בִּימֵי מִלְחֲמוֹת הַחַשְׁמוֹנָאִים עִם הַיְּוָנִים הָיָה הַדָּבָר. אָז חַי בְּאַחַד הַכְּפָרִים צוֹרֵף אֶחָד, אֱלִיאָב שְׁמוֹ. וַיְהִי לוֹ בֵּן יָחִיד, אֲשֶׁר מָלְאוּ לוֹ אַחַת־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּשְׁמוֹ זְבֻלוּן, וּבַת צְעִירָה מִמֶּנּוּ בִּשְׁתֵּי שָׁנִים וּשְׁמָהּ קְצִיעָה. וְשָׂרָה, אֵשֶׁת אֱלִיאָב, הָיְתָה חוֹלָה, שׁוֹכֶבֶת עַל מִטָּתָהּ זֶה יָמִים רַבִּים. וְלֹא חָפְצָה הָאִשָּׁה הַחוֹלָה לַעֲצֹר אֶת בַּעְלָהּ לְיַד מִטָּתָהּ וְלִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִצֵּאת אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְהִלָּחֵם בָּאוֹיֵב, כִּי אָמְרָה: אֲנִי רַק אֵם לִשְׁנֵי יְלָדִים מִיְּשְׂרָאֵל, וִירוּשָׁלַיִם – הָאֵם לְרִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל – נְתוּנָה בִּידֵי צַר! יֵלֶךְ ־נָא בַּעְלִי לַמִּלְחָמָה, אוּלַי יִתֵּן אֱלֹהִים אֶת הָאוֹיֵב בְּיָדוֹ.
וְהִבְטִיחַ אֱלִיאָב אֶת אִשְׁתּוֹ לֵאמֹר: “אֲנִי לֹא אֶלָּחֵם בִּיוָנִי פָּשׁוּט, וְרַק אֶת לִיזִיאַשׂ שַׂר צְבָא הַיְּוָנִים אֲחַפֵּשׂ, עָלָיו אֲנוֹפֵף אֶת חַרְבִּי, וּבְעַד רֹאשׁוֹ אֶתֵּן גַּם אֶת נַפְשִׁי.”
וְהֶאֱמִינָה שָׂרָה בְּהַבְטָחַת בַּעְלָהּ, כִּי כֵן הֶאֱמִינוּ אָז כָּל נְשֵׁי יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרַת בַּעֲלֵיהֶן וּבִזְרוֹעַ עֻזָּם.
וַיֵּצֵא אֱלִיאָב אֶל הַמַּחֲנֶה וּבְטֶרֶם יָצָא קָנָה לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים צַעֲצוּעַ יָפֶה לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ, שֶׁלֹּא יִתְגַּעְגְּעוּ כָּל הַיּוֹם עַל אֲבִיהֶם; וְהַצַּעֲצוּעַ הָיָה פֶּסֶל־עוֹפֶרֶת, דְּמוּת יְוָנִי קָטָן רוֹכֵב עַל חֲזִיר.
וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים, וַיַּאַרְכוּ יְמֵי הַמִּלְחָמָה, וֶאֱלִיאָב לֹא שָׁב. וְהַיְלָדִים הִשְׁתַּעַשְׁעוּ בַּפֶּסֶל הַיְּוָנִי, עַד כִּי קָצָה נַפְשָׁם בּוֹ, וַיָּחֵלּוּ לְהִתְגַּעְגֵּעַ עַל אֲבִיהֶם וְלִדְאֹג לִשְׁלוֹמוֹ. אַךְ אִמָּם נִחֲמָתַם וַתְּדַבֵּר עַל לִבָּם לֵאמֹר: אִם לֹא כָּלְתָה עוֹד הַמִּלְחָמָה, אוֹת הוּא כִּי אֲבִיכֶם חַי: הֲלֹא שְׁמַעְתֶּם אֶת אֲשֶׁר הִבְטִיחַ אֲבִיכֶם, כִּי לֹא יִלָּחֵם עִם כָּל יְוָנִי, בִּלְתִּי אִם בְּשַׂר־הַצָּבָא לִיזִיאַשׂ לְבַדּוֹ."
וְהַיְלָדִים מָאֲסוּ בְּפִסְלָם וַיַּשְׁלִיכוּהוּ מֵעַל פְּנֵיהֶם, אַךְ כַּעֲבֹר יָמִים מִסְפָּר שָׁבוּ וַיִּקָּחוּהוּ וַיִּשְׁתַּעַשְׁעוּ בּוֹ.
וַיְהִי הַיּוֹם וְאִישׁ אֶחָד מִצְּבָא יְהוּדָה שָׁב אֶל בֵּיתוֹ, כִּי נִלְחֹם נִלְחַם בִּגְדוּד יְוָנִים וַיַּהֲרֹג שִׁבְעָה־עָשָׂר חַיָּלִים וּפְקִידָם בְּתוֹכָם; וְכַאֲשֶׁר הֵרִים אֶת חַרְבּוֹ עַל הַשְּׁמוֹנָה־עָשָׂר הִתִּיזוּ אֶת יָדוֹ הַיְמָנִית, וְלֹא שָׁב עוֹד לְהִלָּחֵם וַיָּשָׁב לְבֵיתוֹ. וֶאֱלִיאָב שָׁלַח בְּפִיו אֶת דְּבָרוֹ לְאִשְׁתּוֹ וּלְבָנָיו וַיְבַקְשֵׁהוּ לְנַחֲמָם וּלְדַבֵּר טוֹבוֹת עַל לִבָּם. וְשָׂרָה שָׂמְחָה מְאֹד לִקְרַאת הָאוֹרֵחַ וַתִּשְׁאָלֵהוּ עַל דְּבַר הַמִּלְחָמָה וַיְסַפֵּר הָאוֹרֵחַ אֶת הַגְּבוּרוֹת וְהַתַּחְבּוּלוֹת הַנִּפְלָאוֹת, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ גִבּוֹרֵי יְהוּדָה בְּכָל יוֹם: מִסְתַּתְּרִים הֵם בְּתוֹךְ מְעָרוֹת עֲמֻקּוֹת אֲשֶׁר בֵּין סְלָעִים גְּבֹהִים; וְכַעֲבֹר עֲלֵיהֶם גְּדוּד יְוָנִי יִתְנַפְּלוּ עָלָיו שְׁנַיִם שְׁלשָׁה יְהוּדִים וְיַכְרִיעוּם לָטֶבַח. וּבֵין כָּל הַתַּחְבּוּלוֹת אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ גִּבּוֹרֵי יְהוּדָה סִפֵּר עוֹד תַּחְבּוּלָה אַחַת חֲדָשָׁה וְנִפְלָאָה: “יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי עָשָׂה לוֹ חִצִּים שֶׁל זָהָב וָכֶסֶף, וּבְכָל עֵת כַּאֲשֶׁר יִשְׂתָּעֵר עָלָיו מַחֲנֵה יְוָנִים יִשְׁלַח חֵץ זָהָב בְּאֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַמַּחֲנֶה. רוֹאִים הַיְוָנִים וּמִתְנַפְּלִים עַל אֲחִיהֶם הַנִּפְגָּע לְקָרְעוֹ לִגְזָרִים וּלְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֶת הַזָּהָב. אָז יָגִיחַ עֲלֵיהֶם גִּבּוֹרֵנוּ יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי וְיַכֵּם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאָבְדָן”.
“אַךְ דְּאָגָה אַחַת מַעֲצִיבָה אֶת רוּחַ גִּבּוֹרֵנוּ הַגָּדוֹל – גָּמַר הָאוֹרֵחַ אֶת סִפּוּרוֹ – כִּי עוֹד מְעַט וְאָפְסוּ חִצֵּי הַזָּהָב, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד בַּמֶּה לְהִלָּחֵם בָּאוֹיְבִים הַשּׁוֹאֲפִים לְזָהָב!”
וּזְבֻלוּן הַקָּטָן שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי הָאוֹרֵחַ וַיַּחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת. וַיְהִי בַּלַּיְלָה, וַיָּקָם וַיִּקַּח אֶת פִּסְלוֹ וַיְכַתֵּת אוֹתוֹ עַד עַד אֲשֶׁר דַּק, וַיְשִׂימֵהּו בַּכּוּר.
– מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?! – קָרְאָה קְצִיעָה אֲחוֹתוֹ בְּפַחַד.
– חֵץ אֲנִי עוֹשֶׂה – עָנָה זְבֻלוּן – אַחֲרֵי ־כֵן אֲצַפֵּהוּ זָהָב וַהֲבֵאתִיו חֶרֶשׁ אֶל הַמַּחֲנֶה… הֲלֹא שָׁמַעַתְּ אֶת אֲשֶׁר סִפֵּר הָאוֹרֵחַ כִּי אָפְסּ שָׁם הַחִצִּים!
– וְאֵיכָכָה תֵּלֵךְ – שָׁאֲלָה קְצִיעָה – וְעָזַבְתָּ אֶת אִמֵּנוּ הַחוֹלָה?
זְבֻלוּן הוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ לָאָרֶץ וַיִּדֹּם רְגָעִים מִסְפָּר.
– אֲבָל הֵן אָפְסוּ שָׁם הַחִצִּים, וַאֲנִי אָבִיא לָהֶם אֶת שֶׁלִּי, וְאוּלַי יַכְרִיעוּ בְּחִצִּי זֶה אֶת הַמַּחֲנֶה הָאַחֲרוֹן.
אָז הוֹרִידָה קְצִיעָה אֶת רֹאשָׁהּ וְלֹא עָנְתָה דָבָר. צַר הָיָה לָהּ לַקְּטַנָּה לְהַסְכִּים לְאָחִיהָ, דָּאֹג דָּאֲגָה לוֹ פֶּן יִקְרֶנּוּ אָסוֹן בַּמִּלְחָמָה; וְגַם פָּחֲדָה מְאֹד פֶּן יִוָּדַע לְאִמָּא הַטּוֹבָה, כִּי הָלַךְ זְבֻלוּן אֶל הַמַּחֲנֶה וְנֶעֶצְבָה אֶל לִבָּה וְגָבְרָה מַחֲלָתָהּ. אֲבָל בְּהַעֲלוֹתָהּ עַל לְבָבָהּ אֶת דִּבְרֵי אָחִיהָ הָאַחֲרוֹנִים, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַחֵץ, אֲשֶׁר יָבִיא לְגִבּוֹרֵי יְהוּדָה, יַכְרִיעַ אֶת הָאוֹיֵב, וְנֹושְׁעוּ כָּל יִשְׂרָאֵל, וְנוֹשְׁעָה יְרוּשָׁלַיִם, הָעִיר הַיָּפָה בֶּעָרִים, לֹא מָצְאָה עֹז בִּלְבָבָהּ לְהָנִיא אוֹתוֹ מִלֶּכֶת.
וּזְבֻלוּן עָמַד וְחִכָּה לַעֲצָתָהּ. קָשֶׁה הָיָה לוֹ לְהִפָּרֵד מֵאֲחוֹתוֹ הַטּוֹבָה וְלַעֲזֹב אֶת אִמּוֹ הָאֲהוּבָה הַחוֹלָה, וְאָבִיו הֲלֹא צִוָּהוּ לִשְׁמֹר אוֹתָהּ מִכָּל מִשְׁמָר וּלְהַרְחִיק מֵעָלֶיהָ כָּל צַעַר וְכָל דְּבַר עֶצֶב. אַךְ בְּזָכְרוֹ אֶת מַחֲנֵה הַגִּבּוֹרִים הַנִּלְחָמִים עַל חֹפֶשׁ עַמָּם וְאַרְצָם, וּבַעֲלוֹת עַל לְבָבוֹ כִּי חִצּוֹ יוּכַל לְהָבִיא תְשׁוּעָה לְעַמּוֹ, גָּבְרָה תְשׁוּקָתוֹ לָלֶכֶת וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: “הֲלֹא רַבִּים הֵם גַּם הַנְּעָרִים הַגִּבּוֹרִים, הַנִּלְחָמִים מִלְחֶמֶת עַמָּם וֵאלֹהֵיהֶם בְּאוֹיְבֵיהֶם הַיְּוָנִים, וְרַבּוֹת הֵן גַּם הָאִּמּוֹת הַחוֹלוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַעֲזוּבוֹת הֵן מִבְּנֵיהֶן בְּעֵת רָעָה כָּזֹאת – וַאֲנִי עוֹמֵד וּמַחֲשֶׁה!”
וְלֹא יָדַע זְבֻלוּן מַה לַּעֲשׂוֹת. וַיְחַכֶּה לַעֲצַת אֲחוֹתוֹ הַקְּטַנָּה; יָדוֹעַ יָדַע כִּי הִיא נַעֲרָה טוֹבָה מְאֹד, עוֹשָה טוֹב וַחֲפֵצָה תָמִיד בְּטוֹב: “הִיא לֹא הִסְכִּימָה עוֹד לְעוֹלָם לְדָבָר רַע! וְהָיָה אִם תִּיעָצֵנִי לָלֶכֶת, אוֹת הוּא כִּי אַךְ טוֹב הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר עָלָה עַל לְבָבִי לַעֲשׂוֹת”.
רָאָה זְבֻלוּן כִּי קְצִיעָה שְׁקוּעָה בְּמַחְשְׁבוֹתֶיהָ וְלֹא תַעֲנֵהוּ דָבָר, וַיְחַבְּקֶנָּה בִּזְרוֹעוֹתָיו וַיִּשָּׁקֶנָּה עַל לְחָיֶיהָ הַקְּטַנּוֹת וְהָרַכּוֹת, וַיִּתְחַנֵּן אֵלֶיהָ בִּדְמָעוֹת:“אִמְרִי נָא לִי, קְצִיעָה טוֹבָה, הַאֵלֵךְ? אִמְרִי לִי כִּי אֵלֵכָה!”
קְצִיעָה חִכְּתָה רְגָעִים מִסְפָּר, פִּתְאֹם נִשְׁמְטָה מִבֵּין זְרוֹעוֹתָיו, וַתָּנָס מַהֵר אֶל חֶדְרָהּ; כַּעֲבֹר רֶגַע שָׁבָה מִשָּׁם וּבְיָדֶיהָ שְׁנִי צְמִידֵי־זָהָב, אֲשֶׁר נָתַן לָהּ אָבִיהָ לְיוֹם הוּלַדְתָּהּ.
–הֵא לְךָ, זְבֻלוּן, וְעָשִׂיתָ מֵאֵלֶה חִצֵּי זָהָב כַּמָּה שֶׁתּוּכַל! וְאִם מְעַט לְךָ, הֵא לְךָ גַּם טַבַּעְתִּי וַעֲגִילֵי אָזְנַי!
זְבֻלוּן שָׂמַח מְאֹד עַל דִּבְרֵי אֲחוֹתוֹ, וְגַם עַל הַזָּהָב אֲשֶׁר נָתְנָה בְּידֹו. “הֶאָח!” – קָרָא בְּשִׂמְחָה – עַתָּה לֹא אֲרַמֶּה עוֹד אֶת הָאוֹיֵב, זָהָב טָהוֹר אֶשְׁלַח בִּלְבָבוֹ וְלֹא עוֹפֶרֶת מְצֻפָּה זָהָב!
וּבַלַּיְלָה הַהוּא עָמְדָה קְצִיעָה עַל יַד מִטַּת אִמָּהּ הַחוֹלָה וַתְּחַכֶּה לְמוֹצָא פִּיהָ, אוּלַי תִצְמָא לְמַיִם, אוֹ אוּלַי יִהְיֶה קַר לָהּ בַּלַּיְלָה, וְכִסְּתָה אוֹתָהּ בִּשְׂמִיכָה חַמָּה. זְבֻלוּן הָיָה עוֹשֶׂה תָּמִיד אֶת הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת, אַךְ הַלַּיְלָה עָמַד לִפְנֵי הַכּוּר וַיַּעַשׂ אֶת הַחִצִּים.
וְהָאוֹרֵחַ לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּבֵית אֱלִיאָב, וּלְאוֹר בֹּקֶר קָם וַיְבָרֶךְ אֶת בֵּית מֵיטִיבָיו וַיֵּצֵא וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ. וּזְבֻלוּן רָץ אַחֲרָיו וַיַּשִּׂיגֵהוּ וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר: “אָנָּא, אִישׁ טוֹב! אִמִּי בִּקְּשָׁה מֵאִתְּךָ לִמְסֹר לִי אֶת סִמָּנֵי הַדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר צְבָא גִבּוֹרֵינוּ חוֹנִים שָׁם, כִּי חֲפֵצָה הִיא לִשְׁלֹחַ דְּבָרִים אֶל אָבִי בְּיַד אִישׁ מוּדָע לָנוּ, הַיּוֹצֵא מָחָר לְהִסָּפֵחַ עַל הַצָּבָא.”
וְהָאִישׁ מָסַר אֶת סִמָּנֵי הַדֶּרֶךְ לַנַּעַר, וְהַזְהֵר הִזְהִיר אוֹתוֹ לֵאמֹר לָאִישׁ הַיּוֹצֵא לַצָּבָא, כִּי יִשָּׁמֵר מִפְּנֵי הַמְּרַגְּלִים הַיְּוָנִים הָאוֹרְבִים בַּיְּעָרוֹת וּבֵין סַלְעֵי הֶהָרִים. זְבֻלוּן שָׂמַח מְאֹד, כַּאֲשֶׁר נוֹדַע לוֹ כִּי לֹא רָחוֹק הַמַּחֲנֶה מִכְּפָרָם. וַיָּשָׁב אֶל בֵּיתוֹ וַיִּקַּח אֶת קַשְׁתּוֹ הַקְּטַנָּה, וַיֶּאֱסֹף אֶת חִצָּיו, שְׁלשָׁה בְּמִסְפָּר, מִלְּבַד חֵץ הָעוֹפֶרֶת, אֲשֶׁר עָשָׂה מִפִּסְלוֹ, וַיֵּצֵא וַיֵלֶךְ לְדַרְכּוֹ.
וַיְהִי בְּעָבְרוֹ בַּעֲבִי יַעַר גָּדוֹל, וְהִנֵּה מִבֵּין עֳפָאֵי אַחַד הָעֵצִים הִבְרִיקוּ נֶגְדּוֹ כִּשְׁתֵּי עֵינַיִם; וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וְהִנֵּה – הַס מִסָּבִיב, אֵין קוֹל וְאֵין קֶשֶׁב. וַיָּבֶן הַנַּעַר כִּי לֹא עֵינֵי חַיָּה רָעָה רָאָה הַפַּעַם. “אֵלֶּה הֵן עֵינֵי יְוָנִי מְרַגֵּל הַמִּסְתַּתֵּר פֹּה וְשׁוֹמֵר אֶת עֲקֵבַי” – אָמַר זְבֻלוּן בְּלִבּוֹ, וַיַּעֲמֹד עַל מְקוֹמוֹ כִּי יָרֵא לָלֶכֶת הָלְאָה, פֶּן יִוָּדַע עַל יָדוֹ לַיְּוָנִים מְקוֹם צְבָא יְהוּדָה. אַךְ כַּעֲבֹר רֶגַע אִמֵּץ הַנַּעַר אֶת לְבָבוֹ, וַיָּסֹב אֵת הָעֵץ, אֲשֶׁר יָשַׁב עָלָיו הַמְרַגֵּל. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָהוּ נֶחְבָּא בֵּין הָעֲנָפִים, דָּרַךְ אֶת קַשְׁתּוֹ וַיִּשְׁלַח חֵץ זָהָב אֶל לִבּוֹ. הַמְרַגֵּל נָפַל לָאָרֶץ מֵת וּמִתְגּוֹלֵל בְּדָמוֹ. – נִצַּלְתִּי! – קָרָא זְבֻלוּן בַּעֲלִיצוּת־נֶפֶשׁ וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ, וַיּוֹצֵא אֶת חֵץ הָעוֹפֶרֶת מֵאַשְׁפָּתוֹ, וַיַּחֲרֹת עַל אֶחָד מֵעֲבָרָיו אוֹת נ', לֵאמֹר: “נֵס עָשָׂה לִי אֱלֹהִים”.
וּזְבֻלוּן הָלַךְ הָלְאָה וַיָּבוֹא בֵּין הֶהָרִים, וַיְטַפֵּס עַל צוּקֵי הַסְּלָעִים וַיִּקְפֹּץ מִצּוּק לְצוּק וּמִסֶּלַע לְסֶלַע, כְּכָל אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאִישׁ; וּפִתְאֹם הוּא שׁוֹמֵעַ מֵאֲחוֹרָיו קוֹל צְעָדִים, וְלֹא הֵסֵב זְבֻלוּן אֶת פָּנָיו כְּרֶגַע, כִּי אָמַר בִּלְבָבוֹ: “אָכִין לִי בָּרִאשׁוֹנָה חֵץ וָקֶשֶׁת, וְאָז אָסֵב פָּנַי, וְאִם אֶרְאֶה כִּי אִישׁ יְוָנִי הוּא, וְיָדַעְתִּי כִּי מְרַגֵּל הוּא הָאִישׁ וְשׁוֹמֵר אֶת עֲקֵבַי, לָדַעַת אֶת הַדֶּרֶךְ לִמְקוֹם מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וְיָרִיתִי בּוֹ.”
וְאָמְנָם מְרַגֵּל הָיָה הָאִישׁ הַהוֹלֵךְ אַחֲרָיו וּכְרֶגַע פָּגַע בּוֹ חֵץ־זָהָב וַיִּפֹּל מֵת אַרְצָה.
וּזְבֻלוּן כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וַיּוֹדֶה לֵאלֹהִים עַל הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה עִם עַמּוֹ, וְלֹא נוֹדַע לָאוֹיֵב מְקוֹם מַחֲנֵה גִבּוֹרֵי יְהוּדָה. וַיּוֹצֵא אֶת חֵץ הָעוֹפֶרֶת וַיַּחֲרֹת עַל עֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי אוֹת ג', לֵאמֹר: “גָּדוֹל הַנֵּס הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן”; כִּי קָרֹוב הָיָה הַמָּקוֹם לִמְקוֹם מַחֲנֵה הַגִּבּוֹרִים, וְלוּ הָלַךְ הַמְרַגֵּל אַחֲרָיו עוֹד עֲשָׂרָה צְעָדִים מֵעַל לְשֵׁן הַסֶּלַע הַנִּשְׁקָף מִנֶּגֶד – וּכְבָר הָיָה בָּא אֶל הַמַּחֲנֶה! זְבֻלוּן הָלַךְ הָלְאָה, וַיָּבוֹא עַד שֵׁן הַסֶּלַע, וַיְטַפֵּס עָלָיו וַיֵּרֶד מֵעֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי וַיָּבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה.
וּבָעֵת הַהִיא יָשַׁב יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי וַיִּוָּעֵץ עִם אַנְשֵׁי חֵילוֹ עַל דְּבַר הַמִּלְחָמָה. הֵם יָדְעוּ כִּי מֵעֵבֶר לָהָר עוֹבֵר מַחֲנֶה גָדוֹל שֶׁל יְוָנִים, וְלִיזִיאַשׂ בְּרֹאשָׁם. יְהוּדָה חִוָּה דַעְתּוֹ, כִּי הַמִּלְחָמָה הַזֹּאת צְרִיכָה לִהְיוֹת הָאַחֲרוֹנָה, כִּי אִם יְנַצְּחוּ הַפַּעַם אֶת הָאוֹיֵב וְנוֹשַׁע יִשְׂרָאֵל תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים, וְכֵן אָמְרוּ גַם אַנְשֵׁי הַצָּבָא, וְרַבִּים מֵהֶם הִבְטִיחוּ לְהָבִיא אֶת רֹאשׁ לִיזִיאַשׂ. “אַךְ, אֲהָהּ! – אֵין חִצִּים בַּמַּחֲנֶה!” אָמְנָם בַּפַּעַם הַזֹּאת אָמְרוּ הַגִּבּוֹרִים, כִּי לֹא יִלָּחֲמוּ בְּחִצִּים וָקֶשֶׁת: חִצִּים וָקֶשֶׁת טוֹבִים רַק לַנִּלְחָמִים מֵרָחוֹק, וְהֵם נְכוֹנִים הַפַּעַם לְהִתְנַפֵּל עַל מַחֲנֵה הָאוֹיֵב וּלְהִלָּחֵם בַּחֲרָבוֹת וּבַחֲנִיתוֹת וּבְכָל הַבָּא לְיָדָם, אַךְ לְהַגִּיעַ עַד לִיזִיאַשׂ וְלִמְלֹק אֶת רֹאשׁוֹ מֵעָלָיו – אֲבָל חֵץ אֶחָד, לְפָחוֹת, הָיָה דָרוּשׁ לָהֶם, חֵץ זָהָב, לְשָׁלְחוֹ בֵּין הָאוֹיְבִים וְלַהֲרֹס בּוֹ אֶת הַסֵּדֶר מֵאֵיזֶה צַד. אַךְ גַּם חֵץ אֶחָד אַיִן.
בָּרֶגַע הַזֶּה בָּא זְבֻלוּן הַנַּעַר וְהוֹדִיעַ שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ חֵץ זָהָב אֶחָד. יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי קִבֵּל אֶת הַחֵץ מִידֵי הַנַּעַר בְּשִׂמְחָה רַבָּה, וְעַד מְהֵרָה יָצְאוּ לְמִלְחָמָה עַל הָאוֹיֵב – וְהִצְלִיחוּ. כִּי אַךְ שָׁלֹחַ שָׁלַח יְהוּדָה אֶת הַחֵץ – עוֹדֶנּוּ מְעוֹפֵף בָּאֲוִיר וְשׁוֹרֵק שְׁרִיקָה מְבַשֶׂרֶת מָוֶת לָאוֹיֵב – וְחַיָּלֵי יָוָן לֹא פָּחֲדוּ מִן הַמָּוֶת וַיִּנָּתְקוּ מִמְּקוֹמָם כְּעֶשְׂרִים אִישׁ וַיָּרוּצוּ לַחֲטֹף אֶת חֵץ הַזָּהָב מִן הָאֲוִיר. פֶּרֶץ לֹא רָחָב נִגְלָה בַּשּׁוּרָה הַחִיצוֹנָה שֶׁל צְבָא הַיְּוָנִים, וְהַפֶּרֶץ הָיָה מִמּוּל מְקוֹם לִיזִיאַשׂ שַׂר הַצָּבָא.
וַעֲשָׂרָה גִּבּוֹרִים מִצְּבָא יְהוּדָה, וֶאֱלִיאָב בְּרֹאשָׁם, הִתְנַפְּלוּ עַל הָאוֹיֵב, וַיַּבְקִיעוּ לָהֶם דֶּרֶךְ בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֶה. וְיֶתֶר הַגִּבּוֹרִים וִיהוּדָה בְּרֹאשָׁם הִשְׂתָּעֲרוּ עַל הַמַּחֲנֶה מִסָּבִיב בִּגְבוּרָה נִפְלָאָה, אֲשֶׁר לֹא נִרְאֲתָה כָּמוֹהָ בְּכָל הַמִּלְחָמוֹת. עָבְרוּ שָׁעוֹת אֲחָדוֹת וְכָל חֵיל הַיְּוָנִים הָרַב וְהֶעָצוּם נָפוֹץ לְכָל רוּחַ. הַגִּבּוֹרִים שָׁבוּ אֶל הַמַּחֲנֶה בִּתְרוּעַת נִצָּחוֹן, וֶאֱלִיאָב נָשָׂא אֶת רֹאשׁ לִיזִיאַשׂ בְּיָדוֹ.
אָז שָׁב יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי וְאֶחָיו יְרוּשָׁלַיְמָה לְטַהֵר אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּקְדָּשׁ, וְאַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה שָׁבוּ אֶל עָרֵיהֶם בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁירִים וּבְתוֹדָה לֵאלֹהִים עַל אֲשֶׁר מָסַר אֶת הָאוֹיֵב הֶעָצוּם וְהַנּוֹרָא בְּיַד הַגִּבּוֹרִים הַמְּעַטִּים.
וֶאֱלִיאָב שָׁב עִם זְבֻלוּן בְּנוֹ אֶל בֵּיתוֹ וַיֵּצְאוּ לִקְרָאתוֹ כָּל אַנְשֵׁי הַכְּפָר בְּהַלֵּל וְרִנָּה. וְגַם שָׂרָה קָמָה מִמִּטָּתָהּ בְּרִיאָה, וַתָּשָׂשׂ מְאֹד עַל בַּעְלָהּ וְעַל בְּנָהּ אֲשֶׁר דָּאֲגָה לוֹ וְלֹא יָדְעָה לְאָן נֶעְלַם פִּתְאֹם.
וְשֵׁם זְבֻלוּן יָצָא לִתְהִלָּה בְּכָל אֶרֶץ יְהוּדָה; כָּל נַעֲרֵי יִשְׂרָאֵל הִתְבָּרְכוּ בַּגִּבּוֹר הַקָּטָן, שֶׁחֵרַף נַפְשׁוֹ לָמוּת בְּעַד עַמּוֹ, וּבְחִצּוֹ, חֵץ הַתְּשׁוּעָה, הִצִּיל אֶת עַמּוֹ וְאַרְצוֹ מִיַּד אוֹיֵב. עַל כֵּן יַעֲשׂוּ לָהֶם יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל בְּחַג הַחֲנֻכָּה גַלְגְּלוֹנִים שֶׁל עוֹפֶרֶת, וְעַל אַרְבַּעַת עֶבְרֵיהֶם חָרוּת: “נ” “ג” “ה” “ש”, לֵאֹמר: “נֵס גָּדוֹל הָיָה שָׁם”. לְזֵכֶר חֵץ הַתְּשׁוּעָה אֲשֶׁר עָשָׂה זְבֻלוּן לְעַמּוֹ אֲשֶׁר אָהַב.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.