לְבִנְיָמִין הַקָּטֹן הִבְטִיחָה אִמּוֹ עוֹד לְחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁעָבַר לִתְפֹּר לוֹ בֶּגֶד חָדָשׁ, אַךְ אָבִיו נָפַל לְמִשְׁכָּב; וְקֹדֶם שֶׁקָּם מֵחָלְיוֹ, בָּא חֹרֶף עַז וְאַכְזָר, וְהֵבִיא קֹר וָשֶׁלֶג; וְרוּחוֹת קַפְּדָנִים דּוֹפְקִים בַּחַלּוֹנוֹת הַשְּׁבוּרִים וְהוֹמִים: “עֵצִים לַחֹרֶף! עֵצִים לַחֹרֶף! מָזוֹן לַשֻּׁלְחָן!”
אָכַל הַחֹרֶף אֶת שְׁאֵרִית הַכֶּסֶף, שֶׁנִּשְׁאַר אַחַר מַחֲלַת אָבִיו, וּמַלְבּוּשֵׁי בִּנְיָמִין נִדְחוּ לְחַג הַפֶּסַח.
יָשַׁב בִּנְיָמִין כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף עֵירֹם בִּחֶדְרוֹ בֵּין רֵעִים לְבוּשִׁים בְּגָדִים חַמִּים וַחֲדָשִׁים; עֵירֹם בַּחוּץ בֵּין קֹר וְשֶׁלֶג וָטַחַב וּמִתְגַּעְגֵּעַ בְּבֵיתוֹ עַל הַבְּגָדִים הַיָּפִים, שֶׁהִבְטִיחוּ לוֹ הוֹרָיו לְחַג הַפֶּסַח.
וְהַחֹרֶף – עַז וְקָשֶׁה, וְאָבִיו לֹא הִבְרִיא עֲדַיִן, וּבְבֵית הַהוֹרִים – רָעָב וּמַחְסוֹר.
יוצֵא לוֹ בִּנְיָמִין לֶחָצֵר, וּמוֹצֵא שָׁם אֶת הַפָּרָה רְעֵבָה, שׁוֹכֶבֶת עֲצֵבָה, וּבְעֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת הִיא מַבִּיטָה עָלָיו. נִדְמֶה לוֹ לְבִנְיָמִין, שֶׁהִיא חֲפֵצָה לֵאמֹר לוֹ: “בִּנְיָמִין! אַתָּה עֵירֹם וַאֲנִי רְעֵבָה! חַכֵּה, עַד שֶאֵלֵד, אַתְחִיל שׁוֹפַעַת חָלָב; תִּמְכֹּר אִמְּךָ אֶת הֶחָלָב, וְתִקְנֶה לִי מָזוֹן וּלְךָ – בֶּגֶד”.
הֶאֱמִין בִּנְיָמִין לַפָּרָה, הִתְנַחֵם וְנִכְנַס לְבֵיתוֹ מִתּוֹךְ רִקּוּד עַל רֶגֶל אֶחָת.
אַךְ הַפָּרָה לֹא יָלָדָה, הִיא מֵתָה בָּרָעָב.
רָאָה בִּנְיָמִין אֶת הַפָּרָה הַטּוֹבָה הַשְּׁטוּחָה עַל הָאָרֶץ כִּנְבֵלָה וְנָפַל עָלָיו לִבּוֹ.
אַךְ הַכֶּלֶב רוֹקֵד כְּנֶגְדּוֹ וּמְלַקֵּק יָדָיו.
נִדְמֶה לוֹ לְבִנְיָמִין שֶׁהַכֶּלֶב חָפֵץ לֵאמֹר לוֹ: “אַל תִּצְטָעֵר, בִּנְיָמִין! אַתָּה עֵירֹם, וַאֲנִי רָעֵב. עוֹד מְעַט וְיַפְשִיטוּ אֶת הָעוֹר מֵעַל פָּרָתֵנוּ. אֲנִי אֹכַל מִבְּשָׂרָהּ לָשׂבַע וְאֶת הָעוֹר יִמְכְּרוּ וְיִקְנוּ לְךָ בֶּגֶד”.
נִכְנַס בִּנְיָמִין לְבֵיתוֹ מְנֻחָם.
וְהַכֶּלֶב לֹא רִמָּה אוֹתוֹ. בִּנְיָמִין נוֹשַׁע. אִמּוֹ מָכְרָה אֶת הָעוֹר, וְקָנְתָה בִּמְחִירוֹ אֶרֶג, וּמָסְרָה לַחַיָּט לִתְפֹּר בֶּגֶד יָפֶה לְבִנְיָמִין.
אֲבָל הַפָּרָה הִתְאַחֲרָה קְצָת בְּמִתָתָהּ. יְמֵי הַפֶּסַח כְּבָר קְרוֹבִים, וְהַחַיָּט תָּפַר־תָּפַר בִּמְהִירוּת, עַד שֶׁנִּתְקְעָה לוֹ מַחַט בְּאֶצְבָּעוֹ – צָבְתָה יָדוֹ; נִשְׁאֲרוּ הַרְבֵּה יְלָדִים בְּלִי בְּגָדִים חֲדָשִׁים לְחַג הַפֶּסַח, וּבֵינֵיהֶם גַּם בִּנְיָמִין.
לְאַחַר הַפֶּסַח הֵבִיא הַחַיָּט אֶת הַבֶּגֶד לְבִנְיָמִין; בֶּגֶד חָדָשׁ, יָפֶה. לֵב הַקָּטֹן פִּרְפֵּר בּוֹ מֵרֹב שִׂמְחָה. הוּא מָחַל לַחַיָּט עַל הַצַּעַר שֶׁגָּרַם לוֹ בַּמֶּה שֶׁלֹּא הֵבִיא לוֹ אֶת הַבֶּגֶד לִימֵי הַפֶּסַח. לְנַשְּׁקוֹ הוּא חָפֵץ! אַךְ לִלְבּשׁ אֶת הַבֶּגֶד הַיָּפֶה וְהֶחָדָשׁ – אֵינוֹ יָכוֹל. הֲלֹא יְמֵי “הַסְּפִירָה” עַתָּה. אִמָּא אָמְרָה, שֶׁבִּימֵי הַסְּפִירָה אֵין לוֹבְשִׁים בֶּגֶד חָדָשׁ.
נִשְׁאַר הַבֶּגֶד לְחַג הַשָּׁבוּעוֹת.
וּבְעֶרֶב שָׁבוּעוֹת זָכָה בִּנְיָמִין הַקָּטֹן לְהִפָּטֵר מִסְּמַרְטוּטָיו הַיְשָׁנִים וְלָבַשׁ בְּגָדִים חֲדָשִׁים.
נִדְמָה לוֹ, שֶׁהוּא נַעֲשָׂה פִּתְאֹם בְּרִיָּה קַלָּה, מַרְגִּישׁ הוּא בְּכָל רֶגַע אֶת הַבְּגָדִים שֶעָלָיו. קָשֶׁה לוֹ לָשֶׁבֶת בְּבֵיתוֹ, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין אִישׁ רוֹאֶה אֶת בְּגָדָיו; אַךְ יוֹתֵר קָשֶׁה לוֹ לָצֵאת בַּחוּץ: יוֹדֵעַ הוּא מֵרֹאשׁ שֶׁהַכֹּל יַבִּיטוּ עָלָיו.
וּלְמָחֳרָת, בִּשְׁעַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה יָצָא בִּנְיָמִין לַחֲצַר בֵּית־הַכְּנֶסֶת. עָמְדוּ עָלָיו חֲבֵרָיו, שֶׁלֹּא זָכוּ לִלְבּשׁ בְּגָדִים יָפִים וַחֲדָשִׁים לְחַג הַשָּׁבוּעוֹת וְהִבִּיטוּ עָלָיו. בִּנְיָמִין נִכְלַם מִפְּנֵי אָשְׁרוֹ הָרַב, וְכָבַשׁ פָּנָיו בַּקַּרְקַע.
פָּשַׁט אֶחָד אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו וּמִשֵּׁשׁ בָּאֶרֶג וְקָרָא:
– שֶלִּי יָפֶה הַרְבֵּה מִזֶּה!
– וַדַּאי שֶׁיִּקָּרַע מַהֵר! – קָרָא הַשֵּׁנִי.
– זֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ לִי, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, לְחַג הַסֻּכּוֹת הַבָּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְּהִי יוֹתֵר יָפֶה, יוֹתֵר טוֹב מִבִּגְדוֹ שֶׁל גַּדְלָן עָנִי זֶה! – קָרָא הַשְּׁלִישִׁי.
– וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם – לִגְלֵג הָרְבִיעִי וְעֵינָיו בָּעֲרוּ מִקִּנְאָה – שֶׁבֶּגֶד זֶה אֵינוֹ חָדָשׁ כְּלָל. וַדַּאי שֶׁנִּתְפַּר מִבֶּגֶד אָבִיו הַיָּשָׁן!
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִשְׁמַע קוֹל הַחַזָּן קוֹרֵא עַל הַבִּימָה:
“לֹא תַחְמֹד!”
נִזְדַּעְזְעוּ הַנְּעָרִים וְנִכְלָמוּ. נִדְמֶה לָהֶם, שֶׁהַקּוֹל יוֹצֵא מֵהַר סִינַי וּמַגִּיעַ לְאָזְנֵיהֶם.
הֵמָּה נִפְרְדוּ מֵעַל הַקָּטֹן הָעוֹמֵד כָּפוּף, נִכְלָם מֵאָשְׁרוֹ וּמְהַרְהֵר בִּתְשׁוּבָה:
– הַאֻמְנָם גַּדְלָן אֲנִי, כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ הֵם עָלַי?
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.