בנמוסי החברה אתה מוצא בטויים, שהיו משמשים בשעתם למקרים מיוחדים, ובמשך הזמן נעשו הרגל ובטלו מיחודם, עד שאמירתם אינה אומרת ולא כלום. אף על פי כן הם מתקימים, ולא מתוך כח של התמדה, אלא מתוך טעם של שלילה. האמירה שנתכללה באה עכשו משום שאי־אמירתה מביעה יוצא מן הכלל, מקרה מיוחד. הכלל מתקים בשֶל היוצא. האמירה אומרת: אין זה יוצא.
לדוגמא: “תודה” זו, הרגילה להאמר בחנות לכל קונה, כשהיא נאמרת אין בה לכאורה שום הבעה, אבל כשאינה נאמרת יש כאן הבעה של זלזול. ומתוך כך יש כבר בטוי גם באמירה.
זה קיומו של חיוב בזכותה של שלילה. ומרובים הם מיני קיום מעין זה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.