שביתת פועלי הניקיון של רמת־גן נסתיימה. הפועלים חילצו את עצמם מן המלכודת שטמנה להם קבוצת מתעתעים וחזרו לעבודה. יעברו בוודאי ימים אחדים עד שמראה הניקיון ברמת־גן יחזור לקדמותו, אך את הלקח משביתה זאת אין להשהות אף לא יום אחד.
כי מה שהתרחש ברמת־גן אינו רק התעקמות ההיגיון הציבורי והארגוני אלא גם התראה חמוּרה לכל. להנהלתן של רשויות ציבוריות ולתנועת הפועלים המאורגנת כולה.
מסורתה של הנהלת העירייה ברמת־גן בהשהיית הטיפול בתביעותיהם הצודקות של הפועלים ובדחייתן, היא בלי ספק אבי ההתרחשויות האחרונות בעיר זו. גם עיקשותה לאחר פרוץ השביתה, עיקשות שנתכוונה להבאיש ריחו של ארגון־הפועלים אפילו במחיר הבאָשה מוחשית מאוד של ריח העיר – תרמה לא מעט להתפתחויות הבלתי־רצויות ולהחרפתן. עצם האפשרות שעירייה, המתיימרת בכל הזדמנות להתמודד עם שכנתה הבכירה תל־אביב, תפגר במידה כזאת אחרי תנאי־העבודה הנהוגים בכרך הסמוך לה – מוכיחה מידת פיגורו הסוציאלי של השלטון הנוכחי בעיריית רמת־גן.
אך תהא זו התעלמות ממשמעותה העמוקה יותר של שביתה זו, אם נחייב בלקחה את הנהלתה הנוכחית הנחשלת שת עיריית רמת־גן בלבד. חייבים בלקח זה ההסתדרות כולה, ויותר מכל – כמה פּלגים בתוכה. כי אם לא תיפסק מיד, ובכל הכוח המוסרי והארגוני של ציבור הפועלים, התופעה המעוותת הזאת של ועד־הנאמן־בעיניו־יעשה – הישגיהם של שני דורות בתחום המאבק המקצועי, שנקנו תוך עמל ויגיעה, עלולים לרדת לטמיון. מה שאירע ברמת־גן, שבה התערב והאריך את השביתה גורם חיצוני בדמות “ועד פעולה של גוש דן”, שסר אין לו ולפועלי הניקיון של רמת־גן, הוא אחד מגילוייו החמוּרים ביתר של עיווּת זה.
אין להסתדרות ברירה אלא לפעול נגד גופים אנטי־דמוקרטיים אלה במלוא כוחה וסמכותה. כל הקלת־ראש או סלחנות כלפי תופעה זו שאיננה אופיינית עוד לרמת־גן בלבד, עלולה להביא בקיעים חמורים בכל מבנה המערכת המקצועית. טובתו החיונית של הפועל מחייבת עמדה נחרצת זאת.
לא פחות מזה מצוּוה ההסתדרות על מערכת הסברה ענפה בין הפועלים, בניב המתאים לכל שכבה ושכבה בתוכם, על הסכנות האורבות לעניינם מדורשי־טובתם המדומים. תחום־הסברה זה לקוי מעט ועל ההסתדרות למהר ולתקנו.
מועצת הפועלים ברמת־גן והאיגוד המקצועי של ההסתדרות גילוּ בגרות ציבורית מרובה בטיפולם בשביתה זו. בה במידה מצוּוה ההסתדרות בכל מִקום לבחון טעמו של מאבק מקצועי, ואם איננו חורג במטרותיו ממדיניות השכר שהוּתוותה על־ידי ההסתדרות; אם הוא מוצדק מבחינה סוציאלית ואינו נוגד תנאי המקום ואפשרויותיו – על ההסתדרות, כמסורתה, להתייצב מלכתחילה בראשו ולהשמיט כל קרקע אפשרי מתחת רגליהם של מסיתים ודמגוגים למיניהם.
ואולם חמוּר מכל הוא הלקח שחייבת להסיק מפרשת רמת־גן מפלגת הפועלים המאוחדת, ובמידה מסוימת גם אנשים ב“אחדות־העבודה”.
חוֹדשים על חוֹדשים בוחשת מפ“ם בין הפועלים ואינה מחמיצה שום הזדמנות לחתור תחת מרוּתה המוסמכת של ההסתדרות. היא מקימה ועדי־פעולה ומפרנסת אותם בארגון וברוח – בארגון מסוּתר וברוח רעה. וכל מי שקם ומתריע על הגילוי הזה, כעל נגע סרטני העלול להחריב כל סמכות נבחרת של ציבור הפועלים המאורגן, זוכה לקיתוני־השמצה כמיטב לשון־מהפכנים בשעת זעמם. רק כאשר ועד־פעולה, שמפ”ם פירנסה אותו, מצמיח מתוכו קיצוניים גדולים ממנו הבועטים גם בסמכותו, מתעורר פתאום “על המשמר” להזיל דמעת־תנין ראשונה על “ועדי־פעולה המתקראים בשם דומה ועל קבוצת מק”י ואחרים שהשתלטו עליו" – על מרידה במרוּת שאנשי “על המשמר” יצרו אותה ושהיא עצמה לא היתה מעולם מרוּת מוסמכת ומוכרת על־ידי הציבור.
זה חינוך לאנרכיה – וזה שכרו. מי שמבקש להחזיק את החבל בשני ראשיו, אל יתאונן אם ראשו שלו עצמו נתפס בקולר. מפ"ם והנגררים אחריה ייטיבו לעשות, אם ילמדו בעצמם את לקח רמת־גן בטרם ימהרו, כמנהגם, להורותו לאחרים. זהו לקח עתיק. לקח הגולם הקם על יוצרו.
10 בנובמבר 1963
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.