דברים במסיבת החודש בבית הנשיא יצחק בן־צבי ביום ל׳ בסיוון תשי״ג (4.6.53) מוקדשת לעליית יהודי תימן ולעילוי זכרו של ר׳ שלם שבזי, משורר גלות תימן.

דבר טוב רחש לבם של הנשיא ורעייתו, להועיד מסיבות ראש חודש בבית הנשיא, שכל אחת מהן יעודה לפגישה עם נציגים של אחד משבטי העולים, לשם התוודעות הדדית ולשם עילוי וגילוי ערכי יצירה. שכל שבט תרם לאוצר הערכים של האומה כולה, בייחוד ערכים שהוסיפו מעט או הרבה למסורת התחיה הלאומית בדורותינו ונתנו דחיפה לעליה ולגאולה עצמית.

מסיבה זו, שהיא הראשונה בסידרת מסיבות ראש החודש, הוקדשה לעלייתם המופלאה של יהודי גלות תימן.

קהילת היהודים בתימן נודעת כאחת מקהילות הגולה העתיקות ביותר. על ראשית בואם של היהודים לתימן יש מסורות שונות. אך כמעט ודאי הדבר, שבימי הבית השני כבר היתה קיימת קהילת יהודים באותה ארץ ומכאן אולי המקור לאגדה, שיהודי תימן נקראו ע״י עזרא הסופר לעלות לירושלים עם כל שבי הגולה והם סירבו להיענות לקריאתו, משום שכאילו חזו ברוח הקודש שעדיין לא בא קץ הגלות והמקדש עתיד להיחרב בשנית.

והנה עם ראשית שיבת־ציון בדורותינו נמצאו יהודי תימן דווקא בין הזריזים והמקדימים. ובטרם הגיעו לארץ עולי ביל״ו ותנועת חיבת ציון הקדימה אותה בכמה חודשים שיירה ראשונה של עולים ממרכז תימן, שהגיעה לירושלים מבלי שהיה ביניהם לבין תנועת חיבת־ציון כל קשר הנראה לעין. וכאשר באו לארץ אנשי העליה השניה, שכבוד נשיא ישראל ורעייתו הם מאנשי הסגולה שביניהם, קידמו פניהם שתי שיירות עולים מצפון־תימן אזור שהוא בחזקת נידח ומרוחק אפילו לפי המושגים של תימן.

אנשי העליה השניה הבחינו מייד בעולי־תימן שהם זרע בירך ה׳, אנשי עבודה וצמאי גאולה. לפיכך דבקו בהם לאהבה ואף שלחו את החבר שמואל יבנאלי לתימן כדי שיזרז ויחיש עלייתם ארצה בהמונים.

ועכשיו, עם קום מדינת־ישראל, קמה סערה גדולה בין יהודי תימן ואותה סערה צררה בכנפיה את כולם. מתוך כאלף ערים, עיירות וכפרים של ארץ תימן נהרו ובאו כחמישים אלף נפש אל העיר עדן ומשם הועלו לארץ על כנפי נשרים במשך תקופה של כעשרים חודש בלבד, ללא כל תקלה. וכך הקיץ הקץ על אחת הגלויות העתיקות ביותר, שבמשך הרבה מאות שנים היתה גם מן הגלויות הקשות והמרות ביותר.

למרבה הפלא, נפרצו כל חומות האיסור של שלטונות תימן על יציאת היהודים משם, שהיו קיימות שנים רבות. זה קרה דווקא בימים שעדיין היתה נטושה המלחמה בין מדינת ישראל לבין צבאות מדינות ערב, בכללן מדינת תימן, שגם היא שלחה מספר קטן של חיילים למלחמה בישראל.

אנחנו עומדים פעורי־פה מול הנס הגדול והעצום שקרה ליהודי תימן ושיש בו הרבה מן האותות המלהיבים את הדמיון של יציאת מצרים. אין בידינו שום הסבר שכלי והגיוני להתרחשות זו של יציאת תימן המרטיטה את הנפש ומרנינה את הלב.

אולם אי־אפשר שלא להכיר בה עקבות השפעתו ופרי רוחו של ר׳ שלם שבזי ז״ל, המשורר הגדול והמופלא של יהדות תימן, אשר נתן ביטוי פיוטי עמוק וצלול הן לענותה ולאנקת יסוריה של כנסת ישראל בגלות תימן והן לכיסופיה לגאולה ופדות ויחד עם זאת פירנס והלהיב אותם כיסופים ועשאם למדורת אהבה גדולה, שבערה בהם יומם ולילה עד בוא עת ישועתם.

בדומה למשורר ציון הדגול ר׳ יהודה הלוי אשר שר: “לבכות ענותך אני תנים ועת אחלום שיבת שבותך אני כנור לשיריך”, כן גם ר׳ שלם שבזי שר מעומק לבה הכואב והאוהב של האומה בגלות ושל השכינה בגלות:

״אהבת הדסה על לבבי נקשרה / ואני בתוך גולה פעמי צוללים, / לו יש רשות לי אעלה אתחברה / תוך שערי ציון אשר הם נהללים".

קשים היו יסוריה של גולה זו. עצומים היו מכאוביה מן העינויים והנגישות של גויי הארץ ושליטיה. כן גדולה היתה מצוקתה החמרית, אם משום העוני והדלות השוררים באותה ארץ ואם משום שלא ניתן ליהודים להתבסס בכלכלתה. אך בייחוד היתה עגומה הרגשת בדידותה וניתוקה ממרכזי היהדות ומן העולם הגדול. מציאות קשה זו היה בכוחה להטעין את לבם של יהודי תימן שאיפות לוחשות לפורקן, ליציאה מן המיצר אל המרחב, ומאפילה לאור גדול.

אולם יכול שהיה בא פורקן למצוקתם של יהודי־תימן ממקום אחר, כגון ע״י שינוי המשטר, או אולי ע״י נדידה לארצות אחרות וכיוצא בזה. אך ר׳ שלם שבזי ז״ל חישל בפטיש שירתו את התקווה הבלעדית לגאולת־ישראל ע״י שיבתו לארצו מימי קדם. הוא הלהיב לאין קץ את האמונה בגאולת כנסת ישראל העתידה לבוא לא כסתם פורקן ממצוקה אלא כישועה עילאית גדולה.

בימיו של שבזי קמה ונפלה תנועתו של שבתי צבי ויש אומרים שכאילו נדלק בשבזי זיק של תקווה ממנה לזמן קצר. הללו מצאו בשירתו של שבזי עקבות לתקווה וליאוש מן השבתאות. עניין זה לא נבדק כל צרכו. אך אין ספק שהוא ליווה את כל המשברים הנפשיים של בני דורו והפך כל משבר למקור תקווה וכל מצוקה לאות כי קרובה הישועה לבוא. מה פלא שר׳ שלם שבזי ז״ל נעשה קדוש ונערץ על כל יהודי תימן עוד בחייו, ויותר אחרי מותו, במידה שלא זכה לה איש בגולת תימן, לא לפניו ולא לאחריו. קברו של ר׳ שלם שבזי ז״ל בעיר תעז היה תל־פיות לכל עשוק ולכל מבקש מזור. אליו באו מכל קצות תימן גברים, נשים וטף. יהודים ואפילו גויים. ולפי שנתעצמה האמונה בכוח קדושתו לא אירע מעולם שמישהו יבוא אל קברו ולבקש עזרתו ולא ייענה.

עכשיו יכולים אנו לקבוע בוודאות, ששבזי אשר חי ופעל בשנים הת׳ — הת״ס, היה מבשר העליה לציון, מבשר התחיה הלאומית, וחוזה נס הגאולה כפי שתתרחש, בייחוד לגבי יהודי תימן. פירושו של דבר שהוא קדם בכך לכל הניצנים שנראו ביהדות, בדורות שלאחריו, ולכל המבשרים שהבשילו את פריה של התנועה הציונית ושל הקמת מדינת ישראל. ומעניין שבתוך הזר הגדול של אגדות שנרקמו סביב אישיותו של ר׳ שלם שבזי ישנה אחת מופלאה ביותר. מספרים שבכל ערב שבת היה משתמש ב״שם־של־קפיצה" ובא לעשות שבתו בצפת או בטבריה ובמוצאי־שבת היה חוזר לחיות עם אחיו בגלותם. והנה זכינו שכל עדת שבזי נגאלה ועלתה לארץ הקודש בקפיצת הדרך ממש.

חייו של שבזי היו מופת לחייהם של יהודי תימן. הוא עצמו היה אורג והתפרנס מיגיע כפיו ותוך כדי מלאכתו למד ולימד תורה לבניו ולבתו, שגם הם נודעו כמשוררים וכגדולים בתורה. הוא סבל קשות מנגישות הגויים ולא מצא מפלט לעצמו אלא בעסק התורה ובשירה. ובייחוד נודעה אהבתו והערצתו לגדולי התורה בעיר הבירה צנעא שראה בגדולתם מעין גדולת־ישראל לעתיד לבוא.

שירתו של שבזי, במליה ובנגינתה, היתה לחלק בלתי־נפרד מהווייתם וממהותם של יהודי תימן. משוררים רבים קמו בעקבותיו, בימיו ולאחריו, שהוסיפו לטוות ולרקום את חוטי החן של בת־שירתו; דיואן השירים הנודע של יהודי תימן כלל בתוכו שירי משוררים, החל מגדולי משוררי ספרד וגמור באחרון הפייטנים־החובבים בתימן. אך כמעט תמיד נשא הדיואן את שמו של שבזי ושירת תימן נתייחסה אליו. כל בית־אב בתימן שקד להצטייד בדיואן שירות שבזיות, בצד סידור התפלה והתנ״ך. בכל מסיבה של שמחה ובכל סעודה של מצווה שרו משירי שבזי ובכך רוממו השראתם וקידשו התעלותם.

סאת שאיפותיו של שבזי נתמלאה עם גאולתה השלימה של יהדות תימן. אף אחינו אנשי גאולתנו בארץ־ישראל הכירו גדולתו והתאהבו בשירתו וכבר היא מכהנת פאר בהיכל שירי התחיה והגאולה של האומה כולה.

אך מה רב הצער, שדווקא האיש אשר ברוחו הגדולה הניע והפעיל וזירז את יהודי תימן לקום ולצאת מאפילת הגלות לאור הגאולה עדיין גופו קבור בגלות ועדיין לא נגאל עם הגאולים.

מחובתנו לעשות כל אשר לאל ידינו כדי להעלות עצמותיו משם ולהביאם למנוחת עולמים בארץ הקדושה והאהובה.

נשיא מדינת־ישראל, מר יצחק בן־צבי, אהוב האומה ובחירה, אינו נח ואינו שקט ועושה ומעשה לקיום מצווה זו של העלאת עצמות המשורר הגדול והיקר ואני תקווה שנתגבר על המכשולים והדבר יעלה בידינו.

ולבסוף יורשה לי לקרוא באזני הנשיא האהוב את השיר שחיבר ר׳ שלם שבזי ז״ל ברוח קדשו לכבוד הנשיא בדורו והוא מתאים בכל מליו לנשיאנו הנערץ:

– אהוב לבי נשיא הדור בעירו,

אשר הגה בתורה התמימה.

– לקחני בחן יופי הדרו,

והוא נכון וגם דעתו שלימה.

– שפר הודו ותפארת יקרו,

אני מזכיר בקול שירת נעימה.

– בפימליון תשובתי העירו,

שם חכם מבעלי תקופה.

– סוף גמר סוטת מאמרו,¹

בחן מלי והמצאה רשומה.

– מפרשין שם מלאך לצורו,

שליחותו למעלה היא עלומה.

– מה נעים וטוב דודי בישרו

יקיצני ואעור מתנומה.

– שם טוב יעלה עלי בזכרו,

ואהבתו בתוך לבי חתומה.

– תמים רעים יצו מלכו בחירו,

וסבתו בעת רצון יקימה.

– אז ישמח מאד לבי בשירו,

אני וכלל קהלה השלימה.