מכתב־פרידה מחברי מרכז מפלגת העבודה

יום שלישי, כ“ה באייר תשל”ב 9.5.72

לכבוד

חברי מרכז מפלגת העבודה

שלום רב

חברי וידידי היקרים,

עם פרישתי מתפקידי כמזכיר הכללי של המפלגה, עקב בחירתי לכהונת יושב־ראש הכנסת, הנני נותן לכם תודה לבבית על הכבוד והאמון שהענקתם לי כאשר בחרתם בי, לפני כעשרה חדשים בבחירה אישית חשאית לתפקיד המזכיר הכללי.

במשך התקופה הקצרה הזאת עשיתי במיטב יכולתי, יחד עם חברי הסגנים, חברי מזכירות הלשכה וחבר העובדים, כדי לשרת באמונה את המפלגה וכדי לנווט מהלכיה בנתיבים נכונים. לא כל מה שרצינו לעשות עלה בידינו ולא כל דבר שעשינו היה כליל השלמות. אעפ"י כן מה שנעשה – נעשה בנאמנות ובמסירות, ויכול אני לומר שענייניה החיוניים של המפלגה נשמרו ושום דבר לא הוזנח או הוכשל.

אולם אחטא למפלגה אם לא אביא לידיעתכם ולתשומת־לבכם מספר לקחים שלמדתי מנסיוני בתקופת כהונתי ושבכוחם לקבוע את איכותה, תדמיתה ומעמדה של המפלגה לשבט או לחסד.

כולנו רואים ורוצים לראות במפלגת העבודה הישראלית:

★ מקור להשראה אידיאית ומוסרית;

★ מסגרת לחשיבה מדינית, כלכלית וחברתית מעמיקה ולעיון מתמיד בבעיות זמננו;

★ מאיץ להגשמת ציוויי הציונות ולבינוי חיי חברה מושתתים על צדק ושוויון;

★ משענת ומגן לכל העובדים והיוצרים;

★ מנוף להפעלתה ולשמירתה של הדמוקראטיה בחברה הישראלית כאורח־חיים מתוקן ויעיל;

★ כתפיים אחראיות ואיתנות למשא השליחות והמנהיגות באומה ובמדינה;

★ כלי־יוצר לפעילות חברתית ולהתנדבות ציבורית מרעננת;

★ כור־היתוך למיזוג העדות ושבטי העולים, לשילוב הגילים הצעירים בשורות הפעילות והשליחות ולעילוי מידותיהם ורמתם של שליחי הציבור.

הדברים הללו העניקו למפלגה זו את מעמדה המרכזי במדינה, בעם היהודי ובמחנה העובדים; ובעוד שעל ההישגים וההצלחות כל ישראל יש להם חלק, בדין ובצדק, הרי על המחדלים והכשלונות נופלת האחריות הבלעדית על מפלגת העבודה, בצדק ושלא בצדק, בשל מעמדה המרכזי שאין זולתו. המפלגה שוקדת לעמוד בדיבורה, בציפיות שמצפים ממנה ובאתגריה וחזקה עליה שתוסיף לשמור על איכותה ועל תדמיתה.

אך הדברים הבאים – שהם כאמור לקחי הנסיון שלי – הינם מכשולים, פרי תהליכי ההתפתחות של השנים האחרונות, וחובה מידית להרים אותם מדרכה של המפלגה כדי שלא ייהפכו לה לרועץ:

ראשית, תהליכי האיחוד בין החטיבות מתנהלים ללא תנופה וללא יוזמה נוספת ומיוחדת, אלא תוך הסתמכות על המקרה ועל הזמן שיעשו את שלהם. לדעתי, דרוש מאמץ יזום, מחושב ומהיר כדי לקדם תהליכי האיחוד ולמנוע עמידה במקום אחד, שכמוה כנסיגה. בחירת מוסדות המפלגה על פי אמת־מידה חטיבתית מעמידה את השאלה שחובתנו לתת עליה תשובה: האם כזהו האיחוד שרצינו בו?

שנית, המפלגה מעמידה את כל כוח־האדם המעולה והמשובח שלה לרשות המדינה, ההסתדרות והשלטון המקומי, ואינה מפרישה חלק מכוח זה לצרכי פעולתה הארגונית, החברתית והחינוך התנועתי הסדיר והשיטתי. להווי ברור שאם המפלגה לא תעמיד מקרבה לרשות פעולותיה הישירות מספר מספיק של אנשי הגות ובעלי כושר מנהיגות, מבוגרים וצעירים, היא תמצא את עצמה חלושה ודלה, במוקדם יותר מכפי שאפשר לחשוב, ובייחוד בשעות מבחן והדבר יקשה עליה למלא את תפקידיה הממלכתיים.

שלישית, חסרים למפלגה כלים מתאימים לתקשורת בינה לבין חבריה ובינה לבין הציבור הרחב. בשנים האחרונות התחוללו תמורות עצומות באמצעי־התקשורת. הדרכים שהיו מקובלות בידי המפלגה נתיישנו ויצאו מכלל שימוש. בתקופה של שידורי רדיו וטלביזיה רבי־עוצמה ועתירי אפשרויות חדישות, המכסות את כל שטחי החיים, חל פיחות רציני בערכן של אסיפות למסירת אינפורמציה ופרשנות – כל מה שהיה נחשב בעינינו הסברה. בנסיבות אלה מוטל על המפלגה להעתיק עיקר פעולתה בין חבריה אל המישורים הבאים:

1. הקניית השכלה תנועתית, הן בסיסית והן רחבה, לחוגים רבים ככל האפשר.

2. הוצאה לאור של דברים בכתב ברמה עיונית מעולה ותדירה.

3. קיום בירורים פומביים, מקיפים ומפורשים, בכל נושא שיש בו עניין לציבור.

4. העמקת ההרגשה בלבם של חברי המפלגה, ושל הנבחרים למוסרותיה, שהם־הם המחליטים והמכריעים, הרגשה שאין להעניקה אלא במעשים חד־משמעיים.

רביעית, בעקבות הגידול הכמותי, הרווחה, הצמיחה של אנשים חדשים עם שאיפות ורצונות משלהם – גבר מאוד הצורך בחיזוק וחידוש העליונות של המוסר החברתי והנכונות לעשייה בהתנדבות כמוטיבציה של ההשתייכות למפלגה ובייחוד של שליחיה המדברים בשמה.

חמישית, המפלגה שרויה במצוקה של מחסור באמצעים כספיים לקיום פעולותיה בתקינות ובתדירות. הצנע והצניעות יפים לכל אדם ולכל גוף ציבורי, כל שכן למפלגתנו שהיא מפלגת־עם, דוגמה ומופת לכולם. אולם אסור להשלים עם העובדה, שהגדולה במפלגות ישראל, שעיני הרבים נשואות אליה ועוקבות צעדיה, תהיה חסרת־אונים לגבי עצמה וחסרת־יכולת לממן פעולות ארגוניות, חברתיות, חינוכיות ורעיוניות שלה, בקרב חבריה ובקרב הדורות הצעירים הגדלים בארץ, ובייחוד בקרב המוני העולים החדשים הזקוקים מאוד לקליטה ולהשתלבות חברתית, פשוטה כּמשמעה. מן הראוי איפוא שיימצא פתרון הוגן, כשר וגלוי למצוקה זו, ויפה שעה אחת קודם.

במיטב הברכות והאיחולים הלבביים

ישראל ישעיהו