יום שֶׁל עֶרֶב פֶּסַח נִרְאֶה לוֹ לְעֻזִּיָהוּ הַקָּטָן אָרֹך־אָרֹך בְּלִי סוֹף. חֵלֶק גָּדוֹל שֶׁל הַיּוֹם מְיֻתָּר הוּא לְגַמְרֵי. כִּמְדֻמֶּה לוֹ שֶׁמִּן הַיּשֶׁר הָיָה כִּי תֵכֶף אַחַר בִּעוּר חָמֵץ תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ, וְיַתְחִילוּ בַּאֲכִילַת מַצָּה.
הַשֶּׁמֶשׁ בָּרָקִיעַ זוֹחֶלֶת הַיּוֹם כַּעֲצֵלָה: הָאֶצְבָּעוֹת עַל הַשָּׁעוֹן שְׁטוּחוֹת נִרְדָּמוֹת – כְּתוֹלָעִים. אַנְשֵׁי הַבַּיִת עֲסוּקִים־עֲסוּקִים. כִּמְדֻמֶּה לְךָ – בְּחִפָּזוֹן הֵם עוֹשִׂים אֶת הַכֹּל, אֲבָל גַּם הֵם עֲצֵלִים. לֹא יֵצְאוּ הַיּוֹם מִתּוֹךְ עֲבוֹדָתָם. יוֹם זֶה אָרֹךְ וּמְשֻׁעְמָם מְאֹד! נִכְנָס לוֹ עֻזִּיָהוּ לַמִּטְבָּח, לִרְאוֹת, כֵּיצַד שָׂרָה הַמְשָׁרֶתֶת הַזְּקֵנָה מְפָרֶרֶת מָרוֹר וּמִתְעַסֶּקֶת בַּתַּבְשִׁילִים – מִיָּד הִיא קוֹרְאָה עָלָיו: – הוֹי, קוֹץ! בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא זָרְעוּ אוֹתְךָ אַתָּה עוֹלֶה!
יוֹצֵא הוּא מִשָּׁם, וּמִתְרַחֵק עַד כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁמַע שָׂרָה אֶת קוֹלוֹ וְקוֹרֵא אַחֲרֶיהָ:
– עֻרְבָּה קַרְקְרָנִית!
בְּפָנֶיהָ הוּא יָרֵא לִקְרֹא כָּךְ, שֶׁלֹּא תְסַפֵּר עָלָיו בַּחוּץ, וִיכַנּוּ אוֹתוֹ חֲבֵרָיו: “עַז־פָּנִים”. הֲלֹא שָׂרָה הִיא אִשָּׁה זְקֵנָה. עָצוּב הוּא! מַה יַּעֲשֶׂה כְּדֵי לְקַצֵּר אֶת הַיּוֹם? יָצָא לֶחָצֵר וּפָגַשׁ בַּכֶּלֶב, שֶׁרָקַד כְּנֶגְדּוֹ וְלִקֵּק אֶת יָדָיו.
– הִכָּלֵם, כֶּלֶב – הִתְחִיל גּוֹעֵר בּוֹ וְסוֹטֵר עַל פָּנָיו. – כֶּלֶב גַּס, כֶּלֶב רַעַבְתָּן אַתָּה! אָכַלְתָּ הַיּוֹם חָמֵץ כְּגוֹי גָּמוּר אַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם!
יָשַׁב לוֹ הַכֶּלֶב עַל אֲחוֹרָיו, הִרְכִּין רֹאשׁוֹ וְשָׁמַע מוּסָר.
נִדְמָה לוֹ לְעֻזִיָּהוּ, שֶׁהַכֶּלֶב הַנָּזוּף מַבְטִיחַ שֶׁמֵּהַיּוֹם עַד אַחֲרוֹן שֵׁל פֶּסַח לֹא יִטְעַם טַעַם חָמֵץ, וְיֹאכַל רַק מַצָּה שְׁמוּרָה וּבָשָׂר כָּשֵׁר.
– יָפֶה, יָפֶה – מְלַטְּפוֹ עֻזִּיָּהוּ וְאוֹמֵר: – אִם כֵּן כֶּלֶב כָּשֵׁר תִּהְיֶה לִי!
מִיָּד בָּחַל עֻזִיָּהוּ בַּכֶּלֶב הַמְפֻיָּס.
וּבֶחָצֵר עָמַד עֵץ נָטוּעַ וְעָנֵף. חָשַׁב עֻזִּיָּהוּ: אֶפְשָׁר שֶׁכְּדַאי הָיָה לַעֲלוֹת עַל רֹאשׁ הָעֵץ וּלְהַבִּיט מִשָּׁם עַל הָאָרֶץ? טִפֵּס עַל הָעֵץ, הִגִּיעַ עַד לֶעָנָף הָעֶלְיוֹן, הִבִּיט עַל הַבָּתִּים הָעוֹמְדִים צְפוּפִים וְעַל הַגַּגּוֹת הַמְסֻדָּרִים בִּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת יְשָׁרוֹת, וְנִדְמָה לוֹ, שֶׁזֶּה מִין מַסְרֵק בַּעַל שִׁנַּיִם – כָּזֶה שֶׁאִמָּא סוֹרֶקֶת בּוֹ אֶת רֹאשׁ הַיְלָדִים. נִזְכַּר, שֶׁאִמָּא צְרִיכָה עוֹד לָחֹף אֶת רֹאשׁוֹ וְעָלָה בְּדַעְתּוֹ לְהִסְתַּתֵּר מִפָּנֶיהָ: יוֹתֵר מִדַּי הִיא מְעַכֶּבֶת אוֹתוֹ בִּשְׁעַת הַחֲפִיפָה. כְּאִלּוּ אֵין דְּבָרִים מְעַנְיְנִים יוֹתֵר מֵרְחִיצָה וַחֲפִיפָה!
עָלְתָה עַל לִבּוֹ מַחֲשָׁבָה, שֶׁטּוֹב הָיָה לְרַקֵּד מִגַּג אֶל גַּג, מִגַּג אֶל גַּג עַד כְּלוֹת הַשּׁוּרָה הָאֲרֻכָּה. הוֹי, כַּמָּה יָפֶה יִהְיֶה זֶה!
כְּרַךְ! נִשְׁבַּר עָנָף מִתַּחַת לְרַגְלָיו, נָפַל מִן הָעֵץ; אָחַז בְּיָדָיו בְּעָנָף אַחֵר – נִשְׁבַּר גַּם עָנָף זֶה.נֶאֱחַז בְּאַחַד הָעֲנָפִים – נִקְרַע הַמְּעִיל, נָפַל לָאָרֶץ עַל הַכֶּלֶב שֶׁמִּתַּחַת. הִתְחִיל הַכֶּלֶב מְיַבֵּב.
– הַס, אַכְלָן! – הִצְבִּיעַ עָלָיו עֻזִּיָּהוּ – שֶׁמָּא יִשְׁמַע אַבָּא, יֵצֵא וְיִרְאֶה אֶת מְעִילִי קָרוּעַ! הִתְחִיל הַכֶּלֶב מְנַעְנֵעַ בִּזְנָבוֹ וּמַבִּיט עַל עֻזִּיָּהוּ בְּעֵינַיִם דּוֹבְבוֹת. נִדְמָה לוֹ לְעֻזִּיָּהוּ, שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ רְאֵה, שׁוֹבָב! קָרַעְתָּ אֶת מְעִילְךָ!
– אֵין דָּבָר, כֶּלֶב – אוֹמֵר לוֹ עֻזִּיָּהוּ, – עוֹד מְעַט וְאֶלְבַּשׁ בְּגָדִים חֲדָשִׁים, וְאָז וַדַּאי שֶׁלֹּא תַכִּירֵנִי!
קַר־קַר־קַר – הִגִּיעַ לְאָזְנָיו קוֹל הַחֲסִידָה, שֶׁבָּנְתָה לָהּ קֵן עַל הַגַּג הַשָּׁכֵן. נִכְנַס בְּלִבּוֹ רַעְיוֹן: “אֶפְשָׁר שֶׁכְּדַאי הָיָה לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת אֶל הַחֲסִידָה, וְאֶעֱזֹר לָהּ לִבְנוֹת קֵן?” וְלֹא הִסְפִּיק לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר: אִמָּא קָרְאָה לוֹ לִרְחִיצָה וַחֲפִיפָה, וְאַחֲרֵי כֵן יִלְבַּשׁ אֶת הַבְּדָדִים הַחֲדָשִׁים, שֶׁהֵבִיא לוֹ הַחַיָּט.
– הוֹי, שׁוֹבָב! מָתַי קָרַעְתָּ אֶת מְעִילְךָ? – קָרְאָה הָאֵם.
– זֶהוּ לֹא בְּכַוָּנָה – מְשַׁקֵּר עֻזִּיָּהוּ וּמְגַמְגֵּם. – הִכִּיתִי הַיּוֹם עַל לִבִּי בִּשְׁעַת תַּחֲנוּן: “אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ”, דָּפַקְתִּי – דָּפַקְתִּי, עַד שֶׁנִּקְרַע הַמְּעִיל.
– הַיּוֹם? הַיּוֹם אָמַרְתָּ תַּחֲנוּן?
– לֹא הַיּוֹם – מְתַקֵן עֻזִּיָּהוּ אֶת דְּבָרָיו – זֶה כְּבָר….
– עֻזִּיָּהוּ! – מְאַיֶּמֶת עָלָיו אִמָּא בְּאֶצְבַּע – אַתָּה מְלַמֵּד אֶת פִּיךָ לְשַׁקֵּר?!
נִכְלַם עֻזִּיָּהוּ, וְהוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ לָאָרֶץ. קִבֵּל אֶת עָנְשׁוֹ וְנִכְנַס לִרְחִיצָה וַחֲפִיפָה, וְלָבַשׁ בְְּגָדִים חֲדָשִׁים – נַעֲשָׂה בְּרִיָּה חֲדָשָׁה. וּמֵאָז נִדְמָה לוֹ שֶׁ“הַיּוֹם הַחֲמַצִי” נִגְמַר, וְעָלְתָה שֶׁמֶשׁ פִּרְחִית בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ: וְנִדְמָה לוֹ, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מְמַהֶרֶת לָלֶכֶת, שֶׁאֶצְבְּעוֹת הַשָּׁעוֹן נֶחְפָּזוֹת וּמְקַפְּצוֹת כַּחֲגָבִים; וְצַר לוֹ עַל כָּל רֶגַע וָרֶגַע, הָעוֹבֵר כָּל כָּךְ מַהֵר. וּבַבְּגָדִים הַחֲדָשִׁים יֵשׁ כִּיסִים חֲדָשִׁים. וְזֶהוּ דָבָר יָדוּעַ שֶׁהַכִּיסִים נַעֲשׂוּ כְּדֵי לְהַכְנִיס בָּהֶם אֱגוֹזִים.
נָתְנָה אִמָּא לוֹ וְלַאֲחוֹתוֹ אֱגוֹזִים, חִלְּקוּ בֵּינֵיהֶם שָׁוֶה בְּשָׁוֶה – יָצְאוּ וְעָשׂוּ גוּמָה וְהִתְחִילוּ מְצַחֲקִים. הִכְנִיסָה הָאָחוֹת בְּיָדוֹ אַרְבָּעָה אֱגוֹזִים וְאַרְבָּעָה לָקַח מִשֶּׁלּוֹ. עָמַד בְּרֶגֶל פְּשׁוּטָה לְפָנִים, נִעֲנַע יָד בָּאֲויר וְזָרַק קֹמֶץ אֱגוֹזִים בַּגּוּמָה – נָפְלוּ בַּגוּמָה חֲמִשָּׁה, וּבַחוּץ – שְׁלשָׁה.
– פֶּרֶט! – קָרְאָה הָאָחוֹת בְּשִׂמְחָה, וְגָחֲנָה לֶאֱסֹף אֶת רִוְחָהּ. צָעֲדָה בְּרַגְלָהּ בְּלִי מֵשִׂים עַל אֱגוֹז אֶחָד – נִתְפַּצַּע וְנִמְצָא רֵיק.
הִתְחִילָה הָאָחוֹת צוֹוַחַת: “הָשֵׁב לִי אֱגוֹז מָלֵא בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל זֶה!”
וְעֻזִּיָּהוּ אוֹמֵר: “לֹא, אִם נִמְצָא הָאֱגוֹז רֵיק, הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ אֵינוֹ קַיָּם, שֶׁלֹּא שְׁלשָׁה, אֶלָּא שְׁנֵי אֱגוֹזִים נָפְלוּ בַּחוּץ! שְׁנַיִם זֶה זוּג! הָאֱגוֹזִים הֵם שֶׁלִּי”.
טָעַן עֻזִּיָּהוּ, טָעֲנָה אֲחוֹתוֹ. גָּחַן עֻזִּיָּהוּ וְאָסַף אֶת הָאֱגוֹזִים וְהִכְנִיסָם לְתוֹךְ כִּיסוֹ. כָּעֲסָה עָלָיו הָאָחוֹת וְחָדְלָה לְדַבֵּר עִמּוֹ.
וְזֶה הָיָה רַע בְּעֵינֵי עֻזִּיָּהוּ. הוּא אָהַב מְאֹד אֶת תָּמָר אֲחוֹתוֹ. יוֹדֵעַ הוּא שֶׁאֲחוֹתוֹ אַף־עַל־פִּי שֶׁהִיא קְטַנָּה, יֵשׁ בְּיָדָהּ לַעֲנשׁ אוֹתוֹ עֹנֶשׁ קָשֶׁה בַּלַּיְלָה הַזֶּה…
– אֲחוֹתִי – אוֹמֵר לָהּ עֻזִּיָּהוּ אַחֲרֵי־כֵן – הֲרֵינִי נוֹתֵן לָךְ בְּמַתָּנָה כַּמָּה אֱגוֹזִים שֶׁאַתְּ חֲפֵצָה!
אֲבָל הָאָחוֹת אֵינָהּ חֲפֵצָה בְּמַתָּנָה: חֲפֵצָה הִיא רַק שֶׁיָּשִׁיב לָהּ אֶת רִוְחָהּ וֶאֱגוֹז שָׁלֵם בִּמְקוֹם הַשָּׁבוּר.
– אַתְּ עַקְשָׁנִית? גַּם אֲנִי עַקְשָׁן! חֲפֵצָה אַתְּ מַתָּנָה – טוֹב. אֲבָל בְּדִין הֲרֵי הֵם שֶׁלִּי. הָאֱגוֹז רֵיק! אַתְּ בְּעַצְמֵךְ תּוֹבַעַת אֱגוֹז אַחֵר. הֲרֵי שֶׁאֵינוֹ מִצְטָרֵף לַמִּנְיָן.
נִפְרְדוּ הָאָח וְהָאָחוֹת מִתּוֹךְ רֹגֶז.
בָּעֶרֶב, כְּשֶׁחָזְרוּ מִבֵּית־הַתְּפִלָּה, יָשַׁב אָבִיו עַל מִטַּת הַהֲסִבָּה וְלִפְנֵי עֻזִּיָּהוּ הֶעֱמִידוּ קְעָרָה מְיֻחֶדֶת. כָּךְ הוּא נוֹהֵג בְּכָל שָׁנָה: מַבְטִיחַ לְאִמָּא, שֶׁמָּא יְהִי שׁוֹבָב, וּלְאַבָּא – שֶׁיִּלְמַד בְּחֵשֶׁק, וּבִלְבַד שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ קְעָרָה כְּמוֹ שֶׁנּוֹתְנִים לִפְנֵי גָדוֹל. קִדֵּשׁ אַבָּא עַל הַכּוֹס, קִדֵּשׁ עֻזִּיָּהוּ עַל כּוֹסוֹ הַקְּטַנָּה, וְנָתַן לַאֲחוֹתוֹ שֶׁתִּשְׁתֶּה, כָּךְ נָהַג גַם אֶשְׁתַּקַּד. אֲבָל הָאָחוֹת קָדְמָה וְשָׁתְתָה מִשֶּׁל אַבָּא. רָחַץ אֶת יָדָיו וְחִכָּה לְתָמָר, שֶׁתִּתֵּן לוֹ מַגֶּבֶת, אֲבָל אֵין תָּמָר מַבִּיטָה אֵלָיו. נוֹתֵן הוּא לָהּ חֵלֶק בַּכַּרְפַּס – הִיא מְסָרֶבֶת.
– גַּם מַצָּה וּמָרוֹר לֹא אֲקַבֵּל מִמֶּנּוֹ! – מוֹדִיעָה הִיא בְּקוֹל רָם.
– בֶּאֱמֶת? – שָׁאַל אַבָּא – זֶהוּ עִנְיָן רַע! קְטָטָה נָפְלָה בֵּין בַּת־מֶלֶךְ וּבֶן־מֶלֶךְ. אֵיזוֹ מַחֲלֹקֶת נָפְלָה בֵּינֵיכֶם, יְלָדִים?
הִתְחִילוּ שְׁנֵיהֶם מְסַפְּרִים אֶת הַדְּבָרִים.
הָאָחוֹת דּוֹרֶשֶׁת אֱגוֹז אֶחָד נוֹסָף עַל רִוְחָהּ, שֶׁמַּגִּיעַ לָהּ עַל פִּי דִין; וְעֻזִּיָּה אוֹמֵר: לָתֵת בְּמַתָּנָה אֲנִי יָכוֹל אֶת כָּל הָאֱגוֹזִים, בְּדִין – לֹא אֶת כְּלוּם!
– מִפְּנֵי מָה?
– מִפְּנֵי שֶׁאֵין אֱגוֹז רֵיק מִצְטָרֵף לַמִּנְיָן.
הִתְקַשָּׁה אַבָּא בַּדָּבָר וְאָמַר: – זוֹהִי שְׁאֵלָה קָשָׁה בֶּאֱמֶת; כֵּיצַד רֵיק מִצְטָרֵף עִם מְלֵאִים לְמִנְיָן אֶחָד. אֲבָל אֵין פּוֹסְקִים שְׁאֵלוֹת בְּיוֹם־טוֹב. אַחֲרֵי יוֹם־טוֹב נִשְׁאַל אֶת הָרַב. וּלְפִי שָׁעָה הִתְפַּיֵּסוּ.
הִבִּיט עֻזִּיָּהוּ עַל אֲחוֹתוֹ – נִפְגְּשׁוּ אַרְבַּע עֵינַיִם יָפוֹת, הִתְחַבְּקוּ זֶה בְּזוֹ, וְקוֹל נְשִׁיקוֹת מְצַלְצְלוֹת מִלֵּא אֶת הַחֶדֶר.