הַשֶּׁמֶשׁ הִשְׁכִּים בַּיּוֹם הַהוּא לָצֵאת עַל הָרָקִיעַ הַבָּהִיר; וְאוּלָם גַּם פְּתַחְיָהוּ הַנַּעַר וְאִבְצָן אָחִיו לֹא אֵחֲרוּ לָקוּם מֵעַל מִטָּתָם, וּבְחִפָּזוֹן רָחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת פְּנֵיהֶם, וַיְבָרְכוּ בִּרְכַּת הַמּוֹדִים, וַיִּלְבְּשׁוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם נְכוֹנִים לָלֶכֶת הֶ“חָדְרָה”.
כִּי חַג לַנְּעָרִים הַיּוֹם; חַג “לַ”ג בָּעֹמֶר". הַיּוֹם יֵצְאוּ כָּל נַעֲרֵי הַחֶדֶר אֶל הַשָּׂדֶה וְאֶל הַיַּעַר, מְקוֹם אֲשֶׁר צִפֳּרִים יָפוֹת אוֹמְרוֹת שִׁירָה, וְהַצְּלָצַל יוֹצֵא בְּמָחוֹל; שָׁם גַּם יַעַר נֶחְמָד, הַצּוֹפֶה בַּיְאֹר וְרוֹאֶה שָׁם יַעַר נֶחְמָד כָּמֹהוּ; וּבַיַּעַר עֵצִים גְּבֹהִים, גְּבֹהִים מְאֹד; וְיֵשׁ אֲשֶׁר נְעָרִים עַזֵּי נֶפֶשׁ יִמְצְאוּ עֹז בִּלְבָבָם לַעֲלוֹת עַד צַמְרוֹת הָעֵצִים הָהֵם; וּמַה נְּעִימִים וְנֶחְמָדִים פְּנֵי הַנַּעַר מֵרֹאשׁ הָעֵץ! כְּאִלּוּ גָדַל וְיָצָא מִן הָעֳפָאִים! וְאוּלָם מָה אָיֹם וְנוֹרָא לַעֲמֹד בְּגֹבַהּ אֲשֶׁר כָּזֶה מֵעַל לַיְאֹר!
כֵּן, גַּם נָעִים גַּם נוֹרָא ָבוֹא בַּעֲבִי הַיַּעַר מְקוֹם הַצְּלָלִים, שָׁם חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדוֹלוֹת; שָׁמָּה יָבוֹאוּ רַק נְעָרִים אַבִּירֵי־הַלֵּב.
וְאוּלָם גַּם לַנְּעָרִים רַכֵּי־הַלֵּב יֵשׁ עִנְיָן רַב לַעֲנוֹת בּוֹ.נַעַר כָּזֶה יִמְצָא עֹנֶג רַב בְּשָׁכְבוֹ בָּדָד עַל שְׂפַת הַיְאֹר, לִשְׁמֹעַ הֶמְיַת הַגַּלִּים אֶל הַצִּפֳּרִים, וְרַחֲשֵׁי הַצִּפֳּרִים אֶל הַגַּלִּים, וְלִסְפֹּר אֶת הַקְּמָטִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיְאֹר.
חַג גָּדוֹל לַנְּעָרִים הַיּוֹם הַזֶּה, וְעַל כֵּן הִשְׁכִּימוּ הַנְּעָרִים לָקוּם, וְאִמָּם הֶעֱנִיקָה לָהֶם מִפְּרִי הַחַג: בֵּיצָה וְכַעַךְ וְצִמּוּקִים – וַיִּזְדַּיְּנוּ בִּקְשָׁתוֹת וּבִקְנֵי רוֹבֶה, וַיְמַהֲרוּ לָלֶכֶת הֶ“חָדְרָה”.
– יוֹם בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים, אָמַר פְּתַחְיָהוּ בְּחִפָּזוֹן, וַיּוֹסֶף לִצְעֹד פְּסִיעָה גַסָּה וַיֹּאמֶר: – יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יֶעֱנַן הַיּוֹם, וְלֹא יְחֻלַּל חַגֵּנוּ!
– אָמֵן! – עָנָה אָחִיו הַקָּטָן וְנִגְרַר אַחֲרֵי פְּתַחְיָהוּ. – אֲנַחְנוּ נִהְיֶה הָרִאשוֹנִים – אָמַר פְּתַחְיָהוּ, – הַאֵין זֹאת אִבְצָן?
– הֲלֹא? – עָנָה אִבְצָן.
אַךְ כַּאֲשֶׁר בָּאוּ הָאַחִים הַחַדְרָה, רָאוּ כִּי יֵשׁ נְעָרִים חָרוּצִים מֵהֶם, וּמַחֲצִית חֲבֵרֵיהֶם כְּבָר נֶאֶסְפוּ וְעָמְדוּ הָכֵן, וְאֶחָד מֵהֶם הוֹשִׁיט אֶת רַגְלוֹ בְּגַאֲוָה וַיַּרְא לַנְּעָרִים כִּי מִנְעָלָיו רְטֻבִּים, כִּי הִשְׁכִּים לָבוֹא עֵת שִׁכְבַת הַטַּל עוֹד לֹא עָלְתָה מִן הָאָרֶץ; וַיִּהְיוּ רַבִּים אֲשֶׁר קִנְּאוּ בּוֹ, כִּי לֹא רָאוּ מֵעוֹלָם שִׁכְבַת הַטָּל.
וְכַעֲבֹר זְמַן קָט, וַיָּבוֹאוּ גַם יֶתֶר הַנְּעָרִים, וַיִּשְׁנוּ לָהֶם אֶת פִּרְקָם, וְאַחֲרֵי כֵן בֵּאֵר לָהֶם הַמּוֹרֶה אֶת קְדֻשַּׁת הַיּוֹם לְנַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי בַּיּוֹם הַזֶּה, לִפְנֵי מֵאוֹת בַּשָּנִים, מֵת הַתַּנָּא הַגָּדוֹל רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, וְכִי עַל כֵּן אוֹכְלִים פֵּרוֹת וְכָל דָּבָר עָגֹל, כִּי כָּל בְּנֵי הַחַיִּים מִתְגַּלְגְּלִים וְהוֹלְכִים כַּבֵּיצָה מִן הָעֶרֶשׂ אֱלֵי קֶבֶר; וְזֶה הָאוֹת, כִּי גַם בַּגְּדוֹלִים, כְּבֶן יוֹחַאי, שָׁלַט הַמָּוֶת. כֵּן גַּם בֵּאֵר לָהֶם, כִּי עֵת יֶחֶטְאוּ הָאֲנָשִים לֵאלֹהִים יִתְעוֹרְרוּ מֵי הַיָּם לָצֵאת עַל הַיַּבָּשָׁה וּלְהָצִיף אֶת הָעוֹלָם, וְעָבֵי שָׁמַיִם יִתְאַסְּפוּ לְהָבִיא מַבּוּל עַל הָאָרֶץ, אַךְ אָז יַרְאֶה אֱלֹהִים לַיָּם וְלֶעָבִים אֶת הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן – אוֹת הַבְּרִית וְהַשְּׁבוּעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְנֹחַ, לְבִלְתִּי הָבִיא עוֹד מַבּוּל עַל הָאָרֶץ. – וּבִימֵי הַתַּנָּא הַגָּדוֹל בֶּן יוֹחַאי הָיוּ כָּל אַנְשֵׁי דוֹרוֹ צַדִּיקִים, וְעַל כֵּן לֹא נִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בְּיָמָיו, וּלְזֵכֶר הַדָּבָר הַזֶּה יִשְׂאוּ הַנְּעָרִים קְשָׁתוֹת עַל מָתְנֵיהֶם.
אַךְ אִבְצָן לֹא שָׁמַע לְדִבְרֵי הַמּוֹרֶה. אִבְצָן נָתַן עֵינָיו בַּבֵּיצָה, אֲשֶׁר נָתְנָה אִמּוֹ לְאָחִיו, וְהִנֵּה הִיא גְדוֹלָה מִן הַבֵּיצָה אֲשֶׁר נָתְנוּ לוֹ. "בַּבֵּיצָה יֵשׁ חֶלְבּוֹן וְחֶלְמוֹן, דִּמָּה אִבְצָן בְּלִבּוֹ: “בַּבֵּיצָה הַגְּדוֹלָה גַּם הַחֶלְמוֹן וְהַחֶלְבּוֹן גְּדוֹלִים”. וַיָּבוֹא רַעְיוֹן לֹא טָהוֹר בִּלְבָבוֹ לְהַחֲלִיף אֶת בֵּיצָתוֹ בְּבֵיצַת אָחִיו. הַדָּבָר הַזֶּה עָלָה לוֹ בְּנָקֵל, כִּי פְּנֵי כָּל הַנְּעָרִים הָָָיוּ מוּסַבִּים אֶל מוֹרָם, וַיִּיגַּשׁ בַּלָּאט אֶל צְרוֹר אָחִיו, וַיִּיקַּח מִשָּׁם אֶת הַבֵּיצָה, וַיָּשֶׁם אֶת בֵּיצָתוֹ בִּצְרוֹר אָחִיו. אַךְ אָז נִדְמָה לוֹ, כִּי בֵּיצָתוֹ הִיא הַגְּדוֹלָה, וְכִי בֵּיצַת אָחִיו – הַקְּטַנָּה, וַיְמַהֵר לְהָשִׁיב אֶת הַגְּנֵבָה אֶל מְקוֹמָהּ, וְלָקַחַת אֶת שֶׁלּוֹ; וְאוּלָם כְּמוֹ קֶסֶם הָיָה בַּבֵּיצִים, כִּי הַבֵּיצָה אֲשֶׁר הִנִּיחַ בִּצְרוֹר אָחִיו, הָיְתָה גְדוֹלָה בְּעֵינָיו, וְהַבֵּיצָה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נִרְאֲתָה לוֹ כִּקְטַנָּה.
פְּעָמִים מִסְפָּר הֶחֱלִיף הַנַּעַר אֶת הַבֵּיצִים, וְלִבּוֹ דָפַק בּוֹ כְּלֵב גַּנָּב, וּבִהְיוֹתוֹ חָרֵד וּמְמַהֵר לַעֲשׂוֹת, נָפְלָה בֵּיצָתוֹ מִיָּדוֹ וַתִּשָּׁבֵר. וַיִּשָּׁפְכוּ הַחֶלְבּוֹן וְהַחֶלְמוֹן גַּם יַחַד.
אָז רָאָה פְּתַחְיָהוּ אֶת אֲסוֹנוֹ הָרַב כִּי בֵּיצָה נִשְׁבְּרָה בִּצְרוֹרוֹ, וַיִּשָּׁבֵר גַּם לִּבּוֹ בְּקִרְבּוֹ וְנַפְשׁוֹ נֶעֶצְבָה.
הַנִּעָרִים סַבּוּ אֶת פְּתַחְיָהוּ, וַיָּנוּדוּ לוֹ; וְרַבִּים הִבְטִיחוּ לוֹ כִּי יִתְּנוּ לוֹ לֶאֱכֹל עִמָּהֶם בִּסְעֻדָּתָם, אַךְ פְּתַחְיָהוּ לֹא הִתְנַחֵם עַל בֵּיצָתוֹ, וַיֵּלֶךְ בְּלִי חֶמְדָּה אַחַר הַחֲבוּרָה.
וּבִשְׂמָחוֹת וָגִיל יֵלְכוּ הַנְּעָרִים מְחֻמָּשִׁים בִּקְשָׁתוֹת וִרָמְחֵי עֵץ וּמְזֻיָּנִים בְּמָזוֹן וַיָּשִׁירוּ שִׁירִים. אַךְ שְׁנֵי נְעָרִים, אֲשֶׁר נִמְשְׁכוּ אַחַר הָאֲרֻחָה, נוּגִים וַעֲצֵבֵי רוּחַ, וְהֵם פְּתַחְיָהוּ וְאִבְצָן. פְּתַחְיָהוּ נֶעֱצַב אֶל בֵּיצָתוֹ, וְאִבְצָן רָאָה דְמָעוֹת נוֹשְׁרוֹת מֵרִיסֵי עֵינֵי אָחִיו, וַיַּכֵּהוּ לְבָבוֹ, וְגַם אָמְנָם הִתְנַדֵּב לָתֵת אֶת בֵּיצָתוֹ לְאָחִיו, לִבְלִי יוֹסִיף לִבְכּוֹת, אַךְ פְּתַחְיָהוּ לֹא קִבֵּל מִמֶּנּוּ.
הַנְּעָרִים יָצְאוּ אֶת הָעִיר, וַיָּבוֹאוּ בְּקִרְבַת הַיַּעַר וְהַיְאֹר, וַיְחִי רוּחָם; וַיָּחֵלּוּ לְפַזֵּז וּלְכַרְכֵּר מֵרֹב שִׂמְחָה, וְאַחַד הַנְּעָרִים קָרָא: “רְאוּ, חֶבְרֶה! שָׁמַיִם טְהוֹרִים וְשֶׁמֶשׁ בָּהִיר! יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יֵרָאוּ עָבִים עַל שָׁמֵינוּ הַיּוֹם!”
“אָמֵן!” – עָנוּ הַנְּעָרִים בְּקוֹל.
אַךְ אִבְצָן לֹא מָצָא אֶת לְבָבוֹ לַעֲנוֹת “אָמֵן” עִמָּהֶם: “תְּפִלַּת גַּנָּב – תּוֹעֵבָה לֵאלֹהִים – אָמַר אֶל לִבּוֹ. – אִם יִתְקַדְּרוּ הַשָּׁמַיִם בֶּעָבִים, יְהִי אוֹת, כִּי קָצֹף יִקְצֹף אֱלֹהִים עָלַי בְּשֶׁל דִּמְעַת אָחִי!” וַיֵּלֶךְ אַט, וַיַּחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ:
“אָמוֹר אוֹמְרִים, כִּי יֵשׁ נֹאד בִּידֵי אֱלֹהִים וְאֶל הַנֹּאד הַהוּא תֵּאָסַפְנָה כָּל דִּמְעוֹת יִשְׂרָאֵל – הֲבָאָה גַם דִּמְעַת אָחִי שָׁמָּה?” – הוּא רָאָה כִּי הַדִּמְעָה לֹא עָלְתָה הַשָּׁמַיְמָה, כִּי אִם נָזְלָה עַל הַלֶּחִי וַתִּפֹּל אַרְצָה.
הַבְלָעַתָּה הָאֲדָמָה?
אֲבָל הֵן כְּבָר אֵרַר אֱלֹהִים אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר בָּלְעָה דְּמֵי הֶבֶל! כְּבָר יוֹדַעַת הָאֲדָמָה כִּי אֵין לִבְלֹעַ דִּמְעַת אַחִים.
בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַנְּעָרִים יָשְבוּ לִסְעֹד אֶת סְעֻדָּתָם – וְהִנֵּה רוּחַ קַר נָשַׁב מִצָּפוֹן, וַיִּנָּשְׂאוּ קְוֻצּוֹת תַּלְתַּלֵּי הַנְעָרִים בָּרוּחַ, וּקְוֻצּוֹת תַּלְתַּלֵּי אִבְצָן טָפְחוּ לוֹ עַל פָּנָיו וְעַל עֵינָיו. הַמּוֹרֶה עָמַד עַל רַגְלָיו, וַיַּבֵּט בִּפְנֵי הַשָּׁמַיִם, וְהִנֵּה עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ נִרְאֲתָה בָּרָקִיעַ, וַיִּקְרָא לַנְּעָרִים: “קוּמוּ וְנָשׁוּב הַבַּיְתָה, כִּי עוֹד מְעַט וּמָטָר סוֹחֵף יִהְיֶה עַל הָאָרֶץ!”
הַנְּעָרִים הִבִּיטוּ הַשָּׁמַיְמָה, וּבְלִבָּם הִתְלוֹנְנוּ עַל הַמּוֹרֶה, אֲשֶׁר יֶחֱרַד לְכֶתֶם קָטֹן אֲשֶׁר כָּזֶה; אַךְ הַכֶּתֶם הַקָּטֹן הִשְׁתַּרְבֵּב וָרַב, וַיִכַס אֶת עֵין הַשֶּׁמֶשׁ. הָרוּחַ הָיָה לְרוּחַ סַעַר וְעַמּוּדֵי־אָבָק הִתְאַבָּכוּ, וַיָּסֹבּוּ בַּשָּׂדֶה, כַּעֲנָקִים בִּמְחוֹלוֹת; בָּרָק חָצָה אֶת הֶעָבִים, וְחִישׁ יָצָא הָרַעַם מִבֶּטֶן הַיַּעַר, וְלֹא הִגִּיעוּ הַנְּעָרִים עַד לְֵבֵיתָם, וּמָטָר סוֹחֵף נִתַּךְ אָרְצָה, כַּאֲשֶׁר נִבָּא לָהֶם מוֹרָם מֵרֹאשׁ.
הַנְּעָרִים נֶעֶצְבוּ אֶל לִבָּם, כִּי חֻלַּל יוֹם חַגָּם, וְיוֹתֵר מִכֻּלָּם – אִבְצָן אֲשֶׁר יִסְּרוּהוּ כִּלְיוֹתָיו, כִּי בַּעֲווֹן בֵּיצָתוֹ יָצָא הַקֶּצֶף עַל עֲדַת הַנְּעָרִים הַתְּמִימִים.
וּמֵאָז וָהָלְאָה, בְּכָל פַּעַם אֲשֶׁר זָכְרוּ הַנְּעָרִים בְּחֶדְרָם אֶת יוֹם חַגָּם הַמְחֻלָּל, וַיָּשִׂיחוּ בּוֹ – נֶאֱנַח אִבְצָן, וַיֵּעָצֵב אֶל לִבּוֹ, וְנִטְפֵי דְמָעוֹת נָזְלוּ מֵעֵינָיו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.