א. שאול טשרניחובסקי: “אני הנני אחד מאלה שהעמידו את שירתנו החדשה על המשקל ועל הריתמוס”. 🔗
בימים אלה יחול יום הזיכרון ה־41 לפטירתו של שאול טשרניחובסקי (י“ט באב תרל”ה/20.8.1875 – ט“ו בתשרי תש”ד/14.10.1943). לציון תאריך זה מובאים כאן שני מכתבים של המשורר, שישב באותה עת בגרמניה, במקום הקייט סווינימונדה, מחוז שטטין, בביתו של אחד מידידיו, והועסק על־ידי הוצאת שטיבל בעבודות ספרותיות שונות, במקור ובתרגום.1
הנמען הוא חיים דוד נוסבוים (לוצק, והלין, י' בחשוון תרכ“א/1860 – ברוקלין, ניו־יורק, י' בניסן תש”ד/3.4.1944), שהיה עורך־דין בניו־יורק, פרסם שירים ודברי פרוזה באנגלית, ולפי עדותו חזר לשפה העברית, שאותה כמעט שכח, בהשפעת שירי ביאליק, שהגיעו לידו במקרה בשנת תרע“ח. עדות זו, ופרטים נוספים על עצמו, כתב ח”ד נוסבוים, במכתב אוטוביוגרפי (ניו־יורק, חול המועד פסח, תרפ"ג) לראובן בריינין, שפרסמוֹ בראש המהדורה השנייה של ספרו שירים שהופיע בניו־יורק בשנת תרפ“ג. תשובתו הארוכה של ראובן בריינין למכתב זה, מניו־יורק, מיום כ”ז אייר תרפ"ג, פורסמה אף היא בראשיתו של ספר שירים זה.
מתברר, שח“ד נוסבוים, “הפציץ” את בריינין בשיריו שנהג לשלוח אליו “שבוע־שבוע, ולפעמים גם יום־יום במשך של שנים אחדות”, ובריינין, שקיבל חבילות רבות של שירים “מכל עבר” הניחם בצד ולא קרא בהם. לבסוף ניצחה “שקידתו, עקשנותו, והתחננותו” של נוסבוים, שממש הכריח אותו לקרוא בהם, “מתחילה כמעט באונס, ואחרי כן ברצון רב”, ותחת רושם הקריאה כתב לו בריינין את דעתו עליהם.2 מכתב ארוך זה הוא מלאכת־מחשבת בין ההכרח לומר לאיש את האמת שאינה מחמיאה ביותר, לבין הרצון שלא לפגוע בו יותר מדי, ומן הראוי להקדיש לו תשומת לב מיוחדת לגופו. בריינין רואה בכותב “מעין חוני המעגל (אם נניח כי היה פייטן) בשעה שהתעורר משנתו שנמשכה רק שבעים שנה…”, ובכך הוא קובע משפטו על שירי נוסבוים, שלא התפתחו עם הזמן, והם פשוטים, תמימים וילדותיים. עם זאת הוא משבח תכונות אלה, ומגנה את המשוררים “החצופים” בני הדור החדש. בריינין בטוח, ש”ימצאו חובבים ומוקירים גם לשיריך הסאטיריים", וכי “חובבי השירה העברית החמה, הפשוטה, הקלה (שמספרם באמריקה לא מעט, אולי הרוב היותר גדול של הקוראים עברית) והנעימה, יתענגו על שיריך, וגם תשמע מפיהם מלה חמה ומלטפת”. ניכר, שבריינין נזהר, שלא לכלול את עצמו ביניהם, ועם זאת, גם שלא להעליב את המשורר, אלא לגרום לו נחת. אולם בשעה שהוא מדבר על תרגומיו השבח הוא כמעט בפה מלא:
אם מעט לך כל אלה, הנה תשמע גם מפי מחמאה: תרגומיך מהיינריך היינה ראויים לתהילה. בתרגומך ‘שבת מלכתא’ עלית באמת על מתרגמים אחרים, בחדרך אל רוח המקור, ובהלבישך את שירתו של היינה בגדי השירה העברית.
גם שאול טשרניחובסקי, שאליו שלח נוסבוים את ספר שיריו ותרגומיו, משתדל להיות דיפלומטי. הוא נמנע מלהביע את דעתו על שיריו המקוריים, ומסתמך על “מכתבו הנפלא של ראובן בריינין”, שאין מה להוסיף עליו. אולם, בניגוד לדעתו של בריינין, ששיבח את תרגומי ח"ד נוסבוים לשירי היינה, מבטא טשרניחובסקי בגלוי את הסתייגותו הכמעט מוחלטת מתרגומיו. דעתו השלילית הנחרצת נאמרת בנימוס ובכבוד, והוא טורח לנמקה בהרחבה, כְּדַבֵּר מורה סבלני אל תלמידו הפגיע וקצר־הרוח.
יש להעיר, שח“ד נוסבוים עצמו לא נהג כך בשעה שהביע דעתו על השירה העברית בת־זמנו. בספרו הראשון מלא הקומץ – קובץ שירים, זכרונות ומכתבים (הוצאת אלפא פרעס, ניו־יורק, תרפ"א, עמ' 105)3 פסל בחריפות את רוב השירה העברית בת הזמן, חוץ מכמה יחידי סגולה כביאליק וכשניאור. הוא מתח ביקורת קשה על שמעונוביץ, סילקינר ואחרים, ששמם לא נזכר במפורש, באשמת חוסר כנות, סלסולי מליצות ריקות וקליפה חסרת תוכן. לעומת זה, לא חסך שבחים מקובץ שיריו שלו, ש”הוא מלא נשמת רוח טהור אשר לשפתנו הקדושה“, וכן השתבח בתרגומו ל”שבת מלכתא" של היינה: "ולדעתי, לוא לא הבאתי בטנא רק הטורים של ‘שבת מלכתא’ די! "
שני מכתבים אלה נמצאו בארכיונו של ראובן בריינין ב“ספרייה היהודית הציבורית” במונטריאול, קנדה, ובהזדמנות זו אני מודה על הרשות לפרסמם. ייתכן שח"ד נוסבוים, שהתרגש מאוד מעצם הדבר שקיבל מכתבים מטשרניחובסקי, הנערץ עליו,4 הביא אותם לידיעתו של בריינין, וכך נשארו תקועים בארכיונו.
העתק המכתבים בא כאן ככתבם וכלשונם, בכתיבם המקורי, בלוויית הערות המבארות את השמות והעניינים הנזכרים בהם.
אין ספק שיש במכתבים אלה כדי לשפוך אור על רגישותו המיוחדת הידועה של שאול טשרניחובסקי למשקל ולריתמוס שבשירה, על הקפדתו בענייני תרגום ועמדתו העקרונית בשאלות תרגום שונות, ובמיוחד באלה הקשורות במשקל ובנגינה. וכן מעידים המכתבים על אישיותו ויחסו לפונים אליו.
מכתב ראשון
סווינימונדה, חותמת הדואר: 19.11.1923.
אדון נכבד!
קבלתי את ספר שיריך5 ואת תרגומך6 – תודה. מה אכתוב לך? כלום יש מה להוסיף על מכתבו הנפלא של ראובן בריינין?7 זהו מאמר קצר ומצוין, קולע אל השערה. ואולם בנוגע לתרגומיך הרני מוצא בהם פגם אחד גדול לדידי: חסרון המשקל והרתמוס. אני שהנני אחד מאלה שהעמידו את שירתנו החדשה על המשקל ועל הרתמוס, אינני יכול לוותר עליהם לעולם. רואה אני מדבריך כי הדפסת שירים בשפה האנגלית, ויודע אתה את הספרות האשכנזית8 והאנגלית, ואינני מפקפק אף רגע שיודע אתה מה זה משקל ומה זה רתמוס, אבל כל הבא לקרא את שיריך ואת תרגומיך מעולם לא יאמין לך שאתה יודע זאת, וכך היא דרכם של כל משכילינו מן הדור הישן, שהיו יודעים ולא היו מרגישים זאת וכך היה גם בוקי בן יגלי המנוח9 – – – וגם ליל"ג10 אחת היא:
אשה עבריה מי ידע חייך – – –
בחשך באת ובחשך תלכי – – –
מחנותה לא תצא אנה אנה – – –11
וכך גם אתה.
אריחיך טובים ויפים, אבל אין בידך אמת הבנין ואינך משתמש באנך.12 והנה בנוגע לשיריך אתה, יש לך הרשות לעשות בצד המוסיקאלי כטוב בעיניך, ואולם לעולם לא היו מרשים לך HEINE13 (היינה) או 14WILDE (ויילד) לעשות כן בשיריהם. מדוע? אינני מאמין כי אתה מבין אותי: אם יש לך מכיר המנגן על הפסנתר, תן לו את המנגינה הידועה של לורלי15 וינגן, אחרי כן תתן לו את תרגומך אתה, בקשהו כי ינגן שוב – ותשמע מה שיענה לך. ואכן (?), צריך אתה להתבונן, ולו רק (?) את הרפרין המתחיל במלים MEIN LIEBCHEN שהוא אמפיברכי (V – V) ואתה אומר אהובתי16 (V – VV) או בהברה הספרדית (VVV –), כלום אינך מרגיש שאלו העמדת פה “יונתי” מה טוב היה! ועוד דבר. למה לך שעשועי המליצים: קיש־נוב, לור־אלי.17 אבות אבותיך שבודאי ידעו את השפה כמוני כמוך – לא פחות – ואזנם היתה יהודית שביהודית, לא עשו כל העויות מעין אלה, וכשבא לידם לקרא בשמות ערים במצרים – לא אמרו רעם־שאת ולא כתבו פי תהום אלא – פתום ורעמסס.
יושב אני כעת לא בברלין18 – ומסבה זו לא אוכל לעשות מאומה בענין הדפ(ס)ת שיריך,19 ומה גם עתה שבכלל, כפי שידוע לך מה שנעשה בבתי הדפוס בגרמניה – אין שווה להדפיס פה בכלל. הדור כזה שישנו בשיריך20 לא כך בנקל תמצא פה, וגם זאת: לעולם לא הייתי מדפיס ואינני יודע בטיב המלאכה דבר, ולך לא הייתי מיעץ להדפיס את הבאלאדה21 טרם שתקנת אותה בענין המוסיקאלי, ראה מה בין תרגומו של מנדלקרן22 לתרגומו של לוריא23 אשר שניהם תרגמו את “יהודה הלוי” להינה.
מכבדך ומעריצך
שאול טשרניחובסקי
הודיעני מה לעשות בבאלאדה.
הכתובות על הגלויה:
John D. Nussbaum, Attorney and Cunsellor of Law, New York City, 84 Rivington Street, Nord America U.S.A.
Dr. S. Tschernichovsky, Swinemünde, Herrenbad Str. 9, Villa Bayit Schalom.
ב. שאול טשרניחובסקי: “טרם נוצר השיר נוצרה מנגינתו” 🔗
כשלושה שבועות מפרידים בין הגלויה הראשונה, ששיגר טשרניחובסקי לנוסבוים (19.11.1923), לבין מכתבו השני אליו (25.12.1923). בינתיים קיבל מנוסבוים שני מכתבים, שאחד מהם בוודאי, אם לא שניהם כאחד, הוא תשובה על גלויתו של טשרניחובסקי. במכתבים אלה, שלא הגיעו לידי, מתווכח נוסבוים עם משפטו של טשרניחובסקי על תרגומיו, בטענות שונות, שעל כולן או מקצתן אפשר לעמוד מתשובתו של טשרניחובסקי במכתבו השני אליו.
גם הפעם מביע טשרניחובסקי את דעתו השלילית בפה מלא וְגם הפעם בצורה מנומסת ומנומקת בהרחבה. הסבריו של טשרניחובסקי יש בהם כדי להעיד על החשיבות העצומה שמייחס טשרניחובסקי לנגינה, למשקל ולחרוז.
יש להעיר, שטשרניחובסקי לא היה היחיד בביקורתו החריפה על מעשי־התרגום של נוסבוים, כמו גם על שיריו בכלל. בביקורת על ספר שיריו כתב משה קליינמן בחתימתו הקבועה: “קורא ותיק” מאמר אירוני חריף, עוקצני ומזלזל במחבר, ובו הביע גם פליאה על שבחיו המופלגים של בריינין:24
בריינין הוא אדם טוב ומרחם על הבריות, ואצ"ל [ואין צורך לומר] שהוא מרחם על עמו ישראל והס למנוע ממנו דבר טוב כשירי נוסבוים.
בהמשך הוא מביא ציטוטים רבים כדי להדגים את האנכרוניזם שבשירים ואת קלישותם גם ביחס למקובל בשירת ההשכלה:
חרוזים, חרוזים אין קץ, לפעמים גם שקולים יפה בחשבון ובזהירות, אך לא אף קרן אחת של שירה, של מעוף, של דמיון, של בטוי, של יצירה!
וכן ביקר בחריפות גם את תרגומי היינה של נוסבוים, ואת מחמאותיו של בריינין להם.
גם משה י. צויק, בסקירתו הכרונולוגית על תרגומי היינה לעברית25 “קטל” את תרגומיו אלה, ואף התנגד לקביעתו של בריינין שתרגומי נוסבוים עולים על אלה של קודמיו. לשם כך השווה בין תרגומו של נוסבוים לבין תרגומו של מנדלקרן לשיר “שבת מלכתא”,26 ומסקנתו היא, שנוסח מנדלקרן עדיף אפילו במסגרת מגבלות תקופתו.
המכתב השני
סווינימונדה, 25.12.23
רחימאי ח.ד. נוסבוים.
היום קבלתי את שני מכתביך ביחד.27
איני יודע מדוע אתה קורא לי ה“גם” בנביאים,28 אבל, יקירי, אני אינני “שר מסכים”29 ואת האמת אני אוהב ואותה אני אומר.
והנה מה שתרגומך טוב מתרגומו של קצינלסון,30 אין זה אומר כלום; וכל פגמי המשקל דבקו בו; ואם רוצה אתה לתת אפשרות שיהיה מושר, עליך לתקן את השיר. ומה שאתה שרת אותם בגרונך ולא מצאת כי לא יתאימו – זהוא אך סימן שמנגן גרוע אתה, ותו לא!
כמובן אם תכרכר כמה כרכורים, פה תבליע בנעימה, ושם תוסיף בנהימה – תשיר גם את שירך; ואולם אם אתרגם לך את שירו של היינה31 Leisezieht durch mein gemüt במשקל הכסמטר, לא יועילו לך כל כרכוריך. עתה עשה כאשר אמרתי לך: תן אותם כמו שהם למנגן, כי אני בא בדברי טעם ואתה עונה לי “מן הגרון ירחמו”.32 ומה שאתה כותב, כי אני וכמותי אסירי כבלי משקל אני – אך טעות היא בידיך, יקירי, טעות גדולה. אין בזה כל כבלים אלא Conditio Sine Qua non.33 טרם שנוצר השיר נוצרה נגינתו (מה שאתה מכנה כבלי המשקל). ואני ואחרים שכמותי אחרת אין אנו יכולים, כשם שאי אפשר גם לך שתהיה נשימתך או דפיקות לבבך לא ברתמוס (ולפי מצב רוחך או עבודתך רק ישתנה הטֶמְפּ). ואולם אוי ואבוי לו לאיש אם יבא המחלל (?) קרדיט וישחררהו מכבל הרתמוס! [או: מן הרתמוס!] אני יודע זאת גם לגבי כמה משוררים עברים ומשוררי אומות העולם. ואילו למדתי את הה(ר)מוניה והיו ניגוני באמת מוסיקאלים, הייתי אומר, חבל שאין אני יכול לרשום אותו לך. והנה אני יודע כמה משוררים (בין אומות העולם) שהגיעו למעלה זו, והם בעצמם מחברים ניגונים לשיריהם – ובהם אני מתקנא. (אגב, בשבוע העבר שמעתי את האחד מהם, והייתי אז בלויתו34 של ח.נ. ביאליק35 – שמו ורטינסקי).36 וכמדומני כי אתה מתמרמר על המשקל מפני שאחת היא לך שירה (POESIE) ושיר (GEDICHT). השירה אפשר לה גם בלי דברים שקולים ומדודים – שהם הם שיר. וויטמאן37 שלכם וטורגניב38 בשיריו בפרוזא יוכיחו. ואפשר בשיר שאין תוכו שירה. אתה יודע ע"ד [על דבר] המשקל והרתמוס על פי הקריאה מספרי תיאוריה, ואילו שמעת אך פעם באוזניך ממש, איך מקריאים ומחברים בבת אחת לפניך שירים המקריאים הפינים את הקלֶוָלָה39 שלהם או המקריאים הרוסים (Сказители)40 את שורותיהם, אז היית רואה, אם כבלי המשקל מכבידים או דוקא הם מקילים עליהם את היצירה. ואולם אני רואה שאין לך כבר תקנה.
והנה הרשיתי לי להראות לך על כמה וכמה מק(ו)מות בתרגומך “העורב” מה נקל להגיע לידי שלימות זו: אַתָא קַלִילָא41 – לְךָ לְקַו – אבל, יקירי, אתה צריך לשלוט בשפה, ולא שיהיה הפסוק המוכן שולט בך.42 הגד נא באמת, מה היית מפסיד אלו אמרת – וּמִקְרֹא בַספר עייף ולא עייף ויגע.43
ומה44 שתרגומו של ז’בוטינסקי אל תתפלא – נוסבוים יודע את השפה על בוריה וז’בוטינסקי עני המהפך במאתים שרשים עברים. ולוּ ראית את תרגומו לרוסית – מה יפה ומוסיקאלי הוא. – אותו ה“עורב” ממש.45
בתרגומך של ווילד46 – חסתי על ההעתק היפה, ואך סמנים עשיתי בעפרון שקל להסירם, ואולם ההעתק של העורב קטן ועליו לא חַסתי – ונתתי לך מעין פרויֶקט, כיצד אפשר לתקן את השיר.
ואותה אתה צריך לעשות, כי התרגום יש בו כמה וכמה מקומות יפים באמת, וגם כלו טוב, רק שצריך לשכלל ולשכלל – וכל המרבה לשכלל הרי זה משובח!
ואם לא תעשה כך, ואני לא אקבל ממך את השיר משוכלל בעוד ג' חודשים, להוי ידוע לך, שאני אתרגם אותו.47 השמעת?
אבל למה שמת אתה בעצמך עליך כבלים: הכנסת חרוזי ביניים – בשורות ב' ו־ה‘,48 שאין כך במקור; הוא משתמש בסופי השורות ד’ ו־ה' במלים אחדות, כלומר פוטר עצמו מלמצוא חרוז נוסף, ואתה אינך משתמש בתקלה זו.
והדברים האלה מכוונים גם כלפי שירו שירו [כך גם במקור. נ"ג] של וויילד, שהוא טעון אך שכלול ואולם המסד יפה וטוב.
כלו שלך בידידות
שאול טשרניחובסקי
P.S.
אתה אינך חייב לי מאומה בעד הערותי הקצרות.
הנ"ל.
-
ג. קרסל, “שאול טשרניחובסקי”, לכסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים, הוצאת ספרית פועלים, תשכ"ז. כל הפרטים הביו־ביבליוגרפיים מסתמכים על מקור זה, אלא אם כן צוין אחרת. ↩
-
השיר “שיר, ולא כזב” (עמ' 98–99) מתאר את תקוות המשורר להדפיס את שיריו באחד מכתבי־העת; כשהוא מוצא חרוז מתאים לכל אחד מהם: “יביאם אל הגרן – ב‘התרן’”; “כריח ניחוח – ב‘השלוח’”; “עלי תרופה – ב‘התקופה’”; “שירי נוער – ב‘הדאר’”. ולבסוף, אכזבתו הגדולה כשהוא מקבל מכתב מן המערכת: “הריני כורך/ שירך בחזרה, לא יודפס. העורך!” ↩
-
כל השירים בספר זה נכללו לאחר מכן בספרו שירים, שנוספו בו עוד שירים רבים. בספר מלא הקמץ נכללו גם דברי זיכרונות, סיפור (מתורגם מאנגלית) ושני מכתבים בדויים בסגנון פרודי של אגדות חסידים. דבריו כלפי אחרים ודברי השבח העצמי נכללו במבוא וב“אחרית הדבר”. ↩
-
הערצה זו ביטא בשירו “גלגולים (אוטו־ביוגראפיה)”, עמ' 108–112; ובמכתבו הפותח את ספרו שירים. ↩
-
חיים דוד נוסבוים, שירים, מהדורה שנייה, ניו־יורק, תרפ"ג, עמ' 163. ↩
-
קרוב לוודאי שהכוונה לתרגום שירו המפורסם של א“א פו ”העורב“. התרגום נדפס כעבור שנתיים בהתורן, ניו־יורק, בעריכתו של ראובן בריינין, שנה 11, חוברות א–ג, חשוון תרפ”ה, עמ' 246–250. ראו להלן במכתב השני. ↩
-
מכתבו של ראובן בריינין, מניו־יורק, כ“ז באייר תרפ”ג, פורסם בפתח ספר שיריו הנ"ל של נוסבוים, לאחר מכתבו האוטוביוגרפי של נוסבוים אליו, עמ' 3–8. ↩
-
הכוונה לספרות הגרמנית. ↩
-
כינויו של הסופר יהודה ליב־בנימין קצנלסון (טשרניגוב, רוסיה 1846–פטרבורג 1917), אותו הגדיר יעקב פיכמן באהבה: “חשב כמשורר ושר כחושב” (בטרם אביב, עמ' 9). ↩
-
המשורר המפורסם יהודה ליב גורדון. ↩
-
שתי שורות הפתיחה, והשורה השמינית מהפואמה “קוצו של יוד”, של יל"ג. ↩
-
בהערה בשולי הגלויה: באחדים משיריך יש אמנם להכיר נטיה להביא משקל ידוע. ↩
-
המשורר היינריך היינה (1799–1865). בשירים פורסמו כמה מתרגומיו של ח“ד נוסבוים לשיריו: ”שבת מלכתא“; ”אהובתי מה חפצך בי עוד?“; ”דוננא קלרה“; ”לור־אלי“; ”לאדום“; ”בחלומי“; ”יהודה הלוי“. מן המשוררים המתורגמים ביותר בעברית. ראו, הביבליוגרפיה של שמואל לחובר, ”היינריך היינה בעברית“, יד לקורא, כרך ד, חוברות ג–ד, תשרי–אדר ב' תשי”ז, עמ' 143–193. ↩
-
אוסקר ויילד (1854–1900). תרגומי שיריו לא נכללו בשירים, אבל ייתכן, שצורפו למכתבו של נוסבוים לטשרניחובסקי עם תרגום “העורב”. איני יודעת אם תרגומים אלה פורסמו. ↩
-
שירו המפורסם של ה. היינה: “Die Lorelei”, שזכה לתרגומים הרבה. לורלי, דמות אישה אגדית, המושכת שייטים למצולת הנהר. בתרגומו של נוסבוים, שירים, עמ' 120–121. ↩
-
הכוונה לשירו של היינה: “Mein Liebchen, was willst du mehr” שנקרא בתרגומו של נוסבוים: “אהובתי, מה חפצך בי עוד?”, שהוא גם השורה החוזרת בסוף כל אחד משלושת הבתים (שירים, עמ' 114). ↩
-
נוסבוים נוהג לעברת את השמות והמונחים הלועזיים, או לפחות לשוות להם מראית עין של שם עברי. בנוסף על הדוגמאות שמביא טשרניחובסקי: “קיש־נוב” מתוך שירו “הקדיש”, עמ' 152–155; ו“לור־אלי” (עמ' 120–121) מצויות בספר עוד דוגמאות לדרך לשונית זו. כגון: “מה־תם־אור־פזית” שתרגומו: Metamorphosis (עמ' 41). ↩
-
טשרניחובסקי ישב באותה עת במקום הקיט סווינימונדה, מחוז שטטין, גרמניה, בביתו של אחד מידידיו. ↩
-
ח"ד נוסבוים כנראה פנה אליו בבקשה לסייע לו בהוצאת ספר שירים נוסף, כנציג הוצאת שטיבל. ↩
-
שירים, אכן נדפס בהידור: בניקוד מלא, אותיות גדולות; רווח גדול ועיטורים בסיומי חלק מן השירים ועל הכריכה. ↩
-
דומה שהכוונה ל“העורב”. לא ידוע אם אכן תיקן נוסבוים לפי עצתו של טשרניחובסקי. ↩
-
שלמה מנדלקרן (1846–1902), הידוע בעיקר בגלל “היכל הקודש” שלו, הקונקורדנציה לתנ“ך, היה גם סופר ומשורר פורה. תרגם משיריהם של לרמונטוב, פושקין, גיטה, היינה, פיטיפי, לונגפֶלו ועוד. תרגומו ל”יהודה הלוי“ להיינה, פורסם לראשונה בכנסת ישראל, שנה א, תרמ”ז, עמ‘ 410–438. נכלל בספרו: שירי שפת־עבר, ספר שני, לייפציג, 1889, עמ’ 5–38. גם שיר זה זכה לתרגומים רבים בעברית. ↩
-
שלמה זלמן לוריא (1857–1908). מהנדס, עורך־דין, רב וסופר. תרגומו ל“יהודה הלוי” להיינה הופיע בצירוף הערות, בוורשה, תרמ“ז, מתוך האסיף, ובזכותו זכה בפרס של חברת ”מפיצי השכלה". ↩
-
משה קליינמן (חתום: קורא ותיק), “ביבליוגראפיה”, העולם, שנה 12, גיליון ו, ז‘ בשבט תרפ"ד (8.2.1924), עמ’ 119–120. ↩
-
משה י. צויק, “היינה בספרות העברית”, אורלוגין, מס‘ 11, ינואר 1955, עמ’ 179–195. ↩
-
דומה שהכוונה ל“העורב”. לא ידוע אם אכן תיקן נוסבוים לפי עצתו של טשרניחובסקי. ↩
-
המכתבים לא הגיעו לידי. אחד מהם בוודאי, אם לא שניהם כאחד, הוא תשובה על הגלויה של טשרניחובסקי. ↩
-
חידוד כפול על משקל הפסוק: “הגם שאול בנביאים” (שמואל א, י 11) תוך רמיזה לשמו: שאול. ↩
-
רמז לכינויו של ח“נ ביאליק, שנודע ברבים כמי שמשבח דרך־קבע כתבי־יד של אחרים. ראו זלמן שניאור, ”מרשימות אדם רע“, ”רשימה א‘ שַׂר המסכים (ח.נ. ביאליק)", כתבי זלמן שניאור, ט. ביאליק ובני דורו, הוצאת דביר, 1958, עמ’ 242–256. לראשונה בהעולם, שנה 11, גיליון מח, י“ג בטבת תרפ”ד (21.12.1923), ימים אחדים לפני מכתבו של טשרניחובסקי. וראו גם אגרות ביאליק, כרך ג, מס‘ תה, לש. גינצבורג, יומיים לפני צאתו לארץ־ישראל מברלין, ט’ באדר ב' תרפ"ד. ↩
-
קרוב לוודאי שהכוונה ליהודה־ליב קצנלסון, הנודע בכינויו הספרותי: בוקי בן יגלי: כינויו של הסופר יהודה ליב־בנימין קצנלסון (טשרניגוב, רוסיה 1846–פטרבורג 1917), אותו הגדיר יעקב פיכמן באהבה: “חשב כמשורר ושר כחושב” (בטרם אביב, עמ' 9). . עם־זאת ייתכן גם שהמדובר ביצחק קצנלסון, שספר תרגומיו לשירי היינה הופיע באותה שנה. ↩
-
תרגומו: “חרש בלבבי ירון/ נעים צלילים אשיר./רונה, שיר אביב קטן/ רון במרחב אוויר”. זהו שיר מס‘ 6 מתוך מחזור השירים “אביב חדש”, מתוך: מבחר שירי היינה, תרגום: גילה אוריאל, הוצאת יבנה, תל־אביב 1958, עמ’ קצז. לפי הביבליוגרפיה של שמואל לחובר: בהערה בשולי הגלויה: באחדים משיריך יש אמנם להכיר נטיה להביא משקל ידוע. ↩
-
חידוד על משקל הפסוק: “מן השמים ירחמו” (על פי עבודה זרה יח ע"א). וכאן, בהומור, כמובן. ↩
-
לטינית. פירושו: תנאי בל יעבור. ↩
-
כלומר, בחברתו. ↩
-
ביאליק שהה שבועות אחדים בברלין, בדרכו לארץ־ישראל, אליה הגיע בפורים תרפ"ד. ↩
-
אלכסנדר ורטינסקי, משורר רוסי שנהג להלחין ולבצע בעצמו את שיריו. ראו אלכסנדר פן. “פגישה עם א. ורטינסקי”, קול העם, 21.2.1964. ↩
-
וולט ויטמן (1819–1892) המשורר האמריקני הנודע, שהתפרסם בסגנון שירתו החופשי, המיוחד, הטבוע בקצב תנ"כי ואין בו לא חרוז ולא משקל. ספר שיריו עלי עשב, תורגם בידי שמעון הלקין, בצירוף מבוא מקיף (1952–1956). ↩
-
איבן סרגיביץ טורגניב (1818–1883), מגדולי המספרים הרוסיים. שיריו בפרוזה נכתבו בשנים 1876–1882, שימשו מקור רב השראה והשפעה גם על הסופרים העברים. ↩
-
קלֶוָלָה – האפוס הלאומי הפיני. מכיל כחמישים מזמורים, וכ־22,800 חרוזים. ב־1835 אסף לנרוט יותר מ־12,000 שורות, אותן שמע מושרות בפי האיכרים בליווי כלי נגינה, מעין קתרוס פיני מיוחד. הוא מיזג נוסחים שונים לאפוס אחד וקבע את שמו. באפוס זה מסופר על בריאת העולם ועל מעשי הגבורה של בני הענק קלולה. האפוס תורגם לעברית בידי שאול טשרניחובסקי, והופיע בכרך הרביעי של כתביו בעשרה כרכים, בברלין תר“ץ, בהוצאת ועד־היובל, וגם בנפרד באותה שנה. קטעים מתרגום זה החלו להתפרסם החל מראשית תרע”ג. ראו שאול טשרניחובסקי. ביבליוגראפיה, הוצאת מכון כץ, אוניברסיטת תל־אביב, ומרכז ההדרכה לספריות ציבוריות, תשמ“א, ערכים: 175–178; 181–183, ועוד. עמ' 188. על שאול טשרניחובסקי ותרגום הקלֶוָלה, ראו בספרי כתיבת הארץ ארצות וערים על מפת הספרות העברית, הוצאת כרמל, תשנ”ט/1998, עמ' 398–407. ↩
-
מילה רוסית שפירושה: מספרים. ↩
-
חידוד על פי הפסוק מתוך “אקדמוּת” לשבועות: “וּבְאַתָא קַלִילָא דְלֵית בָּהּ מְשָׁשׁוּתָא”, במובן: ובאות קלילה שאין בה ממשות. נאמר בהומור ובביקורת. ↩
-
אולי רמז למסתו של ביאליק “שירתנו הצעירה”: על “מנדלי, פרישמן, פרץ וכו'” – בימיהם נתמעטה ממשלת ה‘מליצה’. ה“‘פסוק’ לא היה מהלך לפניהם כמקל לפני הסומא, אלא רץ היה ומכשכש אחריהם.” (תרס"ז). ↩
-
הדוגמה היא מן השורה הפותחת את “העורב”. הנוסח שנדפס בהתורן הוא: “ומקרוא בספר יעף”, אולי בעקבות הערתו זו של טשרניחובסקי. אין לדעת מה עוד מתיקוניו קיבל המתרגם. ↩
-
מכאן ועד לסוף המכתב, הוקפו כמה קטעים בקו, כדי לשנות את סדר הפסקאות, אולם מכיוון שהדברים אינם ברורים כל צורכם, השארתי את הכתוב כמות שהוא, בלי להתחשב בשינוי. ↩
-
תרגומו העברי של ז‘בוטינסקי ל“העורב” של א“א פו, פורסם לראשונה במולדת, ו, חוברת ד, תמוז תרע”ד, עמ’ 305–309, ובנוסח מתוקן בספרו תרגומים, ברלין, הוצאת “הספר”, תרפ"ד (1923), סמוך לתאריך מכתבו זה של טשרניחובסקי. תרגומו הרוסי לשיר זה נכלל בספרו: стихи (שירים), פריז 1930, עמ' 17–23. ↩
-
איני יודעת באיזה תרגום מדובר: המשורר היינריך היינה (1799–1865). בשירים פורסמו כמה מתרגומיו של ח“ד נוסבוים לשיריו: ”שבת מלכתא“; ”אהובתי מה חפצך בי עוד?“; ”דוננא קלרה“; ”לור־אלי“; ”לאדום“; ”בחלומי“; ”יהודה הלוי“. מן המשוררים המתורגמים ביותר בעברית. ראו, הביבליוגרפיה של שמואל לחובר, ”היינריך היינה בעברית“, יד לקורא, כרך ד, חוברות ג–ד, תשרי–אדר ב' תשי”ז, עמ' 143–193. ↩
-
טשרניחובסקי לא מימש את “איומו” זה. ↩
-
בבית הראשון, בתרגומו של ח“ד נוסבוים חורזות השורות ב, ד, ה, ו ביניהן: דור ודור – עין החור – עין החור – אמרתי אמר. כך גם בבית השלישי: שורה ב: ”עלה קור". בכך הוא נאמן לתכנית החריזה של המקור האנגלי, ואף לחרוּז .המקורי: lore before – door – door – more. בהמשך התרגום אין החריזה שיטתית, שלא כבמקור, השומר על תבנית קבועה לכל אורכו. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.