המדובר הוא במדריך הטלפון החדש ולא טעינו בכותרת. אין זה ספר טלפונים. זהו ספר פליטונים. כי רק אם תקרא את הספר הזה בבת־חיוך אתה סולח לתעלוּליו החביבים של המדריך הזה. כי אין לך דבר פרדוקסלי יותר מאשר ציוּד חדיש ואוטומציה מתקדמת מזה, וספר טלפונים המופיע בתחילת דצמבר ומעודכן בכל תגי העידכון עד – – – 30 באפריל.
מה למשל, משעשע אדם יותר מאשר לגור שישה חודשים בדירה אחרת, עם מספר טלפון חדש, שניתן לו על־ידי ראש הדואר, ולמצוא את עצמו בספר הטלפונים שיצא זה עתה מידי אותו ראש הדואר עצמו, במספר טלפון שמלפני המבול עם כתובת כדייר־משנה אצל נוֹח?
כאשר אתה שואל: מדוע" עונים לך: צריך היית להודיע על השינוי למנהל הדואר. מבין? הוא עשה את השינוי והודיע לי, עכשיו אני צריך להודיע לו שהוא עשה את השינוי.
ידידים מביטים בספר החדש, מחייגים את המספר, חוזרים ומחייגים – יש קול ואין עונה. אדם מוזר, חושבים הם, הוא ידידם המנוי x. לעולם איננו בבית. הם מקללים את הידיד. גם הידיד היה רוצה לרטון, אך לא על המחייגים.
מדוע לא צב? 🔗
אלף תירוצים לדואר ישראל, אך שום תירוץ אינו עומד בפני העוּבדה הפשוטה שלא רק בעולם הרחב, אלא גם בארץ – כך אומרים המומחים – כבר הגיעו לטכניקה של הדפסה המאפשרת לעשות בספר מסוג זה שינויים עד שבועיים לפני ההוצאה לאור. ואם לא ניתן – מביאים לפחות נספח של תיקונים בסוף הספר.
שנתיים צריך אדם בארץ לחכות למכשיר טלפון. ניחא. מדינה ענייה ויש לה צרכים קודמים. אך מדוע צריך לחכות עוד שנתיים כדי להירשם כראוי בספר? הן לכתוב אנו יודעים כבר שלושת אלפים שנה מינימום. עוד לפני קום המדינה.
כל חן המדינה הוא שהיא מדינה של פרדוקסים. אבל מה חטאה האיילה שעשו אותה דוגמה לחן הזה דווקא? היא, סמל קלוּת־הרגליים, היעילות, מדוע צריכה היא דווקא להתנוסס בשער הספר שקליפתו – דצמבר ותוכו – אפריל?
מדוע לא צב?
26 בינואר 1964
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.