הגלמוד 🔗
ארבעים שנה קט בדורו. יותר מארבעים שנה. כל ימי חייו מיום שעמד על דעתו היה קט וצועק: עם תועי לבב הם והם לא חפצו דעת דרכיו. כי זר היה להם. תמיד זר. בכל שעה ובכל מקום היה רווח רב בינו וביניהם, ותחומם באמת לא תחומו. הוא גם לא הלך עמם. לא חפץ לכת. אף לא לפניהם. כי אחר היה שבילו, שביל חייו ושביל רוחו כאחד. והיות מורה דרך היה תועבת נפשו. אף על פי שבעיקר עבודתו היה – משכיל, אחד ממשכילי הרבים. ולא רק בתחלת דרכו הספרותית ובתקופת “ידיעות הטבע”, אלא כל ימיו עד יומו האחרון. מכאן – “מכתביו על הספרות”. מכאן – גם תרגומיו. סוד תרגומיו.
בצרכי צבור עסק פרישמן במשך כל ימי עבודתו הספרותית. מתוך חסר־אמונה עסק. בספקנות עסק. ולטובת הכלל עבד זה האינדיבידואליסתן הטפוסי! כי קשה למצוא סופר אחר שמפעל חייו יהיה כה תקוע ברשות הרבים כיצירתו של פרישמן. לכאורה – כתב רק לעצמו, לנפשו, ל“ידידתו”, אבל כל העברה של קולמסו הדידה הדים בחלל עולמנו ושמשה סיסמא לדורו.
היה זמן ותכונתו היסודית היתה – היומיות. תכלית שנאה שנא את התמול. בלעג ובבטול התיחס לבעלי המחר הסוערים והשואנים. מאוסות היו עליו מליצותיהם הנפוחות של מרדפי העתיד וזרות היו לו העלאות הגרה של גבורי העבר. לו היה “היום”. אין שום הופעה בחיינו, בין רוחנית ובין מעשית, שפרישמאן לא גלה ברבים את יחסו אליה. פעם בחיוב ופעם בשלילה, אבל תמיד מתוך רגש הרגע. ובכל זאת לא היה רק זשורנליסתן. אף על פי שהצטיין בכל המעלות שרק זשורנליסתן מצויין יבורך בהם: רעננות, קלות ובהירות.
אולם פרישמאן הן היה יותר מסופר סתם. אישיות!
כשכיר יום עבד את עבודתו הרבה. בלי לאות. בלי הפסק. סבל ספרות שלמה היה על שכמו. כמעט בכל המקצועות ראה חובה לעצמו לעבוד. כמעט בכל המקצועות הרגיש גם את יכולתו לפעול. בעל הכשרונות! דברי מדע, עניני השכלה, צרכי השעה, ספורים, תרגומים, שירים – במה היה עיקר כשרונו? איש בל ידע זאת. כי לבעל הכשרונות אין מרכז. הוא עצמו הנהו המרכז לפעולתו. ופרישמאן היה ניגש אל כל הופעה חיונית, ציבורית או ספרותית רק עם קנה המדה הפרטי והאיש שלו. מכאן – בוזו לאוביקטיביות. מכאן גם בטחונו בעצמו, מהירותו ויהירותו במלאכתו למרות ספקנותו. כי ספקן היה פרישמאן רק ביחס לאחרים. לעצמו היה לו יתר אומן ויתר בטחון. הלא היא האמונה בכוחות עצמו ובערך עצמו וזו הבטיחות הגמורה במעשי עצמו ובדעת עצמו של כל מפונק ומתפנק. ופרישמאן הן היה כל ימיו איש־שעשועים.
ככל עשיר בן עשיר, כאציל אמתי, כאשה יפה אף עם כווני־חן שלה. אף עם כל הרך ועם כל החריפות של נקביותה. כי מי שרואה בציר כל חי והוה את היסודות המיניים להפלגותיהם יראה ברור במהותו של פרישמאן את שלטונו של היסוד הנקבי. ולא רק בידיו הקטנות והענוגות, אלה ידי האשה הנפלאות! לא כל אדם זוכה לידים כה חמודות בקטנותן העדינה! ביחוד בימינו, ימי היד החזקה והגסה. ואדם נכר בידיו.
מה קשה היה מזלו של פרישמאן שבידיו הקטנות והמפונקות היה עליו לנפץ אלילים, לקרוע חלונות ולשבר זכוכיות מרופשות ומכוסות אבק דור! בידיו הזעירות שהבהיקו כה נוגות בשעות יחוד כלולים היו רך ועדן לרוב, אבל מארת הגורל! בשעה שהיו באות במגע עם פרות המציאות השונים היתה גזה עדנתם. המוח הספקני החריף היה משתקן. אז היו ידים נוגות אלו כותבות את השירים העצובים ואת נובילות החן של פרישמן. אבל יחד עם זה היה נגזר עליו לפעמים קרובות לזרוק אבנים. וראה פלא: הוא היה עושה זאת בחפץ לב. כה עזק וסקל בלי הרף את שדה הספרות ולא נגד פלשתי אחד עמד וקלעו בידו. חלוקי אבנים היו לרב בילקוטו תמיד ופעמים רבות ראינוהו כשראשו נמלא רסיסי זכוכית וידיו נוטפות מרה. כי לא בדיו ולא בדם כתב פרישמאן, אלא במרה. אבני־מרה היו סבת מותו, והן מררו לא פעם את חיי האנשים שבהם זרקן פרישמאן. על כן מעטים היו אוהביו. אע“פ שהיה טוב לב ביסודו. רבים היו מוקיריו, אבל כולם כבדוהו וחשדוהו. ואיש לא היה בטוח בו. יותר מדאי היה האיש עצמי. ויותר מדאי אנכיי ע”פ עצם טבעו. אמנם בלי כל צל של אהבה אנכית. ובלי כל שמץ של מחשבות בצע.
שוב: כבן עשירים, כאציל, כאשה נאה.
והוא היה ערירי. גם בחיים וגם בספרות. מחשבותיו היו תמיד מאירות עינים, אולם לאישיותו חסר היה הכשרון להאציל אור וחום. רק לרגעים בודדים כשבדידותו היתה מתגלה לעיני הנמצא במסבתו היה מעורר לעצמו רגש רחמים ואהבה. אז היה זה איש הריב והמדון ובעל הפיפיות החריפים נראה כילד עזוב חסר עזר. ופקח זה היה נעשה לפעמים כה תמים. באמונה ובפשטות היה מדבר אז על דברים ואנשים כאלה שבפעם אחרת היה דוקרם ובוטם במדקרות לעגו ובוזו. שפתיו הדקות והמחודדות שנשאו עליהן תמיד את חותם הספק והבטול היו מתעותות לפרקים בעוית ילד גחמני ועצוב. גם מעיניו היתה מביטה אז על כל העולם תוגה כה רבה, כה היולית־חיתית, עד שהמתיחד אתו בערבי נפש אלה היה מרגיש בקרבו כעין נחיצות הכרחית ללטפו בחם ובחשאי. ביחוד היה פרישמאן נראה כילד חמד שמי שהוא העליב בו עלבון שאין לו תקנה בשעות משבר אישי פרטי, כמו מחלה ועגמת נפש ספרותית גדולה. עיניו הקטנות והחודרות היו נעשות אז גדולות ומשוטחות, ממש כעיני רחל מוכה ואלמת. כמובן, היה גלוי מהות זה גז מהר. כי פרישמאן לא אהב להתחשף. יותר מדאי פקח היה ויותר מדאי יפה־נפש. גם הבישנות האמתית של אמן עדין ושל אשה נאה היתה בו, אותה הבישנות החפצה להיות נראה בלי רואים, המגלה טפח ומכסה טפחים.
והנה – טפחים אלה המכוסים הם נימי הליריות שבנפש פרישמאן.
לב כי ישיר במסתרים.
ישיר גם בשעה שגלי משטמתו יעלו קצף ארסי וגם בשעה שסגוריו יחבטו זה בזה מתוך כעס ומרי.
כי אמן היה האיש. נפש של יוצר שחפשה את תקונה ביצירה. מכאן – תוגתה. היא חפשה וחפשה ולא מצאה. במקום גאולתה הגמורה, היינו במקום היכל הבדולח האחד על הפסגה הרמה האחת, נתן לה אלה הרבה השגות של מבוקשיה והרבה מלואים למשאלותיה.
היוכל הרבוי, כל רבוי, לדחות את האחר?
אבן ברקת שלמה עם רבוי שטחי לטושיה ירבה ערכה ומשבצתה אינה חשובה כלל על פי רוב. אבל רסיסים רבים של אבן יקרה – ערכו של כל רסיס ורסיס במקומו מונח, רק במקומו. ורק על ידם יגדל גם חנה של משבצתה.
המשורר שבפרישמאן והמתרגם שבו, המספר שבו והמבקר שבו – כולם הנם פרקים כה חשובים בתולדות ספרותנו וגלויי רוח כה רבי ענין באישיותו של פרישמאן עד שכל אחד ואחד מהם ראוי לתשומת לב מיוחדה ולחקירה מיוחדת. התעמקות זו בטח עוד תבוא. מכרחת היא לבוא. בין מנקודות ההשקפה של היום ובין מבחינת הדור. אף גם מתוך הערכת התקופה.
אז גם יתלכדו בעיני הרואים, בעיני כלל הרואים, לאש אחת גדולה ומאירה כל הרשפים הבודדים של יצירת פרישמאן, אבל השאלה הפרטית של סוד אסונה וששונה של אישיות פרישמאן היוצרת לא תפתר על ידי זה. לפתרונה היא מחכה אחרי מות פרישמאן כמו שחכתה בחייו.
כי “פרישמאן” הוא מפעל תרבותי גדול שערכו יכול להיות רב אף אצל עמים גדולים אחרים שתרבותם יותר חיה ויותר פועלת.
ו“פרישמאן” הוא גם סבך וקבוץ של שאלות יצירה ואדם שבעצם העמדתן כלול כבר עשר רוחני ונפשי כביר.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.