מחזה בג' הופעות

(יסודתו במאורעות עמים)

שלושה ימים לאחר הגיעוֹ לוויטל, ב־25 למאי 1943, התחיל המשורר לכתוב את “חניבעל”. תקוּף יאוש רפו ידיו מלהמשיך ברשימותיו (“פנקס ויטל”). עם סיום המחזה רשם המשורר ביומנו, ביום 21.7.1943: “אני חדלתי מרשום רשימות, משום שיראתי מפני השיגעון, מתוך שלא לאבד עצמי לדעת. באופן זה אחזתי בקרן־ מזבח אחרת: כתבתי חזיון “חניבעל”, המרמז על ‘יהודה’. (– – –) לאחר גומרי חלק א' של ‘חניבעל’ (ג' הופעות) שבתי לרשום ולהעלות על נייר לבן מתהום השאול השחורה את אשר תעלינה מלין מטומטמות ורגש קהה של צל אדם יהודי” (עמ' ). כתיבת המחזה נסתיימה ב־30.6.1943, אבל בשבועיים שלאחר מכן חזר המחבר למחזה, הוסיף וליטש. המחיזה שמור בבית לוחמי הגיטאות בכתב־ידו של המשורר, בשני העתקים, ובהם שינויי נוסח קלים.

איני יודע אם אכתוב את שני החלקים האחרונים של הטרילוגיה “חניבעל”, שישתקף בו הכל… אינני יודע אם אספיק. אני מרחק עם בני ועם השארית הקטנה בין החיים ובין המוות.

ויטל, עצורי חו"ל

מלון פּרוֹבידנס

25.5 – 30.6.1943

 

הַנְּפָשׁוֹת    🔗

חַיְמִלְכָּאוֹר בַּרְכַּת שׂר צבא הצורים בקרתגא

שָׂלַמְבָּה בתו

פֶּתֶן

עַזְרִיבַעַל בַּרְכַּת בן חימלכּאור הגדול

חַנִּיבַעַל בנו הצעיר

קוֹרְנֶלְיָה בת רוֹמי

כּוּשִׁי עבד לחימלכּאור

כֹּהֵן הַבַּעַל

שָׁר

רָץ

שָׁלִיחַ מִלִּפְנֵי סְצִפְּיָה¹

עבדים, משרתים, בני עמי קרתגא וסביב לה

המקום: קרתגא בהיכל חימלכּאור

הזמן: זמן־מה אחרי מלחמת צור עם הרומאים בסיציליה

 

הופעה א    🔗

היכל חימלכּאוֹר

חימלכּאוֹר (מופיע במבוא שלפני הרואים)

שָׂלַמְבָּה!

שׂלמבּה (באה מצד שׂמאל לרואים, פּתן כרוך לצווארה, קצה־זנבו נגרר לארץ)

חַיְמִלְכָּאוֹר! קָרָאתָ, אָבִי, לִי!

חימלכּאוֹר

קָרָאתִי… אַתְּ, בִּתִּי, אָתְּ! אֶת עַזְרִיבַעַל חָפַצְתִּי רְאוֹת, אֶת בְּנִי –

שׂלמבּה (מתוך צחוק קל)

כֵּן, רְאוֹת הַבֵּן וּקְרֹא לַבַּת…

חימלכּאוֹר

הַבַּת! בַּת־צוֹר, בַּת־עַמִּי –

(מתבונן בה רגע דום)

שָׂלַמְבָּה!

כָּל כְּבוֹדָהּ פְּנִימָה,

בָּאֹהֶל הִיא יוֹשֶׁבֶת, הַבַּת כְּאִמָּהּ…

חַיְמִלְכָּאוֹר –

אוּץ

וְרוּץ

בַּחוּץ,

בִּמְבוֹא הָעִיר בִּמְרוֹם רְחוֹבָהּ,

וְשָׂלַמְבָּה – הִיא בְּחֶדְרָהּ,

עַל פִּלְכָּהּ

יוֹשְׁבָה, וְטוֹוָה, טוֹוָה…

יָדַעְתִּי, אַתְּ בַּבַּית תְּהִי!

אָץ לִי דַּרְכִּי, אֲנִי מִן הַסַּנְהֶדְרָה.

אֵי עַזְרִיבַעַל?

שׂלמבּה

אֶת הַפֶּתֶן שְׁאַל –

אֲשֶׁר לֹא אֵדַע אָנִי – פִּתְנִי יֵדָע,

הוּא יִמְצָאֶנּוּ.

(אל הנחש המתפתל על צווארה)

רֵדָה!

הפתן (מוריד ראש למטה. יורד בזחילה מעל כתף שׂלמבה, נגרר על גחונו ונעלם במָבוא החוצה).

חימלכּאוֹר

גְּשִׁי, בַּת, אֵלָי!

שׂלמבּה (ניגשׁת אל אביה)

חימלכּאוֹר (שׂם כף־ידו על כתפה)

עוֹד חַמָּה כְּתֵפֵךְ, וְחָזֵךְ עוֹד הוּא חָם –

שׂלמבּה

פֹּה יָשַׁב בַּעַל־חָי.

חימלכּאוֹר

לֹא הִתְבּוֹנַנְתִּי בּוֹ –

מִי נִתְלָה בָּךְ? נְחַשׁ־עֲקַלָּתוֹן אִם כֶּבֶשׂ?

שֵׂה אוֹ צֶפַע?

פִּיל אוֹ גְּדִי?

הַגִּידִי לִי!

עוֹד בְּשָׂרֵךְ חָם…

שׂלמבּה

רָאִיתָ, אָבִי, פֶּתֶן! פֶּתֶן נִתְלָה בִּי.

הוֹצֵאתִי אַרְסוֹ מֶנּוּ, הִשְׁאַרְתִּי בּוֹ הַדָּם –

חימלכּאוֹר

הַנֶּפֶשׁ! רַק הַנֶּפֶשׁ –

אוֹי וַאֲבוֹי!

מִי לוֹט – וְאֵין לוֹ כּוֹס הַיָּיִן?

וּפֶרֶס מָה? מַה פֶּרֶס

וְחַרְטֹם חַד לוֹ אָיִן?

הַנֶּפֶשׁ!

מַה פֶּתֶן וְאִם בַּעַל נֶפֶשׁ הוּא, וְאֵין בְּנַפְשׁוֹ רַעַל?

שׂלמבּה

הוּא חָם… הַחֹם מִנַּפְשׁוֹ יַעַל…

חימלכּאוֹר

מָה אָנוּד לוֹ… הִסְכַּלְתְּ,

הִסְכַּלְתְּ עֲשׂוֹת!

מְאֹד מְאֹד

הִסְכַּלְתְּ!

גָּזַלְתְּ

מֵאֵת הַנְּחָשִׁים אֶת כְּלִי־נִשְׁקָם,

רוֹשׁ־לַעֲנָה אֱלֹהֵיהֶם הִשְׁקָם,

כְּלֵי־זֵינָם

אֲשֶׁר לָהֶם יִנָּתֵן

מִיַּד הַטֶּבַע,

בּוֹ בְּנֵי־הַפֶּתֶן

יִזְדַּיֵּנוּ,

עַל נַפְשָׁם כִּי יָגֵנּוּ

רֶגַע, רֶגַע,

לִקְרַאת כָּל פֶּגַע

יֶאֱרֹב לָהֶם בִּדְרָכִים שֶׁבַע…

אֶת רוֹשׁ־הַלַּעֲנָה תּוֹצִיאִי, תַּחְתִּי מִפִּי הַפֶּתֶן,

אֶת נִטְפֵי הַתַּרְעֵלָה מֵעַל לְשׁוֹנוֹ כִּי נִעַרְתְּ –

מַה לּוֹ הִשְׁאַרְתְּ

פֹּה עַל עָפָר?

בָּרֶפֶשׁ?

בַּמֶּה יִתְקוֹמֵם לוֹ לַצָּר,

לְשׂוֹנְאוֹ בְּנֶפֶשׁ?

בְּנֵי־פֶּתֶן –

הֵם כֻּלָּם בֶּטֶן.

שְׁרִירֵיהֶם וְאִם עָבוּ – רַכּוּ! וּבְשָׂרָם – מוּךְ.

הִסְכַּלְתְּ –

לוּ אַךְ הֵבִינוּ אֶת אֲשֶׁר לָהֶם עוֹלַלְתְּ

וְלֹא יוֹדוּךְ!

(במנוד־ראש לעבר הדלת)

פִּתְנֵךְ זֶה הַפֶּתֶן… מָה אָנוּד לוֹ…

שׂלמבּה

הוֹצֵאתִי מֶנּוּ אַרְסוֹ וְחֻמּוֹ נִשְׁאַר בּוֹ…

חימלכּאוֹר

מַה נָּחָשׁ וְאֵין בּוֹ אֶרֶס? בֶּן־תּוֹלֵעָה!

שׂלמבּה

הוֹצֵאתִי אַרְסוֹ מֶנּוּ וְדֵעָה, דֵּעָה

בּוֹ הִשְׁאַרְתִּי!

חימלכּאוֹר

הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי:

בַּת־שֵׁם!

אַתְּ בִּתִּי הַשּׁוֹבֵבָה הַפּוֹחֵזָה –

בַּת־שֵׁם!

וְאִם רַכַּת־נֶפֶשׁ אַתְּ, וְאִם רְפַת־כֹּחַ –

בְּקַרְנֵי רְאֵם

אִם אַתְּ אוֹחֵזָה –

וְהוֹרִיד רֹאשׁ לְמַטָּה וְהָלַךְ שְׁחוֹחַ…

שׂלמבּה

לֹא יֵלֵךְ שְׁחוֹחַ,

רַק יִשְׁכַּח גַּאֲוָה!

הוּא יוֹרִיד רֹאשׁ… יוֹרִידוּ – מִנִּי אַהֲבָה.

הָבָה רְאֵם לִי, אָבִי, רְאֵם, רְאֵם לִי!

הֲבִיאוֹ לִי בְּעֹצֶם יָדְךָ –

וְאֶחֱרֹשׁ בּוֹ אֶת שָׂדְךָ!

כֵּן, אֶחֱרֹש בָּהּ בַּבְּהֵמָה,

אֶתֵּן לוֹ עֹל עַל שֶׁכֶם.

בַּמַּחְרֵשָׁה יִמְשׁךְ, כֹּה יִמְשְׁכָה,

יוֹצִיא לָחֶם!

הַב לִי רְאֵם!

חימלכּאוֹר

בִּתִּי, בַּת, בַּת־שֵׁם,

גְּשִׁי אֵלַי, אֵלָי –

(מלטפהּ בכתפהּ ובחלקת צווארהּ)

עוֹד חַמָּה כְּתֵפֵךְ, וְחָזֵךְ עוֹד הוּא חָם –

חֹם זֶה אָהַבְתִּי…

אָהַבְתִּי נִשְׁמַת נֶפֶשׁ אַחַת, בָּהּ בַּשְּׁנִיָּה כִּי דָבֵקָה,

נוֹשֶׁמֶת בָּהּ, פּוֹעֶמֶת וְשׁוֹקֵקָה,

כְּזֶרֶם דָּם –

זֶה חֹם־הַחַיִּים בָּנוּ, הַמַּהְבִּיל בַּגּוּף

וּמְפַעְפֵּעַ,

הוּא חָפֵץ צֵאת וּפְרֹץ מִגֵּו –

וּבְצֵאתוֹ וְהוּא פָּג,

כַּכִּיחַ כֵּן יִתְנַדֵּף וּכְרֻקּוֹ אֲשֶׁר רָק

עַל אָרֶץ –

חֹם־נֶפֶשׁ זֶה – אִם הוּא נוֹבֵעַ

מִגּוּף אֶל גּוּף

כִּי יִתְפָּרֵץ

חַם וְחַי

מִלֵּב אֶל לֵב –

וָחָיוּ!

וְלָמְדוּ עוּף!

גַּם יֶהֱמוּ, יָהִימוּ,

מִתּוֹךְ אַהֲבָה יִשְלָיוּ

וְיַשְׁלִימוּ –

(מלטפה בצווארה)

וְאַתְּ

הִשְׁלַמְתְּ עִם פְּתָנִים, בַּת!

חֹם פְּתָנִים הוּא, יוֹדְעֵי חִקְקִי וְחִקְרֵי לֵב,

בַּעֲלֵי־דַעַת,

וְאוֹהֲבֵי־מִשְׁמַעַת –

חֹם זֶה אָהַבְתִּי…

וַאֲנִי עָיַפְתִּי

מְאֹד, מְאֹד עָיַפְתִּי –

מִן הַסַּנְהֶדְרָה אֲנִי בָּא,

אֶת רֹאשִׁי כָּבֵד עָלַיִךְ, בַּת, אַנִּיחָה.

(כובשׁ את פניו בכתפה)

שׂלמבּה

(חובקתו)

אֲהַבְתִּיךָ!

חימלכּאוֹר

(מתנער נרגש ומתוך חשׁד)

אַתְּ מִתְנַכֶּלֶת לִי, גַּם לִי,

בַּת־צוֹר,

כְּמוֹ לִנְחָשַיִךְ!

זֶה הָאוֹר,

הַנֹּגַהּ הַבּוֹקֵעַ,

וְחַסְדֵּךְ, זֶה הַחֶסֶד הַשּׁוֹפֵעַ

מֵעֵינַיִךְ –

מה אִירָאֶנּוּ!

שׂלמבּה

אָבִי!

חימלכּאוֹר

יֵשׁ שֶׁמֶץ בִּי, דְּבַר־מָה

בִּלְבָבִי

אֲשֶׁר חָפַצְתִּי עָלָיו שְׁמֹר,

מִי יִתֵּן וּמָלֵאתִי מֶנּוּ…

שׂלמבּה

אַךְ טוֹב בְּךָ יֵשׁ, אַךְ טוֹב!

חימלכּאוֹר

הַטּוֹב! הָהּ, מִי מִקִּרְבִּי יוֹצִיאֶנּוּ!

וְלִבְלִי שׁוּב…

לֹא חָפַצְתִּי בּוֹ, בַּטּוֹב

אֵינֶנּוּ בִּי, אֵינֶנּוּ!

אַךְ שָׁוְא עָמַלְתְּ,

טִפַּלְתְּ

בָּם, בִּנְחָשַׁיִךְ, הוֹצֵאת מֵהֶם הָרַעַל –

הֵן הוּא מֵחָדָשׁ יַעַל!

כְּחִצִּים נִשְׁכְּחוּ בִּמְעֵי הַקֶּשֶׁת!

וּכְמַחֲלָה בְּכָל פַּעַם מִתְחַדֶּשֶׁת…

הַטּוֹב אֲשֶׁר פָּעַלְתְּ –

פְּרִי כַחַשׁ הוּא, פְּרִי כָחַשׁ!

הֵן לֹא יָרַדְתְּ, בַּת, אֶל לֵב הַנָּחָשׁ,

רַק מֵעֲרוּץ

הַפֶּה,

רַק מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ

אֶת הָרוֹשׁ הַזֶּה

חָתִית,

רָדִית!

עוֹד שָׁרְשׁוֹ מַעֲמִיק בּוֹ, וְכֹחוֹ בּוֹ לֹא תָּשׁ!

מָשַׁחַתְּ בַּפּוּךְ עֵינַיִם

וּשְׁנִי שְׂפָתַיִם

תִּמְרְחִי בִּדְבָשׁ…

יַעֲבֹר יוֹם יוֹמַיִם

וּפוּכוֹ נִמַּח, וּטְחָב הַדְּבַשׁ אֵינֶנּוּ –

חִדְלִי מִן הַפֶּתֶן, חִדְלִי מֶנּוּ,

מִבֶּן־הָרְאֵמִים

נָא חֲדֹלִי!

אַל לָהֶם תִּתְחַכְּמִי – הִלָּחֵמִי!

דֶּרֶךְ זֹאת – בָּחַרְתִּי בָּהּ מֵעוֹדִי,

עַל נַפְשֵׁךְ, עִם לְבָבֵךְ עָשׂוּי לִבְלִי חָת,

עֲמֹדִי!

אוּלַי תּוּכְלִי בַּמִּלְחָמָה לוֹ לְאוֹיְבֵךְ, בַּת,

וְאֵין רַע, אֵין רַע אִם אַתְּ,

אַתְּ אִם בַּקְרָב תִּפֹּלִי…

(נסוג ממנה קצת זר לאחור)

אַל, אַל תִּתְנַכְּלִי לִי,

אַל תֶּאֶרְבִי עַל גַּבִּי,

הִלָּחֲמִי בִּי, בָּרַע בִּי,

הִלָּחֲמִי בִּי!

יֵשׁ שֶׁמֶץ בִּי שֶׁחַי בְּקֶרֶב –

שׂלמבּה

רְאֵם!

חימלכּאוֹר

רַע,

רַע מִזֶּה!

שׂלמבּה

(בעליצות, ומתוך אהבה לאביה)

מִכֹּחַ רְאֵם וּמֵעַנְוַת שֶׂה!

חימלכּאוֹר

לֹא זֶה!

אִם לֹא הֲרֹס אֶחְפֹּצָה וּטְרֹף טֶרֶף?

שׂלמבּה

חָלִילָה לְךָ! הַצֶּדֶק וְהַטּוֹב בְּךָ נָשָׁקוּ,

יַחַד יַחַד כֹּה בְּךָ דָּבָקוּ,

דָּבְקוּ בְּךָ בְּבֶטֶן אֵם,

בְּבֶטֶן,

מִנִּי עֶרֶשׂ!

חימלכּאוֹר

לֹא הֵם! לֹא הֵם!

יֵשׁ שֶׁמֶץ בִּי אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִפִּי הַפֶּתֶן –

אֶרֶס!

שׂלמבּה

לֹא אַאֲמִינָה.

חימלכּאוֹר

זֹאת הַשִּׂנְאָה.

שׂלמבּה

אֶעֶקְרֶנָּה!

חימלכּאוֹר

דֹּמִּי!

שִׂנְאָתִי הִיא, כָּאֵשׁ בִּי בְּעַצְמוֹתַי וְכָרֶצַח,

שִׂנְאָתִי נֶצַח!

שׂלמבּה

אֶעֶקְרֶנָּה!

חימלכּאוֹר

דֹּמִּי!

שִׂנְאָתִי לְכָל רַע, שִׂנְאָתִי נֵצַח הִיא לְרוֹמִי!

אַתְּ מִתְנַכֶּלֶת לִי, אַתְּ מִתְנַכֶּלֶת!

הֲפֹךְ הַצֶּפַע תַּחְפְּצִי לְבֶן־תּוֹלֵעָה?

שׂלמבּה

חָלִילָה לִי,

אֲנִי לִקְרַאת שִׂנְאָתְךָ לְכָל רַע בְּמָחוֹל וּבְתֹף

אֵצֵאָה,

אָגִילָה בָּהּ!

כְּמוֹ בַּת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי

לִפְנֵי אָבִיהָ, הַגִּבּוֹר הַיִּשְׂרְאֵלִי –

אַחַת זֹאת אֲנִי מִמְּךָ שׁוֹאֶלֶת:

הִשָּׁבַע־נָא גַם אַתָּה, לָהּ, לָאֵלָה,

בְּאַהֲבָתְךָ לְכָל טוֹב

וּבְשִׂנְאָתְךָ לָהּ לְרוֹמִי

עֲשׂוֹת עִמָּדִי,

גַּם אִתִּי, אִתִּי –

כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִפְתָּח זֶה לְבִתּוֹ,

בְּאַהֲבָתְךָ לְכָל טוֹב

וּבְשִׂנְאָתְךָ לָהּ לְרוֹמִי

הִשָּׁבֵעַ.

הַעֲלוֹת אוֹתִי עוֹלָה עַל מִזְבֵּחַ!

חימלכּאוֹר

דֹּמִּי!

לֹא בֵּן, לֹא בַּת!

שׁוֹמַעַת אָתְּ?

(מתוך תעלומה)

הַמֹּלֶךְ יָרֶב בִּי,

אֲנִי אֶת בְּנִי,

אֶת חַנִּיבַעַל מָנַעְתִּי מֶנּוּ…

אִירָאֶנּוּ, בִּתִּי, אִירָאֶנּוּ,

וְאִם אֲהַבְתִּיהוּ –

אָיֹם הוּא!

לֹא אֵל הוּא לִי הַמֹּלֶךְ, רַק חֲלוֹם, חֲלוֹם לִי,

הוּא עוֹיֵן אוֹתִי, עוֹיֵן –

אֲנִי אֶת כֹּהֲנוֹ רִמִּיתִי, אֶת הַכֹּהֵן,

רִמִּיתִיהוּ…

(שַׁח אליה, מסיח לה לכתחילה בחצי קול)

בְּיוֹם הַמֹּלֶך, לִפְנֵי הַמֹּלֶךְ נוֹרָא הוֹד וָגֵא

וְלִפְנֵי

כֹּהֲנוֹ הָרָם

נַעֲמֹדָה –

אֲנִי וְחַנִּיבַעַל, קְטֹן בָּנַי, לִי עַל יָד,

קֳבָל עָם, קֳבָל עָם!

כֹּה נַעֲמֹד שָׁם,

נִשְׁתַּחֲוֶה כֹּה וְכֹה נִקֹּדָּה –

אָז אֹמַר אֶל הַכֹּהֵן: זֶה יַלְדִּי לֵאלֹהִים,

וְאִם

בַּעַל־מוּם הוּא, הָהּ!

וְהַכֹּהֵן, קַר וָזָר וּלְאַט לִי, לְאָט:

מוּמוּ מָה?

אָז אֶקְרָא וְלֹא קוֹלִי: אֵין לוֹ לֵב!

לֹא יַאֲמִין לִי הַכֹּהֵן, וְאִם לֹא יוֹסִיף שְׁאֹל,

רַק יִשַּׁח, אֹזֶן יֵט, אֶל לֵב הַיֶּלֶד לְצַד שְׂמֹאל, לִשְׂמֹאל ­–

אֵין קֶשֶׁב וְאֵין קוֹל…

לֹא פִּעֵם בּוֹ, בְּחַנִּיבַעַל, לֵב!

אָז יִוָּכֵח,

יֵאָנֵחַ,

רֹאשׁ יָנִיעַ לִי הַכֹּהֵן: אוֹיָה, אוֹיָה לָךְ!

אֶת בִּנְךָ קָח,

חַיְמִלְכָּאוֹר, אֻמְלָל אָב,

אוֹי, אֲבוֹי־לָךְ –

לֹא יִסְכֹּן בִּנְךָ לֵאלֹהָיו,

לֹא יַחְפֹּץ בּוֹ הַמֹּלֶךְ,

לֹא יַעֲבֹר בָּאֵשׁ –

הוּא בַּעַל־מוּם!

אֵין יֵשׁ, אֵין יֵשׁ

בּוֹ לֵב…

הֶאֱמִין לִי הַכֹּהֵן! רַק הַמֹּלֶךְ

יִתֵּן בִּי אֶת עֵינָיו – אֵשׁ וּבְדִיל…

לֹא אֵל הוּא לִי הַמֹּלֶךְ, הוּא זְאֵב לִי, רָעֵב זְאֵב!

אָז יֹאחֲזֵנִי חִיל,

גַּם גִּיל!

לֹא אַגִּיד מְאוּם,

עָמַדְתִּי עוֹד רֶגַע בֵּין נִכְבְּדֵי־עָם –

הֵם רֹאשׁ יָנִיעוּ לִי אָז שָׁם,

בְּחֶמְלָה לִי וּכְאֵב:

הַיֶּלֶד וְאֵין לֵב!

הִתְאוֹשַׁשְׁתִּי,

חַשְׁתִּי,

לָקַחְתִּי

אֶת חַנִּיבַעַל אִתִּי, וְהָלַכְתִּי.

אָז אִמָּלֶט

עִם הַיֶּלֶד

בַּהֲמוֹן רִגְשׁוֹתַי בִּי, וְחוּשַׁי בִּי הָמוֹן,

אֶל רוֹעֵה־צֹאן…

וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה –

(נאלם)

שׂלמבּה

חַנִּיבַעַל!

הוּא כֻּלּוֹ לֵב –

אֵיכָכָה? הָהּ, אֵיךְ נָדַם בּוֹ,

לֹא הָלַם בּוֹ

לֵב?

חימלכּאוֹר

שָׂלַמְבָּה!

יָד לְפֶה…

אֶחָד, כְּנַעֲנִי,

הֵבִיא אֶבֶן לִי יְקָרָה, יִקְרַת חֶלֶד –

יַהֲלֹם לְמַעֲנִי.

טֹהַר דִּמְעָה לוֹ וְזֹךְ הַבְּדֹלַח

וְגָדוֹל, גָּדוֹל כְּלֶב יֶלֶד.

בַּיּוֹם הַהוּא… הַיּוֹם עוֹד טֶרֶם רַד,

שָׁלַחְתִּי אֶת הַיַּהֲלֹם בְּהֶעְלֵם שְׁמִי

לַכֹּהֵן הַמְכַהֵן שָׁם לַמֹּלֶךְ –

מִנִּי אָז יַכֵּנִי לִבִּי בִּי:

הוּא הֵשִׁיב לִי אֶת בְּנִי –

וַאֲנִי בּוֹ אֶבֶן אֲיַד…

רִמִּיתִיהוּ! רִמִּיתִי אֶת הַכֹּהֵן!…

הַמֹּלֶךְ אוֹתִי עוֹיֵן –

לוּ יִשְׂנָאֵנִי!

לֹא אַקְרִיב לוֹ לֹא בֵּן, לֹא בַּת,

הֵם נְחוּצִים לִי לְאַחֵר אֵל וּלְמוֹעֵד אַחֵר,

הוּא בּוֹא יָבוֹא, הַיּוֹם, לֹא יְאַחֵר…

שׂלמבּה

הִנֵּנִי!

(תוחבת כף־ידה לתוךְ לועו)

נְשׁךְ! נְשָׁךְ־נָא אוֹתִי –

תּוּכָלָה?

הפתן (נרתע לאחור, פועה ומילל, כשהוא מניע ראשו בשלילה לימין ולשׂמאל)

שׂלמבּה

לֵךְ הָלְאָה, הָלְאָה!

אוֹיָה לִי, אֲנִי לְךָ הֲרֵעוֹתִי!

מַה פֶּתֶן וּבְלִי רוֹשׁ?

לוּ רוֹצַצְתִּיךָ רֹאשׁ!

הפתן

(מניח ראשו לרגליה כאל תחת מחי קרדום)

שׂלמבּה

קוּם, עֲמֹד!

הפתן

(מתנער מתוך קפיצה)

שׂלמבּה

(שולחת ידה אל הקיר)

שָׁם מַטֵּה־פָּז כְּמוֹט,

הוּא תָּלוּי שָׁם בַּקִּיר – הָבֵא אֵלַי!

מִיַּד אָצִיל רוֹמָאִי הוּצָא בְּעוֹדוֹ חָי –

הפתן

(ממהר אל הקיר, מזדקר וקופץ כנגדו)

שׂלמבּה

קַח, קָח!

הפתן

(מביא חיש את שרביט־הפז, מושיטו לשׂלמבה)

שׂלמבּה

קְמֹט!

הפתן

(מקמט את השׁרביט לשׁנים)

שׂלמבּה

עוֹד! עוֹד!

הֶאָח!

(בהתעוררות)

אֶת רֹאשׁ יֻפִּיטֶר, אֶבֶן־צוֹר

תְּפֹשׂ!

אֱחֹז בְּעֹז

וְהוֹרִידוֹ אֵלַי מָטָּה!

הפתן

(מורידו מעל עמוד־השׁישׁ, מגישו לשׂלמבה)

שׂלמבּה

שְׁבֹר!

הפתן

(פוצחו בשׁרירי בטנו לחצאיו)

שׂלמבּה

פֶּתֶן

(מלטפתו בראשו)

כֹּחֲךָ עוֹד אִתְּךָ… זְכֹר:

אָנֹכִי לֹא חָפַצְתִּי לְךָ הָרֵעַ,

אִם הֲרֵעוֹתִי לְךָ, רֵעַ!

תֶּאֱהָבֵנִי – עַל כֵּן גָּבַרְתָּ כֹּה!

אַךְ דַּע:

(מזדקפת יהירה)

כַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אֱהֹב,

לְמַד גַּם שְׂנֹא –

אֱהַב וּשְׂנָא!

עזריבעל

(עמד לשׂמאל אביו. לאחר דממה ממושכה)

קָרָאתָ, אָבִי, לִי –

חימלכּאוֹר

(ראשו מורד עוד, לאחר רגע)

עַזְרִיבַעַל!

עזריבאל

שׁוֹמֵעַ אָנִי.

חימלכּאוֹר

הִתְבּוֹנֵן אֶל שָׂלַמְבָּה.

עֵינֵי־יוֹנִים לָהּ… אַךְ אִם תִּזְעַמְנָה

וְהָפְכוּ עֶשֶׁת –

רְאֵה:

הוּא חָל, הוּא חָל, הַפֶּתֶן,

בִּמְלוֹא קוֹמָתוֹ יָקוּם רָם וָגֵא,

וְכָרַע בֶּרֶךְ,

וְרֹאשׁ לְמַטָּה…

הוּא יָרֵא גֶשֶׁת,

יָרֵא הוּא אֶת אֵשׁ הַלֶּהָבוֹת –

הִתְבּוֹנֵן בָּהּ – לְמִי, בְּנִי, תְּדַמֶּנָּה?

אֶל הָעֵינַיִם, עֵינֵי פֶּרֶא?

עזריבעל

גַּם בְּשָׂלַמְבָּה לְךָ יִקָּרֵא זֶרַע…

בַּרְכַּת הִיא… הִיא דּוֹמָה לְךָ בַּכֹּל!

חימלכּאוֹר

חַנִּיבַעַל! –

אֵינֶנּוּ עוֹד, אֵינֶנּוּ –

עֲדֶן לֹא שָׁב

מִצּוֹר,

מֵאֶרֶץ־אָבוֹת,

מוֹלֶדֶת מִדּוֹר־דּוֹר –

חִכִּיתִי לוֹ עוֹד תְּמוֹל, עוֹד תְּמוֹל

לַשָּׁוְא.

עזריבאל

הַיּוֹם!

חימלכּאוֹר

הַיּוֹם?

עזריבאל

בָּא רָץ, בָּא מִבְּעוֹד יוֹם.

חימלכּאוֹר

בָּא רָץ? הֲלֹם?

אֱמֹר,

מֵאֵי־מִזֶּה הוּא בָּא?

עזריבעל

מִיַּמֵּי צוֹר.

חימלכּאוֹר

מַה יַּגִּיד, מָה?

עזריבעל

“הוּא בָּא!”

חימלכּאוֹר

חַנִּיבַעַל!

(מתבונן ארוכות אל שׂלמבה)

אַתְּ דּוֹמָה לוֹ, בְּאַהֲבָה וּבְשִׂנְאָה דוֹמָה לוֹ.

שׂלמבה

אֲבוֹי!

לֹא הוּא! לֹא חַנִּיבַעַל! חַיְמִלְכָּאוֹר אָב לִי,

אָבִי! אָבִי אָתָּה!

וְאָח לִי עַזְרִיבַעַל, עַזַרִיבַעַל יְשַׁו לִי.

אִמִּי – הִיא חִבְּלַתּוּ,

יְלָדַתּוּ –

לָכֶם, לָכֶם דָּמִיתִי!

חימלכּאוֹר

הַיּוֹם! הַיּוֹם הוּא בָּא!

שׂלמבּה

לֹא, חַנִּיבַעַל!

לֹא אָח לִי חַנִּיבַעַל – שֶׁאֲהַבְתִּיהוּ,

חָפַצְתִּי אֲשֶׁר דּוֹד יְהִי לִי…

חימלכּאוֹר

בְּנִי הוּא!

בְּנִי!

אַשְׁרֵי בַּת וַאֲחוֹתוֹ הִיא,

וְדוֹמֶה לוֹ בְּרוּחָהּ וּבְפָנֶיהָ –

אַשְׁרֶיהָ!

וְאַתְּ – אֲחוֹתוֹ אָתְּ!

מַה־לָּךְ עוֹד?

שׂלמבּה

זֶה מְעַט לִי, מְעָט,

מַה־לִּי אָח וּמִי לִי?

חֲפַצְתִּיו דּוֹד!

חימלכּאוֹר

רַק אָח לָךְ חַנִּיבַעַל!

שׂלמבּה בַּעַל!

חֲפַצְתִּיו בַּעַל!

לֹא אָח לִי, גַּם לֹא בֵּן הוּא לְךָ, חַיְמִלְכָּאוֹר,

בֵּן רוֹעֵה־צֹאן הוּא, מֵאֲחוֹרֵי הַצֹּאן בָּא, עַז וָקַל.

וְנוֹרָא הוֹד –

וָאֶחְמְדֵהוּ,

חֲפַצְתִּיו דּוֹד!

לֹא בִּנְךָ הוּא, חַימִלְכָּאוֹר!

חימלכּאוֹר

(בשׂחוק קל)

כֹּה תְּשַׁכְּלִינִי, בַּת,

וּבְחֶדְוָה כֹּה וּבְגִיל כֹּה…

אַל, אַל,

וּלְאַט לָךְ, לְאַט…

שׂלמבּה

אֶת פִּתְנִי שְׁאַל –

בְּלֵילוֹת דֳּמִי וָאֵלֶם, בֶּאֱשׁוּן חֹשֶךְ –

יַעֲמֹד עָלַי הַנָּחָשׁ, יָנַע רֹאשׁ לִי,

וּבְרַק עֵינֵיהוּ

יְהַבְהֵב, יִנְחַת קִרְבִּי,

יִיר בִּי,

עֵינַיִם – כְּכוֹכְבֵי־רוֹם רְחוֹקִים

בָּאֹפֶל בּוֹקְעִים,

שׁוֹקְעִים: –

"שָׂלַמְבָּה,

יוֹדֵעַ אֲנִי, עוֹד טֶרֶם הֶעֱלֵית אֶת זֹאת עַל פִּיךְ –

אַתְּ אוֹהֶבֶת אֶת אָחִיךְ…"

(מתרגזת)

לֹא אָח לִי חַנִּיבַעַל! לֹא אָח, לֹא אָח לִי!

אָז יִשַּׁח עָלַי דֹּם,

כֹּה יִשַּׁח לִי,

כֹּה יִשְׁתַּחֲוֶה,

יִתְרַפֵּק עָלַי רָךְ –

“אָח… אָח…”

וּבְלַחַשׁ כֹּה, וּבְנַחַשׁ כֹּה,

וּבְחֹם:

"שָׂלַמְבָּה!

וְאִם אָחִיךָ הוּא, אָח?

הֲתִזְכְּרִי אֶת אַמְנוֹן?

אֶת תָּמָר, אֶת אֲחוֹתוֹ אָהַב אַמְנוֹן,

בֶּן הַמֶּלֶךְ דָּוִד בִּירוּשָׁלַיִם –

יְרוּשָׁלַיִם עַל יַד צוֹר,

כִּירוּשָׁלַיִם – צוֹר!

אֶחָד אוֹר

שׁוֹפֵעַ שָׁם,

מֵרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם,

עַל אַחַת אֶרֶץ, לְאֹרֶךְ אֶחָד יָם,

וְגַם הָעָם, הָעָם –

שֵׁמִי,

כַּצּוֹרִים כֵּן גַּם הֵמָּה –

הֲתִזְכְּרִי אֶת תָּמָר וְאֶת אַמְנוֹן?

וְאֶת הַלְּבִיבוֹת אֲשֶׁר מִיָּדָהּ אָכָל?

וְאֶת הָאַהֲבָה אֲשֶׁר יֶאֱהָבֶנָּה?

הֲתִזְכְּרֶנָּה?"

כֹּה עָלַי יִתְרַפֵּק, כֹּה יִזְחַל עָלַי פִּתְנִי,

הִתְרַפֵּק כֹּה וְזָחוֹל,

זְחֹל עַל בִּטְנִי

אֵשׁ,

וְעַל שֵׁישׁ

צַוָּארִי כֹּה הִתְפַּתֵּל,

וּפַתֵּה אוֹתִי, פַּתֵּה:

“שָׂלַמְבָּה!”

רץ

(בא, עומד במבוא ההיכל, מודיע)

חַנִּיבַעַל

חימלכּאוֹר

(נרגש, תופשׂ בימין עזריבעל, מתאושש לאחר רגע, מרים ראש, מצווה לרץ, מבלי פנוֹת אליו)

יְחַכֶּה לִי בַּחוּץ, עַד אִם

כִּלִּיתִי דְּבָרַי עִם

אָחִיהוּ.

עַזְרִיבַעַל!

הרץ

(יוצא)

חימלכּאוֹר

עוֹד הַיּוֹם,

אַךְ יַעֲרֹב עָלֶיךָ יוֹם –

שְׁקָה לְאָחִיךָ

ולְקַרְתַּגִּנָּה לֵךְ – שְׁלַחְתִּיךָ!

לוּ יָכֹלְתָּ עוּף!

רוֹמִי – הִיא דוֹחֶקֶת שָׁם רַגְלֵינוּ שׁוּב,

רֹאשׁ נוֹשֵׂאת רֹם,

פּוֹעֶרֶת פֶּה,

פּוֹתַחַת לֹעַ –

קֶבֶר בּוֹר –

לִבְלֹעַ

אֶת עַם צוֹר.

הַיּוֹם,

הַיּוֹם הַזֶּה

לְקַרְתַּגִּנָּה לֵךְ,

וְעַל הַמִּשְׁמָר שָׁם עֲמֹד,

עַל קַרְתַּגִּנָּה שְׁמֹר,

חֲרֹד עָלֶיהָ כַּחֲרֹד

הַבֵּן עַל אֵם,

לֵךְ, בַּרְכַּת!

בַּרְכַּת יֵדַע דַּרְכּוֹ,

יֵדַע אֵיךְ,

אֵיךְ יָגֵן בֵּן עַל אֵם,

יָדַעְתָּ!

אֲנַחְנוּ, בְּנֵי־שֵׁם,

עַמֵּנוּ צוֹר –

אוֹהֲבֵי הָעֹל

וְשָׂשִׂים אֱלֵי דְרוֹר –

צְמֵאֵי־יָם אֲנַחְנוּ

וּרְעֵבֵי־אֶרֶץ –

עַל חוֹפֵי מַיִם רַבִּים נַחְנוּ,

נַחְנוּ וְלֹא נַחְנוּ,

לֹא שָׁקַטְנוּ,

נִרְאִים לְעֵינֵי כֹּל,

גְּלוּיִים כַּשָּׁמַיִם

יָרַדְנוּ

לֵב כָּל יָם!

הָלַכְנוּ

עַל כָּל מַיִם,

בִּקַּשְׁנוּ אֶרֶץ!

חַמֵּי־דָם

אַמִּיצֵי־לֵב וְנֵחַנֵּי־מֶרֶץ,

יוֹדְעֵי הַשְׁקֵט

וּמְלֻמְּדֵי לֹא־הֵרָגַע וְלֹא־נוּחַ –

נוֹבִישׁ מִקְוֵה־מַיִם וּמִדְבָּרוֹת נַשְׁקֶה…

אֲנַחְנוּ אַנְשֵׁי־מַעֲשֶׂה וּבְנֵי־חוֹרִין –

בְּתוֹךְ אֳנִיּוֹת קַלֵּי־מִפְרָשׂ, רָמֵי־תֹרֶן,

נִשֵּׂאנוּ אֶל כָּל רוּחַ,

עָבַרְנוּ

פְּנֵי כָּל נוֹף,

מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד הַסּוֹף –

וְתַרְנוּ, תַּרְנוּ, תַּרְנוּ

אָרֶץ!

עִם דֳּכִי כָּעוֹף

קַל־גַּף, חַד־עַיִן – עַפְנוּ,

אֶל כָּל כֵּף נִדְחַפְנוּ,

נֶהְדַּפְנוּ

אֶל כָּל סֶלַע, תּוֹךְ זֵידוֹנִים מַיִם כִּי הֹרַגְנוּ…

עִם מִשְׁבְּרֵי כָּל יָם בַּיָּם הִפְלַגְנוּ,

עִם מִשְׁבְּרֵי כָּל יָם נִלְחַמְנוּ,

אָמַרְנוּ: תַּמְנוּ!

אֲהָהּ, כִּי פָנָה יוֹם,

בָּא קֶרֶץ! קֶרֶץ!

בְּלָעַתְנוּ תְּהוֹם!

בְּלָעַתְנוּ,

הֱקִיאַתְנוּ

כְּמוֹ אֶת יוֹנָה

מַה־לָּכֶם, שָׁמַיִם, כִּי תָּרֹנּוּ

תְּהוֹם יָם!

תְּהוֹם־יָם גּוֹעֶשֶׁת

הֵקִיאָה עָם

מִפִּי הַתְּהוֹם אֶל הַיַּבֶּשֶׁת.

הִתְרוֹמַמְנוּ

וְקָרָאנוּ: אֶרֶץ! אֶרֶץ! אָרֶץ!

כֵּן נוֹהֲרִים

וְסוֹעֲרִים

עִם גַּלֵּי יָם, כַּגַּלִּים

תְּהוֹם יָרַדְנוּ –

כֹּה יָרוֹד וְהִתְעַלֵּה,

כֹּה עִם נַחְשׁוֹלִים נוֹדְדִים,

מִתְגּוֹדְדִים

עַל כָּל חוֹף,

כָּל נוֹף,

כֹּה נִיד, כֹּה נִיעַ –

נַגִּיעַ

אֶל כָּל מִדְבַּר חוֹל,

אֶל אַדְמַת־טְרָשִׁים רֵיקָה וְשׁוֹמֵמָה,

אֲנַחְנוּ, שְׁטוּפֵי גִיל,

בְּחִיל

נְנוֹסֵס יָד רוֹמֵמָה,

וּבְקוֹלֵי־קוֹל

נָרִיעַ

לִקְרַאת כָּל יְשִׁימוֹן כְּאֶל כַּלָּה מְלַבֶּבֶת,

אוֹהֲבָה, אוֹהֶבֶת –

אֶרֶץ! אֶרֶץ! אָרֶץ!

אָז נַעַל, נַעַל!

לֹא כְּשׁוֹדְדִים וּבְנֵי־בְּלִיַּעַל

נַעַל,

לֹא נַהֲרֹס אֵלֶיהָ, לֹא נִתְפָּרֶץ

לְתוֹכָהּ בְּחֹזֶק־יָד,

בְּמַזָּל נָבוֹא טוֹב – בָּא גָד! בָּא גָד!

לֹא נִשְׁפֹּךְ דָּם,

אֲנַחְנוּ אִם עָלִינוּ שָׁם

לְמִדְבַּר צִיָּה –

וָקָם לִתְחִיָּה!

לֹא הִתְגַּנַּבְנוּ אֶל הַשְּׁמָמָה –

לְעֵינֵי כֹּל, בְּאַהֲבָה וּבְאֱמוּנָה נַעֲלֶה שָׁמָּה,

בֶּאֱמוּנַת אֹמֶן,

לְעֵדֶן גַּן הֲפֹךְ אֶת עַפְרוֹת הָאֲדָמָה,

וּלְאַבְקַת זָהָב אֶת הַדֹּמֶן,

כֹּה נַעֲלֶה, בִּרְנָנָה נַעֲלֶה וּבְשִׁיר,

וְנִבְנֶה עִיר,

עִיר אֵם!

יָלַדְנוּ אֵם!

רְאוּ וְהִתַּמָּהוּ

וְהִשְׁתָּאוּ:

בָּנִים יָלְדוּ אֵם!

עָלִינוּ לֹא בַּמַּחְתֶּרֶת –

קֳבָל־עָם, קֳבָל־עָם עָלִינוּ,

עִיר בָּנִינוּ,

קָרֶת.

קַרְתָּא. קְרַתַּגִּנָּה…

וְהֵם, הָרוֹמִים – הֵם חֲבוּיִים.

סְמוּיִים

מִן הָעַיִן יֶאֱרֹבוּ –

אוֹיְבִים!

מִמְּקוֹם סֵתֶר בָּנוּ יִסְתַּכְּלוּ –

יִתְנַכְּלוּ!…

עַם מֵאֹפֶל

יוֹפַע.

מִנִּקְרוֹת צוּר.

שׁוּר!

עַם זָר

מֵרִכְסֵי הָר

יֶאֱרֹבָה

לְאַרְצְךָ הַטּוֹבָה…

רָעָה עֵדָה

מִתְנַכֶּלֶת לוֹ לְגַן־הָעֵדֶן,

אֲשֶׁר לֹא יָגְעָה בּוֹ וְלֹא עָמֵלָה –

הָרוֹמִים! הָרוֹמָאִים!

שׁוּר!

הֵם בָּאִים,

כַּצֵּל לְצֶלֶם־אִישׁ כִּי דָבַק. כַּצֵּל לַצֵּלָע

כֵּן יִגָּרְרוּ אַחֲרֵינוּ אֵלֶּה!

כֵּן בָּנוּ יִדְבְּקוּ אֵל קְרוּצֵי־חשֶׁךְ.

וְכַאֲשֶׁר יִדְבְּקוּ – וְנָשְׂאוּ רֹאשׁ עָל

לֹא יִירְאוּ שֶׁמֶשׁ.

נְלוֹשֵׁי אֶמֶשׁ

עַל כָּל אוֹר כָּעַיִט יִפְּלוּ, יַאֲפִילוּ

עֲלֵי אֶרֶץ –

עַזְרִיבַעַל,

עֲמֹד בַּפֶּרֶץ

וְהַצִּילָה!

(יוריד ראשו, ידום רגע)

לְקַרְתַּגִּנָּה לֵךְ… שָׁם הָרוֹמִי –

הוּא זוֹמֵם. זוֹמֵם.

הוּא חוֹרֵשׁ רָע –

עוֹד טֶרֶם נֵדַע מָה?

שָׁם סְצִפְּיָה

הַזְּאֵב –

לֵב וָלֵב

כִּיצָרִים שְׁנַיִם שְׁלוּבִים בּוֹ בַּקֶּרֶב,

לֵב דּוֹרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְצֶדֶק לוֹ וָיֶשַׁע,

לֵב רַךְ וָזַךְ, לֶב יֶלֶד,

וְלֵב לוֹ – זוֹמֵם לֵב, לֶב אָוֶן בּוֹ וָרֶשַׁע

וְשִׂנְאַת־חִנָּם לְכָל בָּאֵי־חֶלֶד…

לֵב לִשְׁפֹּךְ דָּם, לֵב לִטְרֹף טֶרֶף

וּרְדֹף בְּאַף, בְּאַף, וְכַלֵּה, כַּלֵּה,

הַכּוֹת עַד חָרְמָה

גַּם זָקֵן וְגַם טָף –

סְצִפְּיָה!

בְּרוֹמִי עָלָיו חִפָּה –

לְעֵינֵינוּ פֹּה יִתְגַּלֶּה

עַל כָּל הַתּוֹךְ בּוֹ וְעַל כָּל הָעָרְמָה!

סְצִפְּיָה… הָרוֹמִי,

הוּא זוֹמֵם, זוֹמֵם…

(שׂחוח וקודר)

הַצֵּל, זֶה צִלּוֹ שְׁחוֹר –

(נרגש)

עֲבֹר! עֲבֹר!

(נופל ברוח)

לֹא יַעֲבֹר… הַס, הַס,

הוּא מִתְנוֹעֵעַ,

מִשְׂתָּרֵעַ,

עַל קַרְתַּגִּנָּה כֹּה יְכַס, יְכַס –

(מוריד ראש כבד. דממת־רגע)

לֵךְ, לֵכָה –

אֲנִי חֵלֵכָה,

עָיַפְתִּי… עָיַפְתִּי, בְּנִי,

עָיְפָה נַפְשִׁי בִּי לַמָּוֶת,

הוֹי נַפְשִׁי בִּי הַשּׂוֹנֵאת, נַפְשִׁי הָאוֹהָבֶת!

לָמָּה תִּשְׁתּוֹחֲחִי?

הֵרוֹמִי בִּי, הֵרוֹמִי…

צִלָּהּ הוּא, צֵל רוֹמִי:

יְלַוֵּנִי בְּכָל אֲשֶׁר אֵלֵכָה,

יְדַכְּאֵנִי עַל כָּל דֶּרֶךְ וּבְכָל שְׁבִיל, הָהּ –

סִיצִילְיָה!

עָיַפְתִּי, בְּנִי,

עָיַפְתִּי, הָהּ, עַל אֶרֶץ רַבָּה…

אֲנִי בַּבַּית פֹּה, בְּסֵתֶר בֵּיתִי פֹּה אֶתְחַבְּאָה –

לוּ שְׁכֹחַ רָע יָדַעְתִּי וּשׁכֹחַ טוֹב!

וְצִיר הַדֶּלֶת לוּ שְׁכֹחַ יוּכַל סֹב…

כֹּה שְׁכֹחַ, שְׁכֹחַ,

כֹּה שֶׁבֶת דֹּם וּמְצֹא מָנוֹחַ –

רַק בִּהְיוֹת הָעֶרֶב, בִּשְׁקֹעַ שֶׁמֶשׁ וּבִפְרֹשׂ הַצֵּל

טֶרֶם יְכַסֵּנִי קוֹדֵר לֵיל –

דִּמְעַת־אֵלֶם אַחַת עוֹד אַזִּילָה –

סִיצִילְיָה!

(ראשו צונח שוב על חזהו. דממה ממושכה. מתנער לפתע)

עַזְרִיבַעַל!

עזריבעל

הִנְנִי, הִנֵּנִי!

חימלכּאוֹר

הַיוֹם!

(מפקפק)

וְאוּלַי מָחָר תֵּצֵא… בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי?

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת, עִם אוֹר בֹּקֶר צֵא!

עזריבעל

לֹא, לֹא, הַיּוֹם! הַיּוֹם עוֹד!

חימלכּאוֹר

חַכֵּה

עַד יַעֲרֹב יוֹם.

עזריבעל

הַיּוֹם! גַּם זֶה הַיּוֹם

עֹל עַל שֶׁכֶם הוּא וְחֹמֶט

עַל גַּב אִישׁ.

לוּ יָכֹלְתִּי עָלָיו צְעֹק:

חֲמֹק!

לוּ יָכֹלְתִּי לוֹ אֱמֹר:

עֲבֹר!

עֲבֹר, חִישׁ־חִישׁ!

חימלכּאוֹר

בְּחִפָּזוֹן תִּנְהַג, בְּנִי,

אָץ דַּרְכְּךָ. לְךָ, בֶּן־חַיִל,

יֵשׁ אוֹהֲבִים אוֹר־יוֹם וּמִתְפַּלְּלִים לַלַּיִל…

בָּרוּךְ תִּהְיֶה לִי!

חָשׁ אַתָּה, חָשׁ…

תִּלּוֹן עַל הַיּוֹם כִּי יֶאֱרַךְ,

כִּי יָרַט לְךָ הַדֶּרֶךְ…

תְּלוּנָתְךָ מָרָה מָתְקָה לִי כִּדְבָשׁ,

כִּדְבַשׁ לַחֵךְ,

לֵךְ כְּרֶגַע, לֵךְ!

(קורא)

חַנִּיבַעַל!

חניבעל

(בא בלווית קורנליה)

קורנליה

(באה לעבר חניבעל)

חניבעל

אָבִי!

רָאִיתִי אוֹר, וְנָס, נָס צֵל –

רָאִיתִי אֶת חַיְמִלְכָּאוֹר, אֲהוּב אֵל,

בְּרוּךְ הַבַּעַל!

אֶקְרְבָה אֵלֶיךָ שַׁעַל עוֹד, עוֹד שַׁעַל!

(ניתק מאצל קורנליה, קרב יותר אל אביו)

חימלכּאוֹר

(מתבונן רגע בה, בנערה, בקורנליה)

שלמבּה

(נבוכה וצוהלת אל הפתן)

חימלכּאוֹר

שָׁלַמְבָּה!

קורנליה

(ממהרת לימין חניבעל, קרובה יותר לצד שׂלמבה, מסתכלת בה בסקרנות מרובה)

הִנֵּה הִיא, שָׂלַמְבָּה!

חימלכּאוֹר

(אל שׂלמבה)

אַל כֹּה בְּצָהֳלָה, בַּת,

וְאַל בְּגִיל כֹּה…

שׂלמבּה

חַיְמִלְכָּאוֹר!

שָׁא אָבִי לִי, הָהּ שָׂא לִי –

שִׁקַּרְתִּי לְךָ בְּצָהֳלִי.

אָכֵן, אִוֶּלֶת הִיא, אִוֶּלֶת –

יֵשׁ אֲשֶׁר מֵעָקַת לֵב,

מִכְּאֵב

אֲנִי צוֹהֶלֶת.

חימלכּאוֹר

רָאִיתִי… לֹא עֵת לִכְאֹב –

וְאֶת הַכְּאֵב עֲטֹף

בִּמְעִיל

שֶׁל גִּיל…

אֵלֵינוּ בָּא אוֹרֵחַ –

(פונה אל בנו)

חַנִּיבַעַל!

(אל שׂלמבה)

לֹא בֵּן,

לֹא אָח –

כַּאֲשֶׁר אָמַרְתְּ זֶה עַתָּה!

(אל חניבעל)

אוֹרְחֵנוּ אָתָּה.

שׂלמבּה

(מסתכלת נבוכה בקורנליה)

לֹא כֵן…

(אל אביה)

לֹא כֵן אָמַרְתִּי… סְלַח…

(משׁתטחת לפני אביה)

חימלכּאוֹר

מַה־לָּךְ?

שׂלמבּה

הָהּ, מִי כָּמוֹךָ רַחוּם, כָּמוֹךָ סַלָּח?

סְלָח!

חימלכּאוֹר

(מקימהּ)

מַה־לָּךְ?

שׂלמבּה

(קמה)

נִבְהַלְתִּי מְאֹד,

גַּם רוּחַ בִּי לֹא קָמָה –

לֹא אֵדַע לָמָּה?…

(מיואשת)

נִחַמְתִּי, אֲנִי נִחָמָה!

וַאֲשֶׁר אָמַרְתִּי – שְׁכָח!

אַל תִּזְכֹּר עוֹד..

גַּם בֵּן! גַּם אָח!

הָהּ, סְלַח לִי –

(בלעג מר)

הֵן לֹא יְהִי לִי חַנִּיבַעַל דּוֹד!

לֹא בַּעַל

חַנִּיבַעַל!…

(כמדברת לנפשה)

יִהְיֶה לְמִצְעָר אָח לִי…

הָהּ שָׂא לִי, שָׂא –

אַל תִּזְכֹּר אֶת אֲשֶׁר לְךָ אָמַרְתִּי.

חימלכּאוֹר

(בצחוק קל)

כֹּה חִישׁ…

כֹּה חִישׁ אַתְּ מְוַתֶּרֶת,

בַּת…

רָאִית אַחֶרֶת

עוֹמֶדֶת לוֹ עַל יָד

וּוִתַּרְתְּ, וִתַּרְתְּ עַל בַּעַל־אִישׁ,

אַךְ אַתְּ

אִם גַּם וִתַּרְתְּ – אֲנִי

טֶרֶם עוֹד וִתַּרְתִּי…

(אל חניבעל)

אֶל אֲחוֹתְךָ, אֶל הַנַּעֲרָה

גְּשָׁה.

חניבעל

(עובר ועומד בין קורנליה ושׂלמבה)

חימלכּאוֹר

עוֹד! עוֹד מְעַט הַצִּדָּה!

חניבעל

(מתקרב עוד צעד אל שׂלמבה)

חימלכּאוֹר

(מתבונן בשניהם מתוך צהלה עצורה)

כְּמוֹ בַּמַּרְאָה:

אֶחָד תֹּאַר וְאַחַת, אַחַת מִדָּה!

שׂלמבּה

(נסוגה מעל חניבעל)

חניבעל

(נסוג אף הוא)

חימלכּאוֹר

בָּרוּךְ הַבָּא!

בֵּרַכְתִּיךָ –

הַסְכֵּת וּשְׁמָע:

לֹא בֵּרַכְךָ אָבִיךָ,

וְלֹא אֶת בְּנִי

בֵּרַכְתִּי – אֶת הָאוֹרֵחַ!

גָּדוֹל כְּבוֹד הָאוֹרֵחַ מִכְּבוֹד הַבֵּן!

חניבעל

חֵן־חֵן!

חימלכּאוֹר

אֲנִי לְכֹהֵן אֶקְרָא וְלַשַּׂר –

שׁוֹר פַּר! שׁוֹר פַּר

אַעֲלֶה הַיּוֹם עַל הַמִּזְבֵּחַ,

לַבַּעַל שֶׁבַח!

זֶבַח־מִשְׁפָּחָה הַיּוֹם לִי, זֶבַח –

בָּאתָ!

מִצּוֹר, עֲרִיסַת עָם, מִצִּידוֹן בָּאתָ,

מוֹלֶדֶת מִנִּי אָז!

עוֹד כֹּחַ חָרְבוֹתֶיהָ עָז.

עָבַרְתָּ גַּם בִּיהוּדָה וּבִפְלָשֶׁת?

אַחֵינוּ הֵם,

הָעִבְרִים, בְּנֵי אָבִינוּ שֵׁם,

עַם אֲדֹנָי –

עוֹד עַם יְהוּדָה חָי?

וּמוֹאָב? וּבְנֵי עַמּוֹן?

וַאֲרַמִּים?

כִּבְנֵי מִשְׁפָּחָה אַחַת שָׁם מִסָּבִיב –

רֵאשִׁית אָבִיב

לְרִאשׁוֹנֵי עַמִּים.

עֲמֹד! עֲמֹד שָׁם… רֵיחַ

יַחַד אִתְּךָ בָּא –

עַל כֵּן, בְּנִי, אֶתְאַפָּקָה,

עוֹד טֶרֶם לְךָ אֶשָּׁקָה,

עוֹד טֶרֶם אֶל לְבָבִי לְחַצְתִּיךָ –

אֶשְׁמַע־נָא

מִפִּיךָ

הֵד דְּבָרִים וָרֵיחַ,

רֵיחַ דָּבָר וּמַה־שֵּׂחַ

לְבֹקֶר אוֹר –

לְבֹקֶר־קְדוּמִים אֲשֶׁר עָבַר וְלֹא עָבָר!

בָּרוּךְ הַבָּא!

בָּרוּךְ תִּהְיֶה לִי!

חניבעל

אֲנִי

בְּצוֹר הָיִיתִי… צוֹר!

לֹא אַגִּיד דָּבָר,

לֹא אַזְכִּירֶנָּה –

שֶׁמָּלֵאתִי מֶנָּה…

מוֹלַדְתִּי בְּגָבְהֵי אֶרֶץ שֶׁנָּשַׁמָּה.

עָבַרְתִּי גַּם בִּיהוּדָה, רָאִיתִי עַמָּהּ,

עִם עֵבֶר, זְקַן בֵּית שֵׁם,

עוֹד הוּא חַי, אֶחָד הוּא עוֹד חַי…

בֶּאֱמוּנַת אֹמֶן וּבְבֶגֶד בּוֹגְדִים חַי –

בֵּין נֶכְדֵי נְבִיאִים כֹּה אֲהַבְנוּם,

רָאִיתִי גַם מִתְיַפִּים וּמִתְיַוְּנִים –

לֹא יָכֹלְתִּי הָבֵן…

חימלכּאוֹר

כֵּן, פֹּה, הָרוֹמִי, וְשָׁם – שָׁם חֶרְפַּת יָוָן.

חניבעל

חֶרְפַּת יָוָן… כֵּן,

גַּם בְּנֵי יְהוּדָה –

הֵם גַּם הֵם!

זֶה גוֹרַל עַמֵּי שֵׁם…

הוֹי, מַה לָּהֶם אָנוּדָה!

הָיִיתִי גַּם בִּירוּשָׁלַיִם עִירָם.

עִיר אֵם,

עִיר מְהֻלָּלָה,

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה,

תְּשׁוּאוֹת מָלְאָה.

רָאִיתִי אֶת הֵיכָלָהּ.

מִקְדַּשׁ עָם,

מֵחָדָשׁ הוּקַם שָׁמָּה,

הָיִיתִי שָׁם,

עוֹד נִשְׁאַר אֶרֶז בּוֹ מֵאַרְזֵי חִירָם

מֶלֶךְ צוֹר,

אַךְ שִׁירוֹת דָּוִד מַלְכָּם, בּוֹ לְוִיִּים שָׁרוּ

מִלִּפְנֵי כַּמָּה דוֹר

עוֹד אָזְנִי שָׁמְעָה,

שָׁמַעְתִּי צְלִילִים

מִיָּמִים כְּבָר עָבָרוּ.

לֹא זָרָה שְׂפָתָם לִי וַהֲמוֹן רִגְשׁוֹתָם לִי לֹא זָרוּ.

נְשָׁמָה בְּמַעֲטֵה גוּף וְרוּחַ בִּלְבוּשׁ מִלִּים –

מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים.

עוֹד בִּי תֶהֱמֶה

הַשִּׁירָה,

זֹאת שִׁירַת אוֹן וָרֹךְ

בְּזֹךְ

כּוֹכְבֵי רֹם וּבְטֹהַר דֶּמַע,

יְהִירָה

וַחֲמוּדָה,

כַּבִּירַת הָגוּת וּרְוַת מַנְגִּינָה –

שִׁיר גְּאוֹן יְהוּדָה!

חימלכּאוֹר

עָבַרְתָּ גַּם בִּיהוּדָה?

הַיְּוָנִי קוֹרֵא לָהּ לְזֹאת הָאָרֶץ פַּלֶּשְׂתִּינָה,

פְּלֶשֶׁת…

חניבעל

פְּלֶשֶׁת!

פְּלֶשֶת כְּבָר אֵינֶנָּה,

זֶה שְׁמָהּ רַק נִשְׁאַר מֶנָּה,

רַק הַשֵּׁם:

פַּלֶּשְׂתִּינָה־פְּלָשֶׁת,

אֹדֶם־דָּם בְּצִבְעֵי קֶשֶׁת

מַאֲלִיפָה אַחֲרֵי גֶּשֶׁם.

הֵם אוֹהֲבִים, אֵל שׂוֹנְאֵי עַם אֲדֹנָי,

לְכַנּוֹת אֶרֶץ בְּשֵׁם

שֵׁבֶט זָר אֲשֶׁר כְּבָר תָּם

מִקְּרֹא הָאָרֶץ בְּשֵׁם הָעָם

אֲשֶׁר עָלֶיהָ חַי!

מוֹאָב וּבְנֵי־עַמּוֹן

וְיִתְרָם שָׁם – נִרְדָּמוּ,

יְשֵׁנִים הֵם…

עוֹד אֶדַּבֵּר בָּם, הוֹי אָבִי, אָב!

חימלכּאוֹר

קְרַב יַלְדִּי, קְרָב!

חניבעל

הִנְנִי, וְאִם יָרֵאתִי גֶשֶׁת –

(מושיט את ידו לאביהו)

חימלכּאוֹר

לֹא אֵלַי,

שְׁקָה לְאָחִיךָ, שְׁקָה –

שֶׁאָץ לוֹ, אָץ הַדֶּרֶךְ…

עזריבעל

(ממהר אל חניבעל, הם מחבקים אח את אחיו ובלי דברים)

חניבעל

(לאחר רגע)

אַתָּה לְאָן?

חימלכּאוֹר

(מתוך הרהור שבלב)

לְקַרְתַּגִּנָה… שְׁלַחְתִּיהוּ –

שָׁם…

שָׁם סְצִפְּיָה –

חניבעל

(נדהם, נותן עיניו בקורנליה)

סְצִפְּיָה?

חימלכּאוֹר

יָדַעְתָּ מִי הוּא?

חניבעל

(לעצמו)

סְצִפְּיָה…

חימלכּאוֹר

לֵךְ, עַזְרִיבַעַל, חָפַצְתָּ לֶכֶת,

חָפַצְתָּ, עוֹד טֶרֶם יֶעֱרָב…

לְקַרְתַּגִּנָּה לֵךְ, בְּעוֹד יוֹם, בְּעוֹד יוֹם –

חָפַצְתָּ שָׁם הֲלֹךְ, חֲרֹד שָׁם,

שָׁם סְצִפְּיָה יֶאֱרָב.

לֵךְ, לֵךְ מִיָּד,

עַל מִשְׁמַרְתְּךָ עֲמֹד שָׁם,

עִם לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת

תּוֹךְ הַיָּד,

כִּכְרוּבֵי אֱלֹהִים מִקֶּדֶם לְגַן־עֵדֶן –

שָׁם סְצִפְּיָה, סְצִפְּיָה חָפֵץ בּוֹא,

לְקַרְתַּגִּנָּה בּוֹא –

אַל תִּתֵּן לוֹ!

לְחַם!

רַד, עַזְרִיבַעַל, הַיָּמָּה, רֵדָה,

רֵד בְּעוֹד יוֹם

וּצְלַח!

עזריבעל

(יוצא, לאחר היפרדו, במבטים נוהים, מכולם)

חניבעל

גַּם אוֹתִי שְׁלַח!

חימלכּאוֹר

(מתבונן בו מתוך צהלה פנימית, אילמת)

חַנִּיבַעַל –

בֵּן!

חַכֵּה מְעַט,

מְעַט קָט –

(לאט לאט, כשהוא מתבונן בו ממושכות)

אַחֲרֵי כֵן…

חניבעל

שָׂא אָבִי, שָׂא לִי –

קָצְרָה רוּחִי!

חימלכּאוֹר

“נוּחִי־נָא”, כֹּה לָהּ אֱמֹר לְרוּחֲךָ: “נָא נוּחִי…”

אַתָּה בָּא מִצּוֹר,

אוֹרֵחַ,

אוֹרֵחַ בָּא לִי!

זֶבַח מִשְׁפָּחָה לָנוּ יִהְיֶה הַיּוֹם,

הַכֹּהֵן בָּא הֲלֹם

וְגַם הַשָּׁר –

שׁוֹר־פָּר, שׁוֹר־פָּר

אַעֲלֶה הַיּוֹם עַל הַמִּזְבֵּחַ,

יִהְיֶה זֶבַח!

(נזכר בתמהון)

מָה הָרֶוַח?

יֵשׁ בֵּינֵינוּ רֶוַח –

(מושיט אליו בחום אהבה עצורה את ידיו)

בּוֹא שְׁקָה־לִי!

חניבעל

(מחבקו, לאחר רגע)

גַּם אוֹתִי שְׁלַח!

חימלכּאוֹר

(מתבונן מגבוה על חניבעל)

בַּרְכַּת! עַזְרִיבַעַל בַּרְכַּת –

בַּרְכַּת אֶחָד – לָמָּה לִי שָׁם עוֹד?

חניבעל

צַר לִי מְאֹד –

שָׁם סְצִפְּיָה…

חימלכּאוֹר

גַּם סְצִפְּיָה אֶחָד – חַד!

חניבעל

לְעֵת עַתָּה – חַד,

מִי יוֹדֵעַ מָה עוֹד יֵלֶד יוֹם?

חימלכּאוֹר

(בשׁחוק קל)

סְצִפְּיָה עוֹד אֶחָד אוּלַי עוֹד יִוָּלֶד?

סְצִפְּיָה יָלֶד,

סְצִפְּיָה חֲלוֹם –

וְאִם רָע…

לָמָּה נִירָא יֶלֶד שֶׁלֹּא בָּא

לָעוֹלָם עוֹד. לֹא רָאָה אוֹר?

(מתוך אהבה בלי מצרים ומתוך גאווה)

וּבַרְכַּת – בַּרְכַּת עוֹד אֶחָד כְּבָר יֵשׁ!

כְּבָר שָׁמוּר אִתִּי לְמִשְׁמֶרֶת!

בַּרְכַּת – אֶרֶז!

וְכָמוֹהוּ עָז –

(בהתעודדות)

לֹא פַּס עוֹד אֶרֶז מִן הַלְּבָנוֹן, עוֹד לֹא פַּס,

רָאִיתָ!

וְהַיָּם, יָם צוֹר, לֹא נָס עוֹד, עוֹד לֹא נָס!

הָיִיתָ שָׁם הָיִיתָ…

חַנִּיבַעַל!

כָּאֶרֶז כֵּן נָתַתָּ רֵיחֲךָ, גַּם רֵיחַ יָם בָּךְ!

(בהפנותו אל בתו)

שָׂלַמְבָּה –

לְאַט לָךְ, לְאַט…

הַשְׁלִיכִי אֶת הַפֶּתֶן מֵעָלַיִךְ, חִישׁ הַשְׁלִיכִי,

תְּנִי לוֹ אוֹת

וָרַד!…

עֵינַיִךְ אֵשׁ,

גַּם פִּיךְ –

לָמָּה זֶה מֵרָחוֹק תַּעַמְדִי, לֹא תִּשְּׁקִי לְאָחִיךְ?

אִם לֹא אָחִיךְ הוּא?

שלמבה (במבט קופא על קורנליה)

מִי זֹאת?

חימלכּאוֹר

(מתבונן ממושכות בנערה)

קורנליה

(כאילו היא נלחצת אל חניבעל מימינו)

הפתן

(יורד בזחילה זריזה מעל חזה שׂלמבה, אץ־אץ אל קורנליה, מזדקר כנגדה, כמתנכל לה)

קורנליה

(נבהלה, עוברת בחפזה לשׂמאל חניבעל)

הפתן

(מקדימהּ ועומד באמצע, חוצה בעדה ובעד חניבעל)

(המסך)

 

הופעה ב    🔗

הבימה: כמו בסוף ההופעה הראשונה

שׂלמבּה

הוּא! הוּא!

הַפֶּתֶן! רְאוּ:

הוּא בַּעֲדָם חוֹצֶה,

אֵינֶנּוּ רוֹצֶה

בּוֹ בַּדֶּבֶק… בּוֹא!

(קוראת לפתן)

מַה לְּךָ וְלָהּ?

שׁוּב, שׁוּבָה!

(אל אביה העומד כנגדה)

מִי זֹאת?

אֲהוּבָה?

אוֹ אָחוֹת?

אִם שְׁתַּיִם, שְׁתַּיִם הִיא לוֹ יַחַד –

כִּהְיוֹת אַחֶרֶת לוֹ?…

הפתן

(מפנה את ראשו אל קורנליה, מתמודד לה)

קורנליה

אֲהָהּ!

שׂלמבּה

מָה הַפָּחַד?

מָה?

קורנליה

הִנֵּהוּ! הִנּוֹ!

שׂלמבּה

מָצָא מִין אֶת מִינוֹ –

וְאַתְּ – גַּם תִּירְאִי גַּם תִּשְׁתָּאִי –

אַל תִּירְאִי,

לֹא יִשֹּׁךְ לָךְ, גַּם לֹא יִלְחַם בָּךְ –

חימלכּאוֹר

(מהסהּ)

שָׂלַמְבָּה!

קורנליה

(מסתכלת בה בסקרנות)

הִנֵּה הִיא, שָׂלַמְבָּה!

(אל חניבעל)

זֹאת אֲחוֹתְךָ, זֹאת הִיא!

חניבעל

אֲחוֹתִי…

קורנליה

חֲרוֹן הָאַף הַזֶּה

כֹּה יִיף!

הֲמִן הַפֶּה,

אִם מִשְּׁחוֹר הָעַיִן פּוֹרֵץ זִיו?

שׂלמבה

(אל הפתן)

שׁוּבָה, שׁוּב!

הפתן

(מפעפע, חוזר על שׂלמבה)

שׂלמבה

(מחקה אותו, מתנפּחת)

אוּף, אוּף! –

כֹּה תִּשְׁתּוֹלֵלָה!

הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי?

אַל תְּקַנֵּא לִי!

חימלכּאוֹר

(אל קורנליה)

בְּרוּכָה לִי הֲיִי,

גַּם אָתְּ!

בָּאת עִם בְּנִי,

אֶל תַּחַת צֵל קוֹרָתִי בָּאת!

קורנליה

בִּנְךָ הוּא בִּיקָר!

גַּם לִי הוּא זָר וְלֹא זָר,

גַּם לִי הוּא…

שׂלמבה

(לפתן)

מִי הִיא?

הפתן

(נפנה זריז לעבר קורנליה)

שׂלמבה

שׁוּב!

(תופשתו ועוצרת בו)

קורנליה

בַּאֲלֶכְּסַנְּדְרִיָּה, בַּיָּם, מִתּוֹךְ הַמַּיִם

מְשִׁיתִיהוּ!

חימלכּאוֹר

(בשׂחוק קל)

מְשִׁיתִיהוּ?

בַּסּוּף! בַּסּוּף!

קורנליה

(מעיפה עין על חניבעל)

מְשִׁיתִיהוּ, כֵּן,

מִמֵּי מִצְרַיִם –

חימלכּאוֹר

אֶת מֹשֶה זֶה… בַּת־פַּרְעֹה! כְּמוֹ בַּת פַּרְעֹה!

אַךְ גָּדוֹל הוּא זֶה נַעֲרִי

מִהְיוֹת לָךְ בֵּן…

וְרַךְ הוּא, רַךְ הוּא עוֹד

מִהְיוֹת לָךְ דּוֹד.

קורנליה

לֹא תַּחְפֹּץ בִּי…

וְאִמִּי, אִמִּי בּוֹ חפצה! –

עַל חוֹף הַיָּם, חוֹף אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה, רְאִיתִיהוּ,

הֲבֵאתִיהוּ

אֶל בֵּית אִמִּי,

הִיא שָׂמְחָה בּוֹ, הִיא יַחַד עִמִּי…

שָׂמְחָה עַד אֵין קֵצֶה,

שָׂמַחְנוּ בּוֹ בִּשְׁתַּיִם…

הוּא יָשַׁב שָׁם אִתָּנוּ יוֹם, יוֹמַיִם –

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, הַבֹּקֶר אוֹר –

לֹא יָכֹלְנוּ אוֹתוֹ עוֹד עֲצֹר…

“אֲנִי לְצוֹר!”

אָז אֶקְרָא לוֹ: גַּם אֲנִי, גַּם אֲנִי,

אֶאֱרַח לָךְ… לֹא הֱנִיאָנִי.

הַבֹּקֶר אוֹר, יָרַדְנוּ בָּאֳנִיָּה –

מִזְרָחָה! לִקְרַאת שֶׁמֶשׁ אֵשׁ לֶהָבָה,

וְאִמִּי – הִיא אַף הִיא בְּתוֹךְ אֳנִיָּה

שְׁנִיָּה

תַּפְלִיג מַעֲרָבָה,

אֶל אָחִיהָ

לַגִּיד לוֹ… שֶׁאָבִי מֵת,

וּלְאִמִּי אָח, אֲנִי כְּבַת לוֹ, בַּת נֶחְשָׁבָה,

וְהוּא כְּאָב לִי, יֶחֱרַד עָלַי חָרֹד –

הוּא כָּעֵת

בִּסְפָרַד…

(מפסיקה)

הָהּ, כִּי לֹא תַּחְפֹּץ בִּי!

חימלכּאוֹר

בַּת מִי אַתְּ נַעֲרָה וּשְׁמֵךְ

וְשֵׁם מוֹלַדְתֵּךְ – הֵם מָה הֵם?

הַגִּידִי וְאֵדָעֵם…

קורנליה

לֹא תַּחְפֹּץ בִּי…

אֲנִי –

עוֹד טֶרֶם לְךָ הִגַּדְתִּי

אֶת עִיר מוֹלַדְתִּי,

טֶרֶם עוֹד קָרָאתִי בְּשֵׁם דּוֹד וָאֵם –

עַל אַחַת כַּמָּה אִם לְךָ אַגִּידָה!…

חִידָה הִיא וּתְהִי לְחִידָה!

אָנֹכִי בַּת־בְּלִי־שֵׁם!

כְּאֶסְתֵּר הַיְּהוּדִיָּה שֶׁנָּדַמָּה

בְּעָמְדָהּ לִפְנֵי מֶלֶךְ פָּרַס,

לֹא תַּגִּיד לוֹ מוֹלַדְתָּהּ וְעַמָּהּ –

וּבְכָל זֹאת לוֹ תֵּאָרַשׂ…

חימלכּאוֹר

לֹא כָּכָה!

לֹא בָּאָה הַיְּהוּדִיָּה לְבֵית הַמֶּלֶךְ, רַק לֻקָּחָה,

וּבְהִקָּרְאָהּ אֵלָיו מִבֵּית הֵגַי

לֹא אָמְרָה לוֹ לַמֶּלֶךְ מִי הִיא… הֶחֱרִישָׁה

בַּת־הַמְּלָכִים כְּאִשָּׁה

אֲשֶׁר בָּאָה מִסֵּתֶר הַמַּדְרֵגָה…

הֶחֱרִישָׁה הַחֲסוּדָה וְהַנָּאָה,

לֹא הִגִּידָה לוֹ מוֹצָאָהּ…

וְאֵין כָּל פֶּלֶא –

לֹא חָפְצָה בּוֹ בַּמֶּלֶךְ!

וְאַתְּ –

אַתְּ בָּאת,

בָּאת,

בַּת,

עִם בְּנִי –

עַל כֵּן תַּגִּידִי לִי

מַה שְּׁמֵךְ?

קורנליה

אֵיךְ אַגִּיד, הָהּ, אֶת שְׁמִי לָךְ? אֵיךְ?

וְהוּא פֶּלִאי…

חניבעל

(מתבונן אליה בתמהונו)

קוֹרְנֶלְיָה!

זֶה שְׁמֵךְ… לָמָּה זֶה תְּגַלִּי אוֹתוֹ לִי? הֵן גִּלִּיתִיהוּ!

מֵאָבִי – לָמָּה תְּכַסִּיהוּ?

אִם יָכֹלְתִּי לוֹ אָנֹכִי, גַּם חַיְמִלְכָּאוֹר לוֹ יוּכָלָה!

(אל חימלכאור)

קוֹרְנֶלְיָה הִיא אָבִיהָ מֵת בְּרוֹמִי,

כַּיּוֹם הִיא

בַּאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה עִם אִמָּהּ, אֲחוֹת סְצִפְּיָה, יוֹשֶׁבֶת

עֲצַת הָרוֹפְאִים הִיא לָאֵם, הֵם יְעָצוּהָ…

שֶׁמֶשׁ אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה שֶׁל מִצְרַיִם וְיַמָּהּ יַחֲלִימוּהָ.

(אל קורנליה)

אִמֵּךְ כַּאֲשֶׁר לִשְׁמִי שָׁאֲלָה –

הַאִם לֹא אַגִּיד לָהּ? חַנִּיבַעַל אָנֹכִי, בֶּן חַיְמִילְכָּאוֹר!

הוּא אֶת הָרוֹמִים הִכָּה, הִלְקָה,

מֵאָה אֶלֶף אִישׁ בָּם כִּלָּה,

רִבְבֵי רְבָבָה

בְּסִיצִילְיָה!

חַיְמִלְכָּאוֹר אָבִי עִם מִשְׁנֵהוּ, עִם

חַנּוּן שַׂר־הַצָּבָא, הֵם אֶת הַצִּים

הָרוֹמִי הִטְבִּיעוּ בּוֹ בַּיָּם –

הֵם, הַגִּבּוֹרִים!

חימלכּאוֹר

וְהֵם – אֶת צִי הַצּוֹרִים!

חניבעל

בַּאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה, בְּדַרְכִּי צוֹרָה.

שָׁם

מְצָאתִיהָ.

קורנליה

לֹא הוּא מְצָאָנִי!

אָנֹכִי, אָנִי,

אֲנִי שָׁם מְצָאתִיהוּ,

עֲצַרְתִּיהוּ,

סַכְתִּי בַּעֲדוֹ: לֹא תַּעֲבֹרָה!

הֵן הוּא בַּתְּחִלָּה לֹא לְצוֹר, עֵין־דּוֹרָה,

אֶל בַּעֲלַת הָאוֹב

אָז אָמַר לֶכֶת –

חניבעל

קוֹרְנֶלְיָה, הֲפַכְפֶּכֶת!

אֶת אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּדִכְאוֹנִי,

בְּשָׁעָה בָּהּ הָשְׁבַּרְתִּי

וְשַׁמֹּתִי

עֲשׂוֹת אָמַרְתִּי –

מְסַפֶּרֶת אַתְּ לִקְלוֹנִי…

לָמָּה?

הֵן לֹא הָלַכְתִּי אֶל בַּעֲלַת־הָאוֹב!

קורנליה

לֹא הָלַכְתָּ, אַךְ חָפַצְתָּ לֶכֶת,

חָפַצְתָּ שָׁם הֲלֹךְ

וּשְׁפֹךְ,

אֶת לִבְּךָ שָׁמָּה

לִפְנֵי בַּעֲלַת־הָאוֹב,

וּשְׁאֹל, שְׁאֹל אֶת פִּיהָ: "מָה עֲשׂוֹת לִי!

אֶת שָׂלַמְבָּה, בַּת לְאָבִי וְאָחוֹת לִי –"

חניבעל

הַסִּי!

לָמָּה תְּנַסִּי

בִּי הַלֵּב?

אֲנִי בִּגְדֹל בִּי מְאֹד הַכְּאֵב –

וַהֲרֵעוֹתִי!

(קופץ ומרים אגרופו)

קורנליה

הַךְ! הַךְ אוֹתִי!

חניבעל

אָנֹכִי – אִם לֹא אַכֵּךְ וְקַבֹּתִי!

קורנליה

קֹב!

(ביתר שׂאת, בהרמת קול)

עֵין־דּוֹרָה, אֶל בַּעֲלַת־הָאוֹב

הַלֹךְ

אָז יֹאבֶה

וּשְׁפֹךְ,

אֶת לִבּוֹ שְׁפֹךְ שָׁם לִפְנֵי אוֹבָהּ,

וּשְאֹל, שְׁאֹל אֶת פִּיהָ:

“מָה עֲשׂוֹת? עֲשׂוֹת? אֶת אֲחוֹתִי”

חניבעל

(אל אחותו, אל שׂלמבה)

צְאִי!

הפתן

(רובץ וסךְ בעד שׂלמבה שלא תצא)

שׂלמבּה

(בהראותה על הפתן הסךְ בעדה)

לֹא יִתֵּן לִי…

רְאֵה, הַפֶּתֶן –

הוּא רָבַץ פֹּה בֵּינִי וּבֵין הַפֶּתַח –

אֶת עֵינָיו שָׂם בִּי,

לֹא יִתֵּן לִי…

קורנליה

"אֶת אֲחוֹתִי!

אֶת אֲחוֹתִי אֹהַב, אֶת שָׂלַמְבָּה!"

הפתן

(מיתמר, מתוך קפיצה ירבץ באמצע האולם, מתהפך בגלגוליו ומתוךְ חדווה, פועה מרובה הרגש)

הָס־ס! הָס־ס!

שׂלמבּה (מזהירה כולה בזוהר פנימי, סובבת במחול על מקום אחד, סובבת, סובבת, זרועותיה עד המרפקים צמודות לצלעותיה, וכפות ידיה נשׂואות לכתפיה כשהיא סובבת כמו על ציר)

שָׂלַמְבָּה! אֶת שָׂלַמְבָּה!

הוּא אוֹהֵב אֶת שָׂלַמְבָּה!

חניבעל

(מוריד ראש)

הפתן

(מזדקף בתוךְ האולם, פניו כלפי הרואים, משׁרבב ומותח ראשו הנה והנה)

הָס־ס! הָס־ס!

קורנליה

(מתבוננת אל כל המראה תמהה, נפעמה)

הַפֶּתֶן שָׂשׂ – שָׂשׂ – שָׂשׂ…

לָמָּה שָׂשׂ הוּא?

רָזִי לִי, אַךְ רָז לִי, רָז הוּא…

תָּם הַפֶּתֶן… תָּם – לֹא תָּם הוּא!

וְשָׂלַמְבָּה?

לָמָּה הִיא סוֹבֶבֶת?

מָחוֹל הוּא!

רְאוּ:

גַּם הִיא, גַּם הִיא אוֹהֶבֶת!

וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי… מַה יָּרֵאתִי,

יָרִיתִי וְהֶחֱטֵאתִי…

לֹא עָלָה עַל לְבָבִי – הִיא, גַּם הִיא!

חניבעל

(נפעם, כאל עצמו)

אַף אֲנִי –

לֹא אֵדַע זֹאת, אַף אָנִי… הִיא, גַּם הִיא

אוֹהֶבֶת…

שׂלמבּה

לֹא יָדַע אִישׁ –

אָנֹכִי וְהַפֶּתֶן…

(אל הפתן)

חִישׁ, חִישׁ,

אֵלַי, אֵלַי, חִישׁ־חִישׁ!

הפתן

(חש אל שלמבה)

שׂלמבּה

(מחבקתו)

לֹא יָדַע אִישׁ…

לֹא יָדַע אִישׁ פֹּה מָטָּה,

אֲנִי רַק וְהַפֶּתֶן

אֲנִי וְאָתָּה,

וֵאלֹהִים מִמַּעַל –

(קופאת על עמדה, כולה־כולה אל אחיה)

חַנִּיבַעַל!

חניבעל

(נמשׁך אליה)

שָׂלַמְבָּה!

אֲחוֹתִי חֵן –

שׂלמבּה

(כמהה)

כֵּן, כֵּן…

שָׂלַמְבָּה, אֲחוֹתֶךָ –

בָּרַחְתָּ מֶנִּי, אָח?

חניבעל

בָּרַחְתִּי –

שׂלמבּה

אֶל אֱלֹהֶיךָ?

חניבעל

לֹא אֶל אֱלֹהָיו בּוֹרֵחַ הַבּוֹרֵחַ מִשָּׂלַמְבָּה –

הפתן

(נלחץ על שׂלמבה)

שׂלמבּה

קַר נַעֲשָׂה לוֹ, לַפֶּתֶן, גַּם חַם, גַּם חַם לוֹ…

נַעֲשָׂה גַם חַם לוֹ –

כָּמוֹהוּ כְּשָׂלַמְבָּה –

בָּרַחְתָּ, אָח?

חניבעל

בָּרַחְתִּי, חָפַצְתִּי בְּרֹחַ,

אֶל בַּעֲלַת־הָאוֹב –

שׂלמבּה

לָמָּה?

חניבעל

לְתַנּוֹת לָהּ בַּדְּמָמָה וּבַשֶּׁלִי

עַל אַהֲבָה לְלֹא תוֹחֶלֶת…

שׂלמבּה

(מרימה פניה לשׁמים, שואפת רוח בחזקה)

בְּרַח מֶנִּי, אָחִי, בְּרַח,

בְּרַח וֶאֱהֹב, אֱהֹב

הָאַהֲבָה לְלֹא תוֹחֶלֶת –

הֵן הִיא הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה, הַגּוֹאֶלֶת,

הָאַהֲבָה מִתּוֹךְ כְּאֵב וּמְצָרֵי שְׁאוֹל –

עוֹלָה הִיא עַל כֹּל!

חניבעל

(נמשך אליה)

שלמבה

אַל, חַנִּיבַעַל!

הַנֶּאֱמָן, הַטּוֹב –

אַל אָח,

אַל, אַל,

אַל קְרֹב –

קורנליה

לֹא יַעְצֹר כֹּחַ…

כֹּה יִדְבַּק, יִדְבַּק בָּךְ!

שׂלמבּה

לֹא יַעְצֹר כֹּחַ?

אַתְּ!

כִּי שַׂשְׂתְּ לִקְרָאתוֹ אַתְּ,

קוֹרְנֶלָיה –

הַאִם לֹא עָצַר כֹּחַ

מֵרָחֹק כֹּה עֲמֹד?

הֵן אַתְּ יָפִית!

מְאֹד מְאֹד

יָפִית…

קוֹרְנֶלְיָה!

זֶה רֹאשֵׁךְ קָט

עִם גַּל שַׂעֲרוֹתַיִךְ –

מַאְפֵּלְיָה!

עֵינַיִךְ –

הַלַּילָה וְהַיּוֹם

בִּתְהוֹם

עֵינַיִךְ,

הַחֹשֶךְ וְהָאוֹר!

פָּנַיִךְ סִיד,

צַוָּארֵךְ צְחוֹר –

יָפִית!

נֵחַנְתְּ! –

הַאִם לֹא עָצַר כֹּחַ

רַק אַתְּ, רַק אַתְּ

בְּרוּחֵךְ לֹא שָׁלַטְתְּ,

רַק אַתְּ נִשְׁעַנְתְּ

עַל זְרוֹעַ

חַנִּיבַעַל…

וְחַנִּיבַעַל…

הוּא יַעֲמֹד בְּלִי נוֹעַ,

הוּא יַעֲמֹד עַד בּוֹשׁ,

לֹא נָע, לֹא זָע,

לֹא נִעֲנַע לָךְ רֹאשׁ,

לֹא הִתְבּוֹנֵן בָּךְ,

לֹא צָחַק לָךְ –

וְאַתְּ יָפִית!

אֲנִי? אָנֹכִי מָה

כִּי לֹא יַעֲצֹר כֹּחַ?

צְהֻבָּה אָנִי.

הַאִם אֵינֶנִּי צְהֻבָּה?

(בידיה על שׂער ראשה)

אֹדֶם־דָּם זֶה שֶׁכִּסָּנִי –

הוּא גַם בְּחֻבִּי.

אֲנִי בַּת־צוֹר!

חניבעל

(נמשך אליה בכל נפשו)

עָלִית כָּאוֹר!

קורנליה

(מתבוננת בחניבעל מתוך אהבה, נושאת עיניה הכלות המשׁתנות לאט־לאט ומתלקחות באש קנאה, אל שׂלמבה)

יָפִיתִי, כֵּן, גַּם נֶעְתַּר לִי, לַנָּאוָה…

אַךְ אֶת שָׂלַמְבָּה יֹאהַב, יֶאֱהָבָה!

בְּאַהֲבָתוֹ לָךְ – לֹא יַעְצֹר כֹּחַ!

כָּמוֹנִי אֲנִי בְּאַהֲבָתִי לוֹ…

שׂלמבּה

דֹּמִּי!

הוּא יַעְצֹר, יַעְצֹר כֹּחַ!

לֹא חוֹחַ

הוּא עַל פִּסְגָּה,

בְּרֶשֶׁף אֵשׁ כִּי יַעַל –

הוֹ,

אֶרֶז חַנִּיבַעַל,

עַל הַלְּבָנוֹן־הָר!

אֶרֶז יִשְׂגֶּה!

בֶּן אָבִיהוּ הוּא,

וּלְעַזְרִיבַעַל אָח!

יַךְ אֶת הַצָּר,

הוּא אֶת רוֹמִי

יַךְ –

יַעְצֹר כֹּחַ!

חימלכּאוֹר

(אל חניבעל, לאחר שהתבונן בו זמן־מה)

תַּעְצֹר, תַּעְצֹר כֹּחַ?

חניבעל

שַׁלְּחֵנִי, אָבִי, עִם עַזְרִיבַעַל שַׁלְּחֵנִי,

עִם אָחִי בָּאֳנִי…

חימלכּאוֹר

לֹא תֵּלֵךְ עָתָּה,

לוּ

עֲצֹר הַיּוֹם הַזֶּה יָכֹלְתִּי אֶת עַזְרִיבַעַל פֹּה!

זֶה עַתָּה שַׁבְתָּ, בְּנִי,

זֶה שׁוּבְךָ אֵלַי הֵנָּה –

הוֹ,

הַיּוֹם הַזֶּה אֲנִי לִשְׂמֹחַ

חָפֵץ בָּךְ!

גַּם אַתָּה שְׂמַח,

שְׂמַח בָּהּ, שְׂמַח –

לֹא אֶהֱיֶה לְךָ לְשָׂטָן –

(בהראותו על שׂלמבה, בחשוק קל)

הִיא אֶת בְּנִי,

בְּאַהֲבָתָהּ אוֹתוֹ, חָפְצָה מֶנִּי גְזֹל…

הִיא כִּחֲשָׁה בִּבְנִי –

לֹא בֵּן לִי אָתָּה!

אֲנִי,

אֶת דּוֹדָהּ, רָצְתָה בּוֹ – לֹא אֶגְזְלֶנּוּ

מֶנָּה…

(בת־צחוק עוברת על דל שׂפתיו)

לוּ יָכֹלְתְּ, שָׂלַמְבָּה, אֶת הַפֶּתֶן

שְׁאֹל:

"דָּוִד – מָה? הַמֶּלֶךְ? הוּא, הָאָב?

מָה אָמַר לוֹ, לְאַמְנוֹן, מָה? וּלְתָמָר –

מַה יַּגִּיד, מָה?

הֲיַגִּיד טוֹב לַדֶּבֶק? אִם טוֹב? אִם רָע?

אִם הֵן?

אִם לָאו?

שׂלמבּה

(כקוראת מעל פני הפתן)

הַמֶּלֶךְ – הוּא לֹא יָדַע בָּרִאשׁוֹנָה מְאוּם –

רַק אַחֲרֵי כֵן –

חימלכּאוֹר

לֹא יָדַע מְאוּם –

לֹא כֵן! לֹא כֵן!

כָּמוֹנִי יָדַע כֹּל… הַמֶּלֶךְ יָדַע כֹּל!

אָכֵן,

לֹא יָדַע דָּוִד מַה לְּמַטָּה, מַה לָּרוּם

כָּמוֹנִי –

אַךְ כָּמוֹנִי, בְּעָצְבּוֹ וּבִשְׂשׂוֹנוֹ

יָדַע נֶפֶשׁ בַּת וְנֶפֶשׁ בֵּן…

שׂלמבּה

אוּלַי יָדַע… נְבִיאוֹ לוֹ יְגַל… הַחֲלוֹם –

(כקוראת מעל פני הפתן)

יָדַע, אָמְנָם כֵּן,

אַךְ הֶחֱרִישׁ הֶחֱרִישׁ דֹּם…

חימלכּאוּר

(כמדבר אל נפשוֹ)

הֶחֱרִישׁ… יוּכַל הֱיוֹת –

יְכוֹלִים שְׁמֹעַ… גַּם שְׁמֹעַ, גַּם רְאוֹת –

וְהַחֲרֵשׁ דֹּם…

דָּוִד! מֶלֶךְ רָם וְלוֹחֵם, לוֹחֵם רָב!

אַךְ נַעֲלֶה מִן הַשְּׁנַיִם בְּךָ – הָאָב! הָאָב!

בֵּין בֵּן וּבַת – הֶחֱרַשְׁתָּ…

לֹא חָרַשְׁתָּ

בָּם כִּבְעֶגְלוֹת צֹאן, לַשָּׁוְא…

לֹא נָתַתָּ צָו –

הֶחֱרַשְׁתָּ!

אֲנִי לֹא אוּכַל אַחֲרִישׁ, אֲנִי

לְבִתִּי וְלִבְנִי

אוֹ אַגִּיד: לָאו,

אוֹ: הֵן!

(בהחלט)

אָנֹכִי “הֵן!” לָכֶם אַגִּידָה, הֵן!

אַהֲבַתְכֶם עַזָּה מַהִי?

בְּעֵינֵי אֱלֹהֵי יְרוּשָׁלַיִם רַע הִיא,

עַשְׁתֹּרֶת

אֵלַת צוֹר –

כְּדָוִד מֶלֶךְ, מַחֲשָׁה הִיא כְּמוֹתוֹ,

אֵין הִיא אוֹמֶרֶת

לֹא רַע לְדֶבֶק אָח וְאָחוֹת וְלֹא טוֹב –

לֹא חָטָא דָוִד לֵאלֹהָיו בַּחֲשׁוֹתוֹ,

לֹא אֶחֱטָא לֵאלֹהַי בְּאָמְרִי: הֵן!

הֵן!

(בקול כלפי הפתח מצד ימין לרואים)

אֲחִיבַעַל! כּוּשִׁי אֲחִיבַעַל!

כושי

(מופיע בפתח)

סְלַח, שַׂר הַצָּבָא, לִי –

לֹא אֲחִיבַעַל שְׁמִי,

שְׁמִי אֲחִימֹלֶךְ…

חימלכּאוֹר

אוֹי לָךְ…

מַה לְּךָ וְלַמֹּלֶךְ? וְאַתָּה כּוּשִׁי!

כושי

וְהַבַּעַל מָה, אֲשֶׁר בִּשְׁמוֹ קְרָאתַנִי?

הַמֹּלֶךְ – הוּא כַּבַּעַל אֵל!

הָקְדַּשְׁתִּי לוֹ לַמֹּלֶךְ בְּעוֹדֶנִּי יֶלֶד, הִקְדִּישַׁנִּי

אָבִי לוֹ, אַךְ הָאַמְגּוּשִׁי –

זֶה כֹּהֲנוֹ – מְנָעַנִי

מִבּוֹא בָּאֵשׁ – כִּי כּוּשִׁי,

כּוּשִׁי אָנִי!

לֹא יָכֹלְתִּי בְּלַהֲבוֹ עֲבֹר…

שְׁחֹר־הַתֹּאַר, כְּהֵה־הָעוֹר

כַּלֵּיל –

לֹא אֶסְכֹּן לוֹ, לָאֵל –

וְאִם יָשְׁרָה נַפְשִׁי בִּי, וְאִם תָּמִים בִּי הַלֵּב –

לְלִבְנֵי־גוּף יִתְאַוֶּה, לְצַחֵי־גֵו.

אֲהָהּ!

לֹא אֶסְכֹּן לוֹ, לָאֵל…

אָז יַחְבִּיאֵנִי אָבִי בְּצֵל

שְׁמוֹ – כִּי אֲחִימֹלֶךְ שְׁמִי!

חימלכּאוֹר

אֲנִי

לְבֵית הַבַּעַל אֶשְׁלָחֶךָ.

הכּושי שְׁלָחֵנִי.

חימלכּאוֹר

אֶל כֹּהֲנוֹ וְגַם לַשָּׁר – יָבוֹאוּ אֵלַי הֵנָּה.

הכּוּשׁי

כִּדְבָרֶךָ

(יוצא במבוא שלפני הרואים)

חימלכּאוֹר

זֶבַח יִהְיֶה הַיּוֹם לִי, זֶבַח!

(בפתח מימין הרואים)

אִישׁ וָאִישׁ

לִמְלַאכְתוֹ חִישׁ!

עֲרֹךְ הַשֻּׁלְחָן מִסָּבִיב לַמְּזַבֵּחַ!

טְבֹחַ טֶבַח!

כְּלֵי־הַשִּׁיר

הוֹרִידוּ מֵעַל הַקִּיר!

גַּם צְרוֹר הַמּוֹר,

וּבָשְׂמֵי צִיץ

יָפִיצוּ פִיץ

הָרֵיחַ

הַנִּיחוֹחַ וְיַיִן יְאוֹר!

(אל שׂלמבה)

וְאַתְּ

הָבִיאִי אֶת אָחִיךְ אֵלַיִךְ הָאֹהֱלָה,

יַרְגִּיעַ מְעָט.

חָפְשִׁיָּה אָתְּ!

קורנליה

(סופקת כפיים, מורידה ביאושה זמן־מה ראש, לאט־לאט היא מרימתו, נפנית במבטי־עינים כמהים ומתוך הוֹשטת זרועות כוספות ועורגות לחניבעל, מבלי אשר תחוש ותראה את המתחרש באולם, כתפושׂה בזרועות חלום)

שׂלמבּה

(ברוב עוז ובחדווה וברוב תודה בעינים)

הוֹ אָבִי, גַּם אָנֹכִי אֶעְצֹר כֹּחַ,

לֹא אֲבִיאֶנּוּ אִתִּי הָאֹהֱלָה –

יֶאֱהָבֵנִי!

מַה לִּי עוֹד? –

אָמַרְתָּ טוֹב לַדֶּבֶק, אָמַרְתָּ “הֵן” לִי –

מַה לִּי, מַה לִּי עוֹד?

גַּם אַהֲבָה וְאִם קָשָׁה

בִּי וְאִם כֹּה זָרָה,

אַהֲבָה בִּי אֵיד!

אַךְ הִנֵּה אֻשְּׁרָה, אָבִי,

אָבִי אִשְּׁרָהּ,

הוֹ, אַהֲבָתִי הַמְאֻשָּׁרָה!

גַּם אֶשְׁמַע, מִלֵּב אָחִי

אֶשְׁמַע קוֹלָהּ הֵד,

אַמִּיץ קִשְׁרָהּ!

מַה לִּי עוֹד?

אַהֲבָתִי – קָרְבָּן עוֹלֶה כָּלִיל

עַל מִזְבֵּחַ –

לֵאלֹהַי אֶתְּנֶנּוּ.

לֹא אֹכַל מֶנּוּ,

אֶעְצֹר כֹּחַ!

הֲרִיחוֹתִי רַק הָרֵיחַ הַנִּיחוֹחַ,

לֹא אֲבִיאֶנּוּ אִתִּי הָאֹהֱלָה!

קוֹרְנֶלָיה –

הִיא… הִיא מִתְפַּלֶּלֶת

לוֹ… רְאֵה,

הִיא אֶת שְׁתֵּי

יָדֶיהָ לוֹ שׁוֹלַחַת –

כֹּה שְׁלֹחַ, שְׁלֹחַ…

עוֹד –

הִיא! הָאַחַת

אֲשֶׁר לֹא עָצְרָה כֹּחַ.

גַּם יִחַר לִי עָלֶיהָ,

גַּם יֵצֶר לִי עָלֶיהָ מְאֹד…

חימלכּאוֹר

אוֹהֶבֶת אַתְּ – עַל כֵּן אַתְּ מִתְאַפֶּקֶת!

וְהִיא? – הִיא כְּאַחֶיהָ

בְּנֵי הָרוֹמָאִים,

אֵין הִיא אוֹהֶבֶת, הִיא רַק חוֹשֶׁקֶת –

הִיא כְּאַחֶיהָ,

כְּאַחֶיהָ הַחַטָּאִים.

לֹא יֶאֱהָבוּ אֶת הַסַּבִּינִיוֹת, הֵם בָּן יַחְשׁקוּ –

לֹא יִקְנוּ לֵב נְעָרוֹת – יַעֲשֹׁקוּ!

שֹׁד!

רַק אַחַת יֵדְעוּ: שֹׁד!

לֹא יֶאֱהָבוּ הָרוֹמִים –

גַּם לֹא יִשְׂטֹמוּ!

לֹא יִשְׂנָאוּנִי, לֹא, לֹא יִשְׂנָאוּנִי –

אַךְ יַהַרְגוּנִי!

הֵן הֵמָּה

לֹא יִלָּחֵמוּ,

לֹא יֵאָבְקוּ אֵלֶּה –

רַק יִתְנַפֵּלוּ,

יֶאֶרְבוּ לִי, גַּם יַחְרְשׁוּ עָלַי, יַעֲרִימוּ סוֹד –

לֹא יַעְצֹר הָרוֹמִי כֹּחַ לִגְבֹּר וּלְנַצֵּחַ,

לֹא בֶּן־חַיִל הוּא, הוּא רַק רוֹצֵחַ.

בֶּן־הַחַיִל מִתּוֹךְ אֹמֶץ־לֵב וְרוּחַ נָכוֹן

שָׂשׂ לִקְרַאת נִצָּחוֹן…

וְהוּא, הָרוֹמִי –

לֹא הַדְבֵּר אֶת הַגִּבּוֹר, לֹא הַכְרֵעַ אֶת הָעַז –

רַק אֶל הַבַּז עֵינֵיהוּ, אֶל הַבַּז,

לְהוֹן אֲחֵרִים, לִרְכוּשׁ אֲשֶׁר לֹא לוֹ,

לַאֲשֶׁר לֹא עָמַל בּוֹ –

הָרוֹמִי

(נתקל במבט־עיניו בקורנליה, באין מוצא שואף רוח בכבדות)

הַיּוֹם לִי

זֶבַח… זֶבַח יִהְיֶה הַיּוֹם לִי!

(מתבונן זמן־מה בחניבעל, לאחר דממה)

בְּנִי…

הוֹרַדְתָּ רֹאשֶׁךָ –

לֹא תִּרְאֶה אֶת הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר הֵבֵאתָ

בְּצֵל בֵּיתִי –

הֵן הִיא

אֶת עֵינֶיהָ בְּךָ נוֹתֶנֶת,

הִיא מִתְחַנֶּנֶת –

מִתְחַנֶּנֶת דֹּם אֵלֵיךָ,

דֹּם נֶאֱנֶקֶת

וְנֶאֱלֶמֶת…

הִיא אֶת יָדֶיהָ לְךָ מוֹשִׁיטָה –

מְאוּם אֵין הִיא מַגִּידָה,

רַק מִתְבּוֹנֶנֶת,

מִתְבּוֹנֶנֶת בָּךְ

(מתוך כובד־ראשׁ, יהיר)

מַה לָּה וָלָךָ?

(דממת־רגע)

בְּנִי…

חניבעל

אוֹיָה לִי!

לֹא נָתְנָה בִּי עֵינֶיהָ –

חֲנִיתוֹתֶיהָ

הִיא בִּי מַטֶּלֶת,

כֹּה תַּךְ בִּי, תַּךְ הַחֲנִית בַּדֶּלֶת

וּבַקִּיר –

תִּיר בִּי, תִּיר…

לֹא יָד, לֹא יָד אֵלַי מוּשֶׁטֶת,

אָב,

הֵן הִיא בְּשׁוֹט חוֹבֶטֶת,

זֶה שׁוֹט עַל גָּב!

לֹא בָּרַחְתִּי מֶנָּה –

וְהִיא – כְּמוֹ מְצָאַתְנִי בְּהֵחָבֵא…

לֹא תִּדֹּם, אָבִי –

מִי הִגִּיד לִי שֶׁהִיא דוֹמֶמֶת?

דֹּם נֶאֱנֶקֶת?

הִיא מִתְרַעֶמֶת!

הֵן הִיא צוֹעֶקֶת!

רַחֲמֶנָּה אַתָּה, אָבִי…

(אל עבר שׂלמבה)

אֲחוֹתִי – הִיא אוּלַי תְּרַחֲמֶנָּה?

חימלכּאוֹר

(מבטי עיניו נתקלים בשׂלמבה, משׁתאים זה לזו לאחר דממת־רגע)

מַה לָּהּ וָלָךְ?

חניבעל

(קצת מתאפק)

הֵן לֹא תַּחְקְרֵנִי?…

וְאִם חֲקֹר אָמַרְתָּ אוֹתִי –

הִנְנִי, הִנֵּנִי…

(משפיל קולו)

זֶה עַתָּה נִפְתַּח לְעֵינֵי כֹּל לְבָבִי קָבֶר –

שָׁם אֶת אֲחוֹתִי –

חַיִּים…

חימלכּאוֹר

כֵּן.

חניבעל

וְהִיא – הִיא זָרָה לִי,

לֹא הָיָה לִי לְמַעֲנָהּ כָּל דָּבָר,

בּוֹ אֲפַתֶּנָּה –

לֹא שְׂחוֹק, לֹא מַבַּט־חֵן,

לֹא מַחֲמָאָה

נָאָה,

בַּת קְטֹן הַמַּאֲוַיִּים,

בָּהּ אֶרְצֶנָּה.

הִיא זָרָה, זָרָה לִי,

גַּם חָרָה לִי,

כֹּה הֵיטֵב חָרָה לִי –

כְּאִשָּׁה סוֹרְרָה

בְּפֶתַח הָעֵינַיִם,

הֵעִירָה בִּי, בִּי עוֹרְרָה

הַגָּבֶר.

שׂלמבה

(ידיה על פניה, פונה אחרי רגע אל חימלכאור)

אֲרַחֲמֶנָּה, אָבִי…

(אל קורנליה)

קוֹרְנֶלְיָה –

לֹא אַהֲבָתֵךְ הִיא עָלַי פּוֹעֶלֶת,

לֹא הִיא שֶׁמִּתְקַבֶּלֶת

עַל לְבָבִי –

טֶרֶם עוֹד אֵדָעָה

אִם טוֹבָה אַהֲבָתֵךְ, אִם הִיא רָעָה,

אַחַת אֵדַע: אַתְּ סוֹבֶלֶת –

קוֹרְנֶלְיָה…

(דממת־רגע)

בַּת־רוֹמִי אַתְּ – אֵיךְ אוּכַל וְאֶצְהָלָה?

הַצְהֵל פָּנִים לָךְ וְלֵב לָךְ – אֵיךְ אוּכָלָה?

וְשֶׁבֶת שְׁתֵּי אֲחָיוֹת – אֵיךְ אוּכַל אִתֵּךְ שֶׁבֶת?

אַךְ אַתְּ כּוֹאֶבֶת –

אַתְּ אֻמְלָלָה…

(דממת־רגע)

אוֹיַבְתִּי אַתְּ… וְכֹה אַחֶרֶת –

וְאִם אֲנִי רוֹחֶשֶׁת

דָּבָר טוֹב לָךְ, לָאוֹיֶבֶת –

לֹא מֵאַהֲבָתִי אוֹתָךְ אֶרְחַשׁ, אֵין אֲנִי אוֹהֶבֶת

אֶת שׂוֹנְאִי־חִנָּם, אֲנִי רַק מִתְבַּיֶּשֶׁת –

שֶׁאַתְּ אֻמְלָלָה אַתְּ וְאָנֹכִי מְאֻשֶּׁרֶת…

(דממת־רגע)

נָא בּוֹאִי, בּוֹאִי אֱלֵי חֶדְרִי עִמִּי,

בְּסֵתֶר אָהֳלִי אֲנַחֲמֵךְ

וַאֲרַחֲמֵךְ…

וְאַתְּ, גַּם אַתְּ תְּנַחֲמִינִי

וּתְרַחֲמִינִי

שָׁם –

עֵינֵינוּ אִם דּוֹמַעַת וְאִם לִבֵּנוּ חָם –

נַשְׁלִימָה.

הָרְחוֹקוֹת אוּלַי שָׁם תִּקְרַבְנָה

וְתֶאֱהַבְנָה –

הֵן יוּכַל הֱיוֹת וְיִתְרַחֵשׁ פֶּלֶא –

קוֹרְנֶלְיָה?

הפתן

(זוחל, מתפתל ונח לרגלי קורנליה)

קורנליה

אֶת אָחִיךְ! אָחִיךְ – חִמַּדְתִּיהוּ –

רַק אִתּוֹ אֶהִי…

בַּאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה וְאַחֲרֵי־כֵן בְּצוֹר,

בְּצִידוֹן –

אִתּוֹ אֶהִי!

אַפְסֵי אֶרֶץ, פַּאֲתֵי יָם –

הֵם יָעִידוּ:

אִתּוֹ, אִתּוֹ אֶהִי!

לְבֶן הַשֶּׁלֶג עַל הַלְּבָנוֹן הָר,

הַכְּפוֹר שָׁם

עַל הַשִּׂיא.

הָאוֹר, מִמְּרוֹמִים אוֹר

יְקָרוֹת אוֹר,

הָאוֹר שָׁם.

יִלְלַת הָרוּחַ

הַהִי

הַנְּהִי,

קוֹל סַעֲרוֹ עָז

כַּאֲשֶׁר הוּא שָׂשׂ,

כַּאֲשֶׁר הוּא שָׁר,

קוֹל הַדְּמָמָה, דִּמְמָתוֹ דַּקָּה, כִּי יָנוּחַ –

הֵם יַגִּידוּ:

אִתּוֹ, אִתּוֹ אֶהִי!

כָּל אֹהֶל־רוֹעִים מָט, שִׁבֹּלֶת

עַל פְּנֵי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת

בִּשְׂדֵה זֶרַע, כָּל מַפֹּלֶת,

חָרְבוֹת עוֹלָם, חֳרָבוֹת מִנִּי דוֹר –

יָעִידוּ גַּם יַגִּידוּ:

אִתּוֹ אֶהִי!

חִמַּדְתִּיהוּ…

חימלכּאוֹר

(אל חניבעל)

מַה לָּהּ וָלָךְ?

יצחק קצנלסון עם שני בניו, צבי ובן־ציון, לודז', 1938

חנה עם הבנים – (מימין לשמאל) צבי, בן־ציון ובנימין

יצחק קצנלסון ובנו צבי, וארשה, 1942

מתוך “דער טאג פון מיין גרויסן אומגליק” (“יום אסוני הגדול”), וארשה, 1942

מתוך: “פנקס ויטל” (צרפת) 1943

מתוך “דאס ליד פונם אויסגעהרג’עטן יידישן פאלק” (“השיר על העם היהודי שנהרג”) ויטֶל, 1943 – 1944

תחת אחד העצים בחורשת ויטל נטמנו כתבי־היד, 1944

חניבעל

(כאילו עוצר ברוחו)

הֵן לֹא תִּשְׁאָלָה?

לֹא תִּשְׁאַל, אָבִי, אוֹתִי.

כָּל זֶה אֵיךְ בָּא לִי?…

הֲבִינוֹתִי…

תִּשְׁתּוֹמֵמָה?

הַגּוֹרָל הוּא! לַהֲטֵי הַגּוֹרָל הֵמָּה…

זֹאת אַהֲבָתִי מַעַל לַאֲחוֹתִי

בִּי חֲזָקָה!

(לעבר קורנליה)

וְזֹאת… אֲשֶׁר בַּדֶּרֶךְ דָּבְקָה בִּי, דָּבָקָה…

חָפַצְתִּי אֲשֶׁר יִחַר לְךָ עָלַי, אַךְ אַל־נָא,

אַל תַּשְׁלִים עִם הָרַע אֲשֶׁר עוֹלַלְתִּי…

אִם רַק בְּנֵי־אִישׁ יַחֲזִיקוּ יֶחֱרוּ בִּי? רַק הֵמָּה

יַחְתְּכוּ בִּי אֵבֶר מִן הֶחָי?

הֵן גַּם הַגּוֹרָל מְבַקֵּשׁ תּוֹאֲנָה עָלָי…

אֶלָּחֵם גַּם בַּגּוֹרָל, אֵלָּחֵמָה!

קורנליה

אָבִיהוּ אַתָּה –

גַּם תֶּאֱהָבֶנּוּ,

מְנַע אֶת בִּנְךָ, אָב –

וְאֶת גּוֹרָלוֹ אַל יְנַס לַשָּׁוָא –

הוּא יַכְרִיעֶנּוּ!

הַגּוֹרָל – הוּא שְׁלָחַנִי,

בַּת גּוֹרָלוֹ אָנִי!

לִי הוּא!

וְאִם רָחַק מֶנִּי כֹּה, וְאִם לִי בָּז כֹּה…

חימלכּאוֹר

(מתוך צחוק קל ונדהם כאחד)

בְּחָזְקָה כֹּה, הוֹ, כֹּה בְּחָזְקָה…

חניבעל

לֹא אֲהַבְתִּיהָ, אָבִי,

אַךְ עַתָּה, עַתָּה –

אֲנִי מַתְחִילָהּ שְׂנֹא…

הוֹ –

(אל קורנליה)

לוּ גֶּבֶר אָתְּ!

(משליך מעל מתניו את חרבו)

אֲנִי בִּשְׁאָט

בְּנֶפֶשׁ בִּי הִשְׁלַכְתִּי אֶת הַחֶרֶב מִנִּי יָד –

לוּ גֶבֶר אָתְּ!

קורנליה

לוּ גֶבֶר אֲנִי – וַהֲרַגְתִּיךָ עוֹד טֶרֶם עָלַי קַמְתָּ!

וּבָךְ, לְאַהֲבָה דָבַקְתִּי בָּךְ, שָׂלַמְבָּה!

בִּמְקוֹם אָחִיךְ הָיִית לִי,

דָּמִית לוֹ –

בְּרֶגַע בּוֹאִי אֶקְרָא! הוּא! הוּא אָח לָךְ!

חַימִלְכָּאוֹר, שַׂר־הַצָּבָא!

הַגּוֹרָל אָבָה

תֵּת אֶחָד מִילָדֶיךָ לִי לְאָכְלָה!

לוּ גֶבֶר אָנִי!

אַתְּ דָּמִית, דָּמִית לוֹ!

הַבִּיטוּ:

אַחַת אֵשׁ בּוֹעֶרֶת,

סוֹעֶרֶת, מִשְׂתָּעֶרֶת

עַל רֹאשׁ הַבַּת וְהַבֵּן –

תֵּן!

אֶת בִּנְךָ תֵּן לִי, לִי הוּא!

חימלכּאור

אֲנִי לַמֹּלֶךְ לֹא נְתַתִּיהוּ,

גַּם לֹא אֶתְּנֶנּוּ לָךְ!

קורנליה

לֹא חָפֵץ בּוֹ הַמֹּלֶךְ בְּבִנְךָ וְאֵין לֵב –

הַמֹּלֶךְ יַחְפֹּץ לֵב!

וְלִי – לִי אַחַת הִיא אִם יֵשׁ לוֹ לֵב

בַּגֵּו

וְאִם אָיִן…

אֲנִי – הָאֵשׁ הַמִּתַּמֶּרֶת לוֹ עַל רֹאשׁ

אֵשְׁתְּ, בַּצָּמָא אֵשְׁתְּ

אֶת אֹדֶם דַּם הָאֵשׁ!

אֵשְׁתְּ כַּיָּיִן –

לִי הוּא!

חניבעל

גָּרְשֶׁנָּה, אָבִי,

לֹא הַבֵאֶתִיהָ אִתִּי הֵנָּה,

לֹא הָיָה עִם לְבָבִי,

הִיא הָלְכָה אַחֲרַי נֶאֱלָמָה וּמִסְכֵּנָה –

הִיא נֶאֱחְזָה בִּי, כָּזֶה הַפֶּתֶן בַּאֲחוֹתִי!

חימלכּאור זֶה הַפֶּתֶן אֵין בּוֹ רוֹשׁ –

וּבָהּ, בָּהּ יֵשׁ!

חניבעל

גָּרְשֶׁנָּה!

שׂלמבּה

אוּלַי נוֹצִיא אֶת הָאֶרֶס גַּם… מִמֶּנָּה?

חימלכּאוֹר

לֹא נוּכָלָה…

(מתבונן אילם בפני קורנליה)

הָאֶרֶס, הוּא מֵרוֹמִי בָּא לָהּ,

עַז הוּא, עָז!

וְאוּלַי? נְנַסֶּה… כֵּן, נְנַס!

עִם שָׂלַמְבָּה, אֶל עֲלִיַּת־בֵּיתָהּ תַּעֲלִי –

קורנליה

עִם חַנִּיבַעַל אֶעֱלֶה, עִם בַּעֲלִי!

חניבעל

הַפַּעַם לֹא בְּחִשְׁקֵךְ בָּךְ לֹא יֵדַע שָׂבְעָה

תְּדַבֵּרִי.

מֵרֹעַ לֵב תָּפִיחִי לִי אֲהָבִים,

בְּאַהֲבָה לִי תָּצֵרִי…

(מרים את חרבו מעל הארץ)

חימלכּאוֹר

(נוטל ממנו החרב)

לֹא אֶתְּנֶנָּה לָךְ!

חניבעל

תֵּן, אָבִי, לִי הַחֶרֶב!

חימלכּאוֹר

הֶרֶף!

לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינַי דְּבַר הַשְׁלִיכְךָ

הַחֶרֶב מִיָּדֶךָ,

עַל כֵּן, בְּנִי, לֹא אַנִּיחֲךְ

לְקַחְתָּהּ עַתָּה בְּעוֹד הִיא עוֹמְדָה לְפָנֶיךָ –

לֹא רוֹמִי אַתָּה כִּי אִשָּׁה תַּךְ –

קורנליה

הַךְ!

הַכֵּנִי!

(אל חימלכאור)

תְּנָה לוֹ, תְּנָה הַחֶרֶב, יַהַרְגֵנוּ,

גַּם אוֹתִי,

גַּם אֶת בְּנִי, בִּי, גַּם אֶת בְּנֵנוּ –

אֲנִי הָרָה לוֹ! אֲנִי –

חימלכּאוֹר

(מוריד ראש)

שׂלמבּה

(אף היא מורידה ראשה)

חניבעל

(אחד הוא מתבונן בה בשׂנאה כבושה)

קורנליה

(נכנעת, ראשה צונח על חָזֶהָ)

חימלכּאוֹר

כְּאַחַיִךְ אַתְּ, הֵם אֶת אַרְצוֹתַי,

לְאַרְצוֹתַי זוֹמְמִים וְאוֹמְרִים קַחַת,

וְאַתְּ אֶת בְּנִי.

חניבעל

גָּרְשֶׁנָּה!

קורנליה

כֵּן!

אֶת הָגָר וְאֶת יִשְׁמָעֵאל יַחַד,

הָאֵם וְהַבֵּן!

אוֹתָהּ וְאֶת בְּנָהּ!

לִי יֵקַל מַאֲשֶׁר לָהּ…

הָגָר הִיא יַלְדָּהּ – נְשָׂאַתְהוּ שַׁחָה

עַל שֶׁכֶם,

עֲלֵי יָד –

וּבִנְךָ, הוּא, הוּא עוֹד בָּרֶחֶם!

לֹא תִּתְּנוּ לוֹ גַם לֶחֶם,

לֹא מַיִם כַּד…

גַּם לֹא לְאֶרֶץ מְלֵחָה,

לֹא לְמִדְבַּר־שְׁמָמָה תְּגָרְשׁוּנוּ –

אָנֹכִי אֶל בֵּית אִמִּי יוֹצֵאת שְׂמֵחָה –

תְּנוּנוּ

וְנֵלְכָה!

הפתן

(רובץ לרוחב מפתן המבוא כלפי חוץ)

חניבעל

צְאִי, חִישׁ־חִישׁ!

שׂלמבּה

לֹא תּוּכַל צֵאת, הַפֶּתֶן –

הוּא בַּעֲדָהּ סָךְ,

הוּא נָח

עַל סַף הַפֶּתַח –

לֹא יַעֲבֹר אִישׁ!

חניבעל

לֹא הַפֶּתֶן… תָּם הוּא.

אַתְּ, שָׂלַמְבָּה,

עוֹצֶרֶת בַּעֲדָהּ… אַל תַּעֲצֹרִי!

שׂלמבּה

(מורידה ראשה)

הפתן

(סר מפתח המבוא, נח לרגלי שלמבה)

חניבעל

עֲבֹרִי!

קורנליה

אֲהַבְתִּיךָ עוֹד, הַצּוֹרִי!

אֶתְיַמֵּר עוֹד בְּךָ, עוֹד אֶתְבָּרֵכִי –

חניבעל

לֵכִי!

קורנליה

נָא זְכֹר… זְכֹר וְהִתְאוֹשְׁשָׁה –

לֹא אַהֲבָה הִיא אֲשֶׁר אֲבַקֵּשָׁה…

אֲנִי יוֹדַעַת: לֹא תֶּאֱהָבֵנִי –

רְצֵנִי רַק, רְצֵנִי!

כַּאֲשֶׁר רָצִיתָ פַּעַם אוֹתִי בֶּאֱשׁוּן לֵיל־שְׁחוֹר

בַּחֻרְבָּה, בְּעֵין־דּוֹר…

חניבעל

(לנפשו)

בְּעֵין־דּוֹר… עֵין־דּוֹר…

קורנליה

(משתחווה לו, מתוך ברק של תקווה, מתחננת)

כֹּה אֶשְׁתּוֹחַח לְךָ, כֹּה אֶשְׁתּוֹחֵחִי –

חניבעל

לֵכִי!

קורנליה

תְּשַׁלְּחֵנִי?

לֹא תְּפַחֵדָה?

חניבעל

אֶת מִי אֲפַחֵדָה? אֶת מִי?

קורנליה

אֶת בְּנִי

אֲשֶׁר לְךָ אֵלֵדָה.

חניבעל

לֹא יִהְיֶה זֶה בְּנִי!

קורנליה

יְהִי! יְהִי!

בְּכֹחוֹ עָז, בְּאֹמֶץ לִבּוֹ תַּכִּירֵהוּ!

חניבעל

הַחֶרֶב! חַרְבִּי אֵי־הִיא?

חימלכּאוֹר

לָמָּה לְךָ הַחֶרֶב?

חניבעל

אֶהֶרְגֵהוּ!

בָּהּ, בַּקֶּרֶב,

בִּמְעִי אֵם בָּהּ…

חימלכּאוֹר

לֹא תַּהַרְגֵהוּ,

תִּלָּחֵם בּוֹ!

לֹא תִּהְיֶה כָּרוֹמִי, לֹא תִּשְׁלַח יָד

בָּאֵם, בָּהּ וּבַוָּלָד!

בְּנֵי־שֵׁם

לֹא יַהַרְגוּ הַיֶּלֶד עַל הָאֵם…

לֹא תַּהַרְגֵהוּ בָּהּ בָּרָחֶם –

הִלָּחֵם בּוֹ, גַּם הִלָּחֵם!

חַכֵּה, חַכֵּה –

יִוָּלֵד בָּרִאשׁוֹנָה, יִרְאֶה אוֹר,

גַּם יִגְדַּל, יִגְבַּר, יִלְבַּשׁ עֹז –

הוּא אִם בְּכֹחַ יַחְפֹּץ אָז הֲרֹס

אֶל אַרְצוֹת צוֹר –

עִם חַיְתוֹ־עֶרֶב

צֵא לִקְרָאתוֹ, צֵא

אֲזַי בַּחֶרֶב –

חניבעל

לִקְרַאת בְּנִי?!

חימלכּאוֹר

מַה בֵּן? מַה טִּפַּת־זֶרַע,

בַּת גָּרְנֵי טְהוֹרִים וְכֵן גֵּאִים?

אִם גָּאֲתָה, אִם גָּדְלָה פֶּרֶא

בַּאֲגַם מֵי־רֶפֶשׁ דְּלוּחִים

סְרוּחִים

בֵּין זֶרַע מְרֵעִים?

אִם תָּסְסָה עֲכוּרָה

וַאֲרוּרָה

וּמַמְזֶרֶת –

טִפַּת־זֶרַע?

הִיא אִם עָלְתָה בְּמַשָּׁאוֹן

לְחֶרְפָּה וּלְדֵרָאוֹן

לוֹ לָעָם –

בֵּן כָּזֶה – הוּא אִם עַל עַמְּךָ קָם,

אִם עַל אַרְצֶּךָ,

עַל עִירְךָ, עַל קַרְתַּגָּא –

מֵעַל הַדֶּרֶךְ אוֹתוֹ תַּהְגֶּה!

בְּאַף וּבְחֵמָה

בּוֹ הִלָּחֵמָה –

קורנליה הוּא יַכְרִיעֶךָּ!

חימלכּאוֹר

דֹּמִּי!

(מתבונן בחניבעל, מתוך אמונה בו)

הוּא חַנִּיבַעַל – לֹא יַכְרִיעֶנּוּ רוֹמִי!

קורנליה

בֵּן לְאָבִיהוּ יִהְיֶה וְאִם אוֹיְבוֹ נֶצַח,

וְאִם שׂוֹנְאוֹ עַד!

מֵאָבִיו לוֹ הַכֹּחַ, אֲנִי – הַקֶּצֶף,

שֶׁצֶף־קֶצֶף

אֵינִיקֵהוּ, אֶחֱלֹץ שַׁד

וְאַטִּיל בּוֹ הָרַעַל,

וְהוּא, הוּא בְּךָ יַטִּילוֹ, חַנִּיבַעַל!

(מתבוננת אל אחותו)

שָׂלַמְבָּה!

אֶת עֵינַיִךְ כֹּה עָלַי הִרְחַבְתְּ! הִרְחַבְתְּ!

וּפִיךְ, זֶה פִּיךְ בְּתִמְהוֹן לֵב פָּעַרְתְּ –

תִּשְׁתּוֹמְמִי… הֵן אַתְּ הִיא שֶׁהֵיטַבְתְּ

הִגַּדְתְּ לִי זֶה עַתָּה: “אַתְּ אַחֶרֶת!”

אִם לֹא כָּכָה לִי אָמַרְתְּ:

“אַחֶרֶת!”

כֵּן, אַחֶרֶת אָנִי!

אַתְּ מְטַהֶרֶת

פְּתָנִים,

וַאֲנִי – אֲנִי יוֹצֶקֶת רוֹשׁ־נְחָשִׁים

בָּאֲנָשִׁים

שָׂלַמְבָּה!

בַּת אֵיזֶה עַם אָתְּ?

גַּם חַנִּיבַעַל – אָתָּה?

מֵאֵיזֶה עַם יָצָאתָ?

בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה, בִּקֹּרֶת!

הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁכֶם מִתְלַקַּחַת –

בְּלִיל דָּם וָאור –

הִיא צוֹעֶקֶת וְצוֹוַחַת:

“צוֹר!”

אַךְ מִבִּפְנִים –

בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה, בִּקֹּרֶת!

מִבִּפְנִים

לֹא יָפִיץ שָׁם הַבַּעַל אוֹרוֹ פָּז,

לֹא עַשְׁתֹּרֶת

תָּהֵל

שָׁם בִּיקָר –

רַק אֱלֹהִים,

אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,

אֲחִיכֶם מִנִּי אָז…

מִבִּפְנִים

יִשְׂתָּרֵר שָׁם עֲלֵיכֶם אֱלֹהִים,

הִשְׂתָּרֵר כֹּה וּמְלֹךְ,

וְרוּחוֹ שְׁפֹךְ

עַל בְּשַׂרְכֶם רֹךְ –

הֲפֹךְ

אוֹתוֹ צוּר־סֶלַע,

וּמָתוֹק שֹוֹם לְמָר,

וְעֵדֶן גַּן הַלֵּב – בֵּית־כֶּלֶא –

עַל כֵּן תָּבוּזוּ לִי וְרוּחִי לָכֶם זָר!

אַחֶרֶת אֲנִי – כֵּן!

וּלְבַדִּי פֹּה… כֹּה אֶעֱמֹד לְבָד..

(בצהלה)

אַךְ עוֹד מְעָט –

וַאֲנִי יוֹלֶדֶת בֵּן!

לֹא בַּת, לֹא בַּת –

רַק בֵּן!

בִּנְךָ הוּא – בְּעוֹדֶנּוּ רַךְ

בָּעֶרֶשׂ

אֲנִי יוֹצֶקֶת בּוֹ הָאֶרֶס,

אֶצֹּק בּוֹ הָרַעַל,

אֲמַלְאֶנּוּ

וַאֲסִיתוֹ בָּךְ,

בְּךָ אֲסִיתֶנּוּ,

חַנִּיבַעַל!

(דממת־רגע)

אָבִי מֵת… אַךְ סְצִפְּיָה – הוּא עוֹד חַי!

סְצִפְּיָה, אֲחִי אִמִּי,

אֲנִי אֶת נֶכְדְּךָ, חַיְמִלְכָּאוֹר, אֶשָּׂא עִמִּי,

אוֹלִיךְ

לִסְצִפְּיָה שַׁי –

חימלכּאוֹר

לַמֹּלֶךְ!

הַמֹּלֶךְ, הוּא תּוֹבֵעַ מֶנִּי חוֹב,

הוּא נוֹשֶׁה בִּי –

סֹב, חַנִּיבַעַל, סֹב!

חניבעל

(מפנה ראשו הצדה)

חימלכּאוֹר

(סופק כף)

הוּא נוֹשֶׁה בִּי אֶת בְּנִי,

אֶת בְּנִי, אֶת בְּנִי הַטּוֹב…

קורנליה

לוֹ אֶתְּנֶנּוּ!

לִסְצִפְּיָה אֲשֶׁר יָרֵאתָ!

חימלכּאוֹר

(מתאושש)

לֹא אִירָא רוֹמִי!

מִי, מִי הוּא

כִּי אִירָאֶנּוּ?

שָׂנֵאתִי!

כֵּן, שְׂנֵאתִיהוּ,

רַק שְׂנֹא וּשְׂטֹם לוֹ –

שֶׁמָּשְׁחָתוֹ תְּהוֹם בּוֹ –

סְצִפְּיָה!

קורנליה

כֵּן, סְצִפְּיָה, אֲחִי אִמִּי הוּא,

אֵלָיו אָחִישָׁה,

אָנֹכִי לוֹ

הַזֶּרַע נִזְרַע בִּי אַקְדִּישָׁה,

וּשְׁמוֹ,

יְקֹרָא עָלָיו שְׁמוֹ –

חימלכּאוֹר מְרַצֵּח!

קורנליה

אני לו בן הקדשתי לרצון לו ולגיל לו

הוּא בֵּן יְהִי לוֹ,

וּסְצִפְּיָה לוֹ אָב…

יְשַׂחֵק בּוֹ, יִשְׁתַּעֲשֵׁעַ,

יְלַּמְדוֹ קְרָב

וְעֶבְרָה שְׁמֹר,

לְחֹם וּנְקֹם

וְכַלּוֹת עַד תֹּם

אֶת עַמְּךָ צוֹר!

חניבעל

אֶת עַמִּי? עַמִּי מָה, כִּי

יִשָּׂא אֶת עֲווֹן בֵּית בַּרְכַּת?

הֵן אָנוּ פֹּה לָךְ חַבְנוּ –

קורנליה

כֹּה אָהַבְנוּ!

דַּרְכָּהּ הִיא, זֹאת דַּרְכָּהּ,

דֶּרֶךְ רוֹמִי – אֵין בְּעֵינֵינוּ נָקִי!

חניבעל

כֵּן, כֵּן, הַנָּקִי רַק הוּא יְבֻקַּשׁ. לוֹ, לוֹ תֶּאֱרֹבוּ!

בַּאֲשֶׁר נָקִי הוּא – לָכֵן טוֹב הוּא!

בְּלִבְּכֶם רַע בָּכֶם, בְּעֵינֵיכֶם כִּי עָשֵׁשׁוּ –

תָּתוּרוּ שֶׂה לְעוֹלָה, שֶׂה תָּמִים תְּבַקְּשׁוּ –

קורנליה

אָמְנָם כֵּן! הֲמוֹנֵי עַם,

זֶה עַמְּךָ בַּהֲמוֹנִים –

יֵשׁ בָּם, יֵשׂ,

וְכֵן רַבִּים בָּם

אֲשֶׁר בְּצֶדֶק יִנְהֲגוּ וּבְיֹשֶׂר לֵב –

רַבִּים הֵם מִפּוֹעֲלֵי הָרַע –

אַךְ יִהְיוּ הַטּוֹבִים – הָרִאשׁוֹנִים

לִשְׁלֹחַ בָּהּ הָאֵשׁ!

חניבעל

זֶה לָמָּה וְעַל מָה?

קורנליה

(באכזריות ובשמחה לאיד)

בַּעֲבוּר הַכְּאֵב –

לְמַעַן הַגְבֵּר אֶת הַכְּאֵב…

לֹא יֶחֱטָא עַם!

יָדַעְנוּ, גַּם יָדַעְנוּ…

אַךְ לֹא כַּמִּשְׁפָּט וְכַחֹק –

הֲרֹג, עַד כָּלָה בּוֹ

הֲרֹג!

כָּל טוֹב, כָּל נַעֲלֶה בּוֹ,

כָּל יִפְעָה בּוֹ,

כָּל נוֹי,

שְׁפֹךְ הַדָּם –

דַּם זָקֵן בּוֹ וָשָׂב,

אֶת כָּל הַטָּף,

אֶת כָּל הַנָּשִׁים בּוֹ, אֶת כָּל הַטָּף –

וְכָאֵלֶּה עוֹד –

הֲרֹג! הֲרֹג! הֲרֹג!

וְהַשְּׁאֵר עֵד

בְּיוֹם אֵיד

לְמַעַן אֲשֶׁר יִכְאַב לוֹ מְאֹד –

חימלכּאוֹר

(מתבונן בה במנוד־ראש קל, פונה אל חניבעל ושׁלמבה)

כָּאֵלֶּה הֵם,

וּמֵהֶם וָהָלְאָה –

כָּל הָאָרֶץ אוֹתָם מָלְאָה,

בְּנֵי מִינָם!

בְּנֵי מִינָם שֶׁל הָרוֹמִים

בְּמַעֲרַב וּבִצְפוֹן גְּבוּלָם –

כָּל הָעַמִּים כֻּלָּם –

לָהֶם דּוֹמִים…

אַחַת קְלָלָה,

וְשִׂנְאָה, שִׂנְאָה אַחַת, שִׂנְאַת חִנָּם…

וְתוֹכֵחָה –

כָּאֵלֶּה הֵם!

לֹא אֵדַע אֵיךְ אֲכַנֵּם, אֵיכָה –

לֹא אֵדַע שֵׁם…

(אל קורנליה)

גַּם אַתְּ…

אַךְ אֶמְצָא בָּךְ, כֵּן אֶמְצָא דָבָר טוֹב,

וֶאֱמֶת בָּךְ מְעַט:

בְּהִתְגַּלּוּת־לֵב אֵלֵינוּ תְּדַבֵּרִי…

קורנליה

לֹא בְּאֵרִי

הִיא, לֹא מֵימַי הֵם אֲשֶׁר מִתּוֹךְ הַבְּאֵר שָׁתִיתִי!

אֲנִי בְּעֵמֶק־יִזְרְעֶאל אֶת בַּעֲלַת־הָאוֹב

רָאִיתִי!

(בהראותה על חניבעל)

הוּא חָפֵץ שָׁם הֱיוֹת וְאָנֹכִי שָׁם הָיִיתִי!

לֹא כְּשָׁאוּל קוֹדֵר וּכְחַנִּיבַעַל קְשֵׁה־רוּחַ! –

אֲנִי בְּלֵיל אֱשׁוּן הַחֹשֶךְ אָז,

לְאַחַר שֶׁנִּרְדַּמְתָּ,

קַמְתִּי,

רְוָיָה מֵעַל יְצוּעִי אָז קָפַצְתִּי,

פִּעְפַּע בִּי עוֹד גַּל דָּמְךָ עָז.

לֹא זֶרֶם זֶרַע בִּי, רַק אִישׁ בִּי, אִישׁ הִרְבַּצְתָּ!

אִישׁ חַי בִּי, שַׂגִּיא בִּי וָרָם

יִתְרוֹצֵץ בִּי,

בִּי יִשְׁתּוֹלֵלָה –

יָצָאתִי דֹם הַחֻרְבָּה – וְרוּחַ

כְּזֶרֶם דָּם,

כְּחֶדְוָה עָלַי רָחָף.

הָרוּחַ!

לָמָּה כֹּה בְּחִשְׁקְךָ תָּפוּחַ?

כּוֹכָבִים! לָמָּה כֹּה תִּתְנוֹצֵצוּ?

תִּתְהוֹלֵלוּ!

הֵן לִבִּי הוּא, זֶה לִבִּי הוֹלֵךְ שׁוֹלָל בִּי,

זֶה לִבִּי עָרֹם בִּי וְיָחֵף –

זֶה לִבִּי עָלַי טוֹב!

הֵן אִתִּי שָׁכָב!

אָז אֵצֵא לִי בְּלֵיל אֱשׁוּן הַחֹשֶךְ וְהַשְּׁחוֹר

אֵלֶיהָ… אֶל בַּעֲלַת־הָאוֹב!

נִצְנְצוּ כּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם,

כּוֹכָבִים וְאֵין אוֹר –

הֵן זֹאת הִיא, זֹאת הַדֶּרֶךְ לְעֵין־דּוֹר,

הַדֶּרֶךְ אֶל הַמָּוֶת וְהַחַיִּים –

אֶל בַּעֲלַת הָאוֹב!

לֹא יֵאוּשׁ מָר, הַגּוֹרָל אוֹתִי הֶגְלָה

לְעֵין־דּוֹר…

הוֹ בַּעֲלַת הָאוֹב! הוֹ אֵשֶׁת אוֹב!

קָפַצְתִּי לְפָנֶיהָ שָׁם כְּעֶגְלָה

בִּלְתִּי־מְלֻמָּדָה

תּוֹךְ הַשָּׂדֶה…

וְאִם לִבִּי רַע עָלָי, גַּם רַע גַּם טוֹב!

עַל עֲרֵמַת־זֶבֶל לְפָנֶיהָ וְצִמְחֵי־אֵב

לָמַדְתִּי שָׁם דַּבֵּר בְּהִתְגַּלּוּת־לֵב

וּמִתּוֹךְ עֲצִימַת אַחַת הָעֵינַיִם,

אֲגַלֶּה טֶפַח וַאֲכַס טְפָחַיִם –

הָיִיתִי בְּעֵין־דּוֹר!

לֹא אֲהֵבַנִי חַנִּיבַעַל וְאִם בָּא, אִם בָּא עָלַי –

לֹא אָמַרְתִּי בָּזֶה דַי –

חָפַצְתִּי אֲשֶׁר יֶאֱהָבֵנִי…

בַּיּוֹם הַהוּא, אַךְ הֵאִיר יוֹם לִשְׁנֵינוּ –

מִצּוֹר, אֶל גְּבוּל יְהוּדָה, הַסְּמוּכָה לָהּ לְצוֹר

עָבַרְנוּ,

הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה לָנוּ בְּעֵין־דּוֹר,

סַרְנוּ

אֶל שׁוֹמֵמָה חֻרְבָּה

לֹא לָגוּר בָּהּ

רַק לָלוּן,

סַרְנוּ שָׁם לָלוּן…

בֶּאֱשׁוּן

הַלַּיְלָה אֲנִי קָמָה, יוֹצֵאת. צֵל

בְּחֵיק הַלֵּיל

אָנֹכִי מִתְגַּנֶּבֶת

אֶל בַּעֲלַת־הָאוֹב,

וְלוֹחֲשָׁה לָהּ כְּלוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה:

"אַהֲבָתִי בִּי חָזָקָה!

אֶת חַנִּיבַעַל אֲנִי אוֹהֶבֶת!

וְהוּא – בּוֹ לִבּוֹ צוּר, לִבּוֹ בּוֹ כְּמוֹ אָיִן –"

הַזְּקֵנָה תַּעֲצוֹם אָז עַיִן,

תַּחֲרֹק שֵׁן,

תְּדַבֵּר עַל לְבָבִי: "בֵּן

אַתְּ לוֹ יוֹלֶדֶת,

רַךְ וָטוֹב…"

וְכָהֵנָּה עוֹד הִיא לִי מַגֶּדֶת,

הִמְתִּיקָה עִמִּי סוֹד.

גִּלִּיתִיהוּ! עָתָּה,

אַתֶּם מָה

מִפְּנֵיכֶם כִּי אֵחָתָּה?

לֹא אִירָא רָע!

חימלכּאוֹר

אִם גִּלּוּי לֵב הוּא לָךְ, אוֹ מֵצַח לָךְ נְחֹשֶת?

לֹא תֵּדְעִי בֹּשֶת!

תְּדַבְּרִי הוּוֹת וּבְנַחַת כֹּה, בְּנַחַת,

נֵעוֹר בָּךְ, בְּלִבֵּךְ הָרוֹמָאִי,

שָׂעִיר פִּרְאִי,

שֵׁד מִשַּׁחַת…

לֹא תֵּלְכִי עוֹד מִפֹּה!

אֶל בּוֹר שַׁחַת,

אֶל מַחֲשַׁכֵּי בּוֹר תֵּרֵדִי.

תֵּשְׁבִי בּוֹ,

תֵּשְׁבִי בּוֹ, בַּת־שַׁחַץ,

תֹּאכְלִי לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ

תִּשְׁתִּי, תְּחַכִּי שָׁם עַד בּוֹשׁ,

עַד אֲשֶׁר תֵּלְדִי!

אַחַת הִיא אִם בַּת אִם בֵּן יִוָּלֶד!

לָנוּ יִהְיֶה הַיָּלֶד!

לֹא תַּטִּילִי בּוֹ הָרוֹשׁ,

לֹא לַעֲנָה פּוֹרָה,

נְלַמְּדֶנּוּ אַהֲבָה, שְׁלוֹם־אֱמֶת אוֹתוֹ נוֹרֶה,

וְאִם יֵשׁ בּוֹ, שֶׁמֶץ בּוֹ, מִמְּעֵי אֵם, מִבֶּטֶן –

הִפְקַדְתִּיו בְּיָדָהּ –

(בהראותו על שׂלמבה)

הִיא מְטַהֶרֶת אֶת הָאָדָם

כְּמוֹ אֶת הַפָּתֶן.

קורנליה

כָּכָה!

אֶת הַבֵּן תִּקָּחָה,

וְתִשְׁלַח אֶת הָאֵם?

(פורצת בצחוק)

חימלכּאוֹר

צוֹחֶקֶת אָתְּ… צוֹחֶקֶת וּמִשְׁתָּאָה –

קורנליה

לֹא תַּעֲשֶׂה הָרָעָה!

לֹא יִתְּנוּ לְךָ הֵם…

(לעבר חניבעל ושׂלמבה)

חימלכּאוֹר

(במבט תמוה על בנו ובתו)

אֵיכָכָה?…

חניבעל

אַל, אָבִי… לֹא יִהְיֶה זֶה בְּנִי

אִם לֹא בְּרָצוֹן וּבְמַחֲשָׁבָה מְמֻשָּׁכָה

בִּימֵי הֶרְיוֹנָהּ –

תֵּלֵד לִי,

תָּפִיק לִי אֶת אוֹנָהּ…

לֹא יִהְיֶה זֶה בְּנִי

אִם לֹא לִשְׁמִי,

אִם לֹא לְמַעֲנִי תְּעַצְּבֶנּוּ,

אִם אֲנִי מֵרַחְמָהּ אֶגְזְלֶנּוּ…

אָנֹכִי, שֶׁהָלַכְתִּי עִמָּהּ בְּקֶרִי –

לֹא אֶהְיֶה כָּמוֹהָ הִיא,

בְּאֵין אַהֲבָה הוֹצִיאָה מֶנִּי זֶרַע.

חימלכּאור

(אל שׂלמבה)

וְאַתְּ? מַה לִּי תַּגִּידִי אָתְּ?

שׂלמבּה

אַל, אָבִי, אַל בְּעֹז כֹּה,

אַל בְּחָזְקָה,

לֹא בְּחֶזְקַת יָד…

אַל, אַל־נָא!

יֵשׁ בֵּין בְּנוֹת־אִישׁ

אֲשֶׁר תֶּאֱהַבְנָה חִישׁ,

וְחִישׁ־חִישׁ תִּבָּעַלְנָה,

אַךְ יַרְחֵי לֵדָה

תִּשְׁעָה

וַחֲבָלֶיהָ כְּבֵדִים…

מְנָת כָּל אִשָּׁה!

אִם לְבוֹר תּוֹרִידָהּ –

נִהְיֶה שָׁם בִּשְׁתַּיִם.

צַר לֶחֶם אֹכַל אִתָּהּ,

אֵשְׁתְּ אִתָּהּ לַחַץ מָיִם.

קְרָאַנִי מִזְרָח אָמֶשׁ,

וְהָרָה – וָאֵט אֵלֶיהָ!

הַמִּזְרָח יֵלֵד שֶׁמֶשׁ!

הִיא – יֶלֶד בְּמֵעֶיהָ!

אוֹיַבְתִּי הִיא, גַּם הֵיטֵב

לִי עָלֶיהָ חָרָה –

אַךְ אֵיטִיב, אֵיטִיב, אֵיטִיב

עִם אוֹיֶבֶת הָרָה.

הִיא הָרָה! פָּג חֲרוֹנִי.

וְנִדַּף בִּי כִּנְעֹרֶת –

הָאִשָּׁה בְּהֶרְיוֹנָהּ

תִּקְדַּשׁ מֵעַשְׁתֹּרֶת.

עַשְׁתֹּרֶת מְלַמֶּדֶת,

מְעוֹרְרָהּ וּמְצַוָּה,

הֶהָרָה – הִיא יוֹלֶדֶת,

וּמְבָרְכָה עַל פְּרִי אַהֲבָה:

קָדוֹשׁ! קָדוֹשׁ! קָדוֹשׁ

אִמְרוּ לַיּוֹלֶדֶת

נוֹלֶדֶת הִיא מֵחָדָשׁ,

עִם יַלְדָּהּ הִיא נוֹלֶדֶת!

הִיא נוֹלְדָה עִמּוֹ, עִמּוֹ,

לְבָבָהּ חַי – הוּא יַךְ בּוֹ,

הִיא יוֹשְׁבָה בּוֹ, זֹאת אִמּוֹ –

כְּשִׁבְתּוֹ הוּא בְּרַחְמָהּ.

הִיא יוֹשְׁבָה מִבִּפְנִים בּוֹ

וְזוֹרְעָה וְנוֹטַעַת.

כַּשָּׂטָן? כֵּאלֹהִים בּוֹ?

אֲהָהּ! לֹא נוּכַל דַּעַת…

עֲוִיל בְּתוֹךְ מַכְתֶּשֶׁת –

מַכָּתוֹ יַךְ עֲמוּמָה,

שָׁם זָר לֹא יוּכַל גֶּשֶׁת

וְשַׁנוֹת שָׁם מְאוּמָה…

רוֹשׁ אֶרְדֶּה מִפִּי פָתֶן –

רַק אֶת לְשׁוֹנוֹ כִּסָּה

הָרוֹשׁ, תַּשְׁקְ אֵם בַּבָּטֶן,

הַוָּלָד בְּנַפְשׁוֹ יִשָּׂא…

הַוָּלָד? בּוֹ – אוּלַי בִּנְךָ

יַכְרִיעַ… יַכְרִיעֶנָּה!

שַׁלְּחֶנָּה נָא, בְּמִנְחָה וּבְשָׁלוֹם תְּשַׁלְּחֶנָּה!

הכּושי

(נראה בפתח)

הַכֹּהֵן!

חימלכּאוֹר

הַכֹּהֵן!

(נסוג הצדה לימין, בשורה אחת עם חניבעל)

קורנליה

(סרה מעט לעברה של שׂלמבה)

חימלכּאוֹר בּוֹא, בְּרוּךְ הַבָּעַל! (אל קורנליה)

עוֹד שַׁעַל

לַאֲחוֹרָיִךְ!

שִׂימוּ רֶוַח, רָוַח!

הַכֹּהֵן בָּא, הוּא יַעֲמֹד בַּתָּוֶךְ,

לַאֲחוֹרַיִךְ עוֹד, לַאֲחוֹרָיִךְ!

הכהן

(בא במבוא שלפני הרואים, מחשה, מתבונן ממקומו אל הנמצאים באולם)

בְּרוּכִים תִּהְיוּ לָאֵל!

הַבַּעַל אֵל וְאִם רִאשׁוֹן לִי –

אָנֹכִי כֹּהֲנוֹ, אֲנִי!

הוּא אֵלִי! אֵל! אַךְ לֹא הָאֵל,

הַחַי בְּלֵב כָּל חָי,

אֲשֶׁר בְּבַעַל יִהְיֶה לוֹ דָי…

מֵאַהֲבָה לַבַּעַל וּמֵאַהֲבָה לָכֶם –

לֹא אֲבָרֶכְכֶם בְּשֵׁם

הַבָּעַל!

כָּל אֶחָד בֵּאלֹהָיו אֲשֶׁר עִמּוֹ יָעַל.

בְּרוּכִים תִּהְיוּ לָאֵל!

חַיְמִלְכָּאוֹר! הַךְ הַכַּפְתּוֹר, הַךְ!

וְדַלְתוֹת הֵיכָל, דַּלְתוֹתֶיךָ פְּתַח!

יָבוֹאוּ עֲבָדֶיךָ

יְלִידֵי אַרְצוֹתֶיךָ

הַמִּתְלוֹנְנִים בְּצֵל

בֵּיתְךָ, כֻּלָּם

אֶל הָאוּלָם,

יָבוֹאוּ!

בּוֹאוּ! בּוֹאוּ!

אֶרֶץ, אֶרֶץ – וּשְׁנַיִם מִבְּנֵי עַמָּהּ

הָאוּלַמָּה!

חימלכּאוֹר

(מקיש במקל בכפתור־הנחושת שבקיר)

זוגות

(אנשים ונשים באים מימין ומשׂמאל בפתחים, מקרואי מועד,כושים, מצריים, נוביים, יהודים ועוד ועוד)

הכהן

זוּג בְּצַד זוּג,

וְכֹה בְּחוּג, בְּחוּג!

הזוגות

(עומדים משני עברי האולם, באלכסון)

הכהן

(אל חימלכאור, בהושיטו ידו אל המבוא כלפי החוץ)

הַשָּׁר!

לֹא יָבוֹא שָׁר אֵלֶיךָ וְאִם קְרָאתָהוּ!

לֹא יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ וְלֹא אֶל הַשָּׂר,

לֹא אֶל שַׂר־הַצָּבָא!

לֹא יָבוֹא, אַף לֹא יַעֲמֹד לִפְנֵי אָבִיהוּ.

לֹא יַעֲמֹד לְפָנַי וְאִם בְּנִי הוּא…

הוּא רַק בְּבֵית הַבַּעַל, לִפְנֵי הַבַּעַל בָּא הוּא,

לְפָנָיו יָשִׁיר שִׁירוֹ אֵשׁ לֶהָבָה.

אִם שְׁנַיִם אַתֶּם – הָאָדָם וֵאלֹהָיו –

וּבָחַר בֵּאלֹהִים. אָז יָשִׁיר לוֹ,

אַךְ יַעֲזֹב הַשָּׁר אֶת אֱלֹהָיו בְּהֵאָסֵף עָם,

עַם רָב לִשְׁמֹעַ שִׁיר בִּיקָר…

בְּרָב עָם – הַדְרַת שָׁר!

עַל כֵּן קְרָאתִיכֶם פֶּה!

וְעוֹד זֹאת: אַל בּוֹ תָּאִיצוּ

לָשִׁיר לָכֶם אֲשֶׁר עַל לִבְּכֶם יָעַל:

הוּא עִם שִׁיר לִבּוֹ בָּא… אֵל תָּצִיצוּ

בּוֹ בְּדַבְּרוֹ שִׁיר… גַּם אֵל הַבָּעַל

מוֹרִיד רֹאשׁ וּפָנִים לָאָרֶץ וְלַקִּיר.

כֹּה יִשְׁמַע, יִשְׁמַע אֵל, וְנִכְנָע לוֹ לַשִּׁיר,

הוּא יֶאֱהָבוֹ, לוֹ גַּם הָאָדָם יַעֲרֹג,

לְשִׁירוֹ – רוּחַ בּוֹ וָאֵשׁ.

אֶת אֱלֹהָיו יֵשׁ יַכְנַע בּוֹ וְאֶת הָאָדָם ־ יֵשׁ

אֲשֶׁר בְּשִׁירוֹ יַהֲרֹג,

בְּשִׁירוֹ אֲשֶׁר עִמּוֹ,

בַּשִּׁיר אֲשֶׁר לֹא עָנָה…

שִׁירָיו הֵם, אֶל שִׁירָיו הֲרָגוּנִי!

וְשָׁבוּ וְהֶחֱיוּנִי,

כְּמוֹ אֶת בֶּן הָאִשָּׁה הָאַלְמָנָה

בְּצָרְפַת, עִיר בְּצִידוֹן.

שִׁיר אֵלִיָּה,

הוּא, הוּא בְּשִׁיר הֱמִיתוֹ, כְּמוֹ בְּכִידוֹן,

וּבְשִׁיר, בְּשִׁיר הֱקִימוֹ,

וְקָם לִתְחִיָּה!

וְעוֹד זֹאת, עוֹד זֹאת: עִם סוֹף

הַשִּׁיר, כִּי יֵלֵךְ – אַל תַּעַצְרוּהוּ!

אִם יִשָּׁאֵר פֹּה, אִתָּנוּ פֹּה – מַה טוֹב!

רַחֲשֵׁי־לֵב בְּחֻבּוֹ כְּגִידִים עֲלֵי צַוָּאר

כִּי הִשְׂתָּרְגוּ ־

יָנוּחוּ פֹּה מְעָט;

וְאִם אַיִן,

אִם יַחְפֹּץ לֶכֶת – תְּנוּהוּ!

יֵלֵךְ לוֹ וְיַעֲבֹר!

קַיִן הוּא, בְּשִׁיר כִּבְמוֹט־הַבַּרְזֶל

יֵשׁ יַהֲרֹג… רְאֵה, זֹאת עֵינוֹ חָרְגָה

כֵּהָה מִמִּסְגַּרְתָּהּ, כֹּה תַּחֲרֹג, תְּפַרְזֵל –

בַּת הֶעָיִן.

יֵלֵךְ לוֹ, וְיַעֲבָר.

יְהִי עִם נַפְשׁוֹ לְבָד…

קַיִן הוּא, כְּקַיִן

לְאַחַר הָרְגוֹ –

נָע־וָנָד…

(לעבר המבוא)

הַשָּׁר!

השר

(נער, שׁחור תלתלים, לבן פנים, לבוש פרפוריה, בא ועומד בראש הנאספים)

(דממה ממושׁכה)

(המסך יורד לאט)

 

הופעה ג    🔗

השׁר

(מעביר יד על פי הנבל שׁבידו השניה)

הכהן

(מוריד ראשי על חזהו)

חימלכּאוֹר

(מוריד ראשו אחרי הכהן)

כולם

(מורידים ראש למטה)

השר

הָיְתָה עָלַי

יַד הָאָדָם,

אֶת דְּבָרוֹ חַי

עַל שְׂפָתַי שָׂם:

"עִם דְּבָרִי צֵא,

דְּבַר בֶּן מְתִים,

צֵא וְהָבֵא

אֶל אֱלֹהִים.

אֱמֹר לוֹ: הָהּ

אֵל אֱלֹהָי,

הַט אֹזֶן, שְׁמָע

אֶת דְּבָרִי חָי,

אֶת דְּבָרִי מָר,

אֶת דְּבָרִי רָע,

גַּם רָע, גַּם זָר –

אֶת קוֹלְךָ שָׂא,

וְאָמַרְתָּ: כֹּה

אָמַר הָאִישׁ:

רַע עִנְיָן לוֹ

וְעֵסֶק בִּישׁ

נָתַתָּ, אֵל,

הָהּ, אֵלִי טוֹב,

לְיוֹשֵׁב צֵל,

לְבֶן חֲלוֹף…

לֵךְ וְאָמַרְתָּ,

וּבְכָל פֶּה:

אַךְ שָׁוְא יָצַרְתָּ

עוֹלָם זֶה.

אַךְ שָׁוְא פָּעַלְתָּ

תֵּבֵל שְׁבִי!

הוֹי, מָה עוֹלָלְתָּ,

אֵלִי, לִי?

“הֶאָח, שְׁבִיל צֶדֶק!”

רָן אֱוִיל

בִּמְשׂוּכַת חֶדֶק

אֵין שְׁבִיל…

כֵּן, רַב הָעֹשֶר:

רֹם וּשְׁאוֹל –

אַךְ לֹא בְּיֹשֶר

נַעֲשָׂה כֹּל!

לָמָּה אַעְלִים

שִׂיג־שִׂיחִי מָר?

כָּל דְּאַלִּים

גְּבַר פֹּה, גְּבַר…

וְחֶסֶד אָיִן,

וְרַחֲמִים אֵין –

וְתִדְמַע עָיִן,

כֵּן תִּדְמַע, כֵּן…

וְאֻמָּה כָּלָה,

וְאֵין עֵד –

וְאֵין הַצָּלָה

בִּימֵי אֵיד.

הוֹי, עַמִּי, לְאֻמִּי!

בְּנֵי כָּל הַלְּאֹם

מוּרָדִים דּוּמָה

בְּאֶחָד יוֹם!

לְעֵין הַחֶרֶס

בִּרְקִיעַ עָל –

וְאֵין אוֹמֵר: הֶרֶף!

וִיצַו: חֲדָל!

עַל כֵּן שְׁמַע דְּבָרִי

מַר וָרָע,

וְרַע מוּסָרִי,

תּוֹכַחְתִּי שְׁמַע:

הַאִם לְשַׂחֵק

וּלְהָתֵל בִּי,

פָּרַשְׂתָּ שַׁחַק

מִמַּעַל לִי?

תָּלִיתָ שֶׁמֶשׁ,

יָרֵחַ בּוֹ –

וְאָנֹכִי רֶמֶשׂ

עַל עָפָר פֹּה.

שָׁמַיִם גָּבְהוּ

מֶרְחָק רָב,

וְשִׁמְשָׁם שָׁוְא הוּא

וְאוֹרוֹ שָׁוְא,

וְחַד כַּחֶרֶב

יִנְחַת בִּי –

לֵיל־חשֶׁךְ יֶאֱרָב,

יִתְנַכֵּל לִי,

רוֹדְפֵנִי רוּחַ

עַד בְּלִי דָי,

יָם לֹא יָנוּחַ

בּוֹלְעֵנִי חָי.

בָּרָאתָ חֶלֶד –

וְהוּא פָּרוּעַ;

אֲנִי מָה – יֶלֶד?

אִם שַׁעֲשׁוּעַ?

הָהּ, שְׁנַיִם אָנִי:

יֶלֶד רָךְ

לְךָ, בְּרָאתָנִי,

וּמִשְׂחָק לָךְ!

תִּשְׁתַּעֲשֵׁעַ בִּי,

תִּתְעַלְּלָה,

הֶרֶף! כִּי

אֲקַלְּלָה…

כֵּן, קַלֵּל יוֹם

בּוֹ תִּיצֶר אֵת

הָאִישׁ, וְשֹוֹם

בּוֹ חֹם, וְתֵת,

תֵּת חַיִּים לוֹ

וּנְטֹעַ לֵב

וְרוּחַ בּוֹ,

הוֹדַעְתּוֹ כְּאֵב…

תְּלַמְּדוֹ שְׁאֹף,

שְׂאֵת רֹאשׁוֹ רֹם,

חֲדֹר וּנְקֹב

מַחֲשַׁכֵּי תְּהוֹם.

בְּרֶגֶשׁ־גַּל –

חֲבֹק הַכֹּל,

נְסֹק אֶל עָל

וְרֶדֶת שְׁאוֹל.

רַק רִגְשׁוֹ חָם –

אַךְ הוּא – אֲבוֹי!

לֹא יָבוֹא שָׁם,

לֹא יוּכַל בּוֹא.

תַּשֶּׁנוּ טוֹב

עַל עָפָר פֹּה,

מְעַט אֱהֹב

וְהַרְבֵּה שְׂנֹא.

רַק הָבֵן מָה,

וּמַשְּׁהוּ חוּשׁ –

וְיֵצֶר רָע

בְּעָפָר גּוּשׁ…

וְקָצָר חָג,

וְעֹנֶג מְעָט –

וּסְיָג עַל סְיָג,

וְאָזְלַת יָד.

רְקִיעַ תְּכֵלֶת

מָתוּחַ עָל

וְעַיִן תֵּלֶא

וְלֵב יְכַל,

יְרֻקָּה אָרֶץ

וְאִם רָוְתָה דָם –

כְּמַיִם פָּרֶץ…

עַם קָם עַל עָם!

קָם רַב עַל מְעָט

וּבְרַעַם קוֹל,

וּבְחֶזְקַת יָד –

לְעֵינֵי כֹּל,

וְשָׂם לוֹ קֵץ!

הָהּ, אֵל מֵעָל,

אֵיךְ תַּבִּיט מֵץ –

וְעַמְּךָ דָּל?

הוּא הָיָה מְסוֹס,

חַי יָרַד שְׁאוֹל!

אֵיךְ תּוּכַל פְּרֹשׁ

שָׁמֶיךָ תְּכוֹל?

פְּרֹשׂ חֻפַּת־דְּרוֹר

וּתְכוֹל חוֹגֵגָה,

וְהָפֶץ אוֹר

עַל גֵּיא הֲרֵגָה?

וּרְאוֹת הַוּוֹת

מִמַּעַל שָׁם

רְאוֹת וַחֲשׁוֹת

בֵּהָרֵג עָם.

עַם רַע וְעַז

וּמָלֵא תּוֹךְ,

חָשׁ לָבוֹז בָּז

וְחִנָּם שְׁפֹךְ

דַּם דָּךְ בַּצֵּל,

וִידּוּעַ רִישׁ –

עַם רָע זֶה, אֵל,

גַּם הֵם בְּנֵי־אִישׁ?

רַע כִּלָּה טוֹב

עַד תֹּם, עַד תֹּם

וְאַל, אַל קֹב,

וְאַל נְקֹם…

עַל כֵּן אֱמֹר: כֹּה

אָמַר אִישׁ:

רַק עִנְיָן לוֹ

וְעֵסֶק בִּישׁ

נָתַתָּ לַעֲנוֹת

בּוֹ, אֵל…

לוּ אוֹתִי חַנּוֹת

תַּחְפֹּץ: תֵּל

אַדְמָתְךָ תְּלשׁ!

וּנְתשׁ וּרְטשׁ,

וּמְחֵה כַּצֵּל!

הֲפֹךְ הַכֹּל

וְאֵין, אֵין עוֹד,

גַּם רֹם, גַּם שְׁאוֹל

וְעַד הַיְסוֹד…

כִּי עִנְיָן רָע

וְעֵסֶק בִּישׁ –

לֹא יֵרוֹם, הָהּ,

לֹא יִגְבַּהּ אִישׁ…

וְשִׁמְשׁוֹ מָה –

כִּי יִכְבֶּה חִישׁ?

וְהַרְבֵּה יֶגַע

וְגִיל מְעָט

וְחָיֹה רֶגַע

וּמוּת לָעַד" ² –

(מוריד את ראשו על הנבל, קם אחרי רגע ויוצא החוצה)

הכהן

(מלווהו במבטיו עד העלמו, שׁב ומפנה את פניו, כבתחילה, אל עבר הרואים)

הָלַךְ לוֹ הַשָּׁר –

הַשִּׁיר יָרִיעַ רֵעַ,

נֶאֱלַם קוֹלוֹ קָר –

חֹם צַעֲרוֹ עוֹד שׁוֹוֵעַ,

הוֹי צַעַר מָתוֹק, מָר!

לְךָ אֲנִי כּוֹרֵעַ…

(כורע על ברכיו)

כולם

(מלבד קורנליה, כורעים אף הם על ברכיהם ומורידים ראש. דממת רגע)

הכהן

(קם על רגליו)

כולם (עוד כורעים)

הכהן

(מתבונן אל קורנליה הניצבת במקומה, שׁב ופונה אל הכורעים)

הֲלֹא דָבָר הוּא!

מָתַק שִׁירוֹ לִי וְאִם מַר הוּא.

אֲנִי בְּשִׂמְחָה בָּאתִי, הוּא עִם הַנֵּבֶל –

כֹּה יָשִׁיר, יָשִׁיר לָנוּ פֹּה אֶת שִׁיר הָאֵבֶל.

אֵין רָע, אֵין רָע!

בְּכָל צָהֳלָה שֶׁהִיא יֵשׁ דְּבַר־מָה

מִן הָעַצֶּבֶת,

אֵין רָע, אֵין רָע

אִם מִישֶׁהוּ בָּא

וְיוֹצֵק בְּכוֹס הַחַיִּים מַשֶּׁהוּ מִן הַמָּוֶת.

אֲבַק הַנְּשִׁיּה בְּקֻבַּעַת הַמַּאֲוַיִּים –

לוּלֵא מַר הַמָּוֶת וְלֹא מָתְקוּ כֹּה הַחַיִּים!

קוּמוּ!

כולם

(קמים מכרוע)

הכהן

בְּרוּכִים תִּהְיוּ לָאֵל!

(מתבונן סביב, נותן שׁוב עיניו בקורנליה, סר, נפנה הצדה)

לֹא אֹהַב צֵל.

(נתקל במבטו בשלמבה. עיניו אורו)

זֶהוּ!

עַמּוּד־הָאֵשׁ הַזֶּה?

לֹא סְנֶה,

לֹא סְנֶה הוּא

אֲשֶׁר בֶּן־עַמְרָם יַרְא

עַל רֹאשׁ הָהָר –

תִּמֹּרֶת!

בַּת־תְּמָרִים שְׁקוּיָה לְשַׁד וָלֵחַ

תַּחַת

וּבְטַל רוֹחֶצֶת,

תַּעַל!

וְהָאֵשׁ הַמִּתְלַקַּחַת –

הִיא פּוֹרֶצֶת,

מִתְפָּרֶצֶת

כְּמוֹ מֵעַל מִזְבֵּחַ

מַעַל! מַעַל! מַעַל!

הִנְנִי אֵלַיִךְ,

הַתִּמֹּרֶת!

הָרְגַּלְתִּי כֹּה:

מִבֵּית הַבַּעַל אֶל בֵּית עַשְׁתֹּרֶת

בּוֹא…

(בהתפעלות חרישית אל שׂלמבה)

עַשְׁתֹּרֶת!

אַתְּ, עַצְמֵךְ אַתְּ, וּבְשָׂרֵךְ, אַתְּ גַּם אֱלֹהָיִךְ –

הִנְנִי אֵלָיִךְ!

(עומד בלכתו על יד חניבעל)

אַתָּה!

(זוכר נשׁכחות, צוהל)

אָחִי מִנִּי אָז!

תְּאוֹמִים אָנוּ, שׁוֹנֶה רַק הַפָּז,

כֶּתֶם פָּז הַשְּׂעָרוֹת עַל רָאשֵׁינוּ…

אַךְ לִבּוֹתֵינוּ

בְּנֵי אֶחָד קוֹל!

מֵאֶחָד, אֶחָד מִין…

הֵם שְׂפוּנִים

טְמוּנִים

בָּנוּ – לֹא כְּמוֹ אֵצֶל כָּל הָאָדָם,

לִבֵּנוּ נָדַם

בָּנוּ בְּצַד שְׂמֹאל,

וְהוֹלֵם, הוֹלֵם בְּצַד יָמִין –

הִכַּרְתִּיךָ!

חימלכּאוֹר

(לא יאמין למראה עיניו)

מִיכָה!

מִיכָה־מֹלֶךְ!

כֹּהֲנוֹ מִכְּבָר!

אַךְ תּוֹפַע –

וְאֶעֱמֹד קוֹפֵא:

זָר וְלֹא זָר?

מִיכָה־מֹלֶךְ!

הכהן

לִפְנֵי שָׁנִים מִיכָה־מֹלֶךְ, כֹּהֵן לוֹ,

וְעַתָּה מִיכָה־בָּעַל –

וְאִם רַב הַדֶּרֶךְ מִנִּי אֵל אֶל אֵל –

לֹא יְרֵאתִיהוּ:

עֲשִׂיתִיהוּ!

יָרַדְתִּי תֵּל!

וְתִלִּים, תִּלִּים אַעַל:

מִמֹּלֶךְ אֵל

אֶל אֵל הַבָּעַל…

נָפַלְתִּי

וְשַׁבְתִּי, שַׁבְתִּי, הֶעְפַּלְתִּי

מָעַל!

לֹא רָאָה יַעֲקֹב אֶת הַמַּלְאָכִים אָז בַּחֲלוֹם,

לֹא אֶת אֵלֶּה יוֹרְדִים וַאֲחֵרִים עוֹלִים רֹם.

רַק אֵלֶּה הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר פְּלָאִים כֹּה יֵרְדוּ,

הֵם בְּנָפְלָם יִתְעוֹדֵדוּ,

הֵם יָגִילוּ,

יַעְפִּילוּ

מַעַל, מָעַל –

אָהַבְתִּי אֶת הַבָּעַל!

אֲהַבְתִּיהוּ!

חימלכּאוֹר

(צוהל)

מִיכָה! מִיכָה־בַעַל!

לֹא שִׁנּוּי שֵׁם,

אַךְ שִׁנּוּי תְּעוּדָה וְשִׁנּוּי שְׁבִיל הַחַיִּים הֵם,

מִיכָה־בַעַל!

הכהן

כֵּן, מִיכָה אָנִי!

אֲבִי־אָבִי, וַאֲבִי־אֲבִי אָבִיהוּ…

עִם דָּן, הוּא עִם הַדָּנִי,

וְעִם פִּסְלוֹ שַׁיִשׁ,

פֶּסֶל מִיכָה, מִיכָיְהוּ שְׁמוֹ,

אָז יַעַל –

לֹא יָדַע לְאָן?

וְהוּא – הוּא יַעַל אָז עִם דָּן,

עִם גֵּרְשֹׁם נִעֲרוֹ עַל לַיִשׁ –

עוֹד בּוֹ בַּלַּיְלָה נָס,

עַל אַנְשֵׁי לַיִשׁ חָס,

עַל הַצִּידוֹנִים…

שְׂבַע יְגוֹנִים

נָס

וּבָא לְצוֹר…

קְרוֹבָה צוֹר לְלַיִשׁ – וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה

וְיָד לְפֶה!

יְדַעְתֶּם אֶת הָרָעָב אֲשֶׁר יִרְעַב שֵׁבֶט

חֲסַר אָרֶץ?

לְכִבְרַת אֶרֶץ?

לַאֲדָמָה פֶּלַח?

יְדַעְתֶּם מַעֲשֵׂה בְּנֵי דָן? זֶה מַעֲשֵׂה הַתּוֹעֵבָה:

אֶל גְּבוּלוֹת וְלֹא לוֹ הִתְפָּרֵץ,

בְּמוֹט,

בְּשׁוֹט,

בְּשֶׁלַח,

וּבְיָד רָמָה, רָמָה

בְּאֵשׁ וָדָם

עַל אָחִיהוּ קָם –

הָרָעָב! זֶה הָרָעָב לָאֲדָמָה!

עוֹד בּוֹ בַּלַּיְלָה נָס,

צָפוֹנָה, לִפְאַת יָם –

הַס, הָס –

הַבֹּקֶר אוֹר –

וְהוּא בְּצוֹר,

עַד הַיּוֹם הַזֶּה –

(אל חניבעל)

הִכַּרְתִּיךָ!

חימלכּאוֹר

מִיכָה!

הכהן

כֵּן, מִיכָיָהוּ

(מראה על חניבעל)

לַמֹּלֶךְ הִקְרַבְתָּהוּ –

הַיֶּלֶד וְאֵין לֵב לוֹ בְּצַד שְׂמֹאל!

(בצחוֹק קל)

הִטִּיתִי אֹזֶן – לֹא שָׁמַעְתִּי קוֹל.

הִתְבּוֹנַנְתִּי בְּךָ, חַיְמִלְכָּאוֹר,

לֹא יָדַעְתִּי כִּי חַיְמִלְכָּאוֹר אַתָּה!

הִבַּטְתָּ עָלַי, צִפִּיתָ לִי וּבְחִיל כֹּה…

הִתְבּוֹנַנְתִּי בָּךְ,

בַּיֶּלֶד לִי נָתַתָּ –

וְדוּמָם, דֹּם לְךָ הֲשִיבוֹתִיהוּ –

“לֹא יִסְכֹּן לוֹ לַמֹּלֶךְ, לֹא יַעֲבֹר בָּאֵשׁ!”

(משפיל קולו מעט)

וְהוּא לוֹ יִסְכֹּן… יֶשׁ לוֹ לֵב, יֵשׁ, יֵשׁ!

לֵב מֵאַחֵר מִין,

וּמֵאַחֵר צַד…

בִּינָה, בֵּין,

אֲנִי מִשְּׂמֹאל לוֹ אֶשְׁמַע אֶת דָּפְקוֹ וּמִיָּמִין…

אַךְ אַתָּה, אַתָּה, לָמָּה

לֹא תֵּלֵךְ אָז עִם יַלְדְּךָ מִיָּד?

לָמָּה עוֹד תִּתְמַהְמָהּ?

לָמָּה תַּעֲמֹד עִם הַיֶּלֶד עוֹד?

חימלכּאוֹר

עָלַי! עָלַי תְּלוּנָתוֹ, רִמִּיתִיהוּ!

זֶה חַנִּיבַעַל – חָפַצְתִּי לְהַצִּילוֹ –

הכהן

לֹא אַתָּה! רַק אֲנִי, אֲנִי הוּא

אֲשֶׁר מִפִּיהוּ

אוֹצִיא בִּלְעוֹ…

עוֹד אֲנִי רוֹאֵהוּ:

הוּא לוֹטֵשׁ עָלָיו עוֹד עֵינֵיהוּ

וּבוֹלֵעַ רֻקּוֹ.

(אל חימלכאור)

לָמָּה תַּעֲמֹד בַּשּׁוּק עוֹד?

הַמֹּלֶךְ חָרֹה יֶחֱרֶה לוֹ אָז עַד בְּלִי דָי –

חימלכּאוֹר

עָלָי…

הכהן

לֹא עָלֶיךָ! עָלַי… עָלַי! עַל מִיכָיָהוּ…

(מטעים מתוךְ רגשנות)

יָהוּ! יָהוּ!

יָהּ!

יְרִיבוֹ מִנִּי אָז…

הֵרִיחַ בִּי, מָצָא בִּי דְבַר־מָה

מֵרֵיחָם עָז

שֶׁל אֱלֹהִים אֲחֵרִים…

עֵין עוֹפֶרֶת

וְנִגֶּרֶת

עָלַי אָז הֵרִים…

בַּיּוֹם הַהוּא

עָזַבְתִּי גַּם אָנֹכִי אֶת הַמֹּלֶךְ, עֲזַבְתִּיהוּ…

נוֹכַחְתִּי: גַּם אֲנִי לֹא אֶסְכֹּן לוֹ!

בֹּאוּ, רְאוּ –

אֲבוֹי!

גַּם לִי אֵין יֵשׁ, אֵין יֵשׁ

בִּי לֵב בְּצִדִּי שְׂמֹאל!

הֲדֹם! הַגִּישׁוּ לִי הֲדֹם!

הכּושי

(מגיש לו הדום)

הכהן

(עולה על ההדום)

אַל יִקֹּד אִישׁ אֶל לֵב וְהוּא לֹא יַהֲלֹם.

(פותח סגור מעילו, חושף לבו מצד שׂמאל)

חִיְמִלְכָּאוֹר, קְרָב,

הַט אֹזֶן – וְאִם לַשָּׁוְא…

חימלכאור

(קרב אליו, מטה אוזנו לשמאלו, נרתע, מתבונן אליו במרחק צעדים, בתמהון)

לֹא יַךְ, כְּמוֹ אֵצֶל בְּנִי!

הכהן

הִתְרַחַקְתָּ,

אָחוֹר נְסוּגוֹתָ…

חימלכּאוֹר נְבוּכוֹתִי!…

הכהן

צָדַקְתָּ!

הִתְרַחֵק מִן הָאִישׁ וְלֵב לוֹ אָיִן –

לֹא בִּלְעָם שְׁתוּם הָעָיִן,

רַק בִּלְעָם חֲסַר הַלֵּב

בַּחֹב –

הוּא יַחְפֹּץ קֹב

וְאִם בֵּרַךְ אֶת יִשְׂרָאֵל –

זֹאת הַבְּרָכָה – שֶׁמֶשׁ הִיא אֲשֶׁר לֹא תָּהֵל,

לֹא תִּשְׂמַח אֶרֶץ וְעַם בָּהּ, וְאִם רַב הֲמוֹנָהּ,

וְאִם רַב, אִם רַב שְׁאוֹנָהּ!

שָׁמַיִם יִשְׁמְעוּ וְלֹא יָרֹנּוּ,

לֹא זֹאת הַבְּרָכָה! הַבְּרָכָה מִתּוֹךְ אֹנֶס…

לֹא עַיִן רוֹאָה,

לֹא רוּחַ בְּאַפֵּנוּ נוֹהָה, תּוֹעָה,

לֹא אָזְנֵנוּ הַשּׁוֹמַעַת,

לֹא כִּלְיוֹתֵינוּ לָבִין וְלָדַעַת

רַק לִבֵּנוּ בָּנוּ הוּא הַיְסוֹד!

קְרַב, חַיְמִלְכָּאוֹר, לִימִינִי פֹּה עֲמֹד –

(עוצר בעדו, עד רדתו מעל התהום)

רֶגַע עוֹד…

(לאחר רדתו)

קֹד!

אֲנִי לְלִבְּךָ בְּךָ יַךְ אֶשְׁתַּחֲוֶּה וְאַתָּה לְלִבִּי קֹד!

חימלכּאוֹר

(גוחן אל לב הכהן מתוך קידה, מטה אוזן לצד ימינו, נרתע בתמהונו לאחוריו)

יַךְ! יַךְ! כְּמוֹ אֵצֶל בְּנִי!

הכהן

נִבְהַלְתָּ –

גַּם נְסוּגוֹתָ –

חימלכּאוֹר

נְבוּכוֹתִי…

הכהן

הִסְכַּלְתָּ.

לֵב מָצָאתָ וְנִרְתַּעְתָּ!

חימלכאור

לֹא פִּלַּלְתִּי

לוֹ…

לֹא פִּלַּלְתִּי לוֹ לְלִבְּךָ עַתָּה!

לֹא פִּלַּלְתִּי אֶת לְבָבְךָ פֹּה מְצֹא…

הכהן

אֲבוֹי!

הוֹי, מָה רוֹשַׁשְׁנוּ!

מְקוֹם הַלֵּב

בַּגֵּו

בִּקַּשְׁנוּ

בִּמְקוֹם הַלֵּב

(ברוגז)

פְּאַת הַקֶּדֶם! פְּאַת הַקֶּדֶם!

אָנֹכִי לֹא אֶל פְּאַת הַקֶּדֶם –

אֲנִי לַשֶּׁמֶשׁ אֶשְׁאֲלָה אֲשֶׁר שָׁם יֶאְדַּם –

יָפִיץ אוֹר!

יְמֵי דוֹר

שָׁמַרְתִּי אֶת עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ בִּפְאַת מִזְרָח,

מָחָר – אִם הוּא יַעֲלֶה וְיִזְרַח

בִּפְאַת יָם –

לֹא אֶתְפַּלֵּא. בֶּאֱמוּנָתִי בּוֹ, אֶדְרְשֶׁנּוּ שָׁם…

לְאָן? לְאָן?

לְאָן אֶת זְרוֹעוֹתֵינוּ

כְּמֵהוֹת אֵלֶּה

כִּנְפָשׁוֹת דּוֹמְמוֹת

נוֹשִׁיטָה

וְנִתְפַּלֵּלָה?

לְאָן וּלְמִי בְּעֵינֵינוּ

נִשָּׂאוֹת, נוֹהוֹת וּמִשְׁתּוֹמְמוֹת

נַבִּיטָה?

אִם לֹא לְשֶׁמֶשׁ עוֹלָה

וְנָגֹּלָּה

בִּפְאַת יָם?

אִם לֹא אַחַת לָנוּ אֵי הִיא נֶחְבֵּאת

נְכַוֵּן אֶת עֵינֵינוּ אֶל הַשָּׁמֶשׁ!

אֶל חֻמָּהּ וְאֶל טוּבָהּ!

בְּצָהֳלַת מְשׁוּבָה

נַשְׁכִּים קוּם!

וְלָנוּ אַחַת הִיא, אִם הִיא לָרוּם

וְאִם הִיא מִתַּחַת,

אִם תַּצִּיעַ שְׁאוֹל –

הַשֶּׁמֶשׁ!

הַשֶּׁמֶשׁ הוּא הַכֹּל!

הַשְׁמַעְתֶּם עַל אֲרוֹן־הַבְּרִית

בְּאֹהֶל שִׁילֹה?

נְבִיא יִשְׂרָאֵל הוֹצִיא מֶנוּ אֶת הָאֱלֹהִים,

וּבְלִבּוֹ אוֹתוֹ שִׁית!

וּבְלִבּוֹ אוֹתוֹ שִׂים!

לָמָּה לוֹ הָאָרוֹן אִם הַלֵּב יְכִילוֹ?

הַכֹּהֲנִים לֹא יָדְעוּ –

הֵם לַאֲרוֹן־הַבְּרִית, לַאֲרוֹן־הַבְּרִית

חָרָדוּ,

כְּאֶל אֱלֹהִים,

הִתְפַּלְּלוּ לוֹ: הַצִּילָה!

וַיְהִי הַיּוֹם –

לִשְׂדֵה־הַקְרָב אֶת אֲרוֹן־הַבְּרִית הוֹבִילוּ –

אֲרוֹן־הַבְּרִית יַצִּילֵם!

שָׁם נִלְחֲמוּ וְשָׁם נִגָּפוּ,

פְּנֵי הַכֹּהֲנִים חָפוּ…

וְאֶחָד כֹּהֵן שָׁם בְּאַחַד לֵיל

בְּלֵבָב כָּלָה בּוֹ וּבְנֶפֶשׁ בּוֹ שׁוֹקֵקָה –

פָּתַת אֶת אֲרוֹן־הַבְּרִית – תְּהוֹם!

תְּהוֹם וְאֵין בּוֹ אֵל,

רֵיק הוּא…

(מתוך התמרמרות)

אֲרוֹנוֹת אַתֶּם מְלֵאִים

שְׂבֵעִים,

שְׂבֵעֵי אֵל,

וְאֶת אֱלֹהִים בְּקִרְבְּכֶם לֹא תֵּדְעוּ,

לֹא יְדַעְתֶּם טוֹב!

מִיּוֹם לְיוֹם תֵּעָנוּ, תִּתְרוֹשֵׁשׁוּ,

תְּחַבְּקוּ צֵל,

עַבְדֵי אֵל, עִם אֱלֹהֵיכֶם, שְׁאוֹל תֵּרֵדוּ –

הִתְאוֹשֵׁשׁוּ!

“גַּנָּבִים עֲלֵיכֶם!”

אֲנִי אֶת אֱלֹהֵיכֶם

אֶחְפֹּץ גָּנוֹב…

אֱלֹהִים לִי אֲבַקֵּשָׁה,

עַל אֱלֹהַי אֲשֶׁר בִּי יֵשׁ…

עוֹד אִשָּׁה לִי! עוֹד אֵשׁ!

אֶת אֲרוֹנוֹתֵיכֶם דֹּם אֶפְתָּחָה

וְאֶת אֱלֹהֵיכֶם, כָּלוּא שָׁם לַשָּׁוְא

אֶקָּחָה,

אֱלֹהַי!

כְּגִבּוֹר מוֹצִיא חֶרֶב מִנִּי נְדָן בַּקְרָב,

כְּאֵל הַבַּעַל אֲשֶׁר יִגְזֹל חֹם מִסֵּתֶר חֵיק –

יְהִי הָאָרוֹן רֵיק,

וֵאלֹהָיו בַּחָי!

מָלֵאתִי מֶנוּ, אֱלֹהִים מָלֵאתִי –

אַךְ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הֵבֵאתִי

מֵאֱלֹהַי פֹּה אִתִּי – מִכֶּם לָקַחְתִּי!

כִּדְבוֹרָה זֹאת אָנֹכִי עָף מִצִּיץ אֶל צִיץ

וּמוֹצֶה מִיץ…

אֲנִי – אֵלֶיהָ –

(נפנה ונמשך אל שׂלמבה)

בְּצִמְאוֹן אֵלִי בִּי נִמְשַׁכְתִּי –

(אל חניבעל)

אַתָּה הוּא אֲשֶׁר עָמַדְתָּ עַל דַּרְכִּי,

עֵינֶיךָ – בַּרְכַּת! צְעִיר בֵּית בַּרְכַּת!

בְּנֵי־יוֹנִים שְׁנַיִם –

(מתבונן אליו זמן־מה)

וּשְׁנֵי בְנֵי־נֶשֶׁר!

קְשׁוּרִים אֵל בְּאֵלֶּה וְהַקֶּשֶׁר

אַמִּיץ – לַמָּוֶת וְלַחַיִּים!

עֵינֶיךָ – הָעֹז אֲשֶׁר בָּהֶן, גַּם עֹז, גַּם תֹּם!

וְזֹאת הָרוּחַ הַמְרַחֶפֶת עַל פְּנֵיהֶם… אֵד הַחֲלוֹם!

(לעבר שׂלמבה)

כָּמוֹהָ אַתָּה!

כֹּה שָׁקַטְתָּ בִּמְכוֹנְךָ,

כֹּה שָׁלַוְתָּ –

אָהַבְתִּי

שַׁלְוָה זֹאת עַל סְעָרָה קִרְבָּהּ תְּכַס,

חוֹתֶרֶת וְסוֹעֶרֶת מִבִּפְנִים,

וּמִחוּץ – הִבִּיטָה: נִים, לֹא נִים,

וּדְמִי וְהָס,

לֹא זַעֲזוּעַ קַל –

שַׁלְוָתְךָ, חַנִּיבַעַל!

שַׁלְוָה זֹאת – מְהוּלָה הִיא בִּיגוֹנְךָ

עָלֶיךָ נָח,

לֹא כְּאֵב, אַךְ עַזָּה מִנִּי כְּאֵב –

עַצֶּבֶת,

וְאִם אִלֶּמֶת,

מְנַהֶמֶת

בְּךָ, בְּמַעֲמַקֵּי לֵב…

(מעיף עיניו על תלתליו)

רַק זֶה הַלַּהַב! הַלַּהֶבֶת –

הִיא נֹאחֲזָה בַּסְּבָךְ,

בְּשַׂעֲרוֹתֶיךָ – זֹאת סַעֲרַת הָאֵשׁ הַמִּתְחוֹלֶלֶת

עַל קָדְקָדְךָ וְאוֹכֶלֶת בּוֹ, אוֹכֶלֶת –

וְקָדְקָדְךָ אֵינוֹ אֻכָּל!

נִפְעַמְתִּי בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחֲרֵי־כֵן לִי הוּקַל,

גַּם הִיא… כָּמוֹהָ אַתָּה!

(שׂם ידו על לב חניבעל בצד ימין)

הוּא יַהֲלֹם –

(מוציא יהלום מכיס מעילו, שׁוֹקלו, מנענעו בכף־ידו)

לֹא יַהֲלֹם הַיַּהֲלֹם,

רַק יַהֲלֹם הַלֵּב!

חַיְמִלְכָּאוֹר –

הֵסַבְתָּ לִי כְּאֵב:

שָׁלַחְתָּ אֶת הַיַּהֲלֹם לִי!

הוֹ, גּוֹמְלִי

רָע!

לָמָּה לִי גָמַלְתָּ רָע?

כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמוֹנִי

"אֲדוֹנִי,

צֵא וַחֲשֹׁב:

הֵן לֹא עָשִׂיתִי לְךָ מִיָּמַי מַעֲשֶׂה טוֹב –

עַל מֶה וְעַל מָה

תִּגְמֹל לִי הָרָע!"

מָצָאתָ אוֹתִי, אֶת הַכֹּהֵן, רָב

עִם אֱלֹהָיו,

אָמַרְתִּי אֶת הַמֹּלֶךְ אָז עֲזֹב

לְבִלְתִּי שׁוֹב

אֵלָיו…

לֹא חָפַצְתִּי לוֹ עֲבֹד,

לְהַעֲבִיר לוֹ, בְּלַהֲבוֹ וּשְׂרֹף

יְלָדִים עוֹד…

לֹא רַק אֶת בִּנְךָ מָנַעְתִּי אָז מִמֶּנּוּ –

(נפנה לַאחימולך)

גַּם זֶה – הַכּוּשִׁי… אַכִּירֶנּוּ!

חימלכּאֹור

(בתמהון)

אֲחִיבַעַל!

הכושי

אֲחִימֹלֶךְ!

הכהן

(בשלו)

וְעוֹד וְעוֹד וְעוֹד…

לָמָּה תִּשְׁלַח אֶת הַיַּהֲלֹם לִי?

הוֹ, גּוֹמְלִי

רָע (מתבונן ביהלום)

זֹךְ הַבְּדֹלַח

וְטֹהַר דִּמְעָה לוֹ שֶׁזָּע בּוֹ, זָע –

הַכֶּר־נָא:

הַיַּהֲלֹם –

כְּגֹדֶל לְבַב יָלֶד

הוּא נִכְחֲךָ!

זֶה שְׁלִיחֲךָ

הֱבִיאוֹ לִי עוֹד בּוֹ בַּיּוֹם,

בָּא עַד הֲלוֹם

וַיּתְּנוּ לִי וַיָּנָס וַיִּמָּלֵט.

(מושיט לו היהלום)

קָחֵהוּ!

חימלכאוֹר

(כמתנה תנאי)

אֶקָּחֵהוּ –

וְאָשִׁיב לְךָ אֶת בְּנִי!

הכהן

לַמֹּלֶךְ? לֹא כֹּהֲנוֹ אֲנִי –

כָּל כֹּחִי הוּא לַבַּעַל וְלָעַשְׁתֹּרֶת!

(מושיט זרועותיו אל חניבעל)

בּוֹא, בּוֹא, בֶּן־פּוֹרָת!

אֲנִי בָּאֵשׁ אַעֲבִירְךָ, בְּאֵשׁ הַבַּעַל!

לֹא אֵשׁ הַמָּוֶת הוּא אֲשֶׁר בֶּן־אִישׁ בָּהּ עָבָר,

רַק אֵשׁ הָאַהֲבָה הִיא בְּלֵב הַגָּבֶר,

וּבְלֵב הָאִשָּׁה הָאוֹהָבֶת…

הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֵינֶנָּה מְבַעֶרֶת,

אֵשׁ כָּאוֹר,

אֵשׁ מְקַשֶּׁרֶת

בְּחַבְלֵי אַהֲבָה אֵין־קֵצֶה

וּמְבַשֶּׂרֶת

חַיִּים עוֹד, זִיק חַיֵּי נֶצַח

לְדוֹר־דּוֹר!

בְּשֵׁם הַבַּעַל –

הוּא אֱלֹהִים מִמַּעַל,

וּבְאֵלֶם פִּסְלוֹ מָטָּה –

אָנֹכִי מַשְׁבִּיעֶךָ:

גֵּשׁ!

גַּשׁ אֵלֶיהָ עָתָּה!

הַבַּעַל אֱלֹהֶיךָ,

הוּא עָלֶיךָ

אָצַל מֵאַהֲבָתוֹ רַבָּה,

לַבָּה!

גֵּשׁ הָלְאָה, גֵּשׁ!

עַשְׁתֹּרֶת אָצְלָה לָהּ מֵאִשָּׁה.

לֹא כָּל אִשָּׁה

נֶאֱצֶלֶת מֶנָּה, מִן הָאֵשׁ…

לֵךְ, טְבֹל בָּהּ וְהִשָּׂרֶף

וְאֵשׁ בְּאֵשׁ תִּתְעָרֵב,

אוֹר בְּאוֹרָהּ –

וַאֲנִי בְּשׂוֹרָה

לְאֵלִי עַל אֲדָמוֹת וּבַשָּׁמַיִם מָעַל,

בְּשׂוֹרָה לוֹ, לַבָּעַל:

רֹן, אֵלִי, רֹן, הַנַּחַת

וְהַבְּרָכָה אִתָּךְ:

שִׁמְשְׁךָ זוֹרַחַת,

וְגִשְׁמְךָ פֹּה נִתָּךְ!

הָאֲדָמָה שֵׁגָל

תִּתְגַּל קֳבָל שָׁמָיִם –

כְּרַע, אֵל, אַל יֹאבַד אֵגֶל

זְרַע־חַיִּים מִן הַחַיִּים…

וְאֵד מֵאֶרֶץ יָעַל

יַשְׁקֵנוּ גִיל וָדֶמַע;

עֵינֵנוּ נִשֵּׂאת מָעַל

וְרוּחַ יֶהֱמֶה, יֶהֱמֶה.

וְגוֹעֵר יָם, וְצוּלָה

מְרוֹמִים הִיא שׁוֹאֶלֶת;

וּבָחוּר יֶאֱהַב. בְּתוּלָה

בְּאַהֲבָה נִבְעֶלֶת!

(אל שׂלמבה)

מַה שְּׁמֵךְ?

שׂלמבּה

שָׂלַמְבָּה, בַּת לְחַיְמִלְכָּאוֹר אָבִי.

קורנליה

אֲחוֹתוֹ הִיא, הוּא אָח לָהּ, וְהִיא אֲחוֹתוֹ!

הכהן

(קצת תוהה)

לֹא יָדַעְתִּי זֹאת אֶל נָכוֹן,

אַךְ הֲבִינוֹתִי –

גַּם הֲבִינוֹתִי, אֲשֶׁר חַיְמִלְכָּאוֹר, אִם גַּם לֹא פָּצָה פֶּה,

יִרְצֵם, יִרְצֶה אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת, גַּם יָחֹן,

גַּם יְבָרֵךְ אוֹתָהּ יַחַד עִם

הָאֱלֹהִים.

דּוּמִיָּה זֹאת אֲשֶׁר הוּא דוֹמֵם

מְעִידָה

וּמַגִּידָה:

חָפַצְתִּי בָּזֶה!

דּוּמִיָּה – רָצוֹן אֶקְרָא לָהּ, דּוּמִיָּה – תְּהִלָּה,

דּוּמִיָּה מִלֵּב הוֹמֶה –

(פונה אל קורנליה)

אַתְּ, מִי אַתְּ, כִּי תָּרִיעִי?

הֵן תַּפְרִיעִי

בַּעֲדֵנוּ גַם כִּי תִּדֹּמִּי!

גַּם בְּהַחֲרִישֵׁךְ אַתְּ צוֹעֶקֶת!

נִקְרֵאתִי אֶל חַיְמִלְכָּאוֹר, וּבְבוֹאִי –

כֹּה תִּנּוֹעִי צֵל לְצַלְעִי, כֹּה תִּנּוֹעִי…

לֹא דִּבַּרְתְּ – וְהִפְרַעַתְּ!

הִפְרַעַתְּ בָּזֶה אֲשֶׁר שָׁמַעַתְּ…

שָׁמֹעַ! זָר בֵּינֵינוּ יֵשׁ וְהוּא שׁוֹמֵעַ…

אֲנַחְנוּ עָם, אֲנַחְנוּ פֹּה כֻּלָּנוּ

תַּעֲלוּמָה אָנוּ –

לָמָּה יִשְׁמָעֵנָּה?

אָהַבְתִּי הֲמוֹת עָם.

הָעָם!

הָרִיעַ רֵעַ!

רְעַשׁ, סָבִיב לִי הַיָּם!

הִתְפּוֹצֵץ, הָר!

וְאַל “יִשְׁמַע” זָר!

אֲנִי בְּשָׁמְעוֹ – אָזְנַי תְּצִלֶּינָה…

תַּפְרִיעִי בַּעֲדֵנוּ גַם כִּי תִּדֹּמִי –

מִי אָתְּ?

קורנליה

בַּת רוֹמִי.

הכהן

זָרָה!

קורנליה

וְהָרָה לוֹ, לְחַנִּיבַעַל הָרָה,

הָרִיתִי לוֹ לָלַת.

הכהן

אָתְּ!

(מתבונן אל קורנליה ואל חניבעל חליפות)

לֹא אֱלֹהֶיהָ וְלֹא הַבַּעַל בֵּרַךְ

אֶת הֶרְיוֹנָהּ,

כִּי זָנְתָה וְלִזְנוּנִים הָרְתָה.

(אל חימלכאור)

גַּם בִּנְךָ שֵׂרַךְ

דַּרְכּוֹ,

בַּרְכַּת!

(אל חניבעל)

סַרְתָּ

מִן הַדֶּרֶךְ…

תֵּן אֶת הַיַּהֲלֹם לָהּ –

אֶתְנַן זוֹנָה

תְּהִי לָהּ אֶבֶן זֹאת!

חניבעל

(לוקח היהלום מיד הכהן ומגישו לקורנליה)

קורנליה

(מסתכלת רגע, כשׁהיא שׁוֹלבת ידיה לאחוריה, באבן ובחניבעל ושוב ביהלום, לוקחתו)

לֹא אֶתְנַן זוֹנָה – אוֹת!

אוֹת לִי וּמִנְחָה זֹאת יְקָרָה לִי וַחֲמוּדָה

כָּאוֹתוֹת אֲשֶׁר יִתֵּן יְהוּדָה

לְתָמָר,

אֲשֶׁר הָיְתָה עִמּוֹ וַאֲשֶׁר לוֹ תַּהַר.

הכהן

אוֹתוֹת אַהֲבָה הֵם לְתָמָר,

לְכַלָּתוֹ,

אוֹתוֹת אַהֲבָתוֹ,

בְּטֶרֶם הָיְתָה לוֹ, גַּם אַחֲרֵי־כֵן –

הָאַהֲבָה לָהּ שָׁמַר

וְאַתְּ – אַתְּ זָרָה

לוֹ לַנַּעַר,

אֵשֶׁת חֵן,

זָרָה לוֹ, מוּזָרָה.

חניבעל

הַכֹּהֵן! אִישׁ קָדוֹשׁ אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ!

נִקְדַּשְׁתָּ

לֹא בִּדְבָרֶיךָ פֹּה אֲשֶׁר חִדַּשְׁתָּ,

רַק בִּדְבָרֶיךָ אֲשֶׁר מֵעֹמֶק לִבּוֹתֵינוּ,

מִלִּבִּי בִּי הוֹצֵאתָ – תַּשְׁמִיעֵנוּ!

תְּדַבֵּר בָּהּ – וְאֶת עֵינֶיךָ בִּי

נָתַתָּ –

לֹא אַתָּה,

זֶה אֲנִי,

אֲנִי דִּבַּרְתִּי!

“זָרָה”! זָרָה!

זָרִים, בְּחוֹף זָר וּבְקִרְיָה זָרָה נִזְדַּמַּנּוּ,

עִם זָרָה לִי, מוּזָרָה גַרְתִּי

תַּחַת

קוֹרַת־בַּיִת אַחַת,

בְּמָלוֹן אֶחָד לַנּוּ…

אִתָּהּ כִּבְרַת אֶרֶץ וּרְחוֹב בַּיָּם עָבַרְתִּי,

אֶרְאֶנָּה וְלֹא אֶרְאֶנָּה –

אֲהָהּ!

וְאָנֹכִי נִתְנַסֵּיתִי בָּהּ!

נִכְשַׁלְתִּי

וְנָפַלְתִּי –

כֹּה הָיָה קַל לִי… עַל־נְקַלָּה

יָכֹלְתִּי לְהִנָּזֵר מֶנָּה –

קַל לְהִנָּזֵר – עַל כֵּן לֹא אֶנָּזֵרָה!

לֹא אֲהַבְתִּיהָ – עַל כֵּן לֹא אֶשְׁתַּמֵּרָה!

כּוֹס הַחֹמֶץ –

יָכֹלְתִּי לֹא לִשְׁתּוֹתָהּ – וּשְׁתִיתִיהָ!

(מתבונן אל שלמבה)

אֶל אֲחוֹתִי כַּלָּה,

אֲחוֹתִי אֵשׁ־לֶהָבָה,

אֶאֱהָבָה –

לֹא אֶקְרָבָה…

יֵשׁ בִּי אֹמֶץ!

(אל חימלכאור)

כּוֹס יֵין הָרֶקַח –

הוֹשַׁטְתֶּם לִי, אָבִי וְגַם כֹּהֲנִי, בִּקְדֻשָּׁה

גַּם תַּרְהִיבוּנִי: קַח!

(מתבונן, נוהה של שלמבה)

לֹא אֶקַּח!

יֵשׁ בִּי אֹמֶץ!

וּבַת־רוֹמָאִים זֹאת! הוֹ בּוּשָׁה!

קורנליה

תְּקַלְּלֵנִי – וַאֲנִי הָרִיתִי לָךְ…

חניבעל

כַּסֵּנִי, הָר!

קורנליה

יִוָּלֵד זָר…

הכהן

צָר!

צָר יִוָּלֵד!

חימלכאור

לֹא יִוָּלֵד צָר –

לָנוּ יִהְיֶה הַיֶּלֶד!

אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּתוֹק נוֹצִיא מִן הַמָּר,

שָׁלַמְבָּה לָמְדָה מָצֹה מִצֶּפַע אֶרֶס –

אֲנִי מִבֶּטֶן בַּת־צִפְעוֹנִים אֶמְצֶה פְּרִי יְקָר,

אוֹצִיא בֵּן מִכֶּרֶס!

(מראה אל חניבעל ושלמבה)

הֵם… הֵם לֹא יֹאבוּ!

הכהן

טֹבוּ!

טֹבוּ מאֹד בָּנֶיךָ… אֵין

כְּשָׂלַמְבָּה בַּת וּכְחַנִּיבַעַל בֵּן!

מַה־טֹּבוּ!

חימלכאור

וְאִם טֹבוּ בְּעֵינֶיךָ –

יִהְיֶה לִי עוֹד כְּמוֹהֶם אֶחָד,

נֶכֶד!

(מתחנן לפניו)

מִיכָה־בַעַל, כֹּהֲנִי הָרָב,

עוּץ עֵצָה:

הַאֲשַׁלְּחֶנָּה עִם זַרְעִי בְּמֵעֶיהָ אֶל גְּדָל שׂוֹנְאָי?

אִם אֶעְצְרֶנָּה אִתִּי כָּל יְמֵי הֶרְיוֹנָהּ?

הכהן

לֹא אוּכַל וְאַגִּיד לְךָ, חַיְמִלְכָּאוֹר, דְּבָרִי שָׁוְא,

לֹא אֶעֱשֶׂה בְּנַפְשִׁי שֶׁקֶר וְאֹמַר לְךָ! שַׁלְּחֶנָּה!

גַּם לֹא עֲשׂוֹת אִיעָצְךָ, אֲשֶׁר זֹאת נַפְשִׁי בִּי חֲפֵצָה:

לֹא אֹמַר לָךְ: עָצְרֶנָּה!

רַק דְּבָרִי זֶה עַל לִבְּךָ הַעַל:

לֹא יִהְיֶה לְךָ נֶכֶד מֶנָּה וְלֹא נִין –

אִם הִיא יוֹלֶדֶת אוֹתוֹ גַּם בְּחֵיק הַבָּעַל!

בֵּין:

אֲנִי, מִי אָנִי?

לֹא תּוּכַל וְתַגִּידָה.

וְאִם יְדַעְתָּנִי…

אֲנִי חִידָה!

לִי לְנַפְשִׁי חִידָה –

וְאֵין לִי פּוֹתֵר:

מִיכָה־בַעַל אָנִי –

מִיכָיָהוּ אֲנִי יוֹתֵר!

הַבַּעַל צוֹד צָדָנִי –

יָהּ מַעֲמִיק בִּי יוֹתֵר…

צוֹר! הֶאֱמַנְתִּי צוֹר הִיא,

לִי הָיְתָה לְעֵינָיִם –

לֹא לָהּ, לֹא לָהּ הַתּוֹרָה,

בִּי מַעֲמִיק הַר אֶפְרָיִם!

לֹא אָבִי אָז, גַּם לֹא אֲבִי־אָבִיהוּ

אֲנִי הוּא!

אֲנִי, בְּיָמִים קְדוּמִים עוֹד,

בִּימֵי שְׁפֹט

הַשּׁוֹפְטִים בְּיִשְׂרָאֵל –

עוֹד תִּכְלֶה נַפְשִׁי בִּי לַפֶּסֶל…

וְהַמַּסֵּכָה לִי בְּסֵתֶר נָגְהָהּ תָּהֵל –

אָבִי מֵת בִּגְלָלִי,

וַאֲנִי בְּמַעֲשֵׂה כֶּסֶל

הֵבֵאתִי עָלַי אָלָה,

אָלַת אֵם – שָׁלַחְתִּי יָד בִּגְנֵבָה,

עָשִׂיתִי הַתּוֹעֵבָה,

גָּנַבְתִּי כֶּסֶף לַעֲשׂוֹת הַפֶּסֶל

וּלְהָקִים הַמַּצֵּבָה –

הֲקִימוֹתִיהָ!

אִמִּי הָעֲנִיָּה –

עַד עַתָּה תְּמִימָה

עִם אֱלֹהֶיהָ… לִי הִשְׁלִימָה!

אַךְ אֲנִי –

לִי, לִי

עִם אֱלִילִי־אֵלִי,

עִם פִּסְלִי פָּז בְּבֵיתִי

בֵּית אֱלֹהָי –

לֹא יוּנַח לִי אֲזַי, לֹא יוּנַח לִי לַיִּשְׂרְאֵלִי,

אֶת שְׁנֵיהֶם כִּי יָרֵאתִי…

לִשְׁנַיִם נִקְרַע בִּי לְבָבִי וְכָל קֶרַע

שׁוֹתֵת דָּם וְצוֹוֵחַ פֶּרֶא –

רָץ מִן הָאֵל הָאֶחָד אֶל הַשֵּׁנִי,

מִיָּהּ לַפֶּסֶל וּמִן הַפֶּסֶל אֱלֵי יָהּ

וְלֹא אֵדַע: מָה?…

וּמוּסַר־כְּלָיוֹת גָּדוֹל יְעַנֵּנִי,

זֶה לִבִּי, לִבִּי עָלַי דַּוָּי

וְרַב, מָה רַב כְּאֵבִי –

וַעֲיֵפָה נַפְשִׁי בִּי, עֲיֵפָה.

אָז יָבוֹא הוּא, הַלֵּוִי,

בָּא בֵּית אֱלֹהָי,

בָּא גוֹאֵל לִי, גַּם גָּאָל!

הַר הֵסִיר מֵעַל כְּתֵפִי

עוֹטֶה אֵפוֹד בַּד כַּשִּׁרְיָה

יַעַשׂ לִי הַבְּרִיָּה

הוּא אֶת שְׁנֵיהֶם בָּלַל,

סָלַל

דֶּרֶךְ לִי וּמְסִלָּה מֵאֱלֹהַי לַבָּעַל –

הַבָּעַל!

הוּא בּוֹעֵר בִּי – לַהֶבֶת!

אַךְ אֱלֹהַי מִבְּרֵאשִׁית מַעֲמִיק בִּי שֶׁבֶת,

בִּי חוֹתֵר

הַרְבֵּה יוֹתֵר…

אָנֹכִי, אָנִי –

בַּלֵּיל הַהוּא, מִלַּיִשׁ, מִן הַדָּנִי

אֶבְרַח צוֹרָה…

דּוֹרֵי דוֹר

וְעִתִּים מַאֲלִיפוֹת

אֶעֱשֶׂה בְּצוֹר,

אִישַׁן בָּהּ הַמָּוֶת וְלַחַיִּים בָּהּ אֵעוֹרָה,

אֶחְיֶה, אָמוּת בָּהּ חֲלִיפוֹת,

וְעַל פְּנֵי כָּל מֵימֶיהָ…

אָהַבְתִּי אֱלֹהֶיהָ,

אָהַבְתִּי אֶבְלָהּ, אָהַבְתִּי חַגָּהּ!

לֵךְ וּמְצָא –

הֲתִמְצָא בְּקַרְתַּגָּא

צוֹרִי נֶאֱמָן מֶנִּי

לְעַם צוֹר וְלֵאלֹהָיו?

הֲתִמְצָאֶנּוּ?

תְּבַקְשֶׁנּוּ שָׁוְא!

אַךְ דַּע, גַּם דָּע:

יָהּ אֵלִי, יָהּ –

הוּא מַעֲמִיק בִּי יוֹתֵר… יָהּ?

בִּינָה, בִּין:

אֵגֶל זֶרַע־בְּרֵאשִׁית

עָמֹק מִנִּי יָם!

רֶחֶם אֵשֶׁת,

חֵיק אִמָּהוֹת חָם –

לֹא יֵחַם כֹּה הַשֶּׁמֶשׁ בַּשָּׁמַיִם!

בֵּין:

לֹא יִגְדַּל אָדָם פֶּרֶא

בֵּין הַחַיִּים!

הַר־קְדוּמִים, הַר אֶפְרַיִם,

קַדְמוֹן הַר

בִּי שָׁר!

הַט אֹזֶן, שְׁמָע –

בְּנֵי אֶרֶץ אַחַת אָנוּ – כְּנָעַן!

קוֹל כִּי יְבַשֵּׂר גְּאֻלָּה, מֵהַר אֶפְרַיִם בָּא –

הֵד מִצּוֹר לוֹ יַעַן!

וְעַל כָּל זֶה לֹא מָחֲקָה צוֹר בְּאֶלֶף שָׁנָי,

אֶת קְלַסְתֵּר פָּנָי,

אֶת תָּאֳרִי, אֶת סִבְרִי,

לֹא נָגְעָה בְּתוֹךְ־תּוֹכִי –

הִנְנִי אָנֹכִי!

עִבְרִי!

בְּךָ, חַיְמִלְכָּאוֹר, בְּבִנְךָ וּבְבִתְּךָ

רֹאשׁ הַשְּׂנִיר –

הוּא לְתוֹךְ עֵינֵיכֶם יִיר

הָאוֹר, קְדוּמִים אוֹר,

הַבִּטְחָה,

אֶת רוּחוֹ עָז

וְטַלּוֹ

בִּתְרוּעַת דְּרוֹר,

לְתוֹךְ לְבַבְכֶם יַז,

יְמַלְּאוֹ,

יְנַשְּׂאוֹ רוֹמָה,

וּבַאֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם –

נַהֲמַת הַיָּם,

יָם צוֹר,

בְּתוֹכְכֶם הִיא הוֹמָה.

(לעבר קורנליה)

וְהִיא – זְאֵבָה בָּהּ יוֹשֶׁבֶת,

בַּת זְאֵב־הַקְּדוּמִים הָאוֹרֶבֶת

לִבְנֵי־אָדָם – לֹא לִטְרֹף טֶרֶף,

רַק הָטֵל אֶת חֲלָבָהּ בָּם, בַּקֶּרֶב,

אֶת זֶרֶם דָּמָהּ בָּם, בַּלֵּב –

הִיא יוֹלֶדֶת זְאֵב!

חימלכּאוֹר

(במבוכתו)

צַוֵּנִי וְאַכֶּנּוּ בְּצֵאתוֹ מִמְּעֵי אֵם.

הכהן

(לעבר חניבעל ושׂלמבה)

מַה יֹּאמְרוּ הֵם?

חימלכּאוֹר

הֵם…

(נותן רגע עיניו בחניבעל)

הוּא – אַתָּה הוּא אֲשֶׁר מֵחָדָשׁ יְלַדְתָּהוּ!

אַף הִיא – כָּמוֹךָ הִיא, כְּמִיכָיָהוּ

מֵהַר אֶפְרַיִם וּמִבֵּית־אֵל בָּא, מִצִּיּוֹן… הֵם

(נופל ברוחו)

לֹא יַחְפְּצוּ בָּזֶה גַם הֵמָּה…

אַתָּה – אִם תְּצַוֵּמוֹ –

צַו, נִשְׁמְעָה בְּקוֹלָךְ! –

הכהן

לֹא אֲצַו… עוֹד קוֹרְטוֹב פּוֹעֵם לִבִּי בִּי לַמֹּלֶךְ.

אֲנִי אִם אַקְרִיב לוֹ, לֹא אַקְרִיב זְאֵב לוֹ,

בֶּן־אָדָם אַקְרִיב לוֹ, עִם נַפְשׁוֹ בּוֹ, עִם לֵב לוֹ –

(במבט אל חניבעל)

אֶת בְּנוֹ אַעֲבִירָה וְאִם עָלָיו חַסְתִּי…

(לעבר קורנליה)

לֹא אַעֲבִיר אֶת בְּנָהּ… מָאַסְתִּי בּוֹ, מָאַסְתִּי.

חימלכּאוֹר

מָאַסְנוּ בּוֹ גַּם אָנוּ – לֵכִי!

לְכִי לָךְ, פֶּן נִנָּחֶם…

יֵשׁ לָךְ זְאֵב בָּרָחֶם,

זְאֵב תָּחֵמִּי, תְּטַפֵּחִי –

מַהֲרִי, חוּשִׁי!

לֵכִי!

(פונה לצדדים)

הַכּוּשִׁי!

לֵךְ אִתָּהּ, אֲחִיבַעַל –

הכושי

אֲחִימֹלֶךְ!

חימלכּאוֹר

כִּדְבָרֶיךָ… אַךְ –

לֹא אַתָּה תְּלַוֶּנָּה… סְלַח –

(פונה אל אחד העובדים)

אַתָּה הוֹלֵךְ

אוֹתָהּ לִפְנֵי לֶכְתָּהּ לְבֵית־הַנְּכֹאת,

גַּם תִּקַּח לָהּ מִכָּל אֲשֶׁר עֵינֶיהָ שָׁם תּוּכַלְנָה רְאוֹת,

וְיָדָהּ קַחַת.

הוֹרִידֶנָּה אַחֲרֵי־כֵן אֶל חוֹף הַיָּם,

בָּאֳנִיָּה קַלַּת־מֵרוֹץ, רַחֲבַת־מִפְרָשׂ, רָמַת תֹּרֶן, תֹּמֶר.

הוֹשִׁיבֶנָּה,

וְאֶל הָאָרֶץ הֲבִיאֶנָּה

אֲשֶׁר לְךָ תֹּאמַר.

קורנליה

אֲנִי הוֹלֶכֶת… רְאוּ אַף רְאוּ –

הִנֵּה נִדְמֶה לִי, גַּם הוּא

(לעבר חניבעל)

לֹא נִרְאֶה לָעֵינַיִם –

אִתִּי יוֹצֵא… אָנוּ יוֹצְאִים פֹּה בִּשְׁנָיִם…

(יוצאת)

העבד

(יוצא אחריה)

חימלכּאוֹר

(יושׁב שחוח על יצוע־מרבדים)

חניבעל

(מופנה למבוא החוצה, אחרי קורנליה, כאומר לצאת)

כולם

(יושבים לארץ על הדומֵי־שׁטיחים)

הכהן

(לאחר רגע־דממה)

חַיְמִלְכָּאוֹר –

יָשַׁבְתָּ דּוּמָה,

טָבַעְתָּ

בּוֹ בְּצִלְּךָ –

וְהוּא טָבַע בָּךְ…

קוּמָה –

הַאִם לֹא רָוַח לָךְ?

חימלכּאוֹר

לֹא רָוַח לִי בִּמְאוּמָה…

הכהן

יָדַעְתִּי.

חימלכּאוֹר

יָדַעְתָּ כֹּל –

כָּאֵל…

חָפַצְתִּי אוֹתְךָ שְׁאֹל

פֵּשֶׁר דָּבָר.

הכהן

הַצֵּל –

חָפַצְתָּ אֲשֶׁר יַעֲבֹר – וְעָבָר

וּבְעָבְרוֹ – מַה הַיְלֵל, חַיְמִלְכָּאוֹר, מָה הַיְלֵל?

מִתְּהוֹם הַנֶּפֶשׁ עוֹלֶה הוּא – יְלֵל.

חימלכּאוֹר

(כמודה בחצי־קול לעצמו)

אָמְנָם, כֵּן…

הכהן

(בחנו)

לֹא תֶּאֱהַב לֵיל אֲפֵלָה

בִּהְיוֹתוֹ

וּבִכְלוֹתוֹ –

מַה נַּפְשְׁךָ אֲבֵלָה…

חימלכּאוֹר

כֵּן…

הכהן

הַצָּר

אֲשֶׁר שָׂנֵאתָ

הִכִּיתָ אוֹתוֹ, לְאַחַר שֶׁהִכִּיתָ –

כֹּה צַר לְךָ, עַל צָרְךָ צַר…

חימלכּאוֹר

חֲדָל!

אֱמֶת יֵשׁ וְהִיא אֲיֻמָּה מִנִּי שֶׁקֶר!

לוּ אַךְ יָכֹלְתִּי וּמִלִּבִּי אוֹתָהּ אֶעֱקֹר!

לָמָּה תַּשְׁמִיעֶנָּה לִי, הַכֹּהֵן? לָמָּה?

לֹא אוּכַל שָׁמְעָהּ –

חֲדָל!

חַנִּיבַעַל!

חניבעל

עַבְדֶּךָ!

חימלכּאוֹר

חָפַצְתָּ אִתָּהּ לֶכֶת?…

חניבעל

חָפַצְתִּי.

חימלכּאוֹר

תֶּאֱהָבֶנָּה

עַתָּה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָלְכָה וְאֵינֶנָּה.

חניבעל

קַצְתִּי,

קַצְתִּי בָּהּ… אֲנִי מֵרַחֲמִים

(יקוד לאביו)

חימלכּאוֹר

(לאחר דממה ממושׁכה)

לָמָּה לִי תִּשְׁתַּחֲוֶה?

חניבעל

סְלַח לִי,

עַל חֶמְלָתִי בִּי עָלֶיהָ, סְלַח לִי…

הכהן

אֵלִי! אֵלִי!

אִם לֹא עִבְרִים אַתֶּם? לֹא יִשְׂרְאֵלִים?

קַר!… נַעֲשֶׂה קַר לִי –

כְּמוֹכֶם – כֵּן גַּם אָנִי:

עַל צָרִי צַר לִי…

גַּם גִּיל, גַּם פַּחַד

קְרָאוּנִי, אֲחָזוּנִי יָחַד –

הֲלָךְ־נֶפֶשׁ אֶחָד לָנוּ!

רוּחַ בָּנוּ

אַחַת

כּוֹאֶבֶת,

תְּהוֹם נוֹקֶבֶת,

מַרְגִּיזָה שְׁאוֹל מִתַּחַת,

וּשְׁאִיָּה לְלֹא חֶמְדָּה:

בְּעָצְמַת אַהֲבָה וּבְעֹצֶם צָעַר.

לָרָקִיעַ תַּחֲרֹג, תִּסַּק רֵיק,

מֵעֵבֶר לְמַחֲשָׁבָה וְהִגָּיוֹן,

מֵעֵבֶר לַהֲוָיָה

אֶת רוּחֵנוּ נָעַר,

וְאֵין חֵיק, אֵין חֵיק

וְאֵין עֶמְדָּה –

לִבְנֵי שֵׁם וְעֵבֶר…

הָהּ, אֶחָד אֶחָד בָּא עָלֵינוּ הַכִּלָּיוֹן,

אַחַת כְּלָיָה,

אֶחָד קֶבֶר,

אֶחָד, אֶחָד קָרֶץ –

לֹא נַחֲזִיק מַעֲמָד עַל עֲפַר הָאָרֶץ! ³

רץ

(מופיע במבוא שלפני הרואים)

שָׁלִיחַ בָּא, שָׁלוּחַ

מִסַּגוֹסְט בִּסְפָרַד, מִסְּצִפְּיוֹ אֶל אֲצִיל־הָרוּחַ,

אֶל חַיְמִלְכָּאוֹר שַׂר־הַצָּבָא, הֲיוּכַל בּוֹא?

חימלכּאור

יָבוֹא!

רץ

(יוצא. מכניס את השׁליח)

השׁליח

(בא, משתחווה אפיים ארצה)

אֲנִי אֶל שַׂר הַצָּבָא, אֶל חַיְמִלְכָּאוֹר בַּרְכַּת, אֶל אַבִּיר

קַרְתַּגָּא, כְּלִילַת יָם,

שָׁלִיחַ.

(מוסר לחימלכאור הגליון)

חימלכּאוֹר

(מוסר הגליון לסופרו)

הסופר

(פורשׂ הגליון, מעיין בו, בשׁמרו את פי השׁליח)

סְצִפְּיוֹ, נְצִיב גְּלִיל נוֹף בִּסְפָרַד שׁוֹלֵחַ לְךָ מִשָּׁם

אֶת בִּרְכַּת שְׁלוֹמוֹ וְאֶת אַדִּיר

כָּל חֶפְצוֹ לְךָ בָּזֶה

יַבִּיעַ:

"אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ שֶׁזָּקַנוּ –

עַל אַהֲבָה – נְעוּרִים בָּהּ נֵחַנּוּ

נוֹקִיר וְנִשְׁמֹרָה,

חַנִּיבַעַל הַמְּהֻלָּל וְהַנִּשָׂא עַל כָּל פֶּה,

יְכַבְּדֵנִי נָא בָּזֶה,

יְבַקְּרֵנִי בְּצֵל קוֹרַת בֵּיתִי.

יִלָּוֶה אֶל קוֹרְנֶלְיָה כַּאֲשֶׁר נִלְוְתָה אֶל בִּנְךָ בַּרְכַּת

בִּמְשׁוֹשׁ דַּרְכּוֹ

צוֹרָה…

הִשְׁתַּחֲוֵיתִי!"

חימלכּאוֹר

(פונה אל סופרו)

קַח גִּלָּיוֹן, כְּתֹב!

הסופר

(מוסר את גליון סציפיו לידי חברו, ומקבל מאתו גליון חלק וחרט־סופרים)

חימלכּאוֹר

(לצד סופרו)

"רַב תּוֹדוֹת לְךָ הַנָּצִיב בִּגְלִיל נוֹף. סְפָרַד,

וּתְשׁוּאוֹת חֵן לָרֹב,

לָרָם, לִסְצִפְּיוֹ

אֲשֶׁר אֵלֵינוּ חָרַד

בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם רָב…

לֹא פִּלַּלְתִּי לוֹ, לְכָבוֹד זֶה,

גַּם בְּנִי, גַּם חַנִּיבַעַל, לוֹ לֹא צִפָּה…

וּבַאֲשֶׁר לְאַהֲבָה, דִּבַּרְתָּ בָּהּ, – גַּם עַל פִּי קָבֶר

אֶדְגֹּל בָּהּ, בְּזֹאת הָאַהֲבָה,

בְּגֹדֶל לִבִּי וּבְגַאֲוָה

עָלֶיהָ, עַל הָאַהֲבָה,

בְּאַהֲבָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה תְּלוּיָה בְּכָל דָּבָר –

כָּמוֹךָ, אֹבֶה בָּהּ, עָלֶיהָ אוּכַל שְׁמֹר…

וְעִם כָּל זֶה, לֹא יוּכַל בְּנִי, שֶׁשָּׁב הַיּוֹם מִצּוֹר,

זֶה עַתָּה שָׁב,

לֹא יוּכַל לְהִלָּווֹת לָהּ לְבַת אֲחוֹתֶךָ

אֲשֶׁר אֶת בֵּיתִי יָצְאָה, עוֹד טֶרֶם בָּא שְׁלִיחֶךָ,

שָׂא, בַּעַל בְּעַמֶּךָ,

בָּא־כֹּחַ רוֹמִי,

אֶת בִּרְכַּת “שְׁלוֹמִי”.

הסופר

(גומר לחרוט בגליון, מוסר אותו עם דברי חימלכאור ליד השליח)

השׁליח

שָׁלוֹם רָב!

(משׁתחווה ויוצא)

הכהן

(מתוך התעודדות מאומצת)

חַיְמִלְכָּאוֹר, שַׂר־הַצָּבָא, קְרָאתָנִי –

לָמָּה זֶה קְרָאתָנִי?

חימלכּאוֹר

זֶבַח!

(מתוך התעוררות רבה)

לְזֶבַח־מִשְׁפָּחָה אֲנִי קְרָאתִיךָ.

מִיכָה!

אֶלֶף שׁוֹר

לַטֶּבַח!

וְיַיִן יְאוֹר!

אֶל תַּחַת כָּל אֲשֵׁרָה

כֵּרָה!

הַשָּׁר… לֹא הֲרָגָנוּ! ⁴

חַיִּים אָנוּ…

לֹא בָּנוּ

שָׁר הַשָּׁר,

לְטוֹבִים אוּלַי, וְלַדּוֹמִים לָנוּ…

וְאַךְ לַשָּׁוְא, לַשָּׁוְא

הָלַךְ מֵאִתָּנוּ…

הוֹ!

לוּ הוֹאִיל בּוֹא

לַזֶּבַח בּוֹא!

אֲחִיבַעַל!

הכושי

אֲחִימֹלֶך…

חימלכּאוֹר כִּדְבָרֶךָ –

אֲחִימֹלֶךְ שְׁמֶךָ!

רוּץ, קְרָא לוֹ, קְרָא, וָשָׁב

לַזֶּבַח.

בִּדְרָכִים שֶׁבַע

בַּקְּשֵׁהוּ,

הֲבִיאֵהוּ

הֲלֹם! הֲלֹם!

חַג לִי הַיּוֹם!

(פונה אל הכהן)

וְאַתָּה – עוֹד טֶרֶם יוֹפַע

כְּצוֹפֶה

מִנִּי רֹאשׁ הַעִידוֹתָ בָּנוּ,

בִּקַּשְׁתָּנוּ

לֹא לַעְצֹר בּוֹ… עַל כֵּן עֲצַרְתִּיהוּ!

אַךְ עַתָּה, עַתָּה –

קְרָא, קְרָא לוֹ אָתָּה,

בִּנְךָ הוּא וְיָבוֹא!

הכהן

בֵּן… בְּנִי הוּא –

(בהתבוננו בכושי)

אֶקְרָא לוֹ… לֹא הִרְחִיק בְּנִי הֲלֹךְ

בַּהֲלָךְ נַפְשׁוֹ זֹךְ,

אַךְ תֵּצֵא וְתִרְאֶנּוּ…

אחימלך

(יוצא)

הכהן

אָנֹכִי, דַּע, כִּי לֹא בְּרָצוֹן אֲבִיאֶנּוּ

אֱלֵי בֵּיתְךָ הֵנָּה…

חימלכּאוֹר

אֱלֵי בֵּיתִי?

הכהן

יָרֵאתִי…

לֹא אַחַת הָיָה עִם לְבָבוֹ

בּוֹא אֵלֶיךָ,

וּלְפָנֶיךָ

נְפֹל –

וּשְׁאֹל, עַל נַפְשׁוֹ שְׁאֹל, שְׁאֹל

אֶת שַׂר־הַצָּבָא לְקַחְתּוֹ אִתּוֹ

בְּצֵאתוֹ

לִשְׂדֵה־קְרָב –

לֹא נְתַתִּיו לֶכֶת… הַאוּכַל תִּתּוֹ?

חימלכּאוֹר

לֹא נָתַן לוֹ הַכֹּהֵן אוֹ הָאָב?

הכהן

שְׁנֵיהֶם יַחַד –

לֹא הַפַּחַד,

רַק גֹּעַל־נֶפֶשׁ הוּא אֲשֶׁר מוֹנְעֵנִי

מִשְּׁלֹחַ אֶת הַשָּׁר, אֶת בְּנִי, אֵלֶיךָ הֵנָּה…

הֵן לֹא תְּכַחֵד –

גַּם אַתָּה כֹּהֵן… כֹּהֵן לוֹ לַמֹּלֶךְ,

אִם אֵינְךָ מוֹלִיךְ

אֶת בְּנֵינוּ לַמִּלְחָמָה, שַׂר־הַצָּבָא?

אִם אֵינְךָ מַעֲבִיר בְּנֵי־אִישׁ בְּאֵשׁ־לֶהָבָה?

בְּשַׁלְהַבְתּוֹ־שָׁוְא?

חימלכּאוֹר לֹא אֹהַב קְרָב,

קְרָב לְשֵׁם קְרָב!

וְאִם יָדַעְתִּי אֶת תַּכְסִיסָיו.

קַצְתִּי בּוֹ גם קַצְתִּי!

אַךְ נֶאֱלַצְתִּי

לֶאֱחֹז בּוֹ, בַּנִּתְעָב –

בּוֹא בִּיוֵן הַטִּיט, בְּבִצַּת־רֶפֶשׁ.

צַו אֱלֹהַי הוּא בִּי: עֲמֹד עַל נֶפֶשׁ!

הָרוֹמִים… אוֹי וַאֲבוֹי,

מְאֵרַת אֱלֹהִים זֹאת רוֹמִי וּקְלָלָה, קְלָלָה.

אִם כֹּה וְאִם כֹּה –

הִיא תַּעֲשֶׂה אִתָּנוּ כָּלָה,

נַעֲמֹד עַל נַפְשֵׁנוּ כָּל עוֹד נוּכָלָה!

גַּם יַעֲלֶה מוֹתֵנוּ לָהּ בִּמְחִיר.

הכהן

כֹּהֵן אַתָּה לִי, וְאָח לִי, אָח –

הִשְׁתַּחֲוֵיתִי לָךְ…

הֲתַחְפֹּץ בּוֹ בַּשָּׁר?

חימלכאוֹר

עֲיֵף הַחַיִּים –

עוֹד יוֹם וְעוֹד יוֹמַיִם

אֶשְׁכַּב, וּפָנַי אֶל הַקִּיר.

חַנִּיבַעַל – הוּא מֵעַתָּה יֵצֵא לִקְרַאת צָר.

(אל חניבעל)

הֲתַחְפֹּץ בּוֹ בַּשָּׁר?

חניבעל

בַּשָּׁר וְגַם בַּשִּׁיר!

הכהן

לָמָּה לְךָ שִׁיר?

חניבעל

בְּמִלְחַמְתֵּנוּ קָשָׁה

עִם עַם רָע וָרָשָׁע –

אֲנַחְנוּ אִם נִפֹּלָה –

אַחֲרֵינוּ נִשְׁאָר שִׁיר!

הכהן

לָמָּה לָכֶם שִׁיר?

חניבעל

נִקְמָתֵנוּ הִיא הַגְּדוֹלָה:

שִׁיר! שִׁיר עֵד!

יִתְגַּלְגֵּל הֵדוֹ, רַעַם הֵד

זֹאת צִדְקָתֵנוּ הַנִּצַּחַת

עַל אֶרֶץ זֹאת מִתַּחַת

שִׁיר מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד הַסּוֹף – צוֹוֵחַ,

מַזְכֶּרֶת עָוֹן לוֹ, לְעַם רוֹצֵחַ,

עַד אַחֲרוֹן דּוֹר…

זֹאת נִקְמַת צוֹר!

עַד אַחֲרוֹן, אַחֲרוֹן דּוֹר…

הכהן

(משׁתחווה לחניבעל)

נַעֲנֵיתִי לְךָ, גַּם נַעֲנֵיתִי –

אַךְ שָׁוְא יָרֵאתִי… (אל עבר הפתח)

רְאוּ!

השׁר

(בא בלווית הכושי)

הכהן הִנֵּה הוּא –

בְּנִי! בְּנִי! (אל השׁר, בהראותו לו על חניבעל)

לֵךְ אֵלָיו!

חניבעל

(הולך לקראתו בזרועות פתוחות)

אָח צָעִיר אַתָּה לִי,

גַּם צָעִיר וְגַם רָב.

שִׁמְךָ מַהוּ?

השר

מִיכָה.

חניבעל

כְּאָבִיךָ?

השׁר

כֵּן, מִיכָיָהוּ.

הכהן

(שׂבע רצון)

יָרֵאתִי שָׁוְא…

(אל השר)

אַתָּה לַקְרָב

תְּלַוֵּהוּ… בְּכָל קְרָב!

השׁר

רַק לַוּוֹת? בִּי,

גַּם חֶרֶב תִּתְּנוּ לִי…

חֶרֶב הִיא

אֲשֶׁר אֲנִי מְבַקֵּשׁ, מְבַקְשָׁהּ וְגַם דּוֹרְשָׁהּ…

יָדַעְתִּי אֶת אֲשֶׁר בַּת־רוֹמִי, זֹאת הַבַּת הַמְּבִישָׁה

עָלֵינוּ חוֹרְשָׁה –

חֻרְבַּן צוֹר הִיא חוֹרְשָׁה בַּחֲמַת רִשְׁעָהּ –

הכהן

תְּנוּ חֶרֶב לוֹ בַּיָּד…

חימלכּאוֹר

כָּל אֶחָד אֲשֶׁר אִתָּנוּ חָפֵץ צֵאת –

יוּכַל וְגַם יוֹאִיל תֵּת

אֶת אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ בּוֹ, הַלֵּב!

הוּא בָּא עִם שִׁיר – אִם זֶה מְעָט?

הכהן מְעָט?

הוּא שָׁר אֶת שִׁירוֹ מִתּוֹךְ כְּאֵב

וְחֶרֶב יַחְפֹּץ תְּפֹשׂ

מִתּוֹךְ מָשׂוֹשׂ… (אל השׁר)

אַשְׁרֶיךָ, בְּנִי, שֶׁנִּחַמְתָּנִי

בְּמַעֲשֶׂה אֲשֶׁר לְרוּחִי זָר.

חימלכּאוֹר

וַאֲנַחְנוּ אָנוּ

שׁוֹמְעִים אֶת שִׁירֵיכֶם מִתּוֹךְ גִּיל,

וּבְאַף וְגַם בְּחִיל

נְנוֹפֵף חֶרֶב עַל רֹאשׁ צָר…

יָדַעְתָּ הֵן: בֶּן צוֹר –

כְּנַעֲנִי הוּא, הוּא אוֹהֵב קְנוֹת וּמְכֹר!

לֹא יֶאֱהַב שְׁלֹחַ יָד בַּבִּזָּה…

עַל־כֵּן אֶתְעַבֵּר, עַל־כֵּן אֵרָגֵן

בְּכָל עֵת,

בָּהּ יְאַלְּצֵנִי אוֹיְבִי צֵאת

לַמִּלְחָמָה אִתּוֹ, וְגַם לְמִלְחֶמֶת מָגֵן…

עַל־כֵּן זֹאת יָדִי, הִיא, אִם אֶת רֹאשׁ הַקָּם עָלַי

מַתִּיזָה –

נִדְמֶה לִי – הָהּ, אֵלִי חָי,

גַּם רֹאשִׁי הוּסַר מֵעָלַי…

הַצּוֹרִי – כְּנַעֲנִי הוּא בְּטִבְעוֹ,

לֹא תַּכִּירֶנּוּ בְּרִיבוֹ,

לֹא בְּהִלָּחֲמוֹ עִם צָרוֹ –

רַק בְּמִסְחָרוֹ…

כְּנַעֲנִים אָנוּ! הָבָה וְנִתְחַתֵּן!

(אל השׁר בהתעוררות ומתוך שׂחוק קל)

נַעֲשֶׂה אֵיפוֹא הַמַּשָּׂא וְהַמַּתָּן:

אֲנַחְנוּ נְלַמֶּדְךָ תְּפֹשׂ הַחֶרֶב

לְחֹם בְּעַד הָעָם, הָאָרֶץ, שְׁמֹר עַל עִיר,

וְאַתָּה דָּמְךָ הַב, דַּם לֵב וָקֶרֶב –

הַשְׁמִיעֵנוּ שִׁיר!

שִׁיר מָתוֹק־מַר!

(אל השׁר)

כִּפְלַיִם הֱיֵה בָּרוּךְ לָנוּ פֹּה, הַשָּׁר!

(מתוך התפעלות)

גַּם שָׁר וְגַם רַב־מָג!

מְרִי רוּחֵנוּ בְּמַר־שִׁירְךָ פָּג!

וּשְׂשׂוֹנְךָ לִקְרַאת קְרָב – בִּי נָגַע עַד לִכְאֵב

רַק מָג! רַב מָג

כְּאָבִיךָ!

וַאֲנִי לְחַג קְרָאתִּיךָ,

אִתָּנוּ שֵׁב,

חַג לָנוּ פֹּה הַיּוֹם, חַג, חָג!

בְּנִי עַזְרִיבַעַל יָרַד

בָּאֳנִי הַיּוֹם לִסְפָרַד,

עַל סְפָרַד שְׁמֹר,

וְחַנִּיבַעַל, הוּא – הוּא שָׁב הַיּוֹם מִצּוֹר.

הכהן תְּחִי צוֹר!

(המסך)