רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וְרַבִּי יְהוּדָה הָיוּ רֵעִים נֶאֱמָנִים וְאוֹהֲבִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, אַךְ חֲלוּקִים הָיוּ בְּדֵעוֹתֵיהֶם וְשׁוֹנִים בְּאָפְיָם וּבִתְכוּנוֹתֵיהֶם. עוֹד בְּיַלְדוּתָם כְּבָר נִבְדְּלוּ זֶה מִזֶּה בְּדַרְכֵיהֶם. לִפְעָמִם הָיוּ מְטַיְּלִים שְׁנֵיהֶם בַּשָּׂדוֹת וּבָעֲמָקִים וְהִנֵּה הִתְקַדְּרוּ הַשָּׁמַיִם עָבִים, וְקֶשֶׁת נֶהְדָּרָה בִּשְׁלַל צְבָעֶיהָ הוֹפִיעָה עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ, וְהַקֶּשֶׁת יוֹרֶדֶת וְשׁוֹקַעַת מִתַּחַת לָאֹפֶק. וְהִצְטָעֵר אָז יְהוּדָה הַקָּטָן וְאָמַר: “חֲבָל שֶׁהַשָּׁמַיִם הַטּוֹבִים מַרְאִים אוֹתָנוּ רַק אֶת חֲצִי הַקֶּשֶׁת הַנִּפְלָאָה, וְאֶת חֶצְיָהּ הַשֵּׁנִי הֵם מַסְתִּירִים מֵעֵינֵינוּ. וּמִי יוֹדֵעַ אִם הַחֵצִי הַנִּסְתָּר אֵינוֹ יָפֶה יוֹתֵר מִן הַחֵצִי הַנִּרְאֶה?”
וְהִצְטָעֵר אָז שִׁמְעוֹן הַקָּטָן וְאָמַר: “חֲבָל שֶׁהַשָּׁמַיִם הַקּוֹדְרִים אֵינָם מַסְתִּירִים מֵעֵינֵינוּ גַם אֶת חֲצִי הַקֶּשֶׁת הַגָּלוּי. כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה אֶת הַקֶּשֶׁת, אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁעֲנָנִים שְׁחוֹרִים מְכַסִּים אֶת הַשָּׁמַיִם הַבְּהִירִים, וְעוֹד מְעַט וְרָעֲמוּ רְעָמִים וּבָרְקוּ בְּרָקִים – שׂוֹנֵא אֲנִי אֶת הַקֶּשֶת הַלֵּזוּ.”
לְעִתִּים קְרֹוֹבוֹת עַל דְּבַר הַקֶּשֶׁת.
– אוֹהֵב אֲנִי מְאֹד אֶת הקֶּשֶׁת – הָיָה יְהוּדָה הַנַּעַר אוֹמֵר – כִּי מִלְּבַד שֶׁהִיא יָפָה כָּל כָּךְ– הִיא מַבְטִיחָה שֶׁלֹּא יָבִיא אֱלֹהִים עוֹד מַבּוּל עַל הָאָרֶץ. כַּאֲשֶׁר אֶגְדַּל, אֶתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים, שֶׁתַּעֲמֹד הַקֶּשֶׁת תָּמִיד בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם.
– וַאֲנִי שׂוֹנֵא מְאֹד אֶת הַקֶּשֶׁת – הָיָה שִׁמְעוֹן הַנַּעַר עוֹנֶה – מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַזְכִּירָה אוֹתִי שְֶּׁנֵי אָדָם רְשָׁעִים הֵם כְּדוֹר הַמַּבּוּל; וְלוּלֵא הַשְּבוּעָה, אשֶׁר נִשְׁבַּע אֱלֹהִים לְנֹחַ, הָיָה מוֹחֶה אוֹתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. כַּאֲשֶׁר אֶגְדַּל, אֶתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים, שֶׁלֹּא תֵרָאֶה הַקֶּשֶׁת בַּשָּׁמַיִם לְעוֹלָם וּפָחֲדוּ בְּנֵי הָאָדָם מִפְּנֵי הַמַּבּוּל, וְלֹא יֶחֱטָאוּ. גַּם עַל הֶעָבִים אֶתְפַּלֵּל, שֶׁלֹּא יְכַסּוּ אֶת הַשָּׁמַיִם: אִם יִהְיוּ בְנֵי הָאָדָם צַדִּיקִים, תּוֹצִיא לָהֶם הָאָרֶץ אֶת יְבוּלָהּ גַּם בְּלִי גֶשֶׁם וּמָטָר.
וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיִּהְיוּ לַאֲנָשִׁים; וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם תַּנָּאִים וּמוֹרִים בְּבֵָּי הַיְשִׁיבוֹת. רַבִּי יְהוּדָה הָיָה אוֹהֵב וּמְכַבֵּד אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים הַיְשָׁרִים: אֶת הָעֲשִׁירִים הַחוֹמְלִים עַל דַּל וּמַשְׂבִּיעִים אֶת הָרְעֵבִים לֶחֶם, וְאֶת הָעֲנִיִּים הָעוֹבְדִים בְּזֵעַת־אַפַּיִם וְאֵינָם מִתְאוֹנְנִים עַל גּוֹרָלָם.
וְרַבִּי שְׁמְעוֹן הָיָה כּוֹעֵס וּמִתְמַרְמֵר עַל הָרְשָׁעִים שֶׁבַּדּוֹר: עַל הָעֲשִׁירִים הָעוֹשְׁקִם שְׂכַר־שָׂכִיר, וְעַל הַפּוֹעֲלִים הָעוֹשִׂים אֶת מְלַאכְתָּם רְמִיָּה – וְעַל כָּל אָוֶן וְעָוֶל, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לִרֵעֵהוּ.
– רְאֵה נָא, אָחִי – הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לִפְעָמִים לְרַבִּי שִׁמְעוֹן חֲבֵרוֹ – עַד כַּמָּה הֵיִיבוּ בְּנֵי־אָדָם אֶת דַּרְכָּם: הַבָּנִים הָרִאשׁוֹנִים לְאָדָם הָיוּ קַיִן וְהֶבֶל – וַיָּקָם אִישׁ עַל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ; עַתָּה אִישׁ אֶת אָחִיו יַעֲזֹרוּ; אֵין הֶעָשִׁיר יָכוֹל לַעֲבֹד בַּשָּׂדֶה – עוֹבֵד הֶעָנִי בִּשְׁבִילוֹ; אֵין לֶעָנִי לֶחֶם לְבֵיתוֹ – וְהֶעָשִׁיר פּוֹתֵחַ יָד נְדִיבָה וְנוֹתֵן לוֹ.
– תָּמִים אַתָּה יוֹתֵר מִדַּי – הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן מֵשִׁיב לוֹ בְּהַקְפָּדָה. – גַּם הֶעָשִׁיר וְגַם הֶעָנִימְרַמִּים הֵם אִישׁ אֶת אָחִיו וְנִמְצָאִים מְרֻמִּים; זֶה פּוֹחֵת מֵעֲבוֹדָתוֹ, וְזֶה מִשְּׂכָרוֹ; אִישׁ אִישׁ שׁוֹלֵחַ אֶל לֵב רֵעֵהוּ קֶשֶׁת רְמִיָּה – וְהִנֵּה הַקֶּשֶׁת נֶהְפֶּכֶת וְהַחִצִּים שָׁבִים אֶל לֵב שׁוֹלְחָם.
וַיִּהְיוּ שְׁנֵי הַחֲכָמִים הָאֵלֶּה נוֹדָעִים בָּעוֹלָם אִישׁ אִישׁ בִּתְכוּנָתוֹ: רַבִּי יְוּדָה הָיָה אָהוּב וְרָצוּי לַבְּרִיּוֹת; וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה קַפְּדָן וְיִרְאָתוֹ עַל בְּנֵי אָדָם.
וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּשְׁמַע רַבִּי יְהוּדָה, כִּי בְּבֵית־הַכֶּלֶא שֶׁבְּרוֹמָא כְּלוּאִים הַרְבֵּה מִבַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל שֶנָּפְלוּ בַּשִּׁבְיָה וַיֵּלֶךְ לִפְדּוֹתָם. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הָלַךְ לְבַקֵּר קֶבֶר אֶחָד מִקִּבְרוֹת הַקְּדוֹשִׁים. וּשְׁנֵיהֶם נִפְגְּשׁוּ בַּדֶּרֶךְ, וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו, וַיָּבוֹאוּ עַד נָהָר אֵחָד רָחָב וְעָמֹק מְאד; וְעַל הַנָּהָר הָיָה נָטוּי גֶּשֶׁר חָזָק וְרָחָב, נִשְׁעָן עַל עַמּוּדֵי בַּרְזֶל. אֶת הַגֶּשֶׁר הַזֶּה גָשְׁרוּ הָרוֹמָאִים, כִּי בָעֵת הַהִיא הָיְתָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת רוֹמָא. וַיַּעַבְרוּ שְׁנֵי הַחֲכָמִים עַל הַגֶּשֶׁר.
– רְאֵה נָא, אָחִי – אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן – כַּמָּה טָרְחוּ בְּנֵי הָאָדָם וְעָמְלוּ בִּשְׁבִיֵנוּ! הִסִּיעוּ אֲבָנִים, כָּרְתוּ וְהֵבִיאוּ עֵצִים, רִדְּדוּ פַּסֵּי בַּרְזֶל וְעַמּוּדֵי מַתֶּכֶת, עַד שֶׁעָשׂוּ גֶשֶׁר, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל – אֲנִי לָלֶכֶת לְרוֹמָא לִפְדּוֹת שְׁבוּיִים, וְאַתָּה – לָלֶכֶת וּלְבַקֵּר קִבְרֵי הַקְּדוֹשִׁים.
הִתְחִיל רַבִּי שִׁמְעוֹן בּוֹכֶה וְאוֹמֵר: דּוֹמֶה אַתָּה, יְהוּדָה אָחִי, לְיֶלֶד שֶׁמַּכִּים אוֹתוֹ ְּשֵׁבֶט יָפֶה, וְהוּא מְשַׁבֵּחַ וְאוֹמֵר: “כַּמָּה נָאֶה שֵׁבֶט זֶה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּבְרִיחַ גַּם אֶת הַזְּבוּבִים!” וְכִי לְטוֹבָתְךָ וְלַהֲנָאָתְךָ עָשׂוּ הָרוֹמָאִים הַלָּלוּ מַה שֶּׁעָשׂוּ?! הֲלֹא רַק לְטוֹבָתָם וּלְצָרְכֵי מֶמְשַׁלְתָּם. וְעַתָּה בּוֹא וְאַרְאֲךָ, כִּי בַּמָּקוֹם שֶׁמְּרַדְּדִים פַּסֵּי בַּרְזֶל לִגְשָׁרִים וְתִקּוּן הַדְּרָכִים, שָׁ גַּם עוֹשִׂים קְשָׁתוֹת, חֲנִיתוֹת וְחִצֵּי מָוֶת לִשְׁפֹּךְ דַּם אָדָם חִנָּם!
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָבְרוּ אֶת הַגֶּשֶׁר, וַיָּבוֹאוּ אֶל עִיר אַחַת גְּדוֹלָה וְיָפָה, אֲשֶׁר בָּנוּהָ הָרוֹמִָים וַיְפָאֲרוּהָ מְאֹד; וַיַּעַבְרוּ לִפְנֵי בֵּית־מֶרְחָץ יָפֶה. וַיֹּאמֶר רַבִּי יְהוּדָה אֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן: נָבוֹא נָא אֶל הַבַּיִת הַזֶּה וְרָחַצְנוּ וְטָהַרְנוּ, כְּדֵי שֶׁנִּתְפַּלֵּל בְּגוּף נָקִי.
נִטְפַּל אֵלָיו רַבִּי שִׁמְעוֹן וְנִכְנְסוּ שְׁנֵיהֶם לְבֵית־הַמֶּרְחָץ; וּכְשֶׁיָּצְאוּ, אָמַר רַבִּי יְהוָּה לְרַבִּי שִׁמְעוֹן: בּוֹא וּרְאֵה, עַד כַּמָּה תִּקְּנוּ בְּנֵי הָאָדָם אֶת מִדּוֹתֵיהֶם; לְשֶׁעָבַר הָיוּ הַמִּצְרִים מַשְׁלִיכִים יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל הַיְאוֹרָה – עַכְשָׁו טוֹרְחִים הָרוֹמָאִים וּבוֹנִים מֶרְחֲצָאוֹת, שֶׁנִּרְחַץ בָּהֶם אֲנִי וְאַתָּה.
עָנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: יְהוּדָה אָחִי! דּוֹמֶה אַתָּה לְיֶלֶד תָּמִים, שֶׁכָּל מַה שֶׁהוּא רוֹאֶה הוּאמַאֲמִין שֶׁזֶּה שֶׁלּוֹ וְשֶׁלְּמַעֲנוֹ הֵכִינוּ אֶת הַכֹּל! וְכִי בִּשְׁבִילֵנוּ טָרְחוּ וְעָמְלוּ הָרוֹמָאִים בְּבִנְיְנֵיהֶם? הֵן אַךְ לַהֲנָאָתָם וּלְצָרְכָּם הֵם עוֹשִׂים וּבוֹנִים!
וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה תַלְמִיד אֶחָד, שֶׁהָיָה מְלַוֶּה אוֹתוֹ בְּכָל דְּרָכָיו, וּשְׁמוֹ יְהוּדָהבֶּן גֵּרִים. הוּא הָיָה בֵּן לְאֶחָד מֵעֲשִׁירֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהִתְיַשְּׁבוּ בְּרוֹמָא וְהִתְרַחֲקוּ מֵאֲחֵיהֶם הַיְּהוּדִים, וְעָזְבוּ גַם אֶת שְׂפַת עַמָּם, וְדִבְּרוּ רוֹמִית וְנִקְרְאוּ גַם בְּשֵׁמוֹת רוֹמִיִּים; קִוּוּ הָעֲשִׁירִים הָהֵם, כִּי יְקָרְבוּם הָרוֹמָאִים כְּאַחִים וּכְאֶזְרָחִים, וְגַם יִתְּנוּ לָהֶם מִשְׂרוֹת כְּבוּדוֹת בָּאָרֶץ, וְאוּלָם כְּכֹל אֲשֶׁר הוֹסִיפוּ לְהִתְקָרֵב אֶל הָרוֹמָאִים, כֵּן הִרְחִיקוּם הָרוֹמָאִים מֵעֲלֵיהֶם, וַיִּהְיוּ קוֹרְאִים אוֹתָם “גֵּרִים”. וּכְשֶׁרָאוּ הוֹרֵי יְהוּדָה, שֶׁרַבִּים מִגְּדוֹלֵי רוֹמָא שׁוֹלְחִים אֶת בְּנֵיהֶם לִלְמֹד חָכְמָה וָדַעַת מִפִּי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, שָׁלְחוּ גַם הֵם אֶת יְהוּדָה בְּנָם אֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי.
וְגַם לְרַבִּי יְהוּדָה הָיָה חָבֵר אֶחָד, אֲשֶׁר הָיָה מְלַוֵּהוּ אֶל כָּל אֲשֶׁר הָלַךְ וּשְׁמוֹ רַבִּי יוֹסִי.
וַיִּהְיוּ רַבִּי יוֹסִי וִיהוּדָה בֶּן־גֵּרִים הוֹלְכִים אַחֲרֵי רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְוֹן וְשׁוֹתִים בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם.
וַיְהִי לִתְקוּפַת הַיָּמִים וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה בֶּן־גֵּרִים לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הוֹרָיו, ַיְסַפֵּר לְאָבִיו אֶת הַשִּׂיחָה אֲשֶׁר שָׁמַע מִפִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי יְהוּדָה.
וַיֹּאמֶר אָבִיו בְּלִבּוֹ: אֵלְכָה נָא וַאֲסַפֵּר לַקֵּיסָר, כִּי גִנָּה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אֶת מַלְכוּת רוֹמָא, וְיִתֵּן לִי מִשְׂרָה רָמָה, וְלֹא יוֹסִיפוּ עוֹד הָרוֹמָאִים לְהַרְחִיקֵנִי מֵעֲלֵיהֶם וּלְכַנּוֹת אוֹתִי בְּשֵׁם “בֶּן־גֵּרִים”. וְלֹא אֵחַר הָאִישׁ לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר אָמַר, וַיְסַפֵּר אֶת הַדְּבָרִים לִפְנֵי הַקֵּיסָר, וַיּוֹצֵא הַקֵּיסָר אֶת גְּזַר דִּינוֹ לֵאמֹר: “יְהוּדָה שֶׁעִלָּה אוֹתָנוּ – יִתְעַלֶּה לְמִשְׂרָה נִכְבָּדָה; יוֹסִי שֶׁשָּׁתַק – יֵצֵא בַּגּוֹלָה; שִׁמְעוֹן שֶׁגִּנָּה – יֵהָרֵג.” וּלְאָבִיו שֶׁל יְהוּדָה בֶּן־גֵּרִים הִבְטִיחַ לָתֵת לוֹ תֹאַר “מַלְשִׁין נִכְבָּד” שֶׁל חֲצַר־הַמַּלְכוּת. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁמַע אֶת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלָיו, וַיָּקָם וַיִּבְרַח אֶל בֵּין הָרֵי הַגָּלִיל, הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, וַיָּבוֹאוּ עַד לִכְפַר מֵירוֹן. וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה מְעָרָה פְּתוּחָה לִפְנֵיהֶם, וַיָּבוֹאוּ אֶל תּוֹךְ הַמְּעָרָה וַיֶּלִינוּ שָׁם. וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּצֵא רַבִּי אֶלְעָזָר אֶל פֶּתַח הַמְּעָרָה, וְהִנֵּה קוֹל שַׁעֲטָה עָלָה בְּאָזְנָיו; וַיָּשָׁב אֶל אָבִיו, וַיַּגֵּד לוֹ אֶת הַדָּבָר. וַיֹּאמֶר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֵין זֹאת כִּי אִם מָצְאוּ רוֹדְפֵינוּ אֶת עִקְּבוֹתֵינוּ, וְעוֹד מְעַט וּבָאוּ אֶל תּוֹךְ הַמְּעָרָה. הָבָה נַעֲמִיק לָרֶדֶת.
וַיֵּרְדוּ הָאָב וּבְנוֹ מַטָּה־מַטָּה כְּיוֹם תָּמִים, עַד כִּי עָיְפוּ מְאֹד וַיָּלִינוּ שָׁם. בַּבֹּקֶר הֵקִצוּ מִשְּׁנָתָם, וַיִּצְטָעֲרוּ עַל כִּי אֵין לָהֶם מַיִם לִרְחֹץ פְּנֵיהֶם וִידֵיהֶם לִתְפִלָּה. וַיְהִי הֵמָּה יוֹשְׁבִים וְדוֹאֲגִים, וְהִנֵּה מִכֹּתֶל הַמְּעָרָה נִפְתַּח מַעְיַן מַיִם חַיִּים, מְזַנֵּק וְשׁוֹפֵעַ; וַיִּרְחֲצוּ יְדֵיהֶם וַיַּעַמְדוּ לְהִתְפַּלֵּל. אַחַר הַתְּפִלָּה סָעֲדוּ אֶת לִבָּם בְּפַת לֶחֶם יָבֵשׁ, אֲשֶׁר לָקְחוּ עִמָּם מִבֵּיתָם, וַיֵּלְכוּ הָלְאָה הָלְאָה; וְהַמַּעְיָן נוֹזֵל וּמְפַכֶּה אַחֲרֵיהֶם וּמְלַוָּם עַל דַּרְכָּם. וַיִּסְפְּרוּ שֵׁשֶת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבְתוּ וַיֵּשְׁבוּ עַל מְקוֹמָם. וְהַלֶּחֶם, אֲשֶׁר הִצְטַיְּדוּ מִבֵּיתָם, נִתְבָּרֵךְ וַיִּמְצָא לָהֶם לְכָל הַדֶּרֶךְ. כֹה עָבְרוּ עֲלֵיהֶם יָמִים רַבִּים, עַד אֲשֶׁר בָּאוּ אֶל קְצֵה הַמְּעָרָה; וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה קַוֵּי אוֹר חוֹדְרִים אֲלֵיהֶם מִיַּרְכְּתֵי הַמְּעָרָה וַיִּשְׂמְחוּ מְאֹד. וַיִּפְנוּ כֹּה וָכֹה וְהִנֵּה פֶּתַח, וַיֵּצְאוּ אֶל תַּחַת שְׁמֵי אֱלֹהִים הַבְּהִירִים וַיַּבִּיטוּ אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הַטּוֹב, אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת אוֹרוֹ זֶה כַּמָּה.
וַיֵּשְׁבוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וּבְנוֹ בַּמְּעָרָה הַהִיא, וּשְׁנֵי עֲצֵי תֹמֶר הָיוּ נְטוּעִים עַל פֶּתַח הְַּעָרָה, וַיֹּאכְלוּ מִפְּרִי הָעֵצִים, וַיִּשְׁתּוּ מִמֵּי הַמַּעְיָן אֲשֶׁר נָזַל אַחֲרֵיהֶם. וַיִּהְיוּ יוֹשְׁבִים וְהוֹגִים בְּתוֹרַת אֱלֹהִים עַל פֶּה.
וַיְהִי בַּלַּיְלָה וַיִּשְׁכְּבוּ הַחֲכָמִים לִישֹׁן. וְהִנֵּה קוֹל עוֹלֶה בְּאָזְנֵיהֶם; וְהַקּוֹל, וֹל דְּמָמָה דַַקָּה, הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר וְחוֹדֵר לְתוֹךְ הָאָזְנַיִם וְנוֹקֵב וְיוֹרֵד לְתוֹךְ הַלֵּב. וְהַקּוֹל קוֹרֵא: “אוֹי לִי, שֶהֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי, וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי וְהִגְלֵיתִי אֶת בָּנַי לְבֵין הָאֻמּוֹת!” וְנִמְלָא כָּל חֲלָלָהּ שֶׁל הַמְּעָרָה בַּקּוֹל הַנִּפְלָא הַזֶּה וְהִזְדַּעְזְעָה כָּל הַמְּעָרָה, וְהַמַּעְיָן הִתְחִיל מַכֶּה גַלִּים בְּשָׁאוֹן כַּבִּיר. אָז הֵבִינוּ הַחֲכָמִים, כִּי הַמְּעָרָה מִשְׂתָּרַעַת מִתַּחַת לְהַר סִינָי; כִּי קַבָּלָה הָיְתָה בְּיָדָם, שֶׁבְּכָל לַיְלָה בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר סִינַי וְקוֹרֵאת “אוֹי לִי שֶׁהֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי וִהִגְלֵיתִי אֶת בָּנַי לְבֵין הָאֻמּוֹת!”
וַיְהִי הַיּוֹם וְרַבִּי אֶלְעָזָר יָצָא וְלָקַט תְּמָרִים וְהֵבִיא לִפְנֵי אָבִיו. אָכַל רַבִּ שִׁמְעוֹן מִן הַתְּמָרִים וְאָמַר לִבְנוֹ: רְאֵה, בְּנִי, כַּמָּה מְרֻבִּים חַסְדֵי אֱלֹהֵינוּ לְכָל הַבּוֹטְחִים בּוֹ: הִנֵּה אֲנַחְנוּ לֹא חָרַשְׁנוּ, לֹא זָרַעְנוּ, לֹא נָטַעְנוּ – וּבְכָל זֹאת הֲלֹא שְׂבֵעִים אֲנַחְנוּ. בּוֹא וְנִתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים, שֶׁיְּטַהֵר אֶת הַשָּׁמַיִם מֵעֲנָנִים, וְלֹא יֵרָאֶה עוֹד כָּל עָב קַל עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ, וְלֹא יִבְטְחוּ עוֹד בְּנֵי הָאָדָם בִּמְטַר הַשָּׁמַיִם, רַק בֵּאלֹהִים לְבַדּוֹ; וֵאלֹהִים יוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאֲדָמָה גַם בְּלִי מָטָר.
וַיִּתְפַּלְּלוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וּבְנוֹ, וַיֶּחְדַּל הַגֶּשֶׁם לָרֶדֶת עַל הָאָרֶץ, וַיֶּחְדְּלוּ הָאֲנִָׁים לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, לַחֲרשׁ וְלִזְרֹעַ, כִּי אָמְרוּ: לָמָּה זֶה נִיגַע חִנָּם? הֵן הָאָרֶץ מוֹצִיאָה לֶחֶם גַּם בְּלִי עֲבוֹדָה! אָז עָזְבוּ הָעוֹבְדִים הַיְשָׁרִים אֶת מַחֲרַשְׁתָּם וְאֶת אֵתָם, וַיָּבוֹאוּ אֶל בָּתֵּי הַמִּדְרָשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה; וְהָעוֹבְדִים הַחַטָּאִים עָזְבוּ אֶת עֲבוֹדָתָם וּבָאוּ אֶל בָּתֵּי הַיַּיִן, שָׁתוּ לְסָבְאָה וְהִשְׁתַּכָּרוּ; וְרַבִּים הָיוּ אֲשֶר כִּתְּתוּ אֶת אִתֵּיהֶם לַחֲרָבוֹת וְאֶת מַזְמְרוֹתֵיהֶם לַחֲנִיתוֹת, וַיֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה לֶאֱרֹב לְעוֹבְרֵי דֶרֶךְ – וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס וָשֹׁד.
כֹּה עָבְרוּ שְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּבִשְׁנַת הָאַרְבַּע־עֶשְׂרֵה מֵת קֵיסַר רוֹמָא וּבָטְָה הַגְּזֵרָה מֵעַל רַבִּי שִׁמְעון בֶּן יוֹחַאי. פַּעַם אַחַת יָצָא רַבִּי אֶלְעָזָר וְעָמַד בְּפֶתַח הַמְּעָרָה וְהִנֵּה קוֹל קוֹרֵא: “מִי יֵלֵךְ וְיוֹדִיעַ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן כִּי מֵת קֵיסַר רוֹמָא וּבָטְלָה הַגְּזֵרָה?” וַיֵּלֶךְ וַיְסַפֵּר לְאָבִיו – אָז יָצְאוּ שְׁנֵיהֶם מִן הַמְּעָרָה וְהָלְכוּ לָשׁוּב הַבָּיְתָה.
וּכְשֶׁבָּאוּ אֶל עִיר אַחַת, נִכְנְסוּ בָּרִאשׁוֹנָה לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא מָצְאוּ שָׁם מָקוֹם פָּנוּ; כִּי הָיוּ בָּתֵּי־הַמִּדְרָשׁ מְלֵאִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עוֹמְדִים צְפוּפִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. וַיִּשְׂמַח רַבִּי שִׁמְעוֹן עַל הַדָּבָר הַזֶּה. וַיֵּלְכוּ הָלְאָה, וַיִּפְגְּשׁו בְּאִישׁ אֶחָד נוֹשֵׂא קְשָׁתוֹת לִמְכִירָה. קָצַף רַבִּי שִׁמְעוֹן וְקָרָא: “הוֹי, בְּנֵי אָדָם! עוֹדְכֶם מַחֲזִיקִים בְּאִוַּלְתְּכֶם לִבְרֹא יָדַיִם לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת!” וַיֹּאמֶר לָתֵת עֵינָיו בָּאִישׁ הַהוּא. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּשֶׁהָיָה נוֹתֵן עֵינָיו בְּאִישׁ מִתּוֹךְ כַּעַס – מִיָּד הָיָה נַעֲשֶׂה גַל שֶׁל עֲצָמוֹת.
אַךְ רַבִּי אֶלְעָזָר קִדְּמָהוּ וְאָמַר: אַל תִּכְעַס, אַבָּא, מַכִּיר אֲנִי בַּקְּשָׁתוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁהֵן רַקכְּלֵי מִשְׂחָק לִנְעָרִים, כִּי חִצֵּיהֶן כֵּהִים וְאֵינָם יְכוֹלִים לְהָבִיא מָוֶת עַל הָאָדָם. אָז נִתְפַּיְּסָה דַעַת הַזָּקֵן; וַיֵּלְכוּ הָלְאָה, וַיָּבוֹאוּ בַּשָּׂדֶה, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אִישׁ עוֹמֵד וְחוֹרֵשׁ וַיִּקְצֹף רַבִּי שִׁמְעוֹן וַיִּקְרָא: בְּנֵי אָדָם הַלָּלוּ מַנִּיחִים חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִים בְּחַיֵּי שָׁעָה! וּכְבָר אָמַר לָתֵת בּוֹ אֶת עֵינָיו; אַךְ רַבִּי אֶלְעָזָר קִדְּמָהוּ וְאָמַר: “אוּלַי קֶבֶר הוּא חוֹפֵר לִקְבֹּר בּוֹ אֶל מֵתוֹ”. וַיֵּלְכוּ הָלְאָה וַיָּבוֹאוּ לְתוֹךְ הַיַּעַר, וְהִנֵּה אִישׁ אוֹרֵב בֵּין הָעֵצִים דּוֹרֵךְ אֶת קַשְׁתּוֹ לְעֻמָּתָם.
– רֵיקָא – נָתַן עָלָיו רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּקוֹלוֹ – לִשְׁפֹּךְ דָּם אַתָּה אוֹמֵר?! וּכְבָר אָמַר לָתֵת בּוֹ ֶת עֵינָיו – אַךְ רַבִּי אֶלְעָזָר קִדְּמָהוּ: אַל נָא, אַבָּא, אַל תַּעַנְשֵׁהוּ בְּטֶרֶם נִשְׁמַע מַה בְּפִיו. אָז נִתְפַּיְּסָה דַעַת הַזָּקֵן, וַיִּקְרָא אֶל הָרוֹצֵחַ: תֵּן תּוֹדָה! מָה רָאִיתָ שֶׁדָּרַכְתָּ עָלֵינוּ אֶת קַשְׁתֶּךָ?
אָז נָפַל הָרוֹצֵחַ עַל פָּנָיו וְגָעָה בִּבְכִיָּה: “רַבִּי! עוֹבֵד אֲדָמָה הָיִיתִי, עַל אֵתִי חָיִתִי, וְהָיִיתִי שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי וּבַעֲמָלִי. אַךְ מִשָּׁעָה שֶׁהִתְחִילָה הָאֲדָמָה לְהוֹצִיא לֶחֶם בְּלִי עֲבוֹדָה, בָּאוּ יָמִים אֲרֻכִּים־אֲרֻכִּים, יָמִים ֶׁל שִׁעֲמוּם וּבַטָּלָה, וְחַיַּי הָיוּ עָלַי לְמַשָּׁא. חָדַלְתִּי מֵהַבִּיט הַשָּׁמַיְמָה כִּי אֵין הָאֲדָמָה צְרִיכָה עוֹד לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, וּמִתּוֹךְ בַּטָּלָה הִתְחַלְתִּי לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּי הַיַּיִן, וּמִשָּׁם בָּאתִי אֶל הַיַּעַר, עַד שֶׁהָיִיתִי לְמַה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה, רַבִּי!”
הִשְׁתַּקַּע רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּמַחֲשָׁבוֹת וְאָמַר: “אָכֵן מַתָּנָה טוֹבָה נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְהוּא לִבְנֵי הָאָדָם וַ”עֲבוֹדָה" שְׁמָהּ, וַאֲנַחְנוּ גְזַלְנוּהָ מִיָּדָם! בּוֹא, בְּנִי, נָשׁוּב אֶל הַמְּעָרָה, וְנִתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים שֶלֹּא תִתֵּן הָאֲדָמָה אֶת יְבוּלָהּ בְּלִי עֲבוֹדָה וּבְלִי גִשְׁמֵי בְּרָכָה, וְיָשׁוּבוּ בְּנֵי אָדָם אֶל עֲבוֹדָתָם, וְיַפְנוּ אֶת לְבָבָם לַשָּׁמַיִם לְהִתְפַּלֵּל עַל גְּשָׁמִים בְּעִתָּם".
וַיָּשׁוּבוּ הָאָב וּבְנוֹ אֶל תּוֹךְ הַמְּעָרָה, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם שֵׁנִית שְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה. מְִּרִי הַתְּמָרִים אָכְלוּ וּמִמֵּי הַמַּעְיָן שָׁתוּ.
וּכְשֶׁנִּפְטַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי מִן הָעוֹלָם, נֶהְפְּכוּ מֵי הַמַּעְיָן לְאֵד וַיַּעַ הָאֵד הַשָּׁמַיְמָה וַיְהִי לְעָנָן. אָז נִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר לֹא נִרְאֲתָה עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ שָׁנִים.
וְהֶעָנָן הַזֶּה עוֹדֶנּוּ מְרַחֵף גַּם עַתָּה בִּמְרוֹמֵי שָׁמַיִם, וּבְלֵילוֹת הָאָבִיב וּא יוֹרֵד וּמַשְׁקֶה בְּטַל זַךְ אֶת הַפְּרָחִים הָרִאשׁוֹנִים הָעוֹלִים בַּשָּׂדוֹת וּבַיְּעָרוֹת.
וְיוֹתֵר מִבְּכָל לֵילוֹת הָאָבִיב הוּא מַשְׁפִּיעַ טַל בְּלֵיל לַ"ג בָּעֹמֶר, הוּא הַיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ רַבִּי ִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי. בַּלַּיְלָה הַזֶּה יָלִינוּ רְסִיסֵי הַטַּל הַזַּךְ בִּגְבִיעֵי הַפְּרָחִים הָרַכִּים, וִיאַחֲרוּ שָׁם, עַד שֶׁיֵּצְאוּ נַעֲרֵי הַחֲדָרִים לְשַׂחֵק וּלְהִשְׁתּוֹבֵב בֵּין הַפְּרָחִים הַיָּפִים הַשּׁוֹתִים טַל מִמַּעְיַן הַר סִינָי; וְלִנְעָרִים כְּשֵׁרִים, שֶׁאֵינָם מַמְרִים אֶת פִּי הוֹרֵיהֶם וּמוֹרֵיהֶם, יִתְגַּלּוּ נִטְפֵי הַטַּל הַנִּפְלָא הַהוּא, וּמַרְאֵיהֶם אָז כִּפְנִינִים מַזְהִירוֹת, וּכְעֵינֵי יְלָדִים עַלִּיזִים – אֲבָל רַק לִנְעָרִים כְּשֵׁרִים יִתְגַּלּוּ.
עַל כֵּן יַעֲשׂוּ לָהֶם נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם לַ"ג בָּעֹמֶר קְשָׁתוֹת וְחִצִּים – זֵֶר לַקֶּשֶׁת שֶׁנִּרְאֲתָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אַחֲרֵי פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, וְגַם סִמָּן לֶעָתִיד, שֶׁיָּבוֹא יוֹם וְיִתְקַיְּמוּ בּוֹ דִבְרֵי הַנְּבִיאִים: “וְכִתְּתוּ אֶת חַרְבוֹתָם לְאִתִּים”, וְהַקְּשָׁתוֹת תִּהְיֶינָה רַק כְּלֵי־מִשְׂחָק לִנְעָרִים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.