שְׁמוּאֵלוֹן נַעַר יָתוֹם מֵאָבִיו, חָזַר מִבֵּית־הַכְּנֶסֶת לְבֵית אִמָּא בְּשַׁחֲרִית שֶׁל פּוּרִים אַחַר קְרִיאַת הַמְּגִלָּה, וּמָצָא אֶת עַצְמוֹ נֶעֱלָב: אִמָּא לֹא נָתְנָה לוֹ לֹא “אָזְנֵי הָמָן” וְלֹא שׁוּם מִגְדָּנוֹת. וְהוּא הֲלֹא גָדוֹל הִנֵּהוּ! כְּלוּם לֹא צָם אֶתְמוֹל תַּעֲנִית אֶסְתֵּר? כְּלוּם אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ לְאִמּוֹ בְּכָל לֵילֵי שַׁבָּתוֹת כְּאַבָּא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּחַיָּיו?
וּכְשֶׁהִבִּיט עַל הַשֻּׁלְחָן לֹא מָצָא שָׁם אוֹתָן הַחַלּוֹת הַצְּהֻבּוֹת, שֶׁהָיוּ מֻנָּחוֹת אֶשְׁתַּקַּד עַל הַשֻּׁלְחָן. שָׁאַל אֶת אִמּוֹ עַל הַדָּבָר וְהִיא עָנְתָה לוֹ: “מֵהֵיכָן אֶקַּח לְךָ חַלּוֹת?”
אוֹתוֹ הִיא שׁוֹאֶלֶת? כְּלוּם יוֹדֵעַ הוּא מֵהֵיכָן לוֹקְחִים?
הִתְחִילָה אִמּוֹ נוֹזֶפֶת וּמְקַלֶּלֶת אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁמְּקַלְּלִים יֶלֶד קָטָן.
“מִּכֵּוָן שֶׁאִמָּא עוֹשָׂה לִי כָּךְ, גּוֹמֵר שְׁמוּאֵלוֹן בְּדַעְתּוֹ, אֶעֱשֶׂה לָהּ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה: אֵלֵךְ וְאֶהְיֶה לְקָטָן.”
יָצָא לַחוּץ. וְהַשֶּׁמֶשׁ בַּחוּץ – כְּאִלּוּ עָמְדָה וְחִכְּתָה לוֹ; מִכֵּוָן שֶׁיָּצָא, יָצְאָה גַם הִיא מִבֵּין הֶעָבִים וְשָׁפְכָה עָלָיו עֹמֶר שֶׁל נִיצוֹצִים: “בָּרוּךְ הַבָּא שְׁמוּאֵלוֹן! – הִיא מְנַחֶמֶת אוֹתוֹ בִּשְׂפַת אוּרִים: – בּוֹא אַחֲרַי וְאֵרְאֲךָ שְׁלָגִים פּוֹשְׁרִים מִתְגַלְגְּלִים בִּעַמוּדֵי מַיִם, מִתְנַפְּלִים מִן הָהָר וּבוֹרְחִים לִנְהַר פְּרָת! בּוֹא וְאַרְאֲךָ צִפֳּרִים יָפוֹת, שֵׂיוֹת צְחוֹרוֹת!”
שָׁכַח הַנַּעַר אֶת עֶלְבּוֹנוֹ, אֶת פּוּרִים וְאֶת הָמָן, ויָצָא לַמָּקוֹם שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ קָרְאָה אוֹתוֹ. פָּגַשׁ בְּנַעַר אֶחָד מֶחֲבֵרָיו. אֶשְׁתַּקַּד, כְּשֶׁאֲבִי שְׁמוּאֵלוֹן חַי עוֹד וְשִלֵּם בַּעֲדוֹ שְׂכַר לִמּוּד, הָיָה לוֹמֵד עִם נַעַר זֶה בְּחֶדֶר אֶחָד.
– לְהֵיכָן, אַהֲרֹן? – שָׁאַל אֶת חֲבֵרוֹ.
– לְהֵיכָן? כְּיָדוּעַ, לֶאֱסֹף נְדָבוֹת! הֲלֹא פּוּרִים הַיּוֹם!
– בִּשְׁבִיל מִי?
– בִּשְׁבִיל מִי? כְּלוּם יוֹדֵעַ אֲנִי? בִּשְׁבִיל אֵיזֶה עָנִי!
– רְאֵה זֶה – אָדָם! הוּא הוֹלֵךְ לֶאֱסֹף נְדָבוֹת!
– וּלְדַעְתְּךָ? קָטָן אֲנִי בְּעֵינֶיךָ? הִי־הִי! כְּבָר צַמְתִּי תַּעֲנִית אֶסְתֵּר!
חָשַׁב שְׁמוּאֵל וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “זֶהוּ בֶּאֱמֶת דָּבָר טוֹב, מִצְוָה יָפָה!”
– יְחִידִי אַתָּה הוֹלֵךְ?
– לְפִי שָׁעָה אֲנִי יָחִיד, אֶלָּא שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִי חָבֵר.
– יָפֶה אֲנִי לְךָ לְחָבֵר?
– רְצוֹנְךָ?
– וּמִי יִתֵּן אַחַר כָּךְ אֶת הַמָּעוֹת לְעָנִי?
– מִי שֶׁיַּחֲזִיק בַּמִּטְפַּחַת.
– וּמִי יַחֲזִיק בַּמִּטְפַּחַת?
– הַגָּדוֹל שֶׁבֵּינֵינוּ.
– וַהֲלֹא אֲנִי הַגָּדוֹל!
– לֹא כִּי אֲנִי הַגָּדוֹל: אֲנִי צַמְתִּי אֶתְמוֹל.
– וַאֲנִי לֹא לְבַד שֶׁצַּמְתִּי אֶתְמוֹל, אֶלָּא כְּבָר אֵינִי בּוֹכֶה בַּבֹּקֶר, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי יָתוֹם וְאוֹמֵר קַדִּישׁ!
הִתְפַּשְּׁרוּ הַנְּעָרִים, שֶׁאֶחָד יַחֲזִיק אֶת הַמִּטְפַּחַת, וְהַשֵּׁנִי יַעֲסֹק בְּפֵרוּט הַכֶּסֶף, וְהַכֶּסֶף שֶׁיַּאַסְפוּ יְחַלְּקוּ בֵּינֵיהֶם, וְכָל אֶחָד יִתֵּן אֶת חֶלְקוֹ לְעָנִי, שֶׁיִּבְחַר לוֹ.
הִבִּיט שְׁמוּאֵלוֹן עַל הַשֶּׁמֶשׁ מִתּוֹךְ גַּעְגּוּעִים, וּכְאִלּוּ אָמַר לָהּ: שֶׁמֶש יָָפָה! הֲרֵי גָדוֹל אֲנִי וְלֹא נָאֶה שֶׁאֲצַחֵק בְּנִיצוֹצַיִךְ!
סָבְבוּ הַנְּעָרִים מִבַּיִת לְבַיִת, וּבְכָל בַּיִת שֶׁבָּאוּ בּוֹ, מָצְאוּ שֻׁלְחָן עָרוּךְ, פָּנִים עַלִּיזִים וְיָד פְּתוּחָה. זָכַר שְׁמוּאֵלוֹן בְּכָל פַּעַם אֶת הָעֶלְבּוֹן שֶׁגָּרְמָה לוֹ הַיּוֹם אִמּוֹ בְּבֵיתָהּ. שֻׁלְחָנָהּ רֵיק, אֵין “אָזְנֵי הָמָן”, אֵין חַלּוֹת יָפוֹת, אֵין יַיִן, כְּאִלּוּ הוּא אֵינוֹ גֶבֶר; כְּאִלּוּ אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן בְּכָל שַׁבָּת! הֲרֵי אֲפִלּוּ אֶת הַ“סֵּדֶר” יַעֲרֹךְ בְּלֵילֵי פֶּסַח הַבָּאִים, כְּאַבָּא גָמוּר. וְנִזְכַּר, שֶׁשָּׁאֲלָה אוֹתוֹ: “מֵהֵיכָן אֶקַּח לְךָ?”
“כְּלוּם יוֹדֵעַ אֲנִי מֵהֵיכָן?”
וְאֶפְשָׁר גַּם הִיא אֵינָהּ יוֹדַעַת, מֵהֵיכָן לוֹקְחִים! אַבָּא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה יודֵעַ, אֲבָל אַבָּא כְּבָר שָׁרוּי בְּגַן־עֵדֶן! קִמֵּט שְׁמוּאֵלוֹן אֶת מִצְחוֹ וְהִתְאַנַּח; וְזוֹ הָיְתָה הָאֲנָחָה הָרִאשׁוֹנָה לִשְׁמוּאֵלוֹן הַיָּתוֹם עַל דַּאֲגַת פַּרְנָסָה.
חָזְרוּ הַנְּעָרִים כָּל הַיּוֹם וּמִקְצָת הַלַּיְלָה, וּבָאַחֲרוֹנָה חִלְּקוּ בֵּינֵיהֶם אֶת הַמָּעוֹת כַּמְדֻבָּר, וְשָׁבוּ לְבֵיתָם.
לְמָחָר הִתְחִיל שְׁמוּאֵלוֹן מְחַכֶּה, שֶׁיָּבוֹא אֵיזֶה עָנִי לְבֵיתָם וְיִמְסֹר לוֹ אֶת חֵלֶק הַנְּדָבָה, אֲבָל אֵין עֲנִיִּים סָרִים לְבֵיתָם.
– אִמָּא – הוּא שׁוֹאֵל – מִפְּנֵי מָה אֵין עֲנִיִּים בָּאִים לְבֵיתֵנוּ?
– עֲנִיִּים חֲסֵרִים לְךָ! – גָּעֲרָה בּוֹ אִמּוֹ – אֵין לִי בַּמֶּה לְהַאֲכִיל אוֹתְךָ! אֱלֹהִים יוֹדֵעַ, מֵהֵיכָן יָבוֹאוּ צָרְכֵי הַפֶּסַח לְבֵיתֵנוּ – וְהוּא מִתְגַּעְגֵּעַ לַעֲנִיִּים!
מַחֲרִישׁ שְׁמוּאֵלוֹן נָזוּף וּבְלִבּוֹ הוּא חוֹשֵׁב: הֲרֵי צָדְקָה אִמָּא בֶּאֱמֶת! כֵּיצַד יָבוֹאוּ אֵלֵינוּ עֲנִיִּים כְּשֶׁהִיא גוּפָהּ אֵינָהּ יוֹדַעַת, אֵיך יָבוֹאוּ צָרְכֵי פֶּסַח לְבֵיתֵנוּ? אַבָּא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה יוֹדֵעַ וּלְפִיכָךְ בְּחַיָּיו הָיוּ עֲנִיִּים בָּאִים אֵלֵינוּ.
נֶעֱצַב הַקָּטָן אֶל לִבּוֹ. אֶלָּא שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מַשְׁכִּימָה בְּכָל בֹּקֶר, שׁוֹלַחַת לוֹ דֶרֶךְ הַחַלּוֹן עֹמֶר שֶׁל נִיצוֹצִים עַלִּיזִים וְקוֹרְאָה אוֹתוֹ הַחוּצָה: "בּוֹא הַחוּצָה, נַעַר אֻמְלָל! בּוֹאוּ כָּל הָאֻמְלָלִים וַאַאֲכִילְכֶם בְּנִיצוֹצִים, בַּאֲוִיר חָפְשִׁי, בְּרוּחוֹת עַלִּיזִים! בּוֹאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת הַחֲסִידוֹת הַיָּפוֹת הַשָּׁבוֹת אֶל קִנֵּיהֶן. בְּשׂוֹרָה הֵבִיאוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!
יָצָא שְׁמוּאֵלוֹן אַחַר נִיצוֹצֵי הַשֶּׁמֶשׁ, וְשָׂשׂ לִקְרַאת הָאֲוִיר הָרַךְ וְהַחֲסִידוֹת הַיָּפוֹת, שָׁכַח אֶת דַּאֲגָתוֹ לִימֵי הַפֶּסַח, אֶת רַעֲבוֹנוֹ הַיּוֹם. וּבְכָל פַּעַם מִשֵּׁשׁ בְּכִיסוֹ, שֶׁטְּמוּנוֹת שָׁם הַפְּרוּטוֹת שֶׁנִּקְבְּצוּ בִּשְׁבִיל עָנִי. אֲבָל עָנִי לֹא מָצָא עֲדַיִן. רוֹאֶה הוּא בָּעִיר הַרְבֵּה עֲנִיִּים כָּל כָּךְ, עַד שֶאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי מֵהֶם יִתֵּן. בָּאַחֲרוֹנָה נִזְכַּר שֶׁאָבִיו, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כְּשֶׁהָיָה חַי, הָיָה מַכְנִיס לְיַד הַשַּׁמָּשׁ שֶׁבְּבֵית־הַתְּפִלָּה בְּכָל עֶרֶב פֶּסַח בִּשְׁעַת תְּפִלַּת מִנְחָה אֵיזֶה סְכוּם שֶׁל מָעוֹת. “מַתַּת־רֶגֶל” הָיָה קוֹרֵא לָזֶה. עַכְשָׁו וַדַּאי שֶׁיִּהְיוּ חֲסֵרִים לַשַּׁמָּשׁ מָעוֹת אֵלּוּ. אֶתֵּן לוֹ אֶת הַנְּדָבָה שֶׁבְּכִיסִי! כָּךְ אָמַר הַנַּעַר אֶל לִבּוֹ.
וּבֵין כָּךְ וְכָךְ הִגִּיעַ עֶרֶב פֶּסַח. הָאֲוִיר שֶׁבַּחוּץ נַעֲשָׂה עוֹד יוֹתֵר רָכִיךְ, יוֹתֵר חָפְשִׁי, רוּחוֹת קַלִּים יוֹצְאִים מִגַּן־עֵדֶן וּמְלַטְּפִים לְחָיֵי יְלָדִים וְלוֹחֲשִׁים לָהֶם: יֶלֶד, יֶלֶד, יוֹדֵעַ אַתָּה?… הַלַּיְלָה? וּבַשָּׁמַיִם יֵשׁ כְּבָר שֶׁמֶשׁ שֶׁל חַג. וִילָדִים כְּבָר פָּשְׁטוּ יְשָׁנִים וְלָבְשׁוּ חֲדָשִׁים; וּכְבָר עוֹמְדִים הֵם צְפוּפִים עַל גּוּמָה עֲשׂוּיָה בַּקַּרְקַע, מְשַׂחֲקִים בֶּאֱגוֹזִים, מַרְוִיחִים, מַפְסִידִים, מִתְקוֹטְטִים, מִתְפַּיְּסִים. הַכֹּל עָלֵז!
בְּמִשְׂחַק הָאֱגוֹזִים אֵין שְׁמוּאֵלוֹן חָפֵץ לְהִשְׁתַּתֵּף. לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ אֱגוֹזִים… אֶלָּא פָּשׁוּט – כְּבָר גָּדוֹל הוּא! הָעֶרֶב צָרִיךְ הוּא לָשֶׁבֶת עַל מִטַּת הַהֲסִבָּה וְלַעֲרֹךְ סֵדֶר לְאִמָּא – כִּיהוּדִי גָמוּר. בְּגָדִים חֲדָשִׁים אֵין לוֹ. אִמָּא תְנַקֶּה לוֹ אֶת הַיְשָׁנִים מִן הָאָבָק וְתַעֲבִיר עֲלֵיהֶם מַגְהֵץ, וְיִהְיוּ עָלָיו כַּחֲדָשִׁים. וְשָׂמֵחַ שְׁמוּאֵלוֹן, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ הִתְחִילָה נוֹטָה לְצַד מַעֲרָב וּמְקָרֶבֶת אֶת הַחַג. אֲבָל אִמָּא יוֹשֶׁבֶת עֲצוּבָה. מָרוֹר כְּבָר יֵשׁ בַּבַּיִת, אַךְ מַצּוֹת אָיִן. חָסֵר לָהּ עוֹד רוּבָּל¹ וּשְׁמוֹנִים לִפְדּוֹת אֶת מַצּוֹתֶיהָ.
– שְׁמוּאֵלוֹן! – אָמְרָה לוֹ אִמָּא: – הֲלֹא יֶלֶד מַקְשִׁיב אַתָּה! לֵךְ לְבֵית רַבִּי יִשָּׂשכָר. הוּא עָשִׁיר נִכְבָּד וִידִיד לְאָבִיךָ הָיָה… כְּשֶׁתִּמְצָא שָׁם אֲנָשִׁים, לֹא תֹאמַר כְּלוּם… כְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה אִישׁ זָר בַּבַּיִת, תֹּאמַר לוֹ בְּסוֹד: “אִמָּא בִּקְשָׁה… הַלְוָאָה… רוּבָּל וּשְׁמוֹנִים… חֲסֵרִים לָהּ לִפְדּוֹת אֶת הַמַּצּוֹת!…”
יָצָא הַנַּעַר מַהֵר מִן הַבַּיִת, וּמִשְׁמֵשׁ בְּכִיסוֹ, כְּאִלּוּ יָרֵא הוּא שֶׁמָּא יִגְנֹב אֵיזֶה אִישׁ מִשָּׁם אֶת הַכֶּסֶף, וְנִכְנַס לְרַבִּי יִשָּׂשכָר.
וְרַבִּי יִשָּׂשכָר הוּא עָשִׁיר הָגוּן וְטוֹב לַבְּרִיּוֹת. וְהוּא יָשַׁב אָז בְּחֶדֶר מְרֻוָּח וְנָקִי, וְחָתַם פִּתְקָאוֹת עַל יַיִן לְאַרְבַּע כּוֹסוֹת לַשֻּׁלְחָן לַעֲנִיִים. כְּשֶׁנִּכְנַס הַקָּטָן, הִכִּיר בּוֹ שֶׁבָּא לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אֵיזוֹ בַּקָּשָׁה… קָם וְנִכְנַס בְּחֶדֶר מְיֻחָד.
– אִמָּא בִּקְשָׁה – הִתְחִיל הַנַּעַר מְגַמְגֵּם – רוּבָּל וּשְׁמוֹנִים חֲסֵרִים… לַמַּצּוֹת…
נֶאֱנַח רַ' יִשָּׂשכָר, הוֹצִיא מִתּוֹךְ כִּיסוֹ שְׁלִישׁוֹנִיָּה² וְאָמַר: – לֵךְ, נַעַר, וּפְרֹט לִי אֶת זֶה בְּאַחַת הַחֲנֻיּוֹת. רוּבָּל וּשְׁמוֹנִים קַח לְךָ וְהַמּוֹתָר תָּבִיא לִי.
– אֵין צֹרֶךְ לָלֶכֶת – עָנָה הַנַּעַר בְּחֶדְוָה – יֵש לִי לִפְרֹט!
הוֹצִיא אֶת מָעוֹתָיו וּמָנָה מִשָּׁם רוּבָּל וְעֶשְׂרִים וְנָתַן לְרַ' יִשָּׂשכָר.
בָּא רַ' יִשָּׂשכָר לִידֵי הִרְהוּר: “יֵשׁ לָהּ כֶּסֶף וְהִיא שׁוֹלַחַת אֵלַי לְבַקֵּשׁ נְדָבָה?”
אֲבָל רַבִּי יִשָּׂשכָר הוּא אָדָם הָגוּן. הִתְאַנַּח וְאָמַר בְּלִבּוֹ: אֶפְשָׁר שֶׁלָּהּ עוֹד צְרָכִים חוּץ מִמַּצּוֹת! קִבֵּל אֶת הַכֶּסֶף מִיַּד הַנַּעַר, וּמָסַר בְּיָדוֹ אֶת הַשְּׁלִישׁוֹנִיָּה.
הַנַּעַר עָמַד וְחָשַׁב קְצָת וְאָמַר: עַכְשָׁו יַטְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ רַ' יִשָּׂשכָר וְיִפְרֹט לִי שׁוּב אֶת הַשְּׁלִישׁונִיָּה!
– זֶה לָמָּה? – תָּמַהּ ר' יִשָּׂשכָר.
– מִפְּנֵי… מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לִי צֹרֶךְ בְּרוּבָּל וְעֶשְׂרִים פְּרוּטוֹת.
– לָמָּה?
– כָּךְ אָסַפְתִּי בְּפוּרִים. וְהַיּוֹם אֲנִי צָרִיךְ לְמָסְרוֹ לְעָנִי אֶחָד.
חָשַׁב ר' יִשָּׂשכָר, חָשַׁב, חָשַׁב וְאָמַר: – אֲהָהּ, נַעַר טוֹב, נַעַר הָגוּן, עוֹסֵק בְּמִצְווֹת! תֵּן אֶת הַשְּׁלִישׁוֹנִיָּה כֻּלָּהּ לְאִמְּךָ בְּהַלְוָאָה. וְהֵא לְךָ פְּרוּטוֹתֶיךָ – נָתוֹן תִּתֵּן לְעָנִי זֶה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר.
יָצָא שְׁמוּאֵלוֹן שָׂמֵחַ, וְר' יִשָּׂשכָר נִעֲנַע אַחֲרָיו בְּרֹאשׁוֹ וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! יְלָדִים שֶׁל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל!