גָּבַר עַל חֶרְדוֹתָיו

גַּם קָד, וּפַת בְּמֶלַח עַל כַּפַּיִם,

הוּא שָׁר שִׁבְחֵי יוֹמְיוֹם לִבְעָלָיו.

בָּרוּךְ יוֹמִי כִּי־כֵן, בָּרוּךְ הַפַּיִס.

וְשׁוּב אַתָּה חוֹזֵר מִן הַדְּרָכִים,

אֲשֶׁר חָגְרוּ לָאָרֶץ אֶת גְּבוּלֶיהָ,

רָטֹב, צָלוּף בְּמִקְלָעִים כָּחִים,

זוֹעֵף כָּאֲדָמָה בְּעִצְּבוֹנֶיהָ.

בֵּיתִי כָּהָה, וּכְמוֹ פָּשַׁר הַחֹם.

כּוֹשֵׁל־כּוֹשֵׁל בִּקֵּשׁ שְׁנָתוֹ הָעֶרֶב.

כָּל אֲבָרַי הִתְפַּלְּלוּ שָׁלוֹם,

וּבָא שָׁלוֹם וְהוּא צִלָּהּ שֶׁל חֶרֶב.

---

שָׁכַחְנוּ

מאת

צבי ארד

כִּכְלוֹת הַכֹּל יָשְׁבוּ לָנוּחַ

אֶל הַקָּפֶה וְהַכָּזָב.

וְהִתְדַּפְּקָה, וְלֹא עָנוּהָ;

אִישׁ לֹא יָצָא וְלֹא חָזָר.

וְלַגָּרְנִית הַמְשַׁהֶקֶת

בִּכְדִי הוֹשִׁיטָה אֶת כַּפָּהּ.

הָיְתָה כְּרוּת בְּטֶרֶם לֶקֶט,

וּכְהָגָר עֲלֵי סִפָּהּ,

עַד שֶׁנָּשְׁקָה כִּדְלִי טוֹבֵעַ

בְּאֵימָתָהּ שֶׁל הַבְּאֵר,

וְאֶל הַשֶּׁקֶט הַגּוֹוֵעַ

זָעַק אָחִי הַמְשׁוֹרֵר.

---

עַל שָׁלוֹם וְעַל גֶּשֶׁם

מאת

צבי ארד

א. גֶּשֶׁם

רָכְנוּ בָּרוּחַ הַדּוֹרֶסֶת

הַצַּמָּרוֹת אֶל הַמָּטָר.

זוֹ יַרְקוּתָן הַמִּתְרוֹשֶׁשֶׁת

יוֹדַעַת עֹנִי עִם יְקָר.

זוֹ קְשִׁיבוּתָן הַמִּשְׁתּוֹחַחַת

מוֹנָה זְרִיחוֹת בְּאֶלֶף פֶּה,

וְלֵב אֶחָד בְּהֹלֶם־יַחַד,

תְּפִלָּה שׁוֹאֶגֶת בְּעַל־פֶּה:

כִּימוֹת עוֹלָם עָמְקוּ תְּהוֹמֶיהָ,

וְרַעֲמָהּ כִּי יְגֻלְגַּל,

אוֹמְרִים שָׂדוֹת מִשִּׂפְתוֹתֶיהָ

הַלֵּל לַגֶּשֶׁם וְלַטָּל.

וּבַשְּׁחִיפוּת הַמִּתְקַמֶּרֶת,

הַנְּטוּיָה מֵחוֹף אֶל גַּיְא,

רוֹאִים כָּל רֶגֶב וְצַמֶּרֶת

אֶת לֵדָתָהּ שֶׁל תְּכֵלֶת־מַאי.

וְהֵם שַׁחִים קְרוּעֵי־עֵינַיִם,

כִּרְכֹן לוֹחֵם אֶל הַחֲגוֹר.

אַךְ יִמְלְאוּ יְמֵי הַמַּיִם –

וּבָא הָאוֹר!

ב. שָׁלוֹם

וְשׁוּב הַחֲשֵׁכָה נִדְחֶסֶת

לָלוּן בְּסֵתֶר שְׁמוּרוֹתַי,

וְרִשְׁפּוֹנֵי הַטַּל בַּדֶּשֶׁא

פּוֹסְחִים בְּזַעַף עַל עֵינַי.

כָּאֲפִיקִים אֲשֶׁר בַּנֶּגֶב

תָּעוּ לֵילוֹת בְּמִדְבָּרָם,

עַד שֶׁמָּלְחוּ בְּקֵץ הָרֶגַע,

וְאֵין יוֹדֵעַ אַחְרִיתָם.

הוֹלֵךְ אוֹתָם אֶל סַף וָמַיִם,

לְמַעַן לֵב אִמְּךָ הַקָּם.

אַל תְּגַלֶּה לְאָן־מֵאָיִן,

רַק שְׁמִי הַגִּידָה בְּקוֹל רָם.

אָז יִקָּווּ גְשָׁמִים בָּרַהַט,

וְהַטְּלָלִים יִשְׁקוּ שְׂדוֹתַי,

וְשִׂמְחָתִי הַמְדֻמַּעַת

תִּקְרָא בְּקוֹל אֶת עֱנוּתָהּ:

רְאוּ, שַׁלְּחוּהוּ אֶת הַנַּעַר,

אֲשֶׁר נָתַן לִבּוֹ עַד תֹּם.

אַךְ יִמְלְאוּ יְמֵי הַסַּעַר –

שִׂים שָׁלוֹם!

---

עֵינֵי אִמָּהוֹת

מאת

צבי ארד

אַכְזָר מִלַּהַט מִתַּמֵּר, מִן הַבְּלִיעָה הַמִּשְׁתַּהֶקֶת,

מִכְּנִיעָתָהּ שֶׁל הַקָּמָה וּמִן הַשְּׁחֹקֶת בַּפְּלָדָה,

עוֹלֶה רִכְבּוֹ שֶׁל הַקָּצִיר וּמְתוֹפֵף אַדְנוּת וָשֶׁבַח,

לַיּוֹם הָרַב אֲשֶׁר פָּנָה, לְעֶרֶב רַב הַמִּתְבַּשֵּׂר

מִשְּׂחוֹק הַטַּף וְהַנָּשִׁים בִּמְבוֹאוֹתֶיהָ שֶׁל חָצֵר.

הַטּוּר רוֹעֵם וּמִתְגַּלֶּה וְלִקְרָאתוֹ הָאִמָּהוֹת.

בִּזְרוֹעוֹתָן הַמּוּשָׁטוֹת פַּעֲטוּטִים מִצְטַהֲלִים,

לְהַעִיפָם אֶל הַקּוֹצְרִים הַנִּצָּבִים עַל הַגְּשָׁרִים.

אֲנִי רָאִיתִי עֵינֵיהֶן הַמְבָרְכוֹת אֶת הַשָּׁבִים,

וּמַצִּיתוֹת שִׁלְפֵי־הַיּוֹם בְּטֶרֶם צֵאת הַכּוֹכָבִים.

אַשְׁרַי רָאִיתִי עֵינֵיהֶן הַמַּצְמִיחוֹת כּוֹבְשֵׁי־עוֹלָם:

חוֹרְשֵׁי טְרָשִׁים, קוֹדְחֵי תְּהוֹמוֹת, נוֹקְבֵי־בָּהָר אֶת הַכְּבִישִׁים,

נוֹתְבֵי שָׁמַיִם וְיַמִּים, וּמְגַדְּלֵי־אֶת־הָאָדָם.

דּוֹמֶה, חַמְסִין גּוֹחֵן לִנְשֹׁף, וְעֵינֵיהֶן פּוֹרְחוֹת אָבִיב.

אַשְׁרַי, רָאִיתִי עֵינֵיהֶם שֶׁל יְגֵעִים וְאוֹהֲבִים.

אַט־אַט עוֹלָה הַשַּׁיָּרָה, אֶת נַהֲמָהּ הַצְּחוֹק פּוֹרֵעַ,

פִּתְאֹם יְרִי; אֶחָד מָנוֹעַ הִתְלַעְלֵעַ בְּרֻקּוֹ,

וּכְבָר חָתַךְ וָרִיד וָגִיד בְּגוּף אָשְׁרֵנוּ הַפּוֹחֵחַ.

כָּל הָאוּרִים אֲשֶׁר יָקְדוּ בְּעֵינֵיהֶן שֶׁל אִמָּהוֹת

כָּבוּ בְּנִיד, כְּמַאֲרָב. הַצְּחוֹק נָשַׁם וְשָׁב לִחְיוֹת.

הִיא מְחַיֶּכֶת, אַךְ יָדָהּ עוֹדָהּ צְבוּתָה אֶל גּוּף הַיֶּלֶד,

וּבָעֵינַיִם הַפְּרוּזוֹת גּוֹשֵׁשׁ הַפַּחַד שֶׁנִּגַּף,

וְהוּא גוֹרֵר אֶת זִכְרוֹתָיו מִשְּׁנוֹת הָרֶצַח וְהַמַּעַל.

עֵינֵי אִמִּי אֲנִי רוֹאֶה, מִן הַמֶּרְחָק שֶׁמֵּת בָּדָד,

וְהֵן שׂוֹטְמוֹת אֶת הָאֵימָה מִן הָעוֹלָם וַעֲדֵי־עַד.

אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת עִירִי וְקוֹל כּוֹבֵשׁ עַל אֲבָנֶיהָ.

רִכְבּוֹ זוֹעֵם בַּמִּרְצָפוֹת הַנִּבְקָעוֹת אֶל תּוֹתָחָיו.

וְכַאן אִמִּי. שָׁלְחָה יָדָהּ וַתֶּאֱסֹף אֶת כָּל גּוּרֶיהָ,

לְגוֹנְנָם בְּהוֹד גּוּפָה וּבְרַק עֵינֶיהָ הַיּוֹרוֹת,

הוּא הַבָּרָק אֲשֶׁר מַצִּית אֶת פְּתִילָתָם שֶׁל הַמְּאוֹרוֹת.

---

עַל סַף בֵּיתְךָ

מאת

צבי ארד

נִשְׁבַּר הַקַּיִץ הָרַדַּי אֶל עֶרֶב.

הַתַּפּוּחִים אָסְפוּ אֶת חִיּוּכָם,

וּסְתָו גִּיחוֹר, פַּלָּח נָגִיד עַד פֶּרַע,

זָרָה מְצַלְצְלָיו עַל סַף בֵּיתְךָ.

רְאֵה: דָּמָיו גָאוּ עַד גְּדוֹת הָעַיִן,

וְחוֹפְנוֹתָיו שֶׁדָּשׁוּ בַּדָּגָן,

בּוֹכוֹת מִגִּיל בְּאֶשְׁכְּלוֹת הַיַּיִן,

וְאַף אֲנִי קְרוּאָה אֱלֵי הַגָּן.

וְשׁוּב יָדְךָ גּוֹלֶשֶׁת אֶל הַחֶרֶב

מֵהֲגָיֵי רִכְבּוֹ שֶׁל הֶחָרִישׁ,

וּלְנַהַם שִׁרְיוֹנְךָ – אֲנִי הַטֶּרֶף,

וּלְטֶרֶף כִּלְיוֹנַי – אַתָּה הָאִישׁ.

אַל תֵּעָצֵב: עוֹדֶנִּי מְבָרֶכֶת

אֶת מְרִי־הַלַּיִשׁ הַמְגוֹנֵן כְּפִירָיו,

וְאֶת הָאָב נוֹשֵׁא יַלְדּוֹ עַל שֶׁכֶם,

וְכִידוֹנוֹ צָבוּת לוֹ בֵּין שִׁנָּיו.

וּשְׁמַע: סְתָוִי הַמִּתְגּוֹלֵל בַּפֶּתַח,

הָלוּם וּשְׂבַע־עָמָל וּמְזֵה־חֲלוֹם,

צוֹתֵת בַּמֶּרְחַקִּים סוּפוֹת שֶׁל פֶּתַע,

וְרֶכֶב זָר הַמְגַלְגֵּל חֵילוֹ.

הַסְּתָו זוֹעֵק: עָשׂוּ דָיֵק לַבַּיִת,

אַל תְּיַשְּׁנוּהוּ עַד נַפְשׁוֹ יָשִׁיב,

כִּי סוּפוֹתָיו – רַק הֵן לָנוּ הַקַּיִץ,

וּקְשִׁי יוֹמֵנוּ – לוֹ אָבִיב.

וְאַךְ יִסּוֹג הַסַּעַר מִן הַדֶּלֶת,

צְחוֹרָה אֵצֵא אָז לִקְרָאתְךָ, הַשָּׁב,

וַהֲלוּמָה אֱהִי עוֹד מְמַלְמֶלֶת:

הַבִּיטוּ, אֵיזֶה סְתָו!

אל דגן

מאת

צבי ארד

---

נְאוּם אֶל דָּגָן

מאת

צבי ארד

א. חֲמִשִּׁים

לְאִטָּם נִגְרְפוּ אַחְרוֹנֵי הֶחָצִיר,

חֳפָנִים־חֳפָנִים אֶל הַגַּל הַתּוֹפֵחַ,

וְשָׂדֶה שֶׁנִּקְרַח וְאִילָן שֶׁהִשִּׁיר,

וְסוּפָה שֶׁכָּלְאָה אֶת נִשְׁמַת הַבְּעִיר, –

מְבַקְשִׁים אָח וָרֵעַ.

וּבְבוֹא הַשָּׁנָה שׁוּב חָצִיר יִגָּרֵף,

אֶל שִׁלְחוֹ שֶׁל שָׂדֶה הָאִילָן יֵעָרֵף,

וְעָלֶה שֶׁשָּׁכַל וְגָלָה מִן הַנּוֹף,

וְדָּגָן שֶׁנִּרְמַס וְשָׁכַב לַחֲרֹף,

יַעֲלוּ וְיֹאמְרוּ לִפְרֹחַ.

וְלִבִּי הָרוֹעֶה בְּיָרֹק וְצָהֹב,

אֶל רֵעָיו יַעֲנֶה, אֶל בָּנָיו יַעֲטֹף

בִּמְנוֹתוֹ חֲמִשִּׁים לְאָבִיב וְלִסְתָו,

צַלָּקוֹת שֶׁגָּלְדוּ וְגִיחוֹת אֶל הַקְּרָב,

וְיָמִים מֵאֲנוּ לִכְרֹעַ.

מָה רַבִּים הַדְּבָרִים הַחוֹמְרִים בֶּחָזֶה

וְנַפְשָׁם נְגוּנָה בַּמַּרְאֶה וּבָרֵיחַ.

כַּהֲרֵי הַפְּלֻגָּה הַנִּצֶּבֶת בָּזֶה,

חֲרוּכָה וּפְרוּמָה, שֶׁכָּבְשָׁה וְהוֹזָה

וְסוֹפֶדֶת דּוּמָם עַל רֵעַ.

אַךְ בְּבֹא הַחַשְׁרָה אֶל פִּתְחָהּ הַהוֹמֶה,

נִתְגַּמְּדוּ הַטְּפָחוֹת כְּמוֹ כָּבְדוּ הַשְּׂפָתַיִם.

וְאֵיכָה יַעֲבֹר בּוֹ יוֹמִי הַדּוֹמֶה

כִּי גָבַהּ וְעָצַם עַד הֵידָד וְאָמֵן, –

הֲיִשְׁתַּחוּ אַפַּיִם?!

ב. רְחוֹב הַזַּגָּגִים

לֹא עוֹד אָשׁוּב אֶרְאֶנּוּ אֶת הָרְחוֹב

אֲשֶׁר חַלּוֹנוֹתָיו הָיוּ עֵינַי,

וְהֵם כְּבוּיִים עַל פִּי הָרֶפֶשׁ וְהַטְּחָב,

וּשְׁחוֹרָתָם יוֹקֶדֶת אֹדֶם וְזָהָב

עֵת יוֹם פָּנָה.

פָּנָה הַיּוֹם וְקָם רְחוֹב הַזַּגָּגִים.

וְלוּ מִצְחַת בָּתָּיו כִּבְדַת־טוֹטֶפֶת,

רַנּוֹת דְּלָתָיו צְקוּן הֲגִיגֵי תְּהִלִּים,

אַנְחַת תִּקְוָה בְּעָגְמָתָם שֶׁל עֲמֵלִים,

קְרִיאַת מַרְדּוּת רוֹשֶׁפֶת.

פָּנָה הַיּוֹם, הָאָב קוֹרֵא אֶל הַגְּמָרָא.

כּושֶׁפֶת אֵם בַּתֵּה וּבַמִּרְקַחַת,

וְהִיא רוֹחֶפֶת עַל הַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה,

כְּאִלּוּ גָּחָה עַל הַתְּהוֹם הַפְּעוּרָה

לִלְחשׁ עַל פַּחַד.

"בְּנִי, אַל תֵּצֵא, כִּי כָּךְ אָמַר הַכִּבְיָכוֹל.

וְהַיְּהוּדִי – כְּבוֹדוֹ אַךְ פְּנִימָה.

הָרְחוֹב הַזֶּה אוֹרֵב לַטֶּרֶף הַגָּדוֹל,

הוּא יְכַתֵּת אֶת זַגָּגָיו וְלֹא יִפֹּל,

מַה תְּהֵא עַל אִמָּא?"

"אָבִי הֲלֹא תִּזְכֹּר אֶת שְׁנַת חָמֵשׁ!

עוֹדוֹ עוֹמֵד כְּחֹל־הָעֵינַיִם,

זֶה הַפַּרְוָן אֲשֶׁר נוֹרָה בָּאֵשׁ,

וּבְדָמָיו יִצְעַד, כַּפֶּסֶל הַחוֹלֵשׁ

עַל אֶרֶץ וְשָׁמַיִם.

כִּי הוּא אָדָם אֲשֶׁר יֵצֵא וְיַעֲמֹד.

עַד שְׁעָתִי לֹא אֶשְׁכָּחֶנּוּ.

אִם לֹא יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ הָאָבוֹת,

יֶחְצוּ בְּנֵיהֶם בְּסַחַף הַתְּלָאוֹת!"

אִמִּי כְּבָר מְקוֹנֶנֶת.

וָאֶשְׁתַּלַּח מֵרְחוֹב שֶׁלִּי אֶל הָרְחוֹבוֹת,

רָגוּם בָּאֶבֶן וּבַבַּעַט.

וּבָא הַיּוֹם אֲשֶׁר נִגְלָה אֵלַי הָאוֹת,

וּמֵרְחוֹבִי, מִלֶּב־לִבַּת הַחֲשֵׁכוֹת

אַרְצִי אֵלַי נוֹגַהַת.

לֹא עוֹד אָשׁוּב אֶרְאֶנּוּ אֶת הָרְחוֹב

אֲשֶׁר חַלּוֹנוֹתָיו הָיוּ עֵינַי.

אֶת קִינָתוֹ נָשָׂא הָעוֹף.

וְאֶת אֶפְרוֹ, הֲתֶאֱסֹף

הָרוּחַ בִּשְׂדוֹתַי?

ג. חוֹלוֹת

כְּבָר כִּסָּה הֶעָפָר אֵת עֵינֵי הַדְּרָכִים הָרְחוֹקוֹת.

וְרַגְלוֹ שֶׁל הַהֵלֶךְ סוּמָה אֶל הָעֹז וְהַפֶּרֶךְ

שֶׁל נוֹתְבִים וְנוֹפְלִים, כִּמְאַיְּתִים בִּכְתָבוֹת מְחוּקוֹת

שֶׁל פּוֹצְעֵי כַּפֵּיהֶם בְּחֶרֶס.

וְעַתָּה, בְּבוֹאִי לְהַגִּיד אֶת דַּרְכִּי לַחוֹלוֹת,

הַפַּרְוָן הָעוֹמֵד בְּדָמָיו לְעֵינַי מְתַעְתֵּעַ.

וְעֵדִים לִי יָמַי כִּי אָמַרְתִּי עִמּוֹ לַעֲמֹד

בִּרְחוֹבִי הַכּוֹרֵעַ.

אַךְ אַרְצִי שֶׁנּוֹלְדָה בְּדָמִי בִּנְגֹהוֹת וּרְשׁוּפוֹת,

אֶת רַגְלַי הִיא נוֹשֵׂאת בְּדַרְכָּהּ הַצְּרוּבָה וְנִתֶּכֶת.

מִי יֵדַע אֶת הַלֵּיל שֶׁחָרַךְ בִּבְשָׂרִי כְּשַׁפּוּד

וְגָזַר: לָלֶכֶת!

הַחוֹלוֹת לֹא יֵדְעוּ. הֵם יוֹדְעִים אֶת אֵימַת שְׁקִיפוּתָם.

אֶת מַסְרֵק הָרוּחוֹת, אֶת אָבְדַן הַהֵדִים מִבְּלִי לַאַט.

אֶת מִכְוַת הַחַמָּה בַּבָּשָׂר, אֶת הֻתֶּכֶת הַדָּם

לָדַעַת.

הַחוֹלוֹת עַל אַרְבַּע הֵם רָאוּנִי בְּרֶדֶת חַמְסִין,

וְעֵינָם הַזְּגוּגָה מִתְנַכֶּלֶת לִטְרֹף וְלָרֶשֶׁת,

וְרָמַסְתִּי בָהֶם בְּקוּמִי, וְהָיִיתִי לָהֶם יָדִין,

וּבָאתִי בָּהֶם כָּאֶשֶׁד.

אִם תֵּרְדוּ בְּיוֹם־חַג אֶל הַחוֹף הַצּוֹחֵק בַּגַּלִּים,

תְּנוּ עֵינְכֶם בּוֹאֲכָה הַבִּקְעָה בַּמִּדְרוֹן הַקָּרוּחַ.

שָׁם הָרוּחַ צוֹלֶפֶת לְהֵלֶךְ שָׁפוּף, אַךְ חָלִים.

הוּא כָּרַע כְּבָר… וּבְכָל זֹאת יָנוּעַ.

ד. דָּגָן

הַדָּגָן שֶׁגָּאָה וְעָלָה עַל גְּדוֹתָיו

וְקָד וְזָקַף גַּבּוֹתַיִם,

זוֹ עֵדָה צַיְמָנִית שֶׁמָּרְדָה בַּיְבָב,

זוֹ גֻנְדָּה הַדְרָנִית הַשּׁוֹקֶטֶת לַקְּרָב,

וְצוֹמַחַת שָׁלוֹם מְלֹא־הָעַיִן.

אִם הָיִיתִי אַחַד נְעָרֶיךָ, דָּגָן,

אִם בִּקַּשְׁתִּי בַּחוֹל חֵילֶיךָ,

אִם נָשָׂאתִי לִבִּי בְּכַפִּי כְּדַגָּל, –

אַל תִּרְאֵנִי הוֹזֶה, רַק דָּעֵנִי חַיָּל

שֶׁלִּמֵּד הוֹלְכוֹתָיו לָלֶכֶת.

וְדוֹמֶה כִּי צָמְחָה קוֹמָתִי בְּשָׂדְךָ,

חֲמִשִּׁים אֲבִיבִים לַגֹּבַהּ,

וּסְתָוַי יַהֲרוּ אֶל עֵינְךָ הַבְּרוּכָה,

וּקְצִירַי יִנְהֲרוּ אֶל כַּפְּךָ הַפְּתוּחָה,

לְנַשְּׁקָהּ עַל שׂבַע.

יַבָּשׁוֹת לֹא כָּבַשׁ נַעַרְךָ הַמַּכְסִיף,

אֲרָזִים לֹא קָטַל בְּזֶרֶת.

אַךְ לִבּוֹ לַשָּׁלוֹם וּפִרְיוֹ לַקָּטִיף,

וְדָמָיו נְכוֹנִים לַחֲגֹר וּלְהָשִׁיב

אִם תִּקְרָא הַדֶּרֶךְ.

כְּבָר בָּנַי מְחַיְּכִים לַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ,

וַאֲנִי כֹּה הִרְבֵּיתִי לַהַג.

כַּאֲשֶׁר יְמֵיכֶם חֲמִשִּׁים יַהֲרוּ

אֶל זַרְעָם הַטָּרוּשׁ, הַשָּׁתוּק, הֶחָרוּךְ –

תִּלְמְדוּ לָדַעַת.

וְעַד אָז: לְשָׁלוֹם, לְדָגָן מְתַמֵּר

בְּכָל זֶרֶת עָפָר שֶׁנָּחָה.

כִּי נִפְסַע יְשָׁרִים אֶל הַיּוֹם הָאַחֵר,

כִּי נִהְיֶה אֲחֵרִים וְאָמֵן וְהָכֵן,

וּלְחַיֵּינוּ יָחַד!

---

לָרֵעוּת

מאת

צבי ארד

א. פְּתִיחָה

מִי יָשִׁיר לָרֵעוּת אִם הַשֶּׁמֶשׁ אָבְדָה בֶּעָנָן,

וְהָעָם הַלּוֹחֵם מְנַחֵשׁ הִלָּתָהּ בָּעֲלֶטֶת,

וְאֶחָד הַמְקַלֵּל מְלַמֵּד אֶת חַרְבּוֹ לְבָנָיו,

וְאֶחָד הַמְפַלֵּל מְגוֹבֵב חֲרָדוֹת בִּשְׁלָפָיו,

וְכֻלָּנוּ פּוֹרְעִים אֶת הַשֶּׁקֶט.

זֶה הַיּוֹם הַקָּצָר יִשְׁתּוֹחַח אֶל רַגְלֵי מְלַאכְתּוֹ,

שֶׁצִּמְּחָה מִגְדָּלִים, גַּם לִקְּטָה אֶת שִׁבְרָהּ וּפְזוּרֶיהָ,

לִרְאוֹתָם חֲבוּקִים לֵב אֶל רֵעַ, אֶחָד וְיַחְדָּו, –

אִם יִפֹּל הַחוֹרֵשׁ עַל פָּנָיו בְּשָׂדֶה מְסֻתָּו,

– מִי יִשְׁאַל לַכּוֹרֵעַ?

כִּי עַל כֵּן אִם בִּקַּשְׁתִּי פָּנֶיךָ, אָחִי־תְּאוֹמִי,

בֵּין מֵאוֹת בַּנָּאִים הַהוֹלְמִים אֶת לִבָּם בַּמַּקֶּבֶת,

בְּמִקְהַל הַקּוֹצְרִים הַמּוֹהֵל זֵעָתוֹ בְּדָמוֹ,

קְשֹׁב נִיבִי, מֵיטִיבִי, כַּאֲשֶׁר לוֹ הִקְשִׁיבָה אִמִּי,

דַּע, כִּי בָּאתִי עֲצֶבֶת.

ב. בָּעִיר־לַשָּׁוְא

הָעִיר רָבְצָה בְּחֵיק הָרֶיהָ

סְתוּרַת־צַמּוֹת, פְּרוּעַת־עֲדִי,

עַל מִנְזָרֶיהָ, יְהוּדֶיהָ,

כֹּה בִּלְעָדַי – וְעִמָּדִי.

מִן הֶהָרִים נָשְׁמָה הָרוּחַ,

אַךְ הַסִּמְטוֹת חָלְמוּ מַשָּׁב,

כִּי יְהוּדֶיהָ חֲכָרוּהָ

לִהְיוֹת פַּרְבָּר שֶׁל עִיר־לַשָּׁוְא.

יוֹשֶׁבֶת עִיר־לַשָּׁוְא עַל מַיִם,

אִיוַאן מֵשִׁיט רַפְסוֹדוֹתָיו,

וְלַיְּהוּדִים – יְרוּשָׁלַיִם,

שִׁבְעִים נָהָר עַל הָאַכְזָב.

עֵת כִּי אֵצֵא אֲנִי לָשׂוּחַ

בָּאֲפִיקִים אֲשֶׁר כָּזְבוּ,

הוּא, הַמְבֹרָךְ וְהַמָּשׁוּחַ,

אָחִי־תְּאוֹמִי, אֵלַי יָבֹא.

מִצְחוֹ הָרָם יִסַּק שָׁמַיִם,

וְצֵל רִיסָיו עַל צְעָדָיו.

אוּלַי הָלְכוּ בָּרְחוֹב הַשְּׁנַיִם,

אֲבָל הָלְכוּ כְּחַיִל רָב.

וַיִּשָּׂאוּנוּ הָרַגְלַיִם

מִן הַמַּחְסוֹר וְהָרִבִּית,

מִן הָעוֹדֵף וּמִן הָאַיִן,

מִן הַפּוֹרֵחַ וּמַלְחִית.

יַחְדָּו עָבַרְנוּ אֶת הַגֶּשֶׁר,

וְקָדָה לָנוּ עִיר שָׁלוֹם.

וַחֲלוֹמֵנוּ הוּא דוּ־נֶשֶׁר

שֶׁל פַּת־הַבַּג וְהַחֲלוֹם.

וְאִם כְּנָפַי יָשֹׁקּוּ פֶּרַע,

וְרוֹאוֹתַי מִתְלַהֲמוֹת,

הוּא יַצְנִיחֵנִי עַל הַדֶּרֶךְ

הַמּוֹלִיכָה אַחַר כָּבוֹד.

הֲלֹא צָעַדְנוּ אֶלֶף־אֶלֶף,

וְלֵב אֶחָד, וְנֶשֶׁב־עַד

שֶׁל הָרֵעוּת הַמְחוֹלֶלֶת

אֶת הָאָדָם מִן הַבָּדָד.

ג. זוֹחֲלֵי־תַּחַת־אֵשׁ

לְסַפֵּר בִּקְרָבוֹת הַדְּבָרִים יַאַרְכוּ,

מִי יֵדַע בָּם קָטָן מִגָּדוֹל?

אֵי חוֹלוֹת שֶׁבָּרְקוּ, אֵי חֵילוֹת שֶׁעָרְקוּ,

אֵי צַוָּאר שֶׁרָדָה בָּעֹל?

אִם עָדַרְתָּ בַּנִּיר־לֹא־רָאָה־אֶת־סוֹפוֹ,

אִם דִּיַּלְתָּ חָצָץ וּבֶטּוֹן,

אוֹ אָרַבְתָּ עִם שַׁחַר דְּרָכִים עֲיֵפוֹת,

וּפָקַדְתָּ לְרֵעַ מוֹתוֹ –

אָז יָדַעְתָּ רֵעוּת הַשָּׁוִים עַד עוֹלָם,

אֶת חֶרְדַּת הַשּׁוֹנִים בְּיַחַד,

זוֹחֲלֵי־תַּחַת־אֵשׁ וְרֵעָם עַל גַּבָּם,

הַדְּבֵקִים עַל חֻדָּהּ שֶׁל מַחַט.

הַהוֹלְכִים חַד לְחַד וּמַכִּים בְּאֶחָד,

וּזְרוֹעָם מְהַדְהֶדֶת אֶלֶף;

כְּבָר הָיוּ לְרִבּוֹא מִתְנַחְשֵׁל עֲדֵי־עַד

– וְהָיוּ הַשְּׁנַיִם הָאֵלֶּה.

אִם בִּקַּשְׁתִּי פָּנֶיךָ, אָחִי־תְּאוֹמִי,

לֹא בִּקַּשְׁתִּי צֳרִי לְפֶצַע.

כִּי לִבִּי לַמִּצְעָד הַשּׁוֹעֵט בְּדָמִי,

שֶׁל שָׁוִים־עַד־עוֹלָם, שֶׁל בְּחִירִים בְּעַמִּי,

כִּי יִצְעַד וְיָהֹם לָנֶצַח.

ד. לְלֹא תֻּפִּים

כִּבְשֹׁל הַזֶּרַע בְּחֹב הָרֶגֶב,

כִּמְנוֹת אִילָן אֶת בְּרִיכוֹתָיו,

יוֹדְעִים יָמֵינוּ רֶגַע־רֶגַע

אֶת סוֹד הַקַּיִץ וְהַסְּתָו.

לְלֹא תֻּפִּים וַחֲצוֹצֶרֶת,

בַּזַּלְעָפוֹת וּבַקָּדִים,

עֻלְּךָ מָשַׁכְתִּי זֶרֶת־זֶרֶת,

יוֹמִי הַגֵּא וְהַתָּמִים!

אַשְׁרֵי הָאִישׁ, יָדַע רֵיחַיִם,

וּפַת בְּמֶלַח וְשֻׁלְחָן,

וְגַם בָּנָיו מְאוֹר־עֵינַיִם,

וְאַף שָׂדֵהוּ יְנֻחָם.

אַךְ יֵשׁ וּפַת־הַבַּג נִבְצַעַת,

וַחֲלוֹמָהּ בָּא בֶּעָנָן,

וְהִלָּתוֹ אֵינָהּ נוֹגַהַת,

וּנְשָׁרָיו שָׁמְטוּ כָּנָף.

וְשׁוּב בִּקַּשְׁתִּי אֶת פָּנֶיךָ,

אָחִי־תְּאוֹמִי, בִּשְׁבִיל נוֹשָׁן:

הֲלֹא גָּדַלְתָּ מִן הַשֶּׁכֶם,

וּמִצְחֲךָ קָמוּר מִיָּם.

וְהַשִּׂיחָה אֵינָהּ נִקְשֶׁרֶת,

הַלֵּב לֹא יְגַלֶּה לַפֶּה.

אֲנִי יוֹרֶה אֶת כָּל הַפֶּרֶט

שֶׁל הַנָּבוֹךְ הַמִּתְחַפֶּה.

אֲנִי זוֹעֵק: הוֹפַע כְּאֶמֶשׁ!

הַשְׁלֵךְ מִפֹּה דְיוֹ וְשֻׁלְחָן,

וְשׁוּב עֲבֹר כְּקֶרֶן שֶׁמֶשׁ,

כִּלְחִיצַת יָד, כְּ–אַ–הֲ–לָ–ן.

אֲנִי זוֹעֵק וְאֵין שׁוֹמֵעַ

קוֹלִי אוֹבֵד בִּפְחָתוֹתָיו,

וּמְהַמֶּה קִינָה עַל רֵעַ,

שֶׁהוּא אֶחָד וְחַיִל רָב.

וּמִתְגַּלְגֵּל אֲנִי כָּרַעַם

שֶׁהִתְאַפֵּק וְנֶאֱטַם,

עַד יִתְחַפֵּר אֶל תְּהוֹם הַטַּעַם

שֶׁל הָרֵעוּת וְיַתְמוּתָהּ.

זוֹ הָרֵעוּת אֲשֶׁר מוֹלֶטֶת

פְּזוּרַת חָצָץ אֶל הַשָּׁתוֹת,

וּבְמוֹתָהּ הִיא מְמוֹטֶטֶת

אֶת הַמִּגְדָּל וְהַחוֹמוֹת.

---

עֲצֶרֶת אֱמוּנִים

מאת

צבי ארד

לקבוץ הארצי

א. רֵאשִׁית דְּבָרוֹ

הַקְשִׁיבָה בֵּן אֶל דְּבַר הָאָב

וְאֶל תַּלְמוֹ הַגַּע שְׂפָתַיִם,

אֲשֶׁר נִפְלַח בֵּין אֵשׁ וָמַיִם,

בֵּין הַמִּכְשׁוֹל וְהָרָעָב.

וְעֵת תֵּעוֹר אַל אוֹר וָטַל,

אֶל הַיַּרְקוֹת הַמִּשְׁתּוֹלֶלֶת,

אֶל צְלִיף צְחוֹקָם שֶׁל אֵם וָיֶלֶד,

אֶל הַמֶּרְחָב שֶׁהִתְגַדַּל, –

אָזְנַיִם כְּרֵה אֶל הַדְּבָרִים

וְעַל לִבָּם הַנַּח יָדֶיךָ,

אֲשֶׁר יָבוֹא דָמָם וְרִידֶיךָ

לִכְרֹעַ בֶּרֶךְ וּלְהָרִים.

ב. הַקּוֹל

קוֹלוֹ הָיָה בְּסִּפּוּנֵי הַבַּיִת,

בְּמִפְלְשֵׁי הָאוֹר שֶׁבַּחוֹמוֹת,

בְּעִפְעוּפֵי הַקֶּשֶׁב בָּעֵינַיִם

שֶׁל הַשּׁוּרוֹת הָעוֹמְמוֹת.

דּוֹמֶה הָיָה: הִנֵּה יִפְּלוּ אַפַּיִם

הוּא וְקוֹלוֹ, הַיַּעַר וְהַהֵד,

הֵדָן הַגֵּא שֶׁל רִבּוֹאוֹת יָדַיִם

מִסִּקּוּסֵי הַיַּעַר הַלּוֹהֵט.

אַךְ הוּא עָמַד נָטוּעַ וְרוֹתֵעַ,

וּרְאֵה: נִשְׁמַת אַפָּם שֶׁל הָרַבִּים

הָיְתָה בְּפִיו להתנבא אֶל רֵעַ,

עַד יְדוּשׁוֹ בָּעַקְרַבִּים.

שׁוּב אֲמָרָיו אֶל הַפְּסָגוֹת הִמְרִיאוּ

עַל מֹעַל כַּפֵּיהֶם שֶׁל לוֹחֲמִים,

וַיַּעַצְמוּ דְבָרָיו. הַגִּידוּ מִי הוּא?

כֹּה רַב הָאִישׁ עָלַי, גַּם רַב־פָּנִים.

הִנֵּה גָבַהּ וָשָׂב, אֲבָל עוֹדֶנוּ יֶלֶד.

וְשׁוּב הוּא גוּץ, כְּבַד־מֵצַח וַעֲגָה,

וּבְשׂוֹרָתוֹ – סוּפָה שֶׁמִּתְחוֹלֶלֶת,

הִמְנוֹן רוּחוֹת, בָּרָד וְנִיב־תּוּגָה.

אוּלַי אֵינוֹ אֶלָּא הַלְמוּת לִבֵּנוּ,

הָרֶתַח בִּשְׁרִירָם שֶׁל הָעֹמְסִים,

קוֹל הָאָדָם הַמִּזְדָעֵק: עֲנֵנוּ!

מֵחַרְרֵי גְּרוֹנוֹ שֶׁל הַחַמְסִין.

אוּלַי אֵינוֹ אֶלָּא הַדָּם בָּרַהַט,

וּכְלוֹת־הַנֶּפֶשׁ אֶל אֲשֶׁר נֹאהַב,

וְרֶטֶט שְׁבוּעָתֵנוּ הַנּוֹגַהַת

עֲלֵי גּוּפֵךְ, מוֹלֶדֶת בַּשָּׁרָב.

ג. עוֹדוֹ דוֹבֵר

כָּל הָעַמִּים חָרְדוּ אֶל אֲבִיבָם,

רַק בֵּית־סָבְךָ לִכְסֵן רֹאשׁוֹ בְּפַחַד

אֶל הַרְרֵי הַשֶּׁלֶג הַנִּרְדָּם,

אֶל שְׁתִיקָתָם הַנֶּאֱנַחַת.

וּמִזְּלִיגַת הַגַּג שֶׁנִּמְלְחָה,

מִגִּנּוּחוֹ שֶׁל תְּרִיס חָלוּא עַל שֶׁגֶם,

נוֹלְדָה הַהֲבָרָה: לְכוּ וְנֵלְכָה!

וַיַּהֲרֶה הַבַּיִת אֶל הַהֶגֶה.

הֵן עַד יוֹמֵנוּ לֹא נִשְׁכַּח, הַבֵּן,

אֶת עִצְּבוֹנוֹת הַגֶּזַע הַכּוֹרֵעַ,

אֶת כִּלְיוֹנוֹ בְּנִגּוּנֵי אָמֵן,

אֶת וִדּוּיוֹ בְּאֵין שׁוֹמֵעַ.

וּבִמְנוֹתִי כָּף־הֵא שָׁנִים גְּדוֹלוֹת

לִבְרִיאָתָהּ שֶׁל זוֹ עֵדָה לוֹחֶמֶת,

אֲנִי מֵעִיד עָלַי אֶת הַפְּרִיחוֹת:

לֹא יִתְנַכֵּר מָחָר לָאֶמֶשׁ!

וְעֵת נִצְעַד עַל אֹדֶם הַדְּגָלִים

לִקְרַאת הַבְּרִית עִם עֲמֵלִים בַּחֶלֶד,

קִסָּם מִבֵּית־אָבִי אֲנִי מֵרִים

לִהְיוֹת נִסִּי בֵּין הַנִּסִּים הָאֵלֶּה.

וְכָךְ נָבוֹא. זְקוּפִים, יִשְׁרֵי־מַבָּט,

קְפוּצֵי־אֶגְרוֹף לָשֵׂאת גְּמוּלוֹת וָחֶסֶד.

הַלֵּב יִקְצֹב לָנוּ, וְיַד אֶל יַד

נִסְעַר לִפְרֹץ, נִלְמַד לָרֶשֶׁת.

וְהֲנוּכַל? יָכוֹל נוּכַל לַכֹּל.

כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד, וְכָל אֶחָד – כֻּלָּנוּ.

כָּל הַקָּטוֹן – אִתָּנוּ הוּא גָדוֹל,

וּשְׁכוּחַ־אֵל – שֶׁלָּנוּ.

שְׂאוּ עֵינֵיכֶם אֶל הַפְּרִיחָה הַזֹּאת,

וּשְׁאָלוּהָ: מַה לָּךְ כִּי פּוֹרַחַת?

"אֲנִי פּוֹרַחַת לְשָׁלוֹם, וְזֶה הָאוֹת:

יַחַד!"

ד. בַּוִּכּוּחַ

מָתוּן־מָתוּן בְּמִישׁוֹרֵי הַדַּעַת,

בְּמִדְרוֹנוֹת הָרֶטֶט הַקַּשּׁוּב,

גָּלְשׁוּ הַמִּתְוַכְּחִים מִן הַמּוּדַעַת

אֶל סְבַךְ הַיַּעַר הַכָּשׁוּף.

וּבְמַעַבְּרוֹת־קוֹרָה שֶׁעַל הַנַּחַל,

צוֹפִים אֶל חֶפְזוֹנוֹת הַמְּצוּלָה,

נָגְחוּ בַּהֲלָכָה נָמֵר וָשַׁחַל,

וַיִּשְׁאָגוּהָ מְלוֹא־קוֹלָהּ.

אָז תְּטוֹפֵף בִּינָה עַל חֹד הַתַּעַר,

קָדִימָה שְׁנַיִם וְאֶחָד אָחוֹר,

עַד יַךְ בִּרְקָהּ בַּחֲשֵׁכוֹת שֶׁל יַעַר,

לִשְׁטֹחַ נִבְלָתָן עַל סַף הָאוֹר.

וְשׁוּב מָתוּן, בְּמִישׁוֹרֵי הַדַּעַת,

בְּמִדְרוֹנוֹת הָרֶטֶט הַלָּהוּט,

נוֹלְדָה הַיּוֹם הַהֲלָכָה לָדַעַת

סוֹדוֹת שֶׁל אֹמֶן וְרֵעוּת.

---

שִׁירֵי עַצְבוּת

מאת

צבי ארד

א. בְּשׂוֹרָה הָיִינוּ בַּמֶּרְחָב

הָיִינוּ מַעְגָּל רוֹקֵד,

לָפוּת בְּסֹבֶךְ הַיָּדַיִם,

מִזְמוֹר תְּהִלִּים נִשְׁכָּח, וְהֵד

לַשִּׁיר שֶׁלֹּא הֻגַּד עֲדַיִן.

נָשְׂאוּ יָמִים אֶת רִנּוּנָהּ

שֶׁל הַמְּלָאכָה כִּבְדַת־הָרֶגַע,

וַתֶּעֱצַם הַמַּנְגִּינָה,

וַתִּשָּׁמַע בִּנְשֹׁם הַהֶגֶה.

בְּשׂוֹרָה הָיִינוּ בַּמֶּרְחָב.

צֶוֶת לוֹחֵם בְּטֶרֶם־קְרָב.

פְּרָגִים בַּאֲבִיבוֹ שֶׁל עָם,

רָאשִׁים זָקְרוּ בַּבָּר וָפֶרֶא,

וְהַקָּדִים כִּי יִתְנַשֵּׁם,

עָמְדוּ שְׁחוּנִים, פְּרוּעֵי־כּוֹתֶרֶת.

וּמַה גָּדְלוּ בִּנְזוּרָתָם,

שְׁפוּפִים עַל מַעְדֵּר בַּתֶּלֶם!

אֶת צַעֲרָם לִבִּי נָטַל,

כִּנְטִילָתָם אֶת יוֹם הַפֶּלֶא.

בְּשׂוֹרָה הָיִינוּ, וַנֹּאהַב

אֶת הַבְּדִילוּת שֶׁבַּמֶּרְחָב.

ב. רְאֵם בְּסוֹד הַבַּנָּאִים

אָמַרְתָּ: גְּבוּל! וַנְּהִי הַגְּבוּל.

אָמַרְתָּ: פְּרֹץ! וַנִּפְרְצֶנּוּ.

כָּרְעוּ גְּרָנוֹת לָשֵׂאת יְבוּל,

וְהַיְבוּלִים עָמְדוּ עָלֵינוּ.

וְאִם לָמְדוּ יָדֵינוּ קְרָב,

לָמְדוּ עָמוֹס שָׁלוֹם כַּלֶּחֶם,

וּצְעֹד בִּקְצִיר הַמְשֻׁתָּף,

אַף אִם נִזְרַע בְּדָם וָבֶכִי.

אַתָּה, הַקּוֹל וְהַנָּגִיד,

אֲשֶׁר לִבִּי אוֹתְךָ הוֹלִיד.

רְאֵם בְּסוֹד הַבַּנָּאִים,

צְרוּבֵי כַּפָּם הַמְסֻיֶּדֶת,

וּבִנְגִיחַת הַתַּנָּאִים

בְּשַׁעַר הֲלָכָה נוֹלֶדֶת.

הֲלֹא הָרְסוּ אֶל אוֹר חָדָשׁ,

וְאַדְמָתָם לָהֶם נִכְבֶּשֶׁת,

עַל מָה לֹא בָּא כָּל תָּם וָרָשׁ,

לָעֲבוֹדָה הַמִּתְקַדֶּשֶׁת?

אַתָּה, הַקּוֹל וְהַדְּמָמָה,

דַּבֵּר אֵלַי, הַגֵּד: עַל מָה?!

ג. הַאִם עָיְפוּ הַמַּלְעָנִים

גָּדְלוּ יָדֵינוּ בַּתְּפִלָּה,

וְהַתְּפִלָּה עוֹדָהּ צוֹמַחַת,

קְרוּעַת שָׂדוֹת, שְׁלוּיַת הִלָּה,

בַּשִּׂמְלָנִית וּבַמִּטְפַּחַת.

עָמְדוּ קָמוֹת בְּהוֹדָיָה.

וְהָעֵדָה אָמֵן כָּרֶגֶב,

כַּחֲלוֹמִי מוּל הַבְּדָיָה,

כְּנֵצַח־שִׁכְרוֹנִי בָּרֶגַע.

לָמָּה רָכְנוּ הַמַּלְעָנִים,

לָמָּה אַחִי הִקְדִּיר פָּנִים?

שֶׁמָּא רָכְנוּ לַעֲיֵפָה

וּבַמַּשָּׂא קָמְרוּ הַשֶּׁכֶם,

שֶׁמָּא גָּלְשָׁה מִן הָאֵיפָה

מִדַּת־הַדִּין בְּמִצְווֹתֶיךָ?

הֵם יַעַמְדוּ מוּל הַסּוֹעָה,

עֵת בִּבְרָקֶיהָ תְּנַגֵּחַ.

אַךְ בְּשֻׁכָּהּ – עֵינָם תּוֹעָה

וּבַדַּרְדַּר מִרְיָם פּוֹרֵחַ.

הַאִם עָיְפוּ הַמַּלְעָנִים

לָשֵׂאת אֶת לֶחֶם־הַפָּנִים?

ד. תִּמֵּר הִרְהוּר הָאָב

הוּא הַשָּׂדֶה וְהוּא תַּלְמוֹ.

הָאָב וּבְנוֹ בִּלְבַב הַתֶּלֶם,

הָשָׁב לִהְיוֹת עִם הֵעָלְמוֹ, –

אֵינְסוֹף מַכְסִיף, רָגוּב, – וְעֶלֶם!

וּכְמוֹ שְׁלוּבוֹת הַמַּחְרֵשׁוֹת,

וּבְחִזּוּרָן קָדוֹת אַפַּיִם.

וְאָז הָאָב הוֹפֵךְ רֹאשׁוֹ

וְזֶה אֶל זֶה קָדִים הַשְּׁנַיִם.

וַיַּהַר יוֹם אֲשֶׁר אָהַב

אוֹר עֵינֵיהֶם שֶׁל בֵּן וָאָב.

אַךְ יוֹם אֶחָד, שֶׁעַל שְׁלָפָיו

בָּהַן כּוֹאֵב אֶל סַף הָעֶרֶב,

צָחַק הַבֵּן בִּשְׁתֹק הָאָב.

תִּמֵר הִרְהוּר הָאָב בְּלִי־הֶרֶף.

"אֵיכָה יִצְחַק עֵת יַחֲרִישׁ

כָּל עוֹלָמִי בְּסוֹד הַצַּעַר!

אַךְ תְּמוֹל דִּבַּרְנוּ אִישׁ אֶל אִישׁ:

וְהִנֵּה זָקַנְתִּי מוּל הַנַּעַר."

זוֹ הַשָּׁעָה אֲשֶׁר יוּעַב

אוֹר עֵינֵיהֶם שֶׁל בֵּן וָאָב.

ה. בִּנְהִיָּתָן אֶל הַגָּדִישׁ

בִּנְהִיָּתָן אֶל הַגָּדִישׁ

חָבְרוּ הָאֲלֻמּוֹת לְצֶוֶת,

וּבַשְּׁלָפִים וּבֶחָרִישׁ

עָטְרוּ לְאֶרֶץ־לֹא־נוֹשֶׁבֶת.

הוֹ, מִי יִדְמֶה לַשִּׁבֳּלִים

בְּאִלּוּמָן וּבַנִּפְזֶרֶת,

בִּפְסִיעָתָן כַּבְּעָלִים,

בִּבְשִׁילוּתָן הַמְאֻחֶרֶת.

הַשִּׁבֳּלִים! אַשְׁרֵי הָאִישׁ

שֶׁנִּשְׁתַּבֵּל בַּצֵּל גָּדִישׁ.

אַחַת שִׁבֹּלֶת, לְבַדָּהּ,

אִם נִתְנַגְּפָה וְהִיא כּוֹשֶׁלֶת,

עַל גַּב תִּטְּלֶנָּה הָעֵדָה,

כְּרַחֲמַי הָאֵם לַיֶּלֶד.

אַךְ זוֹ אֲשֶׁר הֵרִימָה רֹאשׁ,

לוֹמַר שׁוֹנְיָה מִזְּהַב־הַחֶבֶר,

יַשְׁקוּהָ לַעֲנָה וָרוֹשׁ,

וְעֵינֵיהֶם יִדּוּ בָּהּ אֶבֶן.

גָּדוֹל צִלּוֹ שֶׁל הַגָּדִישׁ.

וְאֵין בּוֹ דַי לְאִישׁ וָאִישׁ?

ו. חֹק הַבְּדִילוּת שֶׁבַּמֶּרְחָב

אַתָּה הָרְאֵיתָ אֶת הַיּוֹם

בִּמְרִי־שִׂיחוֹ עִם שְׁעֵת הַלַּיִל,

אֲשֶׁר הִפְשִׁיטָה עַד עֵירֹם

אֶת חֶמְדוֹתֶיהָ שֶׁל הָעַיִן.

הִנֵּה אַחַי בְּסַךְ כָּבֵד

וְהִלּוּכָם בַּשִּׁיר טוֹבֵעַ.

יָדַעְתִּי: לֶב־שִׁירָם חָרֵד

אֶל הָאוֹהֵב וְאֶל הָרֵעַ.

הַאִם קָרָא קוֹלָם לַשָּׁוְא

בַּסִּמְטָאוֹת וּבַמֶּרְחָב?

זוֹ אֵיבָתָם שֶׁל הַשָּׂרִים,

שֶׁהִיא קִנְאַת־יָרִיב רוֹחֶשֶׁת,

וְלִחוּשָׁן שֶׁל הֶעָרִים

בְּנִשׁוּבֵי שִׁמְצָה וָחֶשֶׁד, –

הֲזֶה שְׂכָרָם שֶׁל הַפְּרוּזִים

בַּגּוֹנְנוּת הַמִּתְנַזֶּרֶת?

אוֹ כִּי דָּמֵינוּ מֻקָּזִים

בְּמַאֲכֶלֶת מְסֻנְוֶרֶת?

עַתָּה הִפְרִיחַ אֶת קוֹצָיו,

חֹק הַבְּדִילוּת שֶׁבַּמֶּרְחָב.

---

הָאָח הַשְּׁלִישִׁי

מאת

צבי ארד

… וְאָבִינוּ זָקֵן, וְעֵינָיו הָאוֹרוֹת כְּבָר כָּהוּ,

וּבַבַּיִת הַחֹשֶׁךְ יָלוּן עַד הֻתֶּכֶת הַשֶּׁמֶשׁ,

אַךְ עֵינָיו הַזְּגוּגוֹת שֶׁל הָאָב מַרְשִׁיפוֹת אֶל צִלַּת הַבָּנִים,

בְּצֵאתָם הַשָּׂדֶה וּבְבוֹאָם, מַבְלִיחוֹת כְּאוּדִים מִן הָרֶמֶץ,

כְּמוֹ אָמְרוּ אֶת שִׁירַת חַיֵּיהֶן, לָאֲטוּ וְכָבוּ.

הַבָּנִים – אַלּוֹנָיו בְּשָׂדֶה, בִּקְמוּרַת הַבְּלוֹרִית הַגּוֹלֶשֶׁת

מֵאָמִיר אֶל עָרְפּוֹ שֶׁל הַסְּדָן, הַפּוֹסֵעַ דְּמָמוֹת בַּסּוּפָה;

אַלּוֹנָיו לְמוּדֵי הָרוּחות וּמַמְרֵי הַשָּׁרָב וְהַכְּפוֹר –

אִם חָשַׁךְ הָעוֹלָם הִנֵּה אוֹרוּ עֵינָיו מִן הָאוֹר.

אִם יָדַעְתִּי לִבּוֹ, לֹא יָדַעְתִּי עֵינוֹ וְסוֹדָהּ:

בַּחוּרָיו הַשְּׁלשָׁה חֲרוּשִׁים בְּאָפֹר אֶל מִזְרָע,

וְגַבָּם אֶל הָעֹל וּפְנֵיהֶם נְשׁוּבִים עַד צַלֶּקֶת,

וְכַפָּם מְגֻיֶּדֶת כַּנִּיר שֶׁנִּסְחַף וּבֻתַּר,

אַף בִּגְדָם לֹא הָדָר, כִּי יָדַע חַרְבוֹנִים וּמָטָר.

וּבְבוֹא הַקָּצִיר, לֹא תֵּדַע אֶת דְּמוּתָם מִקָּמָה,

כִּי הָיוּ לְאֶחָד וּזְהָבָם מִתְכַּנֵּס אֶל הַגֹּרֶן.

אִם תִּשְׁאַל לִדְבָרִי, לֹא אַגִּיד כִּי בָּרְקוּ כַּמַּתֶּכֶת –

מֶלַח הָאָרֶץ הָיוּ וְעוֹבְדִים אֶל הַלֶּחֶם.

לֹא הָיוּ יְמֵיהֶם צַחְצָחִים שֶׁל חַמָּה בְּשַׁבָּת,

כִּי רָעוּ תְּאוֹמִים־תְּאוֹמִים בַּשְּׁלָפִים הַשְּׂרוּפִים אֶל חָרִישׁ,

עַד הִשְׁחִירוּ פְּנֵיהֶם כֶּעָפָר, וְהָיוּ לְאֶחָד יוֹם וָאִישׁ.

אָז אָחִינוּ, הָאָח הַשְּׁלִישִׁי, יַעֲמֹד וִיתַנֶּה אֶת מִרְיוֹ,

כִּי הִנֵּה נִתְעַלֵּם הַקָּצִיר, מִי הָאִישׁ וְיֵדַע אֶת בּוֹאוֹ,

וְהַשֶּׁלֶף חָרוּךְ כַּמִּדְבָּר וְהַשֹּׁקֶת סְדוּקָה עַד נַפְשָׁהּ;

מַה מוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּעִיר, הַלּוֹחֵךְ בְּשַׁלְוָה אֵת הַקַּשׁ!

הוּא יִהְיֶה הַמַּרְיָן הַנּוֹפֵחַ חַיִּים בְּיָמַי,

הוּא, הָאָח הַשְּׁלִישִׁי, הַמַּמְרֶה פִּי כֻּלָּנוּ וָחַי.

מֶה הָיָה לְאָחִינוּ הַיּוֹם, מִי טָרַף אֶת דְּרָכָיו,

כִּי גִּדֵּל שְׂפָמוֹתָיו לְסִלְסוּל וַיָּסוּךְ בְּלוֹרִיתוֹ בַּשֶּׁמֶן,

וַיִּלְבַּשׁ מַחְלָצוֹת, אַף הֵיטִיב אֶת גְּרוֹנוֹ לְהַגִּיד,

וּשְׂפָתָיו רוֹעֲפוֹת מְלִיצָה, וּלְשׁוֹנוֹ מִתְרַבְרֶבֶת בְּרֶנֶן?

הַעוֹדֶנּוּ אָחִי אֵם עֵינֵי גַּאֲוָה יְשַׂקֵּר

אֶל יָמַי הַמּוֹשְׁכִים רִתְמָתָם בִּכְרִיעָה מִשְׁתוֹחַחַת,

וְהַמֶּלֶל סוֹטֵף כַּבָּרָד, וְקוֹלוֹ גַחְכָּנִי, מְשַׁכֵּר…

מַה תְּהֵא עַל אָבִי כַּאֲשֶׁר יְבוֹאֶנּוּ הַקּוֹל –

הֲיָקוּם מִשִּׁבְרוֹ הַגָּדוֹל?

וָאֶחֱלֹם כִּי כּוֹרֵעַ אָחִי, וּמִצְחוֹ עַל בִּרְכָּיו שֶׁל אָבִינוּ.

כְּבָר עָטָה אֶת בִּגְדוֹ הַדָּהוּן, וּצְעָדָיו מְהַמִּים בַּקִּיטוֹן,

עַד יַרְשִׁיפוּ עֵינֵי הַזָּקֵן אֶל צֵל בְּנוֹ שֶׁחָזַר אַחֲרוֹן,

עַד תָּשׁוּב הַשַּׁלְוָה הָרְדוּפָה אֶל חֶרְדַּת סוּפוֹתֶיהָ,

וְהַשֶּׁקֶט יְעוֹר לְהוֹלִיד אֶת כֹּחֵנוּ עִם שַׁחַר.

אָז יָקִיץ הַחֲלוֹם גַּם יִכְזָב, וְאָבִינוּ יוֹצֵא אֶל הַשַּׁעַר.

בְּעֵינָיו הַדְּהוּמוֹת נָטָה חֹשֶׁךְ לָלוּן וַיֶּחֱרָד.

הוּא מָחָה דִּמְעָתוֹ וְזָקַף אֶת רֹאשׁוֹ הַצָּחוֹר –

וַיְהִי אוֹר.

---

הַדְּלֵקוֹת

מאת

צבי ארד

א. שְׂדֵה הָאֵשׁ

הַדְּלֵקוֹת נִסְתַּמְּאוּ בְּאוֹרָן.

גַּג־הַבַּיִת עָמַד בַּשַּׁלְהֶבֶת,

בַּמִּרְשָׁף הַסּוֹמְקָן, בֶּעָשָׁן,

בְּמַפֹּלֶת מָרִישׁ וָאֶבֶן.

הַמְּבוּכוֹת שֶׁבָּגְרוּ עַד אֵימָה,

נִתְפָּרְחוּ מֵאִישׁוֹן רָווּחַ,

כִּטְלָיוֹת שֶׁפָּרְצוּ לָשׂוּחַ

בֵּין הַבַּיִת וְהַבְּלִימָה.

וּבְעוֹד הַקָּהָל רוֹגֵשׁ,

וְעֵינוֹ בֶּעָפָר נִכְבֶּשֶׁת,

הִסְתָּעַרְנוּ עַל שְׂדֵה הָאֵשׁ,

כְּכַסּוֹת לֶעָפָר הַדֶּשֶׁא.

ב. הַמְּרִישִׁים

אֵיכָה נֻתְּצוּ כָּל הַמְּרִישִׁים

שֶׁבָּעֲרוּ וְלֹא מִדַּעַת,

וַיִּקְרְסוּ עֲלֵי רֹאשִׁי!

כִּמְעַט נִרְמַסְתִּי אֶל הַשַּׁעַט

שֶׁל קְהַל אוּדִים־קִצְרֵי־יוֹמָם,

בִּמְנוּסָתָם פְּרוּעַת־הַשַּׁאַג

אֶל הַשִּׁכְחָה שֶׁעִם מוֹתָם.

אַתָּה נָתַתָּ אֶל הַגַּג

מִן הַזְּחוּחִים בְּכָל הַיַּעַר,

וַיִּקְסְסֵם הַסָּס עַד מַק,

וַתְּשׁוּפֵם הָאֵשׁ כַּסַּעַר,

וְרֵאשִׁיתָהּ – הִבְהוּב דַּקְדַּק

שֶׁל עֵין הַגַּחֲמוֹן־מִדַּעַת.

אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת הָאֵשׁ

בַּמַּרְתְּפִים וּבָעֵינַיִם,

בְּעוֹד לַחְשָׁהּ, הֲדוּק־שְׂפָתַיִם,

צָפוּן בַּמֶּלֶל הַגּוֹעֵשׁ,

וּמִתְלַחֵן וּמְגַשֵּׁשׁ.

הֲלֹא תִּזְכֹּר, אָחִי הַבְּכוֹר,

בְּזַעֲקִי עֵת הִשְׁבַּעְתִּיךָ,

כִּי גַחֲמוֹן יָצָא סְחוֹר־סְחוֹר,

וּבְיָדָיו פְּתִילָה הִבְלִיחָה.

עַתָּה הִצִּית וְשָׁף יָדָיו

וּמִצְטָעֵק: הָחִישׁוּ מַיִם! –

בְּצִעוּקִים שְׂפָתָיו לוֹ רַב.

טַלֵּל לַגַּג אַלּוֹן רָטִיט

וּקְשׁוּי עֵצָה מוּל הַמַּצִּית.

הִצִּית אַחַת, יַצִּית שֵׁנִית.

ג. מוּל הָאֵשׁ

צוֹאֵי־בִּגְדָם וַחֲרוּכֵי־פָנִים,

עָמְדוּ בָּרֶמֶץ וּבַדֶּשֶׁן,

הַנִּשְׂרָפִים, הַכֹּהֲנִים, –

בָּתָה הַמְצַפָּה לַגֶּשֶׁם.

עוֹדִי סוֹעֵר אֶל פְּנֵי הַשַּׁלְהָבוֹת.

הָאֵשׁ תִּמְרָה בְּשׁוּחוֹתֶיהָ,

עַד תִּזְדַּחֵל וְתַעֲמֹד,

בְּחִצּוּפָה וְנִכְלוּלֶיהָ.

מַה נֶּאְדַּרְתָּ אָז, אָחִי הַטּוֹב,

בְּזִנּוּקְךָ אֶל הַבּוֹעֶרֶת,

לִנְדֹּחַ כַּגַּרְזֶן אֶגְרוֹף,

לִגְרֹר אֶל שַׁחַר אֶת הָעֶרֶב.

לָעֵת, בִּכְבוֹת אַחְרוֹן הָאֲגָדִים,

עִם הָאֵימָה אֲשֶׁר שָׁכָכָה,

וְאָנוּ לַמַּשָּׂא קָדִים, –

קוֹרָה אַחַת חָבַקְנוּ יַחַד.

ד. אַחַר הָרַעַשׁ

שׁוּב הִכְחִילוּ שָׁמַיִם בְּלִי־עָב,

וְהָאָרֶץ יָדְעָה מַרְגּוֹעַ,

אַף יָצָא הַחוֹרֵשׁ לִזְרֹעַ

וְהַגֶּשֶׁם בְּעִקְּבוֹתָיו.

שׁוּב הַבַּיִת שׁוֹקֵט בַּשָּׁתוֹת,

וְדוֹמֶה הִתְנַמְנֵם לָבֶטַח,

רְפוּיוֹת, כְּכַבְלֵי־הַמֶּתַח

הַתְּלוּיִים בְּמִצְחֵי שָׂדוֹת.

מִי זָמוּם מִן הַשֶּׁקֶט הַנָּם,

מִי עָרוּם מִנָּחָשׁ מַצְנִיעַ,

מִי חָרוּף מִסָּס שֶׁהִבְקִיעַ

אֶת שִׁיפַת הָאַלּוֹן הָרָם?

אַיֶּכָּה, אָחִי הַמַּרְקִיעַ!

הֶהָיְתָה בְּךָ כְּהוּת־עֵינַיִם

מִן הָאֵשׁ שֶׁשָּׂרְפָה בַּמַּיִם,

מֵרַעַם אָמֵן מֵרִיעַ?

הֲנֵדַע אַחֲוָה בַּדְּלֵקוֹת,

אוֹ לְאוֹר הַנֵּר נֵדָעֶנָּה?

כֹּה חַמָּה הָיְתָה. אֲמֻשֶּׁנָּה.

מַה נֶּחְפַּז לְהַפְשִׁיר, הַיְקוֹד.

אַל תּוֹשִׁיט אֶת יָדְךָ. הַחֲרֵשׁ.

כְּבָר חָבְקוּ עֲנָנִים לַזָּרוּעַ.

בְּחַשְׁכוּת הַשְּׁבִילִים אוֹר זָרוּעַ.

כָּל חַלּוֹן תְּפִלָּתוֹ לוֹחֵשׁ.

---

עַל הַמִּלִּים

מאת

צבי ארד

תַּחַת עַרְשִׂי עָמְדוּ, צְחוֹרוֹת,

בָּרוֹת־עֵינָיִם,

בַּחֲשָׁקִים וּבַמְּבוּכוֹת,

מְקַרְטְעוֹת בַּגִּמְגּוּמִים, –

מִלִּים.

הָיָה אוֹרָן בּוֹרֵק זָהָב

מִן הַמּוּצֶלֶת.

מִדֵּי אוֹשִׁיט יָדִי אֵלָיו –

וְהוּא גַחֶלֶת.

כִּי לֹא רָתְעָה יָדִי אָחוֹר,

עֵדִים צְרָבֶיהָ

וּכְוִי־שְׂפָתַי.

כָּל סָר מֵרָע נַפְשׁוֹ יִשְׁמֹר.

רֵעִים, לָכֶם יָדַי!

עַתָּה גָדַלְתִּי מְעַט־קָט וְהַמִּלִּים

גָּדְלוּ גָבֹהַּ.

מִלָּה מִלָּה וְהֹר הָהָר,

וְהַבָּתָה סָבִיב

וְדַרְדָּרֵי־הָרֹעַ.

רֵעַי מֵרֹאשׁ כָּל הַדְּרָכִים,

תּוֹפְשֵׂי קֻלְמוֹס וָסַיִף:

הוּא הַמַּסָּע! עַד קֵץ הַיּוֹם,

אֶל מִלּוֹתָיו שֶׁל הַשָּׁלוֹם,

אֱלֵי רֵיחוֹת הַבַּיִת.

בִּפְזוּרָתָן וּתְמוּרָתָן,

בֵּין הַפְּרִיחוֹת וּבַשַּׁלֶּכֶת,

הוֹלְכוֹת מִלִּים, בָּשָׂר וָדָם,

נוֹשְׂאוֹת לִבָּן אֶל כָּל אָדָם.

תְּנוּ עִמָּהֶן לָלֶכֶת.

---

שִׁבְחֵי הַקַּיִץ

מאת

צבי ארד

בִּשְׁבָרִים וָרֶתַע נִתְבַּשֵּׂר הַסְּתָו,

וְהוֹבְלוֹת־הַלַּהַט אוֹרוּ וְדָעָכוּ.

אוֹי לִי כִּי שָׁכַלְתִּי אֶת רֵעִי לַקְּרָב,

אֶת הַקַּיִץ הִבְעַרְנוּהוּ יַחַד.

הוּא הָיָה אַכְזָר, הַקַּיִץ שֶׁהִגִּיר

אֶת דָּמוֹ הָעַז עַל גֶּחָלִים וָדֶשֶׁן,

לְהַשְׁבִּיל דָּגָן, לִלְחֹךְ חֶשְׁכַת הַפִּיר,

עַד יַטִּיל כָּל נַחַל לְמִרְמַס הָאֶשֶׁד.

כַּאֲשֶׁר קִלַּלְנוּ חֶבֶק יִחוּמָיו,

פָּעֲרָה הָאָרֶץ אֶת עוֹרָהּ לַסַּעַר,

וּמִגְּבוּל אֶל גְּבוּל, בַּצֹּהַב הַמְכֻשָּׁף,

דֹּם נִצְּבוּ נִבְטֵי הַבָּר וָיַעַר.

וּתְמָרוֹת שֶׁל הֶבֶל שֶׁהֻשְׁחַן עַד דֹּק,

נִשְׁמָתָם שָׁנְקוּ, קָפְחוּ עַד כִּי הֻצָּנוּ.

מִי יָבִין סוֹד שֹׁרשׁ שֶׁיָּדַע לִשְׁתֹּק,

סוֹד הַמֻּבְדָּלִים אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוּ: אָנוּ.

מִי יֵדַע דְּבָרוֹ שֶׁל כּוּר־עָבַר־גְּדוֹתָיו,

וַחֲמַת שְׁפָכָיו בּוֹרֶצֶת בַּפָּתוּחַ,

לַחֲרֹךְ כָּל יֶרֶק אֶל בְּשִׁילוּת הַסְּתָו,

עֵת קָדִים וָיָם שָׁפִים אֶת הַנִּסּוּחַ.

עֵת קָדִים וָיָם מוֹרְטִים בָּעִקָּרִים,

וְצִיצוֹת הַבָּר צוֹבְתוֹת נִירָן בְּרֶתַח,

וְעוֹשׂוֹת דַּרְכָּן בֵּין שֶׁמָּא וּבָרִי,

בֵּין מִפְרַט מִצְווֹת וּפֻרְקָנֵי הַמֶּתַח.

וְעוֹשׂוֹת דַּרְכָּן בַּקַּיִץ הָאַכְזָר,

הַנּוֹדֵר לַטּוֹב וְהוּא מַלִּיז שְׂפָתַיִם:

אָז תֵּדַע הָרוּחַ אֶת הַמֹּץ מִבָּר,

בְּפָקְדָהּ גְּרָנוֹת עַיִן בְּעַיִן.

כָּל חֵילִי עָרַכְתִּי בִּמְבוֹאוֹת הַסְּתָו,

עַד יִכְלֶה אָסִיף, עוֹנַת מִזְרָע נִפְתַּחַת.

אוֹי לִי אִם שָׁכַלְתִּי אֶת רֵעִי־לַקְּרָב,

אֶת הַקַּיִץ הִבְעַרְנוּהוּ יַחַד.

---

אֱמֹר לַשֶּׁמֶשׁ דֹּם

מאת

צבי ארד

אֱמֹר לַשֶּׁמֶשׁ דֹּם,

רִבּוֹן־לִבִּי בַּר־הַיָּדַיִם.

רְאֵה: קָצָר הַיּוֹם,

וּמְלֹא־הָעַיִן –

לַמְּלָאכָה.

בָּרֵךְ אֶל הַמַּשָּׂא

אֶת הַכַּתָּף הַמִּשְׁתּוֹחֵחַ.

שְׁעֵה אֵלָיו וְשָׂא

לַמֶּלֶל הַמְנַגֵּחַ –

אוּלַי בָּכָה?

שֶׁמָּא זָרַע בָּכִיר

וְהוּא אָפִיל שָׁדוּף בָּרוּחַ.

טָחַן וָלֹא הוֹתִיר,

הוֹתִיר אָבָק פּוֹרֵחַ, –

הָאֵר יָמָיו!

אֲשֶׁר בֵּיתוֹ עֶרְיָה,

יֹאהַב כְּאוֹר הַצָּהֳרַיִם,

וְקִירוֹתָיו – קִרְיָה,

וְזַג עֵינָיו – שָׁמַיִם.

לוֹ הַמֶּרְחָב!

עַתָּה יֵצֵא לָרְחוֹב

וְשִׂנְאָתוֹ בַּכְּבִישׁ בּוֹטֶשֶׁת.

אוֹהֵב כִּי יַעֲטֹף,

דָּמוֹ זוֹנֵק לָרֶשֶׁת

אֶת הַמְּאוֹרוֹת.

אֱמֹר לַשֶּׁמֶשׁ דֹּם

וּטְבֹל כַּפֵּינוּ בַּמֻּתֶּכֶת.

נִזְעַק וְנַהֲלֹם,

נִכְאַב וְשֶׁכֶם־שֶׁכֶם

נַעֲמֹד!