לבואו אל הארץ 🔗
(“הארץ, כ”ד חשון – תרפ"ו–1926)
ישנן כמה וכמה זכירות בחיינו, שכיין הטוב במרתפי הלב תהיינה לנו. עלייתן ממעמקי הזכרון תהיה לנו בכל פעם ליום חג ומועד.
על כן שמחתי באומרים לי: בריינין בא! בארץ זו של קבוץ הזכויות והזכרונות הנהדרים והחביבים של נעורי הנפש הפרטית־האישית וחלקה התולדתי־הלאומי יש איזה עונג מיוחד בפגישתם ובראיתם של אלי הבוקר אשר לשמי חיינו הצעירים.
בריינין! מי מאתנו לא יזכור לו חסד נעוריו בלכתו לפנינו במדבר חיינו בספרות לא זרועה? כל הופעה והופעה שלו הן היתה בשבילנו כבוש חדש, וכה נכנסו אתו ועל ידו לארצנו ולתרבותנו החדשה. במשך ארבעים שנות עבודתו בספרות היה כשרונו פושט צורה ולובש צורה, אבל תכונותיו נשארו תמיד ללא שינוי. כי ביסודו הן.
ובימינו אלה, שיש ונדמה לך כי נתפרקו חוליותיה של ספרותנו ואיש לאהליו ביצירה, ישרה עלינו נועם מיוחד הסופר והתקופה, שהיו בשעתם לאחדים ואיש ברעותו דבקו.
כי מורה הוא בריינין לדורו, אחד ממשכילי הרבים וממזכיהם. לאור יצירתו הבהיר נתחנך דור שלם וכשרונו היה קודש לציבור. את סוד היחוד בעליה לא ידע ושבע פעמים ביום לא היה נכנס לפני ולפנים של שבעים ושבע פרוכות כדי להקטיר שם קטורת לעצמו או לאלהי יחידתו. ברשות הרבים עומד בריינין תמיד, ולא כעבד ה' יחשוב את עצמו אלא כעבדו של עם ה'. מכאן – השפעתו הרבה על דורו, דור המשכימים לפתחיהם של אהלי המועד. אך גם בשבילנו המתיחדים והמתבדלים, שהיינו כמעט ליושבי מערות בהלך הרגשותינו ומחשבותינו, יש מקום לצרי וסעד במגע עם אישיות יוצרת שעשתה את עצמה גשר, בו יעברו המונים. כי נשמותינו המצולקות ולבותינו העקודים התחילו כבר שוב לשאוף אל המזבחות שברשות הרבים, והיחידים התועים שבינינו התחילו שוב לחפש את חוט הציבוריות כדי לצאת על ידו מסבכי הקוצים והברקנים של האנכיות המתבדלת.
וראיה לזה: השירה החדשה שלנו בארץ ישראל.
ומשום זה יכול בריינין להיות לנו שוב קרוב, למרות המרחק הרעיוני והנפשי שהבדיל בשנים האחרונות בינו ובין רוב אחיו לספרות.
*
כבר בבכורי עטו של בריינין, לפני ארבעים שנה, ב“גסיסת הסופר”, היו רוב הסימנים העיקריים של כוחו היוצר. הם גם התגלו אחרי כן במשך כל עבודתו הפוריה ורבת הגונים בתור תכונות יסוד ליצירתו, וביחוד לדרכו בבקורת.
יאמרו נא הדברים לשבחו של בריינין:
הוא היה הראשון שהכניס שינוי לשיטה של “כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו”. אמנם גם הוא מונה וסופר את מעלותיהם וחסרונותיהם של מבוקריו ורואה את עצמו פעמים כדיין שופט ופעמים כמנתח: אולם הוא היה הראשון שהתגלה בו יחס ער ולבבי לחברו הסופר. הוא היה הראשון שלפעמים התעורר בו הרצון לגשת אל המבוקר לא באיזמל חד אלא ביד לוטפת. להבנה שאף, להבין בעצמו ולהסביר לאחרים ולשתפם בעולמו. וזה היה חדוש. ואם בכל זאת הלך בריינין על פי רוב בדרך הבקורת הכבושה (אף אצל אומות העולם!) הנה לא אשמתו היא אלא אשמת הדור. כי היו לו לבריינין וישנם אצלו כל הסגולות של מבקר־אח ומבקר־רע, אבל ספרותנו היתה עוד בשעתו במצב כזה, שנחוץ היה “שבט” הבקורת.
על כל פנים בשאיפתו להקיף את עבודת חייו של הסופר, להתעמק בתולדותיו וביצירתו גלה בריינין את רחבות מבטו ואת היקף תפיסתו, ובזה כמעט יחידי הוא בספרותנו עד היום הזה.
כי דרכו בבקורת אינה כלל דרך הבקורים, בה ילכו רוב ממבקרינו. לא פעם ולא שתים בשנה יעלה לבית היוצר ולא באחת מעיניו יעיין בחייו או בספריו של הסופר המענין אותו. כולו יתמסר לעבודתו, ואף פרי התאמצותו וחפושיו יביא לנו בצורת ספר־חיים.
כי מעולם לא היה בבריינין אף שמץ מטבעם של כמה סופרים, שאין כוחם אלא בחטמם: הריח יריחו ובעקימת חוטם יוציאו פסק דינם. לא כן בריינין. טעם שופט לו, וטעמו אינו בלי נימוק. משום שאוהב הוא בריינין להתחקות על שרשי האישיות, ואם לא תמיד עלה בידו להגיע עד השרשים, הנה שאיפתו להם תשאר לנו תמיד למופת. חושו להופעות חיים הוא עוזרו לפעמים קרובות בגלוי הסמנים הנכונים ובקביעת המהות האמתית. משום זה יש ודי לנו בקוים האחדים שבריינין יתן לנו לפעמים מאיזו הופעה או מאיזה איש, אף על פי שטבעו של בריינין הוא דווקא – קו לקו. אולם אין בו אותו כובד הראש הנחוץ להליכה של עקב בצד אגודל. וגם זוהי מעלה יתרה לתפקיד החיוני שנפל בגורלו של בריינין הסופר, בקלות הנפש שלו הקיל עלינו את התפתחותנו. הרגלים הטופפות של בת יצירתו למדו גם אותנו להיות קלי רגל. עטו הפזיז והמהיר הוציא תמיד מתחת ידו אותיות מאירות עינים. ונדמה לי תמיד, כי אף בשעה זו של שלטון עטי הברזל ישתמש בריינין רק בנוצה. בנוצה בעלת כנפיים אף כי אין לו לבריינין צורך בכנפיים. עוף לא יאהב. כי המציאות היתה תמיד נר לרגליו. בין בספרות ובין החיים.
*
בעמדו על קרקע המציאות בשתי רגליו יבכר בריינין תמיד את המישור. הרים ועמקים לא יחפש, לא בחיים ולא במבוקריו. גם לא ימצאם. כי את הבהירות אוהב, ובבהירות יצטיין. אין ביצירתו שום מחבואים – איש הנגלות הוא.
והה, מה טוב היה לנו, לכולנו, לו נתגלה בנו שוב החוש לנגלות! אז היינו יכולים באמת להיות קלי רגל וקלי־ראש ולא היינו חוששים למחבואים למסתרים החיים היו נקראים לפנינו מאליהם בספריו של בריינין.
כי צורת יצירתו העיקרית של בריינין היא – השיחה, שיחת חבר השוטפת וזורמת לה לאט לאט. על כן יראה בריינין תמיד כמסיח, אף כי לא תמיד לפי תומו. ואם גם ירום קולו לפעמים – אינו יוצא לעולם מגדר שיחה לבבית.
יש אוהבים ברד בלשון. ישנם חובבים בשפה למטרות עוז. יש גם סופרים הנוטפים מור – טיף־טיף. אולם בריינין השפעתו היא מסוג השפעת טללים.
– “תזל כטל אמרתו”,
הלא כה יאמר במקום אחד: "הסופרים העברים הצעירים והמתחילים של היום אינם יודעים כלל וקשה יהיה להם גם לשער, בכמה עמל וטורח, בכמה ענויי נפש ויסורי רוח עלה לנו, הסופרים, שהתחילו עבודתם לפני דור אחד, לכתוב משפט עברי כהלכתו, לכתוב בלשון בני אדם, “דברים פשוטים וברורים”.
וכמעט שאנו יכולים לחזור על דברים אלה גם ביחס לימינו אלה. כי הנה הגענו כבר עד מרומי הפנוק והעטור בלשוננו, וודאי ישנם כבר רבים בינינו, המרגישים בקרבם את הערגה לדברים “פשוטים וברורים”. אצל בריינין ימצאום. ואל נא יהיה התוכן והצורה הספרותית מעצור. אמנם קשה, ואולי אי אפשר, לפסוח על המפתנים הגבוהים של הגיל, הטעם ומסבות החיים, אבל ישנם יסודות יצירה שלא יזוזו. רבים ותכופים הם השינויים החלים במדות שהחיים נדרשים בהם על־ידי המוח; אבל יחסו של הלב להופעות החיים אין יד הדורות חלה בו. ואם פרישמן בא בשעתו לספרותנו וקרדומו בידו, הלא בא בריינין בשעתו ולבו בידו.
ועל זה יבורך – כי לב טוב יחסר לנו גם עתה.
בראשית ימיו היה בריינין מורד ומחדש – היחפוץ דעת והבין עתה את אלה שלחדוש ומרד בספרות ישאפו? בשבתו מעבר לימים פרש בריינין מן הצבור הספרותי ועג לו עוגה לעצמו – היכנס עתה עם כניסתו לארץ גם לחבר חבריו הצעירים עמוסי הגורל ושואפי הפדות? היחפוץ הבין לרוחם, רווי הצער, ולחוננם?
מי יתן וישוב לבו אלינו ולבנו אליו..
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.