צִפּוֹר קַנָּרִי יָשַׁב לוֹ בַּקֵּן אֲשֶׁר בְּיַעֲרוֹ לְעֵת צֵאת הַשֶּׁמֶשׁ וְחִכָּה לְרַעְיָתוֹ, אֲשֶׁר יָצְאָה בַּלַּיְלָה, וְהִבְטִיחָה לוֹ בִּשְׁבוּעַת צִפֳּרִים לָשׁוּב אֵלָיו יַחַד עִם קַוֵּי הַשֶּׁמֶשׁ הָרִאשׁוֹנִים. הוּא יָשַׁב וְחִכָּה, וּבֵין כֹּה שִׁנֵּן לוֹ אֶת הַשִּׁירָה, אֲשֶׁר חִבֵּר בַּחֲרוּזִים לָשִׁיר לַצִּפֹּרֶת בְּשׁוּבָהּ.

כֵּן יְשַׁנְּנוּ לָהֶם כָּל הַצִּפֳּרִים־הַמְזַמְּרִים אֶת שִׁירוֹתֵיהֶם וַחֲרוּזֵיהֶם, שֶׁיַּעַרְכוּ לְקַדֵּם בָּהֶם אֶת פְּנֵי רַעְיוֹתֵיהֶם; וְאוּלָם מְשַׁנְּנִים וּמְשַׁנְּנִים הֵם וּבְבוֹאָן יָשִׁירוּ לָהֶם שִׁירָה חֲדָשָׁה וַחֲרוּזִים חֲדָשִׁים, אֲשֶׁר לֹא שִׁנְּנוּ וְלֹא יָדְעוּ מֵרֹאשׁ.

כֹּה יָשַׁב לוֹ הַצִּפּוֹר וְשָׁר; וְהִנֵּה רָאָה זֵרְעוֹנִים נוֹצְצִים מְלֵאִים פְּזוּרִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וַיֵּרֶד לְלַקְּטָם, לְמַעַן הַגִּישָׁם לִפְנֵי צִפּוֹרָתוֹ יַחַד עִם חֲרוּזָיו הַנְּעִימִים; וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר לָקַט וְאָסַף חַרְטוּם מָלֵא, חָפֵץ לְהִתְרוֹמֵם, אֲבָל – אוֹיָה! – רַגְלָיו נִלְכְּדוּ בָּרֶשֶׁת הַטְּמוּנָה שָׁם.

וְהִתְעַלֵּף הַצִּפּוֹר מִפַּחַד פִּתְאֹם; וְכַאֲשֶׁר שָׁב רוּחוֹ אֵלָיו רָאָה כִּי נָתוּן הוּא בְּתוֹךְ כְּלוּב קָטָן וְנָשׂוּא בִּידֵי אָדָם.

אָז יָדַע כִּי שָׁבוּי הוּא, וְכִי גַם רַעְיָתוֹ הַנְּעִימָה, גַּם קַוֵּי הַשֶּׁמֶשׁ הָרִאשׁוֹנִים לֹא יִמְצָאוּהוּ עוֹד בְּקִנּוֹ.

וַיַּעֲבֹר הַכְּלוּב מִיָּד לְיָד, מִמּוֹכֵר לְקוֹנֶה וּמִקּוֹנֶה לְמוֹכֵר – עַד הַגִּיעוֹ לִדְבִיר אֶחָד אֲשֶׁר בַּמֶּרְחַקִּים, בְּאַרְצוֹת הַצָּפוֹן, וַיִּתְלוּ אֶת הַכְּלוּב בְּאַכְסַדְרָה מְרֻוַּחַת וַחֲמִימָה, וְגַם זֵרְעוֹנִים נָתְנוּ לְפָנָיו בְּתוֹךְ הַכְּלוּב.

וַיִּדֹּר הַקַּנָּרִי נֶדֶר לְבִלְתִּי אֲכֹל מִן הַזֵּרְעוֹנִים, אֲשֶׁר יָשִׂימוּ שׁוֹבָיו לְפָנָיו. אֲבָל הוּא הֵפִיר מַהֵר אֶת נִדְרוֹ. כֵּן דֶּרֶךְ הַצִּפֳּרִים: בַּחֹפֶשׁ יְכוֹלִים הֵם לָצוּם יָמִים רְצוּפִים וּלְהִתְפַּרְנֵס בְּקַוֵּי הַשֶּׁמֶשׁ וְשִׁירִים נְעִימִים; וּבַשִּׁבְיָה הֵם נַעֲשִׂים רַעַבְתָנִים וְזוֹלְלִים, וְאוֹכְלִים גַּם מִכַּף שׁוֹבֵיהֶם – וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמְּבָרְכִים אַחֲרֵי הָאֲכִילָה: “בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת וְחֶסְרוֹנָן”…

וַיִּדֹּר הַקַּנָּרִי נֶדֶר, כִּי לֹא יָשִׁיר, עַד אֲשֶׁר יֵצֵא לַחָפְשִׁי מִכְּלוּבוֹ־כִּלְאוֹ.

וְלֹא שָׁמַר גַּם אֶת נִדְרוֹ זֶה; כִּי כֵן דֶּרֶךְ צִפֳּרֵי־הַזִּמְרָה: הֵמָּה נִבְרְאוּ לָשִׁיר וּלְזַמֵּר וְאֵינָם יְכוֹלִים לְהִתְאַפֵּק.

וּפַעַם בְּפַעַם הָיָה הַקַּנָּרִי מִשְׁתַּקֵּעַ בְּגַעְגּוּעָיו עַל צִפּוֹרָתוֹ וּמַתְחִיל לָשִׁיר אֶת הַשִּׁירָה, אֲשֶׁר שִׁנֵּן לוֹ אָז לִפְנֵי נָפְלוֹ בִּידֵי הַצַּיָּד.

וְהִתְאַסְּפוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת לִשְׁמֹעַ אֶת צִלְצוּלָיו וַחֲרוּזָיו הַנְּעִימִים.

ואוּלָם לְמַרְאֵה פְּנִי אֲנָשִׁים הִתְחַלְחֵל הַקַּנָּרִי, כִּי הָיוּ מַלְבּוּשֵׁיהֶם דּוֹמִים לְמַלְבּוּשֵׁי הַצַּיָּד הָרַע, וַיַּחְשֹׁב שֶׁהֵם כֻּלָּם צַיָּדִים.

וּמִפַּחַד וּבֶהָלָה שָׁכַח אֶת שִׁירָתוֹ.

רַק לַיְלָדִים הִסְכִּין הַצִּפּוֹר; וּבְהִתְאַסֵּף יַלְדֵי הַבַּיִת סָבִיב לִכְלוּבוֹ, שָׁפַךְ לִפְנֵיהֶם אֶת שִׁירָיו וְאֶת גַּעְגּוּעָיו, וַיְסַפֵּר לִפְנֵיהֶם תְּהִלַּת צִפּוֹרָתוֹ הַנְּעִימָה וְאֶת אַהֲבָתוֹ הָרַבָּה אֵלֶיהָ וְאֶת צַעֲרוֹ הַגָּדוֹל – צַעַר הַשִּׁבְיָה וְהַגָּלוּת.

וְלֹא הֵבִינוּ הַיְלָדִים לְשׁוֹן הַצִּפּוֹר, וַיַּחְשְׁבוּ כִּי הוּא שָׂשׂ וְשַׂמֵחַ לִקְרָאתָם, וְכִי הוּא מְבַקֵּשׁ מֵהֶם גִּזְרֵי סֻכָּר, וַיִּתְּנוּ לוֹ אִישׁ אִישׁ מֵהֶם מַמְתַּקִּים, תּוּפִינִים וְסֻכָּרִיּוֹת.

וְהֵנִיעַ עֲלֵיהֶם הַצִּפּוֹר בְּרֹאשׁוֹ; זֹאת אוֹמֶרֶת בִּלְשׁוֹן צִפֳּרִים:

“יְלָדִים תְּמִימִים, יְלָדִים פְּתָאִים! אֵינָם יוֹדְעִים – מַה הִיא אֲנָחָה!”

כָּכָה יָשַׁב הַצִּפּוֹר יָמִים רַבִּים בִּכְלוּבוֹ; וּפְעָמִים רַבּוֹת זָכַר אֶת שִׁירָתוֹ, וּפְעָמִים רַבּוֹת שְׁכֵחָהּ.

וּבֵין כָּךְ הִגִּיעַ הַחֹרֶף. הִתְקַדְּרוּ הַשָּׁמַיִם, הָאֲוִיר הָיָה קַר וָלַח, הָרָקִיעַ מוֹרִיד דְּמָעוֹת עַל הָאָרֶץ. הַדְּמָעוֹת נִקְפָּאוֹת בְּנָפְלָן וְהָיוּ לְשֶׁלֶג.

וְהָעֵצִים אֲשֶׁר בַּחוּץ מִתְנוֹעֲעִים וּמִזְדַּעַזְעִים בְּרֶגַע יְצִיאַת הַנְּשָׁמָה.

וַאֲנָשִׁים רָצִים וְשָׁבִים בַּחוּצוֹת.

הִסְתַּכֵּל הַצִּפּוֹר בְּחַלּוֹן הָאַכְסַדְרָה וְהֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ:

“אֵין פֶּלֶא בַּדָּבָר: צַיָּדִים רַבִּים סוֹבְבִים בַּחוּצוֹת, וְעַל כֵּן מֵת הַכֹּל!”

פֶּלֶא הַדָּבָר בְּעֵינָיו, מַדּוּעַ זֶה זוֹרַחַת עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ עַל הַמָּקוֹם הָרַע הַזֶּה?

וְהוּא פּוֹתֵר לוֹ אֶת הַדָּבָר: “הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת שָׁעוֹת אֲחָדוֹת בַּיּוֹם בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים”.

בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים הֲלֹא יָשִׁיר גַּם הוּא לִפְעָמִים אֶת שִׁירוֹתָיו הַנְּעִימוֹת־הָעֲצוּבוֹת.

וּבְאַחַד הַלֵּילוֹת – זֶה הָיָה בְּלֵיל חֲמִשָּׁה־עָשָׂר בִּשְׁבָט – וְהַשִּׁפְחָה הוֹצִיאָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת עֲצִיצֵי־הַפְּרָחִים מִן הַבַּיִת אֶל הָאַכְסַדְרָה לְנַקּוֹת אֶת חַלּוֹנוֹת הַבַּיִת וְקִירוֹתָיו, וַתִּשְׁכַּח לַהֲשִׁיבָם עַל מְקוֹמָם. וּבֵין הָעֲצִיצִים הָיָה אֶחָד מְזֻיָּף: רָקוּם מֵחוּטֵי צֶמֶר צָבוּעַ עַל חוּטֵי בַּרְזֶל, וְדִמְיוֹנָם כְּעַנְפֵי עֵץ, וַעֲלֵיהֶם רִמּוֹנִים, אַגָּסִים וְתַפּוּחִים חַכְלִילֵי־לְחָיַיִם.

כֻּלָּם עָמְדוּ צְפוּפִים עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן, וּמִמַּעַל לָהֶם דָּלַק פַּנָּס, אֲשֶׁר תָּלוּ שָׁם לְהָאִיר אֶת הַדֶּרֶךְ לָאוֹרְחִים הַמְבַקְּרִים בַּבָּיִת.

וְהַצִּפּוֹר יָשַׁב עַל כַּדּוֹ – נִים וְלֹא נִים. הוּא הִשְׁתַּקַּע בְּגַעְגּוּעָיו עַל צִפּוֹרָתוֹ, וּבְשִׁירָתוֹ שֶׁחִבֵּר לִכְבוֹדָה – וַיִּשְׁכַּח אֶת מְקוֹמוֹ.

וְנִדְמָה לוֹ, שֶׁהַפַּנָּס הוּא הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ; הָעֲצִיצִים הֵם עֲצֵי־הַיַּעַר וְהוּא יוֹשֵׁב וּמְחַכֶּה לְצִפּוֹרָתוֹ, שֶׁתָּשׁוּב אֵלָיו עִם קַוֵּי הַשֶּׁמֶשׁ הָרִאשׁוֹנִים.

וְהִתְחִיל מְזַמֵּר מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ.

הַשָּׁעוֹן אֲשֶׁר בָּאוּלָם הִשְׁמִיעַ דְּפִיקוֹת מְמֻשָּׁכוֹת כְּאָצִיל מְפַהֵק מִתּוֹךְ שִׁעֲמוּם: אַחַת…שְׁתַּיִם…שָׁלשׁ…שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה דְפִיקוֹת.

קוֹל הַדְּפִיקוֹת לֹא הִגִּיעַ לְאָזְנֵי הַצִּפּוֹר; וְאוּלָם בְּכָל־זֹאת הִזְדַּעְזַע מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ. הוּא חָשׁ בַּחֲלוֹמוֹ רֶגַע נִכְבָּד וְיָקָר; רֶגַע שֶׁבֵּין אַחֲרִית הַשָּׁנָה וְרֵאשִׁית הַשָּׁנָה.

כִּי הֲלֹא רֹאשׁ־הַשָּׁנָה הַיּוֹם בַּיַּעַר!

וַיִּיקָץ.

וַיִּתְעוֹרְרוּ גַם הָעֲצִיצִים. גַּם הֵמָּה הִרְגִּישׁוּ בִּשְׁנָתָם אֵיזֶה דָבָר נוֹרָא, וְלֵחָם הִתְחִיל מְסוֹבֵב בִּמְהִירוּת בְּעוֹרְקֵיהֶם.

“לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵבוּ וְתֵחָתֵמוּ!” –צִפְצֵף הַצִּפּוֹר.

וְאוּלָם הוּא פָּנָה בְּבִרְכָתוֹ אֶל הֶעָצִיץ הַמְזֻיָּף – בַּעַל הַתַּפּוּחִים הָאַדְמוֹנִים וְהָאַגָּסִים הַיְרוֹקִים.

וְהֶעָצִיץ הַמְזֻיָּף בַּעַל הַתַּפּוּחִים הָאַדְמוֹנִים וְהָאַגָּסִים הַיְרוֹקִים זָקַף אֶת קוֹמָתוֹ וּשְׁנֵי רִמּוֹנִים הִתְנוֹעֲעוּ עַל חָזֵהוּ בְּגַאֲוָה, וְהוּא עָמַד וְשָתַק.

– לְמִי אַתָּה מְדַבֵּר, צִפּוֹר? – קָרְאוּ לוֹ יֶתֶר הַפְּרָחִים – הֲלֹא מְזֻיָּף הוּא! אֵין הוּא שׁוֹמֵעַ בְּרָכוֹת.

– מְזֻיָּף?! –מִשְׁתּוֹמֵם הַצִּפּוֹר – מַה זֶּה מְזֻיָּף?

– לִבּוֹ בַּרְזֶל, וְתַפּוּחָיו צֶמֶר צָבוּעַ; בַּקֹּר לֹא יִקְפָּא, בַּחֹם לֹא יִפְרַח, וְאֵין בִּרְכַּת אֱלֹהִים עָלָיו.

– כֵּן? – עָנָה הַצִּפּוֹר – וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי! אִם כֵּן בִּרְכָתִי עֲלֵיכֶם, צְמָחִים טוֹבִים! לְשָׁנָה טוֹבָה, לִשְׁנַת אוֹר וְטַל וּפִרְחֵי רֵיחַ תִּכָּתֵבוּ.

– גַּם אַתָּה, צִפּוֹר נָעִים!

וְהִתְחִיל הַצִּפּוֹר מְזַמֵּר בִּרְכַּת הַשָּׁנָה בַּחֲרוּזִים יָפִים מְצַלְצְלִים, וַיְבַשֵּׂר יֶרֶק יְעָרִים, חֹם שֶׁמֶשׁ אָבִיב, תְּחִיַּת צְמָחִים וְאַהֲבַת צִפֳּרִים.

שָׁמַע הַקֶּרַח הַלָּבָן שֶׁעַל הַחַלּוֹנוֹת וַיִּכָּלֵם, וַיִּמַּס מִבּוּשָׁה.

שָׁמְעוּ הָעֵצִים הָעֲרוּמִים, אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן, וַיִּזְקְפוּ אֶת קוֹמָתָם לְהַבִּיט בְּעַד הַחַלּוֹן אֶל הַמְזַמֵּר הַנִּפְלָא, וַיָּנִיעוּ לוֹ בְּרָאשֵׁיהֶם:

“אָמֵן! – גַּם אַתָּה, גַּם כָּל הַצִּפֳּרִים! בַּשָּׁנָה הַזֹּאת הוֹסַפְנוּ עֲנָפִים לְקִנִּים חֲדָשִׁים וּלְדוֹר חָדָשׁ!”

בֵּין כֹּה וָכֹה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וּמְשָׁרֵת הַבַּיִת הֵבִיא עֲנָפִים יְבֵשִׁים לְהַסִּיק בָּם אֶת הַתַּנּוּר וּלְהָחֵם אֶת הַחֲדָרִים.

וַיְהִי בֵּינֵיהֶם עָנָף אֶחָד מְסֻבָּךְ וְיָבֵשׁ, אֲשֶׁר הֵקִים שָׁאוֹן בְּהִכָּנְסוֹ. הוּא הָיָה עֲנַף עֵץ אֶחָד, שֶׁעָמַד עַל קֶבֶר אִישׁ רָשָׁע, וְקִוָּה כָּל יָמָיו, שֶׁיִּגְדַּל וְיִהְיֶה יָד לְקַרְדֹּם.

וּבְשָׁמְעוֹ שִׁירוֹת הַצִּפּוֹר לְאָבִיב וְלִתְחִיָּה – קָצַף קֶצֶף גָּדוֹל, וַיִּקְרָא בְּקוֹל: “שֶׁקֶר הוּא מִנַּבֵּא! אֵין תְּחִיָּה! אֵין אָבִיב! יֵשׁ רַק כְּפוֹר, שֶׁלֶג, וְקַרְדֹּם מוֹלֵךְ בְּכִפָּה! חַכּוּ, עַד שֶׁאָבוֹא לְתוֹךְ קוֹפַת הַקַּרְדֹּם, וְאָז – קֵץ לְכָל עֲצֵי הַיַּעַר וּלְכָל הַצִּפֳּ…!”

וְלֹא הִסְפִּיק הֶעָנָף לִגְמֹר אֶת דְּבָרָיו, כִּי הִכְנִיסוֹ הַמְשָׁרֵת לְתוֹךְ הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת וַיִּתְעַלֵּף.

הָעֲצִיצִים הֵנִיעוּ עָלָיו אֶת רָאשֵׁיהֶם בַּאֲנָחָה, וְהַצִּפּוֹר שָׁר עָלָיו קִינָה קְצָרָה.

רַק הֶעָצִיף הַמְזֻיָּף לֹא נָע וְלֹא זָע, וַיְנַעְנַע אֶת רִמּוֹנָיו עַל חָזֵהוּ.

וְהָאֵשׁ אֲשֶׁר בַּתַּנּוּר שָׁלְחָה לָשׁוֹן לִקְרָאתוֹ וַתִּלְחַשׁ:

“סוֹף־סוֹף־סוֹף! כָּכָה יִהְיֶה גַם סוֹפְךָ!”

אָז הִתְפַּלְּלוּ הָעֲצִיצִים וְהַצִּפּוֹר תְּפִלָּה קְצָרָה עַל כָּל הַבּוֹגְדִים בַאֲחֵיהֶם, כִּי יִבְרָא לָהֶם אֱלֹהִים לֵב טָהוֹר לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה; וְאַחֲרֵי כֵן בִּקְשׁוּ הָעֲצִיצִים אֶת הַצִּפּוֹר שֶׁיְּסַפֵּר לָהֶם אֵיזֶה סִפּוּר יָפֶה לִכְבוֹד הֶחָג.

– טוֹב הַדָּבָר – עָנָה הַצִּפּוֹר – הִנְנִי לְסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מֵעֵץ אֶחָד, שֶׁבָּנִיתִי עָלָיו אֶת קִנִּי בְּטֶרֶם נָפַלְתִּי בִּידֵי שׁוֹבַי. הָעֵץ הַזֶּה שָׁמַע אֶת הַסִּפּוּר מֵאָבִיו זְקֵנוֹ, שֶׁשְּׁמָעוֹ מִפִּי תֹמֶר יַחֲסָן גָּדוֹל אֶחָד.

הַצִּפּוֹר סָגַר אֶת עֵינָיו לְמֶחֱצָה, הִפְשִׁיל אֶת רֹאשׁוֹ לַאֲחוֹרָיו, וְהִתְחִיל לְסַפֵּר:

– הָיֹה הָיָה בִּסְבִיבוֹת יְרוּשָׁלַיִם אִישׁ אֶחָד – וּמִיכָה שְׁמוֹ. וּבָנָה לוֹ הָאִישׁ מִיכָה בַּיִת עַל אֵם־הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה יְרוּשָׁלָיְמָה. וְכָל הַדְּרָכִים הָיוּ מוֹלִיכִים אָז יְרוּשָׁלָיְמָה. וְכָל הָעֵצִים הָיוּ מַבְשִׁילִים אָז אֶת פֵּרוֹתֵיהֶם בִּשְׁבִיל יְרוּשָׁלָיִם; אֲבָל הָאִישׁ מִיכָה בָּנָה לוֹ בַּיִת עַל אֵם הַדְּרָכִים.

וּבָנָה לוֹ הָאִישׁ מִיכָה אֶת בֵּיתוֹ לֹא מֵעֵץ; כִּי חָס עַל הַיַּעַר, וְלֹא חָפֵץ לְהָנִיף בַּרְזֶל עַל צֶמַח חַי – וַיִּבֶן אֶת בֵּיתוֹ אֲבָנִים וְחֵמָר.

וְנָטַע לוֹ הָאִישׁ מִיכָה תֹּמֶר לִפְנֵי בֵּיתוֹ; וְלֹא חָפַר אֶת אַדְמַת מַטָּעוֹ בְּאֵת וּבְמַעְדֵּר; כִּי שָׂנוֹא שָׂנֵא מֵעוֹדוֹ אֶת הַבַּרְזֶל הַמַּרְבֶּה מָוֶת בָּעוֹלָם. בְּצִפָּרְנָיו חָפַר בּוֹר, וַיִּטַּע בּוֹ אֶת מַטָּעוֹ.

וְעָמַד הָאִישׁ מִיכָה עַל אֵם הַדְּרָכִים; וְהָיָה אִם רָאָה אִישׁ נוֹשֵׂא עוֹפוֹת כְּפוּתִים לְמָכְרָם בָּעִיר, וְקָנָה אוֹתָם הָאִישׁ מִיכָה וְהִתִּיר חַרְצֻבּוֹתָם, וְשִׁלַּח אוֹתָם לַחָפְשִׁי.

גַּם מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הָיָה קוֹנֶה יוֹנִים וְשׁוֹלְחָן חָפְשִׁי.

וּמַטָּעוֹ שִׂגְשֵׂג וַיִּגְדַּל וַיַּעַשׂ צַמֶּרֶת מִלְמַעְלָה וְצֵל מִתַּחַת.

וְהֵכִין הָאִישׁ מִיכָה שֻׁלְחָן וְכִסְאוֹת תַּחַת הַתֹּמֶר הָרַךְ, כִּסְאוֹת הַרְבֵּה־הַרְבֵּה; וְכָל אֲשֶׁר עָבַר עַל בֵּיתוֹ, לֹא הָלַךְ מִשָּׁם עַד אִם סָעַד אֶת לְבָבוֹ עַל שֻׁלְחָן מִיכָה.

וְשִׁלְּמוּ הָאוֹרְחִים לְמִיכָה מְחִיר אָכְלָם בְּכֶסֶף מָלֵא; אֲבָל בְּטֶרֶם עָבַר הָאוֹרֵחַ מֵעַל בֵּיתוֹ הֵשִׁיב מִיכָה בַּחֲשַׁאי אֶת הַכֶּסֶף לְכִיס בְּעָלָיו; וְלֹא יָדַע אִישׁ כִּי חִנָּם אָכַל עַל שֻׁלְחָן מִיכָה.

וְכַאֲשֶׁר עָזְבו הָאוֹרְחִים אֶת הַשֻׁלְחָן, יָרְדוּ הַצִּפֳּרִים מֵעַל הָעֵץ, וַתֹּאכַלְנָה אֶת הַנּוֹתָר וַתִּשְׂבַּעְנָה וַתּוֹתַרְנָה.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר שָׁם אִישׁ־הָאֱלֹהִים קָדוֹשׁ וַיֹּאכַל עַל שֻׁלְחַן מִיכָה, וַיָּקָם וַיְשַׁלֵּם לוֹ בְּמֵיטַב כַּסְפּוֹ.

וּמִיכָה לָקַח הַכֶּסֶף וַיְשִׁיבֵהוּ בַּחֲשַׁאי אֶל אַמְתַּחַת הַנָּבִיא.

אַךְ הַנָּבִיא הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר, וַיִּפֶן אֶל מִיכָה וַיֹּאמַר:

– יוֹדֵעַ אֲנִי, מִיכָה, אֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְאַמְתַּחְתִּי וְאֵת אֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶׂה לְכָל הָאוֹרְחִים וּלְכָל הַצִּפֳּרִים; לָכֵן שְׁמַע אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: יוֹדֵעַ אֲנִי, כִּי אוֹהֵב אַתָּה אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים בְּעוֹלָמוֹ; וְרַק אֶת הַבַּרְזֶל אַתָּה שׂוֹנֵא, אֶת הַמָּוֶת וְאֶת הַבַּרְזֶל, לָכֵן דַּע: אִם תִּזְכֶּה אַתָּה אוֹ אֶחָד מִבָּנֶיךָ לֶאֱכֹל אֶת הַתְּמָרִים אֲשֶׁר יָבִיא הָעֵץ הַזֶּה – וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם אֶת הַתְּמָרָה הָרִאשׁוֹנָה, וְתַם הַבַּרְזֶל מִן הָאָרֶץ; הָאֲדָמָה תוֹצִיא פִּרְיָהּ מֵעַצְמָהּ, וְיַד הָאָדָם לֹא תִשְׁלַט עוֹד בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם לְהָבִיא אֶת הַמָּוֶת בְּלֹא עֵת.

וַיַּעַבְרוּ יָמִים וְשָׁנִים, וּמִיכָה שָׁמַר אֶת הַדָּבָר.

וְהָעֵץ הָלַךְ וְגָדַל, הָלַךְ וְשִׂגְשֵׂג, וּלְשִׂמְחַת לֵב מִיכָה וּבָנָיו הַנֵץ נִצָּה וְהִתְחִיל לִגְמֹל פֶּרִי.

הַצִּפּוֹר הֵשַׁח אֶת רֹאשׁוֹ וַיֵּאָנַח תַּמְרוּרִים; וְהָעֲצִיצִים הֵנִיעוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם וַיַּבִּיטוּ אֶל הַמְסַפֵּר בְּקֹצֶר רוּחַ: חֲפֵצִים הָיוּ לָדַעַת תֵּכֶף, מֶה הָיָה סוֹף הַדָּבָר.

וְלֹא יָכֹל הַצִּפּוֹר לָשׁוּב לְסִפּוּרוֹ, עַד אֲשֶׁר שָׁר קִינָה קְצָרָה, וַיָּשָׁב לְסַפֵּר:

– בַּשָּׁנָה הַהִיא עָלוּ אוֹיְבִים לַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלַיִם, וַיַּחֲרִיבוּ אֶת הָעִיר, וַיַּגְלוּ אֶת כָּל יוֹשְׁבֶיהָ, וְגַם אֶת מִיכָה וּבָנָיו נָהֲגוּ בַּשִּׁבְיָה.

– וְהָעֵץ? וְהַתְּמָרִים?! – שָׁאֲלוּ הָעֲצִיצִים.

– הָעֵץ הִבְשִׁיל אֶת תְּמָרָיו בַּיּוֹם הַהוּא; וְאוּלָם לֹא מִיכָה וְלֹא בָּנָיו לֹא אָכְלוּ מֵהֶם.

הָאִילָנוֹת אֲשֶׁר עָמְדוּ מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן וְשָׁמְעוּ אֶת הַסִּפּוּר הִזְדַּעַזְעוּ וַיָּנִיעוּ בְּעַנְפֵיהֶם, כְּאִלּוּ רָצוּ לִמְרֹד בַּשָּׁמַיִם עַל הֶעָוֶל הַנּוֹרָא, אֲשֶׁר נַעֲשָׂה לָאִישׁ מִיכָה.

וּבָרֶגַע הַזֶּה הִסְתָּעֲרָה סוּפָה בַּחוּץ וַתְּפַזֵּר עֲרֵמוֹת שֶׁלֶג וַתָּקָם שָׁאוֹן רָב. חָפְצָה הַסּוּפָה לְהַשְׁתִּיק קוֹל הַצִּפּוֹר, לְבַל יִשָּׁמַע סִפּוּרוֹ בַּחוּץ. וְהַצִּפּוֹר מְסַפֵּר לָעֲצִיצִים:

– אָז נִשְׁבַּע הַתֹּמֶר, וְגַם הַשְׁבַּע הִשְׁבִּיעַ אֶת עֲנָפָיו וְאֶת פִּרְיָם, שֶׁיֵּצְאוּ לְבַקֵּשׁ אֶת בְּנֵי מִיכָה בַּגּוֹלָה וְיַאֲכִילוּם מִתִּמְרֵיהֶם.

אֶת הַתְּמָרָה הָרִאשׁוֹנָה אָכַל הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר כָּבַשׁ אֶת יְרוּשָׁלַיִם, וַאֲשֶׁר הוֹלִיךְ אֶת מִיכָה בַּגּוֹלָה.

וַיִּתָּחַב לוֹ הַגַּרְעִין בִּגְרוֹנוֹ וַיֵּחָנֵק.

וַיּוֹבִילוּ אֶת הַמֶּלֶךְ אֶל אַרְצוֹ, וַיְנַתְּחוּ שָׁם אֶת גְּוִיָּתוֹ, וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַגַּרְעִין מִגְּרוֹנוֹ.

– וּמֶה עָשׂוּ בַּגַּרְעִין?

– זְרָקוּהוּ הַחוּצָה, וַיִּתְעָרֶה בָּאָרֶץ וַיַּעַשׂ בַּד.

וּבְנֵי מִיכָה הָיוּ לַעֲבָדִים בָּעִיר הַהִיא, וַיִּגְדְּלוּ וַיִּשְׂאוּ נָשִׁים וַיּוֹלִידוּ בָּנִים.

וַיִּגְדַּל גַּם הַבַּד וַיְהִי לְעֵץ; וְאַחֲרֵי שָׁנִים רַבּוֹת עָשָׂה פֶּרִי.

– וּבְנֵי מִיכָה?

– בְּנֵי מִיכָה מֵתוּ, וּבְנֵי־בָנָיו יָצְאוּ עִם אֲדוֹנֵיהֶם לָגוּר בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת.

אֵינִי זוֹכֵר אֶת שֵׁם הָאָרֶץ, אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה בְּנֵי מִיכָה. נִקְרָא לָהּ בְּשֵׁם “אַחֶרֶת”. וְאֶת הָעִיר, אֲשֶׁר יָצְאוּ מִמֶּנָּה נִקְרָא “עָרִיצָה”.

וְהָעִיר“אַחֶרֶת” אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת הִיא עִיר־מְלוּכָה; וּלְמַלְכָּהּ – שֶׁבַע נָשִׁים וְשֶׁבַע פִּילַגְשִׁים, וּלְכָל אִשָּׁה וּפִילֶגֶשׁ – שִׁבְעָה בָּנִים וְשֶׁבַע בָּנוֹת.

וַיְהִי הַיּוֹם וַתָּבוֹא עַל הַמֶּלֶךְ מַָחֲלָה קָשָׁה וּמְסֻכֶּנֶת מְאֹד; וְהַמַּחֲלָה לֹא הָיְתָה מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר תַּפֵּלְנָה אֶת הָאִישׁ לְמִשְׁכָּב, וְנַפְשׁוֹ תָּקוּץ בְּכָל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל; וְנַהֲפוֹךְ הוּא: הוּא אָכַל יוֹתֵר וְשָׁתָה יוֹתֵר מִכָּל בְּנֵי־הָאָדָם; וְאַךְ בְּכָל בֹּקֶר וּבֹקֶר נָחָה עָלָיו רוּחַ־רָעָה, וַיָּקָם וַיַּהֲרֹג אֶחָד מִבָּנָיו.

הַשּׁוֹטִים אֲשֶׁר בָּעִיר אָמְרוּ, כִּי הַמֶּלֶךְ רוֹצֵחַ פָּשׁוּט; אֲבָל הָרוֹפְאִים אָמְרוּ וְהֶחְלִיטוּ, שֶׁזּוֹהִי מַחֲלָה מְסֻּכֶּנֶת; וְאָמְרוּ, שֶׁאֵין לוֹ כָּל תְּרוּפָה, בִּלְתִּי אִם יֹאכַל תְּמָרִים מִן הָעֵץ הַצּוֹמֵחַ בָּעִיר “עָרִיצָה”.

וּמֶלֶךְ “עָרִיצָה” לֹא חָפֵץ לִמְכֹּר מִתְּמָרָיו לְמֶלֶךְ “אַחֶרֶת” בִּלְתִּי אִם יִתֵּן לוֹ אֶת פִּילַגְשָׁיו וְאֶת בְּנוֹתָיו לִשְׁפָחוֹת.

וַיֵּצְאוּ שְׁנֵי הַמְּלָכִים לַמִּלְחָמָה.

אֲלָפִים וּרְבָבוֹת נָפְלוּ בַּמִּלְחָמָה הַהִיא; וּבָאַחֲרוֹנָה נִצַּח מֶלֶךְ “אַחֶרֶת” וַיִּקַּח לוֹ תְּמָרִים כְּחֶפְצוֹ.

רַק תְּמָרָה אַחַת אָכַל הַמֶּלֶךְ – וַיָּשָׁב לְאֵיתָנוֹ.

וְאֶת הַגַּרְעִין הִשְׁלִיךְ תַּחַת שֻׁלְחָנוֹ, וַיִּפֹּל בַּסֶּדֶק אֲשֶׁר בֵּין קַרְשֵׁי הָרִצְפָּה, וַיִּשְׁכַּב שָׁם.

וַיְהִי הַמֶּלֶךְ בָּרִיא וְאֵיתָן, אַךְ הַטּוֹבָה בִּנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ חָלְתָה וַתִּפֹּל לְמִשְׁכָּב.

וְאָמְרוּ הָרוֹפְאִים, שֶׁאֲוִיר הַבַּיִת הַלַּח מַזִּיק לָהּ.

וַיַּהֲרֹס הַמֶּלֶךְ אֶת הֵיכָלוֹ, וַיִּבֶן לוֹ הֵיכָל בְּמָקוֹם אַחֵר.

וַיָּאֶר הַשֶּׁמֶשׁ עַל הַגַּרְעִין, וְטַל שָׁמַיִם הִשְׁקָהוּ לַיְלָה וְלַיְלָה וַיִּתְעָרֶה וַיּוֹצֵא בַּד.

וְשָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה עָבְרָה וְהַבַּד הָיָה לְעֵץ נוֹשֵׂא תְּמָרִים.

– וּבְנֵי מִיכָה?

– בְּנֵי מִיכָה מָרְדוּ בַּאֲדוֹנֵיהֶם וַיִּבְרָחוּ.

– אָנָה בָּאוּ?ּ

– לֹא נוֹדַע. וְאוּלָם אַחַת הִיא אָנָה הָלְכוּ: הֲלֹא עַל כּן תִּסְעַרְנָה סוּפוֹת וּזְוָעוֹת בְּכָל יְמוֹת הַחֹרֶף, לָשֵׂאת אֶת הַגַּרְעִינִים הָרוֹדְפִים אַחֲרֵי בְּנֵי מִיכָה; וַהֲלֹא עַל כֵּן יֹאכְלוּ יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל תְּמָרִים בְּ“רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָנוֹת”; וְחוֹשֵׁב כָּל אֶחָד בְּלִבּוֹ: “אוּלַי מִבְּנֵי מִיכָה אֲנִי! וְאוּלַי תְּמָרָה זוֹ שֶׁאֲנִי אוֹכֵל – מִבְּנֵי־בָנָיו שֶׁל תֹּמֶר מִיכָה הִיא!”

– הַאֻמְנָם אוֹכְלִים יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל תְּמָרִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה? – מִשְׁתּוֹמְמִים הָעֲצִיצִים – אֲנַחְנוּ לֹא רָאִינוּ כָּזֹאת עַד הַיּוֹם.

– אוּלַי לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוּא אֲדוֹנֵיכֶם!

הָעֲצִיצִים פָּנוּ אֶל דֶּלֶת הַמִּסְדְּרוֹן, וּמִסֶּדֶק צַר אֲשֶׁר בַּמְּזוּזָה נוֹצְצוּ אוֹתִיּוֹת קְטַנּוֹת וּשְׁחוֹרוֹת: “שַׁ־דַּ־י”. רָאָה גַּם הַצִּפּוֹר – וַיִּשְׁתּוֹמֵם.

וְהֶעָצִיץ הַמְזֻיָּף זָקַף אֶת קוֹמָתוֹ וַיְנַעֲנַע אֶת רִמּוֹנָיו עַל חָזֵהוּ.

– אָכֵן, עַתָּה נִזְכַּרְתִּי – לָחַשׁ עָצִיץ אֶחָד – רָאִיתִי שָׁם זֶה מִקָּרוֹב… כְּעֵין עֵץ קָטָן… עֵץ מְזֻיָּף וְנֵרוֹת דּוֹלְקִים עָלָיו…וּמַמְתַּקִּים וּמִגְדָּנוֹת… אוּלַי זֶהוּ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר?

נִעֲנַע הַצִּפּוֹר בְּרֹאשׁוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה כְּאוֹמֵר: “לֹא, לֹא זֶה!”

וְהִתְחִילוּ מִתְלַחֲשִׁים הָעֲצִיצִים וְהַצִּפּוֹר וְגַם הָעֵצִים אֲשֶׁר בַּחוּץ נִעְנְעוּ לָהֶם בְּרֹאשָׁם; אֲבָל כָּל אֲשֶׁר דִּבְּרוּ נִשְׁאַר בְּסוֹד.

וְלַמָּחֳרָת יָצְאוּ הַיְלָדִים אֶל צִפּוֹרָם הָאָהוּב, וּבְיָדָם – עֵץ קָטָן מְזֻיָּף וְעָלָיו מַמְתַּקִּים וּמִגְדָּנוֹת – וַיִּתְּנוּ לַצִּפּוֹר אֶת חֶלְקוֹ.

– לֹא, לֹא זֶהוּ, יְלָדִים טוֹבִים! – צִפְצֵף הַצִּפּוֹר – תְּמָרִים, יְלָדִים! אִכְלוּ תְּמָרִים מֵאֶרֶץ הַתְּמָרִים! מֵעֵצוֹ שֶׁל מִיכָה!

וְחָשְׁבוּ הַיְלָדִים, כִּי שָׂמֵחַ הוּא הַצִּפּוֹר עַל הַמַּמְתַּקִּים, שֶׁעַל הָעֵץ הַמְזֻיָּף, וַיּוֹסִיפוּ לָתֵת לוֹ.

אָז הֵנִיעַ עֲלֵיהֶם הַצִּפּוֹר בְּרֹאשׁוֹ, וּפָנָה אֶל הַחַלּוֹן לִשְׁפֹךְ אֶת שִׂיחוֹ לִפְנֵי הָעֲצִיצִים עַל הַיְלָדִים, שֶׁאֵינָם מְבִינִים לְשׁוֹן צִפֳּרִים; אֲבָל הָעֲצִיצִים כְּבָר לֹא הָיוּ שָׁם. הֵם הוּשְׁבוּ לִמְקוֹמָם.

הֵבִינָה רַק הַמְּזוּזָה, אֲשֶׁר בְּסֶדֶק הַסִּפִּים; אֲבָל הִיא נִכְלְמָה, וְהִסְתַּתְּרָה עָמֹק עָמֹק בְּסִדְקָהּ.