יום שֶׁל עֶרֶב פֶּסַח נִרְאֶה לוֹ לְעֻזִּיָהוּ הַקָּטָן אָרֹך־אָרֹך בְּלִי סוֹף. חֵלֶק גָּדוֹל שֶׁל הַיּוֹם מְיֻתָּר הוּא לְגַמְרֵי. כִּמְדֻמֶּה לוֹ שֶׁמִּן הַיּשֶׁר הָיָה כִּי תֵכֶף אַחַר בִּעוּר חָמֵץ תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ, וְיַתְחִילוּ בַּאֲכִילַת מַצָּה.
הַשֶּׁמֶשׁ בָּרָקִיעַ זוֹחֶלֶת הַיּוֹם כַּעֲצֵלָה: הָאֶצְבָּעוֹת עַל הַשָּׁעוֹן שְׁטוּחוֹת נִרְדָּמוֹת – כְּתוֹלָעִים. אַנְשֵׁי הַבַּיִת עֲסוּקִים־עֲסוּקִים. כִּמְדֻמֶּה לְךָ – בְּחִפָּזוֹן הֵם עוֹשִׂים אֶת הַכֹּל, אֲבָל גַּם הֵם עֲצֵלִים. לֹא יֵצְאוּ הַיּוֹם מִתּוֹךְ עֲבוֹדָתָם. יוֹם זֶה אָרֹךְ וּמְשֻׁעְמָם מְאֹד! נִכְנָס לוֹ עֻזִּיָהוּ לַמִּטְבָּח, לִרְאוֹת, כֵּיצַד שָׂרָה הַמְשָׁרֶתֶת הַזְּקֵנָה מְפָרֶרֶת מָרוֹר וּמִתְעַסֶּקֶת בַּתַּבְשִׁילִים – מִיָּד הִיא קוֹרְאָה עָלָיו: – הוֹי, קוֹץ! בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא זָרְעוּ אוֹתְךָ אַתָּה עוֹלֶה!
יוֹצֵא הוּא מִשָּׁם, וּמִתְרַחֵק עַד כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁמַע שָׂרָה אֶת קוֹלוֹ וְקוֹרֵא אַחֲרֶיהָ:
– עֻרְבָּה קַרְקְרָנִית!
בְּפָנֶיהָ הוּא יָרֵא לִקְרֹא כָּךְ, שֶׁלֹּא תְסַפֵּר עָלָיו בַּחוּץ, וִיכַנּוּ אוֹתוֹ חֲבֵרָיו: “עַז־פָּנִים”. הֲלֹא שָׂרָה הִיא אִשָּׁה זְקֵנָה. עָצוּב הוּא! מַה יַּעֲשֶׂה כְּדֵי לְקַצֵּר אֶת הַיּוֹם? יָצָא לֶחָצֵר וּפָגַשׁ בַּכֶּלֶב, שֶׁרָקַד כְּנֶגְדּוֹ וְלִקֵּק אֶת יָדָיו.
– הִכָּלֵם, כֶּלֶב – הִתְחִיל גּוֹעֵר בּוֹ וְסוֹטֵר עַל פָּנָיו. – כֶּלֶב גַּס, כֶּלֶב רַעַבְתָּן אַתָּה! אָכַלְתָּ הַיּוֹם חָמֵץ כְּגוֹי גָּמוּר אַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם!
יָשַׁב לוֹ הַכֶּלֶב עַל אֲחוֹרָיו, הִרְכִּין רֹאשׁוֹ וְשָׁמַע מוּסָר.
נִדְמָה לוֹ לְעֻזִיָּהוּ, שֶׁהַכֶּלֶב הַנָּזוּף מַבְטִיחַ שֶׁמֵּהַיּוֹם עַד אַחֲרוֹן שֵׁל פֶּסַח לֹא יִטְעַם טַעַם חָמֵץ, וְיֹאכַל רַק מַצָּה שְׁמוּרָה וּבָשָׂר כָּשֵׁר.
– יָפֶה, יָפֶה – מְלַטְּפוֹ עֻזִּיָּהוּ וְאוֹמֵר: – אִם כֵּן כֶּלֶב כָּשֵׁר תִּהְיֶה לִי!
מִיָּד בָּחַל עֻזִיָּהוּ בַּכֶּלֶב הַמְפֻיָּס.
וּבֶחָצֵר עָמַד עֵץ נָטוּעַ וְעָנֵף. חָשַׁב עֻזִּיָּהוּ: אֶפְשָׁר שֶׁכְּדַאי הָיָה לַעֲלוֹת עַל רֹאשׁ הָעֵץ וּלְהַבִּיט מִשָּׁם עַל הָאָרֶץ? טִפֵּס עַל הָעֵץ, הִגִּיעַ עַד לֶעָנָף הָעֶלְיוֹן, הִבִּיט עַל הַבָּתִּים הָעוֹמְדִים צְפוּפִים וְעַל הַגַּגּוֹת הַמְסֻדָּרִים בִּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת יְשָׁרוֹת, וְנִדְמָה לוֹ, שֶׁזֶּה מִין מַסְרֵק בַּעַל שִׁנַּיִם – כָּזֶה שֶׁאִמָּא סוֹרֶקֶת בּוֹ אֶת רֹאשׁ הַיְלָדִים. נִזְכַּר, שֶׁאִמָּא צְרִיכָה עוֹד לָחֹף אֶת רֹאשׁוֹ וְעָלָה בְּדַעְתּוֹ לְהִסְתַּתֵּר מִפָּנֶיהָ: יוֹתֵר מִדַּי הִיא מְעַכֶּבֶת אוֹתוֹ בִּשְׁעַת הַחֲפִיפָה. כְּאִלּוּ אֵין דְּבָרִים מְעַנְיְנִים יוֹתֵר מֵרְחִיצָה וַחֲפִיפָה!
עָלְתָה עַל לִבּוֹ מַחֲשָׁבָה, שֶׁטּוֹב הָיָה לְרַקֵּד מִגַּג אֶל גַּג, מִגַּג אֶל גַּג עַד כְּלוֹת הַשּׁוּרָה הָאֲרֻכָּה. הוֹי, כַּמָּה יָפֶה יִהְיֶה זֶה!
כְּרַךְ! נִשְׁבַּר עָנָף מִתַּחַת לְרַגְלָיו, נָפַל מִן הָעֵץ; אָחַז בְּיָדָיו בְּעָנָף אַחֵר – נִשְׁבַּר גַּם עָנָף זֶה.נֶאֱחַז בְּאַחַד הָעֲנָפִים – נִקְרַע הַמְּעִיל, נָפַל לָאָרֶץ עַל הַכֶּלֶב שֶׁמִּתַּחַת. הִתְחִיל הַכֶּלֶב מְיַבֵּב.
– הַס, אַכְלָן! – הִצְבִּיעַ עָלָיו עֻזִּיָּהוּ – שֶׁמָּא יִשְׁמַע אַבָּא, יֵצֵא וְיִרְאֶה אֶת מְעִילִי קָרוּעַ! הִתְחִיל הַכֶּלֶב מְנַעְנֵעַ בִּזְנָבוֹ וּמַבִּיט עַל עֻזִּיָּהוּ בְּעֵינַיִם דּוֹבְבוֹת. נִדְמָה לוֹ לְעֻזִּיָּהוּ, שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ רְאֵה, שׁוֹבָב! קָרַעְתָּ אֶת מְעִילְךָ!
– אֵין דָּבָר, כֶּלֶב – אוֹמֵר לוֹ עֻזִּיָּהוּ, – עוֹד מְעַט וְאֶלְבַּשׁ בְּגָדִים חֲדָשִׁים, וְאָז וַדַּאי שֶׁלֹּא תַכִּירֵנִי!
קַר־קַר־קַר – הִגִּיעַ לְאָזְנָיו קוֹל הַחֲסִידָה, שֶׁבָּנְתָה לָהּ קֵן עַל הַגַּג הַשָּׁכֵן. נִכְנַס בְּלִבּוֹ רַעְיוֹן: “אֶפְשָׁר שֶׁכְּדַאי הָיָה לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת אֶל הַחֲסִידָה, וְאֶעֱזֹר לָהּ לִבְנוֹת קֵן?” וְלֹא הִסְפִּיק לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר: אִמָּא קָרְאָה לוֹ לִרְחִיצָה וַחֲפִיפָה, וְאַחֲרֵי כֵן יִלְבַּשׁ אֶת הַבְּדָדִים הַחֲדָשִׁים, שֶׁהֵבִיא לוֹ הַחַיָּט.
– הוֹי, שׁוֹבָב! מָתַי קָרַעְתָּ אֶת מְעִילְךָ? – קָרְאָה הָאֵם.
– זֶהוּ לֹא בְּכַוָּנָה – מְשַׁקֵּר עֻזִּיָּהוּ וּמְגַמְגֵּם. – הִכִּיתִי הַיּוֹם עַל לִבִּי בִּשְׁעַת תַּחֲנוּן: “אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ”, דָּפַקְתִּי – דָּפַקְתִּי, עַד שֶׁנִּקְרַע הַמְּעִיל.
– הַיּוֹם? הַיּוֹם אָמַרְתָּ תַּחֲנוּן?
– לֹא הַיּוֹם – מְתַקֵן עֻזִּיָּהוּ אֶת דְּבָרָיו – זֶה כְּבָר….
– עֻזִּיָּהוּ! – מְאַיֶּמֶת עָלָיו אִמָּא בְּאֶצְבַּע – אַתָּה מְלַמֵּד אֶת פִּיךָ לְשַׁקֵּר?!
נִכְלַם עֻזִּיָּהוּ, וְהוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ לָאָרֶץ. קִבֵּל אֶת עָנְשׁוֹ וְנִכְנַס לִרְחִיצָה וַחֲפִיפָה, וְלָבַשׁ בְְּגָדִים חֲדָשִׁים – נַעֲשָׂה בְּרִיָּה חֲדָשָׁה. וּמֵאָז נִדְמָה לוֹ שֶׁ“הַיּוֹם הַחֲמַצִי” נִגְמַר, וְעָלְתָה שֶׁמֶשׁ פִּרְחִית בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ: וְנִדְמָה לוֹ, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מְמַהֶרֶת לָלֶכֶת, שֶׁאֶצְבְּעוֹת הַשָּׁעוֹן נֶחְפָּזוֹת וּמְקַפְּצוֹת כַּחֲגָבִים; וְצַר לוֹ עַל כָּל רֶגַע וָרֶגַע, הָעוֹבֵר כָּל כָּךְ מַהֵר. וּבַבְּגָדִים הַחֲדָשִׁים יֵשׁ כִּיסִים חֲדָשִׁים. וְזֶהוּ דָבָר יָדוּעַ שֶׁהַכִּיסִים נַעֲשׂוּ כְּדֵי לְהַכְנִיס בָּהֶם אֱגוֹזִים.
נָתְנָה אִמָּא לוֹ וְלַאֲחוֹתוֹ אֱגוֹזִים, חִלְּקוּ בֵּינֵיהֶם שָׁוֶה בְּשָׁוֶה – יָצְאוּ וְעָשׂוּ גוּמָה וְהִתְחִילוּ מְצַחֲקִים. הִכְנִיסָה הָאָחוֹת בְּיָדוֹ אַרְבָּעָה אֱגוֹזִים וְאַרְבָּעָה לָקַח מִשֶּׁלּוֹ. עָמַד בְּרֶגֶל פְּשׁוּטָה לְפָנִים, נִעֲנַע יָד בָּאֲויר וְזָרַק קֹמֶץ אֱגוֹזִים בַּגּוּמָה – נָפְלוּ בַּגוּמָה חֲמִשָּׁה, וּבַחוּץ – שְׁלשָׁה.
– פֶּרֶט! – קָרְאָה הָאָחוֹת בְּשִׂמְחָה, וְגָחֲנָה לֶאֱסֹף אֶת רִוְחָהּ. צָעֲדָה בְּרַגְלָהּ בְּלִי מֵשִׂים עַל אֱגוֹז אֶחָד – נִתְפַּצַּע וְנִמְצָא רֵיק.
הִתְחִילָה הָאָחוֹת צוֹוַחַת: “הָשֵׁב לִי אֱגוֹז מָלֵא בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל זֶה!”
וְעֻזִּיָּהוּ אוֹמֵר: “לֹא, אִם נִמְצָא הָאֱגוֹז רֵיק, הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ אֵינוֹ קַיָּם, שֶׁלֹּא שְׁלשָׁה, אֶלָּא שְׁנֵי אֱגוֹזִים נָפְלוּ בַּחוּץ! שְׁנַיִם זֶה זוּג! הָאֱגוֹזִים הֵם שֶׁלִּי”.
טָעַן עֻזִּיָּהוּ, טָעֲנָה אֲחוֹתוֹ. גָּחַן עֻזִּיָּהוּ וְאָסַף אֶת הָאֱגוֹזִים וְהִכְנִיסָם לְתוֹךְ כִּיסוֹ. כָּעֲסָה עָלָיו הָאָחוֹת וְחָדְלָה לְדַבֵּר עִמּוֹ.
וְזֶה הָיָה רַע בְּעֵינֵי עֻזִּיָּהוּ. הוּא אָהַב מְאֹד אֶת תָּמָר אֲחוֹתוֹ. יוֹדֵעַ הוּא שֶׁאֲחוֹתוֹ אַף־עַל־פִּי שֶׁהִיא קְטַנָּה, יֵשׁ בְּיָדָהּ לַעֲנשׁ אוֹתוֹ עֹנֶשׁ קָשֶׁה בַּלַּיְלָה הַזֶּה…
– אֲחוֹתִי – אוֹמֵר לָהּ עֻזִּיָּהוּ אַחֲרֵי־כֵן – הֲרֵינִי נוֹתֵן לָךְ בְּמַתָּנָה כַּמָּה אֱגוֹזִים שֶׁאַתְּ חֲפֵצָה!
אֲבָל הָאָחוֹת אֵינָהּ חֲפֵצָה בְּמַתָּנָה: חֲפֵצָה הִיא רַק שֶׁיָּשִׁיב לָהּ אֶת רִוְחָהּ וֶאֱגוֹז שָׁלֵם בִּמְקוֹם הַשָּׁבוּר.
– אַתְּ עַקְשָׁנִית? גַּם אֲנִי עַקְשָׁן! חֲפֵצָה אַתְּ מַתָּנָה – טוֹב. אֲבָל בְּדִין הֲרֵי הֵם שֶׁלִּי. הָאֱגוֹז רֵיק! אַתְּ בְּעַצְמֵךְ תּוֹבַעַת אֱגוֹז אַחֵר. הֲרֵי שֶׁאֵינוֹ מִצְטָרֵף לַמִּנְיָן.
נִפְרְדוּ הָאָח וְהָאָחוֹת מִתּוֹךְ רֹגֶז.
בָּעֶרֶב, כְּשֶׁחָזְרוּ מִבֵּית־הַתְּפִלָּה, יָשַׁב אָבִיו עַל מִטַּת הַהֲסִבָּה וְלִפְנֵי עֻזִּיָּהוּ הֶעֱמִידוּ קְעָרָה מְיֻחֶדֶת. כָּךְ הוּא נוֹהֵג בְּכָל שָׁנָה: מַבְטִיחַ לְאִמָּא, שֶׁמָּא יְהִי שׁוֹבָב, וּלְאַבָּא – שֶׁיִּלְמַד בְּחֵשֶׁק, וּבִלְבַד שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ קְעָרָה כְּמוֹ שֶׁנּוֹתְנִים לִפְנֵי גָדוֹל. קִדֵּשׁ אַבָּא עַל הַכּוֹס, קִדֵּשׁ עֻזִּיָּהוּ עַל כּוֹסוֹ הַקְּטַנָּה, וְנָתַן לַאֲחוֹתוֹ שֶׁתִּשְׁתֶּה, כָּךְ נָהַג גַם אֶשְׁתַּקַּד. אֲבָל הָאָחוֹת קָדְמָה וְשָׁתְתָה מִשֶּׁל אַבָּא. רָחַץ אֶת יָדָיו וְחִכָּה לְתָמָר, שֶׁתִּתֵּן לוֹ מַגֶּבֶת, אֲבָל אֵין תָּמָר מַבִּיטָה אֵלָיו. נוֹתֵן הוּא לָהּ חֵלֶק בַּכַּרְפַּס – הִיא מְסָרֶבֶת.
– גַּם מַצָּה וּמָרוֹר לֹא אֲקַבֵּל מִמֶּנּוֹ! – מוֹדִיעָה הִיא בְּקוֹל רָם.
– בֶּאֱמֶת? – שָׁאַל אַבָּא – זֶהוּ עִנְיָן רַע! קְטָטָה נָפְלָה בֵּין בַּת־מֶלֶךְ וּבֶן־מֶלֶךְ. אֵיזוֹ מַחֲלֹקֶת נָפְלָה בֵּינֵיכֶם, יְלָדִים?
הִתְחִילוּ שְׁנֵיהֶם מְסַפְּרִים אֶת הַדְּבָרִים.
הָאָחוֹת דּוֹרֶשֶׁת אֱגוֹז אֶחָד נוֹסָף עַל רִוְחָהּ, שֶׁמַּגִּיעַ לָהּ עַל פִּי דִין; וְעֻזִּיָּה אוֹמֵר: לָתֵת בְּמַתָּנָה אֲנִי יָכוֹל אֶת כָּל הָאֱגוֹזִים, בְּדִין – לֹא אֶת כְּלוּם!
– מִפְּנֵי מָה?
– מִפְּנֵי שֶׁאֵין אֱגוֹז רֵיק מִצְטָרֵף לַמִּנְיָן.
הִתְקַשָּׁה אַבָּא בַּדָּבָר וְאָמַר: – זוֹהִי שְׁאֵלָה קָשָׁה בֶּאֱמֶת; כֵּיצַד רֵיק מִצְטָרֵף עִם מְלֵאִים לְמִנְיָן אֶחָד. אֲבָל אֵין פּוֹסְקִים שְׁאֵלוֹת בְּיוֹם־טוֹב. אַחֲרֵי יוֹם־טוֹב נִשְׁאַל אֶת הָרַב. וּלְפִי שָׁעָה הִתְפַּיֵּסוּ.
הִבִּיט עֻזִּיָּהוּ עַל אֲחוֹתוֹ – נִפְגְּשׁוּ אַרְבַּע עֵינַיִם יָפוֹת, הִתְחַבְּקוּ זֶה בְּזוֹ, וְקוֹל נְשִׁיקוֹת מְצַלְצְלוֹת מִלֵּא אֶת הַחֶדֶר.

שְׁמוּאֵלוֹן נַעַר יָתוֹם מֵאָבִיו, חָזַר מִבֵּית־הַכְּנֶסֶת לְבֵית אִמָּא בְּשַׁחֲרִית שֶׁל פּוּרִים אַחַר קְרִיאַת הַמְּגִלָּה, וּמָצָא אֶת עַצְמוֹ נֶעֱלָב: אִמָּא לֹא נָתְנָה לוֹ לֹא “אָזְנֵי הָמָן” וְלֹא שׁוּם מִגְדָּנוֹת. וְהוּא הֲלֹא גָדוֹל הִנֵּהוּ! כְּלוּם לֹא צָם אֶתְמוֹל תַּעֲנִית אֶסְתֵּר? כְּלוּם אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ לְאִמּוֹ בְּכָל לֵילֵי שַׁבָּתוֹת כְּאַבָּא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּחַיָּיו?
וּכְשֶׁהִבִּיט עַל הַשֻּׁלְחָן לֹא מָצָא שָׁם אוֹתָן הַחַלּוֹת הַצְּהֻבּוֹת, שֶׁהָיוּ מֻנָּחוֹת אֶשְׁתַּקַּד עַל הַשֻּׁלְחָן. שָׁאַל אֶת אִמּוֹ עַל הַדָּבָר וְהִיא עָנְתָה לוֹ: “מֵהֵיכָן אֶקַּח לְךָ חַלּוֹת?”
אוֹתוֹ הִיא שׁוֹאֶלֶת? כְּלוּם יוֹדֵעַ הוּא מֵהֵיכָן לוֹקְחִים?
הִתְחִילָה אִמּוֹ נוֹזֶפֶת וּמְקַלֶּלֶת אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁמְּקַלְּלִים יֶלֶד קָטָן.
“מִּכֵּוָן שֶׁאִמָּא עוֹשָׂה לִי כָּךְ, גּוֹמֵר שְׁמוּאֵלוֹן בְּדַעְתּוֹ, אֶעֱשֶׂה לָהּ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה: אֵלֵךְ וְאֶהְיֶה לְקָטָן.”
יָצָא לַחוּץ. וְהַשֶּׁמֶשׁ בַּחוּץ – כְּאִלּוּ עָמְדָה וְחִכְּתָה לוֹ; מִכֵּוָן שֶׁיָּצָא, יָצְאָה גַם הִיא מִבֵּין הֶעָבִים וְשָׁפְכָה עָלָיו עֹמֶר שֶׁל נִיצוֹצִים: “בָּרוּךְ הַבָּא שְׁמוּאֵלוֹן! – הִיא מְנַחֶמֶת אוֹתוֹ בִּשְׂפַת אוּרִים: – בּוֹא אַחֲרַי וְאֵרְאֲךָ שְׁלָגִים פּוֹשְׁרִים מִתְגַלְגְּלִים בִּעַמוּדֵי מַיִם, מִתְנַפְּלִים מִן הָהָר וּבוֹרְחִים לִנְהַר פְּרָת! בּוֹא וְאַרְאֲךָ צִפֳּרִים יָפוֹת, שֵׂיוֹת צְחוֹרוֹת!”
שָׁכַח הַנַּעַר אֶת עֶלְבּוֹנוֹ, אֶת פּוּרִים וְאֶת הָמָן, ויָצָא לַמָּקוֹם שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ קָרְאָה אוֹתוֹ. פָּגַשׁ בְּנַעַר אֶחָד מֶחֲבֵרָיו. אֶשְׁתַּקַּד, כְּשֶׁאֲבִי שְׁמוּאֵלוֹן חַי עוֹד וְשִלֵּם בַּעֲדוֹ שְׂכַר לִמּוּד, הָיָה לוֹמֵד עִם נַעַר זֶה בְּחֶדֶר אֶחָד.
– לְהֵיכָן, אַהֲרֹן? – שָׁאַל אֶת חֲבֵרוֹ.
– לְהֵיכָן? כְּיָדוּעַ, לֶאֱסֹף נְדָבוֹת! הֲלֹא פּוּרִים הַיּוֹם!
– בִּשְׁבִיל מִי?
– בִּשְׁבִיל מִי? כְּלוּם יוֹדֵעַ אֲנִי? בִּשְׁבִיל אֵיזֶה עָנִי!
– רְאֵה זֶה – אָדָם! הוּא הוֹלֵךְ לֶאֱסֹף נְדָבוֹת!
– וּלְדַעְתְּךָ? קָטָן אֲנִי בְּעֵינֶיךָ? הִי־הִי! כְּבָר צַמְתִּי תַּעֲנִית אֶסְתֵּר!
חָשַׁב שְׁמוּאֵל וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “זֶהוּ בֶּאֱמֶת דָּבָר טוֹב, מִצְוָה יָפָה!”
– יְחִידִי אַתָּה הוֹלֵךְ?
– לְפִי שָׁעָה אֲנִי יָחִיד, אֶלָּא שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִי חָבֵר.
– יָפֶה אֲנִי לְךָ לְחָבֵר?
– רְצוֹנְךָ?
– וּמִי יִתֵּן אַחַר כָּךְ אֶת הַמָּעוֹת לְעָנִי?
– מִי שֶׁיַּחֲזִיק בַּמִּטְפַּחַת.
– וּמִי יַחֲזִיק בַּמִּטְפַּחַת?
– הַגָּדוֹל שֶׁבֵּינֵינוּ.
– וַהֲלֹא אֲנִי הַגָּדוֹל!
– לֹא כִּי אֲנִי הַגָּדוֹל: אֲנִי צַמְתִּי אֶתְמוֹל.
– וַאֲנִי לֹא לְבַד שֶׁצַּמְתִּי אֶתְמוֹל, אֶלָּא כְּבָר אֵינִי בּוֹכֶה בַּבֹּקֶר, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי יָתוֹם וְאוֹמֵר קַדִּישׁ!
הִתְפַּשְּׁרוּ הַנְּעָרִים, שֶׁאֶחָד יַחֲזִיק אֶת הַמִּטְפַּחַת, וְהַשֵּׁנִי יַעֲסֹק בְּפֵרוּט הַכֶּסֶף, וְהַכֶּסֶף שֶׁיַּאַסְפוּ יְחַלְּקוּ בֵּינֵיהֶם, וְכָל אֶחָד יִתֵּן אֶת חֶלְקוֹ לְעָנִי, שֶׁיִּבְחַר לוֹ.
הִבִּיט שְׁמוּאֵלוֹן עַל הַשֶּׁמֶשׁ מִתּוֹךְ גַּעְגּוּעִים, וּכְאִלּוּ אָמַר לָהּ: שֶׁמֶש יָָפָה! הֲרֵי גָדוֹל אֲנִי וְלֹא נָאֶה שֶׁאֲצַחֵק בְּנִיצוֹצַיִךְ!
סָבְבוּ הַנְּעָרִים מִבַּיִת לְבַיִת, וּבְכָל בַּיִת שֶׁבָּאוּ בּוֹ, מָצְאוּ שֻׁלְחָן עָרוּךְ, פָּנִים עַלִּיזִים וְיָד פְּתוּחָה. זָכַר שְׁמוּאֵלוֹן בְּכָל פַּעַם אֶת הָעֶלְבּוֹן שֶׁגָּרְמָה לוֹ הַיּוֹם אִמּוֹ בְּבֵיתָהּ. שֻׁלְחָנָהּ רֵיק, אֵין “אָזְנֵי הָמָן”, אֵין חַלּוֹת יָפוֹת, אֵין יַיִן, כְּאִלּוּ הוּא אֵינוֹ גֶבֶר; כְּאִלּוּ אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן בְּכָל שַׁבָּת! הֲרֵי אֲפִלּוּ אֶת הַ“סֵּדֶר” יַעֲרֹךְ בְּלֵילֵי פֶּסַח הַבָּאִים, כְּאַבָּא גָמוּר. וְנִזְכַּר, שֶׁשָּׁאֲלָה אוֹתוֹ: “מֵהֵיכָן אֶקַּח לְךָ?”
“כְּלוּם יוֹדֵעַ אֲנִי מֵהֵיכָן?”
וְאֶפְשָׁר גַּם הִיא אֵינָהּ יוֹדַעַת, מֵהֵיכָן לוֹקְחִים! אַבָּא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה יודֵעַ, אֲבָל אַבָּא כְּבָר שָׁרוּי בְּגַן־עֵדֶן! קִמֵּט שְׁמוּאֵלוֹן אֶת מִצְחוֹ וְהִתְאַנַּח; וְזוֹ הָיְתָה הָאֲנָחָה הָרִאשׁוֹנָה לִשְׁמוּאֵלוֹן הַיָּתוֹם עַל דַּאֲגַת פַּרְנָסָה.
חָזְרוּ הַנְּעָרִים כָּל הַיּוֹם וּמִקְצָת הַלַּיְלָה, וּבָאַחֲרוֹנָה חִלְּקוּ בֵּינֵיהֶם אֶת הַמָּעוֹת כַּמְדֻבָּר, וְשָׁבוּ לְבֵיתָם.
לְמָחָר הִתְחִיל שְׁמוּאֵלוֹן מְחַכֶּה, שֶׁיָּבוֹא אֵיזֶה עָנִי לְבֵיתָם וְיִמְסֹר לוֹ אֶת חֵלֶק הַנְּדָבָה, אֲבָל אֵין עֲנִיִּים סָרִים לְבֵיתָם.
– אִמָּא – הוּא שׁוֹאֵל – מִפְּנֵי מָה אֵין עֲנִיִּים בָּאִים לְבֵיתֵנוּ?
– עֲנִיִּים חֲסֵרִים לְךָ! – גָּעֲרָה בּוֹ אִמּוֹ – אֵין לִי בַּמֶּה לְהַאֲכִיל אוֹתְךָ! אֱלֹהִים יוֹדֵעַ, מֵהֵיכָן יָבוֹאוּ צָרְכֵי הַפֶּסַח לְבֵיתֵנוּ – וְהוּא מִתְגַּעְגֵּעַ לַעֲנִיִּים!
מַחֲרִישׁ שְׁמוּאֵלוֹן נָזוּף וּבְלִבּוֹ הוּא חוֹשֵׁב: הֲרֵי צָדְקָה אִמָּא בֶּאֱמֶת! כֵּיצַד יָבוֹאוּ אֵלֵינוּ עֲנִיִּים כְּשֶׁהִיא גוּפָהּ אֵינָהּ יוֹדַעַת, אֵיך יָבוֹאוּ צָרְכֵי פֶּסַח לְבֵיתֵנוּ? אַבָּא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה יוֹדֵעַ וּלְפִיכָךְ בְּחַיָּיו הָיוּ עֲנִיִּים בָּאִים אֵלֵינוּ.
נֶעֱצַב הַקָּטָן אֶל לִבּוֹ. אֶלָּא שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מַשְׁכִּימָה בְּכָל בֹּקֶר, שׁוֹלַחַת לוֹ דֶרֶךְ הַחַלּוֹן עֹמֶר שֶׁל נִיצוֹצִים עַלִּיזִים וְקוֹרְאָה אוֹתוֹ הַחוּצָה: "בּוֹא הַחוּצָה, נַעַר אֻמְלָל! בּוֹאוּ כָּל הָאֻמְלָלִים וַאַאֲכִילְכֶם בְּנִיצוֹצִים, בַּאֲוִיר חָפְשִׁי, בְּרוּחוֹת עַלִּיזִים! בּוֹאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת הַחֲסִידוֹת הַיָּפוֹת הַשָּׁבוֹת אֶל קִנֵּיהֶן. בְּשׂוֹרָה הֵבִיאוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!
יָצָא שְׁמוּאֵלוֹן אַחַר נִיצוֹצֵי הַשֶּׁמֶשׁ, וְשָׂשׂ לִקְרַאת הָאֲוִיר הָרַךְ וְהַחֲסִידוֹת הַיָּפוֹת, שָׁכַח אֶת דַּאֲגָתוֹ לִימֵי הַפֶּסַח, אֶת רַעֲבוֹנוֹ הַיּוֹם. וּבְכָל פַּעַם מִשֵּׁשׁ בְּכִיסוֹ, שֶׁטְּמוּנוֹת שָׁם הַפְּרוּטוֹת שֶׁנִּקְבְּצוּ בִּשְׁבִיל עָנִי. אֲבָל עָנִי לֹא מָצָא עֲדַיִן. רוֹאֶה הוּא בָּעִיר הַרְבֵּה עֲנִיִּים כָּל כָּךְ, עַד שֶאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי מֵהֶם יִתֵּן. בָּאַחֲרוֹנָה נִזְכַּר שֶׁאָבִיו, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כְּשֶׁהָיָה חַי, הָיָה מַכְנִיס לְיַד הַשַּׁמָּשׁ שֶׁבְּבֵית־הַתְּפִלָּה בְּכָל עֶרֶב פֶּסַח בִּשְׁעַת תְּפִלַּת מִנְחָה אֵיזֶה סְכוּם שֶׁל מָעוֹת. “מַתַּת־רֶגֶל” הָיָה קוֹרֵא לָזֶה. עַכְשָׁו וַדַּאי שֶׁיִּהְיוּ חֲסֵרִים לַשַּׁמָּשׁ מָעוֹת אֵלּוּ. אֶתֵּן לוֹ אֶת הַנְּדָבָה שֶׁבְּכִיסִי! כָּךְ אָמַר הַנַּעַר אֶל לִבּוֹ.
וּבֵין כָּךְ וְכָךְ הִגִּיעַ עֶרֶב פֶּסַח. הָאֲוִיר שֶׁבַּחוּץ נַעֲשָׂה עוֹד יוֹתֵר רָכִיךְ, יוֹתֵר חָפְשִׁי, רוּחוֹת קַלִּים יוֹצְאִים מִגַּן־עֵדֶן וּמְלַטְּפִים לְחָיֵי יְלָדִים וְלוֹחֲשִׁים לָהֶם: יֶלֶד, יֶלֶד, יוֹדֵעַ אַתָּה?… הַלַּיְלָה? וּבַשָּׁמַיִם יֵשׁ כְּבָר שֶׁמֶשׁ שֶׁל חַג. וִילָדִים כְּבָר פָּשְׁטוּ יְשָׁנִים וְלָבְשׁוּ חֲדָשִׁים; וּכְבָר עוֹמְדִים הֵם צְפוּפִים עַל גּוּמָה עֲשׂוּיָה בַּקַּרְקַע, מְשַׂחֲקִים בֶּאֱגוֹזִים, מַרְוִיחִים, מַפְסִידִים, מִתְקוֹטְטִים, מִתְפַּיְּסִים. הַכֹּל עָלֵז!
בְּמִשְׂחַק הָאֱגוֹזִים אֵין שְׁמוּאֵלוֹן חָפֵץ לְהִשְׁתַּתֵּף. לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ אֱגוֹזִים… אֶלָּא פָּשׁוּט – כְּבָר גָּדוֹל הוּא! הָעֶרֶב צָרִיךְ הוּא לָשֶׁבֶת עַל מִטַּת הַהֲסִבָּה וְלַעֲרֹךְ סֵדֶר לְאִמָּא – כִּיהוּדִי גָמוּר. בְּגָדִים חֲדָשִׁים אֵין לוֹ. אִמָּא תְנַקֶּה לוֹ אֶת הַיְשָׁנִים מִן הָאָבָק וְתַעֲבִיר עֲלֵיהֶם מַגְהֵץ, וְיִהְיוּ עָלָיו כַּחֲדָשִׁים. וְשָׂמֵחַ שְׁמוּאֵלוֹן, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ הִתְחִילָה נוֹטָה לְצַד מַעֲרָב וּמְקָרֶבֶת אֶת הַחַג. אֲבָל אִמָּא יוֹשֶׁבֶת עֲצוּבָה. מָרוֹר כְּבָר יֵשׁ בַּבַּיִת, אַךְ מַצּוֹת אָיִן. חָסֵר לָהּ עוֹד רוּבָּל¹ וּשְׁמוֹנִים לִפְדּוֹת אֶת מַצּוֹתֶיהָ.
– שְׁמוּאֵלוֹן! – אָמְרָה לוֹ אִמָּא: – הֲלֹא יֶלֶד מַקְשִׁיב אַתָּה! לֵךְ לְבֵית רַבִּי יִשָּׂשכָר. הוּא עָשִׁיר נִכְבָּד וִידִיד לְאָבִיךָ הָיָה… כְּשֶׁתִּמְצָא שָׁם אֲנָשִׁים, לֹא תֹאמַר כְּלוּם… כְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה אִישׁ זָר בַּבַּיִת, תֹּאמַר לוֹ בְּסוֹד: “אִמָּא בִּקְשָׁה… הַלְוָאָה… רוּבָּל וּשְׁמוֹנִים… חֲסֵרִים לָהּ לִפְדּוֹת אֶת הַמַּצּוֹת!…”
יָצָא הַנַּעַר מַהֵר מִן הַבַּיִת, וּמִשְׁמֵשׁ בְּכִיסוֹ, כְּאִלּוּ יָרֵא הוּא שֶׁמָּא יִגְנֹב אֵיזֶה אִישׁ מִשָּׁם אֶת הַכֶּסֶף, וְנִכְנַס לְרַבִּי יִשָּׂשכָר.
וְרַבִּי יִשָּׂשכָר הוּא עָשִׁיר הָגוּן וְטוֹב לַבְּרִיּוֹת. וְהוּא יָשַׁב אָז בְּחֶדֶר מְרֻוָּח וְנָקִי, וְחָתַם פִּתְקָאוֹת עַל יַיִן לְאַרְבַּע כּוֹסוֹת לַשֻּׁלְחָן לַעֲנִיִים. כְּשֶׁנִּכְנַס הַקָּטָן, הִכִּיר בּוֹ שֶׁבָּא לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אֵיזוֹ בַּקָּשָׁה… קָם וְנִכְנַס בְּחֶדֶר מְיֻחָד.
– אִמָּא בִּקְשָׁה – הִתְחִיל הַנַּעַר מְגַמְגֵּם – רוּבָּל וּשְׁמוֹנִים חֲסֵרִים… לַמַּצּוֹת…
נֶאֱנַח רַ' יִשָּׂשכָר, הוֹצִיא מִתּוֹךְ כִּיסוֹ שְׁלִישׁוֹנִיָּה² וְאָמַר: – לֵךְ, נַעַר, וּפְרֹט לִי אֶת זֶה בְּאַחַת הַחֲנֻיּוֹת. רוּבָּל וּשְׁמוֹנִים קַח לְךָ וְהַמּוֹתָר תָּבִיא לִי.
– אֵין צֹרֶךְ לָלֶכֶת – עָנָה הַנַּעַר בְּחֶדְוָה – יֵש לִי לִפְרֹט!
הוֹצִיא אֶת מָעוֹתָיו וּמָנָה מִשָּׁם רוּבָּל וְעֶשְׂרִים וְנָתַן לְרַ' יִשָּׂשכָר.
בָּא רַ' יִשָּׂשכָר לִידֵי הִרְהוּר: “יֵשׁ לָהּ כֶּסֶף וְהִיא שׁוֹלַחַת אֵלַי לְבַקֵּשׁ נְדָבָה?”
אֲבָל רַבִּי יִשָּׂשכָר הוּא אָדָם הָגוּן. הִתְאַנַּח וְאָמַר בְּלִבּוֹ: אֶפְשָׁר שֶׁלָּהּ עוֹד צְרָכִים חוּץ מִמַּצּוֹת! קִבֵּל אֶת הַכֶּסֶף מִיַּד הַנַּעַר, וּמָסַר בְּיָדוֹ אֶת הַשְּׁלִישׁוֹנִיָּה.
הַנַּעַר עָמַד וְחָשַׁב קְצָת וְאָמַר: עַכְשָׁו יַטְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ רַ' יִשָּׂשכָר וְיִפְרֹט לִי שׁוּב אֶת הַשְּׁלִישׁונִיָּה!
– זֶה לָמָּה? – תָּמַהּ ר' יִשָּׂשכָר.
– מִפְּנֵי… מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לִי צֹרֶךְ בְּרוּבָּל וְעֶשְׂרִים פְּרוּטוֹת.
– לָמָּה?
– כָּךְ אָסַפְתִּי בְּפוּרִים. וְהַיּוֹם אֲנִי צָרִיךְ לְמָסְרוֹ לְעָנִי אֶחָד.
חָשַׁב ר' יִשָּׂשכָר, חָשַׁב, חָשַׁב וְאָמַר: – אֲהָהּ, נַעַר טוֹב, נַעַר הָגוּן, עוֹסֵק בְּמִצְווֹת! תֵּן אֶת הַשְּׁלִישׁוֹנִיָּה כֻּלָּהּ לְאִמְּךָ בְּהַלְוָאָה. וְהֵא לְךָ פְּרוּטוֹתֶיךָ – נָתוֹן תִּתֵּן לְעָנִי זֶה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר.
יָצָא שְׁמוּאֵלוֹן שָׂמֵחַ, וְר' יִשָּׂשכָר נִעֲנַע אַחֲרָיו בְּרֹאשׁוֹ וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! יְלָדִים שֶׁל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל!

שְׁתֵּי נְעָרוֹת יָרְדוּ אֶל הַיְאֹר בַּיָּמִים שֶׁבֵּין פּוּרִים לְפֶסַח. הָאַחַת יָרְדָה לְטַהֵר אֶת כְּלֵי הַמִּטְבָּח מִן הֶחָמֵץ שֶׁעֲלֵיהֶם; וְהַשֵּׁנִית – לְטַבֵּל כֵּלִים חֲדָשִׁים, שֶׁקָּנְתָה אִמָּהּ לְחַג הַפֶּסַח. שֵׁם הָרִאשׁוֹנָה בַּכֹּל; וְשֵׁם הַשְּׁנִיָּה עָדָה.
וְעַל שְׂפַת הַיְאֹר הָיָה נָטוּעַ עֵץ זָקֵן מְאֹד; וּכְבָר נֶחְשְׂפָה קְלִפַּת הָעֵץ עַל יְדֵי הָעִזִּים וְהַתְּיָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ יוֹם יוֹם וְכוֹסְסוּהָ; וּכְבָר עֹרוּ שָׁרָשָׁיו עַל יְדֵי הַחֲזִירִים, אֲשֶׁר בָּאוּ יוֹם יוֹם וַיְכַרְסְמוּ תַּחְתֵּיהֶם; וּכְבָר נָבַב גִּזְעוֹ מֵרֹב יָמִים – אֲבָל הָעֵץ הַזָּקֵן חִדֵּשׁ אֶת נְעוּרָיו בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, וְנָתַן עֲנָפִים יְרֻקִּים מִלְמַעְלָה כְּעֵץ צָעִיר. וְקִנְּנוּ אוֹרְחֵי הָאָבִיב, צִפֳרֵי זִמְרָה, בֵּין עֳפָאָיו מִלְמַעְלָה; וּשְׁרָצִים וּרְמָשִׂים – בְּתוֹכוֹ מִלְּמַטָּה.
יָשְׁבָה לָהּ עָדָה מֵעֵבֶר לָעֵץ – מִלְמַעְלָה, לְבַל יִטְמְאוּ כֵּלֶיהָ הַחֲדָשִׁים בֶּחָמֵץ, אֲשֶׁר יִשָּׂא הַנָּהָר מִכְּלֵי בַּכֹּל חֲבֶרְתָּהּ; וְכַאֲשֶׁר כִּלְּתָה לְטַבֵּל אֶת כֵּלֶיהָ, חִכְּתָה לַחֲבֶרְתָּהּ לָשׁוּב עִמָּהּ הַבַּיְתָה; וּבֵין כָּךְ שָׁכְבָה לָהּ תַּחַת הָעֵץ, וַתַּבֵּט עַל סְבִיבָהּ. הִבִּיטָה אֶל עַנְפֵי הַצַּמֶּרֶת וְחָפְצָה לְשַׁעֵר, כַּמָּה שָׁנִים עוֹד תַּעֲבֹרְנָה, עַד אֲשֶׁר יַעֲלוּ וְיִגְבְּהוּ מִכָּל בִּנְיְנֵי הָעִיר. אָז הִבִּיטָה אֶל גַּלֵּי הַנָּהָר הָרוֹדְפִים בְּכַוָּנָה אִישׁ אַחַר רֵעֵהוּ וְחָפְצָה לָדַעַת: מֵאֵימָתַי הִתְחִילוּ הַגַּלִּים לִשְׁטֹף בַּנָּהָר וְעַד מָתַי יִשְׁטֹפוּ? וַחֲפֵצָה הִיא לָדַעַת אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָה וְהָיָה בַּיָּמִים שֶׁעָבְרוּ, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר יִקְרֶה אַחַר הַרְבֵּה שָׁנִים; אֶת הַנְּעָרוֹת אֲשֶׁר תַּעֲמֹדְנָה אַחֲרֵי הַרְבֵּה שָׁנִים עַל שְׂפַת נָהָר זֶה, עַל מְקוֹמָהּ זֶה, וּתְטַבֵּלְנָה כֵּלִים לְחַג הַפֶּסַח; אֶת הַנְּעָרִים אֲשֶׁר יַעַמְדוּ אָז וְיַשְׁלִיכוּ אֲבָנִים קְטַנּוֹת עַל חֶלְקַת פְּנֵי הַנָּהָר – אֶת הַכֹּל חֲפֵצָה הִיא לָדַעַת.
וּבַכֹּל גֵּרְדָה וְגֵרְדָה אֶת הֶחָמֵץ מִתּוֹךְ הַקְּדֵרוֹת, וּבֵין כָּךְ הִסְתַּכְּלָה בַּגַּלִּים הַשּׁוֹבְבִים, הַהוֹמִים וְיוֹרְדִים, יוֹרְדִים וְהוֹמִים. חֲפֵצָה הִיא לָדַעַת: מֵאַיִן יְפַכֶּה הַנָּהָר? אָנָה יָבוֹאוּ הַגַּלִּים? כַּמָּה נְעָרוֹת עוֹמְדוֹת הַיּוֹם עַל שְׂפָתוֹ וּמְטַהֲרוֹת כְּלֵי חָמֵץ? כַּמָּה עֲיָרוֹת, כְּפָרִים, אָדָם וּבְהֵמָה שׁוֹתִים מִמֵּימָיו? וּמָה עוֹשִׂים עַכְשָׁו כָּל בְּנֵי הָאָדָם? מָה הֵם עוֹשִׂים תָּמִיד?
הוֹמִים הַגַּלִּים הַקַּלִּים, מִשְׁתּוֹבְבִים בָּם קַוֵּי שֶׁמֶשׁ הָאָבִיב, וּשְׁתֵּי צִפֳּרִים בֵּין הָעֳפָאִים מְצַפְצְפוֹת וּמִתְלַחֲשׁוֹת בַּאֲהָבִים:
– “מָשְׁשְׁשׁ־נָרְרְר! מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה.”
– “שַׁק־שַׁק־שַׁק־שַׁקְקְק! יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פְּיהוּ”
– “לִבְּ לִבְּ לִבְּ! לִבַּבְתִּנִי אֲחוֹתִי כַלָּה!”
פָּנְתָה לָהּ עָדָה מִתּוֹךְ צְחוֹק לַחֲבֶרְתָּהּ וְאָמְרָה: “מִי אֲשֶׁר יַגִּיד לִי מַה שֶּׁיִּקְרֶה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אֶהְיֶה לוֹ לְכַלָּה!”
– וּמִי שֶׁיְּסַפֵּר לִי, מַה יַּעֲשׂוּ כָּל אַנְשֵׁי תֵבֵל בְּרֶגַע אֶחָד וּמָה הֵם עוֹשִׂים תָּמִיד – אֶהְיֶה לוֹ לְכַלָּה! – כֵּן אָמְרָה בַּכֹּל.
הַצִפֳּרִים הִפְסִיקוּ צִפְצוּפָן. הַגַּלִּים חָזְרוּ פְּסִיעָה אַחַת לְאָחוֹר, רוּחַ קַל נָשַׁב בֵּין הָעֳפָאִים, וּשְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת הִרְגִּישׁוּ כִּי שְׁנֵי רוּחוֹת קַלִּים־קַלִּים סוֹבְבִים וּמְגַפְּפִים אוֹתָן וְלוֹחֲשִׁים דְּבַר־מָה בְּאָזְנֵיהֶן.
– הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בִּנְעִימוֹת הֶעָתִיד כְּדָת משֶׁה ויִשְׂרָאֵל!… – כָּךְ שָׁמְעָה עָדָה.
– הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶת לִי בִּמְרוֹרוֹת הַהֹוֶה כְּדָת משֶׁה וְיִשְׂרָאֵל! – כָּךְ שָׁמְעָה בַּכֹּל.
הִתְחִילוּ הַגַּלִּים יוֹרְדִים וְהוֹמִים, קוֹלְעִים כְּתָרִים מִנִּיצוֹצֵי הַשֶּׁמֶשׁ; וְהַצִּפֳּרִים הִתְחִילוּ מְצַפְצְפוֹת שִׁירֵי־אַהֲבָה חֲדָשִים. הִתְחַלְחֲלוּ הַנְּעָרוֹת, וַתַּבֵּטְנָה אִשָּׁה אֶל רְעוּתָהּ; וְאַחֲרֵי כֵן קָמוּ וְשָׁבוּ אִשָּׁה אֶל בֵּית הוֹרֶיהָ.
וַיְהִי בַּלַּיְלָה וַתַּחֲלֹם עָדָה חֲלוֹמוֹת נִפְלָאִים וְנִשְׂגָּבִים, אֲשֶׁר לֹא רָאֲתָה עוֹד עֵין אָדָם מֵעוֹלָם. רָאֲתָה עָדָה אֶת יְרוּשָׁלַיִם בְּנוּיָה בַּהֲדָרָהּ; וְחוֹמָה שֶׁל אֹדֶם עִם שַׁעֲרֵי כַּדְכֹּד סְבִיבָהּ. רָאֲתָה אַרְמֹנוֹת נִפְלָאִים עוֹמְדִים בְּתוֹךְ גַּנִּים וּפַרְדֵּסִים, הַמְּלֵאִים תְּמָרִים עֲנָקִים, אַרְזֵי־אֵל וְזֵיתֵי־שֵׂיבָה וּבֵינֵיהֶם פִּרְחֵי חֵן, שׁוֹשַׁנֵּי רֵיחַ וּגְבִיעֵי קֶסֶם. שָׁמְעָה רִנְנַת צִפֳּרֳים, שֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת לְעוֹלָם. שָׁמְעָה מַנְגִּינָה, שֶׁקּוֹל כָּל הַחַי עִם הֶמְיַת גַּלִּים, זַעֲזוּעֵי שׁוֹשַׁנִּים וְלַחֲשֵׁי הָרוּחוֹת הִתְעָרְבוּ וְהִצְטָרְפוּ בָּהּ לְמַנְגִּינָה נִפְלָאָה אֶחָת. רָאֲתָה אִילָנֵי סְרָק שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם מוֹצִיאִים רִמּוֹנִים וּתְמָרִים. רָאֲתָה עֲדָרִים־עֲדָרִים בַּכַּרְמֶל וּבְגִלְעָד, וַאֲרָיוֹת וּזְאֵבִים עוֹמְדִים עַל הַמִּשְׁמָר, לְבַל יְאֻנֶּה לָהֶם כָּל רַע. רָאֲתָה בְּנֵי אָדָם זְקֵנִים וּפְנֵי צְעִירִים לָהֶם; צְעִירִים – וְחָכְמַת זְקֵנִים בָּהֶם. עוֹד הַרְבֵּה־הַרְבֵּה דְבָרִים רָאֲתָה, אֲשֶׁר לֹא נִתְּנָה רְשׁוּת לַפֶּה לְהַגִּיד. הִיא רָאֲתָה יוֹם אֶחָד מִימֵי הֶעָתִיד. וְגַם אֶת מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בַּהֲדָרוֹ רָאֲתָה.
הַבֹּקֶר אוֹר וְהִיא יְשֵׁנָה וְחוֹלֶמֶת וְרוֹאָה וּמִתְעַנֶּגֶת. רָאֲתָה אִמָּא כִּי מְאַחֶרֶת עָדָה לָקוּם, וְהֵעִירָה אוֹתָהּ מִשְּׁנָתָהּ; אַךְ עָדָה פָּקְחָה רֶגַע אֶת עֵינֶיהָ וַתִּקְרָא: “הָהּ אִמִּי! לָמָּה זֶה עוֹרַרְתִּנִי וַתִּגְזְלִי מִמֶּנִּי אֶת אָשְׁרִי? הַנִּיחִי לִי וְאָשׁוּבָה לִירוּשָׁלַיִם!” וַתִּסְגֹּר אֶת עֵינֶיהָ וַתִּישַׁן. וַיְעוֹרְרוּהָ שֵׁנִית. וַתִּפְקַח עֵינֶיהָ וַתִּסְגְּרֵן וַתִּישַׁן שֵׁנִית. אָז הִתְחַלְחֲלָה הָאֵם וַתֶּאֱסֹף עָלֶיה אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַבַּיִת וְכֻלָּם הִתְחִילוּ מְעוֹרְרִים אֶת הַיְשֵׁנָה: זֶה נִעֲנַע בִּכְתֵפָהּ, זֶה מָרַט בִּשְׂעָרָהּ, זֶה צָבַט לְחָיֶיהָ, זֶה לָחַץ בִּצְדָעֶיהָ – לַשָּׁוְא! עָדָה מִתְעוֹרֶרֶת רֶגַע, נֶאֱנַחַת וְנִרְדֶּמֶת שֵׁנִית.
כָּכָה יָשְׁנָה עָדָה אֶת כָּל יָמֶיהָ וְלֵילוֹתֶיהָ. בְּעָמָל רַב הֵעִירוּ אוֹתָהּ רֶגַע לְעֵת הָאֹכֶל; וַתֹּאכַל עַל כָּרְחָהּ וַתִּפֹּל עַל הַכַּר אֲשֶׂר לִמְרַאֲשׁוֹתֶיהָ וַתֵּרָדֵם.
וּבַכֹּל חָלְמָה בַּלַּיְלָה הַהוּא חֲלוֹמוֹת נוֹרָאִים מְאֹד. יֵשׁ אֲשֶׁר נִדְמָה לָהּ, כִּי כָל הָעוֹלָם הוּא בֵּית־חוֹלִים אֶחָד גָּדוֹל וְכָל אַנְשֵׁי תֵבֵל מְלֵאִים נְגָעִים, צָרַעַת, מַכְאוֹבִים, מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ; וְאוּלָם אֵין הַחוֹלִים הָאֵלֶּה מַרְגִּישִׁים בִּכְאֵבָם; רַק הִיא מַרְגִּישָׁה בִּכְאֵב כֻּלָּם. כָּל נֶגַע וָנֶגַע מַכְאִיב אֶת בְּשָׂרָהּ מְאֹד מְאֹד. מִתְעוֹרֶרֶת הִיא כְּפַעַם בְּפַעַם מִשְּׁנָתָהּ, בְּקוֹל צְעָקָה: “הוֹ, אִמָּא! מֶה עָצְמוּ מַכְאוֹבַי! מָה רַבּוּ פְּצָעַי וּנְגָעַי!”
וְהֵתֵלָּה אִמָּא בַּחֲלוֹמוֹתֶיהָ וְדִבְּרָה עַל לִבָּהּ: “אֲדֹנָי עִמָּךְ, בִּתִּי! אֵיפֹה פְּצָעִים וּנְגָעִים? אֵיפֹה מַכְאוֹבִים? רְאִי, בְּשָׂרֵךְ נָקִי וְצַח כַּשֶּׁלֶג לְטֹהַר! הִתְעוֹרְרִי! הַבִּיטִי!”
אַךְ לַשָּׁוא הָיוּ כָּל תַּנְחוּמוֹתֶיהָ: אָמְנָם רָאֹה רָאֲתָה בְּעֵינֶיהָ שֶׁאֵין כָּל נֶגַע וּפֶצַע עַל בְּשָׂרָהּ; אֲבָל חָשָׁה הִיא מַכְאוֹבִים קָשִׁים וְנוֹרָאִים מְאֹד: “וּלְוַאי שֶׁהָיִיתִי מְלֵאָה נְגָעִים – בָּכְתָה הַנַּעֲרָה עַל צַוְּארֵי אִמָּהּ, – וּבִלְבַד שֶׁלֹּא אָחוּשׁ בִּכְאֵבָם הַקָּשֶׁה!”
וְיֵשׁ אֲשֶׁר הִתְנַפֵּל רוֹצֵחַ בַּלַּיְלָה בַּיַּעַר עַל עוֹבְרֵי דְרָכִים, וְהֵנִיף עֲלֵיהֶם אֶת קַרְדֻּמּוֹ – וְהִתְעוֹרְרָה אָז בַּכֹּל בִּצְעָקָה נוֹרָאָה:
“הוֹ אִמָּא! הָרוֹצֵחַ מְמִיתֵנִי בְּקַרְדֻּמּוֹ”.
– אַיֵּה רוֹצֵחַ? אַיֵּה קַרְדֹּם? – חָרְדָה הָאֵם אֶל מִטַּת בִּתָּהּ לְנַחֲמָהּ. – הַבִּיטִי וּרְאִי: הַשְּׁעָרִים נְעוּלִים; הַדְּלָתַיִם סְגוּרוֹת; כָּתְלֵי בֵּיתֵנוּ עָבִים!
וְיָדוֹעַ יָדְעָה הַנַּעֲרָה כִּי אָמְנָם שַׁעֲרֵי בַּרְזֶל לַחֲצֵרָם; דְּלָתוֹת חֲזָקוֹת לְבֵיתָם וְעַל הַחַלּוֹנוֹת סוֹרֵג בַּרְזֶל; אֲבָל הֵן רָאֹה רָאֲתָה בְּעֵינֶיהָ אֶת הָרוֹצֵחַ וְקַרְדֻּמּוֹ, וְגַם חָשָׁה מַכָּה נוֹרָאָה עַל רֹאשָׁהּ.
כִּי נִפְתַּחַ לַלֵנַּעֲרָה חוּשׁ חָדָשׁ לָחוּשׁ מֵרָחוֹק אֶת כָּל אֲשֶׁר יַרְגִּישׁ אִישׁ חַי עַל פְּנֵי רַחֲבֵי תֵבֵל – וְאִמָּהּ לֹא יָדְעָה. וְיֵשׁ אֲשֶׁר הִתְעוֹרְרָה וְצָעֲקָה: “הוֹי, אִמָּא! רוֹצְחִים שָׂכְרוּ עָלֵינוּ! לְכַלּוֹתֵנוּ הֵם חֲפֵצִים!” וְיֵשׁ אֲשֶׁר הִתְעוֹרְרָה וּבָכְתָה: הוֹ, שִׁכּוֹר אֲנִי, חוֹטֵא וּפוֹשֵׁעַ אֲנִי! אָשַׁמְתִּי, בָּגַדְתִּי, גָּזַלְתִּי!" וְיֵשׁ אֲשֶׁר הִתְעוֹרְרָה וְקָרְאָה עַל פֶּה כִּתְבֵי סֵתֶר, שֶׁלֹּא יְדָעָם אִישׁ. וַיְהִי בְּהִשָּׁמַע הַדָּבָר בְּבֵית הַמַּלְכוּת, כִּי הִשְׁתַּגְּעָה הַנַּעֲרָה וַתְּגַלֶּה דְבָרִים שֶׁאֵין לְגַלּוֹתָם, וַיִּשְׁלְחוּ גְדוּד לְתָפְשָׂהּ וּלְהָרְגָהּ. וַתַּחְבִּיאֶנָּה אִמָּהּ, וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמָהּ.
כָּכָה עָבְרָה עַל שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת שָׁנָה מְלֵאָה. זוֹ יָשְׁנָה וְהִתְעַנְּגָה עַל חֲלוֹמוֹתֶיהָ, וְאֻמְלָלָה הָיְתָה רַק בָּרְגָעִים שֶׁהִתְעוֹרְרָה; וְזוֹ יָשְׁנָה וְחָשָׁה בְּצַעַר כָּל הָעוֹלָם, וּמְאֻשֶּׁרֶת הָיְתָה רַק בָּרְגָעִים שֶׁעוֹרְרַתָּה אִמָּהּ וְדִבְּרָה עַל לִבָּהּ.
עַד אֲשֶׁר הִגִּיעַ לֵיל הַ“סֵּדֶר”, לֵיל הַשִּׁמּוּרִים שֶׁל הַשָּׁנָה הַבָּאָה. אֲבִי עָדָה וּבְנֵי בֵּיתוֹ יָשְׁבוּ מְסֻבִּים וְעָרְכוּ אֶת סֵדֶר הַהַגָּדָה; וְעָדָה יָשְׁבָה גַם הִיא בְּתוֹכָם. רֹאשָׁהּ כָּפוּף כְּנֶגֶד לִבָּהּ; עֵינֶיהָ סְגוּרוֹת; לְחָיֶיהָ מַאְדִּימוֹת וּמַחֲוִירוֹת חֲלִיפוֹת וּבַת־צְחוֹק קַלָּה מְרַחֶפֶת עַל פָּנֶיהָ – וַיְהִי דִמְיוֹנָהּ כְּשׁוֹשַׁנָּה עַל בַּדָּהּ, בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ. הִיא רָאֲתָה מַחֲזוֹת הֶעָתִיד וַעֲלִיצוּת נַפְשָׁהּ גָּדְלָה כָּל־כָּךְ, עַד כִּי פָּרְצָה הַחוּצָה בְּבַת־צְחוֹק עַל פָּנֶיהָ. כָּכָה יֵאוֹר בְּלֵיל חשֶׁךְ סָבִיב לְבִַית שֶׁמְּנוֹרוֹת רַבּוֹת דּוֹלְקוֹת בּוֹ בִּפְנִים. הִסְתַּכְּלוּ בָּהּ אָבִיהָ וְאִמָּהּ לִרְגָעִים וְנֶאֶנְחו. וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לְ“שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ”, וְהַדֶּלֶת נִפְתְּחָה, נָפְלָה תַרְדֵּמָה עַל כָּל אַנְשֵׁי הַבַּית, וְרַק עָדָה הִתְעוֹרְרָה. אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא רָאֲתָה בַּבַּיִת. הוּא נִחֵם אוֹתָהּ, דִּבֶּר עַל לִבָּהּ, וְהוֹדִיעָהּ כִי כַּלַּת הֶעָתִיד הִיא, אֲבָל אֵין לוֹ רְשׁוּת לְגַלּוֹת לָהּ שֵׁם חֲתָנהּ; אַךְ יָעוֹץ יָעַץ אוֹתָהּ לָצֵאת בְּאִסְרוּ־חַג בַּבֹּקֶר אֶל שְׂפַת הַנָּהָר: “שָׁמָּה תִרְאִי רְסִיסִים, בְּקִיעֵי עֵץ, שִׁבְרֵי קְרָשִׁים – לְאֵלֶּה אַל תָּשִׂימִי לֵב; שִׁבְרֵי סְפִינוֹת וָאֳנִיּוֹת מִלְחָמָה הֵם שֶׁל עַמִּים נִלְחָמִים, שׁוֹפְכֵי דָמִים, מַטְבִּיעִים וְנִטְבָּעִים; אַךְ בֵּין אֵלֶּה תִרְאִי שֶׁבֶר־קֶרֶשׁ צָף נֶגֶד שֶׁטֶף הַגַּלִּים, וְהָלַכְתְּ אַחֲרָיו הָלוֹךְ וָלֶכֶת, הָלֹךְ וְעָלֹה עַד אֲשֶׁר תַּגִּיעִי אֶל מָקוֹם אֶחָד, שֶׁאֵין לִי רְשׁוּת לְגַלּוֹת לָךְ, וּמָצָאת שָׁם דְּבָרִים, שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְהַגִּיד לָךְ מֵרֹאשׁ”.
וְגַם בַּכֹּל שָׁמְעָה בְּבֵית אָבִיהָ מִפִּי אֵלִיָהוּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וּבְיוֹם אִסְרוּ־חַג בַּבֹּקֶר עָמְדוּ כְּבָר שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת עַל שְׂפַת הַנָּהָר, וּכְבָר מָצְאוּ אֶת שֶׁבֶר הַקֶּרֶשׁ הַצָּף וְעוֹלֶה נֶגֶד זֶרֶם הַגַּלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרָיו. וַתֵּלַכְנָה וַתֵּלַכְנָה יָמִים וְלֵילוֹת, וְלֹא עָמְדוּ בְּדַרְכָּן, רַק כַּאֲשֶׁר נִסְחַף הַקֶּרֶשׁ בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת בָּעֵשֶׂב הַגָּדֵל עַל הַחוֹף וַיַּעֲמֹד; אָז נָחוּ גַם הַנְּעָרוֹת מֵעֲמָלָן, וַתֹּאכַלְנָה מִצֵּידָתָן אֲשֶׁר לָקְחוּ עִמָּן, וְכַאֲשֶׁר תַּמָּה הַצֵּידָה, שָׁבְרוּ רַעֲבוֹנָן מִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר מָצְאוּ בַּיְּעָרוֹת שֶׁעַל שְׂפַת הַנָּהָר.
וַתֵּלַכְנָה וַתֵּלַכְנָה, וּכְכָל אֲשֶׁר הוֹסִיפוּ לָלֶכֶת, כֵּן קָשְׁתָה עֲלֵיהֶן הַהֲלִיכָה – וְהֵן הוֹלְכוֹת הָלוֹךְ וְעָלֹה הָהָרָה; כִּי הֲלֹא כֵן דֶּרֶךְ הַנְּחָלִים: יוֹרְדִים הֵם מִן הָהָר אֶל הָעֵמֶק; וּכְכָל אֲשֶׁר הוֹסִיפוּ לָלֶכֶת, כֵּן נִגְּפוּ רַגְלֵיהֶן בְּצוּרִים וְאַבְנֵי חַלָּמִישׁ; כִּי הֲלֹא זֶה מִשְׁפַּט כָּל הַנְּהָרוֹת: יוֹצְאִים מִבֵּין אֲבָנִים וְצוּרִים, וּבְסוֹפָם הֵם נוֹפְלִים בְּבִצָּה וָטִיט…
כָּכָה הָלְכוּ שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת, אִשָּׁה בְּצַד רְעוּתָהּ. אַחַת חוֹלֶמֶת־צוֹחֶקֶת, רוֹאָה מַחֲזוֹת הֶעָתִיד וְלִבָּהּ מָלֵא עֹנֶג, וְאוֹר פָּנֶיהָ מַרְנִין לְבָבוֹת; וְאַחַת מְקַמֶּטֶת פָּנִים, מַרְגִּישָׁה יִסּוּרֵי הָעוֹלָם: מוּסַר רְשָׁעִים, עֱנוּת הַנִּרְדָּפִים, נֹחַם הָרוֹדְפִים – וְנֶאֱנַחַת; וְאַנְחוֹתֶיהָ שׁוֹבְרוֹת לְבָבוֹת.
וְעוֹבְרֵי דֶרֶךְ, אֲשֶׁר פָּגְעוּ בָּהֶן, רָאו, תָּמְהוּ וְאָמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: רְאֵה־זֶה, שָׂשׂוֹן וַאֲנָחָה צְמוּדִים יֵלֵכוּ.
וְאוּלָם לֹא אֻנָּה לָהֶן כָּל רַע, לֹא מֵחַיַּת הַיַּעַר וְלֹא מֵאַנְשֵׁי הַיִּשּׁוּב: אֶת הָאַחַת אָהֲבוּ וְעַל הַשְּׂנִיָּה חָמְלוּ וַיִּטּוּ הַצִּידָּה.
כֹּה הָלְכוּ־הָלְכוּ הָהָרָה, עַד אֲשֶׁר הִגִּיעוּ לִמְרוֹם קִצּוֹ, אֲשֶׁר הָאֲוִיר שָׁם קַר מְאֹד־מְאֹד; כִּי הֲלֹא יְדַעְתֶּם דֶּרֶךְ הֶהָרִים: כְּכָל שֶׁהֵם מִתְקָרְבִים אֶל הַשֶּׁמֶשׁ כֵּן תִּגְדַּל קְרִירוּתָם. שָׁם פָּסַק הַנָּהָר, הַכֹּל קָפוּא שָׁם. אָז עָמְדוּ הַנְּעָרוֹת בֵּין שֶׁלֶג וְשָׁמַיִם, וְלֹא יָדְעוּ אָנָה לָלֶכֶת, אַךְ שְׁתֵּיהֶן הִרְגִּישׁוּ בַּקֹּר הַגָּדוֹל. הָאַחַת רָאֲתָה אוּרִים גְּדוֹלִים בֶּעָתִיד וְהִתְחַמְּמָה נֶגְדָּן, וְהַשְּׁנִיָּה הִרְגִּישָׁה בְּצַעַר שַׁיָּרוֹת עוֹבְרוֹת בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל הַלּוֹהֵט בְּחֻמּוֹ – וַיִּחַם לָהּ.
וְהַנְּעָרוֹת טִפְּסוּ וְרַקְדוּ כִּצְבָאִים וּכְאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה מִצּוּק אֶל צוּק וְעַל שִׁנֵּי הַסְּלָעִים בְּלִי דַעַת בְּעַצְמָן אִם מְטַפְּסוֹת הֵן וְאָנָה הֵן מְטַפְּסוֹת. אֵיזֶה כֹּחַ נֶעְלָם דְּחָפָן וּמְשָׁכָן הָלְאָה־הָלְאָה, מַעְלָה־מָעְלָה; וְהַכֹּחַ הַנֶּעְלָם הַזֶּה הוּא הוּא שֶׁשָּׁמַר עֲלֵיהֶן לְבַל תִּמְעַדְנָה רַגְלֵיהֶן מֵעַל הַכֵּפִים וְהַצּוּקִים הַמְכֻסִּים שֶׁלֶג וְקֶרַח עוֹלָמִים. עַד אֲשֶׁר הִגִּיעוּ לְקַרְחוֹן אֶחָד גָּדוֹל־גָּדוֹל מְאֹד.
וְקַרְחוֹן צְרִיכִים אַתֶּם לָדַעַת, בָּנִים, זֶהוּ גֶזֶר שֶׁל קֶרַח גָּדוֹל־גָּדוֹל מְאֹד וְהוּא דָבוּק בְּשֵׁן סֶלַע גָּדוֹל־גָּדוֹל מְאֹד הַיּוֹצֵא מֵהָרֵי הַשֶּׁלֶג וְתָלוּי בָּאֲוִיר מֵעַל לָאָרֶץ גָּבֹהַּ־גָּבֹהַּ מְאֹד; וּבִימֵי הַקַּיִץ נוֹטְפִים מִצִיצִיּוֹת הַקַּרְחוֹן נְטָפִים נְטָפִים רַבִּים מְאֹד, וּמִתְאַסְּפִים הַנְּטָפִים נֵטֶף לְנֵטֶף, זֶלֶף לְזֶלֶף; וּמִצְטָרְפִים עַל הָאָרֶץ לְנָהָר גָּדוֹל הוֹלֵךְ וְשׁוֹטֵף עַל פְּנֵי עֲמָקִים וּבְקָעוֹת עַד אֲשֶׁר יִפֹּל הַיָּמָּה. וְהַרְבֵּה נְהָרִים גְּדוֹלִים, רְחָבִים, נְדִיבִים מִצְטָרְפִים בְּרֵאשִׁיתָם מִנִּטְפֵי קַרְחוֹנִים כָּאֵלֶּה. וְאוּלָם הַקַּרְחוֹן, אֲשֶׁר רָאוּ הַנְּעָרוֹת, לֹא הָיָה כְּכָל הַקַּרְחוֹנִים. זֶה הָיָה אַרְמוֹן גָּדוֹל חָצוּב מִקֶּרַח טָהוֹר וְתָלוּי בָּאֲוִיר; וְחַלּוֹנוֹת נִפְתָּחִים לָאַרְמוֹן, וְחָצוּי הוּא לִשְׁנַיִם: עַל פֶּתַח הָאֶחָד כָּתוּב: “מִשְׁכַּן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד”; וְעַל פֶּתַח הַשֵּׁנִי: “מִשְׁכַּן מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף”; וְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא עוֹמֵד עֲלֵיהֶם לְשָׁרְתָם. וְהִכִּירוּ הַנְּעָרוֹת אֶת אֵלִיָּהוּ וְהוּא גַם הוּא הִכִּירָן. וַיִּקָּחֵן בִּזְרוֹעוֹתָיו, וְהִכְנִיס אֶת בַּכֹּל אֶל פֶּתַח מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וְאֶת עָדָה – אֶל פֶּתַח מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד.
רָאֲתָה עָדָה אֶת מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִּים, וּסְבִיבוֹ הַקֶּרַח הַנּוֹרָא; אַךְ מֵהֶבֶל פִּיו, מֵחֹם לְבָבוֹ וּמִנִּיצוֹצֵי עֵינָיו יִמַּס הַקֶּרַח סְבִיבָיו, וְהָיָה לְמַיִם. וְזָלְגוּ הַמַּיִם נְטָפִים־נְטָפִים, וְהִתְחַבְּרוּ וְיָרְדוּ הַיָּמָּה. וְהִתְנַדְּפוּ הַנְּטָפִים בְּתוֹךְ הַיָּם בְּחֹם הַשֶּׁמֶשׁ, וְעָלוּ לְמַעְלָה וְהָיוּ לְעָבִים. וְנָשָׂא הָרוּחַ אֶת הֶעָבִים הָלוֹךְ וְנָשׂא, נָשׁוֹב וְנָשׂא עַד מֵעַל הַקַּרְחוֹן, וְנָפְלוּ שָׁם בַּשֶּׁלֶג וְכִסּוּ אֶת הַקַּרְחוֹן. כִּי לֹא נְטָפִים פְּשׁוּטִים הֵם נִטְפֵי מֵי הַנָּהָר: דְּמָעוֹת הֵם! דִּמְעוֹת אֻמְלָלִים, דִּמְעוֹת חַלָּשִׁים – מְעֻנִּים תַּחַת יַד תַּקִּיפִים; דִּמְעוֹת נֶהֱרָגִים – בְּרֶגַע יְצִיאַת הַנְּשָׁמָה. וְלֹא רוּחַ פָּשׁוּט הוּא הָרוּחַ הַנּוֹשֵׂא אֶת עָבֵי הַדְּמָעוֹת. רוּחַ זֶה יוֹצֵא מֵאוֹצַר הָאֲנָחוֹת. הוּא הָאוֹצָר אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ אֵלָיו כָּל אַנְחוֹת נִרְדָּפִים, סְחוּפִים וּדְווּיִם: אַנְחוֹת מֻכִּים עַל חִנָּם, רְצוּצִים בְּלִי צֶדֶק, אֲסוּרִים בְֹּלא מִשְׁפָּט; אֲנָחוֹת הַיּוֹצְאוֹת מִבָּּתֵּי תְפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל וּמִצְטָרְפוֹת הָאֲנָחוֹת, וְהָיוּ לְרוּחַ אֶחָד חָזָק, אַדִּיר.
וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף יוֹשֵׁב בְּחֶדְרוֹ, מָלֵא הוּא מַכְאוֹבִים, פְּצָעִים, נְגָעִים – מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד רֹאשׁוֹ. מִכָּל אֲנָחָה וַאֲנָחָה הַיּוֹצְאוֹת מִפִּי אָדָם אֶחָד, יַעֲשֶׂה בִּבְשָׂרוֹ פֶּצַע חָדָשׁ; וּפצָעִים יֵרָפְאוּ, וּפְצָעִים יִתְחַדְּשׁוּ. וְנֶאֱנָח מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וְנָמֵס הַקֶּרַח סְבִיבוֹ. וְנֶאֱנָח מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וְנֶאֱנָח מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף – וְאוּלָם שְׁתֵּי הָאֲנָחוֹת אֵינָן יוֹצְאוֹת יַחַד בְּרֶגַע אֶחָד וְאֵינָן מִצְטָרְפוֹת יַחַד.
אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה סִפֵּר אֵלִיָּהוּ לִשְתֵּי הַנְּעָרוֹת.
“וּכְשֶׁתַּגִּיעַ הַשָּׁעָה וּשְׁתֵּי הָאֲנָחוֹת תִּצְטָרֵפְנָה יַחַד – וְהָיָה הָרוּחַ לְסַעַר חָזָק מְפוֹצֵץ הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים וּמוֹרֶה רְעָמִים וּבְרָקִים. וְנָפְלוּ אָז הָרְעָמִים עַל רֹאשׁ הַפּוֹשְׁעִים, הָרוֹצְחִים, הַתַּקִּיפִים, הֶעָרִיצִים, הָאַכְזָרִים. וְהֵאִירוּ אָז הַבְּרָקִים עַל כָּל הַתַּעֲלוּלִים, אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ בַּמַּחֲשָׁךְ…”
וְיוֹתֵר לֹא נִתַּן רְשׁוּת לְאֵלִיָּהוּ לְגַלּוֹת לַנְּעָרוֹת.
וּבָאַחֲרוֹנָה גִלָּה אֵלִיָּהוּ לַנְּעָרוֹת שֶׁבְּשׁוּבָן הַבַּיְתָה, אָסוּר עֲלֵיהֶן לְהִנָּשֵׂא לְאִישׁ כִּי כְּבָר אֲרוּשׂוֹת הֵן. בַּכֹּל – לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וְעָדָה לְמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וּשְׁנֵי גַרְעִינִים נָתַן לָהֶן, כִּי תִטַּע כָּל אַחַת גַרְעִינָהּ בְּגַנָּהּ; וְהַבְטֵחַ הִבְטִיחַ אוֹתָן, כִּי תִזְכֶּינָה לִחְיוֹת עַד יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ. וְסִמָּן מָסַר לָהֶן: בְּעֵת אֲשֶׁר יַעֲלוּ וְצָמְחוּ עֵצִים מִן הַגַּרְעִינִים וְהִבְשִׁילוּ פֵּרוֹתֵיהֶם – אָז תֵּדַעְנָה, כִּי בָּא הַיּוֹם שֶׁתִּצְטָרֵפְנָה בּוֹ הָאֲנָחוֹת.
וּכְבָר עָבְרוּ שָׁנִים רַבּוֹת רַבּוֹת; וְיוֹשְׁבוֹת הַנְּעָרוֹת עַל אַחַד הָאִיִּים הָרְחוֹקִים – נִסְתָּרוֹת מֵעֵנֵי בְּנֵי־אָדָם – עֲגוּנוֹת וּמְחַכּוֹת לְחַתְנֵיהֶן, לִשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים. אַחַת חוֹלֶמֶת וּמְצַחֶקֶת וְאַחַת כּוֹאֶבֶת וְנֶאֱנַחַת. אַךְ הַזִּקְנָה לֹא תִשְׁלַט בָּהֶן: יָפוֹת וְרַכּוֹת וַעֲדִינוֹת הֵן כִּנְעָרוֹת בְּנוֹת עֶשֶׂר.
וּבְכָל פֶּסַח וָפֶסַח מַעֲלִים הָעֵצִים נִצָּה; וּבְכָל תִּשְׁעָה בְּאָב וְתִשְׁעָה בְּאָב נוֹבֶלֶת הַנִּצָּה וְנוֹשֶׁרֶת.
אוֹמְרִים, שֶׁכְּבָר הִתְחִילוּ גוֹמְלִים פֵּרוֹת.