וַתָּקָם בְּרִית בֵּין אַהֲרֹן הַמֶּלֶךְ

וּבֵין שַׁלִּיט אֲלָן – שָׁלוֹם יַצִּיב.

אֲלָן וּבֵית כֻּזָּר אַחִים לַשֶּׁלַח,

אֵימַת כֻּזָּר עַל הָעַמִּים סָבִיב.

חָדְלוּ קְרָבוֹת, כִּידוֹן וָחֶרֶב נָחוּ,

סָר פַּחַד פֶּצֶ’נַג וּסְלָב

מִשְּׂדוֹת תְּבוּאָה, מִדֶּשֶׁא וּמֵאָחוּ;

עָרֵי פְרָזוֹת שָׁקְטוּ, הַכְּפָר שָׁלָו.

שִׁבְעִים אֻמָּה תָּבֵאנָה מַס וָשֶׁבֶר

אֶל מַמְגּוּרוֹת הַמֶּלֶךְ־הַחַגַּן

מִגְּדוֹת דּוּנָא, מִפִין, מֵאֶרֶץ סֶוֶר,

מִתַּנַת, מִסָּרִיר מִיָּם גַּרְגָּן.

אִילְמֶר, אָרִיס וְרוּס מִנְחָה יַקְרִיבוּ;

בְּשַׁעַר הֶחָצֵר – הֲמִית נָחִיל,

אֲגַפֵּיהֶם יִדָּחֲקוּ, יָרִיבוּ –

קָטְנוּ אַסְמֵי הַמֶּלֶךְ מֵהָכִיל

אֶת יֶתֶר הַתְּנוּבָה וְכָל הַמֶּגֶד:

פְּרִי עֵץ וּפְרִי שָׂדֶה, דָּגָן, יִצְהָר,

עוֹרוֹת וּמַרְבַדִּים, כָּל כְּסוּת וָבֶגֶד,

תִּירוֹשׁ וּדְבָשׁ, עוֹפוֹת וּדְגֵי נָהָר.

וְאַהֲרֹן גָּדוֹל בְּעֹצֶם וּבְעשֶׁר,

רֹב חַיִל לוֹ, רֹב כֶּסֶף וְזָהָב.

אֶת כָּל עַמָּיו יִשְׁפֹּט בְּתֹם וָישֶׁר,

וְגַם לִבּוֹ שָׁלֵם עִם אֱלֹהָיו.

וַיָּשֶׂם גְּבוּל לְיִשְׂמָעֵאל בַּנֶּגֶב,

וּבַצָּפוֹן הָדַף הַסְּלָבִיִּים.

וְשֵׂיבָתוֹ טוֹבָה, אֵין צַר וָנֶגֶף.

וַיָּמָת שְׂבַע כָּבוֹד וּשְׂבַע חַיִּים.

וּבְנוֹ יוֹסֵף, צוּרֵנוּ, מִבְטָחֵנוּ,

תּוֹרַת אָבוֹת שָׁמַר וְלֹא מָעָד.

אֵל יִשְׂרָאֵל בְּרֹב חַסְדּוֹ יַנְחֶנּוּ –

הוּא יִנְצְרוֹ וִיפָאֲרוֹ לָעַד.

יוֹסֵף מַלְּכִּי קִנֵּא לְשֵׁם קוֹנֵהוּ

וְיַד בּוֹרְאוֹ כִּוְּנָה אֶת מַעֲשָׂיו,

וַיֶּרֶב מֵאָבִיו חֵילוֹ, מִקְנֵהוּ,

הֲדַר תָּקְפּוֹ, גְּנָזָיו וּנְכָסָיו.

עַל שְׂפַת אִתִּיל בִּירַת כֻּזָּר יוֹשֶׁבֶת,

קִרְיָה רוֹגְשָׁה מֵרֹב אָדָם עָמֵל,

וְרֹבַע בָּהּ לְכָל אֻמָּה וָשֵׁבֶט,

בְּנֵי בְרִית, עַכּוּ"ם, אֱדוֹם וְיִשְׁמָעֵאל.

הַהֲמֻלָּה לֹא תִרֶף בִּשְׁוָקֶיהָ

מֵאוֹר הַבֹּקֶר עַד שְׁקִיעַת חַמָּה,

וְלֹא תָמוּשׁ תּוֹרָה מִפִּי עוֹסְקֶיהָ,

לֹא יִנָּשֵׁת מַבּוּעַ הַחָכְמָה

מִישִׁיבוֹתֶיהָ, גַּם מֵהֵיכָלֶיהָ.

מוֹרִים וְרַבָּנִים, גְּדוֹלֵי הַדּוֹר,

שָׁמְעוּ שִׁמְעָהּ וְיִתְלַקְּטוּ אֵלֶיהָ

קַרְקַע בְּתוּלָה לַחֲרשׁ וְלַעֲדֹר,

חֻקֵּי תוֹרַת אֱמֶת שָׁתֹל וָטַעַת –

בִּדְבַר שַׁלִּיט חָסִיד וּבְמִצְוָתוֹ –

בְּלֵב הָמוֹן תָּמִים, נִבְעָר מִדַּעַת,

שָרוּי בִּיוֵן סוּרוֹ וְאִוַּלְתּוֹ,

מִשְׁתַּחֲוֶה לַחֶרֶס וְלָאֶבֶן,

זוֹבֵחַ לַאֲשֶׁר עָשׂוּ יָדָיו,

שׁוֹעֶה לְקוֹל קוֹסֵם, דַּרְכּוֹ בְּאָוֶן,

לְיִדְּעֹנִי עָרוּם וּלְבַדָּיו.

מַתְעִים וּמַדִּיחִים פַּחִים טָמָנוּ

לְעַם הָעֲרָבוֹת, חוֹבֵק מֶרְחָב;

רוֹעֵי עָמָל, מֵרְזוֹן צֹאנָם שָׁמָנוּ –

זֶה בָא מִקֶּדֶם, זֶה מִמַּעֲרָב.

אֲבָל דִּבְרֵי אֵל חַי עָמְקוּ, הִשְׁרִישׁוּ,

בְּלֵב מַלְכֵי כֻּזָּר וְשָׂרֵיהֶם.

מִזִּיו אוֹרָם הַגִּלּוּלִים הוֹבִישׁוּ,

פָּנָה הוֹדָם וְחָפוּ כָּמְרֵיהֶם.

וְרוֹמָנוֹס־קֵיסָר יוֹשֵׁב בַּקֶּרֶת,

בִּירַת מֻקְדּוֹן – וַיִּתְמַלֵּא עֶבְרָה,

וַחֲמָתוֹ בַּמֶּלֶךְ, בְּיוֹסֵף בּוֹעֶרֶת.

עַל כָּל שְׁבוּיֵי גּוֹלָה יָצְאָה גְזֵרָה

בְּכָל גְבוּלוֹ. שָׁתָה גוֹי כֶּבֶד־מַעַל

דַּם יַעֲקֹב, וְכָל הוֹנוֹ לָקָח…

רִבּוֹן עוֹלָם, עֵינְךָ צוֹפָה מִמַּעַל –

זָכְרָה־נָא לַמַּשְׁחִית וְאַל תִּשְׁכָּח!

כָּבְדָה יָדוֹ מְאֹד – אֵין פְּדוּת וָיֶשַׁע…

וַיִּתְאַנֵּף הַמֶּלֶךְ, אֲדוֹנִי,

וַיַּךְ רַבִּים בָּעֲרֵלִים, בְּנֵי רֶשַׁע;

וַיֶּחֱרַד נָצְרִי, גַּם יְוָנִי.

מִשְׁלַחַת וּמְנָחוֹת יִקְרוֹת־הָעֶרֶךְ

שָׁלַח קֵיסַר מֻקְדּוֹן אֶל הָלָגוּ

וְאֶל שָׂרָיו לֵאמֹר: "צְאוּ לַדֶּרֶךְ,

נִפְלוּ בַּכֻּזָּרִים, הִרְסוּ, הִרְגוּ…

מִיָּם וְעַד אִתִּיל, מִזְרָחָה וְדָרוֹמָה,

שְׂאוּ שׁוֹאָה!… אַשְׁרֵי אֲשֶׁר יָבִיא

אֶל חוֹף בּוֹסְפוֹר, אֶל עִיר מַמְלֶכֶת רוֹמָא,

רֹאשׁ מֶלֶךְ־כֻּזָּרִים, אוֹיְבִי –

יִגְדַּל שְׂכָרוֹ"! – שָׁמַע לוֹ וַיֵּעָתֶר –

לְהַוָּתוֹ – אִישׁ־קִיּוֹב, וַיִּפָּת.

וַיַּעַל הָלָגוּ גְּדוּדָיו בַּסָּתֶר,

וַיֶּלֶךְ לַיְלָה, חֶרֶשׁ כְּעַרְפָּד.

וַיַּעַט פֶּתַע עַל הָעִיר סַמְכָּרֶץ,

אֲשֶׁר יָשְׁבָה לָבֶטַח, אֵין מַחֲרִיד,

וַיְשַׁדְּדָהּ; וְאֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ

הָרַג וַיִּשְׁבְּ – וְלֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד.

אָז הִתְעוֹרֵר פָּסֵחַ, נְצִיב הַמֶּלֶךְ,

גְּבוּל רוֹמָנוֹס פָּקַד בְּיָד קָשָׁה,

וַיְעַר עָרֵי הַחוֹף, וְכָל הַפֶּלֶךְ

הֵשַׁם, וַיַּךְ מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה,

וְלֹא חָמָל… הָאֵל דַּרְכּוֹ הִצְלִיחַ

בְּכָל אֲשֶׁר פָּנָה. לְבַז וְלִמְשִׁסָּה

נָתַן מוֹשְׁבוֹת יָוָן. וַיְהִי שָׁלִיחַ

בְּיַד רַבּוֹ – וּמִצְוָתוֹ עָשָׂה.

וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו חוֹגְרֵי הַחֶרֶב,

כָּל אִישׁ גִּבּוֹר וְכָל בָּחוּר חָסֹן,

כָּל לֵב נוֹקֵם, קַנָּא, עוֹרֵג לַטֶּרֶף.

וַיַּרְא חֵילוֹ – וַיַּעַל עַל חֶרְסוֹן.

הָעִיר – מָצוֹד, שִׁרְיוֹן חוֹמוֹת לוֹבֶשֶׁת,

דָּיֵק וּתְעָלָה רַגְלֶיהָ סוֹבְבוֹת.

הֲתִבָּקַע חוֹמָה מִפְּנֵי הַקֶּשֶׁת? –

כָּבֵד לִבּוֹ מִכֹּבֶד מַחֲשָׁבוֹת.

תִּמְרַת אָבָק עוֹלָה וּמִתְנוֹדֶדֶת

בְּפַאֲתֵי שָׁמַיִם עֲכוּרִים –

פָּרָש עָיֵף, גַּם בְּהֶמְתּוֹ מוֹעֶדֶת;

רוֹכֵב וְסוּס – שְׁנֵיהֶם כְּשִׁכּוֹרִים.

אֶל אֹהֶל הַמַּצְבִּיא הוּבָא הָעֶלֶם,

בִּרְכָּיו כּוֹשְׁלוֹת, כּוֹשֶׁלֶת לְשׁוֹנוֹ.

הַאִם בְּשׂוֹרָה? – הָרָץ דּוֹבֵב בְּאֵלֶם,

אִגֶּרֶת־צָו שׁוֹלֵף מִתּוֹךְ חָצְנוֹ.

הַשַּׂר קוֹרֵא: "…הָחִישׁוּ, אַל תִּדֹּמּוּ,

כִּי נִפְתְּחָה רָעָה מֵהַצָּפוֹן.

מִסֹּבֶךְ אַגְמֵיהֶם אִילְמֶר יִזְרֹמוּ,

יַבְעִירוּ שְׂדוֹת הַבָּר, דָּגָן, שִׁיפוֹן.

הַוַּרֶנְגִּים יָצְאוּ, עִמָּם כָּל סֶוֶר,

וְרוּס וּסְלָב מִקִּיּוֹב, כְּגָזָם

פָּשְׁטוּ, אָכְלוּ דִּשְׁנֵנוּ. הוֹי הַשֶּׁבֶר!…

וְעוֹד רָמְחָם נָטוּי וְעַז רֻגְזָם!

מִקְנֶה, נָשִׁים וָטָף, הָיוּ לְטֶרֶף

לְהָלָגוּ. וְאָנוּ מְתֵי מְעָט,

וּמַה נּוּכַל? קוּם סֹב מַהֵר"! – וַיֶּרֶף

מֵעִיר חֶרְסוֹן, וּכְלֵי מָצוֹר שָׁמָט.

וַיִּפֶן אֶל הַצָּר, שְׂכִיר הַבֶּצַע,

הַמֻקְדּוֹנִי קָנָהוּ בְּכַסְפּוֹ,

וַיַּךְ אוֹתוֹ הַכֵּה, מַכָּה עַל פֶּצַע,

וַיְרַצְּצוֹ רַצֵּץ בְּרֹב קִצְפּוֹ.

יָמִים עַל שָׁבוּעוֹת אָרַךְ הַהֶרֶג,

מִמְּרוֹם שְׁחָקִים פָּסֵחַ נֶעֱזָר.

אָדְמוּ שַׁדְמוֹת הַקְּרָב כִּשְׂדוֹת הַפֶּרֶג…

וַיִּנָּגֵף אִישׁ־רוּס מִפְּנֵי כֻּזָּר.

אֵל נְקָמוֹת אֶת הָלָגוּ הִכְנִיעַ,

וַיָּשָׁב הַבִּזָּה אֲשֶׁר שָׁלַל

בִּגְבוּל מַלְכִּי, מְאוּמָה לֹא הִצְנִיעַ –

מִצֹּאן וּשְׁבִי אָדָם עַד כְּלִי קָלָל.

וַיַּגֶּד: “רוֹמָנוֹס הוּא הִשִׁיאָנִי”.

וַיַּעַן לוֹ פָּסֵחַ וַיֹּאמַר:

"שְׁמָעֵנִי, הַנָּסִיךְ: צוּר יָהּ סִיְּעָנִי,

אֵל כֹּל־יָכֹל – הוּא אֶת אַרְצִי שָׁמָר!

וּכְמוֹ אֲשֶׁר עָמַד לַאֲבוֹתֵינוּ,

בְּהִדָּבְקָם אֵלָיו בְּכָל נַפְשָׁם,

כֵּן יַעֲמֹד לִימִין מַחֲנוֹתֵינוּ…

חַי אֱלֹהִים – יָפוּצוּ בְּנֵי אָשָׁם!

שִׁמְעוּ רוֹזְנֵי כֻזָּר דְּבָרִים עָבָרוּ,

וְגַם אַתֶּם הַקְשִׁיבוּ, בְּנֵי נֵכָר –

הֵן־אֶרְאֶלִּים עַל מְצוּקִים גָּבָרוּ,

וְאֵל שַׁדַּי אֶת בַּת עַמִּי זָכָר!

מִימֵי בּוּלָן, אֲשֶׁר מָלַךְ מִקֶּדֶם,

לִפְנֵי דוֹרוֹת – לִפְנֵי מֵאוֹת שָׁנָה,

אֲשֶׁר הִרְחִיב גְּבוּלֵנוּ יָם וָקֶדֶם,

וְלֹו נִגְלָה אוֹר־חֶסֶד רִאשׁוֹנָה

בִּשְׁעַת רָצוֹן, בְּמַחֲזוֹת לֵיל פֶּלֶא:

וַיַּרְא, וַיַּאֲמֵן, וַיָּבֶן, וַיִּירָא,

וַיְהִי לְרֹאשׁ פִּנָּה, מָעוֹז וָסֶלַע,

עָלָיו יִכּוֹן לָעַד מִשְׁכַּן תּוֹרָה;

וַיָּסַר הָאֹבוֹת, עוֹבְדֵי הַכֶּסֶל,

שִׁקּוּץ וּמִקְדָּשׁוֹ בִּעֵר יַחְדָּו,

שִׁבַּר הַמַּסֵּכָה, נִתַּץ הַפֶּסֶל;

וְכֵן עָשׂוּ שָׂרָיו וַעֲבָדָיו.

מִכָּל תְּפוּצוֹת גּוֹלָה, מֵאַפְסֵי חֶלֶד,

מִכּוּת, מֵרוּם, מִמֶּרְחַקֵּי אִיִּים,

אָסַף יוֹדְעֵי דִינִים, שׁוֹמְרֵי גַחֶלֶת,

אֲשֶׁר יוֹרוּ הָעָם אָרְחוֹת חַיִּים.

וַיַּעַשׂ מְנוֹרָה, שֻׁלְחָן, מִזְבֵּחַ,

כָּל כְּלֵי קְדֻשָּׁה – דָּבָר לֹא נֶעְדָּר.

בָּתֵּי מִדְרָשׁ וּכְנֶסֶת – לְשַׁבֵּחַ

בּוֹרֵא עוֹלָם – בָּנָה בְּרֹב הָדָר.

בַּדּוֹר הַהוּא עֵינֵי רַבִּים נִפְקָחוּ,

וַיַּעַזְבוּ דַּרְכֵי הָאֲלִילִים;

צִירֵי קֵדָר לֹא עוֹד לִבָּם לָקָחוּ,

וְלֹא שָׁעוּ אֶל לַחַשׁ עֲרֵלִים.

מֵאָז הֵאִיר אוֹר־יָהּ חֶשְׁכַת לֵילֵנוּ,

וְאַף רָאוּהוּ קְצָת מִבְּנֵי אֲלָן;

מֵאָז שׁוֹרָה שְׁכִינָה בְּאָהֳלֵנוּ –

שַׁדַּי בֵּרַךְ אֶת מַעֲשֵׂי בּוּלָן.

וַיְהִי כִּי מֵת – נִזְדַּעְזְעָה הָאָרֶץ.

אָח קָם עַל אָח וְאָב עַל בְּנוֹ גָזָר.

כְּפִירָה הֵרִימָה רֹאשׁ… צְוָחָה וָפֶרֶץ…

וְחֶרֶב זָר קוֹצֶצֶת בְּכֻזָּר.

מַלְכוּת בּוּלָן הָעָז – סְפִינָה נִטְרֶפֶת

בְּמַיִם אַדִּירִים, בְּיָם זוֹעֵף.

תְּהוֹם פּוֹעֶרֶת פֶּה, תְּהוֹם גּוֹרֶפֶת…

אַך נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְכַזֵּב!

לְשֵׂה כֻזָּר אוֹבֶדֶת קָם מוֹשִׁיעַ –

גּוֹאֵל צַדִּיק, הַמֶּלֶךְ עוֹבַדְיָה,

בָּנָה, תִּקֵּן, אֲשֶׁר הָעָם הִרְשִׁיעַ,

מִדּוֹר חוֹטֵא הֵשִׁיב חֲרוֹן אַף יָהּ.

נָסוֹגָה הַטֻּמְאָה מִפְּנֵי הַטֹּהַר

בְּשַׁעֲרֵי עָרָיו וּמִבְצָרָיו.

הַמֶּלֶךְ עוֹבַדְיָה חִדֵּשׁ הַזֹּהַר,

אָחִיו־יוֹרְשׁוֹ – הוֹסִיף, וְאַחֲרָיו –

בָּנָיו: בֵּן קָם לְבֵן, וְנִין לְנֶכֶד,

וְעַד יוֹסֵף – אֵין פְּסוּל בְּיִחוּסוֹ.

שׁוּשֶׁלֶת חֲנֻכָּה רַק הִיא מוֹלֶכֶת,

אֵין זָר יָכוֹל לָשֶׁבֶת עַל כִּסְאוֹ.

הוֹי, וִיקִנְגִּים, יוֹצְאֵי שְׂדוֹת קֹר וָאֹפֶל,

הוֹי הָלָגוּ, חוֹמֵד עַרְבוֹת אָבִיב –

אַל תִּתְנַשְּׂאוּ עָלֹה אֶל רֹאשׁ הָעֹפֶל!…

לֹא אִישׁ שַׁדַּי – אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיו

לֹא יִמָּלֵט בַּיָּם, בְּקַצְוֵי חֶלֶד,

וְלֹא יִמְצָא מָנוֹס בַּיַּבָּשָׁה…

אִם כֵּן דִּבַּרְתָּ – קַח חֲנִית וָשֶׁלֶט,

הַדְרֵם וּפְשׁוֹט בְּאֶרֶץ הָרָשָׁע.

אֶל עִיר קֵיסָר מֻקְדּוֹן שָׂא אֵשׁ וָחֶרֶב,

וְיֵהָפֵךְ עָלָיו זְמָמוֹ הָרָע!

כִּי אָז אָסוּר מִמְּךָ וְאֶרֶף…

וָלֹא – חַי יָהּ הָעַז וְהַנּוֹרָא,

אֲשֶׁר הָיָה, אֲשֶׁר יִהְיֶה לִי סַעַד,

אִם אֵרָתַע, אִם רֶגֶל כֻּזָּרִי

תָּזוּז מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה גַּם צַעַד!

תָּמוֹת נַפְשִׁי וּפֹה יְהִי קִבְרִי,

אִם לֹא אַכְרִית עַד תֹּם שְׁאָר חֵילֶךָ!

אִם לֹא אֶשָּׂא רֹאשְׁךָ עַל חֹד רָמְחִי –

לְבשֶׁת וֹטָן, תּוֹר וְטִיר אֵלֶיךָ –

לָשִׂים לִפְנֵי הֲדוֹם מַלְכִּי, סוֹמְכִי!

מִסְּלָב וּוָרֶנְגִּים אֶקֹּם הַפָּעַם,

וְלֹא אָשׁוּב רֵיקָם אֶל אֲדוֹנִי…

עַד יָהּ אֵלִי, עַד תּוֹר, אֲדוֹן הָרָעַם!"

וַיִּבָּעֵת הַמֶּלֶךְ הַצְּפוֹנִי

וַיֵּלֶךְ עַל־כָּרְחוֹ אֶל פְּאֵת הָעֶרֶב.

אַרְבַּעַת יְרָחִים עָמַד בַּיָּם

לְרֶגֶל הַבִּירָה. קָהֲתָה הַחֶרֶב.

נִשְׁבַּר קַרְדֹּם וָאֵת, נִשְׁפָּךְ הַדָּם.

כִּי אֵשׁ יָרְדָה מִמְּרוֹם חוֹמַת הַקֶּרֶת

עַל גַּב חֵילוֹ – שַׁלְהֶבֶת־אֲבַדּוֹן,

צוֹרְבָה אָדָם וְגַם כֵּלָיו עוֹקֶרֶת –

חָרוּךְ מָגֵן וְנֶאֱכָל כִּידוֹן.

גָּבְרָה מֻקְדּוֹן בָּאֵשׁ. כָּרְעוּ. שֻׁדָּדוּ,

שָׁקְעוּ בַתְּהוֹם סְלָבִים וּוָרֶנְגִּים.

וְרַבּוֹ שֶׁהָלְכוּ מִשֶּׁשָּׂרְדוּ,

וְרֹב הַגִּבּוֹרִים בַּהֲרוּגִים.

וַיָּנָס הָלָגוּ. עִמּוֹ רַק קֹמֶץ

פְּלִיטֵי גְדוּדוֹ – הַגְּדוּד אֲשֶׁר הָרָס.

לִבּוֹ עוֹטֶה כְּלִמָּה – לָשׁוּב? אֵין אֹמֶץ –

וְאֵין שִׁיבָה!… וַיֵּרֶד אֶל פָּרָס.

וְשָׁם, הַרְחֵק, נָפְלוּ בְּחֵץ וָשֶׁלַח,

וְאִישׁ מֵהֶם הַבַּיְתָה לֹא חָזָר.

אָז שַׁחוּ, נִכְנְעוּ רוּסִים לַמֶּלֶךְ –

לַאֲדוֹנִי יוֹסֵף, נְגִיד כֻּזָּר.

 

הערות    🔗

את החומר ההיסטורי לקחתי ממכתבו של יוסף, מלך הכוזרים, אל חסדאי בן שפרוט (באמצע המאה העשירית למנה"נ), ומקטע שֶׁשָׂרַד ממכתב יהודי כוזרי, בן זמנו של המלך יוסף. יתכן כי המכתב הזה קודם לאגרת המלך.

הכוזרים, שבט טורני בערבות הנהר ווֹלְגָה, נודעו לביזנטים בסוף המאה ב' למנה"נ בשם אַכַּזִיר. במאה הששית או בתחלת המאה השביעית יסדו ממלכה אדירה שהתקימה למעלה מארבע מאות שנה והשתרעה – בימי גבורתה – מצפון וולגה התיכונה עד קְרִים מערבה ועד לב קַוְקַז דרומה, ואולי גם מעֵבר לקוקז.

ליהודים וליהדות היתה השפעה גדולה במלכות הכוזרים. בחצי הראשון של המאה השמינית התיהד המלך בולן, איש מלחמות וכבושים, ועמו רבים משריו ומהעם. אחריו ידועים שמות שלשה עשר מלכים – כולם עברים. נראה כי במותו התחוללו מהומות גדולות. המלך יוסף התיחש על חנכה, אחי עובדיה, מחַדש המלוכה והיהדות. המכתבים שהזכרתי כתובים בעברית.

מלכות הכוזרים התמוטטה מפני התקפות תכופות של שבטי תורכים אחרים, המתפרצים מאסיה (פֶּצֶ’נֶנִים, קוּמָנִים, הם פוֹלוֹבצים ברוסית), ובסוף המאה העשירית נפלה טרף לרוסים ולסלבים. מאז נעלמה מעל במת ההיסטוריה. קצת כוזרים נדדו עם האוּגְרִים (הונגרים) אל הבלקנים. בקרב “שומרי־שבת” רוסים, הנפוצים ביון הוולגה ובין קוקז, רווחת מסורת על מוצאם מהכוזרים.

נוסח המעשה בהלגו, שנשמר בקטע המכתב הנזכר, שונה מאד מהנוסח הרוסי הקַיָם. יש חוקרים, הדוחים מקוריות המכתב (אבל לא את עתיקותו) מפני הסתירה בתאריכים: אולג־הלנו מת, לפי המקובל, ב 912, ורומנוס מלך ב 919. אולם רומנוס היה שותף לקונסטנטין Ⅶ, שמלך ב 912, וכוזרי רחוק שכתב, כמובן, כמה שנים אחרי המעשה, בימי רומנוס – מה פלא שיחס לו מעשי קודמו ושותפו לכתר? אגב, דיוק תאריך מותו של אולג אינו נעלה מכל ספק. וגם מהאגדה הרוסית נכּר שהוא מת בודד ועזוב, ומסבות מותו לא היו נהירות ליושבי קיוב.

רוּסִים וּוָרֶנְגִּים היו סקנדינבים שהשתלטו על הסְלָבִים בנוֹבְגוֹרוֹד ובקִיוֹב.

הָלָגוּ, רוסי, נסיך קיוב בתחלת המאה העשירית: ברוסית־ אוֹלָג.

אֲלָנִים – אִירָנִים; האוֹסָטִינִים בקוקז הם צאצאיהם.

פֶּצֶ’נָגִים – שבט תורכי.

חַגַן – מלך בתורכית הקדומה, והוא תואר מלכי כוזר.

דּוּנָא־ הנהר דונאי.

פִין־ פינים.

סֶוֶר־ סְלָבִים צפוניים.

תַּנַת־ הנהר דוֹן(התחתון).

סֵרִיר־ דַּגֶסְטַן.

ים גַרְגַן־ ים כּוזר, עתה הים הַקַּסְפִּי.

אִילְמֶר־ אִילְמֶן: סְלָבִים מסביבות האגם אילמן.

אֶרִיס־ מוֹרְדְבָה, עם אוּגְרוֹ־פִינִי.

אתִּיל־ ווֹלְגַה, וגם שם בירת כּוזּר.

רוֹמָנוֹס לֶקַפֶּן – קיסר בִיזַנְטִיָה, 919־44; ביתו מֻקְדּוֹנִי –על כן, אולי, קוֹרא בעל המכתב הכוזרי לביזנטים –מקדונים.

רוֹמָא, רוּם –ביזנטיה.

סַמְכֶּרֶץ, ברוסית (לפנים) טְמוּטַרַקַן – עיר במפרץ קָרְץ'.

פָּסֵחַ – כך מנוקד השם בדברי הימים א' ד' 12; נחמיה ג' 6 ועוד.

וִיקִינְגִּים – שודדים וכובשים סְקַנְדִינַבִים.

ווֹטָן (בגרמנית: אוֹדִין) אבי הפמליא של מעלה באגדות הסקנדינבים.

תּוֹר – בנו, אל הרעם.

טִיר – בן ווטן, גבור מלחמה.

האש היונית, שקלעו הביזנטים בימים ההם במלחמה, היתה תרכובת של גפרית, מְלַחַת וזפת. הנפגעים לא יכלו לכבותה במים – הדבר הזה הפיל אימה על שבטי הנודדים, המתפרצים אל גבול ביזנטיה.