לְזֵכֶר שְׁאַר־יָשׁוּב הַיילְפֶּרִין

אִמּוֹ שֶׁל יוֹחָנָן חָלְתָה. קָרְאוּ לְרוֹפֵא. בָּא וְדָפַק בְּאֶצְבְּעוֹתָיו עַל חָזֶהָ וְעַל גַּבָּהּ, שָׂם שְׁפוֹפֶרֶת עַל צִדָּהּ וַיּאֹמֶר:

– פֶּרַח אָדֹם יֵשׁ בָּאָרֶץ, וְלֵב־זָהָב לוֹ. יְבַשְּׁלוּ אֶת הַפֶּרַח הַזֶּה בְמַיִם, יִתְּנוּ אֶת הַמָּרָק לַחוֹלָה, תֹּאכַל וְתֵרָפֵא.

בִּקְשׁוּ אֶת הַפֶּרַח בְּכָל הָעִיר וְלֹא מָצָאוּ. אָמַר אָבִיו שֶׁל יוֹחָנָן:

– מִי יֵלֵךְ לְבַקֵּשׁ אֶת הַפֶּרַח הָאָדֹם?

אָמַר הָאָח הַבְּכוֹר שֶׁל יוֹחָנָן:

– הָאֵם חוֹלָה. וּמִי יַסִּיק אֶת הַתַּנּוּר, וִיבַשֵּׁל אֶת הָאֲרוּחָה, וִיכַבֵּד אֶת הָרִצְפָּה, אִם אֵלֵךְ לְבַקֵּשׁ אֶת הַפֶּרַח? לֹא, אֲנִי לֹא אֵלֵךְ.

אָמַר הָאָח הַצָּעִיר שֶׁל יוֹחָנָן:

– הָאֵם חוֹלָה. וּמִי יַצִּיעַ לָהּ אֶת הַמִּטָּה, וִיזַמֵּר לָהּ זְמִירוֹת וִיסַפֵּר לָהּ סִפּוּרִים, אִם אֵלֵךְ אֲנִי לְבַקֵּשׁ אֶת הַפֶּרַח? לֹא, אֲנִי לֹא אֵלֵךְ.

אָמַר יוֹחָנָן:

– אֲנִי אֵינִי כְּבָר קָטָן. אֶת כָּל הַסִּפּוּרִים, שֶׁסִּפְּרָה לִי אוֹמַנְתִּי, שָׁכַחְתִי בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים. גַּם גָּדוֹל אֵינִי עֲדַיְן, וְאֵינִי יָכֹל לְבַשֵּׁל אֶת הָאֲרוּחָה וּלְכַבֵּד אֶת הָרִצְפָּה. אֵלֵךְ אֵפוֹא אֲנִי לְבַקֵּשׁ אֶת הַפֶּרַח הָאָדֹם.

לָקַח יוֹחָנָן פַּת־לֶחֶם בְּכִיסוֹ וְנֵתַח גְּבִינָה בְיָדוֹ וַיֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ אֶת הַפֶּרַח, אֲשֶׁר לֶב־זָהָב לוֹ. הָלַךְ וְהָלַךְ, עַד שֶׁבָּא אֶל יַעַר גָּדוֹל. תָּעָה יוֹחָנָן בַּיַּעַר וְלֹא מָצָא אֶת הַדָּרֶךְ. יָשַׁב עַל הָעֵשֶׂב תַּחַת אִילָן אֶחָד וַיֵּבְךְּ.

קָרָא אֵלָיו עוֹרֵב מִבֵּין הָעֲנָפִים:

– קְרַא – קְרַא – קְרַא! מַדּוּעַ אַתָּה בוֹכֶה, יָלֶד?

סִפֵּר יוֹחָנָן לָעוֹרֵב:

– אִמִּי חָלְתָה, צִוָּה הָרוֹפֵא לְבַשֵּׁל בְּמַיִם פֶּרַח אָדֹם, אֲשֶׁר לֵב זָהָב לוֹ, תִּשְׁתֶּה אִמִּי אֶת הַמָּרָק וְתֵרָפֵא. הָלַכְתִּי לְבַקֵּשׁ אֶת הַפֶּרַח, − תָּעִיתִי בַיָּעַר; עַכְשָׁיו אֵינִי יוֹדֵעַ, אֵיךְ אֶעֱשֶׂה אֶת דַרְכִּי הָלְאָה.

אָמַר הָעוֹרֵב:

– קְרַא – קְרַא – קְרַא! הָיִיתִי בָעִיר, רָאִיתִי: נֵתַח גְּבִינָה מִתְיַבֵּשׁ עַל חַלּוֹן שֶׁל בַּיִת אֶחָד. גָּנַבְתִּי אֶת הַגְּבִינָה וְשַׁבְתִּי הַיָּעְרָה. פֹּה יָשַׁבְתִּי עַל עֲנַף־עֵץ לַעֲשׂוֹת לִי סְעוּדָה. בָּא הַשּׁוּעָל וּבִקֵּשׁ מִמֶּנִּי: זַמֶּר־נָא. פָּתַחְתִּי אֶת פִּי לְזַמֵּר. נָפְלָה הַגְּבִינָה מִפִּי. חָטַף אוֹתָהּ הַשּׁוּעָל וַיִּבְרָח. עַכְשָׁו רָעֵב אָנֹכִי. תֵּן לִי אֶת הַגְּבִינָה אֲשֶׁר בְּיָדְךָ, וְהֶרְאֵיתִי לְךָ אֶת הַדָּרֶךְ.

אָמַר יוֹחָנָן:

– קַח לְךָ אֶת גְּבִינָתִי, קַח גַּם אֶת לַחְמִי, וּבִלְבַד שֶׁתַּרְאֶה לִי אֶת הַדָּרֶךְ.

נָתַן יוֹחָנָן אֶת גְּבִינָתוֹ וְאֶת לַחְמוֹ לָעוֹרֵב. הֶרְאָה לוֹ הָעוֹרֵב אֶת הַדָּרֶךְ.

עָשָׂה יוֹחָנָן אֶת דַּרְכּוֹ הָלְאָה. הָלַךְ וְהָלַךְ, עַד שֶׁבָּא אֶל קִיר גָּבוֹהַּ. חָפֵץ לְטַפֵּס עַל הַקִּיר וְלַעֲבֹר אֶל הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי. לֹא יָכֹל, כִּי הַקִּיר חָלָק מְאֹד. בִּקֵּשׁ פֶּתַח לַעֲבֹר דֶּרֶךְ הַקִּיר – וְלֹא מָצָא. יָשַׁב עַל הָאָרֶץ וַיֵּבְךְּ.

בָּא כֶבֶשׂ מִן הַשָּׂדֶה וְגָעָה:

– מֶה – מֶה – מֶה! מַדּוּעַ אַתָּה בוֹכֶה, יָלֶד?

סִפֵּר יוֹחָנָן לַכֶּבֶש: אִמִּי חָלְתָה, הָלַכְתִּי לְבַקֵּש פֶּרַח אָדֹם לִרְפוּאָה. תָּעִיתִי בַיָּעַר. נָתַתִּי אֶת גְּבִינָתִי וְאֶת לַחְמִי לְעוֹרֵב – הֶרְאָה לִי אֶת הַדָּרֶךְ. עַכְשָׁו בָּאתִי אֶל הַקִּיר, וְאֵינִי יָכֹל לַעֲשׂוֹת דַּרְכִּי הָלְאָה.

אָמַר הַכֶּבֶשׂ:

– מֶה – מֶה. כָּל הַקַּיִץ רָעִיתִי בַשָּׂדֶה, צָמַח שְׂעָרִי, גָּדַל, הָיָה לִי צֶמֶר לָבָן וְיָפֶה. נָעַם לִי מְאֹד. בָּא הָרוֹעֶה וְגָזַז אֶת צַמְרִי. עַכְשָׁו קַר לִי, קָר. תֵּן לִי אֶת בִּגְדְךָ וְהֶרְאֵיתִי לְךָ אֶת פֶּתַח הַקִּיר.

אָמַר יוֹחָנָן:

– קַח אֶת בִּגְדִי, גַּם אֶת נְעָלַי קַח, וּבִלְבַד שֶׁתַּרְאֶה לִי אֶת הַפָּתַח.

יָצָא יוֹחָנָן אֶל הַדָּרֶךְ. הָלַךְ וְהָלַךְ, עַד שֶׁבָּא אֶל נָהָר גָּדוֹל. בִּקֵּשׁ גֶּשֶר לַעֲבוֹר אֶת הַנָּהָר – וְלֹא מָצָא. בִּקֵּשׁ סִירָה לָשׁוּט עַל פְּנֵי הַמַּיִם – וָאָיִן. יָשַׁב יוֹחָנָן עַל שְׂפַת הַנָּהָר וַיֵּבְךְּ.

יָצְאָה אַוְזָה מִן הַסּוּף וַתֹּאמַר:

− גֶּה – גֶּה – גֶּה, יֶלֶד, מַדּוּעַ אַתָּה בוֹכֶה?

סִפֵּר יוֹחָנָן לָאַוְזָה:

– אִמִּי חָלְתָה, הָלַכְתִּי לְבַקֵּשׁ פֶּרַח לִרְפוּאָה. תָּעִיתִי בַיָּעַר. לָקַח הָעוֹרֵב אֶת לַחְמִי וְאֶת גְּבִינָתִי, וְהֶרְאָה לִי אֶת הַדָּרֶךְ. בָּאתִי עַד קִיר גָּבוֹהַּ, לָקַח מִמֶּנִּי הַכֶּבֶשׂ אֶת בִּגְדִי וְאֶת נְעָלַי וְהֶרְאָה לִי אֶת הַפָּתַח. עַכְשָׁו בָּאתִי אֶל הַנָּהָר הַזֶּה, וְגֶשֶׁר אָיִן, וְצִנָּה אָיִן, וְלִשְׂחוֹת אֵינִי יוֹדֵעַ. אֵיךְ אֵלֵךְ לְדַרְכִּי?

אָמְרָה הָאַוְזָה:

– יָשַׁבְתִּי עַל אֶפְרוֹחַי לְחַמֵּם אוֹתָם, יָרַד הַנֵּץ, חָפֵץ לִטְרוֹף אֶת בְּכוֹרִי. נִלְחַמְתִּי עִמּוֹ. הִכָּה הַנֵּץ אוֹתִי, וַאֲנִי הִכֵּיתִי אוֹתוֹ; שָׁבַרְתִּי אֲנִי אֶת כְּנָפוֹ, נִקֵּר הוּא אֶת עֵינִי. עַכְשָׁו עַוֶּרֶת עַיִן אָנִי. תֵּן לִי אֶת עֵינְךָ, וְהוֹשַׁבְתִּי אוֹתְךָ עַל גַּבִּי וְהֵבֵאתִי אוֹתְךָ אֶל עֵבֶר הַנָּהָר.

אָמַר יוֹחָנָן:

– קְחִי אֶת עֵינִי, קְחִי גַם אֶת שִׁנִּי, וּבִלְבַד שֶׁתַּעֲבִירִי אוֹתִי אֶת הַנָּהָר. לָקְחָה הָאַוְזָה אֶת עֵינוֹ וְאֶת שִׁנּוֹ וְהֶעֱבִירָה אוֹתוֹ אֶל הַחוֹף הַשֵּׁנִי.

רָאָה יוֹחָנָן וְהִנֵּה גַן גָּדוֹל, וּבַגַּן – פְּרָחִים רַבִּים. בָּא אֶל הַגָּן, בִּקֵּשׁ בֵּין הַפְּרָחִים, עַד שֶׁמָּצָא פֶּרַח אָדֹם, אֲשֶׁר לֵב־זָהָב לוֹ. לָקַח אֶת הַפֶּרַח וְשָׁב לְבֵיתוֹ. נָתַן אֶת הַפֶּרַח לְאָחִיו הַגָּדוֹל. בִּשֵּׁל הָאָח אֶת הַפֶּרַח בְּסִיר. נָתַן אֶת הַמָּרָק לַחוֹלָה. אָכְלָה הַחוֹלָה וַתֵּרָפֵא. יָרְדָה מֵעַל הַמִּטָּה וְיָצְאָה אֶל חֲדַר הַמְבַשְּׁלִים. רָאֲתָה, וְהִנֵּה יוֹחָנָן שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ עָרוֹם וְיָחֵף וּפָנָיו מְלֻכְלָכִים וּמְגֹאָלִים. סָפְקָה כַפֶּיהָ וַתִּקְרָא:

– מַדּוּעַ שׁוֹכֵב אַתָּה עַל הָאָרֶץ, יוֹחָנָן? קוּמָה!

אָמַר יוֹחָנָן:

– כֹּחַ אֵין לִי, אִמָּא, כָּל הַיּוֹם לֹא אָכָלְתִּי.

– וְאַיֵּה הַלֶּחֶם וְהַגְּבִינָה, שֶׁלָּקָחְתָּ? – שָׁאֲלָה הָאֵם.

סִפֵּר לָהּ יוֹחָנָן:

– אֶת הַלֶּחֶם וְאֶת הַגְּבִינָה נָתַתִּי לְעוֹרֵב, שֶׁיַּרְאֶה לִי אֶת הַדָּרֶךְ.

– וְאַיֵּה בְּגָדֶיךָ וּנְעָלֶיךָ? – שָׁאֲלָה הָאֵם עוֹד.

– נָתַתִּי לְכֶבֶשׂ.

שָׁאֲלָה הָאֵם עוֹד:

– וּמַדּוּעַ פָּנֶיךָ מְלֻכְלָכִים וּמְגֹאָלִים?

עָנָה יוֹחָנָן:

– הוּא הַדָּם שֶׁזָּב מֵעֵינִי. כִּי נָתַתִּי אֶת עֵינִי וְאֶת שִׁנִּי לְאַוְזָה, שֶׁתַּעֲבִיר אוֹתִי אֶל עֵבֶר הַנָּהָר.

בָּכְתָה הָאֵם בְּכִי מָר. לָקְחָה אֶת יוֹחָנָן עַל בִּרְכֶּיהָ וְאִמְּצָה אוֹתוֹ אֶל לִבָּה וַתֹּאמֶר:

– לֶחֶם רַב יֵשׁ לִי בַמְּזָוֶה, דֵּי בְגָדִים יֵשׁ לִי בַמֶּלְתָּחָה; יָכֹל אוּכַל לָתֵת לְךָ אֲחֵרִים תַּחַת אֵלֶּה, שֶׁלָּקְחוּ מִמְּךָ הָעוֹרֵב וְהַכֶּבֶשׂ; אֲבָל עָיִן אַחֶרֶת וְשֵׁן אַחֶרֶת מֵאַיִן אֶקַּח לָתֵת לְךָ, בְּנִי?

עָנָה יוֹחָנָן וְאָמָר:

– אַל נָא תִבְכִּי, אִמִּי! אֵין דָבָר, דַּיָּהּ לִי גַּם עַיִן אַחַת; אֶפְשָׁר לִחְיוֹת גַּם כְּשֶׁחֲסֵרָה שֵׁן אַחַת.

חִבְּקָה אוֹתוֹ אִמּוֹ וְנָשְקָה לוֹ. נָשְקָה לוֹ עַל רֹאשׁוֹ – נַעֲשָׂה שְׂעָרוֹ זָהָב. נָשְקָה לוֹ עַל מִצְחוֹ – נַעֲשָׂה מִצְחוֹ בְּדֹלַח. נָשְׁקָה לוֹ עַל עֵינוֹ – שָׁבָה הָעַין וְהָיְתָה כְּבָרִאשׁוֹנָה – כְּחֻלָּה, יָפָה, מַבְרִיקָה. נָשְׁקָה לוֹ עַל פִּיו – שָׁבָה שִׁנּוֹ וְצָמְחָה כְמִקֹּדֶם – לְבָנָה, יָפָה כְּמַרְגָּלִית.

שָׂמְחָה הָאֵם. רָחֲצָה אֶת יוֹחָנָן בַּמַּיִם, הִלְבִּישָׁה אוֹתוֹ בְּגָדִים, הִנְעִילָה אוֹתוֹ נְעָלִים, הֶאֱכִילָה אוֹתוֹ מַטְעַמִּים.

וַיֵּצֵא יוֹחָנָן הַחוּצָה לְשַׂחֵק עִם חֲבֵרָיו.

1.

הָיָה חֹרֶף קַר מְאֹד. אָבִיו שֶׁל יוֹסֵף הָיָה עָנִי. בְּבֵיתוֹ לֹא הָיָה לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבּשׁ וְעֵצִים לְהַסִּיק אֶת הַתַּנּוּר.

אָמַר הָאָב:

– אֵלֵךְ אֶל הַיַּעַר, וְאָבִיא צְרוֹר עֵצִים לְהַסִּיק אֶת הַתַּנּוּר.

הָלַךְ אֶל הַיָּעַר.

2.

עָבְרָה שָׁעָה אַחַת, עָבְרוּ שְׁתֵּי שָׁעוֹת, כָּל הַיּוֹם. הָעֶרֶב בָּא, וְאָבִיו שֶׁל יוֹסֵף עֲדַיִין לֹא שָׁב. בָּכְתָה אִמּוֹ שֶׁל יוֹסֵף:

– חַיָּה רָעָה טָרְפָה אֶת אָבִיךָ.

אָמַר יוֹסֵף: אָבִי גִבּוֹר הוּא; הַכֵּה יַכֶּה כָּל חַיָּה, אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ לִטְרֹף אוֹתוֹ.

– אִם כֵּן תָּעָה הָאָב בָּיָּעַר, ־ עָנְתָה הָאֵם.

אָמַר יוֹסֵף: אֵלֵךְ אֶל הַיַּעַר, וַאֲבַקֵּשׁ אֶת אָבִי.

3.

שָׁאֲלָה הָאֵם אֶת יוֹסֵף: אֵיךְ תֵּלֵךְ בַּלַּיְלָה לְבַדֶּךָ?

– אֵינִי יָרֵא לָלֶכֶת בַּחשֶׁךְ, − עָנָה יוֹסֵף.

שָׁאֲלָה הָאֵם עוֹד: מַה־תַּעֲשֶׂה אִם חַיָּה רָעָה תָבֹא לִקְרָאתֶךָ?

– אֵינִי יָרֵא מִפְּנֵי חַיּוֹת רָעוֹת, − עָנָה יוֹסֵף.

שָׁאַלָה הָאֵם עוֹד: אֵיךְ תֵּלֵךְ, וְהַקֹּר חָזָק, וּבֶגֶד חַם אֵין לָךְ?

– אֵינִי יָרֵא גַם מִפְּנֵי הַקֹּר, − עָנָה יוֹסֵף.

לָקַח מַקֵּל עָבֶה, שָׂם תֵּבַת גַּפְרוּרִים בְּכִיסוֹ, עָטְפָה אוֹתוֹ אִמּוֹ בְּמִטְפַּחְתָּהּ. יָצָא יוֹסֵף לְבַקֵּשׁ אֶת אָבִיו.

4.

הָלַך, וּבַשָּׂדֶה קַר מְאֹד. הִכָּה יוֹסֵף כַּף עַל שֶׁכֶם, כַּף עַל מָתְנָיִם; דָּלַג וְקָפַץ עַל רַגְלָיו, עַד שֶׁחַם לוֹ.

בָּא יוֹסֵף אֶל הַיָּעַר. וּבַיַּעַר גָּדַל הַחשֶׁךְ. הִדְלִיק יוֹסֵף גַפְרוּר, הִבְעִיר עָנָף יָבֵשׁ, וַיְהִי אוֹר.

הָלַךְ יוֹסֵף וְזִמֵּר בְּקוֹל רָם.

5.

יָצָא זְאֵב מִבֵּין הָעֵצִים וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף:

– הָלַכְתִּי אֶל הַיַּעַר לְבַקֵּשׁ טָרֶף. סָגְרוּ הָאִכָּרִים אֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר בָּרְפָתִים. לֹא מָצָאתִי מְאוּמָה. עַל כֵּן חָפֵץ אֲנִי לִטְרוֹף אוֹתְךָ, יָלֶד. עֲמֹד וְכַבֵּה אֶת הָאֵשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא אִירָא לָגֶשֶׁת אֵלֶיךָ.

6.

אָמַר יוֹסֵף אֶל הַזְּאֵב: אֶת הָאֵשׁ לֹא אֲכַבֶּה, כִּי אֵינִי חָפֵץ שֶׁתִּטְרֹף אוֹתִי. אֲבָל אִם רָעֵב אַתָּה, הָבָה נֵלֵךְ יַחְדָּו וּנְבַקֵּשׁ לָנוּ אֹכֶל, כִּי רָעֵב גַּם אָנִי.

הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו, יוֹסֵף וְהַזְּאֵב. יוֹסֵף שָׁר שִׁירִים וּמְזַמֵּר, וְהַזְּאֵב מְצֵלְצֵל בְּשִׁנָיו וּמְיַלֵּל.

7.

בָּא דֹב לִקְרָאתָם וַיֹּאמֶר:

– אֲנִי יָשַׁנְתִּי בִמְאוּרָתִי, בָּאוּ צַיָּדִים, חָפְצוּ לַהֲרֹג אוֹתִי. בָּרַחְתִּי מִפְּנֵיהֶם, עַכְשָׁיו תּוֹעֶה אֲנִי בַיַּעַר רָעֵב מְאֹד. עַל כֵּן חָפֵץ אֲנִי לִטְרֹף אֶתְכֶם. עִמְדוּ אֵפוֹא וְנִגַּשְׁתִּי אֲלֵיכֶם.

8.

עָנָה יוֹסֵף אֶת הַדֹּב: אֲנַחְנוּ לֹא נַעֲמֹד, כִּי אֵינֶנּוּ חֲפֵצִים שֶׁתִּטְרֹף אוֹתָנוּ, אֲבָל אִם רָעֵב אַתָּה, נֵלֵךְ יַחְדָּו, כִּי גַם אֲנַחְנוּ רְעֵבִים.

הִסְכִּים הַדֹּב. הָלְכוּ שְׁלָשְׁתָּם: יוֹסֵף, הַזְּאֵב וְהֹּדב. יוֹסֵף מְזַמֵּר, הַזְּאֵב מְיַלֵּל וְהַדֹּב נוֹהֵם.

9.

בָּאוּ אֶל אֶמְצַע הַיָּעַר. רָאָה יוֹסֵף מֵרָחוֹק: אֵשׁ קְטַנָּה מְאִירָה. אָמַר לַחֲבֵרָיו:

– עִמְדוּ אַתֶּם שְׁנֵיכֶם פֹּה, וַאֲנִי אֵלֵךְ לִרְאוֹת, מָה הָאֵשׁ הַזֹּאת.

עָמְדוּ הַזְּאֵב וְהַדֹּב, וְיוֹסֵף הָלַךְ לִרְאוֹת, מָה הָאֵשׁ הַהִיא.

10.

רָאָה יוֹסֵף: סֻכָּה קְטַנָּה, וְאֵשׁ מְאִירָה בְעַד הַחַלּוֹן. הִשְׁקִיף יוֹסֵף בְּעַד הַחַלּוֹן וְרָאָה: שְׁנֵי שׁוֹדְדִים עָבִים, אֶחָד שָׁחוֹר וְגָבוֹהַּ, וְהַשֵּׁנִי צָהֹב וּבֵינוֹנִי – מוֹנִים כֶּסֶף וְזָהָב. וְעַל הָאָרֶץ לְרַגְלֵיהֶם שׁוֹכֵב אִישׁ כָּפוּת. הִבִּיט יוֹסֵף וְהִנֵּה הָאִישׁ, הַשּׁוֹכֵב כָּפוּת עַל הָאָרֶץ – אָבִיו הוּא.

11.

מִהֵר יוֹסֵף וַיָּשָׁב אֶל חֲבֵרָיו, אֶל הַזְּאֵב וְאֶל הַדֹּב.

− סֻכָּה מָצָאתִי בַיַּעַר, סִפֵּר לָהֶם, − וּשְׁלשָׁה אֲנָשִׁים בְּתוֹכָהּ. בֹּאוּ וְנֹאכַל אֶת שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה.

הָלְכוּ הַזְּאֵב וְהַדֹּב אֶל הַסֻּכָּה, וְיוֹסֵף הוֹלֵךְ לְהוֹרוֹת לִפְנֵיהֶם אֶת הַדָּרֶךְ.

12.

נִגְּשׁוּ אֶל הַסֻּכָּה. הִשְקִיף הַדֹּב בְּעַד הַחַלוֹן וַיֹּאמֶר:

– אֲנִי הִנְנִי גָדוֹל וְחָזָק מִכֻּלְּכֶם. עַל כֵּן לִי יִהְיֶה הָאִישׁ הַגָּדוֹל וְהֶעָבֶה מִכָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בַּסֻּכָּה – הַשָּׁחוֹר.

הִסְכִּימוּ יוֹסֵף וְהַזְּאֵב.

13.

נִגַּשׁ הַזְּאֵב אֶל הַחַלּוֹן. הִשְׁקִיף גַּם הוּא וַיֹּאמֶר:

– אֲנִי אֵינִי גָדוֹל כַּדֹּב, וְאֵינִי קָטֹן כַּיֶּלֶד־בֶּן־הָאָדָם. עַל כֵּן יִהְיֶה לִי הָאִישׁ הַבֵּינוֹנִי אֲשֶׁר בַּסֻּכָּה – הַצָּהֹב.

אָמַר יוֹסֵף: טוֹב הַדָּבָר, וְלִי יִהְיֶה הָאִישׁ הַקָּטֹן מִכֻּלָּם, הַשּׁוֹכֵב כָּפוּת עַל הָאָרֶץ.

הִסְכִּימוּ הַזְּאֵב וְהַדֹּב.

14.

אֲבָל דֶּלֶת הַסֻּכָּה הָיְתָה סְגוּרָה. לֹא יָכְלוּ לְהִכָּנֵס. אָמַר יוֹסֵף:

– אִם תִּתְּנוּ לִי אֶת הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר בַּסֻּכָּה, וְהִכְנַסְתִּי אֶתְכֶם אֶל תּוֹכָהּ.

שָׁאֲלוּ הַדֹּב וְהַזְּאֵב: מַה־זֶה כֶּסֶף וּמַה־זֶה זָהָב? כְּלוּם מִינֵי מַאֲכָל הֵם? עָנָה יוֹסֵף: לֹא, לֹא מַאֲכָל.

– אִם כֵּן, יִהְיוּ לָךְ.

15.

נִגַּשׁ יוֹסֵף אֶל הַסֻּכָּה, הֵרִים אֶת מַקְלוֹ הֶעָבֶה וַיַּךְ עַל הַחַלּוֹן אַחַת וּשְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ. נֻפְּצוּ הַשְּׁמָשׁוֹת לִרְסִיסִים, נִשְׁבְּרָה גַם הַמִּסְגֶּרֶת.

קָפְצוּ הַדֹּב וְהַזְּאֵב אֶל תּוֹךְ הַחַלוֹן.

16. חָטַף הַדֹּב אֶת הַשּׁוֹדֵד הַשָּׁחוֹר, חָטַף הַזְּאֵב אֶת הַשּׁוֹדֵד הַצָּהֹב. וְיוֹסֵף חָטַף אֶת אָבִיו. גָּזַר אֶת הַחֲבָלִים, אֲשֶׁר עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו, בְּסַכִּין וְהֵרִים אוֹתוֹ מֵעַל הָאָרֶץ.

17.

לָקְחוּ יוֹסֵף וְאָבִיו אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, אֲשֶׁר הָיוּ לַשּׁוֹדְדִים, וַיְמַלְּאוּ אֶת כָּל הַכִּיסִים, אֲשֶׁר הָיוּ בְּבִגְדֵיהֶם, וְאֶת כָּל הַשְּׁאָר שָׂמוּ בְשַׂקִּים, וַיִּשְׂאוּ עַל שִׁכְמָם הַבָּיְתָה.

כַּאֲשֶׁר שָׁבוּ הַבַּיְתָה, קָנוּ בַכֶּסֶף עֵצִים וַיַּסִּיקוּ אֶת הַתַּנּוּר; קָנוּ לֶחֶם לֶאֱכֹל, וְיַיִן לִשְׁתּוֹת. וַיַּזְמִינוּ אוֹרְחִים, וַיַּעֲשׂוּ מִשְתֶּה, וַיֹּאכְלוּ, וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׂמָחוּ.

קַלְמָן הָיָה לַקְקָן שׁוֹטֶה.

פַּעַם אַחַת הָלְכָה אִמּוֹ אֶל הַשּׁוּק. נִשְׁאַר קַלְמָן לְבַדּוֹ. נִכְנַס אֶל הַמְּזָוֶה. רָאָה: עַל הָאִצְטְבָא מֻצָּבִים בַּקְבּוּקִים מְלֵאִים מִרְקַחַת. אָמַר קַלְמָן אֶל לִבּוֹ:

– עַכְשָׁו אֹכַל מִרְקַחַת לְשׂבַע נַפְשִׁי.

וּבֵין הַבַּקְבוּקִים הַמְּלֵאִים מִרְקַחַת הָיָה בַּקְבּוּק אֶחָד מָלֵא דְיוֹ שָׁחוֹר. לֹא שָׂם קַלְמָן אֶת לִבּוֹ לְהִתְבּוֹנֵן, מַה בַּבַּקְבּוּק, כִּי תַאֲוָתוֹ לֶאֱכֹל מִרְקַחַת גָּדְלָה מְאֹד. חָטַף אֶת הַבַּקְבּוּק הָרִאשׁוֹן, שֶׁבָּא לְיָדוֹ, וַיַּהַפְכֵהוּ אָל פִּיו. וְזֶה הָיָה הַבַּקְבּוּק הַמָּלֵא דְיוֹ.

וַיְהִי כִשְׁתוֹתוֹ מִן הַדְּיוֹ – וְהִנֵּה נַעֲשׂוּ פָנָיו שְׁחוֹרִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד כִּי שָׁחֲרוּ לְגַמְרִי.

רָאֲתָה אוֹתוֹ הָאָמָה וַתִּסְפֹּק כַּפֶּיהָ: מִי הוּא הַכּוּשִׁי הַקָּטֹן הַלָּזֶה? רָאֲתָה אוֹתוֹ אֲחוֹתוֹ, סָפְקָה גַם הִיא אֶת כַּפֶּיהָ: מִי הַכּוּשִׁי הַקָּטֹן הַלָּזֶה? גַּם חֲתוּלוֹ הֶחָבִיב לֹא הִכִּיר אוֹתוֹ מִפַּחַד וַיִּבְרַח מִפָּנָיו. רַק אִמּוֹ שֶׁשָּׁבָה מִן הַשּׁוּק הִכִּירָה אוֹתוֹ – וּבִרְכֶּיהָ כָּשְׁלוּ מִפָּחַד:

– מַהֲרוּ! קִרְאוּ לָרוֹפֵא!

רָצָה אֲחוֹתוֹ שֶׁל קַלְמָן, הֵבִיאָה אֶת הָרוֹפֵא. נָתַן הָרוֹפֵא לְקַלְמָן כַּדּוּרִים מָרִים לִרְפוּאָה. בָּלַע קַלְמָן אֶת הַכַּדּוּרִים וּדְמָעוֹת נוֹזְלוֹת מֵעֵינָיו כִּי הַלַּקְקָנִים אֵינָם אוֹהֲבִים אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵינָם מְתוּקִים.

אֲבָל גַּם הַכַּדּוּרִים הַמָּרִים לֹא הוֹעִילוּ: וְקַלְמָן נִשְׁאַר שָׁחוֹר כַּכּוּשִׁי כָּל יְמֵי חַיָּיו.

וְזַלְמָן לַקְקָן חָכָם מְאֹד.

פַּעַם אַחַת יָצְאָה אִמּוֹ אֶל הַשּׁוּק. נִשְׁאַר זַלְמָן לְבַדּוֹ בַּבָּיִת. נִכְנַס אֶל הַמְּזָוֶה. רָאָה: צְלוֹחִית מְלֵאָה דְבַשׁ נִצֶּבֶת עַל הָאִצְטְבָא. חָפֵץ לִטְעוֹם מִן הַדְּבַשׁ וְלֹא יָכֹל, כִּי הָאִצְטְבָא גְבוֹהָה, וְהוּא – נַעַר קָטֹן עוֹדֶנּוּ.

הִבִּיט זַלְמָן עַל הַדְּבַשׁ וְחָשַׁב: מַה לַּעֲשׂוֹת?

חָשַׁב זַלְמָן וּמָצָא תַּחְבּוּלָה: צָרִיךְ לַעֲמֹד עַל הַכִּסֵּא. עָמַד עַל הַכִּסֵּא, הֵרִים אֶת יָדוֹ לְמַעְלָה – וְלֹא הִשִּׂיג אֶת הָאִצְטְבָא, עָמַד עַל אֶצְבָּעוֹת רַגְלָיו – וְלֹא הִשִּׂיג אֶת הָאִצְטְבָא. כִּי זַלְמָן נַעַר קָטֹן, וְהָאִצְטְבָא גְבוֹהָה מְאֹד.

אָמַר זַלְמָן: צָרִיךְ לְבַקִּשׁ תַּחְבּוּלָה אַחֶרֶת.

חָשַׁב זַלְמָן, חָשַׁב הַרְבֵּה, וְלֹא מָצָא עֵצָה בְנַפְשׁוֹ. אָמַר: כְּלוּם יִהְיֶה דְּבַשׁ לְנֶגֶד עֵינַי, וְאֵל פִּי לֹא יָבֹא?

פָּנָה כֹה וָכֹה, רָאָה, וְהִנֵּה מַקֵּל בְּפִנָּה, סָמוּךְ לַקִּיר. וְלַמַּקֵּל – יָד עֲגֻלָּה. נִצְנְצָה מַחֲשָׁבָה בְלִבּוֹ שֶׁל זַלְמָן:

– אוּלַי הַמַּקֵּל הַזֶּה יוֹעִיל לִי?

הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ וְלָקַח אֶת הַמַּקֵּל.

הֲרוֹצִים אַתֶּם לָדַעַת, מֶה עָשָׂה זַלְמָן בַּמַּקֵּל? הֲלֹא עֵינֵיכֶם רוֹאוֹת. הוּא הֵרִים אֶת הַמַּקֵּל לְמַעְלָה, לִטְבֹּל אֶת קְצֵה יָדוֹ בְתוֹךְ הַדְּבָשׁ.

אֲבָל נִזְהֹר נִזְהַר, שֶׁלֹּא יַפִּיל אֶת הַצְּלוֹחִית מֵעַל הָאִצְטְבָא, פֶּן תִּשָּׁבֵר, וְנִשְׁפַּךְ הַדְּבַשׁ עַל הַחוֹל וְהִתְקַלְקָל.

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר טָבַל אֶת יַד הַמַּקֵּל בִּדְבָשׁ, הֵשִׁיב זַלְמָן אֶת הַמַּקֵּל אֵלָיו, וַיָּלָק בִּלְשׁוֹנוֹ אֶת הַדְּבַשׁ מֵעַל יָדו.

כָּכָה עָשָׂה פְּעָמִים רַבּוֹת, עַד אֲשֶׁר הוֹצִיא אֶת כָּל הַדְּבַשׁ מִן הַצְּלוֹחִית. לֹא הִשְׁאִיר מְאוּמָה.

צִפּוֹר גֵּאָה אַחַת הָיְתָה בַיָּעַר. בָּנְתָה לָהּ קֵן שֶׁל בְּדֹלַח, הֵטִילָה בוֹ בֵיצָה שֶׁל כֶּסֶף וְדָגְרָה אֶפְרוֹחַ קָטָן.

מִתְּחִלָה עָרוֹם וּמְכֹעָר הָיָה הָאֶפְרוֹחַ. כֵּן יִהְיוּ כָל הָאֶפְרוֹחִים בְּצֵאתָם מִקְּלִפַּת הַבֵּיצָה.

אַף רַעַבְתָּן הָיָה כְּכָל הָאֶפְרוֹחִים הַקְּטַנִּים. כָּל הַיּוֹם לָקְטָה אִמּוֹ רְמָשִׂים וְשָׂמָה בְּפִיו, וְהוּא – אָכַל וְאָכַל וְצִפְצֵף: צְוִיץ־צְוִיץ, תְּנִי עוֹד! צְוִיץ־צְוִיץ, הָבִי עוֹד!…

הִתְעַצְּבָה הַצִּפּוֹר אֶל לִבָּהּ: מָה הַבֵּן הַזֶּה, אֲשֶׁר נִתַּן לִי?

אֶפֶס עָבְרוּ יָמִים אֲחָדִים, וְנוֹצוֹת זָהָב צָמְחוּ מִכַּנְפֵי הָאֶפְרוֹחַ. רָאֲתָה הַצִּפּוֹר וַתִּשְׁמָח. קָרְאָה אֶת שֵׁם בְּנָהּ “כְּנַף־זָהָב”, וַתּאֹמֶר בְּלִבָּהּ: “כְּנַף־זָהָב יִהְיֶה לְמֶלֶךְ עַל עוֹף הַיָּעַר”.

לִמְּדָה אוֹתוֹ לְזַמֵּר וְלָעוּף. וּכְנַף־זָהָב הָיָה תַלְמִיד חָרוּץ. לִמֵּד אֶת גְּרוֹנוֹ לְזַמֵּר בְּקוֹל עָרֵב, לִמֵּד אֶת כְּנָפָיו לָעוּף בִּמְעוּף נָאוֶה.

אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ: עַכְשָׁו גָּדַלְתָּ, בְּנִי, צֵא אֵפוֹא וְשׁוּט בַּיָּעַר, וְרָאִיתָ כֵּיצַד חַיִּים הָעוֹפוֹת עַל הָעֵצִים וּבֵין הַשִּיחִים, כְּדֵי שֶׁתֵּדַע מַה תַּעֲשֶׂה לָהֶם, כַּאֲשֶׁר תִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם.

פָּרַשׂ כְּנַף־זָהָב אֶת כְּנָפָיו וַיָּעֹף. עָף שָׁעָה אַחַת, עָף שְׁתֵּי שָׁעוֹת. רָאָה וְהִנֵּה מַחֲנֶה גָדוֹל שֶׁל צִפֳּרִים לִקְרָאתוֹ.

וְהַצִפֳּרִים סוֹבְבוֹת בְּמַעְגָּל תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּמְזַמְּרוֹת בְּשָׂשׂוֹן וּבְגִיל. קָרַב כְּנַף־זָהָב אֲלֵיהֶן וַיִּשְׁאָל:

– אָנָּא, צִפֳּרִים, הֲלֹא תֹאמַרְנָה לִי, מָה הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת לָכֶן?

עָנוּ הַצִפֳּרִים: חֲתֻנָּה הִיא, כִּי נַקְּרָן אָחִינוּ לוֹקֵחַ לוֹ לְאִשָׁה אֶת צַפְצָפָה אֲחוֹתֵנוּ, עַל כֵּן נִשְׂמַח וּנְרַנֵּן.

– אוּלַי מֻתָּר גַּם לִי לִשְׂמוֹחַ עִמָּכֶן יַחְדָּו? – שָׁאַל כְּנַף־זָהָב.

צִפְצְפוּ הַצִּפֳּרִים: אָנָּא, אוֹרֵח טוֹב תִּהְיֶה עִמָּנוּ, כִּי נוֹצוֹת זָהָב בִּכְנָפֶיךָ.

סָבַב כְּנַף־זָהָב וְזִמֵּר עִם כָּל הַמַּחֲנֶה יַחְדָּו. יָרְדוּ הַצִּפֳּרִים לִרְקֹד עַל הָעֲנָפִים, רָקַד גַּם הוּא עִמָּהֶן; עָפוּ לָצוּד צֵיד רְמָשִׂים לִסְעֻדָּה, צָד גַּם הוּא וְסָעַד עִמָּהֶן; יָרְדוּ עַל שְׂפַת הַנַּחַל לִשְׁתּוֹת מַיִם לְצִמָּאוֹן, שָׁתָה גַם הוּא כְּמוֹהֶן.

עָבַר הַיּוֹם, בָּא הַשָּׁמֶשׁ. הַצִּפֳּרִים גָּמְרוּ לָשִׁיר אֶת שִׁירָתָן הָאַחֲרוֹנָה וַתָּבֹאנָה אֶל קִנֵּיהֶן. אָמַר כְּנַף־זָהָב: אָבֹא גַם אֲנִי אֶל אַחַד הַקִּנִּים.

נִכְנַס אֶל קֵן אֶחָד. אָמְרוּ לוֹ הַצִּפֳּרִים שֶׁיָּשְׁבוּ בַקֵּן:

– זָר אַתָּה, סוּר לָךְ.

חָפֵץ כְּנַף־זָהָב לָבֹא אֶל קֵן אַחֵר, גֵּרְשׁוּהוּ גַם מִזֶּה:

– אֵין פֹּה מָקוֹם לְזָר, גֶּשׁ הָלְאָה.

לֹא מָצָא כְּנַף־זָהָב קֵן לָלִין בּוֹ הַלָּיְלָה. יָשַׁב עַל עֲנַף עֵץ אֶחָד וַיֹּאמֶר: פֹּה אֵשֵׁב עַד אוֹר הַבֹּקֶר. סָגַר אֶת עֵינָיו וַיִּישָׁן.

בֵּין כֹּה וָכֹה עָלוּ עֲנָנִים מִקְצֵה הַשָּׁמָיִם, בָּרָק הִבְרִיק, רַעַם הִרְעִים, גֶּשֶׁם נִתַּךְ עַל הָאָרֶץ וְרוּחַ חָזָק הֵנִיעַ אֶת הֶעָנָף, אֲשֶׁר כְּנַף־זָהָב יָשַׁב עָלָיו. נָפַל הָאֶפְרוֹחֶ אַרְצָה וְנוֹצוֹת רַבּוֹת מִנּוֹצוֹת כְּנָפָיו נִשְׁבָּרוּ.

גָּדַל הַכְּאֵב מְאֹד, וּכְנַף־זָהָב לֹא עָצַר כֹּחַ לָקוּם מֵעַל הָאָרֶץ. שָׁכַב וְצִפְצֵף בַּחשֶׁךְ; וְהַגֶּשֶׁם שׁוֹטֶף, וְהָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת, גַּם הַקֹּר גָּדוֹל.

רַק בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁזָּרַח הַשֶּׁמֶשׁ, יָבְשׁוּ נוֹצוֹתָיו שֶׁל כְּנַף־זָהָב; חַם לוֹ, עָבַר כְּאֵבוֹ; הִתְנַשֵּׂא הָאֶפְרוֹחַ מֵעַל הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר:

– אֶעֶזְבָה אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה.

פָּרַשׂ אֶת כְּנָפָיו וַיָּעֹף. עָף שָׁעָה, שְׁתֵּי שָׁעוֹת, עַד חֲצִי הַיּוֹם. פִּתְאֹם וְהִנֵּה מַחֲנֶה גָדוֹל שֶׁל עוֹרְבִים שְׁחוֹרִים לִקְרָאתוֹ. וְהָעוֹרְבִים סוֹבְבִים לְאַט לְאַט בְּמַעְגָּל מֵעַל לַעֲצֵי הַיָּעַר, וּבְקוֹל מַר יִצְרָחוּ: קְרַא, קְרַא, קְרַא!

קָרַב כְּנַף־זָהָב אֲלֵיהֶם וַיִּשְׁאָל:

– אָנָּא, עוֹרְבִים, הֲלֹא תַגִּידוּ לִי, מָה הָאֵבֶל הַזֶּה לָכֶם?

סִפְּרוּ לוֹ הָעוֹרְבִים: הַלְוָיַת הַמֵּת הִיא. דּוֹדֵנוּ טַרְפוּן מֵת, וַאֲנַחְנוּ בוֹכִים אוֹתוֹ. קְרַא, קְרַא, קְרַא!

– אוּלַי מֻתָּר גַּם לִי לִבְכּוֹת עִמָּכֶם יַחְדָּו? – שָׁאַל כְּנַף־זָהָב.

קָרְאוּ הָעוֹרְבִים: לוּ יְהִי כֵן, אוֹרֵחַ טוֹב תִּהְיֶה עִמָּנוּ, כִּי נוֹצוֹת זָהָב בִּכְנָפֶיךָ.

צָרְחוּ הָעוֹרְבִים בְּקוֹל מָר, בָּכָה גַם כְּנַף־זָהָב עִמָּהֶם; יָרְדוּ הָעוֹרְבִים עַל הָאָרֶץ וְעָמְדוּ מִסָּבִיב לַמֵּת, עָמַד גַם כְּנַף־זָהָב בְּתוֹכָם; קָרְעוּ הָעוֹרְבִים אֶת הַמֵּת לִגְזָרִים וְעָשׂוּ סְעֻדַּת אֲבֵלִים, חָפֵץ גַּם כְּנַף־זָהָב לִסְעֹד כְּאַחַד מֵהֶם.

קָצְפוּ הָעוֹרְבִים: אֵין לְךָ חֵלֶק בְּדוֹדֵנוּ, וְלֹא נַחֲלָה בִּסְעֻדָּתֵנוּ, הָלְאָה גֶשׁ, זָר!

מָרְטוּ אֶת נוֹצוֹת הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּכַנְפֵי הָאֶפְרוֹחַ; הִכּוּ אוֹתוֹ בְּחַרְטֻמֵּיהֶם, עַד שֶׁלֹּא יָכֹל לָקוּם מֵעַל הָאָרֶץ; אָז הִרְפּוּ מִמֶּנּוּ. וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיִּתְפַּזְּרוּ לְכָל עֵבֶר.

וּכְנַף־זָהָב נִשְׁאַר לְבַדּוֹ מוּטָל עַל הָאָרֶץ. רַבּוֹת מִנּוֹצוֹתָיו נִמְרָטוּ, רַבּוֹת נִשְׁבָּרוּ, וְהַכְּאֵב גָּדַל מְאֹד. שָׁכַב וּבָכָה כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלָּיְלָה.

בַּבֹּקֶר יָצָא הַשָּׁמֶשׁ, הָיָה אוֹר בָּהִיר, נָשַׁב רוּחַ חָם. הִתְעוֹדֵד כְּנַף־זָהָב, כְּאֵבוֹ עָבַר. אָמַר אֶל לִבּוֹ:

– אֶעֶזְבָה נָא אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה.

פָּרַשׂ אֶת כְּנָפָיו וַיָּעֹף. עָף שָׁעָה, שְׁתֵּי שָׁעוֹת. רָאָה, וְהִנֵּה גַרְגִּירִים פְּזוּרִים בְּתוֹךְ הָעֵשֶׂב עַל הָאָרֶץ.

וּכְנַף־זָהָב רָעֵב מְאֹד, זֶה שְׁנֵי יָמִים, אֲשֶׁר לֹא בָּא אֹכֶל אֶל פִּיו.

יָרַד אָרְצָה, עָמַד וַיְלַקֵּט אֶת הַגַּרְגִּירִים.

כַּאֲשֶׁר אָכַל לָשׂבַע, חָפֵץ לָעוּף הָלְאָה, וְהִנֵּה – רַגְלָיו נִלְכְּדוּ בְּרֶשֶׁת. עָמַל כְּנַף־זָהָב לְהַתִּיר אֶת אֲסוּרֵי הָרֶשֶׁת, וְלֹא יָכֹל; חָפֵץ לְנַתֵּק אֶת הַחוּטִים, מָשַׁךְ אֶת רַגְלָיו כַּךְ וְכָךְ, אֲבָל הַחוּטִים – חֲזָקִים, אֵינָם נִתָּקִים.

עָמַד כְּנַף־זָהָב אָחוּז בָּרֶשֶׁת, עַד שֶׁבָּא הַצַּיָּד בַּצָּהֳרָיִם. כַּאֲשֶׁר רָאָה הַצַּיָּד אֶת הָאֶפְרוֹחַ שָׂמַח וַיִּקְרָא:

− הֶאָח! הִנֵּה אוֹרֵחַ נִכְבָּד בָּא אֵלָי, נוֹצוֹת זָהָב לוֹ!

מָרַט אֶת נוֹצוֹת הַזָּהָב מִכַנְפֵי הָאֶפְרוֹחַ, מָרַט אוֹתָן לְאַחַת אַחַת, צָרַר אוֹתָן בִּנְיָר וַיְשִׂימֵן בְּכִיס בִּגְדוֹ. חָפֵץ לִמְרֹט אוֹתָן עַד תֻּמָּן. הִתְחַנֵּן אֵלָיו הָאֶפְרוֹחַ:

− אָנָא, צַיָּד טוֹב, חֲמָל־נָא עָלַי, הַשְׁאֵר לִי נוֹצַת זָהָב אַחַת לְזִכָּרוֹן, וְיָדַעְתִּי כִּי כַנְפֵי־זָהָב הָיוּ לִי לְפָנִים.

חָמַל הַצַּיָּד וַיֹּאמֶר: לוּ יְהִי כִדְבָרֶיךָ.

הִשְׁאִיר לוֹ נוֹצָה אַחַת, הִתִּיר אֶת חוּטֵי הָרֶשֶׁת וַיֹּאמֶר:

– עַכְשָׁו שׁוּב לְךָ, אֶפְרוֹחַ קָטֹן, אֶל קַן אִמֶּךָ.

אָמַר כְּנַף־זָהָב בְּלִבּוֹ: אָכֵן, אֲמַהֵר לָשׁוּב אֶל קַן אִמִּי, בְּטֶרֶם שֶׁאָבְדָה לִי נוֹצַת הַזָּהָב הָאַחֲרוֹנָה.

אֲבָל כְּנָפָיו כָּבְדוּ, כִּי נִמְרְטוּ נוֹצוֹתֵיהֶן, וְלֹא יָכֹל לָעוּף זְמָן רָב. עָף רֶגַע וְנָח שְׁנֵי רְגָעִים, עָף שְׁנֵי רְגָעִים וְנָח חֲמִשָּׁה רְגָעִים. עַד שֶׁבָּא הַלָּיְלָה. שָׁכַב כְּנַף־זָהָב תַּחַת עַנְפֵי שִׂיחַ אֶחָד, וְעִם צֵאת הַשֶּׁמֶשׁ עָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ הָלְאָה.

רָאָה: צִפֳּרִים מְרַקְּדוֹת עַל חֲתֻנָּה, − עָף סָבִיב־סָבִיב, וְלֹא בָא בְחֶבְרָתָן. רָאָה: עוֹרְבִים מִתְאַבְּלִים עַל מֵת, − עָף סָבִיב־סָבִיב, לְהִסָּתֵר מֵעֵינֵיהֶם. פִּתְאֹם רָאָה: נֵץ גָּדוֹל דּוֹאֶה תַחַת הַשָּׁמָיִם. חָפֵץ כְּנַף־זָהָב לְהִמָּלֵט, וְכֹחַ לֹא הָיָה לוֹ, כִּי כְנָפָיו כָּבֵדוּ.

וְהַנֵּץ רָאָה אֶת הָאֶפְרוֹחַ וַיָּטָשׁ אֵלָיו; עוֹד רֶגַע וְטָרַף אוֹתוֹ. הִתְחַנֵּן כְּנַף־זָהָב:

– אָנָּא, נֵץ טוֹב, חוּסָה נָא עָלָי, קַח אֶת נוֹצַת הַזָּהָב הָאַחֲרוֹנָה אֲשֶׁר בִּכְנָפִי וְאַל נָא תִטְרְפֵנִי.

אָמַר הַנֵּץ:

– לָמָּה לִי נוֹצָתֶךָ?

עָנָה כְּנַף־זָהָב: תִּתֵּן לְגוֹזָלֶיךָ לְשַׂחֵק בָּהּ.

הִסְכִּים הַנֵּץ. לָקַח אֶת נוֹצַת הַזָּהָב וְלֹא טָרַף אֶת הָאֶפְרוֹחַ.

עָף כְּנַף־זָהָב וַיָּבֹא אֶל הָעֵץ, אֲשֶׁר אִמּוֹ קִנְּנָה בֵין עֲנָפָיו, שָׁמַע, וְהִנֵּה הַצִּפּוֹר יוֹשֶׁבֶת בַּקֵּן וּמְיַבֶּבֶת:

– אוֹיָה, אוֹיָה, בְּנִי יָצָא לָשׁוּט בַּיְּעָרִים וְלֹא שָׁב, אַיֶּךָּ, בְּנִי, אַיֶּכָּה!

קָפַץ כְּנַף־זָהָב וְקָרָא:

– הִנֵּה שַׁבְתִּי, אִמִּי, הִנֵּנִי!

לֹא הִכִּירָה הַצִּפּוֹר הַגֵּאָה אֶת בְּנָהּ וַתֹּאמֶר:

– לֹא בְּנִי אַתָּה; לִבְנִי נוֹצוֹת זָהָב, וּלְךָ אָיִן; לִבְנִי קוֹל עָרֵב וְחָזָק וְקוֹלְךָ רָפֶה וְצָרוּד; לִבְנִי מְעוּף נָאוֶה, וּמְעוּפְךָ כָבֵד; בְּנִי הִתְעַתֵּד לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ עַל עוֹף הַיָּעַר, וְאַתָּה – נִבְזֶה וְנִדְכֶּה. סוּר! לֹא בְנִי אַתָּה, לֹא בְנִי!

הִכְּתָה אוֹתוֹ בְחַרְטֻמָּה וַתְּגָרְשֵׁהוּ.

הָלַךְ כְּנַף־זָהָב וַיֵּשֶׁב עַל עֵץ אֶחָד מֵרָחוֹק וַיֵּבְךְּ;

בָּכוּ שְׁנֵיהֶם. הָאֵם בָּכְתָה בְקִנָּהּ הָרֵיק:

– בְּנִי, בְּנִי, אַיֶּךָּ, מַדּוּעַ לֹא שַׁבְתָּ אֵלָי?

וּכְנַף־זָהָב בָּכָה גַם הוּא עַל עֲנַף הָעֵץ:

– אִמִּי, אִמִּי, הֲלֹא בְנֵךְ אָנִי, מַדּוּעַ גֵּרַשְׁתְּ אוֹתִי?

אֲבָל הַצִּפּוֹר לֹא הֶאֱמִינָה לוֹ, וּכְנַף־זָהָב יָרֵא לָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ.

הָאָב הֵבִיא אֶת יוֹבָב הַשּׁוֹבָב אֶל הַחַיָּט וַיֹאמֶר:

– אֲדוֹנִי הַחַיָּט! תְּפָר נָא־מִכְנָסַיִם חֲדָשִׁים לִבְנִי!

מָדַד הַחַיָּט אֶת יוֹבָב בְּמִדָּה וַיֹאמֶר:

– טוֹב, אֲדוֹנִי. מָחָר יִהְיוּ הַמִּכְנַסִים נְכוֹנִים.

לְמָחֳרָת הֵבִיא הַחַיָּט אֶת הַמִּכְנָסַיִם.

לָבַשׁ יוֹבָב אֶת הַמִּכְנָסַיִם הַחֲדָשִׁים, וְיָצָא לְטַיֵּל עַל שְׂפַת הַנָּהָר. רָאָה צִפֹּרֶת יָפָה עָפָה. רָצָה לִלְכּוֹד אוֹתָהּ. פָּרְחָה הַצִּפֹּרֶת וַתָּעָף עַל פְּנֵי־הַמָּיִם. קָפַץ יוֹבָב אַחֲרֶיהָ. וְהִנֵּה־חֲליוּפּ!.. יוֹבָב הַשּׁוֹבָב נָפַל הַמָּיְמָה.

עָמַד דַּיָּג עַל שְׂפַת הַנָּהָר וְהֵכִין אֶת הָרֶשֶׁת לָדוּג. רָאָה: יוֹבָב טוֹבֵעַ בַּנָּהָר. מִהֵר אֵלָיו וְהוֹצִיא אוֹתוֹ בָּרֶשֶׁת מִן הַמָּיִם. וְיוֹבָב נַעַר עָבֶה, מִשְׁקָלוֹ־כָּבֵד. עָיַף הַדַּיָּג, אָמַר:

– אוּ־אוּף שׁוֹבָב! כֹּחַ אֵין לִי, רוּץ לְבֵיתֶךָ, יַבֵּשׁ אֶת בְּגָדֶיךָ.

וְיוֹבָב זָב כֻּלּוֹ. מַיִם נוֹזְלִים מִשְׂעַר רֹאשׁוֹ, מֵאַפּוֹ, מֵאָזְנָיו. נִכְנַס אֶל הֶחָצֵר. רָאָה: גִּיגִּית עוֹמֶדֶת, וּבַגִּיגִּית־זָפֶת. וְהַזֶּפֶת נָמַסָּה כְּנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ. יָשַׁב יוֹבָב בְּתוֹךְ הַזָּפֶת.

כְּשֶׁיָּבְשׁוּ בְגָדָיו, רָצָה לָקוּם, לֹא יָכֹל, כִּי מִכְנָסָיו נִדְבְּקוּ אֶל הַזֶּפֶת אֲשֶׁר בַּגִּיגִּית.

וְחַיָּט גָר בֶּחָצֵר. הִשְׁקִיף הַחַיָּט בְּעַד הַחַלּוֹן, רָאָה: יוֹבָב מוֹשֵׁךְ אֶת מִכְנָסָיו, מוֹשֵׁךְ, וְאֵינוֹ יָכֹל לְחַלֵּץ אוֹתָם מִן הַזָּפֶת. מִהֵר לַעֲזוֹר לַנָּעַר, וְהַמִּסְפָּרַיִם בְּיָדוֹ. גָּזַז אֶת הַמִּכְנָסַיִם בְּמִסְּפָּרַיִם וַיֹּאמֶר:

− חֵלֶק לְךָ, וְחֵלֶק לַזָּפֶת.

רָץ יוֹבָב הַשּׁוֹבָב וְרָקַד מִשִּׂמְחָה. כֻּתָּנְתּוֹ תְּלוּיָּה לוֹ כְּמוֹ זָנָב מֵאֲחוֹרָיו, וְכוֹבָעוֹ נָטוּי הַצִּדָּה. רָאָה יוֹבָב וְהִנֵּה – חָבִית, וּבֶחָבִית – דְּבַש. עָמַד יוֹבָב עַל סַפְסָל, טָבַל אֶת אֶצְבָּעוֹ בִּדְּבַשׁ וְלָקַק אֶת הָאֶצְבָּע בִּלְשׁוֹנוֹ; טָבַל וְלָקַק…

– עַכְשָׁו יוֹדֵעַ אֲנִי, − חָשַׁב בְּלִבּוֹ: − אֵין מָתוֹק כִּדְבָשׁ.

רָקַד יוֹבָב מִשִּׂמְחָה. רָקַד וְלָקַק, לָקַק וְרָקַד. פִּתְאֹם וְהִנֵּה – טְרַח! – בְּרָקְדוֹ הָפַךְ אֶת הַסַּפְסָל, אֲשֶׁר מִתַּחַת רַגְלָיו, וְנָפַל אֶל תּוֹךְ הֶחָבִית. רֹאשׁוֹ לְמַטָּה, וְרַגְלָיו לְמָעְלָה.

הָיוּ רַגְלָיו כִּשְׁנֵי נֵרוֹת שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים, תְּקוּעִים בְּחוֹל…

שָׁמַע הַשָּׁכֵן: שָׁאוֹן בַּחוּץ, רַעַשׁ אֵצֶל הֶחָבִית שֶׁלּוֹ. אָץ־רָץ לִרְאוֹת: מַה נָפַל בֶּחָצֵר? רָאָה וְהִנֵּה שְׁתֵּי רַגְלַיִם תְּקוּעוֹת בַּדְּבָשׁ. הִתְחִיל מוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ. מָשַׁךְ וּמָשַׁךְ עַד שֶׁהוֹצִיא יֶלֶד שָׁלֵם, אֶת יוֹבָב כֻּלּוֹ.

עָמַד יוֹבָב בְּחָצֵר: הַדְבַשׁ נוֹזֵל עַל בְּגָדָיו עַל רֹאשׁוֹ עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו. הֵרִיחוּ הַדְּבוֹרִים אֶת רֵיחַ הַדְּבָשׁ. עָפוּ, בָּאוּ מִכָּל עֵבֶר וַתַּעֲמֹדְנָה עַל פְּנֵי הַנַעַר, עַל צַוָּארוֹ, וְעַל כַּפּוֹת יָדָיו, וַתָּלֹקְנָה וַתַּעֲקֹצְנָה.

אוֹי, כַּמָּה גָדַל הַכְּאֵב!

פִּתְאֹם חָשׁ יוֹבָב, וְהִנֵּה אֵיזֶה כַּפּוֹת כְּבֵדוֹת נִשְׁעָנוֹת עַל גַּבּוֹ, וְלָשׁוֹן אַרֻכָּה עוֹבֶרֶת עַל עָרְפּוֹ וְעַל בְּדַל אָזְנָיו: וְהַלָּשׁוֹן מְלַקֶּקֶת וּמְנַשֶּׁקֶת… לֹא יָדַע יוֹבָב מִי זֶה וּמַה זֶה. נָפַל עָלָיו פַּחַד גָּדוֹל, צָעַק צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה.

וְהַכַּפּוֹת הַכְּבֵדוֹת וְהַלָּשׁוֹן הָאֲרֻכָּה הָיוּ לְכֶלֶב גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁהָיָה גַם הוּא לַקְקָן לֹא קָטָן בְּיוֹתֵר.

שָׁמְעָה אִמּוֹ שֶׁל יוֹבָב: בְּנָהּ צוֹעֵק מַר בֶּחָצֵר. אָצָה, רָצָה הַחוּצָה, הִבִּיטָה עַל בְּנָהּ, וַתִּסְפֹּק כַּפֶּיהָ.

– אוֹיָה! מַה־זֶה הָיָה לָךְ?

מִהֲרָה, רָצָה אֶל הַכִּרַיִם, הִרְתִּיחָה דוּד מַיִם, וְיָצְקָה עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל יוֹבָב הַשּׁוֹבָב.

אַחֲרֵי כֵן לָקְחָה הָאֵם מַטְאֲטֵא וְשִפְשְפָה אֶת בְּנָהּ בְּכֹחַ, עַד שֶׁרָחֲצָה אוֹתוֹ הֵיטֵב־הֵיטֵב.

אָז תַבִּיט עַל בְּנָהּ – וְהִנֵּה קֶרַע בַּמִּכְנָסַיִם הַחֲדָשִׁים! מִהֲרָה, תָפְרָה טְלָאִי עַל הַקָרַע.

– עַכְשָׁיו שֵׁב בַּבַּיִת, שׁוֹבָב, − אָמְרָה. – אַל תָּרוּצָה עוֹד הַחוּצָה.

שָׁב אָבִיו שֶׁל יוֹבָב מִן הַשּׁוּק, רָאָה: יֵשׁ כְּבָר טְלָאִי חָדָשׁ עַל הַמִּכְנָסַיִם הַחֲדָשִׁים, אָמַר:

– וְכִי כָל כַּךְ חָשִׁים לִקְרוֹעַ בְּגָדִים חֲדָשִׁים?

אָמְרָה אִמּוֹ: גַּם בַּנָהָר טָבַע, גַּם בַּדְבָשׁ טָבַע.

עָנָה אַבָּא: כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְּׂחוֹת, עַל כֵּן טָבַע.

לָקַח אַבָּא שׁוֹט אָרוֹךְ, וְלִמֵד אֶת יוֹבָב הַשׁוֹבָב לִשְׂחוֹת בַּיַבָּשָׁה.

עַכְשָׁו הַגִּידוּ, יְלָדִים, אֵיך מְלַמֵּד אַבָּא אֶת הַיֶּלֶד הַשּׁוֹבָב לִשְׁחוֹת בַּיַבָּשָׁה?

חֲתוּלָה יָפָה הָיְתָה לְחָנָן. אָהַב חָנָן אֶת חֲתוּלָתוֹ, וְהַחֲתוּלָה אָהֲבָה אוֹתוֹ.

הָיְתָה לַחֲתוּלָה בַת יָפָה − “לְבָנָה” שְׁמָהּ. גָּדְלָה לְבָנָה וַתְּהִי לְכַלָּה. שָׂמַח חָנָן שִׂמְחָה רַבָּה:

– הִנֵּה תִהְיֶה הַחֲתֻנָּה שֶׁל לְבָנָה, − אָמַר בְּלִבּוֹ, − וְיָצָאתִי בִמְחוֹלוֹת.

הִגִּיעַ הַיּוֹם שֶׁל חֲתֻנַּת לְבָנָה. קָם חָנָן בַּבֹּקֶר מִשְּׁנָתוֹ, לָבַש אֶת בְּגָדָיו, וּבְטֶרֶם יִרְחַץ אֶת פָּנָיו וְאֶת יָדָיו בַּמַּיִם, וּבְטֶרֶם יִשְתֶּה תֵּה וְיֹאכַל אֶת סְעוּדַת הַבֹּקֶר – רָץ אֶל חֲדַר הַמְבַשְּׁלִים לְבַקֵּר אֶת הַחֲתוּלֹות, אֲשֶׁר אָהֵב.

בָּא חָנָן אֶל חֲדַר הַמְבַשְּׁלִים, וַיַּרְא − וְהִנֵּה הַחֲתוּלָה וּבִתָּהּ יוֹשְׁבוֹת עֲדוּיוֹת וּרְחוּצוֹת – נְכוֹנוֹת לָלֶכֶת אֶל הַחֻפָּה.

קָרָא חָנָן בְּצָהֳלָה:

– מַזָּל טוֹב, חֲתוּלוֹתַי!

וְהַחֲתוּלָה הָאֵם לֹא שָׂמְחָה כְלָל. נָשְׂאָה אֶת עֵינֶיהָ וַתַּבֵּט עַל חָנָן בְּעֶצֶב:

– מְיַאוּ, מַזָּל טוֹב גַּם לְךָ, אֲדוֹנִי!

רָאָה חָנָן וְהִנֵּה הַחֲתוּלָה עֲצוּבָה, שָׁאַל אוֹתָהּ:

– מַדּוּעַ אֵינֵךְ שְׂמֵחָה, חֲתוּלָתִי, כָּמוֹנִי? הֲלֹא בִתֵּךְ כָּל כַּךְ יָפָה הִיא, חֲתָנָהּ כָּל כַּך מָהִיר הוּא. כָּל חֲבֵרוֹתַיִךְ מְקַנְאוֹת בָּךְ.

עָנְתָה הַחֲתוּלָה: אָמְנָם, בִּתִּי כַלָּה יָפָה הִיא, חֲתָנָהּ – חָתוּל מָהִיר הוּא; אֲבָל אֵינִי יְכוֹלָה לִשְׂמֹחַ בָּהֶם. בַּעְלִי הֶחָתוּל עָזַב אוֹתִי, אֵינוֹ חָפֵץ לָדַעַת אוֹתִי וְאֶת בִּתִּי. עַכְשָׁו צָרִיךְ לַעֲרֹךְ אֶת הַחֲתֻנָּה – וּמִי יִתְעַסֵּק בַּדָּבָר?

אָמַר חָנָן: אִי מִשּׁוּם זֶה – אַל תִּתְעַצְבִי, חֲתוּלָתִי, − אֲנִי אֶתְעַסֵּק.

בְּכָל זֹאת הִתְעַצְּבָה הַחֲתוּלָה עוֹד. שָׁאַל אוֹתָהּ חָנָן:

– מַדּוּעַ זֶה לֹא תִּשְׂמְחִי עַכְשָׁו?

עָנְתָה הַחֲתוּלָה: אֵינִי יְכוֹלָה לִשְׂמֹחַ גַּם עַכְשָׁו, כִּי אֵינִי יוֹדַעַת, מִי יִהְיוּ הַשּׁוּשְׁבִינִים, אֲשֶׁר יוֹבִילוּ אֶת הַזּוּג הַצָּעִיר אֶל הַחֻפָּה.

לֹא יָדַע גַּם חָנָן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. חָשַׁב וְחָשַׁב וְלֹא מָצָא שׁוּם עֵצָה. אָמַר בְּלִבּוֹ: אֵלֵךְ אֶל אַבָּא וְאֶשְׁאַל אֶת פִּיו. אַבָּא – חָכָם, אַבָּא – יוֹדֵעַ הַכֹּל.

בָּא חָנָן אֶל אַבָּא וְשָׁאַל אוֹתוֹ:

– הַחֲתוּלָה מַשִּׂיאָה אֶת בִּתָּהּ לְבָנָה לְחָתוּל. הַיּוֹם תִּהְיֶה הַחֲתֻנָּה; וְהִנֵּה אֶת הַחֲתֻנָּה אֶעֱרֹךְ אָנֹכִי, כִּי בַעַל הַחֲתוּלָה, הֶחָתוּל הַגָּדוֹל, עָזַב אוֹתָהּ, אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אַיֵּהוּ. אֲבַל יֵשׁ צָרָה אַחֶרֶת: מִי יִהְיוּ הַשּׁוּשְׁבִינִים?

אָמַר אַבָּא: לוּ קַרְנִי הַתַּיִשׁ וְאִשְׁתּוֹ הָעֵז יִהְיוּ הַשּׁוּשְׁבִינִים.

מָצָא הַדָּבָר חֵן בְּעֵינֵי חָנָן. רָץ לְבַשֵּׂר אֶת הַבְּשׂוֹרָה לַחֲתוּלָה:

– קַרְנִי הַתַּיִשׁ וְאִשְׁתּוֹ הָעֵז יִהְיוּ לְשׁוּשְׁבִינִים!

וְהַחֲתוּלָה מַבִּיטָה בְּעֶצֶב. בְּלִי שִׂמְחָה לָקְקָה אֶת מָתְנֶיהָ שֶׁל בִּתָּהּ הַכַּלָּה וּמְאוּמָה לֹא עָנָתָה.

הַתְפַּלֵּא חָנָן:

– וּמַדּוּעַ זֶה אַתְּ עֲצֵבָה עוֹד?

עָנְתָה הַחֲתוּלָּה:

– אֵיךְ אֶשְׂמַח, וַהֲלֹא אֵינִי יוֹדַעַת מֵאַיִן אֶקַּח לִי מְנַגְּנִים, אֲשֶׁר יְנַגְּנוּ עַל הַחֲתֻנָּה.

חָשַׁב חָנָן, חָשַׁב, וְלֹא יָדַע גַּם הוּא: מִי הַמְנַגְּנִים אֲשֶׁר יְנַגְּנוּ עַל הַחֲתֻנָּה, בְּעֵת הַחֻפָּה וְהַמְחוֹלוֹת? בָּא אֶל אָבִיו וְסִפֵּר לוֹ:

– לֹא טוֹב, אַבָּא, כְּבָר יֵשׁ לָנוּ שׁוּשְׁבִינִים – קַרְנִי הַתַּיִשׁ וְאִשְׁתּוֹ הָעֵז, אֲבָל מִי יִהְיוּ הַמְנַגְּנִים בְּעֵת הַחֻפָּה וְהַמְּחוֹלוֹת?

יָעַץ הָאָב:

– לוּ אַדְמוֹנִי הַתַּרְנְגוֹל יִהְיֶה לִמְנַגֵּן, כִּי מְזַמֵּר מַשְׂכִּיל הוּא.

הָיְתָה שִׂמְחָתוֹ שֶׁל חָנָן רַבָּה עַד מְאֹד. רָץ צוֹהֵל וְרוֹקֵד אֶל הַחֲתוּלָה וַיְבַשֵּׂר לָהּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה:

– אַדְמוֹנִי הַתַּרְנְגוֹל יִהְיֶה לִמְנַגֵּן.

שָׁמְעָה הַחֲתוּלָה וַתִּשְׂמַח גַּם הִיא:

– מְיַאוּ, מְיַאוּ, טוֹב הַדָּבָר!

אֲבָל תֵּכֶּף הוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁהּ, וְהִתְחִילָה מְלַקֶּקֶת אֶת בִּתָּהּ בַּאֲנָחָה.

שָׁאַל אוֹתָה חָנָן: לָמָּה אֵפוֹא אַתְּ נֶאֱנַחַת, חֲתוּלָתִי?

עָנְתָה הַחֲתוּלָה:

– הֵן צָרִיךְ לָשִׂים כִּבּוּד לִפְנֵי הָאוֹרְחִים, אֲשֶׁר יָבֹאוּ אֶל הַחֲתֻנָה. וּבַמָּה אֲכַבֵּד אוֹתָם?

אָמַר חָנָן אֶל לִבּוֹ: בְּנוֹגֵעַ לְמַמְתַּקִּים וּמִגְדָּנוֹת, הַרֵי אֵין חֲכָמָה גְדוֹלָה מֵאִמָּא. דְּבָרִים כָּאֵלֶּה יְדוּעִים לָהּ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְאַבָּא.

בָּא אֶל אִמּוֹ וְסִפֵּר לָה: כַּךְ וְכָךְ, צָרִיךְ לַעֲרֹךְ חֲתֻנָּה לִלְבָנָה בַת הַחֲתוּלָה, שׁוּשְׁבִינִים – יֶשְׁנָם, מְנַגְּנִים – יֶשְׁנָם, רַק כִּבּוּד לָאוֹרְחִים אֵין לָנוּ עֲדַיִן.

נָתְנָה הָאֵם לְחָנָן לֶחֶם וּבָשָׂר, נָתְנָה לוֹ כַד חָלָב וַתֹּאמֶר:

– יְהִי הֶחָלָב לְיָיִן, וְהַלֶּחֶם וְהַבָּשָׂר יִהְיוּ לְמַמְתַּקִּים.

שָׁב חָנָן אֶל הַחֲתוּלָה:

– הִנֵּה יֵשׁ לֶחֶם, בָּשָׂר וְחָלָב.

עַכְשָׁו שָׂמְחָה גַם הַחֲתוּלָה שִׂמְחָה גְדוֹלָה, נָשְׁקָה אֶת יַד חָנָן בְּתוֹדָה וַתֹּאמֶר:

– אֵין מַאֲכָל עָרֵב מִלֶּחֶם וּמִבָּשָׂר, וְאֵין מַשְׁקֶה מָתוֹק מֵחָלָב.

נִזְכְּרוּ עוֹד, הַחֲתוּלָה וְחָנָן, שֶׁבַּדְּחָן אֵין עֲדַיִן, אֲשֶׁר יוֹכִיחַ אֶת הַכַּלָּה. אֲבָל תֵּכֶּף הֶחֱלִיטוּ: אֵין מוֹכִיחַ טוֹב מִשַּׁחֲרָן הַכֶּלֶב אֲשֶׁר בֶּחָצֵר. אַחֲרֵי כֵן יָשְׁבוּ לַעֲרֹךְ רְשִׁימָה שֶׁל הָאוֹרְחִים, אֲשֶׁר חָפְצוּ לְהַזְמִין אֶל הַמִּשְׁתֶּה. הֶחֱלִיטוּ לְהַזְמִין אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת הַיּוֹשֶׁבֶת בַּלּוּל, אֶת הָאַוָּז הָרוֹעֶה בָּאָחוּ, אֶת הַבַּרְבּוּר הַמִּתְנַפֵּחַ בֶּחָצֵר וְאֶת בַּר־הָאַוָּז הַשּׂוֹחֶה בְּמֵימֵי הַבְּרֵכָה, אֶת הָעֵגֶל, אֶת הָאַיִל וְאֶת אִשְׁתּוֹ הָרָחֵל.

פָּרַשׂ חָנָן מַפָּה עַל הַשֻּׁלְחָן, שָׂם כּוֹסוֹת וּקְעָרוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן, מִלֵּא אֶת הַכּוֹסוֹת חָלָב, אֶת הַקְּעָרוֹת – פְּרוֹרֵי לֶחֶם, וַיִּשְׁלַח לִקְרֹא לָאוֹרְחִים.

הִתְחִילוּ הָאוֹרְחִים מִתְאַסְּפִים. בָּאוּ הָאַיִל וְהָרָחֵל, נִגְּשׁוּ אֶל הַסַּל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ עָלָיו הֶחָתָן וְהַכַּלָּה וַיְבָרְכוּ:

– מִי − אִי − אִי − מַזָּל טוֹב, שְׁכֵנִים, הַלְוַאי שֶׁיִּהְיֶה הַזּוּג הַצָּעִיר אַמִּיצֵי לֵב כָּמוֹנוּ. בָּא הָעֵגֶל וַיְבָרֶךְ:

– מֶה − אֶה – אֶה – מַזָּל טוֹב, שְׁכֵנִים, הַלְוַאי שֶׁיִּהְיֶה הַזּוּג הַצָּעִיר דַּבְּרָנִים כָּמוֹנוּ.

בָּאוּ הַבַּרְבּוּר, הָאַוָּז וּבַר־הָאַוָּז וַיְבָרְכוּ:

– הַלְוַאי שֶׁיִּהְיוּ מְהִירֵי עוּף־כָּמוֹנוּ.

וְהַתַּרְנְגֹלֶת בֵּרְכָה:

– הַלְוַאי שֶׁיִּהְיוּ הַצְּעִירִים מְשׁוֹרְרִים מְפֻרְסָמִים כְּבַעְלִי.

וְהַחֲתוּלָה עוֹנָה לַכֹּל, בְּחֵן וּבְרָצוֹן:

– מְיַאוּ, מְיַאוּ, מַזָּל טוֹב גַּם לָכֶם, שְׁכֵנִים, הַלְוַאי שֶׁבְּקָרוֹב תַּזְמִינוּ גַם אַתֶּם אֶת שִׁכְנֵיכֶם אֶל מִשְתֵּה נְשׂוּאִים.

יָשְׁבוּ הָאוֹרְחִים סָבִיב לַשֻּׁלְחָן, מְחַכִּים לְבוֹא הַבַּדְּחָן, שַׁחֲרָן הַכֶּלֶב, שֶׁאֵחַר לָבוֹא. וְחָנָן מְשַׁמֵּשׁ לָאוֹרְחִים, שָׂם לִפְנֵיהֶם לֶחֶם וּבָשָׂר וּמַפְצִיר בָּהֶם:

– אִכְלוּ נָא, רֵעִים, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ, דּוֹדִים!

טָעֲמוּ הָאוֹרְחִים מֵהַמַמְתַּקִּים וּמֵהֵמִּגְדָּנוֹת, מֵהַלֶּחֶם וּמֵהַבָּשָׂר; עָרְבוּ לְחִכָּם, הִלְּלוּ אֶת בַּעֲלַת הַבָּיִת.

פִּתְאֹם הִתְפָּרֵץ שַׁחֲרָן הַחַדְרָה; בִּקְפִיצָה אַחַת קָרַב אֶל הַזּוּג הַצָּעִיר וַיִּקְרָא בְקוֹל גַּס:

– שְׁכֵנִים, הַב − הַב − הָב! מַזָּל טוֹב וְשָׁלוֹם רָב! הַלְוַאי שֶׁיִּהְיוּ הַצְּעִירִים צַיָּדִים טוֹבִים וּמְהִירִים…

וְלֹא גָמַר אֶת דְּבָרָיו: רָאָה פִתְאֹם שֶׁהֶחָתָן וְהַכַּלָּה רַכִּים וְיָפִים מְאֹד, אָמַר לִטְעַם אֶת בְּשָׂרָם. תָּקַע אֶת שִׁנָּיו בֶּחָתָן; הֵרִימָה הַכַּלָּה קוֹל צְעָקָה. רָאֲתָה הַחֲתוּלָה הַמְחֻתֶּנֶת, קָפְצָה וְנָשְׁכָה לַבַּדְּחָן בִּשְׂפָתוֹ. קָפַץ הַכֶּלֶב וְנָבַח:

– הַאוּ־הַאוּ, אֵיךְ נוֹעַזְתְּ?

שָׁמַע הַבַּרְבּוּר וְהִתְעַלֵּב; הִתְנַפַּח וַיִּקְרָא:

– הוֹלְדֶר, הוֹלְדֶר, כֶּלֶב לֹא לֻמָּד!

וְהַתַּרְנְגֹל רָאָה שֶׁמְּרִיבָה נְכוֹנָה לִפְרוֹץ, עָמַד עַל הַשֻּׁלְחָן וַיִּקְרָא בְקוֹל:

– קוּקוּרִיקוּ, שְׁכֵנִים! אַל תָּרִיבוּ. כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים הַבְּרִיּוֹת: טוֹב שָׁלוֹם רָע מִמְּרִיבָה טוֹבָה. קוּקוּרִיקוּ!

וְהָאַוָּז וְהַתַּרְנְגֹלֶת וּבַר־הָאַוָּז חָפְצוּ אַף הֵם לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין הַמְּרִיבִים, הֵחֵלוּ בִלְשׁוֹנָם:

– קֶע קֶע קֶע, שָׁלוֹם יִהְיֶה! גַּע גַּע גַּע, לֹא יָפֶה לָרִיב! גְּרַ גְּרַ גְּרַ, אָסוּר לָרִיב!

רָאָה הַתַּיִשׁ: מִלְחָמָה עֲרוּכָה פֹה. אָמַר בְּלִבּוֹ: כְּלוּם אֶעֱמוֹד אֲנִי, הַגִּבּוֹר הַמְפֻרְסָם, הַלּוֹחֵם הַמְהֻלָּל, מֵרָחוֹק? כְּלוּם זָר אֲנִי פֹה?

נָגַח בְּקַרְנָיו עַל יְמִין וְעַל שְׂמֹאל. וְהָעֵז עָזְרָה עַל יָדוֹ. הָפְכוּ אֶת הַשֻּׁלְחָן. נָפְלוּ הַכּוֹסוֹת וְהַקְּעָרוֹת אַרְצָה וְהִתְפּוֹצָצוּ.

רַק הָעֵגֶל הַדַּבְּרָן הַמְצֻיָּן לֹא הִתְעָרֵב בַּמְּרִיבָה: קוֹלוֹ אָבַד לוֹ מִפָּחַד. גִּם הָאַיִל וְהָרָחֵל עָמְדוּ כְּאִלְּמִים, כָּל אֹמֶץ לִבָּם עָבַר מִפָּחַד.

וְגַם חָנָן עָמַד נִפְעָם וְנִרְעָשׁ. אֲבָל לַשָּׁוְא: כָּל רָעָה לֹא הִגִּיעָה לוֹ, רַק חַבּוּרָה אַחַת עָשָׂה לוֹ הַתַּיִשׁ בְּקַרְנָיו, וְיוֹתֵר – לֹא כְּלוּם.

הַמְבַשֶּׁלֶת הֵכִינָה תַּרִנִגֹלֶת צְלוּיָה לִסְעֻדָּה. טָמְנָה אוֹתָהּ בַּמְּזָוֶה. עָלָה רֵיחַ הַצָּלִי בְאַף נַשְׁכָן הַכֶּלֶב. הִתְגַּנֵּב נַשְׁכָן אֶל תּוֹךְ הַמְּזָוֶה וְאָכַל לְתֵאָבוֹן. אָכַל וְחָשַׁב: כַּמָּה חֲכָמִים הֵם בְּנֵי הָאָדָם! כַּמָּה עֲרֵבִים מַאַכְלֵיהֶם.

פִּתְאֹם נִכְנְסָה הַמְבַשֶּׁלֶת אֶל הַמְּזָוֶה, סָפְקָה כַף אֶל כָּף: אוֹי וַאֲבוֹי! הָעֲצָמוֹת לְבַדָּן נִשְׁאֲרוּ מִן הַצָּלִי, וְגַם אֵלֶּה בְשִׁנֵּי נַשְׁכָן הֵן. וְנַשְׁכָן הֵבִין, שֶׁהַמְבַשֶּׁלֶת לֹא תְנַקֶּה אוֹתוֹ, חָטַף אֶת שְׁיָרֵי הַתַּרְנְגֹלֶת בְּשִׁנָּיו וְקָפַץ לִבְרוֹחַ.

וְהַמְבַשֶּׁלֶת – אִשָּׁה עֲרוּמָה מְאֹד. מִהֲרָה לִסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת. הִסְפִּיק נַשְׁכָן לָצֵאת בְּרֹאשׁוֹ וּבְרַגְלָיו הַחוּצָה, וּזְנָבוֹ פִּגֵּר מֵאָחוֹר וְנִלְחַץ בֵּין הַדֶּלֶת וּבֵין הַמְּזוּזָה. הִתְאַמֵּץ נַשְׁכָן לְחַלֵּץ אֶת זְנָבוֹ, וְלֹא יָכֹל. לִמְּדָה אוֹתוֹ הַמְבַשֶּׁלֶת בְּשֵׁבֶט שֵׂכֶל טוֹב וְדֶרֶךְ־אֶרֶץ.

פָּרַשׁ נַשְׁכָן לְקֶרֶן זָוִית וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת: מִי אָשֵׁם בָּאָסוֹן, אֲשֶׁר קָרָה אוֹתוֹ? הֲלֹא הַזָּנָב! אִלְמָלֵא הַזָּנָב שֶׁפִּגֵּר בַּדֶּרֶךְ, לֹא מָצְאוּ אוֹתוֹ כְּאֵב וְחֶרְפָּה! הֶחֱלִיט לַעֲנוֹשׁ אֶת הַזָּנָב הַמְפַגֵּר עֹנֶשׁ מָוֶת. אֲבָל לֹא יָדַע, כֵּיצַד יָמִית אוֹתוֹ. הֵרִים אֶת כַּפּוֹ אֶל מִצְחוֹ וְחִבֵּל תַּחְבֻּלוֹת.

רָאָה נַשְׁכָן: נְהַר מַיִם שׁוֹטֵף וְעוֹבֵר בְּקִרְבָתוֹ. אָמַר אֶל לִבּוֹ: הָבָה אַטְבִּיעַ אֶת הַזָּנָב בָּמָּיִם. רָץ אֶל הַנָּהָר, יָשַׁב עַל שְׂפָתוֹ וְהוֹרִיד אֶת הַזָּנָב אֶל תּוֹךְ הַמָּיִם. הֶחֱזִיק אֶת הַזָּנָב בְּתוֹךְ הַמַּיִם שָׁעָה שְׁלֵמָה. חָשַׁב: נִטְבַּע הַזָּנָב. קָם לָלֶכֶת מִן הַמָּקוֹם – וְהִנֵּה גַם הַזָּנָב מֵאַחֲרָיו, – חָי!…

אָמַר נַשְׁכָן אֶל לִבּוֹ: אִם כֵּן אֵפוֹא, הָבָה אָדוּן אֶת הַזָּנָב בָּאֵשׁ! בָּא אֶל חֲדַר הַמְבַשְׁלִים, חָפֵץ לְהַנִּיחַ אֶת זְנָבוֹ עַל הָאָח הַמְּבֹעֶרֶת. רָאֲתָה הַמְבַשֶּׁלֶת: נַשְׁכָן מִתְעַסֵּק אֵצֶל הַכִּירַיִם, חָשְׁבָה: שׁוּב בָּא לִגְנוֹב! יָצְקָה עָלָיו סִיר מַיִם רוֹתְחִים. בָּרַח נַשְׁכָן וְהַזָּנָב אַחֲרָיו – שָׁלֵם וּבָרִיא.

יָשַׁב נַשְׁכָן בֶּחָצֵר וְלָקַק בִּלְשׁוֹנוֹ אֶת גַּבּוֹ שֶׁנִּכְוָה בְרוֹתְחִים. קִצְפּוֹ – גָּדוֹל מְאֹד: שׁוּב הָיָה לוֹ הַזָּנָב לְמִפְגָּע! אָמַר אֶל לִבּוֹ: יְהִי מַה־שֶּׁיִּהְיֶה, וְאֶת הַזָּנָב הַצּוֹרֵר הַזֶּה אַשְׁמִיד מִן הָאָרֶץ!

הֶחֱלִיט נַשְׁכָן לְכַרְסֵם בְּשִׁנָּיו הַחַדּוֹת אֶת הַזָּנָב מִשָּׁרְשׁוֹ. פָּתַח אֶת פִּיו וְהִפְנָה אֶת שִׁנָּיו אֶל זְנָבוֹ, לֹא יָכֹל לְהַשִּׂיגוֹ. עָשָׂה פְסִיעָה אַחַת לְהִתְקָרֵב אֶל הַזָּנָב – נָסוֹג הַזָּנָב לְאָחוֹר. פָּסַע עוֹד פְּסִיעָה אַחַת – נָסוֹג שׁוּב הַזָּנָב לְאָחוֹר. לֹא יָכֹל נַשְׁכָן לְהַשִּׂיג אֶת הַזָּנָב.

אָמַר נַשְׁכָן אֶל לִבּוֹ: הַזָּנָב בּוֹרֵחַ מִפָּנָי. אֲבָל אֲנִי מָהִיר מִמֶּנּוּ. אֶקְפֹּץ קְפִיצָה אַחַת וְאַשִּׂיג אוֹתוֹ. עָמַד נַשְׁכָן וְקָפַץ קְפִיצָה גְדוֹלָה לְצַד זְנָבוֹ. קָפַץ גַּם הַזָּנָב קְפִיצָה גְדוֹלָה מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה. לֹא יָכֹל נַשְׁכָן לְהַשִּׂיג אֶת הַזָּנָב.

אָמָר נַשְׁכָן אֶל לִבּוֹ: עַכְשָׁו קָפַצְתִּי מִצַּד יָמִין לְצַד שְׂמֹאל, עַל כֵּן נִמְלַט הַזָּנָב מִמֶּנִּי. הָבָה אֶקְפֹּץ מִצַּד שְׂמֹאל לְצַד יָמִין – וְלֹא יִמָּלֵט. עָמַד נַשְׁכָן וְקָפַץ קְפִיצָה גְדוֹלָה מִצַּד שְׂמֹאל לְצַד יָמִין – קָפַץ גַּם הַזָּנָב עִמּוֹ מִצַּד שְׂמֹאל לְצַד יָמִין – לֹא הִשִּׂיג נַשְׁכָן אֶת זְנָבוֹ.

אָמַר נַשְׁכָן אֶל לִבּוֹ: עַכְשָׁו הָיָה לַזָּנָב מָקוֹם לִבְרוֹחַ מִפָּנָי. עַל כֵּן לֹא הִשַּׂגְתִּי אוֹתוֹ. הָבָה אֶתֵּן אוֹתוֹ בֵין הַמְּצָרִים בֵּין הַגָּדֵר וּבֵין קִיר הָרֶפֶת – וְלֹא יִמָּלֵט. עָמַד נַשְׁכָן בֵּין הַמְּצָרִים, קָפַץ קְפִיצָה גְדוֹלָה – נִפְגַּע בַּגָּדֵר וְנָפַל. וְאֶת הַזָּנָב לֹא הִשִּׂיג.

רָאָה נַשְׁכָן שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לְכַרְסֵם אֶת זְנָבוֹ בְשִׁנָּיו, בָּא אֶל חוֹר הָעַכְבָּרִים וְאָמַר לָהֶם: שְׁכֵנִים טוֹבִים! כַּרְסְמוּ נָא אֶת זְנָבִי מִשֹּׁרֶשׁ, כִּי עֹנֶשׁ מָוֶת הֵטַלְתִּי עָלָיו. אָמְרוּ הָעַכְבָּרִים: מַה תִּתֵּן לָנוּ? עָנָה נַשְׁכָן: עַל כֵּן אֶרִדֹּף תָּמִיד אֶת הֶחָתוּל אוֹיִבְכֶם. הִסְכִּימוּ הָעַכְבָּרִים.

יָצְאוּ הָעַכְבָּרִים מִן הַחוֹר. שָׁכַב נַשְׁכָן עַל הָאָרֶץ וְהוֹשִׁיט לָהֶם אֶת זְנָבוֹ. הִתְחִילוּ הָעַכְבָּרִים מְכַרְסְמִים אוֹתוֹ. הָיָה הַכְּאֵב גָּדוֹל מְאֹד. אֲבָל נַשְׁכָן הִתְאַפֵּק, קָפַץ אֶת שִׁנָּיו וְחָשַׁב: כִּגְמוּלוֹ! אַל יִהִיֶה עוֹד לְמִפִגָּע לַאדוֹנָיו.

כִּרְסְמוּ הָעַכְבָּרִים בְּשִׁנֵּיהֶם, כִּרְסְמוּ בַחֲרִיצוּת, עַד שֶׁנָּפַל הַזָּנָב עַל הָאָרֶץ מִדֻלְדָּל. קָם נַשְׁכָן וְהוֹדָה לָעַכְבָּרִים. שִׂמְחָתוֹ הָיְתָה גְדוֹלָה עַד בְּלִי סוֹף. הֶאֱרִיךְ בְּכַפּוֹ “חֹטֶם” לְמוּל הַזָּנָב הַכָּרוּת וְלָעַג לוֹ:

– הֲרֵי לָךְ, מְנֻוָּל! נִצַּחְתִּיךָ!

וְנַשְׁכָן שׁוֹמֵר אֱמוּנִים הוּא. אֶת דְּבָרוֹ, אֲשֶׁר הִבְטִיחַ לָעַכְבָּרִים, לֹא שָׁכַח. וּמִלְחָמָה לוֹ מֵאָז עִם הֶחָתוּל תָּמִיד בְּכָל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִפִגֹּש אוֹתוֹ.

סַפָּן אֶחָד שָׁט בְּסִירָה. קָרַב אֶל חוֹף הַנָּהָר, קָשַׁר אֶת הַסִּירָה אֶל עַמּוּד־עֵץ וְהִתְכּוֹנֵן לָלֶכֶת.

שְׁלֹשָה נְעָרִים, קֹרַח זֶרַח וְתֶרַח, הֵצִיצוּ מֵאַחֲרֵי הַגָּדֵר עַל מַעֲשֵׂה הַסַּפָּן וְצָהָלוּ:

– יֵלֶךְ לוֹ הַזָּקֵן, וְלָמַדְנוּ גַם אָנוּ אֶת מְלֶאכֶת הַסַּפָּנִים.

הָלַךְ הַסַּפָּן לֶאֱכֹל אֶת סְעֻדַּת הַצָּהֳרָיִם. מִהֲרוּ הַנְּעָרִים, עָבְרוּ אֶת הַגָּדֵר וְיָרְדוּ אֶל הַסִּירָה.

שָׁרוּ הַגַּלִּים שִׁירָה בִּשְׂפַת הַמָּיִם, הִתְנוֹעֲעוּ וְהֵנִיעוּ אֶת הַסִּירָה. עָלְתָה הַסִּירָה וְיָרְדָה, מַטָּה וָמָעְלָה.

נָעִים הָיָה הַדָּבָר, אֶלָּא שֶׁרָאשֵׁי הַנְּעָרִים הִתְחִילוּ סוֹבְבִים עֲלֵיהֶם.

גָּמַר הַסַּפָּן לֶאֱכֹל אֶת סְעֻדָּתוֹ, וְשָׁב אֶל סִירָתוֹ.

רָאוּ אוֹתוֹ הַנְּעָרִים – יָדְעוּ, כִּי לֹא טוֹבָה תִהְיֶה אַחֲרִיתָם. קָפְצוּ זֶרַח וְתֶרַח וַיִּבְרָחוּ. וְקֹרַח לֹא הִסְפִּיק לִבְרוֹחַ. הֶחֱזִיק הַסַּפָּן בְּאָזְנוֹ שֶׁל קֹרַח מָרַט וּמָשָׁךְ…

אוֹי וַאֲבוֹי לְאָזְנוֹ שֶׁל נַעַר שׁוֹבָב!

בְּרֹב עָמָל הִצִּיל קֹרַח אֶת אָזְנוֹ מִיָּדוֹ שֶׁל הַסַּפָּן וַיִּבְרַח גַּם הוּא. אָז שָׁכַב הַסַּפָּן בְּתוֹךְ הַסִּירָה נָכוֹן לִישֹׁן שֵׁנָה שֶׁל צָהֳרָיִם. בְּרֹב עֹנֶג נִמְתַּח עַל קַרְקַע הַסִּירָה – וַיֵּרָדַם.

אַךְ הַנְּעָרִים לֹא אָבוּ לִישֹׁן. חֶרֶשׁ־חֶרֶשׁ הִתְקָרְבוּ אֶל הַסִּירָה וִאֶל הַנִּרְדָּם בְּתוֹכָהּ.

– מַה לַּעֲשׂוֹת לַסַּפָּן, שֶׁעָלַב אֶת אֹזֶן רֵעֵנוּ? –

נוֹעֲצוּ הַנְּעָרִים, הֶחֱלִיטוּ: לְהַסְתִּיר אֶת הַמָּשׁוֹט, וְלִכְרוֹת אֶת הַחֶבֶל, אֲשֶׁר הַסִּירָה קְשׁוּרָה בוֹ אֶל הָעַמּוּד.

זָרְקוּ אֶת הַמָּשׁוֹט עַל שְׂפַת הַנָּהָר, וְאֶת הַחֶבֶל כָּרָתוּ.

נָשְׂאוּ הַגַּלִּים אֶת הַסִּירָה. טִיְּלָה הַסִּירָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם.

וְהַנְּעָרִים לֹא אָמְרוּ דַי; לָקְחוּ אֲבָנִים וְזָרְקוּ עַל הַיָּשֵׁן. חָפְצוּ לְהָעִיר אוֹתוֹ מִשְּׁנָתוֹ.

נָפְלָה אֶבֶן אַחַת בַּסַּפָּן, הֵקִיץ וְהִנֵּה – אֲהָהּ! הַחֶבֶל נִכְרַת, וְהַמָּשׁוֹט אָיִן!

נָפַל פַּחַד גָּדוֹל עַל הַסַּפָּן. עוֹד רֶגַע וְסָחַף הַזֶּרֶם אֶת הַסִּירָה וְנִפֵּץ אוֹתָהּ אֶל הַסָּלַע.

צָעַק צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה: הוֹשִׁיעוּ! הַצִּילוּ!

לְאָשְׁרוֹ, דִּיֵּג דַּיָּג אֶחָד עַל חוֹף הַנָּהָר. שָׁמַע אֶת קוֹל הַסַּפָּן, מִהֵר לְעֶזְרָתוֹ.

– זְרוֹק חֶבֶל אֵלַי! – קָרָא הַדַּיָּג.

זָרַק הַסַּפָּן חֶבֶל אֶל הַדַּיָּג. הֶחֱזִיק הַדַּיָּג בִּקְצֵה הַחֶבֶל וַיִּמְשֹׁךְ, וְהַקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַחֶבֶל הָיָה בִידֵי הַסַּפָּן.

הָיָה הַחֶבֶל יָשָׁן וְנִרְקָב. נִקְרָע. נָפָל הַדַּיָּג עַל הָאָרֶץ וְרַגְלָיו לְמָעְלָה; הַסַּפָּן נָפַל גַּם הוּא – מִן הַסִּירָה אֶל הַמָּיִם.

עוֹד מְעַט וְטָבַע בִּמְצוּלָה.

וְקֹרַח וְזֶרַח וְתֶרַח יוֹשְׁבִים מֵאַחֲרֵי הַגָּדֵר וּשְׂמֵחִים עַל הַנְּקָמוֹת שֶׁעָשׂוּ בַּסַּפָּן. יֵדַע הַזָּקֵן מֵעַכְשָׁו, כֵּיצַד תּוֹלְשִׁים אָזְנַיִם שֶׁל נְעָרִים עַלִּיזִים.

פִּתְאֹם – וְהִנֵּה הַסַּפָּן עוֹמֵד עֲלֵיהֶם, וּמַקֵּל חוֹבְלִים בְּיָדוֹ. וְהַדַּיָּג – גַּם הוּא פֹה.

הוֹי, יְלָדִים, הָרִימוּ רַגְלֵיכֶם, הִמָּלְטוּ, הַצִּילוּ אָזְנֵיכֶם!

חָפְצוּ הַנְּעָרִים לְהִמָּלֵט, וְהַדַּיָּג וְהַסַּפָּן רוֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם.

רָץ תֶּרַח בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחֲרָיו –זֶרַח, וְקֹרַח – אַחֲרֵי זֶרַח. כָּשְׁלוּ רַגְלֵי תֶרַח בְּאֶבֶן וְנָפָל; נָפַל זֶרַח עַל תֶּרַח, וְקֹרַח עַל זֶרַח.

הִשִּׂיגוּ אוֹתָם הַסַּפָּן וְהַדַּיָּג. בָּכוּ הַנְּעָרִים בְּכִי מָר. לִבָּם הִגִּיד לָהֶם, כִּי לֹא טוֹב יִהְיֶה סוֹף הַמִּשְׂחָק הַיָּפֶה הַזֶּה.

הַדַּיָּג הֶחֱזִיק בְּקֹרַח, הִנִּיחַ אוֹתוֹ עַל בִּרְכָּיו, וּבִרְצוּעָה, אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, עָשָׂה לוֹ מַעֲשֶׂה, אֲשֶׁר יֵחָשֵׁב לְחֶרְפָּה גְדוֹלָה מְאֹד.

וְהַסַּפָּן לָקַח אֶת זֶרַח וְאֶת תֶּרַח, הֵרִים אוֹתָם בִּשְׂעַר רֹאשָׁם וְטָבַל אוֹתָם בְּמֵי הַנָּהָר.

– רַחֲצוּ וְהָסִירוּ רוֹעַ מַעַלְלֵיכֶם – אָמַר אֲלֵיהֶם.

הָלְכוּ הַנְּעָרִים לָשׁוּב לְבֵיתָם. קֹרַח – מִתְבַּיֵּשׁ, מִתְבַּיֵּשׁ מְאֹד, וְגַם הַכְּאֵב גָּדוֹל. וְזֶרַח ותֶרַח – זָבִים מָיִם…

וּמֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה לֹא חָפְצוּ עוֹד שְׁלֹשֶׁת הַנְּעָרִים הָאֵלֶּה לִלְמוֹד אֶת מְלֶאכֶת הַסַּפָּנִים.

סֻכָּה קְטַנָּה עָמְדָה בִקְצֵה הַיָּעַר. גָּר בְּתוֹכָהּ חוֹטֵב עֵצִים זָקֵן. הָיָה חוֹטֵב הָעֵצִים עָנִי וְעָזוּב. מְאוּם לֹא הָיָה לוֹ. אִשְׁתּוֹ מֵתָה, בָּנָיו נָדְדוּ לַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת. רַק בַּת אַחַת נִשְׁאֲרָה לוֹ, תַּמַּרָה שְׁמָהּ, – יַלְדָּה יָפָה וַחֲכָמָה מְאֹד. הָיְתָה תַּמַּרָה כָל הוֹנוֹ שֶׁל הַזָּקֵן, אָהַב אוֹתָהּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ.

בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָצָא הַזָּקֵן לַעֲבוֹדָתוֹ בַיַּעַר, הַרְחֵק מֵהַסֻּכָּה. וְהָיָה יָרֵא וּמְפַחֵד: פֶּן יָבֹאוּ שׁוֹדְדִים וְלָקְחוּ אֶת בִּתּוֹ מִמֶּנּוּ, פֶּן תֵּצֵא הַיַּלְדָּה הַחוּצָה, וְטָרְפָה אוֹתָהּ חַיָּה רָעָה.

סָגַר אֶת דֶּלֶת הַסֻּכָּה עַל מַסְגֵּר, וּבְטֶרֶם יֵלֵךְ צִוָּה אֶת תַּמַּרָה:

– אַל תַּשְׁקִיפִי, בִּתִּי, מִן הַחַלּוֹן, פֶּן יִרְאוּ אוֹתָךְ הַדֹּב וְהַזְּאֵב, אַל תְּזַמְּרִי זְמִירוֹת בְּקוֹל, פֶּן יִשְׁמְעוּ שׁוֹדְדֵי הַיַּעַר אֶת קוֹלֵךְ.

הָלַךְ הַזָּקֵן לַעֲבוֹדָתוֹ, וְתַמַּרָה נִשְׁאֲרָה לְבַדָּהּ. כִּבְּסָה וּבִשְּׁלָה, תָּפְרָה וְאָרְגָה, עָשְׂתָה כָל עֲבוֹדָה וְהַזָּקֵן לֹא שָׁב עוֹד.

יָשְׁבָה תַּמַּרָה עַל הַתַּנּוּר וְחִכָּתָה. חִכְּתָה שָׁעָה, שִׁתֵּי שָׁעוֹת, גָּבַר הַשִּׁמָּמוֹן עָלֶיהָ. יָרְדָה מֵעַל הַתַּנּוּר וְהִשְׁקִיפָה בְעַד הַחַלּוֹן. רָאֲתָה וְהִנֵּה שֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת, וְצִפֳּרִים מְזַמְּרוֹת. שָׂמַח לִבָּהּ מְאֹד. נָתְנָה בְשִׁיר קוֹלָהּ. הָיְתָה שִׁירָתָהּ יָפָה לְהַפְלִיא.

בָּעֵת הַהִיא טִיֵּל הַדֹּב בֵּין הָעֵצִים. אֲדוֹן הַיַּעַר הָיָה, וְכָל הַכַּוָּרוֹת וְכָל הַיְרָקוֹת אֲשֶׁר בַּיַּעַר – לוֹ הֵם. הָיְתָה מְאוּרָתוֹ מְלֵאָה כָל טוּב. רַק חָסְרָה לוֹ אִשָּׁה, אֲשֶׁר תִּהְיֶה צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתוֹ.

לָתוּר לוֹ אִשָּׁה. עָבַר עַל יַד הַסֻּכָּה. שָׁמַע אֶת שִׁירַת הַיַּלְדָּה וְהִתְפַּלֵּא: מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַע כַּשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיָּעַר. חָפֵץ לִרְאוֹת אֶת הַצִּפּוֹר הַחֲדָשָׁה, שַׁקִּנְּנָה בַיָּעַר. עָמַד עַל שְׁתֵּי רַגְלָיו הָאַחֲרוֹנוֹת, הִבִּיט כֹּה וָכֹה – וַיַּרְא אֶת תַּמַּרָה בְּחַלּוֹן הַסֻּכָּה. מָצְאָה הַיַּלְדָּה חֵן בְּעֵינָיו. אָמַר אֶל לִבּוֹ: אַךְ זוּ אִשָּׁה נָאָה לִי.

נִגַּשׁ אֶל הַחַלּוֹן וְנָהַם:

– צְאִי אֵלַי, יַלְדָּה, וְהָיִית לִי לְאִשָּׁה, וְאִם לֹא תֹאבִי אֶטְרֹף אוֹתָךְ.

וְתַמַּרָה לֹא נִבְהָלָה. עָנְתָה אוֹתוֹ:

– אֵין אַבָּא בַבַּיִת עַכְשָׁו, – כַּאֲשֶׁר יָשׁוּב, אֶשְׁאַל אֶת פִּיו. לֵךְ וְשׁוּב בָּעֶרֶב.

הָלַךְ הַדֹּב וְשָׁב בָּעֶרֶב. נִגַּשׁ אֶל הַזָּקֵן וְנָהַם:

– בִּתְּךָ מָצְאָה חֵן בְּעֵינָי. תֵּן אוֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה, וְאִם לֹא תֹאבֶה, אֶטְרֹף אֶת שְׁנֵיכֶם.

נִבְהַל הַזָּקֵן, לֹא יָכֹל לַעֲנוֹת.

אֲבָל תַּמַּרָה לֹא נִבְהָלָה.

– שֵׁב, אֲדוֹנִי הַדֹּב, – אָמְרָה אֵלָיו. – גַּם אַתָּה מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי. אֲבָל מֵאַיִן אֶקַּח חָלָב לָתֵת לַיְלָדִים, אֲשֶׁר יִהְיוּ לִי, וּפָרָה אֵין לָנוּ?

– נָהַם הַדֹּב טוֹב הַדָּבָר. מָחָר תִּהְיֶינָה לָךְ פָּרוֹת.

– אִם תִּהְיֶינָה פָרוֹת, – עָנְתָה תַּמַּרָה, – נְכוֹנָה אֲנִי לָלֶכֶת עִמְּךָ מָחָר אֶל הַחֻפָּה.

בִּקְשָׁה אוֹתוֹ לָשֶׁבֶת, שָׂמָה לְפָנָיו אֹכֶל וּמַשְׁקֶה. אָכַל הַדֹּב וְשָׁתָה; אַחֲרֵי כֵן נִפְרַד מֵאֵת הַכַּלָּה וּמֵאֵת הַמְּחֻתָּן וְהָלַךְ לְבַקֵּשׁ פָּרוֹת.

וְהַזָּקֵן אָמַר אֶל תַּמַּרָה:

– בִּתִּי, הָבָה נִבְרַח עַכְשָׁו מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה!

עָנְתָה אוֹתוֹ תַּמַּרָה:

– כְּלוּם לֹא יָאֶה לִי לִהְיוֹת לְאִשָּׁה לַדֹּב? לֹא נִבְרָח!

הִתְעַצֵּב הַזָּקֵן, לֹא יָשַׁן כָּל הַלָּיְלָה.

לְמָחָר בָּא הַדֹּב. הֵבִיא שָׁלֹשׁ פָּרוֹת טוֹבוֹת וְעֵגֶל יָפֶה אֶחָד.

אָמַר הַדֹּב אֶל הַיַּלְדָּה:

– עַכְשָׁו, כַּלָּה, יֵשׁ לָךְ גַּם פָּרוֹת גַּם עֵגֶל. הָבָה נֵלֵךְ אֶל הַחֻפָּה.

וְתַמַּרָה לֹא נִבְהָלָה.

– אִי־אֶפְשָׁר, חֲתָנִי, – עָנְתָה אוֹתוֹ. – בְּנוֹת הָעִיר תִּצְחַקְנָה לָנוּ: כַּלָּתוֹ שֶׁל הָאָדוֹן הַדֹּב הָלְכָה רַגְלִי דֶרֶךְ רְחוֹקָה מִן הַיַּעַר אֶל חֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת.

שָׁאַל הַדֹּב:

– וּמַה לַּעֲשׂוֹת אֵפוֹא?

אָמְרָה לוֹ הַיַּלְדָּה:

– צָרִיךְ לִמְצֹא סוּסִים וּמֶרְכָּבָה.

נָהַם הַדֹּב: צָדַקְתְּ, בַּת־אָדָם!

הָלַךְ לְבַקֵּשׁ סוּסִים וּמֶרְכָּבָה.

וְהַזָּקֵן אָמַר אֶל בִּתּוֹ:

– עַכְשָׁו נִבְרָחָה, תַּמַּרָה!

עָנְתָה אוֹתוֹ הַיַּלְדָּה:

– כְּלוּם לֹא יָאֶה הַדֹּב לִהְיוֹת לִי לְאִישׁ? לֹא נִבְרָח!

הִתְעַצֵּב הַזָּקֵן. לֹא אָכַל וְלֹא שָׁתָה כָל הַיּוֹם וְכָל הַלָּיְלָה.

לְמָחָר בָּא הַדֹּב, הֵבִיא שְׁלֹשָה סוּסִים אַבִּירִים, וּמֶרְכָּבָה יָפָה מְאֹד, רְתוּמָה אֲלֵיהֶם.

אָמַר אֶל תַּמַּרָה:

– הִנֵּה יֵשׁ גַּם סוּסִים, כַּלָּה! הָבָה נִסַּע אֶל הַחֻפָּה!

עָנְתָה תַּמַּרָה:

– אִי־אֶפְשָׁר עֲדַיִין, חֲתָנִי…

קָצַף הַדֹּב וְנָהַם:

– אַתְּ לוֹעֶגֶת לִי, בַּת־אָדָם! מַדּוּעַ אִי־אֶפְשָׁר עֲדַיִין?

אֲבָל תַּמַּרָה לֹא נִבְהָלָה.

– כִּי לְבוּשׁ אַדֶּרֶת חַמָּה אַתָּה, – עָנְתָה אוֹתוֹ, – בְּנוֹת הָעִיר תִּצְחַקְנָה לָנוּ: הֶחָתָן עָטוּף אַדֶּרֶת חַמָּה בְיוֹם קַיִץ חָם!

שָׁאַל הַדֹּב:

– וּמַה לַּעֲשׂוֹת אֵפוֹא?

עָנְתָה תַּמַּרָה:

– צָרִיךְ לְחַכּוֹת עַד הַחֹרֶף.

קָרָא הַדֹּב בִּנְהִימָה:

– הֲלֹא בַחֹרֶף יָשֵׁן אֲנִי בִמְאוּרָתִי! לֹא אוּכַל לָלֶכֶת אֶל הַחֻפָּה! עַכְשָׁו תִּהְיֶה הַחֻפָּה, כַּאֲשֶׁר עֵר אָנֹכִי! וְאִם לֹא תֹאבִי אֶטְרֹף אוֹתָךְ!

אָמְרָה תַּמַּרָה: אִם כֵּן, פְּשׁוֹט אֶת הָאַדֶּרֶת הַחַמָּה מֵעָלֶיךָ וְהָלַכְנוּ אֶל הַחֻפָּה.

חָפֵץ הַדֹּב לִפְשֹׁט אֶת הָאַדֶּרֶת הַחַמָּה מֵעָלָיו וְלֹא יָכֹל. אָמַר אֶל הַיַּלְדָּה:

– עִזְרִי לִי, אֵינִי יָכֹל לְבַדִּי!

אָמְרָה אֵלָיו תַּמַּרָה: אִם תִּתֵּן לִי לֶאֱסוֹר אוֹתְךָ בַּחֲבָלִים חֲזָקִים וְעָזַרְתִּי לָךְ.

הִסְכִּים הַדֹּב. הֵבִיא חוֹטֵב הָעֵצִים הַזָּקֵן חֲבָלִים חֲזָקִים. אָסְרָה תַּמַּרָה אֶת הַדֹּב בַּחֲבָלִים. אַחֲרֵי כֵן לָקְחָה סַכִּין חַד וְהִתְחִילָה פוֹשֶׁטֶת אֶת עוֹר הַדֹּב.

נָהַם הַדֹּב מִכְּאֵב:

– מָה אַתְּ עוֹשָׂה, בַּת־אָדָם! הֲלֹא מוֹת אָמוּת.

אָמְרָה אֵלָיו הַיַּלְדָּה:

– אַל יִתְאָו אֵפוֹא הַדֹּב לִישָׂא לוֹ בַת אָדָם לְאִשָּׁה.

פָּשְׁטָה תַּמַּרָה אֶת עוֹר הַדֹּב מֵעָלָיו וְתָפְרָה אַדֶּרֶת חַמָּה לְאָבִיהָ.

אַחֲרֵי כֵן רָתְמָה אֶת הַמֶּרְכָּבָה אֶל שְׁלֹשֶׁת הַסּוּסִים הָאַבִּירִים. יָשְׁבָה בַמֶּרְכָּבָה, לָקְחָה גַם אֶת אָבִיהָ עִמָּהּ; נָסְעוּ שְׁנֵיהֶם הָעִירָה.

בָּאוּ אֶל הָעִיר, מָצְאוּ בָחוּר יָפֶה וְחָכָם. נָתְנָה תַּמַּרָה אֶת הַסּוּסִים וְאֶת הַפָּרוֹת נֵדֶה לַבָּחוּר, וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה.

“אֲמֻצָּה” בַּת הַתַּרְנְגֹלֶת “בְּלוֹרִיתָה” לֹא גָדְלָה בְקוֹמָתָהּ, מַקּוֹרָהּ הָיָה קֵהֶה, וְנוֹצוֹתֶיהָ – לֹא צֶבַע וְלֹא יֹפִי לָהֶן, אֲמֻצּוֹת כֻּלָּן, כִּי־עַל־כֵּן קָרְאוּ אֶת שְׁמָהּ “אֲמֻצָּה”.

הִתְגָּאוּ עָלֶיהָ הָאֶפְרוֹחִים, אַחֶיהָ וְאַחְיוֹתֶיהָ: אֲמֻצָּה מְכֹעֶרֶת, אֲנַחְנוּ יָפִים מִמֶּנָּה.

וַיְעַנּוּ אוֹתָהּ:

– אֲמֻצָּה! הַגִּידִי לָאָמָה, שֶׁתְּפַזֵּר לָנוּ זֵרְעוֹנִים!

– אֲמֻצָּה! גָּרְשִׁי אֶת הַכְּלַבְלֵב, שֶׁהוּא מִתְגָּרֶה בָּנוּ!

– אֲמֻצָּה! – לְהָכָא! אֲמֻצָּה – לְהָתָם!

כָּל עֲבוֹדָה תַעֲשֶׂה אֲמֻצָּה; וְאַחֶיהָ וְאַחְיוֹתֶיהֶ – אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּשְׂמֵחִים.

כִּי תִגַּשׁ אֲמֻצָּה אֲלֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר יִשְׂחֲקוּ בֶחָצֵר:

– הָבָה נְשַׂחֵק יַחְדָּו, נַחְפֹּר בַּחוֹל!

וְגָעֲרוּ בָהּ:

– גְּשִׁי הָלְאָה, מְכֹעָרֶת!

וְעָמְדָה אֲמֻצָּה, וְהִבִּיטָה מֵרָחוֹק, – וַעֲצוּבָה הִיא, וּמַר לָהּ מְאֹד. גַּם בָּכֹה תִבְכֶּה לִפְעָמִים…

מֵעֵינֶיהָ יוֹרְדוֹת דְּמָעוֹת, אֲבָל בְּלִבָּהּ תַחְשֹׁב:

– לֹא מֵרוֹעַ לֵב מְגָרְשִׁים אוֹתִי אַחַי וְאַחְיוֹתַי, אֶלָּא מִפְּנֵי שַׁעֲדַיִן אֶפְרוֹחִים פּוֹתִים הֵם.

וְלֹא הִתְאוֹנְנָה; וּבְחֵפֶץ לֵב עָשְׂתָה כָל עֲבוֹדָה, כַּאֲשֶׁר יְצַוּוּ עָלֶיהָ.

וַאֲמֻצָּה – חֲכָמָה וְחָרוּצָה. אֶפְרוֹחִים אֲחֵרִים רָצִים בְּבֶהָלָה הֵנָּה וְהֵנָּה, כָּל הַיּוֹם:

– אוֹי, אוֹי, פְּנָאי אֵין לִי. עֲבוֹדָה רַבָּה עָלַי לַעֲשׂוֹת, לֹא אַסְפִּיק לִגְמֹר.

וַאֲמֻצָּה – תָּמִיד תַּסְפִּיק גַּם לִגְמֹר אֶת עֲבוֹדָתָהּ, גַּם לַעֲזוֹר לִאַחְיוֹתֶיהָ, גַּם לִרְחֹץ אֶת רֹאשָׁהּ, גַּם לִסְרֹק אֶת נוֹצוֹתֶיהָ בְּמַקּוֹרָהּ, גַּם לָנוּם קְצָת, גַּם לְהִתְחַמֵּם קְצָת נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ. וְאַחֲרֵי כְלוֹתָהּ הַכֹּל יִהְיֶה לָהּ עוֹד דֵּי פְּנָאי, לְבַקֵּר גַּם אֶת קַרְקָרָה הַזְּקֵנָה בְּלוּלָהּ.

קַרְקָרָה זוֹ הָיְתָה תַרְנְגֹלֶת זְקֵנָה מְאֹד, עַוֶּרֶת־עַיִן אַחַת. כִּמְעַט שֶׁלֹּא יָצְאָה עוֹד מִפֶּתַח לוּלָהּ, זוּלָתִי בַיָּמִים הַחַמִּים מְאֹד.

וַחֲכָמָה הָיְתָה קַרְקָרָה – מֵאֵין כָּמוֹהָ. הַתַּרְנְגֹלוֹת בָּאוּ אֵלֶיהָ מִכָּל הַחֲצֵרוֹת:

– קַרְקָרָה יַקִּירָה, בִּתִּי נָפְלָה לְמִשְכָּב, מָה אֶעֱשֶׂה?

– קַרְקָרָה נֶחְמָדָה, בְּנִי סוֹרֵר וּמוֹרֶה, מָה אֶעֱשֶׂה?

– הֲלֹא יָדַעַתְּ, קַרְקָרָה, אֵיזֶה מַאֲכָל מַבְרִיא יוֹתֵר בִּשְׁבִיל אֶפְרוֹחִים צְעִירִים?

וְקַרְקָרָה יוֹדַעַת הַכֹּל, וְיוֹעֶצֶת עֵצוֹת טוֹבוֹת לַכֹּל.

אֲמֻצָּה חָמְלָה עַל הַזְּקֵנָה – תָּמִיד יוֹשֶׁבֶת הִיא בוֹדֵדָה, עֲנִיָּה. וּבָאָה אֵלֶיהָ יוֹם־יוֹם, שֶׁלֹא תֵשֵׁב לְבַדָּהּ. עַל כֵּן אָהֲבָה קַרְקָרָה אֶת אֲמֻצָּה.

פַּעַם אַחַת אָמְרָה לָהּ:

– אֲמֻצָּה בִתִּי, רוֹצָה אַתְּ לִלְמֹד תּוֹרָה מִפִּי?

– הֶאָח, – קָרְאָה אֲמֻצָּה בְשִמְחָה, – רוֹצָה אֲנִי, בְּוַדַּאי!

לָמְדָה אֲמֻצָּה תוֹרָה מִפִּי קַרְקָרָה, עַד שֶׁהָיְתָה גַם הִיא חֲכָמָה כַּזְּקֵנָה.

צָחֲקוּ הָאֶפְרוֹחִים, קַלֵּי הַדַּעַת, וְלָעֲגוּ לַאֲמֻצָּה: “חַכְמָנִית” קָרְאוּ לָהּ. וַאֲמֻצָּה – שׁוֹתֶקֶת, לֹא תַעֲנֶה דָבָר.

רַק הַזְּקֵנוֹת שֶׁבֶּחָצֵר רָאוּ אֶת חָכְמָתָהּ, כִּי רַבָּה הִיא, וַתָּבֹאנָה לִשְׁאֹל עֵצוֹת מִפִּיהָ.

וְהַיָּמִים עָבְרוּ מְהֵרָה. הָאֶפְרוֹחִים הַקְּטַנִּים גָּדְלוּ וַיִּהְיוּ לְתַרְנְגֹלִים וּלְתַרְנְגֹלוֹת יָפִים וְנֶחֱמָדִים. רַק אֲמֻצָּה לֹא יָפְתָה יוֹתֵר. נִשְׁאֲרָה כְמוֹ שֶׁהָיְתָה קֹדֶם – לֹא יֹפִי וְלֹא צֶבַע.

וְכֻלָּם גָּרוּ יַחְדָּו בְּלוּל טוֹב אֶחָד. בַּיּוֹם הָיָה הַלּוּל פָּתוּחַ, וּבַלַּיְלָה – סָגוּר.

כָּעֲסוּ הַתַּרְנְגֹלִים וְהַתַּרְנְגֹלוֹת:

– הַחֹם גָּדוֹל, אֲוִיר אַיִן לִנְשִׁימָה. לָמָּה סוֹגְרִים אֶת הַדָּלֶת? וְכִי מַאי אִכְפָּת לָנוּ, אִם תִּהְיֶה הַדֶּלֶת פְּתוּחָה?

אֲמֻצָּה יָדְעָה, לָמָּה סוֹגְרִים אֶת הַדֶּלֶת, אֶלָּא שֶׁלֹּא חָפְצָה לְהִתְעָרֵב בְּשִׂיחַת קְרוֹבֶיהָ, כִּי הֵם כָּעֲסוּ. שָׁתְקָה.

פַּעַם אַחַת בְּלַיִל חַם מְאֹד לֹא יָכְלוּ הַתַּרְנְגֹלִים וְהַתַּרְנְגֹלוֹת לִישֹׁן מִפְּנֵי הַחֹם. פִּתְאֹם וְהִנֵּה דְפִיקָה נִשְׁמְעָה חֶרֶשׁ. יוֹשְׁבֵי הַלּוּל הֵחֵלּוּ לְהַקְשִׁיב, וְהִנֵּה – שׁוּב דּוֹפְקִים. נִבְהֲלוּ כֻלָּם. רַק תַּרְנְגֹל אָמוֹץ אֶחָד עָרַב אֶת לִבּוֹ וַיִּשְׁאַל:

– קוּ־קוּ־רִי־קוּ, מִי שָׁם?

– מְזַמֵּר נֶחְמָד, פְּתַח נָא, – עָנָה קוֹל חָנֵף מִבַּחוּץ, – אֲנִי הוּא, הָאוֹהֵב הַנֶּאֱמָן שֶׁל מִין הַתַּרְנְגֹלִים, בָּאתִי לְשַׂחֵק עִמָּכֶם.

– מִי שָׁם, מִי שָׁם? – קָרְאוּ כָל הַתַּרְנְגֹלוֹת אֲשֶׁר בַּלּוּל, כִּי חָפְצוּ לָדַעַת, מִי הוּא הַמְדַבֵּר דְּבָרִים רַכִּים כָּאֵלֶּה.

– תַּרְנְגֹלוֹת נֶחֱמָדוֹת, – הוֹסִיף הַקּוֹל לְדַבֵּר, – מַה שָּׂמֵחַ אֲנִי לִשְׁמוֹעַ אֶת קוֹלְכֶן הֶעָרֵב כְּקוֹל הַכִּנּוֹר. נַפְשִׁי כָלְתָה זֶה כְּבָר לָדַעַת אֶתְכֶן, לְדַבֵּר אִתְּכֶן, לִרְאוֹת אֶת יָפְיְכֶן, לְהִתְעַנֵּג עַל נוֹצוֹתֵיכֶן הַנִּפְלָאוֹת. אָנָּא, נֶחֱמָדוֹת, פְּתַחְנָה, וּרְאִיתֶן, מִי אָנִי.

הֶחָנֵף מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יוֹשְׁבֵי הַלּוּל.

– מַה נְּעִימִים דְּבָרָיו, – לָחֲשׁוּ הַתַּרְנְגֹלוֹת זוּ אֶל זוּ.

וְהַקּוֹל מִבַּחוּץ מוֹסִיף לְדַבֵּר:

– צַר לִי עֲלֵיכֶן, תַּרְנְגֹלוֹת חֲבִיבוֹת. הֵן צְעִירוֹת אַתֶּן לְיָמִים כָּל כָּךְ, לֹא רְאִיתֶן עֲדַיִן טוֹבָה בַחַיִּים, וּכְבָר הוֹשִׁיבוּ אֶתְכֶן בִּכְלוּב חַם וּמַחֲנִיק. וּבַחוּץ – יָאִיר הַיָּרֵחַ, הַכֹּכָבִים מִתְנוֹצְצִים, וְרוּחַ קָרִיר מְנַשֵּׁב. אָנָּא, חֲבִיבוֹת, הַבֵּטְנָה, מַה יָּפֶה וְנָעִים פֹּה בַּחוּץ.

– בֶּאֱמֶת, – אָמְרָה תַּרְנְגֹלֶת צְעִירָה אַחַת, – לָמָּה אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים פֹּה צְפוּפִים בַּחֹם? הֲלֹא נָעִים יוֹתֵר לְהִתִהַלֵּךְ בַּחוּץ? הָבָה נִפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת. נָרוּצָה מְעַט, נִשְׂחֲקָה עִם הָאָדוֹן הַטּוֹב הַמְדַבֵּר שָׁם, אַחֲרֵי כֵן נָשׁוּב הֵנָּה.

וְהַתַּרְנְגֹלוֹת הַפּוֹתוֹת מִהֲרוּ כֻלָּן אֶל הַדֶּלֶת, רָצוּ לִפְתּוֹחַ אוֹתָהּ.

– עֲמֹדְנָה! – קָרְאָה אֲמֻצָּה פִתְאֹם.

עַד הֵנָּה יָשְׁבָה בְּפִנָּה חֲשֵׁכָה וְשָׁתָקָה. עַכְשָׁו לֹא יָכְלָה לִשְׁתּוֹק עוֹד.

– אַל תִּפְתַחְנָה! – קָרְאָה. – כְּלוּם אֵינְכֶן יוֹדְעוֹת, מִי הוּא הָעוֹמֵד מֵאַחֲרֵי הַכֹּתֶל? הֵן הַשּׁוּעָל הוּא!

– לוּ יְהִי הַשּׁוּעָל! – אָמַר אַחַד הַתַּרְנְגֹלִים. – אַחַת הִיא לָנוּ.

– אֲבָל הֲלֹא אוֹיְבֵנוּ הוּא! – קָרְאָה אֲמֻצָּה. – אִם תִּפְתְּחוּ אֶת הַדֶּלֶת – וּפָרַץ כְּרֶגַע אֶל תּוֹךְ הַלּוּל וְטָרַף אֶת כֻּלָּנוּ.

– שְׁטוּת! אֲגָדוֹת תְּסַפֵּרִי! – קָרְאָה תַּרְנְגֹלֶת אַחַת. – אָדוֹן טוֹב הוּא, דְּבָרָיו נְעִימִים כָּךְ. הוּא לֹא יִטְרֹף אוֹתָנוּ.

– יִטְרֹף, יִטְרָף! – צָעֲקָה אֲמֻצָּה. – לוּלֵי הָיָה הַדָּבָר נוֹרָא כָל כַּךְ, וְאָמַרְתִּי: פִּתְחוּ, כְּדֵי שֶׁתְּקַבְּלוּ עֹנֶש עַל אִוַּלְתְּכֶם. אֲבָל הַאֲמִינוּ לִי: הוּא רַק אֶת בְּשַׂרְכֶם מְבְקֵּשׁ!

וְהַקּוֹל נִשְׁמַע מִבַּחוּץ – קוֹל רַךְ וּמְלַבֵּב:

– פְּתַחְנָה, יְפֵיפִיּוֹת! פְּתַחְנָה, חֲבִיבוֹת! פְּתַחְנָה, הַתַּרְנְגֹלוֹת הַנֶּחֱמָדוֹת מִכָּל הָעוֹף, אֲשֶׁר תַּחַת הַשָּׁמָיִם.

הַתַּרְנְגֹלוֹת הֵחֵלּוּ לְקַעֲקַע בְּקוֹל:

– נִפְתְּחָה – וָסוֹף! כְּלוּם אֶפְרוֹחִים אֲנַחְנוּ? לָמָּה נָשִׂים לֵב לְדִבְרֵי הַ“חַכְמָנִית” הַזֹּאת? אֵין דָּבָר! יוֹדְעוֹת גַּם אָנוּ, מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לָמַדְנוּ חָכְמָה מִפִּי קַרְקָרָה.

– אֲבָל הֵן סַכָּנַת מָוֶת הִיא! הִתְחַנְּנָה אֲמֻצָּה. – חֲשֹׁבְנָה אֶת דַרְכְּכֶן, מָה אַתֶּן אוֹמְרוֹת לַעֲשׂוֹת? הֲלֹא שְׁמַעְתֶּן אֶת הַנּוֹרָאוֹת שֶמְּסַפְּרִים עַל אֹדוֹת הַשּׁוּעָלִים?

– חִדְלִי! פַּחְדָּנִית אַתְּ, עַל כֵּן אַתְּ מְדַבֶּרֶת כָּךְ. נִפְתְּחָה נָא! – צָעֲקוּ הַתַּרְנְגֹלוֹת.

אֲמֻצָּה הָעֲלוּבָה הֵנִיעָה אֶת כְּנָפֶיהָ. צַעַר גָּדוֹל הָיָה לָהּ: מַה לַּעֲשׂוֹת? מַה תֹּאמַר לָהֶן? אֵיךְ תְּבָאֵר לַתַּרְנְגֹלוֹת הַפּוֹתוֹת, שֶׁאָסוּר לִפְתּוֹחַ אֶת הַדָּלֶת?

וְרַעְיוֹן מֻצְּלָח עָלָה עַל לִבָּהּ:

– טוֹב אֵפוֹא, – אָמְרָה. – פְּתַחְנָה אֶת הַדֶּלֶת, רַק שְׁמַעְנָה לַעֲצָתִי: בֶּטֶרֶם שֶׁתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי הָאָדוֹן הַמְדַבֵּר מִן הַחוּץ, הַרְאֶינָה לוֹ אֶת יְכָלְתְּכֶן: זַמֵּרְנָה לוֹ אֵיזוֹ שִׁירָה יָפָה, כֻּלְּכֶן יַחְדָּו, וְגַם הַתַּרְנְגֹלִים אִתְּכֶן, בְּמַקְהֵלָה אַחַת. יֵדַע הָאָדוֹן הַלָּז לְמִצְעָר, כִּי מְזַמְּרוֹת מַשְׂכִּילוֹת אַתֶּן.

– טוֹב, טוֹב וְיָפֶה! – קָרְאוּ הַכֹּל.

הֵם חָפְצוּ לְהֵתְפָּאֵר בִּזְמִירוֹתֵיהֶם.

– קֶע־קֶע, קָע־קָע, קֶע־קֶע! – הִשְׁמִיעוּ הַתַּרְנְגֹלוֹת.

– קוּ־קוּ־רִי־קוּ! קוּ־קוּ־רִי־קוּ! – עָנוּ גַם הַתַּרְנְגֹלִים.

כָּל הַלּוּל רָעַשׁ מִן הַקּוֹלוֹת. אֲמֻצָּה יָדְעָה, כִּי זְמִירוֹת אַחֶיהָ וְאַחְיוֹתֶיהָ אֵינָן מְלַבְּבוֹת בְּיוֹתֵר. רְצוֹנָהּ הָיָה שֶׁיִּגְדַּל הַשָּׁאוֹן, כְּדֵי שֶׁיְּעוֹרֵר אֶת נַשְׁכָן, הַכֶּלֶב הֶחָזָק, מִשְּׁנָתוֹ.

וְאָמְנָם כֵּן הָיָה. הַשָּׁאוֹן הֵעִיר אֶת נַשְׁכָן מִשְּׁנָתוֹ. קוֹלוֹ נִשְמַע תֵּכֶּף:

– הַב! הַב! הַב! –

– אֲרוּרִים! – קָרָא הַשּׁוּעָל כַּאֲשֶׁר שָׁמַע אֶת הַקּוֹל.

חָפֵץ לִבְרוֹחַ, אֲבָל לֹא הִסְפִּיק, – נַשְׁכָן אָחַז אוֹתוֹ בְעָרְפּוֹ:

– הוֹי, בְּלִיָּעַל! הוֹי, מַזִּיק! הוֹי, רוֹצֵחַ! אַל תִּטְרֹף אֶת תַּרְנְגֹלַי, אַל תַּחֲנִיק אֶת תַּרְנְגֹלוֹתָי!

עוֹד רֶגַע – וְהַשּׁוּעָל הֶחָנֵף שָׁכַב כְּבָר מֵת עַל הָאָרֶץ.

לְמָחֳרָת נוֹדַע הַדָּבָר לְכָל יוֹשְׁבֵי הֶחָצֵר. אָז יָדְעוּ גַם יוֹשְׁבֵי הַלּוּל, כִּי אֲמֻצָּה הִצִּילָה אוֹתָם מִמָּוֶת.

וּמִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה לֹא לָעֲגוּ לָהּ עוֹד: “חַכְמָנִית”. בְּכָבוֹד גָּדוֹל הִתְהַלְּכוּ עִמָּהּ, שָׁמְעוּ לַעֲצָתָהּ, וְהִלְּלוּ אוֹתָהּ תָּמִיד:

– מָה־רַבָּה חָכְמָתָהּ! מַה־גְּדוֹלָה בִינָתָהּ!

לֹא אַחַת, לֹא שְׁתַּיִם, כִּי אַרְבַּע אַרְנָבוֹת

יָשְׁבוּ בַשָׂדֶה וְחָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת:

הִגִּיעַ הַסְּתָיו, בַּשָּׂדוֹת בָּא רָזוֹן.

מַה לַעֲשׂוֹת? לִסְעוּדָה אֵין מָזוֹן…

אָמְרָה הָאַחַת:– "אֲחָיוֹת נְעִימוֹת

אִם אָכוֹל כְּרוּב אַתֶּן מַסְכִּימוֹת, –

בִּשְׁמוּעָה טוֹבָה אָז לִבְּכֶן אַרְנִינָה:

יֵשׁ הַרְבֵּה כְרוּב עֲדַיִין בַּגִּנָּה".

רָצוּ הָאַרְנָבוֹת אֶל הַגִּנָּה, בָּאוּ,

וְהִנֵּה, – אוֹיָה, מֶה עֵינֵיהֶן רָאוּ! –

פְּרוּשׁ־יָדַיִם עוֹמֵד לוֹ גֹלֶם…

לֵב הָאַרְנָבוֹת מְפַחֵד וְהוֹלֵם.

הָיְתָה שָׁם אַרְנֶבֶת בַּעֲלַת נִסָּיוֹן.

קָרְבָה לְאָט, הֵרִיחָה, וּבְשָׁאוֹן

הֵחֵלָה מְכַרְכֶּרֶת סָבִיב בְּלִי פָחַד.

וְעִמָּה כְרֶגַע – כָּל הָאַרְנָבוֹת יָחַד.

– "חַה־חַה, חַה־חַה! גֹלֶם הֶעֱמִידוּ!

בְּבוּל־עֵץ וּבִסְחָבָה אַרְנָבוֹת הִפְחִידוּ!

הֵידָד אֲחָיוֹת! תְּנֶינָה יָדָיִם

נֵצְאָה־נָא סָבִיב בִּמְחוֹלַת מַחֲנָיִם!"

הַרְבֵּה צָחֲקוּ הָאַרְנָבוֹת, חוֹלֵלוּ,

רָעֲשׁוּ, הָמוּ, אַף הִתְהוֹלֵלוּ.

וּלְסוֹף עַל גַּבּוֹ לִקְפֹּץ הִתְחִילוּ;

עַד אֶת הַגֹּלֶם לָאָרֶץ הִפִּילוּ.

וְהִנֵּה קוֹל חָזָק – רַעַשׁ הַנְּפִילָה…

עַל הָאַרְנָבוֹת נָפְלָה אֵימָה וָחִילָה.

וַתְּמַהֵרְנָה וַתִּשֶּׂאנָה רַגְלָיִם,

לְמַלֵּט הַזְּנָבוֹת עִם הָאָזְנָיִם.

עַל גִּבְעָה מֵרָחוֹק לָנוּחַ יָשָׁבוּ,

וּלְהַבִּיט לְאָחוֹר אֶת לִבָּן עָרָבוּ.

– "הֵן שׁוֹכֵב הוּא מֵת, עַל הָאָרֶץ שָׁטוּחַ!

הַבֵּטְנָה אֲחָיוֹת, כְּלוּם עֵת הִיא לָנוּחַ?"

"– נָשׁוּב, אֲחָיוֹת, חִישׁ עַל עֲקֵבֵנוּ!

הַגֹּלֶם הֶחָלָל יְשַׁמַּח לִבֵּנוּ."

קָמוּ הָאֲחָיוֹת, זָקְפוּ אָזְנַיִם,

וְשָׁבוּ בַּלָאט, בִּצְחוֹק עַל שְׂפָתָיִם.

מִסָּבִיב לַגֹּלֶם חֶרֶשׁ עָמָדוּ.

– פֶּן יָקוּם וְיִקּוֹם?" הַפַּחְדָּנִיּוֹת חָשָׁדוּ.

אֲבָל הַגֹּלֶם שָׁכַב בְּלִי נוּעַ;

רַק מִן הָרוּחַ בִּגְדוֹ יָזוּעַ.

– "לָמָּה־זֶה אֵיפוֹא נַעֲמֹד כִּפְסָלִים

כְּלוּם בָאנוּ הֲלוֹם לִסְפּוֹד חֲלָלִים?"

וּבִצְחוֹק רָם הָאַרְנָבוֹת צָהָלוּ

וּכְמוֹ כַדּוּרִים מִצְּחוֹק הִתְגַּלְגָּלוּ.

שֶׁמֶשׁ שֶׁל סְתָו כְּבָר קָרְבָה לְשְׁקוֹעַ,

הָאַרְנָבוֹת כְּבָר אָכְלוּ אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ,

לְשׂבַע נַפְשָׁן גַּם שָׂשׂוּ שָׂמֵחוּ.

וְלָשׁוּב לִמְעוֹנָן בְּשׁוּרָה הָלָכוּ.

צַיָּד יָגֵעַ שָׁב מֵעֲבוֹדָתוֹ

וַיִשְׁכַּב בַּשָּׂדֶה וַיִּשַּׁן אֶת שְׁנָתוֹ.

קָרְבוּ הָאַרְנָבוֹת: "– מַה־תִּרְאֶינָה עֵינֵינוּ!

גַּם פֹּה הִנֵּה גֹּלֶם שָׁטוּחַ לְפָנֵינוּ!"

וְהַצַיָּד יָשֵׁן, אַף אֵינוֹ חוֹלֵם

כִּי אַרְבַּע אַרְנָבוֹת חֲשָבוּהוּ לְגֹלֶם.

וְהָאַרְנָבוֹת הַפּוֹתוֹת לֹא הִרְבּוּ שְׁאֵלוֹת –

וְעַל גַּבֵּי הַצַּיָד יָצְאוּ בִּמְחוֹלוֹת.

הֵקִיץ הַצַּיָּד – מֻכֵּה תִמָהוֹן:

– “מַה־זֶּה וּמַה־זֶּה? חֲלוֹם אוֹ חִזָּיוֹן?”

גַּם הָאַרְנָבוֹת אֵינָן מְבִינוֹת:

־ “מִי הוּא וּמַה הוּא, הֲלֹא גֹלֶם־גִּנּוֹת?”

אֲבָל הַצַּיָד לֹא הִרְבָּה מַחֲשָׁבוֹת,

חָטַף הָרוֹבֶה – וּלְמוּל הָאַרְנָבוֹת –

פִּיף־פַּף! רַעַם אַדִּיר וָחָזָק,

וְעַנְנֵי עָשָׁן, וּבָרָק וּבָזָק…

עַל הָאָרֶץ יָרְדוּ צִלְלֵי לָיְלָה,

כֹּכְבֵי הַזָּהָב זָהֲרוּ לְמָעְלָה.

וּמִכָּל עֵבֶר נִפְצָעוֹת אַרְנָבוֹת

אֶל מְעוֹנֵיהֶן נֶחְפָּזוֹת וְשָׁבוֹת.

וְשׁוּב הָאַרְנָבוֹת נֶאֶסְפוּ בִמְקוֹמָן

שֶׁיָּשְׁבוּ בַבֹּקֶר, – וּמְסַפְּרוֹת יְגוֹנָן:

– הִפִּיל לִי שֵׁן"… – “שִׁבֵּר אֶת אַפִּי”…

– מָחַץ אֶת רֹאשִׁי“… פָּצַע אֶת כַּפִּי”…

הוֹדֶינָה, אַרְנָבוֹת פּוֹתוֹת לַשָּׁמָיִם,

שֶׁלֹא הָיָה סוֹפְכֶן רַע שִׁבְעָתָיִם.

וּמֵעַתָּה זְכֹרְנָה כְלָל חָשׁוּב בָּעוֹלָם.

צָרִיךְ לְהַבְדִיל בֵּין אָדָם לְגֹלֶם.

הָיָה יוֹם קַיִץ, יָפֶה, בָּהִיר וָחָם. אָמַר אִלְּמוֹנִי הַכֶּלֶב הַקָּטָן אֶל לִבּוֹ: אֵצֵא לְטַיֵּל קְצָת בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת.

הָלַךְ אִלְמוֹנִי בָרְחוֹבוֹת, הִתְרוֹצֵץ הֵרִיחַ אֶת הַכְּלָבִים, אֲשֶׁר פָּגַשׁ בַּדֶּרֶךְ, וּבְלִבּוֹ חָשַׁב: בְּרְרְרְ – לֵאמֹר: נָעִים עַד מְאֹד לְטַיֵּל בְּיוֹם בָּהִיר כָּזֶה, נָעִים עַד מְאֹד לִשְׁאֹף רוּחַ צַח בְּיוֹם חַם כָּזֶה.

הָלַךְ אִלְמוֹנִי וַיִּתְרוֹצֵץ. הִבִּיט אֶל כָּל עֵבֶר, אֶל הַשָּׁמַיִם הַטְּהוֹרִים וְאֶל בְּנֵי הָאָדָם, שֶׁהָלְכוּ לְבוּשִׁים בְּגָדִים קַלִּים וְיָפִים לִכְבוֹד הַקַּיִץ.

פִּתְאֹם – וְהִנֵּה רַעַשׁ אוֹפַנִים, וְדַהֲרוֹת סוּסִים. עֲגָלָה מְרַקֵּדָה, רְתוּמָה לְסוּסִים אַבִּירִים, הִשִּׂיגָה אֶת אִלְמוֹנִי. לֹא הִסְפִּיק הַכֶּלֶב לִנְטוֹת הַצִּדָּה, וְאוֹפַנֵּי הָעֲגָלָה עָבְרוּ עַל גַּבּוֹ.

נָפַל אִלְּמוֹנִי עַל הָאָרֶץ. דָּם רַב נָזַל מִפִּיו וּמִנְּחִירָיו. הַכְּאֵב הָיָה חָזָק מְאֹד. עוֹד מְעַט וּמֵת הַכֶּלֶב הָאֻמְלָל הַזֶּה.

לְאָשְׁרוֹ עָבַר יֶלֶד רַחֲמָן אֶחָד בָּרְחוֹב, יַעֲקֹב שְׁמוֹ. לָקַח יַעֲקֹב אֶת הַכֶּלֶב, וַיִשָּׂא אוֹתוֹ עַל זְרוֹעוֹתָיו אֶל בֵּית אָבִיו. שָׁם חִבֵּשׁ אֶת פְּצָעָיו, וְכִלְכֵּל אֶת מַחֲלָתוֹ כָּל הַיָּמִים, אֲשֶׁר שָׁכַב חוֹלֶה.

לְסוֹף זְמַן־מַה קָם אִלְמוֹנִי מֵחָלְיוֹ, אֲבָל בַּעַל מוּם נִשְׁאַר לְכָל יְמֵי חַיָּיו: שְׂפָתוֹ נִשְׁאֲרָה גְזוּרָה לִשְׁנַיִם, עַל רֹאשׁוֹ וּלְאֹרֶךְ כָּל גַּבּוֹ – קָרַחַת רְחָבָה, אֲדַמְדָּמָה־יְרוֹקָה, כְּמוֹ צָרַעַת מַמְאֶרֶת; צִדּוֹ עָקוּם, וְהוּא צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. בַּעַל מוּם הָיָה אִלְמוֹנִי עַכְשָׁו, וְכֶלֶב מְכֹעָר עַד מְאֹד.

אֶחָיו וְאַחְיוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב הָיוּ אוֹמְרִים תָּמִיד:

– לָמָּה מַחֲזִיקִים בַּבַּיִת נְבֵלָה פְּשׁוֹטָה וְעוֹרָה כָזֹאת? צָרִיךְ לְגָרֵשׁ אֶת הַכֶּלֶב הַזֶּה מִן הַבָּיִת.

וְיַלְדֵי הֶחָצֵר, הַשּׁוֹבָבִים, הָיוּ רָצִים אַחֲרָיו, כְּצֵאתוֹ הַחוּצָה, וְלוֹעֲגִים לוֹ:

– הַבִּיטוּ! הִנֵּה הַמִּפְלֶצֶת הַזֹּאת! חִטְפוּהוּ! עַנּוּהוּ!

אֲבָל יַעֲקֹב רִחַם עַל הַכֶּלֶב הָאֻמְלָל, וַיִּשְׁמֹר וַיָּגֶן עָלָיו. לֹא נָתַן לְאֶחָיו וּלְאַחְיוֹתָיו לְגָרְשֵׁהוּ, וְאֶת יַלְדֵי הֶחָצֵר גֵּרַשׁ, לְבַל יַעֲשׂוּ לוֹ רָעָה.

רָאָה הַכֶּלֶב אֶת כָּל הַטּוֹב, אֲשֶׁר יַעֲקֹב עוֹשֶׂה לוֹ, חָפֵץ לְהוֹדוֹת לְפָנָיו, נִגַּשׁ אֵלָיו, וַיֹּאמֶר בִּשְׂפַת הַכְּלָבִים:

– אִי־יִ־יִ־אַי! – לֵאמֹר: חֵן־חֵן לָךְ, אֲדוֹנִי בֶּן הָאָדָם. גָּעַר בּוֹ יַעֲקֹב:

– הֵן עֲדַיִין לֹא עָשׂוּ לְךָ רָעָה, לָמָּה זֶה אַתָּה מְיַלֵּל, כֶּלֶב שׁוֹטֶה?

יַעֲקֹב לֹא הֵבִין אֶת שְׂפַת הַכְּלָבִים.

הִתְעַצֵּב אִלְּמוֹנִי אֶל לִבּוֹ. יָשַׁב בְּפִנָּה עַל רַגְלָיו הָאַחֲרוֹנוֹת, וַיַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת: מַדּוּעַ לֹא הֵבִין הַיֶּלֶד אֶת דְּבָרָיו?

נִמְלַךְ בְּנַפְשׁוֹ: אֵין־זֹאת, כִּי אִם לֹא הֵטִיב לְדַבֵּר. כַּאֲשֶׁר יְבַטֵּא אֶת הַמִּלִּים בְּדִיּוּק יוֹתֵר, אוֹ אִם יִקַּח מִלִּים אֲחֵרוֹת תַּחַת אֵלֶּה, שֶׁלֹּא הֵבִין אותן יַעֲקֹב, אָז־וַדַּאי שֶׁיָּבִין הַיֶּלֶד אֵת כֹּל דְבָרָיו.

נִגַּשׁ אֶל יַעֲקֹב וְהִתְחִיל מִתְחַכֵּך אֵצֶל בִּרְכָּיו. עֵינָיו מַבִּיטוֹת יָשָׁר בִּפְנֵי הַיֶּלֶד וּבְשִׁנָּיו יְדוֹבֵב

– זְזְזְ – אוֹ־וּ־וּ. – לֵאמֹר: מָה רַבָּה תוֹדָתִי לְפָנֶיךָ! לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת הַטּוֹב, אֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶׂה לִי.

גֵּרַשׁ אוֹתֹו יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר:

– גֶּשׁ הָלְאָה, שׁוֹטֶה. הֵן אֵין אִישׁ מַכְלִים אוֹתְךָ, לָבֶטַח אַתָּה יוֹשֵׁב עִמִּי בַּחֶדֶר. אַל תְּיַלֵּל.

רָאָה אִלְּמוֹנִי, שֶׁלֹּא הֵבִין יַעֲקֹב גַּם הַפַּעַם, אָמַר אֶל לִבּוֹ: מִסְּתָמָא, שָׁכַח לַעֲשׂוֹת עוֹד דְּבַר מָה. חָשַׁב רֶגַע וְנִזְכַּר: צָרִיךְ הָיָה שֶׁיִּשַּׁק אֶת כַּף יָדוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד.

הוֹצִיא אֶת לְשׁוֹנוֹ וַיָּלָק אֶת כַּף יָדוֹ שֶׁל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר:

– אוּ־וּ־וּ בְּרְרְ־אַי! – לֵאמֹר: אֶת נַפְשִׁי הִנְּנִי נָכוֹן לָתֵת תַּחַת נַפְשֶׁךָ! וְיַעֲקֹב קָצַף:

– מָתַי יֶחְדַּל הַכֶּלֶב הַזֶּה לְיַלֵּל? שְׁתוֹק, שׁוֹטֶה! אִם בַּעַל מוּם אַתָּה, וְאִם פִּסֵּחַ אַתָּה, וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְשַׂחֵק עִמְּךָ – אַל תַּפְרִיעַ אוֹתִי מֵעֲבוֹדָתִי בְּיִלְלוֹתֶיךָ!

גֵּרַשׁ אוֹתוֹ.

וְאִלְמוֹנִי כֶּלֶב חָכָם מְאֹד, הֵבִין שֶׁהַדָּבָר פָּשׁוּט: יַעֲקֹב אֵינוֹ יוֹדֵעַ וְאֵינוֹ מֵבִין אֶת שְׂפַת הַכְּלָבִים, עַל כֵּן צָרִיךְ הוּא, אִלְמוֹנִי, לִלְמוֹד אֶת שְׂפַת בְּנֵי הָאָדָם, אָז יָבִינוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ:

הִתְחִיל אִלְּמוֹנִי לוֹמֵד אֶת שְׂפַת בְּנֵי הָאָדָם. וְהָיָה אִם שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְסַפְּרִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וְנִגַּשׁ אִלְּמוֹנִי וְהִקְשִׁיב רַב קֶשֶׁב אֶל כָּל מִלָּה הַיּוֹצֵאת מִפִּיהֶם. וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁמַע – יְשַׁנֵּן וְהִשְׁתַּדֵּל לִזְכּוֹר לְעוֹלָם.

עָבְרוּ יָמִים מוּעָטִים, וְאִלְּמוֹנִי הֵבִין כְּבָר אֶת כָּל דִּבְרֵי בְּנֵי הָאָדָם.

כִּי יֹאמְרוּ אֵלָיו:

– אִלְּמוֹנִי! גַּשׁ!

וְנִגַּשׁ.

כִּי יֹאמְרוּ אֵלָיו:

– אִלְּמוֹנִי! סוּר!

וְסָר.

כִּי יֹאמְרוּ אֵלָיו:

– אִלְּמוֹנִי! עֲבוֹד!

וְעָמַד עַל שְׁתֵּי רַגְלָיו הָאַחֲרוֹנוֹת.

הוּא הִצְטַיֵּין כָּל כַּךְ בִּידִיעוֹתָיו, עַד שֶׁכָּל בָּאֵי הַבַּיִת הִשְׁתּוֹמְמוּ וְהִלְּלוּ אוֹתוֹ בְּפָנָיו:

– רְאוּ נָא אֶת הַפִּסֵּחַ הַקָּטָן הַזֶּה! אֵיךְ הוּא מֵיטִיב “לַעֲבוֹד”!

שָׁמַע אִלְּמוֹנִי אֶת תְּהִלּוֹתָיו וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ:

– עַכְשָׁיו אָבֹא אֶל יַעֲקֹב וְאָמַרְתִּי לוֹ בִּשְׂפַת בְּנֵי הָאָדָם: אֲנִי מַכִּיר לְךָ תּוֹדָה רַבָּה כָּל כַּךְ, עַד שֶׁנָכוֹן אֲנִי לָמוּת תַּחְתֶיךְ!

נִגַּשׁ אֶל הַיֶּלֶד, פָּתַח אֶת פִּיו וַיֹּאמֶר:

– הַב! הַב! הַב! – בִּשְׂפַת הַכְּלָבִים.

נִבְהַל הַיֶּלֶד. גָּעַר בַּכֶּלֶב:

– גֶשׁ הָלְאָה, עַז פָּנִים! לָמָּה אַתָּה נוֹבֵחַ עָלַי?

יָשַׁב אִלְמוֹנִי מְבֻיָּשׁ בַּפִּנָּה; הִבִּיט מֵרָחוֹק עַל הַיֶּלֶד וְהִצְטָעֵר: מַדּוּעַ לֹא יָצְאוּ מִפִּיו דְּבָרִים כְּדִבְרֵי בְנֵי הָאָדָם? חָשַׁב בְּלִבּוֹ: אוּלַי דִּבֵּר בְּקוֹל גַּס, וּבְנֵי הָאָדָם מְדַבְּרִים בְּקוֹל רַךְ?

נִגַּשׁ אֶל הַיֶּלֶד וְחָפֵץ לְהַגִּיד לוֹ: הֵן אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ אַהֲבָה עַזָּה מְאֹד! תָּמִיד אֲנִי חוֹשֵׁב רַק עַל אֹדוֹתְךָ!

פָּתַח אֶת פִּיו וְהִתְחִיל בְּקוֹל דַּק:

– הַאוּ־אוּ־אוּ־הַאוּ־אוּ! – בִּשְׂפַת הַכְּלָבִים… קָצַף עָלָיו יַעֲקֹב:

– כְּלוּם הִשְׁתַּגַעְתָּ? לָמָּה אַתָּה נוֹבֵחַ וּמְיַלֵּל כָּל הַיּוֹם!

רָבַץ אִלְמוֹנִי בַפִּנָּה וְלֹא נִגַּשׁ עוֹד אֶל יַעֲקֹב. נַפְשׁוֹ מָרָה עָלָיו מְאֹד מְאֹד. גַּם אָכֹל לֹא יֹאכַל, גַּם שָׁתֹה לֹא יִשְׁתֶּה. כָּל הַיּוֹם יִרְבַּץ תַּחְתָּיו, וְתָמִיד יַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת מָרוֹת: לְעוֹלָם לֹא יֵדַע הַיֶּלֶד בֶּן הָאָדָם, מָה רַבָּה אַהֲבָתִי אֵלָיו; לְעוֹלָם לֹא יָבִין, מַה גְּדוֹלָה תוֹדָתִי לְפָנָיו…

וּבַלַּיְלָה, כַּאֲשֶׁר יִישַׁן עַל מִשְׁכָּבוֹ בְמִסְדְּרוֹן הַבַּיִת – וְרָאָה חֲלוֹמוֹת רָעִים וְנוֹרָאִים: הוּא מְדַבֵּר אֶל יַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב אֵינוֹ מֵבִין וּמְגָרֵש אוֹתוֹ, וְיִלֵּל מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ.

פַּעַם אַחַת חָלַם חֲלוֹם נֶחְמָד מְאֹד: הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי יַעֲקֹב, וּמְדַבֵּר כְּאֶחָד מִבְּנֵי הָאָדָם. הַמִּלִּים יוֹצְאוֹת מִפִּיו בְּרוּרוֹת, מְדֻיָּקוֹת וְיָפוֹת, בְּקוֹל עָרֵב מְאֹד. יַעֲקֹב שׁוֹמֵעַ, וּמַעֲבִיר אֶת כַּף יָדוֹ עַל קָרַחְתּוֹ.

נָעִים־נָעִים הָיָה

פִּתְאֹם נִפְסַק הַחֲלוֹם. קוֹל מוּזָר הֵעִיר אוֹתוֹ מִשְּׁנָתוֹ. הֵקִיץ אִלְּמוֹנִי – וְהִנֵּה רֵיחַ אִישׁ זָר עָלַה בִנְחִירָיו. הֵבִין, כִּי גַנָּב עוֹמֵד בַּמִּסְדְּרוֹן.

עָבְרָה תֵכֶּף מַחֲשָׁבָה בְלִבּוֹ שֶׁל אִלְּמוֹנִי: הַגַּנָּב הַזֶּה חָפֵץ לַהֲרֹג אֶת יַעֲקֹב אֲדוֹנִי, בֵּן הָאָדָם!

קָפַץ מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ, וּבְקֶצֶף הִשְׂתָּעֵר עַל הַגַּנָּב:

– הַב! הַב! הַב!

הֶחֳזִיק אֶת רֶגֶל הַגַּנָּב בְּשִׁנָּיו, וַיּוֹסֶף לִנְבּוֹחַ:

– הַבְ־בְ־בְ, הַבְ־בְ־בְ הִתְעוֹרְרוּ יוֹשְׁבֵי הַבַּיִת, וַיָּרוּצוּ אֶל הַמִּסְדְּרוֹן לִרְאוֹת, מָה הַדָּבָר, אֲשֶׁר הַכֶּלֶב נוֹבֵחַ בְּאֶמְצַע הַלָּיְלָה.

רָאָה הַגָּנָב, כִּי הֵקִיצוּ גָרֵי הַבַּיִת, חָפֵץ לִבְרוֹחַ. אֲבָל אִלְּמוֹנִי הֶחֱזִיק אֶת רַגְלוֹ בֵּין שִׁנָּיו וְלֹא הִרְפָּה מִמֶּנּוּ. הוֹצִיא הַגַּנָּב אֶת קַרְדֻמּוֹ מֵאַחֲרֵי חֲגוֹרָתוֹ, וַיַּךְ פַּעַם וּשְׁתַּיִם עַל גַּב הַכֶּלֶב!

אֲבָל אִלְּמוֹנִי לֹא הִרְפָּה מִמֶּנּוּ, וְאַנְשֵׁי הַבַּיִת חָטְפוּ אוֹתוֹ. שָׂמְחוּ עַד מְאֹד, כִּי הָיָה הַגַּנָּב הַזֶּה רוֹצֵחַ נוֹדָע לְכָל יוֹשְׁבֵי הָעִיר.

וְאִלְּמוֹנִי שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ בְּתוֹךְ נַחַל דָּם, שֶׁנָּזַל מִפְּצָעָיו. נִגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל אִלְּמוֹנִי; רָאָה: הַכֶּלֶב מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ, וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד.

– כַּלְבִּי, חֲבִיבִי, יַקִּירִי, – אָמַר יַעֲקֹב וַיַּחְלִיק אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ.

הָיָה אִלְּמוֹנִי מְאֻשָּׁר, מְאֻשָּׁר בְּלִי קֵץ.

וּבְטוֹב לוֹ, אָמַר אֶל נַפְשׁוֹ: עַכְשָׁו הַחֲלוֹם מִתְקַיֵּם, אֲמַהֵר אֵיפוֹא לְדַבֵּר אֵלָיו בִּלְשׁוֹנוֹ, וְאַחַר – אָמוּת.

פָּתַח אֶת פִּיו:

– אִי – יִ – אַי! –

וְנִשְׁתַּתֵּק… עַכְשָׁו יָצְאוּ הַמִּלִּים בִּשְׂפַת הַכְּלָבִים!… גָּדַל עִצְבוֹנוֹ עַד מְאֹד.

חָפֵץ לְדַבֵּר עוֹד – בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, אוּלַי יוּכַל וְהוֹצִיא אֵיזוּ מִלָּה מִפִּיו בִּלְשׁוֹן בְּנֵי הָאָדָם.

אֲבָל – הַמָּוֶת בָּא עָלָיו וַיָּשֶׂם לוֹ קֵץ

מַחֲשַׁבְתּוֹ הָאַחֲרוֹנָה הָיְתָה: וְהַיֶּלֶד לְעוֹלָם לֹא יֵדַע, כַּמָּה גָדְלָה אַהֲבָתִי אֵלָיו…

אֲבָל הַיֶּלֶד יָדַע אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. כָּל בְּנֵי הַבַּיִת וְכָל גָרֵי הֶחָצֵר יָדְעוּ גַם הֵם, וְכָל הַיּוֹם סִפְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ:

אִלְּמוֹנִי אָהַב אֶת אִישׁ חַסְדּוֹ אַהֲבָה רַבָּה מְאֹד; אִלְּמוֹנִי נָתַן אֶת נַפְשׁוֹ תַּחַת נֶפֶשׁ מֵיטִיבוֹ…

הָיְתָה בְּרֵכָה גְדוֹלָה וְעֲמֻקָּה. צָמְחוּ עֲרָבוֹת עַל שְׂפָתָהּ, שָׁרְצוּ צְפַרְדְּעִים בְּמֵימֶיהָ.

הָיָה חַג גָּדוֹל לַצְּפַרְדְּעִים: יְמֵי הַחֹרֶף עָבְרוּ, אֵין עוֹד כְּפוֹר, אֵין קֶרַח וְאֵין שָׁלֶג; הָאָרֶץ הִצְמִיחָה כָל עֵשֶׂב וְכָל יֶרֶק, וְהַשֶּׁמֶשׁ שָׁלְחָה אוֹר בָּהִיר וְחוֹם נָעִים.

אָכֵן, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא הֵאִירָה עַכְשָׁו, כִּי עָיֵפָה. כָּל הַיּוֹם סָבְבָה מִקְּצֵה הָאָרֶץ וְעַד קָצֶה, מִמִּזְרָח עַד מַעֲרָב, עַל כֵּן בִּקְּשָׁה לָנוּחַ לְעֵת עֶרֶב. אָסְפָה לָהּ אֶת קַרְנֶיהָ, קַרְנֵי הַזָּהָב, וַתֵּלֶךְ לָהּ. אֲבָל הָעֶרֶב הָיָה חַם וְיָפֶה. רוּחַ קַל עָבַר לִרְגָּעִים עַל־פְּנֵי מֵי הַבְּרֵכָה, וְהֵבִיא רֵיחַ פְּרָחִים וַעֲשַׂבִּים מִן הַשָּׂדֶה וּמִן הָאָחוּ. הַשָּׁמַיִם הָיוּ טְהוֹרִים; כֹּכָבִים רַבִּים הִתְנוֹצְצוּ, וְיָרֵחַ כֶּסֶף שָׁלַח אוֹר רַךְ עַל הָאָרֶץ.

טוֹב, וְקַל, וְנָעִים הָיָה לַצְּפַרְדְּעִים, וְשִׂמְחָה רַבָּה, וְחַג יָפֶה, חַג הָאָבִיב.

אָמְרוּ הַצְּפַרְדְּעִים: אֲחָיוֹת! נְזַמְּרָה־נָא זְמִירוֹת לִכְבוֹד חַג הָאָבִיב הַיָּפֶה הַזֶּה!

הִבְלִיטוּ הַצְּפַרְדְּעִים אֶת גַּרְגְּרוֹתֵיהֶן, אָסְפוּ רוּחַ בְּבִטְנָן – נֶעֶשְׂתָה בִטְנָן מְלֵאָה, עֲגֻלָּה, נְפוּחָה, וְהֵחֵלוּ לְקַרְקֵר. אֶת כָּל כֹּחָן חָגָרוּ; כִּמְעַט שֶׁיָּצְאוּ עֵינֵיהֶן מֵחוֹרֵיהֶן – וְקִרְקְרוּ. נִשְׁמַע הַקוֹל בְּכָל קְצוֹת הַשָּׂדֶה וְהַיָּעַר. הִגִּיעַ הֶהֵד עַד הַתְּעָלָה הָרְחוֹקָה. שָׁמְעוּ הַצְּפַרְדְּעִים, יוֹשְׁבוֹת הַתְּעָלָה, אֶת תְּרוּעַת אַחְיוֹתֵיהֶן, עָנוּ אַף הֵן בְּרַעַשׁ וּבְשָׁאוֹן. הָיְתָה הַשִׂמְחָה רַבָּה, רַבָּה מְאֹד.

אֶפֶס לֹא כָל הַצְּפַרְדְּעִים שָׂמְחוּ וְשָׁרוּ בַּמַּקְהֵלָה. הָיְתָה צְפַרְדֵַּע אַחַת בַּבְּרֵכָה, שֶַׁהִתְרַחֲקָה מֵאַחְיוֹתֶיהָ. יָשְׁבָה לָהּ עַל שֹׁרֶשׁ שֶׁל שִׂיחַ אֶחָד וַתִּשְׁתֹּק. בְּעֵנֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת וְהַבּוֹלְטוֹת הִבִּיטָה עַל הַכֹּכָבִים הַמַּזְהִירוֹת, וּבְרֹאשָׁהּ חָשְׁבָה מַחֲשָׁבוֹת. “עֲגֻלַּת־עַיִן” הָיְתָה שָׁם הַצְּפַרְדֵּעַ הַזֹּאת.

נִגְשׁוּ אַחְיוֹתֶיהָ אֵלֶיהָ וַתִּשְׁאַלְנָה אוֹתָהּ:

– מָה הָיָה לָךְ, עֲגֻּלַּת־עָיִן? מַדּוּעַ לֹא תִשְׂמְחִי וְלֹא תְזַמְּרִי כָמוֹנוּ?

הִבִּיטָה עֲגֻלַּת־עַיִן עַל אַחְיוֹתֶיהָ וַתֹּאמֶר:

– מַדּוּעַ אֵינִי שְׂמֵחָה וְאֵינִי מְזַמְּרָה כְמוֹכֶן? כְּלוּם זִמְרָה אֶקְרָא לַקִּרְקוּר הַזֶּה שֶׁאַתֶּן מְקַרְקְרוֹת? הֵן רַק רַעַשׁ הוּא. שָׁאוֹן גָּדוֹל מַחֲרִישׁ אָזְנָיִם. לֹא, אֵינִי חֲפֵצָה לְזַמֵּר כָּךְ. נַפְשִׁי מְבַקֶּשֶׁת זְמִירוֹת אֲחֵרוֹת, יָפוֹת וְטוֹבוֹת מֵאֵלֶּה.

הִתְפַּלְאוּ הַצְפַרְדְּעִים:

– ד' עִמָּךְ, עֲגֻּלַת־עַיִן אֲחוֹתֵנוּ! מַה יְדַבֵּר פִּיךְ? הֵן־זֶה הוּא קוֹלֵנוּ אֲשֶׁר נִתַּן לָנוּ מֵאֵת בּוֹרְאֵנוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וּבוֹ נְזַמֵּר, כַּאֲשֶׁר נוּכַל. קוֹל אַחֵר אֵין לָנוּ.

וּצְפַרְדֵּעַ קְטַנָּה אַחַת נִתְעַלְבָה מִדִּבְרֵי עֲגֻלַּת־עַיִן וַתּאֹמֶר:

וַאֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֵין קוֹלֵנוּ לְגַמְרִי רָע, כְּמוֹ שָׁאַתְּ מְדַבֶּרֶת, לְהֶפֶךְ: יוַֹדַעַת אֲנִי, שֶׁחָבִיב הוּא עַל בְּנֵי הָאָדָם, אַף נָעִים לְאָזְנֵיהֶם. הִנֵּה טִיְּלוּ אֶתְמוֹל שְׁנֵי יְלָדִים בְּגַנֵּנוּ; נַעַר וְנַעֲרָה. עָמְדוּ עַל שְׂפַת הַבְּרֵכָה, וְהִקְשִׁיבוּ לִזְמִירוֹת מַקְהֵלָתֵנוּ. זְמָן רַב הִקְשִׁיבוּ, אַחֲרֵי כֵן אָמְרָה הַיַּלְדָה:

– הֶאָה יַעֲקֹב! כַּמָּה אוֹהֶבֶת אֲנִי לִשְׁמוֹעַ אֶת קִרְקוּרָן שֶׁל הַצְּפַרְדְּעִים בִּימֵי הָאָבִיב!

וְהַנַּעַר עָנָה לָהּ אַף הוּא:

– אֶמֶת, מִרְיָם, גַּם אֲנִי אוֹהֵב אֶת קִרְקוּרָן מְאֹד.

נֶאֶנְחָה עֲגֻלַּת־עָיִן.

– מַה־תִּתֵּן לִי וּמַה־תּוֹסִיף לִי תְּהִלַּת בְּנֵי הָאָדָם! הֵן אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁקּוֹלוֹתֵינוּ מְכֹעָרִים, גַּסִּים וְנִתְעָבִים עַד מְאֹד. אֶפֶס, אֵין אֲנִי מַפְרִיעָה בַּעַדְכֶן מִקַּרְקֵר, אִם טוֹב בְּעֵינֵיכֶן, וְרַק אוֹתִי עֲזֹבְנָה לְנַפְשִׁי. בְּכָל אוֹפֶן, כַּאֲשֶׁר תָּבֹא עִתִּי לְזַמֵּר, לֹא אֲזַמֵּר אִתְּכֶן, אַף לֹא לְמַעַנְכֶן, אַף לֹא כְמוֹכֶן.

נִשְׁתַּתְּקָה, וְשׁוּב הֵרִימָה אֶת עֵינֶיהָ לַשָּׁמַיִם, הִשְׁקִיפָה עַל כּוֹכְבֵי הַזָּהָב וְעַל יָרֵחַ הַכֶּסֶף.

רָאוּ הַצְּפַרְדְּעִים וְהִנֵּה עֲגֻלַּת־עַיִן אֵינָהּ שׁוֹמַעַת לְדִבְרֵיהֶן, אֵינָהּ חֲפֵצָה לָקַחַת חֵלֶק בְּשִׂמְחָתָן, – עָמְדוּ רֶגַע, וַתֵּלַכְנָה לָהֶן.

– הַשְׁמַעְתֶּן, מַה שֶׁגֵּאָה זוּ חֲפֵצָה? ־ הִתְלַחֲשׁוּ בֵינֵיהֶן, – רוֹצָה הִיא לְזַמֵּר כּזמִיר דַּוְקָא. אֲבָל הֵן אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר, הַזָּמִיר – זָמִיר הוּא, וַאֲנַחְנוּ – צְפַרְדְּעִים, מִין אַחֵר לְגַמְרִי, יִשְׂמַח לוֹ כָל אֶחָד בַּמֶה שֶׁבֵּרַךְ אוֹתוֹ אֱלֹהָיו.

כֵּן דִבְּרוּ הַצְּפַרְדְּעִים וְהִתְחַבְּרוּ אֶל הָמַּקְהֵלָה, קִרְקְרוּ וְשָׁרְקוּ בִשְׁקִידָה רַבָּה, וְשָׁכְחוּ אֶת אֲחוֹתָן עֲצוּבַת הָרוּחַ.

וַעֲגֻלַּת־עַיִן נִשְׁאֲרָה לְבַדָּהּ.

בֶּאֳמֶת, לֹא חָפְצָה עֲגֻלַּת־עַיִן לִהְיוֹת לְזָמִיר כְּלָל, מַחֲשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת הִתְרוֹצְצוּ בְרֹאשָׁה הַנִּפְלָא.

כְּשֶׁרָאֲתָה, שֶׁאֵין מַבִּיטִּים אֵלֶיהָ, יָצְאָה חֶרֶשׁ מִן הַבְּרֵכָה, וַתַּעַשׂ אֶת דַרְכָּה חִישׁ אֶל צַד הַבַּיִת, אֲשֶׁר עָמַד בִּקְצֵה הַגָּן. קוֹלוֹת נִפְלָאִים, נְעִימִים וַעֲרֵבִים לִמְאֹד נִשְׁמְעוּ מִצַד הַבַּיִת הַזֶּה. קָפְצָה עֲגֻלַּת־עַיִן, דִּלְּגָה בְחִפָּזוֹן רָב, עַד אֲשֶׁר עָמְדָה לִפְנֵי הַחַלּוֹן שֶׁל הַבָּיִת. אוֹר גָּדוֹל הָיָה בְתוֹךְ החֲדָרִים, וְקוֹלוֹת נֶחְמָדִים נִשְׁמְעוּ מִן הַחַלּוֹן. הַקּוֹלוֹת הָאֵלֶּה נָסְכוּ קֶסֶם עַל עֲגֻלַּת־עָיִן.

– מַה־זֶּה? מַה־זֶּה? – חָשְׁבָה כְנִדְהָמָה, – הֵן לֹא שִׁירַת הַזָּמִיר הִיא, אַף לֹא זְמִירַת עוֹף אַחֵר, אַף לֹא קוֹל בֶּן אָדָם. מַה־זֶּה אֵיפוֹא, מִי מְזַמֵּר כָּךְ?

לוּ יָכְלָה הַצְּפַרְדֵּעַ לְהִכָּנֵס אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה, וְיָדְעָה מָה הוּא הַדָּבָר: יַלְדָה אַחַת יָשְׁבָה שָׁם, עֲגֻלַּת־עַיִן רָאֲתָה אוֹתָהּ פְּעָמִים רַבּוֹת בְּתוֹךְ הַגָּן. יָשְׁבָה הַיַּלְדָה הַזּאֹת לִפְנֵי הַפְּסַנְתֵּר, אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַדַּקוֹת נָגְעוּ בַמֵיתָרִים, פַּעַם כֹּה וּפַעַם כֹּה, חִישׁ־חִישׁ, וּמַנְגִינָה יָפָה הִשְׁתַּפְּכָה מִתַּחַת הָאֶצְבָּעוֹת הַדַּקוֹת הָאֵלֶּה.

אֲבָל הַצְּפַרְדֵּעַ לֹא יָכְלָה לִרְאוֹת, מַה שֶׁנַּעֲשֶׂה בַּבַּיִת פְּנִימָה. עָמְדָה מֵאַחֲרֵי הַחַלּוֹן וַתִּשְׁמַע, וַתַּקְשֵׁב רַב־קָשֶׁב, וּכִמְעַט שֶׁיָּצְאָה נַפְשָׁהּ מֵעֹנֶג.

אוֹי, לוּ יָכֹלתִּי אַף אֲנִי לְזַמֵּר כָּךְ! – דִּבְּרָה לְנַפְשָׁהּ.

וְנִרְאָה לָהּ בְּרֶגַע הַהוּא, כִי גַם בִּגְרוֹנָהּ, גָּרוֹן נָפוּחַ שֶׁל צְפַרְדֵּעַ, יֵש אֵיזוּ קוֹלוֹת דּוֹמִים לְקוֹלוֹת הַשּׁוֹטְפִים מִן הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ.

פָּתְחָה אֶת פִּיהָ, וַתִּתֵּן בְּשִׁיר קוֹלָהּ. מִתְּחִלָּה בְּקוֹל נָמוּךְ וָדַק, לְאַט־לְאָט; וְאַחֲרֵי כֵן הָלַךְ קוֹלָהּ הָלֹךְ וְחָזֵק, הָלֹךְ וְחָזֵק, עַד כִּי חָזַק מְאֹד.

נִפְסְקָה הַמַּנְגִינָה בְּתוֹךְ הַבָּיִת.

וְלֵב הַצְּפַרְדֵּעַ רָעַד מִגִּיל:

– הִנֵּה הִפְסִיקוּ אֶת נְגִינָתָם וּמַקְשִׁיבִים לְקוֹלִי, מַקְשִׁיבִים…

וַתְּנַפַּח אֶת גְּרוֹנָהּ וְאֶת בִּטְנָהּ יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה, וַתָּרֶם אֶת קוֹלָהּ בְּכֹחַ, וַיְהִי כְקוֹל הַשּׁוֹפָר.

וְאָז נִרְאוּ שְׁנֵי יְלָדִים בְּחַלּוֹן הַבָּיִת – נַעַר וְנַעֲרָה.

– לָמָּה בָאָה הֵנָּה הַמְקַרְקֶרֶת הַנִּתְעָבָה הַזּאת? – קָרָא הַנַּעַר בְּכַעַס, – יָשְׁבָה מֵאַחֲרֵי הַחַלּוֹן – וּמְקַרְקֶרֶת וְשׁוֹרֶקֶת! מִי קָרָא לָךְ? גְּשִׁי הָלְאָה. אֶל הַבְּרֵכָה!

וְהַיַלְדָה מָחְאָה כַף אֶל כָּף, לְהַפְחִיד אֶת הַצְּפַרְדֵּעַ, וַתִּקְרָא בְּקוֹל עַלִּיז:

– מַהֲרִי הִמָּלְטִי, מְקַרְקֶרֶת? שׁוּבִי אֶל הַבְּרֵכָה, וְשָׁם תִּשְׁרְקִי עִם אַחְיוֹתַיִךְ, אוֹתָנוּ אַל תַּפְרִיעִי, לֵכִי!

שָׁמְעָה עֲגֻלַּת עַיִן אֶת דִבְרֵי הַיְּלָדִים וַתִּרְעַד מִבֹּשֶׁת וּמִכְּאֵב.

הַאֻמְנָם הִיא מְקַרְקֶרֶת וְשׁוֹרֶקֶת כְּכָל הַצְפַרְדְּעִים? הַאֻמְנָם אוֹתָה מְגַרְשִׁים אֶל הַבְּרֵכָה?

וְהִיא חָשְׁבָה, שֶׁעַד הֵנָה לֹא יָצְאָה עוֹד מִגָּרוֹן שֶׁל צְפַרְדֵּעַ שִׁירָה יָפָה כְשִׁירָתָהּ…

אֲבָל הַיְּלָדִים הֵן אָמְרוּ בְּפֵירוּשׁ: שְׁרִיקָה הִיא, וְלֹא זִמְרָה…

בְּבֹשֶׁת פָּנִים שָׁבָה עֲגֻלַּת־עַיִן אֶל הַבְּרֵכָה, יָשְׁבָה לָהּ עַל מְקוֹמָהּ, עַל שֹׁרֶשׁ הַשִּׂיחַ, וַתַּבֶּט בְּעֵינַיִם עֲצוּבוֹת אֶל הַכֹּכָבִים וְאֶל יָרֵחַ הַכֶּסֶף.

לוּ יָכֹלָה, וּבָכְתָה בְכִי מַר מְאֹד. אֲבָל הַצְּפַרְדְּעִים אֵינָן יְכוֹלוֹת לִבְכּוֹת.

הַגֵּינֵירַל שֶׁל הָאַוָּזִים נָשָׂא שְׁנֵי סַלִּים

מְלֵאִים אַוָּזִים אֶל הַשּׁוּק וְזִמֵּר:

– טְרַ־לַה־לַה, בִּים, בָּם!

שׁוֹדֵד אֶחָד רָאָה אֶת הַגִּינִירַל,

חָפֵץ לִגְזֹל אֶת הַסַּלִּים מִיָּדוֹ. בָּרַח

הַגִּינִירַל. וּבְנוּסוֹ – נָפַל עִם הַסַּלִּים יַחְדָּו.

– הָפְּ־לַה!

הַסַּלִּים נִפְתָּחוּ, הָאַוָּזִים יָצְאוּ מִתּוֹכָם.

הַשּׁוֹדֵד חָטַף אֶת הַסַּלִּים וַיִבְרָח.

וְהַגִּינִירַל יָרֵא לַעֲזֹב אֶת הָאַוָּזִים, פֶּן

יִתְפַּזָרוּ. עָמַד וְקָרָא לְעֶזְרָה:

–תִּפְשׂוּ! תִּפְשׂוּ! תִּפְ־שׂוּ־הוּ!

אֲבָל אִישׁ לֹא בָא לְעֶזְרָה. הַשּׁוֹדֵד

נֶעְלַם עִם הַסַּלִּים, וְאֵינֶנּוּ. אָסַף הַגִּינִירַל

אֶת הָאַוָּזִים וְאָמָר:

– אִם אֵין סַלִּים לָשֵׂאת אֶתְכֶם,

צָרִיךְ שֶׁתֵּלְכוּ רַגְלִי. לַדָּרֶךְ!

לֹא חָפְצוּ הָאַוָּזִים לָלֶכֶת בְּדֶּרֶךְ

יָשָׁר: זֶה פוֹנֶה כֹּה, וְזֶה – כֹּה. עָמַד

הַגִּינִירַל וְקָרָא:

– כְּלוּם שָׁכַחְתֶּם, שֶׁגִּינִירַל אָנֹכִי? –

בַּ־מִּשְׂ־שְׂ־טָר!

שָׁמְעוּ הָאַוָּזִים הַפְּקוּדָה, זָכְרוּ, כִּי

חֲיָלִים הֵם. עָמְדוּ בְמִשְׂטָר, אִישׁ בְּצַד

רֵעֵהוּ. רָאָה הַגִּינִירַל, כִּי יְשָׁרָה הַשּׁוּרָה,

פָּקַד:

– הִ־כּוֹ־וֹ־וֹ־נוּ!

עָמְדוּ הַחַיָלִים הָכֵן אֶל הַפְּקוּדוֹת,

אֲשֶׁר יִפְקֹד עֲלֵיהֶם הַגִּינִירַל. הֵרִים

הַגִּינִירַל אֶת שִׁבְטוֹ עַל שִׁכְמוֹ וַיִקְרָא:

– יָשָׁר הַשְׂמֹא־אֹ־אֹ—לָה!

הִפְנוּ כָל הַחֲיָלִים אֶת רָאשֵׁיהֶם

הַשְׂמֹאלָה וְהִבִּיטוּ יָשָׁר בִּפְנֵי שַׂר צְבָאָם.

וְהַגִּינִירַל שֶׁל הָאַוָּזִים עָמַד בְּצַד

חֲיָלָיו וַיִפְקֹד:

– פִּ־סְ־עוּ! אַחַת־שַׁתַּיִם…

פָּסְעוּ הָאַוָּזִים פְּסִיעוֹת יְשָׁרוֹת, הֵחֵלוּ

מִשְּׂמֹאל, – אַחַת־שְׁתַּיִם, אַחַת־שְׁתַּיִם

וְהַגִּינִירַל עִמָּם.

פִּתְאֹם נִשְׁמְעָה הַפְּקוּדָה:

– דֹּם!

מִשְׁעוֹל צַר הָיָה לִפְנֵיהֶם. כָּל

הַפְּלֻגָּה לֹא יָכְלָה לַעֲבוֹר פֹּה בְּשׁוּרָה

אַחַת. צָרִיךְ הָיָה לְשַׁנּוֹת אֶת הַמִּשְׂטָר.

קָרָא הַגִּינִירַל:

– בִּשְׂדֵרָה כְּפוּ־וּ־וּ־־לָה! אַחַת־שְׁתַּיִם..

הָלְכוּ הָאַוָּזִים בִּשְׂדֵרָה כְפוּלָה: בָּאוּ

אֶל מָקוֹם אֶחָד, אֲשֶׁר הַדֶּרֶךְ פּוֹנֶה שָׁם

לְצַד יָמִין.

עָמַד הַגִּינִירַל וַיִּפְקֹד:

הַפְּלֻגָּה הַיְמִי־יִ־יִ־נָה!

פָּסְעָה הַפְּלֻגָּה הַיָּמִינָה – אַחַת־שְׁתַּיִם

אַחַת־שְׁתַּיִם, עַד שֶׁבָּאוּ אֶל הַשּׁוּק. רָאָה

הַגִּינִירַל שֶׁחַיָּלָיו עֲיֵפִים מְאֹד קָרָא אֲלֵיהֶם.

עִמְדוּ, עֲמוֹ־וֹ־דוּ

נִתְּנָה חֻפְּשָׁה לַחַיָּלִים, עָשׂוּ כָל מַה

שֶׁחָפְצוּ. אֵלֶּה הִתְגָּרְדוּ, אֵלֶּה נִקּוּ אֶת

נוֹצוֹתֵיהֶם, וְאֵלֶּה גִרְגְּרוּ בְּחֵשֶׁק רָב.

וְהַגִּינִירַל מָצָא בִשְׁבִילָם קְסֶירְקִטוֹן

לוּל גָּדוֹל וְרָחָב וַיִּפְקֹד:

– הִתְפַּ־אַ־אַ־זְרוּ!

מִהֲרוּ כָל הָאַוָּזִים אֶל הַלּוּלּ.

1.

מֶלֶךְ אֶחָד חַי בָּאָרֶץ עִם אִשְׁתּוֹ הַמַּלְכָּה. הָלַךְ הַמֶּלֶךְ וְעָשָׂה מִלְחָמוֹת עִם שׂוֹנְאָיו, כָּבַשׁ אֲרָצוֹת רַבּוֹת, וְהַמַּלְכָּה יָשְׁבָה בָאַרְמוֹן.

יָלְדָה הַמַּלְכָּה בֵן יָפֶה וְנֶחְמָד. שָׂמַח הַמֶּלֶךְ מְאֹד, גַּם הַמַּלְכָּה שָׂמֵחָה. עָשׂוּ מִשְׁתֶּה גָדוֹל, הִזְמִינוּ אֶת כָּל הַשָּׂרִים וְהַשָּׂרוֹת, אָכְלוּ וְשָׁתוּ וְשִׁבְּחוּ אֶת יָפְיוֹ שֶׁל בֶּן הַמֶּלֶךְ.

אֲבָל הַשִּׂמְחָה לֹא אָרָכָה. עַד מְהֵרָה נוֹכְחוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה, כִּי הַבֵּן הַנּוֹלָד לָהֶם יָשֵׁן הוּא.

הַתִּינוֹק צָעַק וְצָחַק, יָנַק וְהֵנִיעַ יָדַיִם וְרַגְלַיִם כְּכָל הַתִּינוֹקוֹת, אַף עֵינָיו הָיוּ פְקוּחוֹת, אֲבָל לֹא עֵר הָיָה, כִּי אִם יָשֵׁן, תָּמִיד הָיָה יָשֵׁן שֵׁנָה חֲזָקָה וְאֵינוֹ מֵקִיץ.

הִתְעַצְּבוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה אֶל לִבָּם. אָמְרוּ הַשָּׂרוֹת אֶל הַמַּלְכָּה:

– אַל תִּתְעַצֵּב הַגְּבֶרֶת הַמַּלְכָּה אֶל לִבָּה, מַעֲשֶׂה שָׁכִיחַ הוּא: יֵשׁ אֲשֶׁר הַתִּינוֹקוֹת לֹא יָקִיצוּ, כָּל זְמָן שֶׁהֵם מוּטָלִים בָּעֲרִיסָה. כַּאֲשֶׁר יִגְדַּל בֶּן הַמֶּלֶךְ וְיֵצֵא לְשַׂחֵק בֶּחָצֵר עִם יַלְדֵי הַשָּׂרִים, יִיקַץ מִשְּׁנָתוֹ וְהָיָה עֵר כְּאַחַד הָאָדָם.

שָׂמְחוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה עַל דִּבְרֵי הַזְּקֵנוֹת, יָשְׁבוּ וְחִכּוּ עַד אֲשֶׁר יִגְדַּל בְּנָם.

עָבְרָה שָׁנָה אַחַת – הֶחֱזִיק הַיֶּלֶד בִּכְנַף שִׂמְלָתָהּ שֶׁל אִמּוֹ הַמַּלְכָּה וְנִגְרַר אַחֲרֶיהָ; עָבְרָה עוֹד שָׁנָה אַחַת – רָץ הַיֶּלֶד וְדִבֵּר כְּכָל הַיְלָדִים בְּנֵי גִילוֹ; עָבְרָה שָׁנָה שְׁלִישִׁית – זָרַק הַיֶּלֶד כַּדּוּרִים וְרָכַב עַל סוּסִים שֶׁל עֵץ.

אָמְרוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה:

– עַכְשָׁו נוֹצִיא אֶת בְּנֵנוּ הַחוּצָה, יְשַׂחֵק עִם יַלְדֵי הַשָּׂרִים וְיִיקַץ מִן הַשֵּׁנָה.

הוֹצִיאוּ אוֹתוֹ הַחוּצָה. שִׂחֵק עִם יַלְדֵי הַשָּׂרִים, אֲשֶׂר בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ; שִׂחֲקוּ בְּמִשְׂחַק הַסּוּסִים וּבְמִשְׂחַק הַזְּאֵב וְהַכֶּבֶשׂ; שִׂחֲקוּ בְכָל מִינֵי מִשְׂחָק, שֶׁהַיְלָדִים מְשַׂחֲקִים בָּהֶם, – וּבֶן הַמֶּלֶךְ נִשְׁאַר יָשֵׁן כְּמוֹ שֶׁהָיָה: עֵינָיו פְּקוּחוֹת וּמְדַבֵּר הוּא, וְעוֹשֶׂה כָל מַה שֶּׁמְּצַוִּים עָלָיו לַעֲשׂוֹת – אֲבָל לֹא עֵר הָיָה, כִּי אִם יָשֵֹן שֵׁנָה חֲזָקָה וְאֵינוֹ מֵקִיץ.

הִצְטָעֲרוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה. אָמְרוּ הַשָּׂרִים אֲלֵיהֶם:

אַל יִצְטָעֵר הָאָדוֹן הַמֶּלֶךְ וְאַל תִּצְטָעֵר הַגְּבֶרֶת הַמַּלְכָּה, מַעֲשֶׂה שָׁכִיחַ הוּא, יֵשׁ אֲשֶׁר הַיְלָדִים יְשֵׁנִים, כָּל זְמָן שֶׁהֵם שְׁקוּעִים בְּמִשְׂחֲקֵיהֶם. כַּאֲשֶׁר יִגְדַּל בֶּן הַמֶּלֶךְ וְיִכָּנֵס לְבֵית הַסֵּפֶר לִלְמֹד חָכְמָה וָדַעַת, אָז יִיקַץ מִן הַשֵּׁנָה וְהָיָה כְּאַחַד הָאָדָם.

אָמְרוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה:

– וּלְוָאי שֶׁיִּתְקַיְּמוּ דִבְרֵיכֶם.

יָשְׁבוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה וְחִכּוּ עַד אֲשֶׁר בָּאָה הָעֵת לְהַכְנִיס אֶת בְּנָם אֶל בֵּית הַסֵּפֶר.

קָרָא בֶן הַמֶּלֶךְ בְּבֵית הַסֵּפֶר, לָמַד וְשָׁנָה, עָשָׂה כָל מַה שֶּׁצִּוּוּ עָלָיו לַעֲשׂוֹת, עָשָׂה מַה שֶּׁכָּל הַיְלָדִים עוֹשִׂים בְּבֵית הַסֵּפֶר; אַף עֵינָיו הָיוּ פְקוּחוֹת, אֲבָל לֹא עֵר הָיָה הַיֶּלֶד, כִּי אִם יָשֵׁן שֵׁנָה חֲזָקָה וְאֵינוֹ מֵקִיץ.

2

וּבֵן הַמֶּלֶךְ גָּדַל וַיְהִי לְנָעַר. לָבַש בִּגְדֵי שְׂרָד, חָגַר חֶרֶב עַל מָתְנָיו, שָׂם כִּתְפוֹת זָהָב עַל שְׁכָמָיו וַעֲדַיִן יָשֵׁן הוּא, אֵינוֹ מֵקִיץ.

אָמַר הַמֶּלֶךְ:

– מַה יֹּאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת, כַּאֲשֶׁר אָמוּת וּבְנִי יִמְלֹךְ תַּחְתָּי? – מֶלֶךְ יָשֵׁן נָתַתִּי לְעַמִּי! וְהַמַּלְכָּה אָמְרָה אַף הִיא:

– הַמְּלָכִים הַשְּׁכֵנִים יִצְחָקוּ: מֶלֶךְ יָשֵׁן יוֹשֵׁב לַכִּסֵּא, וְלֹא יִתְּנוּ אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹתֵיהֶם.

נִמְלַךְ הַמֶּלֶךְ בְּשָׂרָיו וּבְיוֹעֲצָיו, הֶחֱלִיטוּ לְהוֹצִיא קוֹל בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ:

– מִי שֶׁיָבֹא וִיעוֹרֵר אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ מִשְּׁנָתוֹ יַעֲשִׁיר אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר רָב.

בָּאָה אִשָּׁה זְקֵנָה אַחַת וְאָמְרָה לַמֶּלֶךְ:

– אֵם לַעֲשָׂרָה בָנִים הָיִיתִי, הָיוּ יְשֵׁנִים כְּבֵן הַמֶּלֶךְ, לָקַחְתִּי אוֹתָם, אִמַּצְתִּי אוֹתָם אֶל לִבִּי, וְנָשַׁקְתִּי לָהֶם, גַּם בָּכִיתִי עַל צַוָּארָם. הֵקִיצוּ כֻלָּם מִשְּׁנָתָם. תַּעֲשֶׂה הַגְּבֶרֶת הַמַּלְכָּה וּתְחַבֵּב אֶת בְּנָה כָּמוֹנִי, אָז יִיקַץ בֶּן הַמֶּלֶךְ מִשְּׁנָתוֹ.

לָקְחָה הַמַּלְכָּה אֶת בְּנָהּ, אִמְּצָה אוֹתוֹ אֶל לִבָּה, נָשְׁקָה לוֹ בְאַהֲבָה רַבָּה, אַף בָּכְתָה עַל צַוָּארָיו: הָקִיצָה בְּנִי, רְאֵה כַּמָּה אִמְּךָ חוֹבֶבֶת אוֹתָךְ!

וְהַנַּעַר לֹא הֵקִיץ.

אָמְרָה הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה:

– אִם אֵם אוֹהֶבֶת לֹא עוֹרְרָה אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ מִשְּׁנָתוֹ, לֹא יָקִיץ עוֹד כָּל יְמֵי חַיָּיו.

הָלְכָה הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה, בָּא אִישׁ זָקֵן אַחֲרֶיהָ וְאָמַר לַמֶּלֶךְ:

– בֵּן יָחִיד הָיִיתִי לְאָבִי, וְהָיִיתִי יָשֵׁן כְּבֵן הַמֶּלֶךְ. שָׁלַח אוֹתִי אָבִי אֶל שְׂדֵה הַמִּלְחָמָה, הֶרְאֵיתִי שָׁם גְּבוּרוֹת; יָצְאוּ בְנוֹת הָאָרֶץ לִקְרָאתִי וְשָׁרוּ לִי שִׁירִים וְתִשְׁבָּחוֹת; שָׁמַעְתִּי אֶת הַשִּׁירִים וְהַתִּשְׁבָּחוֹת, וַהֲקִיצוֹתִי מִשְּׁנָתִי. יַעֲשֶׂה נָא אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ וְיִשְׁלַח אֶת בְּנוֹ אֶל שְׂדֵה הַמִּלְחָמָה כָמוֹנִי אָז יִיקַץ בֶּן הַמֶּלֶךְ מִשְּׁנָתוֹ.

נָתַן הַמֶּלֶךְ לִבְנוֹ חֲנִית וָרוֹבֶה, הוֹשִׁיב אוֹתוֹ עַל סוּס אַבִּיר וְשָׁלַח אוֹתוֹ אֶל שְׂדֵה הַמִּלְחָמָה. הֶרְאָה בֶן הַמֶּלֶךְ גְּבוּרוֹת בַּמִּלְחָמָה וְנִצַּח אֶת הָאוֹיֵב. יָצְאוּ בְנוֹת הָאָרֶץ לִקְרָאתוֹ בְתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת, שָׁרוּ לוֹ שִׁירִים וְתִשְׁבָּחוֹת, אַף עִטְּרוּ אֶת רֹאשׁוֹ בְזֵרֵי דַפְנִים.

וּבֶן הַמֶּלֶךְ לֹא הֵקִיץ.

אָמַר הַזָּקֵן:

– אִם שִׁירִים וְתִשְׁבָּחוֹת לֹא הוֹעִילוּ, אִם זֵרֵי דַפְנִים לֹא עוֹרְרוּ אוֹתוֹ מִשְּׁנָתוֹ, לֹא יִיקַץ עוֹד בֶּן הַמֶּלֶךְ מִשְּׁנָתוֹ כָל יְמֵי חַיָּיו.

הָלַךְ לוֹ הַזָּקֵן, וְאַחֲרָיו לֹא בָא עוֹד אִישׁ.

אָמְרוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה:

– אֵין עֵצָה וְאֵין תַּחְבֻּלָה לְהָעִיר אֶת בְּנֵנוּ מִשְּׁנָתוֹ.

בָּכוּ בְכִי מָר. בָּכוּ כָל הַשָּׂרִים עִמָּם יַחְדָּו. הָיָה הָאֵבֶל גָּדוֹל מְאֹד בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ.

3

וּבֶן הַמֶּלֶךְ אֵינֹו חָשׁ בְּאֵבֶל הָאַרְמוֹן, וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ כְּלוּם, כִּי יָשֵׁן הוּא.

כָּל־מַה שֶּׁנֻּטַּל עַל בֶּן מֶלֶךְ יוֹרֵשׁ עֶצֶר לַעֲשׂוֹת, הָיָה עוֹשֶׂה אַף הוּא; הָיָה יוֹצֵא וּבָא עִם הַשָּׂרִים, הָיָה מְפַקֵּד אֶת הַצָּבָא, וּמְקַבֵּל פְּנֵי הַשְּׁלִיחִים שֶׁל הַמְּלָכִים הַשְּׁכֵנִים. אַף עֵינָיו פְּקוּחוֹת תָּמִיד, אֲבָל לֹא עֵר הָיָה, כִּי אִם יָשֵׁן.

בִּשְׁעַת הַפְּנָאי הָיָה יוֹצֵא לְטַיֵּל בַּפַּרְדֵּס אֲשֶׁר מֵאַחֲרֵי אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ, שָׁמַע אֶת זְמִירוֹת הַצִּפֳּרִים, הֵרִיחַ אֶת רֵיחַ הַפְּרָחִים, – וְגַם אָז יָשֵּן הָיָה.

פַּעַם אַחַת טִיֵּל בַּפַּרְדֵּס, אֲשֶׁר מֵאַחֲרֵי הָאַרְמוֹן. הָלַךְ בֵּין שְׂדֵרוֹת הָעֵצִים וְהִגִּיעַ אֶל הַגָּדֵר. הָיְתָה בַגָּדֵר דֶּלֶת פְּתוּחָה אֶל הַיָּעַר. יָצָא בֶן הַמֶּלֶךְ אֶל הַיַּעַר, וְהָלַךְ בֵּין הַשִּׂיחִים עַד אֲשֶׁר עָיֵף. יָשַׁב בְּצֵל שִׂיחַ אֶחָד לְהִנָּפֵשׁ. שָׁמַע קוֹל מֵאַחֲרֵי הַשִּׂיחַ:

– הוֹי, בִּתִּי, בִּתִּי, אַיֵּה נִשְׁכַּב הַיּוֹם, וְאָהֳלֵנוּ נִשְׂרָף!

עָנָה קוֹל אַחֵר, קוֹל צְחוֹק מְצַלְצֵל כְּפַעֲמוֹנֵי כָסֶף:

– חַה – חַה – חַה! אַל תִּדְאֲגִי, אִמִּי! יָפָה כִפַּת הַשָּׁמַיִם מִן הָאֹהֶל, תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם נִשְׁכָּב.

שָׁמַע בֶּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַקּוֹל הַזֶּה, וְרָעַד מִתּוֹךְ שֵׁנָה.

– הוֹי, בִּתִּי, בִּתִּי – דִּבֵּר הַקּוֹל הָרִאשׁוֹן שׁוּב, – מַה נּאֹכַל הַיּוֹם, וְלֶחֶם אֵין לָנוּ!

עָנָה שׁוּב הַצְּחוֹק הָעַלִּיז:

– חַה – חַה – חַה! אַל תִּדְאֲגִי, אִמִּי! טוֹבִים פִּרְחֵי הַשָּׂדֶה מִן הַבָּר. גַּרְגִּירֵי הַשָּׂדֶה נאֹכֵל.

הִתְנוֹדֵד בֶּן הַמֶּלֶךְ מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ.

וְהַקּוֹל הָרִאשׁוֹן דִּבֵּר עוֹד:

– הוֹי, בִּתִּי, בִּתִּי, לָמָּה נִחְיֶּה עַל הָאָרֶץ, וּמְאוּמָה אֵין לָּנוּ!

נִשְׁמַע שׁוּב הַצְּחוֹק:

– חַה – חַה – חַה! טוֹבָה נֶפֶשׁ עַלִּיזָה מֵעֹשֶׁר! נִחְיֶה נָא, אִמִּי!

קָפַץ בֶּן הַמֶּלֶךְ מִמְּקוֹמוֹ וְהָלַךְ לִרְאוֹת אֶת הַמְדַבְּרוֹת. רָאָה! אִשָּׁה זְקֵנָה, וְאֶצְלָהּ יַלְדָּה צְעִירָה. וְהַיַּלְדָּה יָפָה, יָפָה עַד מְאֹד! עָמַד בֶּן הַמֶּלֶךְ וְלֹא דִבֵּר דָּבָר. נִגְּשָׁה הַיַּלְדָּה וְצָחֲקָה:

– מִי אָתָּה, יֶלֶד יָפֶה?

לֹא עָנָה בֶן הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יָכֹל.

צָחֲקָה הַיַּלְדָּה צְחוֹק רָם:

– מַדּוּעַ אַתָּה שׁוֹתֵק, יֶלֶד? חַה – חַה – חַה! כְּמוֹ יָשֵׁן אַתָּה עוֹמֵד לְפָנָי. חַה – חַה – חַה! הָקִיצָה, יֶלֶד, מִשְּׁנָתֶךְ, חַה – חַה – חַה! הָקִיצָה, אִם יָשֵׁן אָתָּה!

הִתְנוֹדֵד בֶּן הַמֶּלֶךְ וְהֵקִיץ. עָבְרָה שְׁנָתוֹ וַיְהִי כְאַחַד הָאָדָם.

לָקַח בֶּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַיַּלְדָּה אֶל הָאַרְמוֹן, בָּא אֶל הַמֶּלֶךְ וְאָמָר:

– הַיַּלְדָּה הַזּאֹת הֵעִירָה אוֹתִי מִן הַשֵּׁנָה. אֶקַּח אוֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה.

שָׂמְחוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה, שָׂמְחוּ כָל הַשָּׂרִים, עָשׂוּ מִשְׁתֵּה־חֲתֻנָּה כְיַד הַמֶּלֶךְ, אָכְלוּ וְשָׁתוּ וּבֵרְכוּ אֶת הָאֵל.

1

בַּיוֹם הַחֲמִשִּׁי בַשַּׁבָּת בָּאָה אֵשֵׁת פֵּסִי וַתּאֹמֶר אֵלָיו:

– פֵּסִי! מָחָר עֶרֶב שַׁבָּת, צָרִיך לְהַסִּיק אֶת הַתַּנּוּר, וְעֵצִים – אָיִן!

אָמַר פֵּסִי לְאִשְׁתּוֹ:

– נוּ, נוּ, אִשָּׁה, אַל תִּבְכִּי הֵנָּה אָבִיא אֵלַיִךְ לְמָחָר אֶת כָּל הַיַּעַר הַבָּיְתָה!

2

וּלְפֵסִי אָז שְׁנֵי סוּסִים – נְשָׁרִים מַמָּשׁ, אֵין כְּמוֹהֶם בָּאָרֶץ. מְחִיר כָּל סוּס – זוּז וָחֵצִי.

רָתַם אֶת עֶגְלַת הַחֹרֶף, לָקַח צֵדָה לַדֶּרֶךְ, יָשַׁב וְדָפַק בַּסּוּסִים:

– נָא! נָא! נְשָׁרַי!

3

וְהַיּוֹם – יוֹם שְׁבָט קַר מְאֹד. הִתְעַטֵּף פֵּסִי בְּאַדֶּרֶת הַכְּבָשִׂים אֲשֶׁר לוֹ וַיִּגְהַר עַל הַתֶּבֶן שֶׁבָּעֲגָלָה וַיִּישָׁן.

הַסּוּסִים יָדְעוּ אֶת הַדֶּרֶךְ בְּעַצְמָם. רָצוּ וְנָחָרוּ רָצוּ וְהִתְעַטֵּשׁוּ. וּפֵסִי דוֹבֵב מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ:

– לְחַיִּים, לְחַיִּים…

4

וְלֹא הִרְגִּישׁ…. מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ, כִּי עֶגְלַת הַחֹרֶף אָבְדָה בַדֶּרֶךְ. הַסּוּסִים רָצִים לָהֶם הָלְאָה, פֵּסִי מַחֲזִיק בַּמּוֹשְׁכוֹת וְנִגְרָר אַחֲרֵיהֶם כְּשֶׁהוּא יָשֵׁן עַל פְּנֵי הַשֶּׁלֶג.

5

בָּאוּ הַסּוּסִים הַיַּעְרָה, עָמָדוּ. הֵקִיץ פֵּסִי, קָם, שִׁפְשֵׁף אֶת עֵינָיו, הִבִּיט כֹּה וָכֹה – עֶגְלַת הַחֹרֶף אֵינֶנָּה!

וְיַחַד עִם עֶגְלַת הַחֹרֶף אָבְדָה גַם הַצֵּדָה שֶׁלָּקַח לַדֶּרֶךְ, אָבַד גַּם הַמִּסְפּוֹא שֶׁלָּקַח לַסּוּסִים. גֶרַד פֵּסִי אֶת פַּדַּחְתּוֹ:

– עַכְשָׁו מַה נּאֹכֵל?

6

וּפֵסִי רָעֵב, וְהַסּוּסִים רְעֵבִים. הָלַךְ פֵּסִי לְבַקֵּשׁ אֹכֶל בַּיָּעַר. בִּקֵּשׁ, בִּקֵּשׁ וְלֹא מָצָא כְלוּם. פִּתְאֹם וְהִנֵּה הַר אָדֹם לְפָנָיו. חָשַׁב פֵּסִי: הַר הוּא בֶּאֱמֶת. חָפֵץ לָדַעַת: מַדּוּעַ אָדֹם הָהָר. הִתְבּוֹנֵן וְהִנֵּה לֹא הַר הוּא, אֶלָּא גַרְגִּיר אָדֹם גָּדוֹל כְּהַר. רָקַד מִשִּׂמְחָה.

7

עָמְדוּ פֵּסִי וְהַסּוּסִים מִסָּבִיב לַגַּרְגִּיר, אָכְלוּ כֻלָּם. אָכְלוּ וְלֹא יָכְלוּ לֶאֱכֹל אֶת כָּל הַגַּרְגִּיר. נִשְׁאַר יוֹתֵר מֵחֶצְיוֹ. לָקַח פֵּסִי אֶת הַשְּׁאָר, צָרַר בְּסָדִין וְהֶעֳמִיס עַל הַסּוּס – מַתָּנָה לָאִשָּׁה.

8

אַחֲרֵי שֶׁאָכְלוּ, הָלַךְ פֵּסִי לְחַפֵּשׂ אֶת הָעֲגָלָה.

פִּתְאֹם הִתְקַדְּרוּ הַשָּׁמַיִם, עָבִים כְּבֵדִים כִּסּוּ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, יָרַד שֶׁלֶג רָב, כִּסָּה הַשֶּׁלֶג אֶת הַדֶּרֶךְ. תָּעָה פֵּסִי; בִּקֵּשׁ אֶת הָדֶּרֶךְ וַיֶּחֱצֶה בַשֶּׁלֶג עַד צַוָּאר.

9

וְהַשֶּׁלֶג כִּסָּה אֶת הָעֵצִים הַגְּבוֹהִים עַד לְמַעְלָה מֵרָאשֵׁיהֶם, וְאֶת כָּל הַבָּתִּים הָרָמִים עַד אֲרֻבַּת הֶעָשָׁן. תָּעָה פֵּסִי וְלֹא יָדַע, כִּי בַיִת מִתַּחַת לְרַגְלָיו. פִּתְאֹם – הָפּ!…

פֵּסִי וְהַסּוּסִים נָפְלוּ אֶל תּוֹךְ אֲרֻבַּת הֶעָשָׁן שֶׁל אֵיזֶה בָּיִת.

10

לֹא יָדַע פֵּסִי, אַיֵּהוּ, מַה קָּרָה לוֹ. חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה סָבִיב. פִּתְאֹם וְהִנֵּה – כְליוּפְּ!

עַל הַכִּירַיִם מִתַּחַת לָאֲרֻבָּה עָמַד דּוּד מַיִם רוֹתְחִים. נָפַל פֵּסִי וְהַסּוּסִים עִמּוֹ אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם הָרוֹתְחִים.

11

לְאָשְׁרוֹ שֶׁל פֵּסִי נָחֲרוּ הַסּוּסִים תֵּכֶּף כַּאֲשֶׁר נִכְווּ. שָׁמְעָה הַמְבַשֶּׁלֶת אֶת הַקּוֹל, יָצְקָה אֶת הָרוֹתְחִים תֵּכֶּף אֶל הַשֶּׁלֶג. הִצְטַנְּנוּ הַרוֹתְחִים.

אִלְמָלֵי כַךְ עָשְׂתָה, הָיוּ פֵּסִי וְסוּסָיו מְבֻשָּׁלִים.

12

שָׁכְבוּ הַסּוּסִים וּפֵסִי עִמָּם בְּתוֹךְ הַשֶּׁלֶג. קַר לָהֶם מְאֹד. יָצָא בַעַל הַבַּיִת, רָאָה: רוֹעֲדִים הֵם מִקֹּר. הוֹצִיא בַקְבּוּק יַי"שׁ חָרִיף מְאֹד, אָמַר:

– שְׁתוּ וְיֵחַם לָכֶם.

נָתַן כּוֹס יַי"שׁ לְפֵסִי, וְכוֹס־כּוֹס לְכָל סוּס. שָׁתוּ כֻלָּם.

13

הוֹדָה פֵסִי לְבַעַל הַבַּיִת וְחָפֵץ לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ, לָשׁוּב עַד הַשַּׁבָּת הַבָּיְתָה. אֲבָל הַסּוּסִים שָׁכְרוּ מִן הַיַי"שׁ. רָקְדוּ, דָּהֲרוּ, יָצְאוּ בְמָחוֹל, וְלָלֶכֶת לֹא חָפֵצוּ.

הֶעֱמִיס פֵּסִי סוּס אֶחָד עַל שֶׁכֶם מִזֶּה וְסוּס אֶחָד עַל הַשֶּׁכֶם מִזֶּה, וְאֵת שְׁאָר הַגַּרְגִּיר – עַל גַּבּוֹ. וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ.

14

עָיַף פֵּסִי, קָשַׁר אֶת רֶסֶן הַסּוּסִים אֶל חֲגוֹרָתוֹ וַיִּשְׁכַּב לָנוּם קְצָת. רָאָה חֲלוֹם: וְהִנֵּה שְׁנֵי אִכָּרִים מוֹשְׁכִים אֶת עֶגְלַת הַחֹרֶף שֶׁלּוֹ: קָרָא אֲלֵיהֶם:

– שֶׁלִּי הָעֲגָלָה!

בָּרְחוּ הָאִכָּרִים וּפֵסִי לָקַח אֶת הָעֲגָלָה וַיֵּלֶךְ לוֹ.

15

הֵקִיץ פֵּסִי מִשְּׁנָתוֹ. רָתַם אֶת הָעֲגָלָה, אֲשֶׁר הֵשִׁיב בַּחֲלוֹמוֹ מִידֵי הָאִכָּרִים, יָשַׁב וַיִּדְפֹּק בַּסּוּסִים:

נָא, נָא, נְשָׁרַי, הַבָּיְתָה!

16

יָצְאָה אִשְׁתּוֹ לִקְרָאתוֹ; שָׁאֲלָה:

– וְאַיֵּה הָעֵצִים?

אָמַר לָהּ פֵּסִי: אַל תִּשְׁאֲלִי, אִשָּׁה, בָּרְכִי אֶת ה', שֶׁהֵשִׁיב אוֹתִי הַבָּיְתָה חַי וְלֹא מְבֻשָּׁל.

צָעֲקָה הָאִשָּׁה: אוֹיָה לִי, בַּמָּה אַסִּיק אֵפוֹא אֶת הַתַּנּוּר? וְאֵיךְ אָכִין מַאֲכָלִים לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת? אָמַר לָהּ פֵּסִי: אַל תִּדְאֲגִי, אִשָּׁה, הַזְמִינִי אוֹרְחִים. כִּי מִשְׁתֶּה אֶעֱשֶׂה מָחָר לְכָל נִכְבַּדֵּי הָעִיר.

17

לְמָחֳרָת בָּאוּ כָל נִכְבַּדֵּי הָעִיר לְבֵית פֵּסִי אֶל הַמִּשְׁתֶּה. סִפֵּר לָהֶם אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָה לוֹ בַּדָּרֶךְ. שָׂמְחוּ הָאוֹרְחִים וְקָרְאוּ:

– אֱמֶת הַדָּבָר, אֱמֶת וְיַצִּיב!

נָתַן לָהֶם פֵּסִי אֶת שְׁאָר הַגַּרְגִּיר, אֲשֶׁר הֵבִיא מִן הַיָּעַר. אָכְלוּ הָאוֹרְחִים וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׂמָחוּ.