הַשֶׁמֶשׁ – קֹדֶם שֶשָּׁקְעָה, עָמְדָה בִּקְצֵה הָרָקִיעַ לְצַד מַעֲרָב, הֶחֱזִירָה פָּנֶיהָאֶל הַשּׁוֹשַׁנִּים הַיָּפוֹת שֶׁעַל הַשָּׂדֶה, חִיְּכָה כְּנֶגְדָן וְאָמְרָה: – עֶרֶב טוֹב עֲלֵיכֶן, יְפֵיפִיּוֹת! אִם תִּהְיֶינָה טוֹבוֹת, יְשָׁרוֹת וּצְנוּעוֹת, אָבִיא לָכֶן מָחָר דָּבָר חָדָשׁ.
חָפְצָה הַשֶּׁמֶשׁ לְדַבֵּר עוֹד אֶל הַשׁוֹשַׁנִּים – בָּא עָב עַז־פָּנִים אֶחָד מִן הֶעָבִים הָרֵיקָנִים, הָאַרְכָּנִים, הָאוֹהֲבִים לְהִשְׁתַּטֵּחַ לְכָל אֹרֶךְ הַמַּעֲרָב, וּמֵעוֹלָם לֹא הוֹרִידוּ עַל הָאֲדָמָה אַף טִפַּת־גֶּשֶׁם אַחַת – וְסָתַם אֶת פִּי הַשֶּׁמֶשׁ.
וְהַשֶּׁמֶשׁ הִיא נוֹחָה וְסַלְחָנִית, וְאֵינָהּ מְדַקְדֶּקֶת עִם עַזֵּי־הַפָּנִים שֶׁבֶּעָבִים. נִדְחַק וְנִגְלָה חִיּוּכָהּ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ מֵעַל צִדֵּי הָעָב, וְנִרְאָה אָז יוֹתֵר יָפֶה, יוֹתֵר מְשַׂמֵּחַ, וּמְלֵא סוֹד.
וְאֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַמְחַיֶּכֶת הַזֹּאת רָאוּ גַם הַיְלָדים, כְּשֶׁחָזְרוּ מִבֵּית־סִפְרָם; וְלָהֶם אָמְרָה: – אִם תִּהְיוּ נוֹחִים זֶה לָזֶה, וְלֹא תְצָעֲרוּ אֶת הוֹרֵיכֶם בְּבֵיתָם, אַרְאֶה לָכֶם מָחָר בַּשָּׂדֶה שׁוֹשַׁנִּים יָפוֹת, עַלִּיזוֹת וּצְנוּעוֹת!
נִזְכְּרוּ הַיְלָדִים, כִּי מָחָר לַ"ג בָּעֹמֶר, וְהֶאֱמִינוּ לַשֶּׁמֶשׁ, וְחָזְרוּ לְבֵיתָם שְׂמֵחִים – וּמְחַכִּים לְאוֹר הַבֹּקֶר.
וְהָעָב הָאַרְכָּן נִתְמַלֵּא כַּעַס, וַיַּאְדִּים מִתּוֹךְ חֵמָה, וְהִבְעִית כָּל הָעֶרֶב אֶת הַיְלָדִים בִּתְמוּנוֹת מְשֻׁנּוֹת; וְהִתְרָאָה לָהֶם כְּגֶבֶר אַרְכָּן וְקַפְּדָן – וְשׁוֹטִים בְּיָדוֹ; וְנִבָּא לָהֶם שָׁמַיִם נְזוּפִים וְדוֹמְעִים; אֲבָל הַיְלָדִים לֹא הֶאֱמִינוּ לַזָּקֵן הַקַּפְּדָן. זָכְרוּ אֶת הַבְטָחַת הַשֶּׁמֶשׁ, וְרָאוּ בַּחֲלוֹמָם שׁוֹשַׁנִּים צְנוּעוֹת.> שָׁקְעָה לָהּ הַשֶּׁמֶשׁ, וְהַשּׁוֹשַׁנִּים הִתְלַחֲשׁוּ זוֹ עִם זוֹ וְאָמְרוּ: “מָחָר יָבוֹא אֵלֵינוּ חָדָשׁ!… חָדָשׁ!” וּכְשֶׁלֹא הָיָה לָהֶן כְּבָר לְמִי לְסַפֵּר, סִפְּרוּ אֶת הַדָּבָר בְּסוֹד לְשִׁבֲּלֵי הַקָּמָה שֶׁבִּשְׁכֵנוּתָן.
וְהַשִׁבֳּלִים סִפְּרוּ זוֹ לְזוֹ וְזוֹ לְזוֹ, וְהָאַחֲרוֹנוֹת סִפְּרוּ לַעֲצֵי הַיַּעַר הָעוֹמְדִים לְיַד הַקָּמָה, וַעֲצֵי הַיַּעַר סִפְּרוּ לַצִּפֳּרִים שֶׁבֵּין הָעֳפָאִים וְלַשֵּׂיוֹת הַמְטַיְּלִים מִסָּבִיב לַיַּעַר; וְהַצִּפֳּרִים סִפְּרוּ לַשְּׁפַנִּים שֶׁבְּחַגְוֵי הַסְּלָעִים: “יָדוֹעַ תֵּדְעוּ, שְׁפַנִּים! מָחָר יָבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ חָדָשׁ לַשָּׂדֶה!”
– חָדָשׁ?! – חָרְדוּ הַשְּׁפַנִּים וְשָׁאֲלוּ. הֵם זָקְפוּ אָזְנֵיהֶם, וְהֶחֱזִירוּ פְּנֵיהֶם אֶל הָהָר – כִּנְכוֹנִים לִבְרֹחַ.
– הַאִם כָּל כָּךְ שְׂמֵחִים אַתֶּם בְּחַיֵּיכֶם הָרְגִילִים, שֶׁאַתֶּם יְרֵאִים מִפְּנֵי חָדָשׁ? – קָרְאוּ אֲלֵיהֶם הַצִּפֳּרִים.
– שְׂמֵחִים אָנוּ? – תָּמְהוּ הַשְּׁפַנִּים – לֹא. אֲבָל… מִי יוֹדֵעַ? מַה יִּהְיֶה חָדָשׁ זֶה? אוּלַי צִפָּרְנַיִם מְשָׂרְטוֹת וְשִׁנַּיִם טוֹרְפוֹת?
צָחֲקוּ עֲלֵיהֶם הַצִּפֳּרִים, וְקָרְאוּ אֲלֵיהֶם: הוֹ, שְׁפַנִּים יְרֵאִים!> שָׁמְעוּ הָעֵצִים וְצָחֲקוּ גַם הֵם. שָׁמְעוּ הַשִּׁבֳּלִים וְצָחֲקוּ זוֹ לְזוֹ. וְהַשִּׁבֳּלִים צָחֲקוּ לַשּׁוֹשַׁנִּים, וְהַשּׁוֹשַׁנִּים צָחֲקוּ־צָחֲקוּ בְּכָל פִּיהֶן. שָׁפַע הָעֶרֶב לְתוֹכָם מְלֹא לֻגְמָא שֶׁל טַל – הִשְׁתַּכְּרוּ הַשּׁוֹשַנִּים וְשָׁקְעוּ בְּשֵׁנָה מִתּוֹךְ צְחוֹק.
חָלְמוּ הַשׁוֹשַׁנִּים כָּל הַלַּיְלָה חָדָשׁ־חָדָשׁ; וְהַשִּׁבֳּלִים – נָדְדָה שְׁנָתָן וְהִתְנוֹעֲעוּ כָּל הַלַּיְלָה לְכָאן וּלְכָאן; וְהָעֵצִים הִשְׁתַּקְּעוּ בְּזִכְרוֹנוֹת, וְהִשְׁתַּדְּלוּ לִזְכֹּר אֵיזֶה “חָדָשׁ” הֵבִיאָה הַשֶּׁמֶשׁ בְּעֵת זוֹ בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה? וְהַשְּׁפַנִּים הִתְחַבְּאוּ וְאָמְרוּ וִדּוּי: שֶׁמָּא חָדָשׁ זֶה הוּא מָוֶת לַשְּׁפַנִּים? רַק הַצִּפֳּרִים הַטּוֹבוֹת שֶׁעָמְלוּ כָּל הַיּוֹם בְּבִנְיַן הַקֵּן וְכָל הָעֶרֶב שָׁרוּ יָשְׁנוּ שֵׁנָה מְתוּקָה וְחַָלְמוּ חֲלוֹמוֹת נְעִימִים וּבְרוּרִים. וּלְמָחָר הָיוּ הֵם הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁרָאוּ מַחֲנוֹת־מַחֲנוֹת שֶׁל יְלָדִים יוֹצְאִים מִן הָעִיר עַלִּיזִים וּשְׂמֵחִים.
– יְלָדִים! יְלָדִים הוֹלְכִים! אוֹרְחִים יָפִים – בִּשְּׂרוּ הַצִּפֳּרִים.
הִזְדַּקְּפוּ הָעֵצִים בִּמְלֹא קוֹמָתָם לִרְאוֹת אֶת הָאוֹרְחִים הַיָּפִים וְלָחֲשׁוּ גַם הֵם לַשִּׁבֳּלִים:
“יְלָדִים, יְלָדִים!”
וְהַשִּׁבֳּלִים סִפְּרוּ זֶה לָזֶה: “יְלָדִים יָפִים וּשְׂמֵחִים!”
וְהַשּׁוֹשַנִּים הִבִּיטוּ לַשֶּמֶשׁ הַמְחַיֶּכֶת, וְאָדְמוּ מִבּשֶׁת־פָּנִים.
– יְלָדִים, יְלָדִים יָפִים!
– מֵהֵיכָן בָּאוּ?
– קְצָתָם עוֹמְדִים וּקְצָתָם יוֹשְׁבִים – וּקְצָתָם קוֹפְצִים.
– אֶפְשָׁר שֶׁהֵם גָּדְלוּ וְיָצְאוּ כָּךְ מִן הָאֲדָמָה?
– אִם־כֵּן הֲלֹא הֵם צְמָחִים יָפִים מִמֶּנּוּ!
– וְטוֹבִים שִׁבְעָתַיִם מִמֶּנּוּ – אוֹמֶרֶת חֲבַצֶּלֶת אַחַת וּמַחְבִּיאָה רֹאשָׁהּ בֵּין אַחְיוֹתֶיהָ.
– הִי, רֵיחָנִית! כַּמָּה מְפַזֶּרֶת אַתְּ רֵיחוֹתַיִךְ! לְשַׁכֵּר אֶת הַיְלָדִים הַתְּמִימִים אַתְּ חֲפֵצָה? אוֹ שֶׁמָּא – לְמָשְׁכָם אֵלַיִךְ?
–וְאַתְּ, קַשְׁטָנִית! כַּמָּה חֲנֵפָה אַתְּ! רְאֶינָה, אֲחָיוֹת, כַּמָּה מִתְנַפַּחַת הִיא כְּדֵי שֶׁיַּאְדִּימוּ פָּנֶיהָ. חֲפֵצָה הִיא שֶׁהָאוֹרְחִים הַחֲדָשִׁים יִרְאוּ רַק אוֹתָהּ
– כַּמָּה עַלִּיזִים הֵם! – הִסְכִּימוּ גַם הַצִפֳּרִים וְהִתְחִילוּ שָׁרִים לִכְבוֹד הַיְלָדִים!
וְהַשּׁוֹשַׁנִּים נִעַנְעוּ בְּרָאשֵׁיהֶן וְעָנוּ אָמֵן אַחֲרֵי הַשִּׁירָה, וְהָעֵצִים הִתְפַּלְּלוּ בְּלַחַשׁ:
יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יִהְיוּ אֵלּוּ חֲטָבִים כְּשֶׁיִּגְדְּלוּ!
וְשֵׂיוֹת הָעֲדָרִים קָפְצוּ וְקָרְאוּ: מֶה, מֶה! וּפֵרוּשׁ הַקְּרִיאָה הָיָה: הָרִיחוּ בְּבִגְדֵיהֶם! אִם אֵין רֵיחַ דָּם נוֹדֵף מֵהֶם נְקַלְּסֵם גַּם אָנוּ.
וְהַצְּרָעוֹת הִסְתִּירוּ אֶת עֻקְצֵיהֶן, עָפוּ מִסָּבִיב לַיְלָדִים וְשָׁרְקוּ בְּאָזְנֵיהֶם: זְזְזְ, זְזְזְ! אֵין אָנוּ אֶלָּא דְבוֹרִים עוֹשׂוֹת דְּבַשׁ! וּמֵעוֹלָם לֹא הָיִינוּ צְרָעוֹת!
וְהַזָּמִיר שֶבַּיַּעַר הִשְׁמִיעַ שִׁיר חָדָשׁ שֶׁהִתְחִיל כָּךְ:
וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי
וְצִפֳּרִים עַל רֹאשׁ יְלָדִים יְקַנֵּנוּ.
אַךְ נַעַר שׁוֹבָב אֶחָד, שֶׁאָהַב תָּמִיד לְצַעֵר בַּעֲלֵי־חַיִּים, דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ וַיּוֹר חֵץ; וַיִּפְגַּע הַחֵץ בְּרֶגֶל הַזָּמִיר!
נִפְסְקָה הַשִּׁירָה. הִתְחִיל הַזָּמִיר נֶאֱנַח וְצוֹרֵחַ: הוֹי, הוֹי, רַגְלִי רַגְלִי!
נָפְלָה טִפַּת־דָּם מֵרֶגֶל הַזָּמִיר עַל שׁוֹשַׁנָּה יָפָה בִּשְׁעַת קִלּוּסָהּ, נִתְכַוְּצוּ עָלֶיהָ וְהִתְעַלְּפָה.
בָּאָה צִרְעָה, שָׁתְתָה מִן הַדָּם שֶׁעַל הַשּׁוֹשַנָּה הַמִּתְעַלֶּפֶת; הִשְׁתַּכְּרָה, פָּרְחָה וְעָקְצָה בְּשֵׂיּוֹת הָעֲדָרִים. הִתְחִילוּ צוֹרְחִים: – מֶה־מֶה! אַל תַּאֲמִינוּ בְּאֵלֶה הָרִיחוּ בְּבִגְדֵיהֶם! הִתְחַלְחֲלוּ הַצִּפֳּרִים, הִזְדַּעַזְעוּ הָעֵצִים, חָרְדוּ הַשִּׁבֳּלִים, הִלְבִּינוּ הַשּׁוֹשַׁנִּים, וְהַשֶּׁמֶשׁ נִכְלְמָה בְּמַתְנְתָהּ הַטּוֹבָה, וְכִסְּתָה אֶת פָּנֶיהָ בְּעָבֵים.
הִתְקַצְּפוּ הֶעָבִים. הִתְחִילוּ מַבְרִיקִים בְּרָקִים וּמַשְׁלִיכִים רְעָמִים אַחַר רְעָמִים, וְיוֹרְקִים בְּחֵמָה בִּפְנֵי הָאֲדָמָה.
הִתְחַלְחֲלוּ הַיְלָדִים וּבָרְחוּ לְבֵיתָם.
אָז הוֹצִיאוּ הַשְּׁפַנִּים אֶת רָאשֵׁיהֶם מִתּוֹךְ הַחוֹרִים, הִבִּיטוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וְלָחֲשׁוּ:
“בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם!” לְפָחוֹת, בִּשְׁעַת רְעָמִים וּבְרָקִים, אֵין לַשְּׁפַנִּים לְפַחֵד מִפְּנֵי הַצַּיָּדִים!…
וּלְמָחָר פָּגְשׁוּ הַנְּעָרִים אֶת חֲבֵרָם הַשּׁוֹבָב בַּעַל־הַחֵץ מִתּוֹךְ כַּעַס וְאֵיבָה וְקָרְאוּ עָלָיו: “יֵשׁ רָשָׁע אֶחָד מְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה!”> וְלֹא חָפְצוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ וְלֹא לְהַבִּיט בְּפָנָיו, עַד שֶׁעָמַד וְנִשְׁבַּע לָהֶם, שֶׁמֵּהַיּוֹם וּלְהַבָּא לֹא יְצַעֵר בַּעֲלֵי חַיִּים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.