רקע
חיים ארלוזורוב
יומן ירושלים – פברואר 1933
mנחלת הכלל [?]
jזכרונות ויומנים

 

14 בפברואר, 1933

העירותי את תשומת-לבו של הנציב העליון לפירוש החדש שמפרשים במוסדות העליה את המושג “שליטה חפשית” ביחס להונם של מועמדים לעליה. עד כאן לא נתבעו בעלי הון להעביר את הונם מכל ארץ שהיא שבה השקיעוהו. היה עליהם רק להוכיח את בעלותם עליו. בזמן האחרון, משנקבעו סייגים ליצוא הון מארצות שונות באירופה, פסקו מוסדות-העליה, שמגיש-הבקשה חייב להוכיח כי יש בידו להעביר את ההון לארץ-ישראל. הוראה זו נוגעת, כפי שהוגד לי, לאחת-עשרה ארצות אירופיות, ובכללן – גרמניה, צ’כוסלובקיה, יוגוסלביה, יון ועוד. ודוקא בארצות אלו גדול עתה הלחץ לעליה מצד קפיטליסטים יהודים. ההוראה החדשה עשויה אם כן לפגוע פגיעה קשה בעליית הסוג הזה.

הנציב העליון אמר כי בדרך כלל נראית לו ההוראה כנבונה למדי, משום שהעברת הון לארץ-ישראל גוררת אחריה בניית מפעלים ותעסוקה. ההון היה צריך לבוא לפני חמש או עשר שנים. אבל כיון שהוא בא עתה, ולמעשה הונהגו הסייגים באחת-עשרה ארצות – הוא מבין כי יש בכך משום הכבדה, ויעיין בדבר. מצד שני היה רוצה לשאול שאלה. לפי סיכומו של מנהל מחלקת העליה מגיע מספר התיירים שנשארו בארץ בשנת 1932 ללא רשות חוקית ל-9000. על אלה יש להוסיף מאות ומאות עולים בלתי-ליגליים שנכנסו דרך הגבול הסורי בחדשים האחרונים. אין הממשלה יכולה להשלים עם מצב המשמיט מידה של פיקוח על העליה. הסוכנות היהודית ודאי נתנה דעתה לשאלות שועדת המנטים שאלתהו בענין זה.

עניתי קודם כל, כי מספריו של מנהל מחלקת העליה מוגזמים מאד. לדעתי, המספרים הללו נרשמו על יסוד הנחות פשוטות. תהליך זה פשוט מדי. מצד אחד אין לסמוך על הרשימות מצד שני – אפשר שנרשמו בהן תיירים רבים שזמן-שהותם עדיין לא נסתיים והם יצאו מן הארץ בבוא המועד. הסוכנות היהודית לא עודדה עליה בלתי ליגלית דרך הגבול הסורי ולא סייעה בידה, ולמעשה הופסקה לאחר שהוחרמה הבקורת על הגבול.

הנציב העליון אמר שאף עם יהיה מספרם לא 9000 אלא 5000, נכונות המסקנות בענין זה. אשר לגבול הצפון – היה בחיפה לפני ימים אחדים והודיעו לו כי העליה הבלתי ליגלית הופחתה, אך לא הופסקה בשום פנים. אין הממשלה יכולה להתייחס בשויון-נפש למצב העלול לגרור אחריו תוצאות חמורות, כחוסר-עבודה וסבל, לאחר שתיפסק הגיאות הכלכלית. עניתי כי עד כמה שנהירים לי הענינים אין הוא רשאי להניח כי כל הנוסעים שנשארו בארץ, או רובם, משתייכים למעמד העובדים ונפלו למעמסה על שוק העבודה. נדמה לי כי מספר גדול מאד של תיירים משתייך לחוג האנשים בעלי אמצעים מועטים, שאנים קפיטליסטים ולא עולים עובדים, אלא יצרנים זעירים, בעלי-מלאכה וכו'. חוק-העליה הקיים והנוהג האדמיניסטרטיבי של מוסדות-העליה הממשלתיים אינם מניחים פתח חוקי מספיק לאנשים אלה. אני רואה אך תקנה אחת למניעת התפתחות שהנציב שולל אותה, והיא – התאמת חוק-העליה לצרכיו של סוג זה של העולים, בעלי אמצעים מועטים ובינוניים. כל עוד לא תתוקן תקנה זו, נהיה נתונים תךמיד ללחץ מצד אנשים המגלים דרכים ואמצעים לעקוף את החוק, לחתור תחתיו ולעבור עליו. אין להפסיק את תנועת התיירות החוקית לארץ-ישראל, שהיקפה רחב למדי. אשר לחלק העובדים שבין עולים אלה – יש רק קנה-מידה אחד להערכת השפעתה של עליה עובדת על יכולת הקליטה של הארץ: חוסר-עבודה, אם נניח שנשארו בארץ כמה אלפים תיירים וקיבלו עבודה – הרי הנחה זו אך מוכיחה את צדקת ההערכה שלנו לגבי שוק-העבודה, כפי שבוטאה בצהעותינו מלפני חצי שנה, ואת טענתנו כי השדיול הניתן על ידי הממשלה אינו הולם את הצרכים. אין חוסר עבודה בארץ, על אף תוספת הפועלים שנקלטו. להיפך, בכמה מקצועות חסרות בפועל ידים עובדות. הקבלן העסוק בבנין 600 בתים לפי תכנית התישבות האלף הודיע לי זה עתה כי שכר-העבודה של פועלי בנין מאומנים עלתה בחדשים האחרונים כדי מאה אחוזים וכי אין בידו להשיג בכל מחיר את מספר הפועלים הדרוש.

הנציב העליון אמר שהוא שמח מאד לשמוע כי נתקיימו הערכות הסוכנות היהודית, אבל אין להתעלם מן ה“פרוספריטי” העוברת על ארץ-ישראל בשטחים מסוימים. כל שעה עלולה הפרוספריטי להיפסק, וכשתיפסק יופלט מספר פועלים שכירים מן העבודה ורבים מן התעשיינים הזעירים והחנונים הללו יפסידו את הכנסתם; על ידי כך יגדל שוב חוסר העבודה – וחוזר חלילה. הממשלה לא תוכל לבוסס את השדיול שלה על תנאי פריחה זמנית, אלא עליה להביא בחשבון את האפשרות שהמצב ישתנה. אמרתי שאם אין אפשרות להתאים מלכתחילה את השדיול לעליות ולירידות במצב-העבודה, הרי מוכח מכאן שאין הוא אמצעי מתאים להסדר העליה. ארשה לעצמי לנצל הזדמנות קרובה לשיחה מיוחדת על יסודותיה של מדיניות העליה.

הנציב אמר שהוא מניח על כל פנים כי אנו מעונינים לברור את העולים, כדי להבטיח סוג עליה מעולה ביותר. לדעתו טוב שיש לנו תמיד רזרבה של אנשים צעירים המקבלים הכשרה בחוץ-לארץ, ומהם נוכל תמיד לבחור את הטובים והמוכשרים ביותר. עניתי שאנו ודאי רוצים בעליית עובדים נבחרים ומאומנים, אבל איננו יכולים להתעלם מאותם האנשים בעלי הון מועט שבשבילם אין סידור מתאים בחוק העליה הארצישראלי. מצד אחד גדל על ידי כך הלחץ על רשיונות העובדים שלנו, ואנו נאלצים להפריש חלק מהם לסוג זה של דורשי עליה, ומצד שני נגרמת על ידי כך “עליית התיירים”. חוק העליה והפעלתו תובעים תיקון ברור בענין זה.

הנציב העליון נגע בהודעתו של האמיר עבדאללה שנתפרסמה בעתוני הבוקר והוסיף שלא ידע על כך קודם ואינו מבין כיצד יכול האמיר לפרסם הודעה כזאת, אף על פי שחתם על הזכות לחוזה החכירה. אמרתי שגם אני הופתעתי מן ההודעה. אני מנסה להסבירה כתכסיס למנוע ויכוח לא רצוי במועצה המחוקקת של עבר-הירדן העומדת להיפתח בימים אלה. לא תמיד אתה מוצא הסבר מתאים להודעות שמפרסם אמיר. הנציב אמר כי אמנם, קשה לרדת לסוף דעתו.

הוספתי ואמרתי שקו-המדיניות הרצוי ביותר בעיני היה להניח את הבעיה שנתעוררה עם חתימת הזכות לחוזה-חכירה פתוחה במידת האפשר. מוטב שהממשלה או כל צד אחר לא יעשו שום דבר העלול לסגור את הדרך להתקדמות נוספת בעתיד, לאחר שישוך הרעש ואפשר יהיה לסקור את המצב מחדש, לאור העובדות האוביקטיביות. חבל שנתקבל רושם כאילו יחסה של הממשלה הוא שמשמש מעצור בדרך וכאילו היא שלחצה על האמיר להירתע.

הנציב העליון אמר שהוא מבטיחני בסוד כי מצדו לא היה כל לחץ על האמיר לבטל, כביכול, את הזכות או החוזה, וגם אין בדעתו להשתמש בלחץ כזה. רק לאחר שתעלה השאלה של פתיחת ההתישבות בעבר-הירדן יתעוררו שיקולים צבאיים ושיקולי בטחון והממשלה לא תוכל להתעלם מהם אלא אם כן תהא משוכנעת שאין כאן הסתכנות יתירה. סיפרתי לו (גם כן בסוד) שלפי הידיעות שבידינו לחץ הנציב הבריטי בעבר הירדן על האמיר שיסוג. כן הודיעו רק אתמול העתונים על שיחה בין הקולונל קוקס והאמיר, שבה הודיע הלה לעבדאללה, כי הממשלה עומדת לבטל את תמיכתה באמיר. הנציב אמר כי לא ידע על כך, גם על הפרסום לא ידע. ברור שאין לסמוך כלל על פרסומים המבוססים על שמועות. עד כמה שידוע לו לא אמר קוכס לאמיר אלא זה, שלא יעשה שום צעד נוסף בלי הסכמתה של הממשלה. אמרתי לו שלא היתה כל כוונה מצדנו לעשות איזה צעד נוסף, וודאי לא צעד מכריע, בלי ידיעת הממשלה והסכמתה, אלא שבימי המשא-ומתן על החוזה היה הנציב העליון בחוץ-לארץ, ולא חפצתי לפנות למישהו אחר מלבדו בענין זה. אילו היה כאן הייתי מביא לפניו את הענין זמן רב קודם ואולי היינו מונעים בנקל כמה אי-הבנות. הענינים התקדמו במהירות רבה במשך ימי העדרו, אמר הנציב, ולדעתו טיפלו בהם שלא כהלכה. עדיין הו אמחזיק בדעתו כי הרחבת ההתישבות היהודית לעבר-הירדן עתיד הלבוא וצריכה לבוא. זוהי אך שאלה של זמן והכשרה מתאימה של הקרקע. אמרתי שאני מבין לרוחו, ובטוחני משום כך שענין עבר-הירדן שוב לא ירד מעל סדר-יומנו, ותהא התפתחות הענינים בשבועות הקרובים אשר תהיה. דעת-הקהל תתרגל עד מהרה למחשבה שעבר-הירדן שייך לחוג עניננו והשפעתנו. אבל מתי תהיה השעה כשרה, לדעת הנציב העליון, להתחיל בפעולות כלכליות? הוא מסכים עמי, אמר, בדבר השינוי הפסיכולוגי הצפוי ובדבר התמורה שתחול בדעת-הקהל, אבל אין לחשוב שאפשר להתחיל בכך עוד השנה, שהיא שנה של רגישות פוליטית יתירה. נדמה לו, למשל, כי התעמולה נגד רכישת קרקע חזקה הרבה יותר השנה מאשר בשנה שעברה. אמרתי, שאף על פי כן מוסיפים להציע לנו קרקעות בכל אזורי הארץ (נוסף על החשיבות המיוחדת הנודעת להצעות מעבר-הירדן לאור הפעולה בארץ-ישראל המערבית). משהעיר הנציב העליון כי מספר המציעים את הקרקעות למכירה אולי אינו עולה על מאה, עניתי כי מספר האנשים הגורמים להתרגשות הפוליטית אולי אינו עולה על חמישים. הנציב אמר כי בענין עבר-הירדן פנו אליו בבקשת ראיון למשלחת ערבים שמיוצגים בה כמעט כל אזורי הארץ, והוא עומד לקבל אותה בעוד ימים אחדים.

אמרתי שגם לאחר עשר או חמש-עשרה שנה, לכשיצעדו היהודים את צעדם המעשי הראשון בהתישבות בעבר-הירדן, תתיצב משלחת נכבדים ערבים לפני הנציב העליון לשם מחאה. אני מרשה לעצמי שוב לבקש, כי בשעת קבלת המשלחת הזאת לא יעשה דבר העלול לשמש מעצור בעתיד להתקדמות נוספת בפתיחה ההדרגית של ההתישבות בעבר-הירדן. הנציב העליון אמר שאינו מגזים בערכה של משלחת כזאת, והוא מסכים עמי שמן התבונה הוא להניח את כל השאלה התלויה ועומדת ולא לעשות דבר או למסור הודעה שיש בהם משום קביעת משפט קדום לגבי פתרון חיובי בעתיד.

 

20 בפברואר, 1933

נקראתי הבוקר לפגישה דחופה למשרדו של הנציב העליון. הנציב פתח ואמר שהוא רוצה לספר לי על שיחתו עם האמיר בענין העברת הקרקע המוצעת בעבר-הירדן. האמיר התארח בבית-הממשלה והיתה להם שיחה ארוכה בשבת. הוא (הנציב) אמר לו, שאין לממשלה כל כוונה להתערב בענין חתימת החוזה או מתן הזכיון. אין הממשלה רוצה בשום פנים להניאו מלהחכיר את אדמותיו. רק כשתתעורר השאלה של התישבות יהודית תראה הממשלה צורך לעצמה לבחון, מטעמי בטחון, אם השעה כשרה לפעולה מעין זו. אין הוא חושב כי השעה תימצא כשרה לכך עוד השנה. כן אמר לאמיר, שאילו דרש ממנו הסכמה לפתוח מיד בפעולת התישבות – לא היה מהסס מלהשיב לאו. רצונו לחזור ולומר לי כי לא שינה את דעתו. הוא מניח כי התישבות יהודית בעבר-הירדן בוא תבוא וצריכה לבוא; הוא חושב למעשה התפתחות כזאת כפתרון הטוב ביותר לבעיות רבות. אין זו אלא שאלה של הזמן המתאים.

אמרתי, שאם הממשלה מיחסת משקל כה רב להתרגשות השוררת בעתונות הערבית או בחוגים פוליטיים מסוימים – לא יבוא לעולם זמן מתאים יותר, גם לאחר עשר שנים יעוררו אולי צעדינו הראשונים לישוב עבר-הירדן התרגשות וויכוח פומבי. בדברי הימים היו מקרים רבים, אמר הנציב, שבמשך הזמן נשתנו דברים שלא יכלו לשנותם קודם, או שנראו כבלתי ניתנים לשינוי לעולם. בוטח הוא בדעת-הקהל שתתרגל למחשבה של התקדמות היהודים לעבר-הירדן.

סיפרתי לו שהיתה לנו תכנית לשלוח משלחת-מומחים לחקירת אדמות גור-אל-כבד, לבדיקת אפשרויות ההשקאה וכו'. אין אנו יכולים לשאת במעמסה של חכירה לתקופה ארוכה בלי שתינתן לנו הרשות להתחיל בהתישבות או לפחות בחקירת תנאי הקרקע. מאז החל הרעש בעתונות הערבית ביקשתי לדחות לזמן מה את שליחת המומחים הללו, אבל עתה הייתי רוצה לדעת אם ה. מ. מתנגד לשליחתם. אשר למצב בכללו – רוצה אני, כמובן, קודם כל למסור דין-וחשבון להנהלה ולהתיעץ עם חבריה לפני שאמסור כל הודעה נוספת. השיב כי עליו לדעת מראש על שליחת המשלחת וכי ירצה לעיין בדבר בכלל. נדמה לו כי המוצא הטוב ביותר יהיה להאריך את חוזה החכירה עם האמיר לתקופה ממושכת. שאלתי אם כבר קיבל את המשלחת, והשיב שעדיין לא קיבלה, אבל השאלה עלולה להתעורר, והוא יצטרך למסור הודעה על עמדת הממשלה, אולי מתוך הדגשה מיוחדת על אחריותה לקיום החוק והסדר.

אמרתי כי לדעתי לא רצוי בהחלט להזכיר את שאלת הבטחון. אם תראה המשלחת שעל ידי גרימת סכנה רבה ככל האפשר לחייהם של יהודים יוכלו ללחוץ על הממשלה שתעכב את התקדמות היהודים – הרי שינתן להם על ידי כך לקח מסוכן ביותר. בכלל עלול להתקבל רושם מהודעות האמיר כי נכנע ללחצם של חוגים ערביים קיצוניים. אם נוסף על כך תנקוט הממשלה עמדה של ויתור ופשרה בענין עבר-הירדן – תחזק את ידהים של השואפים לסבך את הבעיות הארצישראליות ושל לוחצי הלחץ, שהוכתר לדעתם בהצלחה בענין עבר-הירדן. בטוחני כי רעיון המשלחת הוא במידת-מה פרי ההכרה שהלחץ פעל את פעולתו על האמיר. רק הבוקר קראתי בעתונים על תכנית שאם המשלחת הזאת לא תצליח אצל הנציב העליון, יכנסו כמה כפיים וישלחו משלחת אחרת אל ה. מ.; ברור שאין כל קושי למצוא תריסר מוכתרים שיהיו מוכנים להצטרף למשלחת כזאת. ברור לי כי אי אפשר שהדברים ישפיעו השפעה כלשהי על שאלות ארץ-ישראל, וגם בעניני עבר-הירדן רצוי לנהוג זהירות יתירה. הנציב השיב כי תשובת-הממשלה לגבי ארץ-ישראל תהיה, שיש להגשים את המנדט. ברור גם לו שאין כל קושי לצרף משלחת של כפריים, והוא ודאי לא יגזים בערכה של שום משלחת.

בסיום השיחה חזרנו לשאלות השונות שהתעוררו בשיחותינו הקודמות.

המלצות קוראים
תגיות