א    🔗

משֶׁה וְיוֹסִי הָיוּ תָּמִיד בְּ“שֻׁתָּף”. בַּחֲנֻכָּה – בִּסְבִיבוֹנִים, בְּפוּרִים – בִּ“פְקָקִים” וּבְ“קַפְּצוּנִים”, וּבְפֶסַח – בֶּאֱגוֹזִים.

זֶה הָיָה כָּכָה:

משֶׁה הָיָה יֶלֶד קְצָת חִוֵּר וְהַרְבֵּה מְפֻנָּק. לְשַׂחֵק לֹא הֵיטִיב בְּיוֹתֵר, אֲבָל תָּמִיד הָיָה לוֹ כָּל מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ. אָמַר בַּבַּיִת “כַּדּוּר” – מִיָּד הֵבִיאוּ לוֹ כַּדּוּר; אָמַר “עֲפִיפוֹן” – מִיָּד הוֹפִיעַ עֲפִיפוֹן.

יוֹסִי חֲבֵרוֹ הָיָה שׁוֹנֶה מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי. הוּא הָיָה רָזֶה, שָׁזוּף – וְלֹא יָדַע פִּנּוּק מַהוּ. הוּא הָיָה הַשַּׂחֲקָן הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בְּכָל הַשְּׁכוּנוֹת וּבְכָל הַמִּשְׂחָקִים. מֵ“הַקָּפוֹת” וְכַדּוּרֶגֶל – וְעַד “גּ’וּלִים” וֶאֱגוֹזִים. אוּלָם אַף פַּעַם לֹא הָיָה לוֹ מַה שֶּׁרָצָה. בְּקִרְבַת הַבָּתִּים הַגְּדוֹלִים, בָּהֶם גָּרוּ יַלְדֵי־הַשְּׁכוּנָה, הִצְטוֹפְפָה חֲבוּרַת צְרִיפִים דַּלִּים. בְּאֶחָד מֵהֶם גָּר יוֹסִי – אַךְ בְּאֵיזֶה מֵהֶם לֹא יָדַע משֶׁה, וְהֵן בּוּשָׁה הִיא לְסַפֵּר – אַךְ מֵעוֹדוֹ לֹא הָיָה אֵצֶל יְדִידוֹ בְּבֵיתוֹ, כְּשֵׁם שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא בִּקְּשָׁהוּ שֶׁיָּבוֹא אֵלָיו, לְדִירַת־הוֹרָיו בַּקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית. בְּכָל־זֹאת הָיוּ יְדִידִים נֶאֱמָנִים וְלֹא הֵזִיזוּ יָדָם מִן הַשֻּׁתָּפוּת שֶׁעָשׂוּ לָהֶם.

אֵיךְ עָשׂוּ אֶת הַשֻּׁתָּפוּת הַזֹּאת? פָּשׁוּט מְאֹד: משֶׁה הָיָה מֵבִיא מִבֵּיתוֹ אֶת כָּל הַדָּרוּשׁ לַמִּשְׂחָקִים – אֶת הַגֻּלּוֹת הַצִּבְעוֹנִיּוֹת, אֶת הַסְּבִיבוֹנִים וְהַפְּרוּטוֹת, אֶת הָאֱגוֹזִים וְהַכַּדּוּרִים, וְיוֹסִי הָיָה מֵבִיא אֶת… עַצְמוֹ. הוּא הָיָה מְשַׂחֵק, הָיָה זוֹכֶה תָּמִיד בִּזְרִיזוּתוֹ וּבִלְהָטָיו, עַד כִּי בְּסוֹפוֹ שֶׁל הַיּוֹם הָיָה רְכוּשָׁם גָּדוֹל תָּמִיד וָרָב. אָז הָיָה לוֹקֵח משֶׁה אֶת כָּל הָרְכוּשׁ – וְעַד לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר הָיָה שָׁמוּר עִמּוֹ בְּבֵיתוֹ.

כָּךְ הָיָה, כַּמּוּבָן, גַּם בְּפֶסַח, בָּאֱגוֹזִים. לְיוֹסִי לֹא הָיוּ אֱגוֹזִים. לְמשֶׁה וְלִשְׁאָר הַחַבְרַיָּה מִן הַשְּׁכוּנָה הָיוּ אֱגוֹזִים בְּשֶׁפַע. עָשׂוּ יוֹסִי וּמשֶׁה שֻׁתָּפוּת – וְיַחַד הָיוּ מְשַׂחֲקִים. משֶׁה מַפְסִיד – אֲבָל יוֹסִי מַרְוִיחַ עַל אַחַת שֶׁבַע, וְכָל־כַּמָּה שֶׁהָיָה משֶׁה כְּבַד־תְּנוּעָה, וּבַטְלָן, וּפַקְשְׁשָׁן – הָיָה יוֹסִי חָרוּץ וְקַלְעָן מְצֻיָּן וְהָיָה זוֹכֶה בֶּאֱגוֹזִים רַבִּים יוֹם־יוֹם.

יְמֵי חֹפֶשׁ־פֶּסַח הָיוּ – וְלֵיל־הַסֵּדֶר קָרֵב לָבוֹא. הִתְאַסְּפוּ יַלְדֵי־הַשְּׁכוּנָה וְהֶחְלִיטוּ לַעֲשׂוֹת הַשָּׁנָה “סֵדֶר־יְלָדִים” מְיֻחָד. מַה יַּעֲשׂוּ? אַחֲרֵי הַסֵּדֶר הַגָּדוֹל יִתְאַסְּפוּ עַל הַמִּגְרָשׁ הָרֵיק, יִצְלוּ תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה בְּרֶמֶץ, יָבִיאוּ מַצָּה, אֱגוֹזִים, שׁוֹקוֹלַד וּשְׁאָר דְּבָרִים־טוֹבִים מִן הַבַּיִת – וּסְעֻדָּה כְּיַד־הַמֶּלֶךְ יַעֲשׂוּ. נִמְנוּ וְגָמְרוּ. בִּקֵּשׁ משֶׁה שֶׁיְּצָרְפוּ גַם אֶת יוֹסִי לַחֲבוּרָתָם – אַךְ רְאוּבֵן הַשָּׁמֵן הִתְנַגֵּד בְּכָל כֹּחוֹ: “יוֹסִי אֵינוֹ יָכוֹל לְהָבִיא אִתּוֹ שׁוּם דָּבָר. לָמָּה נְקַבֵּל אוֹתוֹ?”

רַבִּים הִסְכִּימוּ לְדִבְרֵי רְאוּבֵן; משֶׁה הָיָה בּוֹדֵד וְחַלָּשׁ – וְכָךְ הוּצָא יוֹסִי מִן הַחֲבוּרָה. בֵּינְתַיִם נִמְשְׁכוּ מִשְׂחֲקֵי־הָאֱגוֹזִים בִּמְלוֹא הַמֶּרֶץ, יוֹם־יוֹם, בֹּקֶר, צָהֳרַיִם וָעֶרֶב. יוֹסִי מְשַׂחֵק וְזוֹכֶה – וּרְכוּשׁ אֱגוֹזָיו שֶׁל משֶׁה הוֹלֵךְ וְגָדֵל.

יְרִיבוֹ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁל יוֹסִי הָיָה רְאוּבֵן הַשָּׁמֵן. כַּמָּה הִשְׁתַּדֵּל זֶה לִזְכּוֹת בֶּאֱגוֹזָיו שֶׁל יוֹסִי! אַךְ אַף פַּעַם לֹא הִצְלִיחַ. בַּמֶּה שִׂחֲקוּ וּבַמֶּה לֹא שִׂחֲקוּ?

שִׂחֲקוּ בְּ“קֶרֶשׁ”: הִשְׁעִינוּ לוּחַ־קֶרֶשׁ עַל קִיר שֶׁיַּעֲמֹד בִּמְלֻכְסָן וְעָלָיו הָיוּ מְגַלְגְּלִים אֶת אֱגוֹזֵיהֶם. מְגַלְגְּלִים עַד שֶׁפּוֹגֵעַ מִישֶׁהוּ בֶּאֱגוֹז מִן הָאֱגוֹזִים הַמֻּנָּחִים עַל הַקַּרְקַע. הַפּוֹגֵעַ – זוֹכֶה בְּכָל הָאֱגוֹזִים שֶׁנִּצְטַבְּרוּ בֵּינָתַיִם, וְהַמִּשְׂחָק מַתְחִיל מֵחָדָשׁ. יוֹסִי הָיָה עוֹמֵד לוֹ לְיַד הַקֶּרֶשׁ, מַשְׁלִיךְ אֶת אֱגוֹזוֹ הַקָּטָן בִּתְנוּעָה קַלָּה – וְהַלָּה מִתְגַּלְגֵּל לוֹ בִּמְהִירוּת, טָס לְמַטָּה – וּפוֹגֵעַ. לִפְעָמִים הָיָה לוֹחֵשׁ לֶאֱגוֹזוֹ: “עַכְשָׁו, אֱגוֹזִי – לֹא לִפְגֹּעַ!” וְהַלָּה הָיָה נִשְׁמָע וּמַחֲלִיק בְּנַחַת, טָס בֵּין הָאֱגוֹזִים וְנִתְקָע שָׁקֵט בְּפִנָּתוֹ. אוּלָם לִפְעָמִים הָיָה לוֹחֵשׁ “עַכְשָׁו אֱגוֹזִי – פְּגַע!” וְהַלָּה הָיָה מִתְנַפֵּל לְתוֹךְ עֲדַת־הָאֱגוֹזִים הַמְפֻזֶּרֶת עַל פְּנֵי הַקַּרְקַע וְעוֹשֶׂה בָּהֶם שַׁמּוֹת.

וּבְ“גוּמוֹת” הָיוּ מְשַׂחֲקִים, וּבְ“מוֹר” וּ“בְזוּג־אוֹ־פֶּרֶט” וּבְכָל אוֹתָם הַמִּשְׂחָקִים יוֹסִי זָרִיז וּמְמֻלָּח, מָהִיר לִזְכּוֹת וּמְנַצֵּחַ אֶת כֻּלָּם וּמַגְדִּיל אֶת רְכוּשׁ־אֱגוֹזָיו שֶׁל יְדִידוֹ משֶׁה. רַק בָּעֶרֶב, בְּתֹם־הַמִּשְׂחָקִים, הָיָה חוֹזֵר הַבַּיְתָה וְיָדָיו הַדַּקּוֹת, שֶׁכָּל־כָּךְ זְרִיזוֹת הָיוּ לִזְכּוֹת – רֵיקוֹת, אֵין בָּהֶן אֱגוֹז.

יוֹם אֶחָד אָסַף רְאוּבֵן הַשָּׁמֵן אֶת הַחֲבוּרָה וְאָמַר:

“מִתְקָרֵב לֵיל־הַסֵּדֶר. צָרִיךְ לְהִתְכּוֹנֵן. וַאֲנִי רוֹצֶה שֶׁמּשֶׁה יַפְסִיק אֶת הַ”שֻּׁתָּפוּת" שֶׁלּוֹ עִם יוֹסִי."

“לָמָּה?” מָחָה משֶׁה.

“מִפְּנֵי שֶׁאִם אַתָּה בַּחֲבוּרָה שֶׁלָּנוּ, וּמִתְכּוֹנֵן אִתָּנוּ לַסֵּדֶר – אַתָּה מֻכְרָח לִהְיוֹת אִתָּנוּ בְּ”שֻׁתָּף" וְלֹא עִם יוֹסִי!"

שׁוּב הִסְכִּימוּ כָּל הַחֲבֵרִים לְדַעְתּוֹ שֶׁל רְאוּבֵן הַשָּׁמֵן – וְגַם משֶׁה הָיָה מֻכְרָח סוֹף־סוֹף לְהִכָּנַע.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר – כַּאֲשֶׁר בָּא אֵלָיו יוֹסִי וְשָׁרַק לוֹ מִלְּמַטָּה, מִן הָרְחוֹב – עָנָה לוֹ משֶׁה שֶׁהוּא מֵכִין שִׁעוּרִים; בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי אָמַר שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ לֹא טוֹב, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי – צָעַק לוֹ שֶׁיַּעֲזֹב אוֹתוֹ, וּבִכְלָל הוּא אֵינוֹ כְּבָר שֻׁתָּף אִתּוֹ, וְדַי, וְהוּא יוֹתֵר לֹא יִתֵּן לוֹ אֱגוֹזִים, וְדַי!..

נָבוֹךְ וְנִכְלָם הָלַךְ מִמֶּנּוּ יוֹסִי – וּמשֶׁה מִהֵר לְהִסָּגֵר בְּחַדְרוֹ מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה.

ב    🔗

בְּבָקְרוֹ שֶׁל יוֹם־הַסֵּדֶר שׁוּב נִצַּב יוֹסִי לְמַטָּה, עַל הַכְּבִישׁ – וְשָׁרַק אֶל משֶׁה, לַקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית. משֶׁה עָנָה לוֹ שֶׁהוּא עָסוּק. בֶּאֱמֶת עָסוּק הָיָה – שֶׁהֲרֵי הִתְכּוֹנֵן לְסֵדֶר הַיְלָדִים בָּעֶרֶב, וְהַפְתָּעָה הֵכִין לָהֶם – הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח מְצֻיֶּרֶת וּכְתוּבָה בְּעֶצֶם יָדָיו, בִּשְׁלַל־צְבָעִים, בְּצִיּוּרִים וּבִתְמוּנוֹת לָרֹב. אַךְ יוֹסִי חָזַר וְשָׁרַק אֵלָיו. פָּתַח משֶׁה שׁוּב אֶת הַחַלּוֹן וְהֵצִיץ בּוֹ מִלְמַעֲלָה לְמַטָּה: פָּעוֹט וְרָחוֹק רָאָה אֶת יְדִידוֹ הַטּוֹב עוֹמֵד בְּיָדַיִם רֵיקוֹת וּמְבַקֵּשׁ.

“רַק לְשַׂחֵק,” הִתְחַנֵּן יוֹסִי. “אֲנִי אַחֲזִיר לְךָ אוֹתָם בָּעֶרֶב! רַק לְשַׂחֵק, משֶׁה, מָה אִכְפַּת לְךָ?”

נֶעְתַּר לוֹ משֶׁה, הִפְרִישׁ חֲמִשִּׁים אֱגוֹזִים מֵרְכוּשׁוֹ, צְרָרָם בִּצְרוֹר – וְהִשְׁלִיךְ אוֹתָם לְמַטָּה.

“רַק אַל תְּסַפֵּר שֶׁמִּמֶּנִּי קִבַּלְתָּ אוֹתָם,” צָעַק אֶל יוֹסִי. הַלָּה קָלַט אֶת הַצְּרוֹר בְּעוֹדוֹ בָּאֲוִיר וְחָמַק בִּזְרִיזוּת אֶל קֶרֶן־הָרְחוֹב, מְקוֹם שֶׁעָמְדוּ כְּבָר פּוֹחֲחִים לֹא מְעַטִּים – וְזָכוּ וְהִפְסִידוּ זֶה אֵצֶל זֶה אֱגוֹזִים לְמַכְבִּיר.

בְּאוֹתוֹ בֹקֶר הִפְלִיא יוֹסִי לְשַׂחֵק – אַל תִּשְׁאֲלוּ! אוֹמְרִים בַּשְּׁכוּנָה כִּי מִשְׂחָק כָּזֶה עוֹד לֹא רָאוּ אֶצְלֵנוּ. לֹא עָבְרָה מַחֲצִית־הַיּוֹם – וְהַנְּעָרִים הָיוּ מֻכְרָחִים לָרוּץ וּלְ“פַלֵּחַ” מֵהַמִּזְנוֹן בַּבַּיִת עוֹד וְעוֹד אֱגוֹזִים. כִּיסָיו שֶׁל יוֹסִי נִתְמַלְּאוּ, הַצְּרוֹר הָיָה נָפוּחַ, אֶת כּוֹבָעוֹ גִדֵּשׁ – וְעוֹד נוֹסְפוּ וְנוֹסְפוּ לוֹ אֱגוֹזִים.

אֲבָל אַחֲרֵי־הַצָּהֳרַיִם הִתְחִיל, פִּתְאֹם, לְהַפְסִיד. הַיְלָדִים לֹא הֵבִינוּ מַה קָּרָה לְרַבַּן הַמִּשְׂחֲקִים הַמְהֻלָּל – אַךְ בְּעֵינֵיהֶם רָאוּ אֵיךְ אֱגוֹזָיו מַחֲטִיאִים אֶת הַמַּטָּרָה. מִפַּעַם־לְפַעַם הָיָה מַפְסִיק בְּמִשְׂחָקוֹ, רָץ וְנֶעֱלָם, מִפַּעַם־לְפַעַם הָיָה מִסְתַּכֵּל לַצְּדָדִים וּמַבָּטָיו הָיוּ מְלֵאֵי־דְאָגָה כָּל הַזְּמַן. כָּךְ בָּגְדוּ בּוֹ יָדָיו וְכָךְ הָלְכוּ אֱגוֹזָיו וּפָחֲתוּ.

לִפְנוֹת־עֶרֶב הָיוּ בְּיָדָיו, שׁוּב, רַק חֲמִשִּׁים אֱגוֹזִים – וְאַף אֶחָד לֹא הִסְתַּכֵּל אַחֲרָיו כַּאֲשֶׁר הִסְתַּלֵּק, חֶרֶשׁ, מִתּוֹךְ עֶצֶב רַב. רְאוּבֵן הַשָּׁמֵן, שֶׁהָיָה בַּעַל רְכוּשׁ כָּבֵד – הִזְעִיק סְבִיבוֹ אֶת הַיְלָדִים, הִזְכִּיר לָהֶם שֶׁיָּבִיאוּ כָּל הַדָּרוּשׁ לְ“סֵדֶר־הַיְלָדִים”, וְשֶׁלֹּא יִשְׁכְּחוּ גַם כִּי בְּלִי מֵאָה אֱגוֹזִים כָּל־אֶחָד – לֹא יוּכְלוּ לְהִשְׁתַּתֵּף בַּסֵּדֶר. כָּךְ נִתְפַּזְּרוּ אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ.

יוֹסִי עָמַד אוֹתָהּ שָׁעָה בָּרְחוֹב וְשָׁרַק אֶל משֶׁה. הַלָּה הוֹפִיעַ בַּחַלּוֹן – וּכְבָר הָיָה מְרֻחָץ לִקְרָאת הֶחָג, לָבוּשׁ בְּגָדָיו הַחֲדָשִׁים וּמְסֹרָק. יוֹסִי הֵנִיף לוֹ בִּצְרוֹר־הָאֱגוֹזִים מִלְּמַטָּה.

“עֲלֵה,” צָעַק אֵלָיו משֶׁה, וְכַעֲבֹר רֶגַע כְּבָר שָׁמַע אֶת צְעָדָיו מִן הַמַּדְרֵגוֹת. הוּא יָצָא אֵלָיו וְקִבֵּל אוֹתוֹ בַּחוּץ, לְיַד הַדֶּלֶת. לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר הִצְטָעֵר משֶׁה עַל הַשֻּׁתָּפוּת שֶׁלָּהֶם שֶׁנִּפְסְקָה, כִּי מִי יְשַׂחֵק לוֹ עַכְשָׁו וְיַרְוִיחַ? אַךְ לֹא הָיָה חָפֵץ שֶׁיּוֹסִי יִרְאֵהוּ בְּכָךְ.

“נוּ, הִרְוַחְתָּ וַדַּאי כַּהֹגֶן,” אָמַר לוֹ בְּקַבְּלוֹ אֶת צְרוֹרוֹ לְיָדָיו.

“לֹא, הִפְסַדְתִּי כְּמוֹ חוּשָׁם!” הָיָה יוֹסִי עָצוּב.

“אֵיךְ זֶה?”

“אֲנִי מְחַכֶּה לְאָבִי כָּל הַיּוֹם. הוּא עוֹד לֹא בָּא. הוּא עוֹבֵד רָחוֹק, מִחוּץ לָעִיר – וְאֶצְלֵנוּ עוֹד שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ מוּכָן לָחָג. וְאָחִי הַקָּטָן חוֹלֶה – לֹא יָכֹלְתִּי לְשַׂחֵק, הִפְסַדְתִּי… כָּל מַה שֶּׁהִרְוַחְתִּי בַּבֹּקֶר. וּפֹה הָאֱגוֹזִים שֶׁלְּךָ! זֶה כָּל מַה שֶּׁנִּשְׁאַר לִי.”

משֶׁה הֶחֱזִיק בְּיָדָיו אֶת צְרוֹר־הָאֱגוֹזִים שֶׁלּוֹ. לִבּוֹ הָיָה שָׁקֵט. “מָה אִכְפַּת לִי?”, חָשַׁב, “הָאֱגוֹזִים שֶׁלִּי חָזְרוּ אֵלַי? מַסְפִּיק.” יוֹתֵר מִכָּךְ לֹא דָאַג.

הוּא נִפְרַד מִיּוֹסִי וְנִכְנַס הַבַּיְתָה, הִמְשִׁיךְ לְקַשֵּׁט אֶת הַמַּתָּנָה שֶׁהֵכִין לַחֲבֵרָיו, אֶת הַהַגָּדָה הַמְצֻיֶּרֶת, הַצִּבְעוֹנִית – וְשָׁכַח אֶת חֲבֵרוֹ הֶעָצוּב, הַמְהַלֵּךְ לְמַטָּה בָּרְחוֹב וְהַמְחַכֶּה לְאָבִיו שֶׁיָּשׁוּב מִמֶּרְחָק.

ג    🔗

בָּעֶרֶב, לְאַחַר הַסֵּדֶר, מִהֵר משֶׁה אֶל חַדְרוֹ, לָקַח אֶת הַ“הַגָּדָה” הַמְצֻיֶּרֶת, אֶת הַמַּצּוֹת, הַ“דְּבָרִים־טוֹבִים” וְהָאֱגוֹזִים וְהִתְכּוֹנֵן לָלֶכֶת אֶל חֲבֵרָיו. אַךְ פִּתְאֹם נִזְכָּר כִּי כָל יֶלֶד חַיָּב לְהָבִיא עִמּוֹ מֵאָה אֱגוֹזִים, וְעָמַד לִמְנוֹת אֶת אֱגוֹזָיו. מָנָה וּמָנָה – וְהִנֵּה בַּצְּרוֹר שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ יוֹסִי – רַק שְׁלשִׁים וּשְׁמוֹנָה אֱגוֹזִים. רַק שְׁלשִׁים וּשְׁמוֹנָה? וְהֵיכָן עוֹד שְׁנֵים־עָשָׂר אֱגוֹזִים? תְּרֵיסָר אֱגוֹזִים חֲסֵרִים! משֶׁה חָזַר וּמָנָה – אוּלַי טָעָה – אַךְ רָאָה כִּי בֶּאֱמֶת חֲסֵרִים לוֹ תְּרֵיסָר אֱגוֹזִים. מַה קָּרָה?

פִּתְאֹם נִזְכַּר כִּי יוֹסִי הִפְסִיד הַיּוֹם כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה – אוּלַי הִפְסִיד וְלֹא רָצָה לְסַפֵּר? אוּלַי לָקַח לְעַצְמוֹ אֶת הָאֱגוֹזִים הַחֲסֵרִים?

עַכְשָׁו שָׁכַח אֶת “סֵדֶר־הַיְלָדִים”, שָׁכַח אֶת הַהַגָּדָה הַמְצֻיֶּרֶת, אֶת הַכֹּל, רַק רָצוֹן אֶחָד הֵרִיץ אוֹתוֹ דֶרֶךְ כָּל הַמַּדְרֵגוֹת וּלְמַטָּה, אֶל שְׁכוּנַת הַצְּרִיפִים – לְהִפָּרַע מִיּוֹסִי, וְאֶת אֱגוֹזָיו לָקַחַת בַּחֲזָרָה, עַד הָאֱגוֹז הָאַחֲרוֹן, וְשֶׁיֵּדַע לוֹ!

משֶׁה רָץ־רָץ וְדָהַר לְתוֹךְ שְׁכוּנַת־הַצְּרִיפִים. שָׁם הָיָה שֶׁקֶט, וְאוֹר בַּחַלּוֹנוֹת, וּפִתְאֹם לֹא יָדַע אָנָה יִפְנֶה. אַף פַּעַם לֹא הָיָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל יוֹסִי – הֵיכָן הוּא גָר?

הִתְחִיל מְחַפֵּשׂ אַט־אַט, פּוֹסֵעַ בְּשֶׁקֶט וּמֵצִיץ בַּחַלּוֹנוֹת. הַצְּרִיפִים הָיוּ דַלִּים, הַחַלּוֹנוֹת – לְלֹא וִילָאוֹת, וּבַחֲדָרִים דָּלְקוּ מְנוֹרוֹת פְּשׁוּטוֹת, אַךְ הַקִּירוֹת הָיוּ מְסֻיָּדִים וּמַבְהִיקִים, וּמִשְׁפָּחוֹת־מִשְׁפָּחוֹת יָשְׁבוּ הָאֲנָשִׁים סְבִיב שֻׁלְחֲנוֹת־הֶחָג, שָׁרוּ שִׁירֵיהֶם, שָׁתוּ יֵינָם וּפָסְחוּ אֶת פִּסְחָם בְּאשֶׁר וּבְשָׂשׂוֹן. משֶׁה הִמְשִׁיךְ לִפְסֹעַ וְלִבּוֹ הוֹלֵם לוֹ, כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ גְרוֹנוֹ. וּמַה יִּהְיֶה אִם גַּם יוֹסִי יוֹשֵׁב כָּךְ עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ? הַאִם יָעֵז לְהִתְפָּרֵץ לְתוֹךְ חַג מְאֻשָּׁר וְשָׁלֵו כָּל כָּךְ – וְלִצְעֹק פִּתְאֹם, וְלִתְבֹּעַ אֶת אֱגוֹזָיו וּלְהַשְׁבִּית אֶת הַשִּׂמְחָה?

פִּתְאֹם הִגִּיעַ אֶל צְרִיף דַּל וְנָמוּךְ בִּקְצֵה־הַשְּׁכוּנָה, אוֹר מְעַט בָּקַע מֵחַלּוֹנוֹ הַחוּצָה. משֶׁה קָרַב וְהֵצִיץ – זֶה הָיָה בֵּיתוֹ שֶׁל יוֹסִי. הָאֵם יָשְׁבָה לְיַד הַחַלּוֹן, שׁוֹמֵמָה וְנוּגָה, וְיוֹסִי עַל־יַד מִטַּת אִָחִיו הַחוֹלֶה. הִתְבּוֹנֵן משֶׁה הֵיטֵב וְרָאָה כִּי יוֹסִי מְשַׂחֵק עִם אָחִיו הַחוֹלֶה – – – בֶּאֱגוֹזִים, בֶּאֱגוֹזִים הַגְּנוּבִים שֶׁלּוֹ! רֹאשׁוֹ שֶׁל הָאָח הַפָּעוֹט, הַחִוֵּר, הָיָה חָבוּשׁ – אַךְ בְּכָל זֹאת הָיָה מָלֵא עֲלִיצוּת, וּמִפַּעַם־לְפַעַם מָחָא בְּכַפּוֹתָיו הַקְּטַנּוֹת כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה לוֹ יוֹסִי מִלְּהָטָיו הַנִּפְלָאִים. הִנֵּה הֶרְאָה יוֹסִי “קוּנְץ־מְקוּנְצָץ” אֶחָד גַּם לְאִמּוֹ – וְחִיּוּךְ רָפֶה חָלַף עַל פְּנֵי הָאִשָּׁה הָעֲגוּמָה שֶׁלְּיַד הַחַלּוֹן.

משֶׁה הִתְחִיל לְהָבִין מָה רוֹאוֹת עֵינָיו: אָבִיו שֶׁל יוֹסִי לֹא חָזַר הַבַּיְתָה לֶחָג, כִּי לֹא יָכֹל, וְלָכֵן כָּל־כָּךְ עָצוּב לָהֶם, וְלָכֵן אֵין הֵם עוֹרְכִים אֶת “הַסֵּדֶר”. הוּא הֵבִין כִּי יוֹסִי לָקַח אֶת אֱגוֹזָיו רַק כְּדֵי לְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת אָחִיו הַקָּטָן, הַחוֹלֶה, וְכִי הֵם, תְּרֵיסָר הָאֱגוֹזִים הַגְּנוּבִים שֶׁלּוֹ, הִנָּם הַסִּמָּן הַיְחִידִי שֶׁל פֶּסַח בַּבַּיִת הַדַּל הַזֶּה.

הוּא נִזְכַּר כִּי עַל הַמִּגְרָשׁ הָרֵיק מִתְאַסְּפִים כָּל הַיְלָדִים, הוּא נִזְכַּר כִּי לֹא רָצוּ, אֲפִלּוּ, לְצָרֵף אֶת יוֹסִי אֲלֵיהֶם – וּכְלִמָּה גְדוֹלָה מִלְּאָה אֶת לִבּוֹ. הוּא בּוֹשׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁבִּגְלַל תְּרֵיסָר אֱגוֹזִים קְטַנִּים רָגַז כָּל כָּךְ עַל יְדִידוֹ הַטּוֹב, עַל יוֹסִי, בְּשָׁעָה שֶׁזֶּה מִשְׁתַּדֵּל בְּכָל מַאֲמַצֵּי־כֹּחוֹ לְהָפִיג קְצָת אֶת יְגוֹנָם שֶׁל אִמָּא עֲצוּבָה וְאָח קָטָן חוֹלֶה.

פִּתְאֹם עָלָה בּוֹ רַעְיוֹן. הוּא קָפַץ וְרָץ בַּחֲזָרָה אֶל בֵּין הַבָּתִּים וְהִגִּיעַ לַמִּגְרָשׁ, שֶׁכָּל הַיְלָדִים כְּבָר הָיוּ שָׁם.

“יְלָדִים!” קָרָא קְרִיאָה גְדוֹלָה, “הַקְשִׁיבוּ! אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים כֻּלָּנוּ אֶל יוֹסִי!”

מְהוּמָה קָמָה, וּשְׁאֵלוֹת, וּצְעָקוֹת, וּרְאוּבֵן הַשָּׁמֵן הִתְרַגֵּז וְרָתַח – אַךְ לְבַסּוֹף הִצְלִיחַ משֶׁה לְסַפֵּר לָהֶם אֶת תָּכְנִיתוֹ, לְסַפֵּר מָה רָאָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל יוֹסִי, לְסַפֵּר הַכֹּל עַל אָבִיו, וְאָחִיו, וְאִמּוֹ – וּלְאַט־לְאַט, אַחֲרֵי צְעָקוֹת וּמְרִיבוֹת, וְ“לֹא רוֹצֶה”, וְ“דַוְקָא כֵּן רוֹצֶה” – הִסְכִּימוּ כֻּלָּם לִדְבָרָיו, וַאֲפִלּוּ רְאוּבֵן הַשָּׁמֵן נִכְנַע לִפְנֵיהֶם.

משֶׁה רָץ, הֵבִיא אֶת הַ“דְּבָרִים הַטּוֹבִים” שֶׁהֵכִין לְ“סֵדֶר הַיְלָדִים”, אֶת הַהַגָּדָה הַמְצֻיֶּרֶת הִטְמִין מִתַּחַת לְחֻלְצָתוֹ – וְהִצְטָרֵף אֶל הַיְלָדִים אֲשֶׁר הֶעֱבִירוּ אֶת כָּל הַכְּבֻדָּה אֶל הַצְּרִיפִים.

חֶרֶשׁ־חֶרֶשׁ הִתְקָרְבוּ אֶל צְרִיפוֹ שֶׁל יוֹסִי – וְעָמְדוּ. הִסְתַּדְּרוּ בְּשׁוּרָה עָרְפִּית אֲרֻכָּה, וּמשֶׁה, אֲשֶׁר פָּסַע רִאשׁוֹן, קָרַב, וְנִקֵּשׁ עַל הַדֶּלֶת.

בְּבַת־אַחַת נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, כִּי יוֹסִי קָפַץ לְפִתְחָהּ מִשּׁוּם שֶׁחָשַׁב כִּי אַבָּא, אַבָּא שֶׁלּוֹ, בָּא סוֹף־סוֹף. אַךְ לְעֵינָיו נִתְגַּלָּה משֶׁה – וּצְרוֹרוֹ בְּיָדוֹ. לְרֶגַע נִבְהַל יוֹסִי. “אֶת הָאֱגוֹזִים?” שָׁאַל בַּחֲרָדָה.

“לֹא, לֹא! קָרָא משֶׁה בְּשִׂמְחָה. “בָּאנוּ לָחֹג אֶצְלְכֶם אֶת הַסֵּדֶר”. תֵּן לְהִכָּנֵס! חֶבְרָה – אַחֲרַי!”

וְכַעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה כְּבָר יָשְׁבוּ כָּל הַיְלָדִים סְבִיב הַשֻּׁלְחָן הַמְכֻסֶּה מַפָּה־לְבָנָה. בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן יָשְׁבָה אִמּוֹ שֶׁל יוֹסִי, וּבְקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי – משֶׁה, קוֹרֵא מִתּוֹךְ הַהַגָּדָה. אֶת מִטָּתוֹ שֶׁל הָאָח הַקָּטָן קֵרְבוּ אֶל הַשֻּׁלְחָן וְהוּא נִצַּב עַל רַגְלָיו הַפְּעוֹטוֹת וְעֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת זָרְחוּ.

עַל הַשֻּׁלְחָן הָיוּ עֲרוּכִים הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֵבִיאוּ הַיְלָדִים – מַצּוֹת, שׁוֹקוֹלַד, מַמְתַּקִּים, אֱגוֹזִים וּפֵרוֹת.

אִמָּא שֶׁל יוֹסִי הֶעֶלְתָה יַיִן וּגְבִיעִים – וְהַסֵּדֶר הָיָה עָרוּךְ כְּהִלְכָתוֹ.

יוֹסִי הָיָה מְאֻשָּׁר. אִמּוֹ הָיְתָה מְאֻשֶּׁרֶת. הַכֹּל הָיוּ שְׂמֵחִים.

אֲפִלּוּ רְאוּבֵן הַשָּׁמֵן הָיָה אוֹכֵל אֶת הַמַּמְתַּקִּים שֶׁלּוֹ בְּמַבָּט מָלֵא שְׂבִיעַת־רָצוֹן, וְאוּלַי הָיָה זֶה לֹא רַק בִּגְלַל הַמַּמְתַּקִּים – אֶלָּא גַם בִּגְלַל זֶה שֶׁעָשׂוּ כֻּלָּם, בֶּאֱמֶת, מַעֲשֶׂה־טוֹב.

משֶׁה עַצְמוֹ קָרָא בְּשִׂמְחָה מִתּוֹך הַ“הַגָּדָה”, הֶרְאָה לַכֹּל אֶת הַצִּיּוּרִים אֲשֶׁר צִיֵּר, וְרַק מִפַּעַם לְפַעַם הָיָה מֵעִיף אֶת מַבָּטוֹ אֶל צַלַּחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר עָמְדָה בְּאֶמְצַע הַשֻּׁלְחָן וּבְתוֹכָהּ – – – תְּרֵיסָר אֱגוֹזִים.