בשלהי תרע"ג עמד לפני ועד פועלי יהודה, זה המוסד העליון של הסתדרות פועלי יהודה אשר נוסדה זה לא כבר, התפקיד של ארגון קבוצת מתישבים לגן־שמואל אשר ליד חדרה. זאת היתה נחלה מיסודם של חובבי־ציון (“הועד האודיסאי”), אשר הוקמה כגן אתרוגים ליובלו של ר' שמואל מוהליבר ועל שמו. מטע האתרוגים לא הצליח ביותר ובמשך השנים נעקרו האתרוגים וניטע פרדס־הדרים במקומם. אך גם בזה לא היתה נחת. הפרדס עובד בידי פועלים ערבים בהנהלת משגיח יהודי. המטע היה מוזנח ומנוון, מכון המים נתקלקל ונהרס. בעלי המקום היו צריכים אך להשקיע כספים ולהפסיד. אז עלתה התכנית להושיב בגן־שמואל החרבה למחצה קבוצת פועלים, אשר יקוממו ויבנו את המקום וייבנו בו.
העסקנים של ועד פועלי יהודה בעת ההיא, ברל כצנלסון ומאיר רוטברג, שמו את עיניהם ב“קבוצה הרחובותית”. היתה זאת קבוצה קטנה של שומרים ופועלים ברחובות, אשר פעלו בשנים האחרונות במושבה זו ונחלו לבסוף אכזבה קשה עם מאורעות זרנוגה (התנגשות בין רחובות והכפר זרנוגה הגובל באדמתה) בחודש אב תרע“ג, אשר גררו אחריהם עזיבת ה”שומר" – ועמו פועלים רבים – את המושבה. קבוצה זו גמרה בנפשה לנטוש את ההויה של הפועלים במושבה והתלכדה יחדיו במגמה ללכת למקום חדש, לכיבוש ולהתישבות.
לא היה זה תפקיד קל בימים ההם – למצוא ולארגן גוף מתאים להתישבות על הקרקע, וביחוד בתנאים הקשים של גן־שמואל: בסמיכות לביצות חדרה שופעות הקדחת, בשכנות לערבים עזי נפש, בעזרה כספית דלה מהמשרד הארצישראלי, ללא תנאי מגורים במקום. ועל עסקני ועד פועלי יהודה ניטל לעמול קשות עד שעלה בידם לארגן את המפעל ולמצוא את האנשים לכך.
בזכרוני נשאר חי ערב אחד בסוף אותה שנה, כאשר התאספנו, אנו בני החבורה ההולכת לגן־שמואל, לפגישת־סיום עם ברל כצנלסון ורוטברג בעליית גג של אחת החברות בתוככי “אחוזת בית” (היא ראשיתה של תל־אביב). שעה ארוכה נמשכה השיחה ונידונו הפרטים על המעשה של עליית גן־שמואל, וברל היה הרוח החיה בכל הדברים.
באותו ערב נולד מפעל קבוצתי חדש, והיה זה מאורע בחייה של ההסתדרות־המתחילה, אשר בימים ההם לא היתה מפונקת על מרחב של שטחי הקרן הקיימת ועל גופי חלוצים־מתישבים מאורגנים ומחכים להתישבות כאשר בשנים הבאות, ומנת חלקה היו אך התחלות זעירות פה ושם, כנסיונות־המשך לדגניה הקבוצה ולמרחביה הקואופרציה הקיימות.
ואכן, לא איכזב מעשם של ברל ומאיר רוטברג ביסוד קבוצת גן־שמואל באותה עליית גג שבתל־אביב, בערב ההוא שלפני ארבעים ואחת שנה1.
כ“ד אב תשי”ד
-
לשם הדיוק: קדמו לקבוצתנו בעליה לגן־שמואל וראשית כיבושה בחדשים מספר – יצחק רוזלר ז"ל, ועמו חברים אחדים מחדרה. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.