עַתָּה הִנְנִי גָדוֹל. כָּל הַיוֹם הִנְנִי עָסוּק, מִצְחִי מִתְקַמֵט לִרְגָעִים, כִּי יֵש שֶאֲנִי צָרִיךְ לַעֲשּוֹת שֶבַע מְלָאכוֹת בְּבַת אַחַת, וַאֲנִי עוֹמֵד, קוֹמֵט אֶת מִצְחִי וּמִתְיָעֵץ עִם לִבִּי, אֵיזֶה עֲבוֹדָה לַעֲשׂוֹת רִאשוֹנָה? הֲלָלֶכֶת אֶל הַסוֹחֵר? הֲלַעֲשׂוֹת אֶת הַחֶשְבּוֹן קוֹדֶם, אוֹ לִכְתֹּב כַּמָה מִכְתָּבִים נְחוּצִים וְלַהֲרִיצָם תֵּכֶף? אוּלָם יֵש שֶאֲנִי שָב בָּעֶרֶב לְבֵיתִי, חָפְשִי מִכָּל עֲבוֹדָה וְאֵינִי מוֹצֵא שָם אַף אִיש אֶחָד, וְאָז אוֹהֵב אֲנִי לְהַקְרִיב כִּסֵא אֶל הַחַלוֹן, הַמָפְנֶה אֶל הַכִּכָּר הַיְרֻקָה, לָשֶבֶת עָלָיו וְלִזְכֹּר אֶת יְמֵי יַלְדוּתִי. אוֹהֵב אָנֹכִי לְהַעֲלוֹת עַל לִבִּי זִכְרוֹנוֹת נִשְכָּחִים, מַעֲשִׂיוֹת יְשָנוֹת,

בִּשְעַת בֵּין הַשְמָשוֹת בְּשִבְתִּי אֶל הַחַלוֹן וְנִשְקָף אֶל הַכִּכָּר הַשוֹמֵמָה. יוֹתֵר מִכֹּל אוֹהֵב אֲנִי לִזְכֹּר אֶת עִיר מוֹלַדְתִּי הַקְטַנָה, אֶת חֲבֵרַי הַקְטַנִים שֶלָמְדוּ עִמָדִי “בְחֶדֶר” אֶחָד.

כִּמְעַט אֶת כָּל חֲבֵרַי אֲנִי זוֹכֵר, זוּלָתיִ אֲחָדִים מֵהַשַתְקָנִים הַפְּשוּטִים. הָיוּ שָם “בְּחֶדֶר” יְלָדִים, שֶלָמְדוּ אִתִּי שָנִים אֲחָדוֹת וַאֲנִי לאֹ יָדַעְתִּי אוֹתָם, בַּיְשָנִים הָיוּ, וְקָשֶה הָיָה לָהֶם להוֹצִיא מִלָה מִפִּיהֶם, וְּכְשֶבִּטְאוּ דְבַר־מָה הָיוּ פְנֵיהֶם מִתְאַדְמִים, וְלֹא הָיו יְכֹלִים לְכַלוֹת מַה שֶהֵחֵלוּ לְהַגִיד רוֹצִים אַתֶּם לָדַעַת אֶת חֲבֵרַי? הָרִאשוֹן הוּא:

הַפַּחְדָן.    🔗

אַךְ זֶה הָיָה פַחְדָן! עֵינָיו הָיוּ נוֹצְצוֹת וְרוֹעֲדוֹת. צוֹפוֹת לִרְגָעִים לְכָל עֲבָרִים, שֶמָא עוֹמְדִים לוֹ מֵאֲחוֹרָיו. אֶת כּוֹבָעוֹ לֹא חָבַש בְּרֹאשוֹ כְּכָל הַיְלָדִים כִּי אִם הוֹרִיד אוֹתוֹ עַל אָזְנָיו, וּמְעִילוֹ הַקָטָן הָיָה מְפֹרָף תָּמִיד, כְּאִלוּ נָכוֹן הָיָה בְכָל רֶגַע לִבְרֹחַ מִפְּנֵי אֵיזֶה דָבָר. כַּאֲשֶר רָאָה כֶלֶב, חָשַב שֶזֶה זְאֵב; כַּאֲשֶר רָאָה מֵרָחוֹק חָתוּל מְקַפֵּץ, חָשַב שֶזֶהוּ נָמֵר קָטָן, דוֹהֵר; כַּאֲשֶר רָאָה אֶת צִלוֹ עַל הַקִיר, חָשַב שֶזֶהוּ שֵד שָחוֹר, אַךְ זֶה הָיָה פַחְדָן!

אֶל הַ“חֶדֶר” הָיָה בָא עִם אִמוֹ; גַם בַּיוֹם יָרֵא לָצֵאת הַחוּצָה. וְלִי הָיָה נוֹתֵן תָּמִיד מַמְתַּקִים כְּדֵי שֶׁאֲלַוֶה אוֹתוֹ יוֹם יוֹם לְבֵיתוֹ. קָרָה אָמְנָם פַּעַם שֶלֹא רָצִיתִי לָלֶכֶת עִמוֹ, כִּי סוֹף סוֹף לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְרוֹעֵעַ עִם פַּחְדָן שֶכָּזֶה, וְחָפַצְתִּי שֶיִתְרַגֵל לָלֶכֶת בְּעַצְמוֹ הַבַּיְתָה, אוּלָם כָּל תַּחְבּוּלוֹתַי לֹא הוֹעִילוּ, הוּא הָיָה נִגְרָר אַחֲרַי כְּצֵל אַחֲרֵי אִיש, כְּעֵגֶל אַחֲרֵי הַפָּרָה. נִכְנַס אֲנִי לִרְחוֹב אֶחָד – גַם הוּא שָם, בָּא אֲנִי לִרְחוֹב שֵׁנִי – הוּא אַחֲרָי! אֲנִי רָץ בְּכַוָנָה אֶל הַשוּק – אֲנִי שוֹמֵעַ אֶת צְעָדָיו! אָמַרְתִּי לוֹ: לֶךְ לְךָ הַבָּיְתָה! וְעָנָה לִי:לֹא אֵלֵךְ! מַדוּעַ? שָאַלְתִּי אוֹתוֹ, – אֲנִי יָרֵא… טִפֵּש! הָיִיתִי מִתְמַרְמֵר אֵלָיו, אֶת מִי אַתָּה יָרֵא? וְהוּא בְאַחַת: כַּךְ… אֲנִי יָרֵא!… וְעַל כָּרְחִי הָיִיתִי מְלַוֵהוּ לְבֵיתוֹ. לֹא לְבֵיתוֹ מַמָש… בְּמֶרְחָק שֶל צְעָדִים אֲחָדִים מִמְעוֹנוֹ הָיִיתִי עוֹמֵד וְאוֹמֵר לוֹ: רוּץ! וְהוּא הִתְחִיל לָרוּץ וְקָרָא לִי מִתּוֹךְ מְרוּצָתוֹ: עֲמֹד פֹּה, עֲמֹד פֹּה עַד אֲשֶׁר תִּשְׁמַע אֶת שְרִיקַת דֶלֶת בֵּיתֵנוּ בְּפָתְחִי וּבְסָגְרִי אוֹתָהּ… פַּחְדָן שֶכָּזֶה!> מִקְרֶה אֶחָד מְגוּחָךְ אֲנִי זוֹכֵר, שֶקָרָה אֶת הַפַּחְדָן, וְהַמִקְרֶה הַזֶה מְעוֹרֵר בִּי צְחוֹק עוֹד עַכְשָו. “בַּחֶדֶר” שֶלָנוּ יָשְבוּ כָל הַתַּלְמִידִים צְפוּפִים זֶה לָזֶה; רֵאשִית: מִפְּנֵי, שֶבְּעִיר קְטַנָה, בְּעִיר מוֹלַדְתִּי לֹא הָיוּ בָתִּים עִם חֲדָרִים גְדוֹלִים וּמְרֻוָחִים; וְשֵנִית לוּ גַם הָיוּ חֲדָרִים מְרֻוָחִים בְּעִירֵנוּ, כִּי גַם אָז לֹא הָיָה “הָרַבִּי” שֶלָנוּ שׂוֹכֵר לוֹ דִירָה יוֹתֵר גְדוֹלָה, אַחֲרֵי שֶלֹא הָיָה יָכֹל לְשַלֵם אֶת הַמְחִיר הַגָדוֹל שֶדוֹרְשִים בְּעַד דִירָה נָאָה… וַהֲרֵי אֵין רַע גַם כְּשֶיוֹשְבִים צְפוּפִים, אֲנַחְנוּ הַתַּלְמִידִים הָיִינוּ בְנֵי גִיל אֶחָד, וּבְנֵי קוֹמָה אַחַת וְאָהַבְנוּ לָשֶבֶת צְפוּפִים, כִּי אָהַבְנוּ זֶה אֶת זֶה מְאֹד, וְחָיִינוּ בְשָלוֹם. הַפַּחְדָן, יָשַב תָּמִיד בְּצִדִי. אֵינֶנִי יוֹדֵעַ מַדוּעַ בָּחַר תָּמִיד לָשֶבֶת אֶצְלִי, אוּלַי מִפְּנֵי שֶהָיִיתִי חָזָק וּבֶן־חָיִל. עַתָּה מִכֵּיוָן שֶעָבְרוּ כְבָר שָנִים רַבּוֹת יָכֹל אֲנִי לְגַלוֹת סוֹד זֶה: אֲנִי לֹא הָיִיתִי חָזָק כְּלָל, אֶלָא שֶהָיִיתִי מַעֲמִיד פָּנִים כְּבַעַל־כֹּחַ גָדוֹל וּמַפִּיל חִתִּיתִי עַל חֲבֵרַי: הוֹי, גוּרוּ לָכֶם מִפָּנַי! וְאוּלָם בֶאֱמֶת לֹא הָיָה כֹּחִי גָדוֹל מִשֶל חֲבֵרַי. אִמִּי הָיְתָה מִתְאוֹנֶנֶת עָלַי בְאָזְנֵי אָבִי, שֶאֵינִי אוֹכֵל וְאֵינִי שוֹתֶה וַאֲשֶׁר אֵין לִי כֹּחַ לַעֲמֹד עַל רַגְלָי. אַךְ בְּעֵינֵי חֲבֵירַי הָיִיתִי נֶחְשָב לְגִבּוֹר חָיִל.

וְהַפַּחְדָן? הוֹי, הוּא אָהַב אֶת הַחֲזָקִים! כַּאֲשֶר צָחַקְנוּ פַעַם בֶּחָצֵר, אֲנִי וְכָל הַתַּלְמִידִים (הָרַבִּי הָיָה חוֹלֶה קְצָת וְהִרְשָה לָנוּ לָצֵאת לְשָעָה קַלָה הֶחָצֵרָה) עָלָה עַל דַעְתִּי לְהֵאָבֵק עִם חֲמִשָּׁה חֲבֵרִים בְּפַעַם אֶחָת. הִגַּדְתִּי לָהֶם אֶת חֶפְצִי, וְהֵם – נֵאוֹתוּ, עוֹד לֹא הִסְפִּיקוּ חֲבֵרַי לְהִתְנַפֵּל עָלַי, וַאֲנִי לָפַתִּי אֶת הָאֶחָד וְהִפַּלְתִּיו. בְּאָחֲזִי כְבָר אֶת הַשֵּׁנִי, נִתְלָה הַשְּׁלִישִׁי בְשִכְמִי מֵאֲחוֹרַי, אֲנִי עָמַדְתִּי בֵין שְׁנֵי חֲבֵרַי כְּסֶלַע. הֵם הֵנִיעוּ אוֹתִי הֵנָה וָהֵנָה, (כְּנִרְאֶה רָצוּ לְהַפִּילֵנִי), וַאֲנִי רוֹאֶה כְבָר אֶת הָרְבִיעִי מִתְקָרֵב אֵלֵינוּ. אֲנִי כִּוַנְתִּי אֶת הָרֶגַע וּבָעַטְתִּי בוֹ בָרֶגֶל, הוּא נָפַל! (לֹא טוֹב עָשִׂיתִי, הַיוֹם לֹא הָיִיתִי בוֹעֵט, כַּךְ אֵינָם נֶאֱבָקִים). אֲנִי הִתְרַגַשְתִּי עוֹד יוֹתֵר וַהֲחִילוֹתִי לְנַעֵר מֵעָלַי בְּכֹחַ אֶת הַשְנַיִם שֶדָבְקוּ בִי. לֹא עָבַר רֶגַע אֶחָד וְגַם הֵם, גַם הָרְבִיעִי וְהַחֲמִישִי, נָחוּ לָהֶם כִּכְבָשׂוֹת כְּפוּתוֹת עַל הָאָרֶץ, וַאֲנִי צָעַדְתִּי בְיָדַיִם שְלוּבוֹת עַל הֶחָזֶה הֵנָה וְהֵנָה כְמַרְאֵה גִבּוֹר.

– הֲרָאִיתָ? שָאַלְתִּי אֶת הַפַּחְדָן שֶנִתְקַל בִּי בְאוֹתוֹ רֶגַע. – גִבּוֹר אָתָּה! קָרָא הַפַּחְדָן בַּעֲלִיצוּת–

הַגִידָה נָא, אַתָּה בְוַדְאַי לֹא תִירָא לִפְקֹחַ אֶת עֵינֶיךָ בְּאֶמְצַע הַלַיְלָה וּלְהַבִּיט לְתוֹךְ הַחֲשֵכָה?… אוּלָם לֹא אֶת זֶה חָפַצְתִּי לְסַפֵּר, רוֹצֶה אֲנִי לְסַפֵּר אֶת הַמִקְרֶה הַקָטֹן וְהַמְגוּחָךְ: פַּעַם אַחַת, זֶה הָיָה בְקַיִץ, וְהַחַלוֹן הַקָטֹן הָיָה פָתוּחַ; אֲנַחְנוּ, כָּל הַתַּלְמִידִים, יוֹשְבִים וְחוֹזְרִים עַל הַחוּמָש שֶלָמַדְנוּ, כָּל זְמַן שֶיָשַב הָרַבִּי בְּרֹאש הַשֻלְחָן וְהִשְגִיחַ… לֹא גָרַעְתִּי אֶת עֵינַי מֵעַל הַחוּמָש הַפָּתוּחַ, (לֹא מִיִרְאָה עָשִׂיתִי זֹאת, אֶלָא פָשוּט, מִפְּנֵי שֶלֹא חָפַצְתִּי לִגְרֹם צַעַר לָרַבִּי). אוּלָם תֵּכֶף כְּשֶיָצָא מִן הַבַּיִת הֲעִיפוֹתִי עֵינַי הַחוּצָה, בְּעַד הַחַלוֹן… חָסְרָה לִי הַסַבְלָנוּת, אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לִלְמֹד דָבָר אֶחָד עֵת אֲרֻכָּה, כִּמְעַט שֶלְרוֹב תַּלְמִידֵי חֶדְרֵנוּ הָיָה טֶבַע כָּזֶה. רַק הַפַּחְדָן יָשַב בְּצִדִי הַשְׁמָאלִי, וְשָנָה וְחָזַר עוֹד הַפַּעַם וְעוֹד הַפַּעַם, עַל אוֹתָם הַפְּסוּקִים הָאֲחָדִים וְלֹא הָיוּ לוֹ לְזָרָא. עוֹדֶנִי מַבִּיט בְּעַד הַחַלוֹן, וַאֲנִי רוֹאֶה שֶצִפֹּרֶת כְּרָמִים לְבָנָה, עָפָה לָהּ יָשָר אֶל הַבַּיִת דֶרֶךְ הַחַלוֹן, עָפָה הִיא בְתוֹךְ הַחֶדֶר, עֵינַי הוֹלְכוֹת אַחֲרֶיהָ וּפִתְאֹם וְהִיא נֶעְלָמֶת. אֲנִי מַבִּיט לְכַאן וּלְכַאַן – אֵינֶנָהּ, וְהִנֵה חָבֵר אֶחָד קוֹרֵא לִי: הִנֵה הִיא עוֹמֶדֶת עַל כּוֹבָעֶךָ! בְּחָפְזָה הֲרִימוֹתִי אֶת יָדִי לְכוֹבָעִי, וְהִנֵה הַפַּחְדָן צָעַק בְּקוֹל נוֹרָא וְהֵלִיט אֶת פָּנָיו בְּכַפּוֹת יָדָיו. – מַה זֶה הָיָה לְךָ? לָמָה צָעַקְתָּ? – נִדְמֶה לִי שֶאַתָּה הֲרִימוֹתָ עָלַי אֶת יָדְךָ לְהַכּוֹתֵנִי! אוֹיָה, עַד כַּמָה נִבְהָלְתִּי! אַךְ אָז צָחַקְנוּ! אֲנִי שוּב הֲרִימוֹתִי אֶת יָדִי פִתְאֹם לְאָזְנִי וְשוּב נִבְהַל. פַּחְדָנִי, וְשוּב פָּרַץ צְחוֹק מִפִּי כֻלָנוּ.

פַּחְדָנוּתוֹ הַגְדוֹלָה עָשָׂתְהוּ קְצָת לְטִפֵּש: אֲנַחְנוּ לָמַדְנוּ אָז חוּמָש, וְלָמַדְנוּ כֵיצַד עָשָׂה נֹחַ אֶת הַתֵּבָה הַגְדוֹלָה קוֹדֶם הַמַבּוּל, כֵּיצַד אָסַף אֵלָיו וְהִכְנִיס לְשָם שְתַּיִם, שְתַּיִם מִן הַחַיוֹת וְהַבְּהֵמוֹת וְכֵיצַד נִכְנְסוּ לְשָם גַם הוּא, אִשְתּוֹ וּבָנָיו. – רַבִּי… שָאַל הַפַּחְדָן. – וְכִי מָה אַתָּה רוֹצֶה לִשְׁאֹל, בְּנִי? פָּנָה אֵלָיו הָרַבִּי בְחִבָּה.> – הֶאָכָף ה' עַל נֹחַ וּבָנָיו שֶיִכָּנְסוּ אֶל הַתֵּבָה? הוֹסִיף הַפַּחְדָן לִשְאֹל בִּמְעַט מוֹרָא. – לֹא מֵחָכְמָה אַתָּה שוֹאֵל בְּנִי… אֵיזֶה" אָכַף"! הֲרֵי הֵם בְּעַצְמָם הִתְפָּרְצוּ אֶל הַתֵּבָה, בְּחֶפְצָם לְהִנָצֵל מִמֵי הַמַבּוּל!

– וַאֲנִי לֹא הָיִיתִי נִכְנָס אֶל הַתֵּבָה בְשוּם אֹפֶן! קָרָא הַפַּחְדָן וְרָעָד. – מַדוּעַ?

– הָיִיתִי יָרֵא אֶת הַחַיוֹת אֲשֶׁר בַּתֵּבָה… הָיוּ שָם שְנֵי פִילִים גַם כֵּן? עִם הֶחֳטָמִים שֶלָהֶם הַגְדוֹלִים… – הַצְחוֹק שֶפָּרַץ מִפִּינוּ הָיְתָה הַתְּשוּבָה עַל דִבְרֵי הַפַּחְדָן. – הָרַבִּי שִתֵּק אוֹתָנוּ. תִּקֵן אֶת מוֹשָבוֹ עַל הַכִּסֵא וְסִפֵּר בִּדְבָרִים רַכִּים. – אַשְרֵי אִיש מְפַחֵד תָּמִיד… אָמְנָם צָרִיךְ לְהִזָהֵר מִן הַחַיוֹת הָרָעוֹת הָאוֹהֲבוֹת בְּשַׂר חַי וְדָם חָם. אוּלָם יֵש שֶגַם לִבָּן נִכְמָר בָּהֶן, וּמִתְעוֹרֵר לְחֶמְלָה עַל הַבְּרִיוֹת וְלֹא תָרַעְנָה לָהֶן. וְסִפֵּר לְהַלָן מַה שֶקָרָה לְנָבִיא עִבְרִי דָנִיאֵל, שֶלָקְחוּ אוֹתוֹ אֲנָשִים רָעִים, וְהִשְלִיכוּ אוֹתוֹ לְבוֹר עָמֹק, בֵּין חַיוֹת רָעוֹת, וְהֵן לֹא נָגְעוּ בוֹ, לֹא שָׂרְטוּ בִּבְשָׂרוֹ אַף שָׂרֶטֶת קַלָה, לֹא פָצְעוּ אוֹתוֹ אַף פֶּצַע כָּל־שֶהוּא! אַדְרַבָּא! כָּל הָאֲרָיוֹת, הַכְּפִירִים וְהַזְאֵבִים שֶהָיוּ בְאוֹתוֹ בוֹר סָבְבוּ אוֹתוֹ וְלָקְקוּ אֶת בְּגָדָיו, אֶת עוֹר יָדָיו. אֵיזֶה נָחָש עָלָה וְנִתְלֶה בְצַוָארוֹ וְדוֹמֶה הָיָה שֶדָנִיאֵל לָבַש זֵר שֶל סַפִּירִים נוֹצְצִים. “אַחַד הַשוּעָלִים הָעֲרוּמִים אָמְנָם קָרַב וְלָחַש בְּאָזְנֵי הָאַרְיֵה שֶבְּשָׂרוֹ שֶל “אָדָם” זֶה מָתוֹק וְטוֹב לְמַאֲכָל, וְלַמֶלֶךְ לֹא שוֶֹה לַהֲנִיחוֹ… אוּלָם בָּזֶה הֶעֱלָה אֶת חֲמַת הָאַרְיֵה וְקָרַע אוֹתוֹ, מִתּוֹךְ כַּעֲסוֹ, כְּדָג”. – הַפַּחְדָן הִקְשִיב וְעֵינָיו גָדְלוּ מִפָּחַד… אֲנִי לֹא אָהַבְתִּי אֶת הַפַּחְדָן מֵעוֹלָם, אוּלָם עַכְשָו אֲנִי מִתְגַעֲגֵעַ אֵלָיו, וְתָמִיד כְּשֶאֲנִי זוֹכֵר אוֹתוֹ, אֲנִי שוֹאֵל אֶת לִבִּי: אַיֵה הוּא עַתָּה? בְּוַדַאי לֹא רָפְתָה מִמֶנוּ פַּחְדָנוּתוֹ… גַם עַתָּה כְּשֶהוּא שוֹמֵעַ קוֹל יְרִיָה בַחוּץ הוּא חוֹשֵב בְּוַדַאי, שֶכָּל הָעוֹלָם מִתְעַרְעֵר וְנוֹפֵל תַּחְתָּיו?…

הָבָה, אַעֲלֶה נָא בְזִכְרוֹנִי אֶת יֶתֶר חֲבֵרָי… הִנֵה זָכַרְתִּי אֶת:

הַשַּׁקְרָן.    🔗

הַשַקְרָן! רַבִּים מִן הַתַּלְמִידִים קָרְאןּ לוֹ כָךְ. הַאֻמְנָם הָיָה הַתַּלְמִיד, בַּעַל הָעֵינַיִם הַשְׁחוֹרוֹת שַקְרָן? לֹא וָלֹא! הוּא אָמְנָם יָדַע לְשַקֵר, תָּמִיד בִּשְעַת הָעֶרֶב אַחֲרֵי שֶהָלַךְ רַבֵּנוּ לְהִתְפַּלֵל הָיָה יוֹשֵב בֵּינֵינּו, יוֹשֵב וְשוֹתֵק, וּכְשֶׁהָיִינוּ מְבַקְשִים מֵאֵת נַחְמָן, – שְמוֹ הָיָה נַחְמָן – כְּשֶהָיִינוּ מְבַקְשִים מִמֶנוּ: נַחְמָן, סַפֶּר־נָא לָנוּ דְבַר־מָה, וְהָיָה מַתְחִיל מְסַפֵּר. וְכֻלָנוּ יָדַעְנוּ שֶכָּל מַה שֶהוּא מְסַפֵּר הֲרֵי זֶה שֶקֶר וְכָזָב. וְאוּלָם שַקְרָן לֹא הָיָה בְכָל אֹפֶן… רַבִּים בְּשָעָה שֶרָבוּ אִתּוֹ קָרְאוּ אַחֲרָיו: כַּזְבָּן, כַּזְבָּן, וְאוּלָם אָנֹכִי וְעוֹד כַּמָה מִן הַחֲבֵרִים הִתְנַפַּלְנוּ עֲלֵיהֶם וְהִתְרִינוּ בָם: חֵרְפוּ אוֹתוֹ בְכָל שְמוֹת הַגִדוּפִים, רַק לֹא בְשֵם שַקְרָן… אֲנַחְנוּ אָהַבְנוּ אֶת שְקָרָיו… הַשְקָרִים הַיָפִים! יֶשְנָם בָּעוֹלָם הַרְבֵּה מִינֵי שַקְרָנִים, שַקְרָנִים פְּעוּטִים, הַמְשַקְרִים בְּלִי כָל צֹרֶךְ וּבְלִי כָל טַעַם, כְּאוֹתָם הַ“חֲכָמִים” הַמְעִידִים: שֶדֹב עָף בָּאֲוִיר, שֶחָתוּל לָמַד אֵיזֶה שִיר עַל־פֶּה וְשֶעֵז רְעֵבָה אַחַת יָצְאָה בַלַיְלָה אֶחָד מֵרִפְתָּהּ, נִתְקְלָה בְּ“רֶבִּי” יָשֵן אֶחָד, וְתָלְשָה וְאָכְלָה אֶת זְקָנוֹ, וּלְאַחַר שֶהֵקִיץ לֹא הָיָה לוֹ אַף סִמָן שֶל זָקָן, וְהַתַּלְמִידִים שֶבָּאוּ בַּבֹּקֶר אֶל הַ“חֶדֶר” לֹא הִכִּירוּ אֶת “רַבָּם”. שְקָרִים נִבְעָרִים! הַכֹּל יוֹדְעִים שֶלַדֹב אֵין כְּנָפַיִם, וְכָל מִי שֶאֵין לוֹ כְּנָפַיִם הֲרֵי הוּא נִצְמָד אֶל הָאֲדָמָה כְאֶבֶן בְּמַרְצָפֶת; הַהֶבְדֵל הוּא בָזֶה שֶהָאֶבֶן – כֵּיוָן שֶזוֹרְקִים אוֹתָהּ לְאֵיזוֹ חָצֵר, הֲרֵי הִיא נָחָה שָם עַד שֶתֹּאחַז בָּהּ יָד אַחֶרֶת וְתַשְלִיכָהּ אֶל הַפַּחַת אוֹ מֵעֵבֶר לַגָדֵר, וְהַדֹב שֶיֵש לוֹ רוּחַ חַיִים מִתְנוֹעֵעַ מִמָקוֹם לְמָקוֹם, מִמְאוּרָה לִמְאוּרָה וּמִכַּוֶרֶת לְכַוָרֶת; וְיֵש אוֹמְרִים, שֶגַם הַדֹב אֵינוֹ יָכֹל לָזוּעַ מֵרִבְצוֹ לְאַחַר סְעֻדָה שְמֵנָה, כְּאֶבֶן מַמָש, וְרַגְלָיו מוּנָחוֹת כְּפוּתוֹת מִתַּחַת לִכְרֵסוֹ עַד שֶיָבוֹא הַצַיָד עִם “הַכֵּלִים” שֶלוֹ וּפוֹרֵעַ מִמֶנוּ אֶת דַם הַכִּבְשָׂה הַתְּמִימָה, שֶזֶה עַתָּה שָפַךְ לָאָרֶץ… הַכֹּל יוֹדְעִים גַם כֵּן שֶאֵין חָתוּל מוֹצִיא מִפִּיו אַף הֲבָרָה אַחַת זוּלָתִי מְיַאוּ, מְיַאוּ. וְלוּ גַם יִקְרֶה נֵס לְאֵיזֶה חָתוּל שֶתְּהִי לְשוֹנוֹ מְדַבֶּרֶת, גַם אָז לֹא הָיָה יָכֹל בְּשוּם אֹפֶן לְשַנֵן עַל־פֶּה מִפְּנֵי שֶהוּא הִנֵהוּ הַשַכְּחָן הַיוֹתֵר גָדוֹל בָּעוֹלָם, וּכְבָר הִתְפַּלְאוּ רַבִּים, מַה שֶאֵין הַחֲתוּלִים שוֹכְחִים לְיַלֵל אֶת מִלָתָם הַיְחִידָה מְיַאוּ־מְיַאוּ…

הַבְּדוֹתָה הַתְּפֵלָה עַל אֹדוֹת הָ“רַבִּי” וְהָ“עֵז” אֵין כְּדַאי גַם לְדַבֵּר עָלֶיהָ וְהַגַע בְּעַצְמֶךָ: הָעֵז תּוֹלֶשֶת זְקַן אָדָם וְאוֹתוֹ אָדָם אֵינוֹ חוֹשֵׁש… כְּאִלוּ קָנוּי הַזָקָן בְּחָנוּת וְדָבוּק אֶל הַסַנְטֵר – הֲבָלִים וְלֹא כְלוּם! שַקְרָנִים פְּעוּטִים! נַחְמָן לֹא הָיָה מֵעֵין אֵלֶה… עַל כָּל מַה שֶלֹא רָאָה, עַל כָּל מַה שֶלֹא שָמַע יָדַע לְסַפֵּר! יָמִים רַבִּים הָיִיתִי יָרֵא אֶת הָרְעָמִים. אֲנִי אֵינֶנִי פַחְדָן כְּלָל, אֶלָא רַעַם הָיָה מַפְחִידֵנִי תָמִיד… תָּאֵר לָךְ: הֲרֵי אַתָּה יוֹשֵב לִפְנֵי הַמוֹרֶה עַל גַבֵּי הַחוּמָש הַפָּתוּחַ וְאוֹמֵר: “וַיֵצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָבַע…” וּפִתְאֹם – קְרְרַח! מַה? מָה? שֶמָא נָפַל הַגָג? שֶמָא נֶהְרַס הַתַּנוּר וְתַבְשִילוֹ שֶל הַמוֹרֶה נִשְפַּךְ לְגַמְרָה? אֶלָא מִיוֹם שֶנַחְמָן סִפֵּר לִי עַל אֹדוֹת הָרַעַם אֵין הוּא מַפְחִידֵנִי כָל עִיקָר! וְסִפּוּרוֹ כָל כַּךְ פָּשוּט וְטִבְעִי! כְּשֶהָיָה, הוּא, נַחְמָן, בֶּן אַרְבַּע – חָמֵש שָנִים תָּעָה מִבֵּיתוֹ. הֲרֵי אֵין בָּזֶה כָל פֶּלֶא?! כְּלוּם לֹא יִקְרֶה לַיֶלֶד שֶיֵתַע מִבֵּיתוֹ? בַּקַיִץ הָאִמוֹת מַרְשוֹת לַיְלָדִים לָצֵאת הַחוּצָה, לְשַׂחֵק בַּחוֹל, בִּרְדִיפוֹת, בְּמַחְבּוֹאִים… נוּ, יוֹצֵא לוֹ, לְמָשָל, יֶלֶד קָטָן לְבַקֵש אֵת חֲבֵרָיו הַקְטַנִים בְּנֵי הַשָכֵן, וְאוּלָם הַיֶלֶד הֲרֵי הוּא יֶלֶד! תַּחַת שֶעָלָיו לְהֵימִין בָּרְחוֹב הוּא מַשְׂמְאִיל, עוֹבֵר עַל פְּנֵי בָתִּים אֲחָדִים, הַבָּתִּים עַל פִּי רֹב דוֹמִים זֶה לָזֶה, לְכָל הַבָּתִּים יֵש חַלוֹנוֹת דְלָתוֹת, גַגִים, מַעֲקוֹת; יָדוּעַ גַם כֵּן שֶיֶלֶד אֵינוֹ מֵטִיב לְהַבְדִיל בֵּין גַוָנִים… וַהֲרֵי הוּא תוֹעֶה! וְזֶה קָרָה גַם לְנַחְמָן, הוּא תָעָה וְתָעָה עַד שֶיָצָא אֶת הָעִיר וּבָא לְיַעַר גָדוֹל. הוּא הָיָה עוֹד קָטָן, וְלֹא יָדַע שֶיֵש לִירוֹא לָלֶכֶת יְחִידִי בְיַעַר גָדוֹל, וְהָלַךְ. “אוֹי, אוֹי! עַכְשָו לֹא הָיִיתִי הוֹלֵךְ יְחִידִיִ הַיַעֲרָה בְעַד כָּל כֹּפֶר!” – כַּךְ קָרָא נַחְמָן בְּסַפְּרוֹ, וְאוּלָם אָז הָלַךְ… בָּרִאשוֹנָה בְעָמְדוֹ רָחוֹק קְצָת מִן הַיַעַר חָשַב שֶהָעֵצִים הֵם יְהוּדִים גְדוֹלִים, הָעוֹמְדִים זְקוּפִים וּמִתְפַּלְלִים “שְמוֹנֶה עֶשְׂרֵה”, רַק אָז כַּאֲשֶר קָרַב אֲלֵיהֶם וְנָגַע בָּהֶם בְּאֶצְבַּע, רָאָה שֶהֵם עֵצִים, וְזָכַר שֶגַם הָעֲמוּדִים בְּבֵית־הַמִדְרָש הֵם עֵצִים, עֵצִים בְּלִי קְלִפּוֹת… עוֹדֶנוּ פוֹסֵעַ עַל קַרְקַע הַיַעַר הַיָרֹק, וְהִנֵה זְאֵב סָרוּחַ תַּחַת אַחַד הָאִלָנוֹת וּמְנַמְנֵם. – עַד הָעֵת הַהִיא לֹא רָאִיתִי אֶת מַרְאֵה הַזְאֵב גַם בְּסֵפֶר, סִפֵּר נַחְמָן, וְחָשַבְתִּי שֶזֶה כֶלֶב… וְכֶלֶב הֲרֵי אֶפְשָר לְלַטֵף. אֲנִי דָמִיתִי שֶאִם יִיקַץ, יִקְפֹּץ עַל בִּרְכַּי יוֹצִא אֶת לְשוֹנוֹ וִילַקֵק אֶת יָדִי, כְּמוֹ שֶעוֹשֶׂה הַפּוּדֶל שֶבַּחֲצֵרֵנוּ, אוּלָם מַה נִבְהַלְתִּי כְּשֶקָפַץ הַדֹב מֵרִבְצוֹ, פָּעַר אֶת פִּיו, כָּכָה… וְאָמַר לְבָלְעֵנִי. אֲנִי, גַם לִצְעֹק לֹא יָכֹלְתִּי. גַם עַכְשָו, בְּשָעָה שֶאֲנִי נִבְהָל אֵין אֲנִי יָכֹל לְהוֹצִיא אַף הֶגֶה מִבֵּין שְׂפָתַי, הַלָשוֹן מִתְקַשָה בַּפֶּה כָּאָבֶן… הַזְאֵב כְּבָר הִתְנַפֵּל עָלַי וּתְפָשַׂנִי בְרֹאשִי, וְתָקַע בִּי שֵן אַחַת, רְאֵה, הֲרֵי פֹּה עוֹד יֵש סִמָן. פֹּה, בְּמִצְחִי… עוֹד מִינוּטָה אַחַת, וְנַחְמָן הָעוֹמֵד כַּיוֹם בָּזֶה וּמְדַבֵּר, הָיָה כְּלֹא הָיָה! אַךְ בָּזֶה הָרֶגַע הִרְעִים קוֹל אֱלֹהִים בַּיָעַר: חֲדָל! הַזְאֵב נִבְעַת, הִפִּיל אֶת טַרְפּוֹ מִפִּיו וּבָרַח עָמֹק־עָמֹק בַּיָעַר… אֲנִי רַצְתִּי הַבַּיְתָה, עוֹד לִבִּי פָחַד בִּי, שֶמָא תִּתְחָרֵט אוֹתָהּ הַחַיָה הָרָעָה וְתָשוּב וְתִדְלַק אַחֲרָי… כַּאֲשֶר בָּאתִי הָעִירָה מָצָאתִי בָרְחוֹב אֶת חֲבֵרִי הַקָטָן שֶאָמַר לִי: הַאִם שָמַעְתָּ אֶת קוֹל הָרָעַם? – אֵיזֶה רַעַם? אֲנִי שוֹאֵל אוֹתוֹ בְתִמָהוֹן: – זֶה עַתָּה! זֶה עַתָּה! קָרָא חֲבֵרִי הַקָטֹן, – אֲנִי כְבָר חָפַצְתִּי לִבְכּוֹת, וְלָקְחָה אִמִי וְהֶחְבִּיאָה אֶת רֹאשִי וְאֶת אָזְנַי בְּסִנוֹרָהּ… אַךְ אָז זָכַרְתִּי כִי קוֹל ה' שֶקָרָא לַזְאֵב: חֲדָל! זֶה הוּא הָרַעַם…אַתָּה חוֹשֵב בְּוַדַאי, שֶרַעַם הוּא רַעַם פָּשוּט, רַעַם בְּעָלְמָא? לֹא! אֱלֹהִים לֹא יַרְעִים עַל לֹא דָבָר, תָּמִיד כְּשֶאַתָּה שוֹמֵעַ קוֹל רַעַם, דַע לְךָ, שֶבְאֵיזֶה מִדְבָּר אוֹ בְאֵיזֶה יַעַר, אוֹ בְאֵיזֶה מָקוֹם רָחוֹק, פָּעֲרָה חַיָּה רָעָה אֶת לוֹעָהּ לִבְלוֹעַ אֵיזֶה יֶלֶד שֶתָּעָה מִבֵּיתוֹ, וֵאלֹהִים חָש לִקְרֹא עָלֶיהָ בְּקוֹלוֹ שֶתֶּחְדַל, וּמַצִילוֹ. וְאוֹי, אוֹי לוֹ לַיֶלֶד שֶאֵחַר אֱלֹהִים רֶגַע בְּרַעֲמוֹ! אֲנִי יָדַעְתִּי שֶסִפּוּרוֹ הוּא שֶקֶר מֵרֵאשִיתוֹ עַד קָצֵהוּ, יָדַעְתִּי שֶמְאוֹרָע כָּזֶה לֹא יִתָּכֵן; שֶנַחְמָן לֹא רָאָה זְאֵב מִיָמָיו… וְשֶלוּ נִזְדַמֵן לוֹ זְאֵב בֶּאֱמֶת, כִּי אָז לֹא הָיָה לוֹמֵד אִתִּי עַכְשָו בְּ“חֶדֶר” אֶחָד, וְלֹא הָיָה יוֹשֵב אִתִּי יַחַד עַל סַפְסָל אֶחָד, וְלֹא הָיָה לוֹמֵד חוּמָש וְתַנַ“ךְ וְאֶת חָכְמַת הַחֶשְבּוֹן… יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי שֶנַחְמָן בָּדָה זֹאת מִלִבּוֹ, וְאוּלָם אָנֹכִי הֶחֱרַשְתִּי, אֲנִי הֶעֱמַדְתִּי רַק פָּנִים תְּמֵהִים… וּכְלוּם לֹא יוֹתֵר! וְאָמְנָם מִפְּנֵי הָרְעָמִים עוֹד לֹא יָרֵאתִי… תָּמִיד כְּשֶהָיִיתִי שוֹמֵעַ, אַחַר כַּךְ, קוֹל רַעַם, הָיִיתִי מְהַרְהֵר: ה' גוֹעֵר בַּזְאֵבִים… נַחְמָן זֶה הָלַךְ אִתָּנוּ בְּלַ”ג בָּעֹמֶר, יוֹם קַיִץ יָפֶה אֶל מִחוּץ לָעִיר. מוֹרֵנוּ הָלַךְ אַחֲרֵינוּ לְאַט. כְּשֶעָמְדוּ רַגְלֵינוּ בַּשָׂדֶה הִתְחִיל הָרַבִּי מְעַיֵן בַּסֵפֶר שֶהָיָה יָדוֹ,

וַאֲנַחְנוּ הִתְחַלְנוּ מִתְגַלְגְלִים, רָצִים וּמִתְחַבְּאִים בָּעֵשֶׂב הַיָרֹק וְהָרָךְ. לִבּוֹ שֶל נַחְמָן לֹא הָלַךְ אַחֲרֵי הַמִשְׂחָקִים הַלָלוּ, רַק גָחַן עַל גַבֵּי הַצִיצִים וְהַפְּרָחִים וַיִתְלְשֵם אֶחָד אֶחָד וְעָשָׂם לַאֲגֻדָה אֶחָת. כַּאֲשֶר עָיַפְנוּ מִן הָרִיצָה וְהַגִלְגוּלִים, קָרַבְנוּ לְנַחְמָן וְשָאַלְנוּ אוֹתוֹ לְאֵיזֶה צֹרֶךְ תְּלָשָם מִן הָאֲדָמָה וְעָנָה אוֹתָנוּ: – אֲנִי אוֹהֵב אֶת פִּרְחֵי הָאֲדָמָה… לְפָנִים כְּשֶהָיִיתִי קָטָן, אֲהַבְתִּים עוֹד יוֹתֵר. – “שַלָמָה?” שָׁאַלְנוּ כֻלָנוּ פֶה אֶחָד, יָדַעְנוּ שֶנַחְמָן יְסַפֵּר לָנוּ עַל־דְבַר הַפְּרָחִים, וְאָמְנָם! הוּא נָשָׂא אֶת עֵינָיו אֶל הַשָמַיִם הַכְּחֻלִים, יָשַב בְּתוֹכֵנוּ עַל הָעֵשֶׂב וְהִתְחִיל מְסַפֵּר! – “אַתֶּם שׁוֹאֲלִים, מַדוּעַ? חַכּוּ רֶגַע… אֲנִי אֲבָאֵר לָכֶם… חַכּוּ רֶגַע… חַכּוּ רֶגַע…” – בֵּין כֹּה וָכֹה בָדָה בְלִבּוֹ אֶת סִפּוּרוֹ הֶחָדָש.

– "לְפָנִים, הִתְחִיל חֲבֵרֵנוּ לְסַפֵּר, – לְפָנִים חָשַבְתִּי שֶרַק עַל הָאָרֶץ הַשְחוֹרָה צָצִים פְּרָחִים, וּבַשָמַיִם הַכְּחֻלִים אֵינָמוֹ, וָאֵדַע שֶהַמַלְאָכִים גָרֵי הַשָמַיִם לוֹעֲגִים לִי וְלִפְרָחַי, וּמַרְאִים לִי אֶת הַכּוֹכָבִים שֶלָהֶם הַנוֹצְצִים בְּאוֹר שֶל זָהָב… פַּעַם אַחַת, בְּעוֹדִי יֶלֶד, וַאֲנִי עוֹמֵד בְּגַנִי וְצוֹחֵק לְשוֹשָן שֶבְּיָדִי וְאוֹמֵר מִתּוֹךְ תְפַּעֲלוּת:

יָפֶה אַתָּה, פִּרְחִי, מִכָּל הַכּוֹכָבִים הַפְּזוּרִים עַל פְּנֵי כָל הָרָקִיעַ, אֲנִי לֹא אָמוּת, אֲנִי לֹא אֶעֱזֹב אֶת הָאֲדָמָה לָנֶצַח אַחֲרֵי שֶפּוֹרְחִים עָלֶיהָ פְּרָחִים אַדְמוֹנִים כָּאֵלֶה! – עוֹדֶנִי מְדַבֵּר – וּבַת־קוֹל יוֹצְאֵת מִלֵב הַשָמַיִם וּמְצַלְצֶלֶת בְּאָזְנַי: “אֶפְשָר שֶצָדַקְתָּ בְּאָמְרְךָ, שֶפִּרְחֲךָ יוֹתֵר נָאֶה מִן הַכּוֹכָבִים, אוּלָם דַע לְךָ, יֶלֶד, שֶלֹא מִחָכְמָה אַתָּה בוֹחֵר לָשֶבֶת עַל הָאָרֶץ לְעוֹלָם, וְלִבְלִי עֲלוֹת הַשָמָיְמָה. חוֹשֵב אַתָּה, שֶהַכּוֹכָבִים לְבַדָם הֵם תִּפְאֶרֶת הַשְחָקִים. כְּלוּם לֹא תֵדַע לְךָ, שֶיֵש גַם שֶמֶש לַשְחָקִים? עֲמֹד פֹּה, עַד שֶיַזְהִיר הַשַחַר וְתִרְאֶה בְעֵינֶיךָ בַּעֲלוֹת הֶשֶמֶש בִּפְאַת הַמִזְרָח”. וַאֲנִי אַךְ הַפַּעַם הָרִאשוֹנָה שָמַעְתִּי שֶהַשֶמֶש עוֹלֶה קֹדֶם בִּקְצֵה הַשָמַיִם, כִּי לֹא קַמְתִּי עוֹד בִּשְעַת הַבֹּקֶר, אַחֲרֵי שֶלֹא הָלַכְתִּי עוֹד לְבֵית הַסֵפֶר, וְלָכֵן אָהַבְתִּי לִישוֹן עַד הַשָעָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה… אַחֲרֵי שָמְעִי אֶת הַדְבָרִים הַחֲדָשִים וְהַנִפְלָאִים גָמַרְתִּי בְלִבִּי לְחַכּוֹת לִזְרִיחַת הַשָמֶש. אֲנִי עָשִׂיתִי אֶת הַדָבָר הַזֶה בַחֲשָאִי, לְבַל יִוָדַע הַדָבָר הַזֶה לְהוֹרַי, כִּי לוּ יָדְעוּ זֹאת הָיוּ מַפְרִיעִים אוֹתִי מִמַחֲשַבְתִּי. הַבֹּקֶר אַךְ הִתְחִיל, עוֹד לֹא נִמְחוּ כָלִיל עִקְבוֹת הַלַיְלָה, וַאֲנִי רָאִיתִי אֶת קְצוֹת שְמֵי הַמִזְרָח וְהִנָם הוֹלְכִים וּמַאֲדִימִים, הוֹלְכִים וּמִתְכַּסִים בְּזָהָב, וּמִתּוֹךְ גַלֵי הַזָהָב הִתְחִילָה מְבַצְבֶּצֶת שֶמֶש יָפָה וּגְדוֹלָה וְנִשְׂגָבָה; לְעוֹלָם לֹא אֶשְכַּח אֶת הַתְּמוּנָה הַהִיא! בְּרֶגַע הַזֶה זָרַקְתִּי אֶת הַפֶּרַח הַיָפֶה שֶהָיָה בְעֵינַי, בְּאוֹתוֹ רֶגַע, כְּאֵיזֶה סְמַרְטוּט בָּלֶה, וְנָשָׂאתִי אֶת יָדַי בִּבְרָכָה לְשוֹשַן הַשָמָיִם.

מִנִי אָז לֹא הוֹסַפְתִּי עוֹד לוֹמַר: “אֲנִי לֹא אָמוּת אֲנִי לֹא אֶעֱזֹב אֶת הָאֲדָמָה לָנֶצַח!…” רוֹצֶה אֲנִי לַעֲלוֹת בִּזְמַן מִן הַזְמַנִים הַשָמַיְמָה וְלִנְגֹעַ בְּיָדִי בְשוֹשַן הָרָקִיעַ הַנֶהְדָר, הַצָץ לְנֶגֶד עֵינַי בְּכָל יוֹם וָיוֹם. וְאֶת הַפְּרָחִים הַפְּעוּטִים וְהַנוּגִים שֶעַל הָאָרֶץ לֹא חָדַלְתִּי לֶאֱהֹב גַם עָתָּה… הֵן רוֹאִים אַתֶּם, כֵּיצַד אֲנִי מְאַמֵץ אֶת אֲגֻדַת פְּרָחִים זוֹ אֶל לִבִּי, כֵּידַ אֲנִי נוֹשֵק לָהּ בְּמוֹ־פִי… אוּלָם בְּשָעָה שֶהַפְּרָחִים הַלָלוּ הוֹלְכִים וְנוֹבְלִים, הוֹלְכִים וְצוֹמְקִים בְּיָדַי, אָז נִזְכָּר אֲנִי בְּבַת־קוֹל שֶשָמַעְתִּי לְפָנִים וְאָז אֲנִי יוֹדֵעַ בָּרוּר אֶת הַיוֹם וְאֶת הָרֶגַע שֶבּוֹ אֶעֱלֶה הַשָמַיְמָה, וַאֲנִי שָׂמֵחַ עַל זֶה מְאֹד… נָדַם קוֹלוֹ שֶל נַחְמָן, וְכֻלָנוּ עוֹד יוֹשְבִים סְבִיבוֹ עַל גַבֵּי הָעֵשֶׂב הָרַךְ וְהַטָלוּל, וְשוֹמְעִים עוֹד… וְרוֹצִים לִשְמֹעַ עוֹד… גַם הַשֶמֶש נִצְבָה בְאֶמְצַע הַשָמַיִם וְחִכְּתָה, שֶמָא יַמְשִיךְ נַחְמָן אֶת סִפּוּרוֹ, וְגַם צִפֳּרִים שֶהָיוּ חֲבוּיוֹת בָּעֳפָאִים, צִפְצְפוּ אֵלָיו וְתָבְעוּ מִמֶנוּ שֶיוֹסִיף לְסַפֵּר.

וְהִנֵה הִתְעוֹרֵר אֶחָד מֵחֲבוּרָתֵנוּ הַשוֹתֶקֶת, הֲרֵי זֶה מִיכָה הַפֶּתִי וְהַסַפְּקָן, לִשְאֹל בְּקוֹל נָמוּךְ: – הַאֻמְנָם, נַחְמָן, כָּל זֶה אֱמֶת? הַאֵינְךָ מְשַקֵר? אַךְ זֶהוּ מְפַקְפֵּק! לוּלֵא נַחְמָן, שֶכִּהָה בָּנוּ הָיִינוּ מַרְאִים לוֹ “הַאֵינְךָ מְשַקֵר?” וְנַחְמָן הֲלֹא שִקֵר בְּכָל זֹאת! אָמְנָם, שְקָרָיו לֹא הָיוּ שְקָרִים בְּעָלְמָא! שְקָרִים יָפִים וְנָאוִים… בְּאוֹתָה הַשָנָה, שֶנַחְמָן סִפֵּר לָנוּ אֶת הַסִפּוּרִים הַלָלוּ, יָדַעְתִּי כְבָר לִקְרֹא בַּסְפָרִים; דוֹדִי שֶלִי, שֶאֲהָבַנִי, קָנָה בִשְבִילִי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיוֹת וּקְרָאתִים. וּבְשָעָה שֶהָיִיתִי קוֹרֵא אֶת סִפְרֵי הָאֲגוֹרָה הָהֵם, הָיְתָה מְנַצְנֶצֶת בִּי נְבוּאָה: נַחְמָן זֶה, לִכְשֶיִגְדַל יִכְתֹּב גַם כֵּן סִפּוּרִים… וְהַנְבוּאָה בָאָה!

עַכְשָו – וַאֲנִי גָדַלְתִּי כְבָר, הַיָמִים עוֹבְרִים עָלַי בְּטִרְדוֹת רַבּוֹת, וְהַלֵילוֹת בְּמַחֲשָבוֹת וּבְחִשְבוֹנוֹת… אוּלָם בְּשָעָה פְנוּיָה אֲנִי אוֹהֵב לְעַיֵן בְּאֵיזֶה סִפּוּר־מַעֲשֶׂה חָדָש… וְלִפְעָמִים קְרוֹבוֹת מִזְדַמְנִים לְיָדִי סְפָרִים רְאוּיִם וְטוֹבִים בֶּאֱמֶת, אֲנִי הוֹפֵךְ בָּם וְקוֹרֵא בְשַעַר הַסְפָרִים:" קֹבֶץ בְּדָיוֹת וּפַנְטַסִיוֹת, אֲגָדוֹת וְדִמְיוֹנוֹת מֵאֵת נַחְמָן"… מֵאֵת נַחְמָן… מֵאֵת נַחְמָן… אוֹתוֹ קָטָן שֶהָיָה קָרוּא בְּפִי חֲבֵרָיו הַשַקְרָן… הוּא אֲשֶר אָמָרְתִּי! כָּל הֶהָמוֹן הָעִבְרִי יוֹדְעִים עַכְשָו אֶת נַחְמָן, הַכֹּל מְהַלְלִים אֶת הַסוֹפֵר הֶחָבִיב הַזֶה, וְאָמְנָם סְפָרָיו מְצֻיָנִים מְאֹד. בְּכָל פַּעַם שֶהֵם בָּאִים לְיָדִי אֲנִי נֶהֱנֶה מֵהֶם הֲנָאָה מְרֻבָּה.

מֵאֵת נַחְמָן… מֵאֵת נַחְמָן… וַהֲרֵי הוּא לֹא הָיָה מַכִּירֵנִו הַיוֹם! וְאוּלַי?… לוֹ הָיוּ עֵינַיִם גְדוֹלוֹת וּשְחוֹרוֹת…