נט. [לי. ח. רבניצקי]    🔗

11 сентября 99 [י“ט תשרי תר”ס] גורובשצינה.

ידידי החביב!

משעת צאתי מאודיסה¹ באה מהומה בלבי: אבל אני מתאמץ להשתיקה ואתברך בלבבי שלום יהיה לי. להביא קרבנות מחים, “להפקיר את הכל ולשכוח את הכל” – קשה לי עתה. ואף אם אקבל על עצמי לעשות כזאת – יודע אני כי לא אבצע את הדבר; וצריך אני אפוא לבֹר לי שביל זהב. והשביל הזה הריהו כך: מְוַתר אני על מצבי החומרי בסוסנוביצי, הנותן לי יכולת להתקיים ברוחה ובשלוה וגם לחשׂך מעט כסף, ואני בוחר באודיסה; ובלבד שאוכל להתקיים בה בלי יסורים עם אשתי, כלומר: שתהא עבודתי, עבודת 8 שעות, מספקות לי כדי מחית ביתי, ושתשארנה לפני שעות אחדות להתלמד ולהשתלם בעצמי. התנאי הזה הוא תנאי הכרחי, ובלעדיו לא אתקיים באודיסה אפילו חצי שנה, לכן הנני מבקש מאתך, ידיד נאמן, להיות לי לעזר בענין זה כאשר תוכל. ואעפ“י שתופר מחשבתך בדבר צאתך לוורשה², בכ”ז עדיין לא יבצר ממך לעזרני ולסייעני בפסיעתי זו, שאני אומר לעשות. אם יִקָרא לפניך איזה תלמיד או שעה הטובה לפני – תחשכנה לי; כי אם אצטרך ח“ו בראשית בואי לאודיסה אחרי יו”ט ללכת בטל – ורפו ידי. הלא ידעתני כי לא איש טרחן אנכי.

עד מוצאי שבת שאחרי יו“ט אהיה בגורובשצינה וביום א' (כ"ח תשרי) אצא לסו”ס ומשם לאודיסה. אם יתחדש איזה דבר לטובתי באודיסה, תודיעני עד יום א' ע“י תלגמרה עפ”י אדרס זה: Гуровщина Авербуху וגם ע"י מכתב בפרוטרוט.

והיה אם תתגלגל הזכות על ידך להציל את נפשי ולבצע את נסיוני האחרון וזכרתיך עד זבולא בתרייתא³.

שלך לעולמים ח. נ. ביאליק

שלום לכל ידידינו.

 

ס. [לי. ח. רבניצקי]    🔗

19/IX 99 ⁴ [כ“ז תשרי תר”ס] סוסנוביצי.

ידידי הנכבד והיקר!

אחר התבוננות ועיון רב באתי לידי פשרה ביני ובין עצמי באופן זה:

בשימי אל לב:

1) כי מסעך לוורשה, שהביאני לאודיסה⁵, נתבטל לפי שעה ומקור פרנסה אחר אין לע"ע למעני באודיסה.

2) כי בחצי־השנה הראשון לשבתי באודיסה אֶצטרך להתקין את עצמי לקבלת תעודת מורה פרטי ולא אוכל להִפּנות לדברים אחרים, ואין איפֹא ערך גדול כ"כ לאודיסה בשבילי; אדרבה! שם יש בטלים הרבה!

3) כי להתקין את עצמי לתעודה אוכל גם פה, וכבר שכרתי לי פֹה מורה טוב שיתקנני להנ"ל.

4) כי פרנסתי מצויה לי עתה פה ברוחה יתרה (100 רו"כ לחודש) ומספיק לי עוד לחשֹׁך לפקדון ליום רע ומאות אחדות יתרות לא תזקנה כלל וכלל.

5) כי לבוא לאודיסה מתוקן – יותר נאה ויאה לי ויותר מועיל משני צדדים.

החלטתי:

להשאר בסוסנוביצי לחורף אחד להתקין א"ע לתעודת מורה ולהשתכר עוד מעט כסף.

נ. ב. עוד טעם אחד: יש לי פה תלמידים אחדים שישארו בלי מורה אם אעזבם ואינני רשאי לעשות זאת. הודיעני את דעתך בדבר החלטתי.

המחכה לתשובה

ח. נ. ביאליק

אנא אל תתלה החלטתי ברפיוני וחולשתי. אדרבה! אין פה כ"א חשבון ישר.

 

סא. [לי. ח. רבניצקי]    🔗

סוסנוביצי ג' דחנוכה [כ“ז כסלו] תר”ס.

ידיד יקר ונכבד!

את השיר⁶ תשאיר בּהַוֲיָתו בלי תקונים. דבר פרוזי בשביל האביב⁷ אין לי לע"ע, אבל שמתי הדבר אל לבי ולכשאכתוב לא אמנע ממך.

הדפסת קובץ שירַי ע"י תושיה עדין מוטלת אצלי בספק. הודיעני למה שאלת לדבר הזה?

היום ראיתי את תוכן הענינים של הנומר 21 “דער יוד” במודעה. העורך החדש הוא, כפי שהודיעוני, איזה ד“ר לוריא⁸. הודיעני מי הוא זה ואיזהו הד”ר לוריא?

אני הולך ומסדר את שירי לחוברת אחת. מאד מאד נצרכת לי עתה “מבינות” של “בר קצין”⁹ כמוך ועצה טובה של ידיד כמוך להורותני מה לרחק ומה לקרב. קשה לדון את מעשי ידי עצמו.

היה שלום ענני.

אוהבך ומכבדך בכל לב

ח. נ. ביאליק

 

סב. [לי. ח. רבניצקי]    🔗

26/I 1900 [ח' אדר א' תר"ס] סוסנוביצי.

לידידי היקר, שלום!

אל תתמה שתיקתי הממֻשכה והַחַטאה, שהרי דש אנכי בעקבי עברות גדולות מאלה רגע רגע. טרוד הייתי לבלֹע ולא פלטתי אפילו ביני לבין עצמי גם טפה קלה אחת בכל העת ההיא. אמור אמרתי בקבלי מכתבך האחרון, שבו שאלת מעמי איזה דבר פרוזי בשביל אביבך, לכשאִַפָנה אכתֹב אליך כשאלתך – ולא נפניתי! שמא תאמר טרוד היית לבלֹע תורה – לא דוקא! רבות מחשבות בלב איש ועצת היצר היא תקום. בבֹאי הֵנה מאודיסה הזמין לי הקב"ה הרבה “שעות” ליום והריני עובד מן השעה השביעית בבקר עד השמינית בערב בלי הפסק, ובבֹאי בערב אל בית מלוני – הריני משול כחרס הנשבר וזֵהֲמה נפשי חיי, אולם בהגיע חג קְצִירִי, יום תשלומין לעבודתי, ישוב אלי כחי ושבתי והייתיכאחד האדם הרואה עולמו בפרוטתו. איך שיהיה, כסבורני, שלא יזיקו לי רובלים אחדים אשר אַעדיף לי ליום שאחפץ להשליך נעלי על העיר המשוקצה הזאת ועל אופן חיי הנבזים.

ומובן מאליו, כי הצעתך בדבר הוראתי בשני החדרים הנזכרים¹⁰ במכתבך היא כדבר בעתו, ואני מקבלה בשתי ידים ובתודה. על כרחך תודֶה כי לא הייתי רשאי לעזוב עוד בחורף זה את סו“ס¹¹ ואת פרנסתי הודאית בה וללכת לאודיסה לשם ספקות. אולם עתה, בהיות לי ששים רו”כ וַדאים¹² — פשיטא פשיטא שאלך לאודיסה אי“ה תיכף ומיד אחרי חג הפסח עם צפצוף הדרור הראשון ועם יבשֶׁת הבצה הראשונה¹³. ויכֹל אתה איפֹא להודיע בהחלט גמור בישיבת הועד האשכולי¹⁴ הקרובה את החלטתי לקבל ההצעה. אולם תואיל בטובך להוסיף ע”ז עוד תנאי קטן – להוסיף לי על שכרי שכר הטרמוואי מחדר גוטמן לחדר הפרסיפּ, כי רב הדרך אשר אין ללכת רגלי וגם משעותי תגזֹל כשעה תמימה הלוך ושוב.

ובמכתבך הבא תואיל להודיעני:

א) מה היא השפה, שפת הלמוד, בשני החדרים?

ב) אינני נצרך לכל תעודה רשמית לתכלית זו?

ע“ד קובץ שירַי אוכל להודיעך שעדין לא יכלתי להשלים עם המחשבה להוציא קובץ מיוחד. כמדומה לי, שטוב לחכות עוד מעט. הרבה שירים מן הנכנסים בקובץ לא ימצאו חן בעיני: להוציאם אי אפשר כי ישולח בקֹבץ רזון, וטובים מהם למלאות החסר אין לע”ע. אחכה מעט. מתון מתון וכו'¹⁵.

את תשבחותיו של ה' קנטור¹⁶ לא קראתי עד בֹא אלי מכתבך ואשיג אח“כ את ה”בוּדוּשטשנוסט" ואמצא שם את דבריו וָאִחַד על כל הטובות אשר דבר עלי, ובשת פני כסתני.

ועתה היה שלום ומבורך, ואל תשא חטא על נפש קלת דעת כמוני וענני מהרה.

בכבוד ואהבה

ח. נ. ביאליק

 

סג. [לי. ח. רבניצקי]    🔗

14/26 II 1900 [כ“ז אדר א' תר”ס] סוסנוביצי.

ידיד יקר ונכבד!

עוד אני מכין עצמי לענותך על המכתב שלפני אחרון, שבו עניתני על שאלותי¹⁷, והנה זה בא מכתבך האחרון שהטיל ספק בהחלטתך הקודמת ויסב לי צער ודאגה. אנא עשה נא ואל תופר העצה היעוצה עלי. יודע אני כי חובתי היא לבוא לאודיסה גם בלי תנאים – אבל מה אעשה ואני ירא ורך לבב ויצר הרע של כסף תקיף הוא, בעונותי הרבים, וחס אני על השכר הטוב שאני משתכר פה (יותר מן מאה רובל לחודש). רב לי כי אחליף את משכרתי בקטנה ממנה, אבל להשליך ולהפקיר בידים את מעמדי בטרם הכינותי לי מעמד אחר – זה אינו לפי כחי, והרי גם אתה דחית את הצעת אחיאסף אשר לא סִפקה את תביעותיך.

אם יעכבוני גם הפעם משמים מלכת אודיסאה – אזי ארקב פה בשלום עד אשר תקיא אותי העיר, כלומר: עד חדֹל משכרתי הטובה ובקשתי לי מקום אחר. — ענני מהרה אם החלטת ה“חנוך”¹⁸ במקומה עומדת הנני צריך לדעת זאת לא יאוחר מיום ז' ניסן.

בדבר קובצי אתאפק עוד. ובין כך ובין כך עוד אשים שירי לעיניך ואתיעץ עמך עד ההדפסה. לדעתי עדין לא הגיעה העת לזה, מפני שרבים מהם עבר זמנם, וחדשים, בעלי ערך תמידי, עדין לא בראתי. אין פה מקום לדבר על זה די הצֹרך.

שִׂמַחתני בבשורתך ע“ד הפרדס הרביעי¹⁹, אעפ”י שלדעתי אין בו צֹרֶך מוחלט כל עוד הַשִׁלֹח חי וקים. תרי “חד בדרא” למה לן? אגב אֹמר לך כי כותב דברי ימי ספרותנו מתקופה זו, תקופת אחד העם, יתחיל מפרדסיך, שהם כפרוזדור להשלח. — אם יסכים הקב“ה על ידך ונטעת את הפרדס ושכינתו לא תסתלק ממנו – פשיטא, פשיטא שנטייל יחדו חנגא בהדי דשכינתא בהדין פרדסיא²⁰. — היום קבלתי “מעירי הקטנה” לברדיטשבסקי, הוצ' תושיה²¹. נחמד ונעים! כשרון אמתי! לולא “השפחות” המשמשות אצלו יותר מדי. כמעט כל זָכָר שבציוריו חושק בשפחה, ר”ל. ובכל זאת כל ציור וציור, הנוצר מטפת דיו אחת, הנהו מעשה אמנות נפלאה. ברוך חילו. — דבר פרוזי²² אין לי. מיום ראיתיך²³ לא כתבתי אפילו שורה אחת בפרוזה ובשיר. ענני תיכף.

אוהבך לנצח ח. נ.ביאליק

 

סד ²⁴. [לי. ח. רבניצקי]    🔗

שושן פורים, תר"ס Sosnowice.

ידידי החביב!

בשבוע הזה כתבתי לך אגרת פתוחה והקדמתי את הזמן אשר יעדתי לך²⁵. ומאד מאד חפץ אני כי לא תרחיקהו. יש לי צֹרך לדעת בהקדם אם אודיסָאִי אנכי אם לא.

הנני חושב כי בהיותי באודיסה לא תצטמצם עבודתי בהוראה לבדה ועוד אעבֹד עבודה אחרת – ספרותית – בשדה החנוך. מחשבה טובה יש בלבי שאני מטפח אותה זה ימים רבים. ציר מחשבתי זאת הוא מעין זה: לדעתי צריכה להיות מַשְׁתיתו של חנוך ילדינו יהודית לגמרי, היהודי שבילדינו וגם חלק גדול מן האדם שבהם צריך להתגדל ולהתרבות מתוך קרקע יהודית – מתוך המאור ומשפורם שבספרותנו, חיינו ומנהגינו הקודמים, וגם אופן החנוך צריך להיות בדרכו ורוחו של החנוך הישן וע“י אותם האמצעים הישנים עצמם מתוקנים²⁶. וכ”ז צריך להיעשות לא בדרך מלאכותית כ"א בדרך טבעית, בלי כונה, מאליו. רֹב פדגוגינו האחרונים ומחברי ספרי הלמוד העמידו את החנוך העברי עד היום על יד למוד השפה וההסטוריא – ולתכלית זאת הם משפיעים מדה מרֻבּה של ספרי למוד בדקדוק הלשון, בהסטוריא ובמקרא ילדים (כמו ספרי הוצאת תושיה ויחידים).

 

סה. [לי. ח. רבניצקי]    🔗

תר“ס ט”ז אד"ש, סוסנוביצי.

ידידי היקר!

בִּקשתי מאתך במכתבי האחרון²⁷ להקדים ולהודיעני את החלטת ח' “החינוך” עלי עד יום א' ניסן²⁸. אנא לבלי לאחר את תשובתך, כי נכבד לי הדבר לדעתו בהקדם היותר אפשרי.

חושב אני, כי בהיותי באודיסה לא אסתפק בהוראה לבדה ואעסֹק גם בענינים ספרותיים. מחשבה טובה אחת יש בלבי²⁹, שאני מְטַפח אותה זה ימים ורק בהיותי בעיר כאודיסה אוכל להפיקה.

כן אוכל להשתתף עמך בהוצאת ספרים, אם תאבה לשַׁתפני לך, כי כידוע לך יש לי מעט כסף אשר אֵאות לשלחו על פני המים על מנת שאמצאנו ברֹב הימים עם שכר מועט בצדו.

מתי יצא “אביבך”? יותר מדי יארך חָרפך. עליך לשלם עתה את תוחלתנו הממֻשכה ולרצות את ימי הָשֵׁמנו במיטב פרי העט ופרחיו, כי על כן ישבת על האָבנים ימים רבים – ואם רבניצקי ישביר³⁰ — היוליד עכבר? – עודני כותב והנה שֵׁבֶט אור חדש, מבשר האביב, הצליף על פני בעד אשנבי ויער בי רְגשות רפים ונרדמים. הוא חודר אל עיני ומביט אל נפשי פנימה כקרן אור נוּגה בחורבה ישנה לעת הערבים. יש רגעים שאני מסופק בכל אותם השירים ושאר דברים שאני ואחרים כותבים, בצָרכם ובתועלתם. בשביל מה ומי הם באים? לפנינו עומדת חורבת־עם נוראה, ישנה והרוסה, ואין ירמיהו חדש לקונן את הקינה האחרונה, האיומה… שוא הם שירי התחיה, שוא ושקר! עדין לא נשפכה הדמעה הראויה ואנחנו מחכים לאותו המקונן הגדול שישפכנה. עדין אין לנו יִרמיאַדה לחורבן העם והיא צריכה לבֹא. הדמעה הזאת תציף את כל הגלות והיתה לקינת עולם. —

המחכה למכתבך בכליון עינים ממש.

ידידך אוהבך ומכבדך

ח. נ. ביאליק

 

סו. [לי. ח. רבניצקי]    🔗

ח' ניסן תר"ס, סוסנוביצי.

ידיד יקר!

לדאבוני הגדול ולצערי הנורא אין קול וקשב עד עתה לא ממך ולא מאפּשטיין³¹. האמנם נגזרה עלי גזרה לָקוּץ פה גם את הקיץ? האמנם אין כל משען לחם למעני באודיסה עד כדי פרנסתי בצמצום לכה“פ לזמן הראשון? לולא השתכרתי פה ברוח ובכבוד סך הגון (100 רו"כ ויותר לחודש) אזי לא הרביתי מחשבות והחלפתי את מקומי בלי כל פקפוקים, אבל עכשיו, שפה שכרי נהיה ושם באודיסה אין דבר ואין כל משען לחם, איככה איפא תקום בי הרוח לשפֹך מים נקיים באין גם עכורים. הה! לוא היו לי לכה”פ שם באודיסה 50 רו"כ בטוחים. — ביום ד' בבקר אני נוסע מזה לביתי, לגורובשצינה, וכי יהיה לך דבר אלי וכתבת לשם:

Гуровщина, Кіев. Губ. Ш. Авербуху для Бялика

באהבה ח. נ. ביאליק

 

סז. [לי. ח. רבניצקי]    🔗

ג' חוהמ“פ תר”ס, אצל גורובשצינה.

חביבי ויקירי!

מכתבך הגלוי קבלתי. לבן עמי עניתי ע"י התלגרף וגם במכתב³². יהי שמך ברוך על הניחך שבטך על גורלי. אם אתה שָׂמֵחַ על התמורה אני לא־כל־שכן.

אי"ה ביום א' אסרו חג אני יוצא לסוסנוביצי לצרור את החפצים ולשלחם לאודיסה ולמכור את הראוי לכך. בסוסנוביצי אֵאָנס להשתקע ימים אחדים ומשם אבוא לאודיסה.

ושמע נא! בר“ח אייר עלי לחוג בזיטומיר את חתונת אחי היתום³³, שאני הנני המחותן העומד מצדו. ובר”ח, מן הסתם, עלי להיות באודיסה ג"כ – וכיצד אֲזַוֵג את שני הצרכים האלה המכחישים זה את זה? להיות על החתונה – זוהי חובה גדולה לי, אבל מי יודע אם אפשר לי ואם אין משמרתי דורשת את ביאתי התכופה. חושב אני, שבשובי מסוסנוביצי אלין את ליל החופה בזיטומיר ובבוקר – לאודיסה. אולם אין אני קובע מסמרות. באין ברירה אֲוַתר בדאבון לב על חובתי זאת ואבוא לאודיסה ישר מסוסנוביצי. לבוא תיכף לאודיסה אי אפשר מטעמים שכתבתי לבן עמי.

הודיעני איפוא למתי אני אָנוס לבוא לאודיסה לקרבה אל העבודה.

שמח בחגך!

לשוב ולהֵראות!

אוהבך הנאמן

ח. נ. ביאליק

 

סח ³⁴. [לגרשון סטבסקי ויעקב ויינברג]    🔗

[אודיסה] 9 іюля 1900 [כ“ה תמוז תר”ס].

אחי היקרים והחביבים גרשון סטבסקי ויעקב ויינברג³⁵!

זה לי שנים רבות אשר הכתב והמכתב היו לי לתועבה. גֹעל נפש יאחזני למראה הקולמוס והדיו, ויש אשר יעברו חדשים ולא אכתב גם מכתבי חובה ואף כי מכתבי שלום, על כן אל נא יהיה לבך ולב ידידי היקר והטוב ויינברג עלי לרעה לאמר כי רק משכחתי אתכם ומחסרון רגש רֵעות הסחתי את דעתי מכם. האמינו לי כי יש רגעים אשר גם מתגעגע אני עליכם, אבל אינני כותב פשוט מטעם הנזכר. מכיר אני את חטאי ואינני יכול להתגבר על עצמי. אולם עתה, אחרי קבלי מאת ויינברג שני מכתבים וממך אחד, מרגיש אני את החובה הרוצבת עלי וקבלתי על עצמי להשתחרר ממנה. ועתה אכתב לכם בפרוטרוט את כל סדר מסעי³⁶ מראש עד סוף.

מסו“ס³⁷ יצאתי ביום החמישי בצהרים (אתה, סטבסקי, לא יצאת אל בית הנתיבות לשלחני – כתוב לך את זאת זכרון בספר!) ואבוא אל זיטומיר — — בבוקר לפני הנץ החמה, בשעה שאין מכירים בין כלב ובין — — ובשעה ש”היהודים היפים" דק“ק זיטומיר — — מכינים את עצמם ללכת אל המקוה לובשי תחתונים לבנים לטבול את גופם הכשר… בשעה יפה זו נכנסתי אל זיטומיר בקולי קולות על כרכרה מרקדה ואעש בזיט' שני ימים, כי כן מלאו ימי חתונת אחי אשר עליה חרדתי את כל החרדה, כאשר ידעתם³⁸. ביום ב' בצהרים יצאתי מזיט' ואבוא לאודיסה ביום ג'. מיד הלכתי לבן עמי והוא הכניסני לשמש בכהונתי בבית הספר בתור מורה ראשי ומפקח. ולמען תדעו מה טיבה של עבודה זו אודיעכם בפרוטרוט את תכונת ביה”ס הזה. באודיסה יש חברה שנוסדה ע“י הלאומיים ושמה “החנוך”. העומדים בראשה הם אנשי שם ונכבדים כמ הד”ר טשרניחוב³⁹ — יו“ר – דיזנהוף⁴⁰, בן עמי, אחד העם, רבניצקי, ברבש⁴¹, ועוד. כל אלו הם אנשי הועד של החברה. מטרת החברה היא להנהיג חנוך מתוקן לילדי ישראל. חנוך לאומי ואנושי יחד. כלומר, הם לא באו לבטל את החדרים, שהם בתי ספרינו הלאומיים היחידים ואין לנו לע”ע תמורתם, אבל באו לתקן את החדרים למען לא יתבטלו. הם חפצים לשפר ולשכלל את החדר העברי בחיצוניותו ובפנמימיותו, בתוכו וברו, למען לא יהיה לשמצה ולתועבה בעיני הורים נקיי דעת, ולמען לא ישחית את הבנים ולמען יגדל לנו דור יהודים נאמנים, כמו שהיה החדר בימים הראשונים בטרם סרה מעליו השגחת העם ובטרם עבר לידי מלמדים בורים ועמי ארץ, שאינם מבינים בטיב החנוך אפילו כזנב הלטאה, כי באמת רק קלקול האומה וירידתה גרמו גם לקלקלת החנוך העברי. החנוך העברי חדל מהיות לצורך נחוץ ומוכרח וע“כ חדלו לשים אליו לב, לאמור “ירעה עד שיסתאב”⁴², או “שבקיה לרויא דממילא נפל”⁴³. כלומר, לוא חפץ העם בקיומ של החדר, אזי ממילא היה מתוקן ושוכלל מאליו, אבל הוא חפץ בבטולו או לכה”פ לו אחת היא אם יתקיים ואם יתבטל, כי רק לצאת ידי איזה חוב ישן מלמדים ההורים החדשים “עברי” או “סדור” את ילדיהם ואת החכמה הגדולה יכול ללמד כל זב וכל צרוע. בקצור, הלאומים רואים שהחדר, החנוך העברי, נופל ויורד וסופו שיתבטל; ע“כ שמו לב להחזיר את העטרה ליושנה, כלומר לתקן ולשפר את החדר למען ימשך גם את לב ההורים המשכילים המואסים בחדר, ובפרט שהשעה מוכשרת לכך והאינטרס ליהדות גבר ברבים מן המשכילים. לתכלית זאת קמו (בעצת אחד העם וסיעתו, ובכלל כל העבודות הלאומיות פה הן עפ"י כחו או כח כחו) וייסדו פה חברת “החנוך” שמטרתה להקים על חשבונה “חדרים מתוקנים” ולתמוך את אלה הקיימים מכבר או שעתידים לקום מאליהם על חשבון המורים. החדר המתוקן נבדל מן המקולקל גם בתוכו גם בברו. בחדרי שתחת השגחתי המצב טוב ומשובח. החדרים מרֻוָחִים ונקיים (800 רו"כ שכר דירה לשנה ושם גם מעון למורה אחד). המורים טובים ומומחים (לעברית אני ועוד אחד⁴⁴, שהרבה היה עלי, המפקח. ללמוד ממנו בתחלת בואי בהלכות הוראה), ולרוסית ולחשבון מורה שלישי. אני מקבל 60 רו”כ לחודש בעד ארבע שעות הוראה במחלקה הגדולה, השני 50 רו“כ במחלקה הקטנה והמורה הרוסי 20 בעד 2 שעות. בחדרנו לומדים כארבעים וחמשה ילדים. שטת הלמוד היא השטה הטבעית והמוחשית ועברית בעברית. כלומר המורה והתלמידים מדברים עברית והכל יָרְאֶה להם ע”י תמונות וציורים למען יבינו ויראו בעין מה שהם מוציאים ומדברים בפה. את פרי השטה הזאת עדין לא ראיתי ואיני יודע עד כמה היא טובה מן השטה הישנה, שטת התרגום לשפה המדוברת. החדר הזה, שהוצאותיו מרובות (2500 p. לשנה), מתכלכל ע“י שכר הלמוד של הורי התלמידים וע”י תמיכת החברה “החנוך”, שהיא נותנת 1000 רו"כ, אלף ר' לשנה, וחוץ מזה היא תומכת חדרים אחרים, פרטים. אבל גם הח' הזאת, ככל החברות היהודיות, איננה מיוסדת ומבוססת כראוי. בקושי גדול יאספו את נדבות החברים (ע"י גובה קבוע לזה) וגם תשלומי המורים מתקבלים בקושי. בכלל לא טובה התמורה החומרית שעשיתי, בכל זאת אינני מתחרט עדין, מה שיגיד העתיד איני יודע.

היודעים אתם, חביבי, כי התועלת היותר גדולה, שיכולים הציונים במחנכם, בסו“ס, להביא – הוא ליסד חדר כזה! שימו לב, יקירַי, ואל תעזבו את שעת הכושר. בסו”ס, אני חושב, עוד המקום יותר מוכשר לכך מאשר באודיסה. כי שם אין עוד בתי ספר כלליים והורים רוצים בחדרים דוקא. אין לכם רק למצא מורה הגון וראוי לכך שידע להלך לרוח ההורים ולמשֹׁך את הלבבות למין חנוך זה. לכה“פ שימו לב לפעול על מנהיגי הת”ת החדש להנהיג שם את החנוך המתוקן. אולי עוד יבוא יום שאני בעצמי אבוא לסו"ס ליסד חדר כזה על יסודות רחבים. — הודיעוני נא, אם נגמר בנין התלמוד תורה ואם נכנס לעבודתו.

בנוגע לבקורת אחד העם ותיורו את ארץ ישראל⁴⁵ תקראו בקרוב את הדין וחשבון, שיהיה נדפס בחוברת מיוחדת⁴⁶.

פה מתכוננים לקונגרס הרביעי, אבל לא אכחד מכם, כי עד אתמול לא בקרתי אפילו אספה אחת של האגודות דפה, כי כל האריות שבחבורה יצאו מן העיר לנאות שדה ולא נשארו כי אם נחשלים, ודופק החיים הציונים והצבורים חלש ורפה מאד בימים האלה. אתמול בקרתי אספה אחת של חברי האגודה “נס ציונה” דפה, אבל אני גהקתי ופהקתי שם ובאתי לידי שעמום. מעין חולשה, לֵאות, שממון ויגיעה מורגשת בהם, ובכלל אומר לכם כי בערים הגדולות ירד מעט הברומטר. אך אתם אל תשימו לב! עשו את שלכם ומלאו את חובתכם המוטלת עליכם!

ואתה, יקירי ויינברג, כתוב וכתוב אלי והודיעני מכל החדשות שבמחנה הציונים בעירך, מכל העליות והירידות ומכל הנצחונות והמפלות. מתפלא אני, יקירי, אליך מדוע לא תסע אל הקונגרס הרביעי בלונדון. גדול יהיה כבוד הקונגרס הזה! — בדבר הספר “ספרות ישראל”⁴⁷ שיש בידך תואיל בטובך להשיבו לי ע“י הפוסט בחבישה עפ”י האדרס הזה:

Х. Н. Бялику, Одесса, Троицкая, 37, кв. 5.

אנא, אל תתאחר! ממילא אני מבין, שהספרים ששלח אחיאסף⁴⁸ נפדו – האם יש להם גם קוראים?

בדבר האתרוגים⁴⁹ לא יתעסקו בהם ה' ברבש או אחר מהועד בשנה זו, כי הטֹרח והטפול רב מאד, והנסיון הראה כי מסחר אתרוגי א“י איננו דורש עתה מרחיבים, הוא הולך ומתרחב מאליו, ע”כ פניתי אל ז’ אפששטיין⁵⁰ שיורה לי איזה סוחר אתרוגים הגון – ויתן לי אדרס לאחד ששמו ראשקוביץ ויבטיחני, שהוא יעסוק עמנו באמונה. אולם האיש הנ"ל אמר לי כי עתה לא הגיעה עוד שעת האתרוגים, ורק בחודש אלול, והוא בעצמו איננו יודע עדין את תנאי הקנין וטיב האתרוגים לעתיד לבוא.

בישיבת הועד בשבוע העבר קרא ה' זוסמן⁵¹ את השקפתו על הישוב ואת הרושם שעשו עליו הקולוניות והקולוניסטים בא"י. לדעתו הקולוניות ובעליהן – אין כמוהן לטובה באירופה. אמנם יש מעט חסרונות, אבל הם קלים לתקן. ירידת הרוח והיאוש שתקפה עתה את הקולוניסטים והפועלים היא לרגלי השנויים שנעשו שם. נחוץ למצוא כרגע תחבולות לעצור בעד יציאת הפועלים משם. כל פועל עלה לנו במחיר יקר, ועתה – היעזבו את הארץ?

באגודת נס ציונה נתקבלו מכתבים מאת צירם הסטודנט שיינקין⁵² שנשלח לארץ ישראל, כמו שכתבתי לכם במכתבי הקודם. גם הוא צועק מרה על עזיבת פועלים את הארץ. עד עתה – כותב הוא – עזבו כמאתים פועלים את הארץ. הוא מיעץ לאגודות הציונים למלא את ידי ציריהם שישלחו לקונגרס לשאת וליתן בדבר הזה שם על הקונגרס. טוב מאד שגם אתם תמלאו את ידי צירכם בענין זה – הודיעוני, אם בחרתם באיזה ציר, ובמי?

הסטודנט הנ“ל כותב עוד, שבקר שם בקונסטנטינופל את הד”ר שווארץ⁵³, רופא הוויזיר הגדול, והוא הודיעהו, שהוויזיר הגיד לו, כי השולטן יודע כל מחשבות הציונים, וכל החלטות הועד של הבאנק וישיבותיו גלויות וידועות לפניו – אבל לעולם לא יפיקו הציונים את זממם, כי לא יתן להם את הארץ. כן אמר הד“ר הנ”ל, אבל שיינקין מטיל ספק באמתות דבריו.

עתה אשוב אל עצמי ואל בשרי. לפני שבועות אחדים באה הנה אשתי ושכרנו לנו מעון, 2 חדרים וחדר בשול, יפה ומרווח, קניתי כלי בית יפים מאד ואני יושב לי בשלוה. את המעון שכרתי מאת הקומיטט הפלשתיני שהיו לו שני חדרים מיותרים. בבקר שעה 8 אני יוצא לעבודתי בביה“ס עד חצי השתים עשרה. אחרי כן אלך לסעוד ולנוח בביתי ומן שעה 2 עד 3 אתעסק עוד הפעם בביה”ס. אולם מן יום 15 יוני עד 1 אוגוסט אני עסוק בביה"ס רק עד 10 וחצי ושאר היום אני בן חורין לבטלה או לכתיבה או לטיול. מקומות של טיול באודיסה רבים מאד.

בקרוב אגמר את עריכת שירי לדפוס⁵⁴. מלבד זה אני עוסק בעריכה ספרותית אחרת יחדו עם שני סופרים פה⁵⁵.

הקראתם בהווסחוד את תרגום שירי “אכן חציר העם”⁵⁶? התרגום יפה מאד. אחד הסופרים פה מתרגם את ציורי “אריה בעל גוף” לשפת רוסיה⁵⁷.

מפני שכבר עבודתי בביה“ס (60 רו"כ) לא יספיק לי ו”שעות" אחרות אין עתה (מפני הקיץ אין תלמידים מצויים), לכן אני מבקש לי פה עוד פרנסה אחרת ועוד בשבוע זה אקוה לפתֹח לי פה חנות לממכר גחלים ועצים, כי יש פה אחד מקרובי מעיר זיט', ידען ועסקן במסחר זה, והוא יהיה המוציא והמביא – ועל כן אני מבקשך, ידידי יקירי סטאבסקי, כי תענני על השאלות האלה תיכף ומיד: 1) מה עתה מחיר הגחלים של כל הסארטין⁵⁸ השונים שם בסוסנוביץ. 2) כמה סארטין יש שם ומה שמותם? 3) שמות של מכרות פחם אחדים ואדרסים של סוחרי פחם כמו מייטליס וכדומה. 4) איך אפשר לבוא אתם בברית המסחר? ואם ימלאו את הקניות שלי מרחוק? כלומר איך עתה שם מצב המסחר הזה, אם להוטים הם אחרי קונים ואם לא? שהרי לע“ע אקנה שם רק בתור הנסיון הראשון שני וואגאן⁵⁹ או שלשה ואני שואל איפוא אם גם בקניה מועטת כזו ימלאו רצוני או לא? אם יעלה הנסיון יפה אז אוכל לקנות לימי החורף כחמשים וואגאן. 5) אם ח”ו אי אפשר לקנות בסו“ס הודיעני אולי אפשר לקנות מעבר הגבול⁶⁰, כמו שקנית בחורף העבר בשביל שפירא מוורשא. 6) אם תוכל להועיל לי בענין זה וכמה? לכל הפחות תקנה בשבילי בפעם זו שני וואגאן עד שאדע את הדרך כי לע”ע הנני כסומא בארובה. אנא, ידידי סטבסקי, אל תשיבני ריקם וענני על כל הנ"ל. אם תסכים לזה אז אשלח לך כרגע כסף בשביל הקניה. מובטחני, שלא תשיב פני ריקם. האדרס שלי אתה יודע. מה שלומך במצב מסחרך? האם שבה אשתך? — הודיעני הכל וענני תיכף. 7) הודיעני מי בא להורות במקומי? האם האבות שבעים רצון מן המורה החדש? מה שלום אפל ויתר הליטווקים ידידַי? 8) בדבר ציר לקונגרס, אם לא יסע קמפינסקי, או שפירא⁶¹ אז יבחרו נא באחד משניכם, או סטבסקי או ויינברג.

בקרוב אשלח לך ולויינברג תמונתי הפוטוגרפית.

ידידכם אוהבכם המצפה לתשובתכם ח. נ. ביאליק

 

סט ⁶². [לג. סטבסקי]    🔗

Одеса 26 יולי 1900.

[אודיסה, י“ג אב תר”ס]

ידידי היקר והחביב ג. סטבסקי!

לפני שבועים כתבתי לך מכתב ארוך כאורך הגלות ואודיעך את כל חפצך. בין יתר הדברים בקשתיך להודיעני בפרוטרוט ע“ד מסחר הפחם בסו”ס. לדאבוני לא קבלתי ממך תשובה עד היום. מאד אתפלא על זה. איני מאמין כי לא תחפץ למלא בקשה קטנה כזו ולי נחוץ לדעת זאת בהקדם, כי פתחתי פה סקלאד⁶³ של גחלים וכבר באה העת להכין… אנא, יקירי, השיבני נא בהקדם האפשרי על כל השאלות אשר שאלתיך שם. ביחוד הודיעני, אם תוכל (בודאי תוכל) לקנות שם למעני וואַגאָנים אחדים פחם, מה שאני מבקשך מאד מאד. טובה רבה אחזיק לך ועד עולם לא אשכח את חסדך זה. עם זה תודעני בכלל ממחיר כל מיני הפחם, מצב העסק שם ואל מי לפנות. בבקשה כפולה ומוכפלת אבקשך למהר ולהודיעני בתכיפות מכל הנ"ל. שלום לכל ידידינו ושלום לרעיתך. בקרוב תקבל ממני תמונתי. היא עדיין אצל הפוטוגרף. שלום! המחכה לתשובה תכופה.

אוהבך מכבדך

ח. נ. ביאליק