היה היה פעם בחור ונקרא כך וכך. היה הבחור פקח מאוד, חקר ולמד את שלשלת הג’נטלמנים שחלפו ואינם וגילה התענינות עמוקה בביוגרפיה של בעסי טומשבסקי. וכדי להשתלם ולהיות לאיש־תרבות גמור, החליט לעיין – לפני שכבו – בהיסטוריה הקולטורית של פיליפ קרנץ ובענינים פליטוניסטיים אחרים.
מכל הענינים האלה ספג רוח קולטורית גבוהה, וחרף כסדר את האנושיות, קרא לה קוף, מוכרת דגים, נשמה קונסרבטיבית, אלמנט מפוגר וכו'.
מה שנוגע לחתונה החליט הגבור המקולטר, כי לעולם לא יעשה שטות כזו בחייו, חרפה ובושה שכזו!
פעם אחת התודע הבחור הזה לשמלה, שבה נמצאה צעירה עם עינים קודחות. התחיל מיד מתפעל מגזרתה הנהדרה, התחיל משוה את עיניה לשתי שמשות, את שדיה לשני עפרים בוגרים, את שערותיה לפז שחור ו־כעבור חמש שנים אנו פוגשים כבר אותו בדירה שלו, מוקף אשה מסורבלת הבוצעת בתוך כיסי סינרה וזורקת לפיה וילדים, שצריך להרטיבם כמה שבועות במים ולשפשפם על גבי לוח־כביסה.
– הלו! – אומרים אנו לו – מה שלומך? מה שלום ילדוניך הנחמדים? – ואנו נועצים בו מבט סרקסטי שחלב אמו נחמץ בו.
התבונן בנו כדי רגע, פכר אצבעותיו מעל לתולדות־הקולטורה של פיליפ קראנץ ואמר לנו בגניחה:
– הנכם מתפלאים בודאי, למאי אני, מתנגד פרופיסיונלי לחיי־זוגות ושונא־נשים כללי – התחתנתי?
– כן, אומרים אנו, זה קצת חידוש בעינינו.
– נה, – אמר והביט בעין אחת בנברשת – מוכרח הייתי להתחתן בגלל הילדים המסכנים, כדי שיהיה להם אבא.
מוסר ההשכל: אם כתוב בתורה: “כרחם אב על בנים” – מן הסתם צודק הכתוב, שהרי לא יקחו סתם־ככה פסוק ויכניסוהו.
P.S. ואולי כן! מי יכול לדעת?
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.