צִפֳּרִים יָפוֹת צָפוֹת בְּיָם הָאֲוִיר, נָעוֹת וְנָדוֹת מִמָּקוֹם לְמָקום וּמֵאֶרֶץ אֶל אֶרֶץ, שָׁרוֹת וּמְצַפְצְפוֹת חִידוֹת וְרָזִים. הַיְדַעְתֶּם, בָּנִים, אֶת הַצִּפֳּרִים הַלָּלוּ, אֶת נְדוּדֵיהֶן וְאֶת צִפְצוּפֵיהֶן? הַיִדַעְתֶּם עַל מָה הֵן מַפְשִׁילוֹת אֶת צַוְּארֵיהֶן וּמְצַפְצְפוֹת אֶל הַשָּׁמַיִם? – בּוֹאוּ וַאֲסַפֵּר לָכֶם:
כְּשֶׁיָּצְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, עוֹפְפוּ אַחֲרֵיהֶם כָּל הַצִּפֳּרִים, אֲשֶׁר הָיוּ בָּאָרֶץ. בֵּין הַצִּפֳּרִים הָיוּ רַבּוֹת אֲשֶׁר שָׁמְעוּ, כִּי עָתִיד בֶּן־עַמרָם לָתֵת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן, וְהִתְאַוּוּ לִטְעֹם מִמֶּנּוּ. אַךְ הַלַּקְקָנִיּוֹת הָאֵלֶּה אָכְלוּ מִן הַמָּן אֲשֶׁר הִשְׁאִירוּ דָתָן וַאֲבִירָם לְיוֹם הַמָּחֳרָת וַתְּמוּתֶינָה.
אֲבָל הָיוּ צִפֳּרִים אֲשֶׁר שָׁמְעוּ כִּי הוֹלְכִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַר סִינַי וְשָׁם יִפְתַּח לָהֶם אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם; וְהִנֵּה זֶה כְּבָר הִשְׁתּוֹקְקוּ לְהַבִּיט אֶל תּוֹךְ הַשָּׁמַיִם וְלִרְאוֹת אֶת הָאֱלֹהִים. וְרַבּוֹת מִן הַצִּפֳּרֳים הָאֵלֶּה שָׁמְעוּ, כִּי בֶּן־עַמְרָם מַגְבִּיל אֶת הָהָר, לְבַל יֶהֶרְסוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָגֶשֶׁת אֵלָיו. וְהַצִפֳּרִים, הֲלֹא יְדַעְתֶּם, אֵינָן אוֹהֲבוֹת “הַגְבָּלוֹת”; עַל כֵּן שָׁבוּ אֶל פִּי הַחִירוֹת וְעָמְדוּ שָׁם עַל בַּעַל צְפוֹן, וְקִוּוּ לְהַבִּיט מִשָּׁם אֶל תּוֹךְ הַשָּׁמַיִם וְלִרְאוֹת אֶת הָאֱלֹהִים.
וּמִן אֵלֶּה הַנִּשְׁאָרוֹת הָיוּ רַבּוֹת, אֲשֶׁר נוֹעֲזוּ לְהַקְדִּים אֶת יִשְׂרָאֵל, וְעָמְדוּ עַל הָהָר מֵעֵבֶר לַגְּבוּל; הֵן נִשְׂרְפוּ בַּבָּרָק הָרִאשׁוֹן, שֶׁהִבְרִיק עַל הַר סִינַי, וְלֹא זָכוּ לִשְׁמֹעַ אַף אַחַת מִן עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.
אֲבָל הַצִּפֳּרִים הַצְּנוּעוֹת הַמַּכִּירוֹת אֶת מְקוֹמָן עָמְדוּ מֵאֲחוֹרֵי יַלְדֵי־יִשְׂרָאֵל וְחִכּוּ לְרֶגַע פְּתִיחַת הַשָּׁמַיִם. וּבְטֶרֶם פָּתַח אֱלֹהִים אֶת שָׁמָיו, הוֹדִיעַ לַמַּלְאָכִים שֶׁהוּא חָפֵץ לָרֶדֶת בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ עַל הַר סִינַי לָתֵת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת תּוֹרָתוֹ. וְהָיוּ שָׁם מַלְאָכִים אֲשֶׁר הִרְהֲרוּ אַחֲרֵי מִדּוֹתָיו שֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמְרוּ: “רִבּוֹן הָעוֹלָמִים! כָּל מַה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה, אַתָּה עוֹשֶׂה רַק בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל: קָרַעְתָּ בִּשְׁבִילָם אֶת הַיָּם, עָשִׂיתָ שְׁפָטִים בֶּאֱלִילֵי הָאָרֶץ, נִלְחַמְתָּ בִּשְׁבִילָם בַּעֲמָלֵק, גַּם אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם! הֲלֹא קִנְאָה אַתָּה מֵטִיל בֵּין בְּרִיּוֹתֶיךָ”. וַיַּעֲנֵם אֱלֹהִים: “כָּל מַה שֶּׁאֲנִי נוֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, מִשֶּׁלָּהֶם אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם; וְאַתֶּם שִׁמְעוּ וְתִוָּכְחוּ כִּי כֵן הוּא”.
וַיִּבְרֹק הַבָּרָק וַיַּרְעֵם הָרַעַם, וַיְטַהֲרוּ אֶת הָעוֹלָם מִכָּל דֹּפִי וְחֶלְאָה; אָז נִתְפַּקְּחוּ כָּל הָעִוְרִים וְכָל הַחֵרְשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם. וְהַצִּפֳּרִים הַצְּנוּעוֹת, שֶׁעָמְדוּ מֵאֲחוֹרֵי יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל, סָגְרוּ אֶת עֵינֵיהֶן וַתִּירֶאנָה מֵהַבִּיט הַשָּׁמַיְמָה; “דַּיֵּנוּ שֶׁנִּשְׁמַע קוֹל אֱלֹהִים” – אָמְרוּ אֶל לִבָּן.
אָז נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ עַל הַר סִינַי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִרְכִּינוּ הָרֵי אֲרָרָט הַגְּבֹהִים וְהָאַלְפִּים הָעֲנָקִים וְכָל הֶהָרִים הָרָמִים אֶת רָאשֵׁיהֶם לִפְנֵי הָהָר הַקָּטָן הַזֶּה, וְעַד הַיּוֹם אֵינָם יְכוֹלִים לְיַשֵּׁר קוֹמָתָם לְפָנָיו. וַהֲלֹא לְפִיכָךְ אַתֶּם רוֹאִים אוֹתָם גַּם הַיּוֹם כְּפוּפִים כַּעֲבָדִים לִפְנֵי אֲדוֹנָם וּלְעוֹלָם כָּךְ יַעֲמֹדוּ.
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים עֲשֶׂרֶת דִּבְּרוֹתָיו: אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ… לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים… זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת… לֹא תִרְצָח – וְכֵן הָלְאָה.
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הִבִּיטוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ שְׂמֵחִים וּמִשְׁתּוֹמְמִים: “הֲלֹא דִבְּרוֹת כָּאֵלֶּה שָׁמַעְנוּ כְּבָר מֵאֲבוֹתֵינוּ, וַאֲבוֹתֵינוּ שְׁמָעוּם מֵאֲבוֹתֵיהֶם!” פָּתְחוּ וְאָמְרוּ: “תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה, מוֹרָשָׁה הִיא לִקְהִלַּת יַעֲקֹב מִימֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ!”
וְהַמַּלְאָכִים שֶׁלִּמְּדוּ חוֹבָה עַל יִשְׂרָאֵל, שָׁמְעוּ וְנִכְלָמוּ.
רַק עַל דִּבּוּר אֶחָד הִתְקַשּׁוּ יַלְדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: עַל דִּבּוּר “כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ”.
– וּמָה אִם אַבָּא אוֹמֵר “צֵא וַהֲרֹג נְפָשׁוֹת!” וְאִמָּא אוֹמֶרֶת: “עֲבֹד לְצֶלֶם!” מַה נַּעֲשֶׂה?
יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל חָשְׁבוּ מְעַט בְּדָבָר זֶה, וְאַחֲרֵי כֵן אָמְרוּ: “כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה, וְאָז נִשְׁמַע וְנָבִין אֶת דְּבָרָיו, וְנֵדַע מַה לַּעֲשׂוֹת בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה!”
– אֱמֶת, אֱמֶת! – צִפְצְפוּ הַצִּפֳּרִים בְּאָזְנֵיהֶם – נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע!
אָז יָרְדוּ הַמַּלְאָכִים וְקָשְׁרוּ לְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵי כְּתָרִים – כֶּתֶר אֶחָד בִּשְׁבִיל “נַעֲשֶׂה” וְכֶתֶר אֶחָד בִּשְׁבִיל “נִשְׁמָע”.
וְהִתְפַּלְּאוּ הַמַּלְאָכִים עַל יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל חָכְמָתָם הָרַבָּה, וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: “מִי גִלָּה רָז לִבְנַי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב?” כִּי דָבָר זֶה הָיָה שָׁמוּר אֵצֶל הַמַּלְאָכִים בְּסוֹד, כִּי הַשְּׁמִיעָה וְהַהֲבָנָה אֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִתּוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה וְכֵן כָּתוּב עַל הַמַּלְאָכִים: “עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ!”
וְהַצִּפֳּרִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, שָׁכְחוּ אֶת כָּל צִפְצוּפֵיהֶן וְזִמְרוֹתֵיהֶן, וְרַק אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת זָכְרוּ, וַתְּעוּפֶינָה אֶל אַרְצוֹת הַיִּשּׁוּב לְלַמֵּד אֶת בְּנֵי הָאָדָם אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.
וַתָּבֹאנָה לְאֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּתְיַצֵּבְנָה עַל הַגַּגּוֹת וְעַל הָעֵצִים הַגְּבֹהִים וַתָּחֵלְנָה לְצַפְצֵף. וְלֹא זָכְרוּ הַצִּפֳּרִים אֶת הַדִּבְּרוֹת כְּסִדְרָם, וְהִתְחִילוּ מִן: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ!
שָׁמְעוּ הָאֲדוֹמִים וַיִּשְׂמְחוּ וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ:
– אָבִי הָיָה רוֹצֵחַ, אֲבִי־אַבָּא – גַּנָּב. כַּבֵּד אֲכַבֵּד אֶת אֲבוֹתַי, וְהָיִיתִי רוֹצֵחַ בַּיּוֹם וְגַנָּב בַּלַּיְלָה!
אֲבָל כַּאֲשֶׁר צִפְצְפוּ הַצִּפֳּרִים: “לֹא תִגְנֹב! לֹא תִרְצָח!” עָמְדוּ עֲלֵיהֶן הָאֲדוֹמִים וְקָרְאוּ:
– אִם לֹא נִגְנֹב וְלֹא נִרְצַח, הֲרֵי לֹא נִהְיֶה אֲדוֹמִים! בְּרַחְנָה מִזֶּה פַּטְפְּטָנִיּוֹת.
וַיְגָרְשׁוּ אֶת הַצִּפֳּרִים מֵעַל גְּבוּלָם.
וַתָּבֹאנָה הַצִּפֳּרִים לְאֶרֶץ יָוָן וַתַּעֲמֹדְנָה עַל הַגַּגּוֹת וַתַּכְרַזְנָה: בּוֹאוּ יְוָנִים לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים מִן הַשָּׁמַיִם!
וַיִּתְאַסְּפוּ הַיְּוָנִים סְבִיבוֹת הַצִּפֳּרִים, וְהַצִּפֳּרִים הִתְחִילוּ קוֹרְאוֹת: כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ!
– אָבִי הָיָה חַמְסָן וְחַנְפָן – אָמַר יְוָנִי אֶחָד לְרֵעֵהוּ, וְאִמִּי כָּמֹהוּ; שְׁנֵיהֶם גָּנְבוּ וְגָזְלוּ, רִמּוּ וְשִׁקְּרוּ וְנִשְׁבְּעוּ לַשָּׁוְא, וַאֲנִי כַּבֵּד אֲכַבֵּד אֶת שְׁנֵיהֶם וְאֵלֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם.
אֲבָל כַּאֲשֶׁר הִתְחִילוּ הַצִּפֳּרִים לְצַפְצֵף: לֹא תִגְנֹב! לֹא תִרְצָח! לֹא תִשָּׂא! – עָמְדוּ עֲלֵיהֶם הַיְּוָנִים בְּמַקְלוֹת וּבַאֲבָנִים:
– שׂוֹנְאִים! אוֹיְבֵי אֶרֶץ יָוָן הֵן אֵלּוּ! הָלְאָה הָלְאָה מִגְּבוּלֵנוּ!
כֹּה נָעוּ וְנָדוּ הַצִּפֳּרִים הַטּוֹבוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁבָּאוּ עָשׂוּ לָהֶן חָג; אַךְ כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לְ“לַאוִין” שֶׁבַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, קָמוּ עֲלֵיהֶן וְגֵרְשׁוּ אוֹתָן מִתּוֹךְ הַיִּשּׁוּב.
וְהַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר לִמְּדוּ חוֹבָה עַל יִשְׂרָאֵל, נִכְלְמוּ מְאֹד, וּמֵרֹב בּוּשָׁה לֹא שָׁבוּ אֶל הַשָּׁמַיִם, כִּי אִם נִשְׁאֲרוּ מִתַּחַת לָרָקִיע, וְהֵם הֵמָּה שָׂרֵי הָאֻמּוֹת – שִּׁבְעִים בְּמִסְפָּר. וּבְכָל לֵיל שָׁבוּעוֹת נִקְרָאִים הֵם לִפְנֵי הַפַּמַּלְיָה שֶׁל מַעְלָה, וְהֵם מַסְתִּירִים אֶת פְּנֵיהֶם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם מִבּוּשָׁה וְקוֹרְאִים בְּעַל־כָּרְחָם וְאוֹמְרִים:> “תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב!”
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.