א. חֲסָקָה מְזֻפֶּתֶת…    🔗

יֵשׁ, כַּמּוּבָן, אֳנִיּוֹת־עֲנָק, כָּךְ אוֹמְרִים, אַךְ אִישׁ לֹא רָאָה אוֹתָן עֲדַיִן. “אַקְוִיטָנִיָּה”, “מָאוּרִיטָנִיָּה”, מִי יוֹדֵעַ אוּלַי גַּם “לִוְיָתָנִיָּה”. יֵשׁ אֳנִיּוֹת בְּנוֹת שְׁתֵּי אֲרֻבּוֹת. אֶת אֵלֶּה דַוְקָא רוֹאִים לִפְעָמִים. מוֹשִׁיטִים אֶצְבַּע כְּלַפֵּי הָאֹפֶק וּמְצַוְּחִים: “אַ–אַ–בָּא אֳנִיָּה עִם שְׁתֵּי אֲרֻבּוֹת!”

יֵשׁ אֳנִיּוֹת הָעוֹגְנוֹת בְּיָפוֹ. אֲלֵיהֶן הָיוּ שׂוֹחִים לְעִתִּים הַקְּשִׁישִׁים שֶׁבַּחֲבוּרָה, בְּנֵי הַי"ב וְהַי״ג. בְּנוֹת אֲרֻבָּה אַחַת כֻּלָּן, קְטַנּוֹת, אֲבָל עֲדַיִן בְּגֶדֶר אֳנִיּוֹת.

כֵּן, יֵשׁ הַ“בָּרָקוֹת” הַגְּדוֹלוֹת בַּיַּרְקוֹן, תָּרְנֵיהֶן גְּבוֹהִים וְדַקִּים. הֵן עֲשׂוּיוֹת עֵץ וּמַעֲלוֹת מְעַט צַחֲנָה שֶׁל סְפִינוֹת וָיָם, תָּאִים קְטַנִּים קְבוּעִים לָהֶן מִתַּחַת לְסִפּוּנָן הַחַרְקָנִי, וְאֵין לְךָ דָּבָר נִפְלָא בָּעוֹלָם מֵאֲשֶׁר לְזַנֵּק מֵעַל לְחַרְטוֹמָן הַמַּיְמָה, אֶל מֵימֵי־הַיַּרְקוֹן הַיְרַקְרַקִּים.

וְיֵשׁ סִירוֹת סְתָם: דּוּגִיּוֹת, בּוּצִיּוֹת, עֲמֻקּוֹת, וּשְׁטוּחוֹת, סִירוֹת לְעֶשְׂרִים אִישׁ אוֹ שְׁנַיִם…. אוֹ לְאֶחָד…

אֲבָל שׁוּם סְפִינָה בָּעוֹלָם לֹא תִּשְׁוֶה לָהּ, לָהּ – לְתִפְאֶרֶת הַשַּׁיִט, לִיפַת־הַגֵּו, לַצִּבְעוֹנִית, לַמֻּצָּקָה, לָרַעֲנַנָּה – לַחֲסָקֶה.

בֶּחָצֵר, בְּסָמוּךְ לַבַּנָּנוֹת הָעֲבֻתּוֹת, הָרַעֲנַנּוֹת לִיַד הַבֶּרֶז, הַטַּפְטְפָן הַנִּצְחִי, חוֹנָה בִּמְפֻזָּר קְבוּצַת הַכַּדּוּרֶגֶל “בַּר־כּוֹכְבָא”.

אֱלִיק, רֹאשׁ־הַקְּבוּצָה, רוֹכֵב עַל גַּבֵּי יְצוּר־קְרָשִׁים מוּזָר וְתוֹקֵעַ בּוֹ מַסְמְרִים, דֶּרֶךְ קִרְעֵי־בַּד, הַמִּתְאַחִים וְנִצְמָדִים לְאַט־לְאַט זֶה אֶל זֶה.

שְׁמוּאֵל – בַּחוּרוֹן אֶרֶךְ־רַגְלַיִם, בַּעַל־אַפּוֹן זַלְגָּנִי – טוֹרֵחַ בְּסָמוּךְ לִמְדוּרָה קְטַנָּה, שֶׁמֵּעָלֶיהָ מוּטָל פַּח שָׁחוֹר וּמְעֻקָּם מָלֵא זֶפֶת מְבַעְבַּעַת.

מֵם־שְׁתֹק כּוֹרֵעַ עַל אַרְבַּעְתָּיו לְיַד גַּבְשׁוּשִׁית־רֶמֶץ, שֶׁהִשְׁחִירָה זֶה עִדָּן וְעִדָּנִים, וְנוֹשֵׁף לְתוֹכָהּ מְלֹא־רֵאוֹתָיו וּלְחָיָיו. קָטֹן הוּא וַעֲגַלְגֹל וְתַלְתַּלֵּי־זָהָב עַל פַּדַּחְתּוֹ, וּכְשֶׁהוּא מִתְנַפֵּחַ עַתָּה, כְּנֶגֶד הָרֶמֶץ, פַּרְצוּפוֹ כְּמַרְאֵהוּ כַּדּוּרֶגֶל מִסְפָּר חָמֵשׁ.

“מֵם” – צוֹעֵק אֵלָיו שְׁמוּאֵל – “מָה אַתָּה עוֹשֶׂה שָׁם? שָׁם לֹא תִּהְיֶה עוֹד אֵשׁ, מָה אַתָּה מִתְעַקֵּשׁ?”

“שְׁתֹק!” – קוֹפֶצֶת כְּנֶגְדּוֹ תְּשׁוּבָתוֹ הַקְּצָרָה שֶׁל מֵם, אוֹתָהּ תְּשׁוּבָה אָפְיָנִית, שֶׁבִּגְלָלָהּ קוֹרְאִים לוֹ “מֵם־שְׁתֹק”.

אַמְנוֹן – אָחִיו הַקָּטָן שֶׁל אֱלִיק, נַעַר זָעִיר וְחָמוּד, שֶׁזֶּה עַתָּה לָמַד לְהַלֵּךְ עַל רַגְלָיו – יוֹשֵׁב לְיַד הַבֶּרֶז, טוֹבֵל אֶת יָדָיו בִּשְׁלוּלִית שֶׁנִּקְוְתָה תַּחְתָּיו וּמַעֲבִירָן אַחַר־כָּךְ בַּהֲנָאָה מְרֻבָּה עַל פָּנָיו וְגוּפוֹ.

שְׁאָר חַבְרֵי קְבוּצַת “בַּר־כּוֹכְבָא” – דָּנִיֵּאל, בִּנְיָה, קוּצִי־רָמֵל וְתוֹלָעֵץ – מִתְרוֹצְצִים עַל פְּנֵי הַמִּגְרָשִׁים הַסְּמוּכִים, מֵהֶם רֵיקִים וְשׁוֹמֵמִים הַמְּגַדְּלִים קוֹץ וְדַרְדַּר וּשְׁאָר סַפַּחַת וּמֵהֶם תְּפוּסִים עַל־יְדֵי צְרִיפִים קְטַנִּים. הַחַבְרַיָּה טְרוּדִים בִּלְקִיטַת קְרָשִׁים, קִרְעֵי־עִתּוֹן, קִסְּמִים – הַכֹּל לְמַעַן הָאֵשׁ, לְמַעַן הַתְקָנַת הַזֶּפֶת.

חֲסָקֶה!

וְהֵיכָן הַחֲסָקֶה? סְלִיחָה, שָׁכַחְתִּי, בֶּאֱמֶת, לְהַצִּיגָהּ לִפְנֵיכֶם. וּבְכֵן, רְדוּ נָא בַּחֲזָרָה לַקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַסִּפּוּר, וְתִמְצְאוּ כָּתוּב, שֶׁאֱלִיק יוֹשֵׁב עַל מִין יְצוּר־קְרָשִׁים מוּזָר. יְצוּר־הַקְּרָשִׁים, שֶׁאֱלִיק יוֹשֵׁב עָלָיו, הוּא־הוּא הַחֲסָקֶה. וּמִּכֵּוָן שֶׁיֵשׁ וַדַּאי בֵּינֵיכֶם כַּמָּה אֻמְלָלִים שֶׁלֹא רָאוּ מִימֵיהֶם חָסָקֶה מַמָּשׁ – אֲנַסֶּה לְתָאֲרָהּ לָכֶם.

מַהוּ מְלָפְפוֹן, אַתֶּם יוֹדְעִים? – יוֹדְעִים. וּבְכֵן אֵין זֶה מְלָפְפוֹן. קְחוּ עַתָּה מְלָפְפוֹן נָאֶה וְצָעִיר, שֶׁקְּצוֹתָיו חַדִּים, וְחִתְכוּהוּ בְּאֶמְצָעִיתוֹ לְאָרְכּוֹ חָתָךְ נָאֶה וְחָלָק. אֶת חֶצְיוֹ הֶעָבֶה, הַמְגֻשָּׁם יוֹתֵר, אִכְלוּ לְתֵאָבוֹן, וְאֶת חֶצְיוֹ הַשֵּׁנִי, שֶׁשְּׁנֵי קְצוֹתָיו חַדִּים, הַעֲמִידוּ עַל צִדּוֹ הַקָּעוּר, כְּשֶׁפָּנָיו הַשְּׁטוּחִים לְמַעֲלָה. עַתָּה מֻנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן חֲסָקֶה. אִם דִּמְיוֹנְכֶם מְסֻגָּל לְהַפְלִיג מְעַט וּרְאִיתֶם אֶת הַשֻּׁלְחָן כְּיָם – תּוּכְלוּ גַם לְתָאֵר אֶת פְּלַג הַמְּלָפְפוֹן כַּחֲסָקֶה, כַּחֲסָקֶה מְשׁוּחָה בְּצֶבַע יָרֹק־בָּהִיר.

עַל גַּבֶּיהָ עוֹמְדִים כְּשֶׁהִיא שְׁקוּעָה כֻּלָּהּ בַּמַּיִם חוּץ לְ“סִפּוּנָה”. מְשׁוֹטֶיהָ עֲשׂוּיִים כְּצֶמֶד־כַּפּוֹת, שֶׁחֻבְּרוּ בִּשְׁנֵי קְצוֹתָיו שֶׁל מוֹט אָרֹךְ, וְאַתָּה בּוֹחֵשׁ בָּהּ וְחוֹתֵר – אַחַת לְכָאן וְאַחַת לְכָאן, אַחַת לְכָאן – כְּנַדְנֵדָה.

קְבוּצַת “בַּר־כּוֹכְבָא” הִיא קְבוּצַת כַּדּוּרֶגֶל, אַךְ מַעֲשֵׂה־שָׂטָן, – אֵין בֵּינֵיהֶם אֲפִלּוּ אָחָד, שֶׁאֵינוֹ שׂוֹחֶה, וְלֹא רַק שׂוֹחֶה אֶלָּא גַם שָׁט בַּחֲסָקֶה. הַכֹּל שַׁיְטָנִים מֻבְהָקִים. אִם אֵינְכֶם מַאֲמִינִים – אַדְּרַבָּא, תְּנוּ לָהֶם לְנַסּוֹת.

וְהִנֵּה עָמְדָה הַחַבְרַיָּה יוֹם אֶחָד עַל שְׂפַת־הַיָּם, הַכֹּל בְּמִכְנְסֵי־רַחֲצָה קְצָרִים, הַכֹּל שְׁזוּפִים וְנוֹטְפִים מַיִם, וְהִתְבּוֹנְנוּ בְּשַׁיט הַחֲסָקוֹת עַל פְּנֵי הַיָּם; וְהַיָּם שָׁקֵט, כָּחֹל, גָּדוֹל. הַחֲסָקוֹת שָׁטוּ חֶרֶשׁ וְהַמְּשׁוֹטִים נָעוּ־נָדוּ, עָלֹה וְיָרוֹד.

אָמַר שְׁמוּאֵל: “חֲסָקֶה!”

אָמַר אֱלִיק: “שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ אַחַת!”

אָמַר קוּצִי־רָמֵל: “וְחוֹשֵׁב אַתָּה שֶׁזֶּה כַּדּוּרֶגֶל! תַּשִּׂיג קֹדֶם כַּדּוּרֶגֶל”.

לְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִשְׁתַּתְּקוּ שָׁעָה־קַלָּה הַנְּעָרִים וַאֲנִי חָפַצְתִּי לְנַצֵּל אֶת הַזְּמַן, כְּדֵי לְהַסְבִּיר לָכֶם מַהוּ קוּצִי־רָמֵל וּמַהוּ כַּדּוּרֶגֶל. “קוּצִי־רָמֵל” זוֹהִי מִלָּה עַרְבִית, וּפֵרוּשָׁהּ: חוֹל יְרוּשַׁלְמִי. קוּדְס הִיא יְרוּשָׁלַיִם בְּעַרְבִית, וְרָמֵל – חוֹל. כְּשֶׁעַרְבִים הָיוּ מְהַלְּכִים יְחֵפִים בְּחוּצוֹת תֵּל־אָבִיב וְשַׂק עַל גַּבָּם, וּמַכְרִיזִים בְּקוֹל מִסְתַּלְסֵל וְנוּגֶה: “קוּדְסִי־רָא–א–מֵ–ל” – הֵבִינוּ עַקְרוֹת־הַבַּיִת, שֶׁמַּצִּיעִים לָהֶן חוֹל מְיֻחָד בְּמִינוֹ לְשִׁפְשׁוּף וּלְמַרוּק הַסִּירִים, הַמַּחֲבַתּוֹת וּשְׁאָר כְּלֵי־מִטְבָּח. לָמָּה, אֵיפוֹא, קוֹרְאִים לוֹ לְנַעַר זֶה “קוּצִי־רָמֵל”? מִכֵּוָן שֶׁצֶּבַע פָּנָיו וְשַׂעֲרוֹ הָיוּ כְּעֵין הַחוֹל, לְבַנְבַּן־זְהַבְהַב. וּבֵינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ שָׂמַח בְּלִבּוֹ הַנַּעַר שֶׁלֹּא כִּנּוּהוּ בַּשֵּׁם הַמְקֻבָּל לִבְהִירֵי הַשֵּׂעָר: גִ’ינְגִ’י!

וְכַדּוּרֶגֶל הוּא (אַל תַּחְשְׁבוּ, חָלִילָה, כִּי יוֹדְעִים אַתֶּם מַה הוּא כַּדּוּרֶגֶל!) – צִבּוּר עִתּוֹנִים מְעוּכִים וּדְחוּסִים זֶה בָּזֶה וְזֶה בְּתוֹךְ זֶה, עֲטוּפִים בְּמִין מַעֲטָפָה, שֶׁלְּפָנִים הָיְתָה גֶרֶב שֶׁל גְּבֶרֶת, וּמְחֻבָּרִים לִפְקַעַת עֲגֻלָּה עַל־יְדֵי חוּטִים, הַהוֹדְקִים אוֹתָהּ שְׁתִי וָעֵרֶב.

אָמְנָם אוֹמְרִים, כִּי יֵשׁ גַּם כַּדּוּרֶגֶל עָשׂוּי עוֹר וָגוּמִי, אֲבָל לִקְבוּצַת “בַּר־כּוֹכְבָא” אֵין עוֹד כַּדּוּר כָּזֶה, וְכָל חֲלוֹמָם הוּא כַּדּוּרֶגֶל כָּזֶה אֲמִתִּי, כַּדּוּרֶגֶל כַּהֲלָכָה!

סְטוֹפּ! הַנְּעָרִים מַמְשִׁיכִים לְדַבֵּר, עֵינֵיהֶם עֲדַיִן מְשׁוֹטְטוֹת עִם שֵׁיט־הַחֲסָקוֹת. תּוֹלָעֵץ אוֹמֵר: “אֲנִי שָׁמַעְתִּי שֶׁכַּץ מַרְוִיחַ הֲמוֹן כֶּסֶף מֵהַחֲסָקוֹת!”

“טֶמְבֶּל! הַחֲסָקוֹת שֶׁל כַּץ הֵן שֶׁל הָעִירִיָּה וְלֹא שֶׁל כַּץ”.

כָּאן מִתְעָרֵב שׁוּב אֱלִיק:

“אָז שֶׁל הַמַּצִּילִים – לֹא חָשׁוּב.”

מֵם־שְׁתֹק פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו: “אִלּוּ הָיְתָה לָנוּ חֲסָקֶה, יָכֹלְנוּ לְהַרְוִיחַ כֶּסֶף”.

קוֹפֵץ דָּנִיֵּאל וּמַשְׁלִים אֶת הָרַעְיוֹן: “וְלִקְנוֹת כַּדּוּרֶגֶל!…”

וּמֵם־שְׁתֹק מַשְׁמִיעַ בְּכַעַס:

“שְׁתֹק!”

שְׁמוּאֵל תּוֹמֵךְ בּוֹ: “הוּא שֶׁרָצִיתִי לוֹמַר גַּם אֲנִי…”

וֶאֱלִיק, שֶׁהוּא רֹאשׁ הַקְּבוּצָה, פּוֹסֵק:

“מָה חָשׁוּב מִי אָמַר… אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֶפְשָׁר לְהַרְוִיחַ עֲשָׂרָה גְרוּשׁ כָּל יוֹם.”

“אָז בְּשָׁבוּעַ יֵשׁ לָנוּ כַּדּוּרֶגֶל.”

“כֵּן, אֲבָל אֵיךְ תַּעֲשֶׂה לְךָ חֲסָקֶה?”

תּוֹלָעֵץ שׁוּב נוֹטֵל אֶת רְשׁוּת־הַדִּבּוּר:

“אוּלַי נְגַדֵּל אֶת תּוֹלְעֵי־הַמֶּשִׁי שֶׁלִּי וְנִמְכֹּר אֶת הַמֶּשִׁי? גַּם כָּכָה אֶפְשָׁר לְהַרְוִיחַ כֶּסֶף.”

עַל כָּךְ מְשִׁיבִים כֻּלָּם בְּמַקְהֵלָה:

“תּוֹלָעֵץ!”

בֵּינְתַיִם שָׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ. בֵּינְתַיִם הֵחֵלָּה הַחַבְרַיָּה רוֹעֶדֶת וּמַעֲלָה חִדּוּדִים־חִדּוּדִים עַל עוֹרָהּ. יָרְדוּ הַנְּעָרִים לְתוֹךְ מִכְנְסֵי־הַחַקִּי הַקְּצָרִים וְלָבְשׁוּ חֻלְצוֹת־הַטְּרִיקוֹ הַמְּהוּהוֹת – וְנִסְתַּלְּקוּ אִישׁ־אִישׁ לְבֵיתוֹ. בָּעֶרֶב, כְּשֶׁנִּפְגְּשׁוּ שׁוּב, וּמֵרָחוֹק נִצְנְצוּ אוֹרוֹת־הַקִּיּוֹסְקִים, וּמִלְמַעְלָה הִבְהֲבוּ הַכּוֹכָבִים – הֶחְלִיטוּ הַ“בַּר־כּוֹכְבָאִ”ים לְהַשִּׂיג חֲסָקֶה וִיהִי מָה. לְהַשִּׁיג חֲסָקֶה, לְהִשְׂתַּכֵּר כֶּסֶף, לִקְנוֹת כַּדּוּרֶגֶל – וְלִהְיוֹת סוֹף־סוֹף קְבוּצָה כְּתִקּוּנָהּ. אֲפֵלַת־הַלַּיְלָה חָתְמָה עַל הַבְּרִית.

יָמִים רַבִּים וְלֵילוֹת רַבִּים עָבְרוּ, עַד שֶׁהֻצַּג בַּחֲצֵרוֹ שֶׁל אֱלִיק שֶׁבֶר־כְּלִי. סְחִיבַת־קְרָשִׁים וְשִׁבְרֵי־לוּחוֹת מִבָּתִּים, שֶׁעָמְדוּ בְּעֶצֶם בְּנִיָּתָם, אִסּוּף־מַסְמְרִים בַּחֲצֵרוֹת נִדָּחוֹת, לִקּוּט קִרְעֵי־בַּד וְאַבַּרְזִין – כָּל אֵלֶּה קָדְמוּ לְאוֹתָהּ שָׁעָה, בָּהּ יוֹשֵׁב אֱלִיק עַל גַּבֵּי יְצוּר מוּזָר זֶה, מְאַחֶה עָלָיו קִרְעֵי־בַּד וְשׁוֹגֶה בַּחֲלוֹמוֹת עַל חֲסָקֶה, עַל יָם שָׁקֵט, עַל תַּיָּרִים אֲמֵרִיקָנִים שֶׁיָּבוֹאוּ לִשְׂכֹּר אוֹתָהּ וּלְבַסּוֹף, לְבַסּוֹף עַל כַּדּוּרֶגֶל כַּהֲלָכָה, כַּדּוּרֶגֶל שֶׁל “גּוֹלִים”, כַּדּוּרֶגֶל שֶׁל מַמָּשׁ.

אֶת הַמַּסְמְרִים הָעֲקֻמִּים יִשְּׁרוּ בֵּין אֶבֶן לָאֶבֶן.

אֶת הַקְּרָשִׁים נִסְּרוּ – בְּסַכִּין, בְּגַרְזֶן וּבְמַשּׂוֹר פָּגוּם.

אֶת הַזֶּפֶת נָטְלוּ – מִסּוֹלְלֵי־הַכְּבִישׁ בִּרְחוֹב־הַיַּרְדֵּן. גּוּשִׁים־גּוּשִׁים גֵּרְדוּהָ מֵחָבִיּוֹת שֶׁנִּתְרוֹקְנוּ.

גַּפְרוּרִים וָנֵפְטְ הֵבִיא אֱלִיק מִן הַמִּטְבָּח. אֶת הַזְּמַן וְאֶת הַכֹּחַ לָקְחוּ מִכָּל הַבָּא לַיָּד: מִשְּׁעוֹת הַלִּמּוּדִים וְהַמִּשְׂחָקִים, מִן הַבֹּקֶר וּמִן הָעֶרֶב.

לְאַחַר שֶׁאָסְפוּ וְגוֹבְבוּ אֶת כָּל אֵלֶּה, וּלְאַחַר שֶׁקִּבְּלוּ אֶת “הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל” וּלְאַחַר שֶׁהָיוּ שְׁרוּיִים בִּימֵי קַיִץ לוֹהֲטִים, וּלְאַחַר שֶׁיָּרַד אֱלִיק עַל גַּבֵּי הַחֲסָקֶה וְכִלָּה לְהַדְבִּיק עֲלֶיהָ קִרְעֵי־בַּד בִּתְקִיעַת מַסְמְרִים מֻחְלָדִים – לְאַחַר כָּל אֵלֶּה הִגִּיעַ תּוֹר הַזִּפּוּת. תּוֹר הַזִּפּוּת הִגִּיעַ, וְעִנְיַן הַזִּפּוּת – עִנְיַן שֶׁל כֹּבֶד־רֹאשׁ הוּא.

שֶׁכֵּן אִם הַזֶּפֶת לֹא תִּהְיֶה זֶפֶת אֲזַי תִּהְיֶה זוֹ זֶפֶת מְזֻפֶּתֶת.

נָטְלוּ, אֵפוֹא, הַחַבְרַיָּה אֶת פַּח־הַזֶּפֶת הַשָּׁחוֹר מֵעַל לָאֵשׁ וֶהֱבִיאוּהָ אֶל הַחֲסָקֶה, דָּחֲקוּ לְתוֹכָהּ אֶת אַחֲרוֹנֵי קִרְעֵי־הַבַּד, עִקְּמוּ מַסְמְרִים עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל – וּלְבַסּוֹף הֵחֵלּוּ נוֹטְלִים מָנוֹת־מָנוֹת שֶׁל זֶפֶת רוֹתַחַת מִן הַפַּח בְּמַקְלוֹת רְחָבִים וּמָרְחוּ הֵיטֵב אֶת צִפּוּי הַבַּד שֶׁל הַחֲסָקֶה. מִשֶּׁהִשְׁחִירוּ פְּנֵי הַחֲסָקֶה כְּשׁוּלֵי קְדֵרָה, גִּבְּלוּהָ בְּזֶפֶת פָּנִים וְאָחוֹר, מַטָּה וּמַעְלָה וְלֹא הִשְׁאִירוּ סֶדֶק וּבֶן־סֶדֶק נָקִי מִזִּפּוּת.

קוּצִי־רָמֵל, אוֹתוֹ נַעַר צָנוּם וּקְצַר־רוּחַ, הֵחֵל מְקַפֵּץ פִּתְאֹם מִסָּבִיב לַחֲסָקֶה: “בּוֹאוּ נוֹרִיד אוֹתָהּ הַמַּיְמָה, כְּדַאי כְּבָר לְנַסּוֹת.”

הַחַבְרַיָּה רִטְּנוּ רִטּוּן שֶׁל הַסְכָּמָה.

בִּינְיָה, הַמְגֻדָּל בַּחֲבוּרָה, הַ“בֶּק” הַשָּׁמֵן שֶׁאָבִיו שׁוֹטֵר, הִבִּיט בְּמַבָּט שׁוֹאֵל אֶל אֱלִיק:

וּמַה יִהְיֶה עִם הַצֶּבַע?"

לְמַרְאֵה הַחֲסָקֶה הַגְּמוּרָה וְהַמֻּגְמֶרֶת קִפֵּחַ גַּם אֱלִיק אֶת אֹרֶךְ־רוּחוֹ וּפָסַק:

“הַצֶּבַע, זֶה רַק לְיֹפִי! נוֹרִיד אוֹתָהּ וְנִרְאֶה אֵיךְ הִיא שָׁטָה!”

כָּל הַנְּעָרִים הִסְתָּעֲרוּ עַל הַסִּירָה לְשֵׂאתָהּ בַּיָּדַיִם, אַךְ אֱלִיק הִצְלִיחַ בְּעוֹד מוֹעֵד לְהַצִּיל אֶת הַמַּצָּב בַּהֲרִימוֹ קוֹל נוֹרָא וְאָיֹם: “חַכּוּ!”

כֻּלָם עָמְדוּ תַּחְתֵּיהֶם.

“לֹא לִתְפֹּס בַּיָּדַיִם, תִּדָּבְקוּ לַסִּירָה! חַכּוּ! נַכְנִיס תַּחְתֶּיהָ שְׁנֵי קְרָשִׁים וְנִסְחֹב אוֹתָהּ!”

הַפְּעֻלּוֹת נִפְעֲלוּ בִּזְרִיזוּת. כַּעֲבֹר דַּקּוֹת סְפוּרוֹת כְּבָר הָיוּ גוֹנְחִים, מְהַלְּכִים שְׁפוּפִים, כְּשֶׁבֵּינֵיהֶם מִתְנַדְנֶדֶת וּמִתְקַדֶּמֶת חֲסָקֶה לְאִטָּהּ – שְׁחוֹרָה מִשְׁחוֹר, מְרֻפֶּטֶת, שֶׁמַּרְאֶהָ עָשׂוּי לְעוֹרֵר זְוָעָה בְּלֵב כָּל שׁוֹחֲרֵי יֹפִי וְהַנְדָּסָה.

אֶת הֶחָצֵר חָצוּ בְּקשִׁי רַב, בְּדִחוּקֵי־דְחִיקוֹת, אַךְ לְבַסּוֹף הִצְלִיחוּ לָצֵאת מֵהַשַּׁעַר. בְּפִיק־בִּרְכַּיִם הִגִּיעוּ לַכְּבִישׁ. כָּאן כָּשַׁל כֹּחוֹ שֶׁל קוּצִי־רָמֵל. כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ הֵחֵל מְיַלֵּל: “עִמְדוּ, הַנִּיחוּ לְרֶגַע – כּוֹאֵב!”

הַנְּעָרִים הִשְׁלִיכוּ אֶת הַחֲסָקֶה עַל הַמִּדְרָכָה. אֱלִיק הִבִּיט מַבָּט שֶׁל יֵאוּשׁ עַל צְבָאוֹ:

“לֹא נוּכַל לִסְחֹב אוֹתָהּ סְתָם כָּכָה לַיָּם!”

קוּצִי־רָמֵל חָזַר וְהוֹסִיף לְיַלֵּל:

“לֹא נוּכַל לְהַגִּיעַ לַיָּם.”

בִּינְיָה אָמַר:

“אָסוּר לְהוֹבִיל דָּבָר כָּזֶה לָרְחוֹב! יִתְפֹּס אוֹתָנוּ שׁוֹטֵר. אַבָּא שֶׁלִּי אָמַר…”

“אַתָּה שְׁתֹק עִם הַשּׁוֹטְרִים שֶׁלְּךָ!” שִׁסְּעוֹ מֵם־שְׁתֹק, שֶׁלֹּא סָבַל מֹרֶךְ־לֵב. הַנְּעָרִים עָמְדוּ סְבִיב הַמְזֻפֶּתֶת הַשְּׁחוֹרָה, נִסּוּ כְּדַרְכָּם בְּשׁוּם־בְּשׁוּם־אֹפֶן שֶׁלֹּא לְהִתְיָאֵשׁ אַךְ בְּכָל־זֹאת עָמְדָה בַּגָּרוֹן שְׁאֵלָה אַחַת כְּאוּבָה: אָכֵן, יְצוּר מְגֻשָּׁם הוֹצֵאנוּ מִתַּחַת יָדֵינוּ, יְצוּר מְגֻשָּׁם וְכָבֵד! טוֹב, אֲבָל מַה נַּעֲשֶׂה? אֵיךְ מַגִּיעִים בְּכָל זֹאת לַיָּם. אֵיךְ מַגִּיעִים לַיָּם?!

ב. עַל גַּלְגַּלִים    🔗

הַחֲסָקֶה הָיְתָה רְבוּצָה, אֵפוֹא, עַל הַמִּדְרָכָה, וְהַחַבְרַיָּה עָמְדוּ סְבִיבָהּ כַּאֲבֵלִים סְבִיב אֲרוֹן־הַמֵּת. אֵין לָזוּז!

פִּתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל־צְוָחָה מִקְצֵה רְחוֹב־הַיַּרְדֵּן, קוֹל־צְוָחָה מְלֻוֶּה רַעַשׁ וְשָׁאוֹן וְקִשְׁקוּשׁ וְקִרְקוּשׁ. עֵינֵי הַלַּהֲקָה הֻפְנוּ לְשָׁם. זֶה הָיָה יוּסוּף, הַנַּעַר הַתֵּימָנִי שֶׁשֵּׁרֵת אֵצֶל הַחֶנְוָנִי וְאַרְגָּזוֹ הַגָּדוֹל עִמּוֹ. עַד שֶׁיִּקְרַב וְיָבוֹא לַמָּקוֹם, שֶׁשָּׁם עָמְדוּ הַנְּעָרִים, יְכוֹלִים אַתֶּם לַחְשֹׁב בֶּאֱמֶת שֶׁהוּא גוֹרֵר אַרְגָּז פָּשׁוּט, אַךְ מִיָּד לִכְשֶׁיַּגִּיעַ תִּרְאוּ, שֶׁלֹּא אַרְגָּז סְתָם הוּא זֶה, אֶלָּא מַעֲשֵׂה־מֶרְכָּבָה שָׁלֵם – עֲגָלָה!

מִתְגַּלְגֵּל לוֹ, אֵפוֹא, יוּסוּף בְּתוֹךְ עֶגְלָתוֹ הַחוֹרֶקֶת־שׁוֹרֶקֶת, רֶגֶל אַחַת נְתוּנָה לוֹ בְּאַרְגָּזָהּ וְרֶגֶל אַחַת נִשְׂרֶכֶת בַּחוּץ, דּוֹחֶפֶת וְדוֹחֶקֶת אֶת עֶגְלָתוֹ שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל בְּקֶצֶב מָהִיר יוֹתֵר.

עַד שֶׁהִגִּיעַ יוּסוּף עִם עֶגְלָתוֹ נוֹכַח אֱלִיק שֶׁרַעְיוֹן גְּאוֹנִי הֵחֵל לְנַקֵּר בְּמֹחוֹ. מֵרֹב שִׂמְחָה זִנֵּק מֵעֵבֶר לַחֲסָקֶה, דָּחַף בִּמְחִי־יָד אֶת דָּנִיֵּאל וּמֵם־שְׁתֹק וְתָקַע עַצְמוֹ בְּאֶמְצַע הַכְּבִישׁ בְּפִשּׂוּק־רַגְלַיִם וּבְפִשּׁוּט־יָדַיִם, כְּאוֹמֵר: סְטוֹפּ!

יוּסוּף, שֶׁנֶּהָג מֻמְחֶה הוּא, הִצְלִיחַ בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן לִלְחֹץ עַל “בֶּלֶם” הָרֶגֶל שֶׁלּוֹ וְלַעֲמֹד מַמָּשׁ מִתַּחַת לְאַפּוֹ שֶׁל אֱלִיק. כְּהֶרֶף־עַיִן חָלַץ אֶת רַגְלוֹ מִתּוֹךְ הָעֲגָלָה, קָפַץ קָדִימָה, הֱסִיטָהּ בְּהֶנֶף־יָד הַצִּדָּה לְבַל תַּפְרִיעַ אוֹתוֹ וְהִבְלִיט אֶת סַנְטֵרוֹ כְּנֶגֶד אֱלִיק:

“אַתָּה רוֹצֶה לִסְפֹּר אֶת הַשִּׁנַיִם שֶׁלְּךָ?”

"סָפַרְתִּי אוֹתָן כְּבָר! עָנָה אֱלִיק שֶׁלֹּא הִשְׁתּוֹקֵק הַפַּעַם לְמַכּוֹת. הַנְּעָרִים לֹא זָזוּ, כַּמּוּבָן, מִמְּקוֹמָם. זֶה לֹא קוּנְץ שֶׁבַּשְּׁכוּנָה שֶׁלָּנוּ נִתְנַפֵּל עֲשָׂרָה עַל אֶחָד. וּמִלְּבַד זֹאת: זָרִיז יוּסוּף כְּשֵׁד, אֲבָל אֵין אֱלִיק נַעַר שֶׁיְּהֵא זָקוּק לְעֶזְרָה. יוּסוּף תָּפַס אֶת חֻלְצָתוֹ שֶׁל אֱלִיק וְקִמְּצָהּ בְּתוֹךְ אֶגְרוֹפוֹ. אֱלִיק חָטַף אֶת הָאֶגְרוֹף, לְפָתוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְלָחַץ לְחִיצָה אֲיֻמָּה כָּל־כָּךְ שֶׁיּוּסוּף נֶאֱנַק. אָז אָמַר:

“שְׁמַע, יוּסוּף, לָמָּה לְהִתְרַגֵּז? תִּסְלַח לִי, אִם זֶה הִרְגִּיז אוֹתְךָ. בּוֹא לָשׁוּט עַל חֲסָקֶה.”

רַק עַכְשָׁו רָאָה יוּסוּף אֶת הַחֲסָקֶה וַאֲרֶשֶׁת עֵינָיו הִשְׁתַּנְּתָה כָּלִיל. בִּן־רֶגַע עָבַר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל מַרְגָּרִינָה מִקֵּץ עֶשֶׂר דַּקּוֹת תְּמִימוֹת תַּחַת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ.

בְּאוֹתוֹ רֶגַע פָּרַץ בִּינְיָה בִּצְחוֹק אַדִּיר: חַה… חַה… חַה!

“מָה אַתָּה צוֹחֵק, חוּשָׁם בֶּן־תֶּרַח?” כָּעַס עָלָיו אֱלִיק, “מַה יֵּשׁ פֹּה לִצְחֹק!”

“מָה אֲנִי צוֹחֵק?” – עָנָה בִּינְיָה, שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַבְלִיג עַל צְחוֹקוֹ – “אַתָּה מַזְמִין אֶת יוּסוּף וּבְעַצְמְךָ אֵינְךָ יָכוֹל לְהָבִיא אֶת הַחֲסָקֶה עַד הַיָּם.”

“בֶּאֱמֶת”, זִמְרֵר אֱלִיק שְׁאֵלַת הִתְגָּרוּת, “בֶּאֱמֶת, אַתָּה בָּטוּחַ? נִרְאֶה תֵּכֶף מִי פֹּה… מוּטָב שֶׁאֶשְׁתֹּק. חֶבְרֶה, תִּפְסוּ אֶת הַחֲסָקֶה אִישׁ בִּמְקוֹמוֹ. וְעַכְשָׁו”, צָעַק אֱלִיק, “הוֹפּ אֶחָד וְהַחֲסָקֶה עַל הָעֲגָלָה. יוּסוּף, הַקְרֵב אֶת הָעֲגָלָה!”

“מָה – מִי – מוּ?” הִשְׁתּוֹמֵם יוּסוּף הִשְׁתּוֹמְמוּת שֶׁל כַּעַס: “אַתָּה תַּגִּיד לִי מַה לַּעֲשׂוֹת בָּעֲגָלָה שֶׁלִּי?”

“מָה אִכְפַּת לְךָ?” נִסָּה שׁוּב אֱלִיק לְרַכֵּךְ אוֹתוֹ. “נֵלֵךְ מִכָּל הַצְּדָדִים, נִשְׁמֹר עַל הַחֲסָקֶה, אַתָּה וַאֲנִי נִדְחֹף, כָּכָה נַגִּיעַ לַיָּם וּבִשְׂכַר זֶה נַכְנִיס אוֹתְךָ לַשֻּׁתָּפוּת.”

“בְּלִי שֻׁתָּף וּבְלִי חַרְטָף!” נָתַן פִּתְאֹם קוּצִי־רָמֵל צְעָקָה כְּאִלּוּ דָרְכוּ לוֹ עַל הָאֶצְבָּעוֹת.

“שְׁתֹק!” שִׁסְּעוֹ מֵם־שְׁתֹק, “שֶׁיִּהְיֶה אִתָּנוּ שֻׁתָּף, מַה יֵּשׁ?”

“אֲבָל אָמַרְנוּ…”

“שְׁתֹק!”

נוּ, מֵילָא, נִתְקָרְרָה עָלָיו דַּעְתּוֹ וְהֻשַּׂג סוֹף־סוֹף הַהֶסְכֵּם. יוּסוּף הִקְרִיב אֶת הָעֲגָלָה אֶל הַחֲסָקֶה, הַנְּעָרִים גַנְחוּ וְרַטְנוּ, אִמְּצוּ אֶת רַגְלֵיהֶם הַשְּׁחוּמוֹת וְ… הוֹפּ… הַחֲסָקֶה מִתְנוֹדֶדֶת כִּמְבַקֶּשֶׁת שִׁוּוּי־מִשְׁקָל. הָעֲגָלָה זָזָה וְהֵחֵלָּה נִגְרֶרֶת־יוֹרֶדֶת כְּלַפֵּי הַיָּם. יוּסוּף צָעַד בָּרֹאשׁ וּמָשַׁךְ אֶת הָעֲגָלָה בַּחֶבֶל שֶׁנָּתוּן הָיָה בְּרִפּוּד־שַׂק עַל מִצְחוֹ. אֱלִיק דָּחַף מֵאֲחוֹר. אֲחֵרִים תָּמְכוּ בַּחֲסָקֶה מִכָּל הַצְּדָדִים. פִּתְאֹם פָּצַח שְׁמוּאֵל בְּזֶמֶר וְהַכֹּל הִצְטָרְפוּ אֵלָיו בַּעֲלִיצוּת רַבָּה.

כְּתֹנֶת לַיְלָה

נָפְלָה בַּפַּיְלָה.

עַל גַּלְגַּלִים, עַל גַּלְגַּלִים, עַל גַּלְגַּלִים.

וְאַחֲרֵי הַפְסָקָה קְצָרָה בְּצַוְתָּא: קוֹל צְרִיחָה מַחֲרִישׁ־אָזְנַיִם –

עַל גַּלְגַּלִים!

וְהָרַכֶּבֶת –

הִיא מִסְתּוֹבֶבֶת –

עַל גַּלְגַּלִּים, עַל גַּלְגַּלִּים, עַל גַּלְגַּלִּים, עַל גַּלְגַּלִּים!

עַתָּה הֵחֵל שְׁמוּאֵל לְזַיֵּף עַד לְהַבְהִיל, אַךְ הַנְּעָרִים הֶחֱרוּ הֶחֱזִיקוּ אַחֲרָיו בְּפִזְמוֹנָם הַצּוֹהֵל:

חֲסָקֶה נוֹסַעַת

לְאַט, לְאַ–אַט –

וְכֻלָּם בְּמַקְהֵלָה:

עַל גַּלְגַּלִים, עַל גַּלְגַּלִים, עַל גַּלְגַּלִים.

וְכָךְ הִגִּיעוּ עַד קְצֵה הַמִּדְרָכָה וְעַד שְׂפַת הַחוֹל הַלָּבָן וְלֹא יָכְלוּ עוֹד.

“עֲגָלָה בַּחוֹל – לֹא יָכוֹל” הָיָה אוֹמֵר כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד חַיִּמְקֶה הָעֶגְלוֹן. וּמִי מִן הַנְּעָרִים אֵינוֹ מַכִּיר אֶת חַיִּמְקֶה הָעֶגְלוֹן? וּמִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ, שֶׁכָּל מַה שֶּׁאוֹמֵר חַיִּמְקֶה הָעֶגְלוֹן זָהָב טָהוֹר הוּא, אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ?

הִפִּילוּ אֶת הַחֲסָקֶה מֵעַל הָעֲגָלָה וְהֵחֵלּוּ מְגַלְגְּלִים אוֹתָהּ הָפוֹךְ בָּהּ וְהָפוֹךְ בָּהּ פָּנִים וָגַב. סִיעַת הַנְּעָרִים הִתְנַהֲלָה לְאַט וּבְמַאֲמָץ גָּדוֹל עַד סַף־הַמַּיִם עַצְמָם, עַד מְקוֹם שָׁם מְלַקְּקִים הַגַּלִּים הַפְּעוֹטִים אֶת הַחוֹל, אֶת הַצְּדָפִים וְאֶת בְּהוֹנוֹת־הָרַגְלַיִם.

“נוּכַל כֻּלָּנוּ לָשׁוּט בְּבַת־אַחַת?” שָׁאַל יוּסוּף בְּסָקְרוֹ אֶת הַחֲסָקֶה מִתּוֹךְ סַפְקָנוּת גְּדוֹלָה. נִכָּר הָיָה בּוֹ שֶׁלֹּא הִשְׁתַתֵּף בָּעֲשִׂיָּתָהּ – שֶׁאִלְמָלֵא כֵן הָיְתָה אֱמוּנָתוֹ בָּהּ גְּדוֹלָה יוֹתֵר. אֱלִיק דָּחַף אֶת הַחֲסָקֶה כָּךְ, שֶׁחַרְטוֹמָהּ נִשְׁתַּרְבֵּב לְעֵבֶר הַגַּלִּים.

“אֲנִי” – אָמַר מִתּוֹךְ גְּנִיחוֹת וְהִתְאַמְּצֻיּוֹת – “אֲנִי עוֹלֶה עִם הַבְּגָדִים עַל הַחֲסָקֶה. מִי שֶׁאֵינֶנּוּ מַסְכִּים לַעֲלוֹת יִתְפַּשֵּׁט וְ… (הַחֲבֵרִים חִכּוּ לִדְבָרָיו בִּמְתִיחוּת). …וְיִשְׂחֶה עַל יָדֵנוּ. לְמַעְלָה עוֹלִים רַק לְבוּשִׁים. מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בַּחֲסָקֶה שֶׁלָּנוּ – יִשָּׁאֵר בַּמַּיִם.”

הַמַּקְשִׁיבִים נִסּוּ לִצְחֹק, אַךְ זֶה לֹא הָיָה צְחוֹק. מֵם־שְׁתֹק הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהֵבִין כִּי הָעִנְיָן הוּא רְצִינִי, וְעַתָּה יַעֲמֹד אֱלִיק עַל דַּעְתּוֹ בְּתֹקֶף. הוּא קָם וְהִכְרִיז: “אֲנִי נִשְׁאָר בִּבְגָדִים.”

“מִי עוֹד?” אָמַר אֱלִיק כְּמִתְגָּרֶה.

“אֲנִי!” קָפַץ קוּצִי־רָמֵל.

“אֲנִי!” הֶחְלִיט יוּסוּף.

“אָז” – אָמַר אֱלִיק – “אַרְבָּעָה וַדַּאי תִּקַּח הַחֲסָקֶה, וְאַתֶּם” – פָּנָה אֶל שְׁמוּאֵל וּבִינְיֶה – אַתֶּם תִּשְׁחוּ כָּל הַזְּמַן עַל יָדֵנוּ. יַלְלָה, חַבְרַיָּה, לַמַּיִם!"

הִתְבָּרֵר שֶׁבִּמְקוֹם מְשׁוֹטִים הָיוּ מֻטְמָנִים לָהֶם מֵאֲחוֹרֵי אַחַד הַסְּלָעִים עַל הַחוֹף שְׁנֵי לוּחוֹת אֲרֻכִּים וְצָרִים, אֶחָד בְּתוֹרַת מָשׁוֹט שְׂמָאלִי וְהַשֵׁנִי – מָשׁוֹט יְמָנִי. הַמְּשׁוֹטִים הוּבְאוּ מִיָּד. אַרְבַּעַת הַנְּעָרִים, שֶׁגָּמְרוּ בְּלִבָּם לַעֲלוֹת עַל “סִפּוּנָהּ” שֶׁל הַסִּירָה, הִפְשִׁילוּ אֶת מִכְנְסֵיהֶם הַקְּצָרִים. שְׁלשֶׁת הַשַּׂחְיָנִים הִטִּילוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם בְּעִרְבּוּבְיָה מְעֹרֶמֶת עַל הַחוֹל וְזִנְקוּ הַמַּיְמָה.

אַךְ נָגְעָה הַחֲסָקֶה בַּמַּיִם וּמִיָּד נֶעֶשְׂתָה קַלָּה כַּנּוֹצָה. הַגַּלִּים הִקְפִּיצוּ אֶת חַרְטוֹמָהּ וְהִיא טָפְחָה עַל גַּבָּם טְפִיחוֹת יְדִידוּת קוֹלָנִיּוֹת. אַרְבַּעַת עוֹטֵי־הַבְּגָדִים הָיוּ מְקַפְּצִים בְּסָמוּךְ לַחֲסָקֶה עַד שֶׁהִתְחִילוּ קְצוֹת מִכְנְסֵיהֶם נוֹטְלִים רְטִיבוּת – אָז קָפְצוּ בָּזֶה אַחַר זֶה עַל גַּבֵּי הַחֲסָקֶה וְכַעֲבֹר רֶגַע קַל הָיוּ אַרְבָּעָה יְצוּרִים מִתְנַדְנְדִים וּמְבַקְּשִׁים לָהֶם שִׁוּוּי־מִשְׁקָל עַל פְּנֵי כְּלִי־הַשַּׁיִט הַמְפֻקְפָּק שֶׁלָּהֶם.

הַיָּם הָיָה שָׁקֵט. אֵי־שָׁם בְּמֶרְחַקָּיו הַכְּחֻלִּים נִמְשְׁכוּ רְצוּעוֹת בְּהִירוֹת. אֵי־שָׁם לְיַד חוֹלוֹתָיו הַלְּבָנִים דִּלְּגוּ אֲדָווֹת צְחוֹרוֹת שֶׁל קֶצֶף. אַף הַיָּם כֻּלּוֹ־כֻּלּוֹ שָׁקֵט, שָׁקֵט מְאֹד. גַּם שֶׁמֶשׁ גְּבוֹהָה בָּעֲרָה – גַּם עִיר לְבָנָה נָחָה מֵרָחוֹק, שׁוֹתֶקֶת מֵרָחוֹק, נֶחְמֶדֶת מֵרָחוֹק.

הַחֲסָקֶה הִתְחִילָה לָשׁוּט. הַמַּיִם נַעֲשׂוּ כְּחֻלִּים יוֹתֵר וְיוֹתֵר. מִסָּבִיב לַחֲסָקֶה הִשְׁתּוֹלְלוּ וְשָׂחוּ שְׁלשָׁה שַׂחְיָנִים מֻבְהָקִים וְהָיוּ אֲחוּזֵי־הִתְפָּעֲלוּת; אֱלִיק וּמֵם־שְׁתֹק חָתְרוּ בְּכָל כֹּחַ בִּשְׁנֵי לוּחוֹת הַקְּרָשִׁים שֶׁלָהֶם וְלֹא פָּצוּ פֶּה מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת. הַחֲסָקֶה גִשְּׁשָׁה וְנָעָה קָדִימָה עַל פְּנֵי הַזְּכוּכִית הַצְּלוּלָה שֶׁל הַמַּיִם. יוּסוּף וְקוּצִי־רָמֵל לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּק. הִתְלַהֲבוּתָם הָיְתָה כֹּה גְדוֹלָה, עַד כִּי קוֹלוֹתֵיהֶם נִתְמַזְּגוּ לִשְׁאָגָה גְדוֹלָה אַחַת: שַׁוּוּ־נָא בְּנַפְשְׁכֶם שְׁנֵי פּוֹחֲחִים צְמוּדִים בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתֵיהֶם אֶל הַחֲסָקֶה הַמִּתְנוֹדֶדֶת מַעֲדַנּוֹת – יוֹשְׁבִים קְפוּאִים בְּפֶה פָּעוּר וְשׁוֹאֲגִים מֵרֹב שִׂמְחָה.

שָׁכְחוּ אֶת הַכַּדּוּרֶגֶל, שָׁכְחוּ שֶׁהַחֲסָקֶה נוֹעֲדָה לְהַכְנִיס כֶּסֶף כְּדֵי לִרְכּשׁ כַּדּוּרֶגֶל, שָׁכְחוּ אֶת כָּל הַטִּלְטוּלִים וְהַצָּרוֹת וְהִפְקִירוּ עַצְמָם לַתַּעֲנוּג הַקָּרִיר וְהַטָּהוֹר שֶׁל הַשַּׁיִט!

בְּעַד הַמַּיִם נִשְׁקַף הַחוֹל הַלָּבָן וּצְדָפִים יְרַקְרַקִּים, זְהַבְהַבִּים, אַדְמוֹנִיִּים רְצוּפִים בּוֹ. הַשַּׂחְיָנִים צָלְלוּ פַּעַם בְּפַעַם, עָבְרוּ מִתַּחַת לַחֲסָקֶה, הִקִּיפוּהָ, הָיוּ מְאֻשָּׁרִים כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא הֶעֱלוּ עַל דַּעְתָּם רַעְיוֹן כָּל כָּךְ פָּשׁוּט וּמִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת כְּמוֹ לְהַתִּיז מַיִם עַל הַיּוֹשְׁבִים אוֹ לְפָחוֹת – לַהֲפֹךְ אֶת הַחֲסָקֶה לְשֵׁם שַׁעֲשׁוּעַ בִּלְבָד, רַק לְשֵׁם שַׁעֲשׁוּעַ.

לְמַעֲשֶׂה לֹא הִרְחִיקוּ הַרְבֵּה מִן הַחוֹף. הַשַּׂחְיָנִים יָכְלוּ לְהַגִּיעַ בִּצְלִילָה עַד קַרְקָעוֹ שֶׁל יָם. מִפַּעַם לְפַעַם, אַחֲרֵי צְלִילָה כָּזֹאת, הֵרִים אֶחָד מֵהֶם אֶגְרוֹף פָּתוּחַ וּבוֹ מִתְנוֹצֵץ, נִגָּר קְצָת חוֹל רָטֹב – לְלַמֶּדְךָ שֶׁנָּגַע בַּקַּרְקַע. עוֹד לֹא הִתְרַחֲקוּ בְּיוֹתֵר, אַךְ הָיוּ מְאֻשָּׁרִים כְּאִלּוּ חָדְרוּ כְּבָר לְמַעֲמַקֵּי־הַיָּם. אִישׁ מֵהֶם לֹא הִרְגִּישׁ, אֵיךְ חוֹדְרִים לְאַט־לְאַט הַמַּיִם לְתוֹךְ הַחֲסָקֶה הַמְזֻפֶּתֶת, אֵיךְ תְּנוּעַת־הַחֲסָקֶה נִפְסֶקֶת כִּמְעַט, אֵיךְ נוֹטָה הִיא עַל צִדָּהּ הָאֶחָד, אֵיךְ הִיא… –

בְּבַת־אַחַת שָׁקְעָה הַחֲסָקֶה; בִּטְנָהּ וְגַבָּהּ אַחֲרֶיהָ וְכָל כֻּלָּהּ בְּתוֹךְ הַמַּיִם. לֹא עָבְרָה שְׁנִיָּה וְאַרְבָּעָה בַּחוּרִים נוֹסָפִים בְּחֻלְצוֹת וּמִכְנָסַיִם הָיוּ שׂוֹחִים בַּמַּיִם וְאֵיזֶה יְצוּר־קְרָשִׁים תָּפוּחַ וּמְנֻפָּח צוֹלֵל אַט־אַט אֶל קַרְקָעִית־הַיָּם הַיְרַקְרֶקֶת. תְּחִלָּה לֹא הֵבִינוּ מַה קָּרָה, אַךְ מִשֶּׁהֵבִינוּ הָיָה כְּבָר מְאֻחָר. אֱלִיק אֶל נָכוֹן נִסָּה לִצְלֹל. הוּא הִגִּיעַ עַד הַחֲסָקֶה וְלֹא עָלָה בְּיָדוֹ לִנְגֹּעַ בָּהּ.

לֹא נוֹתְרָה לַנְּעָרִים שׁוּם בְּרֵרָה אֶלָּא לִשְׂחוֹת אֶל הַחוֹף – וּכְכָל הָאֶפְשָׁר מַהֵר, שֶׁאִם לֹא כֵן יִטְבְּעוּ גַם הֵם – אִם מֵרֹב צַעַר, וְאִם מֵרֹב מַיִם.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַחוֹף לֹא יָכְלוּ בִּנְיָה וּשְׁמוּאֵל לִבְלֹם אֶת צְחוֹקָם; הַמַּחֲזֶה הָיָה בֶּאֱמֶת מְשַׁעֲשֵׁעַ. אַךְ אֱלִיק וְיוּסוּף צִפְצְפוּ. תֵּכֶף וּמִיָּד קָרְעוּ וְהִשְׁלִיכוּ מֵעַל עַצְמָם אֶת בִּגְדֵיהֶם, שִׁטְּחוּ אוֹתָם עַל הַסְּלָעִים הַחַמִּים – וְהִתְפַּלְּשׁוּ לַהֲנָאָתָם בַּחוֹל. מֵם־שְׁתֹק וְקוּצִי־רָמֵל רָאוּ אוֹתָם וְעָשׂוּ כֵן. תַּעֲרוּכָה מְנֻמֶּרֶת שֶׁל בְּגָדִים הֵחֵלָה מַעֲלָה אֵדִים אֶל מוּל הַשֶּׁמֶשׁ. הַנְּעָרִים הִתְיַשְּׁבוּ עַל פְּנֵי הַחוֹל – זֶה שָׁכוּב וְזֶה רָכוּב – וְהֵצִיצוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אִישׁ בְּעֵינֵי אָחִיו לִרְאוֹת אֶת הַצַּעַר הַגָּדוֹל הַמְקַנֵּן בָּהֶן.

אַךְ לֹא הָיָה זְמַן לְצַעַר. חֲבֵרָיו שֶׁל אֱלִיק, כָּמוֹהוּ, עֲשׂוּיִים הָיוּ לְלֹא־חָת. הֵם לֹא יָדְעוּ יֵאוּשׁ מַהוּ. דָּבָר אֶחָד הָיָה בָּרוּר לָהֶם – הֵם מֻכְרָחִים לְנַצֵּחַ אֶת קְבוּצַת “הַיַּרְדֵּן” וִיהִי מָה. הֵם מֻכְרָחִים לִרְכּשׁ כַּדּוּרֶגֶל, לְהִתְאַמֵּן, לְשַׂחֵק הַרְבֵּה – וּלְהָקִים קְבוּצָה לְתִפְאֶרֶת.

אָז אָמַר אֱלִיק:

“אֵין חֲסָקֶה, שָׁכַחְנוּ. אַךְ מֻכְרָחִים לֶאֱסֹף כֶּסֶף.”

שְׁמוּאֵל הִתְגָּרֵד בְּפַדַּחְתּוֹ וְאָמַר:

“אִי־אֶפְשָׁר. לֹא אַבָּא שֶׁלִּי, וְלֹא אַבָּא שֶׁלְּךָ, וְלֹא אַבָּא שֶׁל קוּצִי־רָמֵל, וֹלֹא אָבִיו שֶׁל שׁוּם יֶלֶד יוּכַל לָתֵת לָנוּ פְּרוּטָה. אִי־אֶפְשָׁר.”

אֲפִלּוּ קוּצִי־רָמֵל, שֶׁתָּמִיד הָיָה נִלְהָב וּמִשְׁתַּלְהֵב כְּצֶבַע שָׂעָרוֹ, אָמַר מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ קוֹדֵר:

“אָבוּד.”

קָפַץ מֵם־שְׁתֹק הַפָּזִיז, סְגָנוֹ שֶׁל אֱלִיק, הַהוֹלֵךְ אַחֲרָיו בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם: “אַל תְּדַבְּרוּ שְׁטֻיּוֹת! נַעֲשֶׂה קֻפָּה וְנֶאֱסֹף כֶּסֶף.”

אֲבָל אֵיךְ?

שַׁאֲלוּ אֶת אַחַד הַיְלָדִים הָאֵלֶּה מַה זֶּה כֶּסֶף. הוּא אֵינֶנּוּ לָהוּט אַחֲרֵי כֶּסֶף. לֹא! אַךְ יוֹדֵעַ הוּא כִּי לְעִתִּים הוֹלְכִים אֶצְלוֹ בַּבַּיִת לִישֹׁן בְּקֵיבָה רֵיקָה – לֹא מִכֵּוָן שֶׁהִתְפַּנְּקוּ וְלֹא מִכֵּוָן שֶׁלֹא אוֹכְלִים תֶּרֶד, וְלֹא מִכֵּוָן שֶהַמְּטַפֶּלֶת כָּעֲסָה עַל מִישֶׁהוּ שֶׁהִדְבִּיק אֶת הַקְּצִיצָה עַל גַּב הַכִּסֵּא שֶׁל אֲמִירָה וְגֵרְשָׁה אוֹתוֹ, אֶלָּא פָּשׁוּט, מִכֵּוָן שֶׁאֵין לְאַבָּא זֶה שֶׁקּוֹרְאִים כֶּסֶף. וּבְכֵן, אֵיךְ?

וְהִנֵּה בָּא יוּסוּף גַּם הַפַּעַם וְהָיָה הַמּוֹשִׁיעַ. הוּא אָמַר: “עוֹד מְעַט רֹאשׁ־הַשָּׁנָה. נְקַבֵּל עֲבוֹדָה בִּפְרָחִים.”

הַקְּבוּצָה כֻּלָּהּ קָרְאָה פֶּה אֶחָד:

“מָה?!”

“עֲבוֹדָה בִּפְרָחִים – אֵינְכֶם יוֹדְעִים?”

וְאָז סִפֵּר לָהֶם יוּסוּף אֵיךְ מִתְרוֹצְצִים נְעָרִים קְטַנִּים בְּעֶרֶב־חַג וּמוֹבִילִים זֵרִים נֶהְדָּרִים שֶׁל פְּרָחִים לְכָל מִינֵי בָּתִּים מְפֹאָרִים שֶׁל עֲשִׁירִים. וְאֵיךְ לְבַסּוֹף, בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת בַּלַּיְלָה, תַּחַת פַּנָּס, מוֹנִים אֶת הַפְּרוּטוֹת שֶׁצָּבְרוּ.

הַחַבְרַיָּה הִקְשִׁיבוּ רַב־קֶשֶׁב, הִשְׁכִּיחוּ אֶת הַחֲסָקֶה מִלִּבָּם, וּלְאַחַר שֶׁכִּלָּה יוּסוּף אֶת דְּבָרָיו נִמְנוּ־וְגָמְרוּ, שֶׁאָכֵן זוֹהִי הַדֶּרֶךְ – מְקִימִים קֻפַּת־קְבוּצָה, הוֹלְכִים “לַעֲבֹד בִּפְרָחִים” בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה, אוֹסְפִים פְּרוּטוֹת, וְהַכַּדּוּרֶגֶל מֻבְטָח לָהֶם. וְעִקַּר־הָעִקָּרִים – “מַרְבִּיצִים” לִקְבוּצַת־“הַיַּרְדֵּן” וּמְקַבְּלִים אֶת יוּסוּף לִקְבוּצַת “בַּר־כּוֹכְבָא.”

הַשִּׂמְחָה הָיְתָה כֹּה גְדוֹלָה, עַד שֶׁהַחַבְרַיָּה מִהֲרוּ לְהִתְלַבֵּשׁ בִּבְגָדִים, הֶעֱלוּ אֶת עֶגְלָתוֹ שֶׁל יוּסוּף לַכְּבִישׁ, נִדְחֲקוּ לְתוֹכָהּ, עָלוּ בִּרְחוֹב אֲלֶנְבִּי עַד מֻגְרַבִּי וּמִשָּׁם שָׁבוּ וְ“הִתְגַּלְּצ’וּ” בְּמוֹרַד הָרְחוֹב בַּהֲרִיעָם בְּקוֹלֵי־קוֹלוֹת:

כְּתֹנֶת לַיְלָה

נָפְלָה בַּפַּיְלָה.

עַל גַּלְגַּלִּים, עַל גַּלְגַּלִּים,

עַל גַּלְגַּלִּים, עַל גַּלְגַּלִּים!

ג. פְּרָחִים, אָסוֹן וְ“גוֹלִים”.    🔗

מִי שֶׁלֹּא רָאָה אֶת תֵּל־אָבִיב בְּעֶרֶב רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, לֹא רָאָה מְהוּמָה מִיָּמָיו. וְשַׁוּוּ בְּנַפְשְׁכֶם אֶת הַלַּהֲקָה שֶׁלָּנוּ מִתְרוֹצֶצֶת בְּתוֹךְ הַמְּהוּמָה הַזֹּאת! וְתָאֲרוּ לָכֶם שֶׁבִּידֵיהֶם לֹא טַיָּרוֹת, לֹא בַּנְדּוּרוֹת, לֹא פוֹרְפֵרוֹת, לֹא פְּקָקִים, אֶלָּא פָּשׁוּט – פְּרָחִים. זֵרֵי־זֵרִים שֶׁל פְּרָחִים! יוּסוּף כִּהֵן כִּמְנַהֵל הָעִנְיָנִים. הוּא וֶאֱלִיק עָבְדוּ בַּחֲנוּת הַגְּדוֹלָה “גִּנַּת הַנַּחַל” שֶׁבְּטַבּוּרָהּ שֶׁל הָעִיר. הָיוּ טוֹעֲנִים אֶת הָעֲגָלָה הַקְּטַנָּה בְּזֵרֵי־פְּרָחִים וְאָצִים־טָסִים לְחַלְּקָם בֵּין הַלָּקוֹחוֹת.

שְׁמוּאֵל וּמֵם־שְׁתֹק (כֵּוָן שֶׁהָיוּ אַחִים) עָבְדוּ אֵצֶל דּוֹדָתָם, שֶׁלֹּא הָיְתָה לְמַעֲשֶׂה בַּעֲלַת־חֲנוּת אֶלָּא הֶחֱזִיקָה פַּחִים וּפַחוֹנִים בְּקֶרֶן־הָרְחוֹב עַל פְּנֵי הַמִּדְרָכָה. וְדוֹדָתָם זוֹ הָיְתָה מְשַׁלַּחַת אוֹתָם עִם צְרוֹרוֹת שֶׁל פְּרָחִים לְהַצִּיעָם לְכָל עוֹבֵר וָשָׁב בָּרְחוֹבוֹת הַסְּמוּכִים.

בִּינְיָה וְקוּצִי־רָמֵל מָצְאוּ לָהֶם שֶׁבֶר־כְּלִי, שֶׁהָיָה מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים בְּחֶזְקַת אוֹפַנַּיִם. לִרְכֹּב וְלִנְסֹעַ עָלָיו בְּגֶדֶר הַנִּמְנָע הָיָה, אַךְ הֵם הָלְכוּ מִשְּׁנֵי עֲבָרָיו, הֵקִימוּ קוֹל צְוָחָה נוֹרָא וְעָמְסוּ עַל גַּבָּיו אֶת הַפְּרָחִים שֶׁקִּבְּלוּ לַחֲלֻקָּה מֵאֵת הַחֲנוּת “נַחַל־גַּנִּים”, הֲלֹא הִיא הַמִּתְחָרָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל “גִּנַּת־הַנַּחַל.”

הָעֲבוֹדָה רָתְחָה־קָדְחָה וְלֹא אַחַת הָיוּ צְפוּיִים הַנְּעָרִים לִמְצֹא אֶת מְנוּחָתָם מִתַּחַת לְגַלְגַּלֵּי־מְכוֹנִית.

קִצּוּרוֹ שֶׁל דָּבָר, אַחֲרֵי יוֹם שֶׁל הִתְרוֹצְצוּת מְטֹרֶפֶת בָּא עֶרֶב־הֶחָג. אוֹרוֹת הֹעֲלוּ בָּעִיר וְסִיעַת הַסּוֹחֲרִים הַקְּטַנִּים נֶאֱסְפָה מִתַּחַת לְאַחַד הַפַּנָּסִים בַּשְּׁכוּנָה. הָיָה כְּבָר חַג, הַכֹּל הָיוּ מְרֻחָצִים וּלְבוּשִׁים נָאֶה. לֹא נִכָּר בָּהֶם יוֹם הֶעָמָל שֶׁזֶּה עַתָּה סִיְּמוּהוּ. הֵם יָשְׁבוּ לִמְנוֹת אֶת הַכֶּסֶף. בִּינְיָה הוֹצִיא מִכִּיסוֹ מִמְחָטָה גְדוֹלָה וּמָנָה אֶת הַמַּטְבְּעוֹת לְתוֹךְ כּוֹבָעוֹ שֶׁל אֱלִיק, הַמֻּנָּח עַל הָאֲדָמָה. שְׁלשִׁים וְאַרְבָּעָה גְרוּשׁ!

מֵם־שְׁתֹק חָלַץ מִכִּיסוֹ גֶרֶב בָּלָה, פָּתַח אֶת קְשָׁרָיו, וּמִתּוֹכוֹ נִשְׁפְּכוּ אַרְצָה שְׁלשִׁים וּשְׁנַיִם וָחֵצִי גְרוּשׁ וּמִיל!

הִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל יוּסוּף. הוּא הוֹצִיא מִכִּיסוֹ הֶעָמֹק מְלוֹא חָפְנָיו. רַק עַתָּה נִתְבָּרֵר לַחֲבֵרָיו שֶׁהוּא נָתוּן עֲדַיִן בִּבְגָדָיו הַמְּרֻפָּטִים, לְפִי שֶׁלֹּא הִסְפִּיקָה שְׁעָתוֹ לָסוּר לְבֵיתוֹ. רַק עַתָּה בָּאוּ הֵם לִכְלָל מַחֲשָׁבָה, שֶׁלֹא יִהְיֶה לוֹ אוּלַי, לֹא חַג וְלֹא בֶּגֶד שֶׁל חַג. הוּא שִׁלְשֵׁל לְתוֹךְ הַכּוֹבַע שִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה גְרוּשׁ וּמִיל!

וְיַחַד?– לֹא. הֵם לֹא הִסְפִּיקוּ לִגְמֹר אֶת מִנְיַן הַמַּטְבְּעוֹת. מִן הַחשֶׁךְ נִשְׁמַע קוֹל צְעָדִים וּמִיָּד הוֹפִיעָה אִשָּׁה, תֵּימָנִיָּה זְקֵנָה, וְקָרְאָה בְּקוֹל לַחַשׁ:

“יוּסוּף, יוּסוּף, בְּנִי…”

יוּסוּף קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ וְהָלַךְ מִיָּד אֵלֶיהָ. הַנְּעָרִים לִוּוּ אֶת דְּמֻיּוֹתֵיהֶם הַמִּסְתּוֹדְדוֹת – דְּמוּת הָאֵם וּבְנָהּ. חָלְפָה שָׁעָה אֲרֻכָּה וְלֵב הַנְּעָרִים נִתְמַלֵּא תִּמָּהוֹן וְצִפִּיָּה. כְּשֶׁחָזַר, אָמַר יוּסוּף בְּקוֹל רוֹטֵט:

“אֱלִיק, אֲנִי מֻכְרָח לָלֶכֶת… אַבָּא שֶׁלִּי נִפְצַע קָשֶׁה… הַיּוֹם. הוּא נָשָׂא אָרוֹן חָדָשׁ אֶל בַּיִת אֶחָד, עִם הָעֲגָלָה… הוּא בְּסַבָּלוּת, אַתֶּם יוֹדְעִים. וּבְאֶמְצַע הָרְחוֹב, שְׁנֵי אוֹטוֹמוֹבִּילִים… וְהוּא בְּדִיּוּק בֵּינֵיהֶם… הָעֲגָלָה נִשְׁבְּרָה לַחֲתִיכוֹת – זֶה הָיָה בַּאֲלֶנְבִּי, עַל־יַד הַשּׁוֹטֵר… לַחֲתִיכוֹת לְגַמְרֵי… וְהוּא שׁוֹכֵב בַּ”הֲדַסָּה“. אֶת כָּל הַכֶּסֶף יִצְטָרֵךְ לָתֵת בִּשְׁבִיל הָאָרוֹן, שֶׁהוּא עַל אַחֲרָיוּתוֹ. אִמִּי חִפְּשָׂה אוֹתִי כָּל הַיּוֹם…”

הַנְּעָרִים הִקְשִׁיבוּ בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה. הָאֵם הַכְּפוּפָה וְהַחֲלוּשָׁה קָרְבָה אֲלֵיהֶם וְהֵחֵלָּה מִתְיַפַּחַת חֶרֶשׁ בְּהִשָּׁעֲנָה עַל הָעַמּוּד.

יוּסוּף הוֹסִיף:

“אֲנִי מֻכְרָח לָלֶכֶת, אֲנִי לֹא אוּכַל לָבוֹא עוֹד… אֵין דָּבָר… אוּלַי, כְּשֶׁאַבָּא שֶׁלִּי יַבְרִיא, אָבוֹא שׁוּב לְשַׂחֵק. אַתֶּם מְבִינִים… לַחֲתִיכוֹת… לַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת. וְאָבִי פָּצוּעַ קָשֶׁה… בַּ”הֲדַסָּה“. וּמִנַּיִן נְשַׁלֵּם בְּעַד זֶה?”

נַעַר אַמִּיץ הָיָה יוּסוּף זֶה. הוּא לֹא בָּכָה. הוּא נָטַל אֶת זְרוֹעָהּ שֶׁל אִמּוֹ, הִתְרַחֵק עִמָּהּ וְנִבְלַע בַּחֲשֵׁכָה.

בְּמַעֲמַקֵּי הַכּוֹבַע הַמְּרֻפָּט מוּטָלוֹת הָיוּ הַמַּטְבְּעוֹת. עַתָּה הֵן נִרְאוּ קָרוֹת מְאֹד וְנוֹצְצוּ עֲמוּמוֹת לְאוֹר־הַפַּנָּס. לַהֲקַת־הַנְּעָרִים יָשְׁבָה מִסָּבִיב. חֲצִי תְּרֵיסָר גֻּלְגְּלוֹת עוֹשֶׂה מַאֲמָץ, טוֹרֵחַ וְשׁוֹקֵל וְחוֹשֵׁב מִתּוֹךְ מְסִירוּת נֶפֶשׁ רַבָּה – מַה לַּעֲשׂוֹת?

???

וְהִנֵּה קָם אֱלִיק, מַרִים אֶת הַכּוֹבַע, מְמָעֲכוֹ וְקוֹשְׁרוֹ כִּצְרוֹר בַּפְּתִיל, וְתּוֹחֵב אֶת הַצְּרוֹר הַמְצַלְצֵל מִתַּחַת לְחֻלְצָתוֹ.

“בּוֹאוּ!” אִם אֱלִיק אֵינוֹ אוֹמֵר דָּבָר – אֵין לִשְׁאֹל. עָלָיו לָדַעַת לְאָן פָּנָיו.

הוֹלְכִים. עוֹלִים לָרְחוֹב, צוֹעֲדִים עַל פְּנֵי הַמִּדְרָכוֹת. הָעִיר רֵיקָה, כִּי הַכֹּל חוֹגְגִים, יוֹשְׁבִים סְפוּנִים בְּבָתֵּיהֶם וּמִתְעַנְּגִים עַל כָּל טוּב. הַנְּעָרִים צוֹעֲדִים בִּזְרִיזוּת בְּמַעֲלֵה הַרְחוֹב. וְהִנֵּה הַכִּכָּר. כָּאן עָמַד הַשּׁוֹטֵר עַל מִשְׁמַרְתּוֹ. צֹמֶת רְחוֹבוֹת.

אֲנָשִׁים מְמַהֲרִים, מְכוֹנִיּוֹת מַחֲלִיקוֹת בְּטִיסָה.

“צָרִיךְ לִמְצֹא אֶת הָעֲגָלָה שֶׁל אָבִיו שֶׁל יוּסוּף.” פּוֹקֵד אֱלִיק. “נַחֲזִיר אוֹתָהּ קֹדֶם לְבֵיתוֹ.” מִיָּד הִתְפַּזְּרוּ הַנְּעָרִים זוּגוֹת זוּגוֹת – וְהַחִפּוּשׂ הֵחֵל.

לְאַחַר חִפּוּשׂ קָצָר, מָצְאוּ אֶת שִׁבְרֵי הָעֲגָלָה. שְׁנֵי גַלְגַּלִּים, מוֹטוֹת, לוּחוֹת – מְרֻסָּקִים, גְּרוּפִים, מוּטָלִים בַּעֲרֵמָה לְיַד אַחַת הַמִּדְרָכוֹת; מִיָּד הֵחֵלּוּ לִפְעֹל. אֶת הַגַּלְגַּלִּים גִּלְגְּלוּ קוּצִי־רָמֵל וּמֵם־שְׁתֹק. אֶת שְׁאָר שִׁבְרֵי הַכֵּלִים אָסְפוּ וְעָרְכוּ עַל גַּבֵּי שְׁנֵי מוֹטוֹת, כְּמִין אֲלוּנְקָה וּנְשָׂאוּם כָּל הָאַרְבָּעָה יַחְדָּו.

עַתָּה גָלְשׁוּ יָשַָׁר אֶל אֲפֵלָתוֹ שֶׁל כֶּרֶם־הַתֵּימָנִים. סָמוּךְ לָרְחוֹבוֹת הַגְּדוֹלִים הָעֲשִׁירִים מִתְעַקְּלוֹת סִמְטָאוֹת מְעֻפָּשׁוֹת, צָרוֹת וּמַצְחִינוֹת. צְרִיפִים מְגֻבָּבִים אֵלֶּה עַל אֵלֶּה. שְׁלוּלִיּוֹת נִקְווּ בֵּין הַבָּתִּים. תִּלֵּי־אַשְׁפָּה, שִׁבְרֵי־לְבֵנִים. הַנְּעָרִים פָּסְעוּ בְּנַחַת וְצִיְּתוּ חֶרֶשׁ לִפְקֻדּוֹתָיו שֶׁל אֱלִיק: “כָּאן נִפְנֶה שְׂמֹאלָה, הִזָּהֲרוּ! פֹּה תְּעָלָה! עִמְדוּ!”

כֻּלָּם הִכִּירוּ אֶת הַשְּׁכוּנָה שֶׁל יוּסוּף: צְרִיפִים דַּלִּים, צְרִיפֵי־פַּחִים מֻחְלָדִים, בְּלֹא חַלּוֹנוֹת וּבְלֹא אֲוִיר.

אֶלִיק דָּפַק עַל אַחַת הַדְּלָתוֹת. הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה. לָאוֹר הַקָּלוּשׁ, שֶׁבָּקַע מִן הַחֶדֶר, נִסְתַּמְּנָה קוֹמָתָהּ הַכְּחוּשָׁה שֶׁל הָאֵם. אֱלִיק רָמַז לַנְּעָרִים וְהֵם נִכְנְסוּ אַחֲרָיו לְתוֹךְ הַצְּרִיף. מְנוֹרַת־נֵפְט הֵאִירָה אֶת הַסְּחָבוֹת הַפְּרוּשׂוֹת עַל הָרִצְפָּה. פְּעוּטִים וּפְעוּטוֹת נִתְכַּרְבְּלוּ בַּהֶן וְיָשְׁנוּ מוּטָלִים בְּעִרְבּוּבְיָה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

הַנְּעָרִים הִסְמִיכוּ לְיַד הַכֹּתֶל אֶת שִׁבְרֵי הָעֲגָלָה שֶׁהֵבִיאוּ.

“אֵיפֹה יוּסוּף”? שָׁאַל אֱלִיק.

“יוּסוּף… יוּסוּף הָלַךְ אֵצֶל אָבִיו, לְבַקֵּר בַּ”הֲדַסָּה" – עָנְתָה הָאֵם, שֶׁהִתְבּוֹנְנָה אֶל מַעֲשֵׂי הַנְּעָרִים.

“טוֹב” – עָנָה אֱלִיק. – “סַפְּרִי לוֹ, שֶׁהָיִינוּ כָּאן. מָחָר נָבוֹא אֵלָיו בְּשֵׁנִית. אוּלַי רוֹצֶה הוּא שֶׁנַּעֲזֹר לוֹ. בּוֹאוּ!”

כְּהֶרֶף עַיִן הָיוּ בַּחוּץ. אַךְ עָשׂוּ כַּמָּה צְעָדִים וּמֵם־שְׁתֹק עָמַד תַּחְתָּיו וְהִתְחִיל מְמַלְמֵל:

“חַ… חַכּוּ רֶגַע… אֲ… אֲנִי חוֹשֵׁב מַשֶּׁהוּ.”

“מַה יֵּשׁ?”

“נִתֵּן לָהֶם… אֲנִי חוֹשֵׁב… אֶת הַכֶּסֶף… נִתֵּן לָהֶם אֶת הַכֶּסֶף שֶׁאָסַפְנוּ, אֶת הַקֻּפָּה. לְאִמּוֹ שֶׁל יוּסוּף נִתֵּן אֶת כָּל הַכֶּסֶף… אֲנִי חוֹשֵׁב.”

עָמְדָה קְבוּצַת הַכַּדּוּרֶגֶל “בַּר־כּוֹכְבָא” בְּסִמְטָה חֲשֵׁכָה וּבְקִרְבָּהּ נְטוּשָׁה מִלְחָמָה כָּזֹאת – שֶׁבְּאוֹתוֹ רֶגַע יָכְלוּ לִשְׁכֹּחַ אֲפִלּוּ מֶה עָדִיף – לִתְקוֹעַ גּוֹל אוֹ לְקַבֵּל גּוֹל.

הֲיוֹדְעִים אַתֶּם מַהוּ לְוַתֵּר בְּרֶגַע הָאַחֲרוֹן (כְּשֶׁהַכֹּל מֻנָּח בַּ“כִּיס”, לְאַחַר יוֹם עֲבוֹדָה נוֹרָא כָּל כָּךְ), לְוַתֵּר עַל כַּדּוּרֶגֶל, מַמָּשׁ לְהַשְׁלִיכוֹ מִן הַיָּדַיִם?

אַךְ מְעַנְיֵן כִּי דַוְקָא בְּשָׁעָה חֲמוּרָה זוֹ לֹא הָיָה שׁוּם וִכּוּחַ. אַחַר רְגָעִים אֲחָדִים שֶׁל שְׁתִיקָה הִסְכִּימוּ כֻּלָּם כִּי מֵם־שְׁתֹק הִשְׁמִיעַ אֶת הַהַצָּעָה הַנְּכוֹנָה בְּיוֹתֵר בִּימֵי חָיָּיו.

מִהֲרוּ וְחָזְרוּ. דֶּלֶת־הַצְּרִיף הָיְתָה עֲדַיִן פְּתוּחָה. עָמְדָה הַתֵּימָנִיָּה הַזְּקֵנָה בְּפֶתַח בֵּיתָהּ וְהִשְׁקִיפָה בְּעֶצֶב אֶל הַלַּיְלָה, כִּמְגוֹנֶנֶת בְּגַבָּהּ עַל פְּעוּטוֹתֶיהָ הַשְּׁנַיִם בִּפְנִים.

אֱלִיק שָׁלָה אֶת צְרוֹר הַכֶּסֶף מִתּוֹךְ הַכּוֹבַע שֶׁבְּחֵיקוֹ וְהוֹשִׁיטוֹ לָאֵם.

“מַה זֶּה?”

“זֶה שֶׁל יוּסוּף. הוּא שָׁכַח אֶת זֶה אֶצְלֵנוּ! הוּא עָבַד בִּפְרָחִים.”

“שֶׁל יוּסוּף שֶׁלִּי, כָּל הַכֶּסֶף?”

“כֵּן, כָּל הַכֶּסֶף. הוּא בָּא אֵלֵינוּ בָּעֶרֶב וְסִפֵּר, שֶׁעָבַד וְהִרְוִיחַ הַרְבֵּה.”

“בֶּאֱמֶת?” שָׁאֲלָה הַזְּקֵנָה בְּקוֹל נִרְגָּשׁ. “אַתֶּם בַּחוּרִים טוֹבִים. תּוֹדָה רַבָּה! תּוֹדָה, יְלָדִים, תּוֹדָה…”

הַנְּעָרִים הִסְתַּלְקוּ מַהֵר. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לַשְּׁכוּנָה נִזְכַּר שְׁמוּאֵל לִשְׁאֹל:

“לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ לָהּ, שֶׁהַכֶּסֶף הוּא גַם שֶׁלָּנוּ?”

“טֶמְבֶּל!” פָּסַק אֱלִיק. “הִיא לֹא הָיְתָה מַסְכִּימָה לָקַחַת.”

אָכֵן, לֹא הִצְלִיחָה קְבוּצַת “בַּר־כּוֹכְבָא” לְהַשִּׂיג כַּדּוּרֶגֶל גַּם בְּנִסְיוֹנָהּ הַשֵּׁנִי. אַךְ אֵין לוֹמַר, שֶׁהַפּוֹחֲחִים נָפְלוּ בְּרוּחָם.

וְאָמְנָם, בָּאָה סוֹף־סוֹף הַפְּגִישָׁה עִם קְבוּצַת “הַיַּרְדֵּן” – וְאִישׁ לֹא יָכוֹל הָיָה לְצַפּוֹת לְתוֹצָאוֹת טוֹבוֹת.

מִבְּעוֹד בֹּקֶר הֵחֵלּוּ מִתְלַהֲקוֹת לַהֲקוֹת נְעָרִים עַל מִגְרַשׁ־הַחוֹל הָרָחָב, הַמִּשְׂתָּרֵעַ בֵּין מָלוֹן “מַרְגּוֹעַ” וְהַקִּיּוֹסְק שֶׁל הַזְּקֵנָה.

שְׁתֵּי הַקְּבוּצוֹת שָׁלְחוּ חֵיל־חָלוּץ שֶׁל זַאֲטוּטִים קְטַנִּים לְנַקּוֹת אֶת הַמִּגְרָשׁ, הִצִּיבוּ אֶת הַשְּׁעָרִים (שְׁנֵי תִּלֵּי־אֲבָנִים זֶה מוּל זֶה סִמְּנוּ אֶת הַשַּׁעַר), סִיְּדוּ אֶת קַוֵּי־הַגְּבוּל, קַו אֶמְצָעִי, קַוֵּי פֶּנְדֶּל וְעוֹד. לְאַחַר שֶׁהִתְמַלֵּא הַמִּגְרָשׁ קְהַל־צוֹפִים שׁוֹקְקִים הִתְחִיל הַמִּשְׂחָק. אֱלִיק עָמַד חָלוּץ מֶרְכָּזִי – הַכַּדּוּר תַּחַת רַגְלוֹ – בֵּין “שַׂחֲקָנֵי הַנְּיָר” שֶׁלּוֹ (כָּכָה קָרְאוּ לָהֶם חֲסִידֵי קְבוּצַת “הַיַּרְדֵּן”). טוֹב – חָשַׁב אֱלִיק בְּלִבּוֹ – אֲנַחְנוּ נַרְאֶה לָכֶם. וּבוֹ בָּרֶגַע נָתַן מְסִירָה חַדָּה וַחֲלָקָה לְקוּצִי־רָמֵל, שֶׁהָיָה קִיצוֹנִי שְׂמָאלִי. קוּצִי־רָמֵל תָּפַשׂ אֶת הַכַּדּוּר וְתֵכֶף הֶעֱבִירוֹ לַקִּיצוֹנִי שֶׁמִּמּוּלוֹ. הוּא הִתְנַצֵּחַ עִמּוֹ שָׁעָה קַלָּה וּבָרֶגַע שֶׁקָּפַץ עָלָיו שַׂחֲקָן שֵׁנִי, מָסַר אֶת הַכַּדּוּר מַמָּשׁ לְרַגְלָיו שֶׁל אֱלִיק. אֶלִיק הֶעֱבִיר אֶחָד, הֶעֱבִיר שֵׁנִי, הֶעֱבִיר שְׁלִישִׁי וְהַקָּהָל הֵחֵל מִתְמַתֵּחַ. עַתָּה עָטוּ עָלָיו שְׁנֵי מְגִנִּים וְכַעֲבֹר שְׁנִיָּה הָיָה כְּבָר הַכַּדּוּר הַרְחֵק מֵאֲחוֹרֵי גַבּוֹ. אַךְ הוּא הִגִּיעַ לְרַגְלָיו שֶׁל בִּינְיָה, בִּינְיָה מְסָרוֹ לִשְׁמוּאֵל, וּשְׁמוּאֵל בְּבְעִיטָה קַלָּה הֶחֱזִירוֹ לְבִּינְיָה, בִּינְיָה נָתַן עַכְשָׁו “בּוֹמְבָּה” עֲצוּמָה וְהֵעִיף אֶת הַכַּדּוּר עַד הַשַּׁעַר שֶׁל הַ“יַּרְדֵּנִים”. כָּאן נֶאֱבַק בּוֹ הַשּׁוֹעֵר וְשׁוּב נִתְגַּלְגֵּל הַכַּדּוּר בְּאֶמְצַע הַמִּגְרָשׁ.

כָּךְ נִמְשַׁךְ הַמִּשְׂחָק. הַחֹם הָלַךְ וְגָדַל. הַקָּהָל נַעֲשָׂה עַצְבָּנִי יוֹתֵר וְיוֹתֵר. נְעָרִים וּמְבֻגָּרִים חוֹבְבֵי־סְפּוֹרְט מֵהָרְחוֹבוֹת הַסְּמוּכִים, וַאֲפִלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁיָּרְדוּ לְטַיֵּל לַיָּם, הִצְטוֹפְפוּ סְבִיב הַגְּבוֹלוֹת וְהִסְתַּכְּלוּ בְּעִנְיָן הוֹלֵךְ וְגָדֵל אֶל הַמִּשְׂחָק. גּוּשׁ שֶׁל גֻּלְגְּלוֹת הִתְנוֹעֵעַ בְּקֶצֶב אֶחָד וְלִוָּה אֶת הַכַּדּוּר הַמִּתְעוֹפֵף בֵּין שַׁעַר לְשַׁעַר.

אַנְשֵׁי “הַיַּרְדֵּן” שִׂחֲקוּ יָפֶה. קְבוּצַת “בַּר־כּוֹכְבָא” עָמְדָה כְּחוֹמָה בְּצוּרָה. הַמְּגִנִּים רָצוּ רִיצָה מְטֹרֶפֶת וְעַל הַכֹּל עָלוּ שְׁלשֶׁת הַחֲלוּצִים. אֱלִיק עָבַר בְּדַיְקָנוּת וּבְמֶרֶץ שֶׁל שֵׁד מִשַּׁחַת, וְכָל כַּדּוּר שֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו מִן הַהֲגָנָּה, יָכוֹל הָיָה בְּקַלּוּת לִמְצֹא אֶת מְנוּחָתוֹ בְּתוֹךְ שַׁעַר־הָאוֹיֵב. אַךְ כְּפִי שֶׁהִנְּנוּ רוֹאִים – עַל אַף הַמִּשְׂחָק הַנּוֹעָז, לֹא נִלְכַּד שׁוּם שַׁעַר. הַמַּחֲצִית הָרִאשׁוֹנָה עָבְרָה. הַקְּבוּצוֹת הֶחֱלִיפוּ אֶת הַמְּקוֹמוֹת. הַמִּשְׂחָק נִתְלַקַּח מֵחָדָשׁ. עַכְשָו לָחֲצוּ “הַיַּרְדֵּנִים” לַחַץ כַּבִּיר. אֶל הַחֲלוּצִים הִצְטָרְפוּ גַם הָרָצִים. הַהַתְקָפָה הִבְקִיעָה עַד הַשַּׁעַר. פִּתְאֹם נוֹרָה הַכַּדּוּר בְּזַעַם לְתוֹךְ הַשַּׁעַר. זִנּוּק מָהִיר וְהַשּׁוֹעֵר הִשְׁתַּטֵּחַ. הַכַּדּוּר נִקְלַע בְּאֶגְרוֹפָיו. הַקָּהָל הֵרִיעַ מֵרֹב הַעֲרָצָה. קָם הַשּׁוֹעֵר וְהֵטִיל אֶת הַכַּדּוּר לְטַבּוּרוֹ שֶׁל הַמִּגְרָשׁ. אַךְ הַהַתְקָפָה הִתְחַדְּשָׁה וְכַעֲבֹר רֶגַע הִתְקַדֵּם הַקִּיצוֹנִי הַיְמָנִי שֶׁל “הַיַּרְדֵּן” אֶל הַשַּׁעַר. הַשּׁוֹעֵר קָפַץ עַל רַגְלָיו, לָפַת אֶת הַכַּדּוּר אֶל חָזֵהוּ… אַךְ פֶּתַע נִשְׁמַט מִיָּדָיו, וּבְטֶרֶם הִסְפִּיק לְהִתְרוֹמֵם – גּוֹל!

אֱלִיק לֹא נָתַן לַחֲבֵרָיו זְמַן לְהִתְיָאֵשׁ. מיָּד הִתְחִיל בְּהַתְקָפָה כְּאִלּוּ יָדַע מֵרֹאשׁ שֶׁזֶּה עָשׂוּי לְהָפִיחַ בָּהֶם רוּחַ קְרָב. וּבֶאֱמֶת, כְּהֶרֶף־עַיִן קָמָה אַנְדְּרָלָמוּסְיָה אֲיֻמָּה בְּמַחֲנֵה הַ“יַּרְדֵּנִים”. אֱלִיק בָּעַט בַּכַּדּוּר וְאַחַד הַמְּגִנִּים דְּחָפוֹ בְּיָדוֹ. “פֶּנְדֵּל”. אֱלִיק הִפְסִיעַ וּמָדַד אַחַד־עָשָׂר מֶטְר וְהֶעֱמִיד אֶת הַכַּדּוּר. אוֹתוֹ רֶגַע אֶפְשָׁר הָיָה לַחְתֹּךְ אֶת הָאֲוִיר, כָּל כָּךְ מְהֻדָּק וּדְרוּךְ־מְתִיחוּת הָיָה. אֱלִיק בָּעַט וּבְטֶרֶם יָבִינוּ מָה אֵרַע כָּאן – גּוֹל! 1:1… הַהִתְרַגְּשׁוּת הָלְכָה וְגָדְלָה. הַשּׁוֹעֵר הֵגֵּן בִּמְסִירוּת־נֶפֶשׁ וְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל רַגְלַיִם וְכַדּוּרִים לְלֹא הַבְחָנָה, עַד שֶׁנִּפְצַע וְהוּצָא מִן הַמִּגְרָשׁ. נִשְׁתַּיְּרוּ כַּמָּה דַקוֹת עַד הַסִּיּוּם. הַהֲגַנָּה נֶחְלְשָׁה. נִשְׁאֲרָה דַקָּה אַחַת בִּלְבָד. הַ“יַּרְדֵּנִים” לָחֲצוּ. הַ“יַּרְדֵּנִים” הִתְקִיפוּ. גּוֹל! 1:2. שְׁרִיקָה – וְהַמִּשְׂחָק תַּם וְנִשְׁלַם. קְבוּצַת “בַּר־כּוֹכְבָא”, “קְבוּצַת הַנְּיָר”, הִפְסִידָה.

“וְכָל כָּךְ לָמָּה?” שָׁאַל אֱלִיק בְּיָשְׁבוֹ בֵּין חֲבֵרָיו בְּצֵל הַבַּנָּנוֹת בָּחָצֵר לְיַד הַבֶּרֶז, כֻּלָּם בְּגוּפִיּוֹת, מְקַנְּחִים זֵעָה, אֲדֻמִּים וַעֲיֵפִים. “כָּל כָּךְ לָמָּה? מִכֵּוָן שֶׁאֵין לָנוּ כַּדּוּר. עֲדַיִן אֵין לָנוּ כַּדּוּר!”

ד. חִזְקוּ וְאִמְצוּ!    🔗

קְבוּצַת “בַּר־כּוֹכְבָא” הָיְתָה מְיֹאֶשֶׁת לְאַחַר הַמַּפָּלָה אֲשֶׁר נָחֲלָה בַּמִּשְׂחָק עִם ה“יַּרְדֵּנִים” וְהִתְחִילָה לְהִתְפּוֹרֵר. הַדָּבָר הַגָּרוּעַ בְּיוֹתֵר הָיָה שֶׁאֱלִיק, דַּוְקָא אֱלִיק, נֶעְלַם וְהַדָּבָר הָיָה לְחִידָה. אִישׁ לֹא הָיָה עִמּוֹ וְאִישׁ לֹא יָדַע מָה אֵרַע לוֹ, וּמִמֵּילָא שָׁבְקָה חַיִּים קְבוּצַת “בַּר־כּוֹכְבָא” כֻּלָּהּ.

עֶרֶב אֶחָד הִתְלַקְּטוּ כַּמָּה מֵהַנְּעָרִים עַל הַמִּגְרָשׁ סְבִיב מְדוּרָה קְטַנָּה, וְצָלוּ תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה בְּרֶמֶץ.

הַחַבְרַיָּה לֹא פִּטְפְּטוּ כְּדַרְכָּם אֶלָּא שָׁקְעוּ אִישׁ בְּהִרְהוּרֵי־לִבּוֹ. קוּצִי־רָמֵל שָׁכַב עַל גַּבּוֹ וּמָנָה אֶת הַכּוֹכָבִים.

מֵם־שְׁתֹק יִדָּה אֲבָנִים לְתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה. הַשְּׁאָר יָשְׁבוּ סְבִיב הָאֵשׁ.

פִּתְאֹם נֶאֱנַח בִּינְיָה וְאָמַר כְּאִלּוּ לַמְּדוּרָה עַצְמָהּ:

“חֲבָל שֶׁאֱלִיק אֵינֶנּוּ. הָיִינוּ כְּבָר מוֹצְאִים מַה לַּעֲשׂוֹת.”

הוּא לֹא זָכָה לִתְשׁוּבָה, כִּי כֻּלָּם הִסְכִּימוּ לְדַעְתּוֹ.

קוּצִי־רָמֵל שָׁאַל בְּהַבִּיטוֹ אֶל הַכּוֹכָבִים:

“אֵיפֹה הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת. לַעֲזָאזֵל!?”

“הוּא פֹּה!” בָּקַע פִּתְאֹם קוֹל מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה, וְאוֹתוֹ רֶגַע נָפְלָה אֶבֶן לְתוֹךְ הָאֵשׁ וְהִתִּיזָה רְשָׁפִים לָעֲבָרִים. לְתִמְהוֹנָם שֶׁל הַנְּעָרִים הֵגִיחַ אֵי־מִזֶּה אֱלִיק.

“הֵי־הֵי!” פְּרָצָה שְׁאָגָה מִפִּי הַנְּעָרִים. אֱלִיק יָשַׁב בֵּינֵיהֶם.

“מַה נִּשְׁמַע פִּרְחָחִים?”

“אֵיפֹה הָיִיתָ, קֹדֶם כֹּל, וְאַחַר־כָּךְ נְסַפֵּר.”

“אֵיפֹה הָיִיתִי? אַל תִּשְׁאֲלוּ! בַּמַּחֲנֶה! הָיִיתִי בַּמַחֲנֶה שֶׁל הַתְּנוּעָה. שְׁבוּעַיִם! שְׁמִירָה בַּלֵּילוֹת, מְדוּרוֹת, טִיּוּלִים, שַׁיִט, מִשְׂחָקִים צוֹפִיִּים, מֵרוֹצֵי־שְׁלִיחִים, יוֹם קוֹפִים. אָח, אָח – אַל תִּשְׁאֲלוּ!”

אֱלִיק הָיָה נִרְגָּשׁ. הוּא הֵכִין לוֹ תָּכְנִית לִמְתֹּחַ אֶת חֲבֵרָיו וּלְסַפֵּר לָהֶם רַק קִמְעָה – וְהִנֵּה לֹא עָצַר כֹּחַ לִבְלֹם אֶת עַצְמוֹ. הַסִּפּוּרִים דָּהֲרוּ מִתּוֹכוֹ כְּשֵׁם שֶׁדּוֹהֲרִים תַּלְמִידִים מֵהַכִּתָּה אַחֲרֵי הַצִּלְצוּל. סִפּוּר אַחֲרֵי סִפּוּר וְכָל אֶחָד נֶהְדָּר מִקּוֹדְמוֹ. מְעַנְיֵן, מְרַתֵּק, מְזַעְזֵעַ מִקּוֹדְמוֹ.

אַחֲרֵי שָׁעָה רַבָּה שֶׁל דִּבּוּר בִּלְתִּי־פּוֹסֵק הָיָה אֱלִיק סָחוּט לְגַמְרֵי וְהַנְּעָרִים קְרוֹבִים לְאוֹתוֹ מַצָּב שֶׁבְּלָשׁוֹן עֲדִינָה קוֹרְאִים לוֹ בְּכִי.

“לַעֲזָאזֵל! מַה שֶּׁהִפְסַדְנוּ!” הָיָה דָנִיֵּאל הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּתַח אֶת פִּיו.

אַךְ הָיָה לַנְּעָרִים לוֹמַר דָּבָר חָשׁוּב יוֹתֵר הַפַּעַם, וְדַוְקָא לָאֱלִיק:

“לֹא יָפֶה מִצִּדְּךָ שֶׁלֹּא סִפַּרְתָּ לָנוּ. הָיִיתָ צָרִיךְ תֵּכֶף לִקְרֹא גַם לָנוּ.”

“פָּחַדְתִּי – אוּלַי לֹא תִּרְצוּ. תַּגִּידוּ: כַּדּוּרֶגֶל!”

“מַה תִּרְצוּ, מִי תִרְצוּ.” קָפַץ מֵם־שְׁתֹק וְהִתְחִיל נוֹאֵם: “אֲנִי, בְּרֶגַע זֶה מוּכָן, לָרוּץ לַמַּחֲנֶה וּלְהִכָּנֵס לַתְּנוּעָה, וְ.. וְ…”

“אַל תִּהְיֶה טֶם!” הִרְגִּיעוֹ אֱלִיק, “אֲנִי בְּעַצְמִי עוֹד לֹא נִתְקַבַּלְתִּי לַתְּנוּעָה. גַּם לִי אָסוּר לוֹמַר “חֲזַק”! אַתֶּם חוֹשְׁבִים, שֶׁזֶּה כָּל־כָּךְ פָּשׁוּט?”

הַנְּעָרִים שָׁכְחוּ אֶת תַּפּוּחֵי־הָאֲדָמָה, הָאֲפֵלָה אָפְפָה אוֹתָם וְשָׁעָה אֲרֻכָּה עָסְקוּ רַק בְּדִיּוּן אֶחָד רְצִינִי. עַל מַה הִתְנַהֵל הַדִּיּוּן אֵין לָדַעַת, כִּי הֵם הִסְתּוֹדְדוּ כָּל הַזְּמַן כְּפוּפִים אִישׁ כְּלַפֵּי רֵעֵהוּ. רַק דָּבָר אֶחָד הָיָה נִכָּר לְלֹא סָפֵק: שֶׁהַדִּיּוּן הָיָה רְצִינִי, רְצִינִי בְּהֶחְלֵט! וְאַל תִּשְׁכְּחוּ, כִּי לִפְעָמִים בְּדִיּוּן כָּזֶה – הַכְּנִיסָה לְזָרִים אֲסוּרָה!

לְמָחֳרָת (יוֹם שִׁשִּׁי הָיָה) בָּא אֱלִיק מְצֻבְרָח פָּנִים וְאָחוֹר, וְהַנְּעָרִים חִכּוּ שֶׁהוּא יִפְתַּח תְּחִלָּה אֶת פִּיו.

“מָה אַתֶּם צוֹחֲקִים?” – פָּרַץ פִּתְאֹם – “אַתֶּם יוֹדְעִים אֵיךְ הִשְׁוַצְתִּי בִּשְׁבִילְכֶם.”

“לֹא מְקַבְּלִים לַתְּנוּעָה?” – לָחַשׁ שְׁמוּאֵל, סָפֵק שׁוֹאֵל סָפֵק נֶאֱנָח.

“לֹא זֶה! תִּשְׁמְעוּ: הַיּוֹם יֵצֵא כָּל הַקֵּן לַעֲבוֹדָה בַּמְּשָׁקִים, בָּעֵמֶק וּבַשָּׁרוֹן לְשָׁבוּעַ יָמִים. אַתֶּם יוֹדְעִים – בַּמְּשָׁקִים, לַעֲזֹר בַּמְּשָׁקִים… הָעוֹנָה בּוֹעֶרֶת, אֵין מִי שֶׁיַּעֲבֹד. כָּל הַקֵּן יֵצֵא. דִּבַּרְתִּי עִם בִּינִי.”

“מִי זֶה בִּינִי?”

“מִי זֶה בִּינִי? שְׁמַעְתֶּם שְׁאֵלָה? בִּינִי הוּא רֹאשׁ הָרֵעִים הַצְּעִירִים. מִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ! נוּ, דִּבַּרְתִּי עִם בִּינִי, וְהוּא אָמַר לִי, שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבֵּל אֶתְכֶם רַק לְאַחַר שׁוּבָם מֵהַמֶּשֶׁק. וְגַם אָז יִרְאוּ, אִם הַקְּבוּצָה בִּכְלָל תַּתְאִים. הוּא אָמַר: רְאוּיָה לְהִתְקַבֵּל!”

“וּבְכֵן מָה הַצָּרָה?” – שְׁאַל בִּינְיָה שֶׁחִפֵּשׂ תָּמִיד אֶת הַטַּעַם הַחֻקִּי שֶׁל כָּל דָּבָר – “נְחַכֶּה עוֹד שָׁבוּעַ!”

“לְמִי מַרְאִים חֲצִי עֲבוֹדָה, בִּינְיָה? תִּשְׁמַע עַד הַסּוֹף. הַמַּרְגִּיז הוּא שֶׁקְּבוּצַת “הַיַּרְדֵּן”, אַחֲרֵי נִצְחוֹנָם, חוֹשְׁבִים, שֶׁהֵם כְּבָר מִי יוֹדֵעַ מָה. הִזְמִינוּ אֶת הַקְּבוּצָה שֶׁל הַתְּנוּעָה הַשַּׁבָּת לְהִתְחָרוּת.”

“נוּ, טוֹב!”

“מַה טּוֹב? הֲרֵי כֻּלָּם נָסְעוּ לְעֵין־שֶׁמֶר, לְמֶרְחַבְיָה, לְמִשְׁמַר־הָעֵמֶק, לַעֲבֹד שָׁבוּעַ יָמִים.”

“אָז לֹא יְשַׂחֲקוּ, מַה יֵּשׁ?”

“מַה יֵּשׁ? אַתָּה יוֹדֵעַ מָה “הַיַּרְדֵּנִים” צוֹעֲקִים? הֵם, הֵם צוֹעֲקִים, שֶׁהַתְּנוּעָה מְפַחֶדֶת מִפְּנֵיהֶם וּבָרְחוּ מִתֵּל־אָבִיב. שָׁמַעְתָּ פַּעַם טִמְבּוּל שֶׁל אֲנָשִׁים?”

הַנְּעָרִים פָּרְצוּ בִּצְחוֹק צוֹהֵל וְגַעֲשָׁנִי.

“חַה־חַה־חַה! אֵין לַתְּנוּעָה מַה לַּעֲשׂוֹת! רַק לִפְחֹד מֵ”הַיַּרְדֵּנִים“. חַ… חַה… חַה!”

“תִּשְׁמְעוּ, תִּשְׁמְעוּ עַד הַסּוֹף!” אֱלִיק הָיָה נִרְעָשׁ עַד מְאֹד. “בְּקִצּוּר, אָמַרְתִּי לְבִינִי: תִּקַּח אֶת הַקְּבוּצָה שֶׁלִּי, אֶת “בַּר־כּוֹכְבָא”. הֵם מְשַׂחֲקִים נֶהֱדָּר. נְשַׂחֵק בִּשְׁבִיל הַתְּנוּעָה. הֲלֹא בֵּין כֹּה וָכֹה…”

בְּרָבוֹ", זִנֵּק מֵם־שְׁתֹק מִמְּקוֹמוֹ וַאֲחוּז־הַעֲרָצָה חִבֵּק אֶת אֱלִיק, טָפַח לוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְחָזַר וְאָמַר: “נִפְלָא! כַּבִּיר וַאלְלַהּ!”

“כַּבִּיר, שַׁמְבִּיר,” הוֹשִׁיבוֹ אֱלִיק בִּלְחִיצַת־יָד אַחַת. “בִּינִי לֹא הִסְכִּים. הוּא אָמַר: קְבוּצָה שֶׁאֵינֶנָּה בַּתְּנוּעָה לֹא יְכוֹלָה לְשַׂחֵק בִּשְׁבִיל הַתְּנוּעָה. אֲפִלּוּ אֶהְיֶה בָּטוּחַ שֶׁהֵם יְנַצְחוּ. שְׁמַעְתֶּם?”

אֲבָל הַחַבְרַיָּה הֻכְרְחוּ לְהוֹדוֹת, שֶׁהַצֶּדֶק עִם בִּינִי. אָמְנָם, לֹא רָאוּ וְלֹא הִכִּירוּ אֶת בִּינִי, אַךְ תֵּאֲרוּ לְעַצְמָם, שֶׁהוּא מִין כָּזֶה מַדְרִיךְ, אֶחָד שֶׁאֵין שֵׁנִי לוֹ, עִם מַשְׁרוֹקִית בַּכִּיס, מִכְנָסַיִם קְצָרִים, נַעֲלֵי־עֲבוֹדָה וְגַרְבַּיִם קְצָרִים. וּבָרוּר, שֶׁמַּדְרִיךְ כָּזֶה אֵינוֹ עוֹשֶׂה צְחוֹק. אִם הִתְחָרוּת – אֲזַי הִתְחָרוּת, וְאִם קְבוּצָה מִן הַקֵּן – אֲזַי קְבוּצָה מִן הַקֵּן.

וְהִנֵּה כְּתָמִיד לֹא הִתְיָאֲשׁוּ גַם עַתָּה הַקְּטַנִּים. אַחֲרֵי הִתְיָעֲצוּת אֲרֻכָּה (… שׁוּב: הַכְּנִיסָה לְזָרִים אֲסוּרָה), נִסַּח אֱלִיק (וְגַם זֶה כְּתָמִיד!) אֶת הַהַחְלָטָה הַסּוֹפִית.

“מָחָר אֲנַחְנוּ בָּאִים לַמִּגְרָשׁ. כֻּלָּנוּ!”

וּכְמִשְׁפַּט הַסִּפּוּרִים הַיָּפִים, שָׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ, וְשׁוּב זָרְחָה וְיוֹם חָדָשׁ בָּא לָעוֹלָם. הַבִּיטוּ מַה נָּאֶה יוֹם שַׁבָּת זֶה. הַבִּיטוּ בּוֹ הֵיטֵב – כִּי הַיּוֹם גַּם נִפָּרֵד לְגַמְרֵי זֶה מֵעַל זֶה.

שׁוּב מִגְרָשׁ הַכַּדּוּרֶגֶל. הַקָּהָל רַב מִתָּמִיד. כָּל יַלְדֵי תֵּל־אָבִיב כִּמְעַט בָּאוּ לִרְאוֹת אֵיךְ יפֹּל דָּבָר. בְּיִחוּד מְעַנְיֵן אוֹתָם, אִם תָּבוֹא קְבוּצָה מֵהַתְּנוּעָה אִם לָאו. שֶׁאִם לֹא תָּבוֹא – הֲרֵי זוֹ חֻקַּת הַמִּשְׂחָק:

“וְהָיָה כִּי לֹא תָּבוֹא קְבוּצָה לַמִּשְׂחָק בַּשָּׁעָה הַקְּבוּעָה וְהָיָה הַנִּצָּחוֹן לַחֲבֶרְתָּהּ בּוֹ בַּמָּקוֹם. וְשִׁעוּר הַנִּצָּחוֹן: 3:0.” הַמִּשְׂחָק נוֹעַד לְתֵשַׁע בַּבֹּקֶר. קְבוּצַת “הַיַּרְדֵּן” כְּבָר עָלְתָה עַל הַמִּגְרָשׁ וְהִתְחִילָה לְשַׂחֵק עַל־יַד אַחַד הַשְּׁעָרִים, לְאַמֵּן אֶת הַשּׁוֹעֵר, לִקְלֹעַ קְלִיעוֹת אֲרֻכּוֹת וְלַעֲשׂוֹת “רשֶׁם” עַל הַקָּהָל.

קְבוּצַת “בַּר־כּוֹכְבָא” הִתְאַסְּפָה לְיַד הַשַּׁעַר הַשֵּׁנִי. הַנְּעָרִים יָשְׁבוּ, כֻּלָּם בִּנְעָלַיִם וּבְגַרְבַּיִם – מוּכָנִים לַעֲלוֹת בְּכָל רֶגַע עַל הַמִּגְרָשׁ. רַק אֱלִיק לֹא יָשַׁב בְּשֶׁקֶט. הוּא רָץ כָּל הַזְּמַן בֵּין הַקְּבוּצָה וּבֵין בִּינִי. הַלָּה יָשַׁב בְּצֵל אַחַד הַעֵצִים שֶׁבִּקְצֵה הַמִּגְרָשׁ, כַּדּוּרֶגֶל נֶהְדָּר בְּיָדָיו, וְחִכָּה.

אֱלִיק בָּא וְסִפֵּר:

“חַבְרַיָּה, לְבִינִי יֵשׁ מַצַּב־רוּחַ מְזֻפָּת! הוּא, כַּנִּרְאֶה, מִצְטָעֵר!”

הוּא רָץ אֶל בִּינִי:

“בִּינִי! הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי יֵשׁ לָהֶם מַצַּב־רוּחַ מְזֻפָּת. הֵם, כַּנִּרְאֶה, מִצְטָעֲרִים.”

הוּא חָזַר אֶל הַקְּבוּצָה!

“אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת. עוֹד מְעַט תֵּשַׁע!”

שָׁאַל שְׁמוּאֵל: “אֱלִיק, אוּלַי נִגַּשׁ אֵלָיו, וּנְדַבֵּר עִמּוֹ כֻּלָּנוּ?”

“אוּלַי הוּא לֹא רוֹצֶה!”

“תִּגַּשׁ לִשְׁאֹל אוֹתוֹ!”

אֱלִיק רָץ שׁוּב וְסִפֵּר לְבִינִי שֶׁהַקְּבוּצָה רוֹצָה לִרְאוֹתוֹ, הַחֶבְרָה רוֹצִים לָגֶשֶׁת אֵלָיו.

בִּינִי קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ וּבְחִיּוּךְ הִנִּיחַ יָדוֹ עַל כַּף אֱלִיק.

“לָמָּה יִגְּשׁוּ הֵם אֵלַי – אֶגַּשׁ אֲנִי אֲלֵיהֶם. בּוֹא!”

נִגַּשׁ בִּינִי עִם אֱלִיק אֶל הַקְּבוּצָה וְהַכַּדּוּר בְּיָדוֹ.

“שָׁלוֹם חַבְרַיָּה, מַה נִּשְׁמַע? יוֹם יָפֶה, הָא! אֲנִי מְקַנֵּא בַּחֲבֵרִים שֶׁלָּנוּ, הַנִּמְצָאִים עַכְשָׁו בָּעֵמֶק. תָּאֲרוּ לָכֶם אֵיזֶה יֹפִי שָׁם. הֱיִיתֶם פַּעַם בְּמִשְׁמַר־הַעֵמֶק? לֹא? הוֹ־הוֹ, שָׁם יֵשׁ יַעַר – אֵין כָּמוֹהוּ בָּאָרֶץ!”

בִּינִי רָכַשׁ מִיָּד אֶת לֵב הַנְּעָרִים, אֲבָל הֵם לֹא הֵעֵזּוּ לְהַזְכִּיר אֶת עִנְיַן־הַמִּשְׂחָק.

אַךְ הִנֵּה מִהֵר אֲלֵיהֶם רֹאשׁ־קְבוּצַת “הַיַּרְדֵּן”. הוּא נִגַּשׁ אֶל בִּינִי.

“וּבְכֵן…” אָמַר, “יֵשׁ לָנוּ עוֹד עֲשָׂרָה רְגָעִים. אִם עַד אָז לֹא תּוֹפִיעַ הַקְּבוּצָה שֶׁלָּכֶם, אָז שָׁלשׁ־אֶפֶס לְטוֹבָתֵנוּ.”

“בְּסֵדֶר”, עוֹנֶה בִּינִי בְּקוֹר־רוּחַ, “נְחַכֶּה עוֹד עֲשָׂרָה רְגָעִים.”

וְדַוְקָא בִּינְיָה הוּא שֶׁהֵעֵז הַפַּעַם:

“וּמִי יְשַׂחֵק, בִּינִי? יֶשׁ לָכֶם קְבוּצָה פֹּה?”

“לֹא!” – עָנָה בִּינִי. “אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר – אַל תִּתְיָאֵשׁ עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן, וְאִם לְהַפְסִיד – יֶשׁ לִי עוֹד עֲשָׂרָה רְגָעִים עַד אָז. לָמָּה לֹא לְחַכּוֹת?”

אֱלִיק נִסָּה נִסָּיוֹן אַחֲרוֹן:

“וְאוּלַי תִּקַּח אוֹתָנוּ בְּכָל זֹאת?”

“לֹא” אֱלִיק! אֵינְכֶם מְבִינִים – אִי־אֶפְשָׁר כָּכָה, חֲבָל בֶּאֱמֶת…"

אַךְ פִּתְאֹם קָרָה דָבָר מוּזָר: יוּסוּף הִתְפָּרֵץ לְתוֹךְ מַעְגַּל הַנְּעָרִים בִּצְעָקָה:

“אַבָּא, אַבָּא, בּוֹא הֵנָּה! הֵם פֹּה!”

כֻּלָּם לִטְּשׁוּ עֵינֵיהֶם, אַךְ בְּטֶרֶם יַסְפִּיקוּ לְהִתְרַגֵּשׁ מִבּוֹאוֹ שֶׁל יוּסוּף – אֶת מִי עֵינֵיהֶם רוֹאוֹת? תֵּימָנִי שָׁחוּחַ, נִשְׁעָן עַל מַקְלוֹ, מִתְקָרֵב וְהוֹלֵךְ אֲלֵיהֶם מִקְצֵה הַמִּגְרָשׁ. בִּינִי קָפַץ וְעָמַד.

“בּוֹאוּ, נִגַּשׁ אֵלָיו; קָשֶׁה לוֹ לָלֶכֶת.” כֻּלָּם רָצוּ וְהִקִּיפוּ אֶת הַתֵּימָנִי הַצּוֹלֵעַ. בַּדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה הִסְפִּיק יוּסוּף לוֹמַר לֶאֱלִיק שֶׁזֶּהוּ אָבִיו, שֶׁהוּא עוֹד חוֹלֶה, וְאָסוּר לוֹ לַעֲבֹד. וְהִנֵּה רָצָה אָבִיו לִרְאוֹת אֶת הַיְלָדִים.

הַנְּעָרִים הִקִּיפוּ אֶת אָבִיו שֶׁל יוּסוּף. הוּא נִשְׁעַן עַל מַקְלוֹ וְלִטֵּף אֶת כֻּלָּם בְּמַבָּטָיו.

“יוּסוּף אֵלֶּה הֵם?”

“כֵּן! עָנָה יוּסוּף.”

הָאָב הִסְתַּכֵּל בָּהֶם וְחִיּוּךְ קוֹרֵן הִתְפַּשֵּׁט עַל פָּנָיו.

“רָצִיתִי לָבוֹא וּלְהַגִּיד לָכֶם: תּוֹדָה רַבָּה, יְלָדִים! בֶּאֱמֶת אֵינְכֶם יוֹדְעִים כַּמָּה הִבְרֵאתִי מִכֶּם. מַמָּשׁ הִבְרֵאתִי כְּשֶׁיּוּסוּף וְאִמּוֹ סִפְּרוּ לִי הַכֹּל, עַל הָעֲגָלָה שֶׁהֵבֵאתֶם וְעַל הַכֶּסֶף. שֵׁדִים! אַתֶּם אֲמַרְתֶּם שֶׁהַכֹּל שֶׁל יוּסוּף – וּלְקַחְתֶּם מֵעַצְמְכֶם. בֶּאֱמֶת, יְלָדִים, כַּמָּה אֲנִי שָׂמֵחַ! בְּרוּכִים תִּהְיוּ, יְלָדִים!”

אֱלִיק הֵצִיץ בְּבִינִי. הַלָּה עָמַד פְּעוּר־פֶּה. הוּא אֲפִלּוּ לֹא שָׁאַל מַה קָּרָה, מָה הָעִנְיָן.

אַךְ אֱלִיק אָחַז בִּזְרוֹעוֹ וְהִתְחִיל לְסַפֵּר לוֹ מַהֵר וּבִרְהִיטוּת אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה, אֶת הָאָסוֹן, אֶת הַכַּדּוּרֶגֶל, יוּסוּף וְהָעֲגָלָה, וְהַחֲסָקֶה, הַכֶּסֶף וְהַפְּרָחִים, הַכֹּל הַכֹּל.

בִּינִי הִבִּיט עַל שְׁעוֹנוֹ: שְׁתֵּי דַקּוֹת לִפְנֵי תֵּשַׁע.

“חֲבֵרִים”, אָמַר, "עֲלוּ עַל הַמִּגְרָשׁ! אַתֶּם יְכוֹלִים לְשַׂחֵק. אַתֶּם קְבוּצָה מֵהַתְּנוּעָה. אִם נְהַגְתֶּם בְּאָבִיו שֶׁל יוּסוּף כַּאֲשֶׁר נְהַגְתֶּם הֲרֵי אֵין לִי עוֹד מַה לְּדַבֵּר. הָעִקָּר – הַצְלִיחוּ!

אֶתְקַשֶּׁה לְסַפֵּר מַה שֶׁקָּרָה כָּאן. מוּטָב שֶׁאֶמְסֹר דִּין וְחֶשְׁבּוֹן יָבֵשׁ: יוּסוּף הִצְטָרֵף לַקְּבוּצָה וְעָלָה אִתָּהּ עַל הַמִּגְרָשׁ. בִּינִי וְאָבִיו שֶׁל יוּסוּף עָבְרוּ וְעָמְדוּ לְיַד הַשַּׁעַר לְהִסְתַּכֵּל בַּמִּשְׂחָק וּלְעוֹדֵד אֶת הַקְּבוּצָה.

הַמִּשְׂחָק הִתְחִיל. יוּסוּף הָיָה בֵּין הָרָצִים – וּמֵם־שְׁתֹק יָרַד לַהֲגַנָּה יַחַד עִם בִּנְיָה. בַּהַתְקָפָה הָיוּ אֱלִיק וְקוּצִי־רָמֵל הַכֹּחוֹת הָעִקָּרִיִּים. דָּנִיֵּאל הָיָה הַשּׁוֹעֵר. גַּם הַפַּעַם הָיָה הַמִּשְׂחָק מָתוּחַ. קְבוּצַת “הַיַּרְדֵּן” צִפְּתָה לְנִצָּחוֹן קַל. וְעַתָּה לָחֲמָה הִיא בְּשֶׁצֶף־קֶצֶף עִם אֵלֶּה, שֶׁבִּקְּשׁוּ לִטֹּל אוֹתוֹ מִמֶּנָּה. וְאִלּוּ קְבוּצַת “בַּר־כּוֹכְבָא” יָדְעָה שֶׁהִיא לוֹחֶמֶת לֹא לְבַד לְמַעֲנָהּ – אֶלָּא גַם לְמַעַן… נוּ, כְּבָר וַדַּאי בָּרוּר לָכֶם, שֶׁהֵם הִרְגִּישׁוּ, כִּי מִלְחַמְתָּם הִיא מִלְחֶמֶת־הַתְּנוּעָה. כָּל אֶחָד הֵפִיק מֵעַצְמוֹ אֶת כָּל כֹּחוֹתָיו. הַכֹּל הֶרְאוּ אֶת לַהֲטֵיהֶם – וְעַל כֻּלָּם גָּבַר יוּסוּף; זָרִיז הָיָה כְּבֶן־תֹּפֶת וְהָיָה מַעֲבִיר כַּדּוּרִים אֶל הַהַתְקָפָה, כְּמִי שֶׁחוֹרֵז שׁוּמִים וּבְצָלִים.

הַמִּשְׂחָק נִמְשַׁךְ בְּלֹא הַבְקָעַת־שַׁעַר. דָּנִיֵּאל קִבֵּל כַּדּוּרִים רַבִּים, אַךְ הוּא הָיָה מִשְׁתַּטֵּחַ מִתּוֹךְ הַקְרָבָה עַצְמִית גְּמוּרָה – וְשׁוּם כַּדּוּר לֹא מָצָה אֶת דַּרְכּוֹ אֶל הַשַּׁעַר פְּנִימָה. מַחֲצִית הַמִּשְׂחָק עָבְרָה. בִּינִי שִׁבַּח אֶת הַקְּבוּצָה וְהִבְטִיחַ לָהֶם, שֶׁיִּהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה – הַנִּצָּחוֹן לָנוּ הוּא.

וְהִנֵּה חָזְרוּ וְעָלוּ עַל הַמִּגְרָשׁ. אֱלִיק מָסַר מְסִירוֹת, הֶעֱבִיר הַעֲבָרוֹת, אַךְ לְיַד הַשַּׁעַר הִתְנַפְּצוּ כָּל הַתְקָפוֹתָיו. הִתְקָרֵב הַסִּיּוּם. אֱלִיק הֶעֱבִיר בִּיעָף אֶת הַכַּדּוּר לְיַד קוּצִי־רָמֵל וְצָעַק אֵלָיו:

“קוּצִי, הַפַּעַם יִהְיֶה גוֹל!”

וְהִנֵּה הִתְקַדֵּם אֱלִיק, מָסַר לְקוּצִי־רָמֵל, קִבֵּל אֶת הַכַּדּוּר בַּחֲזָרָה, זִנֵּק עִמּוֹ אֶת קַו הַגְּבוּל – רָץ לְאֹרֶךְ הַקַּו, עָבַר עַל־פְּנֵי הַמְּגִנִּים, הִגִּיעַ עַד לְפִנַּת הַמִּגְרָשׁ וּמִשָּׁם קָלַע קְלִיעַת־אֵימִים. הַכַּדּוּר נוֹרָה וְהִנֵּה גוֹל! אֵיזוֹ שְׁאָגָה, אֵיזוֹ שִׂמְחָה! אֲבָל מִיָּד צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ בַּמִּשְׂחָק. חָלְפוּ כַּמָּה רְגָעִים שֶׁל הֵאָבְקוּת, אַךְ שׁוּם דָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה. הַמִּשְׂחָק נִגְמַר 1:0 לְטוֹבָתֵנוּ.

הַקְּבוּצָה נֶאֶסְפָה סְבִיב בִּינִי.

“נוּ, חֲבֵרִים,” אָמַר, “מָה אֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיד לָכֶם? נִצַּחְתֶּם! אֶחָד אֶפֶס לְטוֹבָתֵנוּ!”

דָּבָר אֶחָד בְּכָל זֹאת אֶפְשָׁר לְהַגִּיד לָכֶם עַכְשָׁו: חִזְקוּ וְאִמְצוּ!

וְתַאֲרוּ לָכֶם, שִׁבְעָה נְעָרֵינוּ מִ“בַּר־כּוֹכְבָא” עוֹמְדִים בְּעֶצֶם הַצָּהֳרַיִם עַל מִגְרַשׁ הַכַּדּוּרֶגֶל, עֵינֵיהֶם קוֹרְנוֹת וְכֻלָּם מְמַלְּלִים זֶה אֶל זֶה בְּהִתְרַגְּשׁוּת וּבְשִׂמְחָה:

חֲזַק וֶאֱמַץ! חֲזַק וֶאֱמַץ!