א    🔗

בפתח הכרך, הניתן בזה בידי הקוראים, ושענינו ועניניו הם בתחומה של ספרות יידיש ועניינותיה, אזכיר, כי כדבר־המשך היא לי, שכן קדמו לו חמשה עשר כרכים, מהם כתובים עברית מהם כתובים יידיש, המשמשים כאותה תכלית עצמה, ואף שהנושאים נידונים באופן, שכל נושא ונושא ניצב כחטיבה, אם גדולה אם קטנה, לגופה, הדיונים לקורותיה, משלימים להדדין, מתפרנסים זה מזה וממילא מפרנסים זה את זה.

ב    🔗

החלוקה המשולשת של חומר־הדיון היא גם לפי דרכי הדיון – שהם החקר בצורת מסה, העיון בצורת מאמר, הפולמוס בצורת שנינה; גם לפי מצע הדיון – האישיות ודיוקנה, הבעייה וגילויה, הויכוח ועוקצו; גם לפי הדין, כהיסטוריון, מזה וככרוניסטן מזה, מה גם לפי תפקידו, שהוא כסתירה ממנה ובה – לקרב את הרחוק, כדי חישת־ארעי אקטואלית, ולרחק את הקרוב כדי חישת־קבע היסטורית, מבלי להתחייב בהמתקה שבאמצע, העשויה להיות מיפלט מפני גזירת הדור, היא גזירת הקצוות.

ג    🔗

ידעתי כן ידעתי את הקושי שבחלוקה בין לשון הדיון, היא הלשון העברית, ובין לשון הנידון, הוא לשון יידיש, אבל אפשר, כי הוא גם דרך העשוי כמעשה־גישור בין מי שיכול לקרוא על ספרות יידיש ובין מי שיוכל לקרוא אותה.

[ירושלים, שלהי אייר תשמ"ד]

ד"ס