הֵן כַּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה: בְּרֵאשִית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וּבְכֵן: בָּרָא אֱלֹהִים בָּרִאשוֹנָה אֵת הַשָמַיִם וְאַחַר כַּךְ אֵת הָאָרֶץ. וַיְהִי כַאֲשֶר בָּרָא אֶת הַשָמַיִם בָּרָא בָם אֶת הַמַלְאָכִים וְאֶת הַכְּרוּבִים, כִּי אֵיךְ אֶפְשָר שָמַיִם בְּלִי מַלְאָכִים וּכְרוּבִים קְטַנִים, קַלִים, יָפִים וּתְמִימִים, שֶאֵינָם יוֹדְעִים דָבָר, רַק לָעוּף, לָעוּף וְלָעוּף –? אַחַר כַּךְ בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ. וַיְהִי בִבְרוֹא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ, וַיִשְׂמְחוּ הַמַלְאָכִים מְאֹד מְאֹד, וְהַכְּרוּבִים שָׂמְחוּ עוֹד יוֹתֵר, כִּי קְטַנִים הָיוּ וּפְזִיזִים הָיוּ, וְהֵם הָרִאשוֹנִים נִפְנְפוּ כַנְפֵיהֶם, וְזֶה לָזֶה אָמָרו:

– נֵרְדָה!

כִּי הִנֵה יָדוּעַ הַדָבָר:

מִי שֶיֵש לוֹ כְנָפַיִם –

צַר לוֹ גַם בַּשָמַיִם.

גַם הַמַלְאָכִים פָּרְשׂוּ כַנְפֵיהֶם וְאָמְרוּ לָרֶדֶת וְלָרֶשֶת גַם אֶת הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, וְאוּלָם בָּזֶה הָרֶגַע יָצָא כְרוּז בְּכָל רַחֲבֵי הַשָמַיִם: – אָסוּר! אָסוּר לָרֶדֶת! לֹא לָכֶם הִיא הָאָרֶץ. אִם מְעַט הוּא לָכֶם רָקִיעַ הַשָמִים הַזֶה, אֶפְרֹשׂ לָכֶם עוֹד רָקִיעַ אֶחָד בִּמְרוֹמַי, וְאִם יֵצֶר לָכֶם גַם בִּשְנֵיהֶם, אֶבְרָא לָכֶם גַם שָמַיִם חֲדָשִים, רָקִיעַ שְלִישִי וּרְבִיעִי וְיוֹתֵר. וְאַף אָמְנָם שִבְעָה רְקִיעִים פָּרַשׂ הַקָדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא לְמַלְאָכָיו בַּמְרוֹמִים. שָׁמְעוּ הַמַלְאָכִים בְּקוֹלוֹ שֶל הַקָדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא וְלֹא יָרָדוּ. וְהָיָה כִי כָלְתָה נַפְשָם לָרֶדֶת מַטָה, וְהִתְרוֹמְמוּ מַעְלָה, מַעְלָה… רַק אֵלֶה הַכְּרוּבִים הַקְטַנִים וְהַקַלִים הֵשִיקוּ בְכַנְפֵיהֶם הַצְחוֹרוֹת, הֵשִיקוּ רֶגַע וְיָרָדוּ. לֹא שָמְעוּ בְקוֹל ה' אֱלֹהִים וַיֵרְדוּ. וְכֵיצַד יָרְדוּ? הַשָמַיִם הָיוּ עֲלֵיהֶם סְגוּרִים וּמְסֻגָרִים. מֶה עָשׂוּ? הוֹצִיאוּ כוֹכָב נוֹצֵץ אֶחָד מִמִשְבֶּצֶת הַשָמַיִם, נַעֲשֶׂה בָהֶם נֶקֶב קָטָן שֶבִּקְטַנִים, הִכְנִיסוּ לְתוֹךְ אוֹתוֹ הַנֶקֶב אֶצְבַּע צְרָדָה, קָרְעוּ אֶת תְּכֶלְתָּם וַיֵרְדוּ, חִיש־חִיש יָרְדוּ, קְטַנִים וְקַלִים יָרְדוּ מַטָה, מַטָה. וַיְהִי בְרִדְתָּם, וַיַכֵּם לְבָבָם עַל אֲשֶר יָרָדוּ. אַךְ הִצִיגוּ אֶת כַּפּוֹת רַגְלֵיהֶם עַל הָאָרֶץ, וַיִנָחֲמוּ עַל הַמַעֲשֶׂה אֲשֶר עָשׂוּ. אַךְ עָפוּ כֹה וָכֹה, וַיִפּוֹל רוּחָם, כִּי לֹא מָצְאָה הָאֲדָמָה חֵן בְּעֵינֵיהֶם, וַיֹאמְרוּ לָשוּב הַשָמַיְמָה וְלֹא יָכֹלוּ. נִפְנְפוּ כַנְפֵיהֶם, אַךְ לַשָוְא. כָּבְדוּ הַכְּנָפַיִם הַקְטַנוֹת וְהַקַלוֹת, כָּבְדוּ מְאֹד. עוֹד הֵם מְנַסִים לְהִתְרוֹמֵם וְהִנֵה בַת־קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת: – יַעַן אֲשֶר לֹא שְמַעְתֶּם בְּקוֹל אֱלֹהִים וִירַדְתֶּם לָאָרֶץ, לָכֵן תִּשָאֲרוּ פֹה לְעוֹלָם: הִתְּחַלְחֲלוּ הַכְּרוּבִים הַקְטַנִים וְהִתְחִילוּ בוֹכִים:

אוֹי וַאֲבוֹי!

מַה לָנוּ פֹה,

מִי לָנוּ פֹה?

אָבַדְנוּ, אָבָדְנוּ –

הוֹי לָמָה יָרָדְנוּ?

בְּרֶגַע זֶה נָשְׁרוּ כַנְפֵיהֶם וְנָפְלוּ לָאָרֶץ, כֶּעָלִים הַנוֹשְרִים מִן הָעֵץ. עוֹד הֵם מִתְבּוֹנְנִים אֶל הַדְרַת הַכְּנָפַיִם הַמִתְגוֹלְלוֹת לָאָרֶץ וְהִנֵה – נִבְקְעָה תַחְתָּם הָאֲדָמָה וּבָלְעָה אוֹתָם עַד צַוָאר. רַק רָאשֵיהֶם הַקְטַנִים, הַיָפִים וְהָעֲגַלְגַלִים בִּצְבְּצוּ מִתּוֹךְ הָעֵשֶׂב הַיָרוֹק – וּבַת קוֹל יָצְאָה וְהִכְרִיזָה: מֵעַתָּה לֹא כְרוּבִים הִנְכֶם, לֹא כְרוּבִים, לֹא בְנֵי מַלְאָכִים רַק פְּרָחִים!

בּוֹ בָרֶגֶע נֶהֶפְכוּ רָאשֵי הַכְּרוּבִים הַקְטַנִים לִפְרָחִים. הִתְחִילוּ הַפְּרָחִים נָעִים, זָעִים וּבוֹכִים:

אוֹי לָנוּ –

שָמַיִם עָזַבְנוּ,

לָאָרֶץ שָאַפְנוּ,

שָאַפְנוּ וְעַפְנוּ,

חַשְנוּ, מִהַרְנוּ,

וְעַתָּה כִּי בָאנוּ –

אוֹי לָנוּ, אוֹי לָנוּ,

פֹּה חַיִים נִקְבַּרְנוּ!

שוּב יָצְאָה בַת קוֹל וְקָרְאָה: אַל נָא, אַל נָא כֹה תָזוּעוּ וְתָנוּעוּ, אַל נָא כֹה תִבְכּוּ, הַפְּרָחִים. הָאֲדָמָה לֹא מְעוֹן כְּרוּבִים הִיא. וְאַתֶּם – אַתֶּם יְרַדְתֶּם הֵנָה וַאֲנִי לֹא צִוֵיתִיכֶם, וְלָכֵן יְסַרְתִּיכֶם, אַךְ לֹא קָשֶה יְסַרְתִּיכֶם, כִּי אֲהַבְתִּיכֶם, וְלָכֵן הֲפַכְתִּיכֶם וַעֲשִׂיתִיכֶם פְּרָחִים! קְטַנִים אַתֶּם, רַעֲנַנִים אַתֶּם, רֵיחָנִים וּלְבָנִים, רַכִּים וְזַכִּים אַתֶּם! שָמְעוּ הַפְּרָחִים אֶת הַדְבָרִים הַטוֹבִים הָאֵלֶה וַיִתְנַחֲמוּ מְעַט, פֶּרַח אֶל פֶּרַח הִתְבּוֹנֵן, פֶּרַח אֶל פֶּרַח נָשָּא עָיִן, כָּל פֶּרַח אֶת רֵיחַ שְכֵנוֹ הֵרִיחַ, וַיִקְרָאוּ: – אַף אָמְנָם יָפִינוּ, גַם רֵיחֵינוּ טוֹב! רַק אַחֵד הַפְּרָחִים, הֲלֹא הוּא הַשוֹשָן הָאָדֹם, קָרָא מִתּוֹךְ כְּאֵב: וְאֶל הַשָמַיִם לֹא נַעֲלֶה לְעוֹלָם! – וְכַאֲשֶר קָרָא אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה, אָדְמוּ פָנָיו עוֹד יוֹתֵר. אַחֲרָיו קָרְאָה גַם הַחֲבַצֶלֶת הַלְבָנָה בְמַר נַפְשָהּ: וְאֶל הַשָמַיִם לֹא נָשוּב לְעוֹלָם! – וְכַאֲשֶר קָרְאָה אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה, הִלְבִּינָה עוֹד יוֹתֵר.

נָשְׂאוּ אַחֲרֶיהָּ כָּל הַפְּרָחִים אֶת רָאשֵיהֶם הַשָמַיְמָה וְקָרְאוּ מִתּוֹךְ צָעַר: – אֲהָהּ, כִּי לֹא נָשוּב שָם לְעוֹלָם! – אָז יָצְאָה בַת־קוֹל וְקָרְאָה בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה: הִנֵה כִי רָאָה אֱלֹהִים לִלְבַבְכֶם, שָמַע צַעֲקַתְכֶם וּבְחֶמְלָתוֹ עֲלֵיכֶם פָּתַח לִפְנֵיכֶם אֶת שַעֲרֵי הַשָמָיִם. נָכוֹן הוּא הָאֱלֹהִים לְהַעֲלוֹתְכֶם שוּב אֶל שָמָיו, וְאוּלָם צַר לוֹ עַתָּה עַל הַפְּרָחִים! צַר לוֹ לֵאלֹהִים שְתֵּי פְעָמִים: צַר לוֹ עַל הַכְּרוּבִים, שֶהָפְכוּ פְרָחִים וְצַר לוֹ עַתָּה עַל הַפְּרָחִים לְהָפְכָם לִכְרוּבִים… וְלָכֵן – מִכֵּיוָן שֶנְטָעֲכֶם בָּאֲדָמָה, עֲלוּ מִתּוֹכָהּ, שַּׂגְשׂגוּ וֶהֱפִיצוּ רֵיחֲכֶם הַטוֹב עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, רַבּוּ וּמִלְאוּ אֶת הַיְעָרוֹת, הַשָׂדוֹת וְהַגַנוֹת! וְאוּלָם: אֶת זֹאת יַעֲשֶׂה לָכֶם אֱלֹהִים: הַפֶּרַח שֶיְהֵא נִקְטָף וְנִתְלָש מִן הָאֲדָמָה בְיָד וְהָפַךְ לִכְרוּב וְעָלָה שוּב הַשָמָיְמָה. שָמְעוּ הַפְּרָחִים אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה וַתְּחִי רוּחָם, כִּי הִנֵה לֹא אָבְדָה עוֹד תִּקְוָתָם. הִתְחִילוּ נָעִים וְזָעִים מִשִׂמְחָה, הִתְחִילוּ רוֹעֲדִים וּמְחַכִּים בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לְיָדַיִם, לְיָדַיִם אֲשֶר תִּגַעְנָה בָהֶם, תֶּאֱחֹזְנָה בָהֶם וְתִקְטֹפְנָה אוֹתָם.

חִכּוּ הַפְּרָחִים, חִכּוּ דוֹמְמִים וּכְמֵהִים, גָדְלוּ יוֹתֵר, יָפוּ יוֹתֵר מִתּוֹךְ צִפִּיָה. לְאַחְרוֹנָה לֹא עָצְרוּ כֹחַ וְהִתְחִילוּ דוֹבְבִים כָּל אֶחָד לְנַפְשוֹ, כָּל אֶחָד בְּתוֹךְ גִבְעוֹלוֹ:

אֲנִי פֶרַח,

פֶּרַח קָט;

עַל אֵם דֶרֶךְ

נָע וָנָד.

רֵיחִי רַעְנָן

שָט וְשָט,

רוֹחֵש, לוֹחֵש,

סָח בַּלָט:

בּוֹאִי, אֶחֱזִי

בִי, הַיד,

נָא תִפְשִׂינִי

וְקִטְפִינִי!

וְאוּלָם לַשָוְא הִתְפַּלְלוּ הַפְּרָחִים לְיָדַיִם, לַשָוא הִתְחַנְנוּ לָהֶן, לְיָדַיִם אֲשֶר תּוּשַטְנָה אֲלֵיהֶם וְתִקְטֹפְנָה אוֹתָם, כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת הַכְּרוּב בְּתוֹךְ כּוֹס כָּל פֶּרַח נִקְטָף, אֲשֶר יָעוּף לִמְרוֹמֵי הַשָמָיִם. לַשָוְא, לַשָוְא – עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ לֹא הָיְתָה אַף יָד אֶחָת.> הָעֲנָנִים שָמְעוּ אֶת תְּפִלָתָם וַיַמְטִירּו עַל הַפְּרָחִים מִטְרוֹת עֹז, נִטְפֵי הַגֶשֶם יָרְדוּ עֲלֵיהֶם בְּרַעַש וּבְהָמוֹן, הַפְּרָחִים צָהֲלוּ לִקְרָאתָם, כָּפְפוּ וְהֵרִימוּ רֹאש, וְכָל אֶחָד קָרָא אֶל נִטְפֵי הַמַיִם הַכְּבֵדִים: הַכּוּנִי! פְּצָעוּנִי! הַמְמוּנִי, מָרְטוּנִי וְקָטְפוּנִי! אַךְ לַשָוְא. אָמְנָם הַמַיִם הַכּוּ אֶת הַפְּרָחִים, הִכּוּם, פְּצָעוּם, מְרָטוּם, אַךְ לֹא עָצְרוּ כֹחַ לְקָטְפָם. יָצָא אֵי־מִזֶה רוּחַ קַל וְנוֹחַ לָשׁוּט בָּאָרֶץ, וַיְהִי בְעָבְרוֹ עַל פְּנֵי הַפְּרָחִים, שָמַע אֶת לַחֲשָם גַם הוּא וַיַחֲמֹל עֲלֵיהֶם, וַיֶאֱזֹר שְאֵרִית אוֹנוֹ, וַיִתְגְעֵש, וַיִתְמַרְמֵר, וַיִמָלֵא חֵמָה וַיִשְׂתָּעֵר עַל הַפְּרָחִים הַמִתְפַּלְלִים לוֹ; לְתָלְשָם חָפֵץ, אַךְ לַשָוְא – לֹא עָצַר הָרוּחַ כֹּחַ לִקְטוֹף אַף אֶחָד מֵהֶם.

– יָד! קָרְאוּ הַפְּרָחִים נוֹאָשִים, יָד אַחַת קְטַנָה, רַכָּה, רָפָה לוּ הָיְתָה עַל הָאָרֶץ! וַיְהִי בַיוֹם הַשִשִי בָעֶרֶב וַתַּעֲבֹר הָרִנָה בָאָרֶץ מִצִיץ אֶל צִיץ, מִפֶּרַח אֶל פֶּרַח: אָדָם נִבְרָא! אָדָם נִבְרָא!

וְהַפְּרָחִים – לֹא עַל הָאָדָם שֶנִבְרָא שָׂמְחוּ, רַק עַל שְתֵּי יָדָיו, שֶהָיוּ מִתְנוֹעֲעוֹת וּמִדַלְדְלוֹת מִזֶה וּמִזֶה בְלֶכְתּוֹ.

וּבְלֶכְתּוֹ – וְלֹא רָאוּ כִמְעַט אֶת קוֹמָתוֹ הַזְקוּפָה וְתָאֳרוֹ הַיָפֶה וְקָרְאוּ מִתּוֹךְ צָהֳלָה: – יָדַיִם! יָדַיִם הוֹלְכוֹת! וְאוּלָם הָאָדָם, אָדָם רִאשוֹן זֶה, אֲשֶר בָּרָא ה' אֱלֹהִים מִן הֶעָפָר, לֹא הִרְגִיש בָּהֶם בְּהַפְּרָחִים, לֹא רָאָם וְלֹא יְדָעָם.

אֶת בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו וַעֲקָבָיו נָשְקוּ הַפְּרָחִים בְּעָבְרוֹ עַל פְּנֵיהֶם, אֶת צִלוֹ הַנִגְרָר אַחֲרָיו נָשָקוּ:

תָּפְשֵּנִי!

קָטְפֵנִי!

אַךְ לַשָוְא – אָזְנָיו שֶל אָדָם הָרִאשוֹן הָיוּ פְתוּחוֹת לְכָל קוֹל, לְכָל הֶמְיָה, וְאֶת לַחַש הַפְּרָחִים לֹא שָמָע. הִנֵה עָבָר, עָבָר מֵהֶם וָהָלְאַָה. בְּכָל מְקוֹם לֶכְתּוֹ, בּוֹאוֹ, עָמְדוֹ וְשִבְתּוֹ – צָצוּ וְעָלוּ הַפְּרָחִים וְלָחֲשוּ לוֹ: שְלַח יָדְךָ אֵלֵינוּ וְקָטְפֵנוּ – אַךְ הוּא לֹא שָמָע.

דַרְכּוֹ הָיְתָה סוּגָה בַשוֹשַנִים – וְלֹא יָדָע. וַיְהִי בְרֶדֶת הַלַיְלָה נִבְהַל אָדָם הָרִאשוֹן מִפְּנֵי הַחשֶׁךְ וְעָמָד. – “חשֶׁךְ!” לָחַש אָדָם הָרִאשוֹן לְנַפְשוֹ וַיִירָא לְהָנִיעַ רָגֶל. – “אוּלַי אֵין הָאָרֶץ מִשְׂתָּרַעַת עוֹד לְפָנָי”. קוֹדֶם לָזֶה רָאָה אוֹתָהּ גְדוֹלָה וּרְחוֹקָה, וְעַתָּה אוּלַי נֶעֶלְמָה הָאָרֶץ מִתַּחַת לְרַגְלָיו וְרַק הַנְקֻדָה אֲשֶר הוּא עוֹמֵד עָלֶיהָ נִשְאֲרָה, וְאֵין לְהָנִיעַ רָגֶל.

“חשֶׁךְ!” לָחַש אָדָם הַרִאשוֹן לְנַפְשוֹ, כָּרַע וְנָפַל לָאָרֶץ, סָגַר אֶת עֵינָיו, כְּדֵי שֶלֹא יִרְאֶה אֶת הַחשֶׁךְ, וְנִבְהַל עוֹד יוֹתֵר, כִּי הִנֵה סָגַר אֶת הָעֵינַיִם וְהַחשֶׁךְ לֹא נָס עוֹד, הוּא רוֹאֵהוּ; אָז יִפְקַח אָדָם אֶת עֵינָיו וְשוּב יִסְגְרֵן, יִפְקְחֵן וְיִסְגְרֵן פְּעָמִים אֵין סְפוֹרוֹת, יָרֵא וְכוֹעֵס וּמְקַלֵל, פּוֹעֵר אֶת פִּיו וְנוֹשֵךְ, נוֹשֵׁךְ אֶת הַחשֶׁךְ בְּכָל פֶּה וּבַחֲמַת רֶצַח, לְסוֹף נָפַל עַל פָּנָיו וְנִרְדָם. בַּבֹּקֶר, אַךְ נִפְקְחוּ עֵינָיו, וַיִצְעָק! מֵרֹב שִׂמְחָה צָעַק וּמֵרֹב שִּׂמְחָה כָבַש רֹאשוֹ וּשְתֵּי יָדָיו בָּאָרֶץ וְאֶת רַגְלָיו הֵרִים לְמָעְלָה. אָדָם אֶחָד הָיָה בָעוֹלָם, שֶלֹא הָיָה יֶלֶד מֵעוֹדוֹ וְאָדָם הָרִאשוֹן שְמוֹ. אָדָם רִאשוֹן זֶה נוֹלַד גָדוֹל לְכַתְּחִלָה, עִם זָקָן נוֹלַד, אַךְ מַעֲשֵׂה יַלְדוּת, מֵעֵין עֲמִידָה עַל רֹאש וְרַגְלַיִם לְמַעְלָה, אָהֵב. וַיְהִי בַעֲמוֹד אָדָם עַל רֹאשוֹ וַיָרַח אֶת רֵיחַ הַשוֹשַׁנָה, שֶהָיתָה נוֹגַעַת בְּחָטְמוֹ מַמָש. אֶת רֵיחָהּ הֵרִיחַ, וְאוּלָם קָטֹף לֹא קְטָפָהּ. וַיְהִי בְּקוּמוֹ וּבְלֶכְתּוֹ – וּפְנֵי הַשוֹשַנָה הָאֲדֻמָה אָדְמוּ עוֹד יוֹתֵר מִבּוּשָה: הַאֻמְנָם כֹּה דַלָה אֲנִי וּמְכֹעָרֶת כִּי יִתֵּן לִי אָדָם כָּתֵף סוֹרָרֶת? הַאֻמְנָם כֹּה נִבְאָש זֶה רֵיחִי בְאַפּוֹ, כִּי לֹא לְקָחַנִי הָאָדָם בְּכַפּוֹ?

כְּלֶב עָבַר עָלָיו – וּלְטָפוֹ; סוּס רָץ עַל פָּנָיו – וְטָפַח לוֹ עַל גַבּוֹ; יוֹנָה יָרְדָה עַל כְּתֵפוֹ, וַיִקָחֶנָהּ וַיִשָקֶנָהּ – וְאֵלַי לֹא יִתְבּוֹנָן. וְאָדָם הָרִאשוֹן אָמְנָם מָלֵא אַהֲבָה הָיָה לְכָל הַיְצוּרִים, לְכָל הַבְּהֵמָה וְהַחַיָה וְעוֹף הַשָמָיִם, וַיאֹמַר: גְדוֹלָה הִיא אֶרֶץ זוֹ וַאֲנִי לְבַדִי הִנְנִי עַל הָאָרֶץ; אֵלֵךְ וַאֲבַקֵש לִי רַעְיָה בֵין הַבְּרוּאִים וְלֹא אֶהֱיֶה עוֹד גַלְמוּד בָּאָרֶץ.

בִּקֵש, בִּקֵש וְלֹא מָצָא. מֶה עָשָׂה? עָלָה עַל ראׁש הָר וְהִכְרִיז:

אָדָם הָרִאשוֹן מְבַקֵש רַעְיָה

לֹא יָפָה בְיוֹתֵר וְלֹא מְכֹעָרָה,

לֹא חֲכָמָה בְיוֹתֵר וְגַם לֹא פְתַיָה,

לֹא מַשְּׂכֶּלֶת בְיוֹתֵר וְלֹא נִבְעָרָה.

אִם תְּהִי מְאֹד יָפָה, הֵן תִּיף אֲזַי מֶנִי,

אִם חֲכָמָה בְיוֹתֵר, אָז תֶּחְכַּם מִמֶנִי,

וְאִם אֶקַח לִי רַעְיָה בְּיוֹתֵר מַשְּׂכֶּלֶת,

אָז אַעַשׂ אִוֶּלֶת,

כִּי מַשְׂכִּיל בְּיוֹתֵר אֲנִי עַצְמִי אֵינֶנִי.

הוּא טֶרֶם כִּלָה אֶת דְבָרָיו וּפָרָה אַחַת עָבָה וּשְמֵנָה עָלְתָה אֵלָיו אֶל הָהָר. רָאָה אוֹתָהּ אָדָם הָרִאשוֹן וַיִקְרָא בְתִמָהוֹן: אַתְּ?! לְדַבֵּר תֵּדְעִי? הֵנִיעָה הַפָּרָה ראֹשָהּ מִמַעְלָה לְמַטָה כְּלוֹמַר: יָדוֹעַ אֵדַע. – דַּבְּרִי! קָרָא אָדָם הָרִאשוֹן אֶל הַפָּרָה. הַפָּרָה פָעֲרָה אֶת פִּיהָ וְקָרְאָה בְקוֹל מְמֻשָךְ: מְ–מוּ! לֹא מָצָא דִּבּוּרָהּ חֵן בְּעֵינָיו, וְלֹא רַק זֹאת, אַךְ מָצָא בָּהּ עוֹד מִגְרָעַת: – אַרְבַּע רַגְלִים לְךָ וְעַל הָאֲדָמָה לֹא תִבְטְּחִי… לָמָּה זֶה תּוֹרִידִי גַּם רֹאשְׁךָ לָאָרֶץ? הָרִימִי אוֹתוֹ לַשָּׁמַיִם כָּמוֹנִי. וַיְהִי כִּי לֹא יָכְלָה הַפָּרָה גַּם אֶת הַדָבָר הַקַל הַזֶּה לַעֲשּׁוֹתוֹ, וַיִּשְׁלַח אוֹתָהּ מֵעַל פָּנָיו.

רְדִי לָךְ, פָּרָתִי,

מֵעַל הָרִי רֵדִי,

לֹא אַתְּ רַעְיָתִי,

לֹא לִי אַתְּ, לֹא לִי!

יָרְדָה הַפָּרָה וְעוֹף גָּדוֹל וְיָפֶה, הֲלֹא הִיא הַנִשָׁרָה, עָפָה אֵלָיו אֶל הָהָר. – אַתְּ? – קָרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּתִמָּהוֹן. אָמְנָם יָפָה אֶת נִשְׁרָה, גְּדוֹלָה וְקַלָּה אַתְּ, וְאוּלָם לֹא תִצְלְחִי לִי לְרַעְיָה!

– מַדּוּעַ? שָאֲלָה הַנִשְׁרָה – הֵן אַתְּ עָפָה! עָנָה אָדָם הָרִאשׁוֹן. – הַאִם זֶה לֹא יָפֶה? – יָפֶה! קָרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן מִתְפַּעֵל, הֲרֵי זֶה יָפֶה! אַךְ מָה בֶּצַע לִי בְּעוּפֵךָ?…אַתְּ תָּעוּפִי וַאֲנִי לֹא אוּכַל לָעוּף אַחֲרֶיךָ… רְדִי לָךְ, נִשְׁרָתִּי מֵעַל הָרִי רֵדִי, לֹא אַתְּ רַעְיָתִי, לֹא לִי אַתְּ, לֹא לִי! אָז תַּעֵל אֵלָיו הַלְּבִיאָה הָעַזָּה וְהַיָּפָה.

וְתִּמְצָא הַלְּבִיאָה חֵן בְּעֵינָיו, כִּי הוֹד מַלְכוּת לָהּ, וְשָׁאֲגָה לָהּ, וְעֵינֶיהָ קוֹדְחוֹת כְּגַחֲלֵי אֵש, וַיִקְרָא אֵלֶיהָ אָדָם הָרִאשוֹן. – יָפָה אַתְּ, הַלְבִיאָה, וְעַזָה וְגַם עֵינַיִךְ קוֹדְחוֹת, אַךְ מַדוּעַ הֵן יְהִירוֹת וּמַבִּיטוֹת עָלַי בְעֶבְרָה? אוּלַי תִקְצְפִי עָלָי? אָנָא, אַל נָא תִקְצֹפִי. הַלְבִיאָה הֵנִיעָה בְראשָהּ אַחַת הֵנָה וְאַחַת הֵנָה וְשָאֲנָה לוֹ: אֵינִי כוֹעֶסֶת כָּל עִיקָר. – אִם לֹא תִכְעֲסִי עָלָי, אָז צַחֲקִי, צַחֲקִי לִי. אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת אֶת הַלְבִיאָה צוֹחֶקֶת, רוֹצֶה אֲנִי בְרַעְיָה אֲשֶר תֵּדַע צְחוֹק. גַם אֲנִי יוֹדֵעַ צְחוֹק, וְאוּלָם אֲנִי – אַךְ מְעַט יוֹדֵעַ צְחוֹק, וְלָכֵן תְּהֵא נָא רַעְיָתִי צוֹחֶקֶת הַרְבֵּה.

נִסְתָה הַלְבִיאָה לִצְחֹק, אַךְ לֹא צָחֲקָה; מִצְמְצָה, מִצְמְצָה בְעֵינֶיהָּ, פָתְחָה פִיהָּ מְעָט, הֵנִיעָה בִלְשוֹנָהּ, הִתְחִיל הָרִיר נוֹזֵל מִזָוִיוֹת פִּיהָּ, וְאוּלָם צָחוֹק לֹא צָחֲקָה.

וַיִקְרָא אָדָם הָרִאשוֹן אֶל הַלְבִיאָה וַיאמַר: – אֲהָהּ, כִּי צְחוֹק לֹא תֵדְעִי! – לֹא צְחוֹק וְלֹא דִמְעָה! שָאֲגָה הַלְבִיאָה מְרִירוּת. – גם לִבְכּוֹת לֹא תוּכְלִי! לֹא לִי אָתְּ!

רְדִי לָךְ, לְבִיאָתִי,

מֵעַל הָרִי רְדִי,

לֹא אַתְּ רַעְיָתִי,

לֹא לִי אַתְּ. לֹא לִי!

כִּשְכְּשָה הַלְבִיאָה מְבֻיֶשֶת בִּזְנָבָהּ, יָרְדָה מַהֵר־מַהֵר מֵעַל הָהָר וְנֶעֶלְמָה בַיַעַר הֶעָבוֹת, רַק שַאֲגוֹתֶיהָּ הַנוֹרָאוֹת פִּלְחוּ אֶת לֵב הַיָעַר: – לֹא חָפֵץ בִּי הָאָדָם! עָמְדָה אָז הַשֶמֶש הַצְעִירָה וְהִבְהִירָה בְאֶמְצַע הַשָמָיִם, צָהֳרָיִם הָיוּ, וַיְהִי הַחֹם גָדוֹל עַד מְאֹד, וַיִכְרַע אָדָם הָרִאשוֹן וַיִפֹּל עָיֵף וְיָגֵעַ וַיֵרָדֵם. גַם הַפְּרָחִים, שֶצָצוּ וְעָלוּ סְבִיבוֹתָיו, אַף הֵם הִתְעַלְפוּ בִּשְרַב הַצָהֳרִים הַגָדוֹל, נִמְנְמוּ, חָזוּ וְחָלְמוּ יָדַיִם שְלוּחוּת אֲלֵיהֶם, יָדַיִם, יָדַיִם, יָדַיִם… אָז יֵרַד ה' אֱלֹהִים עַל אָדָם, יִקַח מִמֶנוּ אֶת הַצֵלָע וְאָז יִבְנֶה מִמֶנָה אֶת חַוָה.

וַיְהִי כַאֲשֶר פָּקַח אָדָם אֶת עֵינָיו, וַיַרְא אֶת הַיְצוּר הַנִפְלָא, הֲלֹא הִיא חַוָה הָעוֹמֶדֶת עָלָיו, וַיִשְתָּאֶה לָהּ, וַיִקְרָא אֵלֶיהָּ וֹיאמַר: – הֱיִי לִי בְרוּכָה, בַת־הַשָמָיִם. – לֹא בַת שָמַיִם אָנֹכִי.. עָנְתָה לוֹ חַוָה, וְתֵכֶף הִתְחָרְטָה עַל אֲשֶר אָמְרָה אֱמֶת, עַל אֲשֶר אָמְרָה, שֶאֵינֶנָהּ בַּת הַשָמָיִם. – הַאֻמְנָם גַם אַתְּ נוֹצַרְתְּ מִן הֶעָפָר כָּמוֹנִי? – גַם לֹא מִן הֶעָפָר, עָנְתָה לוֹ חַוָה וְהֵרִימָה ראׁש. אָז יֵרָתַע קְצָת אָדָם לְאַחוֹרָיו וַיִשְאַלֶהָּ מִתּוֹךְ יִרְאָה: – לֹא מִן הַשָמַיִם וְלֹא מִן הָאָרֶץ? מֵאַיִן תָּבוֹאִי? – מִמֵךְ.! עָנְתָה לוֹ חַוָה בִּקְצָרָה. – וּלְאָן תֵּלֵכִי? – אֵלֶיךָ! – מִמֶנְי בָאתָ וְאֵלַי תָּבוֹאִי! בּוֹאִי! בּוֹאִי… הֶאָח, עַתָּה אֶרְאֶה, כִּי עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתְּ! וְאוּלָם אִם רוֹצֶה אָתְּ לִהְיוֹת לִי לְרַעְיָה, אָז צַחֲקִי לִי בָרִאשוֹנָה, צַחֲקִי לִי וּצְאִי אַחַר כַּךְ בִּמְחוֹלוֹת. מְבַקֵש אֲנִי לִי רַעְיָה צוֹחֶקֶת וּמְחוֹלֶלֶת. אָז קָמָה חַוָה וְאָמְרָה: אֲנִי אֶצְחַק וְאָחוֹל לְךָ בְיָחַד. – אָנָא!

אָז קָמָה חַוָה וְהִתְחִילָה סוֹבֶבֶת לְעֵינֵי אָדָם רַכָּה וְקַלָה וּפָנֶיהָ צוֹחֲקִים, צוֹחֲקִים לוֹ. – הֶאָח, הֶאָח! צְחוֹק זֶה וּמְחוֹל זֶה שֶׁל אֵלָה הֵם. אוּלַי תּוּכְלִי וְתָשִירִי לִי גַם כֵּן, הָאֵלָה? צַחֲקִי, חֹלִי וְשִירִי לִי! קָרָא אָדָם הָרִאשוֹן וּפָנָיו צוֹחֲקִים אַף הֵם וְרַגְלָיו מְרַקְדוֹת לִקְרָאתָהּ אַף הֵן בְּמָחוֹל.

הֵנִיעָה לוֹ חַוָה בְראֹשָהּ: גַם זֹאת אוּכַל, הַט אָזְנְךָ וּשְמַע:

לֹא, לֹא אֵלָה

וְלֹא מַלְאָךְ,

אֲנִי צֵלָע –

צַלְעָךְ, צַלְעָךְ!

לֹא אָנֹכִי –

אַתָּה עִקָר;

אֳנִי צַלְעָךְ –

וְאִם לֹא נִכָּר…

אָז יָרִים גַם אָדָם אֶת־קוֹלוֹ וַיָשִיר לָהּ אַף הוּא:

כֹּה יָפִית,

נָעַמְתְּ בְּגִילֵךְ –

וְאִם אַתְּ צַלְעִי,

אֲנִי צִלֵךְ!

רַק אֶת הֶחָרוּז הַזֶה שָר וְנֶאֱלַם. רֶגַע עָמַד, אַחֲרֵי כֵן קָרַב אֵלֶיהָ, אָחַז אוֹתָהּ חֶרֶש בְּיָדָהּ וְשָאַל אוֹתָהּ בַּלָט! וְדִמְעָה יֵש לָךְ בְּעֵינָיִך? – דִמְעָה? מַה זֹאת דִמְעָה? שָאֲלָה חַוָה, תְּמֵהָה וּמִשְתּוֹמֶמֶת. – לִבְכּוּת תֵּדְעִי?

– אִם תַּכְאִיב לִי, אָז אֶבְכֶּה, עָנְתָה לוֹ חַוָה. – הַאַכֵּךְ? שָאַל אוֹתָהּ אָדָם בְּאַהֲבָה רַבָּה וְהֵרִים אֶת יָדוֹ. – זֶה לֹא מַכְאִיב, עָנְתָה לוֹ חַוָה. אָז הִפְנָה אָדָם אֶת ראֹשוֹ בַחֲלַל הָעוֹלָם וְצִלְצוּל שְׂפָתַיִם מְלֵאוֹת נִשְמַע בָּאֲוִיר. – מֶה עָשִׂיתָ אָדָם? שְאֵלַתּוּ חַוָה. – נָשַקְתִּי לָרוּחַ הַחוֹלֶפֶת. עָנָה אָדָם בִּצְחוֹק קַל. שְתֵּי דְמָעוֹת גְדוֹלוֹת, זַכּוֹת וְחַמוֹת עָלוּ בְעֵינֵי חַוָה וְנִתְלוּ בְרִיסֶיהָ. בְּרֶגַע זֶה עָמַד אָדָם וְקָרָא: רַעְיָתִי! תַּמָתִי! יָפָתִי! שַאֲלִי – מָה אֶתֵּן לָךְ וַאֲפַיְסֵךְ.

– “תֶּן לִי אֶת אֲשֶר תִּתֵּן, וְלוּ גַם – אֶת הָרוּחַ הַחוֹלֶפֶת!” – זֹאת אָפֶס!

הֵרִים אָדָם אֶת עֵינָיו לַשָמַיִם, מִתְּכֵלֶת הַשָמַיִם הָיָה רוֹצֶה לָתֵת לָהּ. אַךְ נַעֲלָה הִיא מִמֶנוּ. הֵעִיף עֵינָיו לְיָמִין וְשְׂמאֹל – מֶרְחַקִים יָפִים, כֹּה יָפִים – אַךְ רֵיקִים; אָז הוֹרִיד אֶת עֵינָיו לָאָרֶץ וַיַרְא אֶת הַשוֹשַנָה אֲשֶר צָמְחָה לְרַגְלָיו – וַיִכְרַע אָדָם וַיִפֹּל לָאָרֶץ וַיִקְטְפֶנָהּ וַיַגִישֶׂנָהּ שַי לְחַוָה.> וַיְהִי בְקָטְפוֹ אֶת הַפֶּרַח הַלָז, וַתֵּצֵא בוֹ בְרֶגַע נִשְמָתוֹ, וַתְּהִי לִכְרוּב קָטָן וְקַל, שֶפָּרַשׂ אֶת כְּנָפָיו וְעָלָה לַמְרוֹמִים. וְהַשוֹשַנָה, אִם כִּי יָצְאָה נִשְמָתָהּ בְּהִקָטְפָהּ, אַךְ רֵיחָהּ הַטוֹב לֹא פָג. רָאֲתָה חַוָה אֶת הַפֶּרַח הַיָפֶה הַזֶה רָצְתָה לְאָכְלוֹ, וְאוּלָם בְּהַגִישָהּ אוֹתוֹ אֶל פִּיהָּ, הִקְדִים אַפָּהּ לְהָרִיחַ אֶת רֵיחוֹ הַטוֹב וְאָמְרָה: – יָפָה הִיא מַתָּנָה זוֹ לְאַפִּי, לֹא אֶבְלָעֶנָהּ. וַיְהִי כִי רָאָה אָדָם, שֶמָצְאָה מִנְחָתוֹ חֵן בְּעֵינֶיהָּ, וַיִשַח וַיִקְטֹף לָהּ עוֹד; וְהָיָה מִדֵי קָטְפוֹ אֶת הַפְּרָחִים, וְעָלוּ הַכְּרוּבִים הַקַלִים לִמְעוֹנוֹת הָרוֹם, אֲשֶר הִתְגַעְגְעוּ לָהֶם כֹּה הַרְבֵּה, וּמִמְעוֹנוֹת הָרוֹם, הֲלֹא הֵם הַשָמַיִם, הֵצִיצוּ הַכְּרוּבִים הַקְטַנִים וְהַקַלִים לְמַטָה וּבֵרְכוּ מִשָם אֶת זוּג הָאֲנָשִים הָרִאשוֹן, שֶהָיָה עוֹמֵד עַל ראש הָהָר.

וְכָכָה בֵרְכוּם הַכְּרוּבִים:

– בְּרוּכִים תִּהְיוּ לָנוּ שֶקְטַפְּתֶּם אוֹתָנוּ!