1.

הָיָה חֹרֶף קַר מְאֹד. אָבִיו שֶׁל יוֹסֵף הָיָה עָנִי. בְּבֵיתוֹ לֹא הָיָה לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבּשׁ וְעֵצִים לְהַסִּיק אֶת הַתַּנּוּר.

אָמַר הָאָב:

– אֵלֵךְ אֶל הַיַּעַר, וְאָבִיא צְרוֹר עֵצִים לְהַסִּיק אֶת הַתַּנּוּר.

הָלַךְ אֶל הַיָּעַר.

2.

עָבְרָה שָׁעָה אַחַת, עָבְרוּ שְׁתֵּי שָׁעוֹת, כָּל הַיּוֹם. הָעֶרֶב בָּא, וְאָבִיו שֶׁל יוֹסֵף עֲדַיִין לֹא שָׁב. בָּכְתָה אִמּוֹ שֶׁל יוֹסֵף:

– חַיָּה רָעָה טָרְפָה אֶת אָבִיךָ.

אָמַר יוֹסֵף: אָבִי גִבּוֹר הוּא; הַכֵּה יַכֶּה כָּל חַיָּה, אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ לִטְרֹף אוֹתוֹ.

– אִם כֵּן תָּעָה הָאָב בָּיָּעַר, ־ עָנְתָה הָאֵם.

אָמַר יוֹסֵף: אֵלֵךְ אֶל הַיַּעַר, וַאֲבַקֵּשׁ אֶת אָבִי.

3.

שָׁאֲלָה הָאֵם אֶת יוֹסֵף: אֵיךְ תֵּלֵךְ בַּלַּיְלָה לְבַדֶּךָ?

– אֵינִי יָרֵא לָלֶכֶת בַּחשֶׁךְ, − עָנָה יוֹסֵף.

שָׁאֲלָה הָאֵם עוֹד: מַה־תַּעֲשֶׂה אִם חַיָּה רָעָה תָבֹא לִקְרָאתֶךָ?

– אֵינִי יָרֵא מִפְּנֵי חַיּוֹת רָעוֹת, − עָנָה יוֹסֵף.

שָׁאַלָה הָאֵם עוֹד: אֵיךְ תֵּלֵךְ, וְהַקֹּר חָזָק, וּבֶגֶד חַם אֵין לָךְ?

– אֵינִי יָרֵא גַם מִפְּנֵי הַקֹּר, − עָנָה יוֹסֵף.

לָקַח מַקֵּל עָבֶה, שָׂם תֵּבַת גַּפְרוּרִים בְּכִיסוֹ, עָטְפָה אוֹתוֹ אִמּוֹ בְּמִטְפַּחְתָּהּ. יָצָא יוֹסֵף לְבַקֵּשׁ אֶת אָבִיו.

4.

הָלַך, וּבַשָּׂדֶה קַר מְאֹד. הִכָּה יוֹסֵף כַּף עַל שֶׁכֶם, כַּף עַל מָתְנָיִם; דָּלַג וְקָפַץ עַל רַגְלָיו, עַד שֶׁחַם לוֹ.

בָּא יוֹסֵף אֶל הַיָּעַר. וּבַיַּעַר גָּדַל הַחשֶׁךְ. הִדְלִיק יוֹסֵף גַפְרוּר, הִבְעִיר עָנָף יָבֵשׁ, וַיְהִי אוֹר.

הָלַךְ יוֹסֵף וְזִמֵּר בְּקוֹל רָם.

5.

יָצָא זְאֵב מִבֵּין הָעֵצִים וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף:

– הָלַכְתִּי אֶל הַיַּעַר לְבַקֵּשׁ טָרֶף. סָגְרוּ הָאִכָּרִים אֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר בָּרְפָתִים. לֹא מָצָאתִי מְאוּמָה. עַל כֵּן חָפֵץ אֲנִי לִטְרוֹף אוֹתְךָ, יָלֶד. עֲמֹד וְכַבֵּה אֶת הָאֵשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא אִירָא לָגֶשֶׁת אֵלֶיךָ.

6.

אָמַר יוֹסֵף אֶל הַזְּאֵב: אֶת הָאֵשׁ לֹא אֲכַבֶּה, כִּי אֵינִי חָפֵץ שֶׁתִּטְרֹף אוֹתִי. אֲבָל אִם רָעֵב אַתָּה, הָבָה נֵלֵךְ יַחְדָּו וּנְבַקֵּשׁ לָנוּ אֹכֶל, כִּי רָעֵב גַּם אָנִי.

הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו, יוֹסֵף וְהַזְּאֵב. יוֹסֵף שָׁר שִׁירִים וּמְזַמֵּר, וְהַזְּאֵב מְצֵלְצֵל בְּשִׁנָיו וּמְיַלֵּל.

7.

בָּא דֹב לִקְרָאתָם וַיֹּאמֶר:

– אֲנִי יָשַׁנְתִּי בִמְאוּרָתִי, בָּאוּ צַיָּדִים, חָפְצוּ לַהֲרֹג אוֹתִי. בָּרַחְתִּי מִפְּנֵיהֶם, עַכְשָׁיו תּוֹעֶה אֲנִי בַיַּעַר רָעֵב מְאֹד. עַל כֵּן חָפֵץ אֲנִי לִטְרֹף אֶתְכֶם. עִמְדוּ אֵפוֹא וְנִגַּשְׁתִּי אֲלֵיכֶם.

8.

עָנָה יוֹסֵף אֶת הַדֹּב: אֲנַחְנוּ לֹא נַעֲמֹד, כִּי אֵינֶנּוּ חֲפֵצִים שֶׁתִּטְרֹף אוֹתָנוּ, אֲבָל אִם רָעֵב אַתָּה, נֵלֵךְ יַחְדָּו, כִּי גַם אֲנַחְנוּ רְעֵבִים.

הִסְכִּים הַדֹּב. הָלְכוּ שְׁלָשְׁתָּם: יוֹסֵף, הַזְּאֵב וְהֹּדב. יוֹסֵף מְזַמֵּר, הַזְּאֵב מְיַלֵּל וְהַדֹּב נוֹהֵם.

9.

בָּאוּ אֶל אֶמְצַע הַיָּעַר. רָאָה יוֹסֵף מֵרָחוֹק: אֵשׁ קְטַנָּה מְאִירָה. אָמַר לַחֲבֵרָיו:

– עִמְדוּ אַתֶּם שְׁנֵיכֶם פֹּה, וַאֲנִי אֵלֵךְ לִרְאוֹת, מָה הָאֵשׁ הַזֹּאת.

עָמְדוּ הַזְּאֵב וְהַדֹּב, וְיוֹסֵף הָלַךְ לִרְאוֹת, מָה הָאֵשׁ הַהִיא.

10.

רָאָה יוֹסֵף: סֻכָּה קְטַנָּה, וְאֵשׁ מְאִירָה בְעַד הַחַלּוֹן. הִשְׁקִיף יוֹסֵף בְּעַד הַחַלּוֹן וְרָאָה: שְׁנֵי שׁוֹדְדִים עָבִים, אֶחָד שָׁחוֹר וְגָבוֹהַּ, וְהַשֵּׁנִי צָהֹב וּבֵינוֹנִי – מוֹנִים כֶּסֶף וְזָהָב. וְעַל הָאָרֶץ לְרַגְלֵיהֶם שׁוֹכֵב אִישׁ כָּפוּת. הִבִּיט יוֹסֵף וְהִנֵּה הָאִישׁ, הַשּׁוֹכֵב כָּפוּת עַל הָאָרֶץ – אָבִיו הוּא.

11.

מִהֵר יוֹסֵף וַיָּשָׁב אֶל חֲבֵרָיו, אֶל הַזְּאֵב וְאֶל הַדֹּב.

− סֻכָּה מָצָאתִי בַיַּעַר, סִפֵּר לָהֶם, − וּשְׁלשָׁה אֲנָשִׁים בְּתוֹכָהּ. בֹּאוּ וְנֹאכַל אֶת שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה.

הָלְכוּ הַזְּאֵב וְהַדֹּב אֶל הַסֻּכָּה, וְיוֹסֵף הוֹלֵךְ לְהוֹרוֹת לִפְנֵיהֶם אֶת הַדָּרֶךְ.

12.

נִגְּשׁוּ אֶל הַסֻּכָּה. הִשְקִיף הַדֹּב בְּעַד הַחַלוֹן וַיֹּאמֶר:

– אֲנִי הִנְנִי גָדוֹל וְחָזָק מִכֻּלְּכֶם. עַל כֵּן לִי יִהְיֶה הָאִישׁ הַגָּדוֹל וְהֶעָבֶה מִכָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בַּסֻּכָּה – הַשָּׁחוֹר.

הִסְכִּימוּ יוֹסֵף וְהַזְּאֵב.

13.

נִגַּשׁ הַזְּאֵב אֶל הַחַלּוֹן. הִשְׁקִיף גַּם הוּא וַיֹּאמֶר:

– אֲנִי אֵינִי גָדוֹל כַּדֹּב, וְאֵינִי קָטֹן כַּיֶּלֶד־בֶּן־הָאָדָם. עַל כֵּן יִהְיֶה לִי הָאִישׁ הַבֵּינוֹנִי אֲשֶׁר בַּסֻּכָּה – הַצָּהֹב.

אָמַר יוֹסֵף: טוֹב הַדָּבָר, וְלִי יִהְיֶה הָאִישׁ הַקָּטֹן מִכֻּלָּם, הַשּׁוֹכֵב כָּפוּת עַל הָאָרֶץ.

הִסְכִּימוּ הַזְּאֵב וְהַדֹּב.

14.

אֲבָל דֶּלֶת הַסֻּכָּה הָיְתָה סְגוּרָה. לֹא יָכְלוּ לְהִכָּנֵס. אָמַר יוֹסֵף:

– אִם תִּתְּנוּ לִי אֶת הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר בַּסֻּכָּה, וְהִכְנַסְתִּי אֶתְכֶם אֶל תּוֹכָהּ.

שָׁאֲלוּ הַדֹּב וְהַזְּאֵב: מַה־זֶה כֶּסֶף וּמַה־זֶה זָהָב? כְּלוּם מִינֵי מַאֲכָל הֵם? עָנָה יוֹסֵף: לֹא, לֹא מַאֲכָל.

– אִם כֵּן, יִהְיוּ לָךְ.

15.

נִגַּשׁ יוֹסֵף אֶל הַסֻּכָּה, הֵרִים אֶת מַקְלוֹ הֶעָבֶה וַיַּךְ עַל הַחַלּוֹן אַחַת וּשְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ. נֻפְּצוּ הַשְּׁמָשׁוֹת לִרְסִיסִים, נִשְׁבְּרָה גַם הַמִּסְגֶּרֶת.

קָפְצוּ הַדֹּב וְהַזְּאֵב אֶל תּוֹךְ הַחַלוֹן.

16. חָטַף הַדֹּב אֶת הַשּׁוֹדֵד הַשָּׁחוֹר, חָטַף הַזְּאֵב אֶת הַשּׁוֹדֵד הַצָּהֹב. וְיוֹסֵף חָטַף אֶת אָבִיו. גָּזַר אֶת הַחֲבָלִים, אֲשֶׁר עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו, בְּסַכִּין וְהֵרִים אוֹתוֹ מֵעַל הָאָרֶץ.

17.

לָקְחוּ יוֹסֵף וְאָבִיו אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, אֲשֶׁר הָיוּ לַשּׁוֹדְדִים, וַיְמַלְּאוּ אֶת כָּל הַכִּיסִים, אֲשֶׁר הָיוּ בְּבִגְדֵיהֶם, וְאֶת כָּל הַשְּׁאָר שָׂמוּ בְשַׂקִּים, וַיִּשְׂאוּ עַל שִׁכְמָם הַבָּיְתָה.

כַּאֲשֶׁר שָׁבוּ הַבַּיְתָה, קָנוּ בַכֶּסֶף עֵצִים וַיַּסִּיקוּ אֶת הַתַּנּוּר; קָנוּ לֶחֶם לֶאֱכֹל, וְיַיִן לִשְׁתּוֹת. וַיַּזְמִינוּ אוֹרְחִים, וַיַּעֲשׂוּ מִשְתֶּה, וַיֹּאכְלוּ, וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׂמָחוּ.