הָיְתָה בְּרֵכָה גְדוֹלָה וְעֲמֻקָּה. צָמְחוּ עֲרָבוֹת עַל שְׂפָתָהּ, שָׁרְצוּ צְפַרְדְּעִים בְּמֵימֶיהָ.
הָיָה חַג גָּדוֹל לַצְּפַרְדְּעִים: יְמֵי הַחֹרֶף עָבְרוּ, אֵין עוֹד כְּפוֹר, אֵין קֶרַח וְאֵין שָׁלֶג; הָאָרֶץ הִצְמִיחָה כָל עֵשֶׂב וְכָל יֶרֶק, וְהַשֶּׁמֶשׁ שָׁלְחָה אוֹר בָּהִיר וְחוֹם נָעִים.
אָכֵן, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא הֵאִירָה עַכְשָׁו, כִּי עָיֵפָה. כָּל הַיּוֹם סָבְבָה מִקְּצֵה הָאָרֶץ וְעַד קָצֶה, מִמִּזְרָח עַד מַעֲרָב, עַל כֵּן בִּקְּשָׁה לָנוּחַ לְעֵת עֶרֶב. אָסְפָה לָהּ אֶת קַרְנֶיהָ, קַרְנֵי הַזָּהָב, וַתֵּלֶךְ לָהּ. אֲבָל הָעֶרֶב הָיָה חַם וְיָפֶה. רוּחַ קַל עָבַר לִרְגָּעִים עַל־פְּנֵי מֵי הַבְּרֵכָה, וְהֵבִיא רֵיחַ פְּרָחִים וַעֲשַׂבִּים מִן הַשָּׂדֶה וּמִן הָאָחוּ. הַשָּׁמַיִם הָיוּ טְהוֹרִים; כֹּכָבִים רַבִּים הִתְנוֹצְצוּ, וְיָרֵחַ כֶּסֶף שָׁלַח אוֹר רַךְ עַל הָאָרֶץ.
טוֹב, וְקַל, וְנָעִים הָיָה לַצְּפַרְדְּעִים, וְשִׂמְחָה רַבָּה, וְחַג יָפֶה, חַג הָאָבִיב.
אָמְרוּ הַצְּפַרְדְּעִים: אֲחָיוֹת! נְזַמְּרָה־נָא זְמִירוֹת לִכְבוֹד חַג הָאָבִיב הַיָּפֶה הַזֶּה!
הִבְלִיטוּ הַצְּפַרְדְּעִים אֶת גַּרְגְּרוֹתֵיהֶן, אָסְפוּ רוּחַ בְּבִטְנָן – נֶעֶשְׂתָה בִטְנָן מְלֵאָה, עֲגֻלָּה, נְפוּחָה, וְהֵחֵלוּ לְקַרְקֵר. אֶת כָּל כֹּחָן חָגָרוּ; כִּמְעַט שֶׁיָּצְאוּ עֵינֵיהֶן מֵחוֹרֵיהֶן – וְקִרְקְרוּ. נִשְׁמַע הַקוֹל בְּכָל קְצוֹת הַשָּׂדֶה וְהַיָּעַר. הִגִּיעַ הֶהֵד עַד הַתְּעָלָה הָרְחוֹקָה. שָׁמְעוּ הַצְּפַרְדְּעִים, יוֹשְׁבוֹת הַתְּעָלָה, אֶת תְּרוּעַת אַחְיוֹתֵיהֶן, עָנוּ אַף הֵן בְּרַעַשׁ וּבְשָׁאוֹן. הָיְתָה הַשִׂמְחָה רַבָּה, רַבָּה מְאֹד.
אֶפֶס לֹא כָל הַצְּפַרְדְּעִים שָׂמְחוּ וְשָׁרוּ בַּמַּקְהֵלָה. הָיְתָה צְפַרְדֵַּע אַחַת בַּבְּרֵכָה, שֶַׁהִתְרַחֲקָה מֵאַחְיוֹתֶיהָ. יָשְׁבָה לָהּ עַל שֹׁרֶשׁ שֶׁל שִׂיחַ אֶחָד וַתִּשְׁתֹּק. בְּעֵנֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת וְהַבּוֹלְטוֹת הִבִּיטָה עַל הַכֹּכָבִים הַמַּזְהִירוֹת, וּבְרֹאשָׁהּ חָשְׁבָה מַחֲשָׁבוֹת. “עֲגֻלַּת־עַיִן” הָיְתָה שָׁם הַצְּפַרְדֵּעַ הַזֹּאת.
נִגְשׁוּ אַחְיוֹתֶיהָ אֵלֶיהָ וַתִּשְׁאַלְנָה אוֹתָהּ:
– מָה הָיָה לָךְ, עֲגֻּלַּת־עָיִן? מַדּוּעַ לֹא תִשְׂמְחִי וְלֹא תְזַמְּרִי כָמוֹנוּ?
הִבִּיטָה עֲגֻלַּת־עַיִן עַל אַחְיוֹתֶיהָ וַתֹּאמֶר:
– מַדּוּעַ אֵינִי שְׂמֵחָה וְאֵינִי מְזַמְּרָה כְמוֹכֶן? כְּלוּם זִמְרָה אֶקְרָא לַקִּרְקוּר הַזֶּה שֶׁאַתֶּן מְקַרְקְרוֹת? הֵן רַק רַעַשׁ הוּא. שָׁאוֹן גָּדוֹל מַחֲרִישׁ אָזְנָיִם. לֹא, אֵינִי חֲפֵצָה לְזַמֵּר כָּךְ. נַפְשִׁי מְבַקֶּשֶׁת זְמִירוֹת אֲחֵרוֹת, יָפוֹת וְטוֹבוֹת מֵאֵלֶּה.
הִתְפַּלְאוּ הַצְפַרְדְּעִים:
– ד' עִמָּךְ, עֲגֻּלַת־עַיִן אֲחוֹתֵנוּ! מַה יְדַבֵּר פִּיךְ? הֵן־זֶה הוּא קוֹלֵנוּ אֲשֶׁר נִתַּן לָנוּ מֵאֵת בּוֹרְאֵנוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וּבוֹ נְזַמֵּר, כַּאֲשֶׁר נוּכַל. קוֹל אַחֵר אֵין לָנוּ.
וּצְפַרְדֵּעַ קְטַנָּה אַחַת נִתְעַלְבָה מִדִּבְרֵי עֲגֻלַּת־עַיִן וַתּאֹמֶר:
וַאֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֵין קוֹלֵנוּ לְגַמְרִי רָע, כְּמוֹ שָׁאַתְּ מְדַבֶּרֶת, לְהֶפֶךְ: יוַֹדַעַת אֲנִי, שֶׁחָבִיב הוּא עַל בְּנֵי הָאָדָם, אַף נָעִים לְאָזְנֵיהֶם. הִנֵּה טִיְּלוּ אֶתְמוֹל שְׁנֵי יְלָדִים בְּגַנֵּנוּ; נַעַר וְנַעֲרָה. עָמְדוּ עַל שְׂפַת הַבְּרֵכָה, וְהִקְשִׁיבוּ לִזְמִירוֹת מַקְהֵלָתֵנוּ. זְמָן רַב הִקְשִׁיבוּ, אַחֲרֵי כֵן אָמְרָה הַיַּלְדָה:
– הֶאָה יַעֲקֹב! כַּמָּה אוֹהֶבֶת אֲנִי לִשְׁמוֹעַ אֶת קִרְקוּרָן שֶׁל הַצְּפַרְדְּעִים בִּימֵי הָאָבִיב!
וְהַנַּעַר עָנָה לָהּ אַף הוּא:
– אֶמֶת, מִרְיָם, גַּם אֲנִי אוֹהֵב אֶת קִרְקוּרָן מְאֹד.
נֶאֶנְחָה עֲגֻלַּת־עָיִן.
– מַה־תִּתֵּן לִי וּמַה־תּוֹסִיף לִי תְּהִלַּת בְּנֵי הָאָדָם! הֵן אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁקּוֹלוֹתֵינוּ מְכֹעָרִים, גַּסִּים וְנִתְעָבִים עַד מְאֹד. אֶפֶס, אֵין אֲנִי מַפְרִיעָה בַּעַדְכֶן מִקַּרְקֵר, אִם טוֹב בְּעֵינֵיכֶן, וְרַק אוֹתִי עֲזֹבְנָה לְנַפְשִׁי. בְּכָל אוֹפֶן, כַּאֲשֶׁר תָּבֹא עִתִּי לְזַמֵּר, לֹא אֲזַמֵּר אִתְּכֶן, אַף לֹא לְמַעַנְכֶן, אַף לֹא כְמוֹכֶן.
נִשְׁתַּתְּקָה, וְשׁוּב הֵרִימָה אֶת עֵינֶיהָ לַשָּׁמַיִם, הִשְׁקִיפָה עַל כּוֹכְבֵי הַזָּהָב וְעַל יָרֵחַ הַכֶּסֶף.
רָאוּ הַצְּפַרְדְּעִים וְהִנֵּה עֲגֻלַּת־עַיִן אֵינָהּ שׁוֹמַעַת לְדִבְרֵיהֶן, אֵינָהּ חֲפֵצָה לָקַחַת חֵלֶק בְּשִׂמְחָתָן, – עָמְדוּ רֶגַע, וַתֵּלַכְנָה לָהֶן.
– הַשְׁמַעְתֶּן, מַה שֶׁגֵּאָה זוּ חֲפֵצָה? ־ הִתְלַחֲשׁוּ בֵינֵיהֶן, – רוֹצָה הִיא לְזַמֵּר כּזמִיר דַּוְקָא. אֲבָל הֵן אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר, הַזָּמִיר – זָמִיר הוּא, וַאֲנַחְנוּ – צְפַרְדְּעִים, מִין אַחֵר לְגַמְרִי, יִשְׂמַח לוֹ כָל אֶחָד בַּמֶה שֶׁבֵּרַךְ אוֹתוֹ אֱלֹהָיו.
כֵּן דִבְּרוּ הַצְּפַרְדְּעִים וְהִתְחַבְּרוּ אֶל הָמַּקְהֵלָה, קִרְקְרוּ וְשָׁרְקוּ בִשְׁקִידָה רַבָּה, וְשָׁכְחוּ אֶת אֲחוֹתָן עֲצוּבַת הָרוּחַ.
וַעֲגֻלַּת־עַיִן נִשְׁאֲרָה לְבַדָּהּ.
בֶּאֳמֶת, לֹא חָפְצָה עֲגֻלַּת־עַיִן לִהְיוֹת לְזָמִיר כְּלָל, מַחֲשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת הִתְרוֹצְצוּ בְרֹאשָׁה הַנִּפְלָא.
כְּשֶׁרָאֲתָה, שֶׁאֵין מַבִּיטִּים אֵלֶיהָ, יָצְאָה חֶרֶשׁ מִן הַבְּרֵכָה, וַתַּעַשׂ אֶת דַרְכָּה חִישׁ אֶל צַד הַבַּיִת, אֲשֶׁר עָמַד בִּקְצֵה הַגָּן. קוֹלוֹת נִפְלָאִים, נְעִימִים וַעֲרֵבִים לִמְאֹד נִשְׁמְעוּ מִצַד הַבַּיִת הַזֶּה. קָפְצָה עֲגֻלַּת־עַיִן, דִּלְּגָה בְחִפָּזוֹן רָב, עַד אֲשֶׁר עָמְדָה לִפְנֵי הַחַלּוֹן שֶׁל הַבָּיִת. אוֹר גָּדוֹל הָיָה בְתוֹךְ החֲדָרִים, וְקוֹלוֹת נֶחְמָדִים נִשְׁמְעוּ מִן הַחַלּוֹן. הַקּוֹלוֹת הָאֵלֶּה נָסְכוּ קֶסֶם עַל עֲגֻלַּת־עָיִן.
– מַה־זֶּה? מַה־זֶּה? – חָשְׁבָה כְנִדְהָמָה, – הֵן לֹא שִׁירַת הַזָּמִיר הִיא, אַף לֹא זְמִירַת עוֹף אַחֵר, אַף לֹא קוֹל בֶּן אָדָם. מַה־זֶּה אֵיפוֹא, מִי מְזַמֵּר כָּךְ?
לוּ יָכְלָה הַצְּפַרְדֵּעַ לְהִכָּנֵס אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה, וְיָדְעָה מָה הוּא הַדָּבָר: יַלְדָה אַחַת יָשְׁבָה שָׁם, עֲגֻלַּת־עַיִן רָאֲתָה אוֹתָהּ פְּעָמִים רַבּוֹת בְּתוֹךְ הַגָּן. יָשְׁבָה הַיַּלְדָה הַזּאֹת לִפְנֵי הַפְּסַנְתֵּר, אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַדַּקוֹת נָגְעוּ בַמֵיתָרִים, פַּעַם כֹּה וּפַעַם כֹּה, חִישׁ־חִישׁ, וּמַנְגִינָה יָפָה הִשְׁתַּפְּכָה מִתַּחַת הָאֶצְבָּעוֹת הַדַּקוֹת הָאֵלֶּה.
אֲבָל הַצְּפַרְדֵּעַ לֹא יָכְלָה לִרְאוֹת, מַה שֶׁנַּעֲשֶׂה בַּבַּיִת פְּנִימָה. עָמְדָה מֵאַחֲרֵי הַחַלּוֹן וַתִּשְׁמַע, וַתַּקְשֵׁב רַב־קָשֶׁב, וּכִמְעַט שֶׁיָּצְאָה נַפְשָׁהּ מֵעֹנֶג.
אוֹי, לוּ יָכֹלתִּי אַף אֲנִי לְזַמֵּר כָּךְ! – דִּבְּרָה לְנַפְשָׁהּ.
וְנִרְאָה לָהּ בְּרֶגַע הַהוּא, כִי גַם בִּגְרוֹנָהּ, גָּרוֹן נָפוּחַ שֶׁל צְפַרְדֵּעַ, יֵש אֵיזוּ קוֹלוֹת דּוֹמִים לְקוֹלוֹת הַשּׁוֹטְפִים מִן הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ.
פָּתְחָה אֶת פִּיהָ, וַתִּתֵּן בְּשִׁיר קוֹלָהּ. מִתְּחִלָּה בְּקוֹל נָמוּךְ וָדַק, לְאַט־לְאָט; וְאַחֲרֵי כֵן הָלַךְ קוֹלָהּ הָלֹךְ וְחָזֵק, הָלֹךְ וְחָזֵק, עַד כִּי חָזַק מְאֹד.
נִפְסְקָה הַמַּנְגִינָה בְּתוֹךְ הַבָּיִת.
וְלֵב הַצְּפַרְדֵּעַ רָעַד מִגִּיל:
– הִנֵּה הִפְסִיקוּ אֶת נְגִינָתָם וּמַקְשִׁיבִים לְקוֹלִי, מַקְשִׁיבִים…
וַתְּנַפַּח אֶת גְּרוֹנָהּ וְאֶת בִּטְנָהּ יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה, וַתָּרֶם אֶת קוֹלָהּ בְּכֹחַ, וַיְהִי כְקוֹל הַשּׁוֹפָר.
וְאָז נִרְאוּ שְׁנֵי יְלָדִים בְּחַלּוֹן הַבָּיִת – נַעַר וְנַעֲרָה.
– לָמָּה בָאָה הֵנָּה הַמְקַרְקֶרֶת הַנִּתְעָבָה הַזּאת? – קָרָא הַנַּעַר בְּכַעַס, – יָשְׁבָה מֵאַחֲרֵי הַחַלּוֹן – וּמְקַרְקֶרֶת וְשׁוֹרֶקֶת! מִי קָרָא לָךְ? גְּשִׁי הָלְאָה. אֶל הַבְּרֵכָה!
וְהַיַלְדָה מָחְאָה כַף אֶל כָּף, לְהַפְחִיד אֶת הַצְּפַרְדֵּעַ, וַתִּקְרָא בְּקוֹל עַלִּיז:
– מַהֲרִי הִמָּלְטִי, מְקַרְקֶרֶת? שׁוּבִי אֶל הַבְּרֵכָה, וְשָׁם תִּשְׁרְקִי עִם אַחְיוֹתַיִךְ, אוֹתָנוּ אַל תַּפְרִיעִי, לֵכִי!
שָׁמְעָה עֲגֻלַּת עַיִן אֶת דִבְרֵי הַיְּלָדִים וַתִּרְעַד מִבֹּשֶׁת וּמִכְּאֵב.
הַאֻמְנָם הִיא מְקַרְקֶרֶת וְשׁוֹרֶקֶת כְּכָל הַצְפַרְדְּעִים? הַאֻמְנָם אוֹתָה מְגַרְשִׁים אֶל הַבְּרֵכָה?
וְהִיא חָשְׁבָה, שֶׁעַד הֵנָה לֹא יָצְאָה עוֹד מִגָּרוֹן שֶׁל צְפַרְדֵּעַ שִׁירָה יָפָה כְשִׁירָתָהּ…
אֲבָל הַיְּלָדִים הֵן אָמְרוּ בְּפֵירוּשׁ: שְׁרִיקָה הִיא, וְלֹא זִמְרָה…
בְּבֹשֶׁת פָּנִים שָׁבָה עֲגֻלַּת־עַיִן אֶל הַבְּרֵכָה, יָשְׁבָה לָהּ עַל מְקוֹמָהּ, עַל שֹׁרֶשׁ הַשִּׂיחַ, וַתַּבֶּט בְּעֵינַיִם עֲצוּבוֹת אֶל הַכֹּכָבִים וְאֶל יָרֵחַ הַכֶּסֶף.
לוּ יָכֹלָה, וּבָכְתָה בְכִי מַר מְאֹד. אֲבָל הַצְּפַרְדְּעִים אֵינָן יְכוֹלוֹת לִבְכּוֹת.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.