יובלה הארבעים של מגבית ההסתדרות בארצות־הברית, המותג בימים אלה בוועידה רבת־עדם בניו־יורק, איננו יובלו של מכשיר כספי בלבד. הוא יובלה של תנועה. כי רק לעתים נדירות שימשה העזרה החומרית גם מנוף־בנין וגם חותם־הזדהות, כפי ששימשה במשך ארבעים שנה תמיכתם של פועלי ארצות־הברית במפעלה של תנועת העבודה החלוצית בישראל.
שלוש שנים לאחר ייסוד ההסתדרות בארץ־ישראל נתכנס בארצות־הברית קומץ נאמנים לרעיון ארץ־ישראל העובדת וייסד ארגון שהיה מכוּון “להסיר את החרם מעל הפועלים היהודים בפלשתינה ולחזק את מפעלם שהוא הכוח המניע בתחיית העם ובמאמצי התחדשותו.” ואמנם היה צורך להסיר חרם, כי רוחות עוינים נשבו אז בצמרות ההנהגה של הפועלים היהודים באמריקה והרעיון של ציונות־עובדת נתקל בחומות של אי־הבנה וגם של התנגדות. אך צמיחתו והאדרתו של המפעל החלוצי בארץ יחד עם דבקותם ונאמנותם של אוהדים מארצות־הברית לא זו בלבד שהבקיעו את חומת ההתנגדות אלא שכבשו אותה ואת לבבות העומדים עליה עד שהם עצמם היו חומת־מגן למאבקה המדיני של הציונות, משען לפועלי ישראל וליצירתם.
מפעלים לאיסוף כספים למען ישראל אינם חיזיון נדיר בארצות־הברית. אולי הם חיזיון נפרץ מדי. אך ייחוּדה של הפעילות למען ההסתדרות היא שפנתה אל ההמונים היהודים, אל שכירי־יום בסדנאות ובבתי־החרושת, אל המהגר היהודי העממי, וקראה להם לא רק להושיט תמיכה אלא להתלכד מסביב לרעיון לאומי ואנושי נעלה – וליכדה אותם סביבו. ואז הסתבר כי יותר משהיתה זאת קריאה אליהם, היה זה הד לקריאת־לבבם של המונים אלא עצמם, שחיפשו בתוך הנכר משענת רוחנית וחוליית־קשר והזדהות עם עמם ועם מחדשי־פניו.
וייחודה האחר – שטיפה במרוצת השנים לא רק קשרי־אחווה בין המוני היהודים לבין פועלי ישראל אלא גם נטתה גשר־ידידות בין תנועת הפועלים בדמוקרטיה האמריקאית הגדולה לבין ההסתדרות. הפעולה המדינית המסועפת של ההסתדרות ביבשת המערבית לא תתואר כלל בלי יסודות ההבנה שהונחו על־ידי נאמניה שם, שהמגבית היתה להם ציר לפעילות ולהסברה.
ואולם הבעיה שלפניה עומדים ותיקי התנועה בארצות־הברית אינה נבדלת מזו העומדת בתקופתנו לפני ארגונים אחרים שם ולפני התנועה בישראל: איך להעביר מורשה מדור לדור, איך לעורר בדור הצעיר הרגשה של חרדה למפעל העם, חרדה שהיא ביטויה המובהק של הרגשת־שותפות; איך להעביר לנוער יהודי הגדל בתנאי רווחה וחירות אנושית ערכי־השייכות וערכי־הדאגה לתנועה חלוצית בישראל שמפעלה והישגיה הם, ביודעים או בלא־יודעים, גאונו של כל יהודי באשר הוא.
הביטוי המעשי של תמיכת ידידינו חקוק על עשרות מוסדות לחינוך, לבריאות ולסעד שהוקמו על־ידי ההסתדרות בעזרתם בכל פינות הארץ, וביחוד בערי הקליטה והפיתוח ובמרכזי הספר. אך הבחינה האמיתית של השותפות איננה רק בחיזוק “ידי הזהב” – של המדינה או של ההסתדרות. המבחן האמיתי הוא בהמשך חישולה של שלשלת־הזהב הרוחנית וביציקת חוליות חדשות של קשר ונאמנות שיבטיחו חיזוקה של שלשלת זאת והמשכה. על אלה מצוּוה היום כל חוג ציוני בארצות־הברית. באלה יבורכו ועל אלה מצוּוים שבעתיים נאמניה של תנועת העבודה החלוצית בארצות־הברית ביום חג.
1 בדצמבר 1963
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.