יַלְדֵי שְׁלֹמֹה הַחֶבְרוֹנִי עָמְדוּ צְפוּפִים בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁל חֲנֻכָּה וְחִכּוּ לְאַבָּא, עַד שֶׁיִּגְמֹר אֶת מִזְמוֹרָיו עַל הַנֵּר, וְיִפְנֶה אֲלֵיהֶם לָתֵת לְכָל אֶחָד אֶת “דְּמֵי חֲנֻכָּה”, כַּאֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ.
יוֹתֵר מִכֻּלָּם קָצְרָה רוּחוֹ שֶׁל דָּוִד הַקָּטָן, נַעַר בֶּן תֵּשַׁע, וְהוּא הָיָה הַצָּעִיר בְּאֶחָיו וְהַשּׁוֹבָב בְּכָל נַעֲרֵי הָעִיר. נִדְמָה לוֹ, שֶׁמִּזְמוֹרִים אֵלּוּ, שֶׁאַבָּא מְזַמֵּר הֵם אֲרֻכִּים־אֲרֻכִּים לְאֵין קֵץ, וְאֵין בָּהֶם שׁוּם נֹעַם. יוֹשֵׁב הוּא וְקָם, קָם וְיוֹשֵׁב, וּמַחֲלִיף אֶת מְקוֹמוֹ לִרְגָעִים – וּמִתּוֹךְ קֹצֶר־רוּחַ הוּא בָּא לְפִי שָׁעָה בְּשִׂיחָה עִם אֶחָיו: חָפֵץ הוּא לְשַׁעֵר מֵרֹאשׁ, כַּמָּה יִתֵּן אַבָּא לְכָל אֶחָד מֵהֶם.
– הֲיוֹדֵעַ עֲתִידוֹת אֲנִי? – עוֹנֵהוּ בְּהַקְפָּדָה זְבֻלוּן הַבְּכוֹר, נַעַר בֶּן שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה – מְשַׁעֵר אֲנִי שֶׁיִּתֵּן עֶשֶׂר עֶשֶׂר אֲגוֹרוֹת.
– וְאוּלַי יִתֵּן עֶשְׂרִים עֶשְׂרִים – מְשַׁעֵר נַפְתָּלִי – מֵאַין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא יִתֵּן עֶשְׂרִים?
– רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבַרֶיךָ יוֹתֵר מִדִּבְרֵי זְבֻלוּן – מִתְעָרֵב שְׁמוּאֵל בַּשִּׂיחָה – אַבָּא יִתֵּן בְּוַדַּאי עֶשְׂרִים לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ.
– אִם יִתֵּן לָכֶם עֶשְׂרִים – קוֹרֵא דָוִד הַקָּטָן – אָז יִתֵּן לִי שִׁשִּׁים.
– מַדּוּעַ? – תְּמֵהִים הָאַחִים.
– הֲלֹא כָּךְ הוּא הַחֶשְׁבּוֹן – עוֹנֶה דָוִד בִּתְמִימוּת – כַּמָּה אַחִים אַתֶּם לִי? – שְׁלשָׁה! עֶשְׂרִים לְגֻלְגֹּלֶת, הֲרֵי שִׁשִּׁים לָכֶם! וּבַמֶּה גָרוּעַ אֲנִי מִכֶּם, שֶׁיִּתֵּן לִי אַבָּא פָּחוֹת?
הַנְּעָרִים צָחֲקוּ בְּלַחַשׁ, שֶׁלֹּא יְבַלְבְּלוּ אֶת אֲבִיהֶם הָעוֹמֵד וּמְזַמֵר עַל הַנֵּרוֹת, וְהִתְחִילוּ לְהָבִין אֶת הַשּׁוֹבָב הַתָּמִים וּלְהוֹכִיחַ לוֹ שֶׁחֶשְׁבּוֹנוֹ אֵינֹו נָכוֹן; אֲבָל דָּוִד הַקָּטָן עוֹמֵד עַל דַּעְתּוֹ, וְכָל טַעֲנוֹת אֶחָיו אֵינָן מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמֶּנָּה. אוֹהֵב הַקָּטָן אֶת כָּל אֶחָיו יַחַד וּבְשָׁוֶה; אֵין אֶחָד מֵהֶם גָּרוּעַ אוֹ יָפֶה בְּעֵינָיו מֵחֲבֵרָיו עַד שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּעֵינָיו כְּנֶפֶשׁ אַחַת טוֹבָה וַאֲהוּבָה. יוֹדֵעַ הוּא, שֶׁבְּבֵית אָבִיו יֶשְׁנוֹ הוּא וְאֶחָיו; וְאִם לְאֶחָיו יִנָּתֵן שִׁשִּׁים, מַדּוּעַ זֶה בֶּאֱמֶת יִגָּרַע חֶלְקוֹ הוּא?
בֵּין כָּךְ גָּמַר אַבָּא אֶת מִזְמוֹרָיו, וּפָנָה אֶל הַיְלָדִים.
דְּמֵי חֲנֻכָּה חֲפֵצִים אַתֶּם, בָּנִים?
הַנְּעָרִים הוֹרִידוּ עֵינֵיהֶם לָאָרֶץ וְשָׁתְקוּ
רַק דָּוִד הַקָּטָן נָשָׂא עֵינָיו אֶל אָבִיו וְקָרָא: – חֲפֵצִים אָנוּ כֻּלָּנוּ! אֲנִי חָפֵץ, זְבֻלוּן חָפֵץ, נַפְתָּלִי וּשְׁמוּאֵל – כֻּלָּנוּ חֲפֵצִים דְּמֵי חֲנֻכָּה.
– רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים אַתָּה לִי – קָרָא עָלָיו אָבִיו בִּצְחוֹק עָצוּר – טוֹב הַדָּבָר; הִנֵּה הֲכִינוֹתִי לָכֶם אַרְבַע חֲפִיסוֹת. בְּכָל חֲפִיסָה כְּרוּכָה מַטְבֵּעַ אַחַת. בְּגוֹרָל תִּזְכּוּ אִישׁ בְּחֶלְקוֹ. גְּשׁוּ וּקְחוּ!
חֲלֻקָּה זוֹ לֹא טוֹבָה הָיְתָה בְּעֵינֵי “רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים” הַקָּטָן. חָפֵץ הָיָה לְהַסְכִּים לְכָךְ, וּבִלְבַד שֶׁיִּמְסֹר לוֹ אַבָּא סִמָּן, בְּאֵיזוֹ חֲפִיסָה כְּרוּכָה הַמַּטְבֵּעַ הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר; אֲבָל עַתָּה הֲלֹא יֵשׁ לַחֲשׁשׁ שֶׁמָּא יִקַּח אֶת הַמַּטְבֵּעַ הַקְּטַנָּה בְּיוֹתֵר, וְאֵיךְ יָכוֹל הוּא לְהַסְכִּים לַחֲלֻקָּה כָּזוֹ?
אֲבָל אַבָּא בְּאַחַת – בְּגוֹרָל תִּזְכּוּ בְּחֶלְקֵיכֶם!
דָּוִד הִשְׁתַּקַּע בְּמַחֲשָׁבוֹת, אֵיךְ לָצֵאת מִן הַמֵּצַר; לַסּוֹף קָם וְהוֹדִיעַ, שֶׁהוּא נָכוֹן לָקַחַת אֶת הַמַּטְבֵּעַ הַקְּטַנָּה בְּיוֹתֵר. וְרַק תְּנַאי אֶחָד הוּא מַתְנֶה, שֶׁלֹּא יְשַׂחֲקוּ אֶחָיו עִם נְעָרִים אֲחֵרִים רַק עִמּוֹ.
שַׂחֲקָן חָרוּץ הוּא דָוִד הַקָּטָן; מַאֲמִין הוּא בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוּא יִזְכֶּה בְּכָל כֶּסֶף אֶחָיו.
הַחֲפִיסוֹת נִפְתְּחוּ, וְנִגְלָה הַדָּבָר, שֶׁבְּכָל אַחַת מֵהֶן הָיָה סְכוּם שָׁוֶה – לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר מִן הַשְּׁאָר. אֲבָל דָּוִד דּוֹרֵשׁ מֵאֶחָיו, שֶׁיְּקַיְּמוּ אֶת הַתְּנַאי, וְיֵשְׁבוּ לְשַׂחֵק.
דָּוִד “רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים” לָקַח אֶת הַסְּבִיבוֹן בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, קָם עַל רַגְלָיו, וְהִפְרִיחַ אוֹתוֹ עַל הַשֻּלְחָן.
זְרְרְרְר… סוֹבֵב הוֹלֵךְ הַסְּבִיבוֹן… מְאַחֵר הוּא לִנְפֹּל. אֵינוֹ חָפֵץ לָדַעַת שֶׁנְּפִילָתוֹ כָּל־כָּךְ נְחוּצָה לַמְשַׂחֲקִים.
– נוּן.
– לֹא, גִּימֶל!
רַק גִּימֶלִים עוֹלוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל דָּוִד; יָרֵא הוּא מִפְּנֵי הַשִּׁין, כִּי בַּשִּׁין אֵינוֹ יָכוֹל לְהָטִיל סָפֵק; אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹפֶלֶת נוּן, הוּא מִתְעַקֵּשׁ וְאוֹמֵר שֶׁזּוֹהִי גִימֶל וּרְאָיָה לַדָּבָר הוּא מֵבִיא שֶׁגַּם בַּסִּדּוּר יֵשׁ לִפְעָמִים גִּימֶלִים כָּאֵלֶּה, הָדּוֹמוֹת לְנוּן.
וּמִתְקוֹטְטִים הַנְּעָרִים בְּלַחַשׁ; וְדָוִד מִתְעַקֵּשׁ וְעוֹמֵד עַל דַּעְתּוֹ. אֵין הָאַחִים חֲפֵצִים לְהָקִים שָׁאוֹן בַּבַּיִת, וְנִכְנָעִים מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל אֲחִיהֶם הַקָּטָן; וְהוּא הוֹלֵךְ וְזוֹכֶה.
חָפֵץ אַבָּא לְנַסּוֹת אֶת הַקָּטָן, אִם כֹּה גָבְרָה בּוֹ תַאֲוַת הַמָּמוֹן וְאָמַר:
– דָּוִד! אֲנִי נוֹתֵן לְךָ סְכוּם הַכֶּסֶף, שֶׁאַתָּה יָכוֹל לִזְכּוֹת מֵאַחֶיָך, אַךְ בִּתְנַאי שֶׁתֶּחְדַּל לְשַׂחֵק.
אֲבָל לֹא! – חָפֵץ דָּוִד לִזְכּוֹת בְּמִשְׂחָק. אֵין לַכֶּסֶף כָּל עֵרֶךְ בְּעֵינָיו, אֶלָּא זֶה שֶׁיְּכוֹלִים לְשַׂחֵק בּוֹ וְלִזְכּוֹת. הָעִקָּר – לִזְכּוֹת.
וּמְשַׂחֲקִים הַנְּעָרִים וּמְשַׂחֲקִים; וּמַחְלִיפִים מִשְׂחָק בְּמִשְׂחָק. זֶה מַפְסִיד, זֶה זוֹכֶה; אַךְ הִנֵּה הִגִּיעַ הַמִּשְׂחָק לִמְרוֹם קִצּוֹ: קֹמֶץ הָגוּן שֶׁל פְּרוּטוֹת מֻנָּח עַל הַשֻּׁלְחָן. דָּוִד מַעֲמִיד אֶת הַסְּבִיבוֹן, לוֹחֵשׁ עָלָיו: גִּימֶל אוֹ הֵא, וְיוֹתֵר טוֹב – גִּימֶל.
הוּא מַפְרִיחַ אֶת הַסְּבִיבוֹן בַּחֲרִיצוּת רַבָּה. הַסְּבִיבוֹן הִסְתּוֹבֵב בִּמְרוּצָה, עַד שֶׁלֹּא נִרְאֲתָה צוּרָתוֹ. דּוֹמֶה הָיָה, שֶׁאֵיזוֹ צִפֹּרֶת־כְּרָמִים מְעוֹפֶפֶת, רוֹקֶדֶת, מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַשֻּׁלְחָן.
לֵב דָּוִד דּוֹפֵק בּוֹ: אִם יִפֹּל הַפַּעַם “גִּימֶל”, יִזְכֶּה בִּסְכוּם גָּדוֹל בְּבַת אַחַת; וְזֶהוּ הַמַּחֲזוֹר הָאַחֲרוֹן, אַף פְּרוּטָה לֹא נִשְׁאֲרָה עוֹד לְאֶחָיו.
…זְז…זְזְז…יָחוּג יָנוּעַ הַסְּבִיבוֹן, יְגַלֶּה סוֹדוֹת בְּשָׂפָה שֶׁאֵינָהּ מוּבֶנֶת לַמְשַׂחֲקִים, הוֹלֵךְ וְנוֹטֶה הֵנָּה וָהֵנָּה…וְכָל מַה שֶׁהוּא מִתְקָרֵב לִנְפִילָתוֹ, הוּא מְגַלֶּה יוֹתֵר אֶת צוּרָתוֹ; אָמְנָם הוּא מִתְעַקֵּשׁ בָּרְגָעִים הָאַחֲרוֹנִים, קָשֶׁה לוֹ לִנְפֹּל בִּשְׁבִיל תּוֹעֶלֶת אֲחֵרִים. אֲבָל כְּבָר נִגְזַר עָלָיו מִשֵּׁשֶּׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית שֶׁיִּפֹּל.
לַסּוֹף הֵבִין הַסְּבִיבוֹן, שֶׁטּוֹב־טוֹב לוֹ לִשְׁכַּב פְּרַקְדָּן, מִלָּרוּץ עַל רֶגֶל אַחַת וְסָבוֹב עַל חֹד צַר – וַיִּשְׁכַּב.
כָּל הַיָּדַיִם מִהֲרוּ אֶל הַנּוֹפֵל. חֲפֵצִים הָיוּ כֻּלָּם לִרְאוֹת אֶת הַסּוֹד שֶׁנִּתְגַּלָּה: אֶת “הָאוֹת” שֶׁנָּפְלָה לְטוֹבַת אֶחָד מֵהֶם; וְכָךְ הִתְהַפֵּךְ הַסְּבִיבוֹן בִּידֵיהֶם, וְלֹא נוֹדְעָה הָאוֹת.
אָז קָמָה מְרִיבָה; הָאַחִים דָּרְשׁוּ, כִּי דָוִד יַחֲזֹר עַל מַהֲלָכוֹ; אֲבָל דָּוִד טָעַן: וּמֵאַיִן אַתֶּם יוֹדְעִים, שֶׁלֹּא נָפְלָה לִי גִּימֶל? וְהִנֵּה הַכֶּסֶף כְּבָר בְּיָדִי!
חָפֵץ הָיָה אַבָּא לְהַשְׁקִיט אֶת הָרִיב וַיִּקְרָא: – מִתְקוֹטְטִים אַתֶּם, בָּנִים, עַל דְּמֵי חֲנֻכָּה, אֲבָל הַיְדַעְתֶּם מַהוּ חֲנֻכָּה?
– אֲנִי יוֹדֵעַ, אֲנִי יוֹדֵעַ – קָרָא דָוִד
– אֱמֹר, אִם יוֹדֵעַ אַתָּה.
– בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁל חֲנֻכָּה… עָשִׂינוּ… בַּנְק עִבְרִי לִקְנוֹת אֶת אֶרֶץ ־יִשְׂרָאֵל.
צָחַק שְׁלֹמֹה, צָחֲקוּ הַנְּעָרִים; וְדָוִד הִבִּיט עֲלֵיהֶם מִשְׁתָּאֶה וְכוֹעֵס:
“מַה הֵם צוֹחֲקִים? הַאִם לֹא כָּךְ הוּא הַדָּבָר?!”
– כֵּן הוּא הַדָּבָר – מְבָאֵר לוֹ אָבִיו – בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁל חֲנֻכָּה, אֲבָל הֵן שְׁמוֹנָה יָמִים לְחַג הַחֲנֻכָּה! מָה הֵם שְׁמוֹנַת הַיָּמִים? לָמָּה סְבִיבוֹן זֶה? וּמָה הֵן הָאוֹתִיּוֹת גִּימֶל וְהֵא, שֶׁאַתָּה זוֹכֶה בָּהֶן וְנוּן וְשִׁין הַמְּבִיאוֹת לְךָ הֶפְסֵד – יוֹדֵעַ אַתָּה כָּל זֹאת? אִם אֵינְךָ יוֹדֵעַ, בּוֹא וַאֲסַפֵּר לְךָ.
כַּאֲשֶׁר שָׁמַע דָּוִד “סִפּוּר”, שָׁקְעָה הִתְלַהֲבוּתוֹ לַמִּשְׂחָק. הִנִּיחַ אֶת הַכֶּסֶף מִיָּדוֹ, וְהֵרִים אֶת עֵינָיו הַנּוֹצְצוֹת אֶל אָבִיו. אוֹהֵב הָיָה מְאֹד לִשְׁמֹעַ סִפּוּרִים.
הַנְּעָרִים שָׁקְטוּ וְיָשְׁבוּ סָבִיב לַשֻּׁלְחָן; הֵם כְּבָר יָדְעוּ הַרְבֵּה סִפּוּרִים עַל אוֹדוֹת חֲנֻכָּה וְעַל אוֹדוֹת הַמַּכַּבִּים וְהַחַשְׁמוֹנָאִים. אֲבָל אִם אֲבִיהֶם חָפֵץ לְסַפֵּר לָהֶם סִפּוּר יִהְיֶה זֶה בְּוַדַּאי סִפּוּר חָדָשׁ, שֶׁלֹא שָׁמְעוּ אוֹתוֹ עַד הַיּוֹם.
וּשְׁלֹמֹה מַתְחִיל לְסַפֵּר: בִּימֵי הַחַשְׁמוֹנָאִים הָיָה הַָּדָבָר. אָז הָיִינוּ יוֹשְׁבִים עוֹד עַל אַדְמָתֵנוּ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. הֲלֹא יוֹדְעִים אַתֶּם, רַבִּים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בְּבָבֶל וּבְפָרַס, וְלֹא עָלוּ עִם עֶזְרָא לְאַרְצָם, הִתְפַּזְּרוּ וּבָאוּ לָגוּר בַּאֲרָצוֹת נָכְרִיּוֹת. רָאוּ הַגּוֹיִים אֶת דַּרְכֵי הַיְּהוּדִים הָהֵם וְאֶת תּוֹרָתָם, וְיָדְעוּ כִּי אֵין אֱלֹהִים כֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֵין תּוֹרָה תְּמִימָה נְעִימָה כְּתוֹרַת יִשְׂרָאֵל, וְאֵין עַם חָכָם כְּעַם יִשְׂרָאֵל. וְהִתְחִילוּ בָּאים מֵאֲרָצוֹת רַבּוֹת וּבְיִחוּד מֵאֶרֶץ יָוָן – לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִלְמֹד חָכְמָה וָדַעַת מִפִּי חַכְמֵי הַיְּהוּדִים. וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ מִן הַגּוֹיִים הָאֵלֶּה לְאַרְצֵנוּ, רָאוּ כִּי אֵין אֶרֶץ נֶחְמָדָה כְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בְּהָרֶיהָ, בַּעֲמָקֶיהָ בִּיעָרֶיהָ וּבְנַהֲרוֹתֶיהָ, בִּתְאֵנֶיהָ וְרִמּוֹנֶיהָ, בִּפְרָחֶיהָ וְצִפֳּרֶיהָ וּבְכָל אֲשֶׁר בָּהּ – וַיֵּאָחֲזוּ הַגֵּרִים בָּאָרֶץ וַיִּהְיוּ תוֹשָׁבֶיהָ. “טוֹבִים יְמֵי־הַסְּתָו בְּאֶרֶץ יְהוּדָה מֵאָבִיב וָקַיִץ בְּאֶרֶץ הָעַמִּים” – אָמְרוּ הַגֵּרִים הַתּוֹשָׁבִים. וְיוֹתֵר מִכֹּל נָעַם לְחִכָּם יֵין אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. “טוֹב תְּמַד הַכַּרְמֶל מִיֵּין יָוָן; וַעֲסִיס לְבָנוֹן – מִשֵּׁכַר מִצְרַיִם” – הִגִּידוּ הַכֹּל.
וּמִיּוֹם לְיוֹם נוֹסְעִים יְהוּדִים לְאַרְצוֹת הַגּוֹיִים לְלַמְּדָם תּוֹרָה וָדַעַת, וּמִיּוֹם לְיוֹם בָּאִים גּוֹיִים בְּנַחֲלַת יִשְׂרָאֵל וְנֶאֱחָזִים בָּהּ. אֶזְרְחֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ וּמָעֲטוּ וְתוֹשָׁבֵי הַגּוֹיִים הָלְכוּ וְרַבּוּ. וַיִּהְיוּ הַתּוֹשָׁבִים לוֹמְדִים תּוֹרָה וְחָכְמָה בַּיּוֹם בְּבָתֵּי־הַמִּדְרָשׁ וּמְאַחֲרִים בַּנֶּשֶׁף בְּבָתֵּי־הַמַּרְזֵחַ. וַיִּהְיוּ שָׁם רַבִּים מֵחַכְמֵי יָוָן, אֲשֶׁר יָדְעוּ בְּחָכְמָתָם, כִּי בֶּן־אָדָם רִמָּה וְתוֹלֵעָה וְכִי כֶּסֶף וְזָהָב אֵינָם אֶלָּא צַעֲצוּעִים לִבְנֵי־אָדָם פְּתָאִים;
וּבְכָל זֹאת לֹא נִמְנְעוּ מִקְּנוֹת לָהֶם עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּמֵעֲשֹׁק שְׂכַר שָׂכִיר. וְלֹא הָיְתָה רוּחַ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל נוֹחָה מִמַּעַשֵׂיהֶם אֵלֶּה, וְעָמְדוּ וְהִכְרִיזוּ: “מִי שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת!”
וְהַיְּהוּדִים מִתְמַעֲטִים, וְהַיְּוָנִים מִתְרַבִּים. וְהִתְגַּעְגְּעוּ הַיְּוָנִים לְכָל תַּעֲלוּלֵיהֶם, אֲשֶׁר הָיוּ עוֹשִׂים בְּאַרְצוֹתָם; כִּי שָׁם הָיוּ לָהֶם בָּתֵּי־מַרְזֵחַ הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבָתֵּי־מִשְׂחָק וְגַנִּים לְטִיּוּל, אֲשֶׁר הָיוּ עוֹשִׂים שָׁם מַעֲשִׂים מְכֹעָרִים וְתוֹעֵבוֹת נוֹרָאוֹת – וַיֹּאמְרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ: “הָבָה נִבְנֶה לָנוּ כָּאֵלֶּה גַּם פֹּה!” וְהָיוּ שָׁם יְהוּדִים רַבִּים בְּנֵי־בְּלִיַּעַל, אֲשֶׁר הִתְחַבְּרוּ עִם הַיְּוָנִים וְקָרְאוּ יַחַד:" בָּתֵּי־מַרְזֵחַ! בָּתֵּי־מִשְׂחָק! נַהֲפֹךְ אֶת בָּתֵּי־הַמִּדְרָשׁ לְבָתֵּי־מַרְזֵחַ!"
וֶאֱלִילִים רַבִּים הָיוּ לַיְּוָנִים: אֱלִיל לַשֶּׁמֶשׁ, אֱלִיל לָרַעַם, לַבָּרָק, לַיּוֹם, לַלַּיְלָה – אֱלִילֵי כֶּסֶף וְזָהָב כֻּלָּם; וַיָּבִיאוּ אוֹתָם לְאַרְצֵנוּ וַיְלַמְּדוּ אֶת צְעִירֵי בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם.
אָז רָאוּ הַחֲכָמִים כִּי יוֹתֵר מִן הַטּוֹבָה שֶׁאַחֵינוּ מְבִיאִים לַגּוֹיִים בְּאַרְצוֹתָם – גְּדוָֹלה הָרָעָה, שֶׁמְּבִיאִים לָנוּ תוֹשָׁבֵי הַגּוֹיִים בְּאַרְצֵנוּ. אָז קָמוּ וְהִכְרִיזוּ: “קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת!”
וּמַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן־גָּדוֹל הִתְמַרְמֵר מְאֹד עַל הַחֲכָמִים, שֶׁהֵם יוֹצְאִים יְדֵי־חוֹבָתָם רַק בִּכְרוּזִים וְהַחְלָטוֹת וְאֵינָם עוֹשִׂים דָּבָר שֶׁל מַמָּשׁ לַעֲצֹר בְּעַד הָרָעָה. הַזָּקֵן הִרְגִּישׁ בַּסַּכָּנָה הַגְּדוֹלָה, שֶׁרִחֲפָה עַל עַמֵּנוּ: הַיְּוָנִים מִתְרַבִּים, הַיְּהוּדִים מִתְמַעֲטִים; לוֹמְדִים אֶל דַּרְכֵי הַגּוֹיִים וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם, וְאֶת תּוֹרַת אֱלֹהִים יַעֲזֹבוּ. וְהוּא עוֹבֵר בַּחוּצוֹת וּבָא אֶל בָּתֵּי־הַכְּנֵסִיּוֹת וְצוֹוֵחַ: עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם! אָסוֹן גָּדוֹל צָפוּי לָנוּ מִן הַיְּוָנִים! אֲבָל הֶהָמוֹן מַבִּיט בּוֹ בְּתִמָּהוֹן: מֶה חָפֵץ הַזָּקֵן הַקַּפְּדָן הַזֶּה מִן הַיְּוָנִים?! הֲלֹא מִיּוֹם שֶׁבָּאוּ הֵנָּה הוּטַב מַצַּב הָאָרֶץ!" וּמְנַעְנְעִים עָלָיו בְּרָאשֵׁיהֶם וְהוֹלְכִים לָהֶם.
וְהַיְּוָנִים וְאוֹהֲבֵיהֶם הוֹלְכִים וּמִתְרַבִּים בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. וְשׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵל וְשׁוֹטְרָיו, אֲשֶׁר לֹא לָקְחוּ שֹׁחַד וְלֹא הִצְדִּיקוּ אֶת הָרָשָׁע – לֹא מָצְאוּ חֵן בְּעֵינֵי הַיְּוָנִים; וַיְהִי בְּעֵת בְּחִירַת הַשּׁוֹפְטִים וַיִּשְׁתַּדְּלוּ הַיְּוָנִים לִבְחֹר לְשׁוֹפְטִים מֵאֲחֵיהֶם אוֹ מִפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל הַהוֹלְכִים בְּדַרְכֵי הַיְּוָנִים. וּבַיָּמִים הָהֵם הָיְתָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת אַנְטִיּוֹכוֹס מֶלֶך יָוָן. וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּתְאַסְּפוּ הַיְּוָנִים, וְעִמָּם גַּם יְהוּדִים בְּנֵי־בְּלִיַּעַל לִבְנוֹת בְּשַׁעַר הַמִּקְדָּשׁ בֵּית מִסְגָּד לֶאֱלִילֵי יָוָן. וּמִזְבֵּחַ בָּנוּ שָׁם לְהַקְרִיב עָלָיו חֲזִירִים. מַאֲמִינִים הָיוּ הַיְּוָנִים, שֶׁאֱלִילֵיהֶם תְּאֵבִים לִבְשַׂר הַחֲזִיר. שָׁמַע מַתִּתְיָהוּ אֶת הַדָּבָר – וַתִּבְעַר כָּאֵשׁ קִנְאָתוֹ. וַיֵּצֵא מַתִּתְיָהוּ אֶל חֲצַר הַמִּקְדָּשׁ וַיַּרְא, וְהִנֵּה יְהוּדִי אֶחָד בֶּן־בְּלִיַּעַל עוֹלֶה עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְרִיב עָלָיו חֲזִיר; וַיִּדְקְרֵהוּ מַתִּתְיָהוּ בְּחַרְבּוֹ וַיִּקְרָא: “מִי לַאֲדֹנָי – אֵלַי!” וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו חֲמֵשֶׁת בָּנָיו: יוֹחָנָן, שִׁמְעוֹן וִיהוּדָה, אֶלְעָזָר וְיוֹנָתָן – וּמִסְפָּר קָטָן שֶׁל גִּבּוֹרֵי־חַיִל וְיִרְאֵי־אֱלֹהִים, וַיָּקוּמוּ עַל הַיְּוָנִים, וַיַּכּוּ בָּהֶם מַכָּה רַבָּה, וַיְגָרְשׁוּם מִתּוֹךְ הַמִּקְדָּשׁ.
וְהַשְּׁמוּעָה הִגִּיעָה אֶל אַנְטִיּוֹכוֹס לֵאמֹר: “מָרְדוּ בְּךָ מַתִּתְיָהוּ וּבָנָיו וְרַבִּים מִבְּנֵי־יִשְׂרָאֵל!” וַיִּשְׁלַח אַנְטִיּוֹכוֹס אֶת לִיזִיָּה שַׂר־צְבָאוֹ וְאַרְבָּעִים אֶלֶף אִישׁ עִמּוֹ לְהַשְׁקִיט אֶת הַמֶּרֶד, וּמַתִּתְיָהוּ מֵת; וְלִפְנֵי מוֹתוֹ הִפְקִיד אֶת יְהוּדָה בְּנוֹ לְרֹאשׁ עַל מַחֲנֵהוּ. וַיֵּצֵא יְהוּדָה לִקְרַאת לִיזִיָּה וַיַּךְ אֶת חֵילוֹ לְפִי חֶרֶב. וַיִּתְחַזָּק לִיזִיָּה וַיָּבוֹא שֵׁנִית אַרְצָה יְהוּדָה וְעִמּוֹ שִׁשִּׁים אֶלֶף חַיָּל וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים. רָאָה יְהוּדָה אֶת הַחַיִל הָרַב – וַיָּשֶׂם אֶל לִבּוֹ. וַיְחַלֵּק אֶת מַחֲנֵהוּ לְאַרְבַּע פְּלַגּוֹת, וַיְשִׂימֵן בְּמַאֲרָב מִסָּבִיב לְבֵית צוּר בֵּין סְלָעִים וְכֵפִים; וּפְלַגָּה קְטַנָּה לָקַח אִתּוֹ וַיִּתְבַּצֵּר בְּבֵית צוּר. וְעַל אַרְבַּע הַפְּלַגּוֹת שָׂם אֶת אַרְבַּעַת אֶחָיו: אֶת יוֹחָנָן עַל הַפְּלַגָּה הַמִּזְרָחִית, אֶת שִׁמְעוֹן – עַל הַפְּלַגָּה הַמַּעֲרָבִית, אֶת אֶלְעָזָר – עַל הַפְּלַגָּה הַצְּפוֹנִית, וְאֶת יוֹנָתָן – עַל הַפְּלַגָּה הַדְּרוֹמִית.
וִיהוּדָה וּמַחֲנֵהוּ הַקָּטָן הִתְבַּצְּרוּ בְּבֵית צוּר; וְחֵיל הָאוֹיֵב הָרַב כְּחוֹל הַיָּם חוֹנֶה מִסָּבִיב לְחוֹמַת בֵּית צוּר; וְלֹא נָתַן לְהָבִיא צֵידָה וּמָזוֹן אֶל תּוֹךְ הַמִּבְצָר. אָז קָם יְהוּדָה וַיִּקְרָא אֶל מַחֲנֵהוּ לֵאמֹר: בְּצֵאת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם אֶל הַמִּדְבָּר הַנּוֹרָא, עָשָׂה לָהֶם אֱלֹהִים נֵס, וְכִלְכְּלָם בְּלֶחֶם־שָׁמַיִם אַרְבָּעִים שָׁנָה. עַתָּה הִגִּיעָה הָעֵת, כִּי נַעַשׂ אָנוּ נֵס לֵאלֹהִים וּלְעַמּוֹ: נַרְאֶה לְכָל הָעוֹלָם, כִּי יְכוֹלִים אָנוּ לִחְיֹוֹת בְּלִי לֶחֶם! וְשָׁם הָיָה עֵץ זַיִת אֶחָד גָּדוֹל וְעָנֵף, כָּפוּף תַּחַת מַשָּׂא הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עָלָיו; וַיִּתְּנוּ הַגִּבּוֹרִים אֶת עֵינֵיהֶם בָּעֵץ; וַיְשַׁעֲרוּ, כִּי יַסְפִּיק לְכָל אֶחָד מֵהֶם עֲשָׂרָה זֵיתִים לְיוֹם. אָז קָמוּ וְנִשְׁבְּעוּ כֻּלָּם, כִּי לֹא יֹאכַל אִישׁ מֵהֶם כָּל לֶחֶם וְכָל מָזוֹן, רַק עֲשָׂרָה זֵיתִים לְיוֹם.
– עַתָּה – אָמַר יְהוּדָה – גַּם אִם עֶשֶׂר שָׁנִים יָצֹר עָלֵינוּ הָאוֹיֵב, לֹא יַרְעִיבֵנוּ: כִּי עַד שֶׁנֹּאכַל זֵיתִים שֶׁל שָׁנָה זוֹ יִתֵּן לָנוּ הָעֵץ זֵיתִים חֲדָשִׁים.
וַיַּאַרְכוּ יְמֵי הַמָּצוֹר; וְלִיזִיָּה לֹא יָכֹל לְהָבִין: “אֵיכָכָה יְכוֹלִים הַיְּהוּדִים לִחְיוֹת בְּלִי מָזוֹן וְצֵידָה? אֵין זֹאת כִּי־אִם מְבִיאִים לָהֶם בַּלַּיְלָה מָזוֹן דֶּרֶךְ אֵיזֶה שֶׁהוּא מָבוֹא נִסְתָּר!” וַיַּצֵּג שׁוֹמְרִים רַבִּים עַל הַדְּרָכִים וּסְבִיב הַחוֹמָה.
וִיהוּדָה קָם בַּלַּיְלָה, וְהִשְׁלִיךְ מֵעַל הַחוֹמָה חַלַּת־לֶחֶם אַחַת מִן הַמְּעַט, אֲשֶׁר הָיָה עוֹד בָּעִיר; וַיְהִי בַּבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר מָצָא לִיזִיָּה אֶת חַלַּת־הַלֶּחֶם וַיֹּאמַר: אֵין זֹאת כִּי אִם דֶּרֶךְ הַמָּקוֹם הַזֶּה הֵבִיאוּ בַּלַּיְלָה צֵידָה הָעִירָה, וְחַלָּה זוֹ נָפְלָה מֵעֶגְלוֹת־הַצֵּידָה, וְהַשּׁוֹמְרִים לֹא רָאוּ.
וַיָּקָם וַיַּהֲרֹג אֶת הַשּׁוֹמְרִים; וּבַלַּיְלָה הַבָּא הִסִּיעַ אֶת כָּל מַחֲנֵהוּ אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא וְחִכָּה לִקְרַאת הָעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר הֶאֱמִין, כִּי תָבֹאנָה עֲמוּסוֹת לֶחֶם וּמָזוֹן. אָז יָצָא יְהוּדָה חֶרֶשׁ עִם מַחֲנֵהוּ הַקָּטָן, וַיִּפֹּל עַל חֵיל לִיזִיָּה מֵאֲחוֹרֵיהֶם; וַיַּעַשׂ בָּהֶם הֶרֶג רַב; וַיָּשָׁב עִם מַחֲנֵהוּ אֶל הַמִּבְצָר וַיִּסְגֹּר שְׁעָרָיו.
וַיִּבןֶ לוֹ יְהוּדָה בְּתוֹךְ הַמִּבְצָר סוֹלְלָה גְבֹהָה מֵחוֹמַת הַמִּבְצָר וּמֵהֶהָרִים אֲשֶׁר מִסָּבִיב; וְעָלָה עָלֶיהָ וְהִבִּיט מִשָּׁם עַל כָּל תַּחֲנוֹת הָאוֹיֵב, עַל מוֹצָאֵיהֶם וּמְבוֹאֵיהֶם, וְהִבִּיט מִשָּׁם גַּם עַל הַסְּלָעִים וְהַכֵּפִים וְעַל אַרְבַּע פְּלַגּוֹתָיו הָאוֹרְבִים שָׁם. וְהֵרִים יְהוּדָה נֵס גָּבֹהַּ, וְעָלָיו כְּתוּבָה נוּן אֲרֻכָּה וּגְדוֹלָה מְאֹד; וְהִטָּה אֶת נִסּוֹ אֶל עֵבֶר גְּדוּד יוֹחָנָן. וַיְהִי זֶה לָהֶם לְאוֹת לֵאמֹר: “נוּסוּ, נוּסוּ!” רָאָה יוֹחָנָן אֶת הַנֵּס, וְיֵּצֵא עִם מַחֲנֵהוּ מִתּוֹךְ מַחֲבוֹאוֹ, וַיָּחֶל לָנוּס.
רָאָה לִיזִיָּה יְהוּדִים נָסִים וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם: וְחֵיל יוֹחָנָן הָיוּ קַלֵּי־רַגְלַיִם כִּצְבָאִים בַּשָּׁדֶה, עַל כֵּן הָיָה מְצֻיָּר עַל דִּגְלָם צְבִי מַקְרִין; וַיַּתְעוּ אֶת לִיזִיָּה וְאֶת חֵילוֹ בֵּין סְלָעִים וְצוּקִים. אַז יָצָא יְהוּדָה עִם מַחֲנֵהוּ, וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם וַיִּתְנַפֵּל עֲלֵיהֶם מֵאֲחוֹרֵיהֶם, וַיַּעַשׂ בָּהֶם שַׁמּוֹת; וּבְטֶרֶם הִסְפִּיק לִיזִיָּה לַעֲמֹד עַל נַפְשׁוֹ – שָׁב יוֹחָנָן אֶל מַחֲבוֹאוֹ וִיהוּדָה אֶל הַמִּבְצָר.
וְיֵשׁ אֲשֶׁר הִתְגַּבֵּר חֵיל לִיזִיָּה הָרַב, וְנִגְּשׁוּ אֶל הַחוֹמָה לְהָרְסָה אֶבֶן־אֶבֶן; כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ וּמִיּוֹם לְיוֹם בָּאוּ אֵלָיו חַיָּלִים חֲדָשִׁים, עַד אֲשֶׁר לֹא הִסְפִּיקָה הַחוֹמָה אֶבֶן לְכָל חַיָּל. אָז עָלָה יְהוּדָה עַל הַסּוֹלְלָה, וְהֵרִים נֵס, וְעָלָיו כְּתוּבָה גִּימֶל גְּדוֹלָה־גְדוֹלָה מְאֹד; וַיַּטֵּהוּ מַעֲרָבָה, אֶל עֵבֶר גְּדוּד שִׁמְעוֹן, כִּי הָיוּ אֲנָשָׁיו הָעַזִּים בְּחֵיל יְהוּדָה. וַיְהִי זֶה לְאוֹת לֵאמֹר: “גְּשׁוּ! גְּשׁוּ!” אָז יָצָא שִׁמְעוֹן וּמַחֲנֵהוּ מִתּוֹךְ הַמַּאֲרָב, וַיִּתְנַפְּלוּ עַל הַיְּוָנִים כַּאֲרָיוֹת וּנְמֵרִים, וַיְגָרְשׁוּם מֵעַל הַחוֹמָה כַּסּוּפָה הַמְסָעֶרֶת מֹץ מִגֹּרֶן. וְלִיזִיָּה וְחֵילוֹ מַבִּיטִים נִדְהָמִים פָּנִים וְאָחוֹר; שׁוֹאֲלִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ: “מֵאַיִן זֶה בָּא דֶבֶר וְקֶטֶב זֶה, וְאָנָה נֶעֶלְמוּ?” וְשִׁמְעוֹן וּמַחֲנֵהוּ יָשְׁבוּ כְּבָר בְּתוֹךְ הָמַּאֲרָב וְלָעֲגוּ לְאוֹיְבֵיהֶם.
וְיֵשׁ אֲשֶׁר עָלָה יְהוּדָה עַל הַסּוֹלְלָה, וַיַּרְא וְהִנֵּה מִן הָהָר יוֹרְדִים גְּדוּדֵי יְוָנִים חֲדָשִׁים וְהֵמָּה כְּאַרְבֶּה לָרֹב, אֲשֶׁר שְׁלָחָם אַנְטִיּוֹכוֹס לַעֲזֹר לְלִיזִיָּה.
וְהֵרִים אָז נֵס צָפוֹנָה וְעָלָיו כְּתוּבָה הֵא גְדוֹלָה־גְדוֹלָה. וְהָיָה זֶה לְאוֹת לֵאמֹר: “הָהָרָה! הָהָרָה!” וַיֵּצֵא אָז אֶלְעָזָר וּמַחֲנֵהוּ לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי הָאוֹרְחִים הַחֲדָשִׁים; וְאוּלָם לֹא הִגִּיעוּ הָאוֹרְחִים הַנִּכְבָּדִים לַחֲצִי הָהָר, וּכְבָר נָפוֹצוּ כְּאַרְבֶּה נִרְעָשׁ, וְלֹא נִשְׁאֲרוּ בָּהֶם שְׁנַיִם יַחַד.
וְאוּלָם בִּרְאוֹת יְהוּדָה מֵעַל הַסּוֹלְלָה כִּי גְדוּדֵי לִיזִיָּה הוֹלְכִים וּקְרֵבִים אֶל הַצֵּלָע הַדְּרוֹמִית שֶׁל הָהָר, מְקוֹם שָׁם הִסְתַּתֵּר יוֹנָתָן וּמַחֲנֵהוּ –וַיִּדְאַג לָהֶם מְאֹד, כִּי הֵם הָיוּ הַחַלָּשִׁים שֶׁבַּמַּחֲנֶה: הֵם הָיוּ צְעִירֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הָלְכוּ בְּדַרְכֵי הַיְּוָנִים, וְאַחֲרֵי כֵן שָׁבוּ אֶל עַמָּם; וּכְבָר הָרְגְלוּ לֶאֱכֹל אֲכִילָה גַסָּה, לִשְׁתּוֹת לְשָׁכְרָה וּלְמַלֵּא תַּאֲוָתָם כַּיְּוָנִים, וְעַל כֵּן הָיָה קָשֶׁה עֲלֵיהֶם טֹרַח הַמִּלְחָמָה – וַיִּכְשַׁל כֹּחָם. אָז הֵרִים יְהוּדָה אֶת נִסּוֹ, וְעָלָיו כְּתוּבָה שִׁין גְּדוֹלָה; וַיְהִי זֶה לָהֶם לְאוֹת לֵאמֹר: "שְׁמִירָה! “הִשָּׁמְרוּ וְהֵחָבְאוּ פֶּן יִמְצָאֲכֶם הָאוֹיֵב!”
כָּכָה עָבְרוּ יָמִים רַבִּים. כֵּן יָשַׁב יְהוּדָה בַּמָּצוֹר וּפָקַד עַל פְּלַגּוֹתָיו, כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד בֵּינֵיהֶם וּמְנַצֵּחַ עֲלֵיהֶם. וְעֵץ הַזִּית כִּלְכֵּל אֶת הַגִּבּוֹרִים בְּזֵיתָיו הַמְּלֵאִים.
וְיַלְדֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בְּבֵית־צוּר, הִבִּיטוּ תָמִיד אֶל יְהוּדָה הָעוֹמֵד עַל הַסּוֹלְלָה וּמֵרִים נֵס, וְהָיָה אִם רָאוּ עַל הַנֵּס גִּימֶל אוֹ הֵא שָׂמְחוּ וְרָקְדוּ מֵרֹב שִׂמְחָה; כִּי אָמְרוּ: נִגָּשִׁים גִּבּוֹרֵינוּ, אֵלֶּה אֶל הַחוֹמָה, וְאֵלֶּה – הָהָרָה, וּמַכִּים בָּאוֹיֵב“. וְאִם רָאוּ נוּן אוֹ שִׁין – נֶעֶצְבוּ אֶל לִבָּם; כִּי אָמְרוּ: נָסִים גִּבּוֹרֵינוּ, וְחֵלֶק מֵהֶם צָרִיךְ שְׁמִירָה מִפְּנֵי הָאוֹיֵב. נִתְפַּלֵּל נָא בַּעֲדָם!”
וְלִיזִיָּה וְחֵילוֹ הָרַב – כִּמְעַט שֶׁפָּקְעָה בָּהֶם מְרֵרָתָם מִכַּעַס; וְלֹא יָכְלוּ לְהָבִין:" אֵיכָכָה יִחְיוּ הַנְּצוּרִים הַלָּלוּ בְּלֹא צֵידָה זְמַן רַב כָּזֶה?" וְעוֹד יוֹתֵר הָיָה לָהֶם לְחִידָה: “מֵאַיִן יִסְתָּעֲרוּ עֲלֵיהֶם פַּעַם בְּפַעַם גְּדוּדֵי יְהוּדִים מִן הַחוּץ, וְאָנָה יֵעָלְמוּ?” וַיִּהְיוּ רַבִּים מֵהֶם, אֲשֶׁר אָמְרוּ: אֵין זֹאת כִּי אִם לֹא בְּנֵי אָדָם – בָּשָׂר־וָדָם – נִלְחָמִים בָּנוּ, כִּי אִם מַלְאֲכֵי מָרוֹם הֵם, שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לַאֲכִילָה, אַךְ הֵם נִרְאִים לָנוּ כִּבְנֵי־אָדָם וְנֶעְלָמִים כְּרֶגַע. וַאֲחָדִים מֵהֶם הוֹסִיפוּ וְאָמְרוּ: בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ נוֹפְלִים לִפְנֵיהֶם בַּמִּלְחָמָה, אֵינֶנּוּ נוֹפְלִים מֵתִים, כִּי אִם פְּצוּעִים וּדְווּיִים, עַד אֲשֶׁר לֹא נִצְלַח עוֹד בַּמִּלְחָמָה. לְרַחֵם בַּמִּלְחָמָה יְכוֹלִים רַק מַלְאֲכֵי מָרוֹם.
וְאָמְנָם כֵּן הָיָה הַדָּבָר; כִּי צִוָּה יְהוּדָה עַל אַנְשֵׁי חֵילוֹ לֵאמֹר: “אַל תִּמְשְׁחוּ אֶת חִצֵּיכֶם וְאֶת חַרְבוֹתֵיכֶם בְּרַעַל! אֵין לָנוּ חֵפֶץ בְּמִיתַת אוֹיְבֵינוּ! דַּיֵּנוּ, כְּשֶׁהֵם דְּווּיִים וּפְצוּעִים וְאֵינָם יְכוֹלִים עוֹד לְהִלָּחֵם בָּנוּ.”
וְלִיזִיָּה יָדַע אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בּוֹ עוֹד יוֹתֵר: יוֹתֵר טוֹב הָיָה לוֹ לוּ הָרְגוּ אֶת חֵילוֹ הַנּוֹפֵל וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְכַלְכְּלָם, וְעַתָּה רַבִּים בְּחֵילוֹ חוֹלִים וּבַעֲלֵי־מוּמִים הָאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּלְהִלָּחֵם אֵינָם יְכוֹלִים.
רָאֹה רָאָה אַנְטִיּוֹכוֹס, כִּי אִם יַאַרְכוּ יְמֵי הַמִּלְחָמָה בַּיְּהוּדִים יִהְיֶה אָנוּס לִמְכֹּר גַּם אֶת עֲטַרְתּוֹ וְאֶת שַׁרְבִיטוֹ וְכִסְאוֹ – לְכַלְכֵּל בִּמְחִירָם אֶת חֵילוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר הוּא שׁוֹלֵחַ שָׁמָּה. וַיֶּאֱסֹף בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה חַיִל רַב מְאֹד, וַיִּשְׁלַח לְלִיזִיָּה לְנַסּוֹת בָּהֶם אֶת הַמִּלְחָמָה הָאַחֲרוֹנָה. וִיהוּדָה עָלָה עַל הַסּוֹלְלָה, וַיַּשְׁקֵף מִמֶּנָּה אֶל הָאוֹיֵב וַיַּרְא וְהִנֵּה רַבִּים מֵהֶם שׁוֹכְבִים לָאָרֶץ; רַבִּים יוֹשְׁבִים עֲצוּבִים, וְאַךְ מְעַטִּים בָּהֶם עוֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם – וַיֵּדַע, כִּי כָּשַׁל כֹּחָם, וְכִי נִלְאוּ מִסִּבְלוֹת הַמִּלְחָמָה. וַיִּשָּׂא עֵינָיו אֶל הָהָר וַיַּרְא וְהִנֵּה גְדוּדֵי צָבָא חֲדָשִׁים יוֹרְדִים אֶל לִיזִיָּה לְעֶזְרָה. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל לִבּוֹ: הִנֵּה בָּא הַיּוֹם לָשׂוּם קֵץ לַמִּלְחָמָה! וַיָּרֶם אֶת שְׁנֵי נִסָּיו – נֵס הַגִּימֶל וְנֵס הַהֵא וַיֵּט אֶת הַגִּימֶל מִזְרָחָה וְצָפוֹנָה, וְאֶת הַהֵא – מַעֲרָבָה וְדָרוֹמָה. וּכְרֶגַע הִסְתָּעֲרוּ פְּלַגּוֹת יְהוּדָה, אֵלֶּה – עַל הַצָּרִים, וְאֵלֶּה – אֶל הָהָר. וִיהוּדָה פָּתַח אֶת שַׁעֲרֵי הַמִּבְצָר, וַיֵּצֵא עִם מַחֲנֵהוּ לִקְרַאת הַיְּוָנִים הַנִּרְעָשִׁים וְהַנּוֹאָשִׁים, וְכֵן הָיְתָה לָהֶם הַמִּלְחָמָה מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר.
בַּיּוֹם הַהוּא עָשָׂה יְהוּדָה הֶרֶג רַב בָּאוֹיְבִים, עַד כִּי נִכְנְעוּ מִפָּנָיו, וַיֵּלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי גִבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל. וְלִיזִיָּה גִּלַּח אֶת זְקָנוֹ, לָבַשׁ שִׂמְלוֹת אִשָּׁה, וְהִתְכַּסָּה בְּצָעִיף – וַיָּנָס וַיִּמָּלֵט עַל נַפְשׁוֹ. אָז בָּא יְהוּדָה בְּרֹאשׁ גִּבּוֹרָיו יְרוּשָׁלַיְמָה, וַיִּתֹּץ אֶת בָּתֵּי הַמִּסְגָּד שֶׁל הַיְּוָנִים וְאֶת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם, וַיְטַהֵר אֶת הַמִּקְדָּשׁ, וַיְטַהֵר אֶת כָּל יְרוּשָׁלַיִם מִטֻּמְאוֹת הַיְּוָנִים. אָז נֶאֶסְפוּ הַחֲכָמִים וְקָבְעוּ שְׁמֹנָה יָמִים לַחֲנֻכַּת הַמִּקְדָּשׁ אַחֲרֵי הִטַּהֲרוֹ; שְׁמֹנָה יָמִים לְהַלֵּל וְתוֹדָה וְלָחֹג חַג נִצְחוֹן הַמְּעַטִּים עַל הָרַבִּים. וַעֲשִׁירֵי הָעָם הֵבִיאוּ כַּדֵּי־שֶׁמֶן לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת; וְעָשִׁיר אֶחָד נָדַב יַעַר גָּדוֹל, לִכְרֹת אֶת עֵצָיו, לְהַסִּיךְ עֲלֵיהֶם אֶת הַשֶּׁמֶן וּלְהַבְעִירוֹ לִכְבוֹד הַחַג. אֲבָל יְהוּדָה הֵשִׁיב אֶת פְּנֵי הָעֲשִׁירִים־הַמְנַדְּבִים רֵיקָם. אֵין חֵפֶץ לָנוּ בְּאֵשׁ גְּדוֹלָה, אֲשֶׁר תִּלְהַט וְתִכְבֶּה מַהֵר: נֵר קָטָן יָאִיר לָנוּ אֶת הַחַג הַזֶּה, אֲבָל אוֹרוֹ יָאִיר לָעַד. וַיֵּצֵא אֶל הַזַּיִת, אֲשֶׁר כִּלְכֵּל אֶת הַגִּבּוֹרִים בְּבֵית צוּר, וַיִּמְצָא עוֹד עָלָיו שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה זֵיתִים, וַיִּמְסְקֵם – וַיְּבִיאֵם אֶל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וַיָּכֶן לוֹ נֵר וּפְתִילָה; וַיִּסְחַט בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן זַיִת אֶחָד אֶל תּוֹךְ נֵר אֶחָד, בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי – שְׁנֵי זֵיתִים בִּשְׁנֵי נֵרוֹת; כָּכָה הָלַךְ וְהוֹסִיף עַד הַלַּיְלָה הַשְּׁמִינִי.
הֲנִשְׁאֲרוּ עוֹד זֵיתִים אַחַר הַלַּיִל הַשְּׁמִינִי? – פָּנָה שְׁלֹמֹה בִּשְׁאֵלָה אֶל בָּנָיו.
לֹא, לֹא – עָנָה דָוִד הַקָּטָן – כְּבָר עָשִׂיתִי חֶשְׁבּוֹן. מְאוּם לֹא נִשְׁאַר!
– גַּם בְּחֶשְׁבּוֹנִי עוֹלֶה כָּךְ – עָנָהוּ אָבִיו; וְאָמְנָם יָפֶה אָמַר יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי: הַנֵּר הַקָּטָן הַזֶּה, נֵר חֲנֻכָּה, מֵאִיר זֶה הַרְבֵּה מֵאוֹת בַּשָּׁנִים. הַרְבֵּה מְאוֹרוֹת כָּבוּ בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הַזֶּה, וְנֵר הַחֲנֻכָּה עוֹדֶנוּ מֵאִיר. יָפֶה נֵר קָטָן זֶה לְחַג נִצְחוֹן הַמְּעַטִּים עַל הָרַבִּים.
הִשְׁתַּקַּע דָּוִד הַקָּטָן בְּמַחֲשָׁבוֹת, וּבָאַחֲרוֹֹנָה הִתְעוֹרֵר וְאָמַר: – אַבָּא! גַּם מִלְחַמְתִּי עִם אַחַי בִּדְבַר הַמִּשְׂחָק הִיא… מִלְחֶמֶת הַמּוּעָט נֶגֶד הָרַבִּים; כִּי הֲלֹא אֶחָד אֲנִי וְהֵם – הָרַבִּים! וּבְכֵן… וּבְכֵן… וּבְכֵן – לִי הַכֶּסֶף.
הִסְתַּכֵּל בּוֹ אָבִיו, וְנִעְנַע עָלָיו בְּרֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ צְחוֹק עָצוּר; וְהָאַחִים לֹא יָכְלוּ לְהִתְאַפֵּק מִצְּחוֹק לְדִבְרֵי הַשּׁוֹבָב הַקָּטָן הַזֶּה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.