רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וְרַבִּי יְהוּדָה הָיוּ רֵעִים נֶאֱמָנִים וְאוֹהֲבִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, אַךְ חֲלוּקִים הָיוּ בְּדֵעוֹתֵיהֶם וְשׁוֹנִים בְּאָפְיָם וּבִתְכוּנוֹתֵיהֶם. עוֹד בְּיַלְדוּתָם כְּבָר נִבְדְּלוּ זֶה מִזֶּה בְּדַרְכֵיהֶם. לִפְעָמִם הָיוּ מְטַיְּלִים שְׁנֵיהֶם בַּשָּׂדוֹת וּבָעֲמָקִים וְהִנֵּה הִתְקַדְּרוּ הַשָּׁמַיִם עָבִים, וְקֶשֶׁת נֶהְדָּרָה בִּשְׁלַל צְבָעֶיהָ הוֹפִיעָה עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ, וְהַקֶּשֶׁת יוֹרֶדֶת וְשׁוֹקַעַת מִתַּחַת לָאֹפֶק. וְהִצְטָעֵר אָז יְהוּדָה הַקָּטָן וְאָמַר: “חֲבָל שֶׁהַשָּׁמַיִם הַטּוֹבִים מַרְאִים אוֹתָנוּ רַק אֶת חֲצִי הַקֶּשֶׁת הַנִּפְלָאָה, וְאֶת חֶצְיָהּ הַשֵּׁנִי הֵם מַסְתִּירִים מֵעֵינֵינוּ. וּמִי יוֹדֵעַ אִם הַחֵצִי הַנִּסְתָּר אֵינוֹ יָפֶה יוֹתֵר מִן הַחֵצִי הַנִּרְאֶה?”
וְהִצְטָעֵר אָז שִׁמְעוֹן הַקָּטָן וְאָמַר: “חֲבָל שֶׁהַשָּׁמַיִם הַקּוֹדְרִים אֵינָם מַסְתִּירִים מֵעֵינֵינוּ גַם אֶת חֲצִי הַקֶּשֶׁת הַגָּלוּי. כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה אֶת הַקֶּשֶׁת, אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁעֲנָנִים שְׁחוֹרִים מְכַסִּים אֶת הַשָּׁמַיִם הַבְּהִירִים, וְעוֹד מְעַט וְרָעֲמוּ רְעָמִים וּבָרְקוּ בְּרָקִים – שׂוֹנֵא אֲנִי אֶת הַקֶּשֶת הַלֵּזוּ.”
לְעִתִּים קְרֹוֹבוֹת עַל דְּבַר הַקֶּשֶׁת.
– אוֹהֵב אֲנִי מְאֹד אֶת הקֶּשֶׁת – הָיָה יְהוּדָה הַנַּעַר אוֹמֵר – כִּי מִלְּבַד שֶׁהִיא יָפָה כָּל כָּךְ– הִיא מַבְטִיחָה שֶׁלֹּא יָבִיא אֱלֹהִים עוֹד מַבּוּל עַל הָאָרֶץ. כַּאֲשֶׁר אֶגְדַּל, אֶתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים, שֶׁתַּעֲמֹד הַקֶּשֶׁת תָּמִיד בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם.
– וַאֲנִי שׂוֹנֵא מְאֹד אֶת הַקֶּשֶׁת – הָיָה שִׁמְעוֹן הַנַּעַר עוֹנֶה – מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַזְכִּירָה אוֹתִי שְֶּׁנֵי אָדָם רְשָׁעִים הֵם כְּדוֹר הַמַּבּוּל; וְלוּלֵא הַשְּבוּעָה, אשֶׁר נִשְׁבַּע אֱלֹהִים לְנֹחַ, הָיָה מוֹחֶה אוֹתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. כַּאֲשֶׁר אֶגְדַּל, אֶתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים, שֶׁלֹּא תֵרָאֶה הַקֶּשֶׁת בַּשָּׁמַיִם לְעוֹלָם וּפָחֲדוּ בְּנֵי הָאָדָם מִפְּנֵי הַמַּבּוּל, וְלֹא יֶחֱטָאוּ. גַּם עַל הֶעָבִים אֶתְפַּלֵּל, שֶׁלֹּא יְכַסּוּ אֶת הַשָּׁמַיִם: אִם יִהְיוּ בְנֵי הָאָדָם צַדִּיקִים, תּוֹצִיא לָהֶם הָאָרֶץ אֶת יְבוּלָהּ גַּם בְּלִי גֶשֶׁם וּמָטָר.
וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיִּהְיוּ לַאֲנָשִׁים; וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם תַּנָּאִים וּמוֹרִים בְּבֵָּי הַיְשִׁיבוֹת. רַבִּי יְהוּדָה הָיָה אוֹהֵב וּמְכַבֵּד אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים הַיְשָׁרִים: אֶת הָעֲשִׁירִים הַחוֹמְלִים עַל דַּל וּמַשְׂבִּיעִים אֶת הָרְעֵבִים לֶחֶם, וְאֶת הָעֲנִיִּים הָעוֹבְדִים בְּזֵעַת־אַפַּיִם וְאֵינָם מִתְאוֹנְנִים עַל גּוֹרָלָם.
וְרַבִּי שְׁמְעוֹן הָיָה כּוֹעֵס וּמִתְמַרְמֵר עַל הָרְשָׁעִים שֶׁבַּדּוֹר: עַל הָעֲשִׁירִים הָעוֹשְׁקִם שְׂכַר־שָׂכִיר, וְעַל הַפּוֹעֲלִים הָעוֹשִׂים אֶת מְלַאכְתָּם רְמִיָּה – וְעַל כָּל אָוֶן וְעָוֶל, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לִרֵעֵהוּ.
– רְאֵה נָא, אָחִי – הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לִפְעָמִים לְרַבִּי שִׁמְעוֹן חֲבֵרוֹ – עַד כַּמָּה הֵיִיבוּ בְּנֵי־אָדָם אֶת דַּרְכָּם: הַבָּנִים הָרִאשׁוֹנִים לְאָדָם הָיוּ קַיִן וְהֶבֶל – וַיָּקָם אִישׁ עַל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ; עַתָּה אִישׁ אֶת אָחִיו יַעֲזֹרוּ; אֵין הֶעָשִׁיר יָכוֹל לַעֲבֹד בַּשָּׂדֶה – עוֹבֵד הֶעָנִי בִּשְׁבִילוֹ; אֵין לֶעָנִי לֶחֶם לְבֵיתוֹ – וְהֶעָשִׁיר פּוֹתֵחַ יָד נְדִיבָה וְנוֹתֵן לוֹ.
– תָּמִים אַתָּה יוֹתֵר מִדַּי – הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן מֵשִׁיב לוֹ בְּהַקְפָּדָה. – גַּם הֶעָשִׁיר וְגַם הֶעָנִימְרַמִּים הֵם אִישׁ אֶת אָחִיו וְנִמְצָאִים מְרֻמִּים; זֶה פּוֹחֵת מֵעֲבוֹדָתוֹ, וְזֶה מִשְּׂכָרוֹ; אִישׁ אִישׁ שׁוֹלֵחַ אֶל לֵב רֵעֵהוּ קֶשֶׁת רְמִיָּה – וְהִנֵּה הַקֶּשֶׁת נֶהְפֶּכֶת וְהַחִצִּים שָׁבִים אֶל לֵב שׁוֹלְחָם.
וַיִּהְיוּ שְׁנֵי הַחֲכָמִים הָאֵלֶּה נוֹדָעִים בָּעוֹלָם אִישׁ אִישׁ בִּתְכוּנָתוֹ: רַבִּי יְוּדָה הָיָה אָהוּב וְרָצוּי לַבְּרִיּוֹת; וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה קַפְּדָן וְיִרְאָתוֹ עַל בְּנֵי אָדָם.
וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּשְׁמַע רַבִּי יְהוּדָה, כִּי בְּבֵית־הַכֶּלֶא שֶׁבְּרוֹמָא כְּלוּאִים הַרְבֵּה מִבַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל שֶנָּפְלוּ בַּשִּׁבְיָה וַיֵּלֶךְ לִפְדּוֹתָם. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הָלַךְ לְבַקֵּר קֶבֶר אֶחָד מִקִּבְרוֹת הַקְּדוֹשִׁים. וּשְׁנֵיהֶם נִפְגְּשׁוּ בַּדֶּרֶךְ, וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו, וַיָּבוֹאוּ עַד נָהָר אֵחָד רָחָב וְעָמֹק מְאד; וְעַל הַנָּהָר הָיָה נָטוּי גֶּשֶׁר חָזָק וְרָחָב, נִשְׁעָן עַל עַמּוּדֵי בַּרְזֶל. אֶת הַגֶּשֶׁר הַזֶּה גָשְׁרוּ הָרוֹמָאִים, כִּי בָעֵת הַהִיא הָיְתָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת רוֹמָא. וַיַּעַבְרוּ שְׁנֵי הַחֲכָמִים עַל הַגֶּשֶׁר.
– רְאֵה נָא, אָחִי – אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן – כַּמָּה טָרְחוּ בְּנֵי הָאָדָם וְעָמְלוּ בִּשְׁבִיֵנוּ! הִסִּיעוּ אֲבָנִים, כָּרְתוּ וְהֵבִיאוּ עֵצִים, רִדְּדוּ פַּסֵּי בַּרְזֶל וְעַמּוּדֵי מַתֶּכֶת, עַד שֶׁעָשׂוּ גֶשֶׁר, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל – אֲנִי לָלֶכֶת לְרוֹמָא לִפְדּוֹת שְׁבוּיִים, וְאַתָּה – לָלֶכֶת וּלְבַקֵּר קִבְרֵי הַקְּדוֹשִׁים.
הִתְחִיל רַבִּי שִׁמְעוֹן בּוֹכֶה וְאוֹמֵר: דּוֹמֶה אַתָּה, יְהוּדָה אָחִי, לְיֶלֶד שֶׁמַּכִּים אוֹתוֹ ְּשֵׁבֶט יָפֶה, וְהוּא מְשַׁבֵּחַ וְאוֹמֵר: “כַּמָּה נָאֶה שֵׁבֶט זֶה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּבְרִיחַ גַּם אֶת הַזְּבוּבִים!” וְכִי לְטוֹבָתְךָ וְלַהֲנָאָתְךָ עָשׂוּ הָרוֹמָאִים הַלָּלוּ מַה שֶּׁעָשׂוּ?! הֲלֹא רַק לְטוֹבָתָם וּלְצָרְכֵי מֶמְשַׁלְתָּם. וְעַתָּה בּוֹא וְאַרְאֲךָ, כִּי בַּמָּקוֹם שֶׁמְּרַדְּדִים פַּסֵּי בַּרְזֶל לִגְשָׁרִים וְתִקּוּן הַדְּרָכִים, שָׁ גַּם עוֹשִׂים קְשָׁתוֹת, חֲנִיתוֹת וְחִצֵּי מָוֶת לִשְׁפֹּךְ דַּם אָדָם חִנָּם!
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָבְרוּ אֶת הַגֶּשֶׁר, וַיָּבוֹאוּ אֶל עִיר אַחַת גְּדוֹלָה וְיָפָה, אֲשֶׁר בָּנוּהָ הָרוֹמִָים וַיְפָאֲרוּהָ מְאֹד; וַיַּעַבְרוּ לִפְנֵי בֵּית־מֶרְחָץ יָפֶה. וַיֹּאמֶר רַבִּי יְהוּדָה אֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן: נָבוֹא נָא אֶל הַבַּיִת הַזֶּה וְרָחַצְנוּ וְטָהַרְנוּ, כְּדֵי שֶׁנִּתְפַּלֵּל בְּגוּף נָקִי.
נִטְפַּל אֵלָיו רַבִּי שִׁמְעוֹן וְנִכְנְסוּ שְׁנֵיהֶם לְבֵית־הַמֶּרְחָץ; וּכְשֶׁיָּצְאוּ, אָמַר רַבִּי יְהוָּה לְרַבִּי שִׁמְעוֹן: בּוֹא וּרְאֵה, עַד כַּמָּה תִּקְּנוּ בְּנֵי הָאָדָם אֶת מִדּוֹתֵיהֶם; לְשֶׁעָבַר הָיוּ הַמִּצְרִים מַשְׁלִיכִים יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל הַיְאוֹרָה – עַכְשָׁו טוֹרְחִים הָרוֹמָאִים וּבוֹנִים מֶרְחֲצָאוֹת, שֶׁנִּרְחַץ בָּהֶם אֲנִי וְאַתָּה.
עָנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: יְהוּדָה אָחִי! דּוֹמֶה אַתָּה לְיֶלֶד תָּמִים, שֶׁכָּל מַה שֶׁהוּא רוֹאֶה הוּאמַאֲמִין שֶׁזֶּה שֶׁלּוֹ וְשֶׁלְּמַעֲנוֹ הֵכִינוּ אֶת הַכֹּל! וְכִי בִּשְׁבִילֵנוּ טָרְחוּ וְעָמְלוּ הָרוֹמָאִים בְּבִנְיְנֵיהֶם? הֵן אַךְ לַהֲנָאָתָם וּלְצָרְכָּם הֵם עוֹשִׂים וּבוֹנִים!
וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה תַלְמִיד אֶחָד, שֶׁהָיָה מְלַוֶּה אוֹתוֹ בְּכָל דְּרָכָיו, וּשְׁמוֹ יְהוּדָהבֶּן גֵּרִים. הוּא הָיָה בֵּן לְאֶחָד מֵעֲשִׁירֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהִתְיַשְּׁבוּ בְּרוֹמָא וְהִתְרַחֲקוּ מֵאֲחֵיהֶם הַיְּהוּדִים, וְעָזְבוּ גַם אֶת שְׂפַת עַמָּם, וְדִבְּרוּ רוֹמִית וְנִקְרְאוּ גַם בְּשֵׁמוֹת רוֹמִיִּים; קִוּוּ הָעֲשִׁירִים הָהֵם, כִּי יְקָרְבוּם הָרוֹמָאִים כְּאַחִים וּכְאֶזְרָחִים, וְגַם יִתְּנוּ לָהֶם מִשְׂרוֹת כְּבוּדוֹת בָּאָרֶץ, וְאוּלָם כְּכֹל אֲשֶׁר הוֹסִיפוּ לְהִתְקָרֵב אֶל הָרוֹמָאִים, כֵּן הִרְחִיקוּם הָרוֹמָאִים מֵעֲלֵיהֶם, וַיִּהְיוּ קוֹרְאִים אוֹתָם “גֵּרִים”. וּכְשֶׁרָאוּ הוֹרֵי יְהוּדָה, שֶׁרַבִּים מִגְּדוֹלֵי רוֹמָא שׁוֹלְחִים אֶת בְּנֵיהֶם לִלְמֹד חָכְמָה וָדַעַת מִפִּי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, שָׁלְחוּ גַם הֵם אֶת יְהוּדָה בְּנָם אֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי.
וְגַם לְרַבִּי יְהוּדָה הָיָה חָבֵר אֶחָד, אֲשֶׁר הָיָה מְלַוֵּהוּ אֶל כָּל אֲשֶׁר הָלַךְ וּשְׁמוֹ רַבִּי יוֹסִי.
וַיִּהְיוּ רַבִּי יוֹסִי וִיהוּדָה בֶּן־גֵּרִים הוֹלְכִים אַחֲרֵי רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְוֹן וְשׁוֹתִים בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם.
וַיְהִי לִתְקוּפַת הַיָּמִים וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה בֶּן־גֵּרִים לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הוֹרָיו, ַיְסַפֵּר לְאָבִיו אֶת הַשִּׂיחָה אֲשֶׁר שָׁמַע מִפִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי יְהוּדָה.
וַיֹּאמֶר אָבִיו בְּלִבּוֹ: אֵלְכָה נָא וַאֲסַפֵּר לַקֵּיסָר, כִּי גִנָּה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אֶת מַלְכוּת רוֹמָא, וְיִתֵּן לִי מִשְׂרָה רָמָה, וְלֹא יוֹסִיפוּ עוֹד הָרוֹמָאִים לְהַרְחִיקֵנִי מֵעֲלֵיהֶם וּלְכַנּוֹת אוֹתִי בְּשֵׁם “בֶּן־גֵּרִים”. וְלֹא אֵחַר הָאִישׁ לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר אָמַר, וַיְסַפֵּר אֶת הַדְּבָרִים לִפְנֵי הַקֵּיסָר, וַיּוֹצֵא הַקֵּיסָר אֶת גְּזַר דִּינוֹ לֵאמֹר: “יְהוּדָה שֶׁעִלָּה אוֹתָנוּ – יִתְעַלֶּה לְמִשְׂרָה נִכְבָּדָה; יוֹסִי שֶׁשָּׁתַק – יֵצֵא בַּגּוֹלָה; שִׁמְעוֹן שֶׁגִּנָּה – יֵהָרֵג.” וּלְאָבִיו שֶׁל יְהוּדָה בֶּן־גֵּרִים הִבְטִיחַ לָתֵת לוֹ תֹאַר “מַלְשִׁין נִכְבָּד” שֶׁל חֲצַר־הַמַּלְכוּת. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁמַע אֶת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלָיו, וַיָּקָם וַיִּבְרַח אֶל בֵּין הָרֵי הַגָּלִיל, הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, וַיָּבוֹאוּ עַד לִכְפַר מֵירוֹן. וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה מְעָרָה פְּתוּחָה לִפְנֵיהֶם, וַיָּבוֹאוּ אֶל תּוֹךְ הַמְּעָרָה וַיֶּלִינוּ שָׁם. וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּצֵא רַבִּי אֶלְעָזָר אֶל פֶּתַח הַמְּעָרָה, וְהִנֵּה קוֹל שַׁעֲטָה עָלָה בְּאָזְנָיו; וַיָּשָׁב אֶל אָבִיו, וַיַּגֵּד לוֹ אֶת הַדָּבָר. וַיֹּאמֶר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֵין זֹאת כִּי אִם מָצְאוּ רוֹדְפֵינוּ אֶת עִקְּבוֹתֵינוּ, וְעוֹד מְעַט וּבָאוּ אֶל תּוֹךְ הַמְּעָרָה. הָבָה נַעֲמִיק לָרֶדֶת.
וַיֵּרְדוּ הָאָב וּבְנוֹ מַטָּה־מַטָּה כְּיוֹם תָּמִים, עַד כִּי עָיְפוּ מְאֹד וַיָּלִינוּ שָׁם. בַּבֹּקֶר הֵקִצוּ מִשְּׁנָתָם, וַיִּצְטָעֲרוּ עַל כִּי אֵין לָהֶם מַיִם לִרְחֹץ פְּנֵיהֶם וִידֵיהֶם לִתְפִלָּה. וַיְהִי הֵמָּה יוֹשְׁבִים וְדוֹאֲגִים, וְהִנֵּה מִכֹּתֶל הַמְּעָרָה נִפְתַּח מַעְיַן מַיִם חַיִּים, מְזַנֵּק וְשׁוֹפֵעַ; וַיִּרְחֲצוּ יְדֵיהֶם וַיַּעַמְדוּ לְהִתְפַּלֵּל. אַחַר הַתְּפִלָּה סָעֲדוּ אֶת לִבָּם בְּפַת לֶחֶם יָבֵשׁ, אֲשֶׁר לָקְחוּ עִמָּם מִבֵּיתָם, וַיֵּלְכוּ הָלְאָה הָלְאָה; וְהַמַּעְיָן נוֹזֵל וּמְפַכֶּה אַחֲרֵיהֶם וּמְלַוָּם עַל דַּרְכָּם. וַיִּסְפְּרוּ שֵׁשֶת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבְתוּ וַיֵּשְׁבוּ עַל מְקוֹמָם. וְהַלֶּחֶם, אֲשֶׁר הִצְטַיְּדוּ מִבֵּיתָם, נִתְבָּרֵךְ וַיִּמְצָא לָהֶם לְכָל הַדֶּרֶךְ. כֹה עָבְרוּ עֲלֵיהֶם יָמִים רַבִּים, עַד אֲשֶׁר בָּאוּ אֶל קְצֵה הַמְּעָרָה; וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה קַוֵּי אוֹר חוֹדְרִים אֲלֵיהֶם מִיַּרְכְּתֵי הַמְּעָרָה וַיִּשְׂמְחוּ מְאֹד. וַיִּפְנוּ כֹּה וָכֹה וְהִנֵּה פֶּתַח, וַיֵּצְאוּ אֶל תַּחַת שְׁמֵי אֱלֹהִים הַבְּהִירִים וַיַּבִּיטוּ אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הַטּוֹב, אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת אוֹרוֹ זֶה כַּמָּה.
וַיֵּשְׁבוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וּבְנוֹ בַּמְּעָרָה הַהִיא, וּשְׁנֵי עֲצֵי תֹמֶר הָיוּ נְטוּעִים עַל פֶּתַח הְַּעָרָה, וַיֹּאכְלוּ מִפְּרִי הָעֵצִים, וַיִּשְׁתּוּ מִמֵּי הַמַּעְיָן אֲשֶׁר נָזַל אַחֲרֵיהֶם. וַיִּהְיוּ יוֹשְׁבִים וְהוֹגִים בְּתוֹרַת אֱלֹהִים עַל פֶּה.
וַיְהִי בַּלַּיְלָה וַיִּשְׁכְּבוּ הַחֲכָמִים לִישֹׁן. וְהִנֵּה קוֹל עוֹלֶה בְּאָזְנֵיהֶם; וְהַקּוֹל, וֹל דְּמָמָה דַַקָּה, הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר וְחוֹדֵר לְתוֹךְ הָאָזְנַיִם וְנוֹקֵב וְיוֹרֵד לְתוֹךְ הַלֵּב. וְהַקּוֹל קוֹרֵא: “אוֹי לִי, שֶהֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי, וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי וְהִגְלֵיתִי אֶת בָּנַי לְבֵין הָאֻמּוֹת!” וְנִמְלָא כָּל חֲלָלָהּ שֶׁל הַמְּעָרָה בַּקּוֹל הַנִּפְלָא הַזֶּה וְהִזְדַּעְזְעָה כָּל הַמְּעָרָה, וְהַמַּעְיָן הִתְחִיל מַכֶּה גַלִּים בְּשָׁאוֹן כַּבִּיר. אָז הֵבִינוּ הַחֲכָמִים, כִּי הַמְּעָרָה מִשְׂתָּרַעַת מִתַּחַת לְהַר סִינָי; כִּי קַבָּלָה הָיְתָה בְּיָדָם, שֶׁבְּכָל לַיְלָה בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר סִינַי וְקוֹרֵאת “אוֹי לִי שֶׁהֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי וִהִגְלֵיתִי אֶת בָּנַי לְבֵין הָאֻמּוֹת!”
וַיְהִי הַיּוֹם וְרַבִּי אֶלְעָזָר יָצָא וְלָקַט תְּמָרִים וְהֵבִיא לִפְנֵי אָבִיו. אָכַל רַבִּ שִׁמְעוֹן מִן הַתְּמָרִים וְאָמַר לִבְנוֹ: רְאֵה, בְּנִי, כַּמָּה מְרֻבִּים חַסְדֵי אֱלֹהֵינוּ לְכָל הַבּוֹטְחִים בּוֹ: הִנֵּה אֲנַחְנוּ לֹא חָרַשְׁנוּ, לֹא זָרַעְנוּ, לֹא נָטַעְנוּ – וּבְכָל זֹאת הֲלֹא שְׂבֵעִים אֲנַחְנוּ. בּוֹא וְנִתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים, שֶׁיְּטַהֵר אֶת הַשָּׁמַיִם מֵעֲנָנִים, וְלֹא יֵרָאֶה עוֹד כָּל עָב קַל עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ, וְלֹא יִבְטְחוּ עוֹד בְּנֵי הָאָדָם בִּמְטַר הַשָּׁמַיִם, רַק בֵּאלֹהִים לְבַדּוֹ; וֵאלֹהִים יוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאֲדָמָה גַם בְּלִי מָטָר.
וַיִּתְפַּלְּלוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וּבְנוֹ, וַיֶּחְדַּל הַגֶּשֶׁם לָרֶדֶת עַל הָאָרֶץ, וַיֶּחְדְּלוּ הָאֲנִָׁים לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, לַחֲרשׁ וְלִזְרֹעַ, כִּי אָמְרוּ: לָמָּה זֶה נִיגַע חִנָּם? הֵן הָאָרֶץ מוֹצִיאָה לֶחֶם גַּם בְּלִי עֲבוֹדָה! אָז עָזְבוּ הָעוֹבְדִים הַיְשָׁרִים אֶת מַחֲרַשְׁתָּם וְאֶת אֵתָם, וַיָּבוֹאוּ אֶל בָּתֵּי הַמִּדְרָשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה; וְהָעוֹבְדִים הַחַטָּאִים עָזְבוּ אֶת עֲבוֹדָתָם וּבָאוּ אֶל בָּתֵּי הַיַּיִן, שָׁתוּ לְסָבְאָה וְהִשְׁתַּכָּרוּ; וְרַבִּים הָיוּ אֲשֶר כִּתְּתוּ אֶת אִתֵּיהֶם לַחֲרָבוֹת וְאֶת מַזְמְרוֹתֵיהֶם לַחֲנִיתוֹת, וַיֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה לֶאֱרֹב לְעוֹבְרֵי דֶרֶךְ – וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס וָשֹׁד.
כֹּה עָבְרוּ שְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּבִשְׁנַת הָאַרְבַּע־עֶשְׂרֵה מֵת קֵיסַר רוֹמָא וּבָטְָה הַגְּזֵרָה מֵעַל רַבִּי שִׁמְעון בֶּן יוֹחַאי. פַּעַם אַחַת יָצָא רַבִּי אֶלְעָזָר וְעָמַד בְּפֶתַח הַמְּעָרָה וְהִנֵּה קוֹל קוֹרֵא: “מִי יֵלֵךְ וְיוֹדִיעַ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן כִּי מֵת קֵיסַר רוֹמָא וּבָטְלָה הַגְּזֵרָה?” וַיֵּלֶךְ וַיְסַפֵּר לְאָבִיו – אָז יָצְאוּ שְׁנֵיהֶם מִן הַמְּעָרָה וְהָלְכוּ לָשׁוּב הַבָּיְתָה.
וּכְשֶׁבָּאוּ אֶל עִיר אַחַת, נִכְנְסוּ בָּרִאשׁוֹנָה לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא מָצְאוּ שָׁם מָקוֹם פָּנוּ; כִּי הָיוּ בָּתֵּי־הַמִּדְרָשׁ מְלֵאִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עוֹמְדִים צְפוּפִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. וַיִּשְׂמַח רַבִּי שִׁמְעוֹן עַל הַדָּבָר הַזֶּה. וַיֵּלְכוּ הָלְאָה, וַיִּפְגְּשׁו בְּאִישׁ אֶחָד נוֹשֵׂא קְשָׁתוֹת לִמְכִירָה. קָצַף רַבִּי שִׁמְעוֹן וְקָרָא: “הוֹי, בְּנֵי אָדָם! עוֹדְכֶם מַחֲזִיקִים בְּאִוַּלְתְּכֶם לִבְרֹא יָדַיִם לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת!” וַיֹּאמֶר לָתֵת עֵינָיו בָּאִישׁ הַהוּא. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּשֶׁהָיָה נוֹתֵן עֵינָיו בְּאִישׁ מִתּוֹךְ כַּעַס – מִיָּד הָיָה נַעֲשֶׂה גַל שֶׁל עֲצָמוֹת.
אַךְ רַבִּי אֶלְעָזָר קִדְּמָהוּ וְאָמַר: אַל תִּכְעַס, אַבָּא, מַכִּיר אֲנִי בַּקְּשָׁתוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁהֵן רַקכְּלֵי מִשְׂחָק לִנְעָרִים, כִּי חִצֵּיהֶן כֵּהִים וְאֵינָם יְכוֹלִים לְהָבִיא מָוֶת עַל הָאָדָם. אָז נִתְפַּיְּסָה דַעַת הַזָּקֵן; וַיֵּלְכוּ הָלְאָה, וַיָּבוֹאוּ בַּשָּׂדֶה, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אִישׁ עוֹמֵד וְחוֹרֵשׁ וַיִּקְצֹף רַבִּי שִׁמְעוֹן וַיִּקְרָא: בְּנֵי אָדָם הַלָּלוּ מַנִּיחִים חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִים בְּחַיֵּי שָׁעָה! וּכְבָר אָמַר לָתֵת בּוֹ אֶת עֵינָיו; אַךְ רַבִּי אֶלְעָזָר קִדְּמָהוּ וְאָמַר: “אוּלַי קֶבֶר הוּא חוֹפֵר לִקְבֹּר בּוֹ אֶל מֵתוֹ”. וַיֵּלְכוּ הָלְאָה וַיָּבוֹאוּ לְתוֹךְ הַיַּעַר, וְהִנֵּה אִישׁ אוֹרֵב בֵּין הָעֵצִים דּוֹרֵךְ אֶת קַשְׁתּוֹ לְעֻמָּתָם.
– רֵיקָא – נָתַן עָלָיו רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּקוֹלוֹ – לִשְׁפֹּךְ דָּם אַתָּה אוֹמֵר?! וּכְבָר אָמַר לָתֵת בּוֹ ֶת עֵינָיו – אַךְ רַבִּי אֶלְעָזָר קִדְּמָהוּ: אַל נָא, אַבָּא, אַל תַּעַנְשֵׁהוּ בְּטֶרֶם נִשְׁמַע מַה בְּפִיו. אָז נִתְפַּיְּסָה דַעַת הַזָּקֵן, וַיִּקְרָא אֶל הָרוֹצֵחַ: תֵּן תּוֹדָה! מָה רָאִיתָ שֶׁדָּרַכְתָּ עָלֵינוּ אֶת קַשְׁתֶּךָ?
אָז נָפַל הָרוֹצֵחַ עַל פָּנָיו וְגָעָה בִּבְכִיָּה: “רַבִּי! עוֹבֵד אֲדָמָה הָיִיתִי, עַל אֵתִי חָיִתִי, וְהָיִיתִי שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי וּבַעֲמָלִי. אַךְ מִשָּׁעָה שֶׁהִתְחִילָה הָאֲדָמָה לְהוֹצִיא לֶחֶם בְּלִי עֲבוֹדָה, בָּאוּ יָמִים אֲרֻכִּים־אֲרֻכִּים, יָמִים ֶׁל שִׁעֲמוּם וּבַטָּלָה, וְחַיַּי הָיוּ עָלַי לְמַשָּׁא. חָדַלְתִּי מֵהַבִּיט הַשָּׁמַיְמָה כִּי אֵין הָאֲדָמָה צְרִיכָה עוֹד לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, וּמִתּוֹךְ בַּטָּלָה הִתְחַלְתִּי לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּי הַיַּיִן, וּמִשָּׁם בָּאתִי אֶל הַיַּעַר, עַד שֶׁהָיִיתִי לְמַה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה, רַבִּי!”
הִשְׁתַּקַּע רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּמַחֲשָׁבוֹת וְאָמַר: “אָכֵן מַתָּנָה טוֹבָה נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְהוּא לִבְנֵי הָאָדָם וַ”עֲבוֹדָה" שְׁמָהּ, וַאֲנַחְנוּ גְזַלְנוּהָ מִיָּדָם! בּוֹא, בְּנִי, נָשׁוּב אֶל הַמְּעָרָה, וְנִתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים שֶלֹּא תִתֵּן הָאֲדָמָה אֶת יְבוּלָהּ בְּלִי עֲבוֹדָה וּבְלִי גִשְׁמֵי בְּרָכָה, וְיָשׁוּבוּ בְּנֵי אָדָם אֶל עֲבוֹדָתָם, וְיַפְנוּ אֶת לְבָבָם לַשָּׁמַיִם לְהִתְפַּלֵּל עַל גְּשָׁמִים בְּעִתָּם".
וַיָּשׁוּבוּ הָאָב וּבְנוֹ אֶל תּוֹךְ הַמְּעָרָה, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם שֵׁנִית שְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה. מְִּרִי הַתְּמָרִים אָכְלוּ וּמִמֵּי הַמַּעְיָן שָׁתוּ.
וּכְשֶׁנִּפְטַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי מִן הָעוֹלָם, נֶהְפְּכוּ מֵי הַמַּעְיָן לְאֵד וַיַּעַ הָאֵד הַשָּׁמַיְמָה וַיְהִי לְעָנָן. אָז נִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר לֹא נִרְאֲתָה עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ שָׁנִים.
וְהֶעָנָן הַזֶּה עוֹדֶנּוּ מְרַחֵף גַּם עַתָּה בִּמְרוֹמֵי שָׁמַיִם, וּבְלֵילוֹת הָאָבִיב וּא יוֹרֵד וּמַשְׁקֶה בְּטַל זַךְ אֶת הַפְּרָחִים הָרִאשׁוֹנִים הָעוֹלִים בַּשָּׂדוֹת וּבַיְּעָרוֹת.
וְיוֹתֵר מִבְּכָל לֵילוֹת הָאָבִיב הוּא מַשְׁפִּיעַ טַל בְּלֵיל לַ"ג בָּעֹמֶר, הוּא הַיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ רַבִּי ִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי. בַּלַּיְלָה הַזֶּה יָלִינוּ רְסִיסֵי הַטַּל הַזַּךְ בִּגְבִיעֵי הַפְּרָחִים הָרַכִּים, וִיאַחֲרוּ שָׁם, עַד שֶׁיֵּצְאוּ נַעֲרֵי הַחֲדָרִים לְשַׂחֵק וּלְהִשְׁתּוֹבֵב בֵּין הַפְּרָחִים הַיָּפִים הַשּׁוֹתִים טַל מִמַּעְיַן הַר סִינָי; וְלִנְעָרִים כְּשֵׁרִים, שֶׁאֵינָם מַמְרִים אֶת פִּי הוֹרֵיהֶם וּמוֹרֵיהֶם, יִתְגַּלּוּ נִטְפֵי הַטַּל הַנִּפְלָא הַהוּא, וּמַרְאֵיהֶם אָז כִּפְנִינִים מַזְהִירוֹת, וּכְעֵינֵי יְלָדִים עַלִּיזִים – אֲבָל רַק לִנְעָרִים כְּשֵׁרִים יִתְגַּלּוּ.
עַל כֵּן יַעֲשׂוּ לָהֶם נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם לַ"ג בָּעֹמֶר קְשָׁתוֹת וְחִצִּים – זֵֶר לַקֶּשֶׁת שֶׁנִּרְאֲתָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אַחֲרֵי פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, וְגַם סִמָּן לֶעָתִיד, שֶׁיָּבוֹא יוֹם וְיִתְקַיְּמוּ בּוֹ דִבְרֵי הַנְּבִיאִים: “וְכִתְּתוּ אֶת חַרְבוֹתָם לְאִתִּים”, וְהַקְּשָׁתוֹת תִּהְיֶינָה רַק כְּלֵי־מִשְׂחָק לִנְעָרִים.
הַשֶׁמֶשׁ – קֹדֶם שֶשָּׁקְעָה, עָמְדָה בִּקְצֵה הָרָקִיעַ לְצַד מַעֲרָב, הֶחֱזִירָה פָּנֶיהָאֶל הַשּׁוֹשַׁנִּים הַיָּפוֹת שֶׁעַל הַשָּׂדֶה, חִיְּכָה כְּנֶגְדָן וְאָמְרָה: – עֶרֶב טוֹב עֲלֵיכֶן, יְפֵיפִיּוֹת! אִם תִּהְיֶינָה טוֹבוֹת, יְשָׁרוֹת וּצְנוּעוֹת, אָבִיא לָכֶן מָחָר דָּבָר חָדָשׁ.
חָפְצָה הַשֶּׁמֶשׁ לְדַבֵּר עוֹד אֶל הַשׁוֹשַׁנִּים – בָּא עָב עַז־פָּנִים אֶחָד מִן הֶעָבִים הָרֵיקָנִים, הָאַרְכָּנִים, הָאוֹהֲבִים לְהִשְׁתַּטֵּחַ לְכָל אֹרֶךְ הַמַּעֲרָב, וּמֵעוֹלָם לֹא הוֹרִידוּ עַל הָאֲדָמָה אַף טִפַּת־גֶּשֶׁם אַחַת – וְסָתַם אֶת פִּי הַשֶּׁמֶשׁ.
וְהַשֶּׁמֶשׁ הִיא נוֹחָה וְסַלְחָנִית, וְאֵינָהּ מְדַקְדֶּקֶת עִם עַזֵּי־הַפָּנִים שֶׁבֶּעָבִים. נִדְחַק וְנִגְלָה חִיּוּכָהּ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ מֵעַל צִדֵּי הָעָב, וְנִרְאָה אָז יוֹתֵר יָפֶה, יוֹתֵר מְשַׂמֵּחַ, וּמְלֵא סוֹד.
וְאֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַמְחַיֶּכֶת הַזֹּאת רָאוּ גַם הַיְלָדים, כְּשֶׁחָזְרוּ מִבֵּית־סִפְרָם; וְלָהֶם אָמְרָה: – אִם תִּהְיוּ נוֹחִים זֶה לָזֶה, וְלֹא תְצָעֲרוּ אֶת הוֹרֵיכֶם בְּבֵיתָם, אַרְאֶה לָכֶם מָחָר בַּשָּׂדֶה שׁוֹשַׁנִּים יָפוֹת, עַלִּיזוֹת וּצְנוּעוֹת!
נִזְכְּרוּ הַיְלָדִים, כִּי מָחָר לַ"ג בָּעֹמֶר, וְהֶאֱמִינוּ לַשֶּׁמֶשׁ, וְחָזְרוּ לְבֵיתָם שְׂמֵחִים – וּמְחַכִּים לְאוֹר הַבֹּקֶר.
וְהָעָב הָאַרְכָּן נִתְמַלֵּא כַּעַס, וַיַּאְדִּים מִתּוֹךְ חֵמָה, וְהִבְעִית כָּל הָעֶרֶב אֶת הַיְלָדִים בִּתְמוּנוֹת מְשֻׁנּוֹת; וְהִתְרָאָה לָהֶם כְּגֶבֶר אַרְכָּן וְקַפְּדָן – וְשׁוֹטִים בְּיָדוֹ; וְנִבָּא לָהֶם שָׁמַיִם נְזוּפִים וְדוֹמְעִים; אֲבָל הַיְלָדִים לֹא הֶאֱמִינוּ לַזָּקֵן הַקַּפְּדָן. זָכְרוּ אֶת הַבְטָחַת הַשֶּׁמֶשׁ, וְרָאוּ בַּחֲלוֹמָם שׁוֹשַׁנִּים צְנוּעוֹת.> שָׁקְעָה לָהּ הַשֶּׁמֶשׁ, וְהַשּׁוֹשַׁנִּים הִתְלַחֲשׁוּ זוֹ עִם זוֹ וְאָמְרוּ: “מָחָר יָבוֹא אֵלֵינוּ חָדָשׁ!… חָדָשׁ!” וּכְשֶׁלֹא הָיָה לָהֶן כְּבָר לְמִי לְסַפֵּר, סִפְּרוּ אֶת הַדָּבָר בְּסוֹד לְשִׁבֲּלֵי הַקָּמָה שֶׁבִּשְׁכֵנוּתָן.
וְהַשִׁבֳּלִים סִפְּרוּ זוֹ לְזוֹ וְזוֹ לְזוֹ, וְהָאַחֲרוֹנוֹת סִפְּרוּ לַעֲצֵי הַיַּעַר הָעוֹמְדִים לְיַד הַקָּמָה, וַעֲצֵי הַיַּעַר סִפְּרוּ לַצִּפֳּרִים שֶׁבֵּין הָעֳפָאִים וְלַשֵּׂיוֹת הַמְטַיְּלִים מִסָּבִיב לַיַּעַר; וְהַצִּפֳּרִים סִפְּרוּ לַשְּׁפַנִּים שֶׁבְּחַגְוֵי הַסְּלָעִים: “יָדוֹעַ תֵּדְעוּ, שְׁפַנִּים! מָחָר יָבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ חָדָשׁ לַשָּׂדֶה!”
– חָדָשׁ?! – חָרְדוּ הַשְּׁפַנִּים וְשָׁאֲלוּ. הֵם זָקְפוּ אָזְנֵיהֶם, וְהֶחֱזִירוּ פְּנֵיהֶם אֶל הָהָר – כִּנְכוֹנִים לִבְרֹחַ.
– הַאִם כָּל כָּךְ שְׂמֵחִים אַתֶּם בְּחַיֵּיכֶם הָרְגִילִים, שֶׁאַתֶּם יְרֵאִים מִפְּנֵי חָדָשׁ? – קָרְאוּ אֲלֵיהֶם הַצִּפֳּרִים.
– שְׂמֵחִים אָנוּ? – תָּמְהוּ הַשְּׁפַנִּים – לֹא. אֲבָל… מִי יוֹדֵעַ? מַה יִּהְיֶה חָדָשׁ זֶה? אוּלַי צִפָּרְנַיִם מְשָׂרְטוֹת וְשִׁנַּיִם טוֹרְפוֹת?
צָחֲקוּ עֲלֵיהֶם הַצִּפֳּרִים, וְקָרְאוּ אֲלֵיהֶם: הוֹ, שְׁפַנִּים יְרֵאִים!> שָׁמְעוּ הָעֵצִים וְצָחֲקוּ גַם הֵם. שָׁמְעוּ הַשִּׁבֳּלִים וְצָחֲקוּ זוֹ לְזוֹ. וְהַשִּׁבֳּלִים צָחֲקוּ לַשּׁוֹשַׁנִּים, וְהַשּׁוֹשַׁנִּים צָחֲקוּ־צָחֲקוּ בְּכָל פִּיהֶן. שָׁפַע הָעֶרֶב לְתוֹכָם מְלֹא לֻגְמָא שֶׁל טַל – הִשְׁתַּכְּרוּ הַשּׁוֹשַנִּים וְשָׁקְעוּ בְּשֵׁנָה מִתּוֹךְ צְחוֹק.
חָלְמוּ הַשׁוֹשַׁנִּים כָּל הַלַּיְלָה חָדָשׁ־חָדָשׁ; וְהַשִּׁבֳּלִים – נָדְדָה שְׁנָתָן וְהִתְנוֹעֲעוּ כָּל הַלַּיְלָה לְכָאן וּלְכָאן; וְהָעֵצִים הִשְׁתַּקְּעוּ בְּזִכְרוֹנוֹת, וְהִשְׁתַּדְּלוּ לִזְכֹּר אֵיזֶה “חָדָשׁ” הֵבִיאָה הַשֶּׁמֶשׁ בְּעֵת זוֹ בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה? וְהַשְּׁפַנִּים הִתְחַבְּאוּ וְאָמְרוּ וִדּוּי: שֶׁמָּא חָדָשׁ זֶה הוּא מָוֶת לַשְּׁפַנִּים? רַק הַצִּפֳּרִים הַטּוֹבוֹת שֶׁעָמְלוּ כָּל הַיּוֹם בְּבִנְיַן הַקֵּן וְכָל הָעֶרֶב שָׁרוּ יָשְׁנוּ שֵׁנָה מְתוּקָה וְחַָלְמוּ חֲלוֹמוֹת נְעִימִים וּבְרוּרִים. וּלְמָחָר הָיוּ הֵם הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁרָאוּ מַחֲנוֹת־מַחֲנוֹת שֶׁל יְלָדִים יוֹצְאִים מִן הָעִיר עַלִּיזִים וּשְׂמֵחִים.
– יְלָדִים! יְלָדִים הוֹלְכִים! אוֹרְחִים יָפִים – בִּשְּׂרוּ הַצִּפֳּרִים.
הִזְדַּקְּפוּ הָעֵצִים בִּמְלֹא קוֹמָתָם לִרְאוֹת אֶת הָאוֹרְחִים הַיָּפִים וְלָחֲשׁוּ גַם הֵם לַשִּׁבֳּלִים:
“יְלָדִים, יְלָדִים!”
וְהַשִּׁבֳּלִים סִפְּרוּ זֶה לָזֶה: “יְלָדִים יָפִים וּשְׂמֵחִים!”
וְהַשּׁוֹשַנִּים הִבִּיטוּ לַשֶּמֶשׁ הַמְחַיֶּכֶת, וְאָדְמוּ מִבּשֶׁת־פָּנִים.
– יְלָדִים, יְלָדִים יָפִים!
– מֵהֵיכָן בָּאוּ?
– קְצָתָם עוֹמְדִים וּקְצָתָם יוֹשְׁבִים – וּקְצָתָם קוֹפְצִים.
– אֶפְשָׁר שֶׁהֵם גָּדְלוּ וְיָצְאוּ כָּךְ מִן הָאֲדָמָה?
– אִם־כֵּן הֲלֹא הֵם צְמָחִים יָפִים מִמֶּנּוּ!
– וְטוֹבִים שִׁבְעָתַיִם מִמֶּנּוּ – אוֹמֶרֶת חֲבַצֶּלֶת אַחַת וּמַחְבִּיאָה רֹאשָׁהּ בֵּין אַחְיוֹתֶיהָ.
– הִי, רֵיחָנִית! כַּמָּה מְפַזֶּרֶת אַתְּ רֵיחוֹתַיִךְ! לְשַׁכֵּר אֶת הַיְלָדִים הַתְּמִימִים אַתְּ חֲפֵצָה? אוֹ שֶׁמָּא – לְמָשְׁכָם אֵלַיִךְ?
–וְאַתְּ, קַשְׁטָנִית! כַּמָּה חֲנֵפָה אַתְּ! רְאֶינָה, אֲחָיוֹת, כַּמָּה מִתְנַפַּחַת הִיא כְּדֵי שֶׁיַּאְדִּימוּ פָּנֶיהָ. חֲפֵצָה הִיא שֶׁהָאוֹרְחִים הַחֲדָשִׁים יִרְאוּ רַק אוֹתָהּ
– כַּמָּה עַלִּיזִים הֵם! – הִסְכִּימוּ גַם הַצִפֳּרִים וְהִתְחִילוּ שָׁרִים לִכְבוֹד הַיְלָדִים!
וְהַשּׁוֹשַׁנִּים נִעַנְעוּ בְּרָאשֵׁיהֶן וְעָנוּ אָמֵן אַחֲרֵי הַשִּׁירָה, וְהָעֵצִים הִתְפַּלְּלוּ בְּלַחַשׁ:
יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יִהְיוּ אֵלּוּ חֲטָבִים כְּשֶׁיִּגְדְּלוּ!
וְשֵׂיוֹת הָעֲדָרִים קָפְצוּ וְקָרְאוּ: מֶה, מֶה! וּפֵרוּשׁ הַקְּרִיאָה הָיָה: הָרִיחוּ בְּבִגְדֵיהֶם! אִם אֵין רֵיחַ דָּם נוֹדֵף מֵהֶם נְקַלְּסֵם גַּם אָנוּ.
וְהַצְּרָעוֹת הִסְתִּירוּ אֶת עֻקְצֵיהֶן, עָפוּ מִסָּבִיב לַיְלָדִים וְשָׁרְקוּ בְּאָזְנֵיהֶם: זְזְזְ, זְזְזְ! אֵין אָנוּ אֶלָּא דְבוֹרִים עוֹשׂוֹת דְּבַשׁ! וּמֵעוֹלָם לֹא הָיִינוּ צְרָעוֹת!
וְהַזָּמִיר שֶבַּיַּעַר הִשְׁמִיעַ שִׁיר חָדָשׁ שֶׁהִתְחִיל כָּךְ:
וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי
וְצִפֳּרִים עַל רֹאשׁ יְלָדִים יְקַנֵּנוּ.
אַךְ נַעַר שׁוֹבָב אֶחָד, שֶׁאָהַב תָּמִיד לְצַעֵר בַּעֲלֵי־חַיִּים, דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ וַיּוֹר חֵץ; וַיִּפְגַּע הַחֵץ בְּרֶגֶל הַזָּמִיר!
נִפְסְקָה הַשִּׁירָה. הִתְחִיל הַזָּמִיר נֶאֱנַח וְצוֹרֵחַ: הוֹי, הוֹי, רַגְלִי רַגְלִי!
נָפְלָה טִפַּת־דָּם מֵרֶגֶל הַזָּמִיר עַל שׁוֹשַׁנָּה יָפָה בִּשְׁעַת קִלּוּסָהּ, נִתְכַוְּצוּ עָלֶיהָ וְהִתְעַלְּפָה.
בָּאָה צִרְעָה, שָׁתְתָה מִן הַדָּם שֶׁעַל הַשּׁוֹשַנָּה הַמִּתְעַלֶּפֶת; הִשְׁתַּכְּרָה, פָּרְחָה וְעָקְצָה בְּשֵׂיּוֹת הָעֲדָרִים. הִתְחִילוּ צוֹרְחִים: – מֶה־מֶה! אַל תַּאֲמִינוּ בְּאֵלֶה הָרִיחוּ בְּבִגְדֵיהֶם! הִתְחַלְחֲלוּ הַצִּפֳּרִים, הִזְדַּעַזְעוּ הָעֵצִים, חָרְדוּ הַשִּׁבֳּלִים, הִלְבִּינוּ הַשּׁוֹשַׁנִּים, וְהַשֶּׁמֶשׁ נִכְלְמָה בְּמַתְנְתָהּ הַטּוֹבָה, וְכִסְּתָה אֶת פָּנֶיהָ בְּעָבֵים.
הִתְקַצְּפוּ הֶעָבִים. הִתְחִילוּ מַבְרִיקִים בְּרָקִים וּמַשְׁלִיכִים רְעָמִים אַחַר רְעָמִים, וְיוֹרְקִים בְּחֵמָה בִּפְנֵי הָאֲדָמָה.
הִתְחַלְחֲלוּ הַיְלָדִים וּבָרְחוּ לְבֵיתָם.
אָז הוֹצִיאוּ הַשְּׁפַנִּים אֶת רָאשֵׁיהֶם מִתּוֹךְ הַחוֹרִים, הִבִּיטוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וְלָחֲשׁוּ:
“בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם!” לְפָחוֹת, בִּשְׁעַת רְעָמִים וּבְרָקִים, אֵין לַשְּׁפַנִּים לְפַחֵד מִפְּנֵי הַצַּיָּדִים!…
וּלְמָחָר פָּגְשׁוּ הַנְּעָרִים אֶת חֲבֵרָם הַשּׁוֹבָב בַּעַל־הַחֵץ מִתּוֹךְ כַּעַס וְאֵיבָה וְקָרְאוּ עָלָיו: “יֵשׁ רָשָׁע אֶחָד מְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה!”> וְלֹא חָפְצוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ וְלֹא לְהַבִּיט בְּפָנָיו, עַד שֶׁעָמַד וְנִשְׁבַּע לָהֶם, שֶׁמֵּהַיּוֹם וּלְהַבָּא לֹא יְצַעֵר בַּעֲלֵי חַיִּים.
הַשֶּׁמֶשׁ הִשְׁכִּים בַּיּוֹם הַהוּא לָצֵאת עַל הָרָקִיעַ הַבָּהִיר; וְאוּלָם גַּם פְּתַחְיָהוּ הַנַּעַר וְאִבְצָן אָחִיו לֹא אֵחֲרוּ לָקוּם מֵעַל מִטָּתָם, וּבְחִפָּזוֹן רָחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת פְּנֵיהֶם, וַיְבָרְכוּ בִּרְכַּת הַמּוֹדִים, וַיִּלְבְּשׁוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם נְכוֹנִים לָלֶכֶת הֶ“חָדְרָה”.
כִּי חַג לַנְּעָרִים הַיּוֹם; חַג “לַ”ג בָּעֹמֶר". הַיּוֹם יֵצְאוּ כָּל נַעֲרֵי הַחֶדֶר אֶל הַשָּׂדֶה וְאֶל הַיַּעַר, מְקוֹם אֲשֶׁר צִפֳּרִים יָפוֹת אוֹמְרוֹת שִׁירָה, וְהַצְּלָצַל יוֹצֵא בְּמָחוֹל; שָׁם גַּם יַעַר נֶחְמָד, הַצּוֹפֶה בַּיְאֹר וְרוֹאֶה שָׁם יַעַר נֶחְמָד כָּמֹהוּ; וּבַיַּעַר עֵצִים גְּבֹהִים, גְּבֹהִים מְאֹד; וְיֵשׁ אֲשֶׁר נְעָרִים עַזֵּי נֶפֶשׁ יִמְצְאוּ עֹז בִּלְבָבָם לַעֲלוֹת עַד צַמְרוֹת הָעֵצִים הָהֵם; וּמַה נְּעִימִים וְנֶחְמָדִים פְּנֵי הַנַּעַר מֵרֹאשׁ הָעֵץ! כְּאִלּוּ גָדַל וְיָצָא מִן הָעֳפָאִים! וְאוּלָם מָה אָיֹם וְנוֹרָא לַעֲמֹד בְּגֹבַהּ אֲשֶׁר כָּזֶה מֵעַל לַיְאֹר!
כֵּן, גַּם נָעִים גַּם נוֹרָא ָבוֹא בַּעֲבִי הַיַּעַר מְקוֹם הַצְּלָלִים, שָׁם חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדוֹלוֹת; שָׁמָּה יָבוֹאוּ רַק נְעָרִים אַבִּירֵי־הַלֵּב.
וְאוּלָם גַּם לַנְּעָרִים רַכֵּי־הַלֵּב יֵשׁ עִנְיָן רַב לַעֲנוֹת בּוֹ.נַעַר כָּזֶה יִמְצָא עֹנֶג רַב בְּשָׁכְבוֹ בָּדָד עַל שְׂפַת הַיְאֹר, לִשְׁמֹעַ הֶמְיַת הַגַּלִּים אֶל הַצִּפֳּרִים, וְרַחֲשֵׁי הַצִּפֳּרִים אֶל הַגַּלִּים, וְלִסְפֹּר אֶת הַקְּמָטִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיְאֹר.
חַג גָּדוֹל לַנְּעָרִים הַיּוֹם הַזֶּה, וְעַל כֵּן הִשְׁכִּימוּ הַנְּעָרִים לָקוּם, וְאִמָּם הֶעֱנִיקָה לָהֶם מִפְּרִי הַחַג: בֵּיצָה וְכַעַךְ וְצִמּוּקִים – וַיִּזְדַּיְּנוּ בִּקְשָׁתוֹת וּבִקְנֵי רוֹבֶה, וַיְמַהֲרוּ לָלֶכֶת הֶ“חָדְרָה”.
– יוֹם בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים, אָמַר פְּתַחְיָהוּ בְּחִפָּזוֹן, וַיּוֹסֶף לִצְעֹד פְּסִיעָה גַסָּה וַיֹּאמֶר: – יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יֶעֱנַן הַיּוֹם, וְלֹא יְחֻלַּל חַגֵּנוּ!
– אָמֵן! – עָנָה אָחִיו הַקָּטָן וְנִגְרַר אַחֲרֵי פְּתַחְיָהוּ. – אֲנַחְנוּ נִהְיֶה הָרִאשוֹנִים – אָמַר פְּתַחְיָהוּ, – הַאֵין זֹאת אִבְצָן?
– הֲלֹא? – עָנָה אִבְצָן.
אַךְ כַּאֲשֶׁר בָּאוּ הָאַחִים הַחַדְרָה, רָאוּ כִּי יֵשׁ נְעָרִים חָרוּצִים מֵהֶם, וּמַחֲצִית חֲבֵרֵיהֶם כְּבָר נֶאֶסְפוּ וְעָמְדוּ הָכֵן, וְאֶחָד מֵהֶם הוֹשִׁיט אֶת רַגְלוֹ בְּגַאֲוָה וַיַּרְא לַנְּעָרִים כִּי מִנְעָלָיו רְטֻבִּים, כִּי הִשְׁכִּים לָבוֹא עֵת שִׁכְבַת הַטַּל עוֹד לֹא עָלְתָה מִן הָאָרֶץ; וַיִּהְיוּ רַבִּים אֲשֶׁר קִנְּאוּ בּוֹ, כִּי לֹא רָאוּ מֵעוֹלָם שִׁכְבַת הַטָּל.
וְכַעֲבֹר זְמַן קָט, וַיָּבוֹאוּ גַם יֶתֶר הַנְּעָרִים, וַיִּשְׁנוּ לָהֶם אֶת פִּרְקָם, וְאַחֲרֵי כֵן בֵּאֵר לָהֶם הַמּוֹרֶה אֶת קְדֻשַּׁת הַיּוֹם לְנַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי בַּיּוֹם הַזֶּה, לִפְנֵי מֵאוֹת בַּשָּנִים, מֵת הַתַּנָּא הַגָּדוֹל רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, וְכִי עַל כֵּן אוֹכְלִים פֵּרוֹת וְכָל דָּבָר עָגֹל, כִּי כָּל בְּנֵי הַחַיִּים מִתְגַּלְגְּלִים וְהוֹלְכִים כַּבֵּיצָה מִן הָעֶרֶשׂ אֱלֵי קֶבֶר; וְזֶה הָאוֹת, כִּי גַם בַּגְּדוֹלִים, כְּבֶן יוֹחַאי, שָׁלַט הַמָּוֶת. כֵּן גַּם בֵּאֵר לָהֶם, כִּי עֵת יֶחֶטְאוּ הָאֲנָשִים לֵאלֹהִים יִתְעוֹרְרוּ מֵי הַיָּם לָצֵאת עַל הַיַּבָּשָׁה וּלְהָצִיף אֶת הָעוֹלָם, וְעָבֵי שָׁמַיִם יִתְאַסְּפוּ לְהָבִיא מַבּוּל עַל הָאָרֶץ, אַךְ אָז יַרְאֶה אֱלֹהִים לַיָּם וְלֶעָבִים אֶת הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן – אוֹת הַבְּרִית וְהַשְּׁבוּעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְנֹחַ, לְבִלְתִּי הָבִיא עוֹד מַבּוּל עַל הָאָרֶץ. – וּבִימֵי הַתַּנָּא הַגָּדוֹל בֶּן יוֹחַאי הָיוּ כָּל אַנְשֵׁי דוֹרוֹ צַדִּיקִים, וְעַל כֵּן לֹא נִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בְּיָמָיו, וּלְזֵכֶר הַדָּבָר הַזֶּה יִשְׂאוּ הַנְּעָרִים קְשָׁתוֹת עַל מָתְנֵיהֶם.
אַךְ אִבְצָן לֹא שָׁמַע לְדִבְרֵי הַמּוֹרֶה. אִבְצָן נָתַן עֵינָיו בַּבֵּיצָה, אֲשֶׁר נָתְנָה אִמּוֹ לְאָחִיו, וְהִנֵּה הִיא גְדוֹלָה מִן הַבֵּיצָה אֲשֶׁר נָתְנוּ לוֹ. "בַּבֵּיצָה יֵשׁ חֶלְבּוֹן וְחֶלְמוֹן, דִּמָּה אִבְצָן בְּלִבּוֹ: “בַּבֵּיצָה הַגְּדוֹלָה גַּם הַחֶלְמוֹן וְהַחֶלְבּוֹן גְּדוֹלִים”. וַיָּבוֹא רַעְיוֹן לֹא טָהוֹר בִּלְבָבוֹ לְהַחֲלִיף אֶת בֵּיצָתוֹ בְּבֵיצַת אָחִיו. הַדָּבָר הַזֶּה עָלָה לוֹ בְּנָקֵל, כִּי פְּנֵי כָּל הַנְּעָרִים הָָָיוּ מוּסַבִּים אֶל מוֹרָם, וַיִּיגַּשׁ בַּלָּאט אֶל צְרוֹר אָחִיו, וַיִּיקַּח מִשָּׁם אֶת הַבֵּיצָה, וַיָּשֶׁם אֶת בֵּיצָתוֹ בִּצְרוֹר אָחִיו. אַךְ אָז נִדְמָה לוֹ, כִּי בֵּיצָתוֹ הִיא הַגְּדוֹלָה, וְכִי בֵּיצַת אָחִיו – הַקְּטַנָּה, וַיְמַהֵר לְהָשִׁיב אֶת הַגְּנֵבָה אֶל מְקוֹמָהּ, וְלָקַחַת אֶת שֶׁלּוֹ; וְאוּלָם כְּמוֹ קֶסֶם הָיָה בַּבֵּיצִים, כִּי הַבֵּיצָה אֲשֶׁר הִנִּיחַ בִּצְרוֹר אָחִיו, הָיְתָה גְדוֹלָה בְּעֵינָיו, וְהַבֵּיצָה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נִרְאֲתָה לוֹ כִּקְטַנָּה.
פְּעָמִים מִסְפָּר הֶחֱלִיף הַנַּעַר אֶת הַבֵּיצִים, וְלִבּוֹ דָפַק בּוֹ כְּלֵב גַּנָּב, וּבִהְיוֹתוֹ חָרֵד וּמְמַהֵר לַעֲשׂוֹת, נָפְלָה בֵּיצָתוֹ מִיָּדוֹ וַתִּשָּׁבֵר. וַיִּשָּׁפְכוּ הַחֶלְבּוֹן וְהַחֶלְמוֹן גַּם יַחַד.
אָז רָאָה פְּתַחְיָהוּ אֶת אֲסוֹנוֹ הָרַב כִּי בֵּיצָה נִשְׁבְּרָה בִּצְרוֹרוֹ, וַיִּשָּׁבֵר גַּם לִּבּוֹ בְּקִרְבּוֹ וְנַפְשׁוֹ נֶעֶצְבָה.
הַנִּעָרִים סַבּוּ אֶת פְּתַחְיָהוּ, וַיָּנוּדוּ לוֹ; וְרַבִּים הִבְטִיחוּ לוֹ כִּי יִתְּנוּ לוֹ לֶאֱכֹל עִמָּהֶם בִּסְעֻדָּתָם, אַךְ פְּתַחְיָהוּ לֹא הִתְנַחֵם עַל בֵּיצָתוֹ, וַיֵּלֶךְ בְּלִי חֶמְדָּה אַחַר הַחֲבוּרָה.
וּבִשְׂמָחוֹת וָגִיל יֵלְכוּ הַנְּעָרִים מְחֻמָּשִׁים בִּקְשָׁתוֹת וִרָמְחֵי עֵץ וּמְזֻיָּנִים בְּמָזוֹן וַיָּשִׁירוּ שִׁירִים. אַךְ שְׁנֵי נְעָרִים, אֲשֶׁר נִמְשְׁכוּ אַחַר הָאֲרֻחָה, נוּגִים וַעֲצֵבֵי רוּחַ, וְהֵם פְּתַחְיָהוּ וְאִבְצָן. פְּתַחְיָהוּ נֶעֱצַב אֶל בֵּיצָתוֹ, וְאִבְצָן רָאָה דְמָעוֹת נוֹשְׁרוֹת מֵרִיסֵי עֵינֵי אָחִיו, וַיַּכֵּהוּ לְבָבוֹ, וְגַם אָמְנָם הִתְנַדֵּב לָתֵת אֶת בֵּיצָתוֹ לְאָחִיו, לִבְלִי יוֹסִיף לִבְכּוֹת, אַךְ פְּתַחְיָהוּ לֹא קִבֵּל מִמֶּנּוּ.
הַנְּעָרִים יָצְאוּ אֶת הָעִיר, וַיָּבוֹאוּ בְּקִרְבַת הַיַּעַר וְהַיְאֹר, וַיְחִי רוּחָם; וַיָּחֵלּוּ לְפַזֵּז וּלְכַרְכֵּר מֵרֹב שִׂמְחָה, וְאַחַד הַנְּעָרִים קָרָא: “רְאוּ, חֶבְרֶה! שָׁמַיִם טְהוֹרִים וְשֶׁמֶשׁ בָּהִיר! יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יֵרָאוּ עָבִים עַל שָׁמֵינוּ הַיּוֹם!”
“אָמֵן!” – עָנוּ הַנְּעָרִים בְּקוֹל.
אַךְ אִבְצָן לֹא מָצָא אֶת לְבָבוֹ לַעֲנוֹת “אָמֵן” עִמָּהֶם: “תְּפִלַּת גַּנָּב – תּוֹעֵבָה לֵאלֹהִים – אָמַר אֶל לִבּוֹ. – אִם יִתְקַדְּרוּ הַשָּׁמַיִם בֶּעָבִים, יְהִי אוֹת, כִּי קָצֹף יִקְצֹף אֱלֹהִים עָלַי בְּשֶׁל דִּמְעַת אָחִי!” וַיֵּלֶךְ אַט, וַיַּחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ:
“אָמוֹר אוֹמְרִים, כִּי יֵשׁ נֹאד בִּידֵי אֱלֹהִים וְאֶל הַנֹּאד הַהוּא תֵּאָסַפְנָה כָּל דִּמְעוֹת יִשְׂרָאֵל – הֲבָאָה גַם דִּמְעַת אָחִי שָׁמָּה?” – הוּא רָאָה כִּי הַדִּמְעָה לֹא עָלְתָה הַשָּׁמַיְמָה, כִּי אִם נָזְלָה עַל הַלֶּחִי וַתִּפֹּל אַרְצָה.
הַבְלָעַתָּה הָאֲדָמָה?
אֲבָל הֵן כְּבָר אֵרַר אֱלֹהִים אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר בָּלְעָה דְּמֵי הֶבֶל! כְּבָר יוֹדַעַת הָאֲדָמָה כִּי אֵין לִבְלֹעַ דִּמְעַת אַחִים.
בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַנְּעָרִים יָשְבוּ לִסְעֹד אֶת סְעֻדָּתָם – וְהִנֵּה רוּחַ קַר נָשַׁב מִצָּפוֹן, וַיִּנָּשְׂאוּ קְוֻצּוֹת תַּלְתַּלֵּי הַנְעָרִים בָּרוּחַ, וּקְוֻצּוֹת תַּלְתַּלֵּי אִבְצָן טָפְחוּ לוֹ עַל פָּנָיו וְעַל עֵינָיו. הַמּוֹרֶה עָמַד עַל רַגְלָיו, וַיַּבֵּט בִּפְנֵי הַשָּׁמַיִם, וְהִנֵּה עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ נִרְאֲתָה בָּרָקִיעַ, וַיִּקְרָא לַנְּעָרִים: “קוּמוּ וְנָשׁוּב הַבַּיְתָה, כִּי עוֹד מְעַט וּמָטָר סוֹחֵף יִהְיֶה עַל הָאָרֶץ!”
הַנְּעָרִים הִבִּיטוּ הַשָּׁמַיְמָה, וּבְלִבָּם הִתְלוֹנְנוּ עַל הַמּוֹרֶה, אֲשֶׁר יֶחֱרַד לְכֶתֶם קָטֹן אֲשֶׁר כָּזֶה; אַךְ הַכֶּתֶם הַקָּטֹן הִשְׁתַּרְבֵּב וָרַב, וַיִכַס אֶת עֵין הַשֶּׁמֶשׁ. הָרוּחַ הָיָה לְרוּחַ סַעַר וְעַמּוּדֵי־אָבָק הִתְאַבָּכוּ, וַיָּסֹבּוּ בַּשָּׂדֶה, כַּעֲנָקִים בִּמְחוֹלוֹת; בָּרָק חָצָה אֶת הֶעָבִים, וְחִישׁ יָצָא הָרַעַם מִבֶּטֶן הַיַּעַר, וְלֹא הִגִּיעוּ הַנְּעָרִים עַד לְֵבֵיתָם, וּמָטָר סוֹחֵף נִתַּךְ אָרְצָה, כַּאֲשֶׁר נִבָּא לָהֶם מוֹרָם מֵרֹאשׁ.
הַנְּעָרִים נֶעֶצְבוּ אֶל לִבָּם, כִּי חֻלַּל יוֹם חַגָּם, וְיוֹתֵר מִכֻּלָּם – אִבְצָן אֲשֶׁר יִסְּרוּהוּ כִּלְיוֹתָיו, כִּי בַּעֲווֹן בֵּיצָתוֹ יָצָא הַקֶּצֶף עַל עֲדַת הַנְּעָרִים הַתְּמִימִים.
וּמֵאָז וָהָלְאָה, בְּכָל פַּעַם אֲשֶׁר זָכְרוּ הַנְּעָרִים בְּחֶדְרָם אֶת יוֹם חַגָּם הַמְחֻלָּל, וַיָּשִׂיחוּ בּוֹ – נֶאֱנַח אִבְצָן, וַיֵּעָצֵב אֶל לִבּוֹ, וְנִטְפֵי דְמָעוֹת נָזְלוּ מֵעֵינָיו.
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.