בְּאֶחָד מִפַּרְדְּסֵי רָמַת־גַּן, לְרַגְלֵי הַגְּבָעוֹת, הָיְתָה פִּנַּת־סְתָרִים אַחַת נֶחְמָדָה, שֶׁהָיְתָה חֲבִיבָה עַל יַלְדֵי בֵּית־הַסֵּפֶר יוֹתֵר מִכָּל פּנָּה אַחֶרֶת בַּשְּׁכוּנָה. בְּאֶמְצַע הַפַּרְדֵּס הָיָה מַעֲרֶה קָטָן וּבוֹ שְׁתֵּי שִׁקְמִים יְשִׁישׁוֹת, שְׁנַיִם שְׁלשָׁה עֲצֵי־בַּנָּנוֹת נְמוּכִים וְרַחֲבֵי עָלִים, תּוּת אֶחָד גָּבוֹהַּ וְכַמָּה וְכַמָּה שְׁקֵדִיּוֹת צְנוּמוֹת הָעוֹטְרוֹת אֶת הַחֶלְקָה. חֲבִיבוֹת מִכֹּל הָיוּ כַּנִּרְאֶה הַבַּנָּנוֹת, כִּי עַל כֵּן נִקְרָא שֵׁם הַפִּנָּה: “פִּנַּת־הַבַּנָּנוֹת”.
שְׁאוֹן הַכְּבִיש לֹא הִגִּיעַ עָדֶיהָ, גַּם אֲנָשִׁים בּוֹגְרִים לֹא הִגִּיעוּ אֵלֶיהָ.
וּמִגָּבְהָהּ שֶׁל צַמֶּרֶת הַתּוּת אֶפְשָׁר הָיָה לְהִסְתַּכֵּל בַּחֲצַר בֵּית־הַסֵּפֶר וְלִרְאוֹת אֶת כָּל הַנַּעֲשֶׂה בָּהּ.
שְׁלשָׁה הָיוּ מְצוּיִים בַּפִּנָּה יוֹתֵר מֵאֲחֵרִים: אַבְרָהָם, צַפְרִירָה וְרָמִי.
הֵם הָיוּ יוֹשְׁבִים שָׁעוֹת רַבּוֹת, בִּשְׁעַת הַלִּמּוּדִים וְאַחֲרֵי שְׁעוֹת־הַלִּמּוּדִים, בְּצֵל אִילָנוֹתֵיהֶם הַחֲבִיבִים וְשׁוֹמְרִים בְּשַׁקְדָּנוּת אֶת עִתּוֹתָיו שֶׁל כָּל פְּרִי וּפְרִי, לְמַעַן יְכַוְּנוּ אֶת הַשָּׁעָה לֵהָנוֹת מִטּוּבוֹ הָרַב.
שְׁמוּעָה נִתְהַלְּכָה בֵּין הַתַּלְמִידִים, כִּי פַּרְדֵּס זֶה עָזוּב הוּא וְאֵין לוֹ בְּעָלִים, אַךְ דַּוְקָא אַבְרָהָם הוּא שֶׁהָיָה טוֹעֵן תָּמִיד, כִּי יֵשׁ וְיֵשׁ לוֹ לַפַּרְדֵּס בְּעָלִים וְהוּא רַק נִרְאֶה כְּעָזוּב, וּמוּטָב לְהַשְׁגִּיחַ בְּשֶׁבַע עֵינַיִם, וְעוֹד יָבוֹא יוֹם וּבַעַל הַפַּרְדֵּס יוֹפִיעַ, וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא יִתָּפֵשׂ בְּכַפּוֹ בְּאוֹתוֹ יוֹם, וְעוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה אַזְהָרוֹת מֵאַזְהָרוֹת שׁוֹנוֹת.
עֶרֶב אֶחָד, מִשֶּׁסָּר אַבְרָהָם לְבַדּוֹ אֶל פִּנַּת טִפּוּחָיו הַחֲבִיבָה, רָאָה וְהִנֵּה אֶשְׁכּוֹל שֶׁל פִּרְחֵי־בַּנָּנוֹת עוֹמֵד לְהִפָּתַח. הוּא הֶחְלִיט לֹא לְגַלּוֹת אֶת הַדָּבָר לַחֲבֵרָיו, לְהַשְׁכִּים קוּם וְלָבוֹא לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר – וְלִזְכּוֹת רִאשׁוֹן בַּצּוּף הַמָּתוֹק וְהַמְשַׁכֵּר שֶׁל פִּרְחֵי הַבַּנָּנָה.
בְּאוֹתוֹ עֶרֶב הָיָה גַם רָמִי נְטוּל מְנוּחָה עַד שֶׁסָּר אֶל הַפַּרְדֵּס. גַּם הוּא רָאָה אוֹתוֹ דָבָר. גַּם הוּא הֶחְלִיט לֹא לְגַלּוֹתוֹ לְאִישׁ.
וְצַפְרִירָה נִזְכְּרָה פִּתְאֹם, כִּי שָׁכְחָה אֶת מִטְפַּחַת־רֹאשָׁהּ הַצִּבְעוֹנִית תַּחַת אַחַד הָעֵצִים, וְעוֹד לִפְנֵי בּוֹא הַלַּיְלָה הִסְפִּיקָה גַם לִמְצֹא אֶת מִטְפַּחְתָּהּ, גַם לִרְאוֹת אֶת פִּרְחֵי הַבַּנָּנָה וְגַם לְהַחְלִיט לְהַשְׁכִּים קוּם וְלֹא לְגַלּוֹת לְאִישׁ.
וּלְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, בֹּקֶר קַיִץ צַח וְרַעֲנָן, נִפְגְּשׁוּ שְׁלָשְׁתָּם בְּפִנַּת הַחֶמֶד.
עָמְדוּ שָׁעָה קַלָּה נִרְגָּשִׁים וּתְמֵהִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה – עַד שֶׁפָּרְצָה פִּתְאֹם צַפְרִירָה בִּצְחוֹק וּשְׁנֵי הַנְּעָרִים הֶחֱזִיקוּ אַחֲרֶיהָ. הִתְנַפְּלוּ כֻּלָּם עַל אֶשְׁכּוֹל הַבַּנָּנָה הַכָּבֵד וְהָאָרֹךְ, קָטְמוּ אֶת פְּרָחָיו הָרֵיחָנִיִּים וּבָלְעוּ בְּתַאֲוָה וּבְשִׂמְחָה אֶת דְּבַשׁ צוּפוֹ הַמָּתוֹק.
“נֹפֶת צוּפִים!”
“הֲכִי אַחְסַן שֶׁבָּעוֹלָם!”
“הַלְּוַאי שֶׁהָיָה לִי אֶשְׁכּוֹל אָרֹךְ כְּמוֹ הַכְּבִישׁ…”
“כְּמוֹ הַכְּבִישׁ עַד יְרוּשָׁלַיִם…”
הֵם קָטְפוּ גַם שְׁקֵדִים יְרֻקִּים, רַכִּים וּנְעִימִים לִלְעִיסָה, מָצְאוּ עוֹד כַּמָּה תּוּתִים שְׁחוֹרִים עַל עֵץ־הַתּוּת הַגָּבוֹהַּ, וּמַה שֶּׁנִּפְלָא מִכֹּל: הַשִּׁקְמִים – פֵּרוֹתֵיהֶן הַקְּטַנִּים־עֲגַלְגַּלִּים הִשְׁחִירוּ, נַעֲשׂוּ יָפִים לְמַאֲכָל, וּשְׁלשֶׁת יְדִידֵינוּ הִתְנַפְּלוּ עֲלֵיהֶם, טִפְּסוּ בִּזְרִיזוּת עַל הָעֲנָפִים הָעֲגֻלִּים וְהָעָבִים, בָּלְעוּ וּמִלְּאוּ אֶת פִּיּוֹתֵיהֶם וְהִפְרִיחוּ קְרִיאוֹת מֵעָנָף לְעָנָף – וְהָיוּ מְאֻשָּׁרִים עַד מְאֹד.
לוּ הָיוּ צַפְרִירָה אוֹ רָמִי מְעִיפִים עַיִן אֶל חֲצַר בֵּית־הַסֵּפֶר, הָיוּ רוֹאִים כִּי הַלִּמּוּדִים הֵחֵלּוּ כְּבָר מִזְּמַן – אַךְ בְּרֹב פַּחֲזוּתָם לֹא נָתְנוּ דַעְתָּם עַל הַנַּעֲשֶׂה מִסָּבִיב.
פִּתְאֹם נִשְׁמַע נֶפֶץ חַד עַל יָדָם, כְּקוֹלוֹ שֶׁל עָנָף הַנִּשְׁבָּר. בְּהַפְנוֹתָם אֶת עֵינֵיהֶם, נִתְגַּלָּה בֵּין עֲצֵי הֶהָדָר, עוֹמֵד נִשְׁעָן עַל עַנְפֵי הַעֵצִים, מִסְתַּכֵּל בָּהֶם, שׁוֹתֵק, בְּיָדוֹ מַקֵּל עָבֶה – אִישׁ!
“בַּעַל הַפַּרְדֵּס!” הִשְׁמִיעַ אַבְרָהָם צְעָקָה וְתֵכֶף הָיָה עַל הָאֲדָמָה.
“קִפְצִי, צַפְרִירָה!” זָעַק רָמִי, וְהוּא הִתְרַשְׁרֵשׁ וְהֶחֱלִיק עַל פְּנֵי הָעֲנָפִים וְטָס בְּעִקְּבוֹת אַבְרָהָם. צַפְרִירָה לֹא פִּגְרָה הַרְבֵּה…
הָאִישׁ מִהֵר לָצֵאת מִמַּחֲבוֹאוֹ.
“חַכּוּ, אַל תִּפְחֲדוּ…”
הוּא חִיֵּךְ וּפָסַע אֶל עֵבֶר הָאִילָנוֹת, הִבִּיט בָּהֶם בְּאַהֲבָה רַבָּה, הֶחֱלִיק אֶת גִּזְעָהּ הַמְחֻסְפָּס שֶׁל הַשִּׁקְמָה וְדוֹמֶה הָיָה שֶׁנִּפְגַּשׁ עִם יְדִידִים יְקָרִים שֶׁזֶּה רַבּוֹת־רַבּוֹת בַּשָּׁנִים לֹא רָאָה אוֹתָם.
“בָּרְחוּ הַפּוֹחֲחִים”, אָמַר אֶל נַפְשׁוֹ כְּשֶׁהוּא פּוֹסֵעַ אַט־אַט בֵּין הָאִילָנוֹת. “כָּךְ הֵם לוֹמְדִים בְּיָמֵינוּ… בִּמְקוֹם לָשֶׁבֶת בַּכִּתָּה וּלְהַקְשִׁיב לְדִבְרֵי הַמּוֹרֶה… פִּנּוֹת סְתָרִים חָמְדוּ לָהֶם… פְּרִי מְגָדִים חָשְׁקָה נַפְשָׁם… חַה־חַה… וּרְאֵה אֵיךְ נִבְהֲלוּ מִפָּנַי… נוּ־נוּ…”
הָאִישׁ הַזֶּה, שֶׁגּוּפוֹ הָיָה חָסֹן וּפָנָיו מְלֵאִים וּגְלוּיִים וְעֵינָיו טוֹבוֹת וּמְצֻמְצָמוֹת מְעַט מִפְּנֵי אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הַהוֹלֵךְ וְגוֹבֵר – הָאִישׁ הַזֶּה לֹא הָיָה בַּעַל־הַפַּרְדֵּס, לֹא וָלֹא.
בַּיִת הָיָה לוֹ בִּמְרוֹמֵי אוֹתָהּ גִּבְעָה. בֹּקֶר וָעֶרֶב הִשְׁגִּיחַ בְּיַלְדֵי בֵּית־הַסֵּפֶר שֶׁהֵם חָשִׁים בִּזְרִיזוּת רַבָּה וּבְהִתְלַהֲבוּת אֶל תּוֹךְ הַפַּרְדֵּס, וְתָמֵהַּ הָיָה לָדַעַת מַה מָּצוּי שָׁם שֶׁמּוֹשֵׁךְ אוֹתָם בְּכֹחַ כָּזֶה…
בְּבֹקֶר צַח זֶה רָאָה וְהִנֵּה מַשְׁכִּימִים וְמִתְגַּנְּבִים שְׁנֵי נְעָרִים וְנַעֲרָה אַחַת חֶרֶשׁ־חֶרֶשׁ. הַשָּׁעָה הָיְתָה מֻקְדֶּמֶת מְאֹד וְסַקְרָנוּתוֹ תָּקְפָה עָלָיו בְּיוֹתֵר. גָּמַר בְּנַפְשׁוֹ לָצֵאת בְּעִקְּבוֹתֵיהֶם.
הוּא יָרַד בִּשְׁבִילֵי הַפַּרְדֵּס, פָּסַע חֶרֶשׁ לְבַל יַפְרִיעַ לַיְלָדִים בְּמִשְׂחָקָם – עֲדַיִן לֹא יָדַע מָה הֵם עוֹשִׂים שָׁם – עַד שֶׁמָּצָא עַצְמוֹ פִּתְאֹם מוּל אִילָנֵי הַפְּרִי, הַיְלָדִים הַמִּשְׁתַּעַשְׁעִים, נֹפֶת צוּף הַפֵּרוֹת וְהָעֲלִיצוּת הָרַבָּה הַמְטַפֶּסֶת בְּרַגְלַיִם זְרִיזוֹת עַל עַנְפֵי הָעֵצִים.
הוּא עָמַד כָּךְ שָׁעָה רַבָּה, הִתְבּוֹנֵן בְּשֶׁקֶט אֶל שַׁעֲשׁוּעֵי הַיְלָדִים וְנַפְשׁוֹ לֹא יָדְעָה שָׂבְעָהּ. לְבַסּוֹף, כַּאֲשֶׁר אָמַר לְהִתְגַּלּוֹת, לְבָרֵךְ אֶת הַיְלָדִים לְשָׁלוֹם, לָשִׂיחַ עִמָּם שִׂיחָה קַלָּה, נִתְנַפֵּץ אוֹתוֹ עָנָף מִתַּחַת לְרַגְלוֹ – וְהַיְלָדִים נִמְלְטוּ כָּל עוֹד נַפְשָׁם בָּם.
הוּא שָׁהָה זְמַן מָה בֵּין אִילָנֵי הַפְּרִי, וְאַחַר־כָּךְ חָזַר וְשָׂם פָּנָיו אֶל בֵּיתוֹ אֲשֶׁר בְּרֹאשׁ הַגִּבְעָה. שָׁעָה רַבָּה צָעַד וְעָלָה אֶל בֵּיתוֹ – וְלִבּוֹ הָיָה תָּפוּשׂ כָּל הָעֵת בְּהִרְהוּרִים רַבִּים.
הוּא זָכַר אֶת יְמֵי יַלְדוּתוֹ, אֶת פַּרְבַּר־הַזַּפָּתִים בְּיַרְכְּתֵי הָעִיר – כַּמָּה הָיָה מְחַבֵּב אֶת הָאִילָנוֹת הַמְּעַטִּים שֶׁגָּדְלוּ בְּחוּצוֹת הַפַּרְבָּר! זָכַר אֶת הַלִּבְנֶה הָרַעֲנָן וְהַיְפֵהפֶה אֲשֶׁר גָּדַל בִּשְׁכֵנוּת לַחֲצַר אָבִיו. הוּא הָיָה מַטֶּה אֶת עֲנָפָיו עַל סְבִיבוֹתָיו עַד כִּי רַבִּים מֵהֶם הָיוּ בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁלּוֹ, בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁלּוֹ לְגַמְרֵי. יֶלֶד צָנוּם וּפָעוּט הָיָה אָז, וּכְשֶׁהָיָה רוֹצֶה לְהַגִּיעַ אֶל גִּזְעוֹ הָרַךְ, הַלָּבָן, הָעֲסִיסִי – הָיָה צָרִיךְ לִדְחֹק עַצְמוֹ בֵּין מוֹטוֹת הַגָּדֵר. אֵיךְ נִלְכַּד פַּעַם וְלֹא נֶחֱלַץ עַד שֶׁבָּא אַבָּא וּמְשָׁכָהוּ! וְאֵיךּ מִלְּאוּ פִּיהֶם צְחוֹק אַחַר־כָּךְ! כֵּן, אַבָּא… אַבָּא… וְאוֹתוֹ טְלָלוֹן עָבֹת וּמַצֵל, כְּבַד שָׁנִים וָעֳפָאִים שֶׁהָיָה נִצָּב בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב כְּאִלּוּ מַפְסִיק נְשִׁימָתָם שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים וְאוֹמֵר: “בָּרְכוּנִי שֶׁאֲנִי כָּאן הָעִקָּר.” אִילָן זָקֵן הָיָה. כַּמָּה שָׁעוֹת רַבּוֹת הָיָה יוֹשֵׁב בֵּין עֲנָפָיו, נָתוּן לַהֲזָיוֹת וְלַחֲלוֹם. מַמָּשׁ… מַמָּשׁ כְּמוֹ הַנְּעָרִים הַלָּלוּ כָּאן… מַמָּשׁ כְּמוֹתָם…
הָאִישׁ בַּעַל הַמַּקֵּל הִגִּיעַ אֶל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וְהִשְׁקִיף עַל הַפַּרְדֵּסִים אֲשֶׁר הִקִּיפוּ אֶת בֵּיתוֹ מֵעֲבָרִים. מֵעַל הַגְּבָעוֹת הִלְבִּינוּ בִּצְנִיעוּת בָּתִּים קְטַנִּים. מְכוֹנִיּוֹת הָיוּ מְהַלְּכוֹת בַּכְּבִישִׁים וּלְעֻמָּתָן סָפֵק־שֶׁל־עָבִים בָּרָקִיעַ, בֹּקֶר צַח וְרַעֲנָן, בֹּקֶר מִבָּקְרֵי אֶרֶץ־יִשְׁרָאֵל, בֹּקֶר בְּתוֹךְ פַּרְדְּסֵי רָמַת־גַּן…
עֵינָיו כְּמוֹ נִצְטָעֲפוּ. הַזִּכְרוֹנוֹת לֹא נָתְנוּ לוֹ מָנוֹחַ. לְמַרְאֵה הַיְלָדִים הַמְשַׂחֲקִים כָּאן לְמַטָּה, בְּפִנַּת־הַבַּנָּנוֹת, צָפָה וְעָלְתָה לְפָנָיו כָּל יַלְדוּתוֹ. כַּמָּה דַל וְעָלוּב הָיָה פַּרְבַּר־הַזַּפָּתִים בְּיַרְכְּתֵי הָעִיר מוּל זֶה הָעשֶׁר וְזֶה הַלִּבְלוּב. אֲבָל כַּמָּה בְּרוּכִים הָיוּ בְּכָל זֹאת יְמֵי הַיַּלְדוּת, וְכַמָּה טוֹב שֶׁיַּלְדֵי יִשְׂרָאֵל יַלְדוּתָם עוֹבֶרֶת עֲלֵיהֶם כְּבָר כָּאן, בָּאָרֶץ, בְּאוֹר הַחַמָּה הַזֶּה, בְּחֵיק הַצְּמִיחָה הַזֹּאת… מִבֵּית הָרַבִּי הָיוּ מִתְחַמְּקִים (כְּמוֹ אֵלֶּה כָּאן מִן הַשִּׁעוּרִים…) הָיוּ עוֹזְבִים אוֹתוֹ אֹהֶל רַךְ וְנִכְלָם, אַחֲרוֹן־אַחֲרוֹן בְּאַחֲרוֹנֵי בָּתֵּי הַפַּרְבָּר הַשְּׁפָלִים, הָיוּ מִתְחַמְּקִים וּבוֹרְחִים אֶל הַטְּלָלוֹן הָעָבֹת. נְחִיל דְּבוֹרִים גִּלּוּ בְּאֶחָד מִסְּדָקָיו וּבֶּרִישׁ “שֵׁיגֶץ” הֵסִית אוֹתָם לְמַהֵר וְלִרְדּוֹת אֶת הַדְּבַשׁ מִתּוֹכוֹ.
הַדְּבוֹרִים אָמְנָם דְּבוֹרִים הָיוּ, דְּבוֹרִים שֶׁל מַמָּשׁ, עֻקְצֵיהֶן לֹא נָפְלוּ מִכָּל עֹקֶץ שֶׁבָּעוֹלָם – אַךְ דְּבַשׁ, דְּבַשׁ לֹא הִצְלִיחוּ לִרְדּוֹת.
הָאִישׁ חִיֵּךְ עַתָּה לְזֵכֶר אוֹתָהּ אַכְזָבָה:
“נוּ, וְאִם גַּם לֹא הֶעֱלֵינוּ דְּבַשׁ – מַאי נַפְקָא מִינָהּ? הָעִקָּר כָּל אוֹתָהּ שִׂמְחַת חַיִּים רוֹנֶנֶת שֶׁמִּלְּאָה אֶת עַצְמוֹתֵינוּ שִׁירָה. וּמוּסָרוֹ שֶׁל הָרַבִּי… וְאִמָּא הַבּוֹכָה עַל עֲקִיצוֹתַי הָרַבּוֹת אַחַר־כָּךְ… וְאִמָּא, אִמִּי הַיְקָרָה…”
מִישֶׁהוּ קָרָא אֵלָיו מִלְּמַעְלָה – וְהוּא נִכְנַס הַבַּיְתָה, עָלָה בְּמַדְרֵגוֹת וּבָא אֶל חַדְרוֹ. בִּקְּשׁוּהוּ לְפַת־שֶׁל־שַׁחֲרִית – אַךְ לִבּוֹ לֹא הָיָה נָתוּן לְכָךְ. מִבַּעַד לַחַלּוֹן הַגָּדוֹל נִשְׁקְפָה לוֹ תֵּל־אָבִיב, לְבָנָה וַחֲגִיגִית, וּמֵאֲחוֹרֶיהָ הַיָּם הַגָּדוֹל, הַכָּחֹל, הַמְנַמְנֵם.
הָאִישׁ יָשַׁב לְיַד שֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה הָרָחָב, הֶעָמוּס סְפָרִים וְגִלְיוֹנוֹת נְיָר. הוּא נָטַל אֶת עֵטוֹ בְּיָדוֹ…
חָזַר וְהִבִּיט בַּחַלּוֹן וְעֵינָיו נִצְטַמְצְמוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, מִפְּנֵי הָאוֹר הַגָּדוֹל אוּלַי, מִפְּנֵי הַזִּכְרוֹנוֹת אוּלַי, מִפְּנֵי שִׁפְעַת הַלֵּב…
“וּבְבֹקֶר אָבִיב כְּלִיל בְּדֹלַח, בַּעֲמֹד הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטָהֳרוֹ וּבְזִיווֹ הָרִאשׁוֹן, וּבְטֶרֶם יָקִיץ פַּרְבַּר…”
כָּךְ הִתְחִילָה יָדוֹ כּוֹתֶבֶת אַט־אַט עַל פְּנֵי הַגִּלָּיוֹן, כּוֹתֶבֶת וְחוֹרֶזֶת מִלָּה לְמִלָּה, מִשְׁפָט לְמִשְׁפָט…
בְּרַמַת־גַּן הָיָה הַדָּבָר. חַיִּים נַחְמָן בְּיַאלִיק הָיָה הָאִישׁ.
הוּא כָּתַב אָז אֶת שִׁירוֹ הַגָּדוֹל “פְּרֵדָה”, הַשִּׁיר שֶׁבּוֹ נִפְרַד מִזִּכְרוֹנוֹת יַלְדוּתוֹ, מִפַּרְבַּר עֲיָרָתוֹ הַקְּטַנָּה, מִזֵּכֶר אִמּוֹ הַיְקָרָה וְאוּלַי גַּם מִכָּל הַיְלָדִים הַחֲבִיבִים עָלָיו כָּל־כָּךְ הַיּוֹצְאִים בֹּקֶר־בֹּקֶר אֶל אֲוִיר הָעוֹלָם וּמַתְחִילִים בֹּקֶר־בֹּקֶר לֶאֱהֹב מֵחָדָשׁ אֶת הָאִילָנוֹת, אֶת פִּרְיָם הַמָּתוֹק, אֶת הַחֲלוֹמוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לַחֲלוֹם בֵּין עַנְפֵיהֶם…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות