עוֹרֵב זָקֵן אֶחָד, אֲשֶׁר קִנֵּן בַּיַּעַר, הַקָּרוֹב לָעִיר, טָס וַיַּעֲמֹד עַל עֵץ גָּבֹהּ, וַיִּקְרָא אֶל בְּנֵי עֲדָתוֹ: – קְרָא־קְרָא! עֶרֶב שָׁבוּעוֹת הַיּוֹם! טִרְפוּ וְדִרְסוּ הַיּוֹם טֶרֶף מִשְׁנֶה, כִּי מָחָר זְמַן קַבָּלַת הַתּוֹרָה!
וַיִּזְדַּעְזְעוּ הָעֵצִים, וַיּוֹשִׁיטוּ אֶחָד לִקְרַאת רֵעֵהוּ עָנָף לְשָׁלוֹם; וְהֶעָלִים הַיְרֻקִּים הִבְרִיקוּ בְּיַרְקָם, וַיְחַיְּכוּ נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ הַיָּפָה. – קַבָּלַת הַתּוֹרָה! קַבָּלַת הַתּוֹרָה! – לָחֲשׁוּ זֶה לָזֶה וַיִּשְׂמְחוּ מְאֹד.
רַק הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר בַּיְאֹר הַקָּרוֹב וְכָל הַקְּטַנּוֹת שֶׁבַּצִּפֳּרִים אַף כִּי שָׂמְחוּ גַם הֵם לִקְרַאת זְמַן קַבָּלַת הַתּוֹרָה, אֲבָל דָּאֲגוּ מִפְּנֵי עֶרֶב שָׁבוּעוֹת כִּי שָׁמְעוּ אֶת אֲשֶׁר קָרָא הָעוֹרֵב הַזָּקֵן לְמִשְׁנֵה טֶרֶף!
– אַשְׁרֵי לְמִי שֶׁיִּזְכֶּה לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, אֲבָל אוֹי לְמִי שֶׁעָלָה גּוֹרָלוֹ בְּמִשְׁנֵה טֶרֶף!
וְהָיוּ שָׁם סְבָכִים נְמוּכִים וּצְעִירִים, אֲשֶׁר עוֹד לֹא יָדְעוּ מַהִי “קַבָּלַת הַתּוֹרָה” וּמַהוּ “מִשְׁנֵה טֶרֶף”. וּבֵין הַסְּבָכִים הָיָה סְבַךְ אֶחָד אֲשֶׁר קִנֵּן עָלָיו זָמִיר צָעִיר, וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם, הַזָּמִיר וְהַסְּבַךְ, הַשּׁוֹבָבִים שֶׁבְּכָל הַיַּעַר. הַזָּמִיר הָיָה מִתְכַּוֵּן תָּמִיד לָשִׁיר אֶת שִׁירָיו הַיָּפִים, לְהַטִּיף מוּסָר וּלְגַנּוֹת אֶת בַּעֲלֵי הַטֶּרֶף בְּשָׁעָה שֶׁשְּׁכֵנוֹ הָעוֹרֵב סָעַד עַל צְפַרְדֵּעַ. וְהִתְאוֹנֵן הָעוֹרֵב הַשָּׁכֵן הַהוּא, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נֶהֱנָה מִסְעֻדָּתוֹ וְלֹא מָתַק דָּם לְחִכּוֹ מִפְּנֵי הַשּׁוֹבָב, הַזָּמִיר הַפַּטְפְּטָנִי הַלָּז. וְהַסְּבַךְ גָּדַל בְּעַקְשָׁנוּת שֶׁלֹּא כְּמִנְהַג הַסְּבָכִים. הוּא גָדַל לֹא לְגָבְהוֹ, אַךְ לְרָחְבּוֹ וְהֶקֵּפוֹ; וַיִּשְׁלַח גִּבְעוֹלִים דַּקִּים־דַּקִּים, עַד שֶׁלֹּא יָכֹל עוֹף טוֹרֵף לַעֲמֹד עָלָיו בְּבִטְחָה וּלְקַנֵּן בֵּין עֲנָפָיו.
וַיֶּאֱהָבוּ שְׁנֵי הַשּׁוֹבָבִים, הַזָּמִיר וְהַסְּבַךְ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אַהֲבַת עוֹלָם. וַיִּשְׁאַל הַסְּבַךְ אֶת הַזָּמִיר: “מַה זֶּה קַבָּלַת הַתּוֹרָה וּמִשְׁנֵה טֶרֶף?”
– אִם חָפֵץ אַתָּה לָדַעַת מַהִי קַבָּלַת הַתּוֹרָה וּמַהוּ מִשְׁנֵה טֶרֶף, כַּסֵּנִי בְּעָלֶיךָ הַיְרֻקִּים, לְבַל יִרְאוּנִי הַטּוֹרְפִים, וַאֲסַפֵּר לְךָ.
הִשְׁתַּרְבֵּב הַסְּבַךְ בְּעָלָיו הַיְרֻקִּים וַיְכַס עַל הַזָּמִיר, וְהַזָּמִיר הִפְשִׁיל אֶת צַוָּארוֹ וְהִתְחִיל מְסַפֵּר. וְהִתְחִיל אֶת הַתּוֹרָה מִן “וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים”. וְהִגִּיעַ לְ“שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ”. וְסִפֵּר עַל חֲטָאִים וַאֲשָׁמוֹת שֶׁל בְּנֵי־אָדָם, וְעַל קַן צִפֳּרִים, אֲשֶׁר יָבִיאוּ לְקָרְבָּן וּלְכַפָּרַת פֶּשַׁע. וְסִפֵּר עַל תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְעַמּוּדָיו וּקְרָשָׁיו הָעֲשׂוּיִים עֵצִים. וְלֹא יָכֹל הַסְּבַךְ לְהָבִין, אֵיךְ זֶה יוֹצְאִים מֵעֵצִים עֲגֻלִּים וּזְקוּפִים קְרָשִׁים שִׁטְחִיִּים וּשְׁכוּבִים.
וְאוּלָם הַזָּמִיר סִפֵּר אֶת תּוֹרָתוֹ בַּחֲרוּזִים, בְּמִשְׁקָל נָאֶה וּמְצַלְצֵל וּבְנִגּוּן יָפֶה, וְלֹא מָצָא לוֹ הַסְּבַךְ רֶגַע־הַפְסָקָה לִפְנוֹת אֶל הַזָּמִיר בִּשְׁאֵלוֹת, וְהִגִּיעַ הַזָּמִיר עַד לַפָּסוּק: “לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ”.
וְאוּלָם הַסְּבַךְ הַשּׁוֹבָב נִלְאָה לִשְׁמֹעַ. לִבּוֹ נִמְשַׁךְ אַחֲרֵי צֶמֶד צִפְּרוֹת יֶלֶק, שֶׁהִשְׁתּוֹבְבוּ וְרָדְפוּ זֶה אַחֲרֵי זֶה בְּעִגּוּל, עַד שֶׁעָמְדוּ חֲבוּקִים עַל גִּבְעוֹל הַסְּבַךְ הַשָּׁכֵן; וַתָּבוֹא תַּאֲוָה שׁוֹבֵבָה בְּלִבּוֹ לְשַׁרְבֵּב אֶת אֶחָד מִגִּבְעוֹלָיו וּלְמַשֵּׁש אֶת כַּנְפֵי אַחַת הַצִּפֳּרוֹת – לְמַעַן יִוָּכַח אִם רַכּוֹת וַחֲלָקוֹת הֵן בֶּאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁהֵן נִרְאוֹת מֵרָחוֹק.
לֹא שָׁמַע הַסְּבַךְ אֶת הַפָּסוּק הָאַחֲרוֹן, וְהַזָּמִיר כָּעַס עָלָיו וַיְּקַלְּלֵהוּ קְלָלָה נִמְרֶצֶת: – גַּרְזֶן בְּלִבְּךָ, סְבַךְ עִקֵּשׁ וְשׁוֹבָב!
וְקִלְלַת הַזָּמִיר נִתְקַיְּמָה: מֵרָחוֹק נִשְׁמַע קוֹל שַׁעֲטַת אוֹפַנֵּי־עֲגָלָה עַל הַדֶּרֶךְ. הַזָּמִיר נִשְׁתַּתֵּק. הָעֲגָלָה עָמְדָה. הַחוֹטֵב יָרַד וְשָׁלַח אֶת גַּרְזִנּוֹ בְּלֵב הַסְּבַךְ וְהִטְעִינוֹ עַל עֶגְלָתוֹ.
עָמַד הַזָּמִיר עַל עֲנַף עֵץ גָּבֹהַּ וַיְקוֹנֵן קִינָה עַל חֲבֵרוֹ הָאָהוּב.
– יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּזְכֶּה לְהִכָּנֵס לְאֶחָד מִבָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת וְתִשְׁמַע שָׁם “אַקְדָּמוּת וַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת”.
הָרוּחַ יָצָא מִיַּרְכְּתֵי הַיַּעַר נֶגֶד הַסּוּסִים לְעַכְּבָם עַל דַּרְכָּם. עֲצֵי הַיַּעַר הִתְיַפְּחוּ בִּיבָבוֹת. אוֹפַנֵּי־הָעֲגָלָה הִתְאַנְּחוּ כְּכוֹאֲבִים, וְהַזָּמִיר פָּתַח בְּקִינָה חֲדָשָׁה, אַךְ בּוֹ בָּרֶגַע טָשׂ עָלָיו הָעַיִט וּמְלָקוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ וַיִּקְרָא: – מִשְׁנֵה טֶרֶף אַתָּה לִי! מָחָר הוּא חַג קַבָּלַת הַתּוֹרָה!
וּבְטֶרֶם צֵאת נִשְׁמָתוֹ, רָאָה הַזָּמִיר דְּבוֹרָה מְעוֹפֶפֶת וְאוֹסֶפֶת דְּבַשׁ לִרְפוּאוֹת וְשַׁעֲוָה לְנֵרוֹת־חֲנֻכָּה – וַיִּקְרָא הַזָּמִיר: – דְּבוֹרָה טוֹבָה! עוּפִי הָעִירָה, אִמְרִי לִסְבָכִי כִּי זְמִירָתִי נִצְּלָה! יוֹשֶׁבֶת הִיא עַל בֵּיצֶיהָ בְּהֵחָבֵא. לַשָּׁנָה הַבָּאָה יֵשְׁבוּ הַצְּעִירִים עַל הַגִּבְעוֹלִים הַחֲדָשִׁים, שֶׁיֵּצְאוּ מִשָּׁרָשָׁיו וְיִקְרְאוּ “אַקְדָּמוּת וַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת”!
וּבִרְכַּת הַזָּמִיר נִתְקַיְּמָה אַחֲרֵי מוֹתוֹ: אֶת הַסְּבָכִים קָנָה שַׁמַּשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת בִּשְׁבִיל שְׁטִיחַ יֶרֶק לְשָׁבוּעוֹת; וְהַסְּבַךְ הוּבָא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְהָעֳמַד לְיַד הַשֻּׁלְחָן מִמּוּל אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ. הִסְתַּכֵּל הַסְּבַךְ בַּאֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, וַיַּרְא וְהִנֵּה מִלְמַעְלָה נֶשֶׁר נְחשֶׁת פּוֹרֵשׂ כְּנָפַיִם, וְעַל רֹאשׁוֹ יוֹנָה מַכָּה בְּחַרְטוּמָהּ עַל קָדְקֳדוֹ.
– הוֹי, מַה יָּפֶה! מַה טּוֹב! – הִתְפַּלֵּא הַסְּבַךְ – אָנֹכִי לֹא הֶאֱמַנְתִּי מֵעוֹלָם, שֶׁיֵּשׁ נְשָׁרִים סַבְלָנִים כָּאֵלֶּה! חֲבָל שֶׁאֵין מַרְאֵהוּ יָפֶה: צָהֹב הוּא כְּמַרְאֵה עָלִים נוֹבְלִים;
וְעַל הַכֹּתֶל מִצָּפוֹן שָׁעוֹן יָשָׁן תָּלוּי; וּמִתְָּפָּאֵר הַשָּׁעוֹן הַהוּא, שֶׁהוּא בָּקִי בְּעִבּוּר הַשָּׁנִים; וְהוּא דוֹפֵק וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה.
– מָה אַתָּה מוֹנֶה? פַּטְפְּטָן! – שָׁאַל הַסְּבַךְ.
– תַּק־תַּק וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ; תַּק־תַּק וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ; תַּק־תַּק הֲבֵל הֲבָלִים.
– הַס, זָקֵן שׁוֹטֶה! אוּלַי יוֹדֵעַ אַתָּה עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, אֱמֹר לִי!
– שִׁית־שִׁית – לָחַשׁ בַּאֲרוֹן הַסְּפָרִים עַכְבָּר אֶחָד אֲשֶׁר הִתְפַּרְנֵס שָׁם מִ“סִּדּוּרִים” בְּלוּיִים – הַסּוּ! אֲנִי מִתְפַּלֵּל: זְזְזְ… “פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת הַצֳּרִי וְהַצִּפֹּרֶן וְהַחֶלְבְּנָה”.
– הוֹי – הִתְאַנַּח הַסְּבַךְ – אֵין אֲוִיר! נֶחֱנָק אֲנִי!
חָמַל עָלָיו הֶחָסִיל הַשָׁחוֹר מִן הַחוּץ, וְנִתֵּר עַל הַחַלּוֹן וְשָׁבַר אַחַת הַשְּׁמָשׁוֹת.
זֶרֶם שֶׁל אֲוִיר־הַלַּיְלָה נִכְנַס לְבֵית־הַכְּנֶסֶת וְהַסְּבַךְ הָאֻמְלָל שָׁאַף רוּחַ; וַיַּעֲנֵק לֶחָסִיל עֲשָׂרָה מֵעָלָיו בִּשְׂכַר עֲמָלוֹ.
וַתֶּחֱזַק הַבְּדִידוּת עַל הַסְּבַךְ, וַיִּפֶן אֶל הָעַמּוּדִים שֶׁעַל יַד הַסַּפְסָלִים בְּבַקָּשָׁה לִקְרֹא לְפָנָיו עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.
נָכוֹן הָיָה הָעַמּוּד שֶׁעַל יַד אֲרוֹן־הַקֹּדֶשׁ לִקְרֹא עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, אֲבָל קְרִיאָתוֹ הָיְתָה מְשֻׁבֶּשֶׁת: בְּעָלָיו שֶׁיָּשַׁב עָלָיו לֹא הָיָה יַדְעָן בִּקְרִיאָה עִבְרִית; וְהָעַמּוּד שֶׁמִּצַּד זֶה חָפֵץ לִקְרֹא אֲבָל רַק בִּתְנַאי שֶׁיְּדַלֵּג עַל דִּבּוּר “לֹא תִגְנֹב”; וְכֵן גַּם יֶתֶר הָעַמּוּדִים, אֲשֶׁר מִצַּד מִזְרָח, כָּל אֶחָד מֵהֶם הִסְכִּים לִקְרֹא אֲבָל לִפְסֹחַ עַל דִּבּוּר אֶחָד.
וּמֵעֵבֶר לַחַלּוֹן, שֶׁנִּשְׁבְּרוּ בּוֹ הַשְּׁמָשׁוֹת, גָּדַל עֵץ צָעִיר אֲשֶׁר יָצָא וַיְשַׂגְשֵׂג מִגַּרְעִין תַּפּוּחַ שֶׁאָכַל שָׁם נַעַר אֶחָד בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר בִּשְׁבָט שֶלִּפְנֵי מִסְפַּר שָׁנִים; וַיִּגְדַּל הָעֵץ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה, וְקִוָּה לְשַׂגְשֵׂג וְלַעֲלוֹת עַד שֶׁיּוּכַל לְהַבִּיט דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן אֶת תּוֹךְ בֵּית־הַכְּנֶסֶת; וּבַשָּׁנָה הַזֹּאת בָּאָה תִקְוָתוֹ. הוּא הִבִּיט דֶּרֶךְ הַשִּׁמְשָׁה הַשְּׁבוּרָה, וַיִּתְוַדַּע אֶל הַסְּבַךְ. וַיְסַפֵּר לוֹ הַסְּבַךְ עַל אֹדוֹת הָעַמּוּדִים וְעַל הַדִּבְּרוֹת שֶׁהֵם חֲפֵצִים לִפְסֹחַ עֲלֵיהֶן. וַיְסַפֵּר לוֹ עַל אֹדוֹת נִשְׁרֵי הַנְּחשֶׁת הַסַּבְָלָנִים שֶׁעַל אֲרוֹנוֹת־הַקֹּדֶשׁ וְעַל אוֹדוֹת הָעַכְבָּרִים, הַמִּתְפַּרְנְסִים מִ“סִּדּוּרִים” בְּלוּיִים, וְעַל אוֹדוֹת הַשְּׁעוֹנִים הַזְּקֵנִים, הַקּוֹרְאִים: “הֲבֵל הֲבָלִים!”
כָּל הַלַּיְלָה שׂוֹחֲחוּ הָעֵץ וְהַסְּבַךְ וּלְאוֹר־הַבֹּקֶר בָּאָה הַדְּבוֹרָה וַתַּעֲמֹד עַל עֲנַף הָעֵץ וַתִּקְרָא אֶל הַסְּבַךְ: – בְּשׂוֹרָה לִי אֵלֶיךָ, סְבַךְ, מֵאָחִיךָ הַזָּמִיר. הַזְּמִירָה יוֹשֶׁבֶת עַל בֵּיצֶיהָ, שֶׁרְשְׁךָ שׁוֹלֵחַ גִּבְעוֹלִים חֲדָשִׁים. לַשָּׁנָה הַבָּאָה יִקְרְאוּ הַזְּמִירִים אַקְדָּמוּת עַל גִּבְעוֹלֵי שָׁרְשֶׁךָ.
חָפֵץ הַסְּבַךְ לְהוֹדוֹת לַדְּבוֹרָה עַל בְּשׂוֹרָתָהּ; וְאוּלָם בּוֹ בָּרֶגַע יָבַשׁ מֹחוֹ וְהִתְחִיל נוֹבֵל. – גּוֹסֵס אֲנִי – הוֹדִיעַ לִשְׁכֵנוֹ הָעֵץ.
וּבְטֶרֶם יָמוּת, הֵרִים עוֹד פַּעַם אֶת רֹאשׁוֹ אֶל הָאָרוֹן, וְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה: יְהִי רָצוֹן שֶׁכָּל הַנְּשָׁרִים יִהְיוּ כָּמֹהוּ.
וְחָפֵץ הָיָה עוֹד לְהַזְכִּיר אֶת שֵׁם יְדִידוֹ הַזָּמִיר, אַךְ בּוֹ בָּרֶגַע יָצְאָה נִשְׁמָתוֹ.
לֹא זָכָה הַסְּבַךְ לִשְׁמֹעַ אַקְדָּמוּת וַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.