כז. [לאחד העם] ¹    🔗

אדֹני נכבד!

בבקשה את סליחת אדֹני על תשובתי שנתאחרה שלא באשמתי ובהודותי לו על הכבוד הגדול, שאיני ראוי לו, אשר חלק לי בהואילו לשום אלי את לבי להזמינני בתוך יתר קרואיו לתפֹס אותו המקום המצֻמצם שנתבצר לשירים במכ“ע החדשי העתיד להערך על ידו², — הנני לאמר לאדֹני בתֹם לבבי, כי לדאבוני לא אוכל, אעפ”י שהייתי חפץ, לזכות בכבוד זה. רב לי אם אתענג בחשאי על עמלן³ של סופרים מומחים כמוך וכיוצא בך ואני מה כי אדָחק להיכלכם. אין לי ההכנה הנחוצה ולא הכשרון הדרוש שימלאני לבבי להשתתף בעבודת מכתב עתך העתיד לבוא, שיש לנו הרשות לקַוֹת הרבה ממנו, אחרי דעתנו את עורכו ואת הרוח הטהורה והבריאה שתנשב ותפעם בו, במ"ע.

קמחא טחינה, השתפכות שלא לצֹרך, שיחות נאות שאינן צריכות לגופן, דעתנות אלפאביתית וקולנית – תהי נא דלתך נעולה בפני כל זה ושכזה ועשית כבוד למכתב עתך ועם כבוד קיום. — בנוגע לשירים – יפה אמרת במקום אחר⁴, שמעוטם לא יצער את הקוראים הנבונים⁵. רעתה שירתנו עד שנסתאבה ואינה עולָה על שלחן אדם הגון⁶. שעור קומתם של משוררינו הקַיָמים – עוד פחות מאפס, כל השגתם בשירה מצטרפת לחשבון קטן של השתטות בחרוזים וברור מלים יפות בודדות וכדומה. ה“קוראים הנבונים” יכֹלים להסתפק בשירה מעין שירתו של מנדלי מו“ס. אם כדי לצאת ידי המנהג הנך חפץ דוקא בשירים – מַן לך לכה”פ משוררים כק. שפירא⁷ ודוד פרישמן⁸, שעם כל חסרון שלמותם במקצֹע זה לעֻמת משוררים אירופים, המה לכה"פ אנשים בעלי דעה המוכנים ומוכשרים פחות או יותר. סוף דבר, עשה לך כלבבך והשען על בינתך; לי ינעם לדעת כי לא חללתי את כבוד המכתב העתי, שככה כלו עינינו מיחל לו ושכה רב בטחוננו בו, בהכניסי אל תוכו רוח הקטנות והפעיטות⁹; אנכי ושכמותי נהיה מאֻשרים כשנזכה לראות גם אצלנו מכתב עתי בעל צורה הגונה שנוכל לכבד בלבנו את תכנו, את עורכו ואת סופריו.

ובשאלי שנית את סליחת אדני על הלאותי אותו בדברים שאולי היה יכול להסתפק בלעדיהם – הנני מתכבד לבקשו לכתֹב אותי בין המנוים על ירחונו לשלוח אלי על האדריסא הרשומה מטה את החוברות תיכף בצאתן. אלו ידעתי את המחיר הייתי מצרפו עתה למכתבי, אך עתה עלי לחכות במודעה.

P. S. כל דברַי למעלה אינם מוציאים מידי האפשרות שאם אכתֹב איזה דבר ואראנו הגון למכתב עתך – בודאי אשלח לך.

ברגשי כבוד אמתי

ח. נ. ביאליק

12 סנט. 96 [י“ז תשרי תרנ”ז].

כתבתי: Ш. Авербуху м. Коростышевъ, Кіев, г. Для Х. Н. Б.

שמי וכנויי דוקא בר"ת.

 

כח. [לי. ח. רבניצקי]    🔗

ידידי הנכבד!

היום קבלתי מכתבך. את מחברת “שלום עליכם”¹⁰ שלחתי אליך שלשום, ובל“ס כבר באה לידך. ראיתי את תֹּכן הענינים של הפרדס השלישי בגליון “הצפירה” במודעתך ואשים על לב את חסרון מאמרי “אחד העם” בפרדסך זה¹¹ ויצר לי מאֹד. הוא חָסֵר פלפלא חריפתא כזו שהיתה מתבלת עד עתה את כל הקדרה… הנני מחכה בכליון עינים לבוא הפרדס לידי למען תפתרנה לי כל השאלות התמוהות בנדון זה: מה הנה סבות עכובו? ומה הנה ה”מסעות" של מנדלי מו"ס? האם תרגום המסעות הישנות¹² הם או מסעות חדשות הם שנכתבו עברית מתחלתם? אם תרגום הם – מאד הייתי מתאוה לראות הֵאיך מתרגמים זרגונו של אברמוביץ? – סוף דבר, אל תניחני זמן רב בתמיהות ואל תאריך נפשי.

הנך מבקשני לבלי אמהר לשלוח בשביל “האביב” – מה בכך אם אשלח? גם זה דבר תמוה.

ידידך המחכה לפרדסך ולמכתבך

ח. נ. ביאליק

[קורוסטישוב] 30 אקטיאב. 96 [ו' כסלו תרנ"ז].

 

כט. [לי. ח. רבניצקי] ¹³    🔗

ידידי החביב י. ח. רבניצקי!

קבל בזה שיר ל“אביב”ך – “ביום קיץ יום חֹם”¹⁴ – ועוד עתיד אני בשבוע הבא לשלוח אליך שיר אחד יפה, שלא נברא אלא בשביל מאסף כהאביב. אך עתה אינו תחת ידי ואני מתעצל למשש את גליונותי; ומלבד זה זכורני, שהוא צריך תקון באיזו מקומות ובסופו חסר בית או שנים; לכשאתקננו אשלחנו בלי אחור.

את מחברת שלום עליכם שלחתי אליך בשבוע העבר; הודיעני אם באה לידך. גם הודיעני אם דעתך נוחה משירי זה, ואם תקבלנו לאביבך. אם לא – השיבהו מיד.

ובזה אני מבקשך, ידידי החביב, להיות לי גם ידיד נאמן ולשלוח לי רובלים אחדים, כמה שיהיו, על חשבון השירים שאני שולח ושאני עתיד לשלוח מדי דרשך. אולי יהיה איזה תרגום או איזו עבודה אחרת ועבדתיך. איני מחַשֵׁב ואיני מדקדק עמך לא עתה ולא גם לעתיד לבוא. אך עת רעה לי עתה, עת רעה מאד, עֶסקי בִיש ועניני כעס ומכאובים, טרדות, אבדן כסף ומפח־נפש – זה חלקי מכל עמלי בעולם העשיה. מעולם לא עלתה על לבי שגם אחרי צאתי אל העולם הזה אהיה תובע בפה שכר שירים, וביחוד ממך. אני שונה: איני גוזר עליך גזרות ואיני חותך קצבה – שלח כאשר יהיה עם יֹֹשר לבבך, אשר אליו אשען.

וביחלי בקֹצר רוח לתשובה תכופה אשאר מוקירך וידידך

ח. נ. ביאליק

ל. [לי. ח. רבניצקי] ¹⁵    🔗

שולח אני לך בזה שיר אחר במקום המוּשב. גם השיר הזה איננו אותו השיר שאמרתי במכתבי הקודם, כי מלבד שהשיר הנ“ל צריך תקון הוא חסר בסופו בתים אחדים ואין דעתי מופנה להשלימו. אולי אשלימנו לצאת האביב השני¹⁶; איך שיהיה מידך לא יחליק. השיר השלוח בזה כמדומני יצלח לאביבך עצהיו”ט.

איני מחזיק עצמי לסופר, שתהי לי הרשות להרעיש עולמות על רֹעַ העסקים במקומנו. עסק היער, שאני מחזיק בו, היה לעסק ביש וענין רע עד מאד מרֹב קופצים ומחֹסר מקורות פרנסה אחרים. הקבצנות מתרבה פה ואיש את רעהו יאכל. מי יתן ומצאתי את הכהֻנות באיזה בית מסחר ורָוַח לי. לולא נואשתי כבר מהיות סופר בישראל ירֹק ירקתי על המדבר הגדול והנורא הסוגר עלי מסביב… אך עתה הנני ככל המון בני ישראל האובדים והנדחים בפנות אפלות ובמבואות מטונפות¹⁷ ואין מתאונן; וכלום דרך אחרת יש לנו?

ל“השלֹח” שלחתי שירים¹⁸ וקבלתי שכרם למפרע 10 קופּ. השורה. אך יודע אני בעצמי, כי לא יִמָשכו ימי עבודתי ב“השלֹח” מחֹסר הכנה וכשרון, וסוף־סוף תקיא אותי ארץ הסופרים מגבולה. מי יתן ונכנסתי במהרה לעבודת מעשה בטוב ה' בארץ חיים ואמלטה גם מן הישימון הזה המְעַבֵּד אותי לתֹהו ובהו. כדאי הוא בודאי ליַבֵּש את מֹחי לשם עולם הבא או לשם מו“ל ועורך כעזרא גולדין, שהשתטח לפני וישת לי בחלקות בכמה מכתבים לשלוח לו משירַי ל”זמנו“¹⁹ במחיר 5 קופּ. השורה וגם ד”ק שלח לי 5 רו“כ, והמותר הבטיח לשלם אחרי הדפסת מאספו, וכשנדפס ה”זמן" נשתתק פתאֹם ר’ עזרא ורק על מכתבי החמישי ענה, שמפני שעשה הפעם עסק ביש במאספו, לכן אינו יכול לע“ע לשלם. טובים הם המולי”ם העברים! את האכזמפּ. שאמרת²⁰ שְׁלַח וקח בזה את תודתי העמֻקה. ענני תיכף אם תאסוף השיר.

אוהבך ומכבדך

ח. נ. ביאליק

 

לא. [למ. י. ברדיצ’בסקי]    🔗

[קורוסטישוב, כ“ז נויאבר 1896. ד' טבת תרנ”ז].

אדֹני הנכבד!

אדֹני מודיעני את מחשבתו לכתֹב על אֹדתי ועל אֹדות שירַי. אם באמת הראשון הוא תנאי מוכרח אל השני ולא סגי בלאו הכי – אני מרשה זאת לאדוני; ובלבד שלא יכלימני ולא ילבין פני בדברים מקֻפחים²¹ ומגודשים שאינם נוגעים לגוף הענין. אין לי בזיון גדול מתהלת שקר, אבל לנגוע בכבוד עצמי בשביל איזה שיר שלא עלה בידי – יאבדו אלף שירַי ואל תאבד לי טפת דם כגרגר חרדל. אם באמת אנכי או פעלי הוא “מראה ספרותי שראוי לשים לו לב מאַחַד הצדדים”²² – תהי נא שימת הלב הזאת כלאחר יד ולא מיוחדת. הכתיבה “לשם יחוד” בנדון זה תזיק רק לכותבה. ובי אדוני, שלא תחשֹׁב את דברי לענותנות ממין ידוע שאינה אלא התגדרות שפלה.

להודיעך “את אשר אתי, חוגי ומולדתי ואת אשר עבר עלי בחֹמר וברוח”²³ – איני יודע איך להודיעך זאת. אך בקצרה אודיעך בזה את הדרך הכבושה אשר עברתי בה: חדר, ביהמ“ד, ישיבת וולוזין, השכלה במובן הידוע, כונות ותשוקות רצויות עם מעוט יכֹלת – ולבסוף חתונה ויאוש. ועכשיו הנני מן המתאוננים עם כל ידיעתי את טפשותם של אלה. וכי יחיד אני בזה? ידיעותי מעטות. את השפה הרוסית אדע על בוריה וקראתי ושניתי בה הרבה, בלי כל הוראה מסֻדרת. מצבי החמרי גרוע מאד. עסק היער, שאני מחזיק בו, הוא עסק בישב מקומנו, וביחוד ל”אנשים קטנים", שאינם בעלי כיס. המצב הקלוקל הזה שנוא עלי מאד והוא מפזר את נפשי עד כדי להשתגע.

לשלוח לך תמונתי לא אוכל, לדאבוני, אעפ"י שאני מכיר את צדקת דרישתך זאת²⁴, כי אין פוטוגרפיה בעירתי הקטנה ותמונה ישנה אין עמי עתה. אך אוכל להבטיחך שאיני מנֻול ואלהים לא הכשילך בבן אדם שאינו מהוגן.

ובהודותי לאדני על שומו אלי אתת לבו אשאר מכבדו

ח. נ. ביאליק

יִזָּהר כב' לכתֹּב את שמי באדריסא בר"ת דוקא, באופן אחר יאבד המכתב.

 

לב. [לי. ח. רבניצקי]    🔗

[קורוסטישוב, כ“ג בינואר 1897. ב' אדר א' תרנ”ז]

ידידי היחיד והמיוחד!

אני מאמין בידידותך, אף כי מעולם לא התגלינו ולא השתפכנו איש לפני רעהו ועל שלחן אחד כזב לא דברנו. כמוני כמוך נשנא התגלות־לב והשתפכות־הנפש. ובכלל אין הלב פנוי לידידות ואהבים כשהרֵחים תלוים בצואר וחרב חדה מונחת על הצואר. אולם עתה הגיע לי “הרגע המכריע”, המקפיא כל דמי ועושני לנציב קרח. עתה ידעתי מה חדל אני כשפסק המן²⁵ וכספי המעט אבד בחורף זה בענינים רעים. מה אעשה, ידידי, מה אעשה? לעשות עסקים חדשים – אין לי כסף, ודרך אחרת אין לפני. חפץ אנכי לבקש איזה מקום כהונה בבית־מסחר, אולם מסופקני אם אמצא. ובכל זאת אחכה עד עבור ימי הקונטראקטין²⁶ בקיוב, כי אנשים אחדים הבטיחוני להשתדל בעדי בימים האלה, אולי יעמֹד לי רוח והצלה ממקום אחד. — אולי יקרה לפניך ה' בעירך בין מיודעיך לשמוע ולדעת כי יש מקום פנוי לבוכהאלטר – הודיעני זאת והודעתיך פרטים אחדים מכשרוני במקצֹע זה. ביחוד אוכל למלאות חובות פקיד או בוכהאלטר במסחר עֵצָה ומעשי יער.

ובכל זאת אל תירא, ידידי, פן אשלח יד בנפשי. אדרבה ואדרבה! חפץ חיים אנכי ואוהב ימים לראות טוב ככל שפל ידים וביש גדא. ואני חושב – שמע והתפלא – לסדר לדפוס חוברת שירים ממיטב שירַי הישנים והחדשים, כי ב“ה שעתי פנויה כיום ויכולני לפנות לבטלה כנפשי שבעי. הודיעני אם טוב הדבר בעיניך והשמיעני את אשר תשמיע ואת אשר תדע בדבר זה, כי טירון אנכי בענין זה ולא אדע להימין ולהשמאיל ואיך לגשת אל המלאכה. חפץ אני להדפיסם בתבנית שירי ר’ יהודה הלוי של אחיאסף בדפוסם ובדמותם, באותיותיהם ובצלמם²⁷. כמדומה שלא איגע לריק. מה דעתך? אולי טוב למסור את החוברת למו”ל ולקחת שכרי מן המוכן במזומנים. אך מסופקני אם יִמָצא כזה. ובכלל הודיעני אם ראויים שירי להעשות אגודה אחת ואם ימצאו קונים.

בקוצר רוח אחכה לתשובה.

ח. נ. ביאליק

 

לב. [לי. ח. רבניצקי]²⁸    🔗

[קורוסטישוב, ט' אדר ב' תרנ"ז] Корост. 29/II² – 97.

ידידי היקר והנכבד!

קובץ השירים אשר אני אומר לתת בדפוס מונח אצלי עתה ערוך ומסֻדר; חצי הקובץ – שירים ישנים שכבר נדפסו ומחציתו – חדשים הטובים מן הראשונים. לע“ע פניתי במכתב אל בן־אביגדור והצעתי לפניו לקנותו מידי בשביל הוצאת “תושיה” ולא באתני עוד תשובתו. איני יודע אם יִמָצא לי מו”ל טוב ממנו. אך ספק גדול הוא אם אֵאוֹת גם אליו, כי כפי שכתב לי גולדין²⁹ — מעט מאד השכר שהוא נותן בשירים – 20 רובל הגליון, אלא שהוא מבטיחני, שלי יתן בן־אביגדור 30 ר. או פחות מעט. נארודיצקי מזיט'³⁰ חפץ ג“כ לקבל ע”ע הוצאת הקובץ במחצית הרֶוַח העתיד לבוא, ובלבד שאשתתף עמו בסך 25 רו“כ על הוצאות הדפוס; ומותר ההוצאות והטפול בשעת הדפסה ומכירה מוטל עליו; אך אנכי אין נפשי להטיל לכיס ולהשקיע מזֻמנים. אם יאות נארודיצקי לקחת ע”ע כל ההוצאות. בלי כל השתתפות מצדי – אעשה עמו. כי דומה אני שמחצית הרֶוַח תעלה יותר משלשים רו“כ הגליון. — הודיעני את עצתך. הקובץ יכיל כשלשה גליונות דפוס בני 32 עמודים, אם לא יזנב הצנזור בו. כשאעשה לי עוד העתקה אחת מן הקובץ אשלח אליך אחד מהם, למען תשים עינך עליו ותודיעני את דעתך בלי פרכוס ומשׂא־פנים. אולי תוכל להראות לי איזה מו”ל אחר, אשר יהיה טוב מן השנים הנזכרים – היטיבה להודיעני ואודך. התבנית שאני אומר לתת לקובצי תהיה כתבנית “שירי ר”י הלוי" הוצאת אחיאסף וכאותיותיו, כי אין נפשי אל האותיות הגדולות.

לתשובתך התכופה יחכה ידידך המכבדך והאוהב אותך

ח. נ. ביאליק

מצבי החמרי לע“ע כמקדם ועד החג אשב פה ואח”כ – ה' יודע.

 

לג. [לי. ח. רבניצקי]    🔗

97 [קורוסטישוב] 17/III ³¹ [כ“ה אדר ב' תרנ”ז].

ידידי היקר והנכבד!

כבואי היום מזיט' אל ביתי מצאתי את מכתבך הגלוי ואני נותן לך את תודתי. אם מוצא אתה לאפשרות שיקבלו בני אחיאסף ע“ע את הוצאת שירַי – הציע לפני “אחד העם”³²; אך מסופקני אם יסכים לזה. האחת, האחיאסף החדש³³ אינו מתעסק בשירים. והשנית כמעט מחצית השירים אין להם ענין כלל להפרוגרמה של אחיאסף החדש, שכל עסקו אינו אלא עם הספרות הלאֻמית, ובין שירַי רבים כאלה שעליהם אומר “אחד־העם” ב”השלח“: “השתפכות הנפש ושירי אהבה נמצא למדי ביתר הספרֻיות”³⁴. אעפי”כ – נַס נא!

ובלחישה אומר לך, שלא אצטער הרבה אם לא יִמָצא לי לע“ע מו”ל על שירַי; כי לע"ע עוד דלה החוברת מהיות הגונה ויפה. יעברו עוד ימים. ולולא מעט הכסף שאני מקוה מהם והנחוץ לי מאֹד – כי אז לא עלתה על דעתי כלל להדפיסה.

מ“תושיה” אין לע"ע כל מענה על שני מכתבי³⁵.

ובהודותי אותך על קרבתך אלי בכל קראי אשאר ידידך האוהבך

ח. נ. ביאליק

העתקה מחוברתִי³⁶ אֵין לע"ע. למעני ולביתי עוד לא נעשה דבר. כלו כל התקוֹת. אֵל יודע מה אחרית כל אלה.

 

לד. [לי. ח. רבניצקי]    🔗

[זיטומיר] 18/IV 97 [כ“ח ניסן תרנ”ז].

ידידי וחביבי הנכבד!

היום שלחתי מזיט' לה' גינצברג א.³⁷ את קבוצת השירים, ואשר יחליט כן יקום. כן ענו לי בעלי אחיאסף. ע“ד ההונוראר עוד לא כתבו מאומה. חוששני, שלא תמצא המחברת חן בעיני “אחד העם”. השתדל לראותה אצלו ודַבר עלי טובות. השכר נחוץ לי מאד. ואני לא מחסרון השירים וממעוט ערכם ירא, שלא יתקבלו, כ”א מפני “הדעה”. בהם רבים שירי חול – מה שאינו מתאים לפרוגרמת אחיאסף.

עשה כאשר תוכל לטובתי. נצרך אני. מַנִי פָסַק ועבודה אין לי. כותב אני עתה בחפזון גדול בבית הדואר בזיט‘, ולא אוכל בנשימה אחת להודיעך מכל אשר ה’ עושה עמי. במכתב אחר אאריך. הודיעני בתכיפות דעתך ע"ד הקבוצה³⁸.

על הקארטא הדבוקה תואיל לתת לי תשובה מדויקת ע"ד מהות איזה צעיר בן אודיסה, שם משפחתו מאַחליס. אביו, אביגדור, גר באודיסה והוא קומיסיוניר, ובנו, אשר אני שואל על־אודותיו, הוא כעת מכהן בחרסון באיזה עסק. לדבריו הוא נודע היטב לא. גיצברג. אם תדע הודיעני את אופי האיש מצד המוסרי.

לתשובתך אחכה

ח. נ. ביאליק

 

לה. [לי. ח. רבניצקי]    🔗

5/4 97 [ט“ו אייר תרנ”ז] ססנוביצי.

ידידי הנכבד!

תמורות רבות עברו עלי במשך הימים הקצרים האלה ועד עתה לא אדע את פתרון כל החלומות שחלמו אחרים עלי. אם תִיטַב מחרָתִי מאתמולי אודיעך מסתמא. לע“ע אין שלום, והנני תועה עתה באחד הרחובות בעירה סוסנוביצי פ. פיטרקוב על גבו פרוסיה. איני יודע אם נתקבל ממך בביתי מכתב על שמי. אם לא כָתַבְתָ עדנה, אבקשך עתה להודיעני עפ”י האדריסה הכתובה מטה את אחרית מחברת השירים ששלחתי לה’ גינצברג, אם טובה היא בעיני שניכם וכשר הדבר לפניכם להדפיסה. אנכי לא אל הכבוד עיני נשואות ולא לשם הספרות אני חָש, כי אם – אל השכר. לי נחוצות עתה הפרוטות, ידידי פְרוֹק, ידידי שְׁזִיב³⁹, ועשה כיכלתך לטובת התקבלות המחברת. אם שירים אחדים רעים אחליפם בטובים. את תשובתך תָרִיץ אלי ע"פ האדריסה הזאת:

Сосновиы, Петрковск, губ. С. Феликсу для Х. Н. Бяликв

ענני תיכף, בו ביום.

 

לו. [לי. ח. רבניצקי]    🔗

19/v 07 [כ“ט אייר תרנ”ז] סוסנוביצי, פ. פיטרקוב.

לידידי הנכבד שלום!

כבר כתבתי אליך אגרת פתוחה מסוסונוביצי ולא עניתני. עתה אוכל לשמחך, כי רָחַב לי מעט. אני מוצא פה משכֹרת בערך 50 רו“כ לחודש. ולולא צרכי החיים שהיו פה ביוקר שמחתי שמחה שלמה על הגאֻלה ועל התמורה, אף כי העבודה הזאת, ההוראה, היא עבודה זרה לרוחי. לכשתרבה משכרתי מעט אקח גם את אשתי הנה; לע”ע פרוש אנכי ואני מלמד תורה ל“עמו ישראל” שלא מתוך טהרה⁴⁰.

בבקשה ממך הודיעני מיד מה עלתה למחברתי המונחת אצל אחד העם, וביחוד הודיעני בפרוטרוט את דעתך ע"ד הקובץ, אם לא ילבין את פני ואם רתוי לו⁴¹ שיבֹא לעולם.

עוד מעט ויעבֹר האביב, כל העצים השליכו נצתם ותם פרח – ואביבך⁴² טרם הופיע. אולם מאמין אנכי באמונה שלמה שאעפ“י שהוא מתהמה בכ”ז בוא יבֹא עוד בטרם יבוא הגואל. הרבניצקי מו"ל הוא ויכזב?

האומר אתה די בג' פרדסים? כפי הנראה סחף השלוח⁴³ את פרדסך.

היה שלום וענה מיד למכבדך ואוהבך

ח. נ. ביאליק

 

לח. [לי. ח. רבניצקי]    🔗

9/VI 97 [כ“א סיון תרנ”ז] סוסנוביצי.

ידידי החביב!

מאד אני חפץ לתת לך איזה שיר לאביבך, אך אין לי לע“ע. לכשאכתֹב אתן לך. ואם חפץ אתה ברור לך מן החוברת המונחת ת”י ה' “אחד העם” איזה שיר כטוב בעיניך. לדעתי ייטב לאביבך השיר “בשדה” הנמצא שם ומתחיל “הן לא כצפורה נתפשת”⁴⁴.

כותב אני כיום שיר גדול מעין פואימה⁴⁵. אם יצלח בידי לגמרו אהיה מאֻשר. אך מסופקני מאד. על כל פסיעה ארגיש את חֹסר השכלתי וידיעתי. ולמלאותן איני מספיק ונם רְפה רצון אנכי, כידוע לך.

מעמדי פה בסוסנוביצי איננו טוב ואיננו רע. אני עָמֵל ומשתכר. הטובה האחת אשר לי פה – הוא עמלי; עד היום לא השתכרתי כסף בעמלי אני. והרעה האחת אשר תמצאני פה – היא בדידותי. זרים לי האנשים וכל המונם שאין כל אלהים בלבבם המלא דאגת רגע וציניזם נורא לכל קדשי הקדשים. היד הגדולה אשר יעשה ה' בישראל⁴⁶ לא נגעה הנה גם בראש צפרנה של אצבעה הקטנה. כנראה, לא רעים המה משאר האנשים, ואולי כן צריך להיות. שערי הטרקלין כבר ננעלו ולא נשאר לנו כי אם הפרוזדור וסוף כל סוף אם לא נעבֹד שתים־עשרה שעות ביום נמות ככלבים ברעב.

הקראת את מחברתי⁴⁷? מה דעתך על־אודותיה? הראויה היא לדפוס? עוד לא עבר המועד משמוע עצת אנשים טובים. ובלחישה אומר לך, כי לולא תקותי למשכֹּרת המעטה אשר תוכל להמציא לי המחברת והנחוצה לי מאד מאד, אזי לא הסכמתי להדפיסה.

לתשובתך אחכה. אוהבך ומכבדך

ח. נ. ביאליק

 

לט. [למ. י. ברדיצ’בסקי]    🔗

13/25 VII 97. [כ“ה תמוז תרנ”ז] Somsowice

אדֹני הנכבד!

מכתבך מיום 25/5 נשלח אלי מעיר מושבי קורוסטישוב, אשר שם ביתי, אל עיר מגורי, סוסנוביצי, שאני מתגורר בה עתה, ולכן נתאחרה תשובתי עד היום.

בדבר ה“תוצאה”⁴⁸ החדשה שאתם אומרים ליסד, אעפ"י שדעתי נוטה יותר לדעת “אחד העם” במאמרו “צרך ויכלת, הבא כתשובה על שני מאמריכם⁴⁹, בכ”ז, סוף סוף, ינעם לכל בן־עמו לדעת כי אמנם גדולה היכלת כצֹרך⁵⁰ — אם תעלה בידכם להוכיח כזאת ואם יהיה גם המעשה נאה כמדרשכם.

בכל אופן, עדין דבר זה, כנראה מדבריך, תלוי ועומד במחשבה תחלה, ועד סוף מעשה יעברו ימים לא מעטים ואין מקום ל“תרעא” באין עוד “דרתא”⁵¹. וכשיגיע לידי כך נוכל לדבר ע"ד הוצאת מחברת שירַי⁵².

ולא אוכל להתאפק מהביע לך את ספֵקי ע"ד אחרית מחשבתך הטובה אם תהיה כראשיתה. רֹב הכונות הרצויות בימים האלה בתוכנו המתחילות בהרבה – מסימות בלא כלום, ולכל היותר – בציצים ופרחים ובמעשי צעצועים תחת פרי ולחם, בשרא וכורא המובטחים בתחלתן.

תאות השִׁפוּר והשכלול באין מעמד לרגלים ורוח לנשמת אפים – הוא דבר שראוי לשים אליו לב. אעפ"י דרכי איזה הגיון מוזר יָצא לרבים מן מרחיבי ספרותנו שתרגום דברי שיר מנביאי אומות העולם יפדה את ישראל מכל עונותיו וצרותיו.

אחד הוא בתוכנו ההולך לבטח דרכו, בחשאי, בלי קול ענות גבורה, כתלמיד אמתי לאברהם אבינו, העושה יותר משהוא מבטיח; אחד הוא שבכל מקום שהוא משרה את שכינתו שם גם האמת והענוה, מעשים מתאימים לדעות, — אחד העם.

ובברכי את מחשבתך שתהא פוריה, ולא רק בעלת פרחים כהוצאת שירים וכדומה, שבמעין זה סִימה גם תושיה⁵³ אחרי הבטחותיה הגדולות, ובתתי שלום לשותפך הנכבד ד"ר אהרנפרייז אשאר מוקירך ומכבדך

ח. נ. ביאליק

 

מ. [לאחד העם] ⁵⁴    🔗

[יולי 1879. תמוז–אב תרנ"ז⁵⁵]

אדני הנכבד!

עם כל חפצי לשלֹח אליך את שירי “המתמיד” בלי כל באורים מצדי לא אוכל לפטור את עצמי מבלי העירך על דברים אחדים:

א) “המתמיד” שלי איננו ממושכל ומפוקח, כ"א מתמיד פשוט וישן שאינו פורש להשכלה ואינו מתאוה תאות־אין־אונים לעולם שאינו שלו, לפי דעתו.

ב) הוא אינו שואל לתכלית ולתועלת בעבודתו, לא לעצמו ולא לאחרים, וע“כ אינו מחזיק א”ע לחבוש ונפשו לא תקוץ, כי כן צריך להיות. ובכלל אינו חושב א“ע לאֻמלל והוא מוצא גם חיים בעולם העבר והבטל שהקדיש א”ע לעבודתו בקרן חשכה מבלי דעת שהחיים ההם זרים, משונים ומתים, שכבר נוטלו מן העולם ואין להם מקום כלל.

ג) ולכן ילך לבטח דרכו. הוא איננו פוסח ומִתַּעתע, כי יודע מה עליו לעשות ואת מלאכתו לא יעשה רמיה. הוא לומד 18־16 שעה במעל"ע. פרט לממושכל שמפני רֹב המעשה לא יעשה כלום והוא הולך ונכשל.

ד) ולכן לא יהיה “מתמידי” ל“קרח מכאן ומכאן”⁵⁶ – האחרית המעציבה של הטפוס המצוי שכבר היה למדרס סופרים; לא! הוא משיג עפ“י רֹב את תכליתו; סמיכה, תֹּאר “הרה”ג”⁵⁷ ומאות רובלים נדוניא בצרוף כלה. ואחרי כן? – מי ידאג לימים רחוקים.

ה) ואחרי כן – רבנות, חנונות, מלמדות, קבצנות וגסיסה אריכתא וחרישית. וכ“ז בלי התמרמרות ותרעומת על “הסדרים המקֻלקלים” שגרמו אבדנו. הוא אינו חושב א”ע לאובד, הוא עשה את שלו ויצא יד"ח⁵⁸, גם עמלו נשתלם כדבעי; פחות מעט, יתר מעט – הכל שוה. הוא בכלל לא קוה לגדולות ומנהגו של עולם בכך ומעולם⁵⁹ לא יאמר מתמידי: “חבל שאבדה מרגלית כמוני בעטים של אחרים”.

ו) ואנחנו בראותנו את העבודה המתמדת והחרישית ההיא, את הפרישות מכל חיי עוה“ז באביב החיים, כבישת היצר בנוגע לתביעותיו היותר פשוטות וטבעיות, וכ”ז בלי תקוה לאחרית גדולה לפום צערא – דברים כאלה שהם סגולות בחורי ישראל לבדם ואין דוגמתם בכל אומה – אי אפשר לנו לבלי להאנח במרירות: חבל שכ"ז ישתקע בדברים בטלים.

ומתוך אותה האנחה כתבתי את “המתמיד”. אותה שמעתי מתוך “נגון” תלמודם המיוחד למתמידים ממין זה, אעפ“י – אני שונה – שהוא בעצמו לא נאנח מעולם על עצמו ולא חש בצערו ולא הביט ע”ע⁶⁰ מנקודה זו. נגונו בוכה רק בכיה אינסטינקטיבית מעֹני ומרֹב עבודה על כל ימי הָשַׁמוֹ! אבל ל“אובד” לא יראה את עצמו לעולם.

ובצרפי לזה, שהמתמיד הישן הזה עודנו מצוי בערי תפוצות הגולה, בפולין וליטא, ועם כל מציותו ויושנו עוד לא נתגלה מאותו הצד הטבעי המיוחד לו – שהיה ראוי לגלות בראשונה, ובהגידי לאדני כי נודע הוא לי ידיעה ממש, לא מפי ספורים שזיפו אותו – אכלה הערותי.

ובזה אודיעהו עוד כי תקופת ה“התמדה” הראשונה כבר נסיתי להַרצות בשירי “מבני העניים” שנדפס ב“הזמן”⁶¹. והרי זה כעין המשך להראשון, אעפ"י שאינו תלוי בו.

והיה אם ימצא אדני בשירי הנוכחי, שנושאו ישן נושן, איזה חדוש מצד התוכן או מצד התמונה, שאם לא נתבטא עוד הוא ראוי להתבטות – יאספהו ל“השלֹח”⁶².

ואם מאיזה סבה לא יכשר ל“השלֹח” אתכבד לבקשו להשיבו אלי תיכף באחריות, כי אין לי ממנו העתקה נכונה.

מפני הספק לא נקדתיו, וכשיצטרך לידי כך ישיבהו אלי לנקדו.

ובחכותי לתשובה תכופה אשאר מוקירו ומכבדו

ח. נ. ביאליק

 

מא. [לאחד־העם]    🔗

[סוסנוביצי, תחלת אוגוסט 1897 – אב תרנ"ז].

אדני הנכבד!

הנני משיב לך את השיר מנוקד, אך לא שניתי בסופו, מבלי דעת מה לשנות⁶³.

על השמועה הרעה בדבר אפשרות הפסקתו של “השלח”⁶⁴ אין לי כ“א להשתומם. האמנם גם מ”ע מזורז והגון ומבוסס שהשעה צריכה לו כ“השלחַ” לא יוכל עמֹד? חידה גדולה היא ומה נורא פתרונה! אנחנו יכֹלנו רק לקות ולחכות כי “השלח” יתקדם מחֹדש לחדש עד הגיעו לקץ שלמותו! אבל מי נִבָּא כי תהיה גם אחרית כזאת ל“השלח”. המקום ירחם! האין כל צֹרך להעם במ“ע ספרותי? האין כל צורך לטובינו ו”מחיינו" בכלי־מבטא דעותיהם? האין שנים ושלשה אלפים מנוים על “השלחַ”? ומה תהיה אחרית כל הבנינים הבנוים על יסודות רעועים כאלה? — אכן חציר העם! אכן נבל העם!

המוקירך והמכבדך בכל חֹם לבו

ח. נ. ביאליק

 

מב. [לי. ח. רבניצקי]    🔗

12/24 IX 97 [סוסנוביצי, כ“ז אלול תרנ”ז].

שלום וכל טוב!

לא כתבתי לך כל העת יען לא נִתַּן לי כל ענין. גם עתה אין כל “יוצֵאת” ברחובי ואך למען בָּרֵך אותך לתחלת השנה באתי. ובכן – לשנה טובה תכתב ותחתם!

“ובארץ היהודים – אֵימים יהלכו”⁶⁵… אצבע אלהים ובֹהן ידו הימנית נחפשו עד הפרק האחרון⁶⁶, ואזנינו תצלנה משמֹעַ, ועינינו תתעינה מראות, והלבבות ירעשו, יתגֹעשו, יפוגו ולא יאמינו… מה ה' עושה עמנו?!

“ובארץ הסופרים – אימים יהלכו”⁶⁷… צפרים חדשות ו“מליצות” חדשות⁶⁸, ומי יודע עד מתי תאריך תקוּפת המליצה החדשה הקמה תחת הַישָׁנָה. “צֹרֶך” ו“יְכֹלֶת”⁶⁹ – כל זה הבל. אין לנו כל צֹרֶך בזה ואין לנו כל יכֹלת. יש לנו צֹרך בלחם. אנחנו מתים ברעב ככלבים, ובהיות לנו לחם יהיה לנו צורך – בבשר, ובהנתן הבשר – מכאן ואילך מתחיל השכרון. זה מרגיש צֹרֶך בבית־יין, זה – בבית־זונות וזה – בבית־ספר. זה מעשן טבק, זה משחק בקלפים וזה קורא בספר. זה אוהב בטלה, זה אוהב הפקרות וזה אוהב עמל ורודף חשיבות. גם התאוה להתגבר על התאוֹת היא תאוה. — מה אלהים עושה עמך? ומה “אביבך”⁷⁰? ענני לעיר מושבי קורוסטישוב, כי מחר אני יוצא מזה לביתי.

ח. נ. ביאליק

כתבתי לקורוסטישוב: שמי וכנויי בר"ת.