א. קַדִּישׁ יָתוֹם    🔗

כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר חָלְפוּ, כָּל הַשְּׁמָשׁוֹת וְהַגְּשָׁמִים

אֲשֶׁר נָשְׁקוּ אֶת אַדְמָתִי עַד הֲרוֹתָהּ לִהְיוֹת פּוֹרַחַת,

הָיוּ גְּדוֹלִים מִכָּל גָּדוֹל, וְרוּחוֹתָם בָּעֲנָקִים.

יָדְךָ עוֹשָׂה בַּמִּכְתָּבִים שֶׁבְּשִׂימָתָם וְרָדִים וָטַחַב,

וְשַׁוְעָתָם שֶׁל הַלְּבָבוֹת שֶׁבַּכָּתוּב וּבַמָּחוּק,

רָמָה מִקּוֹל וּמֵאֶלְמָם שֶׁל הַקְּבָרִים.

אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַנָּהָר בְּגַאֲוַת שִׂרְטוֹן וָאֶשֶׁד, –

וְרֵאשִׁיתוֹ מִן הַשְּׁלוּלִית. חֲפֹר בְּיַד נֶאֱמָנָה

וְהִשְׁתַּחְוֵה לַמְּקֵרָה אֶת דַּם הָאֲדָמָה.

כֵּן כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ יָדַי, הַמִּגְדָּלִים אֲשֶׁר חָטַבְתִּי,

הַמְּרְחָבִים אֲשֶׁר הוֹרִיקוּ לְמַגָּע אֶצְבְּעוֹתָי,

צְבָא הָאָדָם הַמְחַלֶּה פְּנֵי עֲמָלוֹ וְשַׁבַּתּוֹ, –

כֻּלָּם אַנְחַת אָבִי יָלָדָה.

הַאֵין קוֹלָהּ נִשְׁמַע, הַגִּידָה?

אַךְ חַי הַיּוֹם הַזֶּה אִתְּכֶם, מִן הַחֶרְמוֹן וְעַד יַם־סוּף.

הַמִּתְפָּרֵק אֶת רֵיחוֹתָיו בַּלִּבְלוּבִים וּבַתִּפְרַחַת,

הַמְצָעֵק אֶת עֲדָרָיו וּמְיַלֵּד אֶת הֶעָמָל,

וּמְרַדֵּף אֶת חֲלוֹמוֹ אֶל הַשַּׁחְרִית הַמִּתְפַּכַּחַת. –

כִּי טוֹב הוּא לִי וּלְנַפְשִׁי, הַיּוֹם הַזֶּה, מִכָּל גָּדוֹל.

וְאֵיךְ יָכִילוּ הַשָּׁמַיִם אֶת רוּמוֹ הַמִּשְׁתּוֹחֵחַ,

אִם לֹא יֵרְדוּ אֶל חֲדָרַי, עִמִּי לִבְצֹעַ פַּת בְּמֶלַח,

וּלְהַרְכִּין גַּבְהוּת־מִצְחָם

אֱלֵי קַדִּישׁ־יָתוֹם.

ב. הָזִיתִי עִיר    🔗

הָעִיר הָרִים סָבִיב־סָבִיב לָהּ, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת טַבּוּרָם.

אִם תַּעְפִּיל מִן הַצָּפוֹן, הִיא רְדוּמָה מַרְגְּלוֹתֶיךָ,

חוֹגֶרֶת צְרִיחַ וְחוֹמָה, זוֹקֶרֶת יַעַר שֶׁל צְלָבִים,

וְרִנְנַת פַּעֲמוֹנִים תְּלוּיָה עָלֶיהָ כְּעָנָן.

הוֹשֵׁט יָדְךָ, עֲצֹם עֵינַיִם, וְהַיָּמִים יְמֵי בֵּינַיִם.

הַהֵלֶךְ, אַל תִּמְעַד אֶל הַסִּמְטוֹת הָעֲלוּפוֹת.

הֵן מְעַקְּלוֹת אֶת פִּתְנֵיהֶן, אָפֹר־כָּתֹם עִם חַלּוֹנִים;

וּפֶתַע הֵן נִקְבּוֹת כְּרוּיוֹת בָּאַפְלוּלִית הַמַּצְחִינָה,

וְדִבּוּרָם שֶׁל יְהוּדִים נוֹגֵן בָּהֶן.

הִנֵּה יָרֹן קוֹל תְּפִלָּתָם מִקִּיר טָחוּב וּמִתְקַלֵּף,

הִנֵּה יַדְמִיעַ מִשְׁנָתוֹ פָּרוּשׁ בָּלֶה, מִלֵּב אֶל לֵב.

נָסִיךְ שֶׁל לִיטָא פֹּה חָלַם בְּלֵיל צֵידוֹ, וַיִּבֶן עִיר.

לִהְיוֹת סוֹחֶרֶת־אֳרָחוֹת וּמַמְגּוּרָה וּמְאוֹר־הַדַּעַת,

וִיהוּדֶיהָ נִקְבְּצוּ מִן הַפְּרָזוֹת שֶׁל אַשְׁכְּנָז,

וַיִּסְגְּרוּ אֶל הַחוֹמָה, וַיִּפְרְצוּהָ בְּכֹחָם,

עֲדֵי הָיוּ יוֹד רְבָבוֹת בַּזַּבָּנוּת וּבַמְּלָאכָה.

יוֹד־בֵּית יוֹבְלוֹת יָדְעָה הָעִיר בְּיוֹם צֵאתִי אֶת שַׁעֲרָהּ,

וְאֶגְרוֹפוֹ שֶׁל זְמַן חָדָשׁ הוֹלֵם עַד דָּם בְּחוֹמוֹתֶיהָ.

וְכָךְ אֶרְאֶנָּה: מַמְרִיאָה בְּדוּרַת־טַלִּית בְּאוֹר שְׁקִיעָה,

מֵרְחוֹב סִדְקִית וּגְרוּטָאוֹת, מִמֵּאָה קְלוֹיזִים וְאֶחָד,

מִכְּנְיִשְׁתָּאוֹת וּמִנְזָרִים, מֵרִיחוּשֵׁי תּוֹרָה וָחֶסֶד.

הוֹשֵׁט יָדְךָ, עֲצֹם עֵינַיִם, וְהַיָּמִים יְמֵי בֵּינַיִם.

ג. כְּעִיר לִפְנִים מֵעִיר    🔗

כְּעִיר לִפְנִים מֵעִיר הָיָה דְבָרֵנוּ בָּךְ:

רָאשֵׁינוּ יְרֻקִּים בְּכַתְמוּמִית הָרְחוֹב

וּתְרוּעָתֵנוּ לֶעָגְמָה מַצֶּפֶת.

חוֹמוֹת יָקְדוּ שִׂנְאָה, כְּלִמּוֹת הָרוּ מַכְאוֹב,

הַפַּת חָרְבָה בַּסַּל וְאַבָּא נֶאֱנַח

עַל פְּאַת־שָׂדֵהוּ הַנִּשְׁדֶּפֶת.

פְּקוּרִים וּפְרוּעֵי־רֹאשׁ נָשָׂאנוּ אֱמוּנִים

לַבְּרִית הַחֲדָשָׁה שֶׁל עָם שַׁכּוּל מִבַּיִת,

וּכְבָר יָדֵינוּ בַּמְּלָאכָה.

אֲנִי פָּרַצְתִּי תְּחוּם בַּנִּיד־שֶׁבְּטֶרֶם־מַיִט, –

וְאָבִי בָּכָה.

אָמֵן הָיִית, עִירִי, יְרוּשָׁלַיִם־שֶׁל־גּוֹלָה,

וּבִרְחוֹבֵךְ אַף הָעִבְרִית נִשְׁמַעַת.

אֵיכָה נָפְלָה הָעִיר אֲשֶׁר נָשְׂאָה קוֹלָהּ

וְהוּא בְּשׂוֹרָה וְאוֹר וָדַעַת!

אֵיכָה נָפְלָה הָעִיר אֶל מַגָּפֵי־הַצָּר,

וְהִיא גְבְוֹהִית מִשְּׁנוֹת רָעָב וּמַאֲכֹלֶת,

מִשְּׁנוֹת כִּנָּם וּמַגֵּפָה וּצְבָא־קֵיסָר,

מִשְּׁנַת חָמֵשׁ עִם הַמּוֹרְדִים עַל הַכִּכָּר,

עִם הַנְּפוּלִים בְּהִלָּתָהּ שֶׁל הַמַּפֹּלֶת!

עַתָּה פָּרְחוּ בָעַרְמוֹנִים וּבַלִּילָךְ

שְׂדֵרוֹת גַּנֶּיהָ הַחוֹלְמִים אֶת אֲבִיבָם.

אַחַי נָפְלוּ וְאַף זִכְרָם דָּעַך.

בּוֹרוֹת פּוֹנָר שָׁמְעוּ אֶת וִדּוּיָם.

רְחוֹב עָקוּל קָפָא וְנֶאֱנַח.

אַנְחַת אָבִי הִיא.

ד. אָבִי    🔗

אַתָּה אֶחָד בְּעוֹלָמִי, סֶלַע הָרֹאשׁ שֶׁבַּיַּבֶּשֶׁת,

שׁוֹמֵר חֻמַּת הָאֲדָמָה וְזַעֲפָה הַמִּתְחַיֵּךְ,

נוֹשֵׂא תֻּמַּת הָאֱמוּנָה מִן הָאָדָם אֶל הָאָדָם,

פּוֹרֵשׂ לִפְנֵי רַגְלֵי קוֹנוֹ אֶת טַלִּיתוֹ הַמְעֻטֶּרֶת, –

שַׁמַּשׁ יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה הָאֲפֹרִים שֶׁבַּתִּפְאֶרֶת.

שֶׁלִּי הָיִיתָ מֵעוֹדְךָ, וַאֲבִיהֶם שֶׁל הָרַבִּים.

עֵינְךָ צוֹלֶפֶת תּוֹכָחָה וּפִיךָ בַּמָּשָׁל טוֹרֵחַ,

וְהַנִּמְשָׁל יוֹרֵד עָלַי כִּפְלֹשׁ בָּרָד מִן הַזַּרְזִיף,

וְאֵין מַחֲסֶה מִן הַמִּצְווֹת הַמּוֹשִׁיטוֹת לְךָ כַּפַּיִם.

הָיִיתָ לִי אֶחָד מֵעָם שֶׁהוּא שְׁלוּחָם שֶׁל הַשָּׁמַיִם.

אֲבָל נַפְשֵׁנוּ הַיּוֹצֵאת אֶל הַמָּאוֹר וְאֶל הַדֶּרֶךְ,

כָּרְעָה, אָבִי, וַתֶּאֱבַל תַּחַת שָׁמֶיךָ הַכְּבוּיִים,

וַתִּסְתָּעֵר אֶל הַפְּרָצוֹת וַתַּעְפִּיל אֶל כָּל גָּבֹהַּ.

וְאַף רַגְלַי הַמִּשְׁתַּלְּחוֹת אָז הֱבִיאוּנִי אֶל פִּי תְּהוֹם,

וַיַּפְרִיחוּנִי כִּקְלוֹמִית בֵּין הַבְּלִימָה וְהַחֲלוֹם.

אָז מִן הַדַּף שֶׁל הַגְּמָרָא עָלְתָה אֵלַי נִדְבַת עֵינֶיךָ,

וְאוּדֵיהֶן מְהַבְהֲבִים: “הוּא כְּבָר הָיָה לְעוֹלָמִים”.

וְהֵן שָׁבוֹת אֶל סְבַךְ הַדַּף, כַּחֲזֹר רָעֵב אַחַר הַלֶּחֶם,

כְּשׁוּב הַבֵּן, אֲשֶׁר אָבַד, אֶל נֵרוֹתֶיהָ שֶׁל אִמּוֹ.

הָהּ, אֵינְסוֹפָהּ שֶׁל הַדְּבֵקוּת בֵּאלֹהָיו וּבְעַמּוֹ!

כִּגְלשׁ הָהָר עַל חֲגָבָיו יָרְדָה עָלַי שְׁתִיקַת מִלֶּיךָ,

לְהַחְזִירֵנִי אֶל בֵּיתִי, אֶל תּוּגָתָם שֶׁל הַקִּירוֹת,

אֶל אַדְמָתָם שֶׁל הַיְּהוּדִים הַמְרֻבֶּבֶת בְּדָמָם,

לִהְיוֹת נוֹשֵׂא אֵסֶל וּדְלִי. – לֹא מַשָּׂאִי כְּמַשָּׂאֶךָ.

אַךְ אִם עָקַרְתִּי לַדְּרָכִים, אַנְחַת־לִבְּךָ אוֹתִי הוֹלִיכָה.

אַתָּה אֶחָד בְּעוֹלָמִי, חִיּוּךְ הַנֶּפֶשׁ הַדּוֹאֶבֶת,

כֹּהֵן חַסְדוֹ שֶׁל הָאָדָם וְרֹאשׁ שִׁבְטָם שֶׁל שׁוֹאֲבִים,

אֲשֶׁר גַּבּוֹ שָׁפוּף לָעֹל וּבַתּוֹרָה רוּחוֹ רוֹחֶפֶת.

הִנֵּה קָטֹנְתִּי מִסַּפֵּר אֶת הַנִּשָּׂא מִכָּל גָּבֹהַּ,

אֶת זַעַף אַהֲבַת הָאָב, אֲשֶׁר שָׁפְעָה לִי חֹם וָזֹהַר.

ה. אִמִּי    🔗

הַסְּתָו מִלֵּל קַדְרוּת רַכָּה אֶל הַפְּתָחִים אֲשֶׁר בַּבַּיִת,

וְיוֹם עָמָל, אֶחָד מִיָּם, גִּלְגֵּל שַׁחְרִית בְּחִפָּזוֹן,

הוּא חֶפְזוֹנָם שֶׁל הַתָּמִים, אַדְרִיכָלִים שֶׁל יֵשׁ מֵאָיִן,

הַמַּשְׁכִּימִים אֶל הַמְּלָאכָה וּמְאַחֲרִים אֶל מִשְׁכָּבָם.

אָבִי כִּלָּה אֶת תְּפִלָּתוֹ וְהוּא נֶחְפָּז אֶל הָעוֹלָם.

עוֹד בְּנֵי הַבַּיִת מְסֻבִּים אֶל פַּת־הַבֹּקֶר הַנִּבְצַעַת,

וּכְבָר עוֹלֶה מִן הַפִּנּוֹת אוֹרֵךְ הֶחָם וְהַמַּצְמִיחַ,

אִמִּי וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל, גְּבִירַת בֵּיתֵנוּ הַצָּנוּעַ.

קוֹלֵךְ נוֹשֵׁק אֶת הָרָאשִׁים שֶׁנִּרְכְּנוּ אֶל שַׁחְרִיתָם,

וּבַעֲמָקָיו הַמִּתְנַגְּנִים אוֹבֵד לָדַעַת אַף הַסְּתָו.

רַבּוֹת חָלַמְתִּי בִּדְרָכַי וְלַמַּמָּשׁ יָדִי מוּשֶׁטֶת,

וְלֹא רָאִיתִי לִי אֵיתָן מֵאוֹר עֵינַיִךְ הַסּוֹלֵחַ,

אֲשֶׁר אֵלָיו יִזְעַק לִבִּי עִם הַלְמוּתוֹ הַמִּשְׁתַּעֶטֶת, –

אוֹר הַקְּטִיפָה הַשַּׁתְקָנִית, שֶׁבְּהִלּוֹ עֵינֵי אָבִינוּ

אֶת בִּרְקֵיהֶן הַמִּתְנַפְּצִים כְּעוֹלָלִים נָמִים הֵלִינוּ.

וּבְעוֹד תְּפִלַּת אָבִי זַכָּה מוּל הַצָּרָה הַמִּתְרַגֶּשֶׁת,

וְכָל תּוֹכַחַת הַמְּשָׁלִים כְּבָר נִשְׁתַּכְּחָה שֶׁלֹּא מִדַּעַת,

אִמִּי סוֹעֶרֶת בַּמֻּפְקָר וְהִיא רוֹדָה וְאַף כּוֹבֶשֶׁת.

הִנֵּה הִזְעִיקָה חֵילוֹתֶיהָ אֶל דִּגְלָהּ וְהִיא פּוֹקֶדֶת.

אִמִּי, שְׁבוּעַת־הָאֱמוּנִים, אַהֲבָתָהּ שֶׁל הַמּוֹלֶדֶת!

דָּמֵךְ מֵשִׁיב אֶת רוּחוֹתַי אֶל הַנְּשִׂיאִים וְאֶל הַגֶּשֶׁם.

כָּל חַמּוּקֵי הָאֲדָמָה יָדְעוּ אֶת רֶטֶט־אֶצְבָּעַיִךְ.

שֶׁמֶשׁ רַבָּה עוֹלָה בָּהָר עַל הַיּוֹרְשִׁים וְהַמּוֹרֶשֶׁת,

וְאוֹר הַבֹּקֶר הַנִּגָּר מִצֵּל רִיסַיִךְ, הוֹרָתִי,

זוֹרֵעַ צְחוֹק שֶׁל פְּעוּטוֹת בַּחֲצֵרוֹת וּבַבָּתִּים.