א.    🔗

אֲהָהּ, הַשֶמֶש עוֹלָה! וַיְהִי בִּבְרֹא אֱלֹהִים אֵת הַשָמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וְלֹא יָדְעוּ הַשָמַיִם וְהָאָרֶץ מִי מֵהֶם לְמַעְלָה וּמִי מֵהֶם לְמָטָה. לֹא יָדְעוּ הַשָמַיִם וְהָאָרֶץ מִי בָרֹם וּמִי בַשָפֶל… חשֶׁךְ הָיָה!

אָז נִשְמַע קוֹל אֱלֹהִים מִסוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ: – יְהִי אוֹר! – וַיְהִי אוֹר. וְהָאוֹר אֲשֶר הָיָה, אוֹר רָפֶה הָיָה. אוֹר קָלוּש עַד מְאֹד, אוֹר אֲשֶר מֵרָחוֹק בָּא, אוֹר אֲשֶר הֵאִיר אַךְ מְעָט. וְאוּלָם בְּתוֹךְ הָאוֹר הַזֶה הוּבְרַר וְנִתְגַלָה הַרְבֵּה. הוּבְרַר לָהֶם לַשָמַיִם, שֶהֵם לְמַעְלָה, וְהֶאְדִימוּ קְצַת, הֶאְדִימוּ וְהִבְהִיקוּ מִתּוֹךְ קוֹרַת־רוּחַ וַהֲנָאָה… וְלָאָרֶץ – לָהּ הוּבְרַר, שֶהִיא לְמַטָה… וּפָנֶיהָ קָדְרוּ, קָדְרוּ וְהִשְחִירוּ עַד מְאֹד… וְדוּמָם דוּמָם יִבְּבָה: – אוֹי לִי שֶאֲנִי רוֹבֶצֶת תָּחַת!

* * *

וְהָאוֹר? מֵאַיִן בָּא הָאוֹר? מֵאֵיזֶה עוֹלָם רָחוֹק הוּא בָא. מֵאֵיזֶה שֶמֶש רְחוֹקָה וַחֲבוּיָה הוּא בָא, עוֹד לֹא נִרְאֲתָה הַשֶמֶש, אַךְ אֶת אוֹרָהּ שָלְחָהּ לְמֵרָחוֹק… עוֹד יוֹם, עוֹד יוֹמַיִם – וְהִיא בָאָה בְּעַצְמָה וּבִכְבוֹדָה. הִנֵה הִיא בָאָה! חַמָה וַאֲדַמְדַמָה כֻלָהּ וַעֲגֻלָּה, נֶאְפֶּדֶת אֵש וָאוֹר, וְקַרְנַיִם, קַרְנַיִם תּוֹרֶה, וְהִיא כֹה מְלֵאָה וְגֵאָה, הוֹ גֵאָה!

הִנֵה הִיא בָאָה ועוֹמְדָה בִּמְקוֹם שָם מַתְחִילִים הַשְבִילִים, שְבִילֵי הַשָמַיִם וְהָאָרֶץ, עוֹמְדָה וְשוֹהָה עַל פָּרָשַת דְרָכִים וּפוֹסַחַת עַל שְתֵּי הַשְׂעִפִּים: לְמִי לִפְנוֹת? לָאָרֶץ אוֹ לַשָמַיִם? לְאָן?

וַתַּעֲמֹד הַשֶמֶש רֶגַע, וַתַּעֲמֹד וַתַּחֲשֹב דַרְכָּהּ – וְהַשָמָיִם וְהָאָרֶץ מְחַכִּים, בְּרַעַד וּבְרֶטֶט מְחַכִּים… בְּחֵיק מִי תִשְכַּב, תָּנוּחַ הַחַמָה הַבָּרָה? עַל לֵב מִי תִּתְרַפֵּק?

הַבֹּקֶר הָרִאשוֹן אָז הָיָה… עַתָּה דֶרֶךְ הַשֶמֶש סְלוּלָה, יְדוּעָה מֵרֹאש. הָאָרֶץ יוֹדַעַת הֵיטֵב כִּי לֹא לָהּ הִיא, וּכְבָר הִשְלִימָה עִם זֶה. וְהָיָה כִּי יֵרָאוּ פְּנֵי הַשֶמֶש בְּמִזְרַח הַשָמַיִם, הֲרֵי הִיא הוֹפֶכֶת אֵלֶיהָ אֶת עָרְפָּהּ הַגָדוֹל וְהַשָחוֹר וְכֹה תְהַרְהֵר: “בְּחֵיקִי לֹא תָנוּחִי, עַל חָזִי לֹא תִתְרַפְּקִי וְאֶת פָּנַי לֹא תַלְהִיבִי – צַוִי נָא לִי קַרְנַיִךְ מִמְרוֹמִים וְחַמְמִינִי בְגַבִּי”.

וְאוּלָם אָז – הַבֹּקֶר הָרִאשוֹן הָיָה, וְהָאֲדָמָה הֶאֱמִינָה, כְּמוֹ שֶהֶאֱמִינוּ הַשָמַיִם, כִּי בָהּ תִּבְחַר. מִי יוֹדֵעַ, חָשְבָה אָז הָאָרֶץ, אוּלַי בִּדְרָכַי הָאֲבֵלוֹת וְהָאֲפֵלוֹת תִּבְחַר הַשֶמֶש… וְאוּלָם, אֲהָהּ, הִיא עוֹלָה! הִיא עוֹלָה!

* * *

ב. תִּקְוַת הַשָמֶש    🔗

וַיְהִי כַּאֲשֶר עָלְתָה הַשֶמֶש, וַתָּאֶר, וַתְּהִי לְמוֹשֶלֶת הַיוֹם… וַיְהִי בַהֲאִירָה – וַיָּאִירוּ אִתָּהּ כָּל הַשָמַיִם, וּבְצַחֲקָהּ – וַיְצַחֲקוּ אִתָּה הַשָמַיִם וְכָל צְבָאָם. אַךְ לֹא יָדְעָה מִזֶה הַשֶמֶש, כִּי דָבְקָה הַשֶמֶש בַּשָמַיִם וְהָיוּ לְאֶחָד, לְמִקְשֶה אֶחָד, וְלֹא יָדְעָה מוֹשֶלֶת הַיוֹם מִכָּל הַכָּבוֹד הָרַב אֲשֶר הִיא מוֹצֵאת עַל דַרְכָּה. וַתְּהִי עֵינָהּ צוֹפִיָה, נִשְקֶפֶת וּמְצַפָּה לָאָרֶץ הָרְחוֹקָה – אֲהָהּ, מִי יִתֵּן וְלֹא תִמְנַע הִיא מִמֶנִי אֶת הַכָּבוֹד!

מֵאָז עֲלוֹת מְלֶכֶת הָרָקִיעַ בִּרְקִיעָהּ שָלְחָה אֶת מַבָּטֵי קַרְנֶיהָ לְמָטָה… בַּשָמַיִם תִּשְכֹּן וְתִקְוָתָהּ הָאֲדָמָה, מְרוֹמִים תַּהֲלֹךְ וְכָל מַעְיָנֶיהָ – הַשָפֶל.

וְהָאָרֶץ? לְכָל קֶרֶן אוֹר אֲשֶר שָלְחָה לָהּ הַשֶמֶש מִמָרוֹם הִצְמִיחָה לָהּ פֶּרַח, הוֹצִיאָה לָהּ צִיץ. עַל כָּל צְחֹק אֲשֶר צָחֲקָה לָהּ הַשֶמֶש, גְמָלַתָּהּ בְּבַת־צְחֹק שֶל עֵינֵי שוֹשַנִים. בִּמְקוֹם קַרְנֵי־תַנְחוּמִים אֲשֶר הִיא מוֹרִידָה לָהּ מַטָה, מוֹשִיטָה לָהּ הָאָרֶץ חֲבַצָלוֹת צְנוּעוֹת. עַל כָּל נְשִיקָה אֲשֶר תִּשַק הַשֶמֶש לָאֲדָמָה, תַּצְמִיחַ לָהּ אִילָנוֹת גְבוֹהִים, אַדִירִים וּזְקוּפִים הַנוֹשְׂאִים אֶת כַּפּוֹתֵיהֶם לְמַעְלָה בְתוֹדָה. כָּל הַדוֹמֵם וְכָל הַצוֹמֵחַ נוֹשְׂאִים עֵינֵיהֶם בִּבְרָכָה לַשֶמֶש וּמוֹדִים לָהּ. וְאוּלָם אֵלֶה הַחַיִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, הַנֶפֶש הַחַיָה עַל פָּנֶיהָ, נֶפֶש הַחַיָה וְהַבְּהֵמָה, לֹא יִשְׂאוּ אֵלֶיהָ אֶת נַפְשָם וְרֹאשָם, לֹא יִרְאוּ אֶת יָפְיָהּ וְלֹא יְבָרְכוּהָ.

וְהַשֶמֶש כֹּה תֹאמַר בְּהִתְרוֹמְמָה יוֹם־יוֹם הַשָמָיְמָה: "אֲנִי מְלֶכֶת־הַשְחָקִים, אֲנִי מוֹשֶלֶת הַיוֹם! מִי בָרָה פֹה כָמוֹנִי, מִי חַמָה וּמִי יָפָה כָמוֹנִי? “כָּל עַיִן אֵלַי הִנָשְׂאִי, כָּל לֵב אֵלַי הִתְפַּלְלָה, יְמַלֵל לִי בְּרָכָה כָל פֶּה!” עָלְתָה הַשֶמֶש וְעֵינֶיהָ לָרֶמֶשׂ הָרִאשוֹן הָרוֹמֵשׂ עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה.

"קָטָן אַתָּה וְאוּלָם חָי,

שָׂא אֶת רֹאשְךָ נָא אֵלָי!"

וְאוּלָם הָרֶמֶשׂ אַךְ לָרֶגַע עָזַב אֶת גַל עֲפָרוֹ, הִנֵה אַךְ לָרֶגַע עָלָה, חָתֹר וְעָלֹה, הִנֵה הוּא חוֹזֵר שוּב לִמְקוֹמוֹ, עָמֹק עָמֹק אֶל מַחֲבוֹאוֹ.

"בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה אֲנִי גָר,

חשֶׁךְ אַהֲבָתִי וּמְעוֹן צָר".

עָלְתָה הַשֶמֶש וְעֵינֶיהָ לְשוֹר־פָּר הַגָדוֹל וְהָרִאשוֹן, לַאֲבִי כָל הַשְוָרִים, הָעוֹמֵד בַּכָּר וְגוֹעֶה.

קָרְאָה לוֹ הַשֶמֶש מִמְרוֹמִים:

"שָׂא עֵינֶיךָ וְרֹאשְךָ שוֹרִי,

וּרְאֵה אֶת יָפְיִי וְאִשִי וְאוֹרִי".

גָעָה הַשוֹר אַחַת וּשְתַּיִם וְאֶת רֹאשוֹ לֹא נָשָׂא, רַק הוֹרִידוֹ, הוֹרִידוֹ לָאָרֶץ וּלְשוֹנוֹ הוֹצִיא:

אֵין טוֹב מֵעֵשֶׂב, כָּל הָאָרֶץ לִי כֵרָה.

אֶלְחֹךְ וְאֶלְחֹךְ וְאַעֲלֶה גֵרָה.

עָלְתָה הַשֶמֶש וְעֵינֶיהָ לֶחָתוּל הָרִאשוֹן, לַאֲבִי כָל חֹנֶף וָבֶגֶד, שֶהִנִיחַ מִמַחֲבוֹאוֹ וְלָטַש אֶת עֵינָיו הַיְרַקְרַקוֹת אָנֶה וָאָנָה.

"שָׂא עֵינֶיךָ לַשָמֶש, חֲתוּלִי הָרַךְ,

יָפָה אָנֹכִי וּמְאִירָה כָּל־כַּךְ!"

וְאוּלָם הֶחָתוּל – עֵינָיו מְשוֹטְטוֹת, מְשוֹטְטוֹת לָאָרֶץ וְלָעַכְבָּרִים עָלֶיהָ. וְכֹה יִלֵל הֶחָתוּל:

"לָמָה לִי יוֹפֵי? לָמָה לִי אוֹר?

עַכְבָּר לִי רִאשוֹן, מִי־יִתֵּן, בַּחוֹר?

אָז אָדְמוּ פְּנֵי הַשֶמֶש, אָדְמוּ מִכְּלִמָה וּמִתּוּגָה, שֶאֵין שָׂמִים לָהּ לֵב, שֶאֵין נוֹשְׂאִים אֵלֶיהָ עֵינָיִם. וַתֵּבְךְ הַשֶמֶש בְּתוּגָתָהּ הָרַבָּה וַתֵּבְךְ בְּדִמְעוֹת קַרְנַיִם, וַתִּפֹּלְנָה דִמְעוֹתֶיהָ קַרְנֶיהָ, וַתִּפֹּלְנָה וַתַּחְדֹרְנָה לְתוֹךְ יַעֲרֵי־עַד, וַעֲבֻתִּים וַעֲמֻקִים וְעוֹרְרוּ אֶת שָם אֶת הַדֹב הַשָׂעִיר מֵרִבְצוֹ. קָם הַדֹב הַמְסֻרְבָּל, יָצָא וְהִתְבּוֹנֵן וְהֵרִיחַ לְכָל עֵבֶר וּלְכָל צַד, וַתִּקְרָא לוֹ הַשֶמֶש:

"שָׂא רֹאשְךָ! שָׂא רֹאשְךָ, דֻבִּי הַשָׂעִיר,

הַבֶּט־נָא עַל שָמֶש, לְךָ דַרְכְּךָ תָאִיר".

וַיֵלֶךְ הַדֹב, הָלֹךְ וְנָהֹם, וְאֶת רֹאשוֹ לֹא נָשָׂא

הַשָמַיְמָה, כִּי אִם לְמַטָה הוֹרִידָהוּ, הֱנִיעוֹ בִנְהִימָה הֵנָה

וָהֵנָה:

"אֲנִי מְמַהֵר, אֲנִי חָש.

לְכַוְרוֹת דְבוֹרִים וּלְיַעֲרוֹת־דְבָש".

וַתִּתְעַצֵב הַשֶמֶש אֶל לִבָּהּ וַתִּקְרָא בְּמַר־נַפְשָהּ: "אוֹי לִי, אֲבוֹי לִי

אֵין שוֹמְעִים בְּקוֹלִי,

דִמִיתִי לְאֶפֶס, נֶחְשַבְתִּי לְאָיִן.

נֶפֶש לֹא אַחַת, לֹא אַחַת

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מִתַּחַת

לֹא תָרִים לִי רֹאש, לֹא תִשָׂא לִי עָיִן".

וַיִחַר לַשֶמֶש עַד מְאֹד, וְכִמְעַט שֶחָפְצָה לָבוֹא בֶּעָנָן, וְאוּלָם בָּזֶה הָרֶגַע קָפַץ הַתַּרְנְגֹול, הַגֶבֶר הָרִאשוֹן, עַל שִׂיחַ־עֵץ. הַתַּרְנְגֹל אוֹהֵב לַעֲמֹד, עַל גָדֵר, וְאוּלָם בַּיָמִים הָרִאשוֹנִים הָהֵם וְגָדֵר עוֹד טֶרֶם הוּקָמָה. וַיַעֲמֹד הַתַּרְנְגֹל עַל שִׂיחַ־הָעֵץ, זָקַף רֹאשוֹ כְּלַפֵּי שָמַיִם,

תָּלָה נְקֻדוֹת עֵינָיו בַּשֶמֶש וְקָרָא:

"קוּ־קוּ־רִי־קוּ, שֶמֶש רַבָּתִי,

אֲנִי אֶת עֵינַי נוֹשֵׂא וּמַבִּיט,

הַשְלִיכִי לִי דוֹרָן מִמָרוֹם, יָפָתִי,

כַּבְּדִינִי נָא כַּבֵּד…"

וַתִּצְהַל הַשֶמֶש לְקוֹל הַתַּרְנְגֹל הַקוֹרֵא וּפָנֶיהָ לָהֲטוּ מֵאֹשֶר וַהֲנָאָה. וַתִּקַח הַשֶמֶש מֵאִשָהּ וּמִדָמָהּ וַתַּשְלֵךְ בְּמַתָּנָה לַתַּרְנְגֹל, יַעַן אֲשֶר נָשָׂא אֵלֶיהָ אֶת עֵינָיו…

וַיִהְיוּ הָאֵש וְהַדָם לְכַרְבֹּלֶת וְלַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לְרֹאש הַגֶבֶר הָרִאשוֹן. נִתְקַנֵא הַצְבִי קַל־הָרַגְלַיִם בַּתַּרְנְגֹל, אֲשֶר קָשְרָה הַשֶמֶש עֲטָרָה לְרֹאשוֹ, עָלָה אַף הוּא עַל רֹאש־צוּר, הֵרִים אֶת רֹאשוֹ אַף הוּא וְקָרָא לַשֶמֶש:

"גַם אָנֹכִי הַצְבִי,

אָרִים אֵלַיִךְ רֹאש

וַאֲחַכֶּה עַד בּוֹש,

הַעֲנִיקִי דוֹרָן גַם לִי".

שָׂמְחָה עָלָיו הַשֶמֶש שִׂמְחָה רַבָּה, שָׂמְחָה עַל הַצְבִי בִּמְאֹד־מְאֹד, כִּי גָדוֹל הַצְבִי מִן הַתַּרְנְגֹל שִׁבְעִים וְשִבְעָה. וַתַּשְלֵךְ לוֹ מִקַרְנֶיהָ – הַסְבוּכוֹת וְהַיָפוֹת וַתַּעַנְדֵן לְרֹאשוֹ, וְלֹא הָיוּ קַרְנַיִם יָפוֹת כְּקַרְנֵי הַצְבִי.

אַךְ גַם הַתַּרְנְגֹל וְגַם הַצְבִי לֹא הִרְבּוּ לְהִתְרוֹמֵם אֶל הַשֶמֶש. עַד מְהֵרָה יָרַד הַתַּרְנְגֹל מֵעַל שִׂיחַ הָעֵצִים אַרְצָה וּבִקְרֹא לוֹ הַשֶמֶש מִמְרוֹמֶיהָ:

"שָׂא עוֹד אֵלַי עֵינֶיךָ, תַּרְנְגֹל!

קְרָא עוֹד, קְרָא עוֹד אֵלַי בְּקוֹל!" –

וַיַעַן לָהּ הַתַּרְנְגֹל וַיֹאמַר:

אֵין לִי פְנָאי, חֲבִיבָה, אֵין לִי פְנָאי,

רֶגַע הִתְבּוֹנַנְתִּי בָּךְ, רֶגַע – וָדָי…

עַתָּה עֵינַי לְגַל עָפָר, לְאַשְפַּתָּה,

אַשְפָּה! מִי לִי יִתֵּן אַשְפָּה עַתָּה!

אַף אָמְנָם לֹא טוֹב רֵיחָהּ, אַךְ גַרְעִינִים

מִתְגוֹלְלִים בָּהּ, גַרְעִינִים – פְּנִינִים".

וְהַצְבי? לָמָה הֵסֵב הוּא אֶת פָּנָּיו מִן הַשֶמֶש?

מִשֶנִתְּנוּ קַרְנַיִם לַצְבִי, בָּא מֹרֶךְ בְּלִבּוֹ,

פֶּן יִקְחוּ אֶת קַרְנָיו מֵעַל רֹאשוֹ. לְפֶתַע־פִּתְאֹם נִפְקְחוּ

עֵינָיו לִרְוָחָה מֵרֹב פָּחַד: הִנֵה הֵם בָּאִים וְנוֹטְלִים אֶת

קַרְנָיו! נָעוּ עֲלֵי הָעֵצִים בְּקִרְבָתוֹ וְהַצְבִי מַטֶה אֶת אָזְנָיו

לְקוֹל הָרַעַש וְרַגְלָיו שְלוּחוֹת לִבְרֹחַ… הִנֵה שִקְשְקוּ הַמַיִם

בַּנַחַל – וְהַצְבִי נָס בַחֲרָדָה מִפְּנֵי הֲמוֹן רוֹדְפָיו.

הַצְבִי יָרֵא, וּמִמוֹרָאוֹ אֶת כָּל אֵלֶה הַחַיִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה לֹא יָרִים אֶת רֹאשוֹ, לַשָמָיִם.

וַיְהִי בַּיוֹם הַשִשִי, בַּיוֹם הַשִשִי הָרִאשוֹן, וְהֶַשֶמש עוֹלָה כְּדַרְכָּהּ. הִיא עוֹלָה גְדוֹלָה, בְּהִירָה וּמְאִירָה, חַמָה וַאֲדַמְדַמָה, וְאֵין אַף אֶחָד אֲשֶר יְבָרְכֶנָה, אֲשֶר יְקַדֵם פָּנֶיהָ בְּשָלוֹם וַתִּתְעַצֵב הַשֶמֶש עַד מְאֹד, וַתֹּאמַר:

אַךְ הַפַּעַם אֶעֶבְרָה בַּשָמַיִם, אֶעֱבֹר וְאֶשְקַע לָעֶרֶב וְלֹא אָשוּב עוֹד לְעוֹלָם, לֹא אָשוּב עוֹד לְהָאִיר עַל פְּנֵי הַמִדְבָּר הַזֶה הַמִשְׂתָּרֵעַ לְמָטָה".

וְאַחֲרֵי כֵן הוֹסִיפָה הַשֶמֶש וַתֹּאמֶר אֶת דְבָרֶיהָ בַּחֲרוּזִים:

אַךְ הַפַּעַם אֶעֱבֹר אֶת חוּג הַשָמַיִם,

אַךְ הַפַּעַם אָאִיר לָאָרֶץ וְלַחַיִים.

אַךְ הַיוֹם הַזֶה אֶעֱשֶׂה דַרְכִּי דוֹמֵמָה.

מָחָר בַּבֹּקֶר עוֹד לֹא אֶתְרוֹמֵמָה.

יוֹתֵר לֹא אוֹפִיעַ עוֹד בִּשְמֵי רָמִים,

הַיוֹם בָּעֶרֶב אֶשְקַע לְעוֹלָמִים.

וְאוּלָם בְּאוֹתוֹ יוֹם הַשִשִי הָרִאשוֹן, רָאֲתָה הַשֶמֶש מִמְרוֹם שָמֶיהָ אֶת ה' אֱלֹהִים בְּשִבְתּוֹ עַל הָאָבְנַיִם וּבְיָצְרוֹ אֶת הָאָדָם. הִשְקִיפָה מִלְמַעְלָה וְרָאֲתָה בְלוּשוֹ אוֹתוֹ מִן הֶעָפָר זָקוּף, רָם וְגֵאֶה וְקוֹמָה לוֹ יְשָרָה, צַוָארוֹ נָטוּי לְמַעְלָה, וְרֹאשוֹ – רֹאשוֹ כַשֶמֶש עָצְמָהּ, עָגֹל כֻּלוֹ, עִם רַעֲמַת קַרְנַיִם־שְׂעָרוֹת, וְחָפְשִי הוּא רֹאש־שֶמֶש זֶה וְאֶל כָּל אֲשֶר יַחְפֹּץ יַטֶנוּ… וְעֵינַיִם לוֹ לָאָדָם, עֵינַיִם כְּשֶמֶש זוֹ עַצְמָהּ, מְזָרוֹת זִיקִים וּמְפִיצוֹת אֵש וְאוֹר וְקַרְנַיִם, גַם אֶת רוּחַ־ הַחַיִים, אֶת רוּחַ הַחַיִים רָאֲתָה הַשֶמֶש, אֲשֶר נָפַח בּוֹ אֱלֹהִים, אֶת הָרוּחַ מִמְרוֹמִים… וַתִּקְרָא לְנַפְשָהּ:

"הָאָדָם! זֶה הָאָדָם, הוּא הֵן יִשָׂא אֵלַי אֶת עֵינָיו תָּמִיד, גַם בַּעֲלוֹתִי, גַם בְּשָקְעִי יַעֲמֹד, יִשְהֶה, יִשְמֹר צְעָדַי… בַּעֲלוֹתִי יְבָרְכֵנִי, וּבְשָקְעִי יִנָהֶה אַחֲרַי לְפַאֲתֵי יָם…

וְכָל אֲשֶר תּוֹסִיף הַשֶמֶש לְהִתְבּוֹנֵן בָּאָדָם הָרִאשוֹן, כֵּן תַּאְדִים הַשֶמֶש יוֹתֵר וְכֵן תּוֹסִיף אֲמָרֶיהָ:

"הָאָדָם! הָאָדָם! לוּ נִבְרָא הָאָדָם קֹדֶם, לוּ נִבְרָא רִאשוֹן עַל אֶרֶץ, לִפְנֵי הִגָלִי, לִפְנֵי בָחֲרִי דַרְכִּי בַשָמַיִם, לִפְנֵי הִתְוֵיתִי לִי נְתִיבִי פֹה בָרָקִיעַ – וּבָחַרְתִּי בָאֲדָמָה…

“הוֹ, לוּ מָצָאתִי אֶת הָאָדָם עַל אֲדָמוֹת, אָז בְּעָמְדִי עַל פָּרָשַת דְרָכִים בִּמְקוֹם שָם נוֹשְקִים הַשָמַיִם וְהָאָרֶץ, וּבָחַרְתִּי בָאָרֶץ… וְכַךְ הָיִיתִי אוֹמֶרֶת: הָאָדָם, בַּמָקוֹם אֲשֶר שָם הָאָדָם, שָם גַם הַשֶמֶש! הַשֶמֶש לוֹ אָחוֹת וְאָח לָהּ הָאָדָם, וְעַל אֶרֶץ הֵם יַחַד וְאֵינָם נִפְרָדִים!”. וְהַשֶמֶש יָרְדָה בְּיוֹם הַשִשִי הָרִאשוֹן בָּעֶרֶב, וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ, פָּנֶיהָ הָעֲצוּבִים לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד.

הַשֶמֶש יָרְדָה וְאֵש הַתִּקְוָה בְפָנֶיהָ, וְתִקְוָתָה – הָאָדָם. וְהָאָדָם? זֶה עַתָּה נִבְרָא, זֶה עַתָּה נֻפְּחָה בוֹ רוּחַ… זֶה עַתָּה עֲזָבוֹ אֱלֹהִים לְנַפְשוֹ… וְהוּא עֵינָיו לַשָמֶש, – עֵינָיו וְלִבּוֹ וַהֲמוֹן גַעְגוּעָיו הוֹמִים לַשֶמֶש הַשוֹקַעַת וְעוֹלָה…