צִפֳּרִים יָפוֹת צָפוֹת בְּיָם הָאֲוִיר, נָעוֹת וְנָדוֹת מִמָּקוֹם לְמָקום וּמֵאֶרֶץ אֶל אֶרֶץ, שָׁרוֹת וּמְצַפְצְפוֹת חִידוֹת וְרָזִים. הַיְדַעְתֶּם, בָּנִים, אֶת הַצִּפֳּרִים הַלָּלוּ, אֶת נְדוּדֵיהֶן וְאֶת צִפְצוּפֵיהֶן? הַיִדַעְתֶּם עַל מָה הֵן מַפְשִׁילוֹת אֶת צַוְּארֵיהֶן וּמְצַפְצְפוֹת אֶל הַשָּׁמַיִם? – בּוֹאוּ וַאֲסַפֵּר לָכֶם:
כְּשֶׁיָּצְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, עוֹפְפוּ אַחֲרֵיהֶם כָּל הַצִּפֳּרִים, אֲשֶׁר הָיוּ בָּאָרֶץ. בֵּין הַצִּפֳּרִים הָיוּ רַבּוֹת אֲשֶׁר שָׁמְעוּ, כִּי עָתִיד בֶּן־עַמרָם לָתֵת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן, וְהִתְאַוּוּ לִטְעֹם מִמֶּנּוּ. אַךְ הַלַּקְקָנִיּוֹת הָאֵלֶּה אָכְלוּ מִן הַמָּן אֲשֶׁר הִשְׁאִירוּ דָתָן וַאֲבִירָם לְיוֹם הַמָּחֳרָת וַתְּמוּתֶינָה.
אֲבָל הָיוּ צִפֳּרִים אֲשֶׁר שָׁמְעוּ כִּי הוֹלְכִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַר סִינַי וְשָׁם יִפְתַּח לָהֶם אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם; וְהִנֵּה זֶה כְּבָר הִשְׁתּוֹקְקוּ לְהַבִּיט אֶל תּוֹךְ הַשָּׁמַיִם וְלִרְאוֹת אֶת הָאֱלֹהִים. וְרַבּוֹת מִן הַצִּפֳּרֳים הָאֵלֶּה שָׁמְעוּ, כִּי בֶּן־עַמְרָם מַגְבִּיל אֶת הָהָר, לְבַל יֶהֶרְסוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָגֶשֶׁת אֵלָיו. וְהַצִפֳּרִים, הֲלֹא יְדַעְתֶּם, אֵינָן אוֹהֲבוֹת “הַגְבָּלוֹת”; עַל כֵּן שָׁבוּ אֶל פִּי הַחִירוֹת וְעָמְדוּ שָׁם עַל בַּעַל צְפוֹן, וְקִוּוּ לְהַבִּיט מִשָּׁם אֶל תּוֹךְ הַשָּׁמַיִם וְלִרְאוֹת אֶת הָאֱלֹהִים.
וּמִן אֵלֶּה הַנִּשְׁאָרוֹת הָיוּ רַבּוֹת, אֲשֶׁר נוֹעֲזוּ לְהַקְדִּים אֶת יִשְׂרָאֵל, וְעָמְדוּ עַל הָהָר מֵעֵבֶר לַגְּבוּל; הֵן נִשְׂרְפוּ בַּבָּרָק הָרִאשׁוֹן, שֶׁהִבְרִיק עַל הַר סִינַי, וְלֹא זָכוּ לִשְׁמֹעַ אַף אַחַת מִן עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.
אֲבָל הַצִּפֳּרִים הַצְּנוּעוֹת הַמַּכִּירוֹת אֶת מְקוֹמָן עָמְדוּ מֵאֲחוֹרֵי יַלְדֵי־יִשְׂרָאֵל וְחִכּוּ לְרֶגַע פְּתִיחַת הַשָּׁמַיִם. וּבְטֶרֶם פָּתַח אֱלֹהִים אֶת שָׁמָיו, הוֹדִיעַ לַמַּלְאָכִים שֶׁהוּא חָפֵץ לָרֶדֶת בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ עַל הַר סִינַי לָתֵת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת תּוֹרָתוֹ. וְהָיוּ שָׁם מַלְאָכִים אֲשֶׁר הִרְהֲרוּ אַחֲרֵי מִדּוֹתָיו שֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמְרוּ: “רִבּוֹן הָעוֹלָמִים! כָּל מַה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה, אַתָּה עוֹשֶׂה רַק בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל: קָרַעְתָּ בִּשְׁבִילָם אֶת הַיָּם, עָשִׂיתָ שְׁפָטִים בֶּאֱלִילֵי הָאָרֶץ, נִלְחַמְתָּ בִּשְׁבִילָם בַּעֲמָלֵק, גַּם אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם! הֲלֹא קִנְאָה אַתָּה מֵטִיל בֵּין בְּרִיּוֹתֶיךָ”. וַיַּעֲנֵם אֱלֹהִים: “כָּל מַה שֶּׁאֲנִי נוֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, מִשֶּׁלָּהֶם אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם; וְאַתֶּם שִׁמְעוּ וְתִוָּכְחוּ כִּי כֵן הוּא”.
וַיִּבְרֹק הַבָּרָק וַיַּרְעֵם הָרַעַם, וַיְטַהֲרוּ אֶת הָעוֹלָם מִכָּל דֹּפִי וְחֶלְאָה; אָז נִתְפַּקְּחוּ כָּל הָעִוְרִים וְכָל הַחֵרְשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם. וְהַצִּפֳּרִים הַצְּנוּעוֹת, שֶׁעָמְדוּ מֵאֲחוֹרֵי יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל, סָגְרוּ אֶת עֵינֵיהֶן וַתִּירֶאנָה מֵהַבִּיט הַשָּׁמַיְמָה; “דַּיֵּנוּ שֶׁנִּשְׁמַע קוֹל אֱלֹהִים” – אָמְרוּ אֶל לִבָּן.
אָז נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ עַל הַר סִינַי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִרְכִּינוּ הָרֵי אֲרָרָט הַגְּבֹהִים וְהָאַלְפִּים הָעֲנָקִים וְכָל הֶהָרִים הָרָמִים אֶת רָאשֵׁיהֶם לִפְנֵי הָהָר הַקָּטָן הַזֶּה, וְעַד הַיּוֹם אֵינָם יְכוֹלִים לְיַשֵּׁר קוֹמָתָם לְפָנָיו. וַהֲלֹא לְפִיכָךְ אַתֶּם רוֹאִים אוֹתָם גַּם הַיּוֹם כְּפוּפִים כַּעֲבָדִים לִפְנֵי אֲדוֹנָם וּלְעוֹלָם כָּךְ יַעֲמֹדוּ.
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים עֲשֶׂרֶת דִּבְּרוֹתָיו: אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ… לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים… זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת… לֹא תִרְצָח – וְכֵן הָלְאָה.
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הִבִּיטוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ שְׂמֵחִים וּמִשְׁתּוֹמְמִים: “הֲלֹא דִבְּרוֹת כָּאֵלֶּה שָׁמַעְנוּ כְּבָר מֵאֲבוֹתֵינוּ, וַאֲבוֹתֵינוּ שְׁמָעוּם מֵאֲבוֹתֵיהֶם!” פָּתְחוּ וְאָמְרוּ: “תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה, מוֹרָשָׁה הִיא לִקְהִלַּת יַעֲקֹב מִימֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ!”
וְהַמַּלְאָכִים שֶׁלִּמְּדוּ חוֹבָה עַל יִשְׂרָאֵל, שָׁמְעוּ וְנִכְלָמוּ.
רַק עַל דִּבּוּר אֶחָד הִתְקַשּׁוּ יַלְדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: עַל דִּבּוּר “כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ”.
– וּמָה אִם אַבָּא אוֹמֵר “צֵא וַהֲרֹג נְפָשׁוֹת!” וְאִמָּא אוֹמֶרֶת: “עֲבֹד לְצֶלֶם!” מַה נַּעֲשֶׂה?
יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל חָשְׁבוּ מְעַט בְּדָבָר זֶה, וְאַחֲרֵי כֵן אָמְרוּ: “כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה, וְאָז נִשְׁמַע וְנָבִין אֶת דְּבָרָיו, וְנֵדַע מַה לַּעֲשׂוֹת בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה!”
– אֱמֶת, אֱמֶת! – צִפְצְפוּ הַצִּפֳּרִים בְּאָזְנֵיהֶם – נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע!
אָז יָרְדוּ הַמַּלְאָכִים וְקָשְׁרוּ לְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵי כְּתָרִים – כֶּתֶר אֶחָד בִּשְׁבִיל “נַעֲשֶׂה” וְכֶתֶר אֶחָד בִּשְׁבִיל “נִשְׁמָע”.
וְהִתְפַּלְּאוּ הַמַּלְאָכִים עַל יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל חָכְמָתָם הָרַבָּה, וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: “מִי גִלָּה רָז לִבְנַי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב?” כִּי דָבָר זֶה הָיָה שָׁמוּר אֵצֶל הַמַּלְאָכִים בְּסוֹד, כִּי הַשְּׁמִיעָה וְהַהֲבָנָה אֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִתּוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה וְכֵן כָּתוּב עַל הַמַּלְאָכִים: “עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ!”
וְהַצִּפֳּרִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, שָׁכְחוּ אֶת כָּל צִפְצוּפֵיהֶן וְזִמְרוֹתֵיהֶן, וְרַק אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת זָכְרוּ, וַתְּעוּפֶינָה אֶל אַרְצוֹת הַיִּשּׁוּב לְלַמֵּד אֶת בְּנֵי הָאָדָם אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.
וַתָּבֹאנָה לְאֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּתְיַצֵּבְנָה עַל הַגַּגּוֹת וְעַל הָעֵצִים הַגְּבֹהִים וַתָּחֵלְנָה לְצַפְצֵף. וְלֹא זָכְרוּ הַצִּפֳּרִים אֶת הַדִּבְּרוֹת כְּסִדְרָם, וְהִתְחִילוּ מִן: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ!
שָׁמְעוּ הָאֲדוֹמִים וַיִּשְׂמְחוּ וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ:
– אָבִי הָיָה רוֹצֵחַ, אֲבִי־אַבָּא – גַּנָּב. כַּבֵּד אֲכַבֵּד אֶת אֲבוֹתַי, וְהָיִיתִי רוֹצֵחַ בַּיּוֹם וְגַנָּב בַּלַּיְלָה!
אֲבָל כַּאֲשֶׁר צִפְצְפוּ הַצִּפֳּרִים: “לֹא תִגְנֹב! לֹא תִרְצָח!” עָמְדוּ עֲלֵיהֶן הָאֲדוֹמִים וְקָרְאוּ:
– אִם לֹא נִגְנֹב וְלֹא נִרְצַח, הֲרֵי לֹא נִהְיֶה אֲדוֹמִים! בְּרַחְנָה מִזֶּה פַּטְפְּטָנִיּוֹת.
וַיְגָרְשׁוּ אֶת הַצִּפֳּרִים מֵעַל גְּבוּלָם.
וַתָּבֹאנָה הַצִּפֳּרִים לְאֶרֶץ יָוָן וַתַּעֲמֹדְנָה עַל הַגַּגּוֹת וַתַּכְרַזְנָה: בּוֹאוּ יְוָנִים לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים מִן הַשָּׁמַיִם!
וַיִּתְאַסְּפוּ הַיְּוָנִים סְבִיבוֹת הַצִּפֳּרִים, וְהַצִּפֳּרִים הִתְחִילוּ קוֹרְאוֹת: כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ!
– אָבִי הָיָה חַמְסָן וְחַנְפָן – אָמַר יְוָנִי אֶחָד לְרֵעֵהוּ, וְאִמִּי כָּמֹהוּ; שְׁנֵיהֶם גָּנְבוּ וְגָזְלוּ, רִמּוּ וְשִׁקְּרוּ וְנִשְׁבְּעוּ לַשָּׁוְא, וַאֲנִי כַּבֵּד אֲכַבֵּד אֶת שְׁנֵיהֶם וְאֵלֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם.
אֲבָל כַּאֲשֶׁר הִתְחִילוּ הַצִּפֳּרִים לְצַפְצֵף: לֹא תִגְנֹב! לֹא תִרְצָח! לֹא תִשָּׂא! – עָמְדוּ עֲלֵיהֶם הַיְּוָנִים בְּמַקְלוֹת וּבַאֲבָנִים:
– שׂוֹנְאִים! אוֹיְבֵי אֶרֶץ יָוָן הֵן אֵלּוּ! הָלְאָה הָלְאָה מִגְּבוּלֵנוּ!
כֹּה נָעוּ וְנָדוּ הַצִּפֳּרִים הַטּוֹבוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁבָּאוּ עָשׂוּ לָהֶן חָג; אַךְ כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לְ“לַאוִין” שֶׁבַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, קָמוּ עֲלֵיהֶן וְגֵרְשׁוּ אוֹתָן מִתּוֹךְ הַיִּשּׁוּב.
וְהַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר לִמְּדוּ חוֹבָה עַל יִשְׂרָאֵל, נִכְלְמוּ מְאֹד, וּמֵרֹב בּוּשָׁה לֹא שָׁבוּ אֶל הַשָּׁמַיִם, כִּי אִם נִשְׁאֲרוּ מִתַּחַת לָרָקִיע, וְהֵם הֵמָּה שָׂרֵי הָאֻמּוֹת – שִּׁבְעִים בְּמִסְפָּר. וּבְכָל לֵיל שָׁבוּעוֹת נִקְרָאִים הֵם לִפְנֵי הַפַּמַּלְיָה שֶׁל מַעְלָה, וְהֵם מַסְתִּירִים אֶת פְּנֵיהֶם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם מִבּוּשָׁה וְקוֹרְאִים בְּעַל־כָּרְחָם וְאוֹמְרִים:> “תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב!”
יָמִים רָעִים הָיוּ לְיִשְׂרָאֵל בִּימֵי מֶמְשֶׁלֶת הוֹרְדוֹס עֶבֶד־מֶלֶךְ. הוּא שָׂנֵא מְאֹד אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר יָשְׁבוּ תַּחַת מֶמְשַׁלְתּוֹ, וְיוֹתֵר מִכֹּל אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת תּוֹרָתוֹ וְאֶת חֲכָמָיו, כִּי יָדַע אֲשֶׁר חַכְמֵי הַגּוֹיִיִם מָאֲסוּ אוֹתוֹ עַל אַכְזְרִיּוּתוֹ וּמַעֲשָׂיו הָרָעִים, וְיָדַע שֶׁעַל פִּי הַתּוֹרָה אֵין הוּא רָאוּי לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה, כִּי עֶבֶד הָיָה הוֹרְדוֹס שֶׁמָּרַד בַּאֲדוֹנָיו וְהִתְנַשֵּׂא לִמְלֹךְ. עַל כֵּן אָבְדָה אֱמוּנַת הוֹרְדוֹס בְּעַמּוֹ וְחָשַׁב שֶׁכָּל אֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל שׂוֹנֵא וְאוֹרֵב לוֹ לְמַגֵּר כִּסְאוֹ.
וּבַיָּמִים הָהֵם הִתְיַשְּׁבוּ בָּאָרֶץ הַרְבֵּה מֵחַיָּלֵי הַגּוֹיִים אֲשֶׁר מִקְצָתָם הָיוּ שְׁבוּיִים וּמִקְצָתָם בָּגְדוּ בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתָּם, גָּזְלוּ, חָמְסוּ וְשָׁפְכוּ דָמִים וּבָרְחוּ לְהֵחָבֵא בְּאֶרֶץ מֶמְשֶׁלֶת הוֹרְדוֹס. וְלַבּוֹגְדִים הָהֵם קָרְאוּ חֵיל הַגּוֹיִים. שָׁלַח הוֹרְדוֹס לִקְרֹא לָהֶם בַּסֵּתֶר, נָתַן בְּיָדָם נֶשֶׁק, וְגַם שָׂכָר הִבְטִיחַ לָהֶם, שֶׁיִּתְנַפְּלוּ עַל חָכְמֵי הָאָרֶץ וְאֶזְרָחֶיהָ הַנִּכְבָּדִים, עַל תַּלְמִידֵי בָּתֵּי־הַסֵּפֶר וְרַבָּנֵיהֶם, לְהָרְגָם וּלְאַבְּדָם, לְכָרְכָם בְּסִפְרֵיהֶם וּלְשָׂרְפָם יַחַד.
וְחַיָּלֵי הַגּוֹיִים יָרְאוּ לְמַלֵּא אֶת פְּקֻדַּת הוֹרְדוֹס, כִּי יָדְעוּ שֶׁיֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל גִּבּוֹרִים עַזֵּי־נֶפֶשׁ וְיָרְאוּ פֶּן יָקוּמוּ הָאָבוֹת בִּרְאוֹתָם אֶת בְּנֵיהֶם מֻכִּים וְיִתְנַפְּלוּ עַל הַמַּכִּים לְהָרְגָם, אַךְ הוֹרְדוֹס דִּבֵּר עַל לִבָּם: "אַתֶּם אֵינְכֶם יוֹדְעִים אֶת דֶּרֶךְ הָעָם הַשָּׂנוּא הַזֶּה! הוּא אֵינוֹ הוֹרֵג נְפָשׁוֹת בְּלֹא סַנְהֶדְרִין וְעֵדִים. כִּי כָּךְ כָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ הַשְּׂנוּאָה עָלַי: לֹא תִרְצָח! הֱיוּ בְּטוּחִים שֶׁלֹּא יִתְקוֹמְמוּ עֲלֵיכֶם! הֵם יִבְרְחוּ כְּעַכְבָּרִים וְאַתֶּם תִּרְדְּפוּ אַחֲרֵיהֶם בַּמַּרְתֵּפִים וּבָעֲלִיּוֹת וְתַכְרִיעוּם לָטֶבַח.
וּבְכָל זֹאת לֹא מָצְאוּ חַיָּלֵי הוֹרְדוֹס עֹז בְּלִבָּם לַעֲשׂוֹת אֶת הָרֶצַח הַנּוֹרָא. וּמֶה עָשׂוּ? בָּחֲרוּ לְיוֹם זֶה אֶת חַג הַשָּׁבוּעוֹת, עֵת הִתְאַסֵּף הָעָם לְבֵית־הַמִּקְדָּשׁ וְהַכֹּהֵן קָרָא לִפְנֵיהֶם אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. אָז הִתְנַפֵּל עֲלֵיהֶם חֵיל הַגּוֹיִים, וּפְקִידֵי צְבָא הוֹרְדוֹס, אֲשֶׁר עָמְדוּ בָּרְחוֹבוֹת לְהַשְׁגִּיחַ עַל הַשָּׁלוֹם וְהַסֵּדֶר, נִצְטַוּוּ מִפִּי הוֹרְדוֹס לְהִתְעָרֵב בָּרִיב רַק אָז, אִם יִרְאוּ אֶת חַיָּלָיו נוֹפְלִים בִּידֵי הָעָם הַמִּתְמַרְמֵר.
הִתְנַפְּלוּ הַחַיָּלִים עַל הַמִּקְדָּשׁ וְסָגְרוּ אֶת הַמָּבוֹא לִבְלִי תֵת לְאִישׁ לָצֵאת וְלָבוֹא. וּבְכָל זֹאת יָרְאוּ לָבוֹא פְּנִימָה בְּחַרְבוֹתֵיהֶם עַל הָעָם הַמִּתְפַּלֵּל בִּפְנֵי אֱלֹהָיו בְּהָמוֹן חוֹגֵג.
אָז הִתְפָּרֵץ רִיב בֵּין הַבָּנִים וְהָאָבוֹת, כִּי חָפְצוּ צְעִירֵי הַדּוֹר לָצֵאת לִקְרַאת הָרוֹצְחִים וּלְקַדֵּם אֶת פְּנֵיהֶם. אַךְ הַזְּקֵנִים הֱנִיאוּם מִזֹּאת וְאָמְרוּ: אֵיכָכָה תְחַלְּלוּ אֶת חַגֵּנוּ וּשְׁפַכְתֶּם דָּמִים בַּיּוֹם שֶׁשָּׁמְעוּ אֲבוֹתֵינוּ בְּהַר סִינַי “לֹא תִרְצָח!”
וַיְהִי הָרִיב הוֹלֵךְ וְגָדוֹל, וּבֵין כָּךְ עָלָה הַכֹּהֵן עַל הַבָּמָה וְהִתְחִיל קוֹרֵא בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לַדִּבּוּר: “כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ” – רָפוּ יְדֵי הַצְּעִירִים, הִרְכִּינוּ רֹאשׁ לִפְנֵי אֲבוֹתֵיהֶם וְנִכְנְעוּ לָהֶם.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַכֹּהֵן לַדִּבּוּר: "לֹא תִרְצָח!" – הִזְדַּעְזַע הָעָם מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, הֵרִימוּ אֶת פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי מַעְלָה וּבִדְמָעוֹת בְּעֵינֵיהֶם אָמְרוּ: “לֹא, אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לֹא נַעֲבֹר עַל תּוֹרָתֵנוּ גַם אִם יִפְשְׁטוּ אֶת עוֹרֵנוּ מֵעָלֵינוּ, גַּם אִם יִשְׁחֲטוּ אֶת בָּנֵינוּ לְעֵינֵינוּ!”
אָז הָיְתָה שְׁעַת סַכָּנָה לָעָם. אֲחָדִים הִתְחִילוּ מִתְחַבְּאִים בַּאֲרוֹן־הַקֹּדֶשׁ, אֲחָדִים תַּחַת מָסַךְ הַפָּרֹכֶת, וְיִתְרָם עָמְדוּ וּפָשְׁטוּ אֶת צַוְּארֵיהֶם לִשְׁחִיטָה. אָז עָלָה זָקֵן אֶחָד עַל הַבָּמָה וְקָרָא בְּקוֹל:
– צְעִירִים! הֲיוֹדְעִים אַתֶּם אֶת פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב: “כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ?”
כֻּּלָּם נִשְׁתַּתְּקוּ וְהֶחֱזִירוּ אֶת פְּנֵיהֶם לַזָּקֵן הָעוֹמֵד וּמְדַבֵּר אֲלֵיהֶם.
“כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ” – זֶה פֵּרוּשׁוֹ: הִלָּחֵם עַל כְּבוֹד אָבִיךָ וְעַמְּךָ! בַּל יֹאמְרוּ הָעֲרֵלִים: אָכֵן עַם רַכֵּי־לֵב כַּשְּׁפַנִּים וְכָעַכְבָּרִים הֵם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל!
הִזְדַּעְזְעוּ הַבַּחוּרִים וְשָׂמוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל חַרְבוֹתֵיהֶם.
– זְקֵנִים! – קָרָא הַיָּשִׁישׁ – הֲיוֹדְעִים אַתֶּם מַה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל הַכָּתוּב “לֹא תִרְצָח”?
נָתְנוּ כָּל הָעָם עֵינֵיהֶם בַּיָּשִׁישׁ.
– “לֹא תִרְצָח” – קָרָא הַיָּשִׁישׁ – זֶה פֵּרוּשׁוֹ: בַּעֵר תְּבַעֵר אַחֲרֵי הָרַע הַמַּרְבֶּה רְצִיחָה וּשְׁפִיכוּת־דָּמִים בָּעוֹלָם.
הִזְדַּעְזְעוּ הַזְּקֵנִים וְהֵרִימוּ רֹאשׁ.
– עַמִּי! – קָרָא הַיָּשִׁישׁ – הוֹצִיאוּ אֶת חַרְבוֹתֵיכֶם! אַךְ לִי אֵין חֶרֶב בְּיָדִי; הִנֵּה זֶה חַרְבִּי!
וּבְדַבְּרוֹ אָחַז בַּעֲצֵי־הַחַיִּים שֶׁל סִפְרֵי־הַתּוֹרָה וְהִתְנַפֵּל בָּהֶם עַל חֵיל הוֹרְדוֹס, וְהָעָם נִמְשַׁךְ אַחֲרָיו.
וְחַיָּלֵי הוֹרְדוֹס אֲשֶׁר לֹא צִפּוּ לְכָךְ עָמְדוּ וּבָרְחוּ וְחָפְצוּ לִשְׁפֹּךְ כַּעֲסָם עַל פְּקִידֵי הַצָּבָא. אַךְ הֵם נִבְהֲלוּ וְנֶחְבְּאוּ בַּמַּרְתֵּפִים.
אָז נִכְנְסוּ הַחֲכָמִים לְבֵית־הַמִּקְדָּשׁ וְקָבְעוּ לְדוֹרוֹת פֵּרוּשׁ שְׁתֵּי הַדִּבְּרוֹת:
“כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ” – לְרַבּוֹת כְּבוֹד הָאֻמָּה.
וְ“לֹא תִרְצָח” פֵּרוּשׁוֹ: בַּעֵר מִקִּרְבְּךָ בְּכָל מִינֵי תַחְבּוּלָה כָּל מַה שֶּׁמֵּבִיא לִידֵי רְצִיחָה!
לְבִנְיָמִין הַקָּטֹן הִבְטִיחָה אִמּוֹ עוֹד לְחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁעָבַר לִתְפֹּר לוֹ בֶּגֶד חָדָשׁ, אַךְ אָבִיו נָפַל לְמִשְׁכָּב; וְקֹדֶם שֶׁקָּם מֵחָלְיוֹ, בָּא חֹרֶף עַז וְאַכְזָר, וְהֵבִיא קֹר וָשֶׁלֶג; וְרוּחוֹת קַפְּדָנִים דּוֹפְקִים בַּחַלּוֹנוֹת הַשְּׁבוּרִים וְהוֹמִים: “עֵצִים לַחֹרֶף! עֵצִים לַחֹרֶף! מָזוֹן לַשֻּׁלְחָן!”
אָכַל הַחֹרֶף אֶת שְׁאֵרִית הַכֶּסֶף, שֶׁנִּשְׁאַר אַחַר מַחֲלַת אָבִיו, וּמַלְבּוּשֵׁי בִּנְיָמִין נִדְחוּ לְחַג הַפֶּסַח.
יָשַׁב בִּנְיָמִין כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף עֵירֹם בִּחֶדְרוֹ בֵּין רֵעִים לְבוּשִׁים בְּגָדִים חַמִּים וַחֲדָשִׁים; עֵירֹם בַּחוּץ בֵּין קֹר וְשֶׁלֶג וָטַחַב וּמִתְגַּעְגֵּעַ בְּבֵיתוֹ עַל הַבְּגָדִים הַיָּפִים, שֶׁהִבְטִיחוּ לוֹ הוֹרָיו לְחַג הַפֶּסַח.
וְהַחֹרֶף – עַז וְקָשֶׁה, וְאָבִיו לֹא הִבְרִיא עֲדַיִן, וּבְבֵית הַהוֹרִים – רָעָב וּמַחְסוֹר.
יוצֵא לוֹ בִּנְיָמִין לֶחָצֵר, וּמוֹצֵא שָׁם אֶת הַפָּרָה רְעֵבָה, שׁוֹכֶבֶת עֲצֵבָה, וּבְעֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת הִיא מַבִּיטָה עָלָיו. נִדְמֶה לוֹ לְבִנְיָמִין, שֶׁהִיא חֲפֵצָה לֵאמֹר לוֹ: “בִּנְיָמִין! אַתָּה עֵירֹם וַאֲנִי רְעֵבָה! חַכֵּה, עַד שֶאֵלֵד, אַתְחִיל שׁוֹפַעַת חָלָב; תִּמְכֹּר אִמְּךָ אֶת הֶחָלָב, וְתִקְנֶה לִי מָזוֹן וּלְךָ – בֶּגֶד”.
הֶאֱמִין בִּנְיָמִין לַפָּרָה, הִתְנַחֵם וְנִכְנַס לְבֵיתוֹ מִתּוֹךְ רִקּוּד עַל רֶגֶל אֶחָת.
אַךְ הַפָּרָה לֹא יָלָדָה, הִיא מֵתָה בָּרָעָב.
רָאָה בִּנְיָמִין אֶת הַפָּרָה הַטּוֹבָה הַשְּׁטוּחָה עַל הָאָרֶץ כִּנְבֵלָה וְנָפַל עָלָיו לִבּוֹ.
אַךְ הַכֶּלֶב רוֹקֵד כְּנֶגְדּוֹ וּמְלַקֵּק יָדָיו.
נִדְמֶה לוֹ לְבִנְיָמִין שֶׁהַכֶּלֶב חָפֵץ לֵאמֹר לוֹ: “אַל תִּצְטָעֵר, בִּנְיָמִין! אַתָּה עֵירֹם, וַאֲנִי רָעֵב. עוֹד מְעַט וְיַפְשִיטוּ אֶת הָעוֹר מֵעַל פָּרָתֵנוּ. אֲנִי אֹכַל מִבְּשָׂרָהּ לָשׂבַע וְאֶת הָעוֹר יִמְכְּרוּ וְיִקְנוּ לְךָ בֶּגֶד”.
נִכְנַס בִּנְיָמִין לְבֵיתוֹ מְנֻחָם.
וְהַכֶּלֶב לֹא רִמָּה אוֹתוֹ. בִּנְיָמִין נוֹשַׁע. אִמּוֹ מָכְרָה אֶת הָעוֹר, וְקָנְתָה בִּמְחִירוֹ אֶרֶג, וּמָסְרָה לַחַיָּט לִתְפֹּר בֶּגֶד יָפֶה לְבִנְיָמִין.
אֲבָל הַפָּרָה הִתְאַחֲרָה קְצָת בְּמִתָתָהּ. יְמֵי הַפֶּסַח כְּבָר קְרוֹבִים, וְהַחַיָּט תָּפַר־תָּפַר בִּמְהִירוּת, עַד שֶׁנִּתְקְעָה לוֹ מַחַט בְּאֶצְבָּעוֹ – צָבְתָה יָדוֹ; נִשְׁאֲרוּ הַרְבֵּה יְלָדִים בְּלִי בְּגָדִים חֲדָשִׁים לְחַג הַפֶּסַח, וּבֵינֵיהֶם גַּם בִּנְיָמִין.
לְאַחַר הַפֶּסַח הֵבִיא הַחַיָּט אֶת הַבֶּגֶד לְבִנְיָמִין; בֶּגֶד חָדָשׁ, יָפֶה. לֵב הַקָּטֹן פִּרְפֵּר בּוֹ מֵרֹב שִׂמְחָה. הוּא מָחַל לַחַיָּט עַל הַצַּעַר שֶׁגָּרַם לוֹ בַּמֶּה שֶׁלֹּא הֵבִיא לוֹ אֶת הַבֶּגֶד לִימֵי הַפֶּסַח. לְנַשְּׁקוֹ הוּא חָפֵץ! אַךְ לִלְבּשׁ אֶת הַבֶּגֶד הַיָּפֶה וְהֶחָדָשׁ – אֵינוֹ יָכוֹל. הֲלֹא יְמֵי “הַסְּפִירָה” עַתָּה. אִמָּא אָמְרָה, שֶׁבִּימֵי הַסְּפִירָה אֵין לוֹבְשִׁים בֶּגֶד חָדָשׁ.
נִשְׁאַר הַבֶּגֶד לְחַג הַשָּׁבוּעוֹת.
וּבְעֶרֶב שָׁבוּעוֹת זָכָה בִּנְיָמִין הַקָּטֹן לְהִפָּטֵר מִסְּמַרְטוּטָיו הַיְשָׁנִים וְלָבַשׁ בְּגָדִים חֲדָשִׁים.
נִדְמָה לוֹ, שֶׁהוּא נַעֲשָׂה פִּתְאֹם בְּרִיָּה קַלָּה, מַרְגִּישׁ הוּא בְּכָל רֶגַע אֶת הַבְּגָדִים שֶעָלָיו. קָשֶׁה לוֹ לָשֶׁבֶת בְּבֵיתוֹ, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין אִישׁ רוֹאֶה אֶת בְּגָדָיו; אַךְ יוֹתֵר קָשֶׁה לוֹ לָצֵאת בַּחוּץ: יוֹדֵעַ הוּא מֵרֹאשׁ שֶׁהַכֹּל יַבִּיטוּ עָלָיו.
וּלְמָחֳרָת, בִּשְׁעַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה יָצָא בִּנְיָמִין לַחֲצַר בֵּית־הַכְּנֶסֶת. עָמְדוּ עָלָיו חֲבֵרָיו, שֶׁלֹּא זָכוּ לִלְבּשׁ בְּגָדִים יָפִים וַחֲדָשִׁים לְחַג הַשָּׁבוּעוֹת וְהִבִּיטוּ עָלָיו. בִּנְיָמִין נִכְלַם מִפְּנֵי אָשְׁרוֹ הָרַב, וְכָבַשׁ פָּנָיו בַּקַּרְקַע.
פָּשַׁט אֶחָד אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו וּמִשֵּׁשׁ בָּאֶרֶג וְקָרָא:
– שֶלִּי יָפֶה הַרְבֵּה מִזֶּה!
– וַדַּאי שֶׁיִּקָּרַע מַהֵר! – קָרָא הַשֵּׁנִי.
– זֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ לִי, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, לְחַג הַסֻּכּוֹת הַבָּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְּהִי יוֹתֵר יָפֶה, יוֹתֵר טוֹב מִבִּגְדוֹ שֶׁל גַּדְלָן עָנִי זֶה! – קָרָא הַשְּׁלִישִׁי.
– וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם – לִגְלֵג הָרְבִיעִי וְעֵינָיו בָּעֲרוּ מִקִּנְאָה – שֶׁבֶּגֶד זֶה אֵינוֹ חָדָשׁ כְּלָל. וַדַּאי שֶׁנִּתְפַּר מִבֶּגֶד אָבִיו הַיָּשָׁן!
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִשְׁמַע קוֹל הַחַזָּן קוֹרֵא עַל הַבִּימָה:
“לֹא תַחְמֹד!”
נִזְדַּעְזְעוּ הַנְּעָרִים וְנִכְלָמוּ. נִדְמֶה לָהֶם, שֶׁהַקּוֹל יוֹצֵא מֵהַר סִינַי וּמַגִּיעַ לְאָזְנֵיהֶם.
הֵמָּה נִפְרְדוּ מֵעַל הַקָּטֹן הָעוֹמֵד כָּפוּף, נִכְלָם מֵאָשְׁרוֹ וּמְהַרְהֵר בִּתְשׁוּבָה:
– הַאֻמְנָם גַּדְלָן אֲנִי, כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ הֵם עָלַי?
עוֹרֵב זָקֵן אֶחָד, אֲשֶׁר קִנֵּן בַּיַּעַר, הַקָּרוֹב לָעִיר, טָס וַיַּעֲמֹד עַל עֵץ גָּבֹהּ, וַיִּקְרָא אֶל בְּנֵי עֲדָתוֹ: – קְרָא־קְרָא! עֶרֶב שָׁבוּעוֹת הַיּוֹם! טִרְפוּ וְדִרְסוּ הַיּוֹם טֶרֶף מִשְׁנֶה, כִּי מָחָר זְמַן קַבָּלַת הַתּוֹרָה!
וַיִּזְדַּעְזְעוּ הָעֵצִים, וַיּוֹשִׁיטוּ אֶחָד לִקְרַאת רֵעֵהוּ עָנָף לְשָׁלוֹם; וְהֶעָלִים הַיְרֻקִּים הִבְרִיקוּ בְּיַרְקָם, וַיְחַיְּכוּ נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ הַיָּפָה. – קַבָּלַת הַתּוֹרָה! קַבָּלַת הַתּוֹרָה! – לָחֲשׁוּ זֶה לָזֶה וַיִּשְׂמְחוּ מְאֹד.
רַק הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר בַּיְאֹר הַקָּרוֹב וְכָל הַקְּטַנּוֹת שֶׁבַּצִּפֳּרִים אַף כִּי שָׂמְחוּ גַם הֵם לִקְרַאת זְמַן קַבָּלַת הַתּוֹרָה, אֲבָל דָּאֲגוּ מִפְּנֵי עֶרֶב שָׁבוּעוֹת כִּי שָׁמְעוּ אֶת אֲשֶׁר קָרָא הָעוֹרֵב הַזָּקֵן לְמִשְׁנֵה טֶרֶף!
– אַשְׁרֵי לְמִי שֶׁיִּזְכֶּה לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, אֲבָל אוֹי לְמִי שֶׁעָלָה גּוֹרָלוֹ בְּמִשְׁנֵה טֶרֶף!
וְהָיוּ שָׁם סְבָכִים נְמוּכִים וּצְעִירִים, אֲשֶׁר עוֹד לֹא יָדְעוּ מַהִי “קַבָּלַת הַתּוֹרָה” וּמַהוּ “מִשְׁנֵה טֶרֶף”. וּבֵין הַסְּבָכִים הָיָה סְבַךְ אֶחָד אֲשֶׁר קִנֵּן עָלָיו זָמִיר צָעִיר, וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם, הַזָּמִיר וְהַסְּבַךְ, הַשּׁוֹבָבִים שֶׁבְּכָל הַיַּעַר. הַזָּמִיר הָיָה מִתְכַּוֵּן תָּמִיד לָשִׁיר אֶת שִׁירָיו הַיָּפִים, לְהַטִּיף מוּסָר וּלְגַנּוֹת אֶת בַּעֲלֵי הַטֶּרֶף בְּשָׁעָה שֶׁשְּׁכֵנוֹ הָעוֹרֵב סָעַד עַל צְפַרְדֵּעַ. וְהִתְאוֹנֵן הָעוֹרֵב הַשָּׁכֵן הַהוּא, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נֶהֱנָה מִסְעֻדָּתוֹ וְלֹא מָתַק דָּם לְחִכּוֹ מִפְּנֵי הַשּׁוֹבָב, הַזָּמִיר הַפַּטְפְּטָנִי הַלָּז. וְהַסְּבַךְ גָּדַל בְּעַקְשָׁנוּת שֶׁלֹּא כְּמִנְהַג הַסְּבָכִים. הוּא גָדַל לֹא לְגָבְהוֹ, אַךְ לְרָחְבּוֹ וְהֶקֵּפוֹ; וַיִּשְׁלַח גִּבְעוֹלִים דַּקִּים־דַּקִּים, עַד שֶׁלֹּא יָכֹל עוֹף טוֹרֵף לַעֲמֹד עָלָיו בְּבִטְחָה וּלְקַנֵּן בֵּין עֲנָפָיו.
וַיֶּאֱהָבוּ שְׁנֵי הַשּׁוֹבָבִים, הַזָּמִיר וְהַסְּבַךְ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אַהֲבַת עוֹלָם. וַיִּשְׁאַל הַסְּבַךְ אֶת הַזָּמִיר: “מַה זֶּה קַבָּלַת הַתּוֹרָה וּמִשְׁנֵה טֶרֶף?”
– אִם חָפֵץ אַתָּה לָדַעַת מַהִי קַבָּלַת הַתּוֹרָה וּמַהוּ מִשְׁנֵה טֶרֶף, כַּסֵּנִי בְּעָלֶיךָ הַיְרֻקִּים, לְבַל יִרְאוּנִי הַטּוֹרְפִים, וַאֲסַפֵּר לְךָ.
הִשְׁתַּרְבֵּב הַסְּבַךְ בְּעָלָיו הַיְרֻקִּים וַיְכַס עַל הַזָּמִיר, וְהַזָּמִיר הִפְשִׁיל אֶת צַוָּארוֹ וְהִתְחִיל מְסַפֵּר. וְהִתְחִיל אֶת הַתּוֹרָה מִן “וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים”. וְהִגִּיעַ לְ“שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ”. וְסִפֵּר עַל חֲטָאִים וַאֲשָׁמוֹת שֶׁל בְּנֵי־אָדָם, וְעַל קַן צִפֳּרִים, אֲשֶׁר יָבִיאוּ לְקָרְבָּן וּלְכַפָּרַת פֶּשַׁע. וְסִפֵּר עַל תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְעַמּוּדָיו וּקְרָשָׁיו הָעֲשׂוּיִים עֵצִים. וְלֹא יָכֹל הַסְּבַךְ לְהָבִין, אֵיךְ זֶה יוֹצְאִים מֵעֵצִים עֲגֻלִּים וּזְקוּפִים קְרָשִׁים שִׁטְחִיִּים וּשְׁכוּבִים.
וְאוּלָם הַזָּמִיר סִפֵּר אֶת תּוֹרָתוֹ בַּחֲרוּזִים, בְּמִשְׁקָל נָאֶה וּמְצַלְצֵל וּבְנִגּוּן יָפֶה, וְלֹא מָצָא לוֹ הַסְּבַךְ רֶגַע־הַפְסָקָה לִפְנוֹת אֶל הַזָּמִיר בִּשְׁאֵלוֹת, וְהִגִּיעַ הַזָּמִיר עַד לַפָּסוּק: “לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ”.
וְאוּלָם הַסְּבַךְ הַשּׁוֹבָב נִלְאָה לִשְׁמֹעַ. לִבּוֹ נִמְשַׁךְ אַחֲרֵי צֶמֶד צִפְּרוֹת יֶלֶק, שֶׁהִשְׁתּוֹבְבוּ וְרָדְפוּ זֶה אַחֲרֵי זֶה בְּעִגּוּל, עַד שֶׁעָמְדוּ חֲבוּקִים עַל גִּבְעוֹל הַסְּבַךְ הַשָּׁכֵן; וַתָּבוֹא תַּאֲוָה שׁוֹבֵבָה בְּלִבּוֹ לְשַׁרְבֵּב אֶת אֶחָד מִגִּבְעוֹלָיו וּלְמַשֵּׁש אֶת כַּנְפֵי אַחַת הַצִּפֳּרוֹת – לְמַעַן יִוָּכַח אִם רַכּוֹת וַחֲלָקוֹת הֵן בֶּאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁהֵן נִרְאוֹת מֵרָחוֹק.
לֹא שָׁמַע הַסְּבַךְ אֶת הַפָּסוּק הָאַחֲרוֹן, וְהַזָּמִיר כָּעַס עָלָיו וַיְּקַלְּלֵהוּ קְלָלָה נִמְרֶצֶת: – גַּרְזֶן בְּלִבְּךָ, סְבַךְ עִקֵּשׁ וְשׁוֹבָב!
וְקִלְלַת הַזָּמִיר נִתְקַיְּמָה: מֵרָחוֹק נִשְׁמַע קוֹל שַׁעֲטַת אוֹפַנֵּי־עֲגָלָה עַל הַדֶּרֶךְ. הַזָּמִיר נִשְׁתַּתֵּק. הָעֲגָלָה עָמְדָה. הַחוֹטֵב יָרַד וְשָׁלַח אֶת גַּרְזִנּוֹ בְּלֵב הַסְּבַךְ וְהִטְעִינוֹ עַל עֶגְלָתוֹ.
עָמַד הַזָּמִיר עַל עֲנַף עֵץ גָּבֹהַּ וַיְקוֹנֵן קִינָה עַל חֲבֵרוֹ הָאָהוּב.
– יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּזְכֶּה לְהִכָּנֵס לְאֶחָד מִבָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת וְתִשְׁמַע שָׁם “אַקְדָּמוּת וַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת”.
הָרוּחַ יָצָא מִיַּרְכְּתֵי הַיַּעַר נֶגֶד הַסּוּסִים לְעַכְּבָם עַל דַּרְכָּם. עֲצֵי הַיַּעַר הִתְיַפְּחוּ בִּיבָבוֹת. אוֹפַנֵּי־הָעֲגָלָה הִתְאַנְּחוּ כְּכוֹאֲבִים, וְהַזָּמִיר פָּתַח בְּקִינָה חֲדָשָׁה, אַךְ בּוֹ בָּרֶגַע טָשׂ עָלָיו הָעַיִט וּמְלָקוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ וַיִּקְרָא: – מִשְׁנֵה טֶרֶף אַתָּה לִי! מָחָר הוּא חַג קַבָּלַת הַתּוֹרָה!
וּבְטֶרֶם צֵאת נִשְׁמָתוֹ, רָאָה הַזָּמִיר דְּבוֹרָה מְעוֹפֶפֶת וְאוֹסֶפֶת דְּבַשׁ לִרְפוּאוֹת וְשַׁעֲוָה לְנֵרוֹת־חֲנֻכָּה – וַיִּקְרָא הַזָּמִיר: – דְּבוֹרָה טוֹבָה! עוּפִי הָעִירָה, אִמְרִי לִסְבָכִי כִּי זְמִירָתִי נִצְּלָה! יוֹשֶׁבֶת הִיא עַל בֵּיצֶיהָ בְּהֵחָבֵא. לַשָּׁנָה הַבָּאָה יֵשְׁבוּ הַצְּעִירִים עַל הַגִּבְעוֹלִים הַחֲדָשִׁים, שֶׁיֵּצְאוּ מִשָּׁרָשָׁיו וְיִקְרְאוּ “אַקְדָּמוּת וַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת”!
וּבִרְכַּת הַזָּמִיר נִתְקַיְּמָה אַחֲרֵי מוֹתוֹ: אֶת הַסְּבָכִים קָנָה שַׁמַּשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת בִּשְׁבִיל שְׁטִיחַ יֶרֶק לְשָׁבוּעוֹת; וְהַסְּבַךְ הוּבָא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְהָעֳמַד לְיַד הַשֻּׁלְחָן מִמּוּל אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ. הִסְתַּכֵּל הַסְּבַךְ בַּאֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, וַיַּרְא וְהִנֵּה מִלְמַעְלָה נֶשֶׁר נְחשֶׁת פּוֹרֵשׂ כְּנָפַיִם, וְעַל רֹאשׁוֹ יוֹנָה מַכָּה בְּחַרְטוּמָהּ עַל קָדְקֳדוֹ.
– הוֹי, מַה יָּפֶה! מַה טּוֹב! – הִתְפַּלֵּא הַסְּבַךְ – אָנֹכִי לֹא הֶאֱמַנְתִּי מֵעוֹלָם, שֶׁיֵּשׁ נְשָׁרִים סַבְלָנִים כָּאֵלֶּה! חֲבָל שֶׁאֵין מַרְאֵהוּ יָפֶה: צָהֹב הוּא כְּמַרְאֵה עָלִים נוֹבְלִים;
וְעַל הַכֹּתֶל מִצָּפוֹן שָׁעוֹן יָשָׁן תָּלוּי; וּמִתְָּפָּאֵר הַשָּׁעוֹן הַהוּא, שֶׁהוּא בָּקִי בְּעִבּוּר הַשָּׁנִים; וְהוּא דוֹפֵק וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה.
– מָה אַתָּה מוֹנֶה? פַּטְפְּטָן! – שָׁאַל הַסְּבַךְ.
– תַּק־תַּק וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ; תַּק־תַּק וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ; תַּק־תַּק הֲבֵל הֲבָלִים.
– הַס, זָקֵן שׁוֹטֶה! אוּלַי יוֹדֵעַ אַתָּה עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, אֱמֹר לִי!
– שִׁית־שִׁית – לָחַשׁ בַּאֲרוֹן הַסְּפָרִים עַכְבָּר אֶחָד אֲשֶׁר הִתְפַּרְנֵס שָׁם מִ“סִּדּוּרִים” בְּלוּיִים – הַסּוּ! אֲנִי מִתְפַּלֵּל: זְזְזְ… “פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת הַצֳּרִי וְהַצִּפֹּרֶן וְהַחֶלְבְּנָה”.
– הוֹי – הִתְאַנַּח הַסְּבַךְ – אֵין אֲוִיר! נֶחֱנָק אֲנִי!
חָמַל עָלָיו הֶחָסִיל הַשָׁחוֹר מִן הַחוּץ, וְנִתֵּר עַל הַחַלּוֹן וְשָׁבַר אַחַת הַשְּׁמָשׁוֹת.
זֶרֶם שֶׁל אֲוִיר־הַלַּיְלָה נִכְנַס לְבֵית־הַכְּנֶסֶת וְהַסְּבַךְ הָאֻמְלָל שָׁאַף רוּחַ; וַיַּעֲנֵק לֶחָסִיל עֲשָׂרָה מֵעָלָיו בִּשְׂכַר עֲמָלוֹ.
וַתֶּחֱזַק הַבְּדִידוּת עַל הַסְּבַךְ, וַיִּפֶן אֶל הָעַמּוּדִים שֶׁעַל יַד הַסַּפְסָלִים בְּבַקָּשָׁה לִקְרֹא לְפָנָיו עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.
נָכוֹן הָיָה הָעַמּוּד שֶׁעַל יַד אֲרוֹן־הַקֹּדֶשׁ לִקְרֹא עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, אֲבָל קְרִיאָתוֹ הָיְתָה מְשֻׁבֶּשֶׁת: בְּעָלָיו שֶׁיָּשַׁב עָלָיו לֹא הָיָה יַדְעָן בִּקְרִיאָה עִבְרִית; וְהָעַמּוּד שֶׁמִּצַּד זֶה חָפֵץ לִקְרֹא אֲבָל רַק בִּתְנַאי שֶׁיְּדַלֵּג עַל דִּבּוּר “לֹא תִגְנֹב”; וְכֵן גַּם יֶתֶר הָעַמּוּדִים, אֲשֶׁר מִצַּד מִזְרָח, כָּל אֶחָד מֵהֶם הִסְכִּים לִקְרֹא אֲבָל לִפְסֹחַ עַל דִּבּוּר אֶחָד.
וּמֵעֵבֶר לַחַלּוֹן, שֶׁנִּשְׁבְּרוּ בּוֹ הַשְּׁמָשׁוֹת, גָּדַל עֵץ צָעִיר אֲשֶׁר יָצָא וַיְשַׂגְשֵׂג מִגַּרְעִין תַּפּוּחַ שֶׁאָכַל שָׁם נַעַר אֶחָד בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר בִּשְׁבָט שֶלִּפְנֵי מִסְפַּר שָׁנִים; וַיִּגְדַּל הָעֵץ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה, וְקִוָּה לְשַׂגְשֵׂג וְלַעֲלוֹת עַד שֶׁיּוּכַל לְהַבִּיט דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן אֶת תּוֹךְ בֵּית־הַכְּנֶסֶת; וּבַשָּׁנָה הַזֹּאת בָּאָה תִקְוָתוֹ. הוּא הִבִּיט דֶּרֶךְ הַשִּׁמְשָׁה הַשְּׁבוּרָה, וַיִּתְוַדַּע אֶל הַסְּבַךְ. וַיְסַפֵּר לוֹ הַסְּבַךְ עַל אֹדוֹת הָעַמּוּדִים וְעַל הַדִּבְּרוֹת שֶׁהֵם חֲפֵצִים לִפְסֹחַ עֲלֵיהֶן. וַיְסַפֵּר לוֹ עַל אֹדוֹת נִשְׁרֵי הַנְּחשֶׁת הַסַּבְָלָנִים שֶׁעַל אֲרוֹנוֹת־הַקֹּדֶשׁ וְעַל אוֹדוֹת הָעַכְבָּרִים, הַמִּתְפַּרְנְסִים מִ“סִּדּוּרִים” בְּלוּיִים, וְעַל אוֹדוֹת הַשְּׁעוֹנִים הַזְּקֵנִים, הַקּוֹרְאִים: “הֲבֵל הֲבָלִים!”
כָּל הַלַּיְלָה שׂוֹחֲחוּ הָעֵץ וְהַסְּבַךְ וּלְאוֹר־הַבֹּקֶר בָּאָה הַדְּבוֹרָה וַתַּעֲמֹד עַל עֲנַף הָעֵץ וַתִּקְרָא אֶל הַסְּבַךְ: – בְּשׂוֹרָה לִי אֵלֶיךָ, סְבַךְ, מֵאָחִיךָ הַזָּמִיר. הַזְּמִירָה יוֹשֶׁבֶת עַל בֵּיצֶיהָ, שֶׁרְשְׁךָ שׁוֹלֵחַ גִּבְעוֹלִים חֲדָשִׁים. לַשָּׁנָה הַבָּאָה יִקְרְאוּ הַזְּמִירִים אַקְדָּמוּת עַל גִּבְעוֹלֵי שָׁרְשֶׁךָ.
חָפֵץ הַסְּבַךְ לְהוֹדוֹת לַדְּבוֹרָה עַל בְּשׂוֹרָתָהּ; וְאוּלָם בּוֹ בָּרֶגַע יָבַשׁ מֹחוֹ וְהִתְחִיל נוֹבֵל. – גּוֹסֵס אֲנִי – הוֹדִיעַ לִשְׁכֵנוֹ הָעֵץ.
וּבְטֶרֶם יָמוּת, הֵרִים עוֹד פַּעַם אֶת רֹאשׁוֹ אֶל הָאָרוֹן, וְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה: יְהִי רָצוֹן שֶׁכָּל הַנְּשָׁרִים יִהְיוּ כָּמֹהוּ.
וְחָפֵץ הָיָה עוֹד לְהַזְכִּיר אֶת שֵׁם יְדִידוֹ הַזָּמִיר, אַךְ בּוֹ בָּרֶגַע יָצְאָה נִשְׁמָתוֹ.
לֹא זָכָה הַסְּבַךְ לִשְׁמֹעַ אַקְדָּמוּת וַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.