רֹאשׁ-אֲבַטִיחַ וְתוּת-יַעַר שְׁנֵי אַחִים.

לֹא שְׁנֵי אַחִים, שְׁנֵי יְרָחִים (שֶׁל דְּלַעַת).

לֹא יְרָחִים שֶׁל דְּלַעַת, שְׁנֵי לְבָבוֹת-סֻכָּר.

טוֹבֵי הָעִיר וְהַשְּׁכוּנָה,

סוֹחֲרֵי יֵינוֹת זוֹרְחִים.

רֹאשׁ-אֲבַטִיחַ וְתוּת-יַעַר שְׁנֵי אַחִים.

בֵּין הַגַּגּוֹת פְּגוּמֵי הָרְעָפִים

הַשֶּׁמֶשׁ מִדַדָּה.

מִבֵּית-מַרְזֵחַ יְרַקְרַק זוֹנְקִים שְׁנֵי הָאַחִים. רוֹתְחִים!

קוֹל צְעָקָה נִכְפָּל

מַחֲרִיד טוּרֵי הָעֲצִיצִים שֶׁל הַשָּׁכֵן מוֹרֶנוֹ.

דִּגְלֵי-כְּבִיסָה שׁוֹחֲרֵי חֵרוּת וָרוּחַ

קוֹרְסִים עַל הַמִּרְפֶּסֶת.

הָאַנְקוֹרִים שׁוֹתְלִים עַצְמָם עַל הַסְּכָכָה מִנֶּגֶד.

סִימָן שֶׁל הִתְרַגְּשׁוּת-אֱמֶת.

מַה מִּתְרַחֵשׁ?

“שְׁנֵי בַּקְבּוּקֵי עַרַק אָחַז בָּהֶם טֵרוּף!”

פּוֹסֵק לָה צַ’לְקָה הַצּוֹלֵעַ.

לֹא בַּקְבּוּקִים – שְׁוָרִים!"

מַתְרִיס נֶגְדּוֹ לִיאַצִ’י הַחַלְפָן.

“הֵם בּוֹעֲרִים כְּנַקְנִיקִים בְּאַלְכּוֹהוֹל, וְזֶה הַכֹּל!”

רֹאשׁ-אֲבַטִיחַ יַד-לַפִּיד הֵטִיחַ

בְּרֹאשׁ תּוּת-יַעַר:

“אֲנִי אַרְאֶה לְךָ מִי הַמַּמְזֵר וּמִי הוּא בֶּן-זוֹנָה!”

וְהַמֻּכֶּה מֵשִׁיב נָעִים וְאִמָּהִי:“בֶּן-כֶּלֶב, סַכָּנָה!”

תְּקִיעָה בֵּין אָשָׁךְ וְיָרֵךְ.

רֹאשׁ-אֲבַטִיחַ מְפַשְׁפֵּשׁ בְּמִכְנָסָיו,

בּוֹדֵק אִם לֹא נִמְחַץ לַחֲלוּטִין כֹּחַ-הַגַּבְרָא.

“אָחִי, אָחִי, אֲנִי אֶטְחַן אֶת עַצְמוֹתֶיךָ!”

קוֹל שְׁאָגָה קָצָר

וְאַחֲרָיו חִרְחוּר שֶׁל בְּהֵמָה גּוֹסֶסֶת.

“מַה זֹּאת לָהֶם?” – שׁוֹאֵל לָה צַ’לְקָה הַצּוֹלֵעַ.

" רֹאשׁ-אֲבַטִיחַ וְתוּת-יַעַר שְׁנֵי אַחִים,

אֲבָל מֵאַהֲבַת אַחִים כָּזֹאת

צוֹמְחִים פִּרְחֵי צַחֲנָה…"

"בְּכָל-זֹאת, אֵין קְטָטָה בְּלֹא סִבָּה, "טוֹעֵן לִיאַצִ’י הַחַלְפָן.

“וְהַסִּבָּה,” אוֹמֶרֶת סַבְתָּא בּוֹקָה, "קוֹץ-קִנְאָה.

הַקּוֹץ נִנְעָץ בֵּין לִבְבוֹת-סֻכָּר

וְהִתְרַסֵּק בְּעֵינֵיהֶם.

וְכִי אֵינְכֶם רוֹאִים שֶׁהֵם סוּמִים?"

“וַדַּאי!” נִכְנֶסֶת אֵשֶׁת הַקַּצָּב.

"הַקּוֹץ קוֹרְאִים לוֹ אֶסְתֵּרִיקָה.

רַכָּה הִיא כִּגְבִינָה וּלְבָנָה כְּקֶמַח."

"אֲבָל מִזֶּה וְעַד בוּרֵקָה אֲפוּיָה

עוֹד רְחוֹקָה הַדֶּרֶךְ…"

"מַה יֵּשׁ? סְחוֹרָה כָּמוֹהָ לֹא יַזִּיק

לָהּ לַעֲמֹד עוֹד קְצָת עַל הַמַּדָּף…

יְדֵי זָהָב לָהּ… וּבַקָּדְקֹד – פִּלְפֵּל…"

“עַל צַוָּארָה הַבַּרְבּוּרִי נִתְלוּ שְׁנֵי הָאַחִים…”

"הִיא בָּאֶחָד בּוֹעֶטֶת בְּרֹב חֵן,

וּבַשֵּׁנִי בַּעֲנָוָה חֲמַקְמַקָּה…"

“וּבַשְּׁלִישִׁי תִּבְחַר גַּם תִּנָּשֵׂא לוֹ!”

רֹאשׁ-אֲבַטִיחַ וְתוּת-יַעַר שְׁנֵי אַחִים.

סוֹחֲרֵי יֵינוֹת זוֹרְחִים.

הַאִם כָּבָה אוֹר בִּינָתָם לְפֶתַע?

מָה הַדָּבָר?

“שְׁטֻיּוֹת!” –צוֹחֶקֶת אֵשֶׁת הַפֶּחָח וֶנְטוּרָה.

"לֹא אַהֲבָה, כִּי מַעֲשֵׂה הִמּוּר.

אֶחָד זָכָה, שֵׁנִי כּוֹפֵר.

אֶחָד טוֹעֵן: ‘שֶׁלִּי!’

שֵׁנִי רוֹטֵן: ‘רַמַּאי!’

“אַי, אַי! – פִּיּוֹת רָכִיל אוֹכְלִים אֶת הַשְּׁכוּנָה.”

נוֹאֶקֶת סַבְתָּא בּוֹקָה.

אֲנִי בְּמוֹ עֵינַי רָאִיתִי אֵיךְ הוּא, רֹאשׁ-אֲבַטִיחַ,

מַשְׁלִיךְ מִלָּה חַדָּה כְּמוֹ סַכִּין

עַל רֹאשׁ זִמְבּוּל הָאִמָּא.

אָמַר לָהּ בְּעֵינַיִם שֶׁל רוֹצֵחַ:

'זֶה לֹא עִסְקֵךְ, זְקֵנָה, לִפְסֹק בְּעִנְיָנִים שֶׁל לֵב.

לְכִי אֶל הַמִּטְבָּח. דַּבְּרִי אֶל הַכַּרְפַּס, הָרִיחִי פֶּטְרוֹסִיל!'

אָזְנַי נָפְלוּ מֵרֹב בּוּשָׁה.

זִמְבּוּל בָּכְתָה בְּלִי קוֹל,

אַךְ הַדְּמָעוֹת הָיוּ שֶׁל דָּם.

תּוּת-יַעַר נִתְרַתַּח וְהִתְנַפֵּל עָלָיו,

וְאֶת הַסּוֹף אַתֶּם רוֹאִים.

הָיוּ הֵם שְׁנֵי אַחִים טוֹבִים. בִּגְלַל אִמָּם

הֵם נֶהֶפְכוּ לִשְׁנֵי אוּדֵי-שִׂנְאָה בּוֹעֶרֶת!

לֹא אֶסְתֵּרִיקָה אֲשֵׁמָה וְלֹא הִמּוּר!

הַיְצָרִים עוֹשִׂים אֶת הָאַלּוֹן לְרֶמֶץ…"

בָּזֶה הָרֶגַע פֶּלֶג-דָּם נִתַּז מֵרֹאשׁ-אֲבַטִיחַ.

“קַיִן וְהֶבֶל, קַיִן וְהֶבֶל,” צָעֲקוּ שְׁכֵנִים.

“הִרְגוּ אוֹתִי!” – צָוַח תּוּת-יַעַר,

“הִרְגוּ אוֹתִי! אֲנִי הוּא קַיִן!”

שׁוֹטֵר רְחַב-כְּתֵפַיִם

הֵסִיר אֶת מִצְנַפְתּוֹ הַיְרֻקָּה.

הוּא כָּל הָעֵת הִשְׁגִּיחַ בַּנִּצִּים

בְּסַבְלָנוּת בַּלְקָנִית.

עַכְשָׁו הִנְחִית כַּפּוֹ עַל קַיִן וְקָרָא:

"שׁוֹטֶה! שׁוֹטֶה וִיהוּדִי עוֹד לֹא רָאִיתִי.

אֱחֹז בְּרֹאשׁ אָחִיךְ, שֶׁלֹּא יִפֹּל מֵעַל כְּתֵפָיו.

בְּלִי רֹאשׁ כֵּיצַד יֹאמַר דִּבְרֵי עֵדוּת בַּחֲקִירָה?

“לַמִּשְׁטָרָה!”

אֲבָל עַל סַף הַמִּשְׁטָרָה

צָנַח רֹאשׁ-אֲבַטִיחַ עַל חֲזֵה אָחִיו

וְלֹא זְקָפוֹ לָנֵצַח…