אִמּוֹ שֶׁל יוֹחָנָן חָלְתָה. קָרְאוּ לְרוֹפֵא. בָּא וְדָפַק בְּאֶצְבְּעוֹתָיו עַל חָזֶהָ וְעַל גַּבָּהּ, שָׂם שְׁפוֹפֶרֶת עַל צִדָּהּ וַיּאֹמֶר:
– פֶּרַח אָדֹם יֵשׁ בָּאָרֶץ, וְלֵב־זָהָב לוֹ. יְבַשְּׁלוּ אֶת הַפֶּרַח הַזֶּה בְמַיִם, יִתְּנוּ אֶת הַמָּרָק לַחוֹלָה, תֹּאכַל וְתֵרָפֵא.
בִּקְשׁוּ אֶת הַפֶּרַח בְּכָל הָעִיר וְלֹא מָצָאוּ. אָמַר אָבִיו שֶׁל יוֹחָנָן:
– מִי יֵלֵךְ לְבַקֵּשׁ אֶת הַפֶּרַח הָאָדֹם?
אָמַר הָאָח הַבְּכוֹר שֶׁל יוֹחָנָן:
– הָאֵם חוֹלָה. וּמִי יַסִּיק אֶת הַתַּנּוּר, וִיבַשֵּׁל אֶת הָאֲרוּחָה, וִיכַבֵּד אֶת הָרִצְפָּה, אִם אֵלֵךְ לְבַקֵּשׁ אֶת הַפֶּרַח? לֹא, אֲנִי לֹא אֵלֵךְ.
אָמַר הָאָח הַצָּעִיר שֶׁל יוֹחָנָן:
– הָאֵם חוֹלָה. וּמִי יַצִּיעַ לָהּ אֶת הַמִּטָּה, וִיזַמֵּר לָהּ זְמִירוֹת וִיסַפֵּר לָהּ סִפּוּרִים, אִם אֵלֵךְ אֲנִי לְבַקֵּשׁ אֶת הַפֶּרַח? לֹא, אֲנִי לֹא אֵלֵךְ.
אָמַר יוֹחָנָן:
– אֲנִי אֵינִי כְּבָר קָטָן. אֶת כָּל הַסִּפּוּרִים, שֶׁסִּפְּרָה לִי אוֹמַנְתִּי, שָׁכַחְתִי בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים. גַּם גָּדוֹל אֵינִי עֲדַיְן, וְאֵינִי יָכֹל לְבַשֵּׁל אֶת הָאֲרוּחָה וּלְכַבֵּד אֶת הָרִצְפָּה. אֵלֵךְ אֵפוֹא אֲנִי לְבַקֵּשׁ אֶת הַפֶּרַח הָאָדֹם.
לָקַח יוֹחָנָן פַּת־לֶחֶם בְּכִיסוֹ וְנֵתַח גְּבִינָה בְיָדוֹ וַיֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ אֶת הַפֶּרַח, אֲשֶׁר לֶב־זָהָב לוֹ. הָלַךְ וְהָלַךְ, עַד שֶׁבָּא אֶל יַעַר גָּדוֹל. תָּעָה יוֹחָנָן בַּיַּעַר וְלֹא מָצָא אֶת הַדָּרֶךְ. יָשַׁב עַל הָעֵשֶׂב תַּחַת אִילָן אֶחָד וַיֵּבְךְּ.
קָרָא אֵלָיו עוֹרֵב מִבֵּין הָעֲנָפִים:
– קְרַא – קְרַא – קְרַא! מַדּוּעַ אַתָּה בוֹכֶה, יָלֶד?
סִפֵּר יוֹחָנָן לָעוֹרֵב:
– אִמִּי חָלְתָה, צִוָּה הָרוֹפֵא לְבַשֵּׁל בְּמַיִם פֶּרַח אָדֹם, אֲשֶׁר לֵב זָהָב לוֹ, תִּשְׁתֶּה אִמִּי אֶת הַמָּרָק וְתֵרָפֵא. הָלַכְתִּי לְבַקֵּשׁ אֶת הַפֶּרַח, − תָּעִיתִי בַיָּעַר; עַכְשָׁיו אֵינִי יוֹדֵעַ, אֵיךְ אֶעֱשֶׂה אֶת דַרְכִּי הָלְאָה.
אָמַר הָעוֹרֵב:
– קְרַא – קְרַא – קְרַא! הָיִיתִי בָעִיר, רָאִיתִי: נֵתַח גְּבִינָה מִתְיַבֵּשׁ עַל חַלּוֹן שֶׁל בַּיִת אֶחָד. גָּנַבְתִּי אֶת הַגְּבִינָה וְשַׁבְתִּי הַיָּעְרָה. פֹּה יָשַׁבְתִּי עַל עֲנַף־עֵץ לַעֲשׂוֹת לִי סְעוּדָה. בָּא הַשּׁוּעָל וּבִקֵּשׁ מִמֶּנִּי: זַמֶּר־נָא. פָּתַחְתִּי אֶת פִּי לְזַמֵּר. נָפְלָה הַגְּבִינָה מִפִּי. חָטַף אוֹתָהּ הַשּׁוּעָל וַיִּבְרָח. עַכְשָׁו רָעֵב אָנֹכִי. תֵּן לִי אֶת הַגְּבִינָה אֲשֶׁר בְּיָדְךָ, וְהֶרְאֵיתִי לְךָ אֶת הַדָּרֶךְ.
אָמַר יוֹחָנָן:
– קַח לְךָ אֶת גְּבִינָתִי, קַח גַּם אֶת לַחְמִי, וּבִלְבַד שֶׁתַּרְאֶה לִי אֶת הַדָּרֶךְ.
נָתַן יוֹחָנָן אֶת גְּבִינָתוֹ וְאֶת לַחְמוֹ לָעוֹרֵב. הֶרְאָה לוֹ הָעוֹרֵב אֶת הַדָּרֶךְ.
עָשָׂה יוֹחָנָן אֶת דַּרְכּוֹ הָלְאָה. הָלַךְ וְהָלַךְ, עַד שֶׁבָּא אֶל קִיר גָּבוֹהַּ. חָפֵץ לְטַפֵּס עַל הַקִּיר וְלַעֲבֹר אֶל הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי. לֹא יָכֹל, כִּי הַקִּיר חָלָק מְאֹד. בִּקֵּשׁ פֶּתַח לַעֲבֹר דֶּרֶךְ הַקִּיר – וְלֹא מָצָא. יָשַׁב עַל הָאָרֶץ וַיֵּבְךְּ.
בָּא כֶבֶשׂ מִן הַשָּׂדֶה וְגָעָה:
– מֶה – מֶה – מֶה! מַדּוּעַ אַתָּה בוֹכֶה, יָלֶד?
סִפֵּר יוֹחָנָן לַכֶּבֶש: אִמִּי חָלְתָה, הָלַכְתִּי לְבַקֵּש פֶּרַח אָדֹם לִרְפוּאָה. תָּעִיתִי בַיָּעַר. נָתַתִּי אֶת גְּבִינָתִי וְאֶת לַחְמִי לְעוֹרֵב – הֶרְאָה לִי אֶת הַדָּרֶךְ. עַכְשָׁו בָּאתִי אֶל הַקִּיר, וְאֵינִי יָכֹל לַעֲשׂוֹת דַּרְכִּי הָלְאָה.
אָמַר הַכֶּבֶשׂ:
– מֶה – מֶה. כָּל הַקַּיִץ רָעִיתִי בַשָּׂדֶה, צָמַח שְׂעָרִי, גָּדַל, הָיָה לִי צֶמֶר לָבָן וְיָפֶה. נָעַם לִי מְאֹד. בָּא הָרוֹעֶה וְגָזַז אֶת צַמְרִי. עַכְשָׁו קַר לִי, קָר. תֵּן לִי אֶת בִּגְדְךָ וְהֶרְאֵיתִי לְךָ אֶת פֶּתַח הַקִּיר.
אָמַר יוֹחָנָן:
– קַח אֶת בִּגְדִי, גַּם אֶת נְעָלַי קַח, וּבִלְבַד שֶׁתַּרְאֶה לִי אֶת הַפָּתַח.
יָצָא יוֹחָנָן אֶל הַדָּרֶךְ. הָלַךְ וְהָלַךְ, עַד שֶׁבָּא אֶל נָהָר גָּדוֹל. בִּקֵּשׁ גֶּשֶר לַעֲבוֹר אֶת הַנָּהָר – וְלֹא מָצָא. בִּקֵּשׁ סִירָה לָשׁוּט עַל פְּנֵי הַמַּיִם – וָאָיִן. יָשַׁב יוֹחָנָן עַל שְׂפַת הַנָּהָר וַיֵּבְךְּ.
יָצְאָה אַוְזָה מִן הַסּוּף וַתֹּאמַר:
− גֶּה – גֶּה – גֶּה, יֶלֶד, מַדּוּעַ אַתָּה בוֹכֶה?
סִפֵּר יוֹחָנָן לָאַוְזָה:
– אִמִּי חָלְתָה, הָלַכְתִּי לְבַקֵּשׁ פֶּרַח לִרְפוּאָה. תָּעִיתִי בַיָּעַר. לָקַח הָעוֹרֵב אֶת לַחְמִי וְאֶת גְּבִינָתִי, וְהֶרְאָה לִי אֶת הַדָּרֶךְ. בָּאתִי עַד קִיר גָּבוֹהַּ, לָקַח מִמֶּנִּי הַכֶּבֶשׂ אֶת בִּגְדִי וְאֶת נְעָלַי וְהֶרְאָה לִי אֶת הַפָּתַח. עַכְשָׁו בָּאתִי אֶל הַנָּהָר הַזֶּה, וְגֶשֶׁר אָיִן, וְצִנָּה אָיִן, וְלִשְׂחוֹת אֵינִי יוֹדֵעַ. אֵיךְ אֵלֵךְ לְדַרְכִּי?
אָמְרָה הָאַוְזָה:
– יָשַׁבְתִּי עַל אֶפְרוֹחַי לְחַמֵּם אוֹתָם, יָרַד הַנֵּץ, חָפֵץ לִטְרוֹף אֶת בְּכוֹרִי. נִלְחַמְתִּי עִמּוֹ. הִכָּה הַנֵּץ אוֹתִי, וַאֲנִי הִכֵּיתִי אוֹתוֹ; שָׁבַרְתִּי אֲנִי אֶת כְּנָפוֹ, נִקֵּר הוּא אֶת עֵינִי. עַכְשָׁו עַוֶּרֶת עַיִן אָנִי. תֵּן לִי אֶת עֵינְךָ, וְהוֹשַׁבְתִּי אוֹתְךָ עַל גַּבִּי וְהֵבֵאתִי אוֹתְךָ אֶל עֵבֶר הַנָּהָר.
אָמַר יוֹחָנָן:
– קְחִי אֶת עֵינִי, קְחִי גַם אֶת שִׁנִּי, וּבִלְבַד שֶׁתַּעֲבִירִי אוֹתִי אֶת הַנָּהָר. לָקְחָה הָאַוְזָה אֶת עֵינוֹ וְאֶת שִׁנּוֹ וְהֶעֱבִירָה אוֹתוֹ אֶל הַחוֹף הַשֵּׁנִי.
רָאָה יוֹחָנָן וְהִנֵּה גַן גָּדוֹל, וּבַגַּן – פְּרָחִים רַבִּים. בָּא אֶל הַגָּן, בִּקֵּשׁ בֵּין הַפְּרָחִים, עַד שֶׁמָּצָא פֶּרַח אָדֹם, אֲשֶׁר לֵב־זָהָב לוֹ. לָקַח אֶת הַפֶּרַח וְשָׁב לְבֵיתוֹ. נָתַן אֶת הַפֶּרַח לְאָחִיו הַגָּדוֹל. בִּשֵּׁל הָאָח אֶת הַפֶּרַח בְּסִיר. נָתַן אֶת הַמָּרָק לַחוֹלָה. אָכְלָה הַחוֹלָה וַתֵּרָפֵא. יָרְדָה מֵעַל הַמִּטָּה וְיָצְאָה אֶל חֲדַר הַמְבַשְּׁלִים. רָאֲתָה, וְהִנֵּה יוֹחָנָן שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ עָרוֹם וְיָחֵף וּפָנָיו מְלֻכְלָכִים וּמְגֹאָלִים. סָפְקָה כַפֶּיהָ וַתִּקְרָא:
– מַדּוּעַ שׁוֹכֵב אַתָּה עַל הָאָרֶץ, יוֹחָנָן? קוּמָה!
אָמַר יוֹחָנָן:
– כֹּחַ אֵין לִי, אִמָּא, כָּל הַיּוֹם לֹא אָכָלְתִּי.
– וְאַיֵּה הַלֶּחֶם וְהַגְּבִינָה, שֶׁלָּקָחְתָּ? – שָׁאֲלָה הָאֵם.
סִפֵּר לָהּ יוֹחָנָן:
– אֶת הַלֶּחֶם וְאֶת הַגְּבִינָה נָתַתִּי לְעוֹרֵב, שֶׁיַּרְאֶה לִי אֶת הַדָּרֶךְ.
– וְאַיֵּה בְּגָדֶיךָ וּנְעָלֶיךָ? – שָׁאֲלָה הָאֵם עוֹד.
– נָתַתִּי לְכֶבֶשׂ.
שָׁאֲלָה הָאֵם עוֹד:
– וּמַדּוּעַ פָּנֶיךָ מְלֻכְלָכִים וּמְגֹאָלִים?
עָנָה יוֹחָנָן:
– הוּא הַדָּם שֶׁזָּב מֵעֵינִי. כִּי נָתַתִּי אֶת עֵינִי וְאֶת שִׁנִּי לְאַוְזָה, שֶׁתַּעֲבִיר אוֹתִי אֶל עֵבֶר הַנָּהָר.
בָּכְתָה הָאֵם בְּכִי מָר. לָקְחָה אֶת יוֹחָנָן עַל בִּרְכֶּיהָ וְאִמְּצָה אוֹתוֹ אֶל לִבָּה וַתֹּאמֶר:
– לֶחֶם רַב יֵשׁ לִי בַמְּזָוֶה, דֵּי בְגָדִים יֵשׁ לִי בַמֶּלְתָּחָה; יָכֹל אוּכַל לָתֵת לְךָ אֲחֵרִים תַּחַת אֵלֶּה, שֶׁלָּקְחוּ מִמְּךָ הָעוֹרֵב וְהַכֶּבֶשׂ; אֲבָל עָיִן אַחֶרֶת וְשֵׁן אַחֶרֶת מֵאַיִן אֶקַּח לָתֵת לְךָ, בְּנִי?
עָנָה יוֹחָנָן וְאָמָר:
– אַל נָא תִבְכִּי, אִמִּי! אֵין דָבָר, דַּיָּהּ לִי גַּם עַיִן אַחַת; אֶפְשָׁר לִחְיוֹת גַּם כְּשֶׁחֲסֵרָה שֵׁן אַחַת.
חִבְּקָה אוֹתוֹ אִמּוֹ וְנָשְקָה לוֹ. נָשְקָה לוֹ עַל רֹאשׁוֹ – נַעֲשָׂה שְׂעָרוֹ זָהָב. נָשְקָה לוֹ עַל מִצְחוֹ – נַעֲשָׂה מִצְחוֹ בְּדֹלַח. נָשְׁקָה לוֹ עַל עֵינוֹ – שָׁבָה הָעַין וְהָיְתָה כְּבָרִאשׁוֹנָה – כְּחֻלָּה, יָפָה, מַבְרִיקָה. נָשְׁקָה לוֹ עַל פִּיו – שָׁבָה שִׁנּוֹ וְצָמְחָה כְמִקֹּדֶם – לְבָנָה, יָפָה כְּמַרְגָּלִית.
שָׂמְחָה הָאֵם. רָחֲצָה אֶת יוֹחָנָן בַּמַּיִם, הִלְבִּישָׁה אוֹתוֹ בְּגָדִים, הִנְעִילָה אוֹתוֹ נְעָלִים, הֶאֱכִילָה אוֹתוֹ מַטְעַמִּים.
וַיֵּצֵא יוֹחָנָן הַחוּצָה לְשַׂחֵק עִם חֲבֵרָיו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.