פא. [לפסח אַוֵּירבּוך]    🔗

ידיד יקר ונכבד ה' פסח אַוֵּירבּוּך¹. [אודיסה, תחלת תרס"ד].

לשנה טובה!

בערב ר"ה באתי הֵנה ועד היום לא באתי אל המנוחה. אשתי בקשה ולא מצאה דירה הגונה עד עכשיו. אולם זוהי מן הדאגות הקטנות – יש גדולות מאלו.

מובן מאליו שעדין לא שבתי אל המלאכה – מלאכת עבודת החֹמר הקישנובי. אקוה לשוב לעבודתי בקרוב.

הודיעני תיכף ומיד אם אתה עוסק בעבוד הססטיסטיקא שקבלת ע"ע. את הספורים² והעדויות שנשארו אתך – הואילה נא לשלחם אלי בהקדם האפשרי.

שהיתי בזיטומיר כעשרה ימים. בני הנעורים חלקו לי שם “כבוד”³.

אגב, הואילה נא להודיעני את המקחים השוררים בקישינוב על גחלים גְרַאבאווע⁴. כמדומני שאמרת שחותנך הנכבד יודע בטיב ענין כזה. יכול אני לשלוח כמה וכמה וואגאנים⁵ גחלים לעירכם, אם רק “יש חשבון” לזה. הגחלים נשלחות מתחנת  ⁶Маневичи. מסלת קיוב – קובל. כל שק אַ 3 пуд ⁷ עם עודף ערך⁸ 10־5 פונט. יודיעני נא חותנך מחיר שק כזה לקונים “גדולים”, וכן יואיל נא להודיעני מחיר הפראכט⁹ של כל וואגאן גחלים ממאניוויטש לקישינוב – ואדע אם יש חשבון. אנא, עשה זאת אתה בעצמך, או מסור את המו"מ בזה לחותנך הנכבד והוא יכתוב אלי בנדון זה.

בהיות ה' רבניצקי, בדרך שובו מחו“ל, בווילנא הגיד לו ה' דובנוב¹⁰, שכתב להד”ר מוטשניק¹¹ בנדון מותר הכסף שהתחיב זה לתת בשביל עבודתנו¹². אבל איני יודע את תוצאות הדברים – הָרֵחַ־נא והודיעני.

האומר אתה לבוא לאודיסה? ולמתי?

מה מצבך החמרי? היש לך עבודה באחד בתי הספר ואיה?

האדרס שלי:

Большая־Арнаутская, 28. Х. Н. Бялику, Одесса.

נ. ב. ה' אחד העם כתב מאמר בנדון “א”י ואפריקא“¹³ המכוון בעקרו כלפי בעלי הלאו¹⁴ שפרשו ובכו. שמו “הבוכים” יודפס ב”השלח" הבא¹⁵.

שלום לזוגתך החשובה ולחותנך הנכבד.

רצוף פה מכתב מאת ה' כ"ץ¹⁶, שנמצא בתוך מכתבו אלי.

אולי נסע להומֶל לכתוב חלק שני?¹⁷

שלך ח. נ. ביאליק

התשובה בדבר מחירי הגחלים אנא להודיעני תומ"י, בו ביום. מפני שחותני, ה' אוירבוך, נמצא עתה בביתי (הוא בא לכתחלה לכאן על מנת כך¹⁸) ומחר, מחרתים יצא מפה; וע"כ טוב איפוא שיגיע מכתבך בנדון זה אלי בטרם יצא חותני מפה וידע איך להתנהג.

 

פב. [לשלום עליכם]    🔗

ערב יום הכפורים, שעת קריאת התרנגולים [תרס"ד¹⁹].

שנה טובה לר' שלום עליכם.

ודאי חיב אני ארבעים חסר אחת מלקות על חטא שחטאתי לפניך בשתיקה. ועוד היום בין השמשות אשתטח ע"ג קרקע ואספֹג את הארבעים – וסר עוני וחטאתי תכֻפּר.

ועתה “מכח עסק”: ראשית מקלל אני אותך קללה נמרצת. קוינו ל“סכין” בלשון הקֹדש והנה עוד הפעם “דאס מעסעריל” בזרגון²⁰. כל מה שחלמתי אתמול ושלשום יחול על ראש התרנגול, כפרתי! כלום, משרתך אני שאתה אומר אלי: קח ותרגם! בקצור – לא טוב! רואה אני שקבלת על עצמך להעבירני מן העולם, וסוף סוף אהיה מוכרח לעסוק ב“מלאכה מתוקה” זו שאתה מטיל עלי. ה“שלום עליכם” אמר – ואני לא אקימנה? בתמיה!

אבל כנגד זה, גוזרנו, אני ורבניצקי, עליך שתקח תיכף ומיד, בלי שום טענה ומענה, את הנוצה ותשב ותכתב למען “מוריה” שתים שלש או ארבע וחמש מחזות קטנות²¹ בשביל ילדים, שיהיה בן כלן (בין כל המחזות) כדי חוברת אחת בעלת 4 גליונות דפוס, ואנחנו נשלם לך בעד זה בכסף מלא, טבין ותקילין, כמה שתרצה²² ואימתי שתרצה. תכן המחזות יהיה לקוח מחיי הילדים (בבית, ברחוב ובבית הספר) ו“גדול” לא יתערב בתוכם, רק בשעת דחק גדול. ויהיו כתובים ברוח התול, הומורי או סטירי. המעשים יהיו בם מרובים על הדבורים. מפני שהם נועדים למשחקי תינוקות.

מחזות כאלו נצרכים עתה להוצאתנו כמים לדגים ואין לנו על מי להשען בזה אלא עליך. חיב אתה לכתוב אפילו אם אינך רוצה. אדרבא, נראה אם תשיב את פנינו ריקם.

יכול אתה לכתבם בכל לשון שאתה רוצה. מוטב בעברית עצמה. ובלבד שתקרב אל המלאכה תיכף ומיד. לע"ע כתֹב אחד ושנים ונצרף אותם אל הכנור²³.

את תמונתי אשלח לך (בשביל בתך אֶרנסטינא²⁴ העדינה). הביוגרפיא שלי מסרתי לאֶלי²⁵ והוא כבר שלחה אליך. עשה בה כרצונך ושלח לי את ה“מעשה” שתעשה בה. רוצה אני לראותה בעיני לפני ההדפסה.

ושלום לך ולבתך ולכל בני ביתך.

חובבך ח. נ. ביאליק

 

פג. [לפ. אוירבך]    🔗

אודיסה, אסרו חג הסכות תרס"ד.

ידיד יקר.

הודיעני בטובך מה תכונת החמר החדש שאמרת²⁶ ומאין מוצאו? – לע“ע הזדרז נא לשלוח אלי את יתר הספורים²⁷ שנשארו בידך; בלעדיהן²⁸ א”א לי להמשיך את עבודתי, אנא הזדרז נא.

היום אהיה בחנות רבניצקי²⁹ ואמסור לו בקשתך ע"ד הספרים.

היין שלח.

זָרז נא גם את הד"ר מטשניק לשלוח הכסף³⁰.

אפשר שאצא מקץ חדשים אחדים לא“י בתור מורה בביה”ס של בלקינד³¹. היום יוצא בלקינד לקישינוב.

הראיתי את עבודתנו לאחד העם ותיטב בעיניו.

ושלום שלום לך ולאשתך הנכבדה.

– – ושלום לחותנך הנכבד.

שלך ח. נ. ביאליק

היום אני שולח הפואימה³² להזמן. היא עלתה יפה.

 

פד. [לפ. אוירבוך]    🔗

אודיסה, 17 אקטיאב. [1903. ט' מרחשון תרס"ד].

חביבי!

זריז! למה לא השבתני על העִקר: מה טיבו של החֹמר החדש³³? מאין בא? והכרטיסין שהעתקנו אינם משל דורושבסקי³⁴? — — בקצור, הודיעני בפרוטרוט מה טיבו. כן מדוע לא הודעתני ע“ד המשפט העתיד לבוא³⁵. איך מה, אימתי? הראית את העו”ד העוסקים בזה? היש תקוה שתצוף האמת כשמן על פני המים או תצלל כעופרת במים אדירים? ומדוע בטלו המשפטים ע"ד האנוסות? הא? מה זאת? ומדוע אין שם טורטשאנינוֹב³⁶ בין הסניגורים של הניזוקים?

ומדוע אין אתה גומר את הספורים³⁷ שנשארו בידך ושולחם אלי? ומה ע"ד הסטטיסטיקא? הזדרז, הזדרז, חביבי, ושלח.

לבואך אני מחכה בכליון עינים. מה תעשה כאן ולאיזו צרך תבוא? האם בכיוון לשמו ולשמה ולשם עבודתנו? הודיעני בהקדם.

וע“ד הכסף, אומר אתה, שהד”ר מוטשניק רוצה לשלוח דוקא על ידך. אַ הַא, רוצה הוא שיהיו עדים בדבר, — האין זאת? חכמה גדולה! נוּ, נוּ, בקצור יהא כך, ובלבד שישלח ולא תהא עבודה של כמה חדשים לבטלה. כשתבוא לכאן אדבר ע"ד הספר³⁸. יש לי הצעות חשובות בנדון זה.

ושלום לרעיתך ולחותנך ולכל ב"ב.

ח. נ. ביאליק

 

פה. [לש. דובינסקי]    🔗

אודיסה, 24/X 1903 [ט“ז מרחשון תרס”ד].

ידידי היקר ה' ש. דובינסקי³⁹.

בודאי אני הרשע, אבל אין צועקין על מה שאי אפשר. טעמים רבים שאין כאן המקום לפרטם מעכבים אותי מענות “הן” לאלתר על הצעתכם הנכבדה⁴⁰. מקץ ירח וחצי אפָנה מכל עסקי ואהיה נקי לנפשי, ואז אפשר הקרוב לודאי שאומַר “הן” – ואצא לארץ ישראל.

היום השבתי גם לאוסישקין⁴¹ כדברים האלה, וגם פרטתי לפניו את התנאים שעל פיהם יכול אני לקבל עלי משרה זו.

וע"ד השירה לעתיד לבוא שאמרת⁴² – דע, ששרש נשמתי הגלות, ומי יודע – אולי אין השכינה שורה עלי אלא מתוך עצבות ובארץ טמאה דוקא.

ותודה לך, חביבי, על השבחים שאתה מבזבז לי ביד רחבה, אעפ"י שאתה מבזבז יותר מדי, גנוז מעט בשביל אלו ההגונים לך ממני.

ובדבר החֹמר התולדותי שאספתי בקישינוב – תא שמע: הכסף (250 רובל) שקבלתי מאת הד“ר מוטשניק לתכלית זו הוצאתי כלו הוצאות גרידא, ועוד משלי יצאו כחמשה עשר רוב' (חשבון־ההוצאות מפורט שלחתי לה' דובנוב). ועתה, כשכבר נאסף חומר יקר מאֹד וכבר גם נתעבד חציו – אין עוד כסף להמשיך את העבודה רבת התועלת הזאת. כידוע לך הבטיח הד”ר מוטשניק לתת 500 רוב‘, אבל עד היום לא שלח את ה־250 רוב’ הנותרים. מה זאת? האמנם בשביל כסף נמאס זה תהא כל עבודתי הכבדה לבטלה. כלום פועל בטל אני, או עשיר אני שאפסיד זמני וממוני לדבר זה שהוא חובת צבור? שלשה חדשים רצופים מחדשי הקיץ, שעפ“י מצות הרופא הייתי צריך לנהוג בהם מנוחה שלמה, הקדשתי לעבודה זו, ולא עוד אלא שהפסדתי בשבילה מכיסי כמה וכמה רוב' – ועתה כשהעבודה הולכת וקרובה לסופה, אני מוכרח להפסיקה מפני קמצנותו של זה. אמנם ה' דובנוב זרז את הד”ר מוטשניק לשלוח הכסף המובטח, וזה השיב לו (באִחוּר מרובה) שישלח “באלה הימים” (ה' דובנוב הודיעני בשבוע העבר את תשובתו של מוטשניק), אבל לפי שעה לא שלח עדין. היום או מחר אכתוב למוטשניק. הוא מחויב לעמוד בדבורו. ואתה גם אתה, אנא הכנס בעובי הקורה והשתדל שישולח הכסף. ובפרט שעתידה עבודה זו להביא שכר חומרי בהאי עלמא לטובת הניזוקים. כי מובטחני שמעולם לא הצליח ספר כמו שעתיד זה להצליח⁴³. אולי טוב שתתראה עם הד"ר אחרי שיקבל זה מכתבי, מקץ שנים שלשה ימים.

שלום לאחיך אברהם ולכל ב"ב.

שלך ח. נ. ביאליק

 

פו. [לקלוזנר]    🔗

אודיסה, 20/XI 903 [י“ד כסלו תרס”ד].

קלוזנר יקירי!

בקיצור, אתחיל מאמצע: חושד אתה בי שאני כועס – זו מנין לך? אם משום שנתתי הפואימה לכ"ץ⁴⁴ — הרי כבר כתבתי לך נמוקי, ואם משום שלא כתבתי לך זמן רב – גם לאחי לא כתבתי כל אותם הימים. אני שונא כתיבת מכתבים שלא לצֹרך. (אגב אעירך, שכפי הנראה אבד מכתב אחד שלי בדרך. במכתב זה הודעתיך, על שאלתך, את היום והשנה שנולדתי בהם – ומהערתך לתולדותי⁴⁵ נראה שלא הגיע המכתב לידך). ובכלל, למה אכעס עליך? מה רעה עשית לי? כלך לך, חביבי, מחשדות וחששות. אוהבך הנאמן אני אפילו בשתיקתי, ומעולם מחריש אני באהבתי ואין דרכי לפרכס את חברַי.

ועתה – מעט “מבינות”: הלוח הערוך על ידך⁴⁶ עולה, כנראה, בכללו על כל חבריו שקדמוהו. כל מה שקראתי בו עד עכשיו טוב ויפה ומתוקן. יש בו גם יפה שביפה ומתוקן שבמתוקן. אמנם יש בו הרבה “צְעִירוּת” – אבל זו היא יפיפותו ושבחו. אתה נהנה ממנו ומברך “שהחיינו”, כזה שרואה אִלנות מלבלבין בימי האביב. “צעירות” זו איננה עשויה ואיננה חולנית, אלא בריאה וטבעית כאשר בראה אלהים. יישר כחך על המתנה אשר הבאת לנו. באמת אומַר לך, כי הלוח מְהַנה יותר מן השלח. דומה, שבאמת אין לנו עוד כחות ספרותים די כלכל מכתב עתי חדשי. משער אני בכמה טֹרח ועמל עולה לך כל חוברת, וכמה יגיעות אתה יגע וכמה צער ויסורים אתה מקבל עד שאתה מוציא דבר מתוקן. בהוצאה תקופית – היוצר ביד החֹמר ולא להפך – ואתה נותן ממה שנותנים לך. בקצור, תן לנו הרבה לוחות כאלה. כאן, בלוח זה, אנו רואים סמנים מובהקים של תקופה חדשה בספרותנו היפה. הלואי שלא תבייש זקנותם של סופרים חדשים אלו את ילדותם. והרי ידוע לך כמה נצנים רעננים לוקים ונובלים אצלנו קודם זמנם מחֹסר אויר ותנאים נאותים להתפתחותם.

הספורים של ברֶנֶר, גוטמן⁴⁷ והלפרין⁴⁸ (אידיוט⁴⁹) מרגליות יקרות הן. ברנר הריהו כשרון מבושל כל צרכו – ובאחריתו בודאי ישגה מאד. לפי שעה איני רואה מסַפר כמותו בישראל בין הצעירים. ציוריהם של טשרניחובסקי, Secco ⁵⁰ ונאגל⁵¹ נחמדים גם הם, אלא שבאלו יש למצוא גם פגימות, מצד הצורה או הלשון וכדומה. “לפני הסער” של סלוצקי⁵² – הרבה פיוט אמתי יש בו. ואפילו השתפכות הנפש של צייטלין⁵³ (שירה ותפלה), שהיא פרַזיונית ביותר, נקראת גם היא בנעימה. השתפכות נפש זכה ו“כשרה” היא. יצא מהם ציורו של — — שאינו אלא תפל ורעות רוח ודברים בטלים. תמיהני למה הכנסת אותו. “קדיש יתום” לא עלה הפעם לטשרניחובסקי⁵⁴ יפה. — שאר הספורים עדין לא קראתי.

השירים – כלם מצוינים, ושלי⁵⁵ הרָפה כמעט מכלם. — “לֶנכֶן התופרת”⁵⁶ – לא בא כבֹשׂם הזה. אמָר נא למזיק זה, לטשרניחובסקי, ש“מזיק” הוא. ראה נבאתי: עתיד הוא “מזיק” זה לשים בידו את כתר המשוררים על בלוריתו – ואזי אכֹּף אני את קרחתי העלובה ואקרא ראשון לראשונים – יחי המלך! אגב, המרבה הוא לכתוב כעת? אנא הודיעני.

שירי כהן⁵⁷ – ירבו כמותם. מין רֹב וזֹך וקַלילות מיוחדה שפוכים על כל שיריו, מעין זִו של עדנת האביב, של ענני בקר – בקצור, שירה זַכה באמת. החרוז אַוְרִירִי ונבלע בנעימה כמָן. ריח דק מן הדק של אתרוג נודף ממנו; והמשקל – מוסיקה רכה ועדינה, תמה וצנועה. אדם זה מנגן על נימה דקה. יודע אתה את נגינת “פדהצור”⁵⁸?

ושאר ה“מזיקים” הקטנים וקטני קטנים: שניאור, פיכמן, שטיינברג⁵⁹ וכו' וכו' – כל שיריהם טובים ונחמדים. יצא מהם שירו הקטן של — — שאין בו כלום. שורות קטנות ו“גראמען” יש בו. כמעט ששכחתי את ברוכוביץ. שירו “מלחמה” יפה, אבל ארוך ופרטנציוזי יותר מדי, כדרכו. אלו קצר – היה יכול לעשות משיר זה “כלי”. “הילדות” של ז’ אפשטיין – טוב מאד. הוא הוא אפשטין! וברוך מחיה מתים⁶⁰.

מן הפובליציסטיקא (שלא קראתיה עדין כלה) מצטיין מאמרך “שקר מוסכם”. הוא כתוב בעֹז, בבטחון ובעצמה כלו מקשה אחת ואין בו כרכורים ונטיות לצדדים. ההרצאה, השתלשלות הרעיונות והלשון – כלן מתאימות ועולות “בקנה אחד”. הכל נכנס ללב ומתקבל על הלב כמו שיצא מן הלב. שאר הפובליציסטיקא – מקצתה טובה ומקצתה רפויה ו“עתוניית” מעט. אבל אין דנין על “אין לי”. אין לנו פובליציסטים!

בקצור – כלי חמדה נתת לנו ויישר כחך. יש לנו עוד ספר אחד, “ספרותי” במלוא המובן, נוח ונעים לקריאה ונותן גם תקוה על העתיד.

הביוגרפיא שלי עלתה בידך על צד היותר טוב; על יסוד הידיעות המקוטעות שהמצאתי לך – אי אפשר לכתוב ביוגרפיא טובה מזו. יש שם גם שגיאות קטנות הבאות בודאי מפני שסתמתי את דברי במקומות הרבה.

למשל, אבי לא החזיק מרזח משעת לידתי, כמו שכתבת, אלא משעת יציאתנו לזיטומיר; וקודם לכן, עד השנה הששית לחַיי, עסק ביער וברֵחים. אמי לא היתה מעולם תגרנית בשוק, ומשירַי אין להביא ראיה. את יום הֻלַדתי הודעתיך במכתב מיוחד, ומה שכתבתי “איני בקי במספרים” נתכונתי לשאר המאורעות ולא ליום הלידה⁶¹! אבל אין אלו אלא קטנות.

תולדותיו של אחד העם⁶² – חלקן הראשון עני בידיעות ביוגרפיות. כנראה, השתמשת רק באלו הידועות לך מכבר וחדשות לא המציאו לך. חבל! – שאר הביוגרפיות⁶³ עדין לא קראתי אלא בהעברה בעלמא.

א— —⁶⁴ בא אל ביתי לפרקים ואני מקרבו. יש בו, כנראה, “דבר מה”, אבל איני יודע מה הוא. ה— —⁶⁵ אינו מוצא חן בעיני כלל וכלל. יש בין הצעירים מיני סופרים שאין להם אלא “נגון של כתיבה”, ולא כתיבה עצמה. וגם הפואימה, כביכול, — — אין בה לפי שעה אלא נגון של כתיבה ולא יותר. והנגון – איננו חדש, ואיננו נוח לאֹזן כל עיקר. קולני הוא, צעקני ותוֹבְעָני יותר מדי. כשרוצה לומר “שקעה החמה” אינו אומר “שקעה החמה”, אלא “כדור האש המזהיר ירד מעל חצי כפת התכלת של השמים להסתר תחת כדור הארץ” – וכך כותבים נעדרי כשרון. אין ב— —⁶⁶ טבעיות, אבל אין בו גם פנטסיא. הכל שם מרומה, מזויף. “הפראיות” החביבה עליכם כל כך – אינה שם באמת. פראות עשויה ומדומה היא. אין שם אלא העויות ועקומים וקשוי עצמו לדעת על מנת להוציא לבטלה… מעין זה הם שיריו “הפראיים והעזיזים” כביכול של — — ולפעמים גם של — —, כשהם מקשים עצמם ומשתדלים להִדַמות לאחרים. נגון ומלים, נגון ומלים ולא יותר. איני קובע מסמרות בדעתי זו על בעל ה— —⁶⁷; כאמור יש בו “דבר מה” אבל עדין לא מצא את עצמו והוא תועה.

אגב, אמור נא לי, חביבי: האם אני משוגע או אתה ולוינסקי ואֶהרנפרייז גם יחד⁶⁸? מה מצאתם ב— — ולמה אתם מרעישים עליו את העולם? רבוש“ע! הלא זהו אידיוט גמור. נער טפש וחסר לב שראוי לשלשל מעליו את מכנסיו ולהלקותו ברצועה מלקות על עזותו וחֻצפתו להדפיס דברי שטות ואידיוטיות שלא ראתה עוד עין אפילו בספרותנו העלובה עד היום. פי, פי–פי! יש בכם ובנשמתכם איזה לקוי ופגם, כנראה, שדברי שטות כאלו ערבים לחככם. “חדש, חדש” תפס אתכם, וגם תולעת חדשה — — — הרי היא כענק בעיניכם. לא ירד בני עמכם! פעמים שאנו מתפעלים מפטפוט ילדים – אבל זה אינו אפילו בכלל פטפוט ילדים, אלא דברי שטות של בחור גולם ומוכה אלהים, עלג לשון וחסר לב, אשר לשמע שם “בתולה” יורד רירו על סנטרו שלא הביא עדין ציצין. אני, כמובן, איני יודע מה טיבו של בחור זה ואין דן אלא על סמך ה”ספרות" שלו. מ— — שלו בלוח העבר וה— —שזכה ל“הכרה” (חרפה ובושה!) אינם אלא פטפוט תפל של נער לקוי, מוכה עגבנות, או “מִתעַגב” עפ"י השמועה, מבלי לדעת מה שהוא עושה ומבלי להבין מה שהוא רוצה.

והלשון – רבוש“ע! לכל שונאי תהי לשון כזו. ואי הוא צורח! ממש כבן חזיר קטן: ־פי־פי־פי! אני לא הייתי מכניסו לעזרת סופרים מפני הכבוד. הכבית מקלט לאידיוטים תעשו את ספרותנו?! חייכם, שמחטיאים ומכשילים אתם את הצעירים המתחילים, שאינם יודעים להבחין עוד בין טוב לרע, ואתם מקלקלים את טעמם ב”מבינות" ו“הכרות” כאלו. מלמדים אתם את עטם לדַבֵּר שקר, ולבבם להגות רמיה.

אגב, ע“ד עגבנות. הצעירים – צעירים הם, “ובתולה” משאת נפשם. אין אדם נתפס על צעירותו. אבל להכניס את כל הרהוריהם בענין זה לספרות – איני מוצא בזה לא יופי ולא תועלת. ריח של “בשר” נודף ושל זעת בית־השחי. יש אהבה של “גֶבֶר” ויש של בחור, בין שנת הי”ד ושנת הי“ח. כש”גבר" כותב ע“ד האחרונה וזוכר ראשונות – אז הוא יכול לדון עליה מתוך גֹבה ידוע. אבל כשהבחור עצמו מרצה לפנינו הרהוריו בנדון זה – ובעוד רירו נוטף – יאחזנו געל. אין הפואיזיא אלא זוהמה. הפואיזיא של האהבה הראשונה מתחלת אחרי כן, כשזו נעשית לעבר. מרמז אני על שני הציורים, שנדפסו בהשלח חוברת אב, של לוין⁶⁹ וסלוצקי⁷⁰. של זה האחרון עדין לא קראתי הסוף⁷¹, אבל כבר ריח הבשר עולה באפי, אעפ”י שיש בו, וביחוד בסוף המחצית הראשונה, מקומות טובים.

עפ“י טעות שלחת אלי לא השלוח חוברת ז‘, כמו שבקשתי, אלא חוברת ג’, וע”כ אבקש שוב לשלוח אלי ז'; כלומר, אותה החוברת שנדפסה בה ראשית עבודתך “המשיח”⁷². רוצה אני לקרא.

פְתָר לי את החידה: בביוגרפיא שלי אתה כותב “המנוח אבֶּלסוֹן” – ואבלסון זה⁷³ מת אחרי שנדפס הלוח. בשעה שקבלתי הלוח לא עברו עוד שבעת ימי האבל הראשונים. אנא, אל תשכח לבאר לי חידה זו.

את תמונתי אני שולח לך בזה באהבה וברצון, אבל רוצה אני שתשלם לי בתמונתך אתה. כבר הבטחתני ולא קיימת.

כתבת לגוטמַן: “אם בשביל שבא השלח לידי פסול הוא בעיני ביאליק?” – הוי קלוזנר, קלוזנר! חשדן אתה יותר מדי. איני כותב – בשביל שאיני כותב עפ“י הזמנה. בכלל איני בר כתיבה עתה. סבות שונות בדבר. (אני משתחרר מעבודתי בשעה 9 בערב ואיני מוכשר לשום עבודה ספרותית אחרי פזור נפש של יום תמים). וכי בשביל שהדפסתי דבר אחד בהזמן סימן הוא שהשלוח פסול בעיני? ראה קלוזנר, אהבתך וקנאתך להשלוח מקלקלות שורת הדין. ואעפ”כ אני מבטיחך, כי העבודות הראשונות (בין שיר ובין פרוזה) שאני עתיד לכתוב מעתה – אתן לך. אבל איני קובע זמן. זה אי אפשר. איני יודע אימתי אכתב. ענני בהקדם.

ושלום לך ולרעיתך

שלך, שלך, שלך, ח. נ. ביאליק

ענני. האדרס: Б. Арн..24

נ. ב.

מה “המחשבה הגדולה” ש“אתם” חושבים עלי? ומי זה “אתם”? אני דורש סמוכים: נאמר ש“אין לך סגן עורך” וסמוך לו “מחשבה גדולה” – מכלל שאתם חושבים לעשותני סגן עורך! – וכי לא יפה דרשתי?

ועוד הפעם “היריד הגדול” ממשמש ובא: החיים⁷⁴, זמן יומי וחדשי⁷⁵, הוספה שבועית להצפירה⁷⁶, דער טאג⁷⁷ (ואולי גם אנו, האודיסים העלובים, נזכה במקום ל“ענין” אחד⁷⁸). ו“הצופה”⁷⁹ מה? אטו הצופה “כלב” הוא? בודאי גם הוא יגָרֵר אחרי הצפירה ויזכנו במתנה טובה – בקיצור – חי קים! נחיה ונראה. קנאת סופרים אצלנו הרי ידוע כמה תרבה “חכמה”.

אגב, אמור נא לבעל “הצופה” כי ה“וכוח” שלו עם “הזמן” בסגנון “אירופי־ברדיטשיבי” כאחד – מעורר גֹעל נפש. מצד אחד – השתתפות בצער ומנוד ראש בלשון סגינהור כביכול, כלומר, אירופים אנו ואנו בָזים לך, ומצד השני – רמז “דק” למעוט חותמיו של הזמן ומלשינות קטנה שהזמן ניזון מפסלת “הצופה” (פְּשְׁ־שְׁשְׁ!) – זהו באמת סגנון יפה ומגוהץ מאד, ריח או־די־קולון וריח שום ביחד.

הפואימא שלי בהזמן לקתה מאד ע“י הצנזור⁸⁰, יש”ו⁸¹, ויש בה מפני זה מקומות סתומים או סתם דברים. שקלתי למטרפסי! הודיעני דעתך עליה.

ח. נ. ב.

 

פז ⁸². [לשלום עליכם]    🔗

שלום עליכם חביבי ויקירי!

המתנה הטובה שנתת לי בהיסח הדעת⁸³ – טרפה דעתי עלי וניטל ממני הדבור לשני שבועות, ולפיכך שתקתי עד עכשיו ולא מהרתי להחזיר לך ברכה, כנהוג. בודאי תסלח לי, שהרי גם אתה קצת חייב בדבר: “הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו תחלה”, אמרו ראשונים⁸⁴, אלא שאתה פוסק, כנראה, על פי האחרונים, והם אומרים: “אין צריך להודיעו תחלה”, סיורפריז בלע“ז. בקצור, בין כך ובין כך, לא הפסדת הרבה. גם אני מבני בניו של זקננו ר’ מנדלי אני ובענין הווינטשיווען⁸⁵ הריני גוי גמור ואיני יודע במה אברכך, אם שיהיו פירותיך מתוקין? הרי פירותיך מתוקים שבמתוקים! אם שיהא מעין יוצא מלבבך? הרי מעין שאינו פוסק, מקור ברכה נובע חיים מלבבך! אלא יהי רצון שֶׁ… שֶׁ… שֶׁירבו כמותך בישראל. כמעט שחפצתי לסיים, שֶׁ”תזכה לעט זהב בעיר מולדתך“, כמו שהתפללת על זה במכתבך אלי בר”ה העבר, אלא שאיני מסוגל עתה לליצנות, ואני מדבר כאשר עם לבבי. לא כל שנותנים לו עט זהב – יש לו עט זהב. משמים זִכוּ אותך בעט זהב ואינך צריך למתנת בשר ודם. עטך זהב הוא אפילו כשאתה כותב בעופרת. אל נא תחשדני, חביבי, בפרכוס תחת פרכוס. הדברים כפשוטם וכאִמתם.

והיה ברוך לי, חביבי, על מתנתך הטובה.

שלך באהבה

חיים נחמן ביאליק

שלום לבתך אֶרניסטינא העדינה.

P.S. אזר חלציך ושמע: מקץ שנתים תמלאנה לזקננו ר' מנדלי יחיה שבעים שנה וצריכים איפוא לחוג את יובל השבעים בפומבי ובקולי קולות עד שתבָקע הארץ לקולנו. בקצור, אמור מעט ועשה הרבה: צריכים לפתוח בכל הכרכים שבמדינה וַעַדים של סופרים וקוראים אנשי מעשה לאסוף כסף, לא פחות משלשת אלפים רו“כ, על מנת להוציא ליום היובל כל כתבי ר’ מנדלי ביהודית ועברית מצוירים ע”י ציירים אומנים מישראל. הציורים יבואו בגוף הספורים או באלבום מיוחד. אני כבר נכנסתי במשא ומתן בענין זה עם אחד הציירים, וזה קבל א"ע לעַטֵר (איליוסטרירען בלע"ז) את הקליאטשע. צריכים למצוא עוד ציורים. הועדים יהיו כאן באודיסא (רבניצקי, דיזנהוף, אני, ברבש, הרב טשרנוביץ⁸⁶ ועוד), בווילנא (דובנוב, גולדברג⁸⁷ ועוד), בוורשה (הרידקציות, הסופרים וכו'), בפטרבורג (הרידקציות ועוד), בקיוב (אתה, שלום עליכם, ועוד), בקצור: צריכים לעבוד, אבל מתחלה בחשאי, אל ידע הזקן עד עת קץ. הודיענו דעתך. בקרוב נעשה פה אספה ראשונה ונערוך צירקולאר⁸⁸ לראשי הועדים שעתידים להתכונן ונודיע להם פרטי ההצעה. איני צריך לומר שגם אתה תצטרף למניננו ותסייע עמנו. סוף דבר, פתח פיך ודבר דבר.

למכתבך אני ורבניצקי מחכים

ושלום – שלך הנ"ל

 

פח. [לפ. אוירבוך]    🔗

אודיסה, י“א טבת תרס”ד⁸⁹.

חביבי אוירבוך.

תפסת את אומנותי – העצלות, ונעשית פתאם שתקן. בוש והכלם “בגרונך העמוק!” כתוב, כתוב.

דבר “רציני” לי אליך: בבואי להַראות את פני רבנו הקדוש האדמו“ר ר’ אשר גינצברג שיחיה מיד אחרי שובו מדרכו – גזר עלי בגזרת נח”ש⁹⁰ לכתוב לך תומ"י את הדברים האלה:

הנה כפי שהוא (אחד העם) נזדמן עם מאז“ה, הרבי המוסקובי, בדרך לפונדק אחד – ספר לו זה האחרון שאסף בידיו ממש במוסקבה לטובת הניזוקים בקישינוב סך גדול של תשעה אלפים ושמונה מאות וחמשים וארבעה רו”כ וחמשים קאפ. (9854.50k) ושלחם ביום 12 אווגוסט ע“י האוֹברפוליצמייסטר המוסקובי אל הגוברנטור הקישינובי בשביל ועד התמיכה שבעירכם. והנה – מתאונן ה’ מאז”ה – עד היום אין קול ואין עונה ואין כל ידיעה אם בא הכסף לתעודתו אם לא.

ובכן – גוזר עלי אחד העם – שתעשה תומ“י חקירה ודרישה שם אצל מוטשניק⁹¹ ותברר את הענין לדעת הכסף היכן הוא? שמא נמסר ח”ו ביד גויים, כמו שעשו לשאר כספים שנפלו בידם. את תוצאות חקירתך תודיע תומ"י לה' אחד העם על שמו. — —

ושלם לך ולרעיתך.

הודיעני כל החדשות שאתה יודע ע"ד מהלך המשפט⁹² וכו' וכו'.

שלך ח. נ. ביאליק

אפשר שבקרוב אלך לוורשה לימים מועטים.

 

פט. [שלמה דובינסקי]    🔗

אודיסה, י“ג שבת תרס”ד.

ידיד יקר ונכבד ה' שלמה דובינסקי.

כלום נביא אני שאדע את כל ה“דברים בגו” בדבר מאמרך בהעתון “דער יוד”⁹³? ראיתי שכתבת עלי דברים בלתי מכֻוָנים אל האמת ואמהר להכחישם. לדחות דברים כאלה – אין נוהגים, וכל הזריז נשכר, אבל אם גם אתה אינך אשם – יסלח לי אלהים! כשיבנה ביהמ“ק ע”י הרצל אביא חטאת שמנה.

ואת השורות אשר אתה מבקש⁹⁴ הרי הן לפניך:

ומיד באותו פרק, אחרי המלים “ואולם חי אני”, חסרות שתי מלים: “נאֻם ה'”. חסרון זה משחית הכונה.

באותו פרק בשורה המתחלת “כי מצאתני בצרתי” (קרי “בקלוני” תחת “בצרתי” וכן תתקנם בפנים) חסר חצי שורה: “ותראֵני ביום אידי”.

תחת “כי מוסרי תשא” קרי “כי מוסר כלימתי תשא”.

אחר השורה “ולמה זה יתחננו אלי? דבר אליהם וירעמו” חסר חצי שורה “ירימו נא אגרוף כנגדי ויתבעו וכו' וכו'”; תחת “ויפוצצו השמים ומרומיהם” קרי השמים וכסאי.

ובזה הריני שלך

ח. נ. ביאליק

שלום לר' אברהם אחיך ולכל בני ביתכם.

 

צ. [לפ. אוירבוך]    🔗

אודיסה, י“ד טבת תרס”ד.

יקירי,

תודה לך על תשובה בזמנה. לדחות את נסיעתי לוורשה אי אפשר. היא מן הדברים “העומדים ברומו של עולם”, אבל אתה צריך משום זה לדחות את נסיעתך לאודיסה עד שובי מוורשה, — ואני אשוב לא יאוחר מיום ב' הבא, כלומר לא יאוחר מיום 29 ח"ז (אוקט.⁹⁵). בקצור, גזרה היא ועליך לקבלה ואל תהרהר אחריה. —

אני, כמובן, מפני הטרדה ומפני העבודה ומפני החולי ומפני העצלות לא עשיתי לפי שעה מאומה. בשובי מוורשה אהפוך את העולם.

ושלום וברכה לך ולזוגתך.

שלכם ח. נ. ביאליק

 

צא. [לש. בן־ציון]    🔗

[וורשה] כ“ט דיקאבר 1903⁹⁶ [כ”ג טבת תרס"ד].

יקירי גוטמן!

קטרג השטן – ונעשיתי, בעונותי הרבים, רידקטור ב“השלח”, כלומר, חצי רידקטור; לבלטריסטיקא בלבד. גם זו לטובה. אלא מאי? אודיסה? אודיסה לא תברח. השד לא יקחנה. בקצור, מה שעבר אין, ובבקשה ממך, אל תזכירני ראשונות. אוי, כמה קשה עלי פרידתכם. ספק גדול הוא אם הגון אני לוורשה ואם זו הגונה לי, אבל מה אעשה – והפרנסה…

איך שהוא, אל נא תעזבני. היה, אחי, עוזר לי. קלוזנר מסר לידי ילקוט מלא “בלטריסטיקא”, במחילה, שאינה ראויה לאכילת כלב, והזמן קצר, ומתי אוכל להכין הכל בשביל החוברות הבאות – רק אלהים יודע. שלח לי, שלח לי, ותיכף ומיד, כל מה שיש לך בעין, וגמור בהקדם האפשרי את ספורך החדש (בעל שני הגליונות שאמרת) ושלחהו אלי. בלעדיך אי אפשר לי להתקיים. מרוב כתבי היד שנמסרו לידי ראיתי שאין לנו מספרים עברים, אָין, אבל יש לנו טפשים ועמי הארצות, הדיוטים ושחצנים שאין כמותם בכל אומה ולשון.

שובה, יקירי, ל“נפש רצוצה”⁹⁷ וגמרהו. כתוב ושלח. כבר דברתי עם ה' קפלן⁹⁸ ועם קלוזנר שמהראוי הוא להוסיף לך על שכרך והם לא אמרו “לאו”.

אלו היה לי ספור אחד ארוך וטוב שיהיה בו כדי לסתום — — שש חוברות לפחות – היתה דעתי מתקררת. אבל לפי שעה אין בידי אלא “קטנות”, ומן המין הגרוע, ולהזמין חדשים אין פנאי: “הצופה” דוחק להוציא את החוברות בזמנן, בלי אחור כל שהוא⁹⁹.

התנאים שעל פיהם קבלתי עלי עריכת ה“יופי” – הם כמו שאמרתי לך באודיסה: אחיאסף משלם לי 75 ר' לחדש ואני עורך ומגיה את שני הגליונות “יופי” שבכל חוברת. כשאכין “יופי” בשביל שתי החוברות הראשונות – אבוא לאודיסה לגמור שם עסקי, כביכול. ל“הצופה” הבטחתי ג“כ את עזרתי התמידית, כלומר, פעם או פעמים בחדש, וע”ח עבודה זו אקבל שכר קבוע, כידוע לך ממכתבם שהגיעני לאודיסה.

ובכן אולי אפשר יספיק לי כ"ז לפרנסתי – אבל עדין איני יודע ברור מה יהא בסופי: אם אשאיר את בני ביתי באודיסה ואם אקחם לכאן.

הרבה, הרבה יש לי לכתוב לך ע"ד וורשה וסופריה (את אלו ראיתי כלם, מלבד סוקולוב), אבל אין סִפק בידי עתה. במכתבי הבא אמלא את החסר כאן.

בדבר “מוריה”¹⁰⁰ עדין לא נתפשרתי עם “אחיאסף”. קשה הוא קפלן כברזל, ומי יודע אם אוכל לו. הוא הציע לפני להתפשר עפ"י תנאים אלו — — —. מה לעשות עם “מזיק” כזה? הכינו התראה של נוטריון. מחר נתאסף עוד הפעם לדון בענין זה ואפשר שנבוא לגמר כל שהוא.

היה נא בביתי ודבר על לב אשתי שלא תצטער על ה“עברה” שעשיתי ונשארתי בוורשה.

ועתה הצעה נכבדה לי אליך: ה' קפלן¹⁰¹ רוצה להיות למו“ל על חשבון עצמו. הוא מתפנה עתה מעסקי אחיאסף וכסף יש לו ובקי וזריז הוא בעניני מו”לות – ומה יעשה שלא יהיה למו“ל? ובכן אומר הוא להדפיס את מבחר הבלטריסטיקא (ספורים ושירים) של סופרי זמננו: קבוצות קבוצות של עשרה עשרה ספרים, וכל ספר של עשרה גליונות; ההדפסה תהא מהודרת שבמהודרות, כהדור “על־פרשת דרכים” ח”ב¹⁰². אותו הנייר, האותיות והדפוס. להמחברים הוא משלם 25 ר' הגליון בעד זכות הוצאה אחת בת 3000 אכסמפ‘. לפי שעה נתן עיניו בפרץ¹⁰³ (זה כבר מסר לקפלן, עפ"י התנאים האמורים למעלה, 10 גליונות מספוריו שלא יצאו עדין לאור בקבוצה מיוחדת), בך, גוטמן, ובפייארברג¹⁰⁴ (וגם בי נתן עינו, אבל זכות שירי הרי כבר מכורה לרבניצקי, ולא אשנה). אותי הוא מבקש שאהיה המפקח, מעין עורך, להוצאה זו. ובכן, אזר נא כגבר חלציך וסדר לפי שעה 10 גליונות מספוריך ותקבל תומ"י במזומנים 250 ר’ קנטרין כסף עובר לסוחר. הודיעני תומ“י את דעתך ע”ז. הזדרז, חביבי, ושלח לי את הספור הישן־חדש שאתה כותב. איה ה“מכתב גדול לי כתבה?”¹⁰⁵ בשבת העבר¹⁰⁶ נשלחה לך טלגרמה: “12”¹⁰⁷. אם עדין לא שלחת לא לפרישמן¹⁰⁸ ולא לקלוזנר¹⁰⁹ שלחהו לי. פרישמן כבר הדפיס את הנומר הראשון. וחוץ מזה אני “בר־מצר”. ועוד הפעם: הוי אודיסה המתוקה! הוי אחי וחברי הנעימים! האומנם אפרד מכם?

שלום ונשיקה כבדה לך, יקירי.

ענני תומ"י בלי אחור כל שהוא, השמעת?

שלך שלך לעולמים

ח. נ. ביאליק

אמור שלום לכל אחינו.

האדרס שלי: Варшава, Издательство Ахіасафь, для Х. Н. Бялика

 

צב. [לי. ח. רבניצקי]    🔗

וורשה, כ“ט דיקאבר 1903 [כ”ג טבת תרס"ד].

חביבי, חביבי!

אהא! וכי לא כך אמרתי לך? ואני הלא נשארתי בוורשה! עד אלהים כי לא יכלתי לעשות אחרת. קצה נפשי בלחם הקלוקל של ההוראה. בקצור, כ’ד’ר’ל’ע’מ’ר, ר“ת: כל מה דעביד רחמנא לטב עביד מתסמא כך נגזר עלי מן השמים שאהיה שליש רידקטור בהשלח¹¹⁰. התנאים: אני אערוך ואגיה שני גליונות בלטריסטיקא לחודש בשכר 7 רו”כ. מלבד זה קבלתי עלי עבודה ספרותית גם ב“הצופה”¹¹¹ עפ"י התנאי הידועים לך.

את הרשמים הוורשאים אודיעך במכתבי השני. לפי שעה אומר לך שלבי לבי לאודיסה. הוי אודיסה! היי שלום, נחמדה!

אקוה שאוכל מקץ 2 שבועות, אחרי הכיני “יופי” די הצרך בשביל שתי חוברות, לבוא לאודיסה ולהֵראות את פניכם החביבים, אחים יקרים.

אלו היית בלטריסט, במחילה, הייתי מזמינך איפוא אל ה“קלייזעל” שלי, אבל עכשיו שהרעות את מעשיך והנך בעוונותיך הרבים רק פובליציסט ומבקר ולא יותר – למה אתה לי? היה איפוא לכל הפחות שליח ל“בלטריסטים” וזרז ועורר וטלטל את ה“זקן”¹¹² שיחיה לארך ימים ושנים לתת לי מעטו ה“בדוק ומנוסה”. הוי, זקננו הנחמד! האמנם לא אראה עוד את “פני האריה” שלו ואת תלתלי כספו? האמנם לא אתענג עוד על שיחותיו המתוקות כדבש?

בקצור, אני טרוד מאד ואין שעתי פנויה אפילו לאכול סעודת הצהרים. אני כותב כל זה בחפזון גדול. אמור ללוינסקי ויכתוב פיליטון בשביל חוברת א'. אנא הצילני. קלוזנר מסר לי אמתחתו הבלטריסטית והנה היא מלאה “אשר יצר לך” וטנֹפת, במחילה.

עזרוני נא ותמכוני, אחי ורעי. אולי תעלה בידי לגרף את הביב, שנעשה מקום השפך לכל המים הרעים. רצוני לומר, החלק הבלטריסטי שבהשלח.

בדבר “מוריה”¹¹³ – יתאספו מחר ה“חברים”¹¹⁴ ואולי נבא לידי גמר. לפי שעה עדין קפלן¹¹⁵ עומד במרדו ואינו רוצה לותר. אם באמת תתבטל “מוריה” אזי מוכן גם הוא להסתלק. אבל כל זמן ש“מוריה” קיימת, ואפילו שְׁמָהּ בלבד יהא קיים – אינו רוצה להסתלק משני חלקי ספורי המקרא. שים לב לזה: אפילו אם אנחנו המחברים נחפֹּץ להוציא את ספרינו ע"ח עצמנו תחת שם “מוריה” – אז אחיאסף אינו רוצה להסתלק. נחוץ למדוד לעקשנים אלו מדה כנגד מדה ואלך עמם בערמה. עוץ נא מה לעשות. לפי שעה הכינו הודעה נוטַרילית.

בעוד ימים אשלח על שמך כסף לאשתי, אנא מסור תומ"י.

במכתבי השני אכתוב בפרוטרוט. שלום למרת פולינקובסקי¹¹⁶ ולבנך ולכל ידידינו ואחינו.

באהבה ושתי נשיקות (האחת לשם סלוק חוב; אתה לא ראיתני בצאתי).

שלך לעולמים

ח. נ. ביאליק

האדרס ע"ש אחיאסף בשביל ביאליק.

למכתביך אצפה. מה חדשות?

קפלן מלא “פלאנים” כרמון. מקצתם כתבתי לגוטמן והשאר אחשוך למכתבי השני.

שלך הנ"ל.

 

צג. [לש. בן־ציון]    🔗

וורשה, 2 יאנואר 1904 [כ“ז טבת תרס”ד].

חביבי גוטמן!

בודאי לא תכעס עלי לכשאודיעך כי עשיתי חליפין עם קלוזנר: אני נתתי לו בשביל חוברת י“ב¹¹⁷ “דבר” אחר מאמתחתי ולקחתי ממנו את ה”מכתב גדול לי כתבה" שלך¹¹⁸ בשביל חוברת א‘. הייתי אנוס לעשות זאת, מפני שלא מצאתי בשביל חוברת א’ אפילו דבר אחד הגון לצאת בו ומחמת אונס הוכרחתי לתת דברים כאלו שבקושי אפשר להתירם בשביל החוברות האמצעיות. בקצור, מה שעבר אין, ולך הלא אחת היא. ומה לא יעשה אדם בשביל חבר? מובטחני, שתהא דעתך נוחה שזכות כזו נתגלגלה על ידך דוקא – להצילני מבזיונות. ואחרי כל אלה אי אפשר לי למלא החוברת. קלוזנר הפסיק, זה כשני חדשים, את חליפות המכתבים שבינו ובין הבלטריסטים ופסקו משלוח – וכאן צריכה חוברת א' לצאת ביַנואר – הגע בעצמך מה אובד אני! שלח לי בהקדם את ספורך החדש, אל נא ימלאך לבבך לתת לאחרים. איני רוצה! השמעת?

ענני, ענני, אחי.

שלך באמת

ח. נ. ביאליק

 

צד. [מ"י ברדיטשבסקי]    🔗

[וורשה] 1904 3/I [כ“ח טבת תרס”ד].

אדני הד“ר מ”י ברדיטשבסקי!

מראש שנת 1904 ואילך, אני עבדך הח“מ אהיה עורך את החלק הבלטריסטי שב”השלח"; הנני מתכבד איפוא לקראך, אדני, לעבֹד עמי בחלק זה שעריכתו מסורה בידי.

כסבורני, אדני, שדוקא עתה, בהיות היריד הספרותי “גדול גדול מאד”, דוקא עתה הגיעה השעה לבנות, הרחק הרחק מן היריד, בית כנסת מיוחדת לסופרים גמורים, זכי טעם ונקיי דעת. לא שיהא “בית הכנסת שלנו” מוקצה למנין של מיוחסים, שכל הנכנס לשם בודקין תחלה בפספורטו ובספר היוחסין שלו: “הלזקנים אם לצעירים? הישן אם חדש?” – אלא, אדרבה, כל הבא להכנס, אם אך יש לו מה להגיד וידע איך להגיד, יכנס.

מדור נקי כזה, אומר אני, ומחוץ ליריד – הריהו צרך השעה. ואם גם אתה, אדני, מודה לי בזה – הרי בך ובחבריך הסופרים שכמותך הדבר תלוי, ש“השלח” (כלומר, חלק זה העומד ברשותי) הוא יֵעשה אותו המדור שיש לספרותנו צרך בו. הנהו בידכם והעלוהו למדרגה זו. משלכם ינתן לכם.

ובהודיעי אותך, אדני, שאין שתי הרשויות שב“השלח” נוגעות זו בזו אשאר מוקירך ומכבדך המצפה לתשובתך התכופה.        ח. נ. ביאליק

נ. ב. לעבודתי החדשה נכנסתי בערב ר"ה עם חשכה. אמתחת הרידקציא ריקה. חסד גדול תעשה לי אם תשלח אלי בהקדם דבר טוב מן המוכן, אם יש לך.

 

צה. [לה' י. [ד.] ברקוביץ]    🔗

[וורשה] 3/I 905 [כ“ח טבת תרס”ד].

אדוני הנכבד.

מראשית שנת 1904 נמסרה לידי עריכת הבלטריסטיק ב“השלח”; והנני קורא אותך איפוא בזה, אדֹני, לעבוד עמי במקצוע זה העומד ברשותי.

רוצה אני שיעָשה “השלח” מדור לסופרים בעלי כשרון גמור, שיש להם מה להגיד ויודעים איך להגיד; מדור לסופרים זכי טעם ונקיי דעת, מבלי שים לב אם לזקנים הם ואם לצעירים, אם לחדשים ואם לישנים. העִקר: כשרון וטעם.

אם יש לך דבר טוב מן המוכן, מעין “משקה’לי חזיר”¹¹⁹, שלחהו תיכף ומיד. הזמן קצר ומלאכה מרובה, ואני נכנסתי לעבודה בערב ראש השנה, כלומר שלשום, ואמתחת הבלטריסטיקה ריקה לגמרי – ומתי אעין לחוברת א'?

לתשובתך התכופה אחכה

ח. נ. ביאליק

 

צו. [שלום עליכם]    🔗

[וורשה] 4/I,904 [כ“ט טבת תרס”ד].

מָתקי, דִבשי ונפת־צופי, שלום עליכם!

שמע והשתומם: הנני רידקטור! כמו שאני יהודי, נעשיתי רידקטור! היינו: ה“יופי”, בלטריסטיקא בלע“ז, שב”השלח" יֵערך מראשית שנה זו, 904, על ידי. מה אתה אומר לזאת, שלום עליכם? ודאי אתה רוצה לדעת איך, כיצד, ולמה וכו' – אל תשאל, יקירי, אין פנאי! די לדעת שהנני רידקטור, ולכהונה זו נכנסתי שלשום, ביום ראשון דראש השנה לגויים, ואמתחת “היופי” שנמסרה לידי ריקה לגמרי, אין בה אלא “מים”, והחוברת הראשונה צריכה לצאת בחדש זה במועדה ובידי אין עדין כלום – והנני האומלל שבאומללים! וי, וי, מה אעשה? הצילני, אחי, הצילני. הלא “שיטקלאך געווסטער־קינדלאך”¹²⁰ אנחנו. שנינו נכדים אנחנו ל“סבא” אחד¹²¹ – ואם אין אתה לי – מי לי? חוס, אחי, עלי ועל ימי עלומי ושלח לי ספור יפה משופרי דשופרי בשביל השלֹח. אם יש לך בעין – מה טוב, ואם אין – שב וכתוב, בעברית, כמובן – גזלן, הלא “מזיק” גדול אתה בעברית ולמה אתה ממעט לכתוב בה? – ושלח אלי מיד.

שכרך ישולם על צד היותר טוב ועל צד היותר נאה. שלח, שלח. ואשר לעתיד לבוא – דע לך, שאפילו אם תעמוד לך בראש הגג – תתן לי בשביל השלוח. כלום ואי אפשר להשלח שיש בו יד ביאליק בלא “שלום עליכם”. דבר זה אי אפשר, ואל תוסף לדבר אלי עוד, ואיני רוצה לשמוע כלום.

במכתבך הבא אודיעך חדשות מפליאות הנוגעות גם לך ואשר לא שמעה אזן מעולם – פלאי פלאים.

שלום לבתך ארנסטינא.

שלך, שלך ח. נ. ביאליק

לתשובתך התכופה אצפה. שלח לי דבר חדש.

 

צז. [לשלום עליכם]    🔗

[וורשה, 9/I 04. ה' שבט תרס"ד].

ידידי חביבי!

תודה לך על מכתבך ועל דבריך הטובים. בשבוע העבר – לפני בוא מכתבך – הזמנתיך במכתב ארוך אל “השלח” – עם “הצופה” אין לי עסק¹²², — אבל מפני שלא היתה אדריסתך ברורה לי – מסופקני אם בא אותו המכתב לידך, והנני מבקשך בזה שוב לכתוב ולכתוב בשביל “השלוח”, ודוקא בעברית. יכול אתה גם לשלוח תרגומים, ובלבד שתתרגם מתוך “כתב־יד”, ולא מן הנדפס כבר. לתת בהשלוח תרגומים מן הנדפס אי אפשר, כמו שאתה מבין בעצמך בחפץ לב ובתודה אקבל ממך דבר חדש, אבל לתת תרגומים של דברים ישנים שנתחדשו קצת ע"י התרגום אי אפשר. ענני, חביבי, על מכתבי הקודם, אם יבוא לידך.

הזדרז נא וכתוב או תרגם (מכתב יד) דבר בשביל השלוח ושלח בהקדם. אמתחתי הבלטריסטית ריקה, אין בה מאום, כלומר – יש הרבה סמרטוטין שם. הצילני, אחי, הצילני ושלח דבר טוב, כפתור ופרח. אי שלום עליכם! קנה לך מעט עולם הבא גם בעברית! נישקשה,¹²³ יכול אתה לכשתרצה, יכול, ויכול!

שלך ח. נ. ביאליק

 

צח. [לשלום עליכם]    🔗

[וורשה] 14/I 904 [י' שבט תרס"ד].

יקירי שלום עליכם!

כל מה שחלמתי היום ואתמול ושלשום ואשתקד – על ראש הגלח יפלו! הראית שגעון כזה? “טפו” תהיה, רבוש“ע! הרי לך משלחת על ראשי! “לך לך אל רידקציא הצופה – כותב הוא – למעה”ש, ולמעה”ש ראה את המכתב כי בנפשי הוא", ושלשה מכתבים כותב איש בשביל זה – ופתאם – הרי לך פייטלסון¹²⁴! יכנס הרוח באבי אביו של פייטלסון זה! נו, נו! הלואי שהיה נימוק במעי אמו! הלואי שלא נברא משנברא! מה רצה פייטלסון זה מחיי? שקוע אני בעבודה עד צואר – ופתאם פייטלסון! הנחתי את כל עבודתי וקופץ ורץ ופורץ לתוך הרידקציא: תיכף ומיד הראו לי את מכתבו של “שלום עליכם”! 3 מכתבים יש לי ממנו! יש בזה משום פקוח נפש! – והנה פייטלסון! רוצח, גזלן, לסטים, משומד! למה עשיתני לצחוק?

ועל ספורך ששלחת לי ולא קבלתיו עדין – היה ברוך לי, חביבי! אבל, גזלן, הרי חוברת א' כבר נשלמה בדפוס, ולמה אחרת עד כה? הרוח לא יחטף את הספור שלך אם יבֹא בחוברת ב‘¹²⁵. נישקשה, אין בזיון לשבת עם זקננו שיחיה במסבה אחת, וזקננו נתן לי מתנה לחוברת ב’¹²⁶. ראה, שלום עליכם! אשתדל לאסוף את כל “המנין” שלנו לבית כנסת אחד, לקלייזל שלי, ואם לא תבוא להתפלל בצבור – אחת דתך לתליה. אבל אל נא תבייש את פנינו, שלום עליכם! ושלח משופרי דשופרי. פרץ כתב דרמה שירעיש בה את העולם, לפי דעתו, ודוקא בעברית¹²⁷. הוא יכתוב מעתה – כך הוא אומר – את הענינים היותר טובים בעברית. בעברית – השמעת? אבל בכל זאת איני יודע אם יתן לי – הוא מביט עלי בעין רעה, מפני שהעזתי פעם להחזיר לאחד מתלמידיו ספור שכתב אותו התלמיד, והוא, פרץ, אספו בשביל ירחונו¹²⁸. יודע אתה, שלום עליכם, לפרקים צר לי על שאינך כותב עברית. יש לנו רק “שלום עליכם” אחד בעולם, ומאד מאד הייתי מתאוה שיהא חלקו בעולם הבא בספרות העברית. ולמי יש רשות לתבוע עולם הבא יותר ממך? מי צייר באמנות גדולה כל כך את חיינו האמתיים ולא המדומים, חיינו ההוים, ולא אלו שעברו ובטלו או עתידים להיות, כמוך, שלום עליכם. הגיעה השעה שלא תרבה לטפל עם ה“שפחה”. לכל הפחות קיים מצות עונה גם עם הגברת ואל השפחה תלך רק לתיאבון… הא, שלום עליכם? מה תאמר על זה? איני מדבר זה מתוך קלות ראש, אלא באמת ובתמים.

ובנוגע לההצעה שכתבתי לך – כבר קדמוני העתונים. נתכונתי אל העתון החדש “די צייט” העתיד לצאת באודיסה. רוצים היינו לקחתך לאודיסה בשביל עתון זה. השמעת? וגרינברג – זהו אברהם גרינברג, ראש הועד הפלשתיני, גביר אדיר. בקצור, לפי שעה איני יודע את מצב הענין בדיוק. בקרוב אודיעך בפרוטרוט. ועוד אחת: אפשר יש לך ספורים בעברית, ישנים וחדשים ומן המשובחים, כדי 10 גליונות דפוס – ואתן לך מו“ל טוב שישלם לך בכסף מלא ולמפרע בעד הוצאה אחת. אותו המו”ל – איש נכבד והגון הוא ועשיר, והוא רוצה לרומם את קרן הספרות העברית הבלטריסטית ומכין את עצמו להוציא בהוצאה מהודרת, שלא ראתה כמוה עוד עין יהודי עד היום, את טובי הבלטריסטים וכבר נכנס על ידִי בדברים עם אחדים מן הסופרים העברים, ואחדים כבר נאותו לו. ראוי הענין הזה שתעיין בו בכבד ראש. אם אין לך כדי 10 גליונות – יכול אתה לתרגם מיהודית – מן המובחרים – ולהשלים את העשרה. עיין בדבר והודיעני בהקדם.

ולהשלח אי אפשר בשום פנים לקבל תרגומים¹²⁹, רק אם תדפיס דבר חדש בזמן אחד בשתי הלשונות – אפשר.

כסף, מחיר עבודתך בהצופה, כבר נשלח לך.

ושלם לך ולבתך ארנסטינא. קראתי בעֹנג את תרגומה¹³⁰, אעפ"י שכבר קראתי את האוריגינל. שלום וברכה לה על ברכותיה שנתנה לי. הוי, מתי נזכה לשבת כשבת אחים באודיסה?

שלך, שלך ח. נ. ביאליק

 

צט. [לה' י"ד ברקוביץ]    🔗

וורשה 15/I 904 [י“א שבט תרס”ד].

אדון נכבד.

קבל בזה את תודתי על ציורך היפה “בן זכר” ששלחת בשביל “השלח”. עתיד אני לתת אותו ציור באחת החוברות הקרובות, ואולי עוד בחוברת פיבראל ש"ז¹³¹.

והאלהים אשר היה עמך בכתבך את ציוריך הקטנים והנחמדים – הוא ינחך גם בספורך הגדול שאתה עתיד לכתוב¹³². האמן בו כי אלים חיים הוא.

מוקירך ח. נ. ביאליק

 

ק. [לאלתר גוטמן]    🔗

וורשה, 21/I 904 [י“ז שבט תרס”ד].

לזוגתי הצנועה והחנפה כחתול והמתוקה כלאקריץ

וכנֹפת צופים צרת אלתר¹³³ גוטמן, שתחיה.

ובכן החוברת הראשונה¹³⁴ מוכנה – ברוך השם! כמדומני ש“חלקי” עלה יפה: יש שם: א) ציור יפה של ברנר¹³⁵, 12 עמודים, ב) ציורך, 8 עמודים, ג) מין אידיליא של סיקו¹³⁶, 8 עמודים, ד) שיר שלי¹³⁷, 8 עמודים.

שירי עלה, כמדומה, יפה, אלא שהנחתי ממנו שאור לְשַׂאֵר בו עיסה שניה. כלומר, לא עֵרִיתי את “נושא” השיר עד היסוד, כדרכי תמיד, אלא שיירתי קצת בשביל שיר שני לשנה הבאה.

וציורך – עצם הזכרונות של הבתולה יפים הם מתחלתם ועד סופם. מתן תורה ושמחת התורה – כפתור ופרח! אַ לַא גוטמן, אבל המסגרת, כלומר, הקשור של הזכרונות עם קישינוב – מלאכותית. ובאמת עושה ציור זה רושם כאלו חתכת פרק אחד מתוך ספור שלם ועשית לו ראש וסוף, כדי שיהא נראה כדבר שלם בפני עצמו. האין זאת? והעיקר, שהתפירה נכרת. אבל אין בכך כלום – קוראים יהיו נהנים. אגב, כמעט שלא היה לי לתקן בציורך, ואפילו תקונים קלים בלשון. תחת זה – אלו ידעת בכמה טֹרח עלו לי שני הדברים, של ברנר ושל סֵיקו. הראשון יצא מתחת ידי מתוקן כל צרכו ודעתי נוחה, אבל השני, שטרחתי בו יותר, לא עלה בידי. — — פעמים שהתֹּכן גורם ופעמים שהסגנון גורם.

אמרו לי, שמעין ציורך זה כבר כתב דינזון בה“פריינד” אחרי מאורעות קישינוב. גם שם מעשה בתורה שנכתבה לשם מת בן יחיד וגם שם התורה נקרעה. אני לא קראתי זה של דינזון, אבל איני חושש, אין שני נביאים וכו'¹³⁸. לא הנושא הוא העיקר בציור, אלא העבוד.

בחוברת י"ב¹³⁹ (שתצא בשבוע הבא בזמן אחד עם חוברת א') יבא הסוף של דרמת פרץ¹⁴⁰. שתי המערכות האחרונות יפות מאד, אפשר לומר נעלות. קראֵן בשים לב. עשיר הוא מאד פרץ ברעיונות ציוריים נעלים. נשמה גדולה לו. בשבוע העבר הציע לפני תכנית של דרמה חדשה – פלאי פלאים!

ומה אני עושה? איני עושה כלום. אני יושב כלוא בבית ומתנונה. חולה אני קצת כל זמן ישיבתי בוורשה. לפי שעה אני כותב מכתבים לארבע כנפות העולם. רבים נענו לי, אבל מה בצע בהבטחות? ואלו ששלחו לי “מפרי רוחם” – מוטב שלא היו שולחים. משלום עליכם קבלתי מין פיליטון משונה והחזרתיו לו תיכף. מהיילפרין קבלתי מין ציור, וזה כבר יש בו מקומות יפים, אבל מטעמים שונים לא יכשר ל“השלח” מ“איבסן” שלנו — — קבלתי 4 ציורים, ובקושי אפשר להכשיר מהם אחד, אבל הלואי שלא אצטרך לזה. היום קרא לפני אַש מין דרמה חדשה, בת מערכה אחת¹⁴¹, ואותה אקבל לאחר שיתרגמנה. דרמה אחת שלו כבר פסלתי, אעפ“י שפרץ הכשירה בשביל מאספו הזרגוני. (הוא מוציא עתה שוב את הביבליותיקה שלו¹⁴² בתור ירחון). פרץ כעס עלי שפסלתי מה שכשר בעיניו, אבל איני משגיח בו. אמנם אפשר שפרץ יעשה אותה דרמה כלי ע”י תקוניו ושנוייו והוספותיו והשמטותיו, אבל עתה, כיון שתודפס בזרגון, אי אפשר לי עוד לתתה בהשלח.

ברדיטשבסקי נהנה (וגם שאר הסופרים נהנים) על שעבר לידי החלק היפה ומבטיח לי שאם יִקָרא שמי על חלקי ימָצא לי גם הוא. ס – – שולח ושולח ומשפיע עלי רוב “טובה”, שאיני יכול לקבלה, לפי שעה. יש באדם זה ניצוץ של ציָר יהודי, אבל הטכניקה הרעועה והלשון הנשחתה מנוולות אותו. וכך הוא גם משאר הסופרים. הבטחות או דברים פסולים. בקצור, לפי שעה, כמעט שאין לי בשביל חוברת ב' כלום, מלבד ציור קטן אחד של ברקוביץ¹⁴³. אדם זה – סופו להיות אדם! טעם לו וכשרון לו. בטחוני האחד בך ובזקני¹⁴⁴. השתדל נא לשלוח אלי עוד בשבוע זה את ספורך החדש שאתה כותב; שלח לכה“פ כמה שכתבת (אם כבר נגמר ואינו מחוסר אלא תקון) כדי 8 עמודים. אחרי שבת מתחילים לסדר חוברת ב'. זרז ועורר, זרז ועורר מאה פעמים את זקננו לשלוח לי קורטוב אחד מספורו החדש. כל שהוא וכמה שהוא. אני שלחתי לו גם טלגרמה וגם מכתב – ואין, לפי שעה, מענה. לוינסקי הבטיח לי פיליטון – ואין! הודיעני את האדרס שלו בדרך¹⁴⁵, בודאי כבר יצא מאודיסה. גזלנים, אם תעזבוני לא תהא לכם כפרה עולמית. הרוצים אתם למסור את השלח בידי שוטים וקטנים? למה תאמר וורשה איה אודיסה שלכם? רואה אתה, כמעט שאני מדבר בלשון ספֶּקטור¹⁴⁶. ההכרח לא יגונה. אבל באמת, כך הוא כדבריהם, לבשתכם, אודיסאים עצלים! אין כחכם אלא ב”נפש יפה" ובזהירות ובמתינות, אבל לעבוד אין אתם יכולים.

גוטמן, אלו היית יכול לעשות כן שלא יפָּקד מקומך בהשלח מדי חדש בחדשו – היית מביא טובה לך, לִי, להשלח ולקוראים. השתדל נא, גוטמן! אגב, “הדור” של פרישמן לא יֵצא, כפי הנראה, הוא, פרישמַן, בא אל קפלן ושאל ממנו עצה מה לעשות: נ. נ. תפס בידו את כל כסף המנויים ואינו נותן לו כלום, ואין פרישמן יכול מפני זה להוציא החוברת הראשונה. איך שהוא, “הדור” הוא עדין עורבא פרח, ואין לך להצטער ולדאג לו. מובן מאליו, שהמקום הספרותי היחידי לסופרים הגונים הוא עתה השלח.

העתונות היומית היא שהורגת את הספרים ואת הקוראים. הסופרים מבזבזים כחם לדברי הבאי (שטינברג יהודה – חוששני שכבר הוא גברא קטילא); הספרים אינם נמכרים, וטעם הקוראים נפגם. אל תפזר את כחך לבטלה. — —

לפי שעה, וכמדומה שגם להבא, אין לי עסק עם הצופה. וההכרזה¹⁴⁷ אינה אלא עפ"י טעות. בקצור, איני חושש לה. אולי כשאפנה אכתב דבר־מה בשביל הצופה. אבל לפי שעה, לא.

הפולמוס שבין הצפירה והצופה – מגני ההסתדרות ומתנגדיהם¹⁴⁸ – אינו אלא ענין של תגרנות וחנונות מצד — —. באמת אין כאן מגִנים וכו' וכו', אלא יש כאן ראש השנה לחותמים, ויש “ירידה” גדולה ברשימת חתומי — —, המקום ירחם, וצריכים איפוא להעמיד משרתים על פתח החנות ולצעוק ולהכריז ולמשוך קונים. הרי זה מעין אותן הטלגרמות של אלפי רבבות ישראל שנדפסו לפני ראש השנה דאשתד בהמליץ. הצופה משתדל לצאת נקי מן המהומה הזאת – אבל בודאי יצא מטונף. אין לו איש עומד בראשו. א— — ונ— — הם הם ה“כל ולך” ברידקציא, וחוץ מזה גם “הצופה” אינו אלא “בשר וָדָס”¹⁴⁹ ואינו מתכון גם הוא אלא כלפי הקופיקא. אוי קופיקא! גגעללטט! הלא רואה אתה איך הוא מתפתל, מחניף, משפיל קולו, מחוי קידה כלפי ימין וכלפי שמאל ולארבע רוחות העולם… “מנהיגנו הגדול”, “מנהיגנו הנעלה”! — —

“הזמן” – בן חיל! עזרוהו ותמכוהו! יחי הזמן! רוממו את הזמן! סֹלו סֹלו לכַ"ץ![⁴³⁸] ובלא ליצנות אומר לך, שהוא העתון הכשר היחידי בעולמנו. ומה שיעשה “הזמן” לא יעשה השכל.

וז— — היה ל“אנחנו”, וב“המליץ” דוקא. המ… שדוך הגון… אל תהא מפליג לכל דבר, ועוד הפעם: מה שיעשה הזמן לא יעשה השכל! מי מלל, מי פלל? ו“אנחנו” כלומר, ז— — “מושיט ידו לחברנו הנכבד בעל הצפירה” להלחם בעמלק, אלו המורשים¹⁵⁰. — ברוך שהחיינו!

הראית את “שיר וזמר” של ל— —? חַה־חַה־חַה! למות צריכים, ביהדותי! למות, ולא יותר! ראה את “שיר וזמר” – וָמוּת! למעה"ש, השתדל למצא שיר וזמר של ל— —. מבטן שאול תחפרנו, ומששת אותו בידך ובעיניך תראה ובפיך תקראנו מראש ועד סוף, אל תפל דבר, כבֹּשם הזה לא בא עוד — — —. נו, נו, שיר וזמר!..

ועתה ע“ד מוריה¹⁵¹. המעשה כך: כשנרד לעומקא דדינא – מה אתם קוראים: אחיאסף, אחיאסף! משוגעים! — — חוכא ואטלולי, חייכם! קומו ועשו כטוב בעיניכם ולא יותר. לפי שעה גִמרו את הספרים ההולכים ונדפסים, ואח”כ נדפיס עוד, ועוד, ועוד, אלא מאי – כסף? – טֶ, טֶ, טֶ! הרי זוהי עיקר הצרה! אם כן דברו בלשון בני אדם! פתחו פיכם ודברו דבר; אמרו: קבצנים אנחנו ואין לנו מעות! וזהו דבר אחר לגמרי. הואיל וכן, למה זה אתם צועקים: אחיאסף! סמי מכאן אחיאסף! ואם כן, הדרא קושיא לדוכתא: היכן לוקחים כסף? יפה שאלתם, בני! והשתא דאתיתם להכא – שאלו אותי ואגדכם. יש לי, ברוך השם, פלַאנים¹⁵² רבים, פלאנים בתוך פְּלַאנים ופלאנים על גבי פלאנים, אחד גדול וטוב מחברו – אבל אל תחפזו, המתינו מעט, כשאשוב לאודיסה אודיעכם הכל, הכל. כאן במכתב אי אפשר.

והאנתולוגיא¹⁵³ – אל תחושו להאנתולוגיא: הרוח לא יקחנה. אנכי אביאנה עמי לאודיסה. לפי שעה אני מתהלך בערמה את קפלן. רוצה אני להוציא מתחת ידו “שחור על גבי לבן” שהוא מסתלק מ“מוריה” – ואח“כ נעשה עסקים. אי”ה, ודוקא עסקים גדולים. כלומר, אפשר היה לעשות עסקים, אלמלא הייתם מלמדים, בטלנים, קבצנים, אודסאים. בטני מלא¹⁵⁴ פלאנים כאובות חדשים, עוד מעט ואתבקע, אבל “מכה אומַר לכם”. כלום הרבה חדשות ספרתם לי מעירכם, מאודיסה! אודיסה מעֻברת, “אויף דער צייט” בלע“ז¹⁵⁵, אודיסה לוקחת לעצמה את לֶוין¹⁵⁶ למגיד מישרים, אודיסה מהפכת עולמות – ואתם שותקים ולא כלום, כאלו לא נעשה דבר. מפלת המן עליכם, רבוש”ע!

— — — קפלן לא נסתלק מאחיאסף – אלא אחיאסף מצטמצם עתה ומתמעט מצדו המסחרי, ולא יהא עוד קפלן מטופל בעבודה כמו עד עכשיו. ויהא מופנה לעסקי עצמו. ובכן – הכן עשרה גליונות מספוריך, משופרי דשופרי ושלח תומ“י לכאן. לקוטי ספורי פרץ כבר הם ביד קפלן. הודיעני את רשימת הספורים שאתה עומד להכניס בספר ראשון. מקפלן עצמו אינך צריך לקבל מכתב. וע”ד התכנית שלך – אם באמת דברים של טעם בפיך – הודיעני ונשמעה. אגב אומר לך, כי הספורים יודפסו בהדור שלא בא כמוהו בישראל. הגליונות יהיו קטנים, השורות מרוחקות זו מזו, באופן שיכול אתה לחשוב כל גליון לשני שלישים, ונמצא אתה מרויח הרבה.

וסוד גדול ונורא יש לי לגלות לך, אבל במכתב אי אפשר. צריך אני שתהיה בוורשה – ונהפוך עולמות כל העולם כלו עומד עתה עלי ועליך….

מה שלום בן־עמי? לא כתבתי לו ולאחד־העם מפני העצלות. ברך בשמי את שניהם לשלום. מסופרים אלו, שחשדתני עליהם בשכחה, אין לקוות הרבה, ואעפי"כ אפנה לאחדים מהם.

לעת עתה רע מאד – המקום ירחם עלי. אם אין אתה שולח לי את ספורך החדש – ונגזרתי.

ושלום לרבניצקי?

– – – ענני מיד שלך ח. נ. ביאליק

 

קא. [ליעקב כהן]    🔗

וורשה 29/I 904 [כ“ה שבט תרס”ד].

חביבי,

כתבתי לך פעמים לזגירש. עתה נודע לי שהנך בלודז ואני כותב לך בשלישית. אולי יש בידך שיר יפה או גם ציור יפה בפרוזה – שלח בשביל “השלח”. רשימותיך הקטנות “מילקוטי” ב“הצופה” מוכיחות שיש לך כשרון בציורים קטנים – נַס נא את כחך.

טובה גדולה תעשה עמי בהודיעך אותי את אדריסתו של ז. שניאור המתגורר עתה בלודז. שניאור זה כתב לי מכתב, אבל שכח להודיעני את אדריסתו ואני יש לי עתה דבר אליו ואיני יודע אל מי לפנות בלעדיך.

מוקירך וחובבך ח. נ. ביאליק

 

קב. [למ. י. ברדיצ’בסקי]    🔗

[וורשה] 30/I 904 [כ“ו שבט תרס”ד].

אדֹני הד"ר.

בנסיון גדול העמדת אותי, אדני, בשלחך אלי ספורך קיץ וחֹרף, וגם עתה עדין אני תחת רֹשם ספורך. אלו היינו מסדרים עתה ביבליא חדשה דימינו – הייתי קובע שם ספור זה והייתי קורא לו “רוּת”. כמעט שאין לו רשות לסופר יחיד להיטיב לכתוב כך. כך מספרת הביבליא, הוֹמיר, עם כלו, הטבע בעצמו או – אכר פשוט אשר רוח אלהים בו.

ואעפי“כ, הגע בעצמך, איני יכול לתתו ב”השלח“. כאן יש לי חובות וחשבונות אחרים שאיני בן חורין להפטר מהם. יש לו ל”השלח" עבר שאיני יכול למרוד בו בבת אחת, יש לי חובות ידועים, בתור עורך, לפני דעת הצבור ודעת שולחי. סוף סוף שליח צבור אני.

אבל יש לי הצעה. מר פרץ ואני עבדך ושאר חברים רוצים להוציא מאסף קטן בַּר־מַרדות. מעין במה קטנה לעבודה זרה. דוגמת החץ בשעתו¹⁵⁷. מטרתו (אם זו יש לו): א) בעיטה כלפי הרקבון וצרות העין שבספרותנו, ב) הדפסת דברים “חדשים” שאין קיבת אותה ספרות מעכלתם. ובכן, הרוצה אתה לתת ספורך זה בשביל אותו מאסף¹⁵⁸? ענני! ואת ספורך העַמִי שלח תיכף ומיד בשביל “השלח”. 

חובבך ח. נ. ביאליק

 

קג. [ליעקב כהן]    🔗

וורשה, 19/II 904 [ט“ז אדר תרס”ד].

זמירי!

תרוץ מספיק! בשביל שכיסך ריק ואתה נצרך לכסף – אינך כותב שירים. “להכעיס” את מי? הנח חביבי לתירוצים כאלה. איני מאמין בם. כסבור אני שבשעה שאתה צריך לכתוב שיר – אפילו היו נותים לך תרפ"ט אלפים שלא תכתב – לא היית מקבל, וכי לא כך?

ובכן איני זז מבטחוני – בעל בטחון גדול אנכי – ואני מחכה לשיריך ולפרוזתך¹⁵⁹ בהקדם האפשרי.

שלך ח. נ. ביאליק

שלום לשניאור. למה אינו כותב?

 

קד. [למ. י. ברדיצ’בסקי]    🔗

וורשה, 20/II 904 [י“ז אדר תרס”ד].

אדני הד"ר.

צר לי מאד שלא ירדת לסוף דעתי¹⁶⁰; לא מפני שאני תלוי בדעת הקהל איני מוצא את ספורך הראשון כשר בשביל “השלח”, אלא זאת היא דעתי הפרטית. כל דבר – יפה במקומו, ואפילו דבר יפה כספורך. (אגב, יש בו מקומות רפויים, לדעתי, הצריכים חִזוק). וכי בשביל שאני עורך, איני חבר? וכי בשביל שאני חבר איני רשאי להיות עורך?¹⁶¹ ביותר הִתְמיהה אותי מסקנת מכתבך. מאחר שאני פונה אליך בתור עורך וכו' – רוצה אתה כך וכך וכ'. בשום פנים איני מבין כיצד זה תלוי בזה. הרשות לכל אדם לדרוש, ואפילו מחברו שאינו עורך, שכר עבודה כמה שהוא רוצה, אבל מדוע מותר לך עכשיו, אחרי מכתבי השני, מה שהיה אסור לך, לפי דעתך, קודם – איני מבין בשום אופן. איך שיהיה, אלו היה הדבר תלוי בי, חייך שהייתי מבזבז כל מה שיש לי כדי לברוא ספרות יפה באמת, אם הבזבוז יועיל, עכשיו שיש לנו עסק עם “אחיאסף” – הרי לועג אתה לרש בדרישותיך החמורות. בודאי אצטער צער גדול אם בשביל ממון תסלק ידך ממני, אבל מה אעשה ואין בידי, עם כל רצוני, לעשות את רצונך. קופת אחיאסף ריקה לגמרי עתה, ולא בקרוב תתמלא. שים, אדני, לבך לזאת: סוף סוף אין הספרות לא של “תושיה” ולא של “אחיאסף” ולא של שאר הסוחרים, אלא שלנו, שלי ושלך ושל שאר חברינו הסופרים. אם אין אתם לעצמכם – מי לכם? אוי, מי יקבץ הנפוצות!

שלך ח. נ. ביאליק

 

קה. [לש. בן־ציון]    🔗

וורשה, 20/II,1904 [י“ז אדר תרס”ד].

אח!

אמש עשינו הלולא רבא, הלולא דפורים¹⁶², מין כרנבל, ר“ל, עם מסכות ומחולות וכו' וכו'. תבוש אודיסה בפני וורשה. בטלנים, מלמדים! אצלנו, בוורשה שלנו, יודעים כיצד לשמח וכיצד מרקדין! כשאבוא (ימים מספר לפני פסח) למחנכם אספר הכל בפרוטרוט. לפי שעה אומַר לך, ובלי מהתלות, שראוי אתה להִתָּלות כהמן. מדוע אינך שולח לי את ספורך? שלח לי לפי שעה מה שכתבת. אלו היה בידי חומר די שתי חוברות כבר הייתי שב לאודיסה. עכשיו אני צריך לשבת כאן ולחכות, אולי יתקבל איזה ספור. כך דרך כלכם. לוינסקי אינו כותב אפילו מלה אחת. בשביל “הצופה” ו”הפריינד" יש לו פנאי ובשביל “השלח” אין. כך עושים לבן עיר! הוי פגרים מתים! כְּלָיָה אביא עליכם!

ואשר לפיליטון שלי¹⁶³ – ימח שמו וזכרו! “הוא יושב לי כאן בלבי” – אל תוסיף לדבר בו. אמנם לשם שמים נתלכלכתי, אבל נתלכלכתי – ולא אשוב. ילכו כלם לעזאזל!

ואשר לשירי¹⁶⁴ – אפשר צדקת, ואפשר לא. כמדומה, שלא צדקת. חתולי, חביבי רחימאי – רחם עלי ושלח לי את ספורך בהקדם, כדי שאוכל לחזור בהקדם לאודיסה ולקלל אתכם באבי אביכם. הוי, כמה רוצה אני לחזור. אמור ללוינסקי וזרזהו לשלוח לי פיליטון.

שלכם ח. נ. ביאליק

מה אתה אומר על פני “הדור” המשונים. בֶּההה! ענני, צפיחית שלי, מיד!

 

קו. [לא"ז רבינוביץ]    🔗

וורשה, 20/II 904 [י“ז אדר תרס”ד].

ידידי החביב והיקר הר' א"ז רבינוביץ.

עדין אני חיב לך ברכה פרטית¹⁶⁵, ברכה משלי, בתור ידיד ואוהב נאמן – הִנֶהָ בלבי. הלא תאמין לי אם גם לא איזול ואחשוב כרוכל.

ב“השלח” חוברת ב'¹⁶⁶ נדפסה רשימתך “הרהורי שחרית” מוסב שם “תרעומת”. השם הזה נאה לדעתי ולדעת קלוזנר יותר.

ושמח אני מאד על שנתגלגל הדבר כך שתודפס רשימה זו באותם הימים שחגגו בו מכבדיך את חג יובלך.

אולי תנוח עתה עליך הרוח ותכתוב ציור יפה בשביל “השלח”. חדש ימיך כקדם, אדני.

חיה הרבה, ועבוד הרבה,

כברכת אחיך הנאמן לך

ח. נ. ביאליק

לתשובתך אחכה.

 

קז ¹⁶⁷. לה' ג. סטבסקי.    🔗

וורשה, 24 פבראל 1904 [כ“א אדר תרס”ד].

שלום לך ידיד יקר!

שמח אני מאד לחדש את חליפת המכתבים בינינו כקדם. את בקשתך עשיתי, אעפ“י שבאמת אין אני לא עוזר ראשי ולא בלתי ראשי ב”הצופה“, אלא כותב אני שם דרך ארעי כבשאר מכ”ע. הרידקטור, ה' פרידמן¹⁶⁸, הבטיחני להדפיס את הצעתך ב“הצופה” היום ומסתמא יקיים הבטחתו, ושמח אני כפלים לשמוע כי האגודה הציונית שבעירכם¹⁶⁹ עדיין קיימת ותודתי נתונה בזה לכל חברינו הנאמנים לציון על הכבוד שאתם אומרים לעשות לי¹⁷⁰. איני מסרב לקבלו – יען כי סוף סוף הרי דבר טוב יֵעשה בשביל הקרן הלאומית. אבל אהה, ידידי! הגיעו ימים שצריכים לדאוג פן תפול הקרן הלאומית, שנבראה בעמל הציונים, לידי האוגנדיים. לפי שעה עדיין לא החלטתי, אם להשאר בוורשה אם לא. כנראה, אוכרח למרות רצוני לעשות זאת.

לענות על הזלזולים שב“הצפירה” אינו כדאי – כבר נתכלכלתי¹⁷¹ – ודי. ילכו להם בשם אלהים – אם יש להם אלהים. בעוד ימים אשוב אל ביתי לאודיסה ואחר פסח אשוב, כנראה, לוורשה. שלום לידידינו הנכבד ה' וינברג. עמדו, אחים, על המשמר ואל נא תסייעו בידי המגִנים¹⁷² החצופים — —.

הצילו מה שיש להציל בעוד מועד.

שלכם ח. נ. ביאליק

 

קח. [א"ז רבינוביץ]    🔗

וורשה, 24/II 904 [כ“א אדר תרס”ד].

לידידי היקר הר' א"ז רבינוביץ שלום.

ציורך החדש¹⁷³ אמנם לא נראה לי יפה בשביל “השלח”, כמו שנִבֵּאת, ואני סולח לך, כמו שבקשת, מפני שבטוח אני שתכתוב ציור יפה וגדול מזה ותשלחהו תיכף ומיד אלי, אם אינך חפץ שאתלה את עצמי. ידידי! או ציור יפה שלח לי או חבל לתליה. אין לי כלום, כלומר, יש לי הרבה, אבל הלואי שלא היו משהיו. אזר את חלציך ושב וכתוב בלי תירוצים. — הודיעני מה לעשות בציורך זה. ציורך הראשון כבר נדפס בחוברת ב', כמו שהודעתיך.

צער גדול נצטערתי אל הִלקח נטיעיך¹⁷⁴ וספוריך¹⁷⁵ מאת “מוריה”¹⁷⁶. לעומת זה שָׂמֵח אני שנגאלת סוף סוף מכף שלשת העריצים, בעלי “מוריה”. כך יפה להם, המלמדים!

ע"ד ההדפסה כאן – אין טוב מבית דפוסו של שולדברג. אצלו יודפס גם הצופה. לו גם אותיות יפות גם סדור נאה. טיב הניר “ושאר ירקות” – לפי הכסף. ושולדברג זה גם זריז ודיקן לכשירצה, כלומר כשמקדקים עמו ומחמירין עליו. סוף דבר, נכון אני בכל זמן ועדן לסייע לך במה שאפשר. בעוד ימים אני יוצא לאודיסה ואחר פסח, כנראה, אשוב לכאן.

ענני.

שלך ח. ב. ביאליק

ציורים קטנים יותר מדי, לא יסכנו להשלח, שהמקשן יקשה: וכי אי אפשר לתת ציור זה בפיליטון אחד בעתון מובן מאליו, שבשעת הדחק נותנים הכל, מה שיש, אבל לכתחלתה טוב שיהיה הציור גדול.

אולי יש לך ספור?

 

קט. [לש. בן־ציון]    🔗

וורשה, 16/II,1904 [כ“ג אדר תרס”ד].

אחי,

וכי כך עושים לביאליק? טוב מאד! אינך שולח¹⁷⁷? — אאכיל אתכם — — ושאר פאסקודסטווא¹⁷⁸ עד שתפקע כרסכם. מסתמא כך רוצה הקב"ה, ואולי כך רוצה גם גוטמן – מדוע לא? כך נאה וכך יאה לעשות לחבר.

בשתי החוברות¹⁷⁹ גם יחד נפלו שגיאות מכוערות משחיתות הכונה. לא הספיקה השעה להגיה כהוגן. אין שולחים מקראקוי קורקטין¹⁸⁰. הצופה דוחק. מדפיסים יותר מששה אלפים אכסמפ' השלח.

ידידי, שלח לי את ספורך תיכף ואסדרהו בשביל החוברת הרביעית. בלא זה איני יכול לבוא לאודיסה.

ענני מיד.

שלך ח. נ. ביאליק

מה דעתך ע"ד הבלטריסטין בשתי החוברות? במחילת כבודכם, אין לי בלטריסטיקא יפה מזו.

ענני מיד, מיד

הנ"ל

 

קי. [ליעקב כהן]    🔗

וורשה, 4/III 904 [א' ניסן תרס"ד].

מחמדי,

קח ברכתי על שירך הנחמד ששלחת בשביל “השלח”. הוא יבוא בחוברת ה'¹⁸¹.

ציוריך ורשימותיך הקטנים בהצופה – יפים בפשיטותם ותמימותם. תחי הפשיטות!

אולי יש עמך ציור גדול – בן ז‘, ח’ עמודים – שיהא ראוי ל“השלח”?

הנח ל“מרה שחורה”, חביבי – גְדַל כצמח הלז מן המוכן לך ומן השופע עליך. הצצתי בפניך וראיתי כי אתה המשורר היהודי האדם שאליו התפלל לבי כל ימי.

חזק וגְדָל.

אוהבך הנאמן ח. נ. ביאליק

 

קיא. [לא. ז. רבינוביץ]    🔗

[וורשה, 4/III 1904, א' ניסן תרס"ד].

ידידי היקר,

אני קויתי כי תשלח ציור גדול וטוב והנה באני קטן, זרת ארכו וזרת רחבו, והוא גם רפה בתכנו¹⁸². האומנם עדין אתה עוסק עם השפחה – זו השפה הזרגונית? הנח לך, ידיד יקר, לא נאה ולא יאה לך. שובה את הגבירה ותן לה את חילך, ואגב יהא גם השלח נהנה.

ציורך בהשלח חוברת ב'¹⁸³ עלה יפה, אבל – קטנות, קטנות! מי יצילנו מן הקטנות! הכל כותבים כעת דברים קטנים, שברי ספורים ואין דבר גדול ויפה.

שלך ח. נ. ביאליק

התרתי לעצמי לשנות שם ציורך¹⁸⁴ ופרזות אחדות. הלא לא תתרעם על זה?

בעוד ימים אני יוצא לחוג את “פסחי” באודיסה.

ע"ד ציורך האחרון ששלחת – בבית החסיד¹⁸⁵ – עדין לא החלטתי. יהא מונח עד שתגיע שעתו ואעיין בו. אך אל נא יעכבך זה משלוח אלי דברים טובים חדשים.

 

קיב. [למ. י. ברדיצ’בסקי]    🔗

[וורשה] 12/III 904 [ט' ניסן תרס"ד].

אדני הד"ר.

היה נא עמי תמים, אדֹני. כאשר תמים אנכי עמך: רוצה אני בלב ונפש כי תעבֹד עמי “בהשלח”; “השלח” משלם כמה שהוא משלם – יותר אינו יכול, ואין הדבר תלוי לא בי ואפילו לא בבעלי אחיאסף; ספורך הראשון¹⁸⁶ אינו כשר לדעתי בשביל השלח, אעפ“י שהוא ראוי לפרסום מצד אחר; אתה מבטיחני, שגם אתה רוצה לעבוד עמי, ואפילו בחנם; — והיוצא מזה, שאם אין הבטחתך הבטחה בעלמא, ואם רצונך כרצוני – הרי יכול אתה לשלוח אלי מפרי רוחך, את שכרך תקבל כפי הקצוב, ואני אדפיס כל מה שיכשר ל”השלח".

אגב, ה' פרץ רוצה להדפיס ספורך הראשון שבידי (בתרגומו הזרגוני שתעשה) בהמאסף הזרגוני שלו שהוא מוציא עתה לחדשים; אם מסכים אתה – ענהו, גם הוא, כמדומה, כתב לך על זה.

לתשובה אחכה.

מוקירך בלב נאמן

ח. נ. ביאליק

הודיעני מה לעשות בספורך שבידי.

 

קיג. [לד"ר יוסף קלוזנר]    🔗

[אודיסה, אפריל 1904¹⁸⁷ – אייר תרס"ד].

יוסף חביבי.

אחרתי קצת. גְמַר עסקי הטרידני. הרי לך כאן “תמונתו” של — —. דבר לא חשוב. מחר ומחרתים אתקן את השאר (הנטבעים¹⁸⁸ לSecco ושירי טשרניחובסקי) ואשלח לך. אנא צַו נא לשלוח לי להוצאות הדרך. אין לי פרוטה.

בודאי נתקבל מעט חֹמר “יפה” בשבילי. הלואי רבוש"ע! כמה קצה נפשי לטפל בנבלות! כלום אפשר לו לרידקטור להטיל נשמה בנבלה.

ושלום לרעיתך, לה' פרץ וביתו ולה' קפלן¹⁸⁹ ולשאר אנ"ש. — — והפיליטון האחרון של סוקולוב¹⁹⁰!

סלח על אשר לא יצאתי ללוותך. לא יכלתי

שלך ח. נ. ביאליק

 

קיד. [לי. ח. ברנר]    🔗

21/IV 904 г[ода]. [וורשה, י“ט אייר תרס”ד].

יקירי ברנר.

הצרות שעברו עליך¹⁹¹ גרמו לכלנו צער ועגמת נפש מרובה. בשובי היום מאודיסה, ששהיתי בה שבועות אחדים, מצאתי כאן שלשה מכתביך וציורך “מן הזוית”¹⁹². בעוד ימים אעבור על הציור ואודיעך את החלטתי. ה' קפלן (מנהל אחיאסף) איננו עתה בוורשה. בבואו אדבר עמו ע"ד הצעתך¹⁹³ ואודיעך. גם אני אשמח מאד אם תעלה בידנו לתת לך היכלת לעבוד בשביל השלח מתוך מנוחה.

הודיעני תדיר מכל אשר עושה אלהים עמך.

בחבה ח. נ. ביאליק

נ. ב. ע“ד הצעתך להמציא לך עבודה ספרותית שלא במקצוע הבלטריסטיקא – איני יכול לומר לך כלום. חלקי בהשלח – הספרות היפה, ואולם אדבר ע”ז עם קלוזנר – אולי יוכל הוא לעשות דבר בענין זה בשבילך.

את הציורים והספורים שאתה עתיד לכתוב – שלח בהקדם ואני אשתדל שתקבל תשלומיך בעין יפה ובהקדם.

לאותו המו“ס, ששלחו לך עליו המחאה, כבר נשלחה פקודה מכאן לשלם לך עפ”י ההמחאה שבידך, ובל"ס ישלם לך.

 

קטו. [לא"ז רבינוביץ]    🔗

וורשה, 21/IV 904 [י“ט אייר תרס”ד].

ידיד יקר א"ז רבינוביץ.

ודאי מצטער אני על ה“נטיעים”¹⁹⁴ שעברו מרשותנו לרשות אחרת, אבל לשאת עליך חטא בשביל זה אי אפשר.

היום שבתי מאודיסה וכשאפנה מן העבודה, שנערמה כאן במשך הזמן, אשיב לך את ציורך¹⁹⁵.

לספורך הגדול, שאתה מבטיחני, אחכה. צר לי, שלא עלתה בידי לראותך. הרבה דברים לי אליך. במכתבי השני אאריך.

ידידך דו"ש וחובבך

ח. נ. ביאליק

 

קטז. [לי"ד ברקוביץ]    🔗

וורשה, 27/IV,904 [כ“ה אייר תרס”ד].

סופר יקר י"ד ברקוביץ.

“השלח”, ככל העתונים הנכנסים לארץ, מתבקר ע"י הצנזור, ומובן מאליו, שעליך לזכור את זאת בכתבך את ספורך החדש¹⁹⁶. אמנם יש הבדל בעיני הצנזור בין בדיעבד ללכתחלה, אבל פטור מבקרת לגמרי איננו.

ובתתי לך את תודתי על זכרך את “השלח” אשאר מוקירך ומכבדך באמת ובתמים

ח. נ. ביאליק

הודיעני נא את אדריסתך החדשה.

 

קיז ¹⁹⁷. [לפנחס מורדל]    🔗

[וורשה] 27/IV 1904 [כ“ה אייר תרס”ד].

אדוני הנעלה ה"ר פנחס מורדל¹⁹⁸.

שלשום שבתי לוורשה ואמצא את מכתבך בצירוף השנוי בסעיף ע“ד אֹרך וקצור התנועות. כידוע לך ממכתבי הקודמים נתתי את מחברתך ע”ד הנקוד לה' אחד העם¹⁹⁹ שישים עליה עינו. ועתה בהשיבו אותה לידי, העירוני כי חדושיך בנקוד יראו בעיני רבים כזרים ומתמיהים ביותר, ולפיכך היה לך להביא ראיות להחלטותיך ולהשערותיך, ולא לסתום את דבריך. ובאמת אומר לך, שגם דעתי כך היא. יותר מדי סתמת ולא פרשת מנין לך כל החדושים האלה. לדעתי, יש לך לכתוב או מבוא בראש המחברת, שתברר בו את הטעמים והנימוקים וכו' וכו' שהביאוך לידי שטה זו, או לכל סעיף וסעיף תתן בסוף הספר הערות מבארות. הדרך הראשונה טובה וקצרה בעיני יותר. אחרי מבוא מפורט תתקבל המחברת, שכלה הלכות פסוקות בלא טעמים, יותר על הלב. התבונן בדבר והודיעני בהקדם החלטתך, כי בעוד ימים אומר אני לגשת אל סדור המחברת לדפוס, ועלי לדעת את החלטתך ע"ד המבוא לפני הסדור, כי אופן הסדור תלוי בזה.

המבוא אינו צריך להיות ארוך ומפֹרט ביותר, אלא כתוב רשימות כוללות ומקיפות, באופן שתכין על ידו את לב הקורא לחדושיך, ואחרי המבוא תבא גוף המחברת כעין תולדה מוכרחת. מתחילה גמרא ולבסוף פסוקי הלכות. ובכלל, הבא לחדש – אומרים לו הבא ראיה, וכי יש לך חדוש גדול משטתך זו בנקוד?

את מאמרך ע“ד השורק ג”כ קבלתי מיד “אחד העם” ובעוד שנים שלשה ימים אקראנו.

למכתב כבודך אחכה.

ידידך מכבדך ומוקירך באמת

ח. נ. ביאליק

 

קיח. [לרבניצקי וגוטמן]    🔗

וורשה, 27/IV 1904 [כ“ה אייר תרס”ד].

אַחַי יקירי רבניצקי וגוטמן.

כנגד מה אני רוצה לומר לכם? – כנגד “ספורי המקרא” אלף רביעי²⁰⁰! – ער איז דא, וויא איך בין אַ יוד²⁰¹! יש ויש! ספורי המקרא האלף הרביעי יש! בבית אחיאסף על הפָאליצעס²⁰² תמצאוהו! וזה כמשלוש חדשים שהוא מונח שם, יכנס הרוח באבי אביהם של אחיאסף! עד האלף הששי. ומי עמד על— —? חיים נחמן? ומעשה שהיה כך היה:

ביום — — עומד “שלי” והולך לו אל בית מרנא ורבנא ר’ ליזרל קפלן²⁰³ שליט“א על מנת לעשות עמו חשבון… בקצור, לא כלום, אני הולך לי. וכשאני הולך לי כך – רואה אני והנה מרנא ורבנא ר’ ליזרל קפלן אף הוא הולך לו. “שלום עליכם!” – אומר אני לר’ ליזרל בשמחה רבה. ור’ ליזרל שלי, רואה אני, מוריד חוטמו ומשיב לי שלום בשפה רפה, כאבל שמתו מוטל לפניו. עֶ–הע — מהרהר אני לעצמי – זקוף, בחור, אזניך והוה זהיר! דע מה לפניך – ומיד אני פותח פי בחכמה רבה ואומר לר’ ליזרל בזו הלשון: “היות, הנה כפי שהיה המדובר בינינו כך וכך – בכן נביא נא במחילה את העסק²⁰⁴ לידי גמר – ותיכף ומיד! ובלי כל שהיות! מחמת שבאם לא – אומר אני – אזי יכנס הרוח באבי אביך של רום מעלתך!” – ורום־מעלתו, רואה אני, לא היה נבהל להשיב דוקא, אלא הציץ עלי בבוז ונענה עלי בראש תחלה ואח”כ פתח ואמר בלשון קרה כקרח: “הבהילות למה? לעולם אַל יהא אדם בהול ופחז כמים אלא – מתון מתון! המתן מעט. אך זה תמול באתי²⁰⁵ ואתה בא עלי בעסקים? עדין יש לנו פנאי, בעזה”ש, ועדין נתישב בדבר“… “אלהים עמך, ר’ ליזרל – טוען אני – הרי כבר הדבר גמור ומקובל בינינו – ומה לך עוד?” “אין הכי נמי – אבל במה דברים אמורים כשיתבטל גם השם ‘מוריה’”, כלומר כשימח שמה של “מוריה” ולא ישאר ממנה שריד ופליט, אבל כשעדין השם מוריה קיים בעולם – “לא אמרתי כלום”… או “מה שאמרתי – נבחתי”. בקצור, אשלשל לו לתוך טְעַן היום, טְעַן מחר – הוא באחת: הרי הוא צריך לנסוע במוצ”ש מוורשה וביום ב' יחזור – ואז ידבר עמי. לבסוף, אחרי טענות ומענות הרבה מצדי, זכיתי לשמוע מפיו הקדוש, שבאם ידו ממש במזומן ובעין שלש מאות קארבען²⁰⁶, אזי יעשה עמנו צדקה וחסד ויוציאנו לחרות משעבוד אחיאסף. “כפתור ופרח! – אומר אני לו – אבל הרי צריך אני מתחלה לראות חשבון ולבדקו ולקבל את האינוורטר וכו' וכו‘. מי יודע? אולי עוד מגיע לנו כסף… אפשר סברא היא שכשם שהחלות להראות את עבדך את חסדך ואת לבבך הטוב והישר להתיר לנו להדפיס את ספרי עצמנו, מעשה ידינו ופרי עבודה של ג’ אנשים בזמן ג' שנים, בשכר ג' מאות רו”כ שאותם האנשים משלמים לך קנס מכיס עצמם, כך יגדל נא חסדך אך הפעם וצוית להכין חשבון מדויק ושלם עד בואך, כדי שלא יהיה עוד שום מקום לפקפוקים וספקות ושיורים. שומע אתה? רוצה אני שיגמר הענין לגמרי ולחלוטין בלי כל שיור בעולם כלל!" – “איזה חשבון? למה לך חשבון? – תן ג' מאות רו”כ ותו לא“. – “אמנם כן, ג' מאות רו”כ בודאי נתן, — ונתן, לוּ ישמעאל יחיה כן לפנים כשם שנתן בלב שלם ובנפש חפצה, אבל כיצד נותנים מעות בלא חשבון, הרי הבריות יהיו מלגלגים עלינו. אנא, עשה נא, הרי איש טוב ומיטיב אתה, כידוע ומפורסם בכל העולם כלו…” בקצור, גם חשבון הבטיח לתת, אבל בפירוש התנה שהאכסמפ' הנמצאים מן “ספורי המקרא” הוצאה אחרונה ישארו ברשות אחיאסף והוא יחשב לנו ממון כנגדם. “איזה אכסמפליארים? — אומר אני – של הוצאה רביעית?” – הלז זקף עלי עיני בוז ושחק לו שחוק קל של בטול, כאומר: “שוטה אומלל, כסבור אתה, שמצאת שוטה שכמותך ומפיו תוציא מלין?” – “חס ושלום! – מתבייש אני ומצטדק – כלום חשוד אחיאסף על הגנבה? חלילה וחס! אלא שאני אומר לו כך, דרך משל בעלמא, — — ואעפי”כ, הגע בעצמך, עוד יש טפשים באודיסה שחושדים וחושדים. יש שם בריות כאלה שמשערים, דרך משל, שאי אפשר שלא נדפסה הוצאה רביעית. וגם רגלים יש לדבר, אומרים הם, אצל בלטניצקי²⁰⁷ ראו הרבה אכסמפ' חדשים ספורי המקרא, אומרים הם; בא וראה מה שהבריות יכולים לבדות. סמנים מובהקים, אומרים הם, יש…" הלז שחק שחוק גדול ואמר לבסוף: “אי מלמדים! בודאי יכול הייתי להדפיס כמה שלבי חפץ, אבל כשנאמר בחשבון שלש הוצאות – הרי זו שלש ולא ארבע…” – “ובכן אין הוצאה רביעית? אין?” – “אין! ג' ולא ד'!” סיים ר’ לייזר, ואח“כ שחק ואמר בערמומיות: “אולי לאחר זמן, אפשר שיארע ויזדמן לך מאורע כגון זה באלף אכסמפ', אבל עכשו – לא!” את פירושה של מימרא זו לא הבינותי היטב, אבל לא נכנסתי בעובי הקורה. אמרתי: להרעימני הוא מתכוון, כדרכו. אגב, נודע לי מפיו, שעוד יש לשלם לאורגלברנד²⁰⁸ ערך 350 רו”כ בעד הדפסת הנוטין²⁰⁹, ומעט כסף עוד לחזנים²¹⁰, ואהי כאיש נדהם, שהרי כל זאת עלינו ואל צוארינו, ובשביל מה, רבונו של עולם, בשביל מה? בשביל שטרחנו בשלשה ג' שנים ואחרים השתמשו בעמלנו, הדפיסו ספרינו ואנחנו לא נהנינו באצבע קטנה, ועתה עלינו לשלם בעד ההיתר להדפיס את ספרי עצמנו, שלא מכרנום לאיש, סכום רב, ממון קֹרח כזה… אָח, אָח, אָח!

בקצור, קפלן נסע לו ואני נכנסתי ביום א' לקנטור²¹¹ אחיאסף (שָׁם הסְקְלַד²¹²): “אימתי הביאו את האלף האחרון של ספורי המקרא?” – שואל אני את אחד המשרתים דרך אגב, כלאחר יד – “לפני שבועים—” קופץ ומשיב המשרת. “והיכן הם?” – שואל אני דרך אגב שלא במתכוון. — “הרי הם!” והוא הביאני לחדר שני והראה לי באצבע על חבילות חבילות ספורי המקרא שבתוך הארונות על המדפים. ובאותו יום העבירו את חבילות ספרי אחיאסף מן הסקלד שלהם לחנותו של סטבסקי²¹³, וגם ספורי המקרא עמדו לכך, אלא שנעשה לי נס ובאתי כשתי שעות קודם ההעברה. מובן מאליו, שלא יכלתי להתאפק וקפצתי מיד אל החדר השני, מקום שישב שם באקראי קלוזנר. הניפותי לי מקל ואומר: את גלגלתם אנפץ! אלה צדיקיך, קלוזנר! (קלוזנר היה מלמד כל אותו זמן זכות עליהם ונעשה סניגורם המושבע). המשרת הבין מיד את עותתו – אבל כיון שהגיד אין להשיב. בינתים נכנס ה' כהן (המפקח) – וסוף סוף “הקיא” את הסוד: “ספורי המקרא” אלף רביעי נדפסו עוד ביאנוואר (רשיון הצנזור הנדפס על השער מיום 7 יאנוואר 1904) ומה שאמר המשרת: “לפני שבועים” – מפני שאז הביאו את הפלַטִין מבית הדפוס (בית הדפוס של שולדברג – בחצר אחת עם סקלד אחיאסף). עד הנה נמכרו מהם ד' מאות אכסמפ‘. הדרישה, לדבריו, על ספהמ"ק נתמעטה. נסיתי להכנס בדברים עם שולדברג, הצעתי, כביכול, לפניו הרבה ספרים להדפסה, אולי אציל מפיו דבר – אבל הוא היה זהיר. בהודיעי אותו, שמהיום והלאה מוריה ברשותי, ואני רוצה לחזור ולהדפיס את הספרים הישנים שנדפסו כבר אצלו ועוד הרבה חדשים, הבלעתי תוך כדי שיחה שאלה “כלאחר יד” – “כמדומה ששלש מהדורות²¹⁴ “ספורי המקרא” יצא מבית דפוסו – כך?” – “כמדומה שכך, בערך”, ענה שולדברג ששכח ולא דק. בשעת שיחתי עמו – נזכר פתאם בצנזור וצוה לשלוח לצנזור מכסת האכסמפ’ הדרושה ספורי המקרא מהדורה אחרונה. בקצור, מה שעבר אין. היום אלך לקפלן – בודאי כבר שב מדרכו השניה – אולי אגמור היום עמו. ואם לא אגמור – אסע לקראקוי לפני הגמר: מחר או שלשום²¹⁵. שולדברג מוכן להדפיס בכל מיני אותיות שנחפוץ, גם באלו שבקראקוי, אבל שם, בקראקוי, ההדפסה תעלה בזול יותר; אעפ"י שיצא שכר זה בהפסד הזמן האובד וכלה בשליחה וחזרה מחמת ריחוק המקום.

את המשלוח עם המכתבים קבלתי. עוד לא עיינתי בנביאים²¹⁶ ועדין איני יודע כמה הזיק שם אותו המזיק וגוטמן שמו – אבל מובטחני שהזיק. הלילה אעיין ואראה. בנוגע לישעיה וירמיה – כמדומה שיש אצלי עוד מחברת אחת עם מלואים – והם מן הפרקים שאני הטלתי בם, בשעת כתיבת הפירוש, ספק והוצאתים לבדם. אחפש בכתבי ואראה. – איך שהוא, אני אקח את הנביאים ואת האנתולוגיא²¹⁷ עמי לקראקוי, להראות לפישר²¹⁸ את כל עושר כבודנו – להפחיז עליו יצרו – ואח"כ אתקן מה שיש לתקן, שם או בשובי לוורשה.

הודיעני נא דעתכם ע“ד מבוא לנביאים²¹⁹: הן או לאו. ואם “הן” – היאך? לפני כל נביא לבדו, או מבוא אחד לכלם. בין כך ובין כך – מי יכתבנו? והרי יעבור זמן רב. הודיעני תיכף גם לוורשה וגם לקראקוי. היטבתם לשלוח מכתביכם על שם פרץ²²⁰, אפשר לשלוח גם את החבילות על שמו. את יחזקאל כמדומה אין צרך להעתיק, מפני שאין שם חרוזים, אלא שורות פשוטות. לפרוזה ודאי יש צרך לעשות טעמים – ולכן הטריחו נא את עצמכם ותקנו טעמים לפרוזתו של יחזקאל. את המרכבה תנו כמה שלקחנו. ע”ד הסדר עדין אתישב בדבר – הלכה כמי? היום יבוא אלי פינס²²¹ ואדבר עמו ע"ד הזמיר²²².

הכינו נא את חשבון האינוורטר שלכם בדיוק. — ע"ד שירי²²³ – כבר ידעתי שהותרו לבוא בקהל. גולדברג מווילנא²²⁴ ספר כאן שהותר משא נמירוב בהשתדלותו. את שני השירים שקלקל²²⁵ אשמיט. כתבו כתבו.

שלכם ח. נ. ביאליק

נ. ב. עיקר הרוגז של קפלן²²⁶ הוא על רבניצקי ועלי על אֲבוֹד ממנו קובץ שירַי²²⁷. קצף גדול קצף על שנינו. את קובצו של גוטמן²²⁸ יקנה – שטיינברג²²⁹ כבר מכר לו קובץ אחד בהיותו לפני שבועות כאן בוורשה. הכן כסף, רבניצקי – דמי פדיון ספרי מוריה שבידך²³⁰. כי, כמדומה שעוד יהיה עלינו לשלם הרבה כסף. צא וחשוב! 300 רו“כ לאחיאסף ובערך 300 בעד הנוטין. אפילו אם נניח שכבר יש לאחיאסף עפ”י חשבון אחרון דאחרון על זה כמאתים או כשלש מאות כסף מפדיון הספרים – עדין יש לנו להכניס 300–400 רו"כ.

המצאתם את חשבונותיכם בפנקס? יש עוד להוסיף על ההוצאות שנעשו על ידך כשני רו"כ וקופיקות. אני לא זכרתי על פה כמה, והנחתי שם בסמן השאלה.

שלום למר פולינקובסקי²³¹ ולזוג'. קורינסקי²³² שלח אלי והציע לפני 40 רו“כ כל גליון שירים, 800 רו”כ יתן מיד – אבל пиши пропало²³³ בהיותי בקראקוי אבחר שם אותיות הדר שבהדר.

נ. ב. נ. ב. גם בנו הגדול של שולדברג ופקידו הגידו לי ע“ד המהדורה האחרונה – ועתה יש בידי אכסמפ' אחד. על השער נדפס הדר רשיון הצנזור января 7 1904, בעוד ששנת ההדפסה שם 1903. ספרו נא את כל המעשה ל”אחד העם". ידע נא על מה הוא מקבל אחריות. הרי גם הוא בתוך מנהלי אחיאסף.

 

קיט. [לי. ח. רבניצקי באודיסה.]    🔗

Варшава ²³⁴10/v 1904 [וורשה, כ“ה אייר תרס”ד].

אחי,

השנה יעָשה לוח אחיאסף בחבורה. אין רידקטור – לך ועשה בעצמך מיתה משונה! אפס רידקטור. ונחלק את העבודה בינינו, שלא ע"מ לקבל פרס, כמובן. מעט אני, מעט אחר (לא נ. נ. – חלילה וחס!), מעט – חילק ומעט – בילק.

ואם כן – הרי גם אתה אינך בן חורין להפטר ממנו. בשביל “דער פריינד” אתה כותב, בשביל “הזמן” – כתבת, ובשביל ה“לוח” לא תכתוב? בתמיה!

היוצא מזה, שאתה “לוקח את הנוצה ותרוץ במרוצה” לכתוב “מכתב ממידד לאלדד”²³⁵ בשביל הלוח הבא. חי נפשי, שכבר הגיעה שעתו של “מידד” להתנבא במחנה. כמה מתנות טובות נתן לך הקב“ה בש”ז שאתה יכול לדרשן כמין חֹמר – והן צוחות למידד: גוואלד, דרשנו!

אני מחכה

שלך ח. נ. ביאליק

 

קכ. [לרבניצקי וגוטמן]    🔗

וורשה, 29/IV 1904 [כ“ז אייר תרס”ד].

יקירַי רבניצקי וגוטמן.

אחרי ברור הדברים שהיה ביני ובין ה' קפלן בדבר האלף הרביעי²³⁶, ואחרי חקירה ודרישה מדויקת מצדי נוכחתי לדעת באופן שאין להרהר אחריו כלום כי האלף הרביעי נדפס באמת אחרי פסח, כלומר, אחרי שקבלנו מידו את החשבון האחרון, וא“כ אין כאן העלמה מצדו. זה הובהר לי בברור גמור עפ”י גביות עדים ועפ“י החשבונות מבית הדפוס ושאר תעודות. ובאמת לא נתכון אלא לטובת העסק, מפני שנתירא לאחר את הסזון²³⁷ לגמרי, ו”ממה נפשך" נתגלגלה על ידי זה טוב לנו. על יסוד זה, אני משיב את דברי הראשונים²³⁸ ואין כאן — — אלא לגלוג ומעשה קונדס מצדו²³⁹. בעד הנוטין עוד אני חייבים לשלם להמדפיס 250–255 רו“כ ולאחיאסף 300, ולאחר נכיון הפדיון והוספות הוצאות. כלומר, השורה האחרונה של החשבון היא, שאנו צריכים לשלם עתה לאחיאסף במזומנים סך 515 רו”כ, סכום נורא מאד. כל האינוונטאר²⁴⁰ שלנו שבכאן מונח עתה בארון אחד והמפתח ימָסר לידי, ועלינו להכניס חצי הכסף בשבוע הבא והמותר לאחר זמן מועט. וכנגד הכסף אוציא סחורה. שלח רבניצקי את הכסף שבידך עפ“י אדרס שלי. אפשר ע”י אחיאסף. היום אתראה עם לוינסון²⁴¹ וביום א' אצא לקראקוי. הענין עם אחיאסף נגמר איפוא, ברוך שהחיינו! מה לעשות בספרים שאוציא? הנוטין יביאו הפסד מרובה. איני יודע היכן נקח ממון להפסיד כל כך? נס הוא שיש לנו עתה בזכות קפלן 700 ספורי המקרא.

כתבו מכתבים ע"ש פרץ.

ח. נ. ביאליק

 

קכא. [לברנר]    🔗

[סוף אפריל 1904. סוף אייר תרס"ד].

סופר חביב ה' ברנר,

ספורך האחרון טוב בעיני, והוא הולך ונדפס עתה בחוברת ד‘²⁴². את השם “מן הזווית”, את האַקְדָשָׁה לצייטלין²⁴³ ואת האות “א” שבראש – מחקתי. “מן הזוית” – מפני שכבר נדפסה בשם כזה שורת ציורים קטנים מאת ש. בן־ציון ב“הדור” שנה ראשונה, ולא נאה לך להשתמש בשם של אחרים; “את האַקְדָשָׁה” – מפני שכל אקדשה יש בה שמץ ענין פרטי ולא נאה ל“השלח”, “ואת האות “א” שבראש” – גזרה שמא יחרב בינתים העולם ולא תכתוב ב’ ומיחזי “השלח” כמשקר. הציור קרוי איפא עכשיו בשם נושאו – “הירושלמי”.

שלח אלי דבר בשביל “הלוח”²⁴⁴.

הקבלת כל מה שבקשת מאת אחיאסף?

בחבה גדולה

ח. נ. ביאליק

 

קכב. [רבניצקי וגוטמַן]    🔗

קראקוי, 19/v 1904  ²⁴⁵ [ה' סיון תרס"ד].

ידידים יקרים רבניצקי וגוטמַן!

ואני בתוך קראקוי! עולמות מהפך אני! היינו, קניתי לי “אויבערמאנטיל”²⁴⁶ עם “היינגקאלנער”²⁴⁷, כזה של טשרמירינסקי²⁴⁸, ואני מטייל בו מן הבקר עד הערב בחוצות קראקוי – מחיה נפשות!

דרך אגב אני עושה עסקים עם פישר. היינו, אני תלשתי לו מחצית זקנו והוא לי – א זאס²⁴⁹! אין לי זקן! באודיסה השארתיו. אם אינכם מאמינים לי שאני תולש את זקנו של פישר (שהרי מקטני אמנה אתם בנוגע ל“כשרון הסוחר” שבי) – עתיד אני לשלוח לכם רצוף במכתב הבא מקצת זקנו של פישר (מונח הוא עמי למשמרת) ויעיד עלי כמאה עדים כשרים. בקצור, היום הָראיתם לדעת כי סוחר אני, סוחר שבסוחרים.

ואתם – חי נפשי כי מלמדים אתם! הקללות שקללתי אתכם כאן תחולנה על ראש פּלֶוֶה²⁵⁰, ובלא ליצנות אֹמר לכם כי – מלמדים אתם!

הערבוביא כאן בענין ציורי “ספורי המקרא” היתה גדולה מאד. — — במכתב של מחר אספר הכל בפרוטרוט²⁵¹ – ויכנס הרוח בבלק בן צפור.

שלכם ח. נ. ביאליק

 

קכג. [לי. ח. רבניצקי ולש. בן־ציון]    🔗

[וורשה] 12/25 מאי 904 [י“א סיון תרס”ד].

אחים יקרים.

שבתי אתמול מקראקוי ואחרי נוחי מעמל הדרך הנני מודיעכם בפרוטרוט כל מה שעשיתי שם בעניני מוריה ובשאר ענינים.

ראשית חייבים אתם נזיפה על הערבוביא שהכנסתם ברשימות הציורים²⁵² המשונות ששלחתם לפישר. הרשימות האחרונות נתקבלו בידי פישר לאחר שכבר התחיל להכין את הציורים עפ“י הרשימות הראשונות (ובעיני ראיתי אחדים מהם כבר מוכנים ועומדים), ומפני שהאחרונות מבטלות ברובן את הראשונות לפיכך נתערבבה דעתו העניה של פישר ולא ידע מה לעשות. ובאמת, אפילו אני עם כל הקונצים²⁵³ שהראיתם ברשימותיכם, רק בקושי גדול עלתה בידי לסדר על פיהן רשימה חדשה, באופן שלא יהיו גם אלו הקלישיין המוכנים מכבר לבטלה. חסתי על הזמן ועל הטרחה והכסף. גם בגליון זה (השלשי) של ספורי המקרא השלוח לכם בזה הכנסתי (לאחר שכבר היה הגליון קבוע במכבש) שני ציורים חדשים מן המוכנים מכבר (מדבר סין, ענף עץ השיטה), ובכלל, כשאתם רוצים להכין ציורים – צריכים לשלוח אליו את גוף הציורים לבדם ולא מיני חומשים וחוברות שפישר אינו מוצא בהם את ידיו ואת רגליו ואין דעתו מופנה לדברים כאלה. אתם רשמתם, למשל, אצל “כאהלים עלי מים” דבלק²⁵⁴ את הציור “אהלים” עפ”י פיורסט²⁵⁵, כלומר את הצמח “אהלים” – אבל פישר טעה וחשב שצריכים להכין ציור אֹהֶל (צעלט), ומפני שלא מצא ציור זה בפיורסט במקום הרשום – נפק דק ואשכח בחומש פיליפסון²⁵⁶ אצל “מה טובו אהליך”, הסמוך ל“אהלים עלי מים”, את הציור אהל (צעלט) והכין על פיו לבטלה אותו הציור. וכן עוד מיני ציורים כאלה. בקצור, השתדלו להבא לשחררו מעבודות כאלה שאינן מוטלות עליו ואינן אלא מעכבות את המלאכה.

כן לא יפה עשיתם במה שהנחתם את הברירה בידו ע"ד מדת התמונות והציורים. דעתו מטורפת עליו ואינו יודע להבחין בין ציור ובין תמונה. יש שהוא מקטין תמונה באופן שהיא נשחתת לגמרי (למשל, אפילו את הציור “משכן” שצריך לעשות בגודל 2 עמודים רצה לעשות בחצי עמוד). בקצור, אתם הרעותם ממנו לעשות ותלונותיכם – עליכם. גוטמן כסבור, כי כל העולם מחויב להכנס בעובי הקורה בדברים הנוגעים לנו.

אחרי עמל שלשה ימים יצאתי סוף סוף בשלום מן הערבוביא המשונה הזו. קבעתי מקום בספורי המקרא גם לאלו שהוכנו מכבר (מלבד שלשה וארבעה קלישיין שלא ידעתי מה הם וגם פישר שכח, מפני שכבר אבדו ממנו הרשימות הראשונות, ועל גבי הקלישיין הללו לא נרשם השם של הציור) והכינותי רשימה של החדשים וקבעתי מקומם ומדתם, וביחד עם פישר קמנו ועלינו אל אומן צינקוגרף והזמַנו אצלו את כל הציורים. הציורים והתמונות יוכנו כלם במשך ג' שבועות, וראשון ראשון קודם, באופן שמתחלה יוכנו ציורי ה“פנים”, כדי שיוכל פישר לגשת תיכף אל הדפסת שאר הגליונות של ספורי המקרא. ביום ו' הבא (היינו מחרתים, 15 דנא²⁵⁷) אקבל להגהה את הגליון הרביעי, ואת הגליון הראשון של תולדות ישראל ל“בן עמי”²⁵⁸ תקבלו גם כן באלה הימים, כי צריך אני לשלוח אליו תחלה את ארבעת הקלישיין בשביל התולדות דבראשית מכאן, ובלעדיהן אי אפשר לו להתחיל במלאכת התולדות לבן עמי. שאר הקלישיין בשביל התולדות יקח מאלו שהכין בשביל ספורי המקרא חלק ב'.

את פרקי הנביאים²⁵⁹ מסרתי גם כן לדפוס, ורצוף בזה עמוד אחד לדוגמא שצויתי להכין לי, כדי שאקבל מושג מן מראה הנביאים ותבניתם. בכונה בררתי עמוד זה שיש בו חצי פסוק אחד ארוך מאד (כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה), כדי שאראה אם הפורמט הזה (הוא עצמו של ספורי המקרא) יספיק גם לנביאים. כמדומה לי, שיספיק, כי אני ופישר חזרנו על כל ישעיה וירמיה שבידנו ולא מצאנו אלא ארבעה וחמשה חצאי פסוקים ארוכים כאלה, ואפשר א“כ להסתפק בפורמט זה (ואפילו חצי פסוק זה שנראה כגוף אחד דבוק עם החצי שלאחריו אפשר לרחק עוד מעט ולעשות רוח בין הדבקים, כי המלה “אֶת־סדום” מרוחקת יותר מדי מן המלה “אלהים” שלפניה, וכן המלה “ואת־עמורה” אפשר לקרבה מעט לימין; ובכלל אפשר לצמצם אותו פסוק). אבל חושש אני, שמא בשאר הנביאים שבידיכם יש חצאי פסוקים ארוכים מאלו, ודאי לא יספיק פורמט זה, אלא נצטרך לעשותו בפורמט שיש בו, מלבד יקרותו מן הראשון, עוד חסרון עצום, היינו: חצאי הפסוקים הקצרים יהיו מרוחקים יותר מדי אחד מבן זוגו וקשה יהיה לקריאה. כי אפילו כאן, בפורמט זה, עדין חצאי הפסוקים הקצרים מרוחקים זה מזה יותר מדי, וכל שכן בפורמט גדול מזה. חפשו ובדקו היטב בחלקי הנביאים שבידכם אם אין שם חצאי פסוקים ארוכים בכמות מרובה, ואזי, לדעתי, מוטב לנו להדפיס את הנביאים בפורמט של ספורי המקרא, כדי לתת תבנית אחת לכל התנ”ך המקוצר שלנו, ויוכל לבוא כלו בכרך אחד, או אפילו בכמה כרכים, אבל מדה אחת לכלם, כדין ספר אחד בן כמה כרכים. התבוננו בדבר, כי יש פנים לכאן ולכאן. שמא תאמרו, אפשר להוציא מחצי־פסוק ארוך מלה אחת או שתים ולהורידה למטה, כזה:

אי אפשר! מפני שאז נצטרך להניח בחצי עמוד השני שורה אחת פנויה כנגד הראשונה (“כמהפכת וכו'”) ודבר זה הרי אי אפשר. עיינו בדבר והודיעוני את דעתכם בו ביום, כי פישר מחכה לתשובה תומ"י.

האותיות של הנביאים יפות לדעתי מאד, אבל אלו שבעמוד לדוגמא מטושטשות קצת, מפני שלא הקפידו על הדוגמא לעשותה כהוגן, אבל גוף הנביאים יודפסו באותיות חדשות שיקבל פישר בעוד ימים. העקר, אם תבנית אותיות אלו מוצאת חן בעיניכם. בדוגמא זו חסרים גם סמני פסוקים, וגם אין העמוד מלא, וכדומה לקויים ופגימות, אבל, כאמור, אין זה אלא דוגמא שנעשתה כלאחר יד עפ“י עמוד אחד של הכ”י שנתתי לתכלית זו למסדר.

כל שלשת הספרים (ספ“ה ב”ע ופרקי הנביאים) נתחייב פישר בכתב (הרצוף בזה, ובבקשה למסרו לידי לוינסקי לשמירה) לגמור הדפסתם במשך 10 שבועות, ואני בטוח, שימלא הבטחתו. את הגליונות הראשונים ישלח להגהה אלי, כדי שיכנס למלאכה מהר ואח"כ ישלחו גם לכם.

את הציורים בשביל הנביאים אפשר שאכין כאן, בוורשה: כי יותר טוב לעשות קלישיין עפ“י התמונות הגדולות מעשותם עפ”י הקטנות ששלחתם. אבל כל עכוב לא יבוא בשביל זה בהדפסת הנביאים, כי התמונות לנביאים הרי יבואו בניר מיוחד ואינן מעכבות את הסידור.

פישר נסתפק באיזו אותיות להדפיס את התולדות לבן־עמי, ואמרתי לו: באותיות הקטנות של מאמרי “בן עמי”, ולא באלו הגדולות. היפה אמרתי?

את החומש פיורסט לא ישיב פישר עד שיוכנו כל הציורים על פיו. אגב, אודיעכם קוריוז אחד ותראו עד כמה אי אפשר לעשות מלאכה ע"י אחרים. ברשימותיכם הראשונות (טרם שלחתם חומש פיורסט) ציינתם הרבה תמונות גדולות מאלו הבאות בחומש פיורסט בניר מיוחד (בין עמוד לעמוד). אבל כל אלו התמונות חסרות הן בחומשו של פישר, והוא, העני, פשפש ופשפש ולא מצא שם – ולא יכול לעמוד על בוריו של דבר! עד שבא חומש שלכם והאיר מעט את עיניו, אבל גרם לו גם ערבוביא חדשה.

הפלאטין של ספורי המקרא חלק א' הֻתְּכוּ לעינַי בתנור לאחר שחתכו מהם את הציורים ונתנום לי. אבל, חבל, חבל. הפלאטין של אחיאסף “אינם מגיעים לקרסוליהם” של לוחות פישר. אבל מה לעשות? הרי אי אפשר היה להעבירם לרוסיא. לקחתי לי לזכרון לוח אחד מן הפלאטין וראיתי מה ביניהם ובין פלאטין של אחיאסף. — — —

בהנביאים תקנתי והוספתי כל מה שיש לתקן ולהוסיף ולנקד, מלבד ירמיהו פרק ד' (או גם ה') שלא היתה שעתי פנויה להעתיקו, וגם כאן, בוורשה, איני מופנה לו, ולפיכך יעתיקהו וינקדהו אחד מכם וישלחהו אלי ואני אפרשו ואשלחהו לקראקוי. בעת ההעתקה – להניח מקום פנוי לפירוש.

מאלו המקומות שהעירותם עליהם בנביאים או שהוספתם – כבר היו בידי מכבר פרקים אחדים שנשארו תלוים ועומדים ועתה פירשתים בהכנסתים.

ע“ד הסדר בנביאים – הנחתי הסדר הקודם, כלומר, סדר הפרקים כבואם בגוף התנ”ך, מפני כמה טעמים. הטעם העקרי מפני שאין בידינו לקבוע מסמרות על כל פרק ופרק על מה נאמר; ובשביל השערותינו הפורחות באויר אין לשנות סדק מקובל. ואפילו הפרק בשנת מות המלך עֻזיהו – מי יכול להחליט שבאמת זוהי תחלת נבואתו. והרי נאמר תחלה שישעיה התנבא גם בימי עוזיהו. אלא מה תאמר – “מות” פירושו “נצטרע”?![⁵⁴⁹] ובכלל אין שום הפסד בסדר הישן. סוף סוף אין המורה מחויב ללמד עפ“י סדר זה או אוחר, אלא ממקום שלבו חפץ. ובפרט אם נִתן בראש הספר או בסופו רשימת הפרקים הקרובים בעניניהם זל”ז – הרי נצא ידי כל הדעות.

ומה דעתכם על מבוא לפני כל נביא? לדעתי נחוץ לתת מבוא אחד לכלם, פרק לנביא. אבל אל נא תטילו עלי מלאכה זו בשום פנים; לא אקבלנה! בלאו הכי מלאכתי מרובה. לדעתי, אתה, רבניצקי, הוא המסוגל לכך יותר מכולנו. “לך הספר בידיך”²⁶⁰, יודע אתה אשכנזית וצרפתית ואתה יכול להכין מבוא קצר וקל עפ"י המבואות האשכנזים והצרפתים שבידיך. ענני על זה מיד.

עובר אני באלה הימים לנאות דשא ושם אסדר את יהושע ואוסיף לעבוד בעין יעקב²⁶¹. לפי שעה אי אפשר לי.— — —

[לא נמצא הסיום לאגרת זו].

 

קכד. [לרבניצקי]    🔗

וורשה, 12/V 904 [י“א סיון תרס”ד].

אחי רבניצקי,

שלחתי לך היום מכתב בעניני “מוריה” ועתה ע"ד שירַי²⁶² : מכל הניירות שהראו לו שם לא נתקררה דעתי ודעת פישר אלא בדוגמא זו שאני שולח אליך מקצתה. מַשְׁמֵשׁ בה ועיין בה – הלא מבין אתה! זהו טוב דטוב! מודרני! סגנון עתיק! עתיק ומודרני כאחד! כמדומה לי, שזהו נייר עברי, היינו לכתחלה, מסיני, לא נברא וניתן הנייר הזה אלא בשביל שירַי! אבל הני מילי – אם תהיינה גם האותיות מעין זה, היינו עתיק ומודרני כאחד, אולם, לצערי הגדול, לא נתקררה דעתי ודעת פישר וחבריו המבינים בכל האותיות הנמצאות בידו. הכל אומרים, ששירים אלו ונייר זה “אוהבים” רק את האותיות פַנטַזִי דוקא. השמעת, דוקא פַנטזִי (הנגינה מלרע). רבניצקי, היכן לוקחים פַנטזִי? לפישר אין פַנטזִי והוא אינו יודע היכן היא, ואם לא תתן לי פנטזִי – אנכי מת לעיניך. השמעת? או פנטזִי או מיתותא.

ולכן, כה אמר ביאליק:

ואתה, בן אדם, קום אזר את מתניך וקמת ועלית אל בית מסחר לוינסון אשר באודיסה העיר, ברחוב רישיליי, על גפי מרומי קרת בראש הומיות, ועשית בחכמה, הי הלא חכם אתה, ופתחת את פיך ודבש וחלב תזיב לשונך ושפתותיך תטפנה נופת ואמרת אליו כדברים האלה: הנה כפי שאני, רבניצקי, רוצה להדפיס אצלך, לוינסון, שירי ביאליק או חילק, ואני רוצה דוקא בפנטזִי, לכן יהי נא אדני לוינסון חסדך עלי והראית לי את האותיות פנטזִי אשר בפנקסך, למען אעמוד על טיבן וכו' וכו‘, ולוינסון בודאי לא ישיב את פניך ופתח לעיניך את פנקסו ועיינת בו וחקרת ודרשת היטב וחפשת בעיניך – הלא עין לך – את שם בעל האותיות “פנטזִי” ואת מקום כבודו ואת אדריסתו ושכנו וכו’ וכו' וכתבת את כל אשר תדע אלי ואני אכתוב לפישר – ופישר השג ישיג את פנטזִי, משאול תחתיות או מכוכבי השמים – יקחם ושירי יהיו נדפסים. אבל עשה כל זאת תיכף ומיד, בריצה ובקפיצה על רגל אחת – הלא איש מהיר אתה! – כי אם אין פַנְטַזִי לי – אין שירי ביאליק בעולם – כלה ונחרצה! ואם לא תמצא את אדרס בעל האותיות פנטזִי אצל לוינסון (אל נא תשכח לשאול ולדרוש אם יש רק אותיות פנטזִי ממין אחד או ממינים רבים, גדולים וקטנים וכו'), אז אצוה לפישר להזמין לכתחלה אותיות כאלה – היינו לעשות לכתחלה מוּצָקות (פארמען בלעז) של מין אותיות כאלה ולצקת פנטזִי – וזה יעלה לך ביוקר גדול, פי שנים. ואם אתה אינך מסכים – תקראני קנאקניסיל²⁶³ !

הפורמט יהיה מרובע בינוני, כזה של גליון נייר פשוט כשהוא מקופל לִרְבָעָיו. היינו – כרבע גליון נייר־כתיבה פשוט (רצוף כאן רבע כזה). זה הפורמט היותר יפה מכל הפורמטים בעולם.

והחשבון, רבניצקי, אוי החשבון גדול מאד הנהו לפניך:

חשבון הדפסת שירי ביאליק בקירוב.

ועתה אם נדפיס 18 גליונות (כן סבור אני, שלא יהיה פחות מזה) אזי החשבון הוא כך 1458=81X18; היינו – ההדפסה בעצמה תעלה לך לסכום עצום ונורא של אלף וארבע מאות וחמשים ושמונה רו“כ. צרף לזה עוד את שאר ההוצאות (צנזור, מעטפה, הובלה) ויעלה יותר מן 1500 רו”כ. היש לך כח לזה? התבונן בדבר, שלא תִכָּשל ולא תכשיל את אחרים. אמנם אפשר שנעמוד על המקח ונגרע מעט מן החשבון שלמעלה, לכל היותר מאה אחת, אבל האם יש לך כח להשקיע בספר אחד גם 1400 רו“כ. האם לא תסתבך יותר מדי? האם לא תָרֵע בזה לעסק החנות שלך? עיין היטב בדבר. — שמא תאמר, תדפיס את הספר על נייר יותר פשוט, דע לך שראיתי גם את הניירות הפשוטים. היינו, אותו הנייר שקפלן מדפיס עליו את פייארברג²⁶⁵ וכו' – וגם הוא עולה 13.50 רו”כ (אלף גליונות), וא“כ אפשר לך לקמץ על כל ההוצאה ערך 197 רו”כ, אבל על־ידי זה תפחית את ערך הספר בודאי על 50 קו“פ ואפשר על רו”כ שלם. כי אעפ“י שאיכות הנייר ההוא טובה, אבל מראהו שבלוני ודל לעומת נייר זה, העשיר בתוכו ובברו. כשתדפיס על נייר זה אז יצא לך שני כרכים גדולים ויפים אשר אין כמוהם ליופי בכל ספרותנו, ואפשר למכרם בשני רו”כ (בעד שני הכרכים) בתור מציאה! כך דעתי ורצוני. איני בא להפחידך ולהרך את לבבך, אבל חס אני עליך, כי אוהבך אני ודורש טובתך באמת. עשה פסיעה זו בזהירות גדולה, שלא תִכָּשל.

— — הודיעני נא בו ביום את כל הדברים אשר אני שואל ממך והחלטתך הגמורה בנוגע לכל עניני הקובץ שלמעלה, וביחוד שלח לי את אדרס בעל הפטנזִי ואת הנומר של האותיות בפנקס. אל נא תדחה את הדבר, שהרי מחויב אתה לבלי לדחות את הענין. כבר עבר זמן מרובה באפס מעשה – ועדיין לא נגשנו אל המלאכה.

וע“ד “משא נמירוב”²⁶⁶ תמיהני מאד, מאד, מאד. וכי נמכור נמכרתי לך אני ומכנסי וסנדַלַי וחלוקי התחתון, והכל על חשבון הריוח שיהיה אי”ה מפדיון השירים לעתיד לבא? הגע בעצמך! השירים יצאו בעוד חצי שנה, לכל הפחות (כמדומה שתארך ההדפסה שנה שלמה), ועתה אני רוצה להוציא שיר אחד לבדו – ואתה בעצמך חפצת לעשות זאת לפני שלשה חדשים, כשהיית יודע או כסבור, שעוד מעט ויתקבלו השירים מן הצנזור ותהא צריך לגשת מיד להדפסה – והנה עתה הנך אוסר עלי מה שהתרת לעצמך? אז, כשאתה רצית להוציא את משא נמירוב, לא חששת שמא יפסיד זה לקובץ ועתה, כשאני בעל הדבר – אתה חושש. אוי רבניצקי! “והייתם נקיים” כתיב²⁶⁷. איני מאמין לך בענין זה, והרשות בידי לומר: איני שומע לך! ובאמת, גם החשש אין לו מקום, כי שיר אחד לא יזיק לשני הכרכים העתידים לצאת – ה' יודע מתי. עד אז – אני אערבך – יכלה כל משא נמירוב מן השוק. ואם לא יכלה – אין כל רע, כמו שהמחברת Мцыри או  Измаиль Бей ²⁶⁸ אינו מזיק למכירת כל שירי לרמונטוב. — איני שומע לך, רבניצקי! ואני מוציא משא נמירב בהוצאה מיוחדת. 

שלך ח. נ. ביאליק

ומה בדבר הועד היובלי של הזקן שיחיה²⁶⁹? הכבר נעשה דבר בענין זה? הרציתי דברים בענין זה לפני פרץ והוא – ער האט זיך אנגעחאפט מיט ביידע הענד²⁷⁰. מוכן הוא להשתתף בענין זה וליסד כאן סניף.

 

קכה. [לש. בן־ציון]    🔗

ווארשה, 904 – 12/25 מאי [י“א סיון תרס”ד].

אחי!

היום שלחתי מכתב ארוך בעניני “מוריה” על שם רבניצקי²⁷¹. לך וקרא, ועתה ע“ד ספוריך. נודע לי שבאת במו”מ עם “האור”²⁷² – אי גוטמן! — —! קפלן כבר הדפיס שני כרכים “מבחרי הסופרים העברים” (פייארברג ופרץ) ועתה הוא מדפיס את הכרך השלישי (שטיינברג). ההידור – אין דוגמתו. ולמה לך לבקש מקומות — — כ“האור”?

שלח, בטלן, שלח את הכרך ותקבל את כספך משלם. למה אתה מחכה? ועל מה אתה מצפה? קפלן איננו עתה בביתו, ובכלל אין הוא עצמו כותב מכתבים בענינים אלו, ולמה לך מכתבו?

אפשר ראֹה ראית כיצד הוא נוהג עם מוריה²⁷³ – ונבהלת? בהלת שוא! קפלן הרי הוא ישר מכל צדיקי וורשה. הוא לא גנב אצל “מוריה” מאומה. אל תירא. אמת, איש קשה הוא, ביחוד בכל הנוגע לאחיאסף (ויש טעם פסיחולוגי בדבר), אבל בעסקי עצמו אין ישר כמותו. אל תירא, שוטה.

“אצל הכלה” שלך²⁷⁴ טוב ויפה ונחמד ונעים ומתוקן ומקובל.

ובשביל “השלח”? והספור הגדול שלך?

שלך ח. נ. ביאליק

 

קכו. [לרביצקי, גוטמן ולוינסקי]    🔗

Мрозы, 26/V 904 [מרוזי, כ“ה סיון תרס”ד].

אל היהודים האדמונים והערמונים והשחורים — — גדלי־השתיקה ורבי־הזריזות ה“ה כש”ת הר“ר רביצקי, גוטמן ולוינסקי נ”י.

מה זאת? התרשלות, ערמומית ופקחות, רוגז או – סוחרוּת? כמדומה לי, שאיזה מין רוגז יש כאן. בוודאי פגמתי בכבוד קפוטתו של אחד מכם, ולפיכך – מרוב פקחות כמובן – שמתם אגרוף לפה – ואתם שותקים.עשו כרצונכם. אי“ה, נעלה מעלה מעלה באופן כזה. ופישר אינו שותק עתה. הוא מדפיס ומדפיס. היום השיבותי לו את הגליון החמישי של ספוהמ”ק ואת הראשון של הוספת ב“ע²⁷⁵ מוגה. בודאי גם אתם מקבלים גליונות להגהה, כמו שהטלתי עליו חובה; ולפי דבריו במכתבו אמנם שלח לכם את ספוהמ”ק גליון ד' וגם עשיתם בו תקונים בסופו (אגב, אמנם דעת שנים מכרעת, אבל אין לכם כל רשות לעשות תקונים מבלי שמוע את דעתי מראש, ואני אוסר עליכם לעשות כזאת להבא).

ואעפ"כ “בעלן” אני לדעת כיצד זה בני־אדם נצטננו פתאם אחרי ההתלהבות והקדחת ובולמוס הזריזות שאחזה אותם לפני שבועות אחדים – עד שהם מתעצלים לענות על כל השאלות שהצעתי לפניהם זה ג' שבועות²⁷⁶, שאלות הנוגעות בבבת עינו של כל העסק²⁷⁷. מיום שבאתי מקראקוי לא ראיתי מכם אפילו תמונת אות. מה זאת – שואל אני שוב – התרשלות, מין תכסיס של פקחות או מין רוגז יש כאן?

ובדבר שירַי, רבניצקי אחי? ושירַי מה תהא עליהם? כסבור אתה כי כח אבנים כחי? אל נא תעמידני בנסיון, רבניצקי!

יהושע²⁷⁸ כבר מסודר בידי כולו ועלה יפה מאד מכל צד, אבל לא אשלחנו עד אם יעשה הקב“ה נס ויפתח את פיכם. — ומי שענה לאתונו של בלעם הוא יענכם. אמן רבוש”ע!

שלכם, השותקים,

חיים נחמן ביאליק

 

קכז. [לש. בן־ציון]    🔗

8נאות קיץ מרוזי [כ“ה סיון תרס”ד], Дача Мрозы [1904] 26/V.

אחי גוטמן!

מה זה עושה אלהים עמכם²⁷⁹? שתיקה כבדה זו למה? למי אתם מיטיבים בשתיקתכם? האומנם אין זו אלא התרשלות מצדכם? אם כך היא – אינכם שׁוֹים שתשא אתכם האדמה על גבה. כסבורים אתם ענין של שעשועים הוא. אין פנאי עתה לשעשועים. מכל צד ופנה מכינים ספרים דומים לשלנו.האור, תושיה ועוד הוצאה אחת חדשה. נחוץ להתחזק ולחזק זה את זה ולא לשַׂחֵק ב“ברוגז”. וחוטמי אומר לי שיש כאן ברוגז (מדוע ועל מה – אלַאה יודע – אבל רוגז יש כאן). אין זאת כי אם רבניצקי – זה האסטנס ואיש הכבוד – נפגע מאחד מכתבי והוא משחק ב“ברוגז”. לא כך? איך שיהיה – אני לא אחכה לכם, אין לי צרך בכם, אפשר לי להתקיים בלעדיכם, ואם במשך שני שבועות איני מקבל מכם תשובה מפורטת בלעדיכם, ואם במשך שני שבועות איני מקבל מכם תשובה מפורטת על כל שאלותי – תתפרד החבילה! ראו הזהרתיכם מראש! — — —

אגב, הכבר גמרת את ספורך? היש לי תקוה לקבלו בשביל חוברת ז'? דברתי עם קפלן ודעתו נוטה לקבל ממך כל כתביך, כמה כרכים שיהיה. בעוד ימים יכתוב לך בידו.

שלכם ח. נ. ביאליק

ועוד הפעם, דעו כי רעה אתם מביאים על נפשכם בהנהגתכם הטפושה והאוילית. איני בודק בלשוני ומדבר שלא בלשון נקיה, כאשר ישים אלהי בפי. גדול צערי.— — —

 

קכח. [לשותפיו בהוצאת “מוריה”]    🔗

[וורשה] 1904 יום ג' 20/VI ²⁸⁰ [ז' תמוז תרס"ד].

אחי, שותפי וחברי,

אתמול באתי לוורשה ושלחתי אליכם את 2 חלקי האנתולוגיא ואת “יהושע” בחבילה (посылкою) ובאחריות. שליח של אחיאסף מסר את הקוויטנציא הפוסטאית²⁸¹ לכהן²⁸² ותאבד מידו – והנני מבקש מכם איפוא להודיעני תומ“י ע”ד קבלת אותה החבילה, כי לבי לא ינוח עד בוא תשובתכם ע"ז.

כל מכתבי שלשתכם הגיעוני ולכתחלה באתי אתמול לוורשה²⁸³ למלאות כל משאלותיכם: את האנתולוגיא ויהושע שלחתי אתמול, את הדוביֶרנוסט²⁸⁴ (הוא עולה 9 רו"כ) אשלח היום, לכשאקבלנה. אלהים הזמין לי נוטריון טפש ונקרן ובקושי עלתה בידי להטות לבו לאשר לי הרשאה כזו. הוא אמר לי שהרשאה כזו הנתונה לשותף אין כחה יפה בדין – (ואחרי כל הסברותיו ובאוריו איני יודע מדוע) – אלא צריך אני לתתה על שם איש אחר שאינו משתתף בעסק. סו“ס נעתר לי וההרשאה נעשית על שמך, לוינסקי. ובבקשה מכם לשלוח אלי תומ”י העתקה מן ההתקשרות²⁸⁵ שעשיתם שם במקומכם אצל הנוטריוס. רוצה אני לראות אל מה אני נותן הרשאות.— — —

בשעת שהייתי בדרך לוורשה נשלח אלי מקנטור אחיאסף למרוזי הגליון האחרון של ספורי המקרא ח“ב (הפוסטא מקראקוי נשלחת אלי ע"י אחיאסף) ואני עדין לא ראיתיו. היום אשוב אל נָוִי ואראנו. ברוך שהחיינו! ומי עשה זאת? ביאליק שליט”א! משלנו! אמרו מה שתאמרו, זיז כל שהוא מצדי שקול כנגד אלפי כריעות השתחויות שלכם. מי גמר עם אחיאסף²⁸⁶, מכה זו שלא נתרפאתם הימנה במשך 2 שנה²⁸⁷? ביאליק! מי גרם לספרינו שימהר פישר הדפסתם ביאליק! אוי, מלמדים! באפונדתי אתקע אתכם! מי יתן את “מוריה” בידי, ורק בידי, והעשרתיכם! אגב, מיום שבאתי מקראקוי לא עבר עלי יום בלא כתיבת מכתבי זרוז לקראקוי. עתה אני חושב למעט במכתבים כאלה, ואני מטיל זאת עליכם. הבטיחו לו לפישר הרים וגבעות וזרזוהו בדרבונותיכם היטב, היטב וימלא את כל משאלות לבנו לטובה.

ויסוד כל היסודות – בררו את כל החשבונות של “מוריה” הישנה – וחתמו אותם. נחוץ לעשות תחום בין מוריה הישנה והחדשה. בלא תחום זה נבוא לידי טרוף וערבוב שלא נצא ממנו לעולם. בשם ה', אל נא יקטן הדבר בעיניכם! לתכלית זו צריכים אתם לעשות: א) בילאנס מדויק וכולל של מוריה הישנה (ושם יבוא כל הכנסותיה, הוצאותיה, חובותיה – שלה לאחרים (לועד הספרותי) ושל אחרים לה – והאינוונטאר, סוף דבר: כל הפאסיב והאקטיב של מוריה הישנה). ב) חשבון מיוחד שבין אחיאסף ומוריה הישנה. ג) חשבון הועד הרידקציוני (בתור רידקטורים ובתור מחברים) עם מוריה. כל החשבונות האלה צריכים אתם לחתום בלי שיור כל שהוא ולשמור בפנקס מיוחד, ולפתוח אח"כ חשבונות מוריה החדשה בלי כל ערבוב וקשר עם הישנה. אל נא תדחו את הדבר הזה, עשוהו בהקדם, כי בנפש מוריה הוא.

אגב, בבקשה לשלוח אלי בהקדם: א) העתק מכתב התנאים שעשינו בינינו לבין עצמנו, ב) העתק מן הכתב שעשיתם אצל הנוטריון, כנ"ל, ג) העתק מחשבוני עם מוריה (כתוב הוא בפנקס שמסרתי בשעת נסיעתי לרבניצקי). בכל מכתבי אני מבקש ומבקש לשלוח אלי חשבון פישר ואינכם שולחים. בכלל אין אתם עונים כהלכה על מכתבי; תמיד אתם משיירים קמעא. לוינסקי מתאונן על מיעוט מכתבי – חוכא ואטלולי! אני כותב לכם כמעט בכל יום, — ואני הוא ממעיט במכתבים. האומנם אין רבניצקי מראה מכתבַי לחבריו? סבור אני שבמרוזי נתקבלו אתמול או היום מכתבים מכם בשבילי, ושם אמצא תשובה גם על שאר שאלותי שבמכתבי הקודמים.

ועתה עשו אזניכם כאפרכסת! לחנם, אחי, כל החשדות שאתם מלאים בהם כרמון. אין כאן חסרון אמונה בכם מצדי, אבל יש כאן דאגה לטובת “מוריה” וקיומה. ולתכליתי זו – הסירו אתם חשד מלבכם והאמינו אתם. “והאמינו” לאו דוקא, אין לי צרך באמונתכם – מספרים והגיון ישר יש כאן. אם רוצים אתם להמית את מוריה – ובמיתה חטופה – הדפיסו אצל שווייצר ובאודיסה. אין זאת כי אם יצאתם מדעתכם באמרכם לעשות כזאת. לא די לכם בנסיונותיכם הראשונים ואתם באים להוסיף עליהם (אגב, פינס אינו מסכים בעד כל הון שיהא “הזמיר”²⁸⁸ נדפס באודיסה). דעו לכם, שנעשו בוורשה שנויים גדולים – לטובתנו – בעניני הדפוס. שולדברג²⁸⁹ נשאר בלא עבודה: הצופה עבר לדפוס חדש שנפתח ע“י – שמעו, שמעו!!! – בעלי אחיאסף, כלומר, בתור עסק פרטי של סטבסקי – לא בעל החנות אלא בעל אחיאסף²⁹⁰ – ושל מתתיהו כהן²⁹¹. שולדברג – זה המדפיס האומן והחרוץ בכל מדפיסי וורשה – הוריד עתה את שכר ההדפסה עד הדיוטה התחתונה. וכנגדו בית הדפוס החדש – עד התחתונה שבתחתונות. דפוס חדש זה שבעליו ישקיעו בו עד 50 (חמשים) אלף רו”כ – יהיה לאות ולמופת בכל הדפוסים העברים שבעולם ליופי, לזריזות ולזול! מתתיהו כהן – הסוחר עד עתה בניר – מוכר ניר מן המובחר בזולי זול ובתנאים נוחים. הוא בעל הניר והוא המדפיס. ועתה, אמרו בעצמכם, האומנם תוכל אודיסה להתחרות בוורשה? האם שווייצר זה, בעל הגדת לינֶצקי²⁹², הקבצן והדלפון, יוצא לכם “חתיכת סחורה” נאה כוורשה. הנייר באודיסה ביוקר נורא, פי שנים ממש, מבוורשה ואין כמוהו לרוע; ההדפסה פי שנים, ממש. הסדור וההדפסה – אין כמוהם לרוע. לשווייצר נצטרך לשלם במזומנים, ואולי גם למפרע; וא“כ אתם דורשים מ”מוריה" שתשלם פי שנים בעד מלאכה גרועה בשעה שיכולה להשיג טובה מזו בחצי חנם. וכל כך למה? גם אני, גם אתם אינכם יודעים למה? בשביל שכך הוא קפריז שלכם! ב“ה, הרי אני יושב כאן ויכול אני לפקח על המלאכה שתֵּעָשה בזמנה ובהדור היותר טוב (אגב, עשית קלישיין מובחרים, כתמונות ספורי המקרא, עולה פה ½2־1 קוֹפ' הסנטימטר). בכל בתי הדפוס כאן יש עכשיו כל מיני אותיות שבעולם – גם של חו”ל —, יש כאן הכל. אפשר להדפיס גם בהקפה – ומה לכם עוד? חוששים אתם שאשיג גבולכם? כיצד, חביבי? ובמה, יקירי? מסלק אני את עצמי מן הכל, ובלבד – שלא תחשדו. וכי בשביל שאתם דורשים “ואו” נוציא את “מוריה” לשרפה²⁹³? רוצים אתם דוקא שיתלמד שווייצר תספֹרת על זקנה של “מוריה”? רוצים אתם דוקא להוציא “ציאצקיס”²⁹⁴ כ“הזמיר”²⁹⁵?

היו אתם תמימים עמי, חביבי, ושפטו במתינות ובלב שלם על כל האמור למעלה ולמטה. כתבי היד יסודרו על ידכם. גליונות הגהה ישולחו אליכם. טיב הניר, ההדפסה וכו' וכו' יִבָּחר על ידכם – ואני לא אהיה כאן כי אם שליחכם ועושה דברכם – והיכן אתם מוצאים מקום לחששות? הוי רבניצקי וגוטמן, הכשרים והצדיקים. מובטחני, שלוינסקי איננו צדיק וכשר כמוכם והוא מבין לשון עסק יותר מכם ולא יתנכם לעשות אולת כזו שאתם אומרים לעשות.

ואשר לעבודתנו הספרותית המשותפת – זכו בחלקכם, חביבי! עיני אינה צרה בכם! יש לי ב“ה עבודה די והותר בלעדיכם. אגב, בסדרי את יהושע הראיתי לדעת שעבודה הנעשית בשלשה במשך חדש ימים – יכולה להעשות ביחיד במשך יום אחד. סדור יהושע אכל מזמני 12 שעות שלמות, היינו, עסקתי בו 4 ימים, שלש שעות ליום. וזאת לדעת, שסדור יהושע הוא כמעט הקשה שבתנ”ך. ביחוד קשה סדורם של הגבולים. וכמדומה לי, שהסדור עלה בידי מאד. התבוננו בו בשים לב ובלי משוא פנים – אבל גם בלא פניות. הגבולים, שחששתי מתחלה שמא לא יעלו בידי יפה – יצאו “כפתור ופרח”! ואשר לשאר התקונים וסדור שאר הפרקים – כמדומה שלא הנחתי מקום להתגדר. אגב, יש שם תקונים שאין להם הכרע והברירה בידכם. כן לא ירדתי שם לקטנות. אנכי תקנתי וסדרתי שם את העיקר ואת החשוב ביותר, אבל אפשר שתמצאו עוד מקום להתחכך במלה זעירא זו או אחרת – התחככו כאות נפשכם, אבל התחככו בזריזות ובהקדם האפשרי, וכל שנוי קל שתעשו אני צריך לראותו ולדעת טעמכם ונמוקיכם, כמו שאתם צריכים לשמוע דעתי ונימוקי. לחנם אתה אומר, רבניצקי, שאתם עתידים לתקן בספוהמ"ק בלא שאלת פי – אני אוסר עליכם לעשות כזאת. — — ספר ששמי חתום עליו אני צריך להסכים או לחוות דעתי על כל תקון ושנוי ועשיה שתעשו בו – ודעת הרוב מכרעת; מכרעת, אבל אינה עושה דין לעצמה כבשלה.

בטני מלאה מלים, אבל, לאסוני, בשעה זו שאני יושב וכותב מכתב זה בבית אחיאסף עומדים עלי ככסלי לאוגיא²⁹⁶ הבריא שלמה של “סופרי ישראל”. מימיני ל— — קורא באזני מין “ציור” שלו, משמאלי – שטיינברג²⁹⁷ מרצה בפני תוכן פואימה חדשה שהוא רוצה לכתוב, על ראשי – מסַיְדָה “הגויה” את תקרת “אחיאסף” והסיד מטפטף על קרחתי, ומאחורי – שניאור מתיז חרוזים על ערפי – וראשי סחור סחור – גלגל החוזר. יכנס הרוח בתרח אבי אביכם, אודיסאים! מה רציתם מחיי? קחוני מזה והטילוני לים השחור – שנה שחורה על ראשך גוטמן, רבוש“ע. יושב לך אתה בנגב ונהנה מזיו העולם ואני נפשי כפושה בסמרטוטין של מין ספרות ר”ל ונחנקת. אוי יקירי, חביבי, לבי לבי לכם!

סלחו ל“משלנו” את “משוררותו” שנתקעה לכאן שלא כדרכה. בקצור, אני חוזר לענין ראשון: עבודותיכם החדשות שאתם עוסקים בהן – הכנת הספורים לבני הנעורים²⁹⁸ והקובץ “חנוכה”²⁹⁹ טובים בעיני. ואותם יכולים אתם להדפיס גם באודיסה. אין סכנה גדולה בעבר. ואעפי"כ בעוד ימים אשלח לכם מקחים של הדפסה וורשאית מכל מיני הפורמטים הנצרכים לנו ותראו את ההבדל הרב. אבל את הספרים החשובים איני מסכים בשום פנים להדפיס באודיסה. אחרי השנוים הנכבדים שנעשו בוורשה אין לנו צורך גם בקראקוי, וורשה – זו היא מקום ההדפסה. אודיסה – זה הוא מקום הרידקציא והמסחר וכו'…

את ל“ג בעומר³⁰⁰ אכין בעוד ימים ואשלח אליכם. לדעתי לא טוב להתחיל מאבראמוביץ³⁰¹. אין לך קריאה קשה לבני הנעורים – ואפילו בני ט”ו, ט“ז, מאבראמוביץ. אין צורך להתחיל בו. זה יתן פנים שלא כהלכה לכל הוצאתנו זו בעיני הבריות. יאמרו: כך יהיו כל הספורים. צריכים להבליע את אבראמוביץ באמצע. שימו לב לזה. ומובן מאליו שצריכים אתם להרבות בפירוש המלים והסברות ובנקוד וכו' וכו'. עוד אחת: כל פסוק של מנדלי שהקלמבור והחדוד מרובה בו על התֹּכן והציוריות – השמיטוהו לגמרי. זכרו כי אלו שלא קראו ולא שנו כמותנו, בני ביהמ”ד הישן, לא ימצאו שם כל קלמבור, אלא מלים ריקות בעלמא, וקשות עם זה.

בספורי המקרא עלינו להוסיף ולעבוד. אבל אל תדחו, כדרככם. קומו ועשו! עבדו וסדרו את שמואל ושופטים. — מלאכה קלה היא – ושלחו אלי בצרוף יהושע המתוקן על ידכם. חושב אני, שמלאכה זו יכולה להעשות במשך 2 שבועות.

בעין יעקב³⁰² איני עוסק עתה. עסוק אני 4 שעות בכל יום בעבודה כזו, שאני עתיד להקדיש לה ½1 שנה. מלאכה זו היתה משאת נפשי מכבר – ואוציאנה אי“ה אל הפועל. עבודה גדולה, גדולה, גדולה³⁰³! ואעפי”כ בקרוב אֶפָנֶה גם לעין יעקב ואקוה לגמור הכל בזמנו.

עוד לא הגדתי לכם אף החצי מכל מה שהומה וחומר בתוך בני מעי, אבל ידי יָגעה. היו שלום. עבדו. עבדו, ועבדו. גוטמן – עשה קובצים, ויהי אלהים עמך! רבניצקי – אותך במה אברך? איני יודע מה עושה אתה בשביל “מוריה” כעת? העובד אתה בעין יעקב? עבוד, עבוד, “כמו שכתוב אצלי בירמיהו”³⁰⁴. עשו ספרים הרבה – וטובים ואשמח גם אני. אין בעל לב טוב ועין טובה כמוני בכל העולם! אבל לשנות בספוהמ"ק בלא שמיעת דעתי תחלה אאסור עליכם. דעו זאת!

ואותך גוטמן כבר מכרתי³⁰⁵, כבקשתך. אולם מתחלה נפטם אותך קצת. כדי שתהא נאה לשוק וישתבח גופך ומקחך – ואח"כ נקשור בין “קרני פרה” שלך אפסר ונוציאך לשוק בתופים ובמחולות. חכה, חכה. בפוליטוני בעל מחשבות³⁰⁶ נצפה קרניך זהב ונקשור עליהם כתרים. פיו!

ועוד הפעם: דינו בכֹבד ראש על כל מה שכתבתי בעניני ההדפסה, וכך על סדורי ביהושע.

וע"ד שירַי³⁰⁷ – דע לך רבניצקי שאם לא אקבל ממך במשך שבוע תשובה מוחלטת שאתה קָרב להדפסה, אז בטל הכל – ואתה תצעק חי וקים. אם חובותיך אינן חובות – הרי זכיותיך אינן זכיות. — הרי לך כאן אולטומטום!

וההדפסה תהא דוקא בקראקוי ובניר ובאותיות שאני רוצה. הרי לא מכרתי את עצמי לשחיטה ובלא ברכה. ענוני על הכל בו ביום.

שלכם ח. נ. ביאליק

נ. ב. — — —

 

קכט. [לי"ח ברנר]    🔗

[וורשה, י' תמוז תרס"ד] Варшава 10/VI 904.

חביבי,

דברתי היום עם קפלן³⁰⁸ – וַיֵאות, סוף סוף, להצעתך הטובה לשנינו. הנך מקבל איפוא מהיום והלאה 20 p. על"ח³⁰⁹ מדי חדש בחדש. בקרוב תקבל שכר החדש הראשון – היום או מחר – ואתה שלח ושלח, דברים יפים, כמובן³¹⁰.

ובשביל הלוח³¹¹ לא תשלח דבר? אנא – הזדרז נא, הזמן קצר.

שלך ח. נ. ביאליק

 

קל. [לבעלי “מוריה”]    🔗

11/VI 1904 [י“א תמוז תרס”ד] מרֹזי Мрозы.

חביבי אַחַי בעלי “מוריה”.

1) הרי כאן: א) הדוביֶרנוֹסט³¹² שבקשתם, כתוב ע“י נוטריוס טפש ויקרן (9 p. 50 k לקח הוא ומזכירו. ימ"ש!) עפ”י נוסח ווארשאי. וא“כ ידיכם מותרות עתה לקחת תיבה בפוסטא ולהדפיס מודעות. ב) החשבון שכתבתי על אודותיו במכבתי הקודם. — ואתם הזדרזו נא והכינו מודעה טובה³¹³ ושלחו אלי ואשימנה בעתוני וורשה, וגם לשאר העתונים העברים שלחו, ואפילו לעתוני חו”ל המתקבלים בארצנו.

2) עם סטבסקי³¹⁴ התניתי להתחשב כל חדש, אבל מפני שלא מכר עדין אלא דבר מועט אין הדבר שֹׁוֶה להתחשב עמו, ובפרט שאני כאן והוא שם. בחשבון הרצוף כאן תמצאו גם את חשבונו – כלו דבר מועט. מובן מאליו, שמהיום והלאה, כשלא יהא אצלנו לא סוכן ולא סרסור מו"ס פשוט, ונתחשב עמו כמו שמתחשבים עם אבא³¹⁵ : מזומן או שטר!

כאן, במרֹזי, מצאתי כל מכתביכם. לבי שמח על עבודתכם המזורזת. התחזקו והיו לבני חיל!

3) כדי להדפיס 2000 אכסמפ' ספוהמ“ק צריך אני לשבת בוורשה ימים אחדים, כל ימי הִמָשך ההדפסה. — — בכל אופן אני צריך להיות עוד פעם בוורשה – שהרי לשם שלוח הפלאטין לכם ג”כ אני צריך לכך – ואעיין שם בדבר. חוששני שעד שאשלחם אני לאודיסה, ועד שיתקבלו שם, ועד שתתקנום שם – וספק אם יש אצלכם אומנים יודעים לתקן כהלכה פלאטין עברים – ועד שתדפיסו – וספק אם מיטיבים אצלכם להדפיס בפלאטין עברים ואם יודעים אצלכם איך להתנהג עמם – יעברו חדשים, ובוורשה יעָשה כל זאת על רגל אחת: אחת ושתים – והרי לכם 2000 אכסמפ'.

4) בהיותי בפעם זו בוורשה לא יכולתי למצוא את פינס³¹⁶. אמרו, שגם הוא בקשני. גם הוא בנוה קיץ, אלא שהוא בא בכל יום לוורשה. אולי תעלה בידי לפתותו להדפיס באודיסה את הזמיר. הנכוה ברותחין נופח בצוננין. הוא כבר נכוה במהדורא ראשונה (לענין הדור החיצוני) ובקושי נשים בלבו אמונה. — — אנסה. היום אכתוב לו למהר תקון וסדור הזמיר למהדורה שניה. אגב, בֹּאו וראו מה בין וורשה לאודיסה לענין מיכר ספרים: וורשה מכרה 1200 הזמיר ואודיסה 250. הבדל גדול!

הוי, חברים, הזהרו בדפוסי אודיסה. הזהרו, אומר אני לכם, שמא תִכָּוו. את האנתולוגיא ויהושע קבלתם?

את הגבולין שביהושע צריכים להדפיס, לדעתי, גם אחרי סדורִי וקצורִי, באותיות קטנות מעט מן השאר, ובאופן שבאם ידלג המורה עליהם לא יתקלקל ספור המעשה של הכבוש והחלוקה, ואלה טעמי: אמת שאין להשמיט לגמרי את הגבולין ולהסתפק בחמשה ששה פסוקים של הנחלה, הפלה בגורל וחלוקה וכדומה, מפני שאפילו בהסטוריה לתינוקות נותנים ידיעות יסודיות ע“ד הגיאוגרפיה של הארץ שבה הכתוב מדבר, ובפרט ספוהמ”ק שכלם תלוים תמיד בין אמת לאגדה ומטרתנו לתת אל הספורים צורה של אמיתיות מדומה (правдоподобіе) בעיני הילד, המחזקת תמיד את הרושם, ולפיכך עלינו לערבב אמת ואגדה זו בזו, ובפרט שצורת הארץ, שהיא על כל פנים ידיעה מועילה וגם נצרכת ללומדי תנ“ך, אינה גרועה מן המצוות המשולבות בספרים, שלא השמטנון, כגון מילה ושבת וכדומה, אבל עם זה עלינו להודות שסוף סוף אין ספוהמ”ק ספר־למוד־שמושי ויבש, הספורים הם העקר והשאר טפל. והגבולין הם סו“ס ענין מייגע, וע”כ עלינו להניחם בתור דבר של רשות, הרוצה יקרא ושאינו רוצה ידלג. ולתכלית זו עלינו למעט קצת את דמות אותיותיהם. — ענוני בו ביום.

שלכם ח. נ. ביאליק

קבלתי מפישר את הגליון האחרון של ספוהמ"ק. הכינו שופטים, שמואל. הוא, פישר, כותב לי, שבעוד שבוע יגמור את בן עמי ויתחיל מיד בנביאים. צויתיו לבלי שלוח אלי עוד קורקטין, מחמת טרחתו. — גוטמן, אני אשלח לך, היום אולי, מכתב מיוחד.

 

קלא. [לש. בן־ציון]    🔗

מרוזי 1904, 11/VI [י“א תמוז תרס”ד].

ועתה אליך, אחי! כל מה שחלמתי הלילה, אמש ואֶמְשַׁיִם – על ראשך יחול. רבוש“ע! הגע בעצמך: אני אקלקל לך ירידים! אי גוטמן! עוד מעט ויצדק קלוזנר. קלוזנר אומר, שהאודיסאים הצדיקים והתמימים גרועים אלף פעמים מן האחרון שבוורשאים. אני חשבתי “רֹגז” מצד רבניצקי ופתאם אתה בא עלי ברגזך. אם אתה יכול לחשדני בכך – קץ העולם בא! שיננא! עד שאתה דורש “סמוכין”: ביאליק אצל קפלן, קפלן אצל קרינסקי³¹⁷ וכו' וכו' ומעקם עלי את הכתובים – ראה את הפשט הפשוט. והפשט הפשוט הוא, שנתפרדה החבילה אצל קרינסקי: פיכמן³¹⁸ עזבו (הוא יעזוב כמדומה, בקרוב גם את וורשה), וכשל עוזר ונפל עזור, מפני שהוא היה המשתדל בדבר³¹⁹ – ובעצתי, חכם שלי! וכדי לגרות את יצרו של קפלן נתכוונתי, וכדי להרבות עליך קופצים נתכוונתי, וכדי שיתייקר שערך חפצתי – בקצור, לך לעזאזל! אני אין לי כל עסקים עם קפלן, וכל מה שהשתדלתי בדבר – לא טרחתי אלא בשבילך. וקפלן – קשה לעמוד על אופיה של ברית זו. “קלפת נֹגה” הוא – מעורב טוב ברע. עכשיו הוא מדבר דברים אחרים: פוליטיקא! כמו שנבאת ולא ידעת מה נבאת. פוליטיקא כיצד? באשר בכן, הנה כפי שעבר בפרובינציא וראה את גֹדל החורבן והמשבר ומעוט הפרנסה לרגלי המלחמה³²⁰ – א”כ אין חשבון לצאת עתה במין הוצאת ספרים כזו שהוא רוצה. בוודאי לא יצליח, וצריכים להמתין. כך אומר הוא, ואפשר נכונים דבריו. וכבר גם עכב בידו שכר סופרים (גם מחצית שכר שטיינברג³²¹, המת ברעב) שכבר קבל הכ“י שלהם. ואם לא השתדלתי לקבל ממך עד היום את כתבי ידיך ג”כ טובה הוא. כי אז היו גם כת"י שלך בידו וגם כסף לא היה שולח לך. זהו מצב הענינים לפי שעה, כשישתנה הרוח – אודיעך. ידיך מותרות עתה, פנה לך על ימין ועל שמאל – ואני הנני אחיך תמיד: פי שלך ורגלי שלך. תאמר שאלך בשבילך – והלכתי ודברתי. צו! אפשר רוצה אתה שאטפס – הנני נכון גם לטפס – אבל לא לזחול.

דברתי עם בעל הצופה – אלישוב – והוא מסכים לתת לך 40 ר' לחדש שתכתוב לו דברים שונים – מה שאתה רוצה – 4 פעמים לחדש. הוא הבטיחני לכתוב אליך בדבר זה. כבר כתבתי לך שבעל מחשבות³²² מטפל עתה בך.

בעד התמונה – יישר כחך. למה אינכם שולחים אלי גם את “השלישיה”³²³? אמנם אדם הגון אני כאן בצדך, אבל ידי נתונה לאחורי, שלא כדרכה.

מדוע אינכם עוסקים ביובל הסבא? רוצים אתם שתקדימכם וורשה? טוב ונאה! סקנדל, סקנדל! הנה לכם מעשי אודיסה! האמינו לי שאיסד כאן ועד היובל, בוורשה, ואתם תקראו את “שיר השירים” הקצר. פרץ כבר רצה לקרוא את האספה הראשונה ולהדפיס צירקוליארים ואני עכבתי בידו. סקנדל, סקנדל!

ואני – קרוב הייתי לאהבה. נפלה כאן מן השמים בתולה יפה, פזזה שלשה ימים רצופים בין אִלנות היער – ונתעלמה. כתבתי שני שירי אהבה, אחד קצר, בטעם “עם דמדומי החמה”, השני ארוך יותר, בטעם – בטעם היין… זכיתי לטייל עמה שתין נשמין או שלש שעות וחצי, בפורתא איני דק. בשדות ויערות שוטטנו וזִכְרִיות קטפנו. — — בקצור, אין כאן כלום, ביהדותי. יש כאן רק שני שירים שמחירם בערך 10 ר' פחות או יותר, עם קופיקות.

שלום לך אחי, שלום ונשיקות. גוואלד, עד מתי תהא מלמד? כתוב, כתוב.

שלך³²⁴.

 

קלב. [לח"י ברנר]    🔗

וורשה 29/VI 904 [כ“ט תמוז תרס”ד].

סופר יקר וחביב ח"י ברנר,

מסבה חיצונית הוכרחתי למשוך ידי מעריכת ה“לוח”³²⁵ וספוריך ששלחת נמסרו ע"י אחיאסף להאיש שיעסוק בזה ואני גם לא זכיתי לראותם. צר לי. עתה הנני מבקשך, חביבי, להזדרז ולשלוח אלי ספור בשביל “השלח”. אם ספורך “האחרון”³²⁶ נגמר – שלח אותו, ואם לא – שלח לפי שעה ספור אחד קטן ממנו בשביל החוברת הבאה. נצרך אני בשעה זו.

ואני אשתדל כאן שתקבל את משכורתך במועדה. עשרים רו"כ נשלחו כבר לך ובודאי כבר הגיעו לידך.

לספורך אני מחכה בקֹצר רוח.

מה מצבך ומעמדך הנפשי כעת. בחוברת הששית הצריכה להתקבל היום או מחר נדפסו ספור שופמן³²⁷ וספור מיידניק³²⁸ המנוח, הראשון טוב והשני לא רע.

ושלום לך.

חובבך ח. נ. ביאליק

 

קלג. [לש. בן־ציון]    🔗

וורשה, 29/VI 1904 [כ“ט תמוז תרס”ד].

גוטמן,

עם כל הכעס הגדול שבלבי עליך עתה — — על הבגד שבגדת בי — — במסרך את ספוריך, השייכים לי – להצופה — — הנני מוכרח בכל זאת לכבוש את כעסי לפי שעה ולנסות אך הפעם אליך דבר: גוטמן, אם באמת חבר אתה לי, ואם אין זה דבור ריק בעלמא – כי עתה שלח בשביל השלח ספור. אמנם עונך לנגדי לא יכופר עוד ע“י זאת, אבל מקצת פיוס יש בזה. גוטמן, איני מתלוצץ עתה. חולה אני ומדוכא ואין לבי עתה לליצנות. אני מדבר באמת ובתמים: הנני שרוי בצרה גדולה. אין לי על מי להשען אלא עליך. אוי אוי לה למשענת רצוצה זו – אבל כך הוא המצב. אין לי תמונת אות בשביל החוברת שאני צריך לסדר עתה. אם אין אתה ולוינסקי לי – אבדתי. למה אתם מצערים אותי כל כך? במה “השלח” וח. נ. ביאליק גרועים מ”הצופה" ואלישוב³²⁹. בזיון וקצף וחריקת שנים וכאב לב. אני מחכה. עזרוני.

אלטער’ל, שיק א מעשה פאר’ן השלח. איך האב שוין ניט קיין כח צו ווארטען³³⁰.

ח. נ. ביאליק

האם לא נתקלקלו ספרי “מוריה” בדרך?

מ“הצופה” מסרו לי לקריאה שני פרקים ראשונים מספורך “מעבר לחיים”³³¹. מכאוב לב.

הלוח³³² יערך ע"י לודויפול.

 

קלד. [לברקוביץ]    🔗

וורשה 904, 29/VI [כ“ט תמוז תרס”ד].

סופר יקר ה' ברקוביץ.

זכורני כי באחד ממכתביך האחרונים הודעתני שכותב אתה ספור גדול בשביל “השלח”³³³. מאד מאד הייתי מתאוה לדעת היכן אתה עומד בספור זה ואם עולה הוא בידך. כשרונך קרוב ללבי מאד וסלח לי את תשוקתי זאת!

ואולי יש פי שעה אתך ספור קטן בשביל “השלח”. נצרך אני, לא עליך, בשעה זו. ומלבד זאת הרי זה זמן רב שלא נתת כלום להשלח ויש לי רשות לתבוע בפה. אנא הזדרז נא ושלח מן המוכן בידך.

את שכרך תקבל בלי אחור תיכף לקבלת הכ"י.

מוקירך ח. נ. ביאליק

הלוח³³⁴ יערך ע"י איש אחר ואין לי כל עסק עמו.

 

קלה. [לש. בן־ציון]    🔗

[וורשה ב' אב תרס"ד] 1/VII [1904] Варшава

גוטמן,

מכתבך עם דאגותיך וחרדותיך לבריאותי קבלתי, אבל עד שאתה דואג וחרד ומיצר ומתאנח במלים בעלמא – הראני נא, גבור שפתים, הראני נא והודיעני את “חברותך” לא בדבר שפתים לבד, אלא גם במעשה קטן כזנב הלטאה. וכי לא свинство היא, “חזירות” גדולה מנשוא מצדך ומצד כל הידידים הטובים שבאודיסה, שעוזבים אתם אותי בעת צרתי ואינכם שולחים אלי דבר בשביל השלח. האמן לי, דוקא מפני שהחטא הוא גדול – איני מוצא די קללות וחרמות בפי או די מלים “רציניות” שיגעו בלבבכם וכל מה שאני כותב לכם בענין זה אתם רואים כעין ליצנותא או מילתא דבדיחותא. הלא זהו אבסורד גמור, אבסורד אשר לא יאמין בו איש: דוקא מיום שאני נעשיתי לחצי עורך השלח, ודוקא מפני שאנו ידידים ואחים וחברים ושותפים ואוהבים ומפרכסים זא“ז – ודוקא מפני שאתם דואגים וחרדים לי וכו' וכו' – חדלתם פתאם להשתתף בו, בהשלח. להדור שולחים, להצופה שולחים, לה”פריינד" שולחים – ולביאליק לא. האין זה אבסורד גמור? אבל שמעו מה שאומר לכם: חברותכם וידידותכם ודאגותיכם וחרדותיכם – מחירן פרוטה! ומכיון ש“הצופה” נותן יותר מפרוטה והפריינד גם כן ידיד טוב הוא³³⁵, וידיד שמשלם גגגעלללט³³⁶, ולהדור צריכים ליתן דמי “לא יחרץ” — — לפיכך וכו' וכו'.

אשריכם ואשרי חלקכם. בודאי כך מצוה היושר וכך גוזרת הידידות!

והנני מעתיק לך את הצֶטיל³³⁷ והודיעני מיד מכל אשר עמך בדבר: 1) מוריה, 2) עבודתך, 3) בקשה גדולה, 4) בענין מידאניק המנוח³³⁸, 5) דברים שבלב, 6) ועוד ועוד ועוד, ולבסוף 7) מה אני עושה ומה אני חושב לעשות כעת. אמנם פונקט³³⁹ אחרון זה נוגע אלי, אבל אנכי העתקתי בשלימות, כבקשתך, ואעיר מצדי שבנוגע לסעיף אחרון זה אמלא בקשתך רק אחרי בוא דבריך על הסעיפים הקודמים.

שלך בלא כל תנאי, אפילו בשעה שהנך רשע מרושע,

ח. נ. ביאליק

 

קלו. [ליעקב כהן]    🔗

[וורשה] 904, 7/20 VII [ח' אב תרס"ד].

החביב!

תמיהני על משכך ידך מן “השלח”, ואני קויתי וקויתי עזרה מאנשים שכמותך ביחוד. האמנם לא שרתה רוח הקדש עליך בכל הזמן הרב הזה מיום צאתך לחו"ל³⁴⁰?

שלך ח. נ. ביאליק

קלוזנר דורש בשלומך. שמחתי לקרוא במכתבך הכתוב אליו כי מכין אתה את עצמך ליצירה גדולה. מי יתן.

 

קלז. [לש. בן־ציון]    🔗

[מרוזי] שעה 8 בבקר יום ג', שעה קלה לפני נסיעתי לוורשה.

13/VII 1904 [י“ד אב תרס”ד].

אחי.

לא לצערך נתכוונתי³⁴¹ אלא אמרתי לך מה שבלבי וכל תשובותיך לא יועילו להוציאני ממבוכתי. לפי שעה אין בידי כלום בשביל חוברת ח‘³⁴², שכבר הגיעה שעתה להיות נדפסת חציה – ואצל קלוזנר הכל מוכן, ועיקר המניעה הוא בשבילי. ה’ עמכם, אודיסאים! קוועטשערס³⁴³ אתם, ולא תצלחו לכל מלאכה. לכל הפחות, הרי לוינסקי יכול לסייע לי עתה, אנא השתדל בדבר, עדין לא נתיאשתי; אי אפשר לי להתיאש מלוינסקי, שהרי מהיכן אקח בשביל החוברת השמינית? והרי אני צריך ליתן מה שהוא בשביל חוברת ח'. מה דעתך, — צריך אני?

לתשובתך אחכה. את הרשימה העתקתי לך, כבקשתך, ואתה לא השבתני אפילו על סעיף ופרט אחד שבה³⁴⁴. אני מחכה לתשובתך המפורטת על כל סעיפי הרשימה, והעקר על הדברים שבלב. דברים שבלב הם מאכל מתוק לחכי ואני רעב להם. עושה, חושה, גושה.

שלך ח. נ. ביאליק

ואיה התמונה המשולשת³⁴⁵? זריזים! מבין אני אנכי העצל ואתם הזריזים. וראיה לדבר – המעשים הרבים והנוראים שעושה “מוריה” באודיסה — — הוי זריזים!

 

קלח. [לברנר]    🔗

וורשה 15/VII 904 [ט“ז אב תרס”ד].

ברנר חביבי,

שמח אני שמחה כפולה על השלמת ספורך³⁴⁶ : בתור קורא ובתור עורך. הזדרז, חביבי, וגמור ושלח לחוברת ח', כדי שיוכל כל הספור לבוא בכרך של חצי השנה הזאת. ואני אשתדל שתקבל את שכרך הקבוע במועדו. מנהלי ומשמשי אחיאסף העקריים אינם עתה על משמרותיהם – נסעו מזה לאיזה מקום לימים אחדים – ואני יושב בכפר³⁴⁷ ואי אפשר לי להמציא לך מה שאפשר להשיג. הספר של טשיריקוב³⁴⁸ הוחרם ואיני יודע אם אפשר להשיגו ולהמציאו אליך.

המחכה לתשובתך, חובבך מאד ח. נ. ביאליק

 

קלט. [י. כהן]    🔗

[וורשה] 1904 [15/VII. ט“ז אב תרס”ד].

יקירי י. כהן,

היום נודע לי ולקלוזנר כי שלחת שירים רבים בשביל לוח אחיאסף. האמנם משליך אתה כפתים את שיריך לארבע רוחות העולם, להצופה, להדור, ללוח וכו' – ורק השלח לא זך בעיניך? דבר זה לא עלה על דעתי ועל דעת קלוזנר מעולם.

הננו מחכים לתשובתך

ח. נ. ביאליק

מכתבך האחרון הגיע.

 

קמ. [ה' גלמבוצקי]    🔗

וורשה, 19/VII 904 [כ' אב תרס"ד].

שלום לך ה' גלמבוצקי³⁴⁹,

צלי לא סר מעליך³⁵⁰ אלא מחמת שכיבה. שוכב אני כל היום על ה“הַמַק”³⁵¹ בצל דובדבניות³⁵² וצלי נבלע בצלן – וכלום יש צל לשוכב?

ספורך שלח.

ושלום לך מאת חובבך

ח. נ. ביאליק

 

קמא. [לש. בן־ציון]    🔗

וורשה, 904, 28/VII [כ“ט אב תרס”ד].

גוטמן,

מזל טוב, החרוץ³⁵³. — — מזיק גדול אתה. לך בכחך זה ופרית ורבית.

מעשים אשר לא יעשו נעשים עמי! שלחת את השלישיה³⁵⁴ – ואני לא קבלתי ואין תקוה עוד שאקבלנה. אבדה! תומ"י הכינו לי תמונה חדשה ושלחו אלי. ראו בקשתיכם.

ושלום עליכם מכין את עצמו להוצאת ספרי אגורה³⁵⁵ – וביאליק אינו יודע. טוב ויפה ונחמד ונעים!

ברגע זה קבלתי מכתב משלום עליכם ואינו מודיע כלום מזה. יש שם רק פריסת שלום מפאלאשה שלי³⁵⁶ תחיה ומן ה“זקנים” שלך.

ע"ד העסק שאתה מציע – אין לי לפי שעה פנאי לעיין בו. כשאפנה – אעיין. צריכים תחלה להעמיד את “מוריה” על הרגלים.

דעתי על “מעבר לחיים” שלך³⁵⁷ תשמע אחרי ה“סוף”. — למכתבך המלא אחכה.

שלך ח. נ. ביאליק

היום קבלתי מכתב מפישר שבו מודיעני שאם ישלח בן עמי³⁵⁸ לאודיסה יתעכב ב"ע בדרך לא פחות מחודש. צויתיו בשביל זה לשלוח לוורשה. כתבו גם אתם כך.

 

קמב. [לברנר]    🔗

וורשה 28/VII 904 [כ“ט אב תרס”ד].

יקירי ברנר,

שמח אני בגמר ספורך “מסביב לנקודה”. מהר והעתיקהו אל הנקי ושלחהו אלינו בשביל “השלח”. בעוד שבוע אני מתחיל בסדור החוברת התשיעית. אשתדל לתת את ספורך בשעורים גדולים, באופן שיבוא כלו בכרך אחד. “היהודים” של טשיריקוב לא מצאתי בכל בתי מסחר הספרים דפה, למרות כל יגיעותי. התיאש ממנו. אינו כדַאי, לדברי קוראים מבינים, שתצפה לו. כידוע לך ממכתבי הקודם³⁵⁹ – הַחרם החרימו אותו ספור³⁶⁰ – אבל לא כל חרם – קֹדש.

ובנוגע לשאר בקשותיך – הרי אני איני יושב עתה בוורשה³⁶¹ וכל בקשותיך אני מוסר לקנטורא אחיאסף ואיני יודע אם הקנטורא ממלאה אותן הבקשות אם לא. ספורך “בחרף” לא נתקבל, כמדומה, עדין בוורשה מביהד"פ³⁶². איך שיהיה, אפשר שאראה מחר את ה' כהן ואמסור לו את בקשתך.

ושלום לך

חובבך מאד ח. נ. ביאליק

נ. ב. שופמן מְיָרא אותי – או מתפאר – שיכתוב רוסית לרוסים. ולמה? מפני שאין אחיאסף שטוף באוואנסים. אמור נא, בבקשה ממך, האין שופמן ילד? קללהו מעט במכתבך.

 

קמג. [לי. ד. ברקוביץ]    🔗

[וורשה, ז' אלול תרס"ד] 904, Варшава 5/VIII

האמן,

ברגע זה קראתי את ציורך “מסתר המדרגה”³⁶³. מרגלית היא שאין בה פגם כל שהוא. יישר כחך הגדול. החייתני. בתוך האוכלוסין המרובים של נעדרי הכשרון וקטני המֹח הצובאים יום יום על שערי ספרותנו ושמים אותם לזועה בעיני כל נקי דעת – נגלה סוף סוף כשרונך האמתי ההולך ומתגדל ומשתכלל ומתעמק לעינינו. כן תגדַל וכן תגדל.

כסף תקבל באלה הימים. ציורך יבוא באחת החוברות הקרובות³⁶⁴. ועוד הפעם יישר כחך.

חובבך בלב נאמן

ח. נ. ביאליק

נ. ב. שמח אני על בואך לוורשה. — אולי תמצא שם אחר לציור זה. השם שנתת אם כי הוא מתאים לתכן הציור, אבל שבלוני הוא יותר מדי³⁶⁵.

 

קמד. [לברנר]    🔗

מרוזי, 7/VIII 904 [ט' אלול תרס"ד].

יקירי ברנר,

ביום ב' הבא, 10 דנא אהיה בוורשה ואזרזם במשלוח הכסף לך.

במכתבי לא נפלה טעות. החוברת השמינית כבר הולכת ונדפסת ובעוד ימים שמונה, תשעה – אגש לסדור התשיעית: ובתתי את ספורך בשעורים גדולים – יבוא כלו בכרך אחד, בתוך 4 חוברות.

הזדרז נא, חביבי.

הודיעני ע"ד בריאותך.

שלך ח. נ. ביאליק

 

קמה. [לש. בן־ציון]    🔗

מרוזי 904, 7/VIII [ט' אלול תרס"ד].

גוטמן,

הרי באמת טפש גדול אתה, במחילת כבודך וכבוד “מוריה” אדם מדבר אליך בלשון בני אדם, לשון סוחר, ואתה – קונם עלי אם יודע אני מה אתה רוצה ממני. “לב” אתה רוצה. שוטה, שוטה, כבר נאכל לבי ע“י כלבים שכמותך. ולך עדין יש לך לב? מקנא אני בך. מכור לי משהו ותזכה לחיי עולם הבא. אעפ”י שמסופקני מאד מאד אם לבך שוה אפילו פרוטה של נחשת. קח מקצת בהלואה או במתנה מאת רבניצקי או לוינסקי: להם יש “לב” אלפי ככרין – ובזולי זול. אבל אכילת לב קשה לשכחה, כידוע, ולכלנו נוח לנו שנלקה מקצת בשכחה. הרבה חטאים קטנים יש לנו זה כנגד זה והשכחה, כמדומה, יפה לנו בשעה זו, עד שאשוב להיות חֲכַם־אודיסה כשהייתי ואסטור על חוטמיכם להזכירכם נשכחות.

אולם הנח לרמזים! נדבר דברים ברורים: אני חטאתי “בעגל” כנגדך: אתה רצית לזכותני בעסק³⁶⁶ ואני דחיתיך בקש, פטרתיך בשה“י פה”י.

אבל חֲכָמִי האודיסאי! כלום אינך יודע שאין לי עתה, לאחר שהשקעתי כספי המעט ב“מוריה”, כל כסף אחר זולתו. כלום יכול אני עתה לנוע בין אודיסה לוורשה, ובעוד וכשאני עומד על רגל אחת, וכשאני תלוי ועומד בין אודיסה לוורשה, ובעוד “מוריה” לא יצאה מחתוליה – והכל על סמך דבריו של איזה מסדר שעתיד לנסוע וללמוד ולעשות וכו' וכו‘. אמת, אידיאה יש כאן, אבל אינה ענין אלי ועתה. "’קוה גוטמן, כי טובה תקוה מחיים". בעוד שבועות, בעוד חדש ואני אשוב למחיצתכם ופה לפה ופנים אל פנים ולב אל לב אדבר בך ונעיין בעסק יפה יפה, אולי באמת יש ממש בו, ואולי באמת אוכל להשתתף בו – והכל על מקומו יבא בשלום, אבל לפי שעה – יפה השתיקה, מפני שאיני יודע מה לומר לך, לא “הן” ולא “לאו”. וכי לא כך, גוטמן?

החטא השני – לא הודעתיך את דעתי העשירה ע“ד ספורך “מעבר לחיים”. צרה גדולה! ודאי בלא חַוַת דעתי לאחר מעשה לא תגמור חלילה אתה את הספור ו”הצופה" בודאי לא ידפיסנו בצורה “מתוקה” זו שהוא מדפיסו עתה והעולם יחרב! ומאידך גיסא: כלום יכול אני לדון ולחות דעה על סמך קטעים שאני קורא אחת לשבוע או לשבועים, באופן שבשעה שאני קורא הגליון האחד כבר יצא מלבי או נשתכח ממני לגמרי הגליון הקודם? אמור אתה בעצמך, אפשר לי לחוות “מבינות” באופן כזה? וכי מותר לאדם להיות בהול כל כך ולתפוס את חברו בגרגרותיו: או אמור מבינות או הרג וחנק! אַי, גוטמן, גוטמן! יצר הרע גדול לך ואתה מבקש לו מזון בסל חברך. אין פת בסלי בשביל יצרך הרע. ימות כלב זה ברעב ואני לא אפרנסנו אפילו במשהו, אפילו בפחות ממשהו – וקראני אכזר, רשע מרושע!

ועוד חטא שלשי בידי – לא עניתיך ע“ד בקרתו של אלישוב שלא באה לעולם³⁶⁷ – שיננא! וכי אתה בעצמך לא עמדת על טעמו של דבר? אמנם בעל מֹח קטן אתה, כמו שאתה מעיד בעצמך באחד מכתביך והודאת בעל דין כמאה עדים דומה – גיר, גיר, גיר בעיניך, השטן! אבל אפילו מי שיש לו קורטוב אחד מֹח בקדקדו היה יכול לעמוד מאליו על טעמו של דבר זה. מתחלה רצו בעלי הצופה שיפרסם ד”ר אלישוב טבעך בעולם ע“י בקרת ואח”כ יכריזו הם על המציאה הטובה שמצאו בך, בתור עוזר תמידי לעתונם ה“אירופי”. אבל אח“כ, כשנשתנה ע”י סבות שונות ה“פלאן” שלהם והוכרחו להכריז עליך עוד בטרם שהספיקה השעה להבקרת לקשור לך כתרים, מפני שהיתה השעה דוחקתם – מועד החתימה היה ולא יכלו להמתין – ממילא נתקלקלה מחשבתם הראשונה ועכשיו לא נאה – לא להצופה ולא לאלישוב – לשבח את סחורתם שכבר נמכרה. אמנם כונתו של אלישוב לא היתה לכתחלה אלא לכתוב מאמר בקרת לשמה, ולא לשם תועלת הצופה, אבל עתה, אעפ“י שלא נתיאש עדין מזה, בכ”ז הוא מוצא פגם בכבוד עצמו להיות לכלי שרת, ואפילו דרך אגב, מחזיק טובה הנאה ל“בעל הבית” שהוא עובד אצלו, והוא אומר לדחות את בקרתו עליך לאחר זמן או לתתו בעתון אחר.

היש בידי עוד חטא? אפשר יש: אבל שמעני נא חֲכַם־אודיסה! — — עוד אחטא ואשוב ואחטא כהנה וכהנה ואני חושש לך כמו שאני חושש לשלג דאשתקד. יודע אני שתמחול לי ותשוב ותמחול; על כרחך תמחול לי. — — יתן ה' ואשוב לאודיסה!

ומובן מאליו שחובך אינו משולם ועדין אתה חייב לי להשיב על כל הצֶטיל³⁶⁸, אין נגרע דבר, אני מחכה.

ואני – אמנם כונת כמעט האמת באמרך, שאני רועה רוח. עדין אני תלוי ועומד ואיני יודע מה יהיה בסופי. אח חביבי! עדין אין לי בעולם כלום. אין מעמד לרגלי ומושב ל“אחורי”; מלאך רע מטלטלני ממקום למקום. אימתי יגיע הקץ לנדודי. בוחר הייתי — — כמוך ולשבת במקום אחד במנוחה מלכת ערירי ולטלטל את עצמי מיהופיץ לבויבריק ומבויבריק ליהופיץ.

ורבניצקי כועס ושותק. למה הוא כועס ולמה הוא שותק? גם כנגדו חטאתי. לא כך? אמנם חטאתי – ועברת רבניצקי שמורה נצח. לא איש הוא ויכפר. יהיה אלהים עמו. כשאבוא לאודיסה אפייסנו.

כתוב — —, כתוב — —, כתוב, כתוב.

שלך ח. נ. ביאליק

אגב, מדוע אמרת “כי ע”ד הבלטריסטיק של השלח לא לך לשפוט". מדוע? ילמדני רבי. אני איני מבין פירוש הדברים.

כשאקבל מכתב מוורשה – מן האיש שמסרתי הדבר בידו – שנתקבלו הספרים מקראקוי – אצא לוורשה. כנראה יהיה האות הזה ביום ב' הבא.

 

קמו. [לברנר]    🔗

וורשה [1904] 12/VIII ³⁶⁹ [י“ד אלול תרס”ד].

חביבי ברנר,

הרבה הרפתקאות עברו עלי בימים האלה ומי יודע את תולדותיהם העתידות לבוא עוד. נשתוממתי לשמוע מפי כְתבך כי עדיין לא נשלח אליך עד היום שכרך. הגידו לי מבית אחיאסף כי באלה הימים ישלחו אליך את כל המגיע אליך. שפָט נא את ח’ אחיאסף לכף זכות. היא אינה מקפחת שכר שום סופר, אבל עניה היא לפי שעה ודרושה לה הרחבת זמן.

בעסקי בעריכת ספורך נוכחתי כי אמנם המהירות גורמת למעשי ידיך הפסד גדול. הרבה הרבה חסרונות שיש להם תקנה מצאתי שם. אריכות, גבוב חומר, חסרון סדר בהרצאה, דברים שאינם צריכים לגופם, פזיזות ובהילות בהרצאה ובסגנון, כזה שהוא רוצה לספר הכל בבת אחת ובנשימה אחת, מין קוצר רוח. אלו הם החסרונות שמצאתי שם. שכלל, אחי, את כשרונך, ואל תבהל ברוחך.

ומה שלומך? כתוב, כתוב יקירי, אל תשים לב למיעוט מכתבַי. כתוב.

אוהבך בתמים  ח. נ. ביאליק

 

קמז. [לברנר]    🔗

[וורשה, י“ח אלול תרס”ד] Варшава 16/VIII 1904

יקירי ברנר,

בבית אחיאסף שקרו לי מפני השלום ואמרו לי כי שלחו אליך בשבוע העבר את כל שכרך. עתה נודע לי כי לא שלחו בשלימות, אבל בעוד ימים תקבל הכל.

חרד אני לבריאותך. הודיעני מיד מה שלומך. מפי הד“ר ווֹרטסמן³⁷⁰ נודע לי כי כסבור אתה שנמכרת בעד העשרים רו”כ לאחיאסף לעבד שכל מעשי ידיו לבעלים. טעית, חביבי, העשרים רו“כ שאתה מקבל הם על”ח³⁷¹ ואינך חייב אלא לתת עבודה כנגדם ולא יותר.

שלך ח. נ. ביאליק

 

קמח. [לברנר]    🔗

וורשה 22/VIII 904 [כ“דש אלול תרס”ד].

חביבי ברנר,

ספורך³⁷² בא לידי וכבר עברתי על חציו ואני מפסיק עתה מתוך קריאה וכותב לך. כנראה יהא ספורך מעשה רב בספרותנו.

“בחרף”³⁷³ כבר נתקבל כאן. צַו וישלחו לך אכסמפ' כמה שתרצה.

כל ההוצאות נשתלמו ע"י אחיאסף על חשבון המכירה.

כשאגמור את הקריאה של ספורך אודיעך דעתי.

אלו היה השלח ואתה נתונים בתנאים יותר טובים הייתי מיעץ לך להשהות מעט הספור שבידך בשביל שכלול הלשון.

שלך ח. נ. ביאליק

 

קמט ³⁷⁴. [לי. ח. ברנר]    🔗

שלום לך, היקר.

היום שלחתי לדפוס ד' פרקים – 28 עמודים כתובים – מספורך. ספורך זה – שהוא כעין המשך ומלואים ל“בחרף” – יעשה, כמדומה, רֹשם. עדין לא קראתיו אלא פעם אחת, ואעפי“כ אוכל לומר בהחלט, שאתה הוא המספר העברי החדש של תקופתנו בגֹבה המובן של המלים האלה. מי שיבקר את ספוריך עם ה”תיאוריא סלובֶסנוסטי“³⁷⁵ בידו ימצא בהם חסרונות גדולים וקטנים: האריכטקטוניא “צולעת”, “בריות” שלא לצרך, אריכות וקצור שלא במקומם וכדומה – אבל מה לי “תיאוריא סלובֶסנוסטי” אם רואה אני נפש חיה, רגש לוהט ורעיון־שרף מחלחלים בכל שורה ושורה ומפרפרים בכל אות ואות. וכמה דקות, וכמה “אמת” – אין לי מלה אחרת –, בקשת אמת, וכמה רעל משוקע שם. “אין הספור ‘בריה’ שלמה בעלת איברים ופרקים מחוברים יחד במתכנת קצובה מראש”³⁷⁶ – אפשר: זהו נחש שנחתך איברים איברים וכל אבר חי עדין בפני עצמו, חי ומפרכס וארס מפעפע בו. יודע אתה, בספור זה ובשאר ספוריך – עם כל ההשפעה הגדולה שהשפיעו עליך סופרי המופת הרוסים – אני מוצא על כל פסיעה ופסיעה השפעת גדולינו משלנו: אברמוביץ, אחד העם, ברדיטשבסקי וכו'; לא שאתה מחקה אותם, אלא מושפע אתה מהם שלא מדעת, רוחם משוקע ומובלע ברוחך, ככח האב בכח הבן, ונתגלה בך בדיוקנא חדשה לגמרי. כח יצירתך, אעפ”י שיש בו למראית עין אירופיות, הנהו ביסודו ובעיקרו כח יצירה עברית – ושל בן הגלות, כמובן, בן הגלות של תקופתנו, שרצונו חזק מיכלתו, הרואה ברקבון האומה ורוצה בחירותה והוא מאמין ואינו מאמין באפשרות החירות, חירות שאינו יודע היכן היא ומאין תבוא, מקוה ומתיאש כאחד, שואף וצועק מכאב, תלוי ועומד בין אלפי מגניטין וחותך רצועות רצועות מבשר עצמו במלקחים מלובנים.

ה“בריות” העקריות שבספורך – דוידובסקי, אברמזון – הרבה יש לי לדבר עליהם, אבל אניח הדברים לעת מצוא, לאחר שאקרא את הספור שתים ושלש. יודע אתה, בריות מעין דוידובסקי – עם כל ה“אמת” והיופי שיש בפסיכיקה שלהם – עלי הן עושות רושם כאלו חסרה איזו קרן קימת בנשמתם, איזה עיקר חסר בה, — ואיני מאמין ב“האמת” שבהם. “עיקר חסר” כזה יש ברוב צדדי חיינו החדשים ו“תנועותינו” החדשות והוא – ה“עיקר החסר” – עושה את צדדי החיים ההם ואת התנועות ההן ל“לאו דוקא”, למדומות. אולי כך הוא, מפני שתחלת הגִדול של כל תנועת חיים חדשה ושל כל רעיון חדש בעמנו אינה באה מתוכנו ומן הקרקע, אלא מן האויר. אנו קולטים את הכל מן האויר כשהוא גמור ומבושל ואנו נהנים מן הפירות והפרחים הבשֵׁלים של אחרים בלי חבלי חרישה ובלי יסורי נטיעה וגִדול. קרקע אין לנו – ולפיכך הכל מדומה. הכל נוצץ ונובל ביום אחד. אפילו הרעבון לחיים והצעקה לִפדוּת – מעין שקר יש בהם שלבי יודע מה הוא. אין אמת גמורה אלא בצדדי הגיחוך, השפלות והעניות שבחיינו.

אגב, הלשון שבספורך דורשת תיקון, השתדל נא לשכלל את לשונך. לא סגי בלאו הכי. אמנם ספורים ממין זה נכתבים מתוך קדחת – אבל מכיון שנכתבו הרי אפשר להשהותם בבית ולשַׁפֵּר וללטוש ולשכלל – ועי"ז ירויחו הרבה. יש לך לשון משלך – אבל נכרת בה התרשלות.

בברכת שנה טובה

שלך ח. נ. ביאליק

מה בריאותך?

נ. ב. אחרי חתימת מכתבי זה הובא אלי מוורשה מכתבך האחרון. וורטסמן הסיח לפי תומו ואמרתי להוציאך מידי טעות הגורמת לך הפסד³⁷⁷. עשרים הרו“כ ישולחו אליך בכל חדש, בלי הפסק – כך הבטיחו לי בעלי אחיאסף. כהן כבר שלח לך את עשרת הרו”כ השניים המגיעים לך לתשלום החודש העבר. — לסנדלרי “החיים העברים”³⁷⁸ איני נותן – אלה הם לוקחים בעצמם ומי יאמר להם מה תעשו? — שלום.

 

קנ ³⁷⁹. [לז. שניאור]    🔗

שיר זה³⁸⁰ מעיד על כשרון גדול ונאדר לעתיד לבא. יש בו הרבה מקומות מלאים כח דמיון נשגב; אבל, עם כל זה, מכלל “מעשה ילדות” לא יצא עדיין: יש בו גם הרבה רעיונות “תמימים” ומין “מחקר” ומין ערבוביה של הגיונות ותמונות פואיטיות שאין זווגם עולה יפה ושאין מקומם כאן. בכלל יותר מדי הכנסת את עצמך ל“פילוסופיה” בשיר זה, וגם הלשון מגומגמת ומקולקלת בהרבה מקומות.

שים לבך היטב לכל המקומות המשורטטים על ידי בעט עופרת ועיין בם. מהם מיותרים, מהם קשי הבנה, מהם מגומגמים וכו'…

ואולם³⁸¹ כל אלו הרעיונות שנשתקעו כאן יחזרו ויֵעֹרו בלבך בתמונה נאה ביותר ובדמות משוכללת ביותר לאחר שתתבשל אתה כל צרכך – ולאחר שיתבשלו המה בלבבך.

יש תקוה לאחריתך. עבוד! אל תתעצל!

ואשר לספורך “לב עם”³⁸² – עדין לא הועילו תקוניך לבטל את דברי שאמרתי לך עליו בוורשה אחרי קראתי הראשונה. אמנם עתה הוטב מעט הספור, אבל לא כדי להעשות ראוי ל“השלוח”.

חסרונו העיקרי הוא, לדעתי, מה שאין אנו יודעים מי היא התמונה המרכזית בספור זה. לכאורה היא האם; אבל הסגנון וה“טון” של הספור מעיד שלב המספר אל הבן הצעיר. וכל הספור כלו כתוב מתוך השנאה של אותו הבן, מתוך רגש כעסו על אביו ומתוך רגש רחמיו על עצמו ועל אמו.

ואעפי“כ הרבה הרבה מקומות טובים ויפים יש בספור זה. הניחנו אתך עד עת קץ ושובה אליו אחר זמן ויצא בודאי דבר מתוקן. כמדומה לי, כי גם הפעם עדיין אין בנינו עולה יפה. תחלתו וסופו – ביאתו של הבן, וכל האמצע – הספור ע”ד האם וירידתה וכ' ע“י עריצות בעלה ירידה אחר ירידה וע”ד הריסת חיי המשפחה – גרוש הבנים וכו', בנין כזה אינו עולה יפה.

ואעפי"כ הייתי מיעץ אותך לתתו ללודויפול בשביל הלוח³⁸³. הרי נצרך אתה.

וצאתך לשלום³⁸⁴. כתוב אלי לפרקים. כשתכתב דבר טוב שלח בשביל “השלוח”.

שלך באהבה רבה ח. נ. ב.