כשוך מלחמת העולם הראשונה נוסדה דגניה ב' – ובסוף מלחמת העולם השניה תחוג את חג יובלה. ובין שני התאריכים רבי המשמעות הללו עברה זו כברת ארץ רבה מאוד. בהשקיפה לאחור על־פני עשרים וחמש שנים האלה – יכולה דגניה ב' להתברך, כי אכן לא לשוא היו העמל, הכוחות ושפע האהבה והמסירות ששיקעו בפינה זו שעל גדות הירדן.
לא ראשונה היתה דגניה ב' ביצירה הקבוצתית, אף לא ראשונה בעמק הירדן: קדמו לה כאן דגניה א' וכנרת. אבל אך קמה – והתיצבה במערכת היצירה המשקית וההתחדשות החברתית שכם אחד עם אחיותיה הבכירות, ועד מהרה השיגה אותן, ובכמה וכמה דברים גם היתה יוזמת ופורצת דרך לפני שכנותיה הקרובות והרחוקות.
כי מראשיתה היה חותמה של דגניה ב' – יזמה, פרץ־תנופה, פרישת כנפיים והעזה, כיאות למפעל התישבותי ראשון באותה תקופת ההסתערות שלאחר מלחמת־העולם הקודמת, בו חָברוּ יחד כובשי עבודה מנוסים בני העליה השניה מקבוצת “עבודה” עם חלוצי־כבישים מתרוננים מקבוצת “בוברויסק”. כך היה בפרשת מפעל־ההשקאה הגדול של משקי עמק הירדן על שלביו, כך בהמרצת גידולים חדשים וענפים חדשים ואפני־עבודה משתכללים והולכים במשקי עמק־הירדן, וכך בעצם גידולה של כל המסכת, גידול הישוב ואופן גידולו. עד דגניה ב' לא נתקיים זה שנים דבר ההצטרפות של קבוצות שלמות והתמזגותן בחברה אחת גדלה והולכת (קבוצת עולי אמריקה וקנדה, קבוצת “גורדוניה” מרחובות, קבוצת “שבולת” מעולי גרמניה ועוד).
ואף גם זו: לא אחת ראינו את דגניה ב' כמקור תסיסה להעלאת החיים החברתיים והציבוריים המשותפים בחבל־ארץ זה. זכורה לנו הפרשה הנלבבת של הפעולה למען שיתוף בין־קבוצתי בעמק הירדן בשנת תרצ"ג1 מאז ועד היום דגניה2 ב' היא בין הנושאות הנמרצות ביותר של תביעת האיחוד בתנועה הקיבוצית בארץ.
והיא זכאית לכך. דגניה ב' אולי יותר מקבוצות אחרות הקדימה להזים את כל הטענות של מתנגדי האיחוד ולהוכיח את אפסותם של ההבדלים, כביכול, המפרידים בין הזרמים בתנועה הקיבוצית והמחייבים את הפירוד בתוכה. היא חרגה עד מהרה מהתחום שתחמו ראשונים ל“קבוצה קטנה” והפכה להיות משק גדול וגדל: מ־25 יחידות לפי התכנית “המורחבת”, שאליה שאפו בשנים הראשונות, הגיע היום ל־ 91 יחידות, שהן 422 נפש, ו“עוד ידנו נטויה להרחבת המשק” – מודיעה היא. והיא כוללת בתוכה את כל הגילים שאפשר למנות בישוב, וכבר נראו ניצנים ראשונים של דור שלישי בבונים ורביעי באוכלוסיה. ויש כאן “קיבוץ גלויות”, גושים גושים מרוב פזורי ישראל, שהתמזגו לעדה אחת. ויש כאן ניצול כל האפשרויות הניתנות וחתירה בלתי־פוסקת להרביית ענפי המשק וגיוונם למען הרחבת כושר הקליטה – והכנסה כללית בסך 110,000 לירות אשתקד (אפילו לפי המחירים של הזמן הזה) הרי הוא יסוד בל ימוט. גם הוא, ככל המשקים החלוציים, נשענה הרבה בתקופה הראשונה על עבודת חוץ. מה, איפוא, מבדיל בינה (ובדרך זו הלכו כמעט כל הקבוצות שהוגדרו אי פעם כ“קטנות”) לבין הישובים השיתופיים מהזרמים האחרים?
דגניה ב' אחד המופתים הנאים של יצירתנו בארץ, עליהם גאוַת התנועה כולה ומהם ישאבו כל העומדים במערכה, במערכה שלנו, כוח ועוז לקראת הבאות.
ט' חשון תש"ב
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.