בִּימֵי מִלְחֲמוֹת הַחַשְׁמוֹנָאִים עִם הַיְּוָנִים הָיָה הַדָּבָר. אָז חַי בְּאַחַד הַכְּפָרִים צוֹרֵף אֶחָד, אֱלִיאָב שְׁמוֹ. וַיְהִי לוֹ בֵּן יָחִיד, אֲשֶׁר מָלְאוּ לוֹ אַחַת־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּשְׁמוֹ זְבֻלוּן, וּבַת צְעִירָה מִמֶּנּוּ בִּשְׁתֵּי שָׁנִים וּשְׁמָהּ קְצִיעָה. וְשָׂרָה, אֵשֶׁת אֱלִיאָב, הָיְתָה חוֹלָה, שׁוֹכֶבֶת עַל מִטָּתָהּ זֶה יָמִים רַבִּים. וְלֹא חָפְצָה הָאִשָּׁה הַחוֹלָה לַעֲצֹר אֶת בַּעְלָהּ לְיַד מִטָּתָהּ וְלִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִצֵּאת אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְהִלָּחֵם בָּאוֹיֵב, כִּי אָמְרָה: אֲנִי רַק אֵם לִשְׁנֵי יְלָדִים מִיְּשְׂרָאֵל, וִירוּשָׁלַיִם – הָאֵם לְרִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל – נְתוּנָה בִּידֵי צַר! יֵלֶךְ ־נָא בַּעְלִי לַמִּלְחָמָה, אוּלַי יִתֵּן אֱלֹהִים אֶת הָאוֹיֵב בְּיָדוֹ.

וְהִבְטִיחַ אֱלִיאָב אֶת אִשְׁתּוֹ לֵאמֹר: “אֲנִי לֹא אֶלָּחֵם בִּיוָנִי פָּשׁוּט, וְרַק אֶת לִיזִיאַשׂ שַׂר צְבָא הַיְּוָנִים אֲחַפֵּשׂ, עָלָיו אֲנוֹפֵף אֶת חַרְבִּי, וּבְעַד רֹאשׁוֹ אֶתֵּן גַּם אֶת נַפְשִׁי.”

וְהֶאֱמִינָה שָׂרָה בְּהַבְטָחַת בַּעְלָהּ, כִּי כֵן הֶאֱמִינוּ אָז כָּל נְשֵׁי יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרַת בַּעֲלֵיהֶן וּבִזְרוֹעַ עֻזָּם.

וַיֵּצֵא אֱלִיאָב אֶל הַמַּחֲנֶה וּבְטֶרֶם יָצָא קָנָה לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים צַעֲצוּעַ יָפֶה לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ, שֶׁלֹּא יִתְגַּעְגְּעוּ כָּל הַיּוֹם עַל אֲבִיהֶם; וְהַצַּעֲצוּעַ הָיָה פֶּסֶל־עוֹפֶרֶת, דְּמוּת יְוָנִי קָטָן רוֹכֵב עַל חֲזִיר.

וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים, וַיַּאַרְכוּ יְמֵי הַמִּלְחָמָה, וֶאֱלִיאָב לֹא שָׁב. וְהַיְלָדִים הִשְׁתַּעַשְׁעוּ בַּפֶּסֶל הַיְּוָנִי, עַד כִּי קָצָה נַפְשָׁם בּוֹ, וַיָּחֵלּוּ לְהִתְגַּעְגֵּעַ עַל אֲבִיהֶם וְלִדְאֹג לִשְׁלוֹמוֹ. אַךְ אִמָּם נִחֲמָתַם וַתְּדַבֵּר עַל לִבָּם לֵאמֹר: אִם לֹא כָּלְתָה עוֹד הַמִּלְחָמָה, אוֹת הוּא כִּי אֲבִיכֶם חַי: הֲלֹא שְׁמַעְתֶּם אֶת אֲשֶׁר הִבְטִיחַ אֲבִיכֶם, כִּי לֹא יִלָּחֵם עִם כָּל יְוָנִי, בִּלְתִּי אִם בְּשַׂר־הַצָּבָא לִיזִיאַשׂ לְבַדּוֹ."

וְהַיְלָדִים מָאֲסוּ בְּפִסְלָם וַיַּשְׁלִיכוּהוּ מֵעַל פְּנֵיהֶם, אַךְ כַּעֲבֹר יָמִים מִסְפָּר שָׁבוּ וַיִּקָּחוּהוּ וַיִּשְׁתַּעַשְׁעוּ בּוֹ.

וַיְהִי הַיּוֹם וְאִישׁ אֶחָד מִצְּבָא יְהוּדָה שָׁב אֶל בֵּיתוֹ, כִּי נִלְחֹם נִלְחַם בִּגְדוּד יְוָנִים וַיַּהֲרֹג שִׁבְעָה־עָשָׂר חַיָּלִים וּפְקִידָם בְּתוֹכָם; וְכַאֲשֶׁר הֵרִים אֶת חַרְבּוֹ עַל הַשְּׁמוֹנָה־עָשָׂר הִתִּיזוּ אֶת יָדוֹ הַיְמָנִית, וְלֹא שָׁב עוֹד לְהִלָּחֵם וַיָּשָׁב לְבֵיתוֹ. וֶאֱלִיאָב שָׁלַח בְּפִיו אֶת דְּבָרוֹ לְאִשְׁתּוֹ וּלְבָנָיו וַיְבַקְשֵׁהוּ לְנַחֲמָם וּלְדַבֵּר טוֹבוֹת עַל לִבָּם. וְשָׂרָה שָׂמְחָה מְאֹד לִקְרַאת הָאוֹרֵחַ וַתִּשְׁאָלֵהוּ עַל דְּבַר הַמִּלְחָמָה וַיְסַפֵּר הָאוֹרֵחַ אֶת הַגְּבוּרוֹת וְהַתַּחְבּוּלוֹת הַנִּפְלָאוֹת, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ גִבּוֹרֵי יְהוּדָה בְּכָל יוֹם: מִסְתַּתְּרִים הֵם בְּתוֹךְ מְעָרוֹת עֲמֻקּוֹת אֲשֶׁר בֵּין סְלָעִים גְּבֹהִים; וְכַעֲבֹר עֲלֵיהֶם גְּדוּד יְוָנִי יִתְנַפְּלוּ עָלָיו שְׁנַיִם שְׁלשָׁה יְהוּדִים וְיַכְרִיעוּם לָטֶבַח. וּבֵין כָּל הַתַּחְבּוּלוֹת אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ גִּבּוֹרֵי יְהוּדָה סִפֵּר עוֹד תַּחְבּוּלָה אַחַת חֲדָשָׁה וְנִפְלָאָה: “יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי עָשָׂה לוֹ חִצִּים שֶׁל זָהָב וָכֶסֶף, וּבְכָל עֵת כַּאֲשֶׁר יִשְׂתָּעֵר עָלָיו מַחֲנֵה יְוָנִים יִשְׁלַח חֵץ זָהָב בְּאֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַמַּחֲנֶה. רוֹאִים הַיְוָנִים וּמִתְנַפְּלִים עַל אֲחִיהֶם הַנִּפְגָּע לְקָרְעוֹ לִגְזָרִים וּלְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֶת הַזָּהָב. אָז יָגִיחַ עֲלֵיהֶם גִּבּוֹרֵנוּ יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי וְיַכֵּם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאָבְדָן”.

“אַךְ דְּאָגָה אַחַת מַעֲצִיבָה אֶת רוּחַ גִּבּוֹרֵנוּ הַגָּדוֹל – גָּמַר הָאוֹרֵחַ אֶת סִפּוּרוֹ – כִּי עוֹד מְעַט וְאָפְסוּ חִצֵּי הַזָּהָב, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד בַּמֶּה לְהִלָּחֵם בָּאוֹיְבִים הַשּׁוֹאֲפִים לְזָהָב!”

וּזְבֻלוּן הַקָּטָן שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי הָאוֹרֵחַ וַיַּחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת. וַיְהִי בַּלַּיְלָה, וַיָּקָם וַיִּקַּח אֶת פִּסְלוֹ וַיְכַתֵּת אוֹתוֹ עַד עַד אֲשֶׁר דַּק, וַיְשִׂימֵהּו בַּכּוּר.

– מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?! – קָרְאָה קְצִיעָה אֲחוֹתוֹ בְּפַחַד.

– חֵץ אֲנִי עוֹשֶׂה – עָנָה זְבֻלוּן – אַחֲרֵי ־כֵן אֲצַפֵּהוּ זָהָב וַהֲבֵאתִיו חֶרֶשׁ אֶל הַמַּחֲנֶה… הֲלֹא שָׁמַעַתְּ אֶת אֲשֶׁר סִפֵּר הָאוֹרֵחַ כִּי אָפְסּ שָׁם הַחִצִּים!

– וְאֵיכָכָה תֵּלֵךְ – שָׁאֲלָה קְצִיעָה – וְעָזַבְתָּ אֶת אִמֵּנוּ הַחוֹלָה?

זְבֻלוּן הוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ לָאָרֶץ וַיִּדֹּם רְגָעִים מִסְפָּר.

– אֲבָל הֵן אָפְסוּ שָׁם הַחִצִּים, וַאֲנִי אָבִיא לָהֶם אֶת שֶׁלִּי, וְאוּלַי יַכְרִיעוּ בְּחִצִּי זֶה אֶת הַמַּחֲנֶה הָאַחֲרוֹן.

אָז הוֹרִידָה קְצִיעָה אֶת רֹאשָׁהּ וְלֹא עָנְתָה דָבָר. צַר הָיָה לָהּ לַקְּטַנָּה לְהַסְכִּים לְאָחִיהָ, דָּאֹג דָּאֲגָה לוֹ פֶּן יִקְרֶנּוּ אָסוֹן בַּמִּלְחָמָה; וְגַם פָּחֲדָה מְאֹד פֶּן יִוָּדַע לְאִמָּא הַטּוֹבָה, כִּי הָלַךְ זְבֻלוּן אֶל הַמַּחֲנֶה וְנֶעֶצְבָה אֶל לִבָּה וְגָבְרָה מַחֲלָתָהּ. אֲבָל בְּהַעֲלוֹתָהּ עַל לְבָבָהּ אֶת דִּבְרֵי אָחִיהָ הָאַחֲרוֹנִים, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַחֵץ, אֲשֶׁר יָבִיא לְגִבּוֹרֵי יְהוּדָה, יַכְרִיעַ אֶת הָאוֹיֵב, וְנֹושְׁעוּ כָּל יִשְׂרָאֵל, וְנוֹשְׁעָה יְרוּשָׁלַיִם, הָעִיר הַיָּפָה בֶּעָרִים, לֹא מָצְאָה עֹז בִּלְבָבָהּ לְהָנִיא אוֹתוֹ מִלֶּכֶת.

וּזְבֻלוּן עָמַד וְחִכָּה לַעֲצָתָהּ. קָשֶׁה הָיָה לוֹ לְהִפָּרֵד מֵאֲחוֹתוֹ הַטּוֹבָה וְלַעֲזֹב אֶת אִמּוֹ הָאֲהוּבָה הַחוֹלָה, וְאָבִיו הֲלֹא צִוָּהוּ לִשְׁמֹר אוֹתָהּ מִכָּל מִשְׁמָר וּלְהַרְחִיק מֵעָלֶיהָ כָּל צַעַר וְכָל דְּבַר עֶצֶב. אַךְ בְּזָכְרוֹ אֶת מַחֲנֵה הַגִּבּוֹרִים הַנִּלְחָמִים עַל חֹפֶשׁ עַמָּם וְאַרְצָם, וּבַעֲלוֹת עַל לְבָבוֹ כִּי חִצּוֹ יוּכַל לְהָבִיא תְשׁוּעָה לְעַמּוֹ, גָּבְרָה תְשׁוּקָתוֹ לָלֶכֶת וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: “הֲלֹא רַבִּים הֵם גַּם הַנְּעָרִים הַגִּבּוֹרִים, הַנִּלְחָמִים מִלְחֶמֶת עַמָּם וֵאלֹהֵיהֶם בְּאוֹיְבֵיהֶם הַיְּוָנִים, וְרַבּוֹת הֵן גַּם הָאִּמּוֹת הַחוֹלוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַעֲזוּבוֹת הֵן מִבְּנֵיהֶן בְּעֵת רָעָה כָּזֹאת – וַאֲנִי עוֹמֵד וּמַחֲשֶׁה!”

וְלֹא יָדַע זְבֻלוּן מַה לַּעֲשׂוֹת. וַיְחַכֶּה לַעֲצַת אֲחוֹתוֹ הַקְּטַנָּה; יָדוֹעַ יָדַע כִּי הִיא נַעֲרָה טוֹבָה מְאֹד, עוֹשָה טוֹב וַחֲפֵצָה תָמִיד בְּטוֹב: “הִיא לֹא הִסְכִּימָה עוֹד לְעוֹלָם לְדָבָר רַע! וְהָיָה אִם תִּיעָצֵנִי לָלֶכֶת, אוֹת הוּא כִּי אַךְ טוֹב הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר עָלָה עַל לְבָבִי לַעֲשׂוֹת”.

רָאָה זְבֻלוּן כִּי קְצִיעָה שְׁקוּעָה בְּמַחְשְׁבוֹתֶיהָ וְלֹא תַעֲנֵהוּ דָבָר, וַיְחַבְּקֶנָּה בִּזְרוֹעוֹתָיו וַיִּשָּׁקֶנָּה עַל לְחָיֶיהָ הַקְּטַנּוֹת וְהָרַכּוֹת, וַיִּתְחַנֵּן אֵלֶיהָ בִּדְמָעוֹת:“אִמְרִי נָא לִי, קְצִיעָה טוֹבָה, הַאֵלֵךְ? אִמְרִי לִי כִּי אֵלֵכָה!”

קְצִיעָה חִכְּתָה רְגָעִים מִסְפָּר, פִּתְאֹם נִשְׁמְטָה מִבֵּין זְרוֹעוֹתָיו, וַתָּנָס מַהֵר אֶל חֶדְרָהּ; כַּעֲבֹר רֶגַע שָׁבָה מִשָּׁם וּבְיָדֶיהָ שְׁנִי צְמִידֵי־זָהָב, אֲשֶׁר נָתַן לָהּ אָבִיהָ לְיוֹם הוּלַדְתָּהּ.

–הֵא לְךָ, זְבֻלוּן, וְעָשִׂיתָ מֵאֵלֶה חִצֵּי זָהָב כַּמָּה שֶׁתּוּכַל! וְאִם מְעַט לְךָ, הֵא לְךָ גַּם טַבַּעְתִּי וַעֲגִילֵי אָזְנַי!

זְבֻלוּן שָׂמַח מְאֹד עַל דִּבְרֵי אֲחוֹתוֹ, וְגַם עַל הַזָּהָב אֲשֶׁר נָתְנָה בְּידֹו. “הֶאָח!” – קָרָא בְּשִׂמְחָה – עַתָּה לֹא אֲרַמֶּה עוֹד אֶת הָאוֹיֵב, זָהָב טָהוֹר אֶשְׁלַח בִּלְבָבוֹ וְלֹא עוֹפֶרֶת מְצֻפָּה זָהָב!

וּבַלַּיְלָה הַהוּא עָמְדָה קְצִיעָה עַל יַד מִטַּת אִמָּהּ הַחוֹלָה וַתְּחַכֶּה לְמוֹצָא פִּיהָ, אוּלַי תִצְמָא לְמַיִם, אוֹ אוּלַי יִהְיֶה קַר לָהּ בַּלַּיְלָה, וְכִסְּתָה אוֹתָהּ בִּשְׂמִיכָה חַמָּה. זְבֻלוּן הָיָה עוֹשֶׂה תָּמִיד אֶת הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת, אַךְ הַלַּיְלָה עָמַד לִפְנֵי הַכּוּר וַיַּעַשׂ אֶת הַחִצִּים.

וְהָאוֹרֵחַ לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּבֵית אֱלִיאָב, וּלְאוֹר בֹּקֶר קָם וַיְבָרֶךְ אֶת בֵּית מֵיטִיבָיו וַיֵּצֵא וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ. וּזְבֻלוּן רָץ אַחֲרָיו וַיַּשִּׂיגֵהוּ וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר: “אָנָּא, אִישׁ טוֹב! אִמִּי בִּקְּשָׁה מֵאִתְּךָ לִמְסֹר לִי אֶת סִמָּנֵי הַדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר צְבָא גִבּוֹרֵינוּ חוֹנִים שָׁם, כִּי חֲפֵצָה הִיא לִשְׁלֹחַ דְּבָרִים אֶל אָבִי בְּיַד אִישׁ מוּדָע לָנוּ, הַיּוֹצֵא מָחָר לְהִסָּפֵחַ עַל הַצָּבָא.”

וְהָאִישׁ מָסַר אֶת סִמָּנֵי הַדֶּרֶךְ לַנַּעַר, וְהַזְהֵר הִזְהִיר אוֹתוֹ לֵאמֹר לָאִישׁ הַיּוֹצֵא לַצָּבָא, כִּי יִשָּׁמֵר מִפְּנֵי הַמְּרַגְּלִים הַיְּוָנִים הָאוֹרְבִים בַּיְּעָרוֹת וּבֵין סַלְעֵי הֶהָרִים. זְבֻלוּן שָׂמַח מְאֹד, כַּאֲשֶׁר נוֹדַע לוֹ כִּי לֹא רָחוֹק הַמַּחֲנֶה מִכְּפָרָם. וַיָּשָׁב אֶל בֵּיתוֹ וַיִּקַּח אֶת קַשְׁתּוֹ הַקְּטַנָּה, וַיֶּאֱסֹף אֶת חִצָּיו, שְׁלשָׁה בְּמִסְפָּר, מִלְּבַד חֵץ הָעוֹפֶרֶת, אֲשֶׁר עָשָׂה מִפִּסְלוֹ, וַיֵּצֵא וַיֵלֶךְ לְדַרְכּוֹ.

וַיְהִי בְּעָבְרוֹ בַּעֲבִי יַעַר גָּדוֹל, וְהִנֵּה מִבֵּין עֳפָאֵי אַחַד הָעֵצִים הִבְרִיקוּ נֶגְדּוֹ כִּשְׁתֵּי עֵינַיִם; וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וְהִנֵּה – הַס מִסָּבִיב, אֵין קוֹל וְאֵין קֶשֶׁב. וַיָּבֶן הַנַּעַר כִּי לֹא עֵינֵי חַיָּה רָעָה רָאָה הַפַּעַם. “אֵלֶּה הֵן עֵינֵי יְוָנִי מְרַגֵּל הַמִּסְתַּתֵּר פֹּה וְשׁוֹמֵר אֶת עֲקֵבַי” – אָמַר זְבֻלוּן בְּלִבּוֹ, וַיַּעֲמֹד עַל מְקוֹמוֹ כִּי יָרֵא לָלֶכֶת הָלְאָה, פֶּן יִוָּדַע עַל יָדוֹ לַיְּוָנִים מְקוֹם צְבָא יְהוּדָה. אַךְ כַּעֲבֹר רֶגַע אִמֵּץ הַנַּעַר אֶת לְבָבוֹ, וַיָּסֹב אֵת הָעֵץ, אֲשֶׁר יָשַׁב עָלָיו הַמְרַגֵּל. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָהוּ נֶחְבָּא בֵּין הָעֲנָפִים, דָּרַךְ אֶת קַשְׁתּוֹ וַיִּשְׁלַח חֵץ זָהָב אֶל לִבּוֹ. הַמְרַגֵּל נָפַל לָאָרֶץ מֵת וּמִתְגּוֹלֵל בְּדָמוֹ. – נִצַּלְתִּי! – קָרָא זְבֻלוּן בַּעֲלִיצוּת־נֶפֶשׁ וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ, וַיּוֹצֵא אֶת חֵץ הָעוֹפֶרֶת מֵאַשְׁפָּתוֹ, וַיַּחֲרֹת עַל אֶחָד מֵעֲבָרָיו אוֹת נ', לֵאמֹר: “נֵס עָשָׂה לִי אֱלֹהִים”.

וּזְבֻלוּן הָלַךְ הָלְאָה וַיָּבוֹא בֵּין הֶהָרִים, וַיְטַפֵּס עַל צוּקֵי הַסְּלָעִים וַיִּקְפֹּץ מִצּוּק לְצוּק וּמִסֶּלַע לְסֶלַע, כְּכָל אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאִישׁ; וּפִתְאֹם הוּא שׁוֹמֵעַ מֵאֲחוֹרָיו קוֹל צְעָדִים, וְלֹא הֵסֵב זְבֻלוּן אֶת פָּנָיו כְּרֶגַע, כִּי אָמַר בִּלְבָבוֹ: “אָכִין לִי בָּרִאשׁוֹנָה חֵץ וָקֶשֶׁת, וְאָז אָסֵב פָּנַי, וְאִם אֶרְאֶה כִּי אִישׁ יְוָנִי הוּא, וְיָדַעְתִּי כִּי מְרַגֵּל הוּא הָאִישׁ וְשׁוֹמֵר אֶת עֲקֵבַי, לָדַעַת אֶת הַדֶּרֶךְ לִמְקוֹם מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וְיָרִיתִי בּוֹ.”

וְאָמְנָם מְרַגֵּל הָיָה הָאִישׁ הַהוֹלֵךְ אַחֲרָיו וּכְרֶגַע פָּגַע בּוֹ חֵץ־זָהָב וַיִּפֹּל מֵת אַרְצָה.

וּזְבֻלוּן כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וַיּוֹדֶה לֵאלֹהִים עַל הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה עִם עַמּוֹ, וְלֹא נוֹדַע לָאוֹיֵב מְקוֹם מַחֲנֵה גִבּוֹרֵי יְהוּדָה. וַיּוֹצֵא אֶת חֵץ הָעוֹפֶרֶת וַיַּחֲרֹת עַל עֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי אוֹת ג', לֵאמֹר: “גָּדוֹל הַנֵּס הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן”; כִּי קָרֹוב הָיָה הַמָּקוֹם לִמְקוֹם מַחֲנֵה הַגִּבּוֹרִים, וְלוּ הָלַךְ הַמְרַגֵּל אַחֲרָיו עוֹד עֲשָׂרָה צְעָדִים מֵעַל לְשֵׁן הַסֶּלַע הַנִּשְׁקָף מִנֶּגֶד – וּכְבָר הָיָה בָּא אֶל הַמַּחֲנֶה! זְבֻלוּן הָלַךְ הָלְאָה, וַיָּבוֹא עַד שֵׁן הַסֶּלַע, וַיְטַפֵּס עָלָיו וַיֵּרֶד מֵעֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי וַיָּבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה.

וּבָעֵת הַהִיא יָשַׁב יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי וַיִּוָּעֵץ עִם אַנְשֵׁי חֵילוֹ עַל דְּבַר הַמִּלְחָמָה. הֵם יָדְעוּ כִּי מֵעֵבֶר לָהָר עוֹבֵר מַחֲנֶה גָדוֹל שֶׁל יְוָנִים, וְלִיזִיאַשׂ בְּרֹאשָׁם. יְהוּדָה חִוָּה דַעְתּוֹ, כִּי הַמִּלְחָמָה הַזֹּאת צְרִיכָה לִהְיוֹת הָאַחֲרוֹנָה, כִּי אִם יְנַצְּחוּ הַפַּעַם אֶת הָאוֹיֵב וְנוֹשַׁע יִשְׂרָאֵל תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים, וְכֵן אָמְרוּ גַם אַנְשֵׁי הַצָּבָא, וְרַבִּים מֵהֶם הִבְטִיחוּ לְהָבִיא אֶת רֹאשׁ לִיזִיאַשׂ. “אַךְ, אֲהָהּ! – אֵין חִצִּים בַּמַּחֲנֶה!” אָמְנָם בַּפַּעַם הַזֹּאת אָמְרוּ הַגִּבּוֹרִים, כִּי לֹא יִלָּחֲמוּ בְּחִצִּים וָקֶשֶׁת: חִצִּים וָקֶשֶׁת טוֹבִים רַק לַנִּלְחָמִים מֵרָחוֹק, וְהֵם נְכוֹנִים הַפַּעַם לְהִתְנַפֵּל עַל מַחֲנֵה הָאוֹיֵב וּלְהִלָּחֵם בַּחֲרָבוֹת וּבַחֲנִיתוֹת וּבְכָל הַבָּא לְיָדָם, אַךְ לְהַגִּיעַ עַד לִיזִיאַשׂ וְלִמְלֹק אֶת רֹאשׁוֹ מֵעָלָיו – אֲבָל חֵץ אֶחָד, לְפָחוֹת, הָיָה דָרוּשׁ לָהֶם, חֵץ זָהָב, לְשָׁלְחוֹ בֵּין הָאוֹיְבִים וְלַהֲרֹס בּוֹ אֶת הַסֵּדֶר מֵאֵיזֶה צַד. אַךְ גַּם חֵץ אֶחָד אַיִן.

בָּרֶגַע הַזֶּה בָּא זְבֻלוּן הַנַּעַר וְהוֹדִיעַ שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ חֵץ זָהָב אֶחָד. יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי קִבֵּל אֶת הַחֵץ מִידֵי הַנַּעַר בְּשִׂמְחָה רַבָּה, וְעַד מְהֵרָה יָצְאוּ לְמִלְחָמָה עַל הָאוֹיֵב – וְהִצְלִיחוּ. כִּי אַךְ שָׁלֹחַ שָׁלַח יְהוּדָה אֶת הַחֵץ – עוֹדֶנּוּ מְעוֹפֵף בָּאֲוִיר וְשׁוֹרֵק שְׁרִיקָה מְבַשֶׂרֶת מָוֶת לָאוֹיֵב – וְחַיָּלֵי יָוָן לֹא פָּחֲדוּ מִן הַמָּוֶת וַיִּנָּתְקוּ מִמְּקוֹמָם כְּעֶשְׂרִים אִישׁ וַיָּרוּצוּ לַחֲטֹף אֶת חֵץ הַזָּהָב מִן הָאֲוִיר. פֶּרֶץ לֹא רָחָב נִגְלָה בַּשּׁוּרָה הַחִיצוֹנָה שֶׁל צְבָא הַיְּוָנִים, וְהַפֶּרֶץ הָיָה מִמּוּל מְקוֹם לִיזִיאַשׂ שַׂר הַצָּבָא.

וַעֲשָׂרָה גִּבּוֹרִים מִצְּבָא יְהוּדָה, וֶאֱלִיאָב בְּרֹאשָׁם, הִתְנַפְּלוּ עַל הָאוֹיֵב, וַיַּבְקִיעוּ לָהֶם דֶּרֶךְ בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֶה. וְיֶתֶר הַגִּבּוֹרִים וִיהוּדָה בְּרֹאשָׁם הִשְׂתָּעֲרוּ עַל הַמַּחֲנֶה מִסָּבִיב בִּגְבוּרָה נִפְלָאָה, אֲשֶׁר לֹא נִרְאֲתָה כָּמוֹהָ בְּכָל הַמִּלְחָמוֹת. עָבְרוּ שָׁעוֹת אֲחָדוֹת וְכָל חֵיל הַיְּוָנִים הָרַב וְהֶעָצוּם נָפוֹץ לְכָל רוּחַ. הַגִּבּוֹרִים שָׁבוּ אֶל הַמַּחֲנֶה בִּתְרוּעַת נִצָּחוֹן, וֶאֱלִיאָב נָשָׂא אֶת רֹאשׁ לִיזִיאַשׂ בְּיָדוֹ.

אָז שָׁב יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי וְאֶחָיו יְרוּשָׁלַיְמָה לְטַהֵר אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּקְדָּשׁ, וְאַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה שָׁבוּ אֶל עָרֵיהֶם בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁירִים וּבְתוֹדָה לֵאלֹהִים עַל אֲשֶׁר מָסַר אֶת הָאוֹיֵב הֶעָצוּם וְהַנּוֹרָא בְּיַד הַגִּבּוֹרִים הַמְּעַטִּים.

וֶאֱלִיאָב שָׁב עִם זְבֻלוּן בְּנוֹ אֶל בֵּיתוֹ וַיֵּצְאוּ לִקְרָאתוֹ כָּל אַנְשֵׁי הַכְּפָר בְּהַלֵּל וְרִנָּה. וְגַם שָׂרָה קָמָה מִמִּטָּתָהּ בְּרִיאָה, וַתָּשָׂשׂ מְאֹד עַל בַּעְלָהּ וְעַל בְּנָהּ אֲשֶׁר דָּאֲגָה לוֹ וְלֹא יָדְעָה לְאָן נֶעְלַם פִּתְאֹם.

וְשֵׁם זְבֻלוּן יָצָא לִתְהִלָּה בְּכָל אֶרֶץ יְהוּדָה; כָּל נַעֲרֵי יִשְׂרָאֵל הִתְבָּרְכוּ בַּגִּבּוֹר הַקָּטָן, שֶׁחֵרַף נַפְשׁוֹ לָמוּת בְּעַד עַמּוֹ, וּבְחִצּוֹ, חֵץ הַתְּשׁוּעָה, הִצִּיל אֶת עַמּוֹ וְאַרְצוֹ מִיַּד אוֹיֵב. עַל כֵּן יַעֲשׂוּ לָהֶם יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל בְּחַג הַחֲנֻכָּה גַלְגְּלוֹנִים שֶׁל עוֹפֶרֶת, וְעַל אַרְבַּעַת עֶבְרֵיהֶם חָרוּת: “נ” “ג” “ה” “ש”, לֵאֹמר: “נֵס גָּדוֹל הָיָה שָׁם”. לְזֵכֶר חֵץ הַתְּשׁוּעָה אֲשֶׁר עָשָׂה זְבֻלוּן לְעַמּוֹ אֲשֶׁר אָהַב.

יַלְדֵי שְׁלֹמֹה הַחֶבְרוֹנִי עָמְדוּ צְפוּפִים בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁל חֲנֻכָּה וְחִכּוּ לְאַבָּא, עַד שֶׁיִּגְמֹר אֶת מִזְמוֹרָיו עַל הַנֵּר, וְיִפְנֶה אֲלֵיהֶם לָתֵת לְכָל אֶחָד אֶת “דְּמֵי חֲנֻכָּה”, כַּאֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ.

יוֹתֵר מִכֻּלָּם קָצְרָה רוּחוֹ שֶׁל דָּוִד הַקָּטָן, נַעַר בֶּן תֵּשַׁע, וְהוּא הָיָה הַצָּעִיר בְּאֶחָיו וְהַשּׁוֹבָב בְּכָל נַעֲרֵי הָעִיר. נִדְמָה לוֹ, שֶׁמִּזְמוֹרִים אֵלּוּ, שֶׁאַבָּא מְזַמֵּר הֵם אֲרֻכִּים־אֲרֻכִּים לְאֵין קֵץ, וְאֵין בָּהֶם שׁוּם נֹעַם. יוֹשֵׁב הוּא וְקָם, קָם וְיוֹשֵׁב, וּמַחֲלִיף אֶת מְקוֹמוֹ לִרְגָעִים – וּמִתּוֹךְ קֹצֶר־רוּחַ הוּא בָּא לְפִי שָׁעָה בְּשִׂיחָה עִם אֶחָיו: חָפֵץ הוּא לְשַׁעֵר מֵרֹאשׁ, כַּמָּה יִתֵּן אַבָּא לְכָל אֶחָד מֵהֶם.

– הֲיוֹדֵעַ עֲתִידוֹת אֲנִי? – עוֹנֵהוּ בְּהַקְפָּדָה זְבֻלוּן הַבְּכוֹר, נַעַר בֶּן שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה – מְשַׁעֵר אֲנִי שֶׁיִּתֵּן עֶשֶׂר עֶשֶׂר אֲגוֹרוֹת.

– וְאוּלַי יִתֵּן עֶשְׂרִים עֶשְׂרִים – מְשַׁעֵר נַפְתָּלִי – מֵאַין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא יִתֵּן עֶשְׂרִים?

– רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבַרֶיךָ יוֹתֵר מִדִּבְרֵי זְבֻלוּן – מִתְעָרֵב שְׁמוּאֵל בַּשִּׂיחָה – אַבָּא יִתֵּן בְּוַדַּאי עֶשְׂרִים לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ.

– אִם יִתֵּן לָכֶם עֶשְׂרִים – קוֹרֵא דָוִד הַקָּטָן – אָז יִתֵּן לִי שִׁשִּׁים.

– מַדּוּעַ? – תְּמֵהִים הָאַחִים.

– הֲלֹא כָּךְ הוּא הַחֶשְׁבּוֹן – עוֹנֶה דָוִד בִּתְמִימוּת – כַּמָּה אַחִים אַתֶּם לִי? – שְׁלשָׁה! עֶשְׂרִים לְגֻלְגֹּלֶת, הֲרֵי שִׁשִּׁים לָכֶם! וּבַמֶּה גָרוּעַ אֲנִי מִכֶּם, שֶׁיִּתֵּן לִי אַבָּא פָּחוֹת?

הַנְּעָרִים צָחֲקוּ בְּלַחַשׁ, שֶׁלֹּא יְבַלְבְּלוּ אֶת אֲבִיהֶם הָעוֹמֵד וּמְזַמֵר עַל הַנֵּרוֹת, וְהִתְחִילוּ לְהָבִין אֶת הַשּׁוֹבָב הַתָּמִים וּלְהוֹכִיחַ לוֹ שֶׁחֶשְׁבּוֹנוֹ אֵינֹו נָכוֹן; אֲבָל דָּוִד הַקָּטָן עוֹמֵד עַל דַּעְתּוֹ, וְכָל טַעֲנוֹת אֶחָיו אֵינָן מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמֶּנָּה. אוֹהֵב הַקָּטָן אֶת כָּל אֶחָיו יַחַד וּבְשָׁוֶה; אֵין אֶחָד מֵהֶם גָּרוּעַ אוֹ יָפֶה בְּעֵינָיו מֵחֲבֵרָיו עַד שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּעֵינָיו כְּנֶפֶשׁ אַחַת טוֹבָה וַאֲהוּבָה. יוֹדֵעַ הוּא, שֶׁבְּבֵית אָבִיו יֶשְׁנוֹ הוּא וְאֶחָיו; וְאִם לְאֶחָיו יִנָּתֵן שִׁשִּׁים, מַדּוּעַ זֶה בֶּאֱמֶת יִגָּרַע חֶלְקוֹ הוּא?

בֵּין כָּךְ גָּמַר אַבָּא אֶת מִזְמוֹרָיו, וּפָנָה אֶל הַיְלָדִים.

דְּמֵי חֲנֻכָּה חֲפֵצִים אַתֶּם, בָּנִים?

הַנְּעָרִים הוֹרִידוּ עֵינֵיהֶם לָאָרֶץ וְשָׁתְקוּ

רַק דָּוִד הַקָּטָן נָשָׂא עֵינָיו אֶל אָבִיו וְקָרָא: – חֲפֵצִים אָנוּ כֻּלָּנוּ! אֲנִי חָפֵץ, זְבֻלוּן חָפֵץ, נַפְתָּלִי וּשְׁמוּאֵל – כֻּלָּנוּ חֲפֵצִים דְּמֵי חֲנֻכָּה.

– רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים אַתָּה לִי – קָרָא עָלָיו אָבִיו בִּצְחוֹק עָצוּר – טוֹב הַדָּבָר; הִנֵּה הֲכִינוֹתִי לָכֶם אַרְבַע חֲפִיסוֹת. בְּכָל חֲפִיסָה כְּרוּכָה מַטְבֵּעַ אַחַת. בְּגוֹרָל תִּזְכּוּ אִישׁ בְּחֶלְקוֹ. גְּשׁוּ וּקְחוּ!

חֲלֻקָּה זוֹ לֹא טוֹבָה הָיְתָה בְּעֵינֵי “רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים” הַקָּטָן. חָפֵץ הָיָה לְהַסְכִּים לְכָךְ, וּבִלְבַד שֶׁיִּמְסֹר לוֹ אַבָּא סִמָּן, בְּאֵיזוֹ חֲפִיסָה כְּרוּכָה הַמַּטְבֵּעַ הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר; אֲבָל עַתָּה הֲלֹא יֵשׁ לַחֲשׁשׁ שֶׁמָּא יִקַּח אֶת הַמַּטְבֵּעַ הַקְּטַנָּה בְּיוֹתֵר, וְאֵיךְ יָכוֹל הוּא לְהַסְכִּים לַחֲלֻקָּה כָּזוֹ?

אֲבָל אַבָּא בְּאַחַת – בְּגוֹרָל תִּזְכּוּ בְּחֶלְקֵיכֶם!

דָּוִד הִשְׁתַּקַּע בְּמַחֲשָׁבוֹת, אֵיךְ לָצֵאת מִן הַמֵּצַר; לַסּוֹף קָם וְהוֹדִיעַ, שֶׁהוּא נָכוֹן לָקַחַת אֶת הַמַּטְבֵּעַ הַקְּטַנָּה בְּיוֹתֵר. וְרַק תְּנַאי אֶחָד הוּא מַתְנֶה, שֶׁלֹּא יְשַׂחֲקוּ אֶחָיו עִם נְעָרִים אֲחֵרִים רַק עִמּוֹ.

שַׂחֲקָן חָרוּץ הוּא דָוִד הַקָּטָן; מַאֲמִין הוּא בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוּא יִזְכֶּה בְּכָל כֶּסֶף אֶחָיו.

הַחֲפִיסוֹת נִפְתְּחוּ, וְנִגְלָה הַדָּבָר, שֶׁבְּכָל אַחַת מֵהֶן הָיָה סְכוּם שָׁוֶה – לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר מִן הַשְּׁאָר. אֲבָל דָּוִד דּוֹרֵשׁ מֵאֶחָיו, שֶׁיְּקַיְּמוּ אֶת הַתְּנַאי, וְיֵשְׁבוּ לְשַׂחֵק.

דָּוִד “רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים” לָקַח אֶת הַסְּבִיבוֹן בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, קָם עַל רַגְלָיו, וְהִפְרִיחַ אוֹתוֹ עַל הַשֻּלְחָן.

זְרְרְרְר… סוֹבֵב הוֹלֵךְ הַסְּבִיבוֹן… מְאַחֵר הוּא לִנְפֹּל. אֵינוֹ חָפֵץ לָדַעַת שֶׁנְּפִילָתוֹ כָּל־כָּךְ נְחוּצָה לַמְשַׂחֲקִים.

– נוּן.

– לֹא, גִּימֶל!

רַק גִּימֶלִים עוֹלוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל דָּוִד; יָרֵא הוּא מִפְּנֵי הַשִּׁין, כִּי בַּשִּׁין אֵינוֹ יָכוֹל לְהָטִיל סָפֵק; אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹפֶלֶת נוּן, הוּא מִתְעַקֵּשׁ וְאוֹמֵר שֶׁזּוֹהִי גִימֶל וּרְאָיָה לַדָּבָר הוּא מֵבִיא שֶׁגַּם בַּסִּדּוּר יֵשׁ לִפְעָמִים גִּימֶלִים כָּאֵלֶּה, הָדּוֹמוֹת לְנוּן.

וּמִתְקוֹטְטִים הַנְּעָרִים בְּלַחַשׁ; וְדָוִד מִתְעַקֵּשׁ וְעוֹמֵד עַל דַּעְתּוֹ. אֵין הָאַחִים חֲפֵצִים לְהָקִים שָׁאוֹן בַּבַּיִת, וְנִכְנָעִים מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל אֲחִיהֶם הַקָּטָן; וְהוּא הוֹלֵךְ וְזוֹכֶה.

חָפֵץ אַבָּא לְנַסּוֹת אֶת הַקָּטָן, אִם כֹּה גָבְרָה בּוֹ תַאֲוַת הַמָּמוֹן וְאָמַר:

– דָּוִד! אֲנִי נוֹתֵן לְךָ סְכוּם הַכֶּסֶף, שֶׁאַתָּה יָכוֹל לִזְכּוֹת מֵאַחֶיָך, אַךְ בִּתְנַאי שֶׁתֶּחְדַּל לְשַׂחֵק.

אֲבָל לֹא! – חָפֵץ דָּוִד לִזְכּוֹת בְּמִשְׂחָק. אֵין לַכֶּסֶף כָּל עֵרֶךְ בְּעֵינָיו, אֶלָּא זֶה שֶׁיְּכוֹלִים לְשַׂחֵק בּוֹ וְלִזְכּוֹת. הָעִקָּר – לִזְכּוֹת.

וּמְשַׂחֲקִים הַנְּעָרִים וּמְשַׂחֲקִים; וּמַחְלִיפִים מִשְׂחָק בְּמִשְׂחָק. זֶה מַפְסִיד, זֶה זוֹכֶה; אַךְ הִנֵּה הִגִּיעַ הַמִּשְׂחָק לִמְרוֹם קִצּוֹ: קֹמֶץ הָגוּן שֶׁל פְּרוּטוֹת מֻנָּח עַל הַשֻּׁלְחָן. דָּוִד מַעֲמִיד אֶת הַסְּבִיבוֹן, לוֹחֵשׁ עָלָיו: גִּימֶל אוֹ הֵא, וְיוֹתֵר טוֹב – גִּימֶל.

הוּא מַפְרִיחַ אֶת הַסְּבִיבוֹן בַּחֲרִיצוּת רַבָּה. הַסְּבִיבוֹן הִסְתּוֹבֵב בִּמְרוּצָה, עַד שֶׁלֹּא נִרְאֲתָה צוּרָתוֹ. דּוֹמֶה הָיָה, שֶׁאֵיזוֹ צִפֹּרֶת־כְּרָמִים מְעוֹפֶפֶת, רוֹקֶדֶת, מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַשֻּׁלְחָן.

לֵב דָּוִד דּוֹפֵק בּוֹ: אִם יִפֹּל הַפַּעַם “גִּימֶל”, יִזְכֶּה בִּסְכוּם גָּדוֹל בְּבַת אַחַת; וְזֶהוּ הַמַּחֲזוֹר הָאַחֲרוֹן, אַף פְּרוּטָה לֹא נִשְׁאֲרָה עוֹד לְאֶחָיו.

…זְז…זְזְז…יָחוּג יָנוּעַ הַסְּבִיבוֹן, יְגַלֶּה סוֹדוֹת בְּשָׂפָה שֶׁאֵינָהּ מוּבֶנֶת לַמְשַׂחֲקִים, הוֹלֵךְ וְנוֹטֶה הֵנָּה וָהֵנָּה…וְכָל מַה שֶׁהוּא מִתְקָרֵב לִנְפִילָתוֹ, הוּא מְגַלֶּה יוֹתֵר אֶת צוּרָתוֹ; אָמְנָם הוּא מִתְעַקֵּשׁ בָּרְגָעִים הָאַחֲרוֹנִים, קָשֶׁה לוֹ לִנְפֹּל בִּשְׁבִיל תּוֹעֶלֶת אֲחֵרִים. אֲבָל כְּבָר נִגְזַר עָלָיו מִשֵּׁשֶּׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית שֶׁיִּפֹּל.

לַסּוֹף הֵבִין הַסְּבִיבוֹן, שֶׁטּוֹב־טוֹב לוֹ לִשְׁכַּב פְּרַקְדָּן, מִלָּרוּץ עַל רֶגֶל אַחַת וְסָבוֹב עַל חֹד צַר – וַיִּשְׁכַּב.

כָּל הַיָּדַיִם מִהֲרוּ אֶל הַנּוֹפֵל. חֲפֵצִים הָיוּ כֻּלָּם לִרְאוֹת אֶת הַסּוֹד שֶׁנִּתְגַּלָּה: אֶת “הָאוֹת” שֶׁנָּפְלָה לְטוֹבַת אֶחָד מֵהֶם; וְכָךְ הִתְהַפֵּךְ הַסְּבִיבוֹן בִּידֵיהֶם, וְלֹא נוֹדְעָה הָאוֹת.

אָז קָמָה מְרִיבָה; הָאַחִים דָּרְשׁוּ, כִּי דָוִד יַחֲזֹר עַל מַהֲלָכוֹ; אֲבָל דָּוִד טָעַן: וּמֵאַיִן אַתֶּם יוֹדְעִים, שֶׁלֹּא נָפְלָה לִי גִּימֶל? וְהִנֵּה הַכֶּסֶף כְּבָר בְּיָדִי!

חָפֵץ הָיָה אַבָּא לְהַשְׁקִיט אֶת הָרִיב וַיִּקְרָא: – מִתְקוֹטְטִים אַתֶּם, בָּנִים, עַל דְּמֵי חֲנֻכָּה, אֲבָל הַיְדַעְתֶּם מַהוּ חֲנֻכָּה?

– אֲנִי יוֹדֵעַ, אֲנִי יוֹדֵעַ – קָרָא דָוִד

– אֱמֹר, אִם יוֹדֵעַ אַתָּה.

– בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁל חֲנֻכָּה… עָשִׂינוּ… בַּנְק עִבְרִי לִקְנוֹת אֶת אֶרֶץ ־יִשְׂרָאֵל.

צָחַק שְׁלֹמֹה, צָחֲקוּ הַנְּעָרִים; וְדָוִד הִבִּיט עֲלֵיהֶם מִשְׁתָּאֶה וְכוֹעֵס:

“מַה הֵם צוֹחֲקִים? הַאִם לֹא כָּךְ הוּא הַדָּבָר?!”

– כֵּן הוּא הַדָּבָר – מְבָאֵר לוֹ אָבִיו – בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁל חֲנֻכָּה, אֲבָל הֵן שְׁמוֹנָה יָמִים לְחַג הַחֲנֻכָּה! מָה הֵם שְׁמוֹנַת הַיָּמִים? לָמָּה סְבִיבוֹן זֶה? וּמָה הֵן הָאוֹתִיּוֹת גִּימֶל וְהֵא, שֶׁאַתָּה זוֹכֶה בָּהֶן וְנוּן וְשִׁין הַמְּבִיאוֹת לְךָ הֶפְסֵד – יוֹדֵעַ אַתָּה כָּל זֹאת? אִם אֵינְךָ יוֹדֵעַ, בּוֹא וַאֲסַפֵּר לְךָ.

כַּאֲשֶׁר שָׁמַע דָּוִד “סִפּוּר”, שָׁקְעָה הִתְלַהֲבוּתוֹ לַמִּשְׂחָק. הִנִּיחַ אֶת הַכֶּסֶף מִיָּדוֹ, וְהֵרִים אֶת עֵינָיו הַנּוֹצְצוֹת אֶל אָבִיו. אוֹהֵב הָיָה מְאֹד לִשְׁמֹעַ סִפּוּרִים.

הַנְּעָרִים שָׁקְטוּ וְיָשְׁבוּ סָבִיב לַשֻּׁלְחָן; הֵם כְּבָר יָדְעוּ הַרְבֵּה סִפּוּרִים עַל אוֹדוֹת חֲנֻכָּה וְעַל אוֹדוֹת הַמַּכַּבִּים וְהַחַשְׁמוֹנָאִים. אֲבָל אִם אֲבִיהֶם חָפֵץ לְסַפֵּר לָהֶם סִפּוּר יִהְיֶה זֶה בְּוַדַּאי סִפּוּר חָדָשׁ, שֶׁלֹא שָׁמְעוּ אוֹתוֹ עַד הַיּוֹם.

וּשְׁלֹמֹה מַתְחִיל לְסַפֵּר: בִּימֵי הַחַשְׁמוֹנָאִים הָיָה הַָּדָבָר. אָז הָיִינוּ יוֹשְׁבִים עוֹד עַל אַדְמָתֵנוּ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. הֲלֹא יוֹדְעִים אַתֶּם, רַבִּים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בְּבָבֶל וּבְפָרַס, וְלֹא עָלוּ עִם עֶזְרָא לְאַרְצָם, הִתְפַּזְּרוּ וּבָאוּ לָגוּר בַּאֲרָצוֹת נָכְרִיּוֹת. רָאוּ הַגּוֹיִים אֶת דַּרְכֵי הַיְּהוּדִים הָהֵם וְאֶת תּוֹרָתָם, וְיָדְעוּ כִּי אֵין אֱלֹהִים כֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֵין תּוֹרָה תְּמִימָה נְעִימָה כְּתוֹרַת יִשְׂרָאֵל, וְאֵין עַם חָכָם כְּעַם יִשְׂרָאֵל. וְהִתְחִילוּ בָּאים מֵאֲרָצוֹת רַבּוֹת וּבְיִחוּד מֵאֶרֶץ יָוָן – לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִלְמֹד חָכְמָה וָדַעַת מִפִּי חַכְמֵי הַיְּהוּדִים. וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ מִן הַגּוֹיִים הָאֵלֶּה לְאַרְצֵנוּ, רָאוּ כִּי אֵין אֶרֶץ נֶחְמָדָה כְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בְּהָרֶיהָ, בַּעֲמָקֶיהָ בִּיעָרֶיהָ וּבְנַהֲרוֹתֶיהָ, בִּתְאֵנֶיהָ וְרִמּוֹנֶיהָ, בִּפְרָחֶיהָ וְצִפֳּרֶיהָ וּבְכָל אֲשֶׁר בָּהּ – וַיֵּאָחֲזוּ הַגֵּרִים בָּאָרֶץ וַיִּהְיוּ תוֹשָׁבֶיהָ. “טוֹבִים יְמֵי־הַסְּתָו בְּאֶרֶץ יְהוּדָה מֵאָבִיב וָקַיִץ בְּאֶרֶץ הָעַמִּים” – אָמְרוּ הַגֵּרִים הַתּוֹשָׁבִים. וְיוֹתֵר מִכֹּל נָעַם לְחִכָּם יֵין אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. “טוֹב תְּמַד הַכַּרְמֶל מִיֵּין יָוָן; וַעֲסִיס לְבָנוֹן – מִשֵּׁכַר מִצְרַיִם” – הִגִּידוּ הַכֹּל.

וּמִיּוֹם לְיוֹם נוֹסְעִים יְהוּדִים לְאַרְצוֹת הַגּוֹיִים לְלַמְּדָם תּוֹרָה וָדַעַת, וּמִיּוֹם לְיוֹם בָּאִים גּוֹיִים בְּנַחֲלַת יִשְׂרָאֵל וְנֶאֱחָזִים בָּהּ. אֶזְרְחֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ וּמָעֲטוּ וְתוֹשָׁבֵי הַגּוֹיִים הָלְכוּ וְרַבּוּ. וַיִּהְיוּ הַתּוֹשָׁבִים לוֹמְדִים תּוֹרָה וְחָכְמָה בַּיּוֹם בְּבָתֵּי־הַמִּדְרָשׁ וּמְאַחֲרִים בַּנֶּשֶׁף בְּבָתֵּי־הַמַּרְזֵחַ. וַיִּהְיוּ שָׁם רַבִּים מֵחַכְמֵי יָוָן, אֲשֶׁר יָדְעוּ בְּחָכְמָתָם, כִּי בֶּן־אָדָם רִמָּה וְתוֹלֵעָה וְכִי כֶּסֶף וְזָהָב אֵינָם אֶלָּא צַעֲצוּעִים לִבְנֵי־אָדָם פְּתָאִים;

וּבְכָל זֹאת לֹא נִמְנְעוּ מִקְּנוֹת לָהֶם עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּמֵעֲשֹׁק שְׂכַר שָׂכִיר. וְלֹא הָיְתָה רוּחַ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל נוֹחָה מִמַּעַשֵׂיהֶם אֵלֶּה, וְעָמְדוּ וְהִכְרִיזוּ: “מִי שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת!”

וְהַיְּהוּדִים מִתְמַעֲטִים, וְהַיְּוָנִים מִתְרַבִּים. וְהִתְגַּעְגְּעוּ הַיְּוָנִים לְכָל תַּעֲלוּלֵיהֶם, אֲשֶׁר הָיוּ עוֹשִׂים בְּאַרְצוֹתָם; כִּי שָׁם הָיוּ לָהֶם בָּתֵּי־מַרְזֵחַ הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבָתֵּי־מִשְׂחָק וְגַנִּים לְטִיּוּל, אֲשֶׁר הָיוּ עוֹשִׂים שָׁם מַעֲשִׂים מְכֹעָרִים וְתוֹעֵבוֹת נוֹרָאוֹת – וַיֹּאמְרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ: “הָבָה נִבְנֶה לָנוּ כָּאֵלֶּה גַּם פֹּה!” וְהָיוּ שָׁם יְהוּדִים רַבִּים בְּנֵי־בְּלִיַּעַל, אֲשֶׁר הִתְחַבְּרוּ עִם הַיְּוָנִים וְקָרְאוּ יַחַד:" בָּתֵּי־מַרְזֵחַ! בָּתֵּי־מִשְׂחָק! נַהֲפֹךְ אֶת בָּתֵּי־הַמִּדְרָשׁ לְבָתֵּי־מַרְזֵחַ!"

וֶאֱלִילִים רַבִּים הָיוּ לַיְּוָנִים: אֱלִיל לַשֶּׁמֶשׁ, אֱלִיל לָרַעַם, לַבָּרָק, לַיּוֹם, לַלַּיְלָה – אֱלִילֵי כֶּסֶף וְזָהָב כֻּלָּם; וַיָּבִיאוּ אוֹתָם לְאַרְצֵנוּ וַיְלַמְּדוּ אֶת צְעִירֵי בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם.

אָז רָאוּ הַחֲכָמִים כִּי יוֹתֵר מִן הַטּוֹבָה שֶׁאַחֵינוּ מְבִיאִים לַגּוֹיִים בְּאַרְצוֹתָם – גְּדוָֹלה הָרָעָה, שֶׁמְּבִיאִים לָנוּ תוֹשָׁבֵי הַגּוֹיִים בְּאַרְצֵנוּ. אָז קָמוּ וְהִכְרִיזוּ: “קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת!”

וּמַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן־גָּדוֹל הִתְמַרְמֵר מְאֹד עַל הַחֲכָמִים, שֶׁהֵם יוֹצְאִים יְדֵי־חוֹבָתָם רַק בִּכְרוּזִים וְהַחְלָטוֹת וְאֵינָם עוֹשִׂים דָּבָר שֶׁל מַמָּשׁ לַעֲצֹר בְּעַד הָרָעָה. הַזָּקֵן הִרְגִּישׁ בַּסַּכָּנָה הַגְּדוֹלָה, שֶׁרִחֲפָה עַל עַמֵּנוּ: הַיְּוָנִים מִתְרַבִּים, הַיְּהוּדִים מִתְמַעֲטִים; לוֹמְדִים אֶל דַּרְכֵי הַגּוֹיִים וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם, וְאֶת תּוֹרַת אֱלֹהִים יַעֲזֹבוּ. וְהוּא עוֹבֵר בַּחוּצוֹת וּבָא אֶל בָּתֵּי־הַכְּנֵסִיּוֹת וְצוֹוֵחַ: עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם! אָסוֹן גָּדוֹל צָפוּי לָנוּ מִן הַיְּוָנִים! אֲבָל הֶהָמוֹן מַבִּיט בּוֹ בְּתִמָּהוֹן: מֶה חָפֵץ הַזָּקֵן הַקַּפְּדָן הַזֶּה מִן הַיְּוָנִים?! הֲלֹא מִיּוֹם שֶׁבָּאוּ הֵנָּה הוּטַב מַצַּב הָאָרֶץ!" וּמְנַעְנְעִים עָלָיו בְּרָאשֵׁיהֶם וְהוֹלְכִים לָהֶם.

וְהַיְּוָנִים וְאוֹהֲבֵיהֶם הוֹלְכִים וּמִתְרַבִּים בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. וְשׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵל וְשׁוֹטְרָיו, אֲשֶׁר לֹא לָקְחוּ שֹׁחַד וְלֹא הִצְדִּיקוּ אֶת הָרָשָׁע – לֹא מָצְאוּ חֵן בְּעֵינֵי הַיְּוָנִים; וַיְהִי בְּעֵת בְּחִירַת הַשּׁוֹפְטִים וַיִּשְׁתַּדְּלוּ הַיְּוָנִים לִבְחֹר לְשׁוֹפְטִים מֵאֲחֵיהֶם אוֹ מִפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל הַהוֹלְכִים בְּדַרְכֵי הַיְּוָנִים. וּבַיָּמִים הָהֵם הָיְתָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת אַנְטִיּוֹכוֹס מֶלֶך יָוָן. וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּתְאַסְּפוּ הַיְּוָנִים, וְעִמָּם גַּם יְהוּדִים בְּנֵי־בְּלִיַּעַל לִבְנוֹת בְּשַׁעַר הַמִּקְדָּשׁ בֵּית מִסְגָּד לֶאֱלִילֵי יָוָן. וּמִזְבֵּחַ בָּנוּ שָׁם לְהַקְרִיב עָלָיו חֲזִירִים. מַאֲמִינִים הָיוּ הַיְּוָנִים, שֶׁאֱלִילֵיהֶם תְּאֵבִים לִבְשַׂר הַחֲזִיר. שָׁמַע מַתִּתְיָהוּ אֶת הַדָּבָר – וַתִּבְעַר כָּאֵשׁ קִנְאָתוֹ. וַיֵּצֵא מַתִּתְיָהוּ אֶל חֲצַר הַמִּקְדָּשׁ וַיַּרְא, וְהִנֵּה יְהוּדִי אֶחָד בֶּן־בְּלִיַּעַל עוֹלֶה עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְרִיב עָלָיו חֲזִיר; וַיִּדְקְרֵהוּ מַתִּתְיָהוּ בְּחַרְבּוֹ וַיִּקְרָא: “מִי לַאֲדֹנָי – אֵלַי!” וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו חֲמֵשֶׁת בָּנָיו: יוֹחָנָן, שִׁמְעוֹן וִיהוּדָה, אֶלְעָזָר וְיוֹנָתָן – וּמִסְפָּר קָטָן שֶׁל גִּבּוֹרֵי־חַיִל וְיִרְאֵי־אֱלֹהִים, וַיָּקוּמוּ עַל הַיְּוָנִים, וַיַּכּוּ בָּהֶם מַכָּה רַבָּה, וַיְגָרְשׁוּם מִתּוֹךְ הַמִּקְדָּשׁ.

וְהַשְּׁמוּעָה הִגִּיעָה אֶל אַנְטִיּוֹכוֹס לֵאמֹר: “מָרְדוּ בְּךָ מַתִּתְיָהוּ וּבָנָיו וְרַבִּים מִבְּנֵי־יִשְׂרָאֵל!” וַיִּשְׁלַח אַנְטִיּוֹכוֹס אֶת לִיזִיָּה שַׂר־צְבָאוֹ וְאַרְבָּעִים אֶלֶף אִישׁ עִמּוֹ לְהַשְׁקִיט אֶת הַמֶּרֶד, וּמַתִּתְיָהוּ מֵת; וְלִפְנֵי מוֹתוֹ הִפְקִיד אֶת יְהוּדָה בְּנוֹ לְרֹאשׁ עַל מַחֲנֵהוּ. וַיֵּצֵא יְהוּדָה לִקְרַאת לִיזִיָּה וַיַּךְ אֶת חֵילוֹ לְפִי חֶרֶב. וַיִּתְחַזָּק לִיזִיָּה וַיָּבוֹא שֵׁנִית אַרְצָה יְהוּדָה וְעִמּוֹ שִׁשִּׁים אֶלֶף חַיָּל וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים. רָאָה יְהוּדָה אֶת הַחַיִל הָרַב – וַיָּשֶׂם אֶל לִבּוֹ. וַיְחַלֵּק אֶת מַחֲנֵהוּ לְאַרְבַּע פְּלַגּוֹת, וַיְשִׂימֵן בְּמַאֲרָב מִסָּבִיב לְבֵית צוּר בֵּין סְלָעִים וְכֵפִים; וּפְלַגָּה קְטַנָּה לָקַח אִתּוֹ וַיִּתְבַּצֵּר בְּבֵית צוּר. וְעַל אַרְבַּע הַפְּלַגּוֹת שָׂם אֶת אַרְבַּעַת אֶחָיו: אֶת יוֹחָנָן עַל הַפְּלַגָּה הַמִּזְרָחִית, אֶת שִׁמְעוֹן – עַל הַפְּלַגָּה הַמַּעֲרָבִית, אֶת אֶלְעָזָר – עַל הַפְּלַגָּה הַצְּפוֹנִית, וְאֶת יוֹנָתָן – עַל הַפְּלַגָּה הַדְּרוֹמִית.

וִיהוּדָה וּמַחֲנֵהוּ הַקָּטָן הִתְבַּצְּרוּ בְּבֵית צוּר; וְחֵיל הָאוֹיֵב הָרַב כְּחוֹל הַיָּם חוֹנֶה מִסָּבִיב לְחוֹמַת בֵּית צוּר; וְלֹא נָתַן לְהָבִיא צֵידָה וּמָזוֹן אֶל תּוֹךְ הַמִּבְצָר. אָז קָם יְהוּדָה וַיִּקְרָא אֶל מַחֲנֵהוּ לֵאמֹר: בְּצֵאת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם אֶל הַמִּדְבָּר הַנּוֹרָא, עָשָׂה לָהֶם אֱלֹהִים נֵס, וְכִלְכְּלָם בְּלֶחֶם־שָׁמַיִם אַרְבָּעִים שָׁנָה. עַתָּה הִגִּיעָה הָעֵת, כִּי נַעַשׂ אָנוּ נֵס לֵאלֹהִים וּלְעַמּוֹ: נַרְאֶה לְכָל הָעוֹלָם, כִּי יְכוֹלִים אָנוּ לִחְיֹוֹת בְּלִי לֶחֶם! וְשָׁם הָיָה עֵץ זַיִת אֶחָד גָּדוֹל וְעָנֵף, כָּפוּף תַּחַת מַשָּׂא הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עָלָיו; וַיִּתְּנוּ הַגִּבּוֹרִים אֶת עֵינֵיהֶם בָּעֵץ; וַיְשַׁעֲרוּ, כִּי יַסְפִּיק לְכָל אֶחָד מֵהֶם עֲשָׂרָה זֵיתִים לְיוֹם. אָז קָמוּ וְנִשְׁבְּעוּ כֻּלָּם, כִּי לֹא יֹאכַל אִישׁ מֵהֶם כָּל לֶחֶם וְכָל מָזוֹן, רַק עֲשָׂרָה זֵיתִים לְיוֹם.

– עַתָּה – אָמַר יְהוּדָה – גַּם אִם עֶשֶׂר שָׁנִים יָצֹר עָלֵינוּ הָאוֹיֵב, לֹא יַרְעִיבֵנוּ: כִּי עַד שֶׁנֹּאכַל זֵיתִים שֶׁל שָׁנָה זוֹ יִתֵּן לָנוּ הָעֵץ זֵיתִים חֲדָשִׁים.

וַיַּאַרְכוּ יְמֵי הַמָּצוֹר; וְלִיזִיָּה לֹא יָכֹל לְהָבִין: “אֵיכָכָה יְכוֹלִים הַיְּהוּדִים לִחְיוֹת בְּלִי מָזוֹן וְצֵידָה? אֵין זֹאת כִּי־אִם מְבִיאִים לָהֶם בַּלַּיְלָה מָזוֹן דֶּרֶךְ אֵיזֶה שֶׁהוּא מָבוֹא נִסְתָּר!” וַיַּצֵּג שׁוֹמְרִים רַבִּים עַל הַדְּרָכִים וּסְבִיב הַחוֹמָה.

וִיהוּדָה קָם בַּלַּיְלָה, וְהִשְׁלִיךְ מֵעַל הַחוֹמָה חַלַּת־לֶחֶם אַחַת מִן הַמְּעַט, אֲשֶׁר הָיָה עוֹד בָּעִיר; וַיְהִי בַּבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר מָצָא לִיזִיָּה אֶת חַלַּת־הַלֶּחֶם וַיֹּאמַר: אֵין זֹאת כִּי אִם דֶּרֶךְ הַמָּקוֹם הַזֶּה הֵבִיאוּ בַּלַּיְלָה צֵידָה הָעִירָה, וְחַלָּה זוֹ נָפְלָה מֵעֶגְלוֹת־הַצֵּידָה, וְהַשּׁוֹמְרִים לֹא רָאוּ.

וַיָּקָם וַיַּהֲרֹג אֶת הַשּׁוֹמְרִים; וּבַלַּיְלָה הַבָּא הִסִּיעַ אֶת כָּל מַחֲנֵהוּ אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא וְחִכָּה לִקְרַאת הָעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר הֶאֱמִין, כִּי תָבֹאנָה עֲמוּסוֹת לֶחֶם וּמָזוֹן. אָז יָצָא יְהוּדָה חֶרֶשׁ עִם מַחֲנֵהוּ הַקָּטָן, וַיִּפֹּל עַל חֵיל לִיזִיָּה מֵאֲחוֹרֵיהֶם; וַיַּעַשׂ בָּהֶם הֶרֶג רַב; וַיָּשָׁב עִם מַחֲנֵהוּ אֶל הַמִּבְצָר וַיִּסְגֹּר שְׁעָרָיו.

וַיִּבןֶ לוֹ יְהוּדָה בְּתוֹךְ הַמִּבְצָר סוֹלְלָה גְבֹהָה מֵחוֹמַת הַמִּבְצָר וּמֵהֶהָרִים אֲשֶׁר מִסָּבִיב; וְעָלָה עָלֶיהָ וְהִבִּיט מִשָּׁם עַל כָּל תַּחֲנוֹת הָאוֹיֵב, עַל מוֹצָאֵיהֶם וּמְבוֹאֵיהֶם, וְהִבִּיט מִשָּׁם גַּם עַל הַסְּלָעִים וְהַכֵּפִים וְעַל אַרְבַּע פְּלַגּוֹתָיו הָאוֹרְבִים שָׁם. וְהֵרִים יְהוּדָה נֵס גָּבֹהַּ, וְעָלָיו כְּתוּבָה נוּן אֲרֻכָּה וּגְדוֹלָה מְאֹד; וְהִטָּה אֶת נִסּוֹ אֶל עֵבֶר גְּדוּד יוֹחָנָן. וַיְהִי זֶה לָהֶם לְאוֹת לֵאמֹר: “נוּסוּ, נוּסוּ!” רָאָה יוֹחָנָן אֶת הַנֵּס, וְיֵּצֵא עִם מַחֲנֵהוּ מִתּוֹךְ מַחֲבוֹאוֹ, וַיָּחֶל לָנוּס.

רָאָה לִיזִיָּה יְהוּדִים נָסִים וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם: וְחֵיל יוֹחָנָן הָיוּ קַלֵּי־רַגְלַיִם כִּצְבָאִים בַּשָּׁדֶה, עַל כֵּן הָיָה מְצֻיָּר עַל דִּגְלָם צְבִי מַקְרִין; וַיַּתְעוּ אֶת לִיזִיָּה וְאֶת חֵילוֹ בֵּין סְלָעִים וְצוּקִים. אַז יָצָא יְהוּדָה עִם מַחֲנֵהוּ, וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם וַיִּתְנַפֵּל עֲלֵיהֶם מֵאֲחוֹרֵיהֶם, וַיַּעַשׂ בָּהֶם שַׁמּוֹת; וּבְטֶרֶם הִסְפִּיק לִיזִיָּה לַעֲמֹד עַל נַפְשׁוֹ – שָׁב יוֹחָנָן אֶל מַחֲבוֹאוֹ וִיהוּדָה אֶל הַמִּבְצָר.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר הִתְגַּבֵּר חֵיל לִיזִיָּה הָרַב, וְנִגְּשׁוּ אֶל הַחוֹמָה לְהָרְסָה אֶבֶן־אֶבֶן; כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ וּמִיּוֹם לְיוֹם בָּאוּ אֵלָיו חַיָּלִים חֲדָשִׁים, עַד אֲשֶׁר לֹא הִסְפִּיקָה הַחוֹמָה אֶבֶן לְכָל חַיָּל. אָז עָלָה יְהוּדָה עַל הַסּוֹלְלָה, וְהֵרִים נֵס, וְעָלָיו כְּתוּבָה גִּימֶל גְּדוֹלָה־גְדוֹלָה מְאֹד; וַיַּטֵּהוּ מַעֲרָבָה, אֶל עֵבֶר גְּדוּד שִׁמְעוֹן, כִּי הָיוּ אֲנָשָׁיו הָעַזִּים בְּחֵיל יְהוּדָה. וַיְהִי זֶה לְאוֹת לֵאמֹר: “גְּשׁוּ! גְּשׁוּ!” אָז יָצָא שִׁמְעוֹן וּמַחֲנֵהוּ מִתּוֹךְ הַמַּאֲרָב, וַיִּתְנַפְּלוּ עַל הַיְּוָנִים כַּאֲרָיוֹת וּנְמֵרִים, וַיְגָרְשׁוּם מֵעַל הַחוֹמָה כַּסּוּפָה הַמְסָעֶרֶת מֹץ מִגֹּרֶן. וְלִיזִיָּה וְחֵילוֹ מַבִּיטִים נִדְהָמִים פָּנִים וְאָחוֹר; שׁוֹאֲלִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ: “מֵאַיִן זֶה בָּא דֶבֶר וְקֶטֶב זֶה, וְאָנָה נֶעֶלְמוּ?” וְשִׁמְעוֹן וּמַחֲנֵהוּ יָשְׁבוּ כְּבָר בְּתוֹךְ הָמַּאֲרָב וְלָעֲגוּ לְאוֹיְבֵיהֶם.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר עָלָה יְהוּדָה עַל הַסּוֹלְלָה, וַיַּרְא וְהִנֵּה מִן הָהָר יוֹרְדִים גְּדוּדֵי יְוָנִים חֲדָשִׁים וְהֵמָּה כְּאַרְבֶּה לָרֹב, אֲשֶׁר שְׁלָחָם אַנְטִיּוֹכוֹס לַעֲזֹר לְלִיזִיָּה.

וְהֵרִים אָז נֵס צָפוֹנָה וְעָלָיו כְּתוּבָה הֵא גְדוֹלָה־גְדוֹלָה. וְהָיָה זֶה לְאוֹת לֵאמֹר: “הָהָרָה! הָהָרָה!” וַיֵּצֵא אָז אֶלְעָזָר וּמַחֲנֵהוּ לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי הָאוֹרְחִים הַחֲדָשִׁים; וְאוּלָם לֹא הִגִּיעוּ הָאוֹרְחִים הַנִּכְבָּדִים לַחֲצִי הָהָר, וּכְבָר נָפוֹצוּ כְּאַרְבֶּה נִרְעָשׁ, וְלֹא נִשְׁאֲרוּ בָּהֶם שְׁנַיִם יַחַד.

וְאוּלָם בִּרְאוֹת יְהוּדָה מֵעַל הַסּוֹלְלָה כִּי גְדוּדֵי לִיזִיָּה הוֹלְכִים וּקְרֵבִים אֶל הַצֵּלָע הַדְּרוֹמִית שֶׁל הָהָר, מְקוֹם שָׁם הִסְתַּתֵּר יוֹנָתָן וּמַחֲנֵהוּ –וַיִּדְאַג לָהֶם מְאֹד, כִּי הֵם הָיוּ הַחַלָּשִׁים שֶׁבַּמַּחֲנֶה: הֵם הָיוּ צְעִירֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הָלְכוּ בְּדַרְכֵי הַיְּוָנִים, וְאַחֲרֵי כֵן שָׁבוּ אֶל עַמָּם; וּכְבָר הָרְגְלוּ לֶאֱכֹל אֲכִילָה גַסָּה, לִשְׁתּוֹת לְשָׁכְרָה וּלְמַלֵּא תַּאֲוָתָם כַּיְּוָנִים, וְעַל כֵּן הָיָה קָשֶׁה עֲלֵיהֶם טֹרַח הַמִּלְחָמָה – וַיִּכְשַׁל כֹּחָם. אָז הֵרִים יְהוּדָה אֶת נִסּוֹ, וְעָלָיו כְּתוּבָה שִׁין גְּדוֹלָה; וַיְהִי זֶה לָהֶם לְאוֹת לֵאמֹר: "שְׁמִירָה! “הִשָּׁמְרוּ וְהֵחָבְאוּ פֶּן יִמְצָאֲכֶם הָאוֹיֵב!”

כָּכָה עָבְרוּ יָמִים רַבִּים. כֵּן יָשַׁב יְהוּדָה בַּמָּצוֹר וּפָקַד עַל פְּלַגּוֹתָיו, כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד בֵּינֵיהֶם וּמְנַצֵּחַ עֲלֵיהֶם. וְעֵץ הַזִּית כִּלְכֵּל אֶת הַגִּבּוֹרִים בְּזֵיתָיו הַמְּלֵאִים.

וְיַלְדֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בְּבֵית־צוּר, הִבִּיטוּ תָמִיד אֶל יְהוּדָה הָעוֹמֵד עַל הַסּוֹלְלָה וּמֵרִים נֵס, וְהָיָה אִם רָאוּ עַל הַנֵּס גִּימֶל אוֹ הֵא שָׂמְחוּ וְרָקְדוּ מֵרֹב שִׂמְחָה; כִּי אָמְרוּ: נִגָּשִׁים גִּבּוֹרֵינוּ, אֵלֶּה אֶל הַחוֹמָה, וְאֵלֶּה – הָהָרָה, וּמַכִּים בָּאוֹיֵב“. וְאִם רָאוּ נוּן אוֹ שִׁין – נֶעֶצְבוּ אֶל לִבָּם; כִּי אָמְרוּ: נָסִים גִּבּוֹרֵינוּ, וְחֵלֶק מֵהֶם צָרִיךְ שְׁמִירָה מִפְּנֵי הָאוֹיֵב. נִתְפַּלֵּל נָא בַּעֲדָם!”

וְלִיזִיָּה וְחֵילוֹ הָרַב – כִּמְעַט שֶׁפָּקְעָה בָּהֶם מְרֵרָתָם מִכַּעַס; וְלֹא יָכְלוּ לְהָבִין:" אֵיכָכָה יִחְיוּ הַנְּצוּרִים הַלָּלוּ בְּלֹא צֵידָה זְמַן רַב כָּזֶה?" וְעוֹד יוֹתֵר הָיָה לָהֶם לְחִידָה: “מֵאַיִן יִסְתָּעֲרוּ עֲלֵיהֶם פַּעַם בְּפַעַם גְּדוּדֵי יְהוּדִים מִן הַחוּץ, וְאָנָה יֵעָלְמוּ?” וַיִּהְיוּ רַבִּים מֵהֶם, אֲשֶׁר אָמְרוּ: אֵין זֹאת כִּי אִם לֹא בְּנֵי אָדָם – בָּשָׂר־וָדָם – נִלְחָמִים בָּנוּ, כִּי אִם מַלְאֲכֵי מָרוֹם הֵם, שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לַאֲכִילָה, אַךְ הֵם נִרְאִים לָנוּ כִּבְנֵי־אָדָם וְנֶעְלָמִים כְּרֶגַע. וַאֲחָדִים מֵהֶם הוֹסִיפוּ וְאָמְרוּ: בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ נוֹפְלִים לִפְנֵיהֶם בַּמִּלְחָמָה, אֵינֶנּוּ נוֹפְלִים מֵתִים, כִּי אִם פְּצוּעִים וּדְווּיִים, עַד אֲשֶׁר לֹא נִצְלַח עוֹד בַּמִּלְחָמָה. לְרַחֵם בַּמִּלְחָמָה יְכוֹלִים רַק מַלְאֲכֵי מָרוֹם.

וְאָמְנָם כֵּן הָיָה הַדָּבָר; כִּי צִוָּה יְהוּדָה עַל אַנְשֵׁי חֵילוֹ לֵאמֹר: “אַל תִּמְשְׁחוּ אֶת חִצֵּיכֶם וְאֶת חַרְבוֹתֵיכֶם בְּרַעַל! אֵין לָנוּ חֵפֶץ בְּמִיתַת אוֹיְבֵינוּ! דַּיֵּנוּ, כְּשֶׁהֵם דְּווּיִים וּפְצוּעִים וְאֵינָם יְכוֹלִים עוֹד לְהִלָּחֵם בָּנוּ.”

וְלִיזִיָּה יָדַע אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בּוֹ עוֹד יוֹתֵר: יוֹתֵר טוֹב הָיָה לוֹ לוּ הָרְגוּ אֶת חֵילוֹ הַנּוֹפֵל וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְכַלְכְּלָם, וְעַתָּה רַבִּים בְּחֵילוֹ חוֹלִים וּבַעֲלֵי־מוּמִים הָאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּלְהִלָּחֵם אֵינָם יְכוֹלִים.

רָאֹה רָאָה אַנְטִיּוֹכוֹס, כִּי אִם יַאַרְכוּ יְמֵי הַמִּלְחָמָה בַּיְּהוּדִים יִהְיֶה אָנוּס לִמְכֹּר גַּם אֶת עֲטַרְתּוֹ וְאֶת שַׁרְבִיטוֹ וְכִסְאוֹ – לְכַלְכֵּל בִּמְחִירָם אֶת חֵילוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר הוּא שׁוֹלֵחַ שָׁמָּה. וַיֶּאֱסֹף בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה חַיִל רַב מְאֹד, וַיִּשְׁלַח לְלִיזִיָּה לְנַסּוֹת בָּהֶם אֶת הַמִּלְחָמָה הָאַחֲרוֹנָה. וִיהוּדָה עָלָה עַל הַסּוֹלְלָה, וַיַּשְׁקֵף מִמֶּנָּה אֶל הָאוֹיֵב וַיַּרְא וְהִנֵּה רַבִּים מֵהֶם שׁוֹכְבִים לָאָרֶץ; רַבִּים יוֹשְׁבִים עֲצוּבִים, וְאַךְ מְעַטִּים בָּהֶם עוֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם – וַיֵּדַע, כִּי כָּשַׁל כֹּחָם, וְכִי נִלְאוּ מִסִּבְלוֹת הַמִּלְחָמָה. וַיִּשָּׂא עֵינָיו אֶל הָהָר וַיַּרְא וְהִנֵּה גְדוּדֵי צָבָא חֲדָשִׁים יוֹרְדִים אֶל לִיזִיָּה לְעֶזְרָה. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל לִבּוֹ: הִנֵּה בָּא הַיּוֹם לָשׂוּם קֵץ לַמִּלְחָמָה! וַיָּרֶם אֶת שְׁנֵי נִסָּיו – נֵס הַגִּימֶל וְנֵס הַהֵא וַיֵּט אֶת הַגִּימֶל מִזְרָחָה וְצָפוֹנָה, וְאֶת הַהֵא – מַעֲרָבָה וְדָרוֹמָה. וּכְרֶגַע הִסְתָּעֲרוּ פְּלַגּוֹת יְהוּדָה, אֵלֶּה – עַל הַצָּרִים, וְאֵלֶּה – אֶל הָהָר. וִיהוּדָה פָּתַח אֶת שַׁעֲרֵי הַמִּבְצָר, וַיֵּצֵא עִם מַחֲנֵהוּ לִקְרַאת הַיְּוָנִים הַנִּרְעָשִׁים וְהַנּוֹאָשִׁים, וְכֵן הָיְתָה לָהֶם הַמִּלְחָמָה מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר.

בַּיּוֹם הַהוּא עָשָׂה יְהוּדָה הֶרֶג רַב בָּאוֹיְבִים, עַד כִּי נִכְנְעוּ מִפָּנָיו, וַיֵּלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי גִבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל. וְלִיזִיָּה גִּלַּח אֶת זְקָנוֹ, לָבַשׁ שִׂמְלוֹת אִשָּׁה, וְהִתְכַּסָּה בְּצָעִיף – וַיָּנָס וַיִּמָּלֵט עַל נַפְשׁוֹ. אָז בָּא יְהוּדָה בְּרֹאשׁ גִּבּוֹרָיו יְרוּשָׁלַיְמָה, וַיִּתֹּץ אֶת בָּתֵּי הַמִּסְגָּד שֶׁל הַיְּוָנִים וְאֶת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם, וַיְטַהֵר אֶת הַמִּקְדָּשׁ, וַיְטַהֵר אֶת כָּל יְרוּשָׁלַיִם מִטֻּמְאוֹת הַיְּוָנִים. אָז נֶאֶסְפוּ הַחֲכָמִים וְקָבְעוּ שְׁמֹנָה יָמִים לַחֲנֻכַּת הַמִּקְדָּשׁ אַחֲרֵי הִטַּהֲרוֹ; שְׁמֹנָה יָמִים לְהַלֵּל וְתוֹדָה וְלָחֹג חַג נִצְחוֹן הַמְּעַטִּים עַל הָרַבִּים. וַעֲשִׁירֵי הָעָם הֵבִיאוּ כַּדֵּי־שֶׁמֶן לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת; וְעָשִׁיר אֶחָד נָדַב יַעַר גָּדוֹל, לִכְרֹת אֶת עֵצָיו, לְהַסִּיךְ עֲלֵיהֶם אֶת הַשֶּׁמֶן וּלְהַבְעִירוֹ לִכְבוֹד הַחַג. אֲבָל יְהוּדָה הֵשִׁיב אֶת פְּנֵי הָעֲשִׁירִים־הַמְנַדְּבִים רֵיקָם. אֵין חֵפֶץ לָנוּ בְּאֵשׁ גְּדוֹלָה, אֲשֶׁר תִּלְהַט וְתִכְבֶּה מַהֵר: נֵר קָטָן יָאִיר לָנוּ אֶת הַחַג הַזֶּה, אֲבָל אוֹרוֹ יָאִיר לָעַד. וַיֵּצֵא אֶל הַזַּיִת, אֲשֶׁר כִּלְכֵּל אֶת הַגִּבּוֹרִים בְּבֵית צוּר, וַיִּמְצָא עוֹד עָלָיו שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה זֵיתִים, וַיִּמְסְקֵם – וַיְּבִיאֵם אֶל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וַיָּכֶן לוֹ נֵר וּפְתִילָה; וַיִּסְחַט בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן זַיִת אֶחָד אֶל תּוֹךְ נֵר אֶחָד, בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי – שְׁנֵי זֵיתִים בִּשְׁנֵי נֵרוֹת; כָּכָה הָלַךְ וְהוֹסִיף עַד הַלַּיְלָה הַשְּׁמִינִי.

הֲנִשְׁאֲרוּ עוֹד זֵיתִים אַחַר הַלַּיִל הַשְּׁמִינִי? – פָּנָה שְׁלֹמֹה בִּשְׁאֵלָה אֶל בָּנָיו.

לֹא, לֹא – עָנָה דָוִד הַקָּטָן – כְּבָר עָשִׂיתִי חֶשְׁבּוֹן. מְאוּם לֹא נִשְׁאַר!

– גַּם בְּחֶשְׁבּוֹנִי עוֹלֶה כָּךְ – עָנָהוּ אָבִיו; וְאָמְנָם יָפֶה אָמַר יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי: הַנֵּר הַקָּטָן הַזֶּה, נֵר חֲנֻכָּה, מֵאִיר זֶה הַרְבֵּה מֵאוֹת בַּשָּׁנִים. הַרְבֵּה מְאוֹרוֹת כָּבוּ בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הַזֶּה, וְנֵר הַחֲנֻכָּה עוֹדֶנוּ מֵאִיר. יָפֶה נֵר קָטָן זֶה לְחַג נִצְחוֹן הַמְּעַטִּים עַל הָרַבִּים.

הִשְׁתַּקַּע דָּוִד הַקָּטָן בְּמַחֲשָׁבוֹת, וּבָאַחֲרוֹֹנָה הִתְעוֹרֵר וְאָמַר: – אַבָּא! גַּם מִלְחַמְתִּי עִם אַחַי בִּדְבַר הַמִּשְׂחָק הִיא… מִלְחֶמֶת הַמּוּעָט נֶגֶד הָרַבִּים; כִּי הֲלֹא אֶחָד אֲנִי וְהֵם – הָרַבִּים! וּבְכֵן… וּבְכֵן… וּבְכֵן – לִי הַכֶּסֶף.

הִסְתַּכֵּל בּוֹ אָבִיו, וְנִעְנַע עָלָיו בְּרֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ צְחוֹק עָצוּר; וְהָאַחִים לֹא יָכְלוּ לְהִתְאַפֵּק מִצְּחוֹק לְדִבְרֵי הַשּׁוֹבָב הַקָּטָן הַזֶּה.

בִּיֵמֵי אַנְטִיּוֹכוֹס אֶפִּיפַנֶס הָיָה הַדָּבָר. בַּיָּמִים הָהֵם יָשְׁבוּ הַרְבֵּה יְהוּדִים בְּאֶרֶץ יָוָן וּבְכָל הָאֲרָצוֹת שֶׁהָיוּ אָז תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת אַנְטִיּוֹכוֹס אֶפִּיפַנֶס מֶלֶךְ סוּרְיָה. וְאָהֲבוּ הַיְּהוּדִים הָהֵם אֶת אֶרֶץ מוֹשָׁבָם, וְנֶאֱמָנִים הָיוּ לְמַלְכָּם יוֹתֵר מִכָּל הָעַמִּים וְהַלְּשׁוֹנוֹת שֶׁיָּשְׁבוּ בַּאֲרָצוֹת הָהֵן; וְהִתְגַּעְגְּעוּ לִפְעָמִים גַּם עַל אֶרֶץ אֲבוֹתָם, אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וְלִמְּדוּ אֶת בְּנֵיהֶם לֵאמֹר: “אֶרֶץ יָוָן הִיא אֶרֶץ מוֹלֶדֶת, וְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הִיא אֶרֶץ אָבוֹת. עַל אֶרֶץ יָוָן אָנוּ חַיָּבִים לְהָגֵן, לְהַרְחִיב גְּבוּלוֹתֶיהָ וּלְהַרְבּוֹת אָשְׁרָהּ; וְעַל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְגַּעְגֵּעַ וּלְהַרְבּוֹת כְּבוֹדָהּ בְּעֵינֵי הָעַמִּים”. וְיֵשׁ אֲשֶׁר אָמְרוּ: “אֶרֶץ יָוָן הִיא כְּבוֹדֵנוּ, וַאֲנַחְנוּ – כְּבוֹד אֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ.” כָּךְ הֶאֱמִינוּ הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ בַּיָּמִים הָהֵם, שֶׁיָּכוֹל אָדָם לְהַחֲלִיף אֶרֶץ בְּאֶרֶץ, וְלָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ לְאֶרֶץ אָבוֹת בְּגַעְגּוּעִים בִּלְבָד.

וּמֶלֶךְ סוּרְיָה הִכִּיר אֶת יִתְרוֹן נְתִינָיו הַיְּהוּדִים וּמָצָא תוֹעֶלֶת בְּחָכְמָתָם הָרַבָּה, בְּכִשְׁרוֹנָם לְכָל מְלָאכָה, וּבְאַהֲבָתָם הָרַבָּה לְאֶרֶץ מוֹשָׁבָם. אַךְ רַבִּים מִן הַיְּוָנִים וְהַפּוּטִים וְהַלּוּדִים, שֶׁבָּאוּ וְיָשְׁבוּ בֵּין הַיְּוָנִים קִנְּאוּ בַּיְּהוּדִים הֶחָרוּצִים, וְשָׂנְאוּ אוֹתָם תַּכְלִית שִׂנְאָה עַל הַצְלָחָתָם בְּכָל פִּנּוֹת שֶׁהֵם פּוֹנִים; וְעוֹד יוֹתֵר – עַל אֱמוּנָתָם הָרַבָּה לְמַלְכָּם; כִּי מַחֲשָׁבָה רָעָה חָשְׁבוּ הַזָּרִים הַלָּלוּ: לְהַעֲבִיר אֶת מַמְלֶכֶת אַנְטִיּוֹכוֹס לְתַלְמַי מֶלֶךְ מִצְרַיִם; וְרַק אַהֲבַת הַיְּהוּדִים לְמַלְכָּם הֵנִיאָה אֶת עֲצַת הַבּוֹגְדִים וּבִטְּלָה אֶת מַחֲשַׁבְתָּם. הִתְחִילוּ מַעֲלִילִים עַל הַיְּהוּדִים שֶׁאֵינָם אֶזְרָחִים נֶאֱמָנִים לְאַרְצָם, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מִתְגַּעְגְּעִים לְאֶרֶץ אֲבוֹתָם.

שָׁמְעוּ הַיְּהוּדִים אֶת הָעֲלִילָה, שֶׁהַלָּלוּ מַעֲלִילִים עֲלֵיהֶם וְהִתְחִילוּ מַעֲלִימִים אֶת גַּעְגּוּעֵיהֶם לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְלִמְּדוּ אֶת בְּנֵיהֶם לְשָׁכְחָהּ כָּלִיל. דָּבָר זֶה הֶעֱלָה עוֹד יוֹתֵר אֶת חֲמַת הַיְּוָנִים עַל יִשְׂרָאֵל. הִתְחִילוּ מַעֲלִילִים עֲלֵיהֶם עֲלִילוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת, שֶׁהֵם טוֹבְלִים אֶת מַצּוֹת הַפְּסָחִים בְּדַם יְוָנִים, שֶׁהֵם בּוֹגְדִים בְּאַרְצָם, שׂוֹנְאִים לַמֶּמְשָׁלָה וּמִתְנַכְּלִים בַּסֵּתֶר לְמָכְרָהּ לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם. וְיוֹעֵץ הָיָה לַמֶּלֶךְ, פִילִיפְּ שְׁמוֹ. הוּא הָיָה נוֹכֵל וְעָרוּם כַּנָּחָשׁ, וְחָשַׁב לִשְׁלֹחַ יָד בְּאַנְטִיּוֹכוֹס וּלְהָסֵב אֵלָיו אֶת הַמְּלוּכָה, אַךְ יָרֵא לְנַפְשׁוֹ מִפְּנֵי הַיְּהוּדִים הַפִּקְחִים וְהַנֶּאֱמָנִים לְמַלְכָּם. וַיָּשֶׁת יָדוֹ גַם הוּא עִם שׂוֹנְאֵי הַיְּהוּדִים, וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַמֶּלֶךְ לְהַרְחִיק אֶת הַיְּהוּדִים מִכָּל מַעֲשֶׂה וּמִשְׁלַח־יָד, מִכָּל מִשְׂרָה וּפְקֻדָּה, וּבְיִחוּד לְגָרְשָׁם מִתּוֹךְ הַצָּבָא. וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כֵּן. וְרַבִּים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ מְפַקְּדִים בַּצָּבָא פֻּטְּרוּ מֵהַצָּבָא וְחָזְרוּ עֲלוּבִים לְבֵיתָם. אָז הִתְגַּבְּרוּ גַּעְגּוּעֵיהֶם לְאֶרֶץ אָבוֹת.

וּבֵן הָיָה לַמֶּלֶךְ וּשְׁמוֹ אֵיפַתֵּר. הוּא כִּבֵּד אֶת הַיְּהוּדִים וְיָדַע אֶת הַתּוֹעֶלֶת הָרַבָּה שֶׁהֵם מְבִיאִים וְאֶת אֱמוּנָתָם לַמְּלוּכָה, וַיָּבוֹא לְהַמְלִיץ עֲלֵיהֶם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ; אֲבָל פִילִיפְּ הַנּוֹכֵל הֵבִיא דִבָּה רָעָה בְּאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ עַל אֵיפַתֵּר וְעַל אִמּוֹ, עַד אֲשֶׁר שְׂנָאָם הַמֶּלֶךְ תַּכְלִית שִׂנְאָה. וּגְזֵרָה גָזַר עֲלֵיהֶם, שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו בְּלִי רִשְׁיוֹן פִילִיפְּ, כִּי קַל־דַּעַת וְרַךְ־לֵבָב הָיָה אַנְטִיּוֹכוֹס. הוּא הָיָה כְּכַדּוּר שֶׁל דּוֹנַג בִּידֵי פִילִיפְּ וּלְכָל אֲשֶׁר חָפֵץ נוֹכֵל זֶה הִטָּהוּ. עַל פִּיו הָיָה חַי וְעַל פִּיו נָהַג אֶת מֶמְשַׁלְתּוֹ. בְּחַצְרוֹת הַמְּלָכִים הָיוּ אוֹמְרִים עָלָיו שֶׁאַנְטִיּוֹכוֹס שְׂרוֹךְ־מֶשִׁי בְּנַעַל פִילִיפְּ. וְהַיְּוָנִים אוֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לֹא הִסְתַּפְּקוּ בִּרְדִיפוֹת עַל הַיְּהוּדִים בְּאֶרֶץ יָוָן. רַבִּים מֵהֶם הִתְיַשְּׁבוּ גַם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהִתְחִילוּ לִלְחֹץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ מְטַמְּאִים אֶת קָדְשֵׁיהֶם, חוֹמְסִים וְגוֹזְלִים אֶת אֶזְרְחֵי הָאָרֶץ הַיְשָׁרִים בְּכֹחַ מֶמְשַׁלְתָּם אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם; כִּי הָיֹה הָיְתָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מְשֻׁעְבֶּדֶת לְאַנְטִיּוֹכוֹס. אָז פָּרַץ הַמֶּרֶד וּמַתִּתְיָהוּ וּבָנָיו גֵּרְשׁוּ אֶת הַיְּוָנִים מִתּוֹךְ אַרְצָם. וְאַנְטִיּוֹכוֹס שָׁלַח חַיִל רָב לְהַכְרִיעַ אֶת הַיְּהוּדִים.

וּגְזֵרָה יָצְאָה מֵאֵת פִילִיפְּ שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַיְּהוּדִים סַפָּקִים בְּצָרְכֵי הַמִּלְחָמָה. וְרַבִּים מִבְּנֵי יָוָן וּמִבְּנֵי פּוּט וְלוּד שֶׁהִתְיַוְּנוּ, יָצְאוּ אַחֲרֵי הַחַיִל וְסִפְּקוּ לָהֶם צָרְכֵי־אֹכֶל וְנֶשֶׁק וְהֶעֱלוּ אֶת הַמְּחִיר מִיּוֹם לְיוֹם, עַד כִּי מָכְרוּ חַלַּת־לֶחֶם בִּשְׁלשָׁה שְׁקָלִים כֶּסֶף, וּמִשְׁקַל סֶלַע מִבְּשַׂר הַסּוּס – בְּסֶלַע זָהָב. נִצְּלוּ הַסַּפָּקִים אֶת אוֹצַר הַמֶּמְשָׁלָה וְאֶת אַנְשֵׁי־הַצָּבָא, לָקְחוּ מֵהֶם אֶת כַּסְפָּם, אֶת זְהָבָם וְאֶת תַּכְשִׁיטֵיהֶם; כִּי זֶה הָיָה אָז מִנְהַג הַיְּוָנִים בְּצֵאתָם לַמִּלְחָמָה – לְהִתְקַשֵּׁט בְּכָל מִינֵי תַכְשִׁיטִים וַעֲדָיִים. אָז הֵבִין לִיזִיאַשׂ הַמַּצְבִּיא, לָמָּה זֶה הִשְׁתַּדְּלוּ הַיְּוָנִים כָּל־כָּךְ לִפְנֵי הַמֶּמְשָׁלָה לֶאֱסֹר עַל הַיְּהוּדִים לִהְיוֹת סַפָּקִים.

וַיִּהְיוּ רַבִּים מֵאַנְשֵׁי הַצָּבָא, אֲשֶׁר תַּם כַּסְפָּם וּזְהָבָם וַיִּמָּכרּו לַסַּפָּקִים לַעֲבָדִים וְאֶת נְשׁוֹתֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם שֶׁבְּבֵיתָם מָכְרוּ לָהֶם לִשְׁפָחוֹת, וְקִבְּלוּ בִּשְׂכָרָם לֶחֶם וּמָזוֹן לְבַל יִגְוְעוּ בָּרָעָב. וּכְשֶׁשָּׁבוּ לְבֵיתָם, חָזְרוּ הַמּוֹכְרִים מִמְּכִירָתָם, כִּי אָמְרוּ: אֲנוּסִים הָיִינוּ בִּמְכִירָה זוֹ, וְלֹא בְּרָצוֹן טוֹב מָכַרְנוּ. וְעָמְדוּ לִפְנֵי הַשּׁוֹפְטִים. אֲבָל שׁוֹפְטֵי יָוָן קִבְּלוּ שֹׁחַד מִן הַסַּפָּקִים וְזִכּוּ אוֹתָם בַּדִּין. אָז הֵבִין אַנְטִיּוֹכוֹס, מִפְּנֵי מָה הִשְׁתַּדְּלוּ הַיְּוָנִים לֶאֱסֹר עַל הַיְּהוּדִים לִהְיוֹת שׁוֹפְטִים בָּאָרֶץ. וְהַחַשְׁמוֹנָאִים הַמְּעַטִּים שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל גָּבְרוּ עַל הַיְּוָנִים הָרַבִּים, עָשׂוּ בָּהֶם שַׁמּוֹת, גֵּרְשׁוּם מֵעַל יְרוּשָׁלַיִם, וְרָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם הָלוֹך וְרָדוֹף. רָאָה אַנְטִיּוֹכוֹס, כִּי אַנְשֵׁי חֵילוֹ נִגָּפִים לִפְנֵי הַיְּהוּדִים, וַיִּפֹּל לִבּוֹ. וְשָׁם הָיָה חָכָם יְוָנִי זָקֵן, שֶׁרָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדַעַת בְּיָמָיו, וְיָדַע אֶת הָעַמִּים וְאֶת תְּכוּנָתָם וַיֹּאמֶר לַמֶּלֶךְ: “שְׁמַע נָא, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! בַּרְזֶל – בַּרְזֶל יָרוֹעַ! אִם לְנַצֵּחַ אֶת הַיְּהוּדִים אַתָּה אוֹמֵר, קַח לְךָ מַצְבִּיא מִן הַיְּהוּדִים הַיּוֹשְׁבִים בְּאֶרֶץ מֶמְשַׁלְתְּךָ, כִּי אֵין לְךָ נֶאֱמָנִים לְמַלְכָּם כַּיְּהוּדִים בַּגּוֹלָה. וְאֵין לְךָ גִּבּוֹרִים כַּיְּהוּדִים בַּקְּרָב.” יָדַע הַמֶּלֶךְ שֶׁאֵין בָּקִי בַּיְּהוּדִים כִּבְנוֹ אֵיפַתֵּר, וַיִּשְׁלַח לִקְרֹא לוֹ, וַיְרַצֶּה אֶת פָּנָיו וַיִּתֵּן לוֹ פְּקֻדָּה לִבְחֹר מַצְבִּיא הָגוּן מִבֵּין הַיְּהוּדִים. וּבָעֵת הַהִיא חַי בְּאַנְטִיּוֹכְיָה גִּבּוֹר יְהוּדִי זָקֵן וּשְׁמוֹ נֹגַהּ בֶּן חוֹנְיוֹ, אוֹ כְּמוֹ שֶׁקְּרָאוּהוּ הַיְּוָנִים נֹגַהַשׂ לְבֵית חוֹנְיוֹ. הוּא הָיָה בִּימֵי נְעוּרָיו הַשַּׂר הַמַּצְבִּיא בְּחֵיל הַיְּוָנִים, וּבְהַרְבֵּה מִלְחָמוֹת הִצְלִיחַ. וּמִיּוֹם שֶׁיָּצְאָה הַגְּזֵרָה עַל הַיְּהוּדִים שֶׁלֹּא יַצְבִּיאוּ בְּמַעַרְכוֹת הַצָּבָא, שָׁב לְבֵיתוֹ וְהִקְדִּישׁ אֶת שְׁאֵרִית יָמָיו לְתוֹרָה וּלְחָכְמָה.

וּבַת הָיְתָה לְנֹגַהּ, וַרְדִּיָּה שְׁמָהּ. הִיא הָיְתָה חֲכָמָה כְּאָבִיהָ, וְיָפָה כְּבַת יִשְׂרָאֵל. כָּל הַקִּשּׁוּטִים הַיְּוָנִים הַמְשֻׁנִּים שֶׁהָיְתָה מִתְקַשֶּׁטֶת בָּהֶם, לֹא יָכְלוּ לְנַוֵּל אֶת הַיֹּפִי הָעִבְרִי שֶׁעַל פָּנֶיהָ, וְאֵיפַתֵּר יוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר אֲהֵבָהּ מְאֹד וְחָשַׁב לְקַחְתָּהּ לוֹ לְאִשָּׁה. בָּא אֵיפַתֵּר לְבֵית נֹגַהּ, וּבִשֵּׂר לוֹ שֶׁבָּחַר בּוֹ לִהְיוֹת מַצְבִּיא עַל חֵיל יָוָן, הַיּוֹצֵא לַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלַיִם. מִתְּחִלָּה מֵאֵן לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת הַמִּשְׂרָה, אַךְ כַּאֲשֶׁר הִפְצִירוּ בּוֹ אֵיפַתֵּר וּוַרְדִּיָּה בִּקֵּשׁ לוֹ אָרְכָּה לִשְׁלשֶׁת יָמָים.

שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת חָשַׁב נֹגַהּ עַל הַדָּבָר, וְכָךְ אָמַר אֶל לִבּוֹ: אִם אֵלֵךְ וְאָרִים חַרְבִּי עַל אַחַי, בְּנֵי עַמִּי; אִם אֶשְׁפֹּךְ סוֹלְלוֹת עַל יְרוּשָׁלַיִם – הֲלֹא אֶחֱטָא אָז לְעַמִּי, לְאֶרֶץ אֲבוֹתַי, לְחוֹמַת עִיר הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהֵגֵנָּה עַל אֲבוֹתַי וְעַל עֶרֶשׂ אֻמָּתִי – לַיְּהוּדִי שֶׁבִּי אֶחֱטָא. וְאִם לֹא אֵצֵא לְהַצְבִּיא, אֶחֱטָא לְאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, לְמַלְכִּי, לְמַמְלַכְתִּי, לָעָם שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב בְּתוֹכוֹ – לַיְּוָנִי שֶׁבִּי אֶחֱטָא. מָה אֶעֱשֶׂה – וְאֵצֵא יְדֵי־חוֹבָתִי גַּם לְאֶרֶץ אֲבוֹתַי וְגַם לְאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי? יְדֵי חוֹבַת יְהוּדִי־יְוָנִי כֵּיצַד אֵצֵא? חָשַׁב־חָשַׁב וְהֶחְלִיט: יְהוּדִי אֲנִי; אָח לִבְנֵי־עַמִּי. יַחַד עִמָּם אֲנִי נִלְחָם לְטוֹבַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל; אֶלָּא שֶׁהֵם נִלְחָמִים לְהַרְחִיב גְּבוּלוֹתֶיהָ וּלְהָגֵן עָלֶיהָ מֵחֶרֶב הָאוֹיֵב – וַאֲנִי נִלְחָם לְהַרְבּוֹת כְּבוֹדָהּ. אִם אַצְבִּיא עַל חֵיל מַלְכִּי וַאֲנַצֵּחַ בַּמִּלְחָמָה, יֹאמְרוּ בָּעַמִּים: “אֵין גִּבּוֹר כַּיְּהוּדִי!” יֹאמְרוּ בָּעַמִּים: “אֵין אֶזְרָח נֶאֱמָן כַּיְּהוּדִי!” יֹאמְרוּ בָּעַמִּים: “אַשְׁרֵי הָאָרֶץ, הַמְגַדֶּלֶת אֻמָּה כָּזוֹ! וְאַשְׁרֵי הָאָרֶץ שֶׁאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל קוֹלֶטֶת לְתוֹכָהּ מֵאֶזְרָחֶיהָ!” אַרְחִיב גְּבוּלוֹת אֶרֶץ אַנְטִיּוֹכוֹס, וְאַרְבֶּה כְּבוֹד אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בְּכָל הָעוֹלָם! אַרְחִיב גְּבוּלוֹת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בְּכָבוֹד, וּגְבוּלוֹת אַרְצִי בְּמֶמְשָׁלָה! – כָּךְ גָּמַר נֹגַהַשׂ בְּלִבּוֹ.

אָז חָגַר נֹגַהַשׂ אֶת חַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַמְּנֻסָּה, רָכַב עַל סוּסוֹ הַלָּבָן, וְסוּסוֹ הַשָּׁחוֹר – בְּצִדּוֹ, וַיֵּצֵא בְּרֹאשׁ מַחֲנֵהוּ. וְכָךְ הָיָה דֶרֶךְ נֹגַהַשׂ בְּמִלְחֲמוֹתָיו: בַּיּוֹם הָיָה לוֹבֵשׁ לְבָנִים וְרוֹכֵב עַל סוּס לָבָן; וּבַלַּיְלָה לָבַשׁ שְׁחוֹרִים וְרָכַב עַל סוּס שָׁחוֹר. וַיְהִי מִסְתַּתֵּר מֵעֵינֵי לוֹחֲמָיו בְּאוֹר הַיּוֹם וּבְחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה. בָּא לוֹ נֹגַהַשׂ עִם מַחֲנֵהוּ עַל גְּבוּל אֶרֶץ יְהוּדָה. אָז נִפְרָד לְשָׁעָה קְצָרָה מֵעַל מַחֲנֵהוּ בֵּין שְׁנֵי הָרִים, נָפַל עַל פָּנָיו, נָשַׁק אֶת עֲפַר הָאָרֶץ לֵאמֹר: אָנָּא הָרֵי יְהוּדָה! אַל תִּכְעֲסוּ וְאַל תַּרְגִּיזוּ עָלַי אֶת אֲבוֹתַי מִקִּבְרֵיהֶם! עַל כְּבוֹדְכֶם אֲנִי נִלְחָם! וְכִי לֹא אַתֶּם לִמַּדְתּוּנִי לֶאֱהֹב אֶרֶץ־מוֹלֶדֶת? וְכִי אֵין עַם יִשְׂרָאֵל רָגִיל לְבַכֵּר אֶת הַכָּבוֹד עַל הַתּוֹעֶלֶת? וּכְלוּם לְכָבוֹד הָיָה לָכֶם, אִלּוּ הָיִיתִי, אֲנִי בִּנְכֶם, בּוֹגֵד בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי? הָרֵי יְהוּדָה, גִּבְעוֹתֶיהָ, שְׂדוֹתֶיהָ, וַעֲמָקֶיהָ! אַל תַּרְגִּיזוּ עָלַי אֶת אֲבוֹתַי מִקִּבְרֵיהֶם! וְאִם נִגְזַר עָלַי שֶׁיִּשָּׁפֵךְ דָּמִי עַל אַבְנֵיכֶם, וּפִגְרִי יִתְגּוֹלֵל עַל אַדְמַתְכֶם, תְּנוּ לִי קֶבֶר בְּתוֹכְכֶם, כִּי חַיָּל אֲנִי וְעַל כְּבוֹדְכֶם אֲנִי נִלְחָם!" כְּשֶׁגָּמַר אֶת שִׂיחָתוֹ עִם הֶהָרִים, קָם וְשָׁב אֶל מַחֲנֵהוּ, וּבָקַע לָהֶם דֶּרֶךְ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה. אֲבָל אַנְטִיּוֹכוֹס אֵחַר מִן הַמּוֹעֵד בְּשָׁלְחוֹ אֶת מַצְבִּיאוֹ הַנֶּאֱמָן: נֹגַהַשׂ בָּא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי אֲשֶׁר גֵּרְשׁוּ הַחַשְׁמוֹנָאִים אֶת הַיְּוָנִים מִירוּשָׁלַיִם, וְלִיזִיאַשׂ בָּרַח מִפְּנֵיהֶם בְּחֶרְפָּה. צָרִיךְ הָיָה נֹגַהַשׂ לָבוֹא בִּמְצוּדָה וּלְהִלָּחֵם מִלְחֶמֶת מָגֵן. מִלְחָמָה כָּזֹאת הָיְתָה לוֹ הָרִאשׁוֹנָה בִּימֵי חַיָּיו: הוּא הָיָה רָגִיל בְּמִלְחֶמֶת־תְּנוּפָה. מֵעוֹלָם לֹא בָּרַח מִפְּנֵי אוֹיְבוֹ וְלֹא הִתְבַּצֵּר בִּמְצוּדוֹת. יָמִים רַבִּים יָשַׁב נֹגַהַשׂ בַּמָּצוֹר וּבִגְבוּרָה נִפְלָאָה הֵגֵן עַל הַחוֹמָה בְּחֵילוֹ הַמּוּעָט וְהִבְרִיחַ מֵעָלֶיהָ אֶת חֵיל הַחַשְׁמוֹנָאִים עַד אֲשֶׁר כָּלְתָה לָהֶם הַצֵּידָה. וַיִּשְׁלַח נֹגַהַשׂ שָׁלִיחַ לִיהוּדָה הַמַּכַּבִּי וַיְצַוֵּהוּ לֵאמֹר: כֹּה תֹאמַר לְמַצְבִּיא הַיְּהוּדִים: נֹגַהַשׂ אֲדוֹנֵנוּ יִתֵּן לְךָ קַב דִּינָרֵי־זָהָב בִּמְחִיר קַב גַּרְעִינֵי תַפּוּחִים; וְאִם יִשְׁאָלְךָ – לָמָּה לָכֶם גַּרְעִינֵי תַפּוּחִים? תֹּאמְרוּ לוֹ: לְזָרְעָם בָּאֲדָמָה, כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ עֲצֵי תַפּוּחַ לְאַחַר שָׁלשׁ שָׁנִים, וְנוּכַל לְהִתְפַּרְנֵס אָז בַּמָּצוֹר בַּתַּפּוּחִים.

לְהַפְחִידוֹ הִתְכַּוֵּן, כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִין יְהוּדָה, שֶׁיֵּשׁ בְּכֹחַ נֹגַהַשׂ לַעֲמֹד בַּמָּצוֹר עוֹד שָׁלשׁ שָׁנִים.

וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה לְהַגִּיד לְנֹגַהַשׂ: “אֵינֶנִּי יָכוֹל לִמְכֹּר לְךָ גַּרְעִינִים, כִּי אֵין לָנוּ מָזוֹן יוֹתֵר מִלְּעֶשֶׂר שָׁנִים, וְאִם תֶּאֱרַךְ הַמִּלְחָמָה יוֹתֵר וְלֹא נוּכַל לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, נִתְפַּרְנֵס בְּגַרְעִינֵי תַפּוּחִים.”

גַּם הוּא הִתְכַּוֵּן לְהַפְחִידוֹ, שֶׁנָּכוֹן הוּא לְהַאֲרִיךְ אֶת הַמָּצוֹר לְעֶשֶׂר שָׁנִים.

וְנֹגַהַשׂ שָׁלַח אַחַת מִיּוֹנוֹת הַדֹּאַר, שֶׁהָיוּ לוֹ, וְתַחַת כְּנָפָהּ מִכְתָּב לְאַנְטִיּוֹכוֹס לֵאמֹר:“עָפָר שֶׁתַּחַת רַגְלֵינוּ נֹאכַל, וְאֶת דֶּגֶל מֶלֶךְ סורְיָה לֹא נִתֵּן לְחֶרְפָּה; אַךְ יְמַהֵר נָא הַמֶּלֶךְ לִשְׁלֹחַ מָזוֹן וָחַיִל, שֶׁיִּלָּחֲמוּ עַל יְהוּדָה מֵאָחוֹר, וְאָז נֵצֵא גַם אָנוּ עֲלֵיהֶם לַמִּלְחָמָה.”

אֲבָל הַיְּוָנִים לֹא חָפְצוּ לִשְׁלֹחַ אֶת בְּנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה, כִּי אָמְרוּ: “אִם יְנַצֵּחַ נֹגַהַשׂ, הֲלֹא יִגְדַּל כְּבוֹד הַיְּהוּדִים! מוּטָב שֶׁתִּנְחַל הַמֶּמְשָׁלָה קָלוֹן, וְלֹא יִגְדַּל כְּבוֹד הַיְּּהוּדִים!”

אָז שָׁלַח פִילִיפְּ מִכְתָּב לְנֹגַהַשׂ לֵאמֹר: “לֹא נוּכַל לִשְׁלֹחַ צָבָא חָדָש לְמַעַרְכוֹת הַמִּלְחָמָה, עַד אִם תִּכְתֹב לְאִשְׁתְּךָ וּלְבִתְּךָ, כִּי תוֹדַעְנָה לַכֹּל, שֶׁאַתָּה וְאֲבוֹתֶיךָ לֹא הָיוּ יְהוּדִים מֵעוֹלָם.”

חָרָה אַף נֹגַהַשׂ עַל הַדָּבָר, אַךְ כַּאֲשֶׁר נָשָׂא אֶת עֵינָיו אֶל דֶּגֶל מֶמְשַׁלְתּוֹ הַמִּתְנוֹעֵעַ כְּנֶעֱלָב מֵעַל הַמְּצוּדָה, אָמַר בְּלִבּוֹ: “אֶעֱבֹר עַל מִדּוֹתַי, וְאֶעֱשֶׂה כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לְהָבִיא תוֹעֶלֶת לְדֶגֶל מַלְכִּי!”

וַיִּכְתֹּב מִכְתָּב לְאִשְׁתּוֹ וּלְבִתּוֹ לֵאמֹר: “צְאֶינָה בַּשְּׁעָרִים וְהַכְרֵזְנָה, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיוּ אֲבוֹתַי יְהוּדִים, וְכִי שׂוֹנֵא אֲנִי אֶת הַיְּהוּדִים כְּכָל הַיְּוָנִים.”

יָצְאָה בִּתּוֹ וְהִכְרִיזָה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אָבִיהָ, וְעוֹד הוֹסִיפָה מִשֶּׁלָּהּ: “עַצְמוֹת אֲבוֹתֵינוּ מִזְדַּעַזְעוֹת בַּקְּבָרִים, לְשֵׁמַע הַלַּעַז שֶׁמּוֹצִיאִים עֲלֵיהֶם, שֶׁהֵם הָיוּ יְהוּדִים.”

שָׁמַע זֹאת אֵיפַתֵּר, יוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר, וַתֵּקַל וַרְדִּיָּה בְּעֵינָיו וּמֵאָז חָדַל לָבוֹא אֶל בֵּיתָהּ.

אָז יָצְאוּ פְּלֻגּוֹת חֵיל יְוָנִים מְזֻיָּנִים וַחֲמוּשִׁים, אַךְ יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי קִדְּמָם וְהִכְרִיעָם, שָׁבַר אֶת חַרְבוֹתֵיהֶם וְשָׁלַח אֶת הַשְּׁבָרִים אֶל נֹגַהַשׂ לֵאמֹר: “יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לְךָ, אָח נִפְשָׁע, אֵינֶנִּי חָפֵץ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחַרְבוֹתֶיךָ. גַּם הַצֵּידָה, אֲשֶׁר שָׁלְחוּ לְךָ, שְׁמוּרָה תַחַת יָדִי: כַּאֲשֶׁר תִּכָּנְעוּ אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם מִן הַצֵּידָה הַהִיא”. וּמָזוֹן אֵין בַּמְּצוּדָה. וּבְתוֹךְ הַמְּצוּדָה הָיָה הַר שֶׁל סִיד, הִתְחַכֵּם נֹגַהַשׂ וְצִוָּה לְחֵילוֹ, שֶׁיִּקַּח כָּל אֶחָד אַגָּן מָלֵא סִיד, וַיִּקְרַב אֶל שַׁעַר הַמִּבְצָר. לְיַד הַשַּׁעַר צִוָּה שֶׁיִּשְׁפֹּךְ כָּל אֶחָד מַיִם בְּתוֹךְ אַגָּנוֹ. הִרְתִּיחַ הַסִּיד וְהֶעֱלָה הֶבֶל רַב אֲשֶׁר כִּסָּה כְּקִיטוֹר עַל הַחַיִל, וְלֹא רָאוּ חֵיל יְהוּדָה אֶת חֵיל נֹגַהַשׂ יוֹצְאִים, כִּי אָמְרוּ: “אַךְ אֵד הוּא הָעוֹלֶה מִן הָאֲדָמָה!” אָז הִתְנַפֵּל חֵיל נֹגַהַשׂ עַל אוֹצְרוֹת הַמָּזוֹן שֶׁל חֵיל יְהוּדָה, וְלָקְחוּ כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלוּ שְׂאֵת וְשָׁבוּ אֶל הַמְּצוּדָה.

כָּךְ הָיָה נֹגַהַשׂ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תַּחְבּוּלוֹת חֲדָשׁוֹת וּגְבוּרוֹת נִפְלָאוֹת, וּכְשֶׁכָּלוּ כְּבָר כָּל תַּחְבּוּלוֹתָיו, פָּתַח אוֹצָר שֶׁל מָזוֹן, שֶׁטָּמַן אוֹתוֹ לְיָמִים רָעִים וְשֶׁלֹּא הָיָה יָדוּעַ לַחַיָּלִים, וְהִתְחִיל לְפרְנֵס מִמֶּנּוּ אֶת חֵילוֹ בְּלֶחֶם צַר, עַד כְּדֵי שֶׁיַּסְפִּיק לוֹ עוֹד לְשָׁנָה תְמִימָה.

וְחֵיל יָוָן אֲשֶׁר בַּמָּצוֹר אָהַב מְאֹד אֶת מַצְבִּיאוֹ. אוֹמְרִים הָיוּ עָלָיו, שֶׁהוּא מְפַרְנְסָם בְּחִיּוּךְ אֶחָד לְיוֹם כֻּלּוֹ. דַּי הָיָה לְנֹגַהַשׂ, שֶׁיֵּצֵא לִפְנֵי חֵילוֹ, וַיִּקְרָא אֲלֵיהֶם בִּצְחוֹק: “שָׁלוֹם לְגוּרֵי־הָאֲרָיוֹת שֶׁלִּי” – וּכְבָר צָחֲקוּ הַחַיָּלִים וְהֵאִירוּ פְּנֵיהֶם כָּל הַיּוֹם. וְהָרָעָב הֵצִיק לַחַיִל מְאֹד; וַיִּתְאַסְּפוּ מִסָּבִיב לְמַצְבִּיאָם. הֵם לֹא אָמְרוּ כְּלוּם, כִּי לֹא חָפְצוּ לְצַעֵר אֶת מַצְבִּיאָם הַטּוֹב וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּכָּנַע. הֵם יָדְעוּ שֶׁזֶּה יִהְיֶה עֶלְבּוֹן גָּדוֹל לְנַפְשׁוֹ. הֵם עָמְדוּ לְפָנָיו כְּפוּפֵי־קוֹמָה וְשָׁתְקוּ. הִרְגִּישׁ נֹגַהַשׂ לָמָּה בָּאוּ אֵלֶּה לְפָנָיו, וְלִבּוֹ נִשְׁבַּר בְּקִרְבּוֹ. אָז עָלָה סָפֵק בִּלְבָבוֹ: אוּלַי כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ, שֶׁהוּא מַרְאֶה בְּעִקְּשׁוּתוֹ, לִבְלִי הִכָּנַע לִפְנֵי חָזָק מִמֶּנּוּ, אֵינוֹ אֶלָּא כְּדֵי לְהַגְדִּיל אֶת כְּבוֹדוֹ, וְלֹא לִכְבוֹד דֶּגֶל מֶמְשַׁלְתּוֹ. אוּלַי אֵין לוֹ כָּל צְדָקָה לְעַנּוֹת אֶת הַחַיָּלִים הַטּוֹבִים הָאֵלֶּה בִּשְׁבִיל כָּבוֹד שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא לִידֵי נִצָּחוֹן. וְלֹא יָדַע מַה לַּעֲשׂוֹת. לֹא יָדַע נֹגַהַשׂ שֶׁבְּמֶשֶׁךְ יְמֵי שִׁבְתּוֹ בַּמָּצוֹר קָרוּ חֲדָשׁוֹת בְּאַנְטִיּוֹכְיָה:

פִילִיפְּ הַנּוֹכֵל הוֹצִיא אֶת מֶחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה לִפְעֻלּוֹת: הוּא עָמַד וְשָׁלַח יָד בַּמֶּלֶךְ הַזָּקֵן וְהִתְנַשֵּׂא לִמְלֹךְ; וְאֶת אֵיפַתֵּר שָׂם בַּמַּאֲסָר וְחָפֵץ לְהָרְגוֹ; אָז קָמוּ הַיְּהוּדִים שֶׁבְּאַנְטִיּוֹכְיָה, וְהָרְסוּ אֶת הַמִּבְצָר שֶׁהוּבָא בּוֹ יוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר וּלְקָחוּהוּ וְהֶחְבִּיאוּהוּ. בֵּין כָּךְ הִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה לְלִיזִיאַשׂ, שֶׁהָיָה בַּדֶּרֶךְ לִירוּשָׁלַיִם וַיָּשָׁב וַיַּהֲרֹג אֶת פִילִיפְּ הַצּוֹרֵר, וְהַיְּהוּדִים הֵבִיאוּ לְפָנָיו אֶת אֵיפַתֵּר וַיּוֹשֵׁב אוֹתוֹ עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה.

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הֵבִיאָה יוֹנַת הַמֶּלֶךְ מִכְתָּב לְנֹגָהַשׂ וּבוֹ כָּתוּב: "אַשְׁרֶיךָ נֹגַהַשׂ, וְאַשְׁרֵי חֵילְךָ! דַּע לְךָ כִּי לֹא תָמִיד יֵשׁ גְּבוּרָה רַק בְּנִצָּחוֹן; וְלֹא תָמִיד הַצָּר הוּא הַגִּבּוֹר. יֵשׁ שֶׁהַנָּצוּר מַרְאֶה יוֹתֵר גְּבוּרָה מִן הַצָּר; וְאַתָּה הָיִיתָ לָנוּ לְמָשָׁל בַּדָּבָר הַזֶּה, וְיֵשׁ שֶׁהַבּוֹרֵחַ נוֹחֵל כְּבוֹד־נִצָּחוֹן יוֹתֵר מִן הָרוֹדֵף. עָלֶיךָ לְהַרְאוֹת לָנוּ מוֹפֵת גַּם בַּדָּבָר הַזֶּה, מְצַוֶּה אֲנִי עֲלֵיכֶם, גִּבּוֹרֵי אַרְצִי וּמְגִנֵּי כִּסְאִי, לָצֵאת מִן הַמָּצוֹר. אִם תָּבִיאוּ לִי מִשָּׁם חֶרֶב אַחַת שְׁלֵמָה – אֲהַלֶּלְכֶם! אַל תִּקְרְאוּ לָזֹאת “בְּרִיחָה!” קִרְאוּ לָהּ “שִׁיבַת כָּבוֹד”.

אֵיפַתֵּר."

נֹגַהַשׂ קָרָא אֶת הַמִּכְתָּב בְּאָזְנֵי חַיָּלָיו וַיָּרִיעוּ בְּקוֹל שָׂשׂוֹן. גּוּרַי – קָרָא אֲלֵיהֶם–נֹגַהַשׂ – לְבִיאַתְכֶם שׁוֹאֶלֶת אֶתְכֶם: הַנְכוֹנִים אַתֶּם? יִזְכֹּר נָא כָּל אֶחָד, כִּי עָלָיו לְהָבִיא חֶרֶב אַחַת שְׁלֵמָה לְמַלְכֵּנוּ הַצָּעִיר!

– נְכוֹנִים! – קָרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל.

נֹגַהַשׂ נָתַן אוֹת וְהַחַיִל הִתְפָּרֵץ הַחוּצָה.

אָז הִתְחוֹלְלָה מִלְחָמָה, שֶׁהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ לֹא רָאוּ עוֹד כָּמוֹהָ, דַּם יְהוּדִים וְדַם יְוָנִים הִתְעָרֵב יַחַד וַיִּהְיוּ לְנַחַל אֶחָד מַכֶּה גַלִּים.

וְנֹגַהַשׂ הִתְנַגֵּשׁ עִם יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי.

הוֹי נָבָל! – צָעַק עָלָיו יְהּוָדה בְּקוֹל אַרְיֵה.

עֲמֹד, גִּבּוֹר! – עָנָהוּ נֹגַהַשׂ – לִי אַתָּה קוֹרֵא נָבָל? פִּי שְׁנַיִם לִי עָלֶיךָ בְּכָבוֹד: אַתָּה נִלְחַמְתָּ בִּשְׁבִיל אַרְצְךָ, וַאֲנִי בִּשְׁבִיל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתִּי וּבִשְׁבִיל כְּבוֹד עַמִּי. עַתָּה קֵץ לַמִּלְחָמָה! בּוֹא וּנְנַסֶּה שְׁנֵינוּ אֶת חַרְבוֹתֵינוּ, וְלֹא נִשְׁפֹּךְ עוֹד דַּם חַיָּלֵינוּ חִנָּם. אַךְ תְּנַאי אֶחָד אֲנִי מַתְנֶה עִמְּךָ: אֶת חַרְבִּי אַל תִּקַּח, גַּם אִם אֶפֹּל שָׁדוּד לְפָנֶיךָ! בִּידֵי חֵילוֹתַי תִּמְסְרֶנָּה וְהֵם יְבִיאוּהָ לְמַלְכִּי, הֲתֵאוֹת?

וּכְרֶגַע הִבְרִיקוּ הַחֲרָבוֹת כְּצִפֳּרִים עָפוֹת. שָׁעָה קְצָרָה עָבְרָה, וְלֹא נוֹדַע עִם מִי הַנִּצָּחוֹן. בָּאַחֲרוֹנָה קָפַץ יְהוּדָה אָחוֹר, וַיַּךְ בְּאַחַת וַיְבַתֵּר אֶת נֹגַהַשׂ לִשְׁנַיִם.

עַל פִּי בַּקָּשַׁת מֶלֶךְ סוּרְיָה הֵשִׁיב לו יְהוּדָה חֲצִי גּוּפוֹ שֶׁל נֹגַהַשׂ, וְחֶצְיוֹ קָבְרוּ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.

יָמִים רַבִּים הִתְאַבֵּל אֵיפַתֵּר עַל נֹגַהַשׂ, וּכְשֶׁבָּאָה לְפָנָיו וַרְדִּיָּה, הִתְנַצֵּל לְפָנֶיהָ וְאָמַר: “שְׂאִי לִי, עַלְמָה זָרָה! אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת וַרְדִּיָּה הַיְּהוּדִית, לָהּ נִשְׁבַּעְתִּי אַהֲבַת עוֹלָם, אֲבָל אֶתְּ הֲלֹא הִכְרַזְתְּ עָלַיִךְ, שֶׁמֵעוֹלָם לֹא הָיוּ אֲבוֹתַיךְ יְהוּדִים! זָרָה אַתְּ לִי! וַרְדִּיָּה הַיְּהוּדִיָּה מֵתָה עָלַי, וּלְעוֹלָם לֹא תָשׁוּב, וְאָנֹכִי לֹא אֶשָּׂא אִשָּׁה!”

אַחֲרֵי מוֹת נֹגַהַשׂ יָדְעוּ הַיְּוָנִים אֶת עֶרְכּוֹ הַגָּדוֹל וְחִבְּרוּ עָלָיו שִׁירִים וּבָנוּ מַצֵּבָה גְבֹהָה עַל קִבְרוֹ.

בִּרְבוֹת הַיָּמִים נָפְלָה הַמַּצֵּבָה וְנִשְׁכַּח קִבְרוֹ. בָּנוּ לוֹ גַּם יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל מַצֵּבָה אֲשֶׁר לֹא תִפֹּל וְלֹא תִּשָּׁכַח: עָמְדוּ וְכָתְבוּ עַל סְבִיבוֹנֵיהֶם שֶׁל חֲנֻכָּה עַל אַרְבַּע הַכְּנָפַיִם: “נ ג ה ש”. כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, נִצְבֹּר אֶת כָּל הַסְּבִיבוֹנִים, וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם עַל גְּבוּל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל עַמּוּד־עוֹפֶרֶת לְזֵכֶר גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבַּגּוֹלָה.

לְדִינָה הָאַלְמָנָה הָיוּ שְׁנֵי בָּנִים: שֵׁם הַבְּכוֹר נָדָב, וְשֵׁם אָחִיו אֲמַצְיָהוּ, וְהוּא צָעִיר מֵאָחִיו בִּשְׁתֵּי שָׁנִים; וְאוּלָם גַּם נָדָב הַבְּכוֹר לֹא הִגִּיעַ עוֹד לִשְׁנוֹת עֶשֶׂר. – וַתְּהִי דִינָה עֲנִיָּה מְאֹד, וְלֹא מָצְאָה יָדָהּ לְכַלְכֵּל אֶת בָּנֶיהָ גַּם בְּלֶחֶם צַר; וְרַבִּים הָיוּ הַיָּמִים, אֲשֶׁר לֹא בָּא אֹכֶל אֶל פִּיהָ, כִּי לֹא מָצְאָה הָאֲרֻחָה דַּי הַשְׂבִּיעַ אֶת שְׁלָשְׁתָּם; וְעַל כֵּן, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ יְמֵי הַחֲנֻכָּה, לֹא הִשִּׂיגָה יָדָהּ לִקְנוֹת גַּלְגְּלוֹנִים לְבָנֶיהָ. נָדָב הַבְּכוֹר וִתֵּר עַל חֶלְקוֹ, וְלֹא הֶעֱצִיב אֶת אִמּוֹ: “יָבוֹאוּ יָמִים טוֹבִים מֵאֵלֶּה, נִחַם הַנַּעַר אֶת נַפְשׁוֹ, וְקָנְתָה לִי אִמִּי גַלְגְּלוֹן טוֹב בַּעַל כְּנָפַיִם לִימֵי הַחֲנֻכָּה, לַשָּׁנָה הַבָּאָה”. אַךְ אֲמַצְיָהוּ הַצָּעִיר הָיָה נַעַר עִקֵּשׁ וְסַרְבָּן, וַיֶּמֶר אֶת רוּחַ אִמּוֹ, וַיֵּבְךְּ כָּל הַיּוֹם; וְלֹא יָכְלָה אִמּוֹ לַעֲמֹד בִּפְנֵי כָּל בִּכְיוֹ, וַתִּקַּח אֶת חָמֵשׁ קְשִׁיטוֹתֶיהָ הָאַחֲרוֹנוֹת, אֲשֶׁר חָשְׂכָה לִקְנוֹת בָּהֶן כִּכַּר לֶחֶם־שְׂעוֹרִים לַאֲרֻחַת הָעֶרֶב – וַתִּקֶן גַֹלְגְּלוֹן אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם. נָדָב לֹא מָצָא עֹז בִּלְבָבוֹ גַם לָגַעַת בַּגַּלְגְּלוֹן, כִּי יָדַע אֲשֶׁר בְּלֶחֶם אִמּוֹ נִקְנָה לוֹ; כִּי רָעֲבָה כָּל הַיּוֹם בְּתִתָּהּ אֶת לַחְמָהּ לַנְּעָרִים, וְעַתָּה גַּם לָעֶרֶב לֹא יְהִי לָהּ בַּמֶּה לִשְׁבֹּר רַעֲבוֹנָהּ. אַךְ אֲמַצְיָהוּ שָׂמַח עַל הַגַּלְגְּלוֹן, וַיִּקָּחֵהוּ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וַיְסוֹבְבֵהוּ עַל הַשֻּׁלְחָן. הַגַּלְגְּלוֹן הָלַךְ מִקְצֵה הַשֻּׁלְחָן אֶל קָצֵהוּ וַיְרַקֵּד אַרְצָה וַיָּסָב בְּמָחוֹל. אֲמַצְיָהוּ שָׂמַח מְאֹד, וַיְרַקֵּד לִקְרַאת גַּלְגְּלוֹנוֹ הַמָּהִיר, וַיִּתֶּן לוֹ דֶרֶךְ לַעֲבֹר, אֶל אֲשֶׁר יְהִי רוּחוֹ לָלֶכֶת. אָז סָר הַגַּלְגְּלוֹן אֶל הַפֶּתַח, וַיְרַקֵּד עַל הַמִּפְתָּן. אֲמַצְיָהוּ מִהַר לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת לִרְאוֹת אִם רַב כֹּחַ גַּלְגְּלוֹנוֹ לְסוֹבֵב גַּם בַּחוּץ וּלְבִלְיִּ הִכָּשֵׁל; אָז קָפַץ הַגַּלְגְּלוֹן מֵעַל לַמִּפְתָּן, וַיִּבְרַח הַחּוּּצָה וַיֵּלֶךְ הָלֹךְ וָסֹב מֵרְחוֹב לִרְחוֹב וּמִמָּבוֹא לְמָבוֹא; וַיֶּחֶרְדוּ הַנְּעָרִים, וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרָיו.

הַגַּלְגְּלוֹן כְּבָר עָזַב אֶת הָעִיר, וְהַנְּעָרִים חָגְרוּ שְׁאֵרִית כֹּחָם, וַיִּדְלְקוּ אַחֲרָיו בְּעֵינֵיהֶם; עוֹד רָאוּהוּ עוֹלֶה הָרִים וְיוֹרֵד בְּקָעוֹת, אךְ כָּשְׁלוּ רַגְלֵיהֶם, וְלֹא יָכְלוּ לִרְדֹּף אַחֲרָיו, עַד שֶׁנֶּעְלַם מִן הָעַיִן, וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לִרְאוֹתוֹ.

נָדָב בָּכָה, וְנַפְשׁוֹ יָרְעָה, בְּזָכְרוֹ אֶת אִמּוֹ הָרְעֵבָה וְאֶת חֲמֵשׁ הַקְּשִׁיטוֹת, אֲשֶׁר אָמְרָה לִקְנוֹת בָּהֶן כִּכַּר לֶחֶם־שְׂעוֹרִים – וַאֲמַצְיָהוּ הִתְמַרְמֵר בְּבֶכִי, וַיִּזְעַק: “גַּלְגְּלוֹנִי אַיֵּהוּ? אַיֵּה גַּלְגְּלוֹנִי?”

שָׁפָן שְׁפַנִּי!

אוּלַי גַּלְגְּלוֹנִי

בַּדֶּרֶךְ פָּגַעְתָּ

אוּלַי בַּיַּעַר

בְּשָׂדֶה וָהַר?

מְקוֹמוֹ יָדַעְתָּ?

הַשָּׁפָן הֶעֱמִיד אֶת אָזְנָיו כְּמַסְמְרוֹת, וַיִּלְחַץ אֶת זְנָבוֹ בֵּין רַגְלָיו, וּבְטֶרֶם יָשִׁיב דָּבָר, נָשָׂא אֶת רַגְלָיו לִבְרֹחַ, וַיִּפֶן אֶל נָדָב וַיֹּאמַר:

לֹא גַלְגְּלוֹן יָדַעְתִּי,

לֹא קוֹלוֹ שָׁמַעְתִּי;

אַךְ צְלִיל לֶחֶם שְׂעוֹרִים

רָאִיתִי מִתְהַפֵּךְ,

בָּרוּחַ מִתְאַבֵּךְ;

וּרְוֵה דִמְעַת הוֹרִים…

הַשָּׁפָן עוֹד אָמַר לַעֲנוֹת דָּבָר וְלִגְמֹר אֵת אֲשֶׁר הֵחֵל, אַךְ בּוֹ בָּרֶגַע רָאָה אֶת פְּנֵי אֲמַצְיָהוּ הַמְּפִיקִים עֶצֶב, כַּעַס וְרֹעַ לֵב, וַיִּבָּהֵל מִפָּנָיו וַיִּבְרַח.

“הַצְּלִיל אֲשֶׁר רָאָה הַשָּׁפָן”, אָמַר נָדָב בְּדֶמַע: “הֲלֹא הוּא לֶחֶם אִמֵּנוּ, אֲשֶׁר אָמְרָה לִקְנוֹת לַאֲרֻחַת הָעֶרֶב; עַתָּה תִּרְעַב לְלֶחֶם כִּבְיוֹם אֶתְמוֹל”, וַיְמָרֵר בְּבֶכִי.

וַאֲמַצְיָהוּ הֵרִים אֶת קוֹלוֹ וַיִּצְעַק: “גַּלְגְּלוֹנִי אַיֵּהוּ? אַיֵּה גַּלְגְּלוֹנִי?” הַנְּעָרִים הִרְחִיקוּ לָלֶכֶת, וַיַּעַבְרוּ הָרִים, וַיֵּרְדוּ בְּקָעוֹת; וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם, וַיִּרְאוּ אַיָּלָה, וַיְמַהֲרוּ אֵלֶיהָ, וַיֹּאמְרוּ:

אָנָּא, אַיָּלָתִי,

יָפָתִי, תַּמָּתִי!

אוּלַי פָּגַעַתְּ

גַּלְגְּלוֹנִי הַשּׁוֹבַב

מִתְהַפֵּךְ וְסֹבֵב–

אוּלַי יָדַעַתְּ.

וַתַּעַן הָאַיָּלָה וַתֹּאמַר:

גַּלְגְּלוֹנְכֶם פָּגַעְתִּי,

מְקוֹמוֹ יָדַעְתִּי;

וְאַךְ אֲרוּחַתְכֶם

לְיָמִים שְׁלשָׁה

מִכֶּם אֶדְרשָׁה;

אָז אַגִּיד שְׁאֵלַתְכֶם.

נָדָב קָפַץ וְאָמַר: “אִם נֹפֶת מַמְתַּקִּים וְאִם לֶחֶם עֹנִי – אֶת כָּל אֲשֶׁר תִּתֵּן לִי הוֹרָתִי לַאֲרֻחָתִי, אֶתֵּן לָךְ!” אַךְ אֲמַצְיָהוּ עָקַם אֶת פָּנָיו וְלֹא נֵאוֹת לְדִבְרֵי הָאַיָּלָה; וַתִּקְפֹּץ מֵעַל לְרֹאשׁ הַנְּעָרִים, וַתֵּלֶךְ לְדַרְכָּהּ, וְהַנְּעָרִים הָלְכוּ הָלְאָה.

בֵּין כֹּה, וְהִנֵּה רַד הַיּוֹם; וַיֹּאמְרוּ הַבָּנִים לָשׁוּב הַבַּיְתָה, אַךְ תָּעֹֹה תָּעוּ וַיֹּאבְדוּ דֶרֶךְ, וַיֵּשְׁבוּ עַל תֶּלֶם־שָׂדֶה וַיִּתְּנוּ קוֹלָם בְּבֶכִי. לַאֲמַצְיָהוּ הֵחֵלוּ הָרָעָב וְהַקֹּר לְהָצִיק, וַיֵּבְךְּ, – וְנָדָב זָכַר אֶת אִמּוֹ הָרְעֵבָה, וַיֹּאמַר: “הַמְעַט לָהּ, כִּי תִרְעַב כָּל הַיּוֹם, וְדָאֲגָה גַם לָנוּ, בִּרְאוֹתָהּ כִּי לֹא שַׁבְנוּ הַבַּיְתָה!”

וְכַאֲשֶׁר רָאוּ הַנְּעָרִים, כִּי נָטָה הַשֶּׁמֶשׁ לַעֲרֹב, וַיָּבוֹא פַּחַד בְּלִבָּם פֶּן יִשָּׁאֲרוּ בַּשָּׂדֶה כָּל הַלַּיְלָה, וְהֵמָּה לֹא נִסּוּ עוֹד לָצֵאת מִפֶּתַח בֵּיתָם בַּלַּיְלָה, וַיּוֹסִיפוּ לִבְכּוֹת. וְנָדָב אָמַר: “אֵלִי! חוּסָה נָא עַל אִמִּי הָרְעֵבָה וַהֲשִׁיבֵנוּ אֵלֶיהָ!”

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר גָּמַר נָדָב אֶת תְּפִלָּתוֹ הַקְּצָרָה, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה יוֹנָה מְקַשְׁקֶשֶׁת בִּכְנָפֶיהָ, וַיְמַהֲרוּ אֵלֶיהָ וַיְסַפְּרוּ לָהּ אֶת דְּבַר אֲסוֹנָם, וַיִּבְכּוּ מְאֹד. וַתֹּאמֶר הַיּוֹנָה: “אֶרְחָמְכֶם,בָּנִים, וְאֶחְמֹל עַל הוֹרַתְכֶם, כִּי אֵם אוֹבֶדֶת הֵן גַּם אָנִי: אֶפְרֹחַי יָצְאוּ מִקִּנִּי וְלֹא שָׁבוּ אֵלַי; וְאָמְנָם הֵן לֹא הִרְחַקְתֶּם מִן הָעִיר כְּמֵאָה טִיסוֹת, וְגַם גַּלְגְּלוֹנְכֶם לֹא רָחוֹק מִכֶּם”. וַתַּסֵּב הַיּוֹנָה אֶת פָּנֶיהָ מוּל פְּנֵי הַיַּעַר, אֲשֶׁר נִרְאָה פִּתְאֹם בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַתֹּאמַר:

“פְּנוּ לָכֶם הַיַּעֲרָה! שָׁם תִּמְצְאוּ מְעָרָה, וְעַל פִּיהָ שְׁפִיפוֹן; שָׁם לֶכֶת תַּעֲמִיקוּ! תַּצִּיעוּ, תַּרְחִיקוּ! שָׁם גַּם הַגַּלְגְּלוֹן, אַךְ הִזָּהֲרוּ מִדַּבֵּר דָּבָר, כִּי שָׁם חֹבֵר חֶבֶר לַיְלָדִים אֹרֵב. וְאִם תָּנִידוּ שְׂפָתַיִם אוֹ תִקְרְצוּ עֵינַיִם תִּלָּכְדוּ בִּקְסָמָיו”.

הַנְּעָרִים אָחֲזוּ דַּרְכָּם הַיַּעֲרָה, וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה אִישׁ עִוֵּר בְּאַחַת מֵעֵינָיו, עָטוּף שְׁחוֹרִים, יוֹשֵׁב עַל גַּל עֲצָמוֹת וּבְיָדוֹ גַּלְגְּלוֹן טוֹב וְיָפֶה. וְהוּא קוֹרֵץ בְּעֵינָיו לַיְלָדִים, וּמַרְאֶה אֶת הַגַּלְגְּלוֹן לְעֵינֵיהֶם. נָדָב שָׂם אֶת עֵינָיו בַּגַּלְגְּלוֹן, וַיַּרְא כִּי אָמְנָם גַּלְגְּלוֹן הוּא לְכָל מִשְׁפָּטָיו, אַךְ הַנּוּן וְהַגִּימֶל וְהַהֵא וְהַשִּׁין אֵינָן בּוֹלְטוֹת מֵעַל צַלְעוֹתָיו, וְעַל מְקוֹמָן צְלָמִים וּתְרָפִים. אָז זָכַר אֶת דִּבְרֵי הַיּוֹנָה, וַיָּבֶן כִּי הוּא הוּא הַקּוֹסֵם אֲשֶׁר אָמְרָה לוֹ, וַיָּשֶׂם מַחְסוֹם לְפִיו.

וְאֲמַצְיָהוּ כְּבָר אָמַר לִקְרֹא: “הִנֵּה גַּלְגְּלוֹנִי”! אַךְ נָדָב קִדְּמָהוּ, וַיָּשֶׂם אֶת יָדוֹ עַל פִּי אָחִיו, וְלֹא נְתָנוֹ לְדַבֵּר, וַיְמַהֲרוּ לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם; וַיָּבוֹאוּ הַיַּעֲרָה, וַיִּסְפְּרוּ שִׁבְעָה עֵצִים, וּמִשָּׁם פָּנוּ יָמִינָה ויִּמְנוּ שִׁבְעָה צְעָדִים, וַיִּמְצְאוּ שָׁם אֶת הַמְּעָרָה, וְעַל פִּיהָ שְׁפִיפוֹן מְאֹד נוֹרָא; וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת. אָז שָׁמְעוּ קוֹל מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם:

“מְנוּ אֶת הַחוּטִים בְּצִיצִיּוֹת בִּגְדֵיכֶם! אִם שְׁמֹנָה תִּמְצָאוּ – אַךְ אַל תְּכַחֲדוּ כַּחֵד – אָז בְּלִי פַּחַד לַמְּעָרָה תָּבוֹאוּ”.

אֲמַצְיָהוּ מָנָה אֶת צִיצִיּוֹתָיו, וַיִּמְצָא בְּאַחַת מֵהֶן שִׁשָּׁה חוּטִים, וְהַשְּׁבִיעִי – קָצוּץ וְנִפְסָל; וּבְצִיצִיּוֹת נָדָב לֹא חָסַר מְאוּם, וַיָּבוֹא נָדָב אֶל הַמְּעָרָה, וַאֲמַצְיָהוּ נִשְׁאַר בַּחוּץ.

נָדָב בָּא אֶל הַמְּעָרָה, וְהִנֵּה חשֶׁךְ וַעֲלָטָה סְבִיבָיו, וַיֶּחֱרַד מְאֹד, וַיֵּלֶךְ זְמַן רָב, וַיְמַשֵּׁשׁ בַּקִּירוֹת כְּעִוֵּר, וַיִּלְאֶה לִמְצֹא אֶת הַפֶּתַח. אַךְ פִּתְאֹם נִרְאָה לְעֵינָיו שְׁבִיב אוֹר מֵהַקִּיר הַיְמָנִי, וַיָּבֶן כִּי שָׁם פֶּתַח לָבוֹא פְּנִימָה; וַיִּקְרַב וַיִּגַּע בְּכַפּוֹת הַמַּנְעוּל, ותִּפָּתַח דֶּלֶת, וְהִנֵּה רַגְלָיו עוֹמְדוֹת בְּתוֹךְ אוּלָם גָּדוֹל רְחַב יָדַיִם; רִצְפָּתוֹ – רִצְפַּת שַׁיִשׁ וְקִירוֹתָיו – רְאִי מוּצָק, וְהַסִּפּוּן כְּמַרְאֵה הָרָקִיעַ בְּלֵיל בָּהִיר. בְּתוֹךְ הָאוּלָם עוֹמֶדֶת מְנוֹרַת זָהָב עַל בָּסִיס גָּבֹהַּ, וּשְׁמֹנָה קָנִים לָהּ, וְאוּלָם הַקָּנִים הָהֵם לֹא כְּעֵין הַקָּנִים אֲשֶׁר בִּמְנוֹרָתֵנוּ, כִּי אִם תְּמוּנַת יוֹנָה פּוֹרֶשֶׂת כְּנָפַיִם לְכָל קָנֶה, וּבְפִי כָּל יוֹנָה אֶבֶן שֹׁהַם וְיָשְׁפֵּה; וְנֹגַהּ וּמַרְאֶה לָאֲבָנִים כְּנֹגַהּ הַיָּרֵחַ; וּלְכָל אֶבֶן וָאֶבֶן תְּמוּנַת אוֹת אַחַת: תְּמוּנַת נוּן, תְּמוּנַת רֵישׁ, תְּמוּנַת וָו, תְּמוּנַת תָּיו – עַל צֶלַע אַחַת; תְּמוּנַת חֵית, תְּמוּנַת נוּן, תְּמוּנַת כָּף וּתְמוּנַת הֵא לַצֶּלַע הַשֵּׁנִית, וּבְהִצְטָרֵף הָאוֹתִיּוֹת הָאֵלֶּה וַיָּאִירוּ לָעַיִן “נֵרוֹת חֲנֻכָּה”. וְהַמִּלִּים הָאֵלֶּה נִשְׁקְפוּ מֵעַל קִירוֹת הָרְאִי לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת, וַיָּאִירוּ אֶת כָּל הַבַּיִת.. עַל יְמִין הָאוּלָם עָמַד שֻׁלְחַן זָהָב, וְכִסְאוֹת שֵׁן סְבִיבוֹ, וְעַל הַכִּסֵּא הָרָם וְהַנִּשָּׂא יוֹשֵׁב אִישׁ שֵׂיבָה, וּמִמַּעַל לְרֹאשׁוֹ חָקוּק בַּכִּסֵּא שֵׁם מַתִּתְיָהוּ הַכֹּהֵן, וְעַל יֶתֶר הַכִּסְאוֹת יוֹשְׁבִים בְּנֵי מַתִּתְיָהוּ: יוֹחָנָן, שִׁמְעוֹן וִיהוּדָה, אֶלְעָזָר וְיוֹנָתָן.

כִּרְאוֹת הַזָּקֵן אֶת פְּנֵי הַנַּעַר, הֵאִיר אֵלָיו פָּנִים, וַיָּקָם וַיִּקַּח בְּיָדוֹ צְלִיל לֶחֶם שְׂעוֹרִים מֵעַל הַשֻּׁלְחָן, וַיִּתֵּן לַנַּעַר וַיֹּאמַר:

“הֵא לְךָ, נַעַר תָּמִים, הֵא לְךָ גַּלְגְּלוֹנֶךָ! מִצְּלִיל לֶחֶם בָּא וּצְלִיל לֶחֶם שָׁב לִהְיוֹת. אֶת הַצְּלִיל הַזֶּה תִּתֵּן לְאִמֶּךָ, וְהָיָה בְּכָל עֵת אֲשֶׁר תִּרְעָבוּ, תֹּאכְלוּ מִן הַצְּלִיל, וְכֹל אֲשֶׁר תִּתְאַו נַפְשְׁכֶם, תִּמְצְאוּ בּוֹ אֶת טַעְמוֹ; וְהַצְּלִיל לֹא יִכְלֶה וְלֹא יֶחְסַר כָּל הַיָּמִים; וּלְךָ, יֶלֶד נֶחְמָד, הֵא לְךָ גַּלְגְּלוֹן זָהָב”. וַיִּתֶּן לוֹ גַּלְגְּלוֹן זָהָב טָהוֹר וּבַעַל כְּנָפַיִם.

אָז קָם יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי מִמְּקוֹמוֹ, וַיִּקַּח חֶרֶב זָהָב טָהוֹר, וַיִּצְמְדֶהָ עַל מָתְנֵי נָדָב, וַיֹּאמֶר: “זֹאת לְךָ תְּשׁוּרָה לַחֲנֻכָּה מֵאֵת בְּנֵי מַתִּתְיָהוּ הַכֹּהֵן!”

וְיוֹנָתָן, הַצָּעִיר בִּבְנֵי הַחַשְׁמוֹנָאִים, אָחַז אֶת נָדָב בְּיָדוֹ וַיּוֹבִילֵהוּ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר לְנָדָב וְלַאֲמַצְיָהוּ: "עִצְמוּ עֵינֵיכֶם! וַיַּעַצְמוּ עֵינֵיהֶם. "פִּקְחוּ עֵינַיִם! " שָׁמְעוּ כְּרֶגַע קוֹל מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם.

הַנְּעָרִים פָּקְחוּ עֵינֵיהֶם, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה לִפְנֵי שַׁעַר עִירָם רַגְלֵיהֶם עוֹמְדוֹת.

וַיָּבוֹאּו הַנְּעָרִים אֶל אִמָּם, וַתִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם מְאֹד, כִּי כְּבָר חָשַׁךְ הַיּוֹם, וַתִּדְאַג לָהֶם; וְעוֹד יוֹתֵר שָׂמְחָה בְּשָׁמְעָהּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר קָרָה לְבָנֶיהָ, וּבִרְאוֹתָהּ כִּי נוֹשְׁעָה בַּצְּלִיל, כִּי כְּדִבְרֵי מַתִּתְיָהוּ כֵּן הָיָה: גַּם טַעַם בָּשָׂר וּמִגְדָּנוֹת גַּם טַעַם יַיִן וְחָלָב הָיָה בַּצְּלִיל, וְלֹא כָלָה וְלֹא חָסָר.

כֵּן גַּם שָׂמַח נָדָב עַל גַּלְגְּלוֹנוֹ וְחַרְבּוֹ; וְהַחֶרֶב לֹא חֶרֶב חַדָּה וְלֹא לֻטָּשָׁה, אַךְ הִיא נָתְנָה לִוְיַת חֵן וְהָדָר לַנַּעַר, עַד כִּי מָצָא חֵן גַּם בְּעֵינֵי מְשַׂנְּאָיו, וַיִּשְׁבְּ בְּיָפְיוֹ שְׁבִי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יָכְלָה חֶרֶב חַדָּה לִשְׁבּוֹת.

אַךְ אֲמַצְיָהוּ הָיָה סַר וְזָעֵף, וְכָל עֵת אָכְלוֹ מִן הַצְּלִיל הִכָּהוּ לְבָבוֹ, וַיְהִי עֲצוּב רוּחַ כָּל הַיָּמִים.

וּנְעָרִים רַבִּים אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת דְּבַר נָדָב וְאֶת אֲשֶׁר קָרָהוּ, מִהֲרוּ לָצֵאת אֶל הַשָּׂדֶה וּלְחַפֵּשׂ עִקְּבוֹת הַיַּעַר וְהַמְּעָרָה, אַךְ לַשָּׁוְא: לֹא מָצְאוּ כָּל יַעַר וְכָל מְעָרָה.