יוֹרֵד לוֹ בָּחוּר בְּמַדְרֵגוֹת וְהַשָּׁעָה שְׁעַת בֹּקֶר חָרְפִּית צְלוּלָה וְעַל הַקִּיר מְצֻיָּר הַחַלּוֹן בְּאוֹר־שֶׁל־זָהָב.
יוֹרֵד לוֹ בָּחוּר בְּמַדְרֵגוֹת, נוֹעֵץ שִׁנָּיו בְּתַפּוּחַ עֲסִיסִי שֶׁבְּיָדָיו, מֵצִיץ בַּהֲנָאָה עַל הָרִשּׁוּם הַנִּכָּר שֶׁהִטְבִּיעוּ בּוֹ שִׁנָּיו הַבְּרִיאוֹת, וּבְעוֹד הוּא לוֹעֵס אֶת הַנֵּתַח הָרַעֲנָן וְהַמָּתוֹק, מִתְחַשֵּׁק לוֹ פִּתְאֹם לִשְׁרֹק וְהוּא מְמַהֵר לִבְלֹעַ אֶת הַתַּפּוּחַ, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לָרְחוֹב הוּא כְּבָר שׁוֹרֵק שְׁרִיקָה עַלִּיזָה, וּבָרְחוֹב מְחַכָּה לוֹ מְכוֹנִיתוֹ הַחֲדָשָׁה הַיְרַקְרֶקֶת.
אַגַּב, שְׁמוֹ שֶׁל הַבָּחוּר אֵלִיָּהוּ; אַךְ אָנוּ קוֹרְאִים לוֹ אֱלִיק וְתָמִיד נִקְרָא לוֹ אֱלִיק, וְאִלּוּ חֲבֵרָיו בַּפַּלְמַ“ח קוֹרְאִים לוֹ אֱלִי. אָנוּ קוֹרְאִים לוֹ אֱלִיק מִשּׁוּם שֶׁאָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתוֹ, וַחֲבֵרָיו בַּפַּלְמַ”ח קוֹרְאִים לוֹ אֱלִי מִשּׁוּם שֶׁגַּם הֵם אוֹהֲבִים אוֹתוֹ, וְהַהֶבְדֵּל הוּא שֶׁיֵּשׁ צֶבַע שׁוֹנֶה לָאַהֲבָה שֶׁלָּנוּ וְלָאַהֲבָה שֶׁל חֲבֵרָיו. כָּכָה זֶה לִפְעָמִים: יֵשׁ כָּל מִינֵי אֲהָבוֹת בָּעוֹלָם.
כְּשֶׁהוּא נִכְנָס לַמְּכוֹנִית וּמַתְחִיל לְהִתְעַסֵּק בְּמַפְתְּחוֹתָיו, הוּא נוֹכָח פִּתְאֹם שֶׁעֲדַיִן נֵתַח גָּדוֹל מִן הַתַּפּוּחַ בְּיָדָיו. הוּא חוֹזֵר וְיוֹצֵא מִן הַמְּכוֹנִית וּמַגְנִיב מַבָּט לְמַעְלָה. בּקוֹמָה שְׁלִישִׁית, בַּמִּרְפֶּסֶת, עוֹמֶדֶת אִמָּא וּמְצִיצָה אֵלָיו בִּשְׁתִיקָה. בְּאוֹתוֹ רֶגַע תּוֹקֶפֶת אֶת אֱלִיק הַהַרְגָּשָׁה, כִּי בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ דֵי מוּזָר הַדָּבָר שֶׁבָּחוּר מְגֻדָּל כָּמוֹהוּ בֶּן עֶשְׂרִים וְשָׁלשׁ כִּמְעַט – אִמָּא עֲדַיִן קָמָה בַּבֹּקֶר, מְכִינָה לוֹ קַקָּאוֹ וְנוֹתֶנֶת לוֹ תַּפּוּחַ לַדֶּרֶךְ. אֲבָל אָז הוּא נִזְכָּר שֶׁעַכְשָׁו מִלְחָמָה, וְכִי מַה יְּכוֹלָה אִמָּא לַעֲשׂוֹת לְמַעֲנוֹ, כַּאֲשֶׁר הוּא יוֹצֵא כָּךְ עִם בֹּקֶר – אִם לֹא לְצַיְּדוֹ בְּתַפּוּחַ?
וְאָז מִתְמַלֵּא לִבּוֹ אַהֲבָה כָּזֹאת צוֹבֶטֶת וַחֲרִיפָה אֶל אִמָּא שֶׁלְּמַעְלָה בַּמִּרְפֶּסֶת, וְהוּא קוֹפֵץ לְתוֹךְ הַמְּכוֹנִית, מְשַׁרְבֵּב אֶת רֹאשׁוֹ מֵחַלּוֹנָהּ, מְנַפְנֵף בְּיָדָיו לְאִמָּא וּמֵאִיץ אֶת הַיְרֻקָּה בְּמוֹרַד הָרְחוֹב.
בֹּקֶר חֹרֶף בָּהִיר. מְחוֹג־הַמְּהִירוּת שֶׁל הַמְּכוֹנִית מִתְרוֹצֵץ בֵּין הַסְּפָרוֹת וּמִתְאוֹנֵן בִּפְנֵיהֶם עַל הַמְּהִירוּת הַגְּדֵלָה וְהוֹלֶכֶת. סִבּוּב פֹּה, תַּפְנִית שָׁם, וֶאֱלִיק עִם מְכוֹנִיתוֹ הַיְרֻקָּה טָס כְּבָר בְּפַרְבְּרֵי הָעִיר.
עוֹד הַלַּיְלָה מַפְקִיר אֶת עֶמְדוֹתָיו אַחַת־אַחַת, עוֹד מִתְנַפֶּצֶת מִפַּעַם לְפַעַם אֵיזוֹ יְרִיָּה, וּכְבָר מִתְעוֹרְרִים הַאֲנָשִׁים לַעֲבוֹדָתָם וּלְחַיֵּיהֶם. הִנֵּה פּוֹרֵק רוֹכֵל־הַיְרָקוֹת הַכּוּרְדִי אֶת הַמַּנְדָּרִינוֹת הָאֲדַמְדַּמּוֹת שֶׁלּוֹ מֵעֶגְלָתוֹ הַקְּטַנָּה וַחֲמוֹרוֹ מְכַלֶּה חֲמָתוֹ בְּקֶלַח נוֹשָׁן שֶׁל כְּרוּב. הִנֵּה עוֹלֶה עָשָׁן מֵאֲרֻבּוֹת, הִנֵּה פּוֹעֵל גּוֹבֵל טִיט בְּפִתְחוֹ שֶׁל בִּנְיָן.
הַדֶּרֶךְ יוֹצֵאת אֶל הַשָּׂדוֹת שֶׁמִּחוּץ לָעִיר. מֵרָחוֹק נִשְׁקָפִים צְרִיחֶיהָ וְגַגּוֹתֶיהָ הָאֲדֻמִּים שֶׁל יָפוֹ. אֶת הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת עוֹשָׂה הַמְּכוֹנִית בִּמְהִירוּת. אֱלִיק שְׂבַע רָצוֹן מִמְּכוֹנִיתוֹ הַמְשָׁרֶתֶת אוֹתוֹ בֶּאֱמוּנָה. הוּא נֶהֱנֶה לְמַרְאֵה חֶלְקוֹת הָאַסְפֶּסֶת שֶׁל מִקְוֵה־יִשְׂרָאֵל וּלְמַרְאֵה הַקּוֹצְרִים הָרִאשׁוֹנִים הָעוֹשִׂים בָּהֶן כְּבָר אֶת מְלַאכְתָּם. וְהִנֵּה שׁוּב הַכְּבִישׁ, וְהִנֵּה הַשַּׁעַר הַמֻּכָּר וְהַוָּתִיק שֶׁל מִקְוֵה־יִשְׂרָאֵל – בְּבִרְכַּת־בֹּקֶר חַמָּה פּוֹתְחִים לְפָנָיו הַשּׁוֹמְרִים אֶת הַשַּׁעַר.
“אַתָּה רִאשׁוֹן הַיּוֹם, אֱלִי!” הֵם צוֹעֲקִים אֵלָיו, וְהוּא מוֹסִיף כֹּחַ לַמְּכוֹנִית וְעוֹלֶה בְּמַעֲלֵה שְׂדֵרַת הַדְּקָלִים עַד בִּנְיָנֵי בֵּית־הַסֵּפֶר. כַּמָּה יְדוּעָה לוֹ כָּאן כָּל פִּנָּה! הֵן כָּאן, בְּבֵית־סֵפֶר זֶה, בִּלָּה שָׁלשׁ שְׁנוֹת־לִמּוּד מְלֵאוֹת חַיִּים.
הִנֵּה הָעֲלִיָּה הָאֲרוּרָה הַזֹּאת, בָּהּ כָּבָה פַּעַם הַטְּרַקְטוֹר שֶׁלּוֹ וְהִתְחִיל זוֹחֵל אֲחוֹרַנִּית וְכִמְעַט דָּרַס אֶת טוֹבָה הַטַּבַּחַת. וְהִנֵּה שְׁנֵי הַדְּקָלִים הַיְשִׁישִׁים, אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם קָשְׁרוּ אֶת הַחֶבֶל עָלָיו הָלַךְ הֲלִיכַת “זִקִּית”. וְהִנֵּה הַמָּגוֹב הַיָּשָׁן, אֲשֶׁר אֶת הַשֵּׁן הַשְּׂמָאלִית הַקִּיצוֹנִית שֶׁלּוֹ שִׁבֵּר בְּעַצְמוֹ בְּעָבְרוֹ אֶת הַכְּבִישׁ.
בֵּין הַבִּנְיָנִים הַשְּׁקֵטִים עָשְׂתָה הַמְּכוֹנִית אֶת דַּרְכָּהּ עַד שֶׁיָּצְאָה שׁוּב אֶל חֻרְשָׁה וּשְׂדֵרָה וְדֶרֶךְ בַּפַּרְדֵּס וְעַד שֶׁהִגִּיעָה אֶל מַחֲנֵה־הַחַבְרַיָּה.
הַחַבְרַיָּה הָיוּ כְּבָר אַחֲרֵי מִסְדַּר־הַבֹּקֶר, חֲבוּשִׁים מִגְבְּעוֹתֵיהֶם הָרְחָבוֹת, לְבוּשִׁים וּרְכוּסֵי כַּפְתּוֹרִים, מוּכָנִים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ. בְּשִׂמְחָה קִבְּלוּ אֶת פְּנֵי אֱלִיק מְפַקְּדָם וְאֶת פְּנֵי יְדִידָתֶָם הַצְּעִירָה – הַמְּכוֹנִית הַיְרֻקָּה.
“אֵיךְ הָיָה, אֱלִי?”
“בִּלִּיתָ יָפֶה?”
“מַה שְּׁלוֹם תֵּל־אָבִיב?”
לְאַחַר שֶׁהֵשִׁיב עַל כָּל הַשְּׁאֵלוֹת וְקִבֵּל תְּשׁוּבָה עַל כָּל שְׁאֵלוֹתָיו, הִתְעַנְיֵן לָדַעַת הֵיכָן מוֹטְקֶה, מוֹטְקֶה הַמְשַׁמֵּשׁ לָהֶם נֶהָג בְּשָׁעָה שֶׁהֵם יוֹצְאִים לְתַפְקִידָם. סִפְּרוּ לוֹ כִּי מוֹטְקֶה שָׁכַב אֶתְמוֹל מְאֻחָר לִישׁוֹן, (כָּל הַיּוֹם טִפֵּל בְּאַחַד הַחֲבֵרִים הַחוֹלִים) וְלָכֵן עֲדַיִן לֹא הֵעִירוּ אוֹתוֹ.
“אֵין דָּבָר, תְּנוּ לַמִּסְכֵּן לִישֹׁן”, קָרָא אֱלִיק. “אֲנִי אוֹבִיל אֶתְכֶם.”
הַחַבְרַיָּה בָּדְקוּ נִשְׁקָם, אֶת הָרוֹבִים וְהַתַּת־מִקְלָעִים, קָפְצוּ לְתוֹךְ הַמְּכוֹנִית, וּבַשָּׁעָה הַקְּבוּעָה יָצְאוּ מֵחֲצַר בֵּית הַסֵּפֶר אֶל הַכְּבִישׁ, בְּרֹאשׁ שַׁיֶּרֶת־הַמְּכוֹנִיּוֹת הָאֲרֻכָּה אֲשֶׁר הִתְאַסְּפָה בֵּינָתַיִם, בַּדֶּרֶךְ לְמוֹשְׁבוֹת הַדָּרוֹם וְלִירוּשָׁלַיִם.
בֵּין פַּרְדֵּסִים רֵיחָנִיִּים מְנֻמְּרֵי נְקֻדּוֹת־זָהָב נִתְמַתְּחָה הַדֶּרֶךְ וְיָדָיו שֶׁל אֱלִיק נָהֲגוּ אֶת הַמְּכוֹנִית בְּקַלּוּת וּבְעַלִּיזוּת. יוֹם־יוֹם מֵאָז הֵחֵלּוּ הַיְרִיּוֹת בַּדְּרָכִים, חָמֵשׁ וְשֵׁשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם, “עוֹשֶׂה” אֱלִיק אֶת קֶטַע הַדֶּרֶךְ הַמְסֻכָּן הַזֶּה עִם אֲנָשָׁיו, מוֹבִיל אֶת שַׁיְרוֹת הַנּוֹסְעִים, הַתּוֹצֶרֶת וְהָאַסְפָּקָה, מַבְטִיחַ חַיֵּי אֲנָשִׁים, נָשִׁים וָטַף וּמֵבִיא אוֹתָם בְּשָׁלוֹם אֶל מְקוֹם מִבְטָחִים.
הַכֹּל כְּבָר מַכִּירִים אוֹתוֹ. נֶהָגֵי־הַמְּכוֹנִיּוֹת, הַנּוֹסְעִים הַקְּבוּעִים, שׁוֹמְרֵי־הַנְּקֻדּוֹת הָעִבְרִיּוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ. כֻּלָּם מַכִּירִים אֶת הַבָּחוּר הַגָּבוֹהַּ, בְּהִיר־הַשֵּׂעָר, הַיָּפֶה וְהַמְחַיֵּךְ תָּמִיד.
הַפַּעַם יוֹשֵׁב לוֹ אֱלִיק לְיַד הַהֶגֶה, נוֹשֵׁם בַּהֲנָאָה אֶת אֲוִיר הַבֹּקֶר הַצָּלוּל וּמְהַרְהֵר לוֹ בְּשַׁלְוָה אֶת הִרְהוּרָיו.
הִנֵּה פַּרְדְּסֵי הַכְּפָר הָעַרְבִי, פַּרְדֵּסִים וְתִיקִים וַעֲבֻתִּים, פַּרְדֵּסִים סְבוּכִים וַאֲפֵלִים. הַמַּבָּט נַעֲשָׂה חַד יוֹתֵר, הַיָּד הַנּוֹהֶגֶת נִצְמֶדֶת לַהֶגֶה – מַתְחִיל אֵזוֹר הַסַּכָּנָה.
לְעֵת־עַתָּה – שֶׁקֶט בַּכֹּל. רַק קְרִיאוֹת תַּרְנְגוֹלִים מַגִּיעוֹת מִבֵּין בָּתֵּי־הַכְּפָר הַהוֹלְכִים וּמִתְקָרְבִים עִם טִיסַת־הַמְּכוֹנִית. פִּתְאֹם הִבְחִינוּ עֵינָיו שֶׁל אֱלִיק בְּתִפְרַחַת צְהֻבָּה בְּהִירָה בְּצֵל הַשִּׁטָּה הָרֵיחָנִית הַגּוֹדֶרֶת אֶת הַפַּרְדֵּסִים, תִּפְרַחַת גִּבְעוֹלִים זְקוּפִים וַעֲדִינִים.
“חַמְצִיצִים, חַבְרַיָּה!” קוֹרֵא אֱלִיק בְּשִׂמְחָה וְגַל שֶׁל זִכְרוֹנוֹת מֵצִיף אֶת לִבּוֹ.
חַמְצִיצִים… וְהִנֵּה בֵּין הָעֵצִים, מֵאֲחוֹרֵי מְשֻׂכַּת־הַשִּׁטָּה הָרֵיחָנִית מַבְחִין הוּא גַם בִּנְקֻדּוֹת הָאֹדֶם שֶׁל כַּלָּנִיּוֹת. י“א בִּשְׁבָט הַיּוֹם, מְהַרְהֵר לוֹ אֱלִיק בְּלִבּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמְּכוֹנִיתוֹ נוֹסַעַת כְּבָר בֵּין בָּתֵּי הַכְּפָר. בְּעוֹד אַרְבָּעָה יָמִים – ט”ו בְּשְׁבָט. וְשׁוּב עוֹלֶה חִיּוּךְ עַל שִׂפְתוֹתָיו.
“מָה אַתָּה מְחַיֵּךְ?” שׁוֹאֲלוֹ חֲבֵרוֹ הַיּוֹשֵׁב אֶצְלוֹ וְהַתַּת־מִקְלָע בְּיָדָיו.
“כְּלוּם. נִזְכַּרְתִּי…” מֵשִׁיב אֱלִיק בְּקוֹל מְהֻרְהָר. ט“וּ בִּשְׁבָט! הוּא נִזְכַּר בַּיָּמִים שֶׁהָיָה עוֹד בַּגַּן, זָכַר אֶת הַיָּמִים הַבְּהִירִים וְהַיָּפִים שֶׁהַחַג הַזֶּה הָיָה מַעֲנִיק לוֹ שָׁנָה־שָׁנָה. כֵּיצַד הָיוּ הוֹלְכִים בַּשּׁוּרוֹת, סַלְסִלּוֹת עִם מַמְתַּקִּים וּפֵרוֹת בִּידֵיהֶם, וְאֶל מֶשֶׁק־הַפּוֹעֲלוֹת בַּצָּפוֹן טוֹפְפוֹת רַגְלֵיהֶם הַקְּטַנּוֹת, לְקַבֵּל עֲצִיצִים וּלְקַחְתָּם הַבַּיְתָה אֶל אִמָּא. זָכַר בְּאֵיזוֹ גַאֲוָה הָיָה מֵבִיא אֶת הֶעָצִיץ הַבַּיְתָה וּבְאֵיזוֹ גַאֲוָה הָיָה מַשְׁקֶה אוֹתוֹ יוֹם־יוֹם וְלֹא הָיָה נוֹתֵן לְאִישׁ לָגַעַת בּוֹ עַד –– עַד שֶׁנִּמְאַס עָלָיו וּדְבָרִים חֲדָשִׁים הֵחֵלּוּ לִמְשֹׁךְ אֶת לִבּוֹ וְהֶעָצִיץ הַמִּסְכֵּן נִתַּן לְרַחֲמֶיהָ וּלְטִפּוּלָהּ שֶׁל אִמָּא. זָכַר אֶת הַיּוֹם בּוֹ הִגִּיעַ תּוֹרָהּ שֶׁל כִּתָּתוֹ, כִּתָּה ו', לְהִשְׁתַּתֵּף בַּנְּטִיעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל שְׂדֵרוֹת־הַקֶּרֶן־הַקַּיֶּמֶת – אֵיזֶה הָמוֹן חוֹגֵג! אֵיזֶה שְׁתִילִים גְּדוֹלִים וְנֶהְדָּרִים! אֵיזֶה מַעְדְּרִים, מַגְרֵפוֹת, מַשְׁפְּכִים! וּלְאַחַר הַנְּטִיעָה, זוֹכֵר הוּא, עָלָה מוֹרֶה אֶחָד וְנִצַּח עַל מַקְהֵלַת־בָּנוֹת וְעַל תֵּל שֶׁל עָפָר הִתְרַחֵשׁ הַדָּבָר. פִּתְאֹם הִתְמוֹטֵט הַתֵּל שֶׁמִּתַּחַת לַמּוֹרֶה הַמְנַצֵּחַ וְהַלָּה, בְּעוֹד יָדָיו מִתְנוֹפְפוֹת בָּאֲוִיר, קָרַס וְנָפַל אָחוֹרָה! כַּמָּה צָחַק אָז, כַּמָּה צָחַק! וְאֵיךְ הִתְרָעֲמָה עָלָיו אִמָּא שֶׁאָסוּר לִצְחֹק עַל דָּבָר כָּזֶה, וְ”לֹא יָפֶה" לִצְחֹק עַל אָדָם שֶׁנָּפַל, וְאֵיךְ, בְּכָל זֹאת, לֹא יָכְלָה גַם הִיא לִכְבּשׁ אֶת צְחוֹקָהּ, אֵיךְ הִתְגַבֵּר אָז צְחוֹקוֹ וְכָל הַקָּהָל הִתְחִיל גַּם הוּא לִצְחֹק, וְהַמּוֹרִים הִצְטָרְפוּ אֵלָיו, וְהָאִמָּהוֹת וְהַמַּקְהֵלָה, וּבְסוֹף הִתְנָעֵר הַנּוֹפֵל בְּעַצְמוֹ וְצָחַק גַּם הוּא, וְצָחַק וְחָזַר וְעָמַד – וְהִמְשִׁיךְ לְנַצֵּחַ, וְהַמַּקְהֵלָה שָׁרָה, וְיוֹם נִפְלָא וְנֶהְדָּר הָיָה.
יָצְאָה הַמְּכוֹנִית מִן הַכְּפָר.
“תָּצִיץ”, אוֹמֵר אֱלִיק לִשְׁכֵנוֹ, “אֵיךְ הַשַּׁיָּרָה. בְּסֵדֶר?”
הַלָּה מֵצִיץ אָחוֹרָה. “בְּסֵדֶר,” מְסַנֵּן מִבֵּין שִׁנָּיו וְחוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ.
מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַכְּבִישׁ – שְׂדוֹת־בּוּר. פֹּה וָשָׁם כִּתְמֵי דֶשֶׁא, מְשֻׂכּוֹת שֶׁל צָבָר, סִיעוֹת־סִיעוֹת שֶׁל כַּלָּנִיּוֹת, וּבַתְּעָלוֹת חַמְצִיצִים.
אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, זוֹכֵר אֱלִיק, אָהַב אַבָּא לָקַחַת אוֹתָם, אוֹתוֹ וְאֶת אָחִיו, עוֹד בִּהְיוֹתָם פְּעוּטִים.
בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר הָיְתָה אִמָּא מְצַיֶּדֶת אוֹתָם בְּפַת וּבִפְרִי לַאֲרֻחַת־עֶשֶׂר, וְעַל גַּבֵּי אוֹפָנָּיו שֶׁל אַבָּא, זֶה מִלְּפָנִים וְזֶה מֵאָחוֹר – הָיוּ יוֹצְאִים לְטַיֵּל בַּכְּבִישִׁים, בְּשָׂדוֹת, בַּכְּפָרִים.
בְּמָקוֹם זֶה, מִתַּחַת לְאוֹתָהּ שִׁקְמָה (הִנֵּה הִיא עוֹד שָׁם בִּקְצֵה הַשָּׁדֶה) הָיוּ יוֹשְׁבִים לֶאֱכֹל אֶת אֲרֻחָתָם. פַּעַם הִתְחָרָה עִם אָחִיו: מִי יֶאֱסֹף יוֹתֵר כַּלָּנִיּוֹת לְאִמָּא? מֶה עָשָׂה אֱלִיק, שֶׁשּׁוֹבָב גָּדוֹל הָיָה כְּבָר אָז? הֶחְלִיט וְחָדַר לְתוֹךְ הַפַּרְדֵּס הַסָּמוּךְ. הֲמוֹנֵי־הֲמוֹנִים שֶׁל כַּלָּנִיּוֹת מָצָא שָׁם. חָפֵץ לַעֲמֹד מִקְּטֹף – וְלֹא יָכֹל. עוֹד הוּא מְכַלֶּה אֶת חֲמָתוֹ בְּסִיעָה אַחַת וְהִנֵּה הִתְגַּלְּתָה לְפָנָיו אַחֶרֶת, יָפָה וַעֲשִׁירָה שִׁבְעָתַיִם; עוֹד הוּא מַעֲמִיק בְּתוֹךְ הַפַּרְדֵּס וְתָר אַחֲרֵי תְּרֵיסַר כַּלָּנִיּוֹת אֵלֶּה, וְהִנֵּה מִתְגַּלֶּה לְפָנָיו אוֹצָר בָּלוּם שֶׁל כַּלָּנִיּוֹת בְּפִנָּה אַחֶרֶת, עֲמֻקָּה יוֹתֵר. הַצְּרוֹר הָאָדֹם הֶחָבוּק לוֹ בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית הָלַךְ וְגָדַל מֵרֶגַע לְרֶגַע וּכְבָר לֹא הָיָה יָכוֹל לְהַקִּיפוֹ, וּפִתְאֹם רָאָה וְהִנֵּה בּוֹדֵד הוּא, וְאֶת הַדֶּרֶךְ בַּחֲזָרָה אֵינוֹ יוֹדֵעַ, וְאֵין קוֹל וְאֵין קֶשֶׁב, וְהָעֵצִים מִסָּבִיב סְבוּכִים וְשׁוֹתְקִים, וּמִכָּל עֵבֶר וּמִכָּל צַד – עֵצִים וְעֵצִים וְעֵצִים, מִפַּעַם לְפַעַם חֲבָטַת תַּפּוּחַ הַנּוֹפֵל אַרְצָה אוֹ נֶפֶץ זְרָדִים מֵאֵי־שָׁם…
פַּחַד נוֹרָא תְּקָפָהוּ! מַה יִּהְיֶה? רָצָה לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַכַּלָּנִיּוֹת, לָנוּס, לְהִמָּלֵט, אַךְ מִיָּד הֶחְלִיט שֶׁעַל הַכַּלָּנִיּוֹת לֹא יְוַתֵּר, וּבַתַּחֲרוּת בֵּינוֹ וּבֵין אָחִיו – הוּא יִהְיֶה הַמְּנַצֵּחַ. חָבַק אֶת הַפְּרָחִים אֶל חָזֵהוּ בְּיֶתֶר־עֹז וְהִתְחִיל תָּר לוֹ אֶת דַּרְכּוֹ בַּחֲזָרָה.
דֶּרֶךְ מָרָה וַעֲצוּבָה הָיְתָה זוֹ! לֹא פַּעַם מָעַד וְנָפַל בַּתְּעָלוֹת, אֶת בִּרְכָּיו חִבֵּל, אֶת יָדָיו פָּצַע, אֶת פָּנָיו שָׂרַט בְּעַנְפֵי־הָעֵצִים הַסְּבוּכִים, אַךְ קוֹל לֹא הוֹצִיא וְדִמְעָה לֹא עָמְדָה בְּעֵינָיו. בְּעַקְשָׁנוּת וּבְרַגְלַיִם קְטַנּוֹת פִּלֵּס לוֹ אֶת דַּרְכּוֹ הַחוּצָה אֶל הָאוֹר, אֶל אַבָּא, אֶל הַשִּׁקְמָה.
פִּתְאֹם שָׁמַע קְרִיאוֹת. הֵם מְחַפְּשִׂים אוֹתוֹ. רָצָה לְהָשִׁיב – וְאֵין קוֹל. גְּרוֹנוֹ חָנוּק מֵהִתְרַגְּשׁוּת. רָץ בְּכִוּוּן הַקְּרִיאוֹת. מִמְּקוֹמוֹת שׁוֹנִים בָּאוּ. הִנֵּה קְרִיאָתוֹ שֶׁל אַבָּא, הִנֵּה קְרִיאַת אָחִיו.
פִּתְאֹם הִגִּיעַ לִמְשֻׂכַּת־גָּדֵר. הֵצִיץ בַּעֲדָהּ – הַכְּבִישׁ. וּמֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ, הַרְחֵק – הַשִּׁקְמָה. אֵיזוֹ דֶרֶךְ אֲרֻכָּה עָשָׂה! הִשְׁתּוֹפֵף אֱלִיק, חָתַר בְּתוֹךְ הַמְּשֻׂכָּה, קָרַע אֶת חֻלְצָתוֹ וְאֶת מִכְנָסָיו, יָצָא לַכְּבִישׁ, רָץ וְנָפַל לְתוֹךְ זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל אַבָּא.
אָז, רַק אָז, פָּרַץ הַבְּכִי הַגָּדוֹל, וְאָז רַק רָאָה כִּי מִכָּל צְרוֹר־הַכַּלָּנִיּוֹת הַגָּדוֹל שֶׁלּוֹ נִשְׁאֲרָה רַק דַּיְסָה אֲדַמְדֶּמֶת־שְׁחוֹרָה שֶׁל פְּרָחִים מְמֹעָכִים וּמְרֻפָּטִים.
“אֵין דָּבָר, יַלְדִּי שֶׁלִּי,” נִחֲמוֹ אַבָּא וְלִטְּפוֹ, “אֵין דָּבָר אֱלִיקִי – אַתָּה הַמְּנַצֵּחַ, אַתָּה, אַתָּה…”
וּבַדֶּרֶךְ חֲזָרָה הָיוּ כֻּלָּם “נוֹרָא” שְׂמֵחִים, וּבַאֲרֻחַת־הַצָּהֳרַיִם נָתְנָה לוֹ אִמָּא הוֹסָפָה גַם מִקֻּרְקְבַן־הָעוֹף וְגַם מֵהַלִּפְתָּן.
הַשַּׁיָּרָה עָבְרָה בְּשָׁלוֹם וּבַמּוֹשָׁבָה הָעִבְרִית כְּבָר חִכְּתָה לָהֶם שַׁיָּרָה אַחֶרֶת, הַנּוֹסַעַת בְּכִוּוּן הָפוּךְ, הָעִירָה. אֱלִיק נָתַן לַחַבְרַיָּה שֶׁלּוֹ “חֹפֶשׁ” קָצָר שֶׁל כַּמָּה דַקּוֹת, שֶׁיַּחְטְפוּ כּוֹס־מִיץ וִיעַשְּׁנוּ סִיגָרִיָּה – וְאַחַר־כָּךְ הִזְעִיקָם שׁוּב אֶל הַמְּכוֹנִית, הֵנִיעָהּ, וּבְרֹאשׁ הַשַּׁיָּרָה יָצָא שׁוּב לַדֶּרֶךְ.
בֵּינָתַיִם עָלְתָה הַשֶּׁמֶשׁ וּפְנֵי הָעוֹלָם אוֹרוּ. מִתּוֹךְ הַפַּרְדֵּסִים הִבְהִיקוּ תַּפּוּחֵי־הַזָּהָב, וְהַכַּלָּנִיּוֹת, דּוֹמֶה, הָיוּ אֲדֻמּוֹת שִׁבְעָתַיִם… רוּחַ קַלָּה נָשְׁבָה כְּנֶגֶד הַפָּנִים וְזִמְזְמָה חֶרֶשׁ בֵּין הַזְּגוּגִיּוֹת. מַצַּב־הָרוּחַ הָיָה מְצֻיָּן. אֶלִיק פִּזֵּם לוֹ מִזְמוֹר קַל בֵּין שִׁנָיו וּשְׁכֵנוֹ לִוָּהוּ בִּנְקִישַׁת אֶצְבַּע עַל קָנֵהוּ שֶׁל הַתַּת־מִקְלָע…
עַכְשָׁו חָשַׁב לוֹ אֱלִיק, בִּמְקוֹם שֶׁרָאִיתִי קֹדֶם אֶת הַכַּלָּנִיּוֹת אֲנִי עוֹצֵר לְרֶגַע אֶת הַמְּכוֹנִית, קוֹפֵץ וְקוֹטֵף לִי כַּמָּה מֵהֶן. אָמְנָם הַדֶּרֶךְ מְסֻכֶּנֶת, וּשְׂדֵה הַכַּלָּנִיּוֹת סָמוּךְ לַכְּפָר הָעַרְבִי, אֲבָל בְּכָל זֹאת, לְרֶגַע אֶחָד, רַק לְרֶגַע אֶחָד… וְהַפַּעַם חוֹשֵׁב אֱלִיק עַל כַּלָנִּיּוֹת לֹא רַק בִּשְׁבִיל אִמָּא אֶלָּא גַם בִּשְׁבִיל נַעֲרָה אַחַת. שֶׁהֲרֵי כַּיָּדוּעַ יֵשׁ לוֹ כְּבָר חֲבֵרָה לַבָּחוּר, וְהִיא קָמָה וַדַּאי זֶה עַתָּה מִשְׁנָתָהּ וְיוֹצֵאת וַדַּאי אֶל הַחַלּוֹן, מִשְׁתָּאָה אֶל הַיּוֹם הַיָּפֶה וּמְבָרֶכֶת בִּלְבָבָהּ אֶת זֶה הַנּוֹסֵעַ בֵּין הַסַּכָּנוֹת בְּיוֹם כָּל־כָּךְ יָפֶה…
הַמְּכוֹנִית עָקְפָה אֶת הַסִּבּוּב הַגָּדוֹל וּפָנְתָה בִּמְהִירוּת לְצַד תֵּל־אָבִיב, וְכָל הַשַּׁיָּרָה בְּעִקְּבוֹתֶיהָ. הַמְּכוֹנִית הִתְקָרְבָה לַכְּפָר, שׁוּב אוֹתָהּ הַמְּתִיחוּת, הַמַּבָּט מַחֲרִיף, כַּף הַיָּד נִצְמֶדֶת אֶל הַהֶגֶה. הִנֵּה שְׁדֵה־הַכַּלָּנִיּוֹת, אַחֲרָיו בָּתֵּי־הַכְּפָר הָרִאשׁוֹנִים. כָּאן, לְפָנֵינוּ סָמוּךְ בְּיוֹתֵר, חֻרְבָּה שֶׁל בְּאֵר יְשָׁנָה…
וּפִתְאֹם…
הַמְּכוֹנִית נֶעֱצְרָה בַּחֲרִיקָה. יְרִיּוֹת. אֵשׁ פָּרְצָה מִן הַמְּכוֹנִית. אֱלִיק מְזַנֵּק הַחוּצָה.
“קִפְצוּ. תִּפְסוּ עֲמָדוֹת. אֵשׁ!” הוּא צוֹעֵק.
הַשַּׁיָּרָה כֻּלָּהּ מְמַהֶרֶת לַעֲבֹר. אֱלִיק עִם חֲבֵרָיו תָּפְשׂוּ עֲמָדוֹת. הֵם מְשִׁיבִים אֵשׁ. כְּנֻפְיַת הַמִּתְנַפְּלִים הִיא, כַּנִּרְאֶה, גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר.
אֱלִיק מֵעִיף עֵינָיו בַּשַּׁיָּרָה: מְכוֹנִית אַחֲרֵי מְכוֹנִית מַצְלִיחוֹת לַעֲבֹר אֶת תְּחוּם הָאֵשׁ. הַחַבְרַיָּה עוֹבְדִים כְּמוֹ שֵׁדִים. מַצְלִיחִים לְהַשְׁתִּיק לְכַמָּה רְגָעִים אֶת יְרִיּוֹתֵיהֶם שֶׁל הָעַרְבִים. פִּתְאֹם הִתְפּוֹצֵץ מַשֶּׁהוּ בַּמְּכוֹנִית וְהִיא הִתְלַקְּחָה כֻּלָּהּ.
“טַנְק הַבֶּנְזִין, לַעֲזָאזֵל!” לוֹחֵשׁ אֱלִיק וּמִיָּד מוֹסִיף: “הַרְבִּיצוּ, חֶבְרָה!”
הַקְּרָב הוֹלֵךְ וְקָשֶׁה. מֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ מַבְחִין אֱלִיק בִּשְׂדֵה הַכַּלָּנִיּוֹת. כַּלָּנִיּוֹת יָפוֹת, אֲדֻמּוֹת. בַּפַּרְדֵּס הַזֶּה, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹרִים – תָּעָה בְּיַלְדוּתוֹ, לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה אוּלַי. הִנֵּה שָׁם מֵרָחוֹק הַשִּׁקְמָה. כְּנֻפְיַת הָעַרְבִים מְנַסָּה לְהִתְקָרֵב, הָאֵשׁ שֶׁלָּהּ נַעֲשֵׂית יוֹתֵר וְיוֹתֵר מְסֻכֶּנֶת. אֱלִיק שׁוֹלֵף רִמּוֹן מֵחֲגוֹרָתוֹ, מוֹצִיא אֶת הַנִּצְרָה, מִתְרוֹמֵם לְרֶגַע – וּמְטִילוֹ.
הַנֶּפֶץ הָאַדִּיר מְשַׁתֵּק שׁוּב אֶת יְרִיּוֹת הָעַרְבִים, אַךְ כַּעֲבֹר כַּמָּה זְמַן הֵן מִתְחַדְּשׁוֹת, וּמִכִּוּוּן אַחֵר. אַחַד הַבַּחוּרִים נִפְצַע. צָרִיךְ לְהִסּוֹג, חוֹשֵׁב אֱלִיק, אֲבָל לְאָן? הַמְּכוֹנִית בּוֹעֶרֶת. הַכְּבִישׁ גָּלוּי, מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים שְׂדֵה־בּוּר פָּתוּחַ.
“חֶבְרָה,” הוּא צוֹעֵק לַחֲבֵרָיו, נַחֲזִיק כָּאן מַעֲמָד בִּתְעָלוֹת הַכְּבִיש עַד שֶׁתָּבוֹא תִּגְבֹּרֶת."
הַחַבְרַיָּה מַשְׁלִיכִים עוֹד רִמּוֹן וְעוֹד רִמּוֹן. חֻרְבַּת־הַבְּאֵר נֶהֱרֶסֶת כָּלִיל, אֲבָל בֵּינְתַיִם הִצְטָרֵף כַּנִּרְאֶה כָּל הַכְּפָר לַיְרִיּוֹת. הָאֵשׁ הוֹלֶכֶת וְגוֹבֶרֶת – – – הִנֵּה שָׁם מֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ שָׂדֶה שֶׁל כַּלָּנִיּוֹת. אֱלִיק מֵטִיל עוֹד רִמּוֹן. לַעֲזָאזֵל, קִבֵּל כַּדּוּר בַּיָּד! מֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ – שָׂדֶה שֶׁל כַּלָּנִיּוֹת. הַיּוֹם כְּבָר לֹא נַסְפִּיק לִקְטֹף מֵהֶן, אֲבָל אֵין דָּבָר. עוֹד נָבוֹא לְכָאן וְנִקְטֹף כַּלָּנִיּוֹת, בְּכָל הָאָרֶץ נִקְטֹף כַּלָּנִיּוֹת, יְלָדִים וְאָבוֹת וְאִמָּהוֹת, כְּכָל שֶׁנִּרְצֶה וְכַמָּה שֶׁנִּרְצֶה – – – שָׂדֶה שֶׁל כַּלָּנִיּוֹת. הַמְּרַצְּחִים הָאֵלֶּה מִתְקָרְבִים שׁוּב פַּעַם. נִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם. חַבְרַיָּה – מֻכְרָחִים לְהִתְגַּבֵּר. הַחֲזִיקוּ מַעֲמָד!
שָׁם, מֵעֵבֶר לַכְּבִיש – שָׂדֶה שֶׁל כַּלָּנִיּוֹת. רוֹאִים הֵיטֵב. רוֹאִים?
שָׂדֶה שֶׁל כַּלָּנִיּוֹת. בְּלִי סָפֵק אֵינֶנִּי טוֹעֶה; שָׂדֵה שֶׁל כַּלָּנִיּוֹת, אוֹתוֹ הַשָּׂדֶה, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם. אוֹתוֹ הַשָּׂדֶה, אוֹתוֹ הַשָּׂדֶה שֶׁמִּמֶּנּוּ קָטַפְתִּי וּמִמֶּנּוּ עוֹד אֶקְטֹף. אוֹתוֹ הַשָּׂדֶה וְאוֹתָן הַכַּלָּנִיּוֹת. וַדַּאי, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם… עוֹד אֶקְטֹף…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות